×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) איִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִילּוּ חֶצְיוֹ חַיָּיב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת; עָבַר עֲבֵירָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה״ (קהלת ט׳:י״ח). בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אוֹבֵד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה.
a person should view himself as though he were exactly half-liable and half-meritorious. In other words he should act as though the plates of his scale are balanced, so that if he performs one mitzva he is fortunate, as he tilts his balance to the scale of merit. If he transgresses one prohibition, woe to him, as he tilts his balance to the scale of liability, as it is stated: “But one sin destroys much good” (Ecclesiastes 9:18), which means that due to one sin that a person transgresses he squanders much good.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי קידושין מ ע״ב} תנו רבנן לעולם יראה אדם את1 עצמו כאילו2 [חציו] זכאי [וחציו]⁠3 חייב עשה4 מצוה אחת אשריו שהכריע את5 עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את6 עצמו לכף חובה שנאמר {קהלת ט:יח} וחוטא אחד יאבד טובה הרבה [בשביל חטא יחידי7 שחטא זה איבד8 ממנו טובה הרבה]⁠9 ר׳ אלעזר ביר׳ שמעון10 אומר לפי שהעולם11 נידון אחר רובו והיחיד נידון12 אחר רובו לפיכך צריך אדם שיראה את עצמו13 כאילו [כל העולם] כולו14 תלוי [עליו]⁠15 עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עברה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל16 העולם כולו לכף חובה שנא׳ וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי17 שחטא זה18 אבד19 ממנו [ומכל]⁠20 העולם כולו21 טובה הרבה22. ר׳ שמעון בן יוחאי אומר אפילו צדיק גמור23 כל ימיו ומרד באחרונה אבד את24 כל הראשונות שנאמר {יחזקאל לג:יב} צדקת25 הצדיק לא תצילנו ביום רשעו26 ואפילו רשע גמור27 כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו [שום] רשעו28 שנאמר {יחזקאל לג:יב} ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו29 [וניהוי]⁠30 כמחצה זכאי ומחצה חייב אמר ריש לקיש31 בתוהה על הראשונות.
{בבלי קידושין מ ע״ב32} וכל33 שאינו לא במקרא [ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב]⁠34: אמ׳ ר׳ יוחנן ופסול35 לעדות [תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה כלב36 ויש אומרים פסול לעדות]⁠37 אמר רב אידי בר אבין38 הלכה כיש אומרין:
סליק פירקא
פרק ב – האיש מקדש
{בבלי קידושין מ ע״ב}39 גרסינן בקידושין כל שאינו לא במקרא ולא במשנה40 ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב אמר ר׳ יוחנן ופסול לעדות. תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה כלב41 ויש אומרים ופסול42 לעדות אמר רב אידי בר אבון43 הלכה כיש אומרים:
1. את: וכן גג, גד, ריצ״ג. חסר ב-גא, גז, גיג, כ״י נ, אשכול, דפוסים.
2. כאילו: כ״י נ: ״כאילו הוא״.
3. חציו, וחציו: גא, גז, גיג, כ״י נ, דפוסים, וכן בריצ״ג, אשכול, וברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ג:ד). גג: ״חצי, וכאילו מחצה״. כ״י א: ״חצי, חצי״. גד: ״חצי, [...]״.
4. עשה: גז: ״עושה״ (קרוב ללשון המשנה שם).
5. את: חסר בכ״י נ.
6. את: חסר ב-גז, גי, כ״י נ.
7. יחידי: גד, גז, גח, גי, גיג, כ״י נ. גא, דפוסים: ״אחד״ (כלשון הפסוק הנדרש).
8. איבד: גיג: ״יאבד״. (כ״י א במאמר בהמשך: ״אבד״.
9. בשביל חטא יחידי ...הרבה: וכן ב-גד, גז, גח, גי, גיג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א כאן, שמא מחמת הדומות, שהרי הביאו במאמר ראב״ש הסמוך.
10. ביר׳ שמעון: חסר ב-גא.
11. שהעולם: גא גג: ״העולם כולו״, וכן גי אחר הגהה. כבהמשך המשפט.
12. נידון: חסר ב-גז, כ״י נ.
13. את עצמו: וכן גז גיג, כבדברי ת״ק. כ״י נ, דפוסים רק: ״עצמו״.
14. כל העולם כולו: גא, גג, גז, גיג, כ״י נ. כבהמשך המשפט. כ״י א: ״עולם כולו״. וכן בהמשך שם. דפוסים: כל העולם.
15. עליו: גא, גז, גיג, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״בזכותו״.
16. כל, כל: גז גח, דפוסים, וכן ברמב״ם שם. חסר בכ״י א, גא, גד, גי, גיג.
17. יחידי: דפוסים: יחיד, כבדברי ת״ק שם.
18. זה: חסר בכ״י נ.
19. אבד: גיג, דפוסים: ״איבד״.
20. ומכל: גא, גח, גיג, דפוסים. כ״י א, כ״י נ ״ומן״.
21. כולו: חסר ב-גיג.
22. בשביל חטא יחידי...הרבה: חסר ב-גז, אך הביאו לעיל בדברי ת״ק.
23. גמור: חסר ב-גח.
24. את: חסר ב-גא, כ״י נ.
25. וצדקת: וכן ב-גא, גד, גיג ריצ״ג ורמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ג:ג). גי, כ״י נ: ״צדקת״ (כנוסח המסורה).
26. רשעו: וכן בריצ״ג היל׳ תשובה, רמב״ם (תשובה ג:ג), ורא״ש כאן. נוסח המסורה ביחזקאל: ״פשעו״.
27. גמור: חסר ב-גיג.
28. שום רשעו: גא, גג, גיג, כ״י נ: ״שום רשעו״, וכן ריצ״ג. כ״י א: ״שם רשעו״. דפוסים: שום רשע.
29. ורשעת...ביום שובו מרשעו: גג, גד עד: ״יכשל בה״.
30. וניהוי: גא, גיג. גג, גד, כ״י נ: ״ונהוי״. דפוסים: וליהוי. כ״י א אחרי הגהה: ״ונדון״.
31. ריש לקיש: וכן גא. גג, גי, גיג, דפוסים: ״ר׳ שמעון בן לקיש״. כ״י נ: ״ר׳ שמעון״.
32. השווה במקביל רי״ף סנהדרין אמצע פרק ג.
33. וכל: כ״י נ, דפוסים: ״כל״.
34. וכל שאינו...הישוב: גח, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695 עד ״במקרא״. כל ההקדמה חסרה בספה״ב (ושם הסתיימה בכך המשנה הסמוכה לפניו).
35. אמ׳ ר׳ יוחנן ופסול: דפוסים: ר׳ יוחנן אומר פסול.
36. הרי זה כלב: ספה״ב. כבה״ג. ובאור זרוע (סי׳ כא). גח, כ״י נ: ״דומה לכלב״, ורן בר״ח. דפוסים: הרי זה ככלב.
37. תנו רבנן...לעדות: גח, ספה״ב, כ״י נ, דפוסים. מובא בר״ח. חסר בכ״י בהמ״ל 695. אך לפי ההמשך נראה שנפלה כאן השמטה מחמת הדומות.
38. כ״י נ מוסיף: ״אמ׳ רב״.
39. ובמקביל ברי״ף שם סוף פרק א.
40. דפוסים מוסיף: ולא בתלמוד.
41. כלב: וכן כ״י נ, דפוס קושטא, כבה״ג, ובאור זרוע (סי׳ כא). דפוסים: ככלב, כבה״ג (דפוס).
42. ופסול: וכן כ״י נ. כ״י הספרייה הבריטית, דפוסים: ״פסול״ כבה״ג.
43. בר אבון: דפוסים: בר אבין. חסר בכ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ.
לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.
אין זה מן הישוב. כדאמרינן בפסחים שפסול הוא לעדות, וחשוד הוא אשפיכות דמים, ואין מתלוין עמו בדרך, ומושבו מושב לצים.
