×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִסְרוּ חַג בַּעֲבוֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הַמָּחוֹזִי מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הַמָּכוֹתִי אכׇּל הָעוֹשֶׂה אִיסּוּר לֶחָג בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר אִסְרוּ חַג בַּעֲבוֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.
“Bind [isru] with dense-leaved branches [ba’avotim] on the Festival until the horns of the altar” (Psalms 118:27), which alludes to both the binding of the lulav and to the myrtle branch, referred to in the Torah as the branch of a dense-leaved tree [anaf etz avot]. Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, and Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon HaMeḥozi, who said in the name of Rabbi Yoḥanan HaMakkoti: With regard to anyone who establishes an addition [issur] to the Festival on the day after the Festival by eating and drinking, the verse ascribes him credit as though he built an altar and sacrificed an offering upon it, as it is stated: “Add [isru] to the Festival with fattened animals [ba’avotim] until the horns of the altar.”
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אסרו – אגודה של לולב.
בעבותים – בהדס שהוא עבות של ג׳ בדין קליעה.
עד קרנות – הרי הוא לכם כמתן דמים שבקרנות המזבח.
איסור לחג – אגודה לחג.
באכילה ושתיה – שקורא לחג עונג במאכל ומשתה ויש אומרים יום שלאחר החג.
בעבותים – בהמות עבות ושמנות.
אמר ר׳ יוחנן [משום ר״ש] המחוזי כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. פי׳ עבותים מלשון שמנת עבית (דברים לב טו).
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
כל העושה איסור לחג באכילה כו׳ לפרש״י לשון איסור לא ידעתי לפרש ולולי פירושו נראה דאיסור כמשמעו שעושה לו איסור וגדר במצות אכילה ושתיה בחג דהיינו שלא לאכול אכילה גסה ושלא ישתכר יותר מדאי שאינו לש״ש והרי אותו מותר שלא אכל ושתה נחשב לו כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ועד״ז אמרו בפ׳ הרואה פתח במזבח וסיים בשלחן מה מזבח מכפר אף שלחן מכפר כו׳ כמפורש בחידושנו ס״פ ח״ה:
״אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח״, שהוא רמז לאגודות שאוגדים את הלולב (״אסרו חג״) וההדס (״עבותים״). אמר ר׳ ירמיה משום [בשם] ר׳ שמעון בן יוחי, ור׳ יוחנן אמר דבר זה משום [בשם] ר׳ שמעון המחוזי שהוא אמרו משום [בשם] ר׳ יוחנן המכותי: כל העושה איסור (אגודה, תוספת) לחג ביום שלאחריו באכילה ושתיה — מעלה עליו מחשיב לו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ״אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח״.
“Bind [isru] with dense-leaved branches [ba’avotim] on the Festival until the horns of the altar” (Psalms 118:27), which alludes to both the binding of the lulav and to the myrtle branch, referred to in the Torah as the branch of a dense-leaved tree [anaf etz avot]. Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, and Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon HaMeḥozi, who said in the name of Rabbi Yoḥanan HaMakkoti: With regard to anyone who establishes an addition [issur] to the Festival on the day after the Festival by eating and drinking, the verse ascribes him credit as though he built an altar and sacrificed an offering upon it, as it is stated: “Add [isru] to the Festival with fattened animals [ba’avotim] until the horns of the altar.”
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר חִזְקִיָּה א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רשב״ירַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי בכׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן אֶלָּא דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ו:ט״ו} עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים.

§ Apropos the halakha cited by Rabbi Yirmeya in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, the Gemara cites additional halakhot. Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to all objects used in performance of each and every one of the mitzvot, a person fulfills his obligation only when the objects are positioned in the manner of their growth. One must take the lulav with the bottom of the branch facing down, as it is stated with regard to the beams of the Tabernacle: “Acacia wood, standing” (Exodus 26:15), indicating that the beams stood in the manner of their growth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המצות אין יוצא בהן אלא דרך גדילתן העיקר למטה (והצמר) [והצמח] למעלה שנאמר עצי שטים עומדים. כלומר כמו שעומדין בגדילתן. רשב״י היה במערה י״ג שנה ונראה לו בדרך מראות אלהים גודל כבודו והיה יודע בעצמו שהוא חסיד גדול והיה אומר יכול אני לפטור העולם כגון זה האמור בסדום אם אמצא שם כך וכך צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם מיום (שנברא העולם) [שנבראתי] עד עכשיו כלומר בזכותי יתקיים העולם. ולא יחרב ולא ישחית אלהים העולם בעבורי. ואפילו אם אין שם צדיק ואם יהיה אלעזר בני עמי משנברא העולם ועד עכשיו. כלומר שלא תהא כליה כגון המבול שהיה בכל העולם כענין שפרשנו למעלה ואילמלי יותם כו׳ ולמה יותם לפי שנתברר לו כי לא קבל מזכיותיו בעוה״ז כלום שכל צדיקים קבלו בעוה״ז מעין השמור להן לעוה״ב ור׳ שמעון ובנו ויותם לא קבלו בעוה״ז לפיכך היתה להם זכות גדולה משאר הצדיקים. ואמר עוד ר׳ שמעון ראיתי בני עלייה פי׳ ראיתי ברוה״ק כגון ראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראויין לעלות לג״ע מועטין הן שהמקום המוכן להם מגיד זה ואמר אם אלף הן מובטח אני שאני ואלעזר בני מהן ואם שנים הן אני ובני הן ואקשינן איני שהצדיקים שבכל דור מופרדין בפני עצמן והאמר רבא דרא קמא פי׳ שורה של צדיקים הראשונים דמקמי קב״ה י״ח אלפי פרסי היא שנאמר סביב שמונה עשר אלף. ופרקינן הללו כולן צדיקים הן אבל מהן מסתכלין באיספקלריא שאינה מאירה ומהן מסתכלין באספקלריא הגדולה המאירה ואני לא אמרתי מועטין הן אלא המסתכלין באספקלריא המאירה בהן אמרתי ומקשינן ומי זוטרי כולי האי להיותם שנים והאמר אביי לא פחות עלמא מל״ו צדיקים בכל דור דמקבלי פני שכינה בכל יום שנאמר אשרי כל חוכי לו לו בגימטריא שיתא ותלתין ופרקינן לא קשיא הא דעיילי בבר הא דלא עיילי בבר פי׳ יש מי שאומר עיילי בבר הצדיקים העולין בג״ע בבניהן שהיה הוא צדיק ובנו צדיק כמותו כגון ר׳ שמעון ובנו ר׳ אלעזר זהו שאמר מועטין הן בדור זה ויש מי שאומר הצדיקים הנכנסים בישיבה של מעלה בלא בר. כלומר אינן מתעכבין בחוץ עד שימליכו בשכינה המלאכים הממוני׳ ליתן רשות להכנס לפי שהן חשובין הרבה לפני השכינה ואין מי יעכב עליהן אלא מיד הן נכנסין בלא נטילת רשות ואלו שהן בענין הזה מועטין הן ושאר הצדיקים אינן כן והלא אביי ורבא דאחרונים הן לגבי רשב״י ואיך מקשינן מדבריהם עליו אלא ללמדך המסורת שהיה בידם בדברי אביי ורבא כך היה בידי הראשונים בקבלה כהל״מ. ואינם דבריהם שאלו הדברים וכיוצא בהן אי אפשר להאמר אלא בקבלה מן הנביאים ואלו הדברים שקיבלו מרבותיהם היו מגידין. פי׳ אני והו הושיעה נא. פי׳ על השכינה הדברים אמור כדכתיב בכל צרתם לו צר. הא דאמר ליה ולך מזבח אסור שנמצא משתף שם שמים למזבח ותניא כל המשתף שם שמים בדבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לי״י לבדו. אלא כך היו אומרים ליה אנו מודים ולך מזבח אנו משבחים.
כל המצות – כגון קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס וערבה.
דרך גדילתן – התחתון למטה והעליון למעלה.
א״ר ירמיה כל המצות אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים, דרך גדילתן, וכן לולב וכן ערבה.
כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן ידי חובה אלא כדרך גדילתן כגון נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג וכיוצא באלו אינו יוצא בנטילתן אא״כ הוא נוטלן ראשן מלמעלה וזנבן מלמטה כדרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים והיה לו לומר ועשית את הקרשים עומדים שהרי הענין שיהו הקרשים עומדים כדרך גדילת העצים וכבר ביארנוה למעלה:
כל המצות כו׳ שנאמר עצי שטים עומדים כו׳. כולה מפורש בפ׳ בא לו:
בפרש״י לפטור בזכותי אני סובל כל עונותיהם כו׳ עכ״ל. והיינו שסובל עונותיהם ביסורין וצער שהיה לו ולבנו במערה כדאמרינן פ׳ ב״מ ועוד אמרו בפ׳ הפועלים בבנו ר״א כולהו שני יסורין דר״א לא שכיב אינש בלא זמניה וביותם נמי צ״ל דהוה קים להו דהוה סובל יסורין וכהאי לשנא אמרינן פ׳ הדר שאמר רבי אליעזר בן עזריה יכולני לפטור כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בהמ״ק עד עכשיו ומסיק דהיינו מדין תפלה ליכא לפרושי כי הכא אלא ר״ל יכולני בטענה לפטור אותם וק״ל:
א כיון שהזכרנו דברים שאמר ר׳ ירמיה משום ר׳ שמעון בן יוחאי, מביאים עוד דברים שנמסרו לנו בדרך זו. אמר חזקיה אמר ר׳ ירמיה משום [בשם] ר׳ שמעון בן יוחאי: כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן כגון בנטילת לולב, שצריך להחזיקו כשקצהו התחתון פונה כלפי מטה, וכפי שנאמר בענין קרשי המשכן: ״עצי שטים עמדים״ (שמות כו, טו), להדגיש שאותם עצי השיטים אשר בנו בהם את המשכן היו עומדין בו כדרך גדילתם, ולא העמידום באופן אחר.
§ Apropos the halakha cited by Rabbi Yirmeya in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, the Gemara cites additional halakhot. Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to all objects used in performance of each and every one of the mitzvot, a person fulfills his obligation only when the objects are positioned in the manner of their growth. One must take the lulav with the bottom of the branch facing down, as it is stated with regard to the beams of the Tabernacle: “Acacia wood, standing” (Exodus 26:15), indicating that the beams stood in the manner of their growth.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תנ״התַּנְיָא נָמֵי הָכִי עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים שֶׁעוֹמְדִים דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן דָּבָר אַחֵר עוֹמְדִים שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִיפּוּיָן דָּבָר אַחֵר עוֹמְדִים שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִיבְרָם וּבָטַל סִיכּוּיָין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים שֶׁעוֹמְדִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

That was also taught in a baraita: “Acacia wood, standing,” indicating that they stand in the Tabernacle in the manner of their growth in nature. Alternatively, standing means that the beams support their gold plating that is affixed to the beams with nails. Alternatively, standing teaches: Lest you say that after the destruction of the Tabernacle their hope is lost and their prospect is abolished, and they will never serve a sacred purpose again, therefore the verse states: “Acacia wood, standing,” meaning that they stand forever and for all time and will yet be revealed and utilized again.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעמידין את ציפוין – הציפוין של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב כדכתיב (שמות כו) ואת הקרשים תצפה זהב ולא היה עושה טס ארוך כמדת הקרש שיעמוד מאיליו.
אבד סיברם – משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית.
סכויים – תוחלתם ומבטם כדמתרגמינן הבט נא (בראשית טו) איסתכי כען לשמיא.
תוס׳ ד״ה כאן במקדש וכו׳ וב׳ ימים טובים של גליות אין בהן וצונו. וקשה לי דמ״מ יקשה מברכת על אכילת מצה ועל אכילת מרור בליל ב׳ דפסח ואולי יש לחלק בין נוסח ברכה בלשון לעשות כן ובין נוסח בלשון על. אח״ז מצאתי שהקשה כן הר״ן עיין בט״ז א״ת סי׳ ח׳ ס״ק ו:
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]; נאמר: ״עצי שטים עמדים״ — לומר שעומדים במשכן דרך גדילתן בטבע. דבר אחר: ״עומדין״ פירושו שמעמידין את ציפוין, כלומר שעצי השיטים היו מחזיקים את ציפוי הזהב שעליהם שהיה מחוזק במסמרים ונסמך על העץ. דבר אחר: מה פירוש ״עומדין״שמא תאמר אבד סיברם (תקוותם) ובטל סכויין לאחר שנחרב המשכן, ושוב לא ישמשו בקדושה, תלמוד לומר: ״עצי שטים עמדים״ — שעומדים לעולם ולעולמי עולמים ועוד יתגלו לנו.
That was also taught in a baraita: “Acacia wood, standing,” indicating that they stand in the Tabernacle in the manner of their growth in nature. Alternatively, standing means that the beams support their gold plating that is affixed to the beams with nails. Alternatively, standing teaches: Lest you say that after the destruction of the Tabernacle their hope is lost and their prospect is abolished, and they will never serve a sacred purpose again, therefore the verse states: “Acacia wood, standing,” meaning that they stand forever and for all time and will yet be revealed and utilized again.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאָמַר חִזְקִיָּה א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רשב״ירַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי עַד עַתָּה וְאִילְמָלֵי אֶלְעָזָר1 בְּנִי עִמִּי מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו וְאִילְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עוּזִּיָּהוּ עִמָּנוּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ.

And Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I am able to absolve the entire world from judgment for sins committed from the day I was created until now. The merit that he accrued through his righteousness and the suffering that he endured atone for the sins of the entire world. And were the merit accrued by Eliezer, my son, calculated along with my own, we would absolve the world from judgment for sins committed from the day that the world was created until now. And were the merit accrued by the righteous king, Jotham ben Uzziah, calculated with our own, we would absolve the world from judgment for sins committed from the day that the world was created until its end. The righteousness of these three serves as a counterbalance to all the evil deeds committed throughout the generations, and it validates the ongoing existence of the world.
