×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְפָחֲיָא לְמַאן יְהַבוּ לֵיהּ בֵּיעֵי דִשְׁחוּטָה אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לְהוּ מִקָּח טָעוּת הוּא וְהָדַר.
of a live chicken, who has? He sought to purchase eggs of this kind. They gave him eggs of a slaughtered chicken. He came before Rabbi Ami, claiming he had been cheated. Rabbi Ami said to the sellers: This is a mistaken transaction, and it is rescinded; the sale is void.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ביצה ז ע״א} אמר רב מארי בריה דרב כהנא בדק בקינה של-תרנגולין1 מערב יום טוב2 ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת3 בידוע דמאיתמול אתילדה4 דקימא לן כל שתשמישו ביום מוליד5 ביום ולא בלילה ומאי ניהו תרנגולת. ואע״ג דבדק מערב יום טוב אימור לא בדק יפה יפה ואע״ג דבדק יפה יפה אימור [יצאת]⁠6 רובה וחזרה הואי7 וכדר׳ יוחנן8 דאמ׳ ר׳ יוחנן ביצה שיצא9 רובה מערב יום טוב10 וחזרה מותר לאכלה11 ביום טוב ודוקא [בדאיכא]⁠12 זכר בהדה אבל ליכא13 זכר בהדה לא כיון14 דספנא מארעא בליליא15 איפשר דילדה בליליא:
1. תרנגולין: וכן בה״ג, ר״ח. גא, כ״י נ: ״תרנגולת״.
2. בכ״י ליהמן, דפוסים נוסף כאן: ולא מצא בה בצים, כבה״ג ור״ח: ״ולא מצה בה ביצה״.
3. מותרת: כ״י נ: ״גמורות״.
4. בידוע דמאיתמול אתילדה: קרוב ללשון שבה״ג: ״והאי מאיתמול היא״.
5. מוליד: כ״י נ: ״יוליד״, כבר״ח: ״יולד״.
6. יצאת: גא, גד, וכצ״ל גג שם משובש: ״יאצת״. כ״י א: ״יצאה״. כ״י נ: ״יצתא״, דפוסים: יצתה.
7. הואי: וכן גג, גד, כ״י ליהמן, ר״ח. חסר ב-גא, כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: ומותרת הואיל ואינה יולדת בלילה .
8. וכדר׳ יוחנן: גא, גג, גד, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
9. שיצא: וכן גג, גד. גא: ״שיצתה״. כ״י נ: ״שיצתא״. דפוסים: שיצאה.
10. מערב יום טוב: חסר בכ״י נ.
11. מותר לאכלה: וכן גא, מוסב על מי שאוכל. כ״י נ, כ״י ליהמן: ״מותרת לאוכלה״, גג, גד ״מותרת לאכלה״, דפוסים: מותרת לאכילה, מוסב על הביצה.
12. בדאיכא: גא, גג, גד, כ״י נ. כ״י א, דפוסים: ״דאיכא״.
13. ליכא: גד: ״דליכא״. גג: ״לא איכא״.
14. כיון: דפוסים: דכיון.
15. בליליא: חסר בדפוסים.
ערך פח
פחא(ביצה ז.) ביעי דפחיא למאן פי׳ חייא כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ופתי בהרוגים (א״ב פי׳ פעיא שהתרנגולת בהוליד הבצים פועה וצועק):
א. [אייער וואס קענין הינער אויס פיהרע.]
דפחיא – כמו דפעיא הנולדים מן התרנגולת חיה שפועה בלידתה.
אמר להו מקח טעות הוא. כלומר: דאינו כיפות ונמצאו רעות אלא כמין (א׳) [אחר] הוא.
ביצה זו שנמצאת במעי האם אע״פ שנגמרה בכל קליפותיה אינה ראויה לגדל אפרוחים מעתה מי שמחזר ותובע ביצים שנולדו והם הנקראים ביעי דפחיא ר״ל שמקרקרת ומכרו לו ביצים שנמצאו במעי השחוטות והם הנקראים ביעי דשחוטה אע״פ שלא ביאר הלוקח שלצורך הושבה הוא לוקחן הואיל וביצים שנולדו שאל הרי זה מקח טעות וכן אם שאל ביצים הנקלטים מן הזכר והם הנקראים ביעי דדיכרא ומכרו לו ביצים הנקלטים מחמימות חכוך התרנגולת והם הנקראים ביעי דספנא מארעא מקח טעות הוא וחוזר:
נבלת עוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ולא בתוך הפה אלא בתוך בית הבליעה ואף בזו דוקא שיאכל מן הבשר אבל אכל מן העצמות הרכים או מן הגידים או מן הדם או מן השלל של ביצים ר״ל רבוי החלמונים המקובצים או בשר מן החי ר״ל שתלש בשר מעוף טהור חי ואכלו כל אלו אין מטמאין אבל אם אכל מן האשכול של ביצים והוא מקום השדרה שהחלמונים מקובצים בו או מן הקורקבן או מבני מעים או שאכל מן החלב אפילו לא אכלו אלא שהמחהו ושתה הרי זה טמא ובמסכת חולין התבאר שאין הדברים אמורים אלא בשהמחהו על ידי האור אבל המחהו בחמה טהור שהרי הסריחו ולענין אכילה כלן אסורים משום נבלה ומצטרפין עם בשרה אבל העור והגידים והקרנים והטלפים והצפרנים של עוף והשיליא אע״פ שאסורין פטור באכילתן ואין מצטרפין עם הבשר מפני שאינן ראויים לאכילה:
ביצה שיצתה רובה מערב יו״ט וחזרה במעי האם ונולדה ביו״ט מותרת שמשעה שיצתה רובה היא נדונת כנולדה:
כל שטבעו להזדקק לבן זוגו ביום ולא בלילה נולד ביום ולא בלילה וזהו תרנגול וכל שטבעו בכך בלילה ולא ביום נולד בלילה ולא ביום וכל שטבעו בכך ביום ובלילה כגון אדם ודומה לו נולד בין ביום ובין בלילה מעתה הדבר ברור שאין התרנגולת יולדת אלא ביום אלא שלא נאמר כן אלא בקולטת מן הזכר אבל ספנא מארעא יולדת לפעמים בלילה ואף בזו אין הדבר מצוי אחר שכן מי שהשכים ביו״ט קודם שיאור היום ומצא ביצה בקינה של תרנגולים אע״פ שהתרנגולת זו ספנא מארעא הרי זה תולה את הדבר בשנולדה מאתמל ומוכנת ואע״פ שהוא דבר שיש לו מתירין והיה ראוי להחמיר בה כמו שהחמירו בתערובת מ״מ לידת הלילה אף בספנא מארעא אין הדבר מצוי ואם בדק מבערב ולא מצא שם ביצה והשכים ומצא ביצה אם לא בדק יפה תולה את הדבר בשנולדה מאתמל ואם בדק יפה יפה אם היתה התרנגולת ספנא מארעא תולין את הדבר בנולדה בלילה ואסורה ואם אינה ספנא מארעא אלא שקולטת מן הזכר הרי אי אפשר שילדה בלילה ועל כרחנו מאתמל יצתה רובה ומאחר שיצתה רובה היה באפשר שתלד בלילה ומ״מ מותרת ביו״ט שהרי יצאתה רובה מאתמל:
כיצד יודע אם התרנגולת ספנא מארעא או אם קולטת מן הזכר כל שיש עמה תרנגול בבית או קרוב לבית בכדי שתשמע קולו ביום שהוא שעת תשמישה לעולם אינה ספנא מארעא אלא שהולכת לו ואפילו היה נהר מפסיק בנתים הואיל ויש שם גשר או איזו הכנה שתוכל לעבור בו ואם לא היה בדרך זה הרי היא ספנא מארעא מן הסתם:
ממה שכתבנו למדת שלוקחין ביצים בלילי יו״ט של גליות שהרי ביום נולדו דרובא מזכרים נינהו בין בליל ראשון בין בליל שני ממה נפשך אחד מהן חול וכן בליל ראשון של ראש השנה אבל בליל שני אסורה שהרי קדושה אחת הן וביום מיהא אסור שמא ביומן נולדו ויש מתירין ביום ראשון משום דרוב ביצים לאו בני יומן נינהו ואין דבריהם נראין:
המשנה השניה בש״א שאור בכזית וחמץ בככותבת ובה״א זה וזה בכזית בהמה שנולדה ביום טוב הכל מודים שהיא מותרת ואפרוח היוצא מן הביצה הכל מודים שהיא אסורה אמר הר״ם פי׳ שאור הוא השאור עצמו שבו מחמיצין העיסה ואין מחלקת בין בית שמאי ובית הלל כי שאור וחמץ לענין אכילה בכזית ואמ׳ ית׳ שבע׳ ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ אמרו חכמי׳ פתח הכתו׳ בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו חמץ זהו שאור אבל מחלוקתם לענין ביעור בש״א כי על כל פנים יש ביניהם הפרש ואם לאו למה אמר חמץ ואמר שאור אלא כיון שהשוה ביניהם באכילה יש ביניהם הפרש לענין ביעור ובה״א ילפינן ביעור מאכילה והביאו בכאן זאת ההלכה לפי שהיא מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל והיא דומה לביצה שנולדה ביום טוב:
אמר המאירי בש״א שאור בכזית וכו׳ אע״פ שמשנה זו אינה ממין שאר המשניות הואיל והיא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל כמשנה הסמוכה לה מלפניה ומלאחריה שנאה ביניהן ואע״פ שבמסכת עדויות נשנו בהם יותר שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל בזו לא הוזכרו אלא אותן שיש להן שייכות בענין יו״ט ויש גורסין בגמרא שאור מאן דכר שמיה ותירצו תנא ביו״ט דפסח קאי ואינה גירסא נכונה שהרי המסכתא כלה בדברים השוים לכל רגל כמו שהקדמנו ופי׳ בגמ׳ שלענין אכילה לא נחלקו דלדברי הכל בכזית ולא נחלקו אלא לענין ביעור לעבור בבל יראה שלדעת בית שמאי שאור בכזית וחמץ בככותבת דמדפלגינהו קרא וייחד לאו בכל אחד מהם וכדכתיב לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ אלמא שיעורו של זה לא כשיעורו של זה ושאור בכזית שמתוך שהשאור מחמץ את העיסה מחמירין בו יותר אבל חמץ בככותבת שבשיעור זה לבו של אדם מוצא לו סעד ובה״א זה וזה בכזית והלכה כדבריהם ובתוספתא אמרו איזה שאור המחמץ את אחרים חמץ המתחמץ מאחרים ומאימתי קרוי שאור משיפסל לאכול לכלב:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה דבר:
המשנה השלישית השוחט חיה ועוף ביום טוב בש״א יחפור בדקר ויכסה ובה״א לא ישחוט אא״כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום ומודי׳ שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ושאפר כירה מוכן הוא אמר הר״ם פי׳ אינו רוצה בכאן באמרו השוחט חיה ועוף לומ׳ מי ששחט שיורה זה הענין דיעבד אין לכתחילה לא אלא ר״ל האיש השוחט כשנמלך בנו היאך ישחוט ביום טוב איך נשיב לו בש״א נתיר לו לחפור בדקר על הדרך שנזכיר לקמן וישחוט ויכסה ובית הלל אוסרין אא״כ יש לו עפר מוכן וייחד לו מקום מערב יום טוב ואמרם מודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה בשני תנאים האחד שיהיה אותו הדקר נעוץ בארץ ויעקור אותו ובשעת עקירתו יעקור העפר והשני שיהיה העפר תיחוח כלו ולא יהיה קשה ועב כדי שלא יהיה חופר גומא ומה שאמרו בית שמאי יהפוך בדקר ויכסה על אלו הפנים אמרוהו ושאפר כירה מוכן הוא רוצה בזה שהם מודים שאפר הכירה מוכן כי לא היה ביניהם משא ומתן על האפר אבל הוא פתיחת דברים והודיעך כי האפר מוכן הוא ומותר לשחוט עליו ובתנאי שיהיה אפר מערב יום טוב ולא בשלו בו ביום טוב אבל אם היה האפר נעשה ביום טוב אסור לשחוט עליו לפי שהוא נולד אלא אם היה חם ביותר כדי לצלות בו ביצת תרנגולת וכיון שהיא ראוי לבשל בו היה מותר לטלטלו ולשחוט בו:
אמר המאירי השוחט וכו׳ כונת המשנה לבאר במי שצריך לשחוט ואין לו עפר מוכן היאך יעשה ומשנה זו אינה נשנית בדיוק וריסי עיניה מעידין עליה שכן שהרי אמרו בית שמאי השוחט דוקא דיעבד הא לכתחלה לא ישחוט אא״כ יש לו עפר מוכן ואח״כ אמר ובה״א לא ישחוט כלומר לכתחלה הא דיעבד מודה שיחפור ויכסה דאלמא דבית שמאי שרו לכתחלה ובלכתחלה הוא דפליג הא דיעבד [שניהם שוין] שיחפור ואם תבא לפרש לבית הלל לא ישחוט כלומר לא יגמור ענין השחיטה כלומר שלא יחפור ויכסה אף בששחט ובדיעבד פליגי הרי אמרו אח״כ ושוין שאם שחט שיחפור וכו׳ ואם כן קשיא רישא ונחלקו בתירוצה רבה ורב יוסף ולדעת שניהם בלכתחילה פליגי והשוחט דקאמרי בית שמאי פירושו הבא לשחוט ובא לימלך אם יכול לשחוט אחר שאין לו עפר מוכן אלא שנתחדש ביניהם ר״ל בין רבה ורב יוסף מחלקת אחרת לדעת בית שמאי והוא שכבר ידעת שהשחיטה צריכה עפר למטה שיבא דם השחיטה לתוכו ועפר למעלה אחר שחיטה ואלו היה לו לזה עפר למטה ואין לו עפר למעלה שניהם מודים שלדעת בית שמאי ישחוט לכתחלה על סמך חפירה לצורך עפר שלמעלה ולבית הלל לא ישחוט לכתחלה אבל בשאין לו עפר אף למטה לא ולדעת רבה בזו אף בית שמאי סוברים שלא ישחוט לכתחלה שאם כן אתה צריך להתירו לחפור קודם שחיטה לצורך עפר שלמטה ושמא אחר כן ימלך שלא לשחוט ונמצא חופר בחנם א״כ משנתנו בשיש לו עפר למטה ולבית שמאי שוחט לכתחלה ואחר ששחט חופר לצורך מעלה ולדעת בית הלל לא ישחוט לכתחלה על סמך חפירה ולדעת רב יוסף אף בשאין לו עפר של מטה מתירין לדעת בית שמאי לחפור קודם שחיטה שלא ימנע משמחת יו״ט ולבית הלל אסור לשחוט לכתחלה על כל פנים אלא שאם יש לו עפר למטה ישחט חופר לצורך מעלה והוא הדין שאם חפר ושחט שחיטתו מותרת:
ולענין פסק נראין הדברים שהלכה כבית שמאי הואיל ורבה ורב יוסף שקלי וטרי אליביהו וכן שאמרו למטה על משנה זו מוחלפת השטה ומה שנאמר כאן לדעת בית שמאי הוא הוא דעת בית הלל והלכה כדבריהם וכן נראה שהלכה כדבריהם ולשיטת רב יוסף שהרי חפירה זו באיסור סופרים היא כמו שנבאר בסמוך ובשל סופרים הלך אחר המיקל וכן דטעמא דאתי לאימנועי טעמא מעליא הוא ואע״פ שאמרו רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר מתלת פירושה במה שהם חולקים במחלוקת של עצמם אבל זו בפרושי מלתיהו דבית שמאי ובית הלל פליגי וכן שלא נאמר כלל זה אלא במה שנחלקו בו במסכת בבא בתרא וכן דלישנא דמתניתין סתמא קאמר יחפור לא שנא קודם שחיטה לא שנא לאחר שחיטה ואע״ג דחזינן לבית שמאי דחיישינן לדילמא מימליך וכדקאמ׳ מוליכין טבח וסכין אצל בהמה אבל לא בהמה אצל טבח וסכין דילמא מימליך ונמצא טורח שלא לצורך נראה דהתם דילמא מימליך משחיטת בהמה זו לשחיטת בהמה אחרת וזה דבר מצוי הוא אבל המלכה משחיטה ללא כלום אין לחוש ואע״פ שמצינו מהם חשש המלכה אף בכיוצא בה במחלקת של בריכה ראשונה ושל הולכת תבלין ומדוך אצל מדוכה כל זה המלכתם מצויה אבל זה שהכין בהמתו ובא לשחוט סמוך לחפירה אין המלכתו מצויה זו היא שטת אחרוני הרבנים ואף רבותי נסכמים בה:
ויש פוסקין כבית הלל ואין חוששין למה שאמרו עליה מוחלפת השטה שהרי בבחיראתא נשנית כמו שהיא שנויה כאן וכן שאין מעמידין את הסוגיא למטה במוחלפת השטה כמו שנבאר והילכך אינו שוחט לכתחלה אפילו היה לו עפר למטה וזהו דעת גדולי הפוסקים אלא שקצרו בה ויש פוסקין כבית הלל וכשיטת רב יוסף כלומר שלא ישחוט לכתחלה אם אין לו עפר למטה אבל אם היה לו עפר למטה שוחט לכתחלה וחופר לצורך מעלה ומקשים לעצמם מההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה הנזכר בעירובין (ס״ח.) שלא התירו למול לכתחלה עד שתאמר אמו שהיא צריכה ואם איתה ימול שהרי אין במילתו שום איסור ואחר מילתו יחם לו אפילו ישראל שהרי בדיעבד הוא מקום סכנה ואפילו אמירה לגוי לא התירו אלא שיש אומרים שאמירה לגוי בדבר שיש בו מעשה מן התורה חמור משבות שאין בו איסור תורה אף על ידי ישראל וכל שכן בזו שמאחר שהשחיטה הותרה הקלו במכשיריה ועקר הדברים כדעת ראשון וכבר הרבו קצת מפרשים בקושיות בסוגיא זו הרבה אלא שכבר כתבנו הכל בארוכה בפירושנו:
וחפירה זו שהתרנו פי׳ בגמ׳ שלא חפירה גמורה של אב מלאכה היא אלא שכבר היה לו דקר נעוץ מבעוד יום ואינו צריך אלא לסלקו ועפרו ננער מאליו ולא סוף דבר לבית שמאי שהתירוה אף קודם שחיטה שאין עדין חובת כסוי עליו אלא אף לבית הלל ולדיעבד שאין עשה של כסוי דוחה עשה ולא תעשה של יום טוב אלא בדקר נעוץ ובעפר תיחוח שאין לחוש לכתישת צרורות שהיא תולדת טחינה ואם מפני עשיית גומא שחייב בה בבית משום בונה ובשדה משום חורש כמו שהתבאר במקומו הרי זה אינו צריך לגומא אלא לעפרה ובשבת פטור אבל אסור ובכאן מתירין אותה לכתחלה משום שמחת יו״ט ואע״פ שהיה אפשר לעשותה מערב יו״ט ולא התירו איסור חכמים במה שאפשר לעשותו מערב יו״ט הכא שאני שמצטרפת בו מצות כסוי ואע״פ שהיה יכול לכסות בלילה ועל הדרך שאמרוה בשוחט לחולה בשבת לאו כלהו דינא גמירי ואתו לאימנועי:
שאפר כירה מוכן הוא פירשו בגמרא שכך היא המשנה ואפר כירה מן הסתם מוכן הוא ומכסין בו ולענין ביאור מיהא לא נאמר מוכן הוא לדעת בית שמאי אלא לכסות בה צואה וכיוצא באלו אבל לענין כסוי אף בחול לדעתם אין מכסין באפר שאינו קרוי עפר לדעתם כמו שהתבאר במקומו אלא שהלכה כבית הלל ועפר הוא קרוי ומכסין בו ומ״מ דוקא בשהוסק מאתמל אבל הוסק היום מוקצה הוא שלא נתנו עצים אלא להסקה ולא סוף דבר לר׳ יהודה דאית ליה מוקצה ושאנו פוסקים כמותו ביו״ט אלא אף לדעת הפוסקים כר׳ שמעון אפילו ביו״ט שהרי זה נולד הוא וגוף אחר והרי אף בשברי כלים שנשברו ביו״ט ואין ראויין לשום מלאכה כגון שברי עריבה שאין ראויין לכסות בהן פי הפך מודה ר׳ שמעון באיסורן ואם הוא חם עדין שראוי לצלות בו ביצה הרי הוא כמוכן מתוך שראוי לצלות בו מוכן הוא לכסוי שעדין בהיכנו ובתשמישו הוא עומד ולפי דרכך למדת שמכסין באפר חם ואע״פ שאינו מגדל צמחים מינו מיהא מגדל צמחים או אף הוא בעצמו לכשיצטנן ומ״מ בתלמוד המערב פירשו שאם שחט ואין לו במה לכסות מכסה באפר אפילו הוסק ביו״ט ולא עוד אלא שבמקום אפר לא יחפור בדקר והוא שאמרו שם בשלא שחט אבל שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק ביו״ט ולא יחפור בדקר ויכסה:
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ע״ב מ״ט דב״ש א״כ לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינא מה חמץ שאין חמוצו קשה וכו׳ וקשיא לי הא קי״ל אין מזהירין מן הדין ולכאורה היה נראה דלענין איסור בל יראה ל״ש לומר כן דלית ביה מלקות כדאמרינן בפסחים פ׳ מי שהיה דלאו הניתק לעשה הוא ועוד דלא שאין בו מעשה הוא אלא דא״א לומר כן דא״כ דלית ביה מלקות מאי פליגי ב״ש וב״ה בשעורין הא קי״ל דחצי שיעור אסור מן התורה ולא נאמרו שיעורין אלא לענין מלקות וקרבן והכא לא שייך תרווייהו. מיהו בהא מצינא למימר דחצי שיעור אסור לא שייך אלא באיסור אכילה דנהי דהנאת מעיו ליכא הנאת גרונו מיהא איכא משא״כ לענין בל יראה י״ל דכל שהוא פחות מכשיעור לא חשיב כלל והוי כמו פירורין דממילא בטלי ולא עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו אלא דהרמב״ם ז״ל כתב להדיא דאיכא מלקות בבל יראה וע״כ צ״ל דלא חשיב ליה לאו הניתק לעשה כיון דכתיב אך ביום הראשון ממילא תשביתו מעיקרא משמע והא דקאמר בפסחים בפ׳ מי שהיה לא איירי לענין מלקות אלא דדמי מיהא לנותר שהוא לאו הסמוך לעשה ולא הוי ניתק לעשה גמור דהיינו לגי׳ מהרש״א בפסחים וכן גרסות כמה נוסחאות דגרסי להדיא דעל בל יראה לא לקי משום לאו שאין בו מעשה. ומש״ה כתב הרמב״ם ז״ל דחייב מלקות וכמ״ש דמצינו ביה לאו שיש בו מעשה וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך ב״ש לב״ה לא לכתוב שאור ונילף מק״ו הא קי״ל אין מזהירין מן הדין. והנראה בזה דהכא לאו מטעמא דק״ו איירי אלא משום דשאור גופא בכלל חמץ הוא דאטו משום דחמיצתו קשה לא הוי בכלל חמץ ומשו״ה הוצרך לומר דס״ד דשאור שאינו ראוי לאכילה לא הוי בכלל סתם חמץ ולפי זה יהיה מההכרח לומר דהא דקאמר ואי כתב שאור אגב גררא נקטיה אלא דמלשון הסוגיא ולרש״י לא משמע כן וצ״ע:
בתוס׳ בד״ה דאמר רבי זירא וכו׳ וא״ת ל״ל הצריכותא דלעיל וכו׳ עכ״ל. עיין במהרש״א אלא שקיצר במובן וכך נ״ל פירושו דכיון דלב״ה אית ליה הא דר״ז דשאור וחמץ אחת הן א״כ תו לא שייך הצריכותא דלעיל דהא חזינן דרבי רחמנא שאור לבל ימצא וא״כ ה״ה לבל יראה דבכלל חמץ הוא אע״כ דלקושטא דמלתא כל הני קראי ללאוי יתירי אתי א״כ ל״ל לתלמודא הצריכותא דשפיר איצטרכי לעבור בג׳ לאווין בין בשאור בין בחמץ ונהי דמעיקרא לא ה״מ לאוקמי ללאו יתירי דכל היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן ללאוי יתירי אבל עכשיו להא דר״ז ע״כ ללאוי יתירי אתי ומקשה שפיר וא״ל דאכתי איצטריך לומר צריכותא דלא תקשי אמאי שני קרא בלישנא לכתוב אידי ואידי חמץ או אידי ואידי שאור שכבר כתבו התוס׳ בריש פרק איזהו נשך דכל היכא דכתיבי לאוי טובא ניחא למכתב בשני לשונות ע״ש וק״ל:
בגמרא אמר רבה ה״ק השוחט שבא לימלך כו׳ לקמן דף ט׳ ע״ב כתבו התוספות לשיטת רש״י נראה דוחק להעמיד פלוגתא דרבה ור״י הכא אליבא דב״ש ע״ש וכבר קדמני מ״ז הגאון בס׳ מג״ש ובתחלת עיוני בסוגיא דהכא כוונתי לדבריו דנ״מ נמי אליבא דב״ה דשרו באפר כירה אף לכתחלה ופליגי רבה ור״י אם מותר להביא אפר כירה ליתן למטה דלרבה אסור דחייש לאימלוכי ובאפר כירה לא התירו לטלטל אלא משום מצות כיסוי או שמחת י״ט אבל לא שלא לצורך כדאמרי׳ לקמן אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק כ״ש שלא לצורך כלל ושייך שפיר לאימלוכי והוספתי עוד דמשמע לקמן דבאפר כירה שייך נמי איסור גומא אלא דמותר כדר׳ אבא ולשיטת התוספות דבסמוך משמע דמ״מ פטור אבל אסור ולא התירו אלא משום שמחת י״ט ועיין מג״ש נמצא דלשיטת התוספות מיהא שייך חששא דאימלוכי אף אליבא דב״ה מ״מ עיקר פלוגתא דרבה ור״י אליבא דב״ש כפרש״י כאן ואין להקשות א״כ אמאי קאמר ר׳ יוסף אליבא דב״ש דלא חיישינן לאימלוכי משום שמחת י״ט והא חזינן להדיא דב״ש לא חיישי לאימלוכי לקמן דף י״א גבי אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה דשאני התם דאפשר בתקנתא משא״כ הכא אי לא שרית ליתן עפר למטה ודאי אתי לאימנועי בע״כ משמחת י״ט וכן להיפך אין להקשות למאי דפרישית דאליבא דב״ה נמי פליגי אמאי חייש רבה אליבא דב״ה לאמלוכי הא התם לא חיישי לאמלוכי דשאני התם דלא שייך כלל שום חשש איסור אלא טרחא שלא לצורך ומש״ה לא חיישי משא״כ הכא דאיכא חשש איסור גמור וטלטול מוקצה וק״ל והר״ן כתב בדרך אחר:
בפירש״י והא קעביד כתישה לר׳ יהודה פריך וכו׳ אלמא דטעמא דמתני׳ לאו משום דאתי עשה עכ״ל ואע״ג דמ״מ אף בלא דר״י הוי מצי לאקשויי לב״ש דשרי לכתחלה בשוחט שבא לימלך והתם לא שייך לומר דטעמא דידיה משום דאתי עשה דוכסהו ודחי דקודם ששחט אין כאן עשה דלא לישחוט ולא לכסי מ״מ הא לא קשיא ליה לרש״י דודאי ניחא למסדר הש״ס למיקבע האי שקלא וטריא אליבא דב״ה מלמקבע אליבא דב״ש דאינה משנה מיהו למסקנא דמוקי לה בעפר תיחוח וכדרבי אבא ה״ה דלב״ש נמי איירי בכה״ג אבל בהא דקבע הש״ס לקושיא דהא קעביד כתישה בתר מלתא דר״י דוקא הוצרך רש״י לפרש דבלא״ה הו״א משום דאתי עשה דוכסהו ודחי והוצרכתי לכל זה לפי שראיתי לבעל הט״ז בא״ח סימן תצ״ח שדקדק מלשון רש״י דלקושט׳ דמלתא מאן דמתיר לכתחילה היינו משום דאתי עשה ודחי ל״ת עפ״ז כתב דלר״ת שכתב לקמן דמוחלפת השיטה היינו האי דהשוחט וא״כ ב״ה שרי אף לכתחילה היינו משום דאתי עשה ודחי ל״ת ע״ש באריכות. וכבודו הגדול במקומו מונח שדבריו מתמיהין מאד דלענ״ד פשוט דלא שייך כלל לומר אתי עשה ודחי ל״ת אלא לאחר שכבר שחט אבל בשוחט שבא לימלך לא שייך ה״ט כלל דאמרינן ליה לא ישחוט ולא ליכסי אלא עיקר טעמא דקודם שחיטה למאן דשרי היינו משום שמחת י״ט ולאחר שחיטה משום מצות כיסוי ובהכי ריהטא כולה שמעתא דאמרינן לקמן בכל הסוגיא דמוחלפת דקשיא ליה מההיא דהשוחט דגבי שמחת י״ט ב״ש לקולא ואף מאן דדחי קאמר ע״כ לא קאמרי אלא משום דאיכא דקר נעוץ ולא קאמר ע״כ לא קאמרי ב״ש אלא משום מצות עשה דכיסוי אע״כ כדפרישית. ועוד דנהי שהתוס׳ כתבו דאיכא למימר דהכא לא ס״ל די״ט עשה ול״ת הוא מ״מ כיון דרב אשי דבתראה הוא מסיק די״ט עשה ול״ת הוא א״כ מה ראה בעל הט״ז לכתוב סברא זו דעשה דוחה לא תעשה לפסק הלכה או ליישב שיטת רבינו תם ז״ל בזה. ועוד נ״ל דבלא״ה לא שייך כלל אליבא דב״ש ה״ט דאתי עשה ודחי ל״ת לשיטת רש״י שכתב בכמה דוכתי דלב״ש דפוטר סדין בציצית היינו משום דלא דריש סמוכין דגדילים תעשה לך וא״כ דאפילו בציצית גופא סובר ב״ש דלא אתי עשה ודחי ל״ת כ״ש בכל דוכתי דהא בשום דוכתא לא ידעינן ליה אלא מקרא דגדילים תעשה לך בפ״ק דיבמות. והאמת יורה דרכו ששגגה יצאה מלפני השליט בעל הט״ז בזה ומה שהביאו לזה היינו שהיה ר״ל דלמאי דכתב ר״ת דמאן דשרי לכתחלה בבא לימלך לא מצריך הכנה דהיינו דקר נעוץ הבין הט״ז דה״ה עפר תיחוח נמי לא בעי והא ליתא דנהי דלא חייש ר״ת לאיסור טלטול דרבנן מיהא לאיסור כתישה שהוא מדאורייתא ודאי חייש דל״ש כלל אתי עשה ודחי ל״ת אע״כ בעפר תיחוח איירי ובלא״ה יש להקשות על בעל הט״ז בזה כמה קושיות ואין כאן מקומו רק משום שדקדק כן מלשון רש״י שלפנינו הוצרכתי להאריך מיהו בסמוך אפרש פירוש נכון בענין דלא תקשי כלל על לשון רש״י ז״ל עיין עליו מיהו בעיקר פרש״י יש לתמוה טובא דאי ס״ד דשייך אתי עשה ודחי ל״ת א״כ אכתי לא היה מקשה מידי דנהי דבכתישה דחינן ל״ת היינו כדמסקינן לקמן דבהדי דכתיש קא מכסי משא״כ לענין חפירה לא שייך לומר בהדי דחפיר קא מכסי דהא מחוסר כתישה ודו״ק:
דפחיא למאן [ביצים של תרנגולת חיה למי]? שהיה רוצה לקנות מהן. יהבו ליה ביעי [נתנו לו ביצים] של תרנגולת שחוטה. אתא לקמיה [בא לפני] ר׳ אמי לטעון על שרימו אותו. אמר להו [להם] ר׳ אמי למוכרים: מקח טעות הוא זה, והדר [וחוזר] ובטל כולו.
of a live chicken, who has? He sought to purchase eggs of this kind. They gave him eggs of a slaughtered chicken. He came before Rabbi Ami, claiming he had been cheated. Rabbi Ami said to the sellers: This is a mistaken transaction, and it is rescinded; the sale is void.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הַאי לַאֲכִילָה קָא בָּעֵי לְהוּ וְהַאי דְּקָאָמַר דְּפָחֲיָא מִשּׁוּם דִּצְרִיבָן לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִיתְּבָה לֵיהּ בֵּינֵי בֵּינֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: It is obvious that the transaction is void, as he specified exactly what he wanted. The Gemara answers: The ruling is necessary, lest you say that this individual wants them for food rather than for chicks, and that which he said, that he is looking for eggs of a live chicken, he said only because they are hard-shelled, mature eggs. What is the practical difference, i.e., what is this man claiming from the seller according to this rejected interpretation? He is merely demanding to refund him the difference in value between the two types of eggs. Rabbi Ami therefore teaches us that the sale involved a fundamental error, as the eggs of a slaughtered chicken are unfit for incubation. The transaction is therefore void.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא – דמקח טעות הוא דהא בהדיא אמר ליה דפחיא.
דצריבן – לשון מבושלות כל צרכן כמו צרבת (ויקרא יג) כויה שבשול.
ונפקא מינה – בין מאן דבעי להו לאכילה בין מאן דבעי להו לאפרוחים.
למיתבא ליה דביני ביני – להחזיר לו דמי מעלה שבין ביעי דפחיא לביעי דשחוטה ואי בעי להו לאכילה אין המקח בטל דהא בני אכילה נינהו אלא שאלו יפים מהם ויחזיר לו דמי מעליותן.
קא משמע לן – רבי אמי דסתם מאן דבעי ביעא דפחיא לאפרוחים בעי להו ואין אלו שוין לו כלום.
פשיטא. תמיה לי מאי פשיטא וכי מקשינן פשיטא גבי מעשה. ומשמע דהכי פירושו פשיטא ומאי הוה סלקא דעתיה דמוכר דאזיל בהדיה לבי דינא, ופרקינן דקסבר דסתם מאן דאמר ביעי דפחיא למאן איכא למימר דלאכילה קא בעי להו, וקא משמע לן ר׳ אמי. אלא דלישנא דמהו דתימא וקא משמע לן אינו מתיישב שפיר להאי פירושא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא מהו דתימא כו׳. הקשה הרשב״א ז״ל וכי מקשינן פשיטא גבי מעשה דהא ודאי איצטריך למימר להו דינא. ותירץ ז״ל דהאי פשיטא למוכר קאי דמאי דעתיה דמוכר דאזיל בהדי קונה לדינא. ומהדרינן מהו דתימא ופרקינן משום דסלקא דעתיה דמוכר דלאכילה קא בעי ליה ולא היה חייב ליתן אלא מה ששוה יותר ולא שיהא המקח בטל לגמרי קא משמע לן רב אמי דהאי מאן דבעי ביעי דפחיא מסתמא לאפרוחים קא בעי להו ולא לאכילה דלא הוה מוקי נפשיה כולי האי למבעי ביעי דפחיא משום חשיבות זוטא דאית בהו. אלא דקשיא לישנא דקא משמע לן דמשמע דלמאן דאקשינן פשיטא מהדר איהו קא משמע לן כן נראה לי.
ומורי הרב נר״ו פירש דשפיר פריך לרב אמי פשיטא משום דלא הוה ליה למיהב טעמא ולומר מקח טעות הוא והדר. שהרי כל מקום שהיה צריך לתת טעם נותנים טעם כדחזינן גבי מרי בר איסק בכתובות ובמציעא דאמר רב חסדא שפיר אמר דכתיב ויכר יוסף את אחיו ובפרק איזהו נשך גבי תרי כותאי דאמר רב פפא כגון דא ודאי צריך לאודועי. דמשמע דכל היכא שיש תימה בדברי הדיין הן לחיוב הן לפטור צריך הוא לומר מאי זה הטעם דן את הדין כדי שלא יחשדוהו אבל כשאין תמה בדבר אין לו לומר אלא חיוב ופטור בלבד. ולרב אמי לא הוה ליה למימר למוכר אלא שיחזיר לו הדמים. ומשום הכי פריך פשיטא כלומר וכי איזהו תמה יש בדין זה שיצטרך רב אמי לומר מקח טעות הוא והדר שיתן טעם לדבריו שמפני שהוא מקח טעות יחזור המכר לגמרי ולא אמרינן דליתיב ליה דביני ביני וכו׳. להכי איצטריך רב אמי לומר דמקח טעות מפני שיש לטעות ולומר האי לאכילה קא משמע לן עד כאן לשונו. ולי נראה דהכי קאמר פשיטא למימר ליה למוכר שיחזיר הדמים. ופריק אי הוה אמר הכין רב אמי ולא יאריך לומר כל הדמים הוה במשמע שלא יחזיר לו אלא מה ששוין יותר משום דאיכא למימר דלאכילה קא בעי ליה קא משמע לן דהמקח בטל לגמרי. והריטב״א ז״ל פירש דהאי פשיטא לבעל הגמרא הוא דקא פריך ולומר למה הוצרך להביא בתלמוד מעשה זה שאין בו חדוש.
משום דצריבן כלומר שהן מבושלות יותר ושוקלין יותר. אבל מכל מקום טובים ובריאים הן לגוף כאלו דאי לא אפילו בעי להו לאכילה מקח טעות הוא. הריטב״א ז״ל.
והא קיימא לן דבכל דבר שבמשקל ושבמדה ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר. ובשלמא למאן דמפרש דמאי חוזר מחזיר לו המותר ניחא. אלא למאן דמפרש דמאי חוזר דהמקח בטל מאי איכא למימר. ויש מפרשים דכבר הטילם הקונה לגדל אפרוחים ונפסדו דאילו היו בעין היה מחזיר לו כל הדמים. ולפירוש הרשב״א ז״ל כך אמר לו המוכר תן לי הביצים ואחזיר לך המעות ואם הפסידו לך הפסידו ואין לך עלי אלא דביני ביני דלאכילה מכרתי לך. ואמר לו הקונה דלא אלא לגדל אפרוחים ופסידא דידך הוא. והוה ליה כמוכר זרעוני גנה שאינם נאכלים כלל וזרעם ולא צימחו דכל היכא דמוכח שלא היו ראויין לזריעה פסידא דידיה הוא והמקח בטל ואינו מנכה לו אפילו דמי הזרע כדמוכח בפרק המוכר פירות. וזה בא בטענתו לפני רב אמי וזה בטענתו ואמר רב אמי דהדין עם הקונה מתרי טעמי חדא דקא בעי ביעי דפחיא ומסתמא לגדל ביצים. ועוד דסופו מוכיח על תחלתו שהרי כבר הטילם לגדל אפרוחים כן נראה לי.
בד״ה למיתבא ליה כו׳ לאכילה אין המקח בטל כו׳. נ״ב ותימה בעיני הא משנה שלימה היא יפות ונמצאו רעות כו׳ שחוזר ע״כ נראה דגרסינן אותבינהו ולא אפריחו וכן גרס הרא״ש וכן פי׳ הר״ן בריש האיש מקדש דף תרל״ט ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: פשיטא [פשוט] הדבר שהרי אמר בפירוש מה הוא רוצה! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] האי לאכילה [אדם זה] קא בעי להו [רצה אותן] את הביצים ולא לאפרוחים, והאי דקאמר [וזה שאמר] שהוא רוצה ביצים דפחיא [של תרנגולת חיה] משום דצריבן [שהם בשלות היטב] ולמאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן], כלומר, על מה הוא בא לטעון — למיתבא ליה ביני ביני [שיתנו לו רק את ההפרש בערך שיש בין ביצים אלה לאלה], קא משמע לן [השמיע לנו] שאין לומר כן, אלא שהיתה זו טעות יסודית שאין ביצי השחוטה יפות לדגירה, ויש כאן איפוא ביטול מקח לגמרי.
The Gemara asks: It is obvious that the transaction is void, as he specified exactly what he wanted. The Gemara answers: The ruling is necessary, lest you say that this individual wants them for food rather than for chicks, and that which he said, that he is looking for eggs of a live chicken, he said only because they are hard-shelled, mature eggs. What is the practical difference, i.e., what is this man claiming from the seller according to this rejected interpretation? He is merely demanding to refund him the difference in value between the two types of eggs. Rabbi Ami therefore teaches us that the sale involved a fundamental error, as the eggs of a slaughtered chicken are unfit for incubation. The transaction is therefore void.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ בֵּיעֵי דְּדִכְרָא לְמַאן בֵּיעֵי דְּדִכְרָא לְמַאן יְהַבוּ לֵיהּ בֵּיעֵי דְּסָפְנָא מֵאַרְעָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לְהוּ מִקָּח טָעוּת הוּא וַהֲדַר.

