×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עִמָּךְ עִמָּךְ וְאַתְּ בַּהֲדַיְיהוּ וְרַבִּי יְהוּדָה עִמָּךְ מִשּׁוּם שְׁכִינָה.
with you” (Numbers 11:16), i.e., they will stand “with you,” and you are to be counted with them, leading to a total number of seventy-one. And Rabbi Yehuda holds that the term “with you” is mentioned due to the Divine Presence that rested on Moses. According to Rabbi Yehuda, Moses was instructed to remain with the seventy Elders in order for the Divine Presence to rest upon them as well. He was not formally part of their court and therefore the number of Sages on the Great Sanhedrin is seventy.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
עמך ונשאו אתך במשא העם, אתה והם עמך. ובענן נמי בדומין לך אהא דכתיב בסנהדרין קטנה והקל מעליך ונשאו אתך, דילפה סנהדרין גדולה מסנהדרין קטנה.
א. צ״ל מהא.
עמך משום שכינה – עמך יעמדו מחוץ לאהל ולא יבאו לאהל משום שכינה לשון אחר משום שכינה שתשרה שכינה עליהם הוצרכו להיות משה עמהן כדכתיב (במדבר יא) ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו׳.
עמך״ (במדבר יא, טז), משמעו: ״עמך״ואת בהדייהו [ואתה עמם]. הוה אומר: שבעים ואחד בסך הכל. ור׳ יהודה סבור: ״עמך״ אין כוונתו שמשה נמנה עם הזקנים, אלא משום שכינה ששורה על משה, והוא צריך להיות עמם שהשכינה תשרה אף עליהם.
with you” (Numbers 11:16), i.e., they will stand “with you,” and you are to be counted with them, leading to a total number of seventy-one. And Rabbi Yehuda holds that the term “with you” is mentioned due to the Divine Presence that rested on Moses. According to Rabbi Yehuda, Moses was instructed to remain with the seventy Elders in order for the Divine Presence to rest upon them as well. He was not formally part of their court and therefore the number of Sages on the Great Sanhedrin is seventy.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַבָּנַן אָמַר קְרָא {במדבר י״א:י״ז} וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם אִתְּךָ וְאַתְּ בַּהֲדַיְיהוּ וְרַבִּי יְהוּדָה אאִתְּךָ בְּדוֹמִין לָךְ.

The Gemara asks: And how would the Rabbis respond to this line of reasoning? The Gemara answers: The verse states: “And they shall bear the burden of the people with you” (Numbers 11:17), which indicates: “With you,” and you are to be counted with them. And how would Rabbi Yehuda respond to that? He would explain that the term “with you” means similar to you, meaning, that the Elders appointed to the court had to be of fit lineage and free of blemish, like Moses.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדומין לך – מיוחסין ומנוקין ממום.
ורבנן [וחכמים] מה הם משיבים על טענה זו? אמר קרא [הכתוב] ״ונשאו אתך במשא העם״ (במדבר יא, יז), ולדעתם כוונת הכתוב ״אתך״ואת בהדייהו [ואתה עמם]! ור׳ יהודה מבין זאת: ״אתך״ כוונתו — בדומין לך, כלומר, שמעלות שהיו במשה צריכות להיות (במידה מסויימת) גם באותם זקנים.
The Gemara asks: And how would the Rabbis respond to this line of reasoning? The Gemara answers: The verse states: “And they shall bear the burden of the people with you” (Numbers 11:17), which indicates: “With you,” and you are to be counted with them. And how would Rabbi Yehuda respond to that? He would explain that the term “with you” means similar to you, meaning, that the Elders appointed to the court had to be of fit lineage and free of blemish, like Moses.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְרַבָּנַן {שמות י״ח:כ״ב} מִוְּהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ נָפְקָא וְיָלְפָא סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה מִסַּנְהֶדְרִי קְטַנָּה.

And from where do the Rabbis derive that halakha? They derive it from what was stated with regard to the appointment of the ministers of thousands and the ministers of hundreds: “And they shall make it easier for you, and bear the burden with you” (Exodus 18:22), understanding the term “with you” to mean: Similar to you. And the halakha of the judges of the Great Sanhedrin of seventy is derived from the halakha of the judges of the lesser Sanhedrin, i.e., those ministers, that Moses appointed.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן – נפקא להו בדומין לך מונשאו אתך דסנהדראות קטנות שנאמרו ביתרו וילפא גדולה מקטנה.
המשנה השביעית והכוונה לבאר בה ענין החלק הרביעי ואמר על זה סנהדרי גדולה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד ור׳ יהודה אומר שבעים והלכה כתנא קמא ומנין לסנהדרי קטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת ר״ל עשרה מחייבים והיא עדה שופטת ועשרה מזכין והיא עדה מצלת והם עשרים ומנין לעדה שהיא של עשרה שנאמר במרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת וכבר יצאו מהם יהושע וכלב ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני הא לטובה אנו הולכים אחרי רבים וא״כ מה תלמוד לומר לנטות אחרי רבים להטות ללמדך שלא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד ר״ל שכל שאחד מכריע לכף זכות דיינו בכך אבל לרעה אין מכריעין אלא על פי שנים וכל שאתה צריך לעשרה מזכין אתה צריך בהכרח לשנים עשר מחייבין שאין די לך באחד עשר שאין מכריעין לחובה על פי אחד ונמצאו עשרים ושנים ואין בית דין שקול ר״ל שאין אתה יכול לעשות בית דין שקול ר״ל זוגות מוסיפים עליהם עוד אחד והרי עשרים ושלשה ואע״פ שמ״מ אי אתה מוציא בכך הכרעה על פי שנים שאם אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אין כאן עדיין הכרעה אלא באחד ואם עשרה מזכין יש כאן הכרעת שלשה פרשוה בגמ׳ בשאמר אחד מהם איני יודע שמוסיפין שנים ונמצא בית דין שקול שזה שאמר איני יודע הוא כמי שאינו ונשארו להם עשרים וארבעה אחד עשר מזכין ושלשה עשר מחייבין וכן כל שלא נתקיימה הכרעה אף בתוספת זה מוסיפין לעולם שנים אחר שנים עד שירבו המזכים באחד או המחייבים בשנים או שיגיעו לשבעים ואחד כמו שיתבאר במסכתא זו:
אין מעמידין בסנהדרין אלא מיוחסין והם הראויים להשיא לכהונה שנאמר והקל מעליך ונשאו אתך בדומין לך מיוחסין ומנוקים מכל מום וכן אמרו למטה שאין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי תורה וחכמה מפוארה ומסולסלת במדות יודעים בכל חכמה ודרכי העבודה זרה והכשפים ומהלכות הכוכבים כדי לדון את בעליהן מתוך הידיעה וכן שיהיו יודעין בשבעים לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי תורגמן וכן שלא יהיו בעלי מום ושיהיו בעלי זקנה בינונית לא זקנה מופלגת וכן שיהיו בעלי קומה ובעלי מראה ושיהיו משכילים וחריפים בכל ענין דרך הפלגה אמרו אין מושיבין בסנהדרין אלא תלמיד חכם היודע לטהר את השרץ מן התורה ויראה לי בפירוש דבר זה שאם יראו תקלות יוצאות בדורותיהם באיזו דין תורה יצאו לחדש דינין ולהוסיף ולגרוע להוראת שעה וליתן סמך לדבריהם מן התורה ובדומה לזה כתבו הגאונים בדיני התלמוד שיש ביד רבנים או גאונים לחדש גזרות ותקנות דרך כלל או דרך פרט להסיר איזה ענין מכוער לפי מה שיראה בזמנו בסמך מועט ועל דבר כיוצא בזה כתבו גדולי המפרשים לא נתן התלמוד אלא לבעלי הקבלה המומחית או לבעלי הסברה הנכונה ושקול הדעת הצלול להיות גורעים ומוסיפים ודורשים אלא שפרגוד זה ננעל בפני רוב בני אדם ואין ראוי לכך אלא מופלג בדורו בידיעה וחריפות ופלפול מיושר ודעת מיושבת דברים אלו שכתבנו כלם לא נאמרו אלא בסנהדרין הן גדולה הן קטנה אבל בית דין של שלשה אין מדקדקין אחריהם בכל אלו ומ״מ צריך לדקדק אחריהם בחכמה וענוה ויראת חטא ושנאת המיית ממון ובשלמות המדות:
סנהדרי גדולה מקומה בלשכת הגזית והיא היתה בבית המקדש בעזרת ישראל ובמקום חול שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד וסנהדרי קטנה היו בירושלים שנים אחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית וכן היו מעמידין סנהדרי קטנה בכל מקום שיש שם מאה ועשרים איש כמו שכתבנו ומקומה בכל מקום בשער העיר ובית דין של שלשה בכל מקום:
לעולם יזהר אדם שלא להטיל קנאה בין החברים אפילו פרנס ונביא המנהג את העם ברצון השם יתברך צריך להזהר כשממנה פרנסים על הצבור שלא יטיל קנאה במנויו בין המשפחות דרך הערה אמרו וישארו שני אנשים במחנה בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש אמר משה כיצד אני עושה אם אני בוחר חמשה חמשה מכל שבט נמצאו עשרה חסרים ששה ששה נמצאו שנים יתירים ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה מכל שבט והביא שבעים ושנים פתקין על שבעים מהם כתב זקן ועל שנים מהם כתב חלק בללם ונתנם בקלפי אמר להם באו טלו פתקיכם מי שעלה בידו זקן אמר לו כבר קדשוך מן השמים עלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך ואני מה אעשה ובירושלמי תמהו על גירסא זו אלו כתבתני זקן סליקית כלומר הגע עצמך שאירע פתק של זקן לכל השבעים הרי אין השנים רוצים ליטול ויאמר כל אחד אלו כתבת זקן בפתק זה היה עולה בידי זקן גם כן אלא כך עשה נטל שבעים וארבעה פתקין על שבעים ושנים כתב זקן ועל שנים חלק בללם ונתנם בקלפי ותמהו עוד שם הגע עצמך שעלו כולם זקן ותירצו מעשה נסים היה ומסורגים עלו ויש מי ששואל ולמה הוצרך לכל אלו ודיו בשנים עשר פתקין כנגד שנים עשר שבטים ויכתוב על העשרה ששה ועל השנים חמשה ומ״מ היה שם עלבון שבט אבל מאחר שהושוו בשעת ברירה בששה ששה אין כאן עוד עלבון שבט ומי שעלה בידו עלבונו שלו לבדו ולא לשבטו עמו ועל הדרך זה בעצמו בעניני ממונות הוזהר מאיליו שלא להטיל קנאה כשנתקדשו הלויים תחת הבכורות והיו הבכורות עודפים רע״ג ואמר שם ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגולת אמר משה כיצד אעשה אם אומר לו תן לי פדיונך אומר לי כבר פדאני בן לוי מה עשה הביא שנים ועשרים אלף פתקין וכתב עליהם בן לוי ועל רע״ג כתב חמשת שקלים בללם ונתן בקלפי אמר להם באו טלו פתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אומר לו כבר פדאך בן לוי עלה בידו חמשת סלעים אומר לו תן לי פדיונך וצא ובתלמוד המערב פירשו שעל עשרים ושנים אלף ורע״ג כתב בן לוי ועל רע״ג כתב חמשת שקלים על הדרך שבארנו למעלה:
אף המתמנים מפי נביא ומפי פרנס צריך להתבונן בעצמם אם ראויים לכך אם לאו ואם מוצאים בעצמם שאינם ראויים לכך אל יפתה אותם מנוי גדול ואפילו נתמנו מפי נביא והוא שאמרו גם כן וישארו שני אנשים במחנה נשתיירו כלומר שלא הוצרכו לקלפי שמאליהם נשמטו אמרו אין אנו ראויין לגדולה זו אמר הקב״ה הואיל ומעטתם עצמיכם הריני מוסיף בגדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שכלם נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו:
זה שכתבנו במי שאומר שאיני יודע שהוא כמי שאינו אפילו חזר והראה טעם אין שומעין לו מכיון שאמר איני יודע כבר נסתלק ומ״מ דוקא בשחזר ואמר טעם לחובה אבל אלו חזר ואמר טעם לזכות ודאי שומעין שהרי אף באחד מן התלמידים אמרו שעונה לזכות ומעלין אותו ויושב עמהן כל היום ואין עונה לחובה כמו שיתבאר ולא אמרו אלא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות אע״פ שאמר איני יודע כל שחזר והראה טעם לדבריו שומעין לו ואפילו לחובה שהרי אף המלמד זכות חוזר ומלמד חובה בדיני ממונות כמו שיתבאר:
סנהדרין שפתחו בדיני נפשות כלן לחובה פוטרין אותו מכיון שתקנו הלנת דין למי שלא מצאו לו זכות ביום ראשון שמא ימצאו לו טעמי זכות מכיון שפתחו כלם לחובה אין רואין לו עוד זכות ואינו נהרג עד שיהפכו מקצתן בזכות וירבו המחייבים:
ורבנן [וחכמים], מהיכן לומדים דבר זה? — ממה שנאמר במינוי שרי אלפים ושרי מאות לישראל ״והקל מעליך ונשאו אתך״ (שמות יח, כב) נפקא [יוצא] דבר זה, ש״אתך״ — בדומים לך. וילפא [ולומדת] סנהדרי גדולה של שבעים מסנהדרי קטנה שמינה משה את השופטים בכל שאר בתי הדינים.
And from where do the Rabbis derive that halakha? They derive it from what was stated with regard to the appointment of the ministers of thousands and the ministers of hundreds: “And they shall make it easier for you, and bear the burden with you” (Exodus 18:22), understanding the term “with you” to mean: Similar to you. And the halakha of the judges of the Great Sanhedrin of seventy is derived from the halakha of the judges of the lesser Sanhedrin, i.e., those ministers, that Moses appointed.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {במדבר י״א:כ״ו} וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה יֵשׁ אוֹמְרִים בַּקַּלְפִּי נִשְׁתַּיְּירוּ.

