×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי (לְשָׁרְתֵנִי).
or uncircumcised in flesh may enter My Temple” (Ezekiel 44:9).
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך סל
סלא(כתובות צא) (בבא מציעא קא:) מחינא לך בסילויא דלא מבע דמא (קידושין כא: שבועות ד: בכורות כא:) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה וכו׳ (סנהדרין פד) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילויא (עבודה זרה כט) דחרזייה סילויא (חולין מז) מייתינן סילויא ובזעינן לה (חולין צה) אייתי סילתא שדא אסיק תרין (יומא עה) רשעים דומה להם כסלוים (יבמות סג) דאמרי אנשי מחייה בחברתא ולא בסילתא:
א. [דארן.]
וערל בשר – שמתו אחיו מחמת מילה.
לא יבא – והיינו אזהרה מדברי קבלה בעלמא ולא לקי עלה.
אונן מנלן דכתיב בכה״ג אונן שמתו אביו ואמו ומן המקדש לא יצא ולא יחלל כלומר לא יצא מקדושתו אלא יקריב אונן ואין חילול בכך הא כהן אחר שלא יצא אלא הקריב אונן חלל וכיון דמחיל עבודה ש״מ איסורא נמי איכא והיינו אזהרה דקאמרינן ולא למלקי עלה דהא דומיא דערל קתני והתם ודאי ליכא למימד דלקי עלה כדפרשינן:
וערל בשר לא יבוא אל מקדשי״ (יחזקאל מד, ט), הרי איסור ״לא תעשה״ מפורש בו.
or uncircumcised in flesh may enter My Temple” (Ezekiel 44:9).
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אוֹנֵן מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא כ״א:י״ב} וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו הָא אַחֵר שֶׁלֹּא יָצָא חִילֵּל.

The Gemara asks: From where do we derive that it is prohibited for an acute mourner priest to perform the Temple service? It is derived from a verse, as it is written with regard to a High Priest whose mother or father died: “And from the Temple he shall not emerge and he shall not desecrate the Temple of his God” (Leviticus 21:12), from which it may be inferred that another, who is not a High Priest but an ordinary priest, who did not emerge from the Temple and who continued to perform the service, has desecrated the service.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומן המקדש לא יצא וגו׳ – כלומר אע״פ שמתו אביו ואמו אין צריך לצאת מן המקדש שאם יעבוד לא יחלל הא כהן אחר שלא יצא חלל.
ומוסיפים לשאול: אונן מנלן [מנין לנו] שאסור לו לעבוד במקדש? — דכתיב [שנאמר] בכהן הגדול שמתו אביו ואמו: ״ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו״ (ויקרא כא, יב), הא [הרי] משמע מכאן כי אחר, לא כהן גדול אלא כהן הדיוט, שלא יצא והמשיך לעבוד עבודה במקדש — חילל את העבודה.
The Gemara asks: From where do we derive that it is prohibited for an acute mourner priest to perform the Temple service? It is derived from a verse, as it is written with regard to a High Priest whose mother or father died: “And from the Temple he shall not emerge and he shall not desecrate the Temple of his God” (Leviticus 21:12), from which it may be inferred that another, who is not a High Priest but an ordinary priest, who did not emerge from the Temple and who continued to perform the service, has desecrated the service.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא לְרָבָא וְנֵילַף חִילּוּל חִילּוּל מִתְּרוּמָה מָה לְהַלָּן בְּמִיתָה אַף כָּאן בְּמִיתָה.

Rav Adda said to Rava: And let us derive it by means of a verbal analogy: Derive the meaning of the term of desecration written with regard to an acute mourner who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma. Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to an acute mourner who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא ונילף חילול חילול מתרומה כו׳ טפי הוי ליה למילף חילול חילול מנותר חילול דיחיד מחילול דיחיד ולא מתרומה דהוה חילול דרבים אלא דלא נחית תלמודא להכי כיון דלא קאי הכי מכח קושיא דמי כתיב ביה בגופיה כו׳ וק״ל:
אמר ליה [לו] רב אדא לרבא: ונילף [נלמד] בגזירה שווה מהמילים ״חילול״ ״חילול״ מדין תרומה, מה להלן בתרומה נאמרה לשון ״חילול״ והמחלל דינו במיתה, אף כאן דינו במיתה!
Rav Adda said to Rava: And let us derive it by means of a verbal analogy: Derive the meaning of the term of desecration written with regard to an acute mourner who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma. Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to an acute mourner who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִי כְּתִיב בֵּיהּ בְּגוּפֵיהּ מִכְּלָלָא קָאָתֵי הָוֵי דָּבָר הַבָּא מִן הַכְּלָל וְכׇל דָּבָר הַבָּא מִן הַכְּלָל אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּגְזֵרָה שָׁוָה.

