×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְטוּמְאַת בֵּיתוֹ.
about the ritual impurity of the priest’s home, i.e., his wife. This is done lest he become impure through relations with a menstruating woman, which is ritual impurity lasting seven days. Therefore, he is removed from his home for seven days.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לטומאת ביתו – שמא אם יזקק לאשתו ותראה דם בשעת ביאה ונמצא טמא שבעת ימים כמשפט בועל נדה ולא יכול לעבוד ביום הכפורים.
בכל יום ויום משבעת ימי הפרישה בין בכה״ג קודם יום הכפורים בין בכהן שנתמנה לשרוף את הפרה מזין עליו מאפר כל החטאות שהיו שם ר״ל שאם שרפו עכשיו פרה והיה שם עדיין אפר מן הראשונה שעברה קודם לה מזין עליו משתיהן וי״מ מאפר כל הפרות שנשרפו כבר שהיו נותנין מכל פרה ופרה קצת מאפרה בחיל למשמרת ואם כלה אפר שבכולם ואין שם אלא אפר פרה אחת מזין עליו ממנה כל שבעה חוץ מיום רביעי להפרשה שאינו צריך הזאה כמו שיתבאר ומגדולי המחברי׳ פסקו בכה״ג קודם יוה״כ שאין מזין עליו אלא שלישי ושביעי כמו שיתבאר למטה (יומא ח׳.):
עד שלא נשרפה הפרה היו מזין בדם על הדרך הנאמר בפרשת מילואים משנשרפה הפרה נכנסו מים תחת דם ולא היו מזין בטומאה אלא במי חטאת אלא שהזאת מצורע היתה בדם ולא במים:
לענין ביאור זה שנאמר בתורה וישכון כבוד ד׳ על הר סיני ויכסהו הענן וגו׳ נחלקו בה ר׳ יוסי הגלילי ורבי עקיבא שלדעת ר׳ יוסי אחר מתן עשרת הדברות היא וששת ימים אלו היו תחלה לארבעים יום שעמד משה בהר לקבל שאר התורה ופי׳ המקרא וישכון כבוד ד׳ על הר סיני אחר עשרת הדברות ויכסהו הענן למשה ששת ימים מפני שהוצרך ליכנס למחנה שכינה לקבל שאר תורה וקראו בשביעי ועלה לבדו ונמצא שעלה ונתכסה בענן ונתקדש בענן בפרישת האשה ולרבי עקיבא מעשה זה היה קודם עשרת הדברות ופי׳ המקרא וישכון כבוד ד׳ מר״ח סיון ויכסהו הענן להר ששת ימים ולא למשה שהרי עדיין לא היה שם וקראו בשביעי לקבל עשרת הדברות ולא לבדו שאף כולם שמעו אלא שחלק כבוד למשה לפרסמו בקריאה ולדברי הכל בששה בסיון ניתנו עשרת הדברות ובשביעי עלה לקבל שאר תורה וכלו ארבעים בסוף ששה עשר בתמוז ובי״ז שבר את הלוחות ושמא תאמר לרבי יוסי מיהא אם אחר ששה בסיון עמד בפרישה ששה ואח״כ עמד ארבעים הרי לא כלו עד כ״ג בתמוז ומ״מ הוא סובר שששה ימי פרישה נמנו עם אותם הארבעים:
לטומאת ביתו (כלומר: אשתו) שמא ייטמא על ידה בטומאת נדה (שהיא טומאת שבעה), לכן צריך לפרוש לשבעה ימים.
about the ritual impurity of the priest’s home, i.e., his wife. This is done lest he become impure through relations with a menstruating woman, which is ritual impurity lasting seven days. Therefore, he is removed from his home for seven days.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דילפינא מִמִּלּוּאִים הַיְינוּ דְּתַנְיָא זֶה וְזֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם דַּהֲוַאי נָמֵי הַזָּאָה בְּמִלּוּאִים אֶלָּא לְדִידָךְ דְּיָלְפַתְּ מִסִּינַי הַזָּאָה בְּסִינַי מִי הֲוַאי.

Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Granted, according to my opinion, that I derive the halakha of sequestering from the inauguration, that explains that which is taught in the baraita: With regard to both this priest engaged in the burning of the red heifer and that High Priest prior to Yom Kippur, one sprinkles upon him for all seven days the purification water mixed with ashes from samples from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple. The reason for this practice is that there was also sprinkling during the inauguration. However, according to your opinion, that you derive it from Sinai, was there in fact sprinkling at Sinai? According to your opinion, why are the priests sprinkled?
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רב
רבא(רבי)⁠ב (ירושלמי בפ״ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב׳ שבלשונו כבר פי׳ בערך לשון (יומא ד.) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי׳ רבוי ז׳ מה שלובש כ״ג ח׳ בגדים שבעה ימים משיחה ז׳ פי׳ שמושחין אותו ז׳ ימים משמן המשחה ואח״כ הוא כ״ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי׳ בערך משח (בבא בתרא יא:) אין חולקין את החצר א״ר הונא א׳ מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי׳ אם ביקש לסתום אותן ד״א שיש לו בחצ׳ ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ״א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (בבא בתרא ס) מ״ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי׳ לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (בבא בתרא קמד) מסייע ליה לרב הונא דא״ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי׳ בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי׳ דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (בבא מציעא ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (עבודה זרה יט: סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי׳ אם רובה דהן כ״א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ״א הוא מדבר ע״י עצמו שנא׳ וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ׳ יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פרק ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאי׳ וכמה רוב מניינו קכ״ה (נזיר נב) וב״ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג: סוכה מה) אמר רחבא א״נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי׳ הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא״ל זצ״ל ולפי׳ הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א״ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו׳ (גיטין לט. חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי׳ רב האי גאון זצ״ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג׳ מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלה:) רב אבא אמר הטבילה ואח״כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי׳ בערך אביי. פ״א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב״ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי׳ שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב״ד חצוף (סנהדרין יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי׳ בערך צריך (א״ב ת׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):
א. [פיעל מער.]
ב. [אלס טיטעל.]
זה וזה – כהן דיום הכפורים וכהן דפרה.
כל שבעה – ימי דהפרשה.
מכל חטאות שהיו שם – מכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת מן האפר בחיל כך שנינו במסכת פרה (פ״נ משנה יא) ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה.
דהואי נמי הזאה – בפרישה דמלואים כל ז׳ דכתיב (ויקרא ח) ויז על אהרן וגו׳ וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם כל ז׳ עשה להם כחוק יום הראשון.
הזאה בסיני מי הואי. וא״ת לדידיה נמי דלא יליף פרישת פרה מקרא הזאה דבפרה מנא ליה וי״ל דגבי פרה ניחא ליה משום דכמה מעלות היו בפרה אבל כאן לא היו מתקנין הזאה מלבם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכל חטאות שהיו שם – פי׳ כי מכל פרה ופרה מצניעין בחיל למשמרת כדאי׳ התם. והכי תנינן התם כל ז׳ הימים היו מזין עליו מכל הפרות שנשרפו כבר לא מצאו משבע עושין משש וכו׳. ויש שפירשו דלהכי נקט חטאות שהיו שם לפי שלא היתה פרה שלא היה שם משל משה והראשון עיקר.
אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש: בשלמא לדידי, דילפינא [נניח לשיטתי, שאני למד] ממלואים, היינו דתניא [זהו ששנינו בברייתא]: זה הכהן העוסק בשריפת הפרה האדומה וזה הכהן הגדול לפני יום הכיפורים מזין עליו כל שבעה ימים של פרישה מכל חטאות (אפר פרה האדומה) שהיו שם במקדש ונותרו למשמרת מכל הפרות האדומות שנשרפו במשך הדורות, ואני יכול להסביר זאת דהואי נמי [שהיתה גם כן] הזאה במלואים ולכן מזים ומטהרים את הכהן לדורות. אלא לדידך דילפת [לשיטתך, שאתה למד] מסיני, הזאה בסיני מי הואי [האם היתה]? ואם כן מפני יש להזות על הכהן?