כאילו חציו כו׳ עשה מצוה אחת אשריו כו׳ בחציו חייב וחציו זכאי נמי אמרינן ורב חסד מטה כלפי חסד היינו דהוי בינוני אבל צדיק גמור לא הוי עד שיהיו רוב זכיות כמ״ש התוס׳ לעיל וכן לכף חובה שיהיה רשע גמור לא הוי עד שיהיו רוב עונות ודו״ק:
יראה אדם עצמו כאילו הוא שקול: חציו חייב וחציו זכאי בדיוק, וכאילו הוא במאזנים ששתי הכפות מאוזנות, ולכן אם עשה מצוה אחתאשריו, שהכריע את עצמו בכך לכף זכות, עבר עבירה אחתאוי לו, שהכריע את עצמו בכך לכף חובה, שנאמר: ״וחוטא אחד יאבד טובה הרבה״ (קהלת ט, יח), לומר: בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה.
a person should view himself as though he were exactly half-liable and half-meritorious. In other words he should act as though the plates of his scale are balanced, so that if he performs one mitzva he is fortunate, as he tilts his balance to the scale of merit. If he transgresses one prohibition, woe to him, as he tilts his balance to the scale of liability, as it is stated: “But one sin destroys much good” (Ecclesiastes 9:18), which means that due to one sin that a person transgresses he squanders much good.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רִבִּי אֶלְעָזָר בר׳בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי בשֶׁהָעוֹלָם נִידוֹן אַחַר רוּבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִידוֹן אַחַר רוּבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת; עָבַר עֲבֵירָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחוֹטֶא אֶחָד כּוּ׳. בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁעָשָׂה זֶה, אִבֵּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם טוֹבָה הַרְבֵּה.

Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Since the world is judged by its majority, i.e., depending on whether people have performed a majority of mitzvot or a majority of sins, and an individual is likewise judged by his majority, each person must consider that if he performs one mitzva he is praiseworthy, as he tilts the balance of himself and the entire world to the scale of merit. Conversely, if he transgresses one prohibition, woe to him, as he tilts the balance for himself and the entire world to the scale of liability, as it is stated: “But one sin destroys much good,” i.e., due to one sin that this individual commits, he squanders much goodness from himself and from the entire world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפי שהעולם נידון אחר רובו כו׳ – יראה אדם עצמו כאילו שקול כל העולם שקול כמחצה צדיקים וחסידים ומחצה רשעים וכאילו מעשיו שקולים כמחצה על מחצה עשה מצוה אחת נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים.
לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב כדי שיעורר עצמו להכריע עצמו לכף זכות וכן תמיד ולא עוד אלא שיראה עצמו כמי שכל העולם תלוי בו ר״ל שיהא רואה בעצמו כל העולם כמחצה זכאין וכמחצה חייבין ואת עצמו כחציו חייב וחציו זכאי ונמצא שבמצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם לכף זכות וכן כל כיוצא בדבר זה בכל מה שיהא איפשר לו להעיר את עצמו ובכל יום יעיר את עצמו למצות ויזהר מן העבירות ולא יהא בטוח בעשיית העבירות על סמך מה שעשה מן המצות שאפילו היה צדיק כל ימיו ומרד באחרונה אבד כל הראשונות שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו אלא שהמצות שעשה אם לא נתחרט על שעשאן משתלמות לו בעולם הזה או מקילות בענשו לעולם הבא על דרך מה שאמרו דרך הערה מצננין לו גהינם וכן אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום רשעו אחר שנתחרט על הראשונות שהרי אם לא נתחרט אין כאן תשובה וכבר ביארנו שלא יביאהו מה שיראה מהעדר הסדור לפקפק באמונת גמול ועונש שלפעמים מיסר השם את הצדיק לטובתו וגומל את הרשע לרעתו על הדרך שביארנו דרך הערה אמרו למה צדיקים דומין בעולם הזה לאילן שעומד כלו במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא כלו במקום טהרה כך הקב״ה מביא ייסורין על הצדיקים בעולם הזה שיהיו יורשים העולם הבא שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד ולמה רשעים דומין בעולם הזה לאילן שכלו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו נמצא כלו עומד במקום טומאה כך הקב״ה משפיע טובה לרשעים בעולם הזה כדי שיהיו יורדין במדרגה התחתונה של גהינם שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות:
רש״י בד״ה לפי שהעולם כו׳ רובו כו׳ יראה הד״א:
ראבר״ש אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו כו׳ משום דלת״ק דאיירי ביחיד דריש ליה חוטא אחד מלשון חטא אחד וקאמר ראבר״ש דחוטא ממש קאמר יחיד שחטא דברבים איירי וחוטא אחד מכריע אותן לחובה דהעולם נידון אחר רובו ודקאמר נמי והיחיד נידון אחר רובו לזכות משום דאילו היה לאותו יחיד עצמו רוב עונות גם אם היה העולם מחצה על מחצה לא היה יכול הוא להכריע במצוה אחת שעשה את כל העולם לזכות כיון דהוא גופיה יש לו רוב עונות והוא אינו זוכה במצוה זו איך יזכו הרבים על ידו וע״ד קשוט עצמך ואח״כ קשוט אחרים ודו״ק:
ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו אם יש לו רוב מצוות או רוב עבירות, והיחיד נידון אחר רובו, לכן צריך לחשוב כל אדם בלבו: אם עשה מצוה אחתאשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, ואם עבר עבירה אחתאוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: ״וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ״בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Since the world is judged by its majority, i.e., depending on whether people have performed a majority of mitzvot or a majority of sins, and an individual is likewise judged by his majority, each person must consider that if he performs one mitzva he is praiseworthy, as he tilts the balance of himself and the entire world to the scale of merit. Conversely, if he transgresses one prohibition, woe to him, as he tilts the balance for himself and the entire world to the scale of liability, as it is stated: “But one sin destroys much good,” i.e., due to one sin that this individual commits, he squanders much goodness from himself and from the entire world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ר״שרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: גאֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כָּל יָמָיו וּמָרַד בָּאַחֲרוֹנָה, אִיבֵּד אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ״ (יחזקאל ל״ג:י״ב). דוַאֲפִילּוּ רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה, אֵין מַזְכִּירִים לוֹ שׁוּב רִשְׁעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ״ (יחזקאל ל״ג:י״ב).

Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Even if one was completely righteous all his life and he rebelled by sinning at the end of his life, he loses his early merit, as it is stated: “The righteousness of the righteous shall not deliver him on the day of his transgression” (Ezekiel 33:12). And similarly, even if one was completely wicked all his life and repented in the end, he is no longer reminded of his wickedness, as it is stated in the continuation of the verse: “And as for the wickedness of the wicked, he shall not stumble over it on the day that he turns from his wickedness.”
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד כו׳ אפילו למאי דס״ד השתא דלא מיירי בתוהא על הראשונות מ״מ כיון שמרד באחרונה כדכתיב צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו דהיינו מרד כדאמרינן פ״ב דיומא פשעים אלו המרדים מ״ה לא תצילנו צדקתו של כל ימיו ופריך מ״מ אמאי נימא דמרד אחד שבאחרונות יאבד לו כל צדקתו שכבר עשה ולא יהא אלא כמחצה על מחצה והוי כבינוני ולמה איבד כל צדקתו בשביל מרד אחד ומשני דמסתמא כיון דמרד באחרונה ויודע את רבונו הרי הוא תוהא על הראשונות ואבד כל צדקתו של כל ימיו ומפרש״י נראה דלא מקשה ומשני ליה אלא בצדיק שמרד פ״א באחרונה למה יאבד צדקתו של כל ימיו אבל מן הרשע ל״ק ליה מידי שאמר בו לא יכשל ביום שובו מרשעו דמפורש ביה בהדיא דאיירי ששב מרשעו של כל ימיו ונתכפר לו כבר ולכך אין מזכירין לו רשעו כלל וק״ל:
ר׳ שמעון בן יוחי אומר: אפילו היה צדיק גמור כל ימיו ומרד (פשע ועבר) באחרונה (בסוף ימיו) — איבד את הזכויות הראשונות, שנאמר: ״צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו״ (יחזקאל לג, יב). ולהיפך: אפילו היה רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונהאין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר: ״ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו״ (שם).
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Even if one was completely righteous all his life and he rebelled by sinning at the end of his life, he loses his early merit, as it is stated: “The righteousness of the righteous shall not deliver him on the day of his transgression” (Ezekiel 33:12). And similarly, even if one was completely wicked all his life and repented in the end, he is no longer reminded of his wickedness, as it is stated in the continuation of the verse: “And as for the wickedness of the wicked, he shall not stumble over it on the day that he turns from his wickedness.”