Rava answers: Is desecration written with regard to the matter of a priest who performs the Temple service as an acute mourner itself? It is derived from that which is written with regard to the High Priest, by inference. Therefore, it is a matter that emerges from an inference, and the principle is: Any matter that emerges from an inference cannot be derived by means of a verbal analogy. A verbal analogy can be derived only when the matter is written explicitly.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי כתיב בגופיה – מי כתיב בכהן הדיוט גופיה חילול מכלל דמכהן גדול דכתי׳ ביה אונן ואינו מחלל הוא דקא אתי.
וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין וכו׳ – לא דמי לההיא דפרק שני דזבחים (דף יח. ושם) דילפינן שתויי יין חוקה חוקה ממחוסר בגדים משום דדרשינן אין בגדיהן עליהן אין כהונתן עליהן וכן בכל הנהו דכתיב ולא יחללו דייקינן הא עבדו חיללו וילפינן חילול חילול מתרומה ובתורם מן הרעה על היפה דלא ילפינן דליהוי במיתה חט חט מתרומה תירץ הרב רבי יעקב דאורליינ״ש משום דהוי דבר הבא מן הכלל וצריך לחלק אמאי הוי דבר הבא מן הכלל טפי מהנך ובפרק כסוי הדם (חולין פה. ושם) דשרי רבי שמעון טריפה שנשחטה חולין בעזרה ומותרת בהנאה משום דהויא שחיטה שאינה ראויה ויליף ג״ש מוטבות טבח והכן אע״ג דגבי חולין בעזרה לא כתיב זביחה אלא מן הכלל דדרשינן ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום אין זה מן הכלל דהא כתיב כי ירחק ממך המקום וילפינן מוטבוח טבח דבזביחה הראוייה איירי ועל זביחה הראוייה דייקינן הא בקרוב מקום לא וכן בריש הבא על יבמתו (יבמות נה:) גבי העראה דיליף חייבי עשה כגון מצרי ואדומי דכתיב בהו דור שלישי יבא בג״ש ביאה ביאה אע״ג דלא כתיב ביאה אלא מן הכלל דדייקינן הא דור שני לא יבא הא נמי ניחא דילפינן בג״ש דדור שלישי יבא דההיא ביאה היא העראה והדר דייק הא דור שני לא יערה.
כל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזרה שוה כלל כיצד הרי ביארנו באונן שעבודתו פסולה ויצא לנו כן ממה שנאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חלל ואעפ״כ אין בו מיתה בידי שמים ואע״פ שהיה מקובל אצלם שהיה בענין זה לדון גזירה שוה והיה לנו לדון חלול חלול מתרומה לחייב בו מיתה הואיל ולא נכתב כן בגופו אלא שבא מן הכלל אין דנין בו גזירה שוה כלל:
תוס׳ בד״ה וכל דבר כו׳ ובתורם מן הרעה על היפה כו׳ נ״ב בפרק קמא דתמורה דף ה׳:
גמ׳ וכל דבר הבא מן הכלל. עי׳ שיטה מקובצת בב״ק דף ה׳ ע״א ד״ה אתיא תחת. ובתשובת תולדות אדם להרשב״א סימן טז:
ומשיבים: מי כתיב ביה בגופיה [האם לשון ״חילול״ כתובה בו באונן באותו ענין בגופו]?! והלא רק מכללא קאתי [מכלל הדברים הוא בא], שלמדנו מכלל האמור בכהן גדול דין אחר בהדיוט, הוי [הריהו] דבר הבא מן הכלל, שהרי לא נאמר במפורש, ואנחנו יודעים כי כל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזרה שוה, שאין למדים גזירה שווה אלא כשהדבר נאמר במפורש.
Rava answers: Is desecration written with regard to the matter of a priest who performs the Temple service as an acute mourner itself? It is derived from that which is written with regard to the High Priest, by inference. Therefore, it is a matter that emerges from an inference, and the principle is: Any matter that emerges from an inference cannot be derived by means of a verbal analogy. A verbal analogy can be derived only when the matter is written explicitly.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) יוֹשֵׁב מְנָלַן אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ה׳} כִּי בוֹ בָּחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִכׇּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת לַעֲמִידָה בְּחַרְתִּיו וְלֹא לִישִׁיבָה.

The Gemara asks: From where do we derive that it is prohibited for a priest who is seated to perform the Temple service? Rava says that Rav Naḥman says: The verse states: “For him has the Lord chosen from among all your tribes, to stand and minister in the name of the Lord” (Deuteronomy 18:5). God states in the verse that I chose him for service while he is standing, but not for service while seated.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא לישיבה – דכיון דלא נבחר הוה ליה כזר ובפ״ב דזבחים (דף כג:) רמינן מכדי יושב כזר דמי ומיחל עבודה אימא במיתה הוא כזר אלמה תניא אינו במיתה והתם מפרק לה משום דהוי זר ושלא רחץ ידים ורגלים ושתויי יין שלשה כתובים הבאים כאחד דכתיב בהו מיתה ואין מלמדין.
ועוד שואלים: יושב בשעת עבודה מנלן [מנין לנו] שאסור? אמר רבא אמר רב נחמן, אמר קרא [הכתוב]: ״כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם ה׳״ (דברים יח, ה), משמע כי לשירות של עמידה בחרתיו ולא לשירות בישיבה.
The Gemara asks: From where do we derive that it is prohibited for a priest who is seated to perform the Temple service? Rava says that Rav Naḥman says: The verse states: “For him has the Lord chosen from among all your tribes, to stand and minister in the name of the Lord” (Deuteronomy 18:5). God states in the verse that I chose him for service while he is standing, but not for service while seated.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בַּעַל מוּם ר׳רַבִּי אוֹמֵר בְּמִיתָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בָּאַזְהָרָה מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי דִּכְתִיב {ויקרא כ״א:כ״ג} אַךְ אֶל הַפָּרוֹכֶת לֹא יָבֹא וְגוֹ׳ וְיָלֵיף חִילּוּל חִילּוּל מִתְּרוּמָה מָה לְהַלָּן בְּמִיתָה אַף כָּאן בְּמִיתָה.