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Granted, according to my opinion, that I derive the halakha of sequestering from the inauguration, that explains that which is taught in the baraita: With regard to both this priest engaged in the burning of the red heifer and that High Priest prior to Yom Kippur, one sprinkles upon him for all seven days the purification water mixed with ashes from samples from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple. The reason for this practice is that there was also sprinkling during the inauguration. However, according to your opinion, that you derive it from Sinai, was there in fact sprinkling at Sinai? According to your opinion, why are the priests sprinkled?
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ וּלְטַעְמָיךְ מִי נִיחָא בְּמִלּוּאִים דָּם הָכָא מַיִם הָא לָא קַשְׁיָא דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא נִכְנְסוּ מַיִם תַּחַת דָּם אֶלָּא לְדִידָךְ הַזָּאָה בְּסִינַי מִי הֲוַאי אֲמַר לֵיהּ מַעֲלָה בְּעָלְמָא.

Reish Lakish said to him: And according to your reasoning, does it work out well? At the inauguration, the sprinkling was with blood; here, the sprinkling was with water. Rabbi Yoḥanan answered: That is not difficult, as Rabbi Ḥiyya taught: Water replaced blood, but both have the status of sprinkling. However, according to your reasoning, at Sinai, was there sprinkling at all? Reish Lakish said to him: The Sages merely established a higher standard, and this sprinkling is not a requirement.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמלואים דם – הזאת מלואים של דם כדכתיב.
דתני ר׳ חייא כו׳ – לקמיה בשמעתין מייתי לה.
מעלה בעלמא – בפרה כדאמרן וביוה״כ לכבוד כניסת מחנה שכינה.
נכנסו מים תחת דם – דלאו לגמרי דרשה גמורה היא הא דגמרי ממלואים אלא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא דכאשר עשה ביום הזה יש לפרש דביום ראשון של ז׳ ימי המלואים אמר להם כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות כל ז׳ ימי המלואים וכן פרש״י פשוטו בפירוש חומש וכיון דאסמכתא בעלמא הוא אין לחוש אי אמרינן נכנסו מים תחת דם.
הזאה בסיני מי הוה – וא״ת והא הוה בסיני הזאת דם דכתי׳ (שמות כד) ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויש לומר אותה זריקה לא היתה בשביל טהרה שהרי לא על משה לבדו נזרק אלא על כל העם אלא דם הברית הוה דכתיב (שם) הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם אי נמי ה״ק הזאה כל ז׳ בסיני מי הוה ותימה לי דלקמן בפירקין (יומא ח.) אמרינן אחד זה ואחד זה מזין עליו כל ז׳ ומסיק דלבד משבת ויש לומר במלואים הויא הזאה כל ז׳ אבל ביום הכפורים בדורות האחרונים גזרו על ההזאה משום שבות ואסרוה בשבת ותימה לי דלקמן מפרש ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי וכו׳ ומנא ליה לגמרא דטעמא דרבי מאיר משום חששא לימא משום דגמר ממלואים דהויא הזאה כל ז׳ ושמא רבי יוסי ברבי חנינא דקאמר הכי לקמן סבירא ליה כריש לקיש דלא גמר ממלואים אלא מעלה בעלמא משום ההיא חששא ראשון דילמא שלישי וכו׳ אי נמי יש לומר אפילו מאן דגמר ממלואים סבירא ליה דקרא אסמכתא בעלמא וא״כ אי לאו דאיכא טעמא קצת לא הוו מצרכי רבנן הזאה להכי איצטריך לפרושי טעמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ריש לקיש: ולטעמיך מי ניחא [ולשיטתך האם נוח, מובן]? הלא במלואים היו מזים דם, ואילו הכא [כאן] מזים מים! ענה לו ר׳ יוחנן: הא לא קשיא [זה אינו קשה] דתני [שהרי כבר שנה] ר׳ חייא בענין זה: נכנסו מים תחת דם, ושניהם בכלל הזאה, אלא לדידך [לשיטתך] הזאה בסיני מי הואי [האם היתה] כלל? אמר ליה [לו]: הזאה זו מעלה בעלמא [בלבד] ואינה חובה מעיקר הדין.
Reish Lakish said to him: And according to your reasoning, does it work out well? At the inauguration, the sprinkling was with blood; here, the sprinkling was with water. Rabbi Yoḥanan answered: That is not difficult, as Rabbi Ḥiyya taught: Water replaced blood, but both have the status of sprinkling. However, according to your reasoning, at Sinai, was there sprinkling at all? Reish Lakish said to him: The Sages merely established a higher standard, and this sprinkling is not a requirement.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא כוותי׳כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן {ויקרא ט״ז:ג׳} בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּמַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן מַאי הִיא בְּעִנְיָן דְּמִלּוּאִים וּמָה אָמוּר בְּעִנְיָן דְּמִלּוּאִים אַהֲרֹן פֵּירַשׁ שִׁבְעָה וְשִׁמֵּשׁ יוֹם אֶחָד וּמֹשֶׁה מָסַר לוֹ כׇּל שִׁבְעָה כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בָּעֲבוֹדָה.

§ The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that the sequestering is derived from the inauguration; and a baraita was taught in accordance with the opinion of Reish Lakish that it is derived from Sinai. The Gemara elaborates: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: It was stated with regard to the inauguration: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3). To what is the term: With this, referring? It is referring to that which is stated in the matter. What is the matter? It is the matter of the inauguration. In the manner that the priest was prepared for the inauguration, so too is he prepared for Yom Kippur. And what is stated in the matter of the inauguration? It is that Aaron the priest withdrew for seven days and served one day, and Moses transmitted the Torah guidelines to him all seven days in order to train him in the Sanctuary service.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא כוותיה דרבי יוחנן – דיליף ממלואים.
כריש לקיש – דיליף מסיני.
בזאת – קרא יתירא הוא כדלקמן למדרש ביה ודרוש ביה הכי בזאת התורה האמורה בענין במקום אחר יבא אהרן אל הקדש.
מאי היא – באיזה ענין.
ושימש יום אחד – עבודת שמיני הוטלה עליו שנאמר (ויקרא ט) קרב אל המזבח.
תניא כוותיה דריש לקיש – דרבי יוסי הגלילי ס״ל כוותיה תימה לי וכרבי יוחנן נמי מי לא תניא הא ר״ע ס״ל כר׳ יוחנן דלא יליף מסיני וי״ל כבר אייתי לעיל תניא כוותיה דרבי יוחנן דעדיפא מינה דמתניתין סתמא כרבי יוחנן והדר קאמר תניא נמי כוותיה דריש לקיש דאיכא תנא דסבר כוותיה אבל תימה לי מאי קא מייתי מהא דתניא כוותיה דריש לקיש דילמא רבי יוחנן אמר לך אנא דאמר אפילו כרבי יוסי הגלילי דעד כאן לא קאמר ר׳ יוסי הגלילי אלא בסיני הכי הוה אבל לדורות לא גמרינן מינה לומר דתסגי בפרישת ששה ימים כמו בסיני כדאמר רשב״ל אלא צריך פרישה שבעה ימים כמו במלואים וי״ל כיון דאשכחן ר׳ אלעזר דקאמר בסמוך ויקרא אל משה [משה] וכל ישראל עומדים וכו׳ והיינו כר״ע אלמא כרבי עקיבא דריש ליה לקראי מסתמא משמיה דר׳ יוחנן רביה אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דרבי יוחנן אשכחן נמי בס״פ האשה רבה (יבמות דף צו:) כי האי גוונא אזל רבי אלעזר אמר לשמעתיה ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן איקפד ר׳ יוחנן וכו׳ עד אף ר״א תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שתורתך היא אם כן רבי יוחנן דריש להו לקראי כר״ע.
בזאת יבא אהרן. בירושלמי מפרש דאותה פרשה מדברת במלואים שמזכיר במיתת בני אהרן שהיתה במלואים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בענין המלואים – וא״ת מהיכן אנו למדין דקאי אמלואים וי״ל דהכי כתיב ביה אחרי מות שני בני אהרן שמתו בשמיני למלואים.
לאפוקי צדוקי׳ שלא יקטיר בחוץ ויכנס לפנים כדברי הצדוקי׳ וכדאיתא לקמן בפרקין.
א ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן שהדבר נלמד ממילואים, תניא כוותיה [ושנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש שהדבר נלמד מסיני. ומפרטים: תניא [שנויה ברייתא] כוותיה [כשיטתו] של ר׳ יוחנן, נאמר במילואים: ״בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה״ (ויקרא טז, ג) מה הוא ״בזאת״ — במה שאמור בענין, מאי היא [מה הוא]בענין של מלואים שכדרך הכנת הכהן למילואים כך הכנתו ליום הכיפורים. ומה אמור בענין של מלואים — אהרן הכהן פירש שבעה ימים קודם עבודה ושמש לאחר מכן יום אחד, ומשה מסר לו כל שבעה דברי תורה כדי לחנכו ולהרגילו בעבודה.
§ The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that the sequestering is derived from the inauguration; and a baraita was taught in accordance with the opinion of Reish Lakish that it is derived from Sinai. The Gemara elaborates: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: It was stated with regard to the inauguration: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3). To what is the term: With this, referring? It is referring to that which is stated in the matter. What is the matter? It is the matter of the inauguration. In the manner that the priest was prepared for the inauguration, so too is he prepared for Yom Kippur. And what is stated in the matter of the inauguration? It is that Aaron the priest withdrew for seven days and served one day, and Moses transmitted the Torah guidelines to him all seven days in order to train him in the Sanctuary service.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאַף לְדוֹרוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵשׁ שִׁבְעָה וּמְשַׁמֵּשׁ יוֹם אֶחָד וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה לְאַפּוֹקֵי צַדּוּקִין מוֹסְרִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בָּעֲבוֹדָה.

And throughout the generations as well, the High Priest withdraws seven days prior to Yom Kippur and serves one day. And two Torah scholars from among the students of Moses, to the exclusion of Sadducees, who are not students of Moses, transmit the Torah guidelines to him all seven days in order to train him in the Sanctuary service.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאפוקי צדוקים – שהיו משנין עבודת קטורת יוה״כ כדלקמן בהוציאו לו (דף נג.) שהיו נותנין הקטורת על האש בחוץ ואחר כך מכניסים.
ושני תלמידי חכמים. בחד סגי אלא טובים השנים מן האחד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואף לדורות; כהן גדול פורש שבעה ימים קודם יום הכיפורים ומשמש יום אחד, ושני תלמידי חכמים מתלמידיו של משה ודווקא הם — כדי לאפוקי [להוציא] צדוקין שאינם בכלל תלמידיו של משה, מוסרין לו כל שבעה כדי לחנכו (ללמדו) בעבודה.
And throughout the generations as well, the High Priest withdraws seven days prior to Yom Kippur and serves one day. And two Torah scholars from among the students of Moses, to the exclusion of Sadducees, who are not students of Moses, transmit the Torah guidelines to him all seven days in order to train him in the Sanctuary service.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִכָּאן אָמְרוּ שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין וּכְשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל כָּךְ מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה צָפוֹנָה מִזְרָחָה וְאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם.

From there the Sages said in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur the Sages would remove the High Priest, who performs the entire Yom Kippur service, from his house to the Chamber of Parhedrin; and just as the Sages would remove the High Priest, so do they remove the priest who burns the heifer, from his house to the chamber that was before the bira at the northeast corner of the courtyard on the Temple Mount. And with regard to both this priest whom the Sages sequester prior to Yom Kippur and that priest whom the Sages sequester prior to engaging in the burning of the heifer, one sprinkles upon him, for all seven days of sequestering, the purification water with ashes from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ערב
ערבא(פרה פרק ג) מטמאין היו הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית סמכו ידיהן עליו פי׳ היאך מטמאין אותו בזו הסמיכה שסומכין עליו דקיימא לן לאחר שטבל אין נוגעין בו כדגרסינן (יומא ד.) אין בין כהן גדול ביום הכפורים לכהן השורף את הפרה אלא שזה פרישתו לטהרה הכהן השורף את הפרה ואין אדם נוגע בו וכהן גדול ביום הכפורים פרישתו לקדושה וכהנים הטהורים נוגעין בו ולאחר שנטמא מן הסמיכה טובל ועוסק בפרה לאלתר בלא הערב שמש:
א. [אבענסדמירינג.]
וכשם שמפרישים – לא מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא.
לחנכו – ללמדו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשם שמפרישי׳ וכו׳ – כלו׳ דרבנן אמרו כן מסברא ולאו דליהוי בקרא.
בפרש״י בד״ה וכשם שמפרישין לא מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא הס״ד ואח״כ מ״ה לחנכו ללמדו עכ״ל הס״ד כצ״ל מפי׳ ישן וכ״ה בתוס׳ לעיל:
מכאן אמרו במשנה: שבעה ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. וכשם שמפרישין כהן גדול כך מפרישין כהן השורף את הפרה ומביאים אותו ללשכה שעל פני הבירה שהיתה פונה צפונה מזרחה. ואחד זה הכהן הפורש לעבודת יום הכיפורים ואחד זה הכהן הפורש לצורך עשיית הפרה מזין עליו כל שבעה ימי הפרישה מכל חטאות (אפר פרה אדומה) שהיו שם במקדש.
From there the Sages said in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur the Sages would remove the High Priest, who performs the entire Yom Kippur service, from his house to the Chamber of Parhedrin; and just as the Sages would remove the High Priest, so do they remove the priest who burns the heifer, from his house to the chamber that was before the bira at the northeast corner of the courtyard on the Temple Mount. And with regard to both this priest whom the Sages sequester prior to Yom Kippur and that priest whom the Sages sequester prior to engaging in the burning of the heifer, one sprinkles upon him, for all seven days of sequestering, the purification water with ashes from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִם תֹּאמַר בְּמִלּוּאִים דָּם הָכָא מַיִם אָמַרְתָּ נִכְנְסוּ מַיִם תַּחַת דָּם וְאוֹמֵר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים.

And if you say that at the inauguration the sprinkling was with blood, and here the sprinkling was with water, you said: Water replaced blood. And it says in the verse: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do, to make atonement for you” (Leviticus 8:34). To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to make atonement, these are the actions performed on Yom Kippur. This baraita, then, is proof for the opinion of Rabbi Yoḥanan.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרת – אמור מעתה.
ת״ש כאשר עשה ביום הזה. מכח לכפר מוקמינן ליה איום הכפורים דלדורות:
ואומר כאשר עשה ביום הזה צוה י״י לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכיפורים – פירוש: סבר ר׳ יוחנן דהאי קרא אינו אלא אסמכתא בעלמא דהא איהו לא יליף מהאי קרא אלא חדא. או יש לומר: שזו הברייתא היא כר׳ ישמעאל דיליף תרווייהו מקרא ור׳ יוחנן לא סבירא ליה הכי ומאי דאמרן תניא כוותיה דר׳ יוחנן לענין דילפינן ליה ממילואים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גרסת הספרים לעשות אלו מעשה פרה – לכפר אלו מעשה יום הכפורים וקשה דהא תניא כוותיה דר׳ יוחנן אמרי׳ ור׳ יוחנן לא מתני אלא חדא כדאיתא לעיל. ולא משמע דבעי׳ למימר דתניא כוותיה בחדא בלחוד מדלא פריש לה תלמודא ועוד כי בעי׳ לקמן מאי ואומר נימא דאיצטריך ללמד על מעשה פרה להקישו להפרשה דיום הכפורים לגמרי ולהכי כתיב לעשות ולכפר הלכך הנכון דה״ג לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים וכן גרסין בתוספות ולמאן דגריס כגרס׳ הספרים י״ל דפרה לאסמכתא בעלמא נקטיה לה בקרא.
ואם תאמר ותקשה: שהרי במלואים היו מזים דם, הכא [כאן] מים, אמרת לתרץ: נכנסו מים תחת דם. ויש להוכיח עוד ממה שהוא אומר בפסוק: ״כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשת לכפר עליכם״ (ויקרא ח, לד) ופירושו: ״לעשת״