§ Apropos the appointment of the Elders by Moses, the Gemara discusses additional aspects of that event. There were seventy-two candidates for Elder but only seventy were needed. They were chosen by lots with their names put into a box. The Sages taught: The verse states: “And there remained two men in the camp; the name of one was Eldad and the name of the other Medad, and the spirit rested upon them, and they were among those who were written but who did not go out to the tent, and they prophesied in the camp” (Numbers 11:26). Where did they remain? Some say this means they, i.e., their names, remained excluded from those selected from the lots in the box.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
את״ר: וישארו שני אנשים במחנה, יש אומרים: בקלפי נשתיירו כול׳. כדפריש בבמשה גכתב ע״ב פיתקין וכתב בהן זקן, ושנים הניח חלקד, בללן ונתנם בקלפי כול׳.
א. מכאן גם בכת״י 3 קטע א דף 2.
ב. בכת״י 3: דמשה, וכן צ״ל.
ג. דברי הר״ח מתאימים למה שאמרו בירושלמי כאן על הברייתא המובאת בבבלי, ר׳ יודה ורבי נחמיה מתיב תנייא לחברייא אילו כתבתני זקן סילקת. אלא כך עשה נטל ע״ב פיטקין וכתב עליהן זקן ושנים חלקין והטילן לקלפי וכו׳. וכן אמרו שם בירושלמי על גורל הלויים והביאו ר״ח להלן ראה הערה 249.
ד. בכת״י 3: ושנים הוסיף חלק.
ת״ר וישארו שני אנשים במחנה יש אומרים בקלפי נשתיירו שעלה ביד שנים מאותן היוצאין שני פתקין חלק ונשארו שם שני פתקין כתובין זקן כנגד אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שמא יעלה בידן חלק. כיוצא בדבר אתה אומר ולקחת חמשת חמשת שקלים פדויי בכורי בני ישראל העודפים על הלוים וכו׳. ר׳ שמעון אומר במחנה נשתיירו קסבר כל השבעים ושנים נתנבאו שאותן שבעים שהלכו כולן עלו בידן פתקין כתובין ואלדד ומידד אמרו אין אנו ראויין לאותה גדולה ולא רצו לצאת שמא יעלה בידן זקן אמר להן הקב״ה הואיל ומיעטתם עצמכם וכו׳ ומה גדולה פסק להן שכל הנביאים ההם נתנבאו באותה שעה ופסקו ושוב לא נתנבאו והם נתנבאו ולא פסקו. ואיבעיא לן מנא לן דהנך פסקו אילימא דכתיב בהו ולא יספו ומשמע לך לא יספו להנבא מלשון ולא יסף עוד מלאך (שופטים י״ג) אלא מעתה דכתיב גבי שכינה קול גדול ולא יסף ה״נ דלא אוסיף הוא אלא על כרחך דלא פסק הוא ה״נ דילמא האי ולא יספו דלא פסקו הוא אלא גבי הנך כתיב ויתנבאו כבר מכלל דפסקו ולגבי הני כתיב והמה מתנבאים שהיו עדיין מתנבאים והולכים. ודייקינן בשלמא למ״ד על עסקי שלו ועל עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים היינו דכתיב מי יתן אלא למ״ד משה מת מאי מי יתן מי איכא למימר דהוה ניחא ליה ומפרקינן לא סיימוה קמיה דהכי והכי קא מינבו אלא אודעוהו דהוו מינבו ולא אמרי ליה מאי הואי נבואתייהו:
מתני׳ הטייתך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים וכו׳. ומקשינן סוף סוף כיון דצריכית לאיתויי אחרינא למהוי ב״ד נוטה הטייתך לרעה עפ״י שנים לא משכחת לה וא״כ אמאי קאמר תנא לרעה עפ״י שנים אבל לקרא לא מצי לאקשויי דקרא לא חד קאמר ולא שנים קאמר ולא ג׳ קאמר אלא אוכוחי מוכח דצריך בהטייתך לרעה מכריעין יתר ממה שאתה צריך לטובה היכא דאפשר שנים שנים היכא דלא אפשר שנים להוו ג׳. אמר ר׳ אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל כגון אחד עשר מחייבין ואחד עשר מזכין ואחד אומר איני יודע דתנן בפרק היו בודקים ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין כמה הן מוסיפין שנים נמצאו כ״ה צא מהן האומר איני יודע שהרי אינו מן החשבון נשארו עשרים וארבעה ועל דרך זה תוכל למצוא הטייה עפ״י שנים לרעה שיהו י״א מזכין וי״ג מחייבין. אי נמי בסנהדרי גדולה ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעים דכיון דהוו להו זוגות זימנין דאיכא תלתין וארבעה מזכין ותלתין ושיתא מחייבין ואיכא הטייה לרעה עפ״י שנים. כללא דמילתא לעולם הטייה עפ״י שנים לא משכחת לה אלא בב״ד שקול כדי שתוציא מהן שנים ותוכל לחלוק את השאר לחצאין:
וישארו שני אנשים וגו׳ י״א בקלפי נשתיירו. פירש הרא״ם שלא נתקדשו בשם זקן אלא שיצאו בשם חלק וכו׳ ואלו השנים נשתיירו בקלפי שיצא להם בקלפי חלק שלא היו מאותן שנבחרו וכו׳ ע״ש באורך אבל מפירש״י בשמעתין אינו נראה כן שכתב ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שנתיראו שלא יעלה בידם חלק עכ״ל והיינו כדאמרינן בירושלמי ודמסורגין עלו ואותן שהיו חלק עלו קודם שעלו (אלו) ב׳ הכתובים זקן של אלדד ומידד שנשארו ודו״ק:
א כיון שהוזכר ענין מינוי הזקנים בידי משה, דנים בצדדים נוספים של אותו דבר. תנו רבנן [שנו חכמים]: על הנאמר ״וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה״ (במדבר יא, כו), יש אומרים כי בקלפי נשתיירו. כיצד?
§ Apropos the appointment of the Elders by Moses, the Gemara discusses additional aspects of that event. There were seventy-two candidates for Elder but only seventy were needed. They were chosen by lots with their names put into a box. The Sages taught: The verse states: “And there remained two men in the camp; the name of one was Eldad and the name of the other Medad, and the spirit rested upon them, and they were among those who were written but who did not go out to the tent, and they prophesied in the camp” (Numbers 11:26). Where did they remain? Some say this means they, i.e., their names, remained excluded from those selected from the lots in the box.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמַר מֹשֶׁה כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה אֶבְרוֹר שִׁשָּׁה מִכׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נִמְצְאוּ שְׁנַיִם יְתֵירִים אֶבְרוֹר חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מִכׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה חֲסֵרִים אֶבְרוֹר שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה הֲרֵינִי מֵטִיל קִנְאָה בֵּין הַשְּׁבָטִים.

The baraita explains: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: “Gather for Me seventy men of the Elders of Israel” (Numbers 11:16), Moses said: How shall I do it? If I select six from each and every tribe, there will be a total of seventy-two, which will be two extra. But if I select five from each and every tribe, there will be a total of sixty, lacking ten. And if I select six from this tribe and five from that tribe, I will bring about envy between the tribes, as those with fewer representatives will resent the others.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכמה יהא בעיר ותהא ראויה להושיב בה סנהדרי קטנה מאה ועשרים איש ופי׳ הטעם בגמ׳ מפני שכל סנהדרי קטנה מושיבין לפניהם שלש שורות של תלמידי חכמים בכל שורה מהם עשרים ושלשה וכל שצריכין להוסיף מוסיפין מהם ונמצאו עם סנהדרין תשעים ושנים ועשרה בטלנין של בית הכנסת הרי מאה ושנים ושני חזנים ר״ל שמשי בית דין להלקות ולהזמין בעלי הדין ושני סופרים לכתוב טענות בעלי הריב אחד לטענות חובה ואחד לטענות זכות ושני בעלי דין ושני עדים ושני זוממין ושני זוממי זוממין והרי קי״ד וצריכין עוד לשלשה להיות קופה נגבית בשנים מהם ומתחלקת בשלשתם ושיהא שם עוד רופא ר״ל מוהל ואומן ר״ל מקיז דם ושני אלו נחשבין באחד שאומנותם קרובה ועוד אחד לבלר לכתוב ספרים ועוד אחד ללמד תינוקות והרי מאה ועשרים וכל שהוא פחות מזה אין ראוי לסנהדרין אלא ידון על פי שלשה ר׳ נחמיה אומר מאתים ושלשים כנגד שרי עשרות שיהא כל אחד מן העשרים ושלשה שר לעשרה ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא:
שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ״אספה לי שבעים איש מזקני ישראל״ (במדבר יא, טז), אמר משה: כיצד אעשה? אם אברור ששה מכל שבט ושבטנמצאו שבעים ושנים, ושנים יתירים, אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבטנמצאו בסך הכל שישים, ועשרה חסרים, אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זההריני מטיל קנאה בין השבטים, שיטענו מדוע לא זכה שבטנו למספר נציגים כשבט אחר!
The baraita explains: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: “Gather for Me seventy men of the Elders of Israel” (Numbers 11:16), Moses said: How shall I do it? If I select six from each and every tribe, there will be a total of seventy-two, which will be two extra. But if I select five from each and every tribe, there will be a total of sixty, lacking ten. And if I select six from this tribe and five from that tribe, I will bring about envy between the tribes, as those with fewer representatives will resent the others.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מָה עָשָׂה בֵּירַר שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה וְהֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פִּיתְקִין עַל שִׁבְעִים כָּתַב זָקֵן וּשְׁנַיִם הִנִּיחַ חָלָק בְּלָלָן וּנְתָנָן בְּקַלְפִּי אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וּטְלוּ פִּיתְקֵיכֶם כׇּל מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ זָקֵן אָמַר כְּבָר קִידֶּשְׁךָ שָׁמַיִם מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק אָמַר הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בְּךָ אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ.