The Gemara relates a similar incident: A certain person said to vendors: Does anyone have eggs of a chicken that has had relations with a rooster? Does anyone have eggs of a rooster? They gave him eggs that a hen had absorbed from the ground, i.e., which had not been fertilized by a rooster. He came before Rabbi Ami claiming that he had been cheated. Rabbi Ami said to them: This is a mistaken transaction, and it is rescinded.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי ההוא דאמר ביעי דפעיא למאן והבו ליה ביעי דשחוטה. ואמר ר׳ אמי מקח טעות הוא והדר. ואמרינן פשיטא מהו דתימא האי לאכילה בעי להו והאי דקאמר דפעיא משום דצריבן טפי למאי נפקא מינה למיתבא ליה דביני ביני קא משמע לן. ההוא דאמר ביעי דדיכרא למאן יהבו ליה ביעי דספנא מארעא. ואמר ר׳ אמי מקח טעות הוא והדר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דדכרא – שילדתן תרנגולת מתרנגול ולא נתחממה מן הקרקע לקולטן בלא זכר.
דספנא מארעא – מתחממת בקרקע ויולדת ביצים ואותן ביצים אין מגדלות אפרוחים.
ספנא – קולטת ביצים כשמתעפרת בקרקע ובסמוך לקמן אמר כל היכא דאיכא זכר לא ספנא מארעא כלומר אינה קולטת ביצים מן הקרקע אלא מן הזכר ואינו אלא לשון שפוני טמוני חול (דברים לג).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיוצא בזה מסופר: ההוא דאמר להו [אדם אחד שאמר להם] למוכרים: ביעי דדכרא למאן, ביעי דדכרא למאן [ביצים של תרנגולת שהזדווגה עם זכר למי, ביצים של זכר למי]? יהבו ליה ביעי דספנא מארעא [נתנו לו ביצים שהתרנגולת קולטת מן הארץ], כלומר, ביצים בלא הפריית זכר. אתא לקמיה [בא לפני] ר׳ אמי לטעון על רמאות. אמר להו [להם] ר׳ אמי: מקח טעות הוא והדר [וחוזר].
The Gemara relates a similar incident: A certain person said to vendors: Does anyone have eggs of a chicken that has had relations with a rooster? Does anyone have eggs of a rooster? They gave him eggs that a hen had absorbed from the ground, i.e., which had not been fertilized by a rooster. He came before Rabbi Ami claiming that he had been cheated. Rabbi Ami said to them: This is a mistaken transaction, and it is rescinded.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הַאי לַאֲכִילָה קָא בָּעֵי לְהוּ וְהַאי דְּקָאָמַר דְּדִכְרָא מִשּׁוּם דְּשַׁמִּינָן טְפֵי לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִיתְּבָא לֵיהּ בֵּינֵי בֵּינֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara again asks: It is obvious that this is the case. The Gemara explains: The ruling is necessary, lest you say that this person wants the eggs for food, and that which he said, that he wants eggs of a rooster, he said only because they are fatter. What is the practical difference; i.e., what is this man claiming from the seller according to this rejected interpretation? He is merely demanding that they should refund him the difference in value between the two types. Rav Ami therefore teaches us that this is not the case; rather, the sale is void.
רי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: פשיטא [פשוט] שכן הוא! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר]: האי [אדם זה] לאכילה קא בעי להו [רצה אותן את הביצים] והאי דקאמר דדכרא [וזה שאמר שהוא רוצה של זכר] משום דשמינן טפי [שהם שמנות יותר] ולמאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] הלכה למעשה — למיתבא ליה ביני וביני [לתת לו את ההפרש שבינתיים] מבחינת הטיב, קא משמע לן [השמיע לנו] שאין הדבר כן, ויש כאן ביטול מקח.
The Gemara again asks: It is obvious that this is the case. The Gemara explains: The ruling is necessary, lest you say that this person wants the eggs for food, and that which he said, that he wants eggs of a rooster, he said only because they are fatter. What is the practical difference; i.e., what is this man claiming from the seller according to this rejected interpretation? He is merely demanding that they should refund him the difference in value between the two types. Rav Ami therefore teaches us that this is not the case; rather, the sale is void.
רי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאִי בָּעֵית אֵימָא מַאי עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה עִם יְצִיאַת רוּבָּהּ נִגְמְרָה וְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אבֵּיצָה שֶׁיָּצְאָה רוּבָּהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְחָזְרָה מוּתֶּרֶת לְאׇכְלָה בְּיוֹם טוֹב.