§ The baraita continues: With regard to a blemished priest who performs the Temple service, Rabbi Yehuda HaNasi says: He is punished with death at the hand of Heaven, and the Rabbis say: He is liable only for violating a prohibition. The Gemara elaborates: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? It is as it is written: “But he shall not come into the curtain and he shall not approach the altar as he has a blemish, that he desecrate not My sacred places” (Leviticus 21:23). And Rabbi Yehuda HaNasi derives the punishment by means of a verbal analogy: The meaning of the term of desecration written with regard to a blemished priest who performs the Temple service is derived from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma. Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to a blemished priest who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א עוד שנינו בברייתא שכהן בעל מום ששימש במקדש, רבי אומר שעונשו במיתה, וחכמים אומרים שאינו אלא באזהרה בלבד. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי?דכתיב כן נאמר]: ״אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי״ (ויקרא כא, כג), ויליף [ולמד] בגזירה שווה מהמילים ״חילול״ ״חילול״ מדין תרומה, מה להלן בתרומה נאמרה לשון ״חילול״ ועונשו במיתה, אף ״חילול״ האמור כאן עונשו במיתה.
§ The baraita continues: With regard to a blemished priest who performs the Temple service, Rabbi Yehuda HaNasi says: He is punished with death at the hand of Heaven, and the Rabbis say: He is liable only for violating a prohibition. The Gemara elaborates: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? It is as it is written: “But he shall not come into the curtain and he shall not approach the altar as he has a blemish, that he desecrate not My sacred places” (Leviticus 21:23). And Rabbi Yehuda HaNasi derives the punishment by means of a verbal analogy: The meaning of the term of desecration written with regard to a blemished priest who performs the Temple service is derived from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma. Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to a blemished priest who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְנֵילַף חִילּוּל חִילּוּל מִנּוֹתָר מָה לְהַלָּן בְּכָרֵת אַף כָּאן בְּכָרֵת.

The Gemara challenges: And let us derive the punishment by means of a different verbal analogy: Derive the meaning of the term of desecration written with regard to a blemished priest who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to notar. Just as there, with regard to notar, he is punished with karet, so too here, with regard to a blemished priest who performs the Temple service, he is punished with karet.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ונילף [ונלמד] גזירה שווה מהמילים ״חילול״ ״חילול״ מדין נותר, שאף בו נאמרה לשון ״חילול״, ונאמר: מה להלן בנותר עונשו בכרת, אף כאן עונשו בכרת!
The Gemara challenges: And let us derive the punishment by means of a different verbal analogy: Derive the meaning of the term of desecration written with regard to a blemished priest who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to notar. Just as there, with regard to notar, he is punished with karet, so too here, with regard to a blemished priest who performs the Temple service, he is punished with karet.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מִסְתַּבְּרָא מִתְּרוּמָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן פְּסוּל הַגּוּף מִפְּסוּל הַגּוּף אַדְּרַבָּה מִנּוֹתָר הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן קוֹדֶשׁ פְּנִים פִּיגּוּל וְנוֹתָר.

The Gemara explains: It is reasonable to say that he should have derived the punishment for a blemished priest who performs the Temple service from teruma, as the tanna derives the bodily disqualification of a blemished priest from the bodily disqualification of the impure priest. The Gemara challenges: On the contrary, he should have derived the punishment for a blemished priest who performs the Temple service from notar, as there are elements common to notar and a blemished priest who performs the Temple service. Unlike teruma, both are cases involving sacrificial matters; both involve matters performed inside the Temple; and in both cases, the disqualification of piggul and the disqualification of notar are applicable.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שכן קודש פנים פיגול ונותר אלא בעל מום ששימש מטמא ששומש כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה אמר קרא בו בתרומה דכולהו נמי מיניה גמרו ומתו בו למעוטי ולא בעל מום ומסתברא כו׳ פסול טומאה במיתה כצ״ל:
ודוחים: בכל זאת מסתברא [מסתבר] לומר כי מדין תרומה הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], שכן בשניהם יש צד דומה; פסול הגוף של בעל המום, מפסול הגוף של הטמא בתרומה. ומקשים: אדרבה (להיפך), מדין נותר הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], שכן יש בהם צדדי דמיון מרובים: שניהם קודש ולא כתרומה שיש לה דין אחר, ושניהם חייבים לפנים המקדש, ובשניהם יש דין פיגול, ונותר!
The Gemara explains: It is reasonable to say that he should have derived the punishment for a blemished priest who performs the Temple service from teruma, as the tanna derives the bodily disqualification of a blemished priest from the bodily disqualification of the impure priest. The Gemara challenges: On the contrary, he should have derived the punishment for a blemished priest who performs the Temple service from notar, as there are elements common to notar and a blemished priest who performs the Temple service. Unlike teruma, both are cases involving sacrificial matters; both involve matters performed inside the Temple; and in both cases, the disqualification of piggul and the disqualification of notar are applicable.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא מִטָּמֵא שֶׁשִּׁימֵּשׁ גָּמַר פְּסוּל הַגּוּף מִפְּסוּל הַגּוּף קוֹדֶשׁ פְּנִים פִּיגּוּל וְנוֹתָר מִקּוֹדֶשׁ פְּנִים פִּיגּוּל וְנוֹתָר.