1. כן בכל כתבי היד ובדפוסים הראשונים. בדפוס וילנא: ״אליעזר״.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פטר
פטרא(סוכה מה:) יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין וכו׳ פי׳ ר״ש בן יוחאי היה במערה י״ג שנים ונראה לו אלהים בדרך גודל כבודו והיה אומר יכול אני לפטור את העולם כגון האמור בסדום אם אמצא שם כך וכך צדיקים ונשאתי. מיום שנבראתי ועד עכשיו כלומר בזכותו יתקיים העולם ולא ישחיתהו האלהים ואפי׳ אם אין שם צדיק אחר ואם בני עמי זכותינו מגנת משנברא העולם ועד עכשיו. ואם יותם בן עוזיהו עמנו מגינים על כל באי העולם שלא תהא כלייה כגון המבול. ומאי שנא אילו שלשה שנתברר אצלו שכל הצדיקים קבלו בעולם הזה מעין השמור לעולם הבא ואילו לא קבלו כלום לכך זכותם גדולה משאר הצדיקים. (קידושין מ:) אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון פי׳ התורה נמשלת כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים ראשית הדין. פטיר ועטיר עיין בערך טצהר. (ירושלמי בפרק אין מעמידין) אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר במה היו עוסקין בק״ש הה״ד ודברת בם וכו׳ (גיטין סה) פטרוה פרנסוה ושלח רצוצים חפשים תרגום פטרו דהוו אניסין בני חורין:
ערך גגית
גגיתב(שבת קנז) אמר רב יהוד׳ אמר רב הילקטי קטנה הית׳ בין שני בתים וגיגית סדוקה היתה מונחת על גבן לידע אם יש בגיגית פותח טפח פי׳ כמין כלי פתיא סדוק או כמין כפישה מפולשת והיה קבוע בכותל חליל פתוח. (שבת יא:) גיגית נר וקדרה ושפוד אמאי שרו בית שמאי דמפקר להו אפקורי פי׳ גיגית כלי שנותנין לתוכו שעורין לעשות שכר מבעוד יום ונישרין בשבת נר שמדליקין מבעוד יום ודולק בשבת קדירה ששמין אותו בכירה בע״ש ומתבשלת בשבת וכן בשפוד (שבת קט.) יד לגיגית תיקצץ פי׳ כלי שעושין בו שכר ומשום הכי תיקצץ שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו. (בראשית רבה לג:א) אין עושין כיסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב וכו׳ כדכתיב בערך אבל. וכן (בילמדנו ויהי חשך. ובפסי׳ ונהפכו לדם) אמר רבי אבן הלוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ממלא הקיתון מתוכ׳ ומוציא׳ מלאה דם וכו׳. (סוכה מה) מניחין אותה בגיגית של זהב:
ערך דר
דרג(שבת סה) גרגר מלח לדור שיני פי׳ חולי של שינים פירוש אחר עיקרן של שנים מקום ששתולות. בפרק יום הכפורים בגמ׳ ועוד אמר רבי מתיא. (עבודה זרה כח.) רמי מידי בי ככיה ואתי דמא מבי דרי פי׳ כשנותן שום דבר בין שינים הגדולים שהן בסוף הלחי דמיקרו ככי יוצא דם משור׳ של שינים וקלנהו בנורא אמרא חדתא ודביק בי דרי (מגילה יב.) דר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודורא שמה פי׳ דרי דרי שורות שורות של מרגליות. דרי דקמי הקב״ה (סוכה מה) פי׳ שורה של צדיקים:
ערך חג
חגד(חגיגה ב) פי׳ גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלשון ארמי חיגא וכמוהו במקר׳ יחוגו וינועו כשכור ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין וקרבן חגיגה שהיו חייבין להביא ביום טוב הוא שאמר הכתוב ועשית חג שבועות לה׳ אלהיך מסת נדבת ידך וגו׳ ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראיה שתי ראיות הן ראיית פני׳ דכתיב יראה כל זכורך וראיית קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומשנתינו בראיית קרבן היא אמיר׳ וראייה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי״ט ואינה באה אלא מן החולין וחגיגה היא שלמי שמחה מן וחגותם אותו חג לה׳. (חגיגה י:) ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה׳ זביחה הוא דלמא חוג חגא קאמר רחמנא כלומר רקדו לפני וכולי. (סוכה יא:) חג הסוכות תעשה לך מקיש חגיגה לסוכה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים (עבודה זרה יח) שאני חגתא דטייעי דלא קביעי פי׳ יום אידם של ערביים:
ערך על
עלה(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת:
ערך רב
רבו(רבי)⁠ז (ירושלמי בפ״ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב׳ שבלשונו כבר פי׳ בערך לשון (יומא ד.) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי׳ רבוי ז׳ מה שלובש כ״ג ח׳ בגדים שבעה ימים משיחה ז׳ פי׳ שמושחין אותו ז׳ ימים משמן המשחה ואח״כ הוא כ״ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי׳ בערך משח (בבא בתרא יא:) אין חולקין את החצר א״ר הונא א׳ מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי׳ אם ביקש לסתום אותן ד״א שיש לו בחצ׳ ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ״א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (בבא בתרא ס) מ״ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי׳ לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (בבא בתרא קמד) מסייע ליה לרב הונא דא״ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי׳ בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי׳ דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (בבא מציעא ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (עבודה זרה יט: סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי׳ אם רובה דהן כ״א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ״א הוא מדבר ע״י עצמו שנא׳ וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ׳ יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פרק ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאי׳ וכמה רוב מניינו קכ״ה (נזיר נב) וב״ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג: סוכה מה) אמר רחבא א״נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי׳ הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא״ל זצ״ל ולפי׳ הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א״ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו׳ (גיטין לט. חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי׳ רב האי גאון זצ״ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג׳ מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלה:) רב אבא אמר הטבילה ואח״כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי׳ בערך אביי. פ״א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב״ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי׳ שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב״ד חצוף (סנהדרין יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי׳ בערך צריך (א״ב ת׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):
א. [פרייא מאכען.]
ב. [וואננע, קעסל, פאס.]
ג. [צאהן שמערץ. רייהע, עדעל שטיין.]
ד. [טאנצין, ארום דרעהען, פייערטאג.]
ה. [ערהרען.]
ו. [פיעל מער.]
ז. [אלס טיטעל.]
לפטור – בזכותי אני סובל כל עונותיהם ופוטרן מן הדין.
יותם בן עוזיהו – צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד אביו ועליו נאמר בן יכבד אב (מלאכי א) שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב (מלכים ב טו) ויותם (בנו) שופט וגו׳ לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל דינין שהיה דן אומרן בשם אביו.
ועד סופו – עד שיכלה העולם.
גמרא ואלמלא יותם בן עוזיהו כו׳ עיין פרש״י ובס׳ ד״ה פי׳ בע״א מפני שבכל מלכי יהודה כו׳ נמצא בכ״א קצת חטא חוץ מיותם וע״ש שהביא המאמר בע״א שהוא תמוה וק״ל:
שם יכול אני לפטור. עיין אבות דר׳ נתן פט״ז:
ועוד מסרו: ואמר חזקיה אמר ר׳ ירמיה משום [בשם] ר׳ שמעון בן יוחאי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, שבצדקתו ויסוריו הוא משמש הצדקה עבור העולם כולו ואילמלי ואם יהיה אליעזר בני עמי ויחשבו זכויותינו יחד, נוכל לפטור את העולם מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי ואם יהיה המלך הצדיק יותם בן עוזיהו עמנו — נוכל לפטור מיום שנברא העולם עד סופו שצדקתם של אלה שקולה כנגד מעשי כל הדורות. והיא מצדיקה את קיומו של העולם.
And Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I am able to absolve the entire world from judgment for sins committed from the day I was created until now. The merit that he accrued through his righteousness and the suffering that he endured atone for the sins of the entire world. And were the merit accrued by Eliezer, my son, calculated along with my own, we would absolve the world from judgment for sins committed from the day that the world was created until now. And were the merit accrued by the righteous king, Jotham ben Uzziah, calculated with our own, we would absolve the world from judgment for sins committed from the day that the world was created until its end. The righteousness of these three serves as a counterbalance to all the evil deeds committed throughout the generations, and it validates the ongoing existence of the world.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאָמַר חִזְקִיָּה א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רשב״ירַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּיה וְהֵן מוּעָטִין אִם אֶלֶף הֵן אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן אִם מֵאָה הֵם אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן אִם שְׁנַיִם הֵן אֲנִי וּבְנִי הֵן וּמִי זוּטְרֵי כּוּלֵּי הַאי וְהָא אָמַר רָבָא תַּמְנֵי סְרֵי אַלְפֵי דָּרָא הָוֵה דְּקַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל מ״ח:ל״ה} סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף ל״קלָא קַשְׁיָא הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה הָא דְּלָא מִסְתַּכְּלִי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה.

And Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I have seen members of the caste of the spiritually prominent, who are truly righteous, and they are few. If they number one thousand, I and my son are among them. If they number one hundred, I and my son are among them; and if they number two, I and my son are they. The Gemara asks: Are they so few? But didn’t Rava say: There are eighteen thousand righteous individuals in a row before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Surrounding are eighteen thousand” (Ezekiel 48:35)? Apparently, the righteous are numerous. The Gemara answers: This is not difficult. This statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to the very few who view the Divine Presence through a bright, mirror-like partition, while that statement of Rava is referring to those who do not view the Divine Presence through a bright partition.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ראיתי בני עלייה והן מועטין – רואה אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה כת המקבלין פני שכינה מועטים הם.
סביב שמנה עשר אלף – סיפיה דקרא ה׳ שמה דאע״ג דבירושלים שלעתיד לבא כתיב קרא דרשינן לי׳ נמי להכי דמקום ששכינה שמה סובבין אותו שמנה עשר אלף והם הצדיקים הנתונים לפנים ממלאכי השרת שנא׳ (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ואומר (ישעיהו כג) ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה ואומר (שם ל) והיו עיניך רואות את מוריך.