The Gemara suggests another explanation of Rav’s statement. And if you wish, say instead: What is the meaning of the claim: An egg is fully formed upon its emergence? It means that it is fully formed with the emergence of most of it, in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan. As Rabbi Yoḥanan said: It is taught in a baraita that in the case of an egg, most of which emerged from the chicken on a Festival eve, and the egg returned inside the mother and was finally laid on the Festival itself, it is permitted to eat this egg on the Festival. Since most of the egg had emerged before the Festival began, it is considered to have been laid the day before.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עם יציאת רובה נגמרה – ולענין י״ט אתמר דאם יצתה רובה מערב י״ט וחזרה בתוך מעיה וילדתה בלילה מותרת דהויא ליה כאילו נולדה מאתמול.
כדרבי יוחנן – דאמר לקמן הכי.
ואי [בעית] אימא מאי עם יציאתה נגמרה עם יציאת רובה נגמרה וכר׳ יוחנן דאמר ביצה שיצאת רובה מערב יום טוב וחזרה מותר לאוכלה ביום טוב.
ואיבעית אימא מאי עם יציאתה נגמרה עם יציאת רובה נגמרה וכדר׳ יוחנן. ואיכא דאמרי עם יציאת כלה אין, עם יציאת רובה לא, לאפוקי מדר׳ יוחנן. דאמר ר׳ יוחנן ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב וחזרה מותרת לאכלה ביום טוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאמר רבי יוחנן ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב וחזרה. פירוש ואחר כך נולדה ביום טוב מותרת לאוכלה ביום טוב משום דהויא לה כנולדה בחול. וכן הלכתא דאפילו ללישנא דאמרינן דפליג רב עליה מכל מקום רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ועוד דסוגיין לקמן כר׳ יוחנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בהסבר דברי רב, ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר: מאי [מה פירוש] ״ביצה״ עם יציאתה נגמרה — פירושו: עם יציאת רובה נגמרה, וכדברי ר׳ יוחנן המפורשים. שאמר ר׳ יוחנן: ביצה שיצאה רובה מן התרנגולת מערב יום טוב, אבל לא הטילה אותה עדיין התרנגולת, וחזרה הביצה למעיה, ולבסוף הטילתה ביום טוב — מותרת ביצה זו לאכלה ביום טוב. כי כיון שיצא כבר רוב הביצה מבעוד יום, הריהי נחשבת כביצה שהוטלה אתמול.
The Gemara suggests another explanation of Rav’s statement. And if you wish, say instead: What is the meaning of the claim: An egg is fully formed upon its emergence? It means that it is fully formed with the emergence of most of it, in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan. As Rabbi Yoḥanan said: It is taught in a baraita that in the case of an egg, most of which emerged from the chicken on a Festival eve, and the egg returned inside the mother and was finally laid on the Festival itself, it is permitted to eat this egg on the Festival. Since most of the egg had emerged before the Festival began, it is considered to have been laid the day before.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִיכָּא דְּאָמַר מַאי עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה עִם יְצִיאַת כּוּלָּהּ נִגְמְרָה עִם יְצִיאַת כּוּלָּהּ אִין אֲבָל רוּבָּהּ לָא וּלְאַפּוֹקֵי מדר׳מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן.