Rather, Rabbi Yehuda HaNasi derives the halakha of a blemished priest who performed the Temple service from the halakha of an impure priest who performed the Temple service, due to the elements common to both. He derives the bodily disqualification of a blemished priest from the bodily disqualification of an impure priest who performs the Temple service, and he derives the case of a blemished priest, whose case involves sacrificial matters, matters performed inside the Temple, and the relevance of both piggul and notar, from the case of an impure priest, whose case involves sacrificial matters, matters performed inside the Temple, and the relevance of both piggul and notar.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מטמא ששימש – תימה דהוה לן למילף מנותר טפי משום דחילול דיחיד מחילול דיחיד עדיף כדאמרן לעיל חילול דרבים מחילול דרבים עדיף דגבי בעל מום כתיב ואל המזבח לא יגש וגו׳ ובנותר כתיב כי את קדש ה׳ חלל לאפוקי תרומה דכתי׳ כי יחללוהו וכ״ת פסול הגוף עדיף אם כן לעיל דיליף טמא ששימש מתרומה ופריך דניליף מנותר הוה ליה לשנויי משום דפסול הגוף עדיף ולא משום חילול דרבים ויש לומר דהכא פסול הגוף דעבודה מפסול הגוף דעבודה עדיף.
בד״ה אלא מטמא כו׳ בעל מום כתיב ואל כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה מכלל כו׳ מוקמת לה הס״ד:
בד״ה אלא ע״כ כו׳ ומיתה הם״ד ואחר כך מ״ה ה״נ:
בד״ה דרב פינחס משמיה דרב כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה והאמר ר׳ שמעון ניישו כו׳ ביישו ישן ומת כו׳ ביישו ישן חייב כו׳ ביישו חייב כו׳ ושלוחי דידן מצי עבדי כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה אלא מטמא כו׳ לאפוקי תרומה דכתיב כי יחללוהו כו׳ עכ״ל שגירת לישנא דתלמודא דכולהו אתיין מתרומה נקטו בדבריהם מיהו הכא דמטמא ששימש בעי למילף בעל מום ה״ל לאפוקי טמא ששימש דכתיב ולא יחללו וגו׳ וק״ל:
אלא חוזרים אנו מן השוואה לתרומה ואומרים כי לא מכאן, אלא מדין טמא ששימש בקודש גמר [למד] בגזירה שווה של המילים ״חילול״ ״חילול״, ויש להם צדדים שווים, שכן למדים פסול הגוף שבבעל מום מפסול הגוף של טמא, וכן קודש, פנים, פיגול, ונותר שיש בבעל מום ששימש מקודש, פנים, פיגול, ונותר שבטמא ששימש.
Rather, Rabbi Yehuda HaNasi derives the halakha of a blemished priest who performed the Temple service from the halakha of an impure priest who performed the Temple service, due to the elements common to both. He derives the bodily disqualification of a blemished priest from the bodily disqualification of an impure priest who performs the Temple service, and he derives the case of a blemished priest, whose case involves sacrificial matters, matters performed inside the Temple, and the relevance of both piggul and notar, from the case of an impure priest, whose case involves sacrificial matters, matters performed inside the Temple, and the relevance of both piggul and notar.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַבָּנַן אָמַר קְרָא בּוֹ וְלֹא בְּבַעַל מוּם.

The Gemara asks: And the Rabbis, what is the reason that they hold that he is liable only for violating a prohibition? It is as the verse states: “And die because of it if they desecrate it; I am the Lord Who sanctifies them” (Leviticus 22:9), from which it is derived: “Because of it” they receive death at the hand of Heaven, but not in the case of a blemished priest.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא בו – בתרומה במיתה דכולהו נמי מיניה גמרי ואתא בו למיעוטא ולא בעל מום ומסתברא בעל מום הוא דקא ממעט ולא טמא וטבול יום שהן פסול טומאתן במיתה.
בו ולא בבעל מום – כל הני דלעיל דלא ממעטינן דפסול טומאה הם כתרומה וטבל אע״ג דלאו פסול טומאה הוא דמי לתרומה טפי מהני.
ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה טעמם? אמר קרא [הכתוב]: ״ומתו בו כי יחללוהו״ (שם כב, ט) ובהדגשה ״בו״ולא בבעל מום.
The Gemara asks: And the Rabbis, what is the reason that they hold that he is liable only for violating a prohibition? It is as the verse states: “And die because of it if they desecrate it; I am the Lord Who sanctifies them” (Leviticus 22:9), from which it is derived: “Because of it” they receive death at the hand of Heaven, but not in the case of a blemished priest.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הֵזִיד בִּמְעִילָה רַבִּי אוֹמֵר בְּמִיתָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בָּאַזְהָרָה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ גָּמַר חֵטְא חֵטְא מִתְּרוּמָה מָה לְהַלָּן בְּמִיתָה אַף כָּאן בְּמִיתָה.

