×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.:
One whose clothes fell into water on a Festival may not dry them in the conventional manner; however, he may spread them out in the sun, but not before the people, who may suspect that he laundered his clothes on Shabbat. Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon prohibit doing so even in a place concealed from view. Apparently, the Sages disagree whether or not an action prohibited due to the appearance of prohibition is prohibited everywhere.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ומשני תנאי היא דתניא מי שנשרו כליו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ור׳ אלעזר ורבי שמעון אוסרין ואיהו דאמר כר׳ אלעזר ורבי שמעון.
{בבלי שבת סה ע״א} ובמוך שבאזנה: תאני ראמי בר יחזקאל והוא שקשור לה באזנה [קשר מהודק]⁠1:
ובמוך שבסנדלה: [תני רמי בר יחזקאל2] והוא שקשור לה בעקיבה קשר מהודק.
ובמוך שהתקינה לנדתה: סבר ראמי בר [חמא]⁠3 למימר והוא שקשור לה בין יריכותיה אמר ליה רבא אע״פ שאינו קשור לה4 כיון דמאיס לה לא אתיא לאיתוייה: בעא מיניה ר׳ ירמיה מר׳5 אבה עשתה לו בית יד מהו אמ׳ ליה עשתה6 לו בית יד מותר: איתמר נמי אמר ר׳ יונתן7 בר הושעיה אמ׳ ר׳ יוחנן עשתה לו בית יד מותר:
בפלפל לריח הפה ובגרגיר8 מלח דעבדי ליה9 לדורשיני. ובכל10 דבר שתתן לתוך פיה כגון11 זנגבילא או12 דארציני:
שן תותבת ושן של-זהב ר׳ מתיר וחכמים אוסרין. אמר אביי רבי ור׳ [אליעזר]⁠13 ורבי שמעון בן אלעזר כולהו סבירא להו דכל מידי דמיגניא ביה לא אתיא14 לאחוייה15 ר׳ הא דאמרן ר׳ אליעזר16 דתניא ר׳ אליעזר פוטר בכוכלת17 ובצלוחית של-פליטון ר׳ שמעון בן אלעזר דתניא ר׳ שמע׳ בן אלעזר אומר כל שהוא למטה מן הסבכה יוצא18 בו למעלה מן הסבכה אין יוצא בו19 {ר״ח} והללו כולן שיטה אחת20 הן ואין הלכה כאחד מהן:
{משנה שבת ו:ו} מתני׳ יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות קטנות21 יוצאות בחוטין [אפילו]⁠22 בקיסמין שבאזניהן עֲרביות יוצאות23 רעלות24 מדיות25 פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה:
{בבלי שבת סה ע״א-ע״ב} גמ׳ מאי צינית בת ארעא ונודע26 בלשון ישמעאלים27 עצ׳ת אלארץ׳28:
הבנות יוצאות בחוטים. אבוה דשמואל לא שביק להו לבנאתיה דנפקן29 בחוטי ולא שביק להו גניאן30 בהדי הדדי31 ועביד להו מקוה ביומי ניסן ומפָצֵי ביומי תשרי ולא שאביק להו נפקי32 בחוטי והאנן תנן33 הבנות יוצאות בחוטין דאבוה34 דשמואל דצבועין35 הוו ולא שאביק להו גניאן בהדי הדדי דלא לֵילְפָאן להו36 גופא נוכראה:
[ואפילו בקיסמין שבאזניהן] ערביות רעלות מדיות פרופות [וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה]⁠37: {כפי׳ ר״ח} פיר׳ ערביות רעלות נשים ערביות יוצאות ברעלות דכתיב {ישעיה ג:יט} הנטיפות והשֵּרות והרעלות ושמן בלשון ישמעאלים38 ג׳רץ ונשים מדיות יוצאות
פרופות בבגדיהן:
{משנה שבת ו:ז} מתני׳ [פורפת]⁠39 אשה על האבן ועל האגוז ועל המטביע ובלבד שלא תפרוף כתחלה40 בשבת:
1. קשר מהודק: גסב, גפא. כ״י נ, רא״ש: ״ודוקא קשר מהודק״, וכן בר״ח. חסר בכ״י א, וכן אינו מוזכר ברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (יט:יא). בדפוסים תוספת זו נספחה שלא במקומה, אלא בסוף המשפט הבא אחר: ״והוא שקשור לה בעקיבה״.
2. תני רמי בר יחזקאל: חסר רק בכ״י א.
3. ראמי בר חמא: גפא, כ״י נ. דפוסים: רבי אמי בר אחא. בכ״י א לפני הגהה, רא״ש: ״ראמי בר יחזקאל״ (כבמימרות הקודמות). כ״י א לאחר הגהה: ״ראמי בר חייה״.
4. כ״י נ מוסיף: ״בין ירכותיה מאי טעמ׳⁠ ⁠״.
5. מר׳: דפוסים, כ״י נ: ״בר״.
6. עשתה: גפא: ״אם עשתה״. דפוסים: אע״פ שעשתה, כבמרב״ם היל׳ שבת (יט:יא): ״ואפילו עשתה״.
7. יונתן: גפא, כ״י נ, דפוסים: ״נתן״.
8. בפלפל...ובגרגיר: כך בכ״י א, גסב בסגנון שותף, כסגנון ר״ח. בכ״י נ גפא, דפוסים דפוסים נקטו בסגנון דבור המתחיל ופירוש: בפלפל ובגרגיר מלח: פלפל לריח הפה גרגיר.
9. דעבדי ליה: גפא: ״דעביד להו״. כ״י נ: ״דעביד ליה״ דפוסים: דעביד.
10. ובכל: כ״י נ: ״וכל״.
11. כגון: חסר ב-גפא, כ״י נ, רא״ש, דפוסים. גם כאן אלו נקטו בסגנון דבור המתחיל ופירוש.
12. או: כ״י נ, דפוסים: אי נמי.
13. אליעזר: כ״י נ, גפא. דפוסים, כ״י א: ״אלעזר״, אך בהמשך כ״י א: ״אליעזר״.
14. אתיא: בלשון נקבה, משמע שמדובר דוקא באשה ולא באיש. כ״י נ, דפוסים: ״אתי״.
15. לאחוייה: כ״י נ: ״לאתויי ולאחוותיה״.
16. כ״י נ מוסיף: ״הא״.
17. בכוכלת: רא״ש, דפוסים: בכובלת. כבכל מקום.
18. יוצא: דפוסים: יוצאה. וכן בסמוך. רא״ש: ״יוצאין״, וכן בסמוך.
19. למטה...יוצא, למעלה אין יוצא: גפא בסדר הפוך: ״למעלה...אין יוצא, למטה...יוצא״. בכ״י א משובש.
20. אחת: חסר ב-גפא, וכן חסר בר״ח.
21. קטנות: רק בדפוסים (מותאם לנוסח המשנה שבתלמוד המודפס, על פי פירוש רש״י).
22. אפילו: כ״י נ ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י א.
23. יוצאות: וכן בר״ח. חסר ב-גפא, כ״י נ, רמב״ם פיהמ״ש.
24. רעלות: וכן בר״ח. רא״ש, דפוסים: רעולות. וכן בהמשך.
25. מדיות: כ״י נ, רמב״ם פיהמ״ש, רא״ש: ״ומדיות״. וכן בגמרא בסמוך.
26. ונודע: גפא, כ״י נ: ״פי׳ נודע״. דפוסים רק: פי׳.
27. ישמעאלים: כ״י נ: ״ישמעאל״.
28. עצ׳ת אלארץ׳: ריבב״ן מביא במקומו את התרגום המילולי לעברית: ״נשיכת הארץ״ (=יבלת שנוצרת ברגל מרוב הליכה). גפא, כ״י נ: ״עט׳ה אלארץ׳⁠ ⁠״ (והיינו הך, אלא בתעתיק מתחלף). דפוסים: פצה אל״א ר״ץ.
29. דנפקן: גסב: ״נפקי״. גפא: ״נפקן״. כ״י נ, רא״ש: ״דנפקי״. דפוסים: דליהוון נפקן. וכן בסמוך.
30. גניאן: דפוסים: למיגנא. וכן בסמוך.
31. בהדי הדדי: כ״י נ: ״אהדדי״. וכן בסמוך.
32. נפקי: כ״י נ: ״לבנתיה נפקן״.
33. והאנן תנן: ריבב״ן, דפוסים: והתנן.
34. דאבוה: כ״י נ: ״אבוה״.
35. דצבועין: כ״י נ: ״של צבועין״.
36. לילפאן להו: כ״י נ: ״לילפין״.
37. ערביות...פרופות: בכ״י א נעתק מהמשנה רק מה ששייך לפי׳ ר״ח הסמוך אחריו. גסב העתיק את כל המשנה: ״ואפילו... בהווה״. ב-גפא עד ״שבאזניהן״. דפוסים: ערביות...בהווה.
38. ישמעאלים: גסב, גפא, כ״י נ: ״ערבי״.
39. פורפת: גפא, כ״י נ, דפוסים, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש, פי׳ ר׳ פרחיה, ורא״ש. כ״י א: ״פופרת״ (ומלשון ״תפרוף״ שבסמוך, גם בכ״י א, משמע שכצ״ל).
40. כתחלה: כך גם ברמב״ם פיהמ״ש. גסב, גפא, כ״י נ, דפוסים, רא״ש: ״לכתחלה״.
שוטחן בחמה – מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים.
אבל לא כנגד העם – שלא יאמרו כבסן בשבת האי תנא סבר דמידי דמשום מראית העין מותר בחדרים.
אוסרין – כרב.
(בעו) [בעא]א מיניה ר׳ ירמיה מר׳ אבא עשתה לו בית [יד]ב מהו וכו׳
רחז״ל: פיר׳ בית יד, שעושה להג לידה שתכסה אותה כדי שתבדוק מוך לנדתה ולא תגע בו ולא תטנף בו.
וה⁠(ו)⁠אד דאמ׳ במוך שבאזנה ותאני ראמי בר יחזקאל והוא שקשור (ש)⁠באזנה,⁠ה אוקמוה בדמהדקו ואו לא מהדק אסור.
רשצז״ל: עשתה לו בית יד, למוך בתוך [אותו]⁠ז מקום, מהו (למישריה) [למיסריה]⁠ח ניחושט דילמ׳ שקלא וממטיא ליה בידה דלא מאיס עלה לאוחזה בבית יד שלו.
עשתה לוי בית יד מותר, דלא אמרי׳ דלא מאיס אלא אפי׳ בבית יד מאיס.
{ספר הנר}
כל שהוא למטה מן השבכה יוצאכ בו, פיר׳ סבר ר׳ אלעזר כל מה שנתנה האשה (למטה) [למעלה] מן השבכה שמכ⁠[ס]⁠ה בה (האשה) [ראשה] הוא שאסור לה לצאת, כגון חליל זהב או חלי כסף. אבל כל מה שנתנה תחת השבכה, כגון אם היה דבר שנראית בו כבעלת שיער או אפי׳ נתנה (תרומה) [תחתה] חלי כסף וזהב, מותר לה לצאת בו דלא מגליא שערא ומחויא.
מתני׳ יוצאיןמ בסלע שעל הצינית וכו׳
גמרא מאי צינית בת ארעא מאינ שנא סלע (מי לימיד) [אילימא]ס כל מידי דקשיע מעלי לה ליעביד ליהפ חפופאצ ואלאק משום (שנכתא) [שוכתא]ר ליעבידש ליהת (פיסא) [טסא]א ואי⁠( )⁠לאב משום (צורא מה) [צורתא]ג ליעבד ליהד (סילסא) [פולסא]ה אמ׳ אביי שמ׳ מינ׳ כולהו מעליו לה
{רש״י}
(שנבתא) [שוכתא],ז פיר׳ לחלוחית היוצא לו מן הכסף ויפה לצינית זו,⁠ח <יעני אל צדא אל כארג מן אל פצה [=כלומר החלודה היוצאת מן הכסף].> כמו דשתיך טפי (כאלו) [באלו]⁠ט מציאות, ומשתכין כנחשת (דתעפות) [דתענית].⁠י
ליעבידכ (פיסא) [טסא],ל דכספא, (טיבעה) [טיבעא]⁠מ למה לי, [אלא]⁠נ משום צורתא דצורתא דטיבעא מעליא למכה ולאו שוכתא.
ליעבידס (פילסא) [פולסא],ע פיר׳ (עגילו) [עגול]⁠פ של (עין ויצוד) [עץ ויצור]⁠צ עליו.
אמ׳ אביי שמ׳ מינ׳, (דמתני׳) [ממתני׳]⁠ק דנקיט סלע.
(כולהי) [כולהו]ר בהדדי מעלי ליה,⁠ש ולהכי נקט סלע דאיתינהו לכולהו אקושא ו⁠(א)⁠שוכתאת וצורתא.
הבנותא יוצאות בחוטין
רשצז״ל:ב פיר׳ הבנות כשהן קטנים מנקבין את אזניהם ואין עושין להן נזמים עד שיגדלו, אבל נותנין חוטין או קיסמין באזניהם שלא יסתתמו נקבי אזניהם.
{ספר הנר}
ולא שביק להו גניאן בהדיג הדדי, פיר׳ ולא היה עוזב (אומן) [אותן] שיישנו ביחד כולן.
רחז״ל: בנתיה דאבוה דשמואל (תלתא גוני חוטיד צבעוניה הוו חוטי דידהו),⁠ו ולא הוה שביקז (למסק) [למיפק]⁠ח בהו (//שער) [סבר]⁠ט דילמ׳ שלפא ומחויא (לחברתא) [לחברתה].⁠י
ולא שביק להו דגניאן גבי הדדי, סבר דילמ׳ נילפיכ (גופה) [גופא]⁠ל נוכראה. ואמ׳ ר׳ הונא נשים מסוללות זו בזו פסולות לכהונה.⁠מ
א. לפנינו
ב. לפנינו
ג. בד׳ ליתא
ד. ד׳
ה. ד׳
ו. בד׳, דמהדק
ז. בד׳, שבאותו
ח. ד׳
ט. בד׳ ליתא
י. בד׳, לה
כ. כ״ה בד״ס אות נ׳. ולפנינו, הסבכה יוצאה
ל. ענין תכשיט כמשלי כ״ה י״ב
מ. בד״ס, ויוצאין. ולפנינו, יוצאה
נ. לפנינו, ומאי
ס. לפנינו
ע. כ״ה בד״ס אות צ׳. ולפנינו, דאקושא
פ. לפנינו, ליעבד לה
צ. נדצ״ל כלפנינו, חספא
ק. לפנינו, אלא
ר. לפנינו
ש. לפנינו, ליעבד
ת. כ״ה בד״ס. ולפנינו, לה
א. לפנינו
ב. לפנינו, אלא
ג. לפנינו
ד. כ״ה בד״ס. ולפנינו, לה
ה. לפנינו
ו. בד״ס, מעלו. ולפנינו, מעלין
ז. ד׳
ח. בד׳ במקום ב׳ המילים, למכה
ט. ד׳. ב״מ כו.
י. ד׳. ח.
כ. כ״ה לפנינו ולעיל. ובד׳, ליעבד
ל. לפנינו
מ. ד׳
נ. ד׳
ס. כ״ה לפנינו ולעיל. ובד׳, ליעבד
ע. ד׳
פ. ד׳
צ. ד׳
ק. ד׳
ר. ד׳ ולעיל
ש. כ״ה בד״ס. ובד׳ ולעיל, לה
ת. ד׳
א. כ״ה בד״ס אות ע׳. ולפנינו מוסיף, קטנות
ב. בד׳ בשינוי לשון קצת
ג. לפנינו, גבי
ד. בד׳ ליתא
ה. בד׳, צבעונים
ו. נפל בזה ט״ס. ונראה שהיה כתוב דתלתא מידי עביד בהון אבוהון, היו תולות חוטין צבעונין כו׳
ז. יתכן דצריך להוסיף כד׳, להו
ח. ד׳
ט. ד׳
י. ד׳
כ. בד׳, דלא לילפו
ל. ד׳
מ. ק״ק למה כתב דברי ר״ה מדמסיק הגמ׳ דטעמו דלא לילפן כו׳ וכדכתב
ע״ב בתוס׳ בד״ה שמא ירבו הנוטפים פי׳ מי גשמים וכו׳ וא״ת אמאי חיישינן וכו׳ לימא קמא קמא בטיל כדאמר בפ״ה דעכו״ם וכו׳ עס״ה. ונראה דקושיא זו היינו לפי שיטת ר״י בעל התוס׳ וסייעתו שכתבו התוס׳ בפרק המוכר את הבית דף ס״ו ובכמה דוכתי דהך ברייתא דת״כ דאיירי בפסול שאובין ודריש מהיקשא דמים למקוה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא א״כ משמע דלענין זוחלין ונוטפין נמי מדרבנן ומש״ה קשיא להו דנימא קמא קמא בטיל משא״כ לפי׳ ר״ת וסייעתו דהאי ברייתא דת״כ פסולה דאורייתא היא א״כ אין מקום לקושיא זו דשפיר מצינן לחלק בין פסול מקוה דאורייתא ובין יין נסך שהוא מדרבנן ועיין בתוס׳ פרק הגוזל דף ק׳ ע״ב בד״ה אומר לו גדור שהאריכו בזה וע״ש בחידושינו והרשב״א ז״ל בחידושיו בשמעתין האריך בזה ועיין ג״כ בל׳ הר״ן ודעתי להאריך בהלכות מקואות אי״ה:
שוטחן בחמה (בשמש), אבל לא כנגד העם (בני אדם) שיבואו לחושדו שכיבס בגדיו בשבת. ור׳ אליעזר ור׳ שמעון אוסרין אפילו במקום שאינו נראה לרבים. הרי שנחלקו חכמים אם הנאסר מפני מראית העין אסור בכל מקום.
One whose clothes fell into water on a Festival may not dry them in the conventional manner; however, he may spread them out in the sun, but not before the people, who may suspect that he laundered his clothes on Shabbat. Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon prohibit doing so even in a place concealed from view. Apparently, the Sages disagree whether or not an action prohibited due to the appearance of prohibition is prohibited everywhere.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אוּבְמוֹךְ שֶׁבְּאׇזְנָהּ.: תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל וְהוּא שֶׁקָּשׁוּר בְּאׇזְנָהּ.:

We learned in the mishna that a woman may go out on Shabbat with a cloth that is in her ear. Rami bar Yeḥezkel taught: And that is specifically in a case where the cloth is tied to her ear and she will not come to carry it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במוך שבאזנה תני רמי [בר יחזקאל] והוא שקשור באזנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שיוצאת אשה בשבת במוך שבאזנה. תני [שנה] רמי בר יחזקאל: והוא דווקא באופן שקשור המוך באזנה ולא תבוא להוציאו.
We learned in the mishna that a woman may go out on Shabbat with a cloth that is in her ear. Rami bar Yeḥezkel taught: And that is specifically in a case where the cloth is tied to her ear and she will not come to carry it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בוּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ.: תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל וְהוּא שֶׁקָּשׁוּר לָהּ בְּסַנְדָּלָהּ.:

The mishna continues: A woman may go out with a cloth that is in her sandal. Rami bar Yeḥezkel taught: And that is specifically in a case where the cloth is tied to her sandal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמוך שבסנדלה והוא שקשור בעקבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן מה ששנינו היתר שתצא במוך שבסנדלה תני [שנה] רמי בר יחזקאל: והוא דווקא באופן שקשור לה בסנדלה.
The mishna continues: A woman may go out with a cloth that is in her sandal. Rami bar Yeḥezkel taught: And that is specifically in a case where the cloth is tied to her sandal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לָהּ לְנִדָּתָהּ.: סָבַר רָמֵי בַּר חָמָא לְמֵימַר וְהוּא שקשורה לָהּ בֵּין יְרֵיכוֹתֶיהָ אָמַר רָבָא גאע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר לָהּ כֵּיוָן דִּמְאִיס לָא אָתְיָא לְאֵיתוֹיֵי.

We learned in the mishna: A woman may go out with a cloth that she placed due to her menstrual flow. Rami bar Ḥama considered saying that it is permitted specifically in a case where it is tied between her thighs. Rava said: It is permitted even though it is not tied to her; since it is repulsive, she will not come to carry it even if it falls.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במוך שהתקינה לנדתה והוא שקשור בירכותיה ורבא אמר אף על פי שאינו קשור כיון דמאיס לה לא אתיא לאחווייה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון דמאיס לא אתי לאתויי. אבל במוך שבאזנה ובסנדלה דלא מאיס, בעינן שיהא קשור היטב, כי היכי דלא ל⁠(א)⁠ישתרי קיטריה, ועם כל זה שיהיה מהדק ודחוק המוך באזנה ובסנדלה.
ועל מה ששנינו במשנה שיכולה האשה לצאת במוך שהתקינה לה לנדתה, סבר [סבור היה] רמי בר חמא למימר [לומר] כי אף הוא הותרה לצאת בו דווקא באופן שקשורה לה המוך בין יריכותיה. אמר רבא מוך זה הותר לה לצאת בו אף על פי שאינו קשור לה, כי כיון דמאיס [שהוא מאוס] לא אתיא לאיתויי [תבוא להביאו, ולטלטלו בידה.
We learned in the mishna: A woman may go out with a cloth that she placed due to her menstrual flow. Rami bar Ḥama considered saying that it is permitted specifically in a case where it is tied between her thighs. Rava said: It is permitted even though it is not tied to her; since it is repulsive, she will not come to carry it even if it falls.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי אַבָּא עָשְׂתָה לָהּ בֵּית יָד מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ דמוּתָּר אִיתְּמַר [נָמֵי] אָמַר רַב נַחְמָן בַּר אוֹשַׁעְיָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָשְׂתָה לָהּ בֵּית יָד מוּתָּר.

Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Abba: If she made herself a handgrip in which she could hold the cloth, what is the halakha? Since she does not have to touch the cloth with her bare hand, is there concern that she will come to carry it or not? He said to him: It is permitted. It was also stated that Rav Naḥman bar Oshaya said that Rabbi Yoḥanan said: If she made herself a handgrip it is permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא עשתה לה בית יד מותר. פי׳ בית יד שעושה לידה שתכסה אותה כדי שתבדוק מוך לנדתה ולא תגע בו ולא תטנף בו. והא דאמר במוך שבאזנה ותני רמי בר יחזקאל והוא שקשור באזנה אוקמה במהדק ואי לא מהדק אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשתה לו בית יד – למוך שבאותו מקום מהו למיסריה דילמא שקלה וממטא לה בידים דלא מאיס לאוחזה בבית יד שלה.
עשתה לה בית יד מותר – דלא אמרינן לא מאיס אלא אפילו בבית יד מאיס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשתה לו בית יד. ואינו קשור ביריכה.
מהו. מי הוי מאוס לה אע״פ שיש לה בית יד, או לא.
א״ל עשתה לו בית יד מותר. כלומר אפי׳ עשתה לו בית יד נמי מותר, דאפי׳ בבית יד מאיס לה ולא אתי לאיתויי.
עשתה לו בית יד מהו. רש״י ז״ל ורבנו האי גאון ז״ל פירשו אמוך שהתקינה לנדתה. אבל הראב״ד ז״ל פירשה אמוך שהתקינה לאזנה ושבסנדלה, כלומר: אם עשתה לו בית יד צריך קשירה או לא. ונראה שפירש כן מדאמר רב נחמן בר הושעיא אמר רבי יוחנן עשתה לו בית יד מותר, דמשמע מהאי לישנא דמשום בית יד הוא דמותר, שאילו להתיר אפילו בבית יד היה לו לומר אפילו עשתה לו בית יד מותר. וכן נראה גם מהירושלמי (דפרקין ה״ה), דגרסינן התם א״ר זעירא עשה לו רב חייא בר אשי בית יד למוך שבאזנו.
בעא מיניה [שאל ממנו] ר׳ ירמיה מר׳ אבא: עשתה לה בית יד (כפפה) שתוכל להחזיק בו מוך זה, מהו הדין בכגון זה? האם מאחר ואין בכך חשש מיאוס יש לחשוש שתבוא לטלטלו, או לא? אמר ליה [לו]: מותר. איתמר נמי [נאמר גם כן] שאמר רב נחמן בר אושעיא שכך אמר ר׳ יוחנן: עשתה לה בית ידמותר.
Rabbi Yirmeya raised a dilemma before Rabbi Abba: If she made herself a handgrip in which she could hold the cloth, what is the halakha? Since she does not have to touch the cloth with her bare hand, is there concern that she will come to carry it or not? He said to him: It is permitted. It was also stated that Rav Naḥman bar Oshaya said that Rabbi Yoḥanan said: If she made herself a handgrip it is permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַבִּי יוֹחָנָן נָפֵיק בְּהוּ לְבֵי מִדְרְשָׁא וַחֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵרָיו רַבִּי יַנַּאי נָפֵיק בְּהוּ לְכַרְמְלִית וַחֲלוּקִין עָלָיו כׇּל דּוֹרוֹ וְהָתָנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל וְהוּא שֶׁקָּשׁוּר לָהּ בְּאׇזְנָהּ לָא קַשְׁיָא הָא דְּמִיהַדַּק הָא דְּלָא מִיהַדַּק.:

Rabbi Yoḥanan went out with a cloth in his ear to the study hall on Shabbat, and his colleagues are in disagreement with him and rule that it is prohibited to do so because it was not tied to his ear. Rabbi Yannai went out with it, a cloth in his ear, to a karmelit, an intermediate domain, neither public nor private. And all the Sages of his generation are in disagreement with him. The Gemara asks: Didn’t Rami bar Yeḥezkel teach: And that is specifically in a case where the cloth is tied to her ear? How could these Sages ignore this halakha? The Gemara answers: This is not difficult; this, where it was taught that certain Sages went out with a cloth, is in a case where it was stuck tightly in their ears. Therefore, it was permitted even though it was not tied. That, where Rami bar Yeḥezkel said that going out with a cloth is permitted only when it is tied, is in a case where it was not stuck tightly in his ear.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך הדק
הדקא(שבת סה.) הא דמהדק הא דלא מהדק. (פסחים קח.) אלא הדוקי הוה מהדיק. (שבת קמא) אמר רבה לא ליהדוק איניש אודרא בפומה דאשישא דלמא אתי לידי סחיטה פי׳ לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבא לידי סחיטה. (חולין נז:) שנפחתה גולגלתה והטיל לה רופא הדוק של קרא וחייתה פי׳ שם באותה פחיתה חתיכת קרא והדקה וחייתה:
א. [צוזאממען שלאגען.]
רבי יוחנן נפיק ביה לבי מדרשא – במוך שבאזנו שהיה זקן והיתה לו צואת האוזן מרובה.
וחלוקין עליו חבריו – מפני שלא היה קשור באזנו והוא יוצא בו לרה״ר.
הא דמיהדק – דר׳ יוחנן היה תוחב באזנו יפה ומהדק ולא בעי קשירה ודרמי בר יחזקאל בדלא מיהדק.
ל״א מתלמידי רבינו הלוי: דרבי יוחנן קשור הוה ובית מדרשו סמוך לביתו הוה ולא היתה רה״ר מפסקת. והא תני רמי והוא שקשור כו׳ – וכי קשור מיהא אפילו לרה״ר מותר ואמאי קאמר לבי מדרשו ולא קאמר לרשות הרבים ומשני דר׳ יוחנן קשור ולא מיהדק הקשר. ולשון ראשון מיושב מזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירש״י בד״ה הא דמהדק כו׳ ל״א מתלמידי כו׳ ר״י ובית מדרשו סמוך לביתו הוה כו׳ עכ״ל לכאורה ה״מ לפרש גם לפי׳ זה דהיה רה״ר מפסיק ודר״י קשור הוה ובפשיטות פריך על דחלוקין עליו חבריו לאסור אף בקשור והתני רמי כו׳ וי״ל דלפירוש זה ודאי דמדקדק אמאי נקט בי מדרשא דלא ניחא ליה למימר דמעשה שהיה כך היה דמ״מ ה״ל למנקט נמי דהוה בי מדרשא והוה רשות הרבים מפסקת שזהו עיקר החידוש ודו״ק:
על מוך זה שבאוזן מסופר כי ר׳ יוחנן נפיק בהו לבי מדרשא [יצא בו לבית המדרש], וחלוקין היו עליו חבריו על שעשה כן מפני שלא היה קשור באזניו. ר׳ ינאי נפיק בהו [יצא בהם] לכרמלית וחלוקין היו עליו כל חכמי דורו. ומקשים: והתני [והרי שנה] רמי בר יחזקאל: והוא שהותר הרי זה דווקא כשקשור לה המוך באזנה! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו שיצאו חכמים במוך זה הרי זה באופן דמיהדק [שהוא מהודק] ולכן הותר לצאת בו אף שאינו קשור, ואילו הא [זה] שאמר רמי בר יחזקאל שלא הותר אלא כאשר הוא קשור, הרי זה רק באופן דלא מיהדק [שאינו מהודק].
Rabbi Yoḥanan went out with a cloth in his ear to the study hall on Shabbat, and his colleagues are in disagreement with him and rule that it is prohibited to do so because it was not tied to his ear. Rabbi Yannai went out with it, a cloth in his ear, to a karmelit, an intermediate domain, neither public nor private. And all the Sages of his generation are in disagreement with him. The Gemara asks: Didn’t Rami bar Yeḥezkel teach: And that is specifically in a case where the cloth is tied to her ear? How could these Sages ignore this halakha? The Gemara answers: This is not difficult; this, where it was taught that certain Sages went out with a cloth, is in a case where it was stuck tightly in their ears. Therefore, it was permitted even though it was not tied. That, where Rami bar Yeḥezkel said that going out with a cloth is permitted only when it is tied, is in a case where it was not stuck tightly in his ear.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בַּפִּלְפֵּל וּבְגַלְגַּל מֶלַח.: פִּלְפֵּל לְרֵיחַ הַפֶּה גַּלְגַּל מֶלַח לְדוּרְשִׁינֵּי.: וְכׇל דָּבָר שֶׁנּוֹתֶנֶת לְתוֹךְ פִּיהָ.: זַנְגְּבִילָא אִי נָמֵי דָּרְצוּנָא.:

We learned in the mishna: A woman may go out with pepper and with a grain of salt in her mouth. The Gemara explains: She places pepper in her mouth to prevent mouth odor and a grain of salt to treat a toothache. With regard to that which we learned in the mishna: A woman may go out on Shabbat with any thing that she places in her mouth: This refers to ginger or, alternatively, to cinnamon [dartzona].
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דרצין
דרציןא(שבת סה.) זנגבילא אי נמי דרצין פי׳ מעצי סממנין הוא ואדום הוא ובל׳ לעז קני״ל ובלשון ערבי דארצין:
א. [צימרונג.]
לדורשיני – לחולי השינים.
זנגבילא – גינזירו.
דרצונא – קנמון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו במשנה שאשה יוצאת בפלפל ובגלגל מלח בפיה. ומסבירים: פלפל מחזיקה בפיה כדי להפיג את ריח הפה, וגלגל (גרגר) מלח לדורשיני (כאב שיניים). ומה ששנינו במשנה שאשה יוצאת בשבת בכל דבר שנותנת לתוך פיה מתפרש שהוא זנגבילא [זנגביל], אי נמי דרצונא [או גם כן קנמון].
We learned in the mishna: A woman may go out with pepper and with a grain of salt in her mouth. The Gemara explains: She places pepper in her mouth to prevent mouth odor and a grain of salt to treat a toothache. With regard to that which we learned in the mishna: A woman may go out on Shabbat with any thing that she places in her mouth: This refers to ginger or, alternatively, to cinnamon [dartzona].
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שֵׁן תּוֹתֶבֶת שֵׁן שֶׁל זָהָב רַבִּי מַתִּיר הוַחֲכָמִים אוֹסְרִין.: א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא ולֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁל זָהָב אֲבָל בְּשֶׁל כֶּסֶף דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּשֶׁל כֶּסֶף ד״הדִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר שֶׁל זָהָב רַבִּי מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