And some say the following explanation: What is the meaning of the expression: Fully formed upon its emergence? It means that it is fully formed upon the emergence of all of it. The Gemara infers: Upon the emergence of all of it, yes, it is fully formed at this stage; however, if only most of it came out the day before, no, it is not considered fully formed. And this reading serves to exclude the statement of Rabbi Yoḥanan. In any case, Rav’s statement can correspond to this statement of Rabbi Yoḥanan.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי מאי עם יציאתה נגמרה עם יציאת כולה אין עם יציאת רובה לא ולאפוקי מדר׳ יוחנן דאמר ביצה שיצאתה רובה מערב יום טוב וחזרה מותרת לאוכלה ביום טוב. תניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן ביום טוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי בעית אימא – רב לאפוקי מדר׳ יוחנן אתא ועם יציאתה דקאמר עם יציאת כולה ולמעוטי יציאת רובה.
ואיכא דאמרי עם יציאת כולה אין עם יציאת רובה לא ודלא כר׳ יוחנן. ואע״ג דברוב דוכתי קיימא לן כאיכא דאמריא, סוגיא דשמעתא כלישנא קמא וכר׳ יוחנן,
א. עי׳ להלן מסכת גיטין ח״ג עמ׳ תרכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא [ויש] מי שאמר ופירש באופן אחר: מאי [מה פירוש] עם יציאתה נגמרה — כוונתו דווקא עם יציאת כולה נגמרה, כלומר: עם יציאת כולה — אין [כן], אבל אם יצאה מאתמול רק רובה — לא. ולאפוקי [ולהוציא] מדברי ר׳ יוחנן. ועל כל פנים אפשר ליחס את דברי רב אל דברי ר׳ יוחנן אלו.
And some say the following explanation: What is the meaning of the expression: Fully formed upon its emergence? It means that it is fully formed upon the emergence of all of it. The Gemara infers: Upon the emergence of all of it, yes, it is fully formed at this stage; however, if only most of it came out the day before, no, it is not considered fully formed. And this reading serves to exclude the statement of Rabbi Yoḥanan. In any case, Rav’s statement can correspond to this statement of Rabbi Yoḥanan.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גּוּפָא הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת מוּתָּרוֹת לְאָכְלָן בְּחָלָב ר׳רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר אִם הָיוּ מְעוֹרוֹת בְּגִידִין אֲסוּרוֹת.