What did he do? He selected six from every tribe and he brought seventy-two slips [pitakin]. On seventy of them he wrote: Elder, and he left two of them blank. He mixed them and placed them in the box. He then said to the seventy-two chosen candidates: Come and draw your slips. Everyone whose hand drew up a slip that said: Elder, he said to him: Heaven has already sanctified you. And everyone whose hand drew up a blank slip, he said to him: The Omnipresent does not desire you; what can I do for you?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנים חלק – לא נכתב עליהן זקן.
מי שעלה בידו חלק כו׳ – ושנים מאותן שבעים שהלכו ליטול עלה בידו חלק ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שנתייראו שלא יעלה בידן חלק.
גמ׳ על שבעים כתב זקן ושנים הניח כו׳ כצ״ל:
שם אני מה אעשה לך כו׳. נ״ב וכך מסיים בספרי ולכך נאמר והמה בכתובים שהיו בין הכתובים זקן בתוך הקלפי ועלה בידן נייר חלק כי לא אמר והמה כתובים אלא בכתובים ר״ש אומר במחנה נשתיירו כו׳ עד אמר הקב״ה הואיל ומיעטתם כו׳ ולפי זה לת״ק לא מיעטו את עצמם וכן פירש רא״ם בפי׳ החומש ויותר נכון בעיני מפי׳ הפנים שפירש״י כאן נ״ל:
וב׳ הניח חלק כו׳. ובירושלמי רבי נחמיה מותיב אילו כתבתני זקן סלקית אלא כך עשה נטל ע״ב פתקין וכתב עליהן זקן וב׳ חלק וכו׳ מותיב חנייא לחבריא הגע עצמך שעלו כולם זקן אמר ליה מעשה נסים היה ומסורגין עלו אמר רבי שמואל קשיתיה קומיה רבי אבהו עלו דעתיה דתניא אוחרי מעשה נסים על דעתיה דתניא קדמיתא אינו מעשה נסים אמר ליה מעשה נסים ומסורגין היו וכה״ג קאמר התם גבי בן לוי והוא מפורש במדרש רבה גבי בן לוי דכל אחד [שלא] שעלה בידו פיתקא בן לוי יכול לומר כיון שלא היו פתקין של בן לוי רק כ״ב אלף מה היה יכול לעלות בידו אם לא ה׳ סלעים אלא לכך אמר רבי נחמיה דכן עשה שנטל רע״ג בן לוי נוסף על כ״ב אלף בן לוי ועוד רע״ג ה׳ סלעים דהשתא אילו היה זוכה למה לא עלה בידו מאותן רע״ג בן לוי שהיה נוסף על כ״ב אלף ופריך עלה בירושלמי דלרבי נחמיה נמי הגע עצמך אם עלו כולם בן לוי גם אותן רע״ג ומי היה נותן ה׳ סלעים ומשני לאו מעשה נסים היה שעלו כ״ב אלף ב״ל ורע״ג ה׳ סלעים מסורגין ונשארו אחר כך רע״ג בן לוי בקלפי וקאמר ר׳ שמעון וכי לרבי יהודה לאו מעשה נסים דאי לאו מעשה נסים דאם ישארו רע״ג ה׳ סלעים באחרונה ודאי דיאמרו רע״ג האחרונים שעל כרחנו אנו מעלים ה׳ סלעים כיון שאין שם ב״ל ומשני דאמת היא דלרבי יהודה נמי מעשה נסים הוה ומסורגין עלו היינו שעלו כל ה׳ סלעים קודם שעלו כולן של ב״ל ומיהו קשה דא״כ מאי פריך ליה רבי נחמיה לרבי יהודה כיון דאפילו אליביה ע״כ מעשה נסים היה ובי״מ תירץ בזה דאפ״ה מצו טעני כיון דבהכרח שיעלו פתקי ה׳ סלעים לרע״ג מה שעלה להם אין ראיה שהם חייבים מזולתם וכו׳ עכ״ל ע״ש וכן תפרש לה גבי זקנים וראיתי מי שהקשה שלא היה לו ליטול רק י״ב פתקין ולכתוב עלו י׳ מהם ששה ששה זקנים ועל ב׳ ה׳ ה׳ ונשיא של כל שבט ושבט יטול פתקא אחת מי שיעלה בידו פתקא של ה׳ לא יהיה לו רק ה׳ זקנים ונ״ל דלאו קושיא היא דאותן ב׳ שבטים שיעלה להן ה׳ ה׳ ע״כ יצטרכו לכל אחד מהם עוד גורל אחר מי מאותן ו׳ שלא יהיה בכלל הזקנים שהרי מתחלה נבררו ו׳ לכל שבט וראיתי מי שהקשה עוד בזה שהאחרונים יאמרו אלו היינו נוטלים בתחלה היה עולה לנו כמותם ב״ל או זקן שהם היו רובם וכל דפריש מרובא קפריש ואין מקום לקושיא זו דכמו שהיו אז הפתקין רובן ב״ל וזקן גם עתה נאמר שעתה נשארו מרובין דהיו ב״ל וזקן שהרי מסורגין עלו כמ״ש ויש עוד לשאול בזה דמה נשתנה גבי ה׳ סלעים שכתבן על רע״ג פתקין היה לו להניחן חלק כי הכא גבי זקנים שהניח ב׳ מהם חלק ויש לומר שכיון שכבר היה הקדושה בבכורות אילו היו אותן רע״ג חלק היו אומרים אלו רע״ג שאין חייבין ה׳ סלעים אלא שאותם שנים ועשרים אלף בכורות נתחללו בקדושתן על ב״ל והם נשארו בקדושתן קדושת בכור ולכך נכתב עליהם ה׳ סלעים ודו״ק:
מה עשה?בירר ששה ששה מכל שבט והביא שבעים ושנים פיתקין, על שבעים מהם כתב ״זקן״, ושנים מהם הניח חלק, בללן ונתנן בקלפי. אמר להם: בואו וטלו פיתקיכם! כל מי שעלה בידו פתק שכתוב עליו ״זקן״, אמר לו: כבר קידשך שמים. מי שעלה בידו חלק, אמר לו: המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך?
What did he do? He selected six from every tribe and he brought seventy-two slips [pitakin]. On seventy of them he wrote: Elder, and he left two of them blank. He mixed them and placed them in the box. He then said to the seventy-two chosen candidates: Come and draw your slips. Everyone whose hand drew up a slip that said: Elder, he said to him: Heaven has already sanctified you. And everyone whose hand drew up a blank slip, he said to him: The Omnipresent does not desire you; what can I do for you?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּיוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר {במדבר ג׳:מ״ז} וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לגולגולת אָמַר מֹשֶׁה כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל אִם אוֹמַר לוֹ תֵּן לִי פִּדְיוֹנְךָ וָצֵא יֹאמַר לִי כְּבָר פְּדָאַנִי בֶּן לֵוִי.

The Gemara comments: You can say something similar to this to explain the verse about the redemption of the firstborn by the Levites: “Take the Levites in place of all of the firstborn of the children of Israel…and as for the redemption of the 273 of the firstborn of the children of Israel who are in excess over the number of the Levites…you shall take five shekels per head” (Numbers 3:45–47). It can be explained that Moses said: How shall I do this for the Jews? If I say to one of the firstborns: Give me money for your redemption and you may leave, as you are among the 273 extra firstborns, he will say to me: A Levite already redeemed me; what is the reason you think that I am among those who were not redeemed?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיוצא בדבר אתה אומר: ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת. מה עשה? כתב כ״ב אלף פיתקאות וכתב בהן לוי כול׳.
ולקחת חמשת חמשת – בבכורות העודפים על מנין הלוים.
כיוצא בדבר, כלומר, בשיטה דומה אתה אומר שיש לפרש את הכתוב ״ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת״ (במדבר ג, מז) הכתובים בענין פדיון הבכורים, שנאמר: ״קח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל... ואת פדויי השלושה והשבעים והמאתים העודפים על הלוים מבכור בני ישראל״ (במדבר מה–מו), אמר משה: כיצד אעשה להן לישראל? אם אומר לו לבכור תן לי פדיונך שאתה מהמאתיים והשבעים והשלושה העודפים, וצאיאמר לי: כבר פדאני בן לוי מאותם עשרים ושנים אלף לויים שנותרו, ומנין אתה יודע שאני הוא מאלה שאינם פדויים?
The Gemara comments: You can say something similar to this to explain the verse about the redemption of the firstborn by the Levites: “Take the Levites in place of all of the firstborn of the children of Israel…and as for the redemption of the 273 of the firstborn of the children of Israel who are in excess over the number of the Levites…you shall take five shekels per head” (Numbers 3:45–47). It can be explained that Moses said: How shall I do this for the Jews? If I say to one of the firstborns: Give me money for your redemption and you may leave, as you are among the 273 extra firstborns, he will say to me: A Levite already redeemed me; what is the reason you think that I am among those who were not redeemed?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מָה עָשָׂה הֵבִיא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֲלָפִים פִּיתְקִין וְכָתַב עֲלֵיהֶן בֶּן לֵוִי וְעַל שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתַיִם כָּתַב עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים בְּלָלָן וּנְתָנָן בְּקַלְפִּי אָמַר לָהֶן טְלוּ פִּיתְקֵיכֶם מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ בֶּן לֵוִי אָמַר לוֹ כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן לֵוִי מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים אָמַר לוֹ תֵּן פִּדְיוֹנְךָ וָצֵא.

What did he do? He brought 22,000 slips (see Numbers 3:39), and he wrote on them: Levite, and on 273 additional ones he wrote: Five shekels. He mixed them up and placed them in a box. He said to them: Draw your slips. Everyone whose hand drew up a slip that said: Levite, he said to him: A Levite already redeemed you. Everyone whose hand drew up a slip that said: Five shekels, he said to him: Pay your redemption money and you may leave.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להן – לכל הבכורות באו טלו פיתקיכן.
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
מה עשה? הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין, וכתב עליהן ״בן לוי״, ועל שלשה ושבעים ומאתים הנותרים שהיו הבכורות יתרים על הלויים כתב עליהן ״חמשה שקלים״, בללן ונתנן בקלפי. אמר להן: טלו פיתקיכם. מי שעלה בידו ״בן לוי״, אמר לו: כבר פדאך בן לוי. מי שעלה בידו ״חמשת שקלים״, אמר לו: תן פדיונך וצא. ואלדד ומידד היו אותם שני זקנים שהיו ראויים להיות נמנים על הסנהדרין, אבל העלו בידם פתק חלק.
What did he do? He brought 22,000 slips (see Numbers 3:39), and he wrote on them: Levite, and on 273 additional ones he wrote: Five shekels. He mixed them up and placed them in a box. He said to them: Draw your slips. Everyone whose hand drew up a slip that said: Levite, he said to him: A Levite already redeemed you. Everyone whose hand drew up a slip that said: Five shekels, he said to him: Pay your redemption money and you may leave.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בַּמַּחֲנֶה נִשְׁתַּיְּירוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ אָמְרוּ אֶלְדָּד וּמֵידָד אֵין אָנוּ רְאוּיִין לְאוֹתָהּ גְּדוּלָּה אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וּמִיעַטְתֶּם עַצְמְכֶם הֲרֵינִי מוֹסִיף גְּדוּלָּה עַל גְּדוּלַּתְכֶם וּמָה גְּדוּלָּה הוֹסִיף לָהֶם שֶׁהַנְּבִיאִים כּוּלָּן נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ וְהֵם נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ.

Rabbi Shimon says: Eldad and Medad remained in the camp, as they did not want to come to the lottery for the Elders. At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Gather for me seventy Elders, Eldad and Medad said: We are not fitting for that level of greatness; we are not worthy of being appointed among the Elders. The Holy One, Blessed be He, said: Since you have made yourselves humble, I will add greatness to your greatness. And what is the greatness that he added to them? It was that all of the prophets, meaning the other Elders, who were given prophecy, prophesied for a time and then stopped prophesying, but they prophesied and did not stop.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ שמעון אומר: במחנה נשתיירו, אמרו: אין אנו ראויין לגדולה זו. אמר הקב״ה: הואיל ומיעטתם עצמכם – הריני מוסיף לכם, שאין נבואתכם פוסקת לעולם.
ומה היו מתנבאים? משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ.
שכל הנביאים כולן – אותן שבעים זקנים נתנבאו אותה שעה ראשונה לבדה כנוח עליהם הרוח סביבות האהל ופסקו.
ר׳ שמעון אומר: במחנה נשתיירו ולא רצו לבוא להגרלה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ״אספה לי שבעים איש״, אמרו אלדד ומידד: אין אנו ראויין לאותה גדולה, ואין אנו חשובים להימנות על הזקנים. אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומיעטתם עצמכם, הריני מוסיף גדולה על גדולתכם יותר משתהיה לשאר זקנים, ומה גדולה הוסיף להם?שהנביאים כולן, כלומר, שאר הזקנים שניתנה להם נבואה, נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו.
Rabbi Shimon says: Eldad and Medad remained in the camp, as they did not want to come to the lottery for the Elders. At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Gather for me seventy Elders, Eldad and Medad said: We are not fitting for that level of greatness; we are not worthy of being appointed among the Elders. The Holy One, Blessed be He, said: Since you have made yourselves humble, I will add greatness to your greatness. And what is the greatness that he added to them? It was that all of the prophets, meaning the other Elders, who were given prophecy, prophesied for a time and then stopped prophesying, but they prophesied and did not stop.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמָה נְבוּאָה נִתְנַבְּאוּ אָמְרוּ מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אַבָּא חָנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל עִסְקֵי שְׂלָיו הֵן מִתְנַבְּאִים עֲלִי שְׂלָיו עֲלִי שְׂלָיו.

Apropos Eldad and Medad being prophets, the Gemara asks: And what prophecy did they prophesy? They said: Moses will die, and Joshua will bring the Jewish people into Eretz Yisrael. Abba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: They prophesied about the matter of the quail that came afterward (Numbers 11:31–33), saying: Arise quail, arise quail, and then the quail came.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על עסקי שליו – צורך שעה היתה.
כיון שהוזכר שהיו מתנבאים, שואלים: ומה נבואה נתנבאו?אמרו (נתנבאו): משה מת, יהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום (בשם) ר׳ אליעזר: על עסקי שליו שעתיד לבוא הן מתנבאים, בלשון זו: ״עלי שליו, עלי שליו״, ואכן בא השליו לאחר מכן!
Apropos Eldad and Medad being prophets, the Gemara asks: And what prophecy did they prophesy? They said: Moses will die, and Joshua will bring the Jewish people into Eretz Yisrael. Abba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: They prophesied about the matter of the quail that came afterward (Numbers 11:31–33), saying: Arise quail, arise quail, and then the quail came.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב נַחְמָן אָמַר עַל עִסְקֵי גּוֹג וּמָגוֹג הָיוּ מִתְנַבְּאִין שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ל״ח:י״ז} כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אוֹתְךָ עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳ אַל תִּיקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם ואיזו הֵן שְׁנַיִם נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּפֶרֶק אֶחָד נְבוּאָה אַחַת הֱוֵי אוֹמֵר אֶלְדָּד וּמֵידָד.

