ערך פטר
פטר –
א(סוכה מה:) יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין וכו׳ פי׳ ר״ש בן יוחאי היה במערה י״ג שנים ונראה לו אלהים בדרך גודל כבודו והיה אומר יכול אני לפטור את העולם כגון האמור בסדום אם אמצא שם כך וכך צדיקים ונשאתי. מיום שנבראתי ועד עכשיו כלומר בזכותו יתקיים העולם ולא ישחיתהו האלהים ואפי׳ אם אין שם צדיק אחר ואם בני עמי זכותינו מגנת משנברא העולם ועד עכשיו. ואם יותם בן עוזיהו עמנו מגינים על כל באי העולם שלא תהא כלייה כגון המבול. ומאי שנא אילו שלשה שנתברר אצלו שכל הצדיקים קבלו בעולם הזה מעין השמור לעולם הבא ואילו לא קבלו כלום לכך זכותם גדולה משאר הצדיקים.
(קידושין מ:) אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון פי׳ התורה נמשלת כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים ראשית הדין. פטיר ועטיר עיין בערך טצהר. (ירושלמי בפרק אין מעמידין) אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר במה היו עוסקין בק״ש הה״ד ודברת בם וכו׳
(גיטין סה) פטרוה פרנסוה ושלח רצוצים חפשים תרגום פטרו דהוו אניסין בני חורין:
ערך גגית
גגית –
ב(שבת קנז) אמר רב יהוד׳ אמר רב הילקטי קטנה הית׳ בין שני בתים וגיגית סדוקה היתה מונחת על גבן לידע אם יש בגיגית פותח טפח פי׳ כמין כלי פתיא סדוק או כמין כפישה מפולשת והיה קבוע בכותל חליל פתוח.
(שבת יא:) גיגית נר וקדרה ושפוד אמאי שרו בית שמאי דמפקר להו אפקורי פי׳ גיגית כלי שנותנין לתוכו שעורין לעשות שכר מבעוד יום ונישרין בשבת נר שמדליקין מבעוד יום ודולק בשבת קדירה ששמין אותו בכירה בע״ש ומתבשלת בשבת וכן בשפוד
(שבת קט.) יד לגיגית תיקצץ פי׳ כלי שעושין בו שכר ומשום הכי תיקצץ שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו.
(בראשית רבה לג:א) אין עושין כיסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב וכו׳ כדכתיב בערך אבל. וכן (בילמדנו ויהי חשך. ובפסי׳ ונהפכו לדם) אמר רבי אבן הלוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ממלא הקיתון מתוכ׳ ומוציא׳ מלאה דם וכו׳.
(סוכה מה) מניחין אותה בגיגית של זהב:
ערך דר
דר –
ג(שבת סה) גרגר מלח לדור שיני פי׳ חולי של שינים פירוש אחר עיקרן של שנים מקום ששתולות. בפרק יום הכפורים בגמ׳ ועוד אמר רבי מתיא.
(עבודה זרה כח.) רמי מידי בי ככיה ואתי דמא מבי דרי פי׳ כשנותן שום דבר בין שינים הגדולים שהן בסוף הלחי דמיקרו ככי יוצא דם משור׳ של שינים וקלנהו בנורא אמרא חדתא ודביק בי דרי
(מגילה יב.) דר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודורא שמה פי׳ דרי דרי שורות שורות של מרגליות. דרי דקמי הקב״ה
(סוכה מה) פי׳ שורה של צדיקים:
ערך חג
חג –
ד(חגיגה ב) פי׳ גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלשון ארמי חיגא וכמוהו במקר׳ יחוגו וינועו כשכור ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין וקרבן חגיגה שהיו חייבין להביא ביום טוב הוא שאמר הכתוב ועשית חג שבועות לה׳ אלהיך מסת נדבת ידך וגו׳ ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראיה שתי ראיות הן ראיית פני׳ דכתיב יראה כל זכורך וראיית קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומשנתינו בראיית קרבן היא אמיר׳ וראייה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי״ט ואינה באה אלא מן החולין וחגיגה היא שלמי שמחה מן וחגותם אותו חג לה׳.
(חגיגה י:) ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה׳ זביחה הוא דלמא חוג חגא קאמר רחמנא כלומר רקדו לפני וכולי.
(סוכה יא:) חג הסוכות תעשה לך מקיש חגיגה לסוכה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים
(עבודה זרה יח) שאני חגתא דטייעי דלא קביעי פי׳ יום אידם של ערביים:
ערך על
על –
ה(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן
(ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן
(ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה
(בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך
(קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר
(יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש.
(יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל
(כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה.
(חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל
(מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב
(שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט
(כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד
(שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד.
(כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (
ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני
(תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳
(יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל.
(סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין
(בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה
(כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו
(משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת:
ערך רב
רב –
ו(רבי)
ז (ירושלמי בפ״ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב׳ שבלשונו כבר פי׳ בערך לשון
(יומא ד.) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי׳ רבוי ז׳ מה שלובש כ״ג ח׳ בגדים שבעה ימים משיחה ז׳ פי׳ שמושחין אותו ז׳ ימים משמן המשחה ואח״כ הוא כ״ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי׳ בערך משח
(בבא בתרא יא:) אין חולקין את החצר א״ר הונא א׳ מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי׳ אם ביקש לסתום אותן ד״א שיש לו בחצ׳ ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ״א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי
(בבא בתרא ס) מ״ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי׳ לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן
(בבא בתרא קמד) מסייע ליה לרב הונא דא״ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי׳ בערך ברך
(סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי׳ דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו
(בבא מציעא ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (
עבודה זרה יט: סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה
(תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי׳ אם רובה דהן כ״א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש
(מכות י) רמ״א הוא מדבר ע״י עצמו שנא׳ וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ׳ יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח
(אהלות פרק ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאי׳ וכמה רוב מניינו קכ״ה
(נזיר נב) וב״ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (
פסחים יג: סוכה מה) אמר רחבא א״נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי׳ הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא״ל זצ״ל ולפי׳ הראשון מצאנו סיוע
(פסחים נב) כיוצא בו א״ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו׳ (
גיטין לט. חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי׳ רב האי גאון זצ״ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג׳ מקומות חד
(ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך
(כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס
(שבת קלה:) רב אבא אמר הטבילה ואח״כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי׳ בערך אביי. פ״א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב״ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא
(כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי׳ שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב״ד חצוף
(סנהדרין יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי׳ בערך צריך
(א״ב ת׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):
א. [פרייא מאכען.]
ב. [וואננע, קעסל, פאס.]
ג. [צאהן שמערץ. רייהע, עדעל שטיין.]
ד. [טאנצין, ארום דרעהען, פייערטאג.]
ה. [ערהרען.]
ו. [פיעל מער.]
ז. [אלס טיטעל.]