§ Apropos the halakhic status of eggs found inside a slaughtered chicken, the Gemara discusses the matter itself: In the case of one who slaughters a chicken and finds inside it fully formed eggs, it is permitted to eat these eggs with milk. Rabbi Ya’akov says: If the eggs were still attached by sinews, it is prohibited to eat them with milk, as they are considered meat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גופא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב. ר׳ יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות פי׳ כלומר בשר הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעורות – מחוברות.
ומצא בה ביצים גמורות וכו׳ ר׳ יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות – תימה כיון דגמורות כיצד היו מעורות ופירש הקונטרס דגמורות קאי אחלמון אבל לא נתקשה עדיין השפופרת מבחוץ רק הקרום על כן קאי רבי יעקב וקאמר אם היו מעורות ולפי הספרים דלא גרסי גמורות ניחא והכי גרסינן ומצא בה ביצים מותרות לאכלן בחלב רבי יעקב אומר כו׳.
גופא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב רבי יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות. משמע דתנא קמא אף מעורות בגידין שרא וגמורות דקאמר שנגמר חלבון וחלמון שבה ונבדל החלבון מן החלמון, ומדאמרינן מאן תנא מן השלל של ביצים טהור דלא כר׳ יעקב דקס״ד שלל היינו הביצים שהן מעורות בגידין ושנגמרו כבר ולת״ק דר׳ יעקב אתי שפיר דנפקי להו מתורת בשר אבל לר׳ יעקב עדיין בשר נינהו, ואשכול היינו אותן שהן קטנות עדיין שלא נגמרו ואין בהם אלא חלמון לבד, וללישנא בתרא דאמר מאן תנא אשכול של ביצים טמא ר׳ יעקב היא אשכול הוא אותן שתלויין בה באשכול כלומר שנגמרו אלא שמעורות בגידין, ושלל הן שאינן מעורות בגידין כלל אלא שאין קליפתן החיצונה מתקשת עדיין. והא דאקשי ליה אביי וממאי דמן אשכול מהנך דתליא באשכול דילמא מאשכול גופיה הוא הדין דהוה מצי למימר דילמא מהנך קטנים דעדיין לא נגמרו דהנהו לכולי עלמא כבשר נינהו, אלא משום דבעי לאשמועינן דאפילו אשכול גופיה טמא אף על גב דאיכא אינשי דלא אכלי ליה וזה החידוש לא היה משמיענו בביצים קטנים שלא נגמרו.
ולענין פסק הלכה מסתברא דהלכה כת״ק דר׳ יעקב דרבים נינהו ואפילו מעורות בגידין כל שיש לה חלבון וחלמון, ואע״ג דלישנא בתרא ברייתא דאשכול של ביצים אתיא כר׳ יעקב אפי׳ הכי לישנא קמא דייק טפי דאלו לישנא בתרא קא דחי ליה אביי וכיון דלישנא קמא לא אידחי ולא איפריך ולית ביה קושיא ולישנא בתרא אקשי עליה אביי (ו)⁠לישנא קמא טפי דייק, ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ובשר עוף בחלב דרבנן דלית ליה חלב אם (חולין קיג.).
גופה השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאכלן בחלב – ומאי גמורות שיש להן חלמון וחלבון אלא שלא נגמרה קליפתן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומצא בה ביצים גמורות. יש מפרשים גמורות ממש עם קליפתן. אבל אינן גמורות אפילו אינן מעורות בגידין אסירן דחשבינן להו כבשר התרנגולת בין לאוכלה בחלב בין לאוכלה בלא מליחה. ור׳ אליעזר אמר דאם אינן מעורות אפילו אינן גמורות ממש שריין. ודוקא משום דבשר עוף בחלב אינו אסור אלא מדרבנן קא שרינן ביצים גמורות בחלב ולא חשבינן ליה כגוף התרנגולת. אבל ביצה שנמצאת בתרנגולת טרפה או נבלה אפילו היא גמורה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה דחשיבא כגוף התרנגולת. וטעמא משום דנבלה היא דאורייתא והחמירו. כן תירץ ר״ת ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גופא [לגופה], כיון שהוזכרה שאלת ההלכה לגבי ביצים הנמצאות בתוך תרנגולת שחוטה, דנים בה לגופה. השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורותמותרות הביצים לאכלן בחלב. ר׳ יעקב אומר: אם היו הביצים מעורות (מחוברות) עדיין בגידיןאסורות לאוכלן בחלב, לפי שהן נחשבות כבשר.
§ Apropos the halakhic status of eggs found inside a slaughtered chicken, the Gemara discusses the matter itself: In the case of one who slaughters a chicken and finds inside it fully formed eggs, it is permitted to eat these eggs with milk. Rabbi Ya’akov says: If the eggs were still attached by sinews, it is prohibited to eat them with milk, as they are considered meat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאן תְּנָא לְהָא דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן בהָאוֹכֵל מִנִּבְלַת עוֹף טָהוֹר מִן הַשְּׁלָל שֶׁל בֵּיצִים מִן הָעֲצָמוֹת וּמִן הַגִּידִין וּמִן הַבָּשָׂר שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַחַי טָהוֹר.

