×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּכְדֵי חֶסְרוֹנָן אֲבָל יוֹתֵר מִכְּדֵי חֶסְרוֹנָן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין וְכׇל שֶׁכֵּן הָכָא דְּהָא פְּסִידִי לִגְמָרֵי.:
their decrease in value is at the standard rate of stored produce, due to rot and rodents. However, if their decrease in value is beyond the standard rate, everyone agrees that one sells them in court; and all the more so in the case here, with regard to leavened bread, as the bread will be entirely lost. Once the leaven is prohibited, it remains prohibited even after Passover. Consequently, everyone agrees that one is obligated to sell the leaven.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
והא דרבי כרבן שמעון בן גמליאל הוא דתנן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אובדין לא יגע בהן רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכרם בבית דין מפני השב אבדה לבעלים ודחי׳ לא כי אמרו רבנן לא יגע בהן כר׳ יוחנן דאמר מחלוקת אם אבד בכדי חסרונן אבל יתר מכדי חסרונן אפילו רבנן מודו שמוכרין אותן וכל שכן הכא בפסח שאם ישארו יפסדו לגמרי וכבר פרשנוהו בגמ׳ במקומו באר היטב.
בכדי חסרונן – כשאין נחסרין אלא כדרך חסרון של פירות הקצוב בב״מ בהמפקיד (דף מ.) לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור.
דקא פסיד לגמרי – שנאסרים בהנאה.
בכדי חסרונן – פ״ה כדרך חסרונם של פירות וקשה לר״י א״כ מ״ט דרשב״ג דאמר מוכרן בב״ד ואור״י דמיירי דנחסר בחדש אחד יותר ממה שחסרון עולה לחדש וקרי בכדי חסרונן לפי שעדיין לא נתחסרו יותר מכדי חסרון העולה לשנה כדמפר׳ בהמפקיד (ב״מ מ.) לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור אבל אם נחסרו יותר ד״ה מוכרן בב״ד.
ועוד א״ר יהודה שתי חלות של תודה פסולות דוקא פסולות הא כשרות לא הוה משהי להו עד שעה ששית להביאן לבית השריפה דאין מביאין קדשים לבית הפסול וא״ת בחדא סגי וליתן לה בתחלת חמישית כל זמן שמונחת תולין ניטלה שורפין. א״ל דכיון דלא קיימא תמן אלא חדא שעתא איכא מאן דלא חזי לה וסבר דאכתי לא הונחה ואכל בששית:
בכדי חסרונן כלומר, בכדי השיעור המקובל שחסרים בו פירות מאוחסנים על ידי רקב ותולעים, שהוא פחות או יותר קבוע ומסויים. אבל אם רואה שהם נאבדים ביותר מכדי חסרונן — הכל מודים שמוכרן בבית דין, וכל שכן הכא [כאן] לענין החמץ, דהא פסידי [שהרי נפסדים] לגמרי, שהרי חמץ אחר הפסח אסור בהנאה, ובכך בודאי הכל מודים שחייב למוכרם.
their decrease in value is at the standard rate of stored produce, due to rot and rodents. However, if their decrease in value is beyond the standard rate, everyone agrees that one sells them in court; and all the more so in the case here, with regard to leavened bread, as the bread will be entirely lost. Once the leaven is prohibited, it remains prohibited even after Passover. Consequently, everyone agrees that one is obligated to sell the leaven.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְעוֹד אָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה שְׁתֵּי חַלּוֹת כּוּ׳.: תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה עַל גַּב הָאִיצְטְבָא א״לאֲמַר לֵיהּ וְכִי לְהַצְנִיעָן הוּא צָרִיךְ תְּנִי עַל גַּג הָאִיצְטְבָא.

We learned in the mishna: And furthermore, Rabbi Yehuda said: Two disqualified loaves of a thanks-offering are placed on the pillars surrounding the Temple as an indicator. The tanna who recited mishnayot in the study hall taught a baraita before Rav Yehuda: The loaves were placed on [al gav] the bench in the Temple. He said to him: And does he need to conceal them? No one would see them if they were placed there. Rather, teach the baraita: On the roof of [al gag] the colonnade, where everyone could see them.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ועוד אמר ר׳ יהודה שתי חלות של תודה פסולות כו׳ תאני תנא ע״ג האצטבא אמר ליה רב יהודה וכי להצניען הוא צריך שמניחן בתוך הבית תני על גג האצטבא שיהו הכל מביטין עליהן.
למה פסולות מפני שיש בחלות של תודה חמץ לפיכך אין מביאין תודה בחג המצות.
על גב האיצטבא – על הכסא ממש.
וכי להצניעם הוא צריך – והלא למראה העין הם ניתנות שם.
גג האיצטבא – גג היה בנוי למעלה מפני הגשמים.
תני על גג האצטבא – והתם במסכת סוכה דתני על גג ואמר ליה וכי ליבשן הוא צריך תני על גב האיצטבא האי תנא סבר דכיון דשני לה בחדא דוכתא דליתני לעולם בההוא לישנא ואהדר ליה דלא אלא הא כדאיתא והא כדאיתא:
א במשנה שנינו: ועוד אמר ר׳ יהודה שתי חלות תודה היו מונחות על גב האיצטבא לסימן. תני תנא קמיה [שנה התנא לפני] רב יהודה הלכה זו שמונחות היו החלות על גב האיצטבא. לאמור, על האיצטבאות סביב המקדש. אמר ליה [לו]: וכי להצניען הוא צריך?! והרי בדרך זו אין רואים אותן! תני [שנה] על גג האיצטבא מלמעלה, לעיני כל.
We learned in the mishna: And furthermore, Rabbi Yehuda said: Two disqualified loaves of a thanks-offering are placed on the pillars surrounding the Temple as an indicator. The tanna who recited mishnayot in the study hall taught a baraita before Rav Yehuda: The loaves were placed on [al gav] the bench in the Temple. He said to him: And does he need to conceal them? No one would see them if they were placed there. Rather, teach the baraita: On the roof of [al gag] the colonnade, where everyone could see them.
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַחֲבָא אָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אהַר הַבַּיִת סְטָיו כָּפוּל הָיָה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַר הַבַּיִת סְטָיו כָּפוּל הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִיסְטְוָונִית הָיְתָה נִקְרֵאת סְטָיו לְפָנִים מִסְּטָיו.:

Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The Temple Mount was a double colonnade, i.e., surrounded by two rows of columns. That was also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says it was called an istevanit and it was a colonnade within a colonnade.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סטיו
סטיוא(שבת ו.) העבירו דרך סטיו הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו (פסחים יג: סוכה מה. סוכה נג) פי׳ זו היא איצטוות שפירושו במקומו. פ״א סטיו עצמו ברחבה שיש בה עמודים הוא ועומד ברשות הרבים ובכרמלית הוא דקאמר אבל ים ובקעה ואסטוונית והכרמלית ר״מ איסטוונית מקום ספינות המלך שכך קורין לספינות המלך בל׳ ישמעאל איסטין: (שבת קמב:) שכחו דיסקיא מליאה מעות (א״ב פי׳ סטואה בל׳ יוני בנין עשוי לטייל תחתיו למחסה מזרם ומשרב): סטטיאה כבר פי׳ בערך דונטיבה:
ערך רב
רבב(רבי)⁠ג (ירושלמי בפ״ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב׳ שבלשונו כבר פי׳ בערך לשון (יומא ד.) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי׳ רבוי ז׳ מה שלובש כ״ג ח׳ בגדים שבעה ימים משיחה ז׳ פי׳ שמושחין אותו ז׳ ימים משמן המשחה ואח״כ הוא כ״ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי׳ בערך משח (בבא בתרא יא:) אין חולקין את החצר א״ר הונא א׳ מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי׳ אם ביקש לסתום אותן ד״א שיש לו בחצ׳ ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ״א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (בבא בתרא ס) מ״ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי׳ לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (בבא בתרא קמד) מסייע ליה לרב הונא דא״ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי׳ בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי׳ דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (בבא מציעא ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (עבודה זרה יט: סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי׳ אם רובה דהן כ״א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ״א הוא מדבר ע״י עצמו שנא׳ וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ׳ יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פרק ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאי׳ וכמה רוב מניינו קכ״ה (נזיר נב) וב״ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג: סוכה מה) אמר רחבא א״נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי׳ הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא״ל זצ״ל ולפי׳ הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א״ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו׳ (גיטין לט. חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי׳ רב האי גאון זצ״ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג׳ מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלה:) רב אבא אמר הטבילה ואח״כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי׳ בערך אביי. פ״א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב״ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי׳ שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב״ד חצוף (סנהדרין יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי׳ בערך צריך (א״ב ת׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):
א. [גאללעריא.]
ב. [פיעל מער.]
ג. [אלס טיטעל.]
סטיו כפול היה – האיצטבא סביב סביב מקפת ובתוך אותו הקף עוד אחר.
אמר רחבא אמר רבי יהודה – לפי שהיה רבו מובהק קרי לי׳ ר׳.
אמר רחבא אמר ר׳ יהודא גרסי׳ – ומשום דרבו מובהק היה קרי ליה ר׳ בלשון כבוד:
אמר רחבא אמר ר׳ יהודה: הר הבית סטיו כפול היה (שורת אצטבאות כפולה היתה) סביבו. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] הר הבית סטיו כפול היה ר׳ יהודה אומר: איסטוונית היתה נקראת והיא סטיו לפנים מסטיו.
Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The Temple Mount was a double colonnade, i.e., surrounded by two rows of columns. That was also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says it was called an istevanit and it was a colonnade within a colonnade.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פְּסוּלוֹת וְכוּ׳.: אַמַּאי פְּסוּלוֹת אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ מְרוּבּוֹת נִפְסָלוֹת בְּלִינָה דְּתַנְיָא באֵין מְבִיאִין תּוֹדָה בְּחַג הַמַּצּוֹת מִפְּנֵי חָמֵץ שֶׁבָּהּ.