Rav Naḥman says: They were prophesying about the matter of Gog and Magog, as it is stated with regard to Gog and Magog: “So says the Lord God: Are you the one of whom I spoke in ancient days, through my servants, the prophets of Israel, who prophesied in those days for many years [shanim] that I would bring you against them?” (Ezekiel 38:17). Do not read it as: “Years [shanim]”; rather, read it as: Two [shenayim]. And who are the two prophets who prophesied the same prophecy at the same time? You must say: Eldad and Medad.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[רב נחמן אמר: על עיסקי גוג ומגוג היו מתנבאיםא], כדכתיב: כה אמר יי׳ האתה הוא אשר דיברתי בימים קדמונים ביד עבדיי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם – אל תיקרי שנים, אלא שנים. בשני נביאים נתנבאו בפרק אחד נבואה אחת, הוי אומר זה אלדד ומידד.
א. הושלם על פי כת״י 3.
ב. בכת״י 3: מיהן שני נביאים שנתנבאו.
אל תקרי שנים – אלא שנים.
רש״י בד״ה אל תקרי שנים בקמץ אלא שנים כצ״ל:
משה מת וכו׳ על עסקי שליו כו׳ על עסקי גוג ומגוג וכו׳. דברי ת״י דכולהו נפקי מהאי קרא ממלת במחנה דכתיב ויתנבאו במחנה ר״ל יהושע משמש במחנה ישראל אחריו ובשליו כתיב ויטוש על פני המחנה ולענין גוג ומגוג במחנה גדולה שיבא לעתיד ודו״ק:
נבואה אחת כו׳. היינו למר כדאית ליה משה מת ולמר על עסקי שליו ולמר על עסקי גוג אבל בת״י מפרש דאלדד ניבא על משה מת ומידד ניבא על שליו ושניהם נבאו על עסקי גוג כו׳ ע״ש:
רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין, שנאמר לגבי גוג ומגוג: ״כה אמר ה׳ אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם״ (יחזקאל לח, יז), אל תיקרי ״שנים״ אלא שנים, ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק (בזמן) אחד נבואה אחת?הוי אומר: אלדד ומידד הם.
Rav Naḥman says: They were prophesying about the matter of Gog and Magog, as it is stated with regard to Gog and Magog: “So says the Lord God: Are you the one of whom I spoke in ancient days, through my servants, the prophets of Israel, who prophesied in those days for many years [shanim] that I would bring you against them?” (Ezekiel 38:17). Do not read it as: “Years [shanim]”; rather, read it as: Two [shenayim]. And who are the two prophets who prophesied the same prophecy at the same time? You must say: Eldad and Medad.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר מָר כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ וְהֵן נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ מְנָא לַן דְּפָסְקוּ אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {במדבר י״א:כ״ה} וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ אֶלָּא מֵעַתָּה {דברים ה׳:י״ח} קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף ה״נהָכִי נָמֵי דְּלָא אוֹסֵיף הוּא אֶלָּא דְּלָא פְּסַק הוּא.

The Master says: The baraita said: All of the prophets prophesied and then stopped, but Eldad and Medad prophesied and did not stop. The Gemara asks: From where do we derive that the other prophets stopped prophesying? If we say it is from that which is written about them: “And they prophesied but they did so no more [velo yasafu]” (Numbers 11:25), that is difficult: But if that is so, then concerning that which is stated in relation to the giving of the Torah: “These words the Lord spoke to all your assembly…with a great voice, and it went on no more [velo yasaf]” (Deuteronomy 5:19), so too shall it be understood that the great voice did not continue? Rather, the intention there is that it did not stop, interpreting the word yasafu as related to sof, meaning: End. Consequently, with regard to the seventy Elders as well, the word can be interpreted to mean that they did not stop prophesying.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנא לן דלא פסקה נבואתן? מדהכא, אשנ׳: ויתנבאו, ולגבי דידהו כתיב: מתנבאים, עדיין מתנבאין והולכיןב.
א. בכת״י 3: כת׳, וכן צ״ל. וכפי הנראה החליף הסופר כתיב בשנאמר.
ב. והולכין נכפל בטעות בכתה״י.
אילימא דכתיב בהו – בשאר זקנים ולא יספו ומפרשת ליה ולא יוסיפו.
אלא מעתה קול גדול ולא יסף – דשכינה הכי נמי דלא אוסיף אלא על כרחיך דלא פסק הוא קול שכינה אינו פסק.
מנלן דפסקו כו׳. מתוך שמעתין מוכח דפסיקא ליה לתלמודא דלא יספו היינו דפסקו ולא הוסיפו להתנבא עוד אבל אונקלוס תרגם ולא פסקין. ורש״י הביא בשם הספרי דלא נתנבאו אלא באותו היום עכ״ל. וה״מ לאתויי פירוש זה מתוך תלמוד ערוך שבידינו גם התלמוד הכא הכי פסיקא ליה דלא יסף לא פסק הוא אבל רש״י בחומש כתב דיש לפרשו גם כן מלשון לא אוסיף וע״ש גם בפי׳ הרמב״ן ודו״ק:
את דברי הברייתא הזו מבארים: אמר מר [החכם]: כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו, והן נתנבאו ולא פסקו. ושואלים: מנא לן [מנין לנו] שפסקו שאר הנביאים? אילימא מדכתיב [אם תאמר ממה שנאמר בהם] ״ויתנבאו ולא יספו״ (במדבר יא, כה), והכוונה היא שלא פסקו, אלא מעתה מה שנאמר במתן תורה ״קול גדול ולא יסף״ (דברים ה, יט), הכי נמי [כך גם כן] אתה מפרש קול שלא אוסיף [הוסיף] הוא? והלא ממשמעות הכתובים שם רואים שנאמר הדבר בתוך עשרת הדברות, אלא הכוונה שם שלא פסק הוא. ואם כן, אף כאן יכול אתה לפרש ״יסף״ במשמעות פסק ששבעים הזקנים לא פסקו מלהינבא!
The Master says: The baraita said: All of the prophets prophesied and then stopped, but Eldad and Medad prophesied and did not stop. The Gemara asks: From where do we derive that the other prophets stopped prophesying? If we say it is from that which is written about them: “And they prophesied but they did so no more [velo yasafu]” (Numbers 11:25), that is difficult: But if that is so, then concerning that which is stated in relation to the giving of the Torah: “These words the Lord spoke to all your assembly…with a great voice, and it went on no more [velo yasaf]” (Deuteronomy 5:19), so too shall it be understood that the great voice did not continue? Rather, the intention there is that it did not stop, interpreting the word yasafu as related to sof, meaning: End. Consequently, with regard to the seventy Elders as well, the word can be interpreted to mean that they did not stop prophesying.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא הָכָא כְּתִיב וַיִּתְנַבְּאוּ {במדבר י״א:כ״ה} הָתָם כְּתִיב מִתְנַבְּאִים {במדבר י״א:כ״ז} עֲדַיִין מִתְנַבְּאִים וְהוֹלְכִים.

Rather, the proof is as follows: It is written here with regard to the seventy Elders: “They prophesied” (Numbers 11:25), and it is written there: “Eldad and Medad are prophesying in the camp” (Numbers 11:27), from which it can be derived that they were continuously prophesying.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא הראיה בדרך אחרת: הכא כתיב [כאן נאמר] ״ויתנבאו ולא יספו״ (במדבר יא, כה), התם כתיב [שם נאמר] ״אלדד ומידד מתנבאים במחנה״ (במדבר יא, כז), משמע עדיין מתנבאים והולכים.
Rather, the proof is as follows: It is written here with regard to the seventy Elders: “They prophesied” (Numbers 11:25), and it is written there: “Eldad and Medad are prophesying in the camp” (Numbers 11:27), from which it can be derived that they were continuously prophesying.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מֹשֶׁה מֵת הַיְינוּ דִּכְתִיב {במדבר י״א:כ״ח} אֲדוֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר הָנָךְ תַּרְתֵּי מַאי אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא דְּהָוֵה לֵיהּ כְּתַלְמִיד הַמּוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ.

With regard to the content of Eldad and Medad’s prophecy, the Gemara asks: Granted, according to the one who says their prophecy was that Moses will die, this is the reason for that which is written there: “And Joshua, son of Nun, the servant of Moses from his youth, answered and said: My master Moses, imprison them” (Numbers 11:28), as their prophecy appeared to be a rebellion against Moses. But according to the one who says those other two opinions with regard to the content of the prophecy, according to which their prophecy had no connection to Moses, what is the reason that Joshua said: “My master Moses, imprison them”? The Gemara answers: He said this because it is not proper conduct for them to prophesy publicly in close proximity to Moses, as by doing so they are like a student who teaches a halakha in his teacher’s presence, which is inappropriate.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדני משה כלאם – הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן.
מניין לסנהדרין קטנה שהיא כ״ג? שנ׳: ושפטו העדה, והצילו העדה – בענן עדה שופטת ועדה אמצלת. ומניין לעדה שהיא עשרה? שנ׳: עד מתי לעדה הרעה הזאת, יצאו יהושע וכלב. הרי עשריםב.
א. בכת״י 3 נוסף: כנגדה.
ב. בכת״י 3: הרי י׳.
ובבירור הדעות ביחס לתוכן נבואותיהם, בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שנבואתם היתה ש״משה מת״, היינו דכתיב [זהו שנאמר] שם: ״ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם״ (במדבר יא, כח), שנראה הדבר כמרידה בסמכותו של משה. אלא למאן דאמר הנך תרתי שיטת מי שאומר אותם שתים] נבואות אחרות, שאין בהן נגיעה למשה, מאי [מה טעם] אמר יהושע ״אדני משה כלאם״? ומסבירים: דלאו אורח ארעא [שאין זה דרך ארץ] שיתנבאו לעצמם, דהוה ליה [שהרי הם] כתלמיד המורה הלכה לפני רבו, שיש צד חוצפה בזה, וכן בנביאים המתנבאים שלא ברשות רבם.
With regard to the content of Eldad and Medad’s prophecy, the Gemara asks: Granted, according to the one who says their prophecy was that Moses will die, this is the reason for that which is written there: “And Joshua, son of Nun, the servant of Moses from his youth, answered and said: My master Moses, imprison them” (Numbers 11:28), as their prophecy appeared to be a rebellion against Moses. But according to the one who says those other two opinions with regard to the content of the prophecy, according to which their prophecy had no connection to Moses, what is the reason that Joshua said: “My master Moses, imprison them”? The Gemara answers: He said this because it is not proper conduct for them to prophesy publicly in close proximity to Moses, as by doing so they are like a student who teaches a halakha in his teacher’s presence, which is inappropriate.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר הָנָךְ תַּרְתֵּי הַיְינוּ דִּכְתִיב מִי יִתֵּן {במדבר י״א:כ״ט} אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מֹשֶׁה מֵת מֵינָח הֲוָה נִיחָא לֵיהּ לָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says those other two opinions, this is the reason for that which is written: “And Moses said to him: Are you jealous for my sake? Would that all of the Lord’s people were prophets” (Numbers 11:29). But according to the one who says that Eldad and Medad prophesied that Moses will die and Joshua will bring Israel into the land, would it have been satisfactory to Moses that all of the people of God would utter similar prophecies? The Gemara answers: They did not conclude it before him. Moses was not aware of what they had said, but only that they were prophesying.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: בשלמא למאן דאמר הנך תרתי [נניח לשיטת מי שאומר שנבאו אלה השנים] על דברים לעתיד — היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה׳ נביאים״ (במדבר יא, כט), אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] שנבאו ש״משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ״, מינח הוה ניחא ליה [נוח היה לו בכך] שכל עם ה׳ יהיו נביאים כיוצא בזה?! ומשיבים: לא סיימוה קמיה [סיימוהו לאותו הדבר לפניו] ולא סיפרו למשה מה אמרו, אלא אמרו לו רק שהם מתנבאים.
The Gemara asks: Granted, according to the one who says those other two opinions, this is the reason for that which is written: “And Moses said to him: Are you jealous for my sake? Would that all of the Lord’s people were prophets” (Numbers 11:29). But according to the one who says that Eldad and Medad prophesied that Moses will die and Joshua will bring Israel into the land, would it have been satisfactory to Moses that all of the people of God would utter similar prophecies? The Gemara answers: They did not conclude it before him. Moses was not aware of what they had said, but only that they were prophesying.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי כְּלָאֵם א״לאֲמַר לֵיהּ הַטֵּל עֲלֵיהֶן צׇרְכֵי צִיבּוּר וְהֵן כָּלִין מֵאֵילֵיהֶן.:

The Gemara asks: What is the meaning of: “Imprison them [kela’em]”? The Gemara answers: Joshua said to him: Place responsibility for the needs of the public upon them, so that they will be occupied like the other Elders of Israel and they will cease [kalin] prophesying, on their own. Due to the burden of public responsibility they would not be able to be prophets.
תוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והם כלים מאליהם – פירוש נבואתם כלה דאין שכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה.
והם כלים כו׳. פירשו בתוס׳ נבואתן כו׳ ואין זה סברא שהאמין יהושע דנבואתם אמת ויאמר לכלות נבואתם ולולי דבריהם נראה דיהושע חשב שמתוך גאוה עושין עצמן כנביאים ושיהיו במעלות משה כדלקמן מכלל שבעים זקנים וא״ל הטל עליהם צרכי צבור לעשות רצונם שיהיו מכלל הזקנים במשא את העם עמך והם כלים מאליהם שיראו העולם שאין בהם נבואה וק״ל:
מתנבאים וכו׳. באלדד ומידד נמי מעיקרא כתיב ויתנבאו במחנה שאותה הנבואה היתה לפי שעה אבל שוב דכל הנביאים פסקו אמר שהם היו מתנבאים והולכין ועל זה אמר ויגד למשה וגו׳ דלאו אורח ארעא הוא שיהיו מתנבאים והולכים כמו משה ובזה יש ליישב בשינוי המקראות דגבי כל הנביאים כתיב ויאצל מן הרוח אשר עליו שלא היה להם רק אצילות ממשה להיות אתו במשא העם ולא היה להם שום קנאה ליהושע בשביל משה שנבואתם לא היה רק מאצילות רוחו של משה ולכך לא נתנבאו רק לפי שעה אבל באלדד ומידד כתיב ותנח עליהם הרוח מאתו ית׳ ב״ה מדלא כתיב ותנח רוחו עליהם לפי שזכו שיהיו מתנבאים והולכים כמו משה שהיה נבואתו מאתו יתברך ברוך הוא ועד״ז נתקנא יהושע בהם שעושין עצמן כמו משה והשיב משה המקנא אתה לי כמ״ש ה״ל (ר״ל) ע״פ מה שאמרו בפרק חלק דאין אדם מתקנא בתלמידו ויליף לה מיהושע וז״ש המקנא אתה לי ושיש לי קנאה בך שהרי אתה תלמידי כמ״ש בענין משרת משה מבחוריו ומי יתן כל עם ה׳ נביאים כמותי שיהיו מתנבאים והולכים כמו שעשו אלדד ומידד כי יתן ה׳ את רוחו עליהם ולא רוחי שיהיו חשובים כמותי לא הייתי מתקנא בהם דמכל מקום כולם תלמידי ואין אדם מתקנא בתלמידיו וק״ל:
ושואלים: מאי [מה משמע] ״כלאם״ שאמר יהושע? ומפרשים, אמר ליה [לו]: הטל עליהן צרכי ציבור שיתעסקו בהם כשאר זקני ישראל, והן כלין מאיליהן שאינם יכולים להמשיך בנבואה, שמתוך טורח הציבור לא יוכלו להיות גם נביאים.
The Gemara asks: What is the meaning of: “Imprison them [kela’em]”? The Gemara answers: Joshua said to him: Place responsibility for the needs of the public upon them, so that they will be occupied like the other Elders of Israel and they will cease [kalin] prophesying, on their own. Due to the burden of public responsibility they would not be able to be prophets.
תוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מִנַּיִין לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה.:

§ The mishna derives the halakha that there are twenty-three judges on a lesser Sanhedrin from the verses: “And the congregation shall judge,” and: “And the congregation shall save” (Numbers 35:24–25). The mishna understands that the term “congregation” is referring to ten judges, so that the two congregations, one in each verse, total twenty judges. The mishna then asks: From where is it derived to bring three more judges to the court? The mishna answers: The implication of the verse: “You shall not follow a multitude to convict” (Exodus 23:2), is that your inclination after a majority to exonerate is not like your inclination after a majority to convict, and a conviction must be by a majority of two.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומניין להביא עוד שלשה? ממשמע שנ׳: לא תהיה אחרי רבים לרעות – מכלל שתהיה אחרי רבים לטובה, עוד אחרי רבים להטות למה לי? אלא ללמוד:⁠א לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה: הטייתך לטובה על פי עדב אחד, אבל בהטייתך לרעה – בענן שנים. הנה כ״ב, אין בית דין שקול – מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כ״ג.
א. בכת״י 3: ללמדך לא כהטתך לטובה הטתך לרעה.
ב. ׳עד׳ ליתא בכת״י 3. וראה להלן פרק ד הערה 67.
ב שנינו במשנה: מניין להביא עוד שלשה. במשנה מוכיחים שמספר הדיינים בסנהדרי קטנה הוא עשרים ושלושה, שהרי אין לחייב אדם למוות ברוב של דיין אחד בלבד, ומשום כך יש להוסיף לעשרים חברי הסנהדרי עוד שנים, וכדי שלא יהא בית דין שקול מוסיפים עוד אחד והרי עשרים ושלושה.
§ The mishna derives the halakha that there are twenty-three judges on a lesser Sanhedrin from the verses: “And the congregation shall judge,” and: “And the congregation shall save” (Numbers 35:24–25). The mishna understands that the term “congregation” is referring to ten judges, so that the two congregations, one in each verse, total twenty judges. The mishna then asks: From where is it derived to bring three more judges to the court? The mishna answers: The implication of the verse: “You shall not follow a multitude to convict” (Exodus 23:2), is that your inclination after a majority to exonerate is not like your inclination after a majority to convict, and a conviction must be by a majority of two.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) סוֹף סוֹף לְרָעָה ע״פעַל פִּי שְׁנַיִם לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אִי אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וּשְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּיבִין אַכַּתִּי חַד הוּא אִי עֲשָׂרָה מְזַכִּין וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְחַיְּיבִין תְּלָתָא הָווּ א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ באִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּמוֹסִיפִין וְדִבְרֵי הַכֹּל וּבְסַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שִׁבְעִים.

The Gemara objects: Ultimately, you do not find an occurrence of the inclination for evil according to a majority of two judges. If eleven judges vote to acquit the defendant and twelve vote to convict, this is still only a majority of one, and if ten vote to acquit and thirteen vote to convict, they are a majority of three. With a court of twenty-three judges, there is no possible way to convict with a majority of two. Rabbi Abbahu says: You do not find such a scenario except in a case where they add two additional judges because one of the judges abstained from the deliberation, the other judges are split in their decisions, and the two added judges both vote to convict. And this is a possibility according to all tanna’im, and in a case tried by the Great Sanhedrin according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says there are seventy judges on the Great Sanhedrin. With an even number, it is possible to have a majority of two.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: אי אתה מוצא הטייה לרעה על פי שנים אלא במוסיפין – כגון שישבו כ״ג, ואמרו י״א זכאי וי״א אמרו חייב, ואחד אומר איני יודע – מוסיפין עליהן עוד שנים, כדתנן בסוף פרק היו בודקין אותו:⁠א ואחד אומר איני יודע – יוסיפו הדיינין, כמהב מוסיפין? שנים. נמצאו כולן כ״ה, האומר איני יודע אינו עולה מן החשבון – נמצאו כ״ד, אמרו י״א זכאי וי״ג אמרו חייב – נמצאת גהטאה בשנים לרעה. ועל זה אמר ר׳ אבהו במוסיפין עושין בית דין שקול לכתחילה, כדאמרן.
א. להלן מ,א.
ב. ע״כ בכת״י 3.
ג. בקיצור ר״ח: הטייה, וכצ״ל.
אלא במוסיפין ודברי הכל – דתנן בהיו בודקין (לקמן דף מ.) אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין וא׳ אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שנים דהשתא הוה ליה בית דין שקול דאינו יודע כמאן דליתיה הוא ופשו להו כ״ד משכחת ליה על פי שנים י״א מזכין וי״ג מחייבין.
ובסנהדרי גדולה – לר׳ יהודה זוגות נינהו.
ומקשים: סוף סוף לרעה על פי שנים לא משכחת לה [אין אתה מוצא אותה] הזדמנות גם בעשרים ושלושה, כיצד? אי [אם] אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין, אכתי חד הוא [עדיין אחד הוא] ואין כאן רוב של שנים, אי [אם] עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין, תלתא הוו [שלושה הם] ולא שנים, ושוב אין קיום הכתוב כלשונו! אמר ר׳ אבהו: אי (אין) אתה מוצא שיהא רוב של שנים אלא במוסיפין, כשמוסיפים שני דיינים נוספים כשאחד מן הדיינים נמנע מן הדיון, ושאר הדיינים היו שקולים בדעותיהם, ושני אלה הצטרפו לדעה אחת, ודבר זה הוא לדברי הכל. ובסנהדרי גדולה יכול שיארע בה דבר כעין זה, ואליבא [ולשיטתו] של ר׳ יהודה שאמר שבעים הם חברי סנהדרי גדולה, ובמספר זוגי של אנשים יתכן שיהא רוב של שנים לחייב.
The Gemara objects: Ultimately, you do not find an occurrence of the inclination for evil according to a majority of two judges. If eleven judges vote to acquit the defendant and twelve vote to convict, this is still only a majority of one, and if ten vote to acquit and thirteen vote to convict, they are a majority of three. With a court of twenty-three judges, there is no possible way to convict with a majority of two. Rabbi Abbahu says: You do not find such a scenario except in a case where they add two additional judges because one of the judges abstained from the deliberation, the other judges are split in their decisions, and the two added judges both vote to convict. And this is a possibility according to all tanna’im, and in a case tried by the Great Sanhedrin according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says there are seventy judges on the Great Sanhedrin. With an even number, it is possible to have a majority of two.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וא״רוְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ גבְּמוֹסִיפִין עוֹשִׂין ב״דבֵּית דִּין שָׁקוּל לְכַתְּחִילָּה פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הַאי דְּקָאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ כְּמַאן דְּאִיתֵיהּ דָּמֵי וְאִי אָמַר מִילְּתָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דדְּהַאי דְּקָאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי וְאִי אָמַר טַעְמָא לָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ.