The Gemara asks: Who is the tanna who taught this halakha that the Sages taught in a baraita: One who eats from the unslaughtered carcass of a kosher bird, or from a cluster of eggs that are still attached to it by sinews, or from its bones, or from the sinews, or from meat that has been detached from a live animal, he is ritually pure because none of these are considered part of the meat of the bird, and therefore they do not impart the ritual impurity of an animal carcass.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של ביצים מן העצמות ומן הגידים ומן הבשר שנתלש מן החי טהור. הנה השלל של ביצים אף על פי שהוא מעורה בגידים טהור. כלומר אינו בשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נבלת עוף טהור – מטמאה האוכלה לטמא בגדים שהוא לבוש בשעת בליעתה ואין לה טומאת מגע ומשא ובמסכת נדה (דף נא.) ילפינן לה והאוכל אחד מן הדברים הללו ממנה.
מן השלל של ביצים – כשהן כבושין ושלולין וקבועין בשדרה כלומר האוכל אותם ביצים בעודן מעורין בגידין.
מן הגידין – וקסבר אין בגידין בנותן טעם.
שלל – בשט״א כמו שלל של כובסין (שבת דף מח:).
בשר שנתלש מן החי – לאו נבלה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מן השלל של ביצים. עיין מנחות דף ע ע״א תוס׳ ד״ה ביצי נבילות:
ושואלים: מאן תנא להא דתנו רבנן [מי שנה את ההלכה הזו ששנו חכמים בברייתא]: האוכל מנבלת עוף טהור, מן השלל של ביצים מהביצים שעודן קשורות בגידי התרנגולת, מן העצמות, או מן הגידין, או מן הבשר שנתלש מן החי — הרי זה טהור. כי כל אלה אינם נחשבים כחלק מבשר העוף, ואין בהם טומאת נבילות.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught this halakha that the Sages taught in a baraita: One who eats from the unslaughtered carcass of a kosher bird, or from a cluster of eggs that are still attached to it by sinews, or from its bones, or from the sinews, or from meat that has been detached from a live animal, he is ritually pure because none of these are considered part of the meat of the bird, and therefore they do not impart the ritual impurity of an animal carcass.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים מִן הַקּוּרְקְבָן וּבְנֵי מֵעַיִין אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ טָמֵא.

However, if one ate from the ovary of its eggs, which contains very small eggs that do not possess any of the regular characteristics of eggs, or if he took a piece of the craw or the intestines, or if he melted the fat of a dead bird and swallowed it, he is ritually impure from the impurity imparted by the unslaughtered carcass of a bird.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מן האשכול – מבשר השדרה שהביצים אדוקים שם.
שהמחה את החלב – התיך את השומן וגמעו טמא ובהעור והרוטב (חולין דף קכ.) פרכינן והא אכילה כתיבה ביה ואמר רבי שמעון בן לקיש הנפש לרבות את השותה והכא כתיב ונפש אשר תאכל נבלה ובנבלת עוף טהור מתוקם בת״כ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל אם אכל מן האשכול של ביצים אשר הביצים שבו עדיין קטנות מאוד ואין להן כל תכונות ביצים, או לקח חתיכה מן הקורקבן או בני מעיין, או שהמחה (המיס) את החלב של העוף המת וגמעו — הרי זה טמא בטומאת נבלת העוף.
However, if one ate from the ovary of its eggs, which contains very small eggs that do not possess any of the regular characteristics of eggs, or if he took a piece of the craw or the intestines, or if he melted the fat of a dead bird and swallowed it, he is ritually impure from the impurity imparted by the unslaughtered carcass of a bird.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאן תַּנָּא מִן הַשְּׁלָל שֶׁל בֵּיצִים טָהוֹר אָמַר רַב יוֹסֵף דְּלָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב דְּאִי כר׳כְּרַבִּי יַעֲקֹב הָאָמַר אִם הָיוּ מְעוֹרוֹת בְּגִידִין אֲסוּרוֹת.

Who is the tanna who taught that if one ate from a cluster of eggs he is pure, which indicates that eggs still attached by sinews to the chicken are not considered part of the meat of the bird? Rav Yosef said: This ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov. For if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, didn’t he say: If the eggs were attached by sinews it is prohibited to eat them with milk, indicating that he considers these eggs meat of the chicken.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוקימנא דלא כר׳ יעקב. אבל האוכל מן האשכול של ביצים ומן הקרקבן ומבני מעים או שהמחה את החלב וגמעו טמא. ופשוטה היא. אפושי פי׳ להרבות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן תנא מן השלל של ביצים טהור – אלמא לאו בשר הוא דלא כר׳ יעקב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מאן תנא כו׳ בשר הוא דלא כרבי יעקב הס״ד והד״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן תנא [מיהו תנא זה ששנה] שמן השלל של ביצים טהור, כלומר, שביצים הקשורות עדיין בגידי התרנגולת שוב אינן נחשבות כחלק מבשר העוף? אמר רב יוסף: הלכה זו שלא כשיטת ר׳ יעקב. דאי [שאם תאמר] שהוא כשיטת ר׳ יעקב — האמר [הרי אמר]: אם היו מעורות בגידיןאסורות לאוכלן בחלב, הרי שהוא סובר כי ביצים כאלה עדיין נחשבות כחלק מן התרנגולת!
Who is the tanna who taught that if one ate from a cluster of eggs he is pure, which indicates that eggs still attached by sinews to the chicken are not considered part of the meat of the bird? Rav Yosef said: This ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov. For if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, didn’t he say: If the eggs were attached by sinews it is prohibited to eat them with milk, indicating that he considers these eggs meat of the chicken.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן אִסּוּרָא אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה לָא.

Abaye said to Rav Yosef: From where do you draw this conclusion? Perhaps Rabbi Ya’akov stated that these eggs are part of the chicken only there, with regard to the prohibition against eating the eggs with milk; however, perhaps with regard to ritual impurity he did not say that these eggs are considered part of the chicken.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לענין אסורא – דאע״ג דלאו בשר נינהו אסר לה מדרבנן הואיל וקרובים להיות בשר ואיכא למגזר משום בשר בחלב אבל לענין טומאה לא דלאו בשר נינהו דלטמו.
הא דדחי אביי: ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר׳ יעקב התם אלא לענין אסורא. כלומר: ומשום גזרת קטנים שלא נגמרו דעדיין בשר נינהו. קשיא לי דשאינן גמורות עצמן דרבנן נינהו דבשר עוף אינו דבר תורה לפי שאין לו חלב אם אלא גזרה אטו בשר בהמה, והיא גופא גזרה ואנן ניקום וניגזור גזרה לגזרה דאביי לית ליה גזירה לגזירה כדאיתא בריש פרקין (ביצה ג.). ויש לומר דכולה חדא גזירה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה לענין כו׳ משום בשר בחלב אבל כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: ממאי [ממה] מוציא אתה מסקנה זו? דלמא [שמא] עד כאן לא שמענו קאמר [שאמר] ר׳ יעקב התם [שם] בענין אכילת ביצים כאלה בחלב אלא לענין אסורא [איסור] והיתר, שרצה להחמיר ולאסור באכילה אפילו ביצים כאלה, אבל לענין טומאה לא אמר שביצים אלה נחשבות כחלק מן התרנגולת.
Abaye said to Rav Yosef: From where do you draw this conclusion? Perhaps Rabbi Ya’akov stated that these eggs are part of the chicken only there, with regard to the prohibition against eating the eggs with milk; however, perhaps with regard to ritual impurity he did not say that these eggs are considered part of the chicken.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְכִי תֵּימָא לְעִנְיַן טוּמְאָה נָמֵי נִגְזוֹר אַפּוֹשֵׁי טוּמְאָה הוּא וְאַפּוֹשֵׁי טוּמְאָה מִדְּרַבָּנַן לָא מַפְּשִׁינַן.

And if you say that with regard to ritual impurity let us also issue a decree and be stringent in a case of uncertainty and therefore rule that these attached eggs should be considered part of the chicken, this would serve to proliferate impurity, and we do not proliferate impurity that is by rabbinic law. One does not declare an item ritually impure by rabbinic law merely because uncertainty has arisen with regard to its status.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא לענין טומאה נגזור – דלטמו מדרבנן כי היכא דגזרינן לענין אסורא.
אפושי טומאה הוא – דאיכא הפסד טהרות.
ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן – ואע״פ שגזרו בטומאות במקומות הרבה ליכא למימר הכא נמי נגזר דלא ניחא לן דלפשו בטומאות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן. פירש רש״י ז״ל דאף על גב דבכמה דוכתי גזרו חכמים טומאה ועל ששה ספקות דרבנן שורפין את התרומה ליכא למימר דהכא נמי ליגזרו דלא ניחא לן דליפשו טומאות עד כאן. ופירש הריטב״א ז״ל פירוש לפירושו דחכמים מה שגזרו בדברים שהן מצויין ולא שיוסיפו עוד לגזור כזה שהוא טומאה מחודשת דנבלת עוף טהור אינה מטמאה במגע ובמשא ומטמאה בבית הבליעה ובחיה ובבהמה הוא בהפך ממש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] לענין טומאה נמי [גם כן] נגזור ונחמיר גם מן הספק, ונדון שביצים מחוברות אלה ייחשבו כחלק מן התרנגולת — הלא אפושי [תוספת, ריבוי] טומאה הוא על ידי כך, ואפושי [ותוספת] טומאה מדרבנן [מדברי סופרים] לא מפשינן [אין אנו מרבים] ואין אדם גוזר טומאה על דבר מפני החשש והספק בלבד.
And if you say that with regard to ritual impurity let us also issue a decree and be stringent in a case of uncertainty and therefore rule that these attached eggs should be considered part of the chicken, this would serve to proliferate impurity, and we do not proliferate impurity that is by rabbinic law. One does not declare an item ritually impure by rabbinic law merely because uncertainty has arisen with regard to its status.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מַאן תַּנָּא מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים טָמֵא אָמַר רַב יוֹסֵף ר׳רַבִּי יַעֲקֹב הִיא דְּאָמַר אִם הָיוּ מְעוֹרוֹת בְּגִידִין אֲסוּרוֹת א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִמַּאי דְּאֶשְׁכּוֹל מֵהָנָךְ דְּתַלְיָא בְּאֶשְׁכּוֹל דִּלְמָא אֶשְׁכּוֹל גּוּפֵיהּ.