We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says these two loaves placed outside were disqualified. The Gemara asks: Why were they disqualified? What caused their disqualification? Rabbi Ḥanina said: Since the thanks-offerings brought that day are numerous, and the priests are unable to eat their portions from the loaves of all the offerings, the remaining loaves are disqualified by virtue of their being left overnight. The Gemara explains that so many loaves were brought that day, as it was taught in a baraita: One may not bring a thanks-offering on the festival of Passover due to the leavened bread included with it, as ten of the forty loaves brought with a thanks-offering are loaves of leavened bread.
עין משפט נר מצוהרש״ימהר״ם חלאווהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתוך שהן מרובות – לחמי תודה בשלשה עשר בניסן שכל מי שיש לו להביא תודה ברגל מביאה בשלשה עשר.
נפסלות בלינה – לבוקרו של י״ד לחמי תודה מ׳ חלות וי׳ מהן חמץ שנא׳ (ויקרא ז) על חלות לחם חמץ.
אין מביאין תודה בחג המצות פשיטא – פי׳ דאע״ג דאמ׳ ירב אחא בר יעקב בפרק כל שעה דילפינן שאור דאכילה משאור דראיה מה שאור דראיה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור דאכילה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אפי״ה להביא התודה מיהא אסור לכולי עלמא משום דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכל זבח כשר במשמע ועוד גהא הדר ביה רב אחא בר מההיא ואוקמא בי״ד ואע״ג דבברית׳ קתני בחג המצות ה״ק אין מביאין תודה בענין שיהא זמן אכילתה בחג המצות דתודה נאכל׳ היא ליום ולילה:
משום ר׳ ינאי אמרו כשרות היו פי׳ ר׳ ינאי לא ניחא ליה בההיא אוקמת׳ דנותר משום דכיון דטעון שריפה מיד לא משהינן ליה דדילמא אתי בה לידי תקלה אלא הכא בכשרות בגופן אלא שדבר אחר גרם להם שלא ליאכל ושלש מדרגות יש בהן כיצד הקדישן ועדיין לא נשחט הזבח הרי הן קדושין קדושת דמין ונפדין ויוצאין לחולין נשחט הזבח קדושין קדושת הגוף ושוב אין נפדין דכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו הכתוב תלאן נזרק הדם הותרו באכילה כזבח עצמו דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר הבשר תאכל והכא כשקדוש קדושת הגוף אבל לא ניתר באכילה שלא נזרק הדם ונשפך ואינו נשרף מיד עד שתעובר צורתן דתנן כל שפיסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתם ויצאו לבית השריפה לקמן בפרק כיצד צולין הלכך כיון שצריך להשהויינהו יהיב להו התם לסימן. ואב״א כשהקדישן בי״ג דאין מביאין קדשים לבית הפסול ואב״א כשהביאן בי״ד דר׳ ינאי תנא הוא ופליג וכי תימא והאיך אפשר שיארע לעולם כן שישפך הדם כבר אמרו בירושלמי ר׳ חנינא אמר פסולות היו מפני שהיו ממהרין להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודות ואי אפשר שלא ישפך הדם של אחת מהן ונפסלת:
בגמרא דתניא אין מביאין תודה בחג המצות כו׳ פשיטא. וקשיא לי מאי פשיטותיה הא לקמן בפרק כל שעה דף כ״ט איכא מ״ד דיליף שאור דאכילה משאור דראייה ופירש״י שם דשל אחרים ושל גבוה מותר אף באכילה ואף התוס׳ לא אקשו על פירושו אלא משל אחרים דכיון שאכלו קנאו ושלך קרינא ביה משא״כ לענין לחמי תודה כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו למ״ד קדשים קלים לאו ממון בעלים הם אם כן שפיר איצטריך לאשמעי׳ דאפ״ה אסור דלא ילפינן שאור דאכילה משאור דראייה או משום דקדשים קלים ממון בעלים הם. וצ״ל דסתמא דתלמודא פשיטא ליה טובא דליתא להך ג״ש שאור דאכילה משאור דראיה כיון דראב״י גופא הדר ביה ואם כן לא נתקבלה הך ג״ש מסיני כלל ואין אדם דן ג״ש מעצמו כנ״ל וק״ל:
ב במשנה שנינו: ר׳ יהודה אומר ששתי חלות תודה שהיו מונחות על האצטבאות היו פסולות. ושואלים: אמאי [מדוע] פסולות? מהיכן נפסלו? אמר ר׳ חנינא: מתוך שהיו מרובות — נפסלות בלינה שהיו חלות תודה מרובות, וכיון שלא הספיקו הכהנים לאכול את כולן היו אחדות נשארות בלילה ונפסלות בלינה. וכדי לבאר מפני מה היו חלות מרובות, מביאים מקור דתניא הרי שנינו בברייתא]: אין מביאין קרבן תודה בחג המצות, מפני חמץ שבה, שרבע מחלות התודה חמץ הן.
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says these two loaves placed outside were disqualified. The Gemara asks: Why were they disqualified? What caused their disqualification? Rabbi Ḥanina said: Since the thanks-offerings brought that day are numerous, and the priests are unable to eat their portions from the loaves of all the offerings, the remaining loaves are disqualified by virtue of their being left overnight. The Gemara explains that so many loaves were brought that day, as it was taught in a baraita: One may not bring a thanks-offering on the festival of Passover due to the leavened bread included with it, as ten of the forty loaves brought with a thanks-offering are loaves of leavened bread.
עין משפט נר מצוהרש״ימהר״ם חלאווהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) פשיט׳פְּשִׁיטָא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָכָא גבי״דבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר עָסְקִינַן וְקָסָבַר אֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.

The Gemara raises a difficulty: It is obvious that one may not bring this offering on Passover, as it contains leaven. Rav Adda bar Ahava said: Here this baraita is not referring to the prohibition against bringing the offering on Passover itself. Rather, we are dealing with the issue of sacrificing a thanks-offering on the fourteenth of Nisan, and this tanna maintains: One may not bring consecrated offerings to a situation where the time that they may be eaten is restricted, thereby increasing the likelihood of disqualification. Although it is permitted to eat leavened bread until the sixth hour of the fourteenth of Nisan, one may not bring a thanks-offering on Passover eve. The reason is that a thanks-offering may be eaten for one full day and the following night, and if it is brought on the eve of Passover, the time available before disqualification is reduced.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו בארבעה עשר אין מביאין שכיון שאין התודה נאכלת אלא ליום ולילה ובארבעה עשר אין מותר לאכלן אפילו בו ביום כלו אין מביאין אותו להפסל לפיכך מקדימין ומביאין הכל ביום שלשה עשר ומפני שהיו באות הרבה היו נותרות ונפסלות. והאי דר׳ ינאי דאמר כשרות היו נדחו ואוקימנא בשנשחט עליהן הזבח ועדיין לא נזרק הדם וכדר׳ דאמר שני דברים המתירין והן שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מועלין זה בלא זה כלומר מקדיש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו כנהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה ור׳ (מאיר) [מאי] היא דתניא כבשי עצרת אין מקדשין אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן (שלא) לשמן קדש הלחם שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן ואמרי׳ אפילו תימא רבי אלעזר בר׳ שמעון כגון דקבליה לדם ואשתפוך וסבר לה כר׳ שמעון אבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי.
אין מביאין קדשים לבית הפסול – אין מביאין קרבן ביום שיתמעט זמן אכילתו שקבעה לו תורה ונמצא בא לידי נותר ותודה נאכלת ליום ולילה ואם יביאום בי״ד אינן נאכלות של חמץ אלא עד שש שעות.
ומקשים: פשיטא [פשוט, ברור הדבר] שאין מביאים? הרי חמץ הוא זה! אמר רב אדא בר אהבה: הכא [כאן] בברייתא זו לא בפסח עצמו עוסקים אלא בארבעה עשר עסקינן [עוסקים אנו] וקסבר [וסבר] אותו תנא: אין מביאין קדשים לבית הפסול. שאף שביום ארבעה עשר עצמו מותר לאכול חמץ עד השעה הששית, אך כיון שזמן אכילת תודה ולחמיה הוא יום ולילה, לכך אין מביאין אותה בערב פסח כדי שלא למעט בזמן אכילתה, או לגרום לה פסול מוקדם מדי.
The Gemara raises a difficulty: It is obvious that one may not bring this offering on Passover, as it contains leaven. Rav Adda bar Ahava said: Here this baraita is not referring to the prohibition against bringing the offering on Passover itself. Rather, we are dealing with the issue of sacrificing a thanks-offering on the fourteenth of Nisan, and this tanna maintains: One may not bring consecrated offerings to a situation where the time that they may be eaten is restricted, thereby increasing the likelihood of disqualification. Although it is permitted to eat leavened bread until the sixth hour of the fourteenth of Nisan, one may not bring a thanks-offering on Passover eve. The reason is that a thanks-offering may be eaten for one full day and the following night, and if it is brought on the eve of Passover, the time available before disqualification is reduced.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכוּלֵּי עָלְמָא בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מַיְיתֵי לְהוּ וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵן מְרוּבּוֹת נִפְסָלוֹת בְּלִינָה.