אספקלריא – מחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה.
מאירה – כמראה זו שרואין בה ויש צדיקים שאין מאירה להם כל כך ואין יכולין לראות ממש.
סביב שמנה עשר אלף – והאי קרא כתיב בסוף יחזקאל (מח) גבי מדתה של ירושלים דלעתיד היקיפה שמנה עשר אלף קנים דנמצאת מדת ריבועה (על) ארבעת אלפים וחמש מאות קנים אורך על ארבעת אלפים וחמש מאות קנים רוחב ומדת הקנה שש אמות ומה שכתוב בספרים תמניסר אלפים פרסי לא גרס פרסי דאטו פרסי מי כתיב בקרא אלא גרסינן תמניסר אלפי דרא קמי הקב״ה והוא היקף הקנה דנמצאת ריבוע ד׳ אלפים וחמש מאות קנים אורך על ד׳ אלפים וחמש מאות קנים רוחב דהכי כתיב קרא (יחזקאל מח) ואלה תוצאות העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב (שם) ופאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב (שם) ופאת נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב (שם) ופאת קדמה חמש מאות וד׳ אלפים מדה והדר כתיב סביב שמנה עשר אלף ואע״ג דקרא גבי ירושלים כתיב דרשינן מיניה דדרא דקמיה קודשא בריך הוא דכתיב בסיפיה דקרא ושם העיר מיום ה׳ שמה.
ראיתי בני עלייה כו׳. למעלה בשמים קרי ליה עליה והצדיקים שבארץ השייכים שם קרוים בני עליה ועש״ה הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו וגו׳ ר״ל אגודתו של צדיקים השייכים שם בארץ יסודם לסבול עון העולם כדלעיל:
י״ח אלפי דרא הוה כו׳ שנאמר סביב י״ח כו׳ סיפיה דקרא ושם העיר מיום ה׳ שמה קדריש כמו שפרש״י והתוס׳ ובפ׳ הספינה דרשו מיניה דירושלים שלמטה שתקרא על שמו של הקב״ה כו׳ ושמה מלשון שם ע״ש והכא דרשו מיניה ושבקו מלת שמה כפשטיה ועל עיר ירושלים שלמעלה קאי דכתיב עיר גבורים עלה חכם וגו׳ ועלה שפיר כתיב מיום ה׳ שמה שהשכינה שרויה שם לעולם ועלה קאי סביב לשכינה י״ח אלף דרא דצדיקים:
הא דמסתכלי באספקלריא המאירה כו׳ עיין באורך בערוך ערך אספקלריא ויש לדקדק דמסיק הכא דמסתכלי באספקלריא מאירה לא הוו פחות מל״ו צדיקי ואנן אמרינן בפרק החולץ דמשה לחוד ראה באספקלריא מאירה וכל הנביאים לא ראו באספקלריא מאירה וי״ל דהתם בנביאים קאמר אבל הכא בצדיקים וחכמים כמו רשב״י וחביריו קאמר וכדאמרי׳ דחכם עדיף מנביא ומיהו ק״ק מההיא דפרק ג״ה אילו מ״ה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם כו׳ ע״ש במאי מתוקמא מנין מ״ה צדיקים וי״ל דהתם בצדיקים במעשים בעלמא קאמר והכא בחכמים בעיון מושכלים קמיירי וק״ל:
ואמר חזקיה אמר ר׳ ירמיה משום ר׳ שמעון בן יוחאי: ראיתי בני עלייה אנשי המעלה, הצדיקים האמיתיים והן מועטין, אם אלף הן — אני ובני מהן, אם מאה הם — אני ובני מהן, אם שנים הן — אני ובני הן. ושואלים: ומי זוטרי כולי האי [והאם מעטים הם כל כך] בני העליה? והרי אמר רבא: תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא [שמונה עשרה אלף הם בשורה שלפני הקדוש ברוך הוא], שנאמר: ״סביב שמנה עשר אלף״ (יחזקאל מח, לה), משמע שרבים הם הצדיקים העומדים במעלה! ומשיבים: לא קשיא [קשה]; הא [זה] המספר המועט הוא של אלו דמסתכלי [המסתכלים] באספקלריא המאירה, שבודאי מעטים הם, הא [זה] המספר הגדול הוא של אלו דלא מסתכלי [שאינם מסתכלים] באספקלריא המאירה ורואים פני שכינה בהסתר פנים.
And Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I have seen members of the caste of the spiritually prominent, who are truly righteous, and they are few. If they number one thousand, I and my son are among them. If they number one hundred, I and my son are among them; and if they number two, I and my son are they. The Gemara asks: Are they so few? But didn’t Rava say: There are eighteen thousand righteous individuals in a row before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Surrounding are eighteen thousand” (Ezekiel 48:35)? Apparently, the righteous are numerous. The Gemara answers: This is not difficult. This statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to the very few who view the Divine Presence through a bright, mirror-like partition, while that statement of Rava is referring to those who do not view the Divine Presence through a bright partition.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּדְמִסְתַּכְּלִי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה מִי זוּטְרֵי כּוּלֵּי הַאי וְהָא אָמַר אַבָּיֵי לָא פחות עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דִּמְקַבְּלִי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכׇל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל׳:י״ח} אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ ל״ו בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הָווּ ל״קלָא קַשְׁיָא הָא דְּעָיְילִי בְּבַר הָא דְּעָיְילִי בְּלָא בַּר.:

The Gemara asks further: And are those who view the Divine Presence through a bright partition so few? But didn’t Abaye say: The world has no fewer than thirty-six righteous people in each generation who greet the Divine Presence every day, as it is stated: “Happy are all they that wait for Him [lo]” (Isaiah 30:18)? The numerological value of lo, spelled lamed vav, is thirty-six, alluding to the fact that there are at least thirty-six full-fledged righteous individuals in each generation. The Gemara answers: This is not difficult. This statement of Abaye is referring to those who enter to greet the Divine Presence by requesting and being granted permission, while that statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to those who enter even without requesting permission, for whom the gates of Heaven are open at all times. They are very few indeed.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשרי כל חוכי לו. המחכים לכת שהוא כמנין לו.
בבר – ברשות.
דעיילי בלא בר – בלא רשות מועטים הן ובהנהו קאמר אני ובני מהם.
אשרי כל חוכי לו ל״ו גימטריא כו׳. משום דה״מ למכתב אשרי כל חוכיו דריש מלת ל״ו גימטריא כו׳:
הא דעיילי בבר כו׳. עיין פרש״י ועוד פי׳ בערוך בר בלשון תרגום בן כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר״ש ובנו ר״א מועטין כו׳ ע״ש:
ועדיין שואלים: ודמסתכלי [והמסתכלים] באספקלריא המאירה, מי זוטרי כולי האי [האם מעטים הם כל כך]? והא [הרי] אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום [אין העולם פחות בכל דור משלשים וששה צדיקים המקבלים פני שכינה בכל יום], שנאמר: ״אשרי כל חוכי לו״ (ישעיה ל, יח) ״לו״ בגימטריא תלתין ושיתא הוו [שלושים ושישה הם] משמע שבכל דור יש לפחות שלשים וששה צדיקים גמורים! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]: הא דעיילי בבר [אלו שמרובים יותר הם הנכנסים בבקשת רשות] הא דעיילי בלא בר [אלו שנכנסים בלא בקשת רשות], ואלה ששערי שמים פתוחים להם תמיד הם מעטים ביותר.