And some say a different version of this discussion, according to which the question is: Who is the tanna who taught that if one eats from the ovary of its eggs he is ritually impure? Rav Yosef said: It is Rabbi Ya’akov, who said: If the eggs were attached by sinews, they are prohibited. Abaye said to him: From where do you know that the term ovary means: From these eggs that are hanging from the ovary; perhaps it is referring to the ovary itself, the part of the flesh of the bird where the eggs develop?
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמרי – דאשכול דסיפא הוה משמע ליה לרב יוסף ביצים המעורות בגידין ושלל הוה משמע ליה שאינן מעורות כל כך כמו אותן הגמורות קרובות לבא בהן קליפה הלבנה שאינם דבקות יפה אלא מעט.
ר׳ יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות. מאן תנא להא? דתנו רבנן האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של ביצים וכו׳ טהור מן האשכול של ביצים וכו׳ טמא. מאן תנא מן השלל טהור? אמר רב יוסף דלא כר׳ יעקב, דאי ר׳ יעקב האמר אם היו מעורות בגידין אסורות – דחשיבי כבשר וכגופה והיינו שלל ביצים שהן גמורות בחלמון וחלבון וכשלולות ממנו אבל עדיין מעורות בגידין.
אמר ליה אביי ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר׳ יעקב התם אלא לענין איסורא – דמיחזי כמאן דאכיל בשר בחלב ולאו מדינא. אבל לענין טומאה לא. וכי תימא לענין טומאה נמי נגזר אפושי טומאה בדרבנן לא מפשינן.
ואיכא דאמרי מאן תנא מאשכול של ביצים טמא? אמר רב יוסף: ר׳ יעקב היא דאמר אם היו מעורות בגידין אסורות – פירוש: והשתא משמע לן מאשכול כל שמעורות בגידין ואף על פי שיש להם חלבון וחלמון דכל שמעורות אשכול קרינן ליה. ושלל ביצים שהם שלולות ממנה לגמרי שאינן מעורות כלל.
אמר ליה אביי ממאי מאשכול מהנך דתליין באשכול ודילמא מאשכול גופיה – שהם הביצים הקטנים חשובים כגופא ממש. וכי תימא מאשכול גופיה מאי למימרא מידי דהוה אקרקבן וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] וגורסים את הדיון בנושא זה באופן שונה. שהיתה השאלה: מאן תנא [מי הוא התנא ששנה] שמן האשכול של ביצים טמא? אמר רב יוסף: ר׳ יעקב היא, שאמר: אם היו מעורות בגידין — אסורות. אמר ליה [לו] אביי: ממאי [ממה], מדוע מפרש אתה שאשכול פירושו: מהנך דתליא [מן הביצים שתלויות] באשכול? דלמא [שמא] מדובר כאן באשכול גופיה [עצמו], כלומר, בשחלה, שהיא חלק הבשר שבו הביצים מתפתחות.
And some say a different version of this discussion, according to which the question is: Who is the tanna who taught that if one eats from the ovary of its eggs he is ritually impure? Rav Yosef said: It is Rabbi Ya’akov, who said: If the eggs were attached by sinews, they are prohibited. Abaye said to him: From where do you know that the term ovary means: From these eggs that are hanging from the ovary; perhaps it is referring to the ovary itself, the part of the flesh of the bird where the eggs develop?
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכִי תֵּימָא אֶשְׁכּוֹל גּוּפֵיהּ מַאי לְמֵימְרָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַקּוּרְקְבָן וּבְנֵי מֵעַיִין דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּבָשָׂר נִינְהוּ כֵּיוָן דְּאִיכָּא אִינָשֵׁי דְּלָא אָכְלִי אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּאִיכָּא אִינָשֵׁי דְּלָא אָכְלִי אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן.

And if you say: If it is referring to the ovary itself, what is the purpose of stating this? It is obvious that the ovary itself is meat. One can answer as follows: Just as it is in the case of the craw and the intestines, that even though they are meat according to all opinions, since there are people who do not eat them, it was necessary to teach us that they have the status of meat; here, too, with regard to an ovary, since there are people who do not eat it, it was necessary to teach us that it may not be eaten with milk. Therefore, this argument does not prove that this version of the discussion is incorrect.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאשכול גופיה – בשר הדבוק בשדרה והביצים אדוקין בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר]: אשכול גופיה [עצמו] מאי למימרא [מה יש לומר] שהרי ודאי בשר הוא! יש לענות: מידי דהוה [כשם שהוא] לענין קורקבן ובני מעיין, דאף על גב דבשר נינהו [שאף על פי שלכל הדעות בשר הם], כיון דאיכא אינשי דלא אכלי [כיון שיש אנשים שאינם אוכלים אותם] איצטריך לאשמועינן [צריך היה להשמיע לנו] באלה, שבכל זאת לענין הלכה דינם כבשר, הכא נמי [כאן גם כן] בענין אשכול הביצים (כלומר, השחלה), כיון דאיכא אינשי דלא אכלי [שיש אנשים שאינם אוכלים אותו], איצטריך לאשמועינן [צריך היה להשמיע לנו] שאסור לאוכלו בחלב, ואין איפוא ראיה גמורה.
And if you say: If it is referring to the ovary itself, what is the purpose of stating this? It is obvious that the ovary itself is meat. One can answer as follows: Just as it is in the case of the craw and the intestines, that even though they are meat according to all opinions, since there are people who do not eat them, it was necessary to teach us that they have the status of meat; here, too, with regard to an ovary, since there are people who do not eat it, it was necessary to teach us that it may not be eaten with milk. Therefore, this argument does not prove that this version of the discussion is incorrect.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם נוֹלָד בַּיּוֹם כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּלַּיְלָה נוֹלָד בַּלַּיְלָה כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה נוֹלָד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם נוֹלָד בַּיּוֹם זוֹ תַּרְנְגוֹלֶת כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּלַּיְלָה נוֹלָד בַּלַּיְלָה זוֹ עֲטַלֵּף כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה אָדָם וְכׇל דְּדָמֵי לֵיהּ.

§ The Sages taught in a baraita: Any species whose intercourse occurs only in the hours of the day is born only by day; any species whose intercourse occurs only at night is born only by night; any species whose intercourse occurs either by day or by night is born either by day or by night. The Gemara elaborates: Any species whose intercourse occurs by day is born by day, this is referring to a chicken. Any species whose intercourse occurs by night is born by night, this is a bat. Any species whose intercourse occurs either by day or by night, this means a human being and all that are similar to him.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן כל שתשמישו ביום יולד ביום תרנגולת. תשמישו בלילה יולד בלילה עטלף. תשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה. אדם וכל מילי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נולד ביום – נקבותיו יולדות ביום.
עטלף – קלב״א שור״ץ בלעז.
דת״ר כל שתשמישו ביום יולד ביום ואמרי׳ למאי נפקא מינה לכדרב מרי דאמר רב [מרי] בדק בקינה של תרנגולים מעיו״ט משחשיכה ולא מצא שם ביצה ולמחר השכים קודם היוםא ומצא שם ביצה מותרת ואע״פ שבדק משחשיכה יפה יפה דאימא יצאת רובה וחזרה הואי כר׳ יוחנן והוא דאיכא זכר תרנגול בבית או בשכונה דהמקבלת מן הזכר אינה יולדת בלילה אבל ליכא זכר בשכונה אסורה הביצה דודאי נולדה בליל יום טוב.
א. וכ״ה באגודה סי׳ ט. ואפשר שהכונה גם לאחר עה״ש קודם נה״ח. נתיבות הבית לעבוה״ק עמ׳ תרמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: כל יצור שתשמישו (הזדווגותו) רק בשעות יום — הרי הוא נולד רק ביום, כל שתשמישו בלילהנולד בלילה. כל שתשמישו בין ביום ובין בלילהנולד בין ביום בין בלילה. ומפרטים: כל שתשמישו ביום נולד ביוםזו תרנגולת. כל שתשמישו בלילה נולד בלילהזו עטלף, כל שתשמישו בין ביום בין בלילהאדם וכל דדמי ליה [הדומים לו].
§ The Sages taught in a baraita: Any species whose intercourse occurs only in the hours of the day is born only by day; any species whose intercourse occurs only at night is born only by night; any species whose intercourse occurs either by day or by night is born either by day or by night. The Gemara elaborates: Any species whose intercourse occurs by day is born by day, this is referring to a chicken. Any species whose intercourse occurs by night is born by night, this is a bat. Any species whose intercourse occurs either by day or by night, this means a human being and all that are similar to him.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר מָר כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם נוֹלָד בַּיּוֹם זוֹ תַּרְנְגוֹלֶת לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְכִדְרַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא גבָּדַק בְּקִנָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא מָצָא בָּהּ בֵּיצָה וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָהּ בֵּיצָה מוּתֶּרֶת.