And Rabbi Abbahu says: When they add additional judges, they create a court consisting of an even number of judges ab initio. The Gemara asks: Isn’t that obvious? What is the novelty in Rabbi Abbahu’s statement? The Gemara answers: Lest you say: This judge who says: I do not know, is viewed as one who is still there, and if he says something afterward, we listen to him and include him in the count, so there are actually an odd number of judges on the court; therefore, Rabbi Abbahu teaches us that this judge who says: I do not know, is viewed as one who is not still there, and if he says a reason to rule in a certain manner afterward, we do not listen to him. Consequently, the court consists of an even number of judges.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במוסיפין – עושין ב״ד שקול כדפרישית.
פשיטא – דהכי בהדיא תנן (שם) וכמה מוסיפין שנים שנים וכיון דחד אמר אינו יודע הוו להו ב״ד שקול.
ואי אמר טעמא – מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות ומשום הכי מספקא ליה.
אמר רבי אבהו במוסיפין עושין ב״ד שקול לכתחילה כדפרשינן. ומתמהי׳ פשיטא מתני׳ היא דקתני התם כמה הן מוסיפין שנים ומהדרי׳ מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי הדר אמר טעמא בין לזכות בין לחובה שמעינן ליה דלהדר ולהוי ממנינא למאי נפקא מינה דאי איכא י״א מזכין וי״ג מחייבין והאיך דאמר מעיקרא איני יודע הדר אסתבר ליה טעמא לזכות והנך כולהו לא מסתבר ההוא טעמא גבייהו ואלו הוה חשבינן ליה מכללא דסנהדרי אע״ג דלא מסתבר טעמיה להנך על כרחייהו הוה חשבינן ליה ממנינא מהו דתימא אמרינן לצטרף בהדי הנך דמזכו והוו להו שנים עשר מזכין ושלשה עשר מחייבין ולא לחייביה קמ״ל דכמאן דליתיה דמי ולא מצטרף וכ״ש היכא דאמר טעמא לחובה והנך כולהו אי רובהו לא מסתבר גבייהו כלל דתו לא חזי לאצטרופי בהדי המחייבין דמכי אמר איני יודע נפק ליה מכללא דסנהדרי והוה ליה כאחד מן התלמידים וכי היכי דגבי אחד מן התלמידים אפי׳ אמר טעמא לזכות אין שומעין לו אלא א״כ היה ממש בדבריו כדקתני בהדיא (לקמן מ׳.) אם יש ממש בדבריו שומעין לו הא לאו הכי אין שומעין לו האי דאמר איני יודע נמי אע״ג דהדר ואמר טעמא לזכות או לחובה כיון דלא מסתבר להנך אין שומעין לו ולא סליק למנינא. ואיכא מרבנן דסברי דהאי דקא אמרינן הכא דלא שמעי׳ ליה לגמרי קאמרינן דאפי׳ היכא דמסתבר טעמיה לא מקבלינן מיניה וקשיא להו מי גרע מאחד מן התלמידים דתנן בפ׳ היו בודקין (שם) אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ואצטריכו לאוקומא להא כגון דאסתבר ליה טעמא לחובה דכיון דאמר איני יודע הוה ליה כאחד מן התלמידים וקתני התם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו. והאי מימרא ליתא מכמה אנפי חדא דהיכי ס״ד למימרא דאי אמר טעמא דמסתבר לא מקבלין מיניה ותו דעד כאן לא קאמרינן התם משתקין אותו אלא דאי אמר יש לי ללמד עליו חובה לא שבקינן ליה למימר אבל היכא דקדים ואמר טעמא מעליא דמסתבר לרובא ליכא מאן דסליק אדעתיה למימר דלא מקבלינן מיניה והכא בדקדים ואמר עסקינן מדקאמר אי אמר טעמא ולא אמר אי יש לו ללמד עליו חובה. ותו מדאמרינן לא שמעינן ליה ולא אמרינן לא שבקי׳ ליה וההיא דאמרינן התם שומעין לו היכא דמסתבר טעמיה להנך כדקתני התם אם יש ממש בדבריו שומעין לו ואף על גב דלא מסתבר טעמיה לכולהו והרי אתברר לך דהאי מימרא דהאי מרבנן ליתיה כלל ופירוש דילן פירושא מעליא הוא ולית ביה ספיקא כלל:
בפירש״י בד״ה ואי אמר טעמא מראה כו׳ ומש״ה מספקא ליה עכ״ל ר״ל דבגמר דין שמעינן שפיר ממתניתין דעושין ב״ד שקול על ידי שמוסיפין שנים אלא מהו דתימא דהאי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי בתחילת משא ומתן קמ״ל דלא שמעינן מיניה כלל ועושין בית דין שקול לכתחילה ולא הוי אפי׳ כאחד מן התלמידים כמ״ש התוספות בפרק אחד ד״מ ע״ש וק״ל:
גמ׳. האי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי.
עיין ברמב״ם (פ״ט מהל׳ סנהדרין ה״ב) וז״ל או שאמרו אחד עשר זכאי ואחד עשר חייב ואחד אומר איני יודע אפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין והאחד אומר איני יודע יוסיפו שנים זה שאמר איני יודע הרי הוא כמי שאינו שהרי אינו חוזר ומלמד חובה ונמצאו אחר התוספת עשרים וארבע חוץ מזה שנסתפק עכ״ל. ובפ״ח מהל׳ סנהדרין (ה״ב) פסק וז״ל אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שנים זכאי והשלישי אומר איני יודע יוסיפו שנים נמצאו חמשה נושאין ונותנין בדבר עכ״ל. ומבואר דהרמב״ם ס״ל דהדין דדיין שאומר איני יודע הרי הוא כמי שאינו חל רק בדיני נפשות ואילו בדיני ממונות לא הוי כמי שאינו וכמש״כ להדיא ״נמצאו חמשה נושאין ונותנין בדבר״. ונראה דהביאור בזה הוא דבדיני נפשות קיי״ל דהמלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה, ובאומר איני יודע נכלל באמירתו צד זכות וא״כ תו אינו יכול לחזור וללמד חובה. וכיון שאינו יכול להביע את דעתו באופן שוה לאיזה צד שירצה (דאינו יכול ללמד חובה) תו לא מיקרי דיין, דדיין פירושו מי שיכול לחוות את דעתו לאיזה צד שירצה – לחובה או לזכות, ומכריע דעתו לצד מסוים. אמנם אם אין לו האפשרות לחוות דעתו ולברור איזה צד שירצה אינו יכול להיות דיין. ואע״פ שהמלמד זכות אינו יכול ללמד עוד חובה ומ״מ עדיין נמנה כדיין י״ל דהיינו משום שכבר חווה את דעתו באופן ברור ושפיר נמנה דעתו במנין הדיינין. משא״כ דיין שאמר איני יודע לא חווה את דעתו ואין דעתו נמנית עם שאר הדיינין, ומאחר שאמר איני יודע שנכלל בזה צד זכות רק שאומר שאינו יודע להכריע בין צד זכות לצד חובה תו אי אפשר לו לשנות את דעתו ולומר שהנידון חייב, ולכן פקע מיניה חלות שם דיין. אמנם כ״ז הוא רק בדיני נפשות דהמלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה, משא״כ בדיני ממונות דיכול הדיין לחזור וללמד חובה ולעולם הדיין יכול לחוות את דעתו לאיזה צד שירצה ומשו״ה אף האומר איני יודע נמנה יחד עם שאר הדיינין.
והנה עיין בהשגת הראב״ד (פ״ח מהל׳ סנהדרין ה״ב) וז״ל א״א אני רואה בגמרא שאותו שאמר איני יודע אינו מן המנין ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה נמצא לאחר שהוסיפו אינן אלא ארבעה ועוד הראשון הרי הוא אומר איני יודע ואינו לא מזכה ולא מחייב בידוע שטעה בלשון התוספתא או שהגיעה לידו בטעות ואם אמר אחד מהן איני יודע והשלשה שנים מזכין או מחייבין ואחד חולק לפי דבריו ילכו אחר הרוב שהרי נשאר שם ב״ד ואם לא אמר אחד איני יודע והיו שנים כנגד שנים דנין אלו כנגד אלו ואם לא חזר אחד מהן יעמוד הממון במקומו ומגיעין לעולם לשבעים ואחד אלא שבלשון התוספתא מוכיח שאף בדיני ממונות מוסיפין והולכין עד שיגמר הדין ואין גמר הדין אלא אחר הרוב אבל ספק אינו גמר דין מ״מ עד שבעים ואחד ולא יותר וזה המחבר לקח מן התוספתא וחיסר ממנה אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד פירוש זה שאמר איני יודע מן הנוספים הוא וטעם יפה הוא עכ״ל. ומבואר דהראב״ד חולק על הרמב״ם וס״ל דהאומר איני יודע אינו בכלל מנין הדיינין בין בד״נ ובין בדיני ממונות. ונראה דהראב״ד סובר דמנין הדיינין נקבע ע״י ישיבת הב״ד, וכגון באופן שישבו ב״ד של שלשה לדון ושנים מזכין ואחד אומר חייב ואח״כ הגיעו עוד שנים סמוכים שאומרים דחייב דאין אומרים שהם מצטרפין לאחד דכבר נקבע הב״ד בישיבת הג׳ דיינין הראשונים, ואין הנוספין מצטרפין להב״ד. והא דמצטרפין דיינים נוספים לב״ד הוא רק באופן שיש הלכה ודין לצרפם וכגון שאמר א׳ מהדיינין איני יודע, דאזי נתבטל הב״ד דמעיקרא, ויכולים להוסיף דיינין ולקבוע ב״ד חדש, והדיין שאמר איני יודע מפקיע את עצמו מן הב״ד ותו ליכא צירוף בינו לבין שאר הדיינין, ודין זה חל בין בדיני נפשות ובין בדיני ממונות.
והנה יש ב׳ אופנים שהדיין אומר איני יודע: א) שהדיין אומר איני יודע משום שאין לו שום ידיעה בענין כלל, ב) שאינו יודע להכריע בין הצדדין לזכות וחובה אבל הוא רואה סברא לכאן ולכאן. ועיין ברמב״ם (פ״ח מהל׳ סנהדרין ה״ג) וז״ל כל מי שאמר איני יודע אינו צריך ליתן טעם לדבריו ולהודיע מאיזה טעם בא לו הספק וכו׳ עכ״ל. ויש לדייק דמשמע מהרמב״ם שצריך שיהיה לו איזה טעם וסברא לספיקו שאומר איני יודע אלא שאין הדיין צריך להודיע את טעם וסברתו, ובכה״ג עדיין הוא נמנה כא׳ מהדיינים. אך לכאורה באופן שאומר איני יודע כלל (כי לא למד את ההלכה ואין לו שום סברא לכאן או לכאן) אזי י״ל דאף הרמב״ם מודה להראב״ד דאינו נמנה כדיין כלל אף בדיני ממונות, דבכה״ג הרי הוא הפקיע את עצמו מישיבת הדיינין והב״ד.
ועיין ברמב״ם (פ״ח מהל׳ סנהדרין ה״ב) וז״ל אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שנים זכאי והשלישי אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שנים נמצאו חמשה נושאין ונותנין בדבר עכ״ל. ויל״ע דלשיטת הרמב״ם בדיני ממונות האומר איני יודע עדיין נמנה כא׳ מן הדיינין וא״כ צ״ע מדוע צריכים להוסיף עוד שנים לב״ד ולמה לא מכריעין את הדין עפ״י השנים שאומרים זכאי מול הא׳ שאומר איני יודע כי היכי דמכריעין את הדין כשב׳ אומרים זכאי וא׳ אומר חייב. וי״ל דזה דין בהכרעת הרוב בבית דין, דרק כשיש דעת רוב כנגד דעת מיעוט המתנגדת להרוב אזי חל דין דאזלינן בתר דעת הרוב, משא״כ איני יודע לא הוי דעה ברורה דהרי הוא רואה צד וסברא לחיוב וצד וסברא לזכות, ורק כשיש דעה ברורה שהיא דעת המיעוט אזי מכריעין כנגד דעת המיעוט ואזלינן בתר הרוב, ומשו״ה צריך להוסיף בדיינין. אלא דלכאורה יש להקשות ע״ז מהמשך דברי הרמב״ם (שם) שכתב וז״ל אבל אם אמרו ארבעה זכאי או חייב ואחד אמר איני יודע או שאמרו שלשה זכאי ואחד חייב ואמר אחד איני יודע בין שהיה זה שאמר איני יודע הוא שאמר איני יודע בתחילה בין שאמר אחר הולכים אחר הרוב עכ״ל. וצ״ע דלפי מש״נ אי אפשר להכריע נגד הדעה של איני יודע דהיא אינה דעה ברורה והדין דאחרי רבים להטות הוא דאזלינן בתר דעת הרוב כנגד דעת המיעוט כשדעת המיעוט הוי דעה ברורה אלא דהיא המיעוט, וא״כ האיך פוסקים ב״ד את הדין כשמוסיפין הדיינין כדעת הרוב כנגד הדעה דאיני יודע. וי״ל דיש להסתפק בגדר הדין דמוסיפין הדיינין האם חל עכשיו חלות שם ב״ד חדש של ה׳ דיינין או״ד דיש הוספה של עוד ב׳ דיינין לב״ד של ג׳, וחל פסק דין מב״ד של ג׳ עפ״י הג׳ דיינין שמכריעים את הדין. וי״ל דהרמב״ם סובר דאין כאן חפצא של ב״ד של ה׳ אלא דע״י הוספת ב׳ דיינין שייך הכרעת הדין ע״י ב״ד של ג׳ דיינין שמסכימים דזהו הדין, וחל פסק של ג׳ דיינין מתוך החמשה. ולכן שפיר חל פסק אע״פ שא׳ אומר איני יודע מאחר דיש כאן ג׳ דיינין שהן בדעה אחת וחל פסק דין מב״ד של ג׳ והדעה של איני יודע אינה מצטרפת להפסק דין. אמנם נראה דהמאירי (עיין במאירי דף ה: ד״ה כבר ביארנו) חולק על הרמב״ם וס״ל דחל פסק דין מחפצא של ב״ד חדש של ה׳ דיינין, ולדידיה אם יש ג׳ דיינין שמחייבים וב׳ שאומרים איני יודע צריך להוסיף עוד דיינין עד ע״א, דבעינן פסק דין מחפצא של ב״ד של ה׳ דיינים עד ב״ד של ע״א. ועיין במשנה לקמן (דף מ.) דמוסיפין עד שבעים ואחד דיינין, ובשלמא לפי המאירי י״ל דמוסיפין דיינין וחל חפצא של ב״ד חדש של ה׳ וז׳ וט׳ עד ע״א דיינין אבל אין מוסיפין יותר מע״א דייינין מכיון דליכא חלות שם ב״ד יותר מע״א דיינים. אמנם צ״ע אליבא דהרמב״ם ס״ל דלא חל חפצא של ב״ד חדש ע״י הוספת הדיינין דלמה א״א להוסיף יותר מע״א דיינין כשאומרים הדיינין איני יודע, וצ״ע.
ואמר ר׳ אבהו: במוסיפין כשמצריכים להוסיף לדיינים עושין בית דין שקול אפילו לכתחילה. ומקשים: פשיטא [פשוט הדבר], הלא כך מובן מן המקורות, ומה החידוש בזה? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: האי דקאמר [זה שאמר] ״איני יודע״ כמאן דאיתיה דמי [כמי שישנו נחשב], ואי [ואם] אמר מילתא [דבר] אחר כך — שמעינן ליה [שומעים אנו לו] ומצרפים אף אותו למנין, ונמצא שיש מספר בלתי זוגי של דיינים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] דהאי דקאמר [שזה שאמר] ״איני יודע״ כמאן דליתיה דמי [כמי שאיננו הוא נחשב], ואי [ואם] אמר טעמא [טעם]לא שמעינן ליה [אין אנו שומעים לו], ולכן בית הדין הוא בלעדיו כבית דין שקול.
And Rabbi Abbahu says: When they add additional judges, they create a court consisting of an even number of judges ab initio. The Gemara asks: Isn’t that obvious? What is the novelty in Rabbi Abbahu’s statement? The Gemara answers: Lest you say: This judge who says: I do not know, is viewed as one who is still there, and if he says something afterward, we listen to him and include him in the count, so there are actually an odd number of judges on the court; therefore, Rabbi Abbahu teaches us that this judge who says: I do not know, is viewed as one who is not still there, and if he says a reason to rule in a certain manner afterward, we do not listen to him. Consequently, the court consists of an even number of judges.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַב כָּהֲנָא הסַנְהֶדְרִי שֶׁרָאוּ כּוּלָּן לְחוֹבָה פּוֹטְרִין אוֹתוֹ מ״טמַאי טַעְמָא כֵּיוָן דִּגְמִירִי הֲלָנַת דִּין לְמֶעְבַּד לֵיהּ זְכוּתָא וְהָנֵי תּוּ לָא חָזוּ לֵיהּ.