The Gemara asks further: And are those who view the Divine Presence through a bright partition so few? But didn’t Abaye say: The world has no fewer than thirty-six righteous people in each generation who greet the Divine Presence every day, as it is stated: “Happy are all they that wait for Him [lo]” (Isaiah 30:18)? The numerological value of lo, spelled lamed vav, is thirty-six, alluding to the fact that there are at least thirty-six full-fledged righteous individuals in each generation. The Gemara answers: This is not difficult. This statement of Abaye is referring to those who enter to greet the Divine Presence by requesting and being granted permission, while that statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to those who enter even without requesting permission, for whom the gates of Heaven are open at all times. They are very few indeed.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים וְכוּ׳.: וְהָא קָא מִשְׁתַּתַּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר וְתַנְיָא גכׇּל הַמְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ב:י״ט} בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ הָכִי קָאָמַר לֵיהּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים וְלָךְ אָנוּ מְשַׁבְּחִין לֵיהּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים וְלָךְ אָנוּ מְקַלְּסִין.:

§ The mishna asks: At the time of their departure at the end of the Festival, what would they say? The mishna answers that they would praise the altar and glorify God. The Gemara challenges this: But in doing so aren’t they joining the name of Heaven and another entity, and it was taught in a baraita: Anyone who joins the name of Heaven and another entity is uprooted from the world, as it is stated: “He that sacrifices unto the gods, save unto the Lord only, shall be utterly destroyed” (Exodus 22:19)? The Gemara answers that this is what the people are saying when they depart the Temple: To the Lord, we acknowledge that He is our God, and to you, the altar, we give praise; to the Lord, we acknowledge that He is our God, and to you, the altar, we give acclaim. The praise to God and the praise to the altar are clearly distinct.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשעת פטירתן – אמתניתין קאי.
יופי לך – היופי הזה אנו עושין לך שאתה מכפר עלינו.
ליה ולך – אנו עושין את הכבוד הזה.
ליה אנו מודים – שהוא אלהינו.
ולך אנו משבחים – שאתה חביב לפניו לכפר עלינו מודים לאו לשון הוד אלא לשון תודה שאנו מודים בו ולא כופרים.
בשעת פטירתן מה הן אומרים – פי׳ אדלעיל קאי כשנפטרין מן זקיפת ההקפה במזבח היו אומרים יופי לך מזבח לך אנו מודים ולך אנו מקלסין וסוד המזבח ידוע ממה שנאמר הנה מקום אתי ונצבת על הצור והיא חכמה שלימה שראויה לקלס ולשבח והמשכיל יבין.
רש״י בד״ה בשעת פטירתן כו׳. נ״ב מדברי רש״י יראה שלא כתוב במשנה בשעת פטירתן כו׳ אלא מדברי סתמא דתלמודא הוא והוא מן התוספתא וכן בס״א אינו במשנה וכן מוכח מעין יעקב ע״ש:
גמ׳ הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה א״ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים א״ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון ושמחה ישיגו א״ל שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון א״ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושווייך פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו כו׳ כצ״ל:
שם חוץ מן העולה לג׳ דברים שעולין דרך שמאל וחוזרין על העקב כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה שהיין והמים מגולין היינו טעמא דפסולין לגבי מזבח דחיישינן שמא שתה כו׳ כצ״ל והשאר נמחק:
ד״ה חד יומא כו׳ צ״ל קודם דיבור פרוונקא כו׳:
בא״ד חד יומא שבקוך יפקיעוך מן השמים כצ״ל:
בד״ה ומקיפין כו׳ של כבש שהיא לשמאלו כו׳ במס׳ זבחים כצ״ל ונ״ב בפ׳ קדשי קדשים דף (ל״ח) [ס״ב]:
בגמ׳ - והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר וכו׳. הגר״ח זצ״ל הקפיד לא לשיר את השירה של שמחת תורה: ״אין אדיר כד׳ ואין ברוך כבן עמרם״, דהא קא משתף ש״ש ודבר אחר, ואסור ע״פ הגמרא כאן. ולכאורה דבריו עומדים בניגוד לתירוץ הגמ׳ כאן. אלא נראה דמודים ומשבחים הוו ב׳ מיני שבחים ולא מקרי משתף ש״ש וד״א, דיש ב׳ תהלות נפרדות, ואין שותפות בין ש״ש ודבר אחר, מה שאין לומר כן בפזמון אין אדיר - שהכל תהלה א׳. (דמודים הוא מלשון הודאה מחמת התועלת שאנו מקבלים מהקב״ה כבג׳ הברכות האחרונות של הודאה בתפלה, ומשבחים הוא מלשון שבח של יופי המזבח ודומה לג׳ הברכות הראשונות שבתפלה.)
ב במשנה נאמר שבשעת פטירתן מן המזבח לאחר שהקיפוהו, היו משבחים ואומרים כמה דברים לגבי שבח המזבח ותהילה לה׳. ותוהים: והא קא [והרי על ידי כך] משתתף שם שמים ודבר אחר (המזבח). והרי תניא [שנינו בברייתא]: כל המשתף שם שמים ודבר אחר כל שהוא נעקר מן העולם, שנאמר: ״זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו״ (שמות כב, יט), להדגיש כי שום דבר אין לשתפו עם שם שמים! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש לפרש את דברי שבחם: ליה אנחנו מודים שהוא רבוננו ולך (המזבח) אנחנו משבחים, שאתה חביב לפניו לכפר עלינו, ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין (מהללים) ובאופן זה אין משתפים את המזבח עם ה׳ במדרגה אחת כלל.
§ The mishna asks: At the time of their departure at the end of the Festival, what would they say? The mishna answers that they would praise the altar and glorify God. The Gemara challenges this: But in doing so aren’t they joining the name of Heaven and another entity, and it was taught in a baraita: Anyone who joins the name of Heaven and another entity is uprooted from the world, as it is stated: “He that sacrifices unto the gods, save unto the Lord only, shall be utterly destroyed” (Exodus 22:19)? The Gemara answers that this is what the people are saying when they depart the Temple: To the Lord, we acknowledge that He is our God, and to you, the altar, we give praise; to the Lord, we acknowledge that He is our God, and to you, the altar, we give acclaim. The praise to God and the praise to the altar are clearly distinct.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחוֹל.: אָמַר רַב הוּנָא מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ג:מ׳} כַּפּוֹת שְׁנַיִם אַחַת לַלּוּלָב וְאַחַת לְמִזְבֵּחַ וְרַבָּנַן אָמְרִי כַּפַּת כְּתִיב.

§ The mishna continues: As its performance during the week, so is its performance on Shabbat. And according to Rabbi Yoḥanan ben Beroka, on the seventh day of the Festival they would bring palm branches to the Temple. Rav Huna said: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka? It is as it is written: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm” (Leviticus 23:40). Branches in the plural indicates that two branches must be taken, one for the lulav and one for placement around the altar. And the Rabbis say: Although the word is vocalized in the plural, based on tradition it is written kappot, without the letter vav. Therefore, it is interpreted as if it were written kappat, indicating that only one palm branch need be taken.
ר׳ חננאלתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ כמעשהו בחול כך כו׳ – ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאין כו׳. מאי טעמא דר׳ יוחנן בן ברוקה שנאמר כפות תמרים אחת לולב ואחת למקדש ואין הלכה אלא ערבה למקדש.
אחת ללולב ואחת למזבח – לא יתכן כלל לפרש דרבי יוחנן בן ברוקה לא פליג אלא בשביעי אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל שבעה ולא ערבה כי היכי דאבא שאול דדריש ערבי אחד למקדש דהיינו כל ז׳ וכן רבנן דנפקא להו מהלכה דהיינו כל ז׳ ור׳ יוחנן בן ברוקה דריש להו ערבי כשאר תנאי דלולב הגזול והלכה לית ליה והא דקתני מתניתא ואותו היום לאו דוקא יום אחד ומיהו לר׳ לוי דמפרש טעמא דר׳ יוחנן בן ברוקה כתמר ולא מקרא דריש אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן של ישראל שאין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים (אי) אפשר דלא הוי אלא יום אחד בין יהיה יום אחד בין יהיה כל שבעה לא היתה ערבה בטלה ותרוייהו היו מרביות של ערבה וחריות של דקל.
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת רבי יוחנן בן ברוקא אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בצדי המזבח כו׳ אר״ה מ״ט דר׳ יוחנן דכתיב כפות תמרים אחד ללולב ואחד למזבח מסתברא דלא פליג רבי יוחנן אמצות ערבה דהא כולי פרקין רהיט דאיכא מצות ערבה או מקרא או הלכה למשה מסיני אלא דסבר רבי יוחנן יום ז׳ דוקא מצוה לערבה להקפת מזבח של ז׳ א״נ דסבר דאיכא ערבה ולולב למזבח כל שבעה ומפני שהערבה טפלה ללולב נקרא יום חבוט חריות ורבנן סברי דליכא לולב למזבח כלל דכפת כתיב.
ג שנינו במשנה: כמעשהו בענין מצות הערבה בחול כך מעשהו בשבת. ולדעת ר׳ יוחנן בן ברוקה היו ביום השביעי מביאים ענפי דקל (חריות). אמר רב הונא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יוחנן בן ברוקה — שנאמר: ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים״ (ויקרא כג, מ), ״כפות״ לשון רבים והם שנים: אחת ללולב ואחת למזבח. ורבנן [וחכמים] שאינם סבורים כן אמרי [אומרים] ״כפת״ כתיב [נכתב] והכתיב החסר בא ללמדנו שדי בכפת תמרים אחת והיא הלולב.
§ The mishna continues: As its performance during the week, so is its performance on Shabbat. And according to Rabbi Yoḥanan ben Beroka, on the seventh day of the Festival they would bring palm branches to the Temple. Rav Huna said: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka? It is as it is written: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm” (Leviticus 23:40). Branches in the plural indicates that two branches must be taken, one for the lulav and one for placement around the altar. And the Rabbis say: Although the word is vocalized in the plural, based on tradition it is written kappot, without the letter vav. Therefore, it is interpreted as if it were written kappat, indicating that only one palm branch need be taken.
ר׳ חננאלתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר כְּתָמָר מָה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

Rabbi Levi says: The rationale for the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka is not based on a verse. Rather, it is a custom that developed to express praise for the Jewish people, likening them to a date palm. Just as the date palm has only one heart, as branches do not grow from its trunk but rather the trunk rises and branches emerge only at the top, so too, the Jewish people have only one heart directed toward their Father in Heaven.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ לוי אומר כתמר – טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה לאו מקרא נפיק אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן של ישראל.
אין לו אלא לב אחד – כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא בחריותיו ומכבדותיו.
רבי לוי אמר כתמר מה תמר אין לו אלא לב אחד שאין לו קליפה אלא תוכו כברו אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים ומש״ה אפקיה רחמנא בלשון כפות תמרים ולא בלשון לולב וסימנא בעלמא היא.
ר׳ לוי אומר: טעמו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אינו מן הכתובים אלא מנהג זה בא להראות שבח ישראל שהם כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד לפי שגזע התמר אינו מתפצל לענפים ומתמר ועולה למעלה אף ישראל אין להם אלא לב אחד — לאביהם שבשמים.
Rabbi Levi says: The rationale for the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka is not based on a verse. Rather, it is a custom that developed to express praise for the Jewish people, likening them to a date palm. Just as the date palm has only one heart, as branches do not grow from its trunk but rather the trunk rises and branches emerge only at the top, so too, the Jewish people have only one heart directed toward their Father in Heaven.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לוּלָב שִׁבְעָה וְסוּכָּה יוֹם אֶחָד מ״טמַאי טַעְמָא לוּלָב דְּמַפְסְקִי לֵילוֹת מִיָּמִים כׇּל יוֹמָא מִצְוָה בְּאַפֵּיהּ נַפְשֵׁיהּ הוּא סוּכָּה דְּלָא מַפְסְקִי לֵילוֹת מִיָּמִים כּוּלְּהוּ שִׁבְעָה כְּחַד יוֹמָא אֲרִיכָא דָּמוּ.

§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The blessing over the mitzva of lulav is recited seven days and the blessing over the mitzva of sukka is recited one day. What is the rationale for this distinction? It is written explicitly in the Torah that the mitzva to sit in the sukka applies all seven days. The Gemara explains: With regard to the lulav, where the nights are distinct from the days, as the mitzva of lulav is not in effect at night, each day is a mitzva in and of itself. A separate blessing is recited over each mitzva. However, with regard to sukka, where the nights are not distinct from the days, as the mitzva of sukka is in effect at night just as it is during the day, the legal status of all seven days of the Festival is like that of one long day.
בית הבחירה למאיריריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלולב מברכין עליו כל שבעת הימים ואע״פ שאין נטילתו כל שבעה בגבולין אלא מדברי סופרים אעפ״כ מברכין כשאר מצות שמדברי סופרים וכמו שאמרו בכולן והיכן צונו מלא תסור ואע״פ שאינו דומה לגמרי לשאר דברי סופרים שהרי זה עיקרו ביום ראשון מן התורה בכל מקום והיה ראוי לומר שמכיון שבירך עליו כדין תורה לא יחזור ויברך עליו מדברי סופרים מ״מ יום ראשון לחוד ושאר הימים לחוד שהרי לילה מפסיק בין שני החיובים אחר שהלילה אינו זמן לולב ומברך ביום ראשון מן התורה ובשאר הימים מדברי סופרים ודוקא בשעת נטילה לצאת אבל נטילת המנהג שאדם נוטלו כל היום כמו שהזכרנו במנהגן של אנשי ירושלים אף ביום ראשון אינו צריך לברך אע״פ שכבר הניחו וחזר ונטלו אע״פ שבתלמוד המערב נראה היפך הדברים כמו שביארנו ומעתה אין צריך לומר בסוכה שהיא מן התורה כל שבעה שמברכין עליה כל שבעה ואע״פ שאין הפסק בה בין חיוב לחיוב שהרי אף לילה זמן סוכה והיה לנו לומר כולהו כחד יומא אריכתא דמי ומשברך פעם אחת לא יהא צריך לברך אינו כן אלא כל שבעה כמו שיתבאר הטעם בסמוך:
אמר רבי יהודה אמר שמואל לולב שבעה סוכה יום אחד – פי׳ שעל לולב מברכין כל שבעה ועל הסוכה יום ראשון בלבד.
מ״ט לולב דמפסקי לילות מימים כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה – פי׳ ולא נפיק בברכה דחבריה ואע״ג דשאר ימים לולב דרבנן קסבר דאמצות דרבנן מברכין מידי דהוה אנר חנוכה ומקרא מגילה דרבנן.
סוכה דלא מפסקי לילות מימים שהרי מצותה נוהגת בלילות כבימים כל שבעה כחד יומא אריכתא דמי – פי׳ ואע״ג דכלהו דאורייתא בחדא ברכה סגי להו ומברך בכניסה ראושונה שנכנס שם או ביום ראשון או בשאר ימים כדאמרי׳ לקמן דכוותיה דאי לא מברך האידנא מברך למחר וליומא אחרינא.
שם. בגמ׳ - אמר רב יהודה אמר שמואל לולב ז׳ וסוכה יום א׳. וז״ל הגמ׳ - מ״ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא, סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו, ע״כ. וכן איתא להלן שחכמים סוברים כשמואל ואומרים שאין מברכים על התפילין אלא פעם אחת בשחרית בלבד ולא כל פעם שמניחים אותם ביום. נראה ביסוד דעתם של שמואל וחכמים שסברתם היא כי ברכת המצוה נתקנה על חובת המצוה בלבד ומשו״ה מברכין פעם אחת על החובה כשמתחילין לקיימה. וסוכה הוי׳ חובה א׳ לכל ז׳ הימים ולפיכך מברכים רק פעם א׳ עליה וכן בתפילין חובה א׳ בכל יום ויום. והחולקים - רבי ור׳ יוחנן - סוברים שמברכים על מעשה מצוה ולכן לשיטתם מברכים על סוכה כל פעם שנכנסים לתוכה, ועל תפילין בכל פעם ופעם שמניחים אותן.