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְנֶיהֱוֵי כְּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת וּמֶחֱצָה זָכִיּוֹת! אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הבְּתוֹהֶא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת.:

The Gemara asks: But an individual who performed mitzvot all of his life and then sins should at least be like one whose acts have been half sins and half merits, i.e., each should be of equal weight. Why, then, is he pronounced guilty? Reish Lakish said: This is not referring to an individual who has merely sinned but to one who regrets all the initial mitzvot he performed in the past. In this case the mitzvot he performed are not taken into account.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וניהוי – צדיק שמרד כמחצה עונות וכמחצה זכיות ולמה איבד את הראשונות.
בתוהא – מתחרט על כל הטובות שעשה.
ושואלים: וניהוי [ושיהיה] זה שעשה כל ימיו מצוות ואחר כך עבר עבירה — לפחות כמחצה עונות ומחצה זכיות, וייחשבו אלה כנגד אלה! ולמה הוא נידון לכף חובה? אמר ריש לקיש: כאן אין מדובר במי שרק עבר עבירה אלא בתוהא (מתחרט) על כל המצוות הראשונות שעשה שאז אין נחשבות לו המצוות שעשה כלל.
The Gemara asks: But an individual who performed mitzvot all of his life and then sins should at least be like one whose acts have been half sins and half merits, i.e., each should be of equal weight. Why, then, is he pronounced guilty? Reish Lakish said: This is not referring to an individual who has merely sinned but to one who regrets all the initial mitzvot he performed in the past. In this case the mitzvot he performed are not taken into account.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַחוּט הַמְשׁוּלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק״ (קהלת ד׳:י״ב). ווְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּישּׁוּב.:

MISHNA: Anyone who is engaged in the study of Bible, and in the study of Mishna, and in the desired mode of behavior, i.e., he performs labor and generally acts in an appropriate manner, will not be quick to sin, as it is stated: “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). One who is involved in all three of these activities will not sin easily. And anyone who does not engage in the study of Bible, nor the study of Mishna, nor the desired mode of behavior, is not part of society, i.e., he is not considered a civilized person at all.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכל המחזיק בשלשתן וכו׳ החוט המשולש לא במהרה ינתק. גדול שנאמר במי שנהנה מיגיעו יותר ממה שנאמר בירא שמים, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעה״ב, ואלו בירא שמים לחודיה שהוא מטיל עצמו על הצבור, נאמר אשרי איש ירא את ה׳. לפי שפעמים עינו צרה בשלות העשירים שמרעיבין אותו, ואין מרחמין עליו. אי נמי שמרוב עניו לא יוכל לגמול חסדים לבני אדם, וזה שנהנה מיגיעו יכול לגמול, ונמצא שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים שהעולם עומד עליהם.
[גמ׳] אינו מן הישוב. אינו מקפיד על דבר שהוא כבוד לו ואין לו בשת.
כל שיש במקרא ובמשנה ובדרך ארץ כו׳ פירש הרמב״ם דרך ארץ שמשאו ומתנו בנחת עם הבריות עכ״ל וה״ה לשאר מדות טובות אלא דנקט הך מדמייתי עליה דמתניתין הך דדרש בר קפרא רגזן לא כו׳ ולאדם טוב כו׳ כדלקמן ומיהו לא סגי ליה בדרך ארץ לחוד בלא מקרא ומשנה כדאמרינן ולא ע״ה חסיד וק״ל:
כל שישנו במקרא כו׳ בגמרא אמר ר״א בן צדוק כו׳. לכאורה לא שייך הא מילתא דרבי אלעזר ב״צ כלל אמתני׳ דהכא אלא אמתניתין דלעיל דאיירי בכה״ג דיסורין לצדיקים היינו כדי להטיבן באחריתן וכדמוקי ליה אביי דעבדין ליה יום טב ויום ביש וכן כתב מהרש״א ז״ל בחידושי אגדות וכן הוא בסדר עין יעקב אלא דמייתי בעין יעקב נמי הן מילתא דוכבר היו רבי טרפון וזקנים מהלכין בדרך נמי אמתניתין דלעיל ולכאורה שייך טפי אמתניתין דהכא דאילו במתניתין דלעיל דאיירי בשאר מצות לא אשכחן דמצילין מן החטא כ״א בתורה לחוד קתני במתניתין דהכא דכל שישנו במקרא ובמשנה לא במהרה חוטא והיינו כמו שנמנו ורבו בעליית בית נתזה בלוד שתלמוד גדול כן נראה לי ובחידושי אגדות כתב מהרש״א קצת בענין אחר עיין שם ומה שכתבתי נ״ל יותר נכון דאפשר דהיינו נמי דמסיק שהתלמוד מביא לידי מעשה והיינו נמי האי טעמא גופא דלא במהרה חוטא ודו״ק:
א משנה כל שישנו (שיש בו) במקרא ובמשנה ובדרך ארץ, שעושה מלאכתו ושאר מעשיו כיאות — לא במהרה הוא חוטא, שנאמר: ״והחוט המשלש לא במהרה ינתק״ (קהלת ד, יב), שאם יש בו שלושה אלה, אינו מגיע לידי עבירה. וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץאינו מן היישוב, כלומר אינו נחשב אדם כלל.
MISHNA: Anyone who is engaged in the study of Bible, and in the study of Mishna, and in the desired mode of behavior, i.e., he performs labor and generally acts in an appropriate manner, will not be quick to sin, as it is stated: “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). One who is involved in all three of these activities will not sin easily. And anyone who does not engage in the study of Bible, nor the study of Mishna, nor the desired mode of behavior, is not part of society, i.e., he is not considered a civilized person at all.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי צָדוֹק: לְמַה צַדִּיקִים נִמְשָׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טוּמְאָה; נִקְצַץ נוֹפוֹ, כּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה. כָּךְ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִים עַל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד״ (איוב ח׳:ז׳).

GEMARA: Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: To what are the righteous in this world compared? To a tree that is standing entirely in a pure place and its branches hang over an impure place. If its branches are cut, it will stand entirely in a pure place. So too, the Holy One, Blessed be He, brings afflictions upon the righteous in this world to cleanse them of their few sins. He makes them suffer so that they will inherit the World-to-Come entirely, as it is stated: “And your beginning was in pain, your end shall greatly increase” (Job 8:7).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למה צדיקים דומים בעולם הזה – ביסורין הבאים עליהם.
ונופו – כלומר מעט ממנו.
נקצץ – ממנו נופו.
כך – נפרעין מן הצדיקים מעט עונות שבידם ונמצאו כולם נקיים.
למה צדיקים נמשלים בעוה״ז כו׳. עי׳ פרש״י ומתוך הענין דכל זה המשל לא שייך אהך מתני׳ דהכא אלא אסוגיא דמתני׳ לעיל דמחלק בין רוב זכיות ובין רוב עונות ומדמה את האדם לאילן כמו שכתוב כי האדם עץ השדה הוא דכמו שהאילן עושה פירות בענפיו כן האדם עושה פירות ומעשים באבריו ודימה את הצדיק ברוב זכיות שלו ומיעוט עונות לאילן שכולו כו׳ דהיינו שכל ענפיו שעושין פירות עומדים במקום טהרה ונופו אחד שעושה פירות נוטה למקום טומאה שמאהיל על הטומאה נקצץ אותו נוף א׳ הרי כולו במקום טהרה כן הוא בצדיק שרובו זכיות מקום טהרה ונופו א׳ שנוטה למקום טומאה דהיינו עון יחידי שבו נקצץ אותו נוף ועון בעוה״ז ע״י יסורין הרי כולו טהרה בעוה״ב וכן כל הדברים בהיפך לגבי הרשעים מסיים בהו כדי להורידן למדריגה כו׳ משום דיש רשעים דנידונין בגיהנם ואח״כ מצפצפין ועולין כדאמרינן פ״ק דר״ה קאמר הכא שאלו רשעים שכבר קבלו שכרן משלם על מיעוט זכיות שלהן בעוה״ז אין עולין בעוה״ב מן הגיהנם ויורדין למדרגה כו׳ ומייתי קרא בצדיק ראשיתך מצער וגו׳ ר״ל בעוה״ז תקבל עונשך על המצער ומיעוט עון ואחריתך תקבל שכר על סגי ורוב זכיות שלך או שיהיה מצער מלשון צער ויסורין לפי הדרש וברשע קאמר יש דרך ישר וגו׳ דהיינו דרך יחידי ומעשה ישר שהיה בו יקבל שכרו בעוה״ז אבל באחרית יקבל עונשו על דרכי מות לשון רבים דהיינו על רוב עונות שבו ודו״ק:
ב גמרא אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק: למה צדיקים נמשלים בעולם הזהלאילן שכולו עומד במקום טהרה, ונופו (ענפיו) נוטה למקום טומאה, ונמצא שחלק מהאילן נמצא במקום טמא. אם נקצץ נופוכולו עומד במקום טהרה. כך הקדוש ברוך הוא מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה אם נטו קצת למקום טומאה ועבירה, ומייסר אותם (״קוצץ נופו״) — כדי שיירשו העולם הבא בשלימות, שנאמר: ״והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד״ (איוב ח, ז).
GEMARA: Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: To what are the righteous in this world compared? To a tree that is standing entirely in a pure place and its branches hang over an impure place. If its branches are cut, it will stand entirely in a pure place. So too, the Holy One, Blessed be He, brings afflictions upon the righteous in this world to cleanse them of their few sins. He makes them suffer so that they will inherit the World-to-Come entirely, as it is stated: “And your beginning was in pain, your end shall greatly increase” (Job 8:7).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּלְמָה רְשָׁעִים דּוֹמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טוּמְאָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טָהֳרָה; נִקְצַץ נוֹפוֹ, כּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טוּמְאָה. כָּךְ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ לָהֶן טוֹבָה לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְטוֹרְדָּן וּלְהוֹרִישָׁן לַמַּדְרֵיגָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת״ (משלי י״ד:י״ב).:

And to what are the wicked in this world compared? To a tree that stands entirely in an impure place and whose branches hang over a pure place. If its branches are cut off, it stands entirely in an impure place. So too, the Holy One, Blessed be He, bestows good upon the wicked in this world for the few mitzvot they have performed, in order to expel them and banish them to the lowest level of Gehenna in the future, as it is stated: “There is a way which seems right to a man, but its end are the ways of death” (Proverbs 14:12).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולמה רשעים דומין בעולם הזה – בטובה שמשפיעים להם.
נופו – מעט ממנו אף אלו יש בידם מיעוט טובות וזכיות.
נקצץ נופו – קבלת שכרם היא קציצת נופם.
למדרגה – אשולויי״א כדרך שעושין מדרגות לחריצין שסביבות המגדלים כשמגביהי׳ קרקעיתן.
יש דרך ישר לפני איש – כשרואין הרשעים שלותן נראית דרכם בעיניהם ישרה ואחריתה של אותה שלוה הזמנת דרכי מות היתה.
ולמה רשעים דומים בעולם הזהלאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה. אם נקצץ נופוכולו עומד במקום טומאה. כך הקדוש ברוך הוא משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה על מעט מצוות שעשו (״נופו״) כדי לטורדן (לגרשם) ולהורישן למדריגה התחתונה לעתיד לבוא, שנאמר: ״יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות״ (משלי יד, יב).
And to what are the wicked in this world compared? To a tree that stands entirely in an impure place and whose branches hang over a pure place. If its branches are cut off, it stands entirely in an impure place. So too, the Holy One, Blessed be He, bestows good upon the wicked in this world for the few mitzvot they have performed, in order to expel them and banish them to the lowest level of Gehenna in the future, as it is stated: “There is a way which seems right to a man, but its end are the ways of death” (Proverbs 14:12).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּכְבָר הָיָה רִבִּי טַרְפוֹן וּזְקֵנִים מְסוּבִּין בַּעֲלִיַּת בֵּית נִתְזָה בְּלוֹד. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵילָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: תַּלְמוּד גָּדוֹל אוֹ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל? נַעֲנָה רִבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. נַעֲנָה ר״ערִבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: זתַּלְמוּד גָּדוֹל. נַעֲנוּ כוּלָּם וְאָמְרוּ: תַּלְמוּד גָּדוֹל, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה.

In connection to the mishna’s statement about the importance of Torah study, the Gemara relates the following incident: And there already was an incident in which Rabbi Tarfon and the Elders were reclining in the loft of the house of Nit’za in Lod, when this question was asked of them: Is study greater or is action greater? Rabbi Tarfon answered and said: Action is greater. Rabbi Akiva answered and said: Study is greater. Everyone answered and said: Study is greater, but not as an independent value; rather, it is greater as study leads to action.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בית נתזה – שם האיש.
שהתלמוד מביא לידי מעשה – נמצאו שניהם בידו.
תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה – תימה דאמר בספ״ק דב״ק (דף יז.) ר׳ יוחנן משי ידיה ומנח תפילין והדר אמר לן קיים אמרינן לימד לא אמרי׳ ופריך והא אמר מר גדול תלמוד תורה שהתלמוד מביא לידי מעשה פירש בקונטרס מי נתלה במי קטן נתלה בגדול וא״כ כיון דאמר קיים כל שכן לימד שאינו חשוב כל כך אלמא מוכח התם מהכא דמעשה גדול וי״ל דהתם הכי פי׳ והדר אמר לן קיים אמרינן לימד לא אמרינן ופריך התם והאמר מר גדול תלמוד שמביא לידי מעשה א״כ היאך קיים אם לא לימד וכיון שאנו אומרים לו קיים הרי אומרים לו לימד ואת אמרת קיים אמרינן לימד לא אמרי׳ ומשני הא למיגמר הא לאגמורי כלומר למגמר לדידיה ודאי מעשה עדיף אבל לאגמורי אחרינא ודאי עדיף טפי ממעשה והלכך לימד לאחריני לא אמרי׳ וי״מ דאדם שלא למד עדיין ובא לימלך אם ילמוד תחילה או יעסוק במעשה אומרים לו למוד תחלה לפי שאין עם הארץ חסיד אבל אדם שלמד כבר המעשה טוב יותר מלימוד.
תלמוד ומעשה תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה ונמצאו שניהם בידו וביאור דבר זה הוא שאם באה לידו מצוה ממצות שאין שעתן עוברת והוא צריך לתלמוד ראוי להקדים את התלמוד למצוה ומכל מקום אם אינו צריך ללמוד אינו דוחה מצוה שלו בשביל ללמד אחרים וכן ביארנוה בסוף ראשון של קמא:
נענה רבי עקיבא ואמר גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה – פי׳ שהתלמוד שתיהן בו שהוא בעצמו מעשה שהוא מצוה מביא לידי מעשה. והא דאמרי׳ בפ״ק דב״ק על חזקיהו מלך יהודה שכשמת הביאו ספר תורה והושיבוהו על מטתו אמרו קיים זה מה שכתוב בזה ואמרי׳ עלה אמר רבה בר חנא כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן למשאל שמעתתא כי הוה אזיל לבית הכסא נפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך והדר אמר לן קיים אמרינן למד לא אמרינן.
ומקשין והאמר מר גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ופירש״י ז״ל והדר אמר לן חכם שמת אין אומרים למד זה מה שכתוב בזה שזה דבר גדול הוא אלא אומרי׳ קיים זה מה שכתוב בזה כמו שאמרו בחזקיהו ופריך למימרא דתלמוד עדיף ממעשה והא אמרינן גדול תלמוד שמביא לידי מעשה וכיון שתולה התלמד במעשה אלמא מעשה עדיף שהקטון נתלה בגדול ושמעינן משמעתין דהכא דליתא לפי׳ של רבינו ז״ל דבהדיא מייתינן ליה הכא לומר שהתלמוד גדול מן המעשה.
אבל עיקר הפירוש שם ברבי יוחנן הוה אזיל לבית הכסא ומשי ידיה ומנח תפילין והדר א״ל מאי דבעו מיניה ויהיב טעמא למילתיה למה מניח תפילין מקמא דלגמרינהו משום הא דתניא גבי חזקיהו קיים זה מה שכתוב בזה קיים אמרינן למד לא אמרינן שהרי חזקיהו שתיהם היו בו ומשבחין אותו בגדולה שבהן דהיינו קיים ופרכינן למימרא דמעשה עדיף והאמר מר גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה אלמא תלמוד עדיף ופרקינן כאן למגמר נפשיה כאן לאגמורי לאחריני דלמגמר נפשיה תלמוד עדיף ששתיהן בו כדאמרן ולאגמורי לאחריני מעשה עדיף והיינו דאמר קיים אמרינן למד לא אמרינן אבל ה״ה דאמרי׳ למד. מפי מורי נר״ו.
ויש אומרים פסול לעדות פר״ח כשאוכל משל אחרים אבל משל עצמו לא דגרסינן בירושלמי דמעשרות רבי שמעון היה אכיל בשוק חזייה רבי מאיר א״ל אין שבח לת״ח לאכול בשוק ובשל גרמיה ע״כ ומדלא אמר ליה אלא אין שבח מכלל דר׳ יוחנן דאמר פסול לעדות היינו בשל אחרים ובגוזל פחות משוה פרוטה דאי לא תיפיק ליה דמפסיל משום גזלן ור״ת ז״ל פירש דהכא בפת שהוא גנאי גדול לאכלו ולברך בשוק וההוא דירושלמי בפירות ולת״ח הוא גנאי ולא לאחר. כל שמחזיק בתורה ובמשנה ובדרך ארץ עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
תוס׳ בד״ה תלמוד גדול כו׳ קיים אמרינן לימד לא אמרינן כו׳ כצ״ל וכן בכל הדיבור צ״ל לימד. ונ״ב פי׳ דמסיק לשם כבוד גדול שעשו לחזקיהו מלך יהודה דאפקו לס״ת והניחו על המטה והאידנא לא עבדינן אי נמי אף האידנא עבדינן הכי אלא שהתם אמרו קיים זה מה שכתוב בתורה אבל האידנא לא אמרינן ורבי יוחנן ס״ל התם דאפילו קיים אמרינן אלא לימד לא אמרינן האידנא:
בד״ה תלמוד גדול כו׳ וי״ל דהתם כו׳ כלומר למיגמר לדידיה ודאי מעשה עדיף כו׳ עכ״ל צ״ע בדבריהם דמי הכריחם לומר לדברי המתרץ דליגמר לדידיה מעשה עדיף ואימא דהמתרץ ודאי שבק סברת המקשה דבין למגמר לדידיה ובין לאגמורי לאחריני תלמוד עדיף אלא דהמתרץ השיב לו הא דאמר לימד לא אמרינן היינו לימד לאחריני דבההיא ודאי דאפשר דקיים אמרינן ולא לימד אבל הלימוד עדיף ממעשה בין לאגמורי לאחריני ובין למגמר נפשיה דבהכי ע״כ מתוקמא הא דקאמר דהתלמוד גדול שהוא מביא לידי מעשה כדמוכח הכא כמו שהקשו בקושייתם וכן מוכיחין לשון התוס׳ בסוף פ״ק דב״ק שלא הזכירו שם בתירוצם לדברי המתרץ אלא שהתלמוד עדיף ממעשה ולא הזכירו שם גבי למגמר לדידיה שהמעשה עדיף מהתלמוד כמ״ש כאן ויש ליישב דבריהם דהכא כיון דע״כ לימד לאחריני עדיף טפי מלימד לדידיה דהא לימד לאחריני לא אמרינן אע״ג דודאי לימד לדידיה אמרינן כיון דקיים אית לן למימר נמי דמעשה עדיף מלימד לדידיה כסברת רש״י דמי נתלה במי דקטן נתלה בגדול דהא סתמא קאמר דלימד לא אמרינן דמשמע בין לימד לאחריני ובין לדידיה ואי הוה אמרינן דלימד לדידיה עדיף ממעשה או שוה למעשה הדרן קושיין לדוכתיה כיון דקיים אמרינן לימד לדידיה נמי אמרינן אבל אי הוה גרע ממעשה ניחא דע״כ לימד לא אמרינן היינו לאחריני והא דקאמר הכא דתלמוד מביא לידי מעשה היינו דוקא בלימד לאחריני וה״ק תלמוד לאחריני גדול ממעשה משום שמביא לידי מעשה את הרבים שלומדין ממנו ותו לא מידי ודו״ק:
בא״ד וי״מ דאדם שלא למד עדיין כו׳ א״ל למוד תחילה כו׳ אבל אדם שלמד כבר כו׳ עכ״ל ר״ל דכך היה סברת המקשה דאדם שלא למד כו׳ ובהכי איירי הך דשמעתין דהתלמוד עדיף ממעשה שמביא אותו לידי מעשה אבל התם דומיא דחזקיה קאמר שכבר למד כיון שהתלמוד מביא לידי מעשה וזה כבר למד מעשה דידיה עדיף ואמאי קאמר קיים אמרינן ולימד לא אמרינן ומשני ליה הא למגמר לדידיה ודאי דמעשה עדיף ליה כיון שכבר למד אבל למגמר לאחריני עדיף ממעשה אע״ג שכבר למד לדידיה ובהכי איירי דלימד לא אמרינן דהיינו לאחריני וק״ל:
וכבר היה ר׳ טרפון כו׳ נשאלה שאלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה כו׳. מהאי לישנא וכבר כו׳ משמע דקאי אדלעיל מיניה לא ידענא מה שייך הך מלתא אסוגיא דלעיל ולפי מה שכתבנו דהך סוגיא דלעיל לא שייכא אהך מתני׳ דהכא אלא אסוגיא דמתניתין דלעיל ניחא דהאי דאמר וכבר קאי אמתני׳ דהכא דשנינו בה כל שישנו במקרא במשנה דהיינו שני חלקים למודה של תורה ובדרך ארץ הוא מעשה המדות הטובות בקיום שלשתן לא במהרה ינתק ולא ידענא איזה מהן עיקר כדמשמע בקרא דמייתי דאחד מהן עיקר וגדול ביניהם מדלא כתיב וחוטין שלשה לא במהרה ינתקו אלא וחוט אחד שהוא משולש ע״י שנים שעמו לא במהרה ינתק החוט העיקר מהם וע״ז אמר כי כבר נסתפקו בזה ר׳ טרפון והזקנים איזה מהן עיקר והגדול ביניהם ומה שיש לדקדק עוד בזה עיין בחידושי הלכות הכא ובסוף פ״ק דב״ק וק״ל:
גדול תלמוד שקדם לחלה מ׳ שנה כו׳ וה״ה דהמ״ל שקדם לג׳ מצות שנצטוו בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה כדאמרינן פרק כ״ג אלא דלא חשיב הכא אלא מצות התלויות בארץ ולא נקט ערלה וכלאים אף על פי שהם תלוים בארץ נוהגין גם בחו״ל כדתנן פ״ק ועי״ל דלא חשיב הכא אלא הנהו ודאי שנתקיימו בזמנו דקאמר בכ״א משא״כ הנהו ג׳ שלא נתקיימו בכניסתן לארץ כמצותן וק״ל:
ג כיון שהוזכרו במשנה זו וקודמתה מעלות התורה, מביאים מעשה זה: וכבר היה ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד. נשאלה שאילה (שאלה) זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה ר׳ טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה ר׳ עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול אבל לא מצד עצמו, אלא מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה.
In connection to the mishna’s statement about the importance of Torah study, the Gemara relates the following incident: And there already was an incident in which Rabbi Tarfon and the Elders were reclining in the loft of the house of Nit’za in Lod, when this question was asked of them: Is study greater or is action greater? Rabbi Tarfon answered and said: Action is greater. Rabbi Akiva answered and said: Study is greater. Everyone answered and said: Study is greater, but not as an independent value; rather, it is greater as study leads to action.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּדוֹל תַּלְמוּד, שֶׁקָּדַם לַחַלָּה אַרְבָּעִים שָׁנָה, לַתְּרוּמוֹת וְלַמַּעַשְׂרוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע, לַשְּׁמִיטִּים שִׁשִּׁים וְאַחַת, לַיּוֹבְלוֹת מֵאָה וְשָׁלֹשׁ.

It is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Torah study is greater, as it preceded the mitzva of separating ḥalla by forty years. The Torah was given to the Jewish people soon after they left Egypt, whereas the mitzva of separating ḥalla came into effect only after they entered Eretz Yisrael. And it preceded the mitzva of terumot and tithes by fifty-four years, as the Jews become obligated in these mitzvot only fourteen years after they entered Eretz Yisrael, once they had conquered and divided the land. Furthermore, the Torah preceded the observance of Sabbatical Years by sixty-one years, as they began to count the seven-year cycle only once they had divided the land. Finally, it preceded the Jubilee Years by 103 years, as the fifty-year count to the first Jubilee Year began only after they had divided Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גדול תלמוד תורה שקדם לחלה ארבעים שנה – כשיצאו ממצרים נתנה להם תורה בחדש השלישי ובחלה לא נתחייבו עד שנכנסו לארץ דכתיב בבאכם ואמר מר (ספרי פ׳ שלח לך) משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה דכתיב בהו כי תבאו וכאן נאמר בבאכם משנכנסו לה ובתרומות ומעשרות לאחר כיבוש וחילוק דכתיב תבואת זרעך שיהא כל אחד מכיר חלקו והן י״ד שנים הרי נ״ד ומשם התחילו למנות שמיטין כדאמרינן בערכין (דף יב:) ועשו שמיטה לסוף שבע הרי ס״א שנים ולסוף נ׳ עשו יובל הרי ק״ג.
שם תניא רבי יוסי אמר גדול תלמוד שקדם לחלה כו׳ עיין פרש״י ונ״ל דעיקר הראיה דאף על גב דחלה ותרומה ושמיטין לא נהגו עד כניסתן לארץ אפ״ה נצטוו בכל דקדוקי פרטיהן מיד דבשמיטה כתיב בהדיא בהר סיני שנצטוו בכל פרטיהן מסיני וחלה נאמרה בשנה שניה אף שכבר נגזרה גזירת מרגלים שלא יבואו לא״י עד לאחר מ׳ שנה ואפ״ה ציוה אותם מיד כדי שיהא שכר תלמוד בידן כן נ״ל וכ״כ בחידושי מהר״י מטראני ז״ל ומה שיש לדקדק עוד בענין תלמוד גדול או מעשה גדול שהביאו התוס׳ בד״ה לימוד גדול כתבתי בסוף פ״ק דבבא קמא:
סליק פרק האשה נקנית
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יוסי אומר: גדול תלמוד תורה שקדם למצות חלה ארבעים שנה, שתורה ניתנה לישראל מיד בצאתם ממצרים ובמצות חלה נתחייבו רק בבואם לארץ. וקדם למצות תרומות ולמעשרות חמשים וארבע שנים שלא נתחייבו בהן אלא לאחר ארבע עשרה שנים של כיבוש וחלוקת הארץ אחר כניסתם לארץ. לשמיטים (מצות שמיטה) ששים ואחת שנה, שרק לאחר חלוקת הארץ החלו למנות את השנים עד לשנה השביעית. ליובלות מאה ושלש שאף מנין היובל הראשון החל רק מסוף חלוקת הארץ.
It is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Torah study is greater, as it preceded the mitzva of separating ḥalla by forty years. The Torah was given to the Jewish people soon after they left Egypt, whereas the mitzva of separating ḥalla came into effect only after they entered Eretz Yisrael. And it preceded the mitzva of terumot and tithes by fifty-four years, as the Jews become obligated in these mitzvot only fourteen years after they entered Eretz Yisrael, once they had conquered and divided the land. Furthermore, the Torah preceded the observance of Sabbatical Years by sixty-one years, as they began to count the seven-year cycle only once they had divided the land. Finally, it preceded the Jubilee Years by 103 years, as the fifty-year count to the first Jubilee Year began only after they had divided Eretz Yisrael.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מֵאָה וְשָׁלֹשׁ? מֵאָה וְאַרְבַּע הַוְיָין! קָסָבַר יוֹבֵל מִתְּחִילָּתוֹ הוּא מְשַׁמֵּט.

The Gemara asks: Why does the baraita state 103 years? It was actually 104 years. If one adds fifty to the fifty-four years that passed before the Jews began fulfilling the mitzvot dependent on the land, one arrives at a total of 104. The Gemara answers: This tanna maintains that the Jubilee Year releases slaves and returns fields to their original owners from the start of the year. Therefore, 103 years passed before the mitzva of the Jubilee Year took effect.
רי״ףרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתחילתו משמט – מתחילת השנה מיו״כ עבדים נפטרים ושדות חוזרות ועדיין לא עברו אלא מ״ט אבל שביעית אינה משמטת אלא בסופה דכתיב (דברים טו) מקץ שבע שנים לסוף שבע שנים כל שנה שביעית במנין ס״א.
גמרא קסבר יובל מתחלתו הוא משמט –. האי קסבר לאו דוקא דליכא שום פלוגת׳ דבי״ה עבדי׳ נפטרים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן:
ותוהים: מדוע אמר מאה ושלש שנים? הלא מאה וארבע הויין [הן] שיש להוסיף חמישים שנה על חמישים וארבע השנים שמהן החלו לקיים מצוות התלויות בארץ! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] כי יובל מתחילתו (מתחילת השנה) הוא משמט לענין שילוח עבדים והחזרת קרקעות, ולכן עברו מאה ושלש שנים עד שחלה מצות היובל.
The Gemara asks: Why does the baraita state 103 years? It was actually 104 years. If one adds fifty to the fifty-four years that passed before the Jews began fulfilling the mitzvot dependent on the land, one arrives at a total of 104. The Gemara answers: This tanna maintains that the Jubilee Year releases slaves and returns fields to their original owners from the start of the year. Therefore, 103 years passed before the mitzva of the Jubilee Year took effect.
רי״ףרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּכְשֵׁם שֶׁהַלִּימּוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, כָּךְ דִּינוֹ קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, כִּדְרַב הַמְנוֹנָא, דַּאֲמַר רַב הַמְנוֹנָא: חאֵין תְּחִילַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֵלָּא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן״ (משלי י״ז:י״ד).

And just as study comes before action, i.e., the mitzva of Torah study takes precedence over other mitzvot, so too, the judgment concerning Torah study precedes the judgment for an action of the performance of a mitzva. This is in accordance with the statement of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: The beginning of a person’s judgment is only concerning matters of Torah, as it is stated: “The beginning of judgment is as one lets out water” (Proverbs 17:14). This is understood to refer to the sin of neglecting Torah, as the Torah is compared to water, which brings life to the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פטר
פטרא(סוכה מה:) יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין וכו׳ פי׳ ר״ש בן יוחאי היה במערה י״ג שנים ונראה לו אלהים בדרך גודל כבודו והיה אומר יכול אני לפטור את העולם כגון האמור בסדום אם אמצא שם כך וכך צדיקים ונשאתי. מיום שנבראתי ועד עכשיו כלומר בזכותו יתקיים העולם ולא ישחיתהו האלהים ואפי׳ אם אין שם צדיק אחר ואם בני עמי זכותינו מגנת משנברא העולם ועד עכשיו. ואם יותם בן עוזיהו עמנו מגינים על כל באי העולם שלא תהא כלייה כגון המבול. ומאי שנא אילו שלשה שנתברר אצלו שכל הצדיקים קבלו בעולם הזה מעין השמור לעולם הבא ואילו לא קבלו כלום לכך זכותם גדולה משאר הצדיקים. (קידושין מ:) אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון פי׳ התורה נמשלת כמים שנאמר הוי כל צמא לכו למים ראשית הדין. פטיר ועטיר עיין בערך טצהר. (ירושלמי בפרק אין מעמידין) אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר במה היו עוסקין בק״ש הה״ד ודברת בם וכו׳ (גיטין סה) פטרוה פרנסוה ושלח רצוצים חפשים תרגום פטרו דהוו אניסין בני חורין.
ערך גדל
גדלב(כתובות ה: מנחות יא.) מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל כבר פירוש בערך אצבע. (קידושין מ) גדול תלמוד שהתלמוד מביא את האדם לידי מעשה תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר גדול תלמוד שהתלמוד קודם לחלה מ׳ שנה וכו׳ (בבא קמא יז) רבי יוחנן אמר קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולא אמרינן והא אמר מר גדול התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ופרקינן ולא קשיא הא למגמר הא לאגמורי פי׳ למיגמר הוא תלמוד גדול שהתלמוד מביאו לידי מעשה לאגמורי הוא לאחריני מעשה גדול ש״מ דלמיגמר הוא ולאיעסוקי קמיה רביה טפי עדיף וקדים על לאגמורי הוא לאחריני. (נדרים סב) רבי אלעזר בר צדוק אומר עשה דברים לפועלן ודבר בהן לשמן ואל תעשם עטרה להתגדל בהם וכו׳ (בבא בתרא קנה) חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול פי׳ אלא אם נעשה המוכר גדול.
ערך קשת
קשתג(ברכות נט.) על הקשת כשרואה אותו מברך בא״י אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו (קידושין מ) והא תנן כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם רבה אמר זה המסתכל בקשת פי׳ מהרהר בלבו שיש דמות כדכתיב כמראה הקשת וגו׳ והרואה בקשת אסור לו להסתכל בו היינו הבטה ביותר כדי שלא יראה דמות כבוד ה׳ אלא יהפוך פניו ממנו ויברך וכדכתיב בסופיה דקרא ואפול על פני וגו׳ (סנהדרין צב.) כל המסתכל בערוה קשתו ננערת שנאמר עריה תעור קשתך פי׳ ערוה של אשה קשת שלו ננערת אבר שלו מתחסרת להזריע שנא׳ עריה משמע ערוה כלומר אם מסתכל אתה בערוה נעור קשתך (יבמות יז) מתרמוד מאי טעמא לא וכו׳ עד שיתא אלפי קשתוי שנפנו על בנות ירושלים שנאמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה (בראשית רבה נו) ויירש זרעך את שער אויביו זה תרמוד וכו׳ עד בחרבן ראשון העמידה פ׳ אלפים קשתים וכו׳. ס״א כשטים. ס״א קשטים. לא יורה שם חץ תרגומו לא יקשות תמן גיר.
ערך שף
שףד(סוטה ו בבא קמא צב. מכות יא:) עאל איבריה לשיפא פי׳ ארון (קידושין מ) מאן גרס לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי זה הפי׳ למאן דגריס לא הוה מעייל איבריה לשפא פי׳ זרועו היה עומד חוץ לארון ואח״כ נכנס ולמאן דגריס היו עצמותיו מגולגלין פי׳ חזרו איבריו למקומן כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה (א״ב פי׳ בל״י ארגז ותיבה).
ערך תה
תהה(נדרים ט:) היינו טעמא כשהן תוהין נודרין כשהן מטמאין ורבים עליהון ימי נזירות מתחרטין (נדרים כא:) ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי אמר להו כדו תהית א״ל לא ושרייה (קידושין מ) אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות פי׳ מתחרט על הזכיות כדכתיב וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ תרגום ירושלמי והוה תהי מן קדם ה׳ נחמתי כי עשיתים והנחם על הרעה (בילמדנו בריש אחרי מות) תהות לפני הקב״ה שמתו וכו׳.
א. [פרייא מאכען.]
ב. [דוים, גרויס, ריהמלך.]
ג. [רעגען בויגען.]
ד. [שראנקן, קיסטען.]
ה. [ציטטערן. פירכטען. בערייען.]
תחילת דינו – ליום הדין תחילת תביעות שעליו מפני מה לא עסקת בתורה.
פוטר מים – הפורק עול תורה ראשית מדון הוא תחילת דינו ואין מים אלא תורה דכתיב (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים.
אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – והא דאמר בפרק במה מדליקין (שבת לא.) כשמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה היינו דווקא לענין שאלה ששואלין לו על משא ומתן אבל מ״מ נפרעים ממנו תחלה על שלא קבע עתים לתורה.
אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה – והא דאמרי׳ בפ״ק דשבת ששואלים שואלים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עיתי׳ לתורה מ״מ מתחלה שואלים לו אם עסק בתורה וגם עדיין צריך שיקבע עיתים לתורה.
[אין תחלת דינו כו׳ שנאמר פוטר מים כו׳ מבואר בחידושינו פ״ק דסנהדרין ע״ש]:
וכשם שהלימוד קודם למעשה, כלומר, שמצות הלימוד קודם למצוות אחרות, כך דינו של אדם בדין של מעלה, שנידון על לימוד תורה קודם לדין שנידון על מעשה המצוות, כדברי רב המנונא. שאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר: ״פוטר מים ראשית מדון״ (משלי יז, יד) שהוא מפרש שעל עוון ביטול תורה, (״פוטר מים״), שפטר עצמו מתורה, ואין מים אלא תורה, היא ראשית דינו (״מדון״).
And just as study comes before action, i.e., the mitzva of Torah study takes precedence over other mitzvot, so too, the judgment concerning Torah study precedes the judgment for an action of the performance of a mitzva. This is in accordance with the statement of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: The beginning of a person’s judgment is only concerning matters of Torah, as it is stated: “The beginning of judgment is as one lets out water” (Proverbs 17:14). This is understood to refer to the sin of neglecting Torah, as the Torah is compared to water, which brings life to the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּכְשֵׁם שֶׁדִּינוֹ קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, כָּךְ שְׂכָרוֹ קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאוּמִּים יִירָשׁוּ״ (תהלים ק״ה:מ״ד). בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצוֹרוּ.:

And just as the judgment concerning Torah study precedes the judgment for an action of the performance of a mitzva, so too does the reward for Torah study precede the reward for an action of the performance of a mitzva, as it is stated: “And He gave them the lands of nations, and they took the labor of peoples in possession, that they might observe His statutes and protect His laws” (Psalms 105:44–45). The first reward is for observing the statutes, and as explained on 37a, this is a reference to Torah study.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשם שדין – פורענות תורה קודם לדין פורענות מעשה כך שכרו אם עסק בתורה קודם לשכר מעשה.
בעבור ישמרו חוקיו – ואמר מר לעיל (דף לז.) תשמרון זו משנה.
ינצורו – יקיימו.
שכרו קודם למעשה שנאמר ויתן להם ארצות גוים גו׳ בעבור ישמרו חוקיו וגו׳ בפרש״י לעיל מפורש חקיו נמי הוא מדרש חכמים שאינו מפורש ולקמן פרק האיש מקדש אמרינן משנה זו מדרש ולכאורה יש לדקדק דבההוא קרא נמי החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות נמי מפורש הלימוד קודם לעשייה כדאמרינן לעיל דבהאי גוונא איכא כמה קראי דכתיב בהו הלימוד ואחר כך העשייה ושכרן לגבייהו ויש לומר דודאי הא דקאמר שכר של תלמוד קודם למעשה על כרחך דיש בלימוד שכר ובמעשה יש שכר אחר וזה אינו מפורש בתורה רק בהאי קרא שהזכיר ויתן להם ארצות גוים הוא גוף הקרקע של ארץ כנען נתן להם במתנה כמו שאמרו הוא בראה ונתנה למי שרוצה ואמר ועמל לאמים ירשו דהיינו מה שהכנענים הוסיפו על הקרקע כמו שנאמר ובתים וגו׳ ובורות וגו׳ לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת וגו׳ והוא שכר שני וע״כ נאמר בלשון ירושה שהכנענים תקנו אותן ואמר על שכר הראשון נתינת א״י הוא היה בעבור ישמרו חקיו שהוא המשנה ושכר השני שעשו שהכנענים היה בעבור שתורותיו שהם המצות ינצורו ויקיימו אותן הרי שכר המשנה שהוא גוף א״י קודם לשכר המעשה שהוא מה שעשו בו הכנענים ודו״ק:
וכשם שדינו של תלמוד תורה קודם לדין של כל מעשה אחר — כך שכרו קודם לשכר מעשה, שנאמר: ״ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו. בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו״ (תהלים קה, מד–מה), שתשלום השכר הראשון הוא על שמירת החוקים והתורות — לימוד התורה.
And just as the judgment concerning Torah study precedes the judgment for an action of the performance of a mitzva, so too does the reward for Torah study precede the reward for an action of the performance of a mitzva, as it is stated: “And He gave them the lands of nations, and they took the labor of peoples in possession, that they might observe His statutes and protect His laws” (Psalms 105:44–45). The first reward is for observing the statutes, and as explained on 37a, this is a reference to Torah study.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כָּל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה.: א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: טוּפָסוּל לָעֵדוּת. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹכֵל בַּשּׁוּק הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לַכֶּלֶב, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, פָּסוּל לָעֵדוּת. אֲמַר רַב אִידִי בַּר אַבִּין: יהֲלָכָה כְּיֵשׁ אוֹמְרִים.

§ The mishna teaches that anyone who does not engage in the study of Bible, nor the study of Mishna, nor the desired mode of behavior, is not part of society. Rabbi Yoḥanan says: And he is disqualified from bearing witness, as this individual cannot be trusted. The Sages taught: One who eats in the marketplace is comparable to a dog, as he disrespects himself through his lack of embarrassment over eating in public. And some say he is even disqualified from bearing witness. Rabbi Idi bar Avin said: The halakha is in accordance with the opinion cited in the name of: Some say.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{האוכל בשוק הרי זה דומה לכלבא, ויש אומרים אף פסול לעדות. פירש ר״חב דאמרי׳ בירושלמי דמסכת מעשרות [פ״ג ה״ה] רבי שמעון ב״ר הוה אכיל בשוקא חזייה ר׳ מאיר א״ל אין שבח תלמיד חכם דאכיל בשוקא ובלבד בשל גרמיה, שמע מיניה הא דתני האוכל בשוק דומה לכלב כגון שחוטף מאחרים ואוכל כמו כלב, עכ״לג.}
א. מלשון הר״ח המובא באור זורע ובתוס רא״ש משמע להדיא דרבינו גרס ׳הרי זה כלב׳ כגירסת בה״ג, והרי״ף כ״י ספה״ב 477.
ב. מהרא״ש סימן סג. וכעי״ז ממש באור זרוע ח״ד פסקי סנהדרין סימן כב, וכן הביאו התוס׳ ד״ה ויש, הריטב״א, והמרדכי סימן תקג בשם רבינו, [והבאנו מדברי הרא״ש כי מעתיק לשונו ממש].
ג. ועיין ברא״ש שביאר שדיוקו של רבינו הוא מדקאמר אין שבח לתלמיד חכם, משמע דלאחרים אין חשש בשל עצמו. וע״ע בתוס׳ שכתבו דצ״ל לפירוש רבינו דמיירי שחוטף ואוכל בפחות משוה פרוטה, או שגוזל דבר שאין הנגזל מקפיד עליו, ובשם רבינו אליהו פירשו דמיירי שהולך אצל המוכרים וטועם משל כולם כאילו רוצה לקנות מהם. אך רש״י ד״ה ופסול חולק על רבינו וס״ל דאפילו אוכל משלו מיפסל, וביאר שהטעם דמיפסל הוא משום שהואיל ואינו מקפיד על כבודו, אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל. וכ״כ הר״י מיגאש [הובא לקמן בספר], הר״ן (טז, א), והרשב״א בתשובות המיוחסות להרמב״ן סי׳ קיא. וע״ע בתוס׳ בשם ר״ת שסובר נמי דלאו דוקא בחוטף מאחרים, אלא דמיירי באוכל פת וזה הוי גנאי ביותר ולכך מיפסל לעדות. וע״ע בתשובות הר״ח הובא בשבה״ל הקצר [כת״י הסמינר בניורק ובגנזי קדם ח״ג צד 23] שכתב כעין דברי רש״י בטעם פסול אוכל בשוק, וזה סותר לדברי רבינו כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופסול לעדות – דכיון שאינו מן היישוב אין מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים וכן האוכל בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל.
ויש אומרים אף פסול לעדות – פירש בקונטרס הואיל ואינו מקפיד על עצמו אינו בוש לזלזל בעצמו ולפסול וקשה אמאי פסול לעדות הוא הא אמרינן בירושלמי ר״ש ברבי הוה אכיל בשוקא חזיה ר״מ אמר לו אין שבח לתלמיד לאכול בשוק משמע דלאחר אין קפידא ופי׳ ר״ח דהכא מיירי שחוטף ואוכל וא״ת אם כן פשיטא דפסול דגזלן הוא וי״ל שחוטף פחות משוה פרוטה אי נמי שגזל דבר שאינו מקפיד עליו והר״ר אליהו מפרש כגון שהלך אצל המוכרים וטועם משל כולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם וניחא השתא שקורין כלב שדומה לכלב אוכל כאן מעט וכאן מעט ור״ת פירש דאוכל בשוק היינו שאוכל סעודה דפת דגנאי יותר.
וכן האוכל בשוק. ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו (ומפסל) [וליפסל], הילכך פסול לעדות.
כל. העושה מצוה אחת יתירה על זכויותיו מטיבין לו ומאריכין ימיו ושנותיו ונוחל את הארץ.
סליק פירקא
האוכל בשוק הרי הוא פסול לעדות מפני שהוא בכלל הבזויים וכבר ביארנו במקומו שהבזויים פסולים לעדות והבזויים הם ההולכים ערומים בשוק בשעה שעוסקין במלאכה מנוולת והאוכלים בשוק בפני כל העם ובתלמוד המערב פירשוה בחוטף ואוכל ופירשוה רבותי שאוכל דרך גרגרנות בחפזון על דרך חוטפין מצה בערבי פסחים שאם חטיפה ממש הרי יש לך סרך פסול מצד אחר והוא הגזל אלא שמכל מקום כבר פירשוה שם בגזל פחות פחות מפרוטה ואוכל בשוק והוא שאמרו שם ר׳ חזא ליה לר׳ שמעון ברבי אכיל בשוקא אמר ליה גנאי הוא לתלמיד חכם שיאכל בשוק והקשה לו מזו שאף בכל אדם אמרו שפסול לעדות ופירשה בחוטף פחות משוה פרוטה ואוכל:
וי״א פסול לעדות – פר״ח דאמרי׳ בירוש׳ דמס׳ מעשרו׳ רשב״ר הוה אכיל בשוקא חזייה ר״ם אמר אין שבח ת״ח דאכיל בשוק׳ ובלבד בשל גרמיה ש״מ הא דתני האוכל בשוק הרי זה כלב כגון שחוטף משל אחרים ואוכל כמו כלב עכ״ל. ונר׳ שמדקדק מדקאמר אין שבת ת״ח מכלל דלאחרי׳ אין חשש בשל גרמיה וא״ת ואי בחוטף פשי׳ שפסול לעדות ואפי׳ אכלו בבית גזלן הוא וי״ל כגון בפחות מש״פ או כשאין מקפידים עליו. וה״ר אליהו פי׳ כגון שהולך אצל חנוני וטועם מכל כאלו הוא רוצה ומערים כההיא דאמרי׳ בשבת פ׳ מפנין לענין הקזה. ור״ת פי׳ דהאי אוכל בשוק שאוכל שם סעודת פת כמו אלו לווין ואוכלין ואוכל אצל חמיו ביהודא דגנאי הוא טפי בפת כשאוכל ואברך בשוק:
הדרן עלך האשה נקנית
האוכל בשוק ה״ז דומה לכלב כו׳ שדומה לכלב שאין מזונו מצוי בבית ואוכל גם בשוק אם נמצא לו שם וק״ל:
ד שנינו במשנה כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב. אמר ר׳ יוחנן: ופסול לעדות, שאינו בגדר בני אדם שאפשר לסמוך עליהם. תנו רבנן [שנו חכמים]: האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, שהוא מזלזל בעצמו ואינו מתבייש לאכול בכל מקום. ויש אומרים שהוא אף פסול לעדות. אמר ר׳ אידי בר אבין: הלכה כיש אומרים.
§ The mishna teaches that anyone who does not engage in the study of Bible, nor the study of Mishna, nor the desired mode of behavior, is not part of society. Rabbi Yoḥanan says: And he is disqualified from bearing witness, as this individual cannot be trusted. The Sages taught: One who eats in the marketplace is comparable to a dog, as he disrespects himself through his lack of embarrassment over eating in public. And some say he is even disqualified from bearing witness. Rabbi Idi bar Avin said: The halakha is in accordance with the opinion cited in the name of: Some say.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: רַגְזָן,

Similarly, bar Kappara taught: An angry person
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכעין הדברים הללו דרש בר קפרא: רגזן
Similarly, bar Kappara taught: An angry person
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין מ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים קידושין מ:, עין משפט נר מצוה קידושין מ:, ר׳ חננאל קידושין מ: – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), רי"ף קידושין מ: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס קידושין מ:, רש"י קידושין מ:, ראב"ן קידושין מ: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות קידושין מ:, ר"י מלוניל קידושין מ: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי קידושין מ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש קידושין מ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), ריטב"א קידושין מ:, מהרש"ל חכמת שלמה קידושין מ:, מהרש"א חידושי הלכות קידושין מ:, מהרש"א חידושי אגדות קידושין מ:, פני יהושע קידושין מ:, פירוש הרב שטיינזלץ קידושין מ:, אסופת מאמרים קידושין מ:

Kiddushin 40b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Kiddushin 40b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 40b, R. Chananel Kiddushin 40b, Rif by Bavli Kiddushin 40b, Collected from HeArukh Kiddushin 40b, Rashi Kiddushin 40b, Raavan Kiddushin 40b, Tosafot Kiddushin 40b, Ri MiLunel Kiddushin 40b, Meiri Kiddushin 40b, Tosefot Rosh Kiddushin 40b, Ritva Kiddushin 40b, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 40b, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 40b, Maharsha Chidushei Aggadot Kiddushin 40b, Penei Yehoshua Kiddushin 40b, Steinsaltz Commentary Kiddushin 40b, Collected Articles Kiddushin 40b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144