§ Rav Kahana says: In a Sanhedrin where all the judges saw fit to convict the defendant in a case of capital law, they acquit him. The Gemara asks: What is the reasoning for this halakha? It is since it is learned as a tradition that suspension of the trial overnight is necessary in order to create a possibility of acquittal. The halakha is that they may not issue the guilty verdict on the same day the evidence was heard, as perhaps over the course of the night one of the judges will think of a reason to acquit the defendant. And as those judges all saw fit to convict him they will not see any further possibility to acquit him, because there will not be anyone arguing for such a verdict. Consequently, he cannot be convicted.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דגמירי – דבעי הלנת דין בפרק היו בודקין (שם) שאם לא מצאו לו זכות יום ראשון מלינין אותו למחרת שמא ימצאו להם טעמי זכות.
אמר רב כהנא סנהדרין שראו כולן לחובה ביום ראשון פוטרין אותו מאי טעמא משום דגמירי הלנת דין שאם לא מצאו לו זכות ביום ראשון צריכין להלין את דינו אולי ימצאו לו זכות למחרת ויראה אחד מן המחייבין דברי המזכין והני כיון דהשתא לא חזי ליה חד מינייהו זכותא תו לא חזי ליה ולא מהני למעבד ליה הלנת דין ובעינא (הוה קרי) [הלנת דין] דחזיא להדורי בתר זכותא וליכא הילכך פטרינן ליה:
א״ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי חכמה ובעלי קומה ובעלי מראה ובעלי זקנה כדי שתהא אימתן על הצבור ואל יהיו בזוין בעיני הצבור ויזלזלו בהן ובעלי כשפים כדי שלא יוכלו מכשפים להנצל מידן ובקיאין בשבעים לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי התורגמן דלא להוי כעד מפי עד:
אמר רב יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה כלומר להראות מק״ו שהיה בדין שיהא טהור ולא לעשות. מעשה בדבר מאחר שהתורה טמאתו. אמר רבינא אני אדון ואטהרנו. ומה נחש שממית ומרבה טומאה בעולם מחמת מתים שבאין על ידו הרי הוא טהור כשהוא מת שרץ שאין ממית והרי אינו מרבה טומאה לא כל שכן שיהא טהור כשהוא מת. ודחינן דהאי לאו ק״ו הוא דאע״ג דממית ומרבה טומאה אין זה צד חמור כדי שנלמד הימנו לשרץ הקל להקל עליו דהתם גבי נחש מעשה קוץ בעלמא הוא דקא עביד שאף בקוץ פעמים שאדם ניזוק בו ומת ואעפ״כ אינו בדין שיטמא הקוץ:
גמ׳. סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו.
עיין בס׳ קהלת יעקב למהרי״ט אלגזי שהביא בשם הרמ״ה דפוטרים אותו היינו שממיתים אותו מיד, מלשון פוטר מים ראשית מדון ולא בעינן הלנת הדין.⁠א אך שאר הראשונים פירשו דפטור ממיתה, וכ״כ הרמב״ם (פ״ט מהל׳ סנהדרין ה״א) וז״ל סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות תחילה ואמרו כולן חייב הרי זה פטור עד שיהיו שם מקצת מזכין שיהפכו בזכותו וירבו המחייבין ואח״כ יהרג עכ״ל. ומבואר דיש דין במשא ומתן של דיני נפשות דבעינן שיהא לבית דין איזה שהוא צד וסברא לזכות, ואל״כ יש קלקול וחסרון בהוראה, דאי אפשר שכולן יראו לחובה בלי שום צד וסברא לזכות בלי שיהא איזה קלקול וחסרון של הטיית הדין, וממילא הדין הוא דפטור.
והנה יש חילוקי גירסאות ברמב״ם, דיש גירסאות שגורסין ״סנהדרין שפתחו כולם תחילה בדיני נפשות ואמרו כולן חייב הרי זה פטור״, ויש גירסאות שגרסו ״סנהדרין גדולה שפתחו כולם תחילה בד״נ ואמרו כולן חייב הרי זה פטור״. ולפי גירסה זו דין זה נוהג דוקא בסנהדרין הגדול. אולם יש לצדד דאף לפי הגירסה שגרס ״סנהדרין״ הכוונה היא לסנהדרין הגדול, דאי מיירי בסנהדרין של כ״ג בדרך כלל הרמב״ם נוקט בלשון ״סנהדרי קטנה״. ומשמע דהרמב״ם סובר דדין זה שאם ראו כולן לחובה פוטרין אותו הוי דין בסנהדרין הגדול, משא״כ בסנהדרי קטנה של כ״ג אי כולם ראו לחובה אין פוטרים אותו. וצ״ב בחילוק הזה בין ראו כולם חובה בסנהדרי קטנה לבין ראו כולם חובה בסנהדרין הגדול. ועיין באור שמח (פ״ט מהל׳ סנהדרין ה״א) שביאר דבסנהדרי קטנה אם ראו כולם חובה ואי אפשר להם לקיים הלנת הדין כדי למצוא טעם לזכות ולכן הדין הוא דפטור, אין הכוונה שב״ד פוטרין אותו לגמרי דהרי העידו ב׳ עדים ויש מצוה ד״ובערת הרע מקרבך״, אלא שב״ד זה אין יכולים לדון אותו ולחייב אותו ולכן הם צריכים לשלוח את דינו לב״ד אחר של כ״ג לדון אותו, ואם יזכהו ב״ד האחר ילכו לב״ד הגדול. אמנם כ״ז שייך רק בסנהדרי קטנה שיכולים להביא דינו לב״ד אחר, משא״כ בסנהדרין הגדול אין ב״ד אחר יכולים לדון אותו אחריהם, ומכיון שאין ב״ד הגדול יכולים לחייב אותו (דכולם ראו לחובה) ממילא הדין הוא דפטור. משא״כ בשאר בתי דין צריך להביא את דינו לב״ד אחר לדון אותו, ולכן הרמב״ם הביא את הדין דפטור רק לגבי סנהדרין הגדול.
אמנם יש לעיין בזה דהיכן מצינו דין כזה דכשסנהדרין הגדול אינו יכול לפסוק את הדין אזי אין ב״ד אחר יכול לפסוק את הדין אחריהם. דלכאורה זה שייך רק היכא דאיכא הוראה ופסק מב״ד הגדול, דאזי אין ב״ד אחר יכול לחלוק על הוראתם דאינו גדול מהם בחכמה ובמנין. אבל הכא הרי לא הורו הסנהדרין הגדול שהנידון הוא פטור אלא דחל הלכה בסדרי דיני ב״ד דהנידון פטור, דמאחר שאין הם יכולים לחייבו מכיון דבמשא ומתן לא העלו צד וסברא לזכותו ממילא הדין הוי דפטור, וזוהי הלכה מסוימת בסדרי הבית דין, אבל לכאורה לא חל כאן חלות שם הוראה ופסק של ב״ד הגדול דפטור, וא״כ צ״ע אמאי אין יכולין ב״ד אחר של כ״ג לדון אותו. ועל כרחך צ״ל דמבואר דהא דב״ד פוטרין אותו אינו רק משום דב״ד אינם יכולים לחייבו וממילא הוא פטור, אלא דחל כאן חלות דין פטור, ולכן אין ב״ד אחר יכולים לדון אותו. וכן מצינו לגבי נזדקן הדין דחל דין פטור לפטור את הנידון ולא רק שאין ב״ד יכולים לחייב אותו, דהרי כתב הרמב״ם (פ״ט מהל׳ סנהדרין ה״ב) וז״ל סנהדרי קטנה שנחלקו בדיני נפשות מוסיפין והולכים עד ע״א וכו׳ שלשים וששה אומרים חייב ושלשים וחמשה אומרים זכאי דנים אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מהן דברי חבירו ומזכין אותו או מחייבין אותו, ואם לא ראה גדול שבדיינין אומר נזדקן הדין ופוטרין אותו עכ״ל. ונראה דמבואר דחל דין פטור דהרי למה לא מביאין את דינו לסנהדרין הגדול לדון אותו עוד פעם. ועל כרחך דהדין הוא דכשאי אפשר לחייבו אזי חל דין פטור, ומכיון שיצא מב״ד זכאי תו אי אפשר לדון אותו ולחייבו בב״ד אחר. ולכאורה דין זה הוא בין בסנהדרי קטנה ובין בסנהדרין הגדול, דמאחר דאי אפשר לחייבו חל דין פטור ואין ב״ד אחר יכולים לדון אותו, וא״כ צ״ע אמאי נקט הרמב״ם את הדין דסנהדרין שראו כולן לחובה שהוא פטור דוקא לגבי סנהדרין הגדול.
ועוד יש לדקדק דמלשון הרמב״ם ״סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות תחילה ואמרו כולן חייב״ משמע דמיירי במשא ומתן, שאם פתחו כולן לחובה במשא ומתן אזי פוטרים אותו, משא״כ אם בשעת המשא ומתן היה צד לזכות ואילו בשעת גמר הדין ראו כולן לחובה אזי לא חל דין לפטור אותו, (ודלא כדנקט המנחת חינוך מצוה ע״ז אות י״ב).
א. וכ״כ בתוס׳ הרא״ש ד״ה סנהדרין וז״ל סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרין אותו מיד. פי׳ רבינו מאיר ממהרין להורגו מיד וכו׳ עכ״ל, אמנם עיין במאירי שכתב וז״ל סנהדרין שפתחו בדיני נפשות כלן לחובה פוטרין אותו מכיון שתקנו הלנת דין למי שלא מצאו לו זכות ביום ראשון שמא ימצאו לו טעמי זכות מכיון שפתחו כלם לחובה אין רואין לו עוד זכות ואינו נהרג עד שיהפכו מקצתן בזכות וירבו המחייבים עכ״ל, ועיין בחידושי היד רמ״ה בסוגיין שג״כ פירש כדברי המאירי.
אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן דינו של אדם לחובהפוטרין אותו. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]?כיון דגמירי [שלמדנו] שיש צורך לעשות הלנת דין שלא יפסקו דינו בו ביום כדי למעבד ליה זכותא [לעשות, למצוא, לו זכות] לנידון, שמא במשך הלילה יעלו דבר מה בדעתם, והני תו [ואלה שכולם ראו לחובה שוב] לא חזו ליה [יראו לו זכות], שהרי לא יהיה מי שיהפך לזכותו.
§ Rav Kahana says: In a Sanhedrin where all the judges saw fit to convict the defendant in a case of capital law, they acquit him. The Gemara asks: What is the reasoning for this halakha? It is since it is learned as a tradition that suspension of the trial overnight is necessary in order to create a possibility of acquittal. The halakha is that they may not issue the guilty verdict on the same day the evidence was heard, as perhaps over the course of the night one of the judges will think of a reason to acquit the defendant. And as those judges all saw fit to convict him they will not see any further possibility to acquit him, because there will not be anyone arguing for such a verdict. Consequently, he cannot be convicted.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ואֵין מוֹשִׁיבִין בְּסַנְהֶדְרִי אֶלָּא בַּעֲלֵי קוֹמָה וּבַעֲלֵי חׇכְמָה וּבַעֲלֵי מַרְאֶה וּבַעֲלֵי זִקְנָה וּבַעֲלֵי כְשָׁפִים וְיוֹדְעִים בע׳ לָשׁוֹן שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִי שׁוֹמַעַת מִפִּי הַמְתוּרְגְּמָן.