ד אמר רב יהודה אמר שמואל: לולב מצותו שבעה ימים ולכן מברכים עליו בכל יום מימי החג, וסוכה מצותה יום אחד ולכן אין מברכים על ישיבתה, אלא ביום הראשון בלבד. מאי טעמא [מה הטעם]? ומסבירים פשר דברים אלה: לולב דמפסקי [שבו מופסקים] הלילות מן הימים, שהרי בלילה אין מצוה בלולב, אם כן כל יומא [כל יום] מצוה באפיה נפשיה [בפני עצמה] הוא ונמצא שיש שבעה ימים מחולקים לקיום מצות לולב, ואילו סוכה דלא מפסקי [שאין מופסקים בה] הלילות מן הימים, שמצות סוכה בלילה כביום, כולהו [כל] שבעה ימים של החג כחד יומא אריכא דמו [כיום אחד ארוך הם נחשבים].
§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The blessing over the mitzva of lulav is recited seven days and the blessing over the mitzva of sukka is recited one day. What is the rationale for this distinction? It is written explicitly in the Torah that the mitzva to sit in the sukka applies all seven days. The Gemara explains: With regard to the lulav, where the nights are distinct from the days, as the mitzva of lulav is not in effect at night, each day is a mitzva in and of itself. A separate blessing is recited over each mitzva. However, with regard to sukka, where the nights are not distinct from the days, as the mitzva of sukka is in effect at night just as it is during the day, the legal status of all seven days of the Festival is like that of one long day.
בית הבחירה למאיריריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סוּכָּה שִׁבְעָה וְלוּלָב יוֹם אֶחָד מַאי טַעְמָא סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא שִׁבְעָה לוּלָב דְּרַבָּנַן סַגִּי לֵיהּ בְּחַד יוֹמָא.

But Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The blessing over the mitzva of sukka is recited seven days and the blessing over the mitzva of lulav is recited one day. What is the rationale for this distinction? The Gemara explains: The mitzva of sukka is a mitzva by Torah law all seven days of the Festival. Therefore, a blessing is recited for seven days. However, the mitzva of lulav, other than on the first day, is a mitzva by rabbinic law, as the Sages instituted an ordinance to take the lulav for all seven days to commemorate the practice in the Temple. Therefore, it is enough to recite the blessing one day, on the first day.
רש״יריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוכה שבעה – לברכה.
ולולב יום אחד – ואע״פ שניטל כל שבעה זכר למקדש אין מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה.
ורבה בר בר חנא א״ר יוחנן סוכה שבעה ולולב יום אחד מ״ט סוכה דאוריי׳ שבעה לולב דרבנן יום אחד הא ודאי טעמא דשמואל גבי לולב טעמא רבה הוא דכיון דמפסקי לילות מימים לא נפיק חד בברכתא דחבריה אלא דרבי יוחנן סבר דלא מברכין אלולב אלא יום ראשון שהוא מן התורה בלבד דאמצות דרבנון לא מברכין ולדידיה לא מברכין נמי אנר חנוכה ומגילה דהא כלהו חד טעמא הוא וכדאמרינן לקמן דרב סבר לולב שבעה מדקאמר שמברכין על נר חנוכה והכי סוגיין התם בדוכתייהו דמברכי׳ אנר חנוכה ומקרא מגילה הלכך פשיטא מלתא דלית הלכתא כרבי יוחנן בלולב ואע״ג דשמואל ור׳ יוחנן הלכה כר״י שאני הכא דסוגיא דאמוראי בתראי כשמואל כדאמרן והא דא״ר יוחנן דסוכה שבעה משום דהוי׳ דאורייתא לאו היינו עיקר טעמיה דהא שמואל סבר נמי דסוכ׳ דאורייתא נמי ז׳ וקרא הוא ואפ״ה כיון דלא מפסקי לילות מימים הוה כחד יומא אריכתא ובחדא ברכתא סגיא להו אלא דהאי טעמא דנקיט לר׳ יוחנן סוכה דאורייתא סניפין הוא איידי דקאמר לולב דרבנן אבל עיקר טעמא דר׳ יוחנן אע״ג דכלהו חדא יומא אריכתא נינהו כיון שמתערטל ממצותה כשיוצא ממנה חייב הוא לחזור ולברך עליה כשחוזר ונכנס בה שחוזר ומתלבש במצותו ואפי׳ בו ביום עצמו שכל שעה שנכנס בה כתחלת מעשה כי היציאה משם היא גמר כניסה ראשונה והיינו דאוקימנא מלתי׳ כתנאי דתפילין דתני׳ תפלין כל זמן שמניח מברך עליהן ואפי׳ אלף פעמים ביום דליכא הפסקה בנתים דכולי׳ יומא חזי לתפילין אפ״ה כיון שחלץ אותם ומתערטל מהם גמרה לה הנחה ראשונה לגמרי וכשחוזר ומניחן הוי תחלת מעשה לגמרי ובעי ברכה ולא מצטרף אברכה קמייתא מעתה לר׳ יוחנן דקאי כר׳ בתפילין חייב הוא לברך בסוכה כל זמן שנכנס בה בין ביום בין בלילה כתפילין כ״ז שמניחן והלכתא כותיה בסוכה דהא קי״ל כר׳ בתפילין וכדפסק רב יוסף בהא הלכה כרבי יוחנן והאי דקאמר ר״י סוכה שבעה היינו שמברך עליה כל שבעה כל זמן שנכנס בה ומשום דשמואל נקט לולב ז׳ נקט רבי יוחנן סוכה שבעה. מיהו כי אמרי׳ דמברך על הסוכה כ״ז שנכנס בה היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמור׳ לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר דהוי כחליצ׳ דתפילין אבל לא יצא מתחלה אלא לדבר עם חבירו או להבי׳ דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר וכיוצא בזה לענין ברכ׳ הנהנין כשעמד בתוך הסעודה על דעת לחזור לאלתר שאינו טעון ברכה לאחריו ולא לפניו ולקביעי׳ הדר ואף על פי שלא הניח שם זקן או חולה וכדפרישנא בדוכתא ויש מרבותינו חכמי צרפת ז״ל שכתבו דכיון דאיכא בסוכה חיוב ענינים משונים אכילה ושינה וכיוצא בהן שכל עת שקובע עצמו לעשות בה א׳ מדברים אלו הוי כהנחה דתפלין וחייב לברך אף על פי שלא יצא משם וכ״ש לרבנן דבי ר׳ אשי דמברכין על התפילין כל היכי דמשמשי בהו ויש שסבורין דסגי בברכה אחת בכל יום בכניסה ראשונה ומה שכתבנו נכון ועיקר והלכה למעשה מפי רבי נר״ו.
שם. בגמ׳ - סוכה שבעה ולולב יום אחד מ״ט סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי לי׳ בחד יומא. ולהלן בסוגיא איתא: ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך וכו׳.
כפי הנראה סובר רבה בר חנה אמר ר׳ יוחנן שאין מברכים על נר חנוכה ועל לולב בשאר ימי החג מפני שמצוות דרבנן הן. ויל״ע לפי דעה זו, האם אין מברכים בכלל על מצוות דרבנן. ויתכן לומר שעל מצוות מדברי קבלה כמו מקרא מגילה וכבוד ועונג שבת אפי׳ לפי רבה בר חנה מברכים, משום שהמצוות מדברי קבלה נמצאות בתנ״ך ע״פ דברי רוח הקודש ושייך לומר עליהן יותר ״וצונו״, משא״כ בשאר מצוות דרבנן כמו בנר חנוכה ולולב ביתר ימי החג דאינן מדברי קבלה. ועוד ניתן לומר, שלרבב״ח מברכים מדרבנן על הנחת עירוב או על נטילת ידים, כי באלו הברכה אינה על קיום המצוה אלא על חלות ההיתר והמכשיר.