The baraita continues: With regard to one who intentionally performed an action of misuse of consecrated property. Rabbi Yehuda HaNasi says: He is punished with death at the hand of Heaven, and the Rabbis say: He is liable only for violating a prohibition. The Gemara elaborates: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? Rabbi Abbahu says: He derives a verbal analogy: The meaning of the term of sin written with regard to one who intentionally misuses consecrated property (see Leviticus 5:15) is derived from the term of sin written with regard to an impure priest who partakes of teruma (see Leviticus 22:9). Just as there, with regard to teruma, the priest is punished with death at the hand of Heaven, so too here, one who intentionally misuses consecrated property is punished with death at the hand of Heaven.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמר חטא חטא מתרומה – מעילה כתיב בה וחטאה בשגגה והכא כתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו.
גמר חטא חטא מתרומה – תימה דמשמע בפ׳ בתרא דמכות (מכות יג.) דאיכא מלקות בקדשי בדק הבית דקא חשיב מעשר שני והקדש שלא נפדו ואמאי כיון דמתרומה ילפינן לא הוה לן למילף אלא דומיא דתרומה דקדשה קדושת הגוף כדאשכחן בזבחים שלהי פרק בית שמאי (זבחים מה:) דקדשי עובדי כוכבים לא מועלין בהן דגמרינן חט חט מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ואמרינן בד״א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין ומפרש טעמא דכי גמרינן מעילה חט חט מתרומה דומיא דתרומה דקדישא קדושת הגוף אבל קדשי בדק הבית דקדושת דמים לא וקצת יש לדחות ההיא דמכות דמיירי בקדשי מזבח שהוממו דשייך בהו פדיון אבל קשה ממעילה פרק הנהנה (מעילה יח:) דממעט מחובר ממעילה משום דגמרה מתרומה אלמא ילפינן קדשי בדק הבית מתרומה ויש לומר דהתם הוא דבעינן דומיא דתרומה משום דכתיב לה׳ לרבויי ולא גמרינן אלא דומיא דקדושת הגוף ואע״ג דרבי יוסי דריש ליה התם ולא רבנן מכל מקום לרבנן נמי אהני לגבי הכי דלא גמרינן קדשי בדק הבית מתרומה (וע״ע תוס׳ תמורה ג. ד״ה מאי תרומה).
עוד נחלקו תנאים בברייתא בענין זה שהזיד במעילה, שלקח לצרכו מההקדש, שרבי אומר שדינו במיתה, וחכמים אומרים שאינו אלא באזהרה. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי? אמר ר׳ אבהו גמר [למד] בגזירה שווה מהמילים ״חטא״ ״חטא״ מדין תרומה, מה להלן בתרומה נאמרה בו לשון ״חטא״ ועונשו במיתהאף כאן עונשו במיתה.
The baraita continues: With regard to one who intentionally performed an action of misuse of consecrated property. Rabbi Yehuda HaNasi says: He is punished with death at the hand of Heaven, and the Rabbis say: He is liable only for violating a prohibition. The Gemara elaborates: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? Rabbi Abbahu says: He derives a verbal analogy: The meaning of the term of sin written with regard to one who intentionally misuses consecrated property (see Leviticus 5:15) is derived from the term of sin written with regard to an impure priest who partakes of teruma (see Leviticus 22:9). Just as there, with regard to teruma, the priest is punished with death at the hand of Heaven, so too here, one who intentionally misuses consecrated property is punished with death at the hand of Heaven.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרַבָּנַן אָמְרִי אָמַר קְרָא בּוֹ בּוֹ וְלֹא בִּמְעִילָה.:

The Gemara explains: And the Rabbis say that the verse states with regard to teruma: “Because of it” they receive death at the hand of Heaven, but not in the case of the intentional misuse of consecrated property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בו ולא במעילה – וממיתה לחודה הוא דאמעיט דגבי מיתה הוא דכתיב בו אבל אזהרה מגמרא גמר להזיד במעילה בגזרה שוה דחטא חטא מתרומה.
ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: אמר קרא בדין תרומה ״בו״, להדגיש: ״בו״ יש עונש מוות ולא במעילה.
The Gemara explains: And the Rabbis say that the verse states with regard to teruma: “Because of it” they receive death at the hand of Heaven, but not in the case of the intentional misuse of consecrated property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּמִקְדָּשׁ.: תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן {במדבר י״ח:ז׳} וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {במדבר י״ז:כ״ח} כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכָּן ה׳ יָמוּת מָה לְהַלָּן בִּידֵי שָׁמַיִם אַף כָּאן בִּידֵי שָׁמַיִם.