The Master said: Any species whose intercourse occurs by day is born by day, this is a chicken. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference of this statement? The Gemara answers: The halakhic difference is with regard to that which Rav Mari, son of Rav Kahana said, as Rav Mari, son of Rav Kahana said: If one examined a chicken’s nest on a Festival eve and did not find an egg in it, and the following day, on the Festival, he rose early and found an egg in it, the egg is permitted, as it can be assumed it was not laid that night.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למאי נפקא מינה לכדרב מארי דאמר בדק בקינה של תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצים. ובשחר השכים ומצא בה ביצים מותרות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מערב יום טוב – בין השמשות דשוב לא ילדה אלא בלילה.
השכים – קודם עלות השחר והאי דנקט בדק רבותא קמ״ל דאע״ג דבדק ולא מצא דליכא למתלייה בנולדה בחול אפילו הכי מותרת דסמכינן אברייתא דקתני כל שתשמישו ביום נולד ביום והא ודאי לא ילדתו בלילה.
בדק בקינה של תרנוגלין. ולא ראה שם ביצה בצאת הכוכבים ובבקר קודם עלות השחר מצא בה ביצה, שמא תאמר בלילה שהוא ליל יום טוב נולדה ומוקצית היא, אפילו הכי מותרת, דבידוע דמאתמול היתה שם דכיון דאין תשמיש תרנגולת אלא ביום אינו מוליד אלא ביום.
ואע״ג דבדק, שמא לא בדק יפה יפה. ואם יעיד שבדק יפה יפה תלינן שמא מבעוד יום יצתה רוב של ביצה וחזרה וכשהיא בענין זה יולדת בלילה, ומשום מוקצה ליכא כר׳ יוחנן דאמר ר׳ יוחנן ביצה שיצתה רובה וחזרה מותרת לאכלה ביום טוב דכבר הוכנה ביציאת רובה דרובו כילוד ולא חל עליה אסור יום טוב כלל, ואע״פ שבעל הבית לא ידע, ליכא מוקצה, דדעתיה דאיניש אכל מידי דאיתיה בביתיה אע״ג דלא ידע ליה, ודוקא דתלינן לקולא, אפילו בבדק מערב יום טוב ביָצתה רובה וחזרה בדאיכא זכר בהדה [ומ]⁠כיון דבדק יפה יפה, [אבל ליכא זכר בהדה לא] דאפשר דילדה בליליא, דכל דספנא מארעא ילדה בין ביום ובין בלילה ואסורה. ואם לא בדק מערב יום טוב אלא שהשכים ומצא בה ביצים, (אי זכר בהדה הוי בכלל ספיקא, וספיקא אסורה כדאמ׳ לעיל ואי ליכא זכר בהדה) כיון שהשכים דלא מצינן למיתלי שמא נולדה ביום שהוא יום גמור של יום טוב, כל שכן דשריא, דהא אפילו בבדק יפה יפה תלינן לקולא כל שכן הכא דאיכא למיתלי שכבר נולדה בערב יום טוב ואפילו לא בדק ערב יום טוב. אם לא השכים ומצא אחר שעה אחת מן היום, בין איכא זכר בין ליכא [אסורה, אי זכר בהדה הוי בכלל ספיקא, וספיקא אסורה כדאמ׳ לעיל, ואי ליכא זכר בהדה] תלינן לחומרא שנולדה ביום טוב, דהינו וספיקא אסורה כדאמרינן לעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מר [החכם]: כל שתשמישו ביום נולד ביוםזו תרנגולת. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] איזו הלכה נלמד מכאן? ומשיבים: יש מכאן מסקנה הלכתית לענין מה שאמר רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא. שאמר רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא: בדק בקנה (בקן) של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים ומצא בה ביצה ביום טוב — מותרת הביצה, שאין להניח שהביצה הוטלה בלילה.
The Master said: Any species whose intercourse occurs by day is born by day, this is a chicken. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference of this statement? The Gemara answers: The halakhic difference is with regard to that which Rav Mari, son of Rav Kahana said, as Rav Mari, son of Rav Kahana said: If one examined a chicken’s nest on a Festival eve and did not find an egg in it, and the following day, on the Festival, he rose early and found an egg in it, the egg is permitted, as it can be assumed it was not laid that night.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וַהֲלֹא בָּדַק אֵימַר לֹא בָּדַק יָפֶה יָפֶה וַאֲפִילּוּ בָּדַק יָפֶה אֵימַר יָצְתָה רוּבָּהּ וְחָזְרָה הֲוַאי וכדר׳וְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן.

The Gemara asks: But didn’t he examine the nest before the Festival and fail to find an egg there? If so, the egg must have been laid on the Festival. The Gemara answers: Say that he did not examine very carefully. And even if he did examine carefully, you can say that most of the egg emerged on the eve of the Festival and returned inside its mother, and this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. This baraita shows that the halakha does not take into account the possibility that a chicken could lay an egg at night.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימר יצתה רובה וחזרה הואי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימר יצתה רובה וחזרה הואי – ואע״ג דמילתא דלא שכיחא היא מגו דפשיטא לן דאינה יולדת בלילה תלינן בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אימר לא בדק יפה יפה והא בדק יפה אימר יצתה רובה כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה דצריבן כו׳ לאפרוחים כצ״ל והס״ד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והלא הוא בדק מערב יום טוב ולא מצא, וודאי אם כן שנולדה הביצה ביום טוב עצמו! ומשיבים: אימר [אמור] שלא בדק יפה יפה. ואפילו בדק יפה, אימר [אמור] כי ביצה זו יצתה רובה [רובה] בערב יום טוב וחזרה למעי אימה הואי [היתה] ביצה זו, וכדברי ר׳ יוחנן. ואם כן מדברי הברייתא למדנו שלהלכה אין אנו חוששים כלל שתרנגולת תטיל ביצה בלילה.
The Gemara asks: But didn’t he examine the nest before the Festival and fail to find an egg there? If so, the egg must have been laid on the Festival. The Gemara answers: Say that he did not examine very carefully. And even if he did examine carefully, you can say that most of the egg emerged on the eve of the Festival and returned inside its mother, and this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. This baraita shows that the halakha does not take into account the possibility that a chicken could lay an egg at night.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִינִי וְהָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַב בָּדַק בְּקִנָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלֶת מֵעֶרֶב יו״טיוֹם טוֹב וְלֹא מָצָא בָּהּ בֵּיצָה וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָהּ בֵּיצָה אֲסוּרָה הָתָם בִּדְסָפְנָא מֵאַרְעָא.

The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Yosei ben Shaul say that Rav said: If one examined a chicken’s nest on a Festival eve and did not find an egg in it, and the following day he rose early and found an egg in it, it is prohibited? This indicates that a chicken might indeed lay an egg at night. The Gemara answers: There it is referring to an egg that the chicken absorbed from the earth, i.e., one that was not formed by male fertilization. An egg that is not produced by intercourse can be laid at night as well.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ספן
ספןא(ביצה ז. חולין סד) בגמרא נשתברו רגליה בדספנא מארעא פי׳ כשאין לה תרנגול ומתעפרת בעפר ויולדתו ומאותן הבצים לא יצא מהן אפרוח. (כתובות עב.) שלא תלך לבית האבל. ואין כל בריה סופנה פירוש אין קוברה בעפר:
א. [רייבען אן דער ערד.]
בדספנא מארעא – והיא יולדת אף בלילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: איני [וכי כן הוא]? והא [והרי] אמר ר׳ יוסי בן שאול אמר רב: בדק בקנה של תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים ומצא בה ביצהאסורה, הרי עשויה התרנגולת להטיל ביצתה בלילה! ומשיבים: התם בדספנא מארעא [שם מדובר בביצה שקולטת מן העפר], שלא נוצרה על ידי הפריית זכר. וביצה כזו שאינה באה מדרך תשמיש יכולה התרנגולת להטיל גם בלילה.
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Yosei ben Shaul say that Rav said: If one examined a chicken’s nest on a Festival eve and did not find an egg in it, and the following day he rose early and found an egg in it, it is prohibited? This indicates that a chicken might indeed lay an egg at night. The Gemara answers: There it is referring to an egg that the chicken absorbed from the earth, i.e., one that was not formed by male fertilization. An egg that is not produced by intercourse can be laid at night as well.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אִי הָכִי דְּרַב מָרִי נָמֵי אֵימָא מֵאַרְעָא סָפְנָא בִּדְאִיכָּא זָכָר בַּהֲדַהּ בִּדְאִיכָּא זָכָר נָמֵי אֵימָא מֵאַרְעָא סָפְנָא אָמַר רָבִינָא גְּמִירִי כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא זָכָר לָא סָפְנָא מֵאַרְעָא.

The Gemara challenges this: If so, in Rav Mari’s case too, you can say that the chicken absorbed from the earth and laid the egg during the night of the Festival. How, then, could Rav Mari permit the egg? The Gemara answers: There it is referring to a case where there is a male with it. The Gemara asks: Even where there is a male with it, one can also say that it absorbed from the earth rather than from the male. The Gemara answers that Ravina said: It is learned as a tradition that anywhere that a male is present, a chicken does not absorb from the earth.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי – דיש יולדת בלילה.
דרב מרי – היכי שריא אימא מארעא ספנא וילדה בליל יום טוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי [אם כך] במקרה שאמר רב מרי נמי אימא מארעא ספנא [גם כן אמור שמהארץ קלטה] ואכן הטילתה בליל יום טוב ואיך אם כן התירה באכילה? ומשיבים: מדובר שם בדאיכא [כשיש] זכר בהדה [עמה]. ומקשים: בדאיכא [כשיש] זכר נמי אימא מארעא ספנא [גם כן אמור שזו מן הארץ קלטה] ולא מן הזכר! ומשיבים: אמר רבינא: גמירי [למודים, מקובלים אנו] כי כל היכא דאיכא [בכל מקום שיש] זכר לא ספנא מארעא [איננה קולטת מן הארץ].
The Gemara challenges this: If so, in Rav Mari’s case too, you can say that the chicken absorbed from the earth and laid the egg during the night of the Festival. How, then, could Rav Mari permit the egg? The Gemara answers: There it is referring to a case where there is a male with it. The Gemara asks: Even where there is a male with it, one can also say that it absorbed from the earth rather than from the male. The Gemara answers that Ravina said: It is learned as a tradition that anywhere that a male is present, a chicken does not absorb from the earth.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְעַד כַּמָּה אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כֹּל הֵיכָא

The Gemara asks: Until where exactly is it considered to have a male with it; How near must a rooster be for this principle to come into effect? Rav Gamda said in the name of Rav: The male must be any place
רי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אמר רב גמדא משמי׳ דרב. צ״ל רבא. סדר הדורו׳ בהקדמ׳ אות ד׳:
ושואלים: ועד כמה מהו השיעור שנקרא שיש זכר עמה? אמר רב גמדא משמיה [משמו] של רב: כל היכא
The Gemara asks: Until where exactly is it considered to have a male with it; How near must a rooster be for this principle to come into effect? Rav Gamda said in the name of Rav: The male must be any place
רי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ביצה ז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ביצה ז., ר׳ חננאל ביצה ז., רי"ף ביצה ז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ביצה ז., רש"י ביצה ז., ראב"ן ביצה ז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ביצה ז., ר"י מלוניל ביצה ז. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב רפאל הלל פרוש. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א ביצה ז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה ביצה ז. – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה) המבוססת על כתב יד בהמ"ל 8728 (ברשותה האדיבה של ספריית בית המדרש ללימודי יהדות), בית הבחירה למאירי ביצה ז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לשיטה מקובצת ביצה ז., מהרש"ל חכמת שלמה ביצה ז., פני יהושע ביצה ז., גליון הש"ס לרע"א ביצה ז., פירוש הרב שטיינזלץ ביצה ז., אסופת מאמרים ביצה ז.

Beitzah 7a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Beitzah 7a, R. Chananel Beitzah 7a, Rif by Bavli Beitzah 7a, Collected from HeArukh Beitzah 7a, Rashi Beitzah 7a, Raavan Beitzah 7a, Tosafot Beitzah 7a, Ri MiLunel Beitzah 7a, Rashba Beitzah 7a, Raah Beitzah 7a, Meiri Beitzah 7a, Attributed to Shitah Mekubetzet Beitzah 7a, Maharshal Chokhmat Shelomo Beitzah 7a, Penei Yehoshua Beitzah 7a, Gilyon HaShas Beitzah 7a, Steinsaltz Commentary Beitzah 7a, Collected Articles Beitzah 7a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144