ואיתא בסוף הסוגיא (מ״ו.): רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל ז׳ מצות לולב ע״כ. וכתב רש״י שם בד״ה מתני לה בהדיא וז״ל להא דרב גבי לולב ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה עכ״ל. יש לעיין בשיטת רנב״י דמה נ״מ בין חנוכה ללולב. נ״ל, כי לרב נחמן בר יצחק שיטת רבה בר בר חנה אינה שייכת לברכת נר החנוכה אלא לברכת הלולב בלבד דניתן לחלק בין קיום מצוה דרבנן לתקנת זכר למקדש. נר חנוכה קיום מצוה מדרבנן הוא ולכן מברכים עליו, אבל נטילת לולב בשאר ימי החג אינה אלא תקנת ריב״ז זכר למקדש. לפיכך סובר רבב״ח שאין מברכים עליה כי אין בנטילתה חלות שם מצות לולב אלא זכר למקדש בעלמא ועל זה אין ברכה. וראיה לסברה זו מכורך בליל הפסח זכר למקדש דאין מברכים עליו, וז״ל הרמב״ם (פ״ח מחמץ ומצה הל״ח): וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש עכ״ל. לרמב״ם מצות הכורך היא זכר למקדש בעלמא ומשו״ה ליכא ברכה, וסובר רבב״ח דה״ה נטילת הלולב בשאר ימי החג הוי קיום זכר למקדש בעלמא ואין עליה ברכה. אולם שיטת רב נחמן בר יצחק היא דלולב בשאר ימי החג הוי׳ חלות שם מצות לולב מדרבנן ואינה דומה לכורך - משום כך מברכים עליה.
שם. תוס׳ ד״ה אחד כו׳ אבל סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן כו׳ מברך, ע״כ. שיטת התוס׳ כאן היא שמברכים על סוכה בשלשה אופנים: באכילה, בשתייה, ושינה. ברם שיטת הרמב״ם (פ״ו מסוכה הלי״ב) היא שמברכים בכל כניסה וכניסה לסוכה (וכן היה מנהג הגר״ח זצ״ל על פי מנהג הגר״אא. שיטה שלישית היא שיטת ר״ת שמברכים על אכילה דוקא (וכן הוא מנהג דרוב אשכנזים).
לרמב״ם מברכים על סתם קיום ישיבה בסוכה - והיינו על כל כניסה בתוכה לשם מה שהיא. מאידך שיטת ר״ת היא שיש מצוה וקיום מיוחד באכילה בסוכה - כדחזינן מהחיוב דוקא לאכול פת בסוכה בלילה הראשון, ועל מעשה המצוה המיוחד הזה נתקנה הברכה. התוס׳ שלפנינו סוברים שגם בשינה בסוכה יש קיום מיוחד בסוכה ולפיכך סוברים שמברכים על השינה כמו על האכילה.
ומסתבר שגם הרמב״ם מודה שאכילה, שתיה ושינה קיומים מיוחדים במצות סוכה הן, כי מקודם מביא (פ״ו מסוכה הל״ה) את המצוה לשבת בסוכה בכלל, וז״ל, וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע וכו׳ ע״כ. ואח״כ (שם הל״ו) פורט דינים מיוחדים - אכילה, שתיה ושינה בסוכה, וז״ל: ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כו׳ ואין ישנים חוץ לסוכה כו׳ ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח עכ״ל. הרי שלרמב״ם יש איסור מיוחד באכילה, שתיה ושינה מחוץ לסוכה, משא״כ בסתם ישיבה מחוץ לסוכה. (עיין עוד בענין זה ביתר אריכות בקונטרס מצות ישיבת הסוכה לעיל בסוף פרק שני.)
א. מעשה רב סי׳ י״ח.
ורבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מצות סוכה שבעה ימים ובכל יום מברך על ישיבתה, ולולב מצותו יום אחד בלבד, ולכן אינו מברך עליו אלא ביום הראשון בלבד. מאי טעמא [מה הטעם]? כך יש להבין: סוכה דאורייתא [שהיא מן התורה] כל שבעת ימי החג — מברכים עליה כל שבעה, ואילו לולב שפרט ליום הראשון החובה ליטלו היא רק דרבנן [מדברי סופרים] שתיקנו שיטלוהו כל שבעה לזכרון המקדש, סגי ליה [די לו] שיברכו עליו בחד יומא [ביום אחד] בלבד, ורק תקנת חכמים היא שיטלוהו שבעה ימים לזכרון המקדש.
But Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The blessing over the mitzva of sukka is recited seven days and the blessing over the mitzva of lulav is recited one day. What is the rationale for this distinction? The Gemara explains: The mitzva of sukka is a mitzva by Torah law all seven days of the Festival. Therefore, a blessing is recited for seven days. However, the mitzva of lulav, other than on the first day, is a mitzva by rabbinic law, as the Sages instituted an ordinance to take the lulav for all seven days to commemorate the practice in the Temple. Therefore, it is enough to recite the blessing one day, on the first day.
רש״יריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שִׁבְעָה אָמַר רַב יוֹסֵף נְקוֹט דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בִּידָךְ דְּכוּלְּהוּ אָמוֹרָאֵי קָיְימִי כְּוָותֵיהּ בְּסוּכָּה.

When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: One recites a blessing over both this, the mitzva of sukka, and over that, the mitzva of lulav, all seven days. Rav Yosef said: Take the statement of Rabba bar bar Ḥana in your hand, as all the amora’im who transmitted statements of Rabbi Yoḥanan hold in accordance with his opinion in matters related to sukka.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נקוט דרבה בר בר חנה בידך – דאמר סוכה שבעה ולא דרב יהודה אמר שמואל דאמר סוכה יום אחד.
דכולהו אמוראי – משמיה דר׳ יוחנן קיימי כוותיה בסוכה ושמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן כן מצאתי ביסודו של רבינו יעקב.
אחד זה ואחד זה שבעה – אין סוכה ולולב שוין לברכה דאלולב אין מברך אלא פעם אחת ביום אבל סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן ואפילו עשר פעמים ביום מברך אכל אחת ואחת מידי דהוה אתפילין כל זמן שמניחן והיינו טעמא דסוכה דאי מתרמי ליה סעודתא לא אפשר למיכל חוץ לסוכה אע״פ שכבר אכל בו ביום בסוכה וכן תפילין כל היום מצותן שיהו מונחין בראשו ובזרועו אבל לולב אין עיקר מצותו אלא פ״א ביום כדאמ׳ (לעיל דף מב.) מדאגבהיה נפיק ביה.
כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ יוחנן: אחד זה סוכה ואחד זה לולב, מברכים עליהם כל שבעה. אמר רב יוסף: נקוט [החזק] בזו שאמר רבה בר בר חנה בידך [בידך] דכולהו אמוראי [שכל האמוראים] שמסרו את דברי ר׳ יוחנן קיימי כוותיה [מחזיקים כשיטתו] בסוכה.
When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: One recites a blessing over both this, the mitzva of sukka, and over that, the mitzva of lulav, all seven days. Rav Yosef said: Take the statement of Rabba bar bar Ḥana in your hand, as all the amora’im who transmitted statements of Rabbi Yoḥanan hold in accordance with his opinion in matters related to sukka.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מֵיתִיבִי

The Gemara raises an objection based on a baraita:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בתוספתא:
The Gemara raises an objection based on a baraita:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה מה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה מה:, ר׳ חננאל סוכה מה:, הערוך על סדר הש"ס סוכה מה:, רש"י סוכה מה:, ראב"ן סוכה מה: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה מה:, בית הבחירה למאירי סוכה מה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א סוכה מה:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה מה:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה מה:, מהרש"א חידושי אגדות סוכה מה:, גליון הש"ס לרע"א סוכה מה:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה מה: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה מה:, אסופת מאמרים סוכה מה:

Sukkah 45b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 45b, R. Chananel Sukkah 45b, Collected from HeArukh Sukkah 45b, Rashi Sukkah 45b, Raavan Sukkah 45b, Tosafot Sukkah 45b, Meiri Sukkah 45b, Ritva Sukkah 45b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 45b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 45b, Maharsha Chidushei Aggadot Sukkah 45b, Gilyon HaShas Sukkah 45b, Reshimot Shiurim Sukkah 45b, Steinsaltz Commentary Sukkah 45b, Collected Articles Sukkah 45b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144