The Gemara cites a dispute between the Sages with regard to the punishment of a non-priest who performed the Temple service. It is taught in a baraita that Rabbi Yishmael says: It is stated here: “You and your sons with you shall keep your priesthood in everything that pertains to the altar…and any non-priest who approaches shall be put to death [yumat]” (Numbers 18:7), and it is stated there: “Anyone who approaches the Tabernacle of the Lord shall die [yamut]” (Numbers 17:28). Just as there, the reference is to death at the hand of Heaven; so too here, in the case of a non-priest who performs the Temple service, the reference is to death at the hand of Heaven.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן בידי שמים – דבמאתים וחמשים איש דקרח בשרופים כתיב (במדבר יז).
אמר ליה רב אדא לרבא ונילף חילול חילול מתרומה למיתה ואהדר ליה מי כתיב חילול בלמד גופיה דהיינו כהן הדיוט מכללא הוא דקאתי הוי דבר הבא מן הכלל וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגז״ש:
יושב מנא לן אמר קרא לעמוד לשרת לעמידה בחרתיו ולא לישיבה ואפ״ה לא הוי כזר דהא לא תליא רחמנא לכהונה דידיה בעמידה כמא דתליא בבגדים אלא לענין אחולי עבודה קא מיירי והיינו דקאמרינן לעבודה בחרתיו לרצות עבודתו ולא לישיבה ואית דמפרשי דכיון דלא נבחר לישיבה הוה לי׳ כזר ולאו מילתא היא דא״כ להוי במיתה כמחוסר בגדים ומאי דקא יהבי טעמא כדפרקי׳ בזבחים משום דהוי זר ושלא רחוץ ידים ורגלים ושתויי יין שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ליכא לאוקומה לפירושא דידהו דכי אמרינן שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ה״מ למילף מינייהו מילתא אחריתי אבל הכא כיון דהוה ליה זר [הו״ל כמאן] דפריש ביה קרא מיתה דאי לא תימא הכי מחוסר בגדים מנא לן דהוי במיתה אלא ודאי ש״מ דיושב לא הוי כזר וההיא דזבחים הכי מיפרשא מכדי יושב מחיל עבודה כזר אימא במיתה הוי כזר דלילפא מיניה במה מצינו ומפרקינן משום דהוה זר כו׳:
כהן בעל מום ששימש ר׳ אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה מאי טעמא דר׳ דכתיב אל הפרוכת לא יבא כו׳ ולא יחלל ויליף חילול חילול מתרומה דכתיב בה ומתו בו כי יחללוהו מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ומקשינן ולילף מנותר שהוא בכרת דכתיב כי את קדש ה׳ חלל ונכרתה והאי קרח בנותר כתיב כדאמרינן בזבחים (כ״ח:) ובכריתות (ה׳.) אתיא קדש קדש כתיב הכא כי את קדש ה׳ חלל וכתיב התם במלואים ואם יותר מבשר המלואים כו׳ לא יאכל כי קדש הוא מה להלן נותר א״כ נותר ומהשתא לילף כהן בעל מום בחילול חילול מנותר שהוא בכרת. ומפרקינן מסתברא מטמא שאכל תרומה הו״ל למילף שכן פיסול הגוף מפיסול הגוף לאפוקי נותר דפיסול מאכל הוא. ומקשינן אדרבא מנותר הו״ל למילף שכן קדש שניהן עסוקין בקדשים ושניהם בפנים ואתה מוצא בהן פיגול ונותר משא״כ בתרומה אלא גמר מטמא ששימש ששניהן פיסול הגוף והן עסוקים בקדשים בפנים ואתה מוצא בהן פיגול ונותר. ורבנן דאמרי באזהרה מ״ט אמר קרא גבי תרומה ומתו בו בו ולא בבעל מום ששימש וכי תימא אי הכי האוכל את הטבל וטמא וטבול יום ששימשו נמי הא ילפי חילול [חילול] מתרומה לענין מיתה ומה ראית להביא האוכל את הטבל וטמא וטבול יום ולהוציא בעל מום מרבה אני את אלו שכן חילול דרבים מחילול דרבים ומוציא אני בעל מום שכן חילול דיחיד מחילול דרבים ורבינו שלמה ז״ל פי׳ דהיינו טעמא דממעט בעל מום ולא ממעט טמא וטבול יום [משום דהני] הוי פיסול טומאה דומיא דכהן טמא שאכל תרומה טהורה דכתיב ביה ומתו בו כי יחללוהו משא״כ בבעל מום ולאו מילתא היא דהא תינח טמא וטבול יום אלא טבל מאי איכא למימר אלא מסתברא כדפרישית:
הזיד במעילה ר׳ אומר במיתה גמר חטא חטא מתרומה כתיב הכא במעילה וחטאה בשגגה וכתיב התם בתרומה ולא ישאו עליו חטא מה להלן במיתה אף כאן במיתה וחכמים אומרים באזהרה אמר קרא בו בו ולא במעילה והני מילי לענין מיתה דכי כתיב בו גבי מיתה כתיב ומתו בו כי יחללוהו אבל לענין אזהרה מתרומה גמר כדאיתא במעילה בפ׳ הנהנה מן ההקדש (י״ח:) וכי תימא הא אפיקתיה להאי בו למעוטי בעל מום אמרי מיעוטא הוא וכל מאי דאית ליה למעוטי מיניה ממעיט וכי תימא אי הכי הנך אחריני נמי אמרי הנך ילפי בגז״ש וכ״ת הא נמי יליף בגז״ש לא דמי דאלו הנך כיון דכתיבא בהו אזהרה בגופיהו על כרחיך כי אתאי גז״ש למיתה הוא דאתאי אבל מעילה דלא כתיבא אזהרה בגופה אהני גז״ש למילף אזהרה ואהני בו למעוטי מיתה:
פיסקא זר ששימש במקדש טעמא דרבנן כדר׳ ישמעאל דתניא ר׳ ישמעאל אומר נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן כל הקרב אל משכן ה׳ ימות מה להלן בידי שמים דהא בעדת קרח קאי אף כאן בידי שמים ור״ע יליף יומת יומת מנביא שהדיח מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה ור׳ יוחנן בן נורי נמי יליף מנביא שהדיח מיהו קסבר נביא שהדיח בחנק ומה להלן בחנק אף כאן בחנק וקא מיפלגי בפלוגתא דר״ש ורבנן ר״ע כרבנן ור׳ יוחנן בן נורי כר״ש. ומקשינן הא אנן תנן זר ששימש במקדש ר״ע אומר בחנק ואלו ברייתא קתני לר״ע בסקילה ומפרקינן תרי תנאי אליבא דר״ע מתני׳ דקתני ר״ע בחנק ר״ש היא דאמרה משמא דר״ע רביה דהא שמעי׳ ליה לר״ש דאמר נביא שהדיח בחנק ויליף זר ששימש בגז״ש מנביא שהדיח וברייתא דקתני לר״ע בסקילה רבנן היא דפליגי עליה דר״ש דאמרי לה משמא דר״ע דהא שמעינן להו לרבנן דאמרי נביא שהדיח בסקילה ויליף זר ששימש מנביא שהדיח בגז״ש ובסוף פרק אלו הן הנחנקין מפרש פלוגתא דרבנן ור״ש בנביא שהדיח ויליף לה למילתא מקראי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
ב מעתה חוזרים לדון במחלוקת חכמים בדין זר ששימש במקדש. תניא [שנויה ברייתא], ר׳ ישמעאל אומר, נאמר כאן: ״ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח... והזר הקרב יומת״ (במדבר יח, ז), ונאמר להלן: ״כל הקרב הקרב אל משכן ה׳ ימות״ (שם יז, כח), מה להלן שנאמר ״הזר הקרב יומת״ הכוונה בידי שמים, אף כאן בזר ששימש הכוונה שיומת בידי שמים.
The Gemara cites a dispute between the Sages with regard to the punishment of a non-priest who performed the Temple service. It is taught in a baraita that Rabbi Yishmael says: It is stated here: “You and your sons with you shall keep your priesthood in everything that pertains to the altar…and any non-priest who approaches shall be put to death [yumat]” (Numbers 18:7), and it is stated there: “Anyone who approaches the Tabernacle of the Lord shall die [yamut]” (Numbers 17:28). Just as there, the reference is to death at the hand of Heaven; so too here, in the case of a non-priest who performs the Temple service, the reference is to death at the hand of Heaven.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {דברים י״ג:ו׳} וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת מָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה אַף כָּאן בִּסְקִילָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר מָה לְהַלָּן בְּחֶנֶק אַף כָּאן בְּחֶנֶק.