We learned in the mishna that the Sages disagree whether or not a woman may go out on Shabbat with a false tooth and a gold tooth; Rabbi Meir permits doing so and the Rabbis prohibit doing so. Rabbi Zeira said: They only taught the dispute with regard to a gold tooth. Since it is precious, she might remove it from her mouth to show her friends and come to carry it. However, with regard to a silver tooth, which is less precious, there is no concern that she will remove it from her mouth. Everyone agrees that it is permitted. That opinion was also taught in a baraita: With regard to a tooth made of silver, everyone agrees that it is permitted. With regard to a tooth of gold, Rabbi Yehuda HaNasi permits going out with it and the Rabbis prohibit going out with it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושן תותבת של כסף דברי הכל מותר.
ר׳ שמתיר בשל זהב ור׳ אלעזר שמתיר בצלוחית של פלייטון ור׳ שמעון בן אלעזר שמתיר בכל שהוא למטה מן הסבכה אלו כולן סבירא להו כל מידי דגנאי הוא לא אתא לאחווייה והני שיטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו.
מתני׳ יוצאין בסלע שעל הצינית סילעיא שיש עליה צורת מטבע ומעלא לצינית שהוא מכה תחת הרגל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו – דחכמים אוסרין אלא של זהב שמשונה במראה משאר שינים ודילמא מבזו לה ושקלה לה בידה וממטיא.
אבל של כסף – שדומה לשאר השינים דברי הכל מותר לשון רבותי ולי נראה טעמא דשל זהב משום דחשיבא ואתי׳ לאחויי לכך אסור אבל של כסף לא חשיבא ולא אתי׳ לאחוויי וללשון רבותי קשיא לי הא דאמר אביי רבי ור״ש בן אלעזר כו׳ ואי טעמא דרבנן משום דחייכי עלה הוא מאי שנא רבי דקחשיב ליה רבנן נמי לאו לאחוויי חיישי ויש לתרץ דרבנן מיסר קאסרי מכל מקום ורבי מתיר דקסבר לא חייכו עלה ולא שלפא להו ומיהו ה״ל למיחש דלמא שלפא לה משום אחוויי אלא לא שלפא משום דאי מחוי לה גנותא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה אבל של כסף כו׳ ומ״ש רבי דקשרי משום דחשיב כו׳ כצ״ל:
בד״ה אבל של כסף כו׳ ויש לתרץ דרבנן מיסר קאסרי מ״מ כו׳ עכ״ל ר״ל דנהי דרבנן נמי לאו לאתויי חיישינן מ״מ רבנן אסרי לשל זהב מטעמא אחרינא משום דחייכי ותלמודא לא קחשיב אלא הני תנאי דאסקי למלתייהו להיתרא ודו״ק:
ב שנינו במשנה בענין יציאת האשה בשבת בשן תותבת ושן של זהב שנחלקו בכך חכמים, רבי מתיר וחכמים אוסרין. אמר ר׳ זירא לא שנו שנחלקו אלא בשן של זהב שהיא יקרה ועשויה האשה להוציאה מפיה ולהראותה לחברותיה ועלולה לבוא לידי טלטול, אבל בשל כסף שאינה יקרה כל כך ואין חשש שתוציאה מפיה, לדברי הכל מותר. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: בשל כסף לדברי הכל מותר, בשל זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין.
We learned in the mishna that the Sages disagree whether or not a woman may go out on Shabbat with a false tooth and a gold tooth; Rabbi Meir permits doing so and the Rabbis prohibit doing so. Rabbi Zeira said: They only taught the dispute with regard to a gold tooth. Since it is precious, she might remove it from her mouth to show her friends and come to carry it. However, with regard to a silver tooth, which is less precious, there is no concern that she will remove it from her mouth. Everyone agrees that it is permitted. That opinion was also taught in a baraita: With regard to a tooth made of silver, everyone agrees that it is permitted. With regard to a tooth of gold, Rabbi Yehuda HaNasi permits going out with it and the Rabbis prohibit going out with it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ דְּכֹל מִידֵּי דְּמִיגַּנְּיָא בֵּיהּ לָא אָתְיָא לְאַחְוֹיֵי.

Abaye said: Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Eliezer, and Rabbi Shimon ben Elazar all hold that anything that makes her unappealing when removed, she will not come to remove it and show it to others. Therefore, it is permitted for her to go out with it.
רי״ףספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי רבי ורבי אליעזר ורבי שמעון בן אלעזר כולהו סבירא להו דכל מידי דמיגניא לא אתיא לאחוייה. תמיהא לי דהא אפילו לכולי עלמא לא אתיא לאחוייה, דהא בירית מהאי טעמא הוא דשרינן (שבת ס.). ועוד דלישנא דמיגניא לא שייך שפיר בכיפה של צמר אלא משום צניעותא. ועל כן נראה לי דכל הני לא נפקן בהו אלא משום מום שן תותבת וכובלת וצלוחית של פליטון דאמרן לעיל (שבת סב.) מאן דרכה למיפק בצלוחית אשה שריחה רע, והלכך סברי רבנן דכיון שמומה ניכר דכל הרואה אותה יוצאה בשן של זהב כבר הוא יודע ששינה חסר וכן הרואה אותה יוצאה בכובלת כבר יודע שהיא בעלת ריח רע, וכיון שאינה יכולה להעלים מומיה אף היא אינה מקפדת ושלפה ומחויא. ורבי סבר אע״פ שיכירו שהיא בעלת מום לא שלפה ומחויא, כי היכי דלא תתגנה בהראות מומיה בעין. וכן הטעם בכיפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה, והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית, והיינו דשרו לה טפי כבול בחצר כדי שלא תתגנה על בעלה משאר תכשיטין, ואפילו כובלת וצלוחית של פליטון לא התירו לה בחצר אע״פ שהוא גנאי לה וקרוב להתגנות בכך על בעלה, אלא שמע מינה דכיפה צריכה לה טפי לסלק גנותה. כך נראה לי.
אמר אביי: רבי ור׳ אליעזר ור׳ שמעון בן אלעזר כולהו סבירא להו [כולם סבורים] כי כל מידי דמיגניא ביה [דבר שמתגנה, מתכערת בו] לא אתיא לאחויי [תבוא להביאו ולהראותו].
Abaye said: Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Eliezer, and Rabbi Shimon ben Elazar all hold that anything that makes her unappealing when removed, she will not come to remove it and show it to others. Therefore, it is permitted for her to go out with it.
רי״ףספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי הָא דַּאֲמַרַן ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פִּלְיָיטוֹן.

The Gemara elaborates: The opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is that which we just stated. The opinion of Rabbi Eliezer is as it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer exempts a woman who went out with a bundle of fragrant herbs and with a flask of balsam oil, since a woman whose odor is foul does not remove and show the bundle to others.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי הא דאמרן – דלא חייש דילמא שלפא.
פוטר בכובלת – ואוקימנא דהאי פוטר מותר לכתחילה הוא ואמר טעמא מאן דרכה למיפק בכובלת אשה שריחה רע ולא שלפא ומחויא גנותה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פוטר בכובלת ובצלוחית של פליטון. והוא הדין דלכתחלה נמי מותר, אלא כיון דאמ׳ ר׳ מאיר חייב חטאת, קאמר איהו נמי דפטור, דמאן דרכה למיפק בכובלת ובצלוחית של פלייטון, אשה שריחה רע, [ו]⁠לא שלפא ומחויא.
ומפרטים: רביהא דאמרן [זה שאמרנו כאן]. ר׳ אליעזרדתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ אליעזר פוטר אשה היוצאת בכובלת ובצלוחית של פלייטון, שאשה שריחה רע לא תוציא תכשיטים אלה ממקומם להוליכה בידה.
The Gemara elaborates: The opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is that which we just stated. The opinion of Rabbi Eliezer is as it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer exempts a woman who went out with a bundle of fragrant herbs and with a flask of balsam oil, since a woman whose odor is foul does not remove and show the bundle to others.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּתַנְיָא כְּלָל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כׇּל שֶׁהוּא לְמַטָּה מִן הַסְּבָכָה יוֹצְאָה בּוֹ לְמַעְלָה מִן הַסְּבָכָה אֵינָהּ יוֹצְאָה בּוֹ.:

The opinion of Rabbi Shimon ben Elazar is as it was taught in a baraita. Rabbi Shimon ben Elazar stated a principle: Anything that is worn beneath the net, a woman may go out into the public domain with it, since a woman will not uncover her hair while in the public domain even to show off an ornament. Anything that is worn over the net, e.g., an ornamental hat, a woman may not go out with it, since there is concern that she will remove it and carry it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סבכא
סבכאא(שבת קיא:) חוטי סבכה של פסיקיא פי׳ קושרת אשה מפתחי חלוק היינו הקרסים והלולאות שמדבקת הבגד בצוארה ופעמים שאין לה קרסים אלא ציצין יוצאין מבגד עצמו וקושרת אותן וסבכ׳ שבראשה חוטין יוצאין ממנה וקושרת אותם לאחוריה והכי משמע וחוטים של פסיקיא שהוא חוגרת שקושרות במתניה וחוטין יוצאין משני ראשיה שקושרת אותן. (שבת סה.) כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאה בו. (שבת פט) בגד קטן כסבכה. (בבא בתרא קמו) בייבא וסבכתא כבר פי׳ בערך ייבא. (כלים פכ״ד) ג׳ סבכות הן של ילדה טמאה מדרס של זקנה טמאה טמא מת של יוצאות החוץ טהורה מכלום פי׳ בל׳ ישמעאל וקאיאת ובלעז קי״ולה ושל יוצאות החוץ היינו הסודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק (כלים פרק כח) סבכה שנקרע׳ אם אינה יכולה לקבל את רוב השער טהורה. פי׳ אם אינה מכסה רוב שיער האשה (עירובין עה) א״ר יהודה הסבך פי׳ גדיל סבכות. השביסים והשהרנים תרגום שביסיא וסיבכיא:
א. [נעטץ, פערמיגע הויב.]
למטה מן הסבכה – כגון כיפה של צמר.
יוצאה בה – דלא חיישינן דילמא שלפא ומחוויא דמיגלי שערה ומגניא בה שהשבכה נוי הוא לשער.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למטה מן השבכה. כגון כיפה של צמר תחת השבכה.
יוצאה בו. דלא חיישינן דלמא שלפא ומחויא, כיון דאיגלי שערה ומיגניא ביה.
ערביות רעולות ר״ל נשים ישראליות שבערביא יוצאות רעולות ר״ל בעיטוף ראשיהן ופניהן חוץ מן העינים והוא מענין הרעלו׳ הנזכרות בתכשיטי הנשים בנבואת ישעיה וכן מדיות יוצאות פרופות והענין שהיו נוהגות להתעטף בטלית שבו רצועה בשפה האחת כנגד הצואר וכורכת בשפה האחרת אבן או אגוז או מטבע וקושרת הרצועה על אותו הכרך שלא ישמט הטלית מעליה ואותו חבור הבא מצד אחד לחבירו הוא קרוי פריפה על הדרך שמתרגמים קרסים פורפיא והוא שאמר:
משנה פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף כתחלה בשבת אמר הר״ם פי׳ זאת הפרפה היא בשבת כי אין בה קשר ולא כריכת החוט בלבד ואמר ובלבד שלא תפרוף כתחלה בשבת הוא חוזר על המאמר האחרון והוא אמרו על המטבע לפי שהוא אסור טלטול מטבע בשבת:
אמר המאירי פורפת על האבן או על האגוז או על המטבע וז״ש אח״כ ובלבד שלא תפרוף לכתחילה בשבת שאלו עליה בגמ׳ והא אמרת רישא פורפת לכתחילה ופירש בה סופא אתאן למטבע כלומר שהמטבע אחר שאינו ראוי לטלטול לא תפרוף לכתחילה בשבת אלא שאם פרפתהו מערב שבת יוצאה בו אבל אבן אחר שהקצה אותה והכינה לכך ראויה לטלטול היא ומותר ובתי ידים הנקראים גאנץ וכן כובע שעל הראש העשוי להולכי דרכים להגין מן החמה לא הוזכרו כאן ורוב גאונים מסכימים בהיתרם:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
זה שהתרנו בחוטי הבנות אם היה של מיני צבעונין אסור ויש מתירים ולא הוזכר לדעתם על אבוה דשמואל שלא היה מניח את בנותיו לנשאן אלא מדרך חסידות ועל הדרך שהוזכר בו שלא היה מניחן לישן זו אצל זו ואע״פ שנשים המסוללות זו בזו לא נפסלו לכהונה היה עושה כן שלא יהו רגילות בקירוב בשר אחרים עד שיבאו לידי הרהורים רעים:
בד״ה יוצאה בה כו׳ ומחויי דמיגלי כו׳ הד״א:
ור׳ שמעון בן אלעזרדתניא כן שנינו בברייתא], כלל אמר ר׳ שמעון בן אלעזר: כל תכשיט שהוא למטה (מתחת) מן הסבכה המכסה את השערות האשה יוצאה בו בשבת, שודאי לא תתיר את קליעת שערותיה להראותו, למעלה מן הסבכהאינה יוצאה בו, שכן יש חשש שתוציאו ותטלטלו.
The opinion of Rabbi Shimon ben Elazar is as it was taught in a baraita. Rabbi Shimon ben Elazar stated a principle: Anything that is worn beneath the net, a woman may go out into the public domain with it, since a woman will not uncover her hair while in the public domain even to show off an ornament. Anything that is worn over the net, e.g., an ornamental hat, a woman may not go out with it, since there is concern that she will remove it and carry it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מתני׳מַתְנִיתִין: זיוֹצְאָה בְּסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִּית חהַבָּנוֹת קְטַנּוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין ואפי׳וַאֲפִילּוּ בְּקֵיסָמִין שֶׁבְּאׇזְנֵיהֶם טעַרְבִיּוֹת יוֹצְאוֹת רְעוּלוֹת וּמָדִיּוֹת פְּרוּפוֹת וְכׇל אָדָם אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְעַל הַמַּטְבֵּעַ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּפְרוֹף לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת.:

MISHNA: A woman may go out with a sela coin that she ties on a wound on her foot. The young girls may go out with strings, and even with wood chips that are in the holes in their ears so that the holes will not seal. Young girls would have their ears pierced, but earrings were not placed in their ears until they were older. Jewish women in Arab countries may go out veiled, with a scarf covering their face, and Jewish women in Media may go out with cloaks fastened with stones. And, any person in any place is permitted to go out on Shabbat clothed in that way; however, the Sages spoke in the present, addressing prevalent situations. A woman may fasten her cloak on a stone by inserting a small stone and wrapping her cloak around it, as she would with a button. And likewise, she may do so on a nut or on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them on Shabbat ab initio.
קישוריםעין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(12-13) צינית [...] והו {גלט} כלט1 מולם יכ⁠[...] יסמא עט׳ה אלארץ מש⁠[...]
(12) [על המטבע...] אלצורה אלדי עלי אלדר⁠[ה]⁠ם
1. נראה שצ״ל ׳כלם׳.
(12-13) צינית [...] והוא פצע1 מכאיב [...] נקרא ״עט׳ה אלארץ׳⁠ ⁠״.
(12) [על המטבע...] הצורה אשר על הד⁠[רה]⁠ם.
1. תרגום זה מבוסס על ההנחה שהמילה שצריכה להיות כתובה היא ׳כלם׳, ולא ׳כלט׳ כמו שכתוב. השווה לפירושו של רב נטרונאי (תשובות רב נטרונאי גאון [לעיל, הערה 10], סימן תסא): ׳מכה שיוצאה ברגל מלמטה מקום שגד⁠[...] היא הרבה, וקורין אתה בלשון ארמי בת ארעא׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בת ארעא
בת ארעאא(שבת סה.) בסלע שעל הצינית מאי צינית בת ארעא פי׳ בת ארעא מכה מתחת הרגל מאי שנא שמשימין סלע של כסף עליה אילימא דאקישא מעלי לה כלו׳ כל דבר שהוא קשה מועיל לה ליעביד לה חספא כלומר טס של חרש שקשה אלא משום שוכתא כלומ׳ שהוא כסף מלשון נסכא נעביד לה טס של כסף אלא משום צורתא נעביד לה פולסא כלומר מטבע של נחשת שכן בלשון ישמעאל קורין למטבע פלוס אמר אביי שמע מינה כולהו מעלי לה ולא משכחת לה מילת׳ דאית בה כולהו אלא סלע דאקישא וצורתא ושוכתא ויש אומרים שוכתא חלודה כמו דאישתוך טפי:
ערך מדי
מדיב(שבת סה.) מדיות פרופות פירוש נשים מדיות פרופות בגדיהן ופירוש פורפת על אגוז ועל מטבע דרכן לצאת במקטורן ומשימות אגוז או אבן כנגד בית הצואר וקושרין אותה ברצועה. (כלים פרק כג) מדוכה המדית פי׳ מלשון או דכו במדוכה והיא ממדי ופרס ועל שם מקומה נקראת והיא מכתשת שדוכין בה:
ערך פרף
פרףג(שבת סה.) פורפת על האבן (יומא נב:) החיצונה פרופה מן הדרום. קרסי נחשת תרגום פורפין דנחש (א״ב פי׳ בל״י קרס):
א. [אינע בלאזע אויף דער פערשט.]
ב. [איין לאנדס נאמע.]
ג. [אנהעפטען.]
מתני׳ סלע – מטבע הוא.
צינית – מפרש בגמ׳.
הבנות קטנות – שמנקבות אזניהם ואין עושין נזמים עד שיגדלו ונותנין חוטין או קסמים באזניהם שלא יסתמו אזניהם לוי״ה.
ואפילו – רבותא קאמר דאע״ג דלאו תכשיט נוי הוא אורחא בהכי ולא משאוי הוא ויש מפרשין חוטין שקולעת בהן שערה דאסרינן לגדולה בריש פרקין התם משום דשכיחא בהו טבילה אבל קטנות דלא שכיחא בהו טבילה שרי ולשון ראשון הגון מזה חדא דקטנות נמי צריכות טבילה לטומאת מגע משום טהרות ואף נדות נמי שכיחות בהו כדתניא (נדה דף לב.) מעשה שהיה והטבילוה קודם לאמה ועוד מדקתני אפי׳ בקיסמין איכא למישמע דחוטין נמי אאזנים קיימי דאי חוטי הראש לא שייך למיתני אפי׳ בקסמין.
ערביות – נשים ישראליות שבערב.
יוצאות רעולות – דרך ערביות להיות מעוטפות ראשן ופניהם חוץ מן העינים וקרי לה בלשון ערבי רעולות היינו הרעלות דכתיב גבי תכשיטי נשים בספר ישעיה.
מדיות – נשים ישראליות שבמדי.
פרופות – שמעטפות בטלית ותולה הרצועה בשפתה האחת כנגד צוארה ובשפתה השנית כורכת אבן או אגוז וקושרת הרצועה בכרך ואין הטלית נופל מעליה.
פורפת – כמו קרסים דמתרגמינן פורפין כל המחבר בגד לחבירו קרי פריפה.
ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת – ובגמ׳ פריך והאמרת רישא פורפת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] [ו]. יוצאין בסלע. מטבע שיש בו צורה.
שעל הצינית. מפרש בגמ׳ בת ארעא, כלומר (מכת) [מכה] שתחת פרסת הרגל, וקושרת בו סלע לרפואה, ולפי שהסלע היא קשה ומגינה על המכה מקוצים ויתידות הדרכים, וכמו כן מועיל למכה (ח)⁠שוכתא, לחלוחית שיוצא מן הכסף, ובלעז רודיל, וצורת המטבע שהוא שוקע מועיל למכה, כל אלו שלשה דברים מועילים למכה, וכיון שהתקינו לכך מבעוד יום ויצא בו, לא גזרינן משום שחיקת סממנין.
ז. הבנות יוצאות (בחוטות) [בחוטין]. הבנות הקטנות שמנ⁠(ו)⁠קבות אזניהן ואין עושין להן נזמים עד שיגדלו, ונותנין חוטין או קסמים שם שלא יסתמו נקבי אזניהם, וקמ״ל ואפי׳ רבותא היא, דאע״ג דלאו תכשיט הוא, מיהו כיון דאורחא בהכי, לא משאוי הוא.
ערב⁠[י]⁠ות. נשים ישראל⁠[יות] (שבטבריא) [שבערביא].
יוצאות רעלות. דרך הערביות להיות מעטפות ראשיהן ופניהם, חוץ [מן] העניים לבדן, והוא בלשון ערבי רעלות, וזהו הרעלות דכתיב גבי תכשיטי נשים דכתיב בישעיהו.
מדיות. ונשים ישראליות שבמדי.
פרופות. שמתעטפות בטליתות, ותולה רצועה בשפתה האחת כנגד צוארה, ובשפתה השנית פורפת אבן או אגוז, וקושרת הרצועה בכ⁠[ר]⁠ך [כעין קרסים בלולאות], ואין הטלית נופלת מעליה. (פ⁠[ו]⁠רפות) [פורפת]. כמו קרסים דמתרגמינן פורפין, כל דבר המח⁠(ו)⁠בר בגד לחברו קרי פריפה.
ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת. ובגמ׳ פריך והא אמרת רישא פורפת, וההוא ודאי לכתחלה קאמר בשבת, דאי מבעוד יום ולאשמעינן דיוצאה בו בשבת, הא תנא ליה רישא מדיות פרופות. ומתרץ דסיפא דקא אסר לכתחלה אתאן למטבע דלאו בר טלטול הוא, אבל אבן שהוכנה לכך ראויה לטלטל, ושרי לכתחלה בשבת דכמלבוש היא חשובה.
הא דתנן הבנות קטנות יוצאות בחוטין – פירש״י ז״ל הבנות קטנות שמנקבות את אזניהן ואין עושין להן נזמין עד שיגדלו, ונותנין חוטין או קסמים באזניהן שלא יסתמו נקבי אזניהן. וי״מ חוטין שקולעת בהן שערה, דאסרי׳ גבי גדולה בר״פ משום דשכיחא בהו טבילה, אבל קטנה דלא שכיחא בה טבילה שפיר דמי. ולשון ראשון הגון מזה, [חדא] דקטנות נמי צריכות טבילה דטומאת מגע משום טהרות, ואף נדות נמי שכיחא בהו כדתניא מעשה היה והטבילוה קודם לאמה. ועוד מדקתני אפי׳ בקסמין איכא למשמע דחוטין נמי אאזנים קאי, דאי חוטי הראש לא שייך למיתני אפי׳ בסיפא, אלו דברי רש״י ז״ל. אבל בירושל׳ נראה שהן חוטין שבראשן, דגרסי׳ התםא אמתני׳ דיוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה, ר׳ חנן בר אמי קומי רבנן יהודה בר מנשה בר ירמיה בלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקנה ולא זקנה בשל ילדה, והא תנינן הבנות יוצאות בחוטין ור׳ בא בשם ר׳ יהודה אפי׳ כרוך על צוארה. פי׳, ואע״פ שאינן דומין לשערה, וה״ל כילדה בשל זקינה וזקינה בשל ילדה. ופריק תמן שאינה יכולה להביא חוט שהואב דומה לשערה היא יוצאה בהם, הכא בלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה. פי׳, משום דמיגנייא בהו ואתיא לשלפויי, נראה מכאן שאינן חוטין שבאזנים.⁠ג ומה שהקשה רש״י ז״ל ליחוש משום דילמא מתרמיא לה טבילה של מצוה, י״ל שלא חששו לכך אלא בגדולה דשכיחא לה דמים והיא רדופה לביתה, אבל קטנה א״נ טבלה לטהרות אינה רדופה כל כך.⁠ד ועוד דלא שכיחא בהו טבילה, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, ועוד שהחוטין לבנות שיוצאות וראשן פרוע צריכי להו טפי ולא מנשייא להו כי היכי דלייתינהו ארבע אמות ברשות הרבים.⁠ה ומיהו מאי דקשיא לי׳ לרש״י מאי אפי׳, משמע דלבני מערבא נמי קשי׳, דגרסי׳ תו התםו אבא בר ממל מפקיד לשמואל ברי׳ לא תקבל עלך מיתני׳ [אלא] אבל לא קסמין שבאזניהם. מ״מ לפי גמרא שלנו לא משמע הכי, דהתניא בריש פרקיןז הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהם אבל לא בחבקים, ומשום טבילה. ועוד בנתי׳ דאבוה דשמואל נשואות היו, ומקשי׳ עלה ממתני׳, אלא משמע דחוטין שבאזניהן הן,⁠ח ואינן מהודקין לחוץ בטביל׳ וכדתניא לעיל, וקסמין נמי אינן חוצצין בטבילה, ומשום נפילה נמי קשורין באזנים הוו, אי נמי אין מקפידות עליהן להביאן.
א. בפרקין ה״ה, ועי׳ גליו״ה שם.
ב. בנד׳ ובכי״נ: שאינו, וכנראה ט״ס. ולפנינו בירוש׳ בשינויים ועי׳ קה״ע מה שפי׳ בזה. ונוסחת רבנו בירוש׳ שלימה. וכ״ה בשרי״ר עמ׳ 80 שורה 29: אף על פי שאינה יכולה להביא חוט דומה לשערה.
ג. עי׳ שיירי קרבן שהקשה כן מדעתו.
ד. עי׳ מיוחס לריטב״א.
ה. עי׳ ריש פירקין ברבנו וראשונים דמידי דצריכי לבשה ליה ולא אתיא לאתויי בידים.
ו. שם ה״ו ועי׳ שיי״ק שכ״כ מדעתו ועי׳ גליו״ה שם, ועי׳ מיוחס לריטב״א, ועי׳ או״ז ח״ב סי׳ פד (יט, ג) ששם כתב הראיה מהירושלמי והדחי׳ מבנתיה דשמואל ע״ש.
ז. נז, א, ומבואר דלא כשמואל ומותר לצאת בהם.
ח. כלומר, דלפי׳ שהחוטין בראשן ע״כ שצריך לחלק דהיתר דמשנתנו בקטנות, ומה שנאסר לעיל ר״פ הוא בגדולות ומשום טבילה דרדופה ושכיחא, וא״כ מאי מקשה ממשנתנו דמיירי בקטנות אבנתי׳ דשמואל דהוי נשואות וגדולות, וע״כ כרש״י דהכי מיירי בחוטין שבאזניהם ואפילו בגדולות, ועי׳ רשב״א ומיוחס לריטב״א, ובחי׳ מיוחס לר״ן כתב דבבנתי׳ דשמואל משום חציצה ע״ש. מיהו מה דנקט רבנו דבנתי׳ דשמואל גדולות הוי, צ״ע דהא לענין גינאי בהדדי כ׳ תוס׳ יבמות עו, א ד״ה המסוללות דלא היו נשואות וכ״ה ברש״י כאן. מיהו אפשר דכיון דתרצי׳ בצבעונין ולא פי׳ בגדולות ש״מ דאין לחלק בזה.
מתני׳: בחוטין וכו׳ שבאזניהם. כלומר: ולא חיישינן לטבילה משום דלא מיהדק ולא חייצי, כדפירש רש״י ז״ל. ולא כפירוש השני שפירש דבקליעת הראש קא מיירי ומשום דבקטנות לא חיישינן לטבילה, דאין פירוש זה מחוור כמו שדחה הוא ז״ל בפירושיו. ועוד דבהדיא קתני בברייתא דמייתינן בריש פרקין (שבת נז.) הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהם אבל לא בחבקין שבצואריהן, ומפרשינן לה התם משום טבילה. ועוד מדאמרינן בגמ׳ אבוה דשמואל לא שביק להו לבנתיה נפקן בחוטין שבאזניהן, ואקשינן עליה ממתניתין דקתני הבנות יוצאות בחוטין, ובנתיה דאבוה דשמואל נשואות הוו וכדקאמרינן עביד להו מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי, ואפילו הכי קא מקשה ליה ממתניתין.
נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה. פירש רש״י ז״ל: לכהן גדול משום דכתיב ביה (ויקרא כא, יג) אשה בבתוליה יקח, שיהיו כל בתוליה קיימין. ואין זה מחוור, דבפרק הערל (יבמות עו.) משמע דמשום זנות קא אסר ליה, דאמרינן התם לית הלכתא לא כברא ולא כאבא, כברא הא דאמרן, כאבא דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה, ואפילו לרבי אלעזר דאמר (יבמות סא:) פנוי הבא על הפנויה [שלא לשם אישות] עשאה זונה התם באיש אבל באשה פריצותא בעלמא הויא, אלמא משמע דטעמיה דרב הונא משום זונה קא אסר לה ואפילו לכהן הדיוט.
ואי קשיא לך הא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט:) אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא [נשוי אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא ואם נשא] רבי אליעזר בן יעקב אומר הולד חלל, ואמרינן (יבמות ס׳. עי״ש) מאי טעמא דרבי אליעזר אמר רב הונא אמר רב וכן אמר רב גדל סבר לה כרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, ואקשינן ומי סבר ליה [כותיה] והא קיי״ל דמשנת ר״א בן יעקב קב ונקי (יבמות מט:), ואילו בהא לית הלכתא כרבי אלעזר דאמר רב עמרם (יבמות סא:) אין הלכה כרבי אלעזר, ואי איתא דרב הונא בשיטת רבי אלעזר אמרה ומשום זונה קא אסר לה לכהונה מאי קא קשיא ליה התם דמוקי ליה לרבי אליעזר בן יעקב כרבי אלעזר היינו משום דלדידיה סבירא ליה כרבי אלעזר. ויש לומר דתלמודא קא קשיא ליה היכי קאמר הכין רבי אליעזר בן יעקב, דאי בשיטת רבי אלעזר אמרה תיקשי לן הלכתא אהלכתא. ואי נמי יש לומר דמדרב קא מקשה ליה לרב עמרם דרב רבהון דכולהו הוה.
המשנה הששית יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות יוצאות בחוטין אפי׳ בקסמין שבאזניהם ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה אמר הר״ם פי׳ צינית חולי הנקרא בערבי סל״עא וחכמים קוראין אותה בת ארעא לעובי חלטיה וקושי עצמה וסלע כמו פשוט מפותח מכסף או נחשת וזולתו כי סגלת התועלת הוא בפתוח וחוטין חוטין קשורין בצואר ובלבד שלא יהו צבועין כי אם היו צבועים מחמת יפים תסיר אותם מצוארה ותראם לחברותיה ברה״ר רעולות כמו פעמונים או זגים כי הנשים הערביות היו יוצאות בזגין כמו שמנהגן לצאת תמיד והוא מין ממיני החלי הנטיפות והשירות והרעלות וכמהו והברושים הרעלו כלומר הונדו והרעלו והונעו כדי שיפול פרים וקסמין שבאזניהם עצים קטנים עגלים היו מכניסי׳ אותם בנקבי אזניהם כדי שלא יסגר הנקב ופרופות כמו כרוכות ר״ל כי הנשים היו אוספות שולי הרדיד וכנפותיו יחד על דבר קשה כמו אבן או עץ וקושרות מלמעלה ואח״כ אמר כי כל הנשים מותר להם לצאת בזה הענין ומה שייחד ערביות ומדיות לפי שהן הידועות בזה המעשה וזה המנהג:
אמר המאירי המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי והוא שאמר יוצאין בסלע שעל גבי הצינית ופי׳ בגמ׳ בת ארעא ר״ל מכה שתחת כפות הרגל והיו רגילים לקשור בה סלע לרפואה ולענין גוף הרפואה שאלו בה בגמ׳ מאי שנא סלע אי משום דאקושא ר״ל שהיא קשה ומגינה על המכה מקוצים ויתדות ליעביד לה חספא אי משום שוכתא ר״ל חלודה היוצאת מן הכסף שמועיל למכה ליעביד לה טסא ר״ל רדיד של כסף ומה ענין למטבע אי משום צורתא ר״ל הצורה שבמטבע שהיא שוקעת ומניחין מקום שקיעתה על המכה שלא תדחק בדריסתו על המכה ליעביד ליה פולסא ושאלו בזו שנראה מכאן שהפולסא יש עליה צורה ובמציעא אמרו אין מחללין מעשר שני על אסימון ואמרו שם מאי אסימון פולסא אלמא פולסא אין עליה צורה עד שפירשו כאן ליעביד פולסא ויחוק עליה צורה ויש שפירשו כאן פולסא חתיכת עץ ויחוק עליה צורה וגדולי המפרשים פירשו שסתם פולסא ודאי יש עליה צורה על הדרך האמור בסוגיא זו אלא שהוא מטבע שאינו יוצא ולענין מעשר צריך מטבע היוצא ומטבע היוצא צריך לצורה מפורסמת לאותה מלכות כגון כתב שם האדון או שם עירו ותירץ בה שמע מינה כלהו מעלו ר״ל הקושי והצורה והחלודה ואין שלשתם אלא במטבע גדול כגון סלע וצריך שתדע שזו שאמרו אי משום צורתא שנר׳ ממנה שהם היו רגילים לרפא בצורות לא בצורות הנעשות על פי השעה לפי מבט הכוכבים חלילה שזהו מין ע״ז כמו שביארנו בסנהדרין אלא שהוא סלע מן הסלעים העוברים בהוצאה והיא רפואה המוניית כעשיית הצורה הנקראת צורה שלומיית על הלחי הבולט ולגדולי מפרשי הלכות ראיתי שהצורה שהיא שוקעת מועילה למכה ונראה ביאור דבריהם שמניחין מקום שקיעתה על המכה שלא ידחק מקום המכה בדריסתו וינזק ויפה פירשו:
הבנות יוצאות בחוטין ר״ל הבנות הקטנות שמנקבים את אזניהם ואין עושים להם נזמים עד שיגדלו ונותנין חוטים או קסמין באזן שלא יסתמו הנקבים וזהו שאמר אפילו בקסמין שבאזניהם כלומר אע״פ שהקיסמין אינם תכשיט כלל וי״מ חוטין שקולעין בהן שערותיהן שאסרנום בגדולה מסרך טבילה והקטנות הואיל ואין טבילה מצויה בהם מותר ויש דוחין פירוש זה מפני שהטבילה לקטנות אע״פ שלענין דמים אינה מצויה לענין טהרות מיהא מצויה ומצויה ועוד שהקסמין מעידין על החוטים שבתכשיטי האזן אנו עסוקים וי״מ בחוטין שבצואריהם ואין כאן סרך טבילה שאין אשה חונקת עצמה כמו שביארנו בראש הפרק:
פיסקא פורפת על האבן וכו׳ והאמרת רישא פורפת וכו׳ אמר אביי סיפא אתאן למטבע ופרש״י דמטבע לאו בר טלטול הוא אבל אבן שהוקצה לכך ראוי לטלטול עכ״ל. משמע דבאבן מיהא בהוקצה לכך מאתמול וא״כ לפ״ז הו״מ לשנויי דרישא דפורפת היינו שהוקצה מאתמול וסיפא דלא תפרוף היינו בשלא הוקצה אלא כיון דלקושטא דמילתא במטבע לא מהני אע״ג דהוקצה מאתמול כמ״ש הטור והש״ע מש״ה מוקי לה אביי בהכי מיהו הר״ן ז״ל כתב בענין אחר ואפשר שהוא ע״פ שיטת הרמב״ם והא דלא מהני יחוד עכ״פ במטבע נ״ל שאין דרך ליחד מטבע לשום דבר ובטלה דעתיה אצל כל אדם ועיין בשלטי גבורים ודו״ק:
בד״ה הקיטע יוצא בקב שלו וכו׳ והקשה ר״ת דבמסכת יומא משמע דלכ״ע מנעל הוא וכו׳ עס״ה. והרשב״א ז״ל בחידושיו האריך בזה למעניתו וגם מ״ז בס׳ מג״ש כתב באריכות ליישב הסוגיא דהכא ודמס׳ יומא ושניהם לדבר אחד נתכוונו דסוגיא דהכא היינו כהנך אמוראי דלית להו הך אוקימתא דרבא במס׳ יומא ולפי שראיתי שגם בתוס׳ ישני׳ דמס׳ יומא האריכו מאוד בענין זה ועיקר השקלא וטרי׳ שייך למס׳ יומא לכן הסכמתי בלבי לבאר הסוגיא במס׳ יומא אם יגזור ה׳ עלי בחיים:
ג משנה יוצאה אשה במטבע של סלע שקושרת על הצינית (פצע שברגל). הבנות הקטנות יוצאות בחוטין, ואפילו בקיסמין שבאזניהם ששמים בנקבים שבאוזן, שכאשר אין עונדים עדיין לילדה עגילים, שמים הוטים או קיסמין כדי שלא יסתמו נקבים אלה. ערביות (נשים יהודיות הגרות בערב) יוצאות רעולות (מכוסות בצעיף על פניהן), ומדיות פרופות, וכן הותר לכל אדם בכל מקום לצאת בשבת ברעלה או בפריפה, אלא שדברו חכמים בהוה, כלומר, בדברים ובאופנים המצויים. פורפת אשה שאין לה כפתור על האבן, שמכניסה אבן קטנה ועוטפת אותה בחלק מן הבגד ומשתמשת בו כבכפתור, וכן על האגוז ועל המטבע, ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת בדברים אלה.
MISHNA: A woman may go out with a sela coin that she ties on a wound on her foot. The young girls may go out with strings, and even with wood chips that are in the holes in their ears so that the holes will not seal. Young girls would have their ears pierced, but earrings were not placed in their ears until they were older. Jewish women in Arab countries may go out veiled, with a scarf covering their face, and Jewish women in Media may go out with cloaks fastened with stones. And, any person in any place is permitted to go out on Shabbat clothed in that way; however, the Sages spoke in the present, addressing prevalent situations. A woman may fasten her cloak on a stone by inserting a small stone and wrapping her cloak around it, as she would with a button. And likewise, she may do so on a nut or on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them on Shabbat ab initio.
קישוריםעין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גמ׳גְּמָרָא: מַאי צִינִּית בַּת אַרְעָא.

GEMARA: The Gemara asks: What is the tzinit with regard to which the mishna taught that a woman may go out with a coin tied to it on Shabbat? The Gemara explains: It is a wound on the sole of her foot.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

ציניתא בת ארעא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בת ארעא – מכה שהיא תחת פרסת הרגל וקושר בה סלע לרפואה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. בת ארעא. מפורש בפי׳ המשנה.
ד גמרא שואלים: מאי [מהי] צינית זו ששנינו במשנה שיוצאת האשה בסלע הקשור בו בשבת? ומסבירים: בת ארעא (מכה שבכף הרגל).
GEMARA: The Gemara asks: What is the tzinit with regard to which the mishna taught that a woman may go out with a coin tied to it on Shabbat? The Gemara explains: It is a wound on the sole of her foot.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּמַאי שְׁנָא סֶלַע אִילֵּימָא כֹּל מִידֵּי דַּאֲקוֹשָׁא מְעַלֵּי לַהּ לֶיעְבַּד לַהּ חַסְפָּא אֶלָּא מִשּׁוּם שׁוּכְתָּא לֶיעְבַּד לָהּ טַסָּא אֶלָּא מִשּׁוּם צוּרְתָּא לֶיעְבַּד לָהּ פּוּלְסָא אָמַר אַבָּיֵי שְׁמַע מִינַּהּ כּוּלְּהוּ מעלין לָהּ.:

The Gemara asks: What is different about a sela? Why specifically is a coin placed on the wound? If you say that any object that is hard is beneficial for her, make an earthenware shard for her instead. Rather, it is beneficial due to the rust on the coin. If so, make a small silver plate for her. Why specifically a coin? Rather it is beneficial due to the image engraved on the coin. If so, make her an unminted coin and engrave an image on it. Abaye said: Learn from it that all these factors together are beneficial for her.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאקושא – שהיא קשה ומגינה על המכה מקוצים ויתדות דרכים.
שוכתא – ליחלוחית היוצא מן הכסף ובלעז רוי״ל ויפה למכה שוכתא כמו דשתך טפי דאלו מציאות (ב״מ דף כו.) ומשתכין כנחשת דתענית (דף ח.).
ליעבד טסא – דכספא טיבעא למה לי אלא משום צורתא דטיבעא מעליא למכה ולאו שוכתא.
ליעבד פולסא – עגול של עץ ויצור עליו.
אמר אביי ש״מ – ממתני׳ דנקט סלע.
כולהו בהדדי מעלו לה – ולהכי נקט סלע דאיתנהו לכולהו אקושא ושוכתא וצורתא.
ליעבד לה פולסא – פ״ה חתיכה של עץ ויצור עליה צורה ולפירושו ניחא מה שמקשים דבעלמא אמר מאי אסימון פולסא ופ״ה התם היינו דבר שאין עליו צורה וקשה דהכא משמע דפולסא הוא דבר שיש עליו צורה ולפירש״י ניחא דפירש ליעבד פולסא בלא צורה ויצור עליו הצורה אבל לפיר״ת קשה דפירש אסימון הוי של מתכת ויש עליו צורה אבל אינה חשובה ואינה יוצאה אם כן הכא מאי איריא סלע אפילו אסימון ושמא י״ל דצורת סלע צריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ליעביד ליה כו׳ וי״ל דצורת סלע צריך עכ״ל ויש לדקדק לפ״ז מנליה דכולהו מעלי אימא דצורת סלע בעי וי״ל דתלמודא סמך עצמו דאי משום צורת סלע לחוד ליעביד ליה של עץ בצורת סלע אי לאו דבעי נמי שוכתא ולא חש התלמוד להאריך בזה מיהו איך שיהיה הפי׳ גם לפרש״י אכתי מנליה דאקושא מעלי לה וי״ל דפסיקא ליה לתלמודא דאיכא מידי אחרינא דאית ביה שוכתא ותקשי ליעבד ליה צורת סלע אי לאו דבעי נמי אקושא וההוא מידי אחרינא לאו אקושא הוא והתלמוד לא חש להאריך בזה ודו״ק:
ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה, מדוע דווקא] שמים על הפצע סלע? אילימא [אם תאמר] כי כל מידי דאקושא מעלי [דבר שהוא קשה הריהו מועיל] לה, אם כן ליעבד [יעשה] לה חספא [חרס] בלבד! אלא תאמר שהוא משום שוכתא [חלודה] שבמטבע שמועילה — אם כן ליעבד לה טסא [שיעשו לה טס, פיסת כסף קטנה]! אלא תאמר שהוא משום צורתא [הצורה, התבנית שעל המטבע], אם כן ליעבד [יעשה] לה פולסא [אסימון]! אמר אביי: שמע מינה כולהו מעלין [למד מכאן שכל אלה יחד מעולים] לה.
The Gemara asks: What is different about a sela? Why specifically is a coin placed on the wound? If you say that any object that is hard is beneficial for her, make an earthenware shard for her instead. Rather, it is beneficial due to the rust on the coin. If so, make a small silver plate for her. Why specifically a coin? Rather it is beneficial due to the image engraved on the coin. If so, make her an unminted coin and engrave an image on it. Abaye said: Learn from it that all these factors together are beneficial for her.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין.: אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל לָא שָׁבֵיק לְהוּ לִבְנָתֵיהּ דנפקי בְּחוּטִין וְלָא שָׁבֵיק לְהוּ גָּנְיָאן גַּבֵּי הֲדָדֵי וְעָבֵיד לְהוּ מִקְוָאוֹת בְּיוֹמֵי נִיסָן יוּמַפָּצֵי בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי.

The mishna taught that the young girls may go out with strings. The Gemara relates that Shmuel’s father did not allow his daughters to go out with strings, and did not allow them to lie next to each other, and he made ritual baths for them in the days of Nisan and mats in the Euphrates River in the days of Tishrei. Since the water was shallow and the riverbed muddy, he placed mats on the riverbed so that they could immerse without getting dirty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שביק להו לבנתיה כו׳ – מפרש לקמן טעמא דכולהו.
גניאן גבי הדדי – לישן זו אצל זו בעודן בתולות.
מקואות ביומי ניסן – של מים מכונסין או סמוך לנהר וממשיך לתוכן מי הנהר וטובלות שם.
ומפצי ביומי תשרי – שטובלות בפרת ומפני הטיט שלא יהא חציצה נותנות המפץ תחת רגליהן.
ומפצי ביומי תשרי – פ״ה מפני הטיט שלא יהיה חציצה ונותנות המפץ תחת רגליהן ורבינו תם פירש שהיו נותנות מפצי זקופות שלא יראו אותן העולם ויתביישו מהם ולא יטבלו היטב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גניין גבי הדדי. לישן זו אצלו זו כשהן בתולות.
כי היכי דלא לילפו הנאת גופא נוכראה. ויתאוו לשכב עם איש.
ועביד להו מקואות ביומי ניסן. שלא היה רוצה שיטבלו במי הנהר, לפי שהיה חושש שכל מה שנתרבה הנהר שהוא מלא על כל גדותיו בימות הגשמים, מפני השלגים שנתפשרו סמוך לסוף ימי הגשמים, וקימא לן דמי גשמים אין מטהרין אלא במקום שהוא אשבורן, דהיינו מקום עמוק שעומדים המים במקומן ואינן רצין, דזהו מקום מקוה. אבל הנובעין מטהרין כמה שהן זוחלין ומושכין הגבוה לנמוך.
ומפצי ביומי תשרי. שכבר יבשו מי הנהרות ולא נשאר בהם אלא המים חיים, ואותן מטהרין [אף] בזוחלין, היה מתיר לבנותיו לטבול שם, אלא שהיה חושש לטיט שבנהר שלא (יטבע) [ידבק] להן ברגליהן ויחוץ בהן, לפיכך היה פושט המחצלאות בתוך הנהר במקום שהם טובלות (ומונחות) [ומניחות] רגליהן עליהן (ונועלות) [וטובלות]. אי נמי סמוך לירידת הנהר נתרבה הטיט מפני שנתמעטו המים, ושם היה מניח המחצלאות. ויש מי שאומר כי מחיצה היה עושה מן המחצלאות, כדי שלא יראום בני אדם העוברים סמוך לנהר, לפי שלא היו עמוקים, שאם היה הנהר מלא על כל גדותיו, יכולות להצניע עצמן, מה שאין יכולין לעשות כשאין המים מגיעין אלא שליש קומתן או חצי קומתן.
ומפצי ביומי תשרי – פרש״י ז״ל מפני טיט הנהרות.⁠א ואפש׳ שהיה עבה ביותר, אבל אין טיט חוצץ אלא טיט היוצרים והבורותב וכיוצא בהן. ואע״פ ששנינוג הטביל את המטה אע״פ שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה מפני שהמים מקדמין, ומשמע שאין טיט העבה חוצץ בתוך המים, התם דוקא במטה, אבל ברגלי אדם חוצץ שהוא נכנס לו בין האצבעות ונדחק שם.⁠ד וכן פי׳ במס׳ נדהה דאמרי׳ אשה לא תטבול בנמל מפני הטיט. ואין זה מחוור שאין בנמל טיט יותר משאר נהרות.⁠ו והגאונים ז״לז פירשו לשתיהן מפני הצניעות, לפי שהן מתייראות שמאח יבוא אדם ויראה אותן ואינן טובלות כתקנן, לפיכך הי׳ עושה להן מפצי לצניעות.
א. כן מוכרח לרש״י מנדה סז, א לפי גירסתו אע״ג דהשתא וכו׳.
ב. עי׳ מקואות פ״ט מ״ג.
ג. מקואות פ״ז מ״ז.
ד. עי׳ מיוחס לר״ן וריטב״א ותוס׳ הרא״ש ורא״ש נדה סז, א.
ה. שם.
ו. בנד׳ וכי״נ: בורית.
ז. כ״כ ר״ת בנדה שם בשם הר״ח ומשם בראשונים, ועי׳ מאירי וריטב״א, ועי׳ רמב״ם פ״א ממקואות הי״א.
ח. בכי״מ: שלא.
ומפצי ביומי תשרי. פירש רש״י ז״ל: לשים תחת רגליהן מפני טיט הנהרות. וכן פירש הרב בפרק בתרא דנדה (נדה סז.) גבי אשה לא תטבול בנמל מפני הטיט. וכן היה נראה מאותה סוגיא שם לכאורה, מפני שאמרוה שם סמוך לנתנה תבשיל לבנה לא עלתה לה טבילה ואע״ג דהשתא ליכא אימר בדריוני נפל, וגם אותה שלא תטבול בנמל למד מן הענין, ושניהם משום חציצה. ויש מקצת ספרים שכתוב בהן שם גם בההיא דלא תטבול בנמל אע״ג דהשתא ליכא אימר בדריוני נפל, וזה בפירושו של רש״י ז״ל מפורש.
ומכל מקום אינו נראה, לפי שאין טיט בנמל יותר מבשאר נהרות. ועוד שאין חוצץ אלא טיט היון דהיינו טיט הבורות וטיט היוצרים בלבד, כמו ששנינו במסכת מקואות בפרק ט׳ (משנה מקוואות ט׳:ב׳). ובגירסאות מדויקות ששם (בנדה) לא גריס אע״ג דליכא השתא אימר בדריוני נפל. והגאונים לא גרסי ליה כלל.
והנכון כפירוש הגאונים ז״ל שפירשו דמשום צניעות היה עושה להן כן, מפני שהן מתיראות שמא יבא אדם ויסתכל בהן ולפיכך ימהרו לטבול ואינן טובלות כדרכן, ולפיכך היה עושה להן מפצי להיות כמסך להבדיל בין הנהר ובין העם לצניעות בעלמא, והוא הדין והוא הטעם לאותה שלא תטבול בנמל.
תוס׳ ד״ה אמר רב וכו׳ מדתני בחולין. ראיה זו כתבו תוספות בחולין בשם ירושלמי:
ה כיון שהוזכר במשנה שהבנות יוצאות בחוטין, מספרים כי אבוה [אביו] של שמואל לא שביק [הניח] להן לבנתיה דנפקי [לבנותיו שתצאנה] בחוטין, ולא שביק להו גניאן גבי הדדי [הניח להן לשכב זו אצל זו, יחד], ועביד להו [ועשה להן] מקואות ביומי [בימי, בתקופת] ניסן ומפצי ביומי [ומפצים, מחצלות בנהר פרת בימי, בתקופת] תשרי שכיון שהמים רדודים מרובה בהם הטיט, ועשה מחצלות שתוכלנה לטבול בלא להתלכלך.
The mishna taught that the young girls may go out with strings. The Gemara relates that Shmuel’s father did not allow his daughters to go out with strings, and did not allow them to lie next to each other, and he made ritual baths for them in the days of Nisan and mats in the Euphrates River in the days of Tishrei. Since the water was shallow and the riverbed muddy, he placed mats on the riverbed so that they could immerse without getting dirty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) לָא שָׁבֵיק לְהוּ יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין וְהָאֲנַן תְּנַן הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין בְּנָתֵיהּ דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל כדְּצִבְעוֹנִין הֲווֹ.

The Gemara analyzes the conduct of Shmuel’s father: He did not allow them to go out with strings. Didn’t we learn in the mishna that the girls may go out with strings? The Gemara answers: The strings with which the daughters of Shmuel’s father went out were colorful ones, and he was concerned that because the strings were beautiful they would come to remove them to show them to others and carry them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הבנות יוצאות בחוטין אפילו בקסמים שבאזניהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דצבעונין – וחייש למישלף ואחוויי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים בכל פרט לעצמו: לא שביק להו [הניח להן] שתהיינה יוצאות בחוטין, והאנן תנן [והרי אנחנו שנינו במשנתנו] שהבנות יוצאות בחוטין! ומשיבים: בנתיה דאבוה [בנותיו של אביו] של שמואל בחוטים צבעונין הוו [היו] רוצות לצאת, וחשש שמא בגלל יופיים תבואנה להראותן ולטלטלן.
The Gemara analyzes the conduct of Shmuel’s father: He did not allow them to go out with strings. Didn’t we learn in the mishna that the girls may go out with strings? The Gemara answers: The strings with which the daughters of Shmuel’s father went out were colorful ones, and he was concerned that because the strings were beautiful they would come to remove them to show them to others and carry them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לָא שָׁבֵיק לְהוּ גָּנְיָאן גַּבֵּי הֲדָדֵי לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּאָמַר ר״הרַב הוּנָא לנָשִׁים הַמְסוֹלְלוֹת זוֹ בָּזוֹ

He did not allow them to lie next to one another. Let us say that this supports the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: Women who rub against one another motivated by sexual desire
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סלל
סללא(שבת סה.) נשים המסוללות זו בזו פסולות מן הכהונה (סנהדרין סט:) תנו רבנן המסללת בבנה קטן והערה בה פי׳ המשחקת ומחככת בנה עליה:
א. [רייבען.]
המסוללות – מתחככות משום תאות תשמיש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה – פירש״י ז״ל לכהן גדול לפי שאינן בתולות. ואין הלשון נוח לפרשן כן.⁠א ועוד דגרסי׳ בפ׳ הערלב אמר רבא לית הלכתא לא כברא ולא כאבא מאי היא דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה, ואפי׳ לר׳ אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה ה״מ איש אבל אשה פריצותא בעלמא הוא. ומשמע דרב הונא זונה קרי לה ואפי׳ לכהן הדיוט אסרן, וכ״כ שם רש״י ז״לג עצמו פסולות לכהונה משום זנות. ומיהו איכא למידק מההוא דגרסי׳ בפרק הבא על יבמתוד אנוסת חברו ומפותת חברוה לא ישא ואם נשא ראב״י אומר הולד חלל. ואמרי׳ מ״ט דר׳ אליעזר ואמ׳ רב הונא אמ׳ רב וכן אמר רב גידל [א״ר] סביר׳ ליה כר״א דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ואקשי׳ ומי ס״ל והא קיימא לן משנת ראב״י קב ונקי, ואלו בהא אמר רב עמרם אין הלכה כר״א קשיא, ומאי פרכא הא ר״ה כר״א סביר׳ ליה. א״ל מדרב קא מקשי׳ לרב עמרם, דרב גברא רבה הוא ורביהו דכולהו ולא פליגי עליה בסתם. א״נ לגמרא קשיא ולאו לרב הונא. ויש לפרש דלרב הונא נשים עושות זו אתו זו זונות אפי׳ לרבנן, מפני שאין בהן אישות, ורבא קאמר דאפי׳ לר״א אינן עושות.⁠ז
א. דלפי׳ אסורה רק לכה״ג, ולשון פסולות לכהונה משמע אפילו להדיוט.
ב. יבמות עו, א.
ג. ד״ה פסולות.
ד. יבמות ס, א.
ה. כ״ה גם בגמ׳ שם אבל בכי״מ ונ אנוסת עצמו ומפותת עצמו, וכן העתיק ברשב״א כאן שמקורו מרבנו.
ו. בנד׳ וכי״נ: עם.
ז. ועי׳ ריטב״א כאן שמשום קושיא רבנו זו הוצרך רש״י לפרש שהפסול אינו משום זונה, ועי׳ ריטב״א יבמות עו, א שכתב שדברי רש״י נכונים ועיקר האיסור מפני חשש השרת בתולין דהויא כבוגרת שכלו בתוליה, [ורב סבר כתובות יא, א דיש מוכת עץ בבשר] וע״ש מה שתי׳ מהא דר״א. אבל רבנו לא בא לפרש את רש״י אלא לתרץ דאפילו לר״ה דלא ס״ל כר״א אפשר דנשים חמירא ועבדי זונות אפילו לרבנן.
ועוד, לא שביק להו גניאן גבי הדדי [הניח להן לשכב זו אצל זו, יחד], לימא [האם נאמר] כי דבר זה מסייע ליה [לו] לרב הונא בהלכה שאמר. שאמר רב הונא: נשים המסוללות (מתחככות) זו בזו משום תאות תשמיש —
He did not allow them to lie next to one another. Let us say that this supports the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: Women who rub against one another motivated by sexual desire
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת סה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת סה., עין משפט נר מצוה שבת סה., רב שרירא גאון ערבית שבת סה. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת סה. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת סה., רי"ף שבת סה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת סה., רש"י שבת סה., תוספות שבת סה., ספר הנר שבת סה. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת סה. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן שבת סה. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת סה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת סה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת סה., מהרש"א חידושי הלכות שבת סה., פני יהושע שבת סה., גליון הש"ס לרע"א שבת סה., פירוש הרב שטיינזלץ שבת סה., אסופת מאמרים שבת סה.

Shabbat 65a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 65a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 65a, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 65a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 65a, R. Chananel Shabbat 65a, Rif by Bavli Shabbat 65a, Collected from HeArukh Shabbat 65a, Rashi Shabbat 65a, Tosafot Shabbat 65a, Sefer HaNer Shabbat 65a, Ri MiLunel Shabbat 65a, Ramban Shabbat 65a, Rashba Shabbat 65a, Meiri Shabbat 65a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 65a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 65a, Penei Yehoshua Shabbat 65a, Gilyon HaShas Shabbat 65a, Steinsaltz Commentary Shabbat 65a, Collected Articles Shabbat 65a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144