And therefore, everyone who ascended on the pilgrimage to Jerusalem and were obligated to bring thanks-offerings brought them on the thirteenth of Nisan. And since these thanks-offerings are numerous, they are disqualified by virtue of their being left overnight, as priests are unable to eat their portions from the loaves of all the offerings brought that day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכולי עלמא בי״ג מייתי להו – כל מי שעליו תודה מביאה בי״ג לפי שלא יקריבנה למחר וכ״ש בפסח.
נפסלות בלינה – שאין להם אוכלין כל כך ומשום דפסולות ועומדות היו ניתנין שם דאם היו כשירות לא היו נותנין אותן שם כדי לפוסלן בידים שמונחות שם עד זמן הביעור ונשרפות.
ומשום שבימים אלה אין מביאים תודות הרי כולי עלמא [הכל] בשלשה עשר מייתי [מביאים תודות] שכל העולים לרגל ויש עליהם חובת קרבן תודה מביאים את תודותיהם בשלושה עשר בניסן, ומתוך שהן מרובות — נפסלות בלינה שאין הכהנים מספיקים לאכול את כולן.
And therefore, everyone who ascended on the pilgrimage to Jerusalem and were obligated to bring thanks-offerings brought them on the thirteenth of Nisan. And since these thanks-offerings are numerous, they are disqualified by virtue of their being left overnight, as priests are unable to eat their portions from the loaves of all the offerings brought that day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יַנַּאי אָמְרוּ כְּשֵׁירוֹת הָיוּ וְאֶלָּא אַמַּאי קָרֵי לְהוּ פְּסוּלוֹת שֶׁלֹּא נִשְׁחַט עֲלֵיהֶן הַזֶּבַח וְנִשְׁחוֹט שֶׁאָבַד הַזֶּבַח.

They said in the name of Rabbi Yannai: The loaves placed as an indicator were not disqualified by being left overnight. Rather, why did the tanna call them disqualified? It was due to the fact that no animal offering was slaughtered together with them to consecrate them, but they were consecrated as thanks-offering loaves independently. They could not be eaten until the offering with which they were brought was slaughtered. The Gemara asks: And let us slaughter the thanks-offering to render the loaves permitted. The Gemara answers: The mishna is referring to a case where the animal for the offering was lost.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשירות היו – כלומר אפילו לא היה להן פסול גדול כלינה שהן כבר לשריפה אפ״ה מאחר שאין להם תקנה ליאכל ואפילו הן עדיין טעונות עיבור צורה יהבינן להו התם והיכי דמי כגון שלא נשחט עליהן הזבח ויש להן קדושת דמים משהוקדשו ואין להן היתר עד שישחט עליהן הזבח ויזרק הדם דלחמי תודה אין קדושין קדושת הגוף אלא בשחיטת הזבח כדתניא במנחות על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בזביחת התודה והאי קדוש קדושת הגוף קאמר דהא משעה שאמר הרי (עלי) לתודתי חל עליהם שם הקדש אבל אין קדושות ליפסל בלינה ובטבול יום ואם נטמאו נפדין ויוצאין לחולין עד שישחט הזבח עליהן וכשם שהזבח מקדשן כך בזריקת הדם ניתרין הם לאכילה כבשר התודה עצמו דהואיל ותלויין בה הרי היא כמוה וזריקת הדם מתרת קדשים דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל.
בגמרא משום רבי ינאי אמרו כשירות היו וכו׳ אם כן לפ״ז משמע דבי״ד איירי והיינו משום דבעי לאוקמי אפילו כמ״ד דמביאין קדשים לבית הפסול כדאיתא בפרק התערובות דר״ש הכי ס״ל ואף ע״ג דמסקינן התם דר״ש גופיה לא אמר אלא בדיעבד כגון ע״י תערובות אבל לכתחילה לא מ״מ מסקינן התם דתקוני גברא שאני דהוה ליה כדיעבד א״כ לפ״ז אית לן למימר דכיון דקיי״ל כרבא דברגל א׳ עובר בעשה כדאיתא בר״ה א״כ ה״נ הו״ל כדיעבד וק״ל:
משום ר׳ ינאי אמרו: כשירות היו ולא נפסלו פסול חמור זה של לינה ואלא אמאי קרי להו [מדוע קורא להן] פסולות — שהיו אלה חלות שלא נשחט עליהן הזבח אלא הקדישם בפני עצמם כלחמי תודה. ואין החלות ראויות לאכילה אלא לאחר שחיטת הקרבן השייך להן. ושואלים: ונשחוט [ושישחטו אותו]! ומשיבים: מדובר כאן שאבד הזבח.
They said in the name of Rabbi Yannai: The loaves placed as an indicator were not disqualified by being left overnight. Rather, why did the tanna call them disqualified? It was due to the fact that no animal offering was slaughtered together with them to consecrate them, but they were consecrated as thanks-offering loaves independently. They could not be eaten until the offering with which they were brought was slaughtered. The Gemara asks: And let us slaughter the thanks-offering to render the loaves permitted. The Gemara answers: The mishna is referring to a case where the animal for the offering was lost.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְנַיְיתֵי זֶבַח אַחֵר וְנִשְׁחוֹט דְּאָמַר זוֹ תּוֹדָה וְזוֹ לַחְמָהּ וְכִדְרַבָּה דְּאָמַר רַבָּה דאָבַד הַלֶּחֶם מֵבִיא לֶחֶם אַחֵר אָבְדָה תּוֹדָה אֵין מֵבִיא תּוֹדָה אַחֶרֶת מ״טמַאי טַעְמָא לֶחֶם גְּלַל תּוֹדָה וְאֵין תּוֹדָה גְּלַל לֶחֶם.