Rabbi Akiva says that it is stated here: “And any non-priest who approaches shall be put to death [yumat]” and it is stated there: “And that prophet or that dreamer of a dream shall be put to death [yumat]” (Deuteronomy 13:6). Just as there, with regard to the prophet, he is executed by stoning, so too here, a non-priest who performs the Temple service is executed by stoning. Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: Just as there, with regard to the prophet, he is executed by strangulation, so too here, a non-priest who performs the Temple service is executed by strangulation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן בן נורי וכו׳ – דס״ל נביא שהדיח את הרבים בחנק ולקמן מפרש במאי פליגי.
ר׳ עקיבא אומר, נאמר כאן: ״והזר הקרב יומת״, ונאמר להלן: ״והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת״ (דברים יג, ו), מה להלן בנביא שהדיח לעבודה זרה מיתתו בסקילה, אף כאן מיתתו בסקילה. ר׳ יוחנן בן נורי אומר: מה להלן בנביא שהדיח לעבודה זרה מיתתו בחנקאף כאן מיתתו בחנק.
Rabbi Akiva says that it is stated here: “And any non-priest who approaches shall be put to death [yumat]” and it is stated there: “And that prophet or that dreamer of a dream shall be put to death [yumat]” (Deuteronomy 13:6). Just as there, with regard to the prophet, he is executed by stoning, so too here, a non-priest who performs the Temple service is executed by stoning. Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: Just as there, with regard to the prophet, he is executed by strangulation, so too here, a non-priest who performs the Temple service is executed by strangulation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר דָּנִין יוּמָת מִיּוּמָת וְאֵין דָּנִין יוּמָת מִיָּמוּת וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר דָּנִין הֶדְיוֹט מֵהֶדְיוֹט וְאֵין דָּנִין הֶדְיוֹט מִנָּבִיא וְרַבִּי עֲקִיבָא כֵּיוָן שֶׁהִדִּיחַ אֵין לְךָ הֶדְיוֹט גָּדוֹל מִזֶּה.