§ Rabbi Yoḥanan says: They place on the Great Sanhedrin only men of high stature, and of wisdom, and of pleasant appearance, and of suitable age so that they will be respected. And they must also be masters of sorcery, i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, and they must know all seventy languages in order that the Sanhedrin will not need to hear testimony from the mouth of a translator in a case where a witness speaks a different language.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעלי קומה ומראה – שתהא אימתן מוטלת על הבריות.
ובעלי כשפים – להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להנצל מידי ב״ד ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן כגון (גירסת הצנזורה: המצרים) [ישו הנוצרי].
מפי המתורגמן – כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם דהוה ליה עד מפי עד.
ויודעין בע׳ לשון שלא תהא כו׳. וכן היה בנימוסי מלכות מצרים שאמרו פרק אלו נאמרין שאמר פרעה על יוסף גנוני מלכות אני רואה בו דהיינו שהיה בעל קומה ובעל חכמה כו׳ וא״ל א״כ יהיה יודע בע׳ לשון בא גבריאל ולמדו ע׳ לשון כו׳ והוא ענין הויכוח בשינוי מקראות יוסף עם אחיו שא״ל שלוחו של יוסף הלא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש שהוא מבואר כדאמרינן פרק ד״מ כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וז״ש דאדוני שהוא מלך והוא מותר בניחוש שהוא מנחש בו כנגד המנחשים הבוטחים להנצל בו מידי דינו אבל אתם הרעותם וגו׳ ויש ברעה הזאת משמעות הגניבה שגנבתם הגביע הזה לעשות בו ניחוש ובן נח כמותכם שאינו מלך מוזהר עליו ואזהרתן זו היא מיתתן ועל כן אמרו אשר ימצא מעבדיך ומת כדין מנחש וגם אנחנו וגו׳ כדין חברי גנבים ואמר להם כדבריכם כן הוא וגו׳ כלומר כדברי תורה ודין שלכם כן הוא שאין המנחש חייב מיתה ואשר ימצא אתו יהיה לי היינו לעצמי עבד כדין גנב שאני שומר לביתו ואני חייב לשלם לאדוני הגביע וכדאמרינן פרק המפקיד דהשומר קונה הכפל כשמצא הגניבה ואף שאפשר לשלם גניבה אחרת הנה זה הגביע שהוא גדול הערך שהוא מנחש בו נגד מנחשים א״א לשלם לו הכפל ויהיה לי עבד ואתם שתתרצו להיות עבדים לאדוני לא ידעתי על מה ואתם תעשו עצמכם נקיים כענין שנאמר והייתם נקיים מה׳ וגו׳ ולזה כשבאו אל יוסף א״ל כי נחש ינחש איש אשר כמוני שהותר לי בו שאני מלך יושב על כסא משפט ומה זה אשר אתם עשיתם לגנוב ולנחש ויאמר יהודה וגו׳ בא בתחלה וגם עתה להתרצות להיות גם הם לו לעבדים לפי מה שאמרו במדרשות שכבר הרגישו קצת והיו מסתפקים בו שהוא יוסף וחשבו כי כל עלילות עליהם הוא כדי למשול עליהם לקיים חלומותיו ולכך נתרצו בזה לראות באם יתרצה גם יוסף ועל כן אמרו הננו עבדים לאדוני גם אשר נמצא הגביע בידו יהיה לך עבד ולא לעבד לאשר על ביתך כמ״ש אשר על ביתו יהיה לי עבד אבל יוסף הבין הדבר ואמר חלילה לי וגו׳ הנה בזאת אמלא שאלתך אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד דשומר שעדיין לא שילם לא מקני ליה כפילא כדאמרינן בפרק המפקיד אבל אתם עלו לשלום ויאמר בי אדוני בי הדבר תלוי שאי אפשר לי לעלות לשלום כדמסיים בענין כי עבדך וגו׳ ואמר ידבר נא עבדך וגו׳ לפי שעד כאן דבר עמו על ידי מליץ כמ״ש כי המליץ בינותם ועל כן אמר יהודה עתה שבאת בדין עמנו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני שלא תשמע עוד מפי המליץ ומתורגמן ולא מלשון עתה וטעם הענין כי המתורגמן לעולם אי אפשר לדבר ולהמליץ כל דבר הצריך שאמר ליה הבעל דין וזה שדקדק לומר ידבר נא עבדך דבר וגו׳ כדאמרי׳ בפרק מרובה דבר ולא חצי דבר שעל ידי תורגמן לא תשמע רק חצי דבר ידבר נא עבדך דבר שלם באזני אדני ואל תאמר שצריך אתה לתורגמן לפי שלא תבין לשוני כי הנה כמוך כפרעה כמו שלא נתמנה פרעה למלך רק אחר שיודע שבעים לשון כמו שכתוב בנימוסי מצרים כן אתה לא מינו לך מושל עליהם רק אחר שידעת שבעים לשון כדי שלא תשמע בדין מפי המתורגמן כמו שאמרו בפרק אלו נאמרים וק״ל:
גמ׳. בעלי קומה ומראה.
ופרש״י וז״ל שתהא אימתן מוטלת על הבריות עכ״ל. וצ״ע בזה דאיזה חיוב כבוד יש לחברי הסנהדרין הגדול יותר משאר תלמידי חכמים, ומדוע בעינן שתהא אימתן על הבריות. דלכאורה רק במלך מצינו דיש דין שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, ומשו״ה אין מלך יכול למחול על כבודו, אבל מהו המקור דיש דין בחברי הסנהדרין שתהא אימתן על הבריות. ונראה דילפינן מאת ה׳ אלוקיך תירא לרבות ת״ח דיש חיוב מורא ת״ח, ובתוס׳ ב״ק (דף מא: ד״ה לרבות ת״ח) ביארו דנלמד מפסוק זה דיש חיוב כבוד מיוחד לרבו מובהק. ונראה דחברי הסנהדרין הגדול שהם גדולי הדור נחשבין עפ״י דין כרבו מובהק של כלל ישראל. ומשו״ה בעינן שתהא אימתן מוטלת על הציבור, מכיון דיש חיוב מיוחד של כבוד ומורא לחברי הסנהדרין מדין רבו מובהק. וכיון דיש חיוב כבוד מיוחד לסנהדרין ע״כ צריכים שיהיו חברי הסנהדרין בעלי קומה וכו׳ כדי שיוכלו לכבדם.
והנה יש לעיין האם חברי הסנהדרין יכולים למחול על כבודם או לא. דבמלך קיי״ל דאין כבודו מחול דהחיוב כבוד אינו נוגע רק לו אלא שהוא מייצג את הציבור כולו, ואין הוא בעלים למחול על כבוד המלך. והא דקיי״ל דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול י״ל דהיינו רק כבוד דידיה משום דתורה דיליה אבל על כבוד התורה בכללותה אי אפשר למחול, ומשום כך פסק הנודע ביהודה להספיד את הפני יהושע ואע״פ שהשאיר הפני יהושע צוואה שלא להספידו (עיין בשו״ת תשובה מאהבה סימן קע״ד ובפתחי תשובה סימן שד״מ אות א׳), דברבן של כל ישראל אין שומעין לו דאין הוא בעלים למחול על כבוד התורה בכללותה, דת״ח הוי רק בעלים למחול על כבוד דידיה. ולפי״ז י״ל דחברי הסנהדרין שהן גדולי הדור א״א להן למחול על כבודם דכבודם מהוה כבוד התורה בכללותה ולא כבוד דידהו. וחברי הסנהדרין דומין למלך שא״א להן למחול על כבודם דלא הויין בעלים ע״ז.
גמ׳. שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן.
ופרש״י וז״ל כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם, דהוה ליה עד מפי עד עכ״ל. ועיין ברמב״ם (פכ״א מהל׳ סנהדרין ה״ח) וז״ל לא יהיה הדיין שומע מפי התורגמן אלא אם כן היה מכיר לשון בעלי דינין ושומע טענותיהם, ואם אינו מהיר בלשונם כדי להשיב להם יעמוד התורגמן להודיע אותם פסק הדין ומאי זה טעם חייב זה וזכה זה עכ״ל. ומבואר דהרמב״ם מפרש הדין שלא יהיו הסנהדרין שומעין מפי המתורגמן לגבי שמיעת טענות בעלי הדין, משא״כ רש״י מפרש דמיירי לענין שמיעת עדות העדים. וצ״ע במש״כ רש״י דאל״כ הוי ליה עד מפי עד דלכאורה הרי זה דין בפנ״ע שלא תהא הסנהדרין שומעת מפי התורגמן. ולכאורה יתכן נפ״מ בזה באופן שהעדים מבינים את לשון המתורגמן אך הם עצמן אינם מדברים לשון זה דכשהמתורגמן מוסר עדותן לב״ד הן יכולין להרכין בראשם שהן מסכמים למה שאמר דזוהי עדותן ואזי ליכא חסרון דעד מפי עד דחשיב כאילו העידו מפיהם לב״ד, ודומה להיכא דהן מוסרין את עדותן בכתב בפני ב״ד, דשפיר הוי הגדת עדות. ולכאורה באופן כזה ליכא חסרון דעד מפי עד אך עדיין יש חסרון דשלא יהיו שומעין מפי המתורגמן. וצ״ע ברש״י דנקט דהחסרון הוא משום עד מפי עד. ועוד יש להעיר דעד מפי עד הוי חסרון שמעכב אפילו בדיעבד, משא״כ הדין דסנהדרין לא ישמעו מפי המתורגמן הוי רק דין לכתחילה, וצ״ע ברש״י.
אמר ר׳ יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה גבוהה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה (יפי תואר), ובעלי זקנה שיכבדום אף מפני זקנתם, ויהיו בעלי כשפים שיהיו יודעים מה טיבו של כישוף אם יזדמן להם לדון במכשפים, ויודעים בשבעים לשון כדי שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן כשבאים עדים המדברים בשפה אחרת.
§ Rabbi Yoḥanan says: They place on the Great Sanhedrin only men of high stature, and of wisdom, and of pleasant appearance, and of suitable age so that they will be respected. And they must also be masters of sorcery, i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, and they must know all seventy languages in order that the Sanhedrin will not need to hear testimony from the mouth of a translator in a case where a witness speaks a different language.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אֵין מוֹשִׁיבִין בְּסַנְהֶדְרִין אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ מה״תמִן הַתּוֹרָה אָמַר רַב אֲנִי אָדוּן וַאֲטַהֲרֶנּוּ

Rav Yehuda says that Rav says: They place on the Sanhedrin only one who knows how to render a carcass of a creeping animal pure by Torah law. The judges on the Sanhedrin must be so skilled at logical reasoning that they could even produce a convincing argument that creeping animals, which the Torah states explicitly are ritually impure, are actually pure. Rav said: I will discuss the halakha of the creeping animal and render it pure, i.e., I am able to demonstrate how it is possible to construct such a proof:
ר׳ חננאלתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוחנן: אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה וזקנה ומראה וקומה ובעלי כשפים ויודעים בשבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.
וכן אמרו: אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ מן התורה. אמר רבאא אני אדון ואטהרנו:
א. כבכי״ק בדק״ס. אבל בעירובין גרס ר״ח כלפנינו ׳רבינא׳.
שיודע לטהר את השרץ כו׳ – וקשה לר״ת דמה לנו בחריפות של הבל לטהר שרץ שהתורה טימאתו ומפרש ר״ת שיודע לטהר מטומאת נבילות שלא יטמא במשא בכזית דכיון דאשכחן דנחש ששורץ ורוחש דמיקרי חיה כדדרשינן בפ׳ ד׳ מיתות (לקמן דף נט:) ובכל חיה הרומשת זה נחש אית לן למימר דכל שרצים הוו בכלל או בנבלת חיה והשתא מטהר ליה בק״ו מנחש שממית ומרבה טומאה וטהור כדדרשינן בת״כ מוכל הולך על גחון וכ״ת חיה תוכיח שאינה ממיתה ומרבה טומאה ומטמא במשא אף אני אביא שרצים הא לאו פרכא היא דהכי דיינין קל וחומר ומה נחש שממית ומרבה טומאה לא הוי בכלל חיה דקרא שאר שרצים מיבעיא והשתא לא שייך חיה תוכיח שאינה ממיתה ומרבה טומאה והויא בכלל חיה דהא חיה אינה רוחשת אבל שרצים מה שרוחשים מוציאין מכלל חיה ובענין זה מפרש ר״ת מאי חולדת הסנאים שרצא תרצה ומאי שרצה דמתתאי שקי דמרובה (ב״ק דף פ. ושם) ואין להאריך כאן ובירושלמי בריש אחד דיני ממונות קאמר או חילוף ומה עכבר שאינו ממית ומרבה טומאה טמא נחש לא כל שכן ההוא ק״ו לא מיתוקם אלא לענין מגע וקשה על פירוש רבינו תם דלא אשכחן אותה דרשה בתורת כהנים שמעינן נחש ומכל הולך על גחון ועוד דבהדיא ממעט מקרא בתורת כהנים שרץ מטומאת משא דבעי למילף שיטמא במשא מק״ו דבהמה שאינה מטמא במגע בכעדשה מטמא במשא וקאמרינן אמר קרא אותם אותם במשא ואין שרצים במשא וכ״ת מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא מ״מ קשה דאדילפינן מנחש בק״ו שאינו מטמא במשא נילף מבהמה בקל וחומר דתורת כהנים דמטמא במשא ועוד מה לנחש שכן טהור מכלום ויש למצוא דין לטהר את השרץ מנבלת עוף טהור שמטמא במשא בבית הבליעה ואין לה טומאה בחוץ שרץ ונבילה שאין לה טומאה בפנים כדאמרינן פ׳ יוצא דופן (נדה דף מב:) בה ולא באחרת אינו דין שאין להם טומאה בחוץ ודכוותיה דייק התם ק״ו איפכא.
תוס׳ בד״ה שיודע לטהר כו׳. ומרבה טומאה וטהור כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה שיודע לטהר כו׳ או חילוף ומה עכבר כו׳ לא מתוקם אלא לענין מגע כו׳ עכ״ל דלענין משא הא מיעטיה קרא לנחש לפירוש ר״ת מוכל הולך על גחון ולענין מגע מתוקם היינו דליטמא נחש בקל וחומר במגע בכעדשה אבל דליטמא במגע בכזית כשאר נבילות ודאי דלא צריך קרא דהוי בכלל טומאת נבילות דלא מיעטי׳ מהולך על גחון אף לפי׳ ר״ת רק אטומאת משא כדמוכח מדברי התוספות הכא ובפרק קמא דעירובין וק״ל:
לטהר השרץ כו׳. ענינו שאין מושיבין בסנהדרין אלא שיוכל ללמוד זכות לחייב וזה שרמז היודע בדבר שודאי טמא כגון שרץ למצוא לו זכות לטהרו ועיין בזה בחידושי הלכות:
תוס׳ ד״ה שיודע וכו׳ וקשה לר״ת. עיין עירובין דף יג ע״ב תוס׳ ד״ה שיודע:
אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה, כלומר, אף שבתורה נאמר במפורש שהשרץ טמא הוא, צריכים בסנהדרין חכם מפולפל כל כך, שיוכל להוכיח מן הכתובים האחרים שהשרץ טהור. ורק חכם חריף עד כדי כך ראוי להיות בסנהדרין. ואגב הדברים אמר רב: אני אדון ואטהרנו, כלומר, אני יכול להראות כיצד אפשר להוכיח הוכחה כזו:
Rav Yehuda says that Rav says: They place on the Sanhedrin only one who knows how to render a carcass of a creeping animal pure by Torah law. The judges on the Sanhedrin must be so skilled at logical reasoning that they could even produce a convincing argument that creeping animals, which the Torah states explicitly are ritually impure, are actually pure. Rav said: I will discuss the halakha of the creeping animal and render it pure, i.e., I am able to demonstrate how it is possible to construct such a proof:
ר׳ חננאלתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין יז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין יז., ר׳ חננאל סנהדרין יז. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י סנהדרין יז., תוספות סנהדרין יז., רמ"ה סנהדרין יז., בית הבחירה למאירי סנהדרין יז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין יז., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין יז., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין יז., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין יז., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין יז. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין יז., אסופת מאמרים סנהדרין יז.

Sanhedrin 17a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 17a, R. Chananel Sanhedrin 17a, Rashi Sanhedrin 17a, Tosafot Sanhedrin 17a, Ramah Sanhedrin 17a, Meiri Sanhedrin 17a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 17a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 17a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 17a, Gilyon HaShas Sanhedrin 17a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 17a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 17a, Collected Articles Sanhedrin 17a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144