The Gemara raises a further difficulty: And let us bring another animal to replace the first one for sacrifice and let them slaughter it. The Gemara answers: This is a case where the one who consecrated the thanks-offering said: This is a thanks-offering and these are its loaves. He consecrated the animal and the loaves together, and this is in accordance with the opinion of Rabba, as Rabba said: If the loaf of a thanks-offering is lost, its owner brings another loaf to complete the offering. However, if the thanks-offering was lost and the loaves remain, one may not bring another thanks-offering. What is the reason for this? The loaves are brought due to the thanks-offering but the thanks-offering is not brought on account of the loaves. The animal sacrificed is the primary component of the offering while the loaves are subordinate to it.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מביא תודה אחרת – על אותו לחם ופודין אותו ויוצא לחולין דלחם גלל תודה וכיון דהוקבע לזו פסול לאחרת אבל בדמים יקח תודה או לחם תודה אחרת.
ואין תודה גלל לחם – שהיא עיקר.
אין מביאין תודה אחרת – פ״ה ואותו לחם פודים ויוצא לחולין ויקח בדמים תודה אחרת או לחם לתודה אחרת ואין נראה כיון דלחם גופיה לא חזי לתודה אחרת דמים נמי לא חזו לתודה אחרת דמאי שנא ובפרק התודה (מנחות פ.) אמר בהדיא הפריש מעות ללחמי תודה וניתותרו אין מביא בהן תודה אחרת ואע״ג דהדמים אסורים פריך שפיר וניפרקינהו דשמא תמצא תודה שאבדה א״נ ניפרקינהו בשוה פרוטה דלכתחלה יכול לחלל שוה מנה על פרוטה כשאין הפסד להקדש כדמוכח בערכין (דף כט.).
לחם תודה אינו קדוש קדושת הגוף ליפסל בלינה וטבול יום עד שישחט הזבח ואם אבד הזבח מביא זבח אחר ושוחט ומ״מ אם אמר זו תודה וזו לחמה ואבדה תודה אינו מביא תודה אחרת על אותו לחם אלא פודין את הלחם ויצא לחולין ולוקח בדמיהם תודה או לחמי תודה אבל אבד הלחם מביא לחם אחר מפני שהלחם בא בשביל התודה ולא התודה בשביל הלחם וכל שלא נשחט הזבח ונטמא הלחם הואיל ואינו קדוש קדושת הגוף אינו נשרף אלא פודהו ויוצא לחולין שמ״מ משהפרישם ואמר הרי אלו לתודתי קדושת דמים חלה עליו עד שישחט הזבח ויקדשם קדושת הגוף נשחט הזבח נקדשים קדושת הגוף אע״פ שלא נזרק הדם ואע״פ שמ״מ לא הותר עד שיזרק הדם כל שצריך שני דברים להיתירו ר״ל שחיטה וזריקה האחת לבד מעלה לקדושת הגוף להפסל בלינה וטבול יום ולמדת שאם נשפך הדם בין קודם שנתקבל בכוס בין אחר שנתקבל בכוס אין עוד פדיון ללחם אלא שיוצאין לבית השריפה ומ״מ אין נשרפין מיד אלא לכשיבאו לידי נותר ואין חלוק בזה בין נשפך קודם שנתקבל בכוס כדי לזרקו לנשפך אחר שנתקבל בכוס שאף האומר בנתקבל בכוס שהוא כזרוק לא אמרה אלא ליפסל אבל ליאכל ודאי עד שיזרק:
ומקשים: וניתי [ונביא] זבח אחר במקום זה שאבד ונשחוט! ומשיבים: שאמר אותו אדם שהקדיש את התודה: ״זו תודה וזו לחמה״, שהקדישם, את התודה ולחמה יחד בהקדש אחד, וכדברי רבה. שאמר רבה: אבד הלחם של קרבן התודה — מביא לחם אחר, להשלים את הקרבן אולם אם אבדה תודה ונשאר הלחם — אין מביא תודה אחרת. מאי טעמא [מה טעם הדבר] לחם בא בגלל תודה, ואין תודה באה בגלל לחם כי הקרבן הוא עיקר והלחם הוא רק טפל לו.
The Gemara raises a further difficulty: And let us bring another animal to replace the first one for sacrifice and let them slaughter it. The Gemara answers: This is a case where the one who consecrated the thanks-offering said: This is a thanks-offering and these are its loaves. He consecrated the animal and the loaves together, and this is in accordance with the opinion of Rabba, as Rabba said: If the loaf of a thanks-offering is lost, its owner brings another loaf to complete the offering. However, if the thanks-offering was lost and the loaves remain, one may not bring another thanks-offering. What is the reason for this? The loaves are brought due to the thanks-offering but the thanks-offering is not brought on account of the loaves. The animal sacrificed is the primary component of the offering while the loaves are subordinate to it.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְנִיפְרְקִינְהוּ וְנַפְּקִינְהוּ לְחוּלִּין אֶלָּא לְעוֹלָם שֶׁנִּשְׁחַט עֲלֵיהֶן הַזֶּבַח וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם.

The Gemara asks: And let us redeem the loaves from their consecrated status and render them non-sacred, and there will be no need to burn the loaves. Rather, the Gemara explains that actually, the case is one where the animal offering was indeed slaughtered over the loaves to permit them, but the animal’s blood spilled before it could be sprinkled on the altar. Once the animal has been slaughtered, the loaves are fully consecrated and cannot be redeemed, but in this case, neither can they be eaten, as the blood was not sprinkled on the altar.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונפרקינהו – דכל זמן שלא קידשו לגופן יש להם פדיון והואיל ויש להם תקנה בכך למה אנו מפסידין קדשים.
אלא לעולם שנשחט עליהן הזבח – דשוב אין להם תקנה.
וכגון שנשפך הדם – ומיהו עדיין אינן טעונות שריפה וצריכות לעבר צורתן דתנן בכיצד צולין (לקמן פב.) כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ואפ״ה מזלזלינן בהו ויהבינן להו התם.
אלא לעולם שנשחט עליהן הזבח – אומר ריב״א דהשתא הדר ביה ממה שאמר כשירות היו דבי״ג איירי שנשחט הזבח כדאמר לעיל אין מביאין תודה בי״ד והשתא מיפסלו טפי שנשפך הדם וגם נפסלו בלינה ולכך מעמיד בנשפך הדם שהטעם הראשון שאמר רבי חנינא מתוך שהן מרובות נפסלות בלינה נראה לו דוחק דאיך יתכן דמפני ריבוי שלהן לא ימצא אוכלים הלא מותרין לזרים ובירושלמי רבי חנינא גופיה משני האי שינויא דגרס התם רבי חנינא אומר פסולות היו מפני שהיו ממהרים להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודות ואי אפשר שלא ישפך דמה של אחת מהן והן נפסלות מדקאמר מפני שממהרין משמע דבי״ג מיירי דכולם היו מביאין.
ולענין ביאור סוגיא מה שנאמר בה לעולם שנשחט הזבח אתה צריך לפרשה בדיעבד שהרי לכתחלה אין מביאין קדשים לבית הפסול והיאך נשחט בארבעה עשר או שמא לדעת האומר מביאין שהרי נחלקו בה וכמו שאמר בסוגיא זו למעלה וקסבר אין מביאין קדשים וכו׳ אלמא שיש סוברים שמביאין וכן מה שאמרו בה כמאן כר׳ כלומר ואינו יכול לפדותה ובמסכת מנחות פרק התכלת שנחלקו אביי ורבא לדעת רבי ואמרו שם מאי בינייהו למתפש פדיוניה לאביי אליבא דרבי לא תפיס פדיוניה כלומר לא נפיק לחולין ולרבא אליבא דר׳ תפיס ונפיק לחולין כבר פירשוה בתוספות לאביי לא תפיש שאם אמר זו תחת זו אין לה קדושה שאינה קדושה כל כך לתפס קדושה על הפדיון ולרבא תפיש והלכה כרבא כמו שיתבאר במקומו:
ונפקרינהו ונפקינהו לחול – פירש״י ז״ל ויפלו דמיהם ללחם תוד׳ לאחר הפסדו והקשו עליו בתוספות דכי היכי דלחם עצמו אינו ראוי לתודה אחרת הכי נמי הדמים דמאי שנא. ועוד דבפ׳ תודה תנן המפריש מעות ללחמי תודה ונתותרו אין מביאין בהן, אלא הכא כדי להצילם משריפה קאמר שיפדם בשוה פרוטה כיון דאין בהן אונאות הקדש ויגנזו:
משום ר׳ אלעזר אמרו כשרות היו מדלא קאמר וכן א״ר אלעזר משמע דלאו אדר׳ ינאי קאי אלא כשרות לגמרי ומותרות באכילה קאמר וכי תימא היכי משהי להו ומביאין לבית הפסול. א״ל דס״ל כר״ג דאמר תולין כל ארבע ותרומה כל חמש והלכך בסוף חמש אוכלה לההיא חלה אחרונה:
ושואלים: וניפרקינהו ונפקינהו [ושנפדה אותן מן ההקדש ונוציאן] לחולין ולא יצטרכו לשורפן! אלא: לעולם יש לפרש שנשחט עליהן הזבח ונשפך הדם של הקרבן לפני שהיזו אותו על המזבח, וחלה על החלות קדושה מסויימת בשל שחיטת הזבח, ועדיין לא הוכשרו לאכילה.
The Gemara asks: And let us redeem the loaves from their consecrated status and render them non-sacred, and there will be no need to burn the loaves. Rather, the Gemara explains that actually, the case is one where the animal offering was indeed slaughtered over the loaves to permit them, but the animal’s blood spilled before it could be sprinkled on the altar. Once the animal has been slaughtered, the loaves are fully consecrated and cannot be redeemed, but in this case, neither can they be eaten, as the blood was not sprinkled on the altar.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּכְמַאן כְּרַבִּי דְּאָמַר רַבִּי שְׁנֵי דְבָרִים הַמַּתִּירִין מַעֲלִין זֶה בְּלֹא זֶה דְּתַנְיָא הכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַלֶּחֶם אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה כֵּיצַד שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן לִשְׁמָן קִידֵּשׁ הַלֶּחֶם.

And in accordance with whose opinion is this statement that the slaughter of the animal consecrates the loaves and from that point they can no longer be redeemed? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as Rabbi Yehuda HaNasi said: Each of two factors that are indispensable in permitting the sacrifice of an offering, elevates the subordinate components of the offering to consecrated status, without the other. In this case, the loaves are consecrated when the animal to be sacrificed is slaughtered, even if the blood was not sprinkled, as it was taught in a baraita: The lambs sacrificed on the festival of Assembly, i.e., Shavuot, consecrate the loaves that accompany them only by means of their slaughter. How so? If one slaughtered the lambs for their own sake, i.e., as lambs for Shavuot, in the appropriate manner, and the priest sprinkled their blood for their own sake, the loaves are consecrated.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מעל
מעל(יבמות קב.) שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה פירוש חליצה ורקיקה שני דברים המתירין את היבמה מעלין זה בלא זה שאם רקקה ולא חלצה נפסלה על האחין (פסחים יג:) ועוד א״ר יהודה שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה פי׳ שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מעלין זה בלא זה כלומר מקדש האחד בלא חבירו והנהנה ממנו נהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה:
כמאן – קאמרת דבשחיטה לחודה קדוש גופו שלא לפדות עוד.
שחיטה וזריקה – הן מתירין את הזבח ואת התלוי בו.
מעלין – מעלין אותו מעלה אחת ליקדש בגופו ואע״פ שאינו ניתר עד שתבוא השניה.
שתי הלחם של עצרת תלויין בשני כבשי שלמים – דכתיב (ויקרא כג) ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה לפני ה׳ וגמרינן להו מלחמי תודה שאין קדושים אלא בזביחתה במנחות בפרק התכלת.
אף שתי הלחם של עצרת לא הוקדשו אלא בשחיטת הכבשים ומשנשחטו הכבשים הוקדשו ליפסל ביוצא ושלא לפדות אבל אינו ניתר באכילה עד שיזרק הדם מעתה שחטן לשמן ונזרק הדם לשמן קדש הלחם בין ליפסל בין ליאכל שחטן לשמן וזרק הדם שלא לשמן לחם קדוש ליפסל ואינו קדוש ליאכל וכבשים עצמן אפי׳ נשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא יעלו לשם חובה ויזרק הדם ויאכל הבשר כמו שביארנו במסכת יום טוב:
וכמאן [וכשיטת מי] דבר זה שהשחיטה עצמה גורמת לקדושת הלחם ששוב איננו בר פדיון — כרבי. שאמר רבי: שני דברים המתירין שכל אחד מהם יש בו צורך בעבודת הקרבן מעלין (מקדישים, פועלים) זה בלא זה. ולכן אף השחיטה בלא ההזאה מקדשת במקצת את הלחם. דתניא הרי שנינו בברייתא]: כבשי עצרת שמביאים עמם קרבן לחם אין מקדשין את הלחם אלא על ידי שחיטה של הבהמה. כיצד? אם שחטן לשמן כראוי להם וזרק דמן לשמן — קידש הלחם,
And in accordance with whose opinion is this statement that the slaughter of the animal consecrates the loaves and from that point they can no longer be redeemed? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as Rabbi Yehuda HaNasi said: Each of two factors that are indispensable in permitting the sacrifice of an offering, elevates the subordinate components of the offering to consecrated status, without the other. In this case, the loaves are consecrated when the animal to be sacrificed is slaughtered, even if the blood was not sprinkled, as it was taught in a baraita: The lambs sacrificed on the festival of Assembly, i.e., Shavuot, consecrate the loaves that accompany them only by means of their slaughter. How so? If one slaughtered the lambs for their own sake, i.e., as lambs for Shavuot, in the appropriate manner, and the priest sprinkled their blood for their own sake, the loaves are consecrated.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֹא קִידֵּשׁ הַלֶּחֶם שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֶחֶם קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ דִּבְרֵי רַבִּי.

However, if one slaughtered them not for their own sake, and the priest sprinkled their blood not for their own sake, the loaves are not consecrated, as the factors indispensable in rendering the offering permitted were not properly performed. If one slaughtered them for their own sake, and he sprinkled their blood not for their own sake, the fact that the lambs were properly slaughtered renders the loaves partially consecrated. Therefore, the loaves are consecrated to the extent that they cannot be redeemed, but they are not consecrated to the extent that they may be eaten. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קדוש – ליפסל ביוצא ושלא יפדה עוד.
ואינו קדוש – ואינו ניתר באכילה ואף על פי שהכבשים עצמן מותרין דקיימא לן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ותניא בפרק שני דביצה (דף כ:) כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל אינהו הוא דמתאכלי כשלמים בעלמא אבל לחם כיון דכבשים אין שמן עליהן דהא לא עלו לשם חובה אלא לשם שלמי נדבה עליהן מי יתירנו.
שחטן שלא לשמן ונזרק דמן שלא לשמן – נראה נזרק דמן שלא לשמן לאו דוקא דהוא הדין אם נזרק לשמן.
הלחם קדוש – בהתכלת (מנחות דף מז:) איכא מאן דאמר קדוש לתפוס פדיונו ולא בעי למימר שיצא לחולין אלא תופס פדיונו ואינו יוצא לחולין דאל״כ אכתי תיקשי וליפרקינהו.
ואם שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן — לא קידש הלחם שלא הוקרב המתיר כדינו. אולם אם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן יש בכח השחיטה בלבד לקדש במקצת את הלחם, ולכן הלחם קדוש ששוב אינו יכול להיפדות ואינו קדוש להיות מותר באכילה. אלו דברי רבי.
However, if one slaughtered them not for their own sake, and the priest sprinkled their blood not for their own sake, the loaves are not consecrated, as the factors indispensable in rendering the offering permitted were not properly performed. If one slaughtered them for their own sake, and he sprinkled their blood not for their own sake, the fact that the lambs were properly slaughtered renders the loaves partially consecrated. Therefore, the loaves are consecrated to the extent that they cannot be redeemed, but they are not consecrated to the extent that they may be eaten. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ קָדוֹשׁ הַלֶּחֶם עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט לִשְׁמָן וְיִזְרוֹק דָּמָן לִשְׁמָן.

Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Actually, the loaves are consecrated only when one slaughters the offerings for their own sake and sprinkles their blood for their own sake, i.e., only if both factors indispensable in rendering the offering permitted were properly performed. The previous answer in the Gemara is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: לעולם אינו קדוש הלחם, עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן שאין הדבר מועיל אלא על ידי שני המתירים יחד. את ההלכה הסברנו כשיטת רבי.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Actually, the loaves are consecrated only when one slaughters the offerings for their own sake and sprinkles their blood for their own sake, i.e., only if both factors indispensable in rendering the offering permitted were properly performed. The previous answer in the Gemara is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן ושֶׁנִּתְקַבֵּל הַדָּם בְּכוֹס וְנִשְׁפַּךְ.

The Gemara adds: Even if you say that the previous answer is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, it is understood, as with what case are we dealing here? It is in a unique case where after the slaughter, the blood was received in the cup and it only then spilled before it was sprinkled.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומוסיפים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון, הכא [כאן] לענין פסול לחמי התודה בערב פסח במאי עסקינן [במה אנו עוסקים] במקרה מיוחד כגון שנתקבל הדם לאחר השחיטה בכוס ונשפך לפני הזאה,
The Gemara adds: Even if you say that the previous answer is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, it is understood, as with what case are we dealing here? It is in a unique case where after the slaughter, the blood was received in the cup and it only then spilled before it was sprinkled.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ור״אוְרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לֵיהּ כַּאֲבוּהּ דְּאָמַר כׇּל הָעוֹמֵד לִזְרוֹק כְּזָרוּק דָּמֵי.

And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of his father, Rabbi Shimon, who stated a principle: The legal status of any blood that is about to be sprinkled and prepared for sprinkling is like that of blood that had already been sprinkled. Therefore, the loaves are consecrated when the blood is received in the vessel and thereby prepared to be sprinkled. They may not be eaten until the blood is actually sprinkled.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאבוה – בב״ק בפרק מרובה (דף עו:).
העומד ליזרוק – שאינו מחוסר אלא זריקה.
כזרוק דמי – לחול עליו כל שם פסול קדשי קדשים אבל לאישתרויי לא מישתרי עד דזריק.
כל העומד ליזרק כזרוק דמי – וא״ת זרק דמן שלא לשמן נימא נמי כזרוק דמי ואמאי קאמר רבי אלעזר ב״ר שמעון דאינו קדוש וי״ל כיון שעקרן מלשמן גרע מנשפך הדם ואיגליא מלתא דלא הוי כזרוק בשעת קבלה וקשה דבפרק המנחות והנסכים (מנחות קב.) אמר פיגל בזריקה מטמא טומאת אוכלים לר״ש משום דכל העומד ליזרוק כזרוק דמי ודוחק לחלק בין פיגול לשלא לשמו וי״ל דלגביה גופיה דזבח חשיב כזרוק אע״ג דפיגל בזריקה אבל לגבי דברים המתקדשים עם הזבח כגון לחם לא חשיב כזרוק כשנעשה הזריקה שלא בהכשר.
ור׳ אלעזר בר׳ שמעון סבר ליה בענין זה כשיטת אבוה [אביו] ר׳ שמעון, שאמר כלל גדול: כל העומד לזרוק ומוכן להזרק כזרוק דמי [נחשב] ולכן הלחם מתקדש עם קבלת הדם בכלי והכנתו לזריקה, אבל לאכלו אסור עד שיזרק הדם ממש ולכן נפסלו החלות.
And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of his father, Rabbi Shimon, who stated a principle: The legal status of any blood that is about to be sprinkled and prepared for sprinkling is like that of blood that had already been sprinkled. Therefore, the loaves are consecrated when the blood is received in the vessel and thereby prepared to be sprinkled. They may not be eaten until the blood is actually sprinkled.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ כְּשֵׁירוֹת הָיוּ כׇּל זְמַן שֶׁמּוּנָּחוֹת כׇּל הָעָם אוֹכְלִין נִיטְּלָה אַחַת מֵהֶן תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין נִיטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן הִתְחִילוּ כּוּלָּן שׂוֹרְפִין.

It was taught in the Tosefta that they said in the name of Rabbi Elazar: These loaves were entirely fit. As long as the loaves were placed there, the entire nation continued to eat leaven. When one of the loaves was taken away, the people knew that the time had come to place the leaven in abeyance, meaning that they neither eat nor burn their leaven. When both of the loaves were taken away, they all began burning their leaven.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום ר׳ אלעזר אמר כשרות היו כל זמן ששתיהן מונחות הכל אוכלין וכו׳ תניא אבא שאול אומר שתי פרות היו חורשו׳ בהר המשחה כו׳.
כשירות היו – וא״ת מאחר דכשירות היו אמאי משהין אותן עד שעת איסור וי״ל דהיינו (כרשב״ג) דאמר לעיל (דף יא:) תרומה כל חמש ולחמי תודה כתרומה והיו נוטלים האחרונה בסוף חמש וכן משמע בירושלמי.
ג תנא [שנינו בתוספתא] משום ר׳ אלעזר אמרו: כשירות היו חלות אלה לגמרי. ודרך הנחתן: כל זמן שמונחות שתיהן — כל העם אוכלין חמץ. ניטלה אחת מהן — תולין, לא אוכלין ולא שורפין. ניטלו שתיהן — התחילו כולם שורפין.
It was taught in the Tosefta that they said in the name of Rabbi Elazar: These loaves were entirely fit. As long as the loaves were placed there, the entire nation continued to eat leaven. When one of the loaves was taken away, the people knew that the time had come to place the leaven in abeyance, meaning that they neither eat nor burn their leaven. When both of the loaves were taken away, they all began burning their leaven.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר

It was taught in a baraita that Abba Shaul says:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא [שנינו בברייתא] אבא שאול אומר:
It was taught in a baraita that Abba Shaul says:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים יג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים יג:, ר׳ חננאל פסחים יג:, הערוך על סדר הש"ס פסחים יג:, רש"י פסחים יג:, תוספות פסחים יג:, בית הבחירה למאירי פסחים יג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים יג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), פני יהושע פסחים יג:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים יג:, אסופת מאמרים פסחים יג:

Pesachim 13b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 13b, R. Chananel Pesachim 13b, Collected from HeArukh Pesachim 13b, Rashi Pesachim 13b, Tosafot Pesachim 13b, Meiri Pesachim 13b, R. Moshe Chalava Pesachim 13b, Penei Yehoshua Pesachim 13b, Steinsaltz Commentary Pesachim 13b, Collected Articles Pesachim 13b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144