The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva disagree? The Gemara answers: Rabbi Akiva holds: In the verbal analogy, one derives yumat from yumat and one does not derive yumat from yamut. And Rabbi Yishmael holds: Although the terms are not identical, one derives by means of a verbal analogy the halakha of an ordinary person from the halakha of an ordinary person and one does not derive the halakha of an ordinary person from the halakha of a prophet. The Gemara asks: And what does Rabbi Akiva hold? Once the prophet incited others to idol worship, you have no greater example of an ordinary person than that, i.e., he no longer has the status of a prophet.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו] ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא? ומשיבים: ר׳ עקיבא סבר [סבור] כי דנין ״יומת״ מ״יומת״, ואין דנין ״יומת״ מ״ימות״. ואילו ר׳ ישמעאל סבר [סבור] כי אף שיש הבדל מסויים בין המילים, מכל מקום דנין הדיוט מהדיוט, שבשניהם מדובר בזר (הדיוט) המתקרב לקודש ואין דנין הדיוט מנביא. ור׳ עקיבא משיב על כך: כיון שנביא זה הדיח לעבודה זרה — אין לך הדיוט גדול מזה.
The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva disagree? The Gemara answers: Rabbi Akiva holds: In the verbal analogy, one derives yumat from yumat and one does not derive yumat from yamut. And Rabbi Yishmael holds: Although the terms are not identical, one derives by means of a verbal analogy the halakha of an ordinary person from the halakha of an ordinary person and one does not derive the halakha of an ordinary person from the halakha of a prophet. The Gemara asks: And what does Rabbi Akiva hold? Once the prophet incited others to idol worship, you have no greater example of an ordinary person than that, i.e., he no longer has the status of a prophet.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן דְּתַנְיָא נָבִיא שֶׁהִדִּיחַ בִּסְקִילָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בְּחֶנֶק הָא אֲנַן תְּנַן רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בְּחֶנֶק.

The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Akiva and Rabbi Yoḥanan ben Nuri disagree? The Gemara answers: They disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute of Rabbi Shimon and the Rabbis, as it is taught in a baraita: A prophet who incited others to idol worship is executed by stoning. Rabbi Shimon says: He is executed by strangulation. The Gemara asks: Didn’t we learn in a mishna with regard to a prophet who incites others to idol worship that Rabbi Akiva says: He is executed by strangulation, contrary to Rabbi Akiva’s opinion cited in the baraita?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פלוגתא דר״ש ורבנן – באלו הן הנחנקין ויליף טעמא מקרא.
והא תנן – זר ששימש רבי עקיבא אומר בחנק ובברייתא קתני לר״ע בסקילה.
נביא שהדיח הרי הוא בסקילה והמודחים אע״פ שהם רוב העיר נדונים כיחידים בסקילה שאין נדונים בדין עיר הנדחת ליהרג בסייף אא״כ היו המדיחים שנים כמו שיתבאר:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו] ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי? ומשיבים: בפלוגתא [במחלוקתם] של ר׳ שמעון ורבנן [וחכמים] בענין נביא שהדיח, נחלקו. דתניא כן שנינו בברייתא]: נביא שהדיח לעבודה זרה — דינו בסקילה. ר׳ שמעון אומר: בחנק. ומקשים: הא אנן תנן [הרי אנו שנינו במשנה] במפורש בענין נביא שהדיח שר׳ עקיבא אומר שדינו בחנק, ואם כן כל מה שאמרנו בדימוי דין זר ששימש לנביא — אין בו ממש!
The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Akiva and Rabbi Yoḥanan ben Nuri disagree? The Gemara answers: They disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute of Rabbi Shimon and the Rabbis, as it is taught in a baraita: A prophet who incited others to idol worship is executed by stoning. Rabbi Shimon says: He is executed by strangulation. The Gemara asks: Didn’t we learn in a mishna with regard to a prophet who incites others to idol worship that Rabbi Akiva says: He is executed by strangulation, contrary to Rabbi Akiva’s opinion cited in the baraita?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא מַתְנִיתִין ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי עֲקִיבָא בָּרַיְיתָא רַבָּנַן וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא.:

The Gemara answers: These are two tanna’im and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Akiva. The mishna, which cites the opinion that Rabbi Akiva holds that a prophet who incited others to idol worship is executed by strangulation, is citing the opinion of Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon was his preeminent disciple. The baraita, which cites the opinion that Rabbi Akiva holds that a prophet who incited others to idol worship is executed by stoning, is citing the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon, and they too hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתניתין ר׳ שמעון – דאמר נביא שהדיח בחנק וזר ששימש מיניה גמר ורבי שמעון תלמידו של רבי עקיבא הוא ואמר לר״ע זר ששימש בחנק נביא שהדיח בחנק.
וברייתא רבנן – בני מחלוקתו של רבי שמעון ואף הם תלמידי רבי עקיבא הוו ואמרי משמו סקילה בתרוייהו.
ודוחים: תרי תנאי ואליבא [מחלוקת שני תנאים ועל פי שיטת] ר׳ עקיבא; מתניתין [משנתנו] האומרת שנביא שהדיח בחנק היא כשיטת ר׳ שמעון ואליבא [ועל פי שיטתו] של ר׳ עקיבא שר׳ שמעון היה תלמיד מובהק לו. ואילו ברייתא זו ששנינו בה שלדעת ר׳ עקיבא זר ששימש דינו כנביא שהדיח ודינו בסקילה היא כדעת רבנן [חכמים] שחלקו על ר׳ שמעון, ואף היא אליבא [על פי שיטת] ר׳ עקיבא.
The Gemara answers: These are two tanna’im and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Akiva. The mishna, which cites the opinion that Rabbi Akiva holds that a prophet who incited others to idol worship is executed by strangulation, is citing the opinion of Rabbi Shimon in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon was his preeminent disciple. The baraita, which cites the opinion that Rabbi Akiva holds that a prophet who incited others to idol worship is executed by stoning, is citing the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon, and they too hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144