שהיה עומד כו׳. וראהו בן זומא ולא עמד כו׳. ובירושלמי גרסי׳ שהיה מהלך בדרך ובן זומא בא כנגדו שאל בשלומו ולא השיבו כו׳ ולפי זה ניחא כפשטיה שא״ל ר״י כשהיה טרוד כ״כ בדרך מאין באת ולאן אתה הולך ולפי גירסת תלמוד שלנו שלא עמד מפניו עיין פרש״י ועוד יש לפרש שחשב ר״י שלא עמד מפניו בשביל שנתגאה שאין ראוי לו לעמוד מפני רבי יהושע וע״כ א״ל לשון הזה מאין ולאין בן זומא שאין לאדם להתגאות אבל יחשוב כי בריאתו שפילה מאין מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר כו׳ וא״ל צופה הייתי כו׳ דמתוך טרדת העיון לא נתתי לבי לעמוד לפניך:

בין מים עליונים למים תחתונים כו׳. יש דעות חלוקות בזה מהם שאומרים כי הרקיע שהבדיל בין המים התחתונים לעליונים הם הגלגלים וזו היא דעת הרמב״ן והפליג להביא כמה מאמרים על אמיתת זה הענין וזו היא דעת רש״י ז״ל בפי׳ לחומש שכתב בתוך המים באמצע המים שיש הפרש כו׳ אבל הרב המורה ביאר כי רקיע זה הוא המקום אשר יתהוה בו הענן ומאמר הזה דבן זומא אינו סובל לכאורה כ״א פי׳ הרב המורה וכן כתב הרא״ם על פסוק בתוך המים באמצע המים כו׳ והאריך שם עוד אבל ההוא דחגיגה דבן זומא שאמר צופה הייתי מה בין מים עליונים לתחתונים כו׳ אלא בג׳ אצבעות ואמר להו רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ כו׳ סבירא ליה דיהי רקיע ברקיע האוירי קמיירי ופי׳ יהי רקיע יתהוו׳ הרקיע כמשמעו ולפיכך אמרו אין בין מים עליונים מהרקיע ובין מים התחתונים אלא למר ג׳ אצבעות ולמר כמלא נימא ומעתה יש לתמוה על הרב ז״ל איך הניח הגמרא ותפס דברי האגדה של ב״ר עכ״ד הרא״ם ולדעתי המקרא זה סובל שני הפירושים כי אחת דבר אלהים שתים זה שמענו כי מקרא א׳ יוצא לכמה טעמים ומעתה מה שהבין הרלב״ג בדעת הרב המורה וז״ל וכבר ביאר הרב המורה רקיע המקום אשר יתהוו בו הענן לפי שהיה זר אצלו המצא המים למעלה מגרם השמים עכ״ל אינם כן כי גם הרב המורה מודה בזה ומה שהזכיר האוירים ולא הזכיר המים אשר למעלה מגרם השמים לפי שלא נאמר שם מים אלא על צד הדמיון והמשל מזולת שהיה הענין הזה בעצמו כן וזהו ביאור שאמר רבי עקיבא כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים שנאמר דובר שקרים וגו׳ כמו שכתב כל זה גם הרלב״ג ושניהם במקרא אחד נאמרו הללו את ה׳ מן השמים וגו׳ הם השמים האוירים ואח״כ כתיב הללוהו שמי השמים הם הגלגלים ואחר כך כתיב והמים אשר מעל השמים וכן כתב הרא״ם ולזה מבואר רש״י ז״ל הביא בפי׳ שמים שא מים והם דברי ב״ר ואח״כ כתב שם מים והם דברי תלמודא פ״ב דחגיגה אר״י בר חנינא שמים שם מים ובמתניתא תנא שמים אש ומים שהביא הקב״ה אש ומים וטרפן זה בזה ונעשה בהן שמים כי המאמרים אלו ופירושיהן אינן סותרין זה את זה אלא שהב״ר הזכיר שם ענין המים אשר מעל הגלגלים וע״כ פירש אותם שמים שא מים כי המים נישאים עליהם למעלה אבל תלמודנו שהזכיר שמים האוירים כמאמר דבן זומא ע״כ יהיה פירוש אותן שמים שם מים בעבור היות שם המיית המים וכן פי׳ הרא״ם ומה שאמר אש ומים כי השמים האוירים הוא המקום אשר בו יתהוה הענן ויש מהם ענני אש ויש מהם ענני מים כי מצינו ואש מתלקחת בתוך הברד שהיו הברד והאש טורפין זה בזה הרי מבואר כי השמים אלו מאש ומים שטרפן הקב״ה זה בזה וכענין זה כתב בעל מקור חיים בענין אש ומים שטרפן זה בזה ומעתה אין מקום לתמוה על רש״י שתפס דברי האגדה והניח דברי הגמרא דבחגיגה כי רש״י לא יכחיש זה דאל״כ לא ה״ל להביא מאמר דחגיגה שם מים ואש ומים שפירושה על שמים האוירים כמ״ש אלא שהוא מפרש המקראות בענינים הקרובים לפשוטו וזה דרך רש״י ז״ל בכמה מקומות כמ״ש הרא״ם ז״ל בכמה מקומות אמנם באגדות ירושלמי דברכות אמרי׳ תנא בשם רבי עקיבא עביו של רקיע כב׳ אצבעות מלתא דרבי חנינא פליגא דאמר רבי אחא בשם רבי חנינא תרקיע עמו לשחקים כראי מוצק תרקיע מלמד שהן עשויין כטס יכול שאינן בריאים ת״ל חזקים כו׳ עכ״ל ומשמע שם דברקיע שהם הגלגלים איירי ולא ברקיע האוירים דפליגי שם על מי שסובר דעביו של רקיע מהלך ת״ק ואם כן לפ״ז נראה לומר דמאמר דבן זומא כפשוטה איירי במים העליונים מגלגלים ודעתו דב׳ זומא שאמר שאין בין מים העליונים לתחתונים כ״א כב׳ אצבעות כדעת ר״י לשם דעביו של הגלגלים ב׳ אצבעות והוא מבדיל בין מים העליונים לתחתונים ומי שסובר כמלא נימא סובר כרבי חנינא דעביו של רקיע המבדיל ביניהם אינו אלא כטס הזה מעתה הכתוב ומאמר דבן זומא אין להם דרך אחרת אלא כפרש״י ולא על רקיע האוירים שהוא דרך רחוק מפשט הכתוב ובעל יפה מראה תמה על הרא״ם ז״ל וז״ל ובעיני יפלא תלמודיי שכמותו איך יאמין שרז״ל יפרשו רקיע על האוירים והמים העליונים ותחתונים ע״ז הדרך כו׳ ע״ש וצ״ע:

עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כו׳. בירושלמי מייתי ליה אהא שאמרו שם חמי טליא כו׳ אמר מה אלין עבדין הכא כו׳ ע״ש והביאו התוס׳ והיינו שבדברי פיו היה מחטיא התינוקות וקרי להו בשרך כו׳ והוא דחוק ובשמעתין בתלמוד שלנו לא מייתי כלל ונראה לפרש בענינו ע״פ מ״ש בפ״א ששאל מין א׳ לרב אידית עלה אל ה׳ עלה אלי מבעי ליה וא״ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו שנא׳ כי שמי בקרבו כו׳ כמפורש שם שהמין הזה נטה לשניות ורב אידית השיב לו דאין כאן שניות ח״ו אלא דזה הוא הרב וזהו עבדו ושמו כשם רבו כו׳ דכתיב כי שמי בקרבו ע״ש וה״נ הכא דאע״ג דליכא ישיבה למלאכים כ״א לבדו ית׳ ב״ה כמ״ש ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים וגו׳ מ״מ כיון דשמו כשם רבו איתיהיבא ליה רשות לישב פ״א למכתב זכותיה דישראל אבל אחר לא הוה ידע וחשב כדעת המין הזה דיש כאן שניות ומלבד הקב״ה שיושב יש עוד א׳ שיושב כמ״ש ב׳ רשויות הן והיינו דקאמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה כמ״ש ראיתי וגו׳ צבא השמים עומדים וגו׳ ולא תחרות כמ״ש עושה שלום במרומיו כמו שיסד הפייט העמיד מיכאל שלג וגבריאל אש כו׳ ולא עורף כמ״ש וארבעה פנים לאחת דהיינו מכל צד ולא עיפוי דכתיב בצדיקים וקוי ה׳ וגו׳ יעלו אבר כנשרים וגו׳ ילכו ולא ייעפו ואם כך בצדיקים לעוה״ב כ״ש במלאכים והשתא הא דקאמר עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך וגו׳ יש לפרש דאסיפא דקרא סמיך דכתיב אל תאמר לפני המלאך שהוא מטטרון שיושב שב׳ רשויות הן כי הוא נקרא מלאך כמ״ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו׳ כי שמי בקרבו ואמר על טעותו של אחר אל תאמר כי שגגה היא כי טעה ע״י ישיבת מטטרון אבל אלהים יקצוף על קולך זה שהאמנת בשניות כי שגגה שזו עולה זדון דאין להרהר בכך שמא ח״ו ב׳ רשויות הן וקאמר לבסוף איתיהב ליה רשותא לממחק זכותיה דאחר והיינו דמסיים בהאי קרא וחבל את מעשה ידיך שהן המעשים טובים שעשה כבר והן זכותיה חבל אותן ע״י מחשבה רעה זו להאמין בשניות ח״ו:

ומחיוהו ס׳ פולסין כו׳ פירשו בתוס׳ להודיע לו שאין יכולת למטטרון יותר מאחריני עכ״ל נראה שהוצרכו לכך ולא סגי להו בטעמא דקאמר תלמודא משום דכי חזיתיה אמאי לא קמת מקמיה דודאי לא שייך עונש מלקות במלאכים אלא לפי הדמיון והיינו להראות לו לאחר שאין יכולת במטטרון כו׳ וה״ק תלמודא מ״ט מחיוהו גם לפי הדמיון משום דכי חזיתיה כו׳ דאילו קמת מקמיה לא הוו צריכין להודיע לו שאין יכולת במטטרון אבל השתא דלא קמת מקמיה אטעיתיה דיש ב׳ רשויות וכדי להוציא מלבו של אחר מחיוהו למטטרון להודיע לאחר שאין יכולת כו׳ ומיהו לא חזר ממחשבתו הרעה כדמסיק:

יצתה בת קול ואמר שובו בנים שובבים חוץ מאחר כו׳. וכה״ג אמר לקמן שמעתי מאחורי הפרגוד כו׳ ול׳ הירושל׳ פ״א הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רוכב על סוס ביה״כ שחל להיות בשבת ושמעתי ב״ק יוצאת מבק״ק ואומרת שובו בנים חוץ מאחר שידע כחי ומרד בי ע״כ ומיהו הוא לא היה לו להשגיח בכך וכמ״ש לו ר״מ בחליו תשב אנוש עד דכא ואמרינן אין לך דבר שעומד בפני התשובה:

מ״ד גם את זה לעומת כו׳ ברא הרים ברא גבעות כו׳. לפי ענינו נראה דמלת לעומת נופל על השוה לו כגון הרים וגבעות שיש להם שווי בגובה וכן ימים וכו׳ ימים ונהרות וכן בד״ה משמר לעומת משמר והרבה כמוהו ודקאמר ברא צדיקים ברא רשעים מלת לעומת לא קאי אצדיקים ורשעים שאינן שוין רק הם דבר והפכו אלא דיש לפרש השווי בקצת שברא צדיקים וברא ג״ט ברא רשעים וברא גיהנם שברא לכ״א מה ששייך לו ואמר כ״א וא׳ יש לו ב׳ חלקים כו׳ דכיון דניתן לאדם הבחירה להיוח צדיק או רשע כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואין הקב״ה מקפח שכר ועונש כל בריה לכן ברא לכולן ג״ע שמא יזכו כולם וכן ברא לכולם גיהנם דשמא לא יזכו כולם ודקאמר זכה צדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בג״ע כו׳ אדרשה דרב משרשיא דלקמן סמיך ועי״ל דאסיפא דהאי קרא סמיך דמסיים ביה על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה וכינוי דאחריו אצדיק ורשע קאי שהרשע כשמת לא ימצא מחלקו מאומה שבגן עדן לפי שהצדיק נוטלו וכן להיפך כשמת אחריו הצדיק לא ימצא מאומה מחלקו שבגיהנם לפי שהרשע נוטלו:

כתיב לכן בארצם משנה יירשו כו׳. וסיפא דקרא שמחת עולם תהי וגו׳ דהיינו בעולם הבא שהיא נקראת ארץ החיים וברשעים כתיב משנה שברון שברם היינו בעוה״ב בגיהנם:

שאל אחר כו׳ לאחר שיצא לתרבות רעה כו׳. דקדק בשאלתו שהיתה לאחר שיצא לתרבות רעה כו׳ דעל עצמו נתכוין כדמסיק אע״פ שנשברו יש להם תקנה כו׳ אלא ששמע חוץ מאחר וכן יש לפרש לעיל דקאמר לאחר שיצא לתרבות רעה א״ל מ״ד גם את זה לעומת גו׳ דעל עצמו נתכוין במה שאמר הואיל ואטריד מההוא עלמא ליפוק ליתהני מהאי עלמא דהיינו כדמסיק כיון שנטרד מההוא עלמא ר״ל דלעתיד וצדיק אחר יקח חלקו ניחא ליה שיהנה בעוה״ז בחלק ההוא שיהיה לו בג״ע לעתיד:

מ״ד לא יערכנה זהב וזכוכית כו׳. לגבי זהב וכו׳ ודאי איכא לפרושי לענין חשיבות הוא מדמה ליה התורה כמ״ש הנחמדים מזהב ומפז אבל בזכוכית מאי חשיבות איכא ביה וקאמר דהכא לאו לענין חשיבות בא לדמות להו התורה אלא ד״ת שקשין כו׳ ונוחין כו׳ וא״ל רע״ק רבך לא כך אמר אלא דבענין א׳ מדמה ליה התורה לזהב ולזכוכית לענין דיש לו תקנה:

שכבר שיערתי בעקבות סוסי כו׳. ודאי ר״מ שהלך אחריו ברגליו יותר היה יודע לשער בעקבותיו דאלפים אמה הם אלפים פסיעות של אדם ואפשר דדרך לגלוג אמר לו כן ששיער כן בעקבות הסוס ולא היה עדיין תחום שבת וכדי להחזירו ממנו אמר כן ואמר תקפיה ועיילי׳ כו׳ ר״ל ר״מ החזיק בו ועייליה לבית מדרשא אולי יחזור בו וישוב כו׳:

וא״ל אין שלום אמר ה׳ לרשעים כו׳ בבואו שם לב״ה שדרך לשאול בשלום הבא א״ל הינוקא כן אין שלום גו׳ והשני א״ל כי אם תכבסי בנתר גו׳ נכתם עונך גו׳ רמז לו שהתשובה לא תועיל לו כמ״ש הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר והג׳ א״ל ואת שדוד מה תעשי גו׳ כי תעדי עדי זהב גו׳ לשוא תתייפי גו׳ ר״ל שגם עדי ויופי התורה שבך לא יועיל לך וכה״ג אמר הד׳ ולרשע אמר אלהים מה לך לספר וגו׳ וזה הפסוק נדרש בפ׳ חלק על דואג וע״ש בחידושינו ונזדמן זה המקרא לינוקא שהיה מגמגם בלישניה לאומרו נגד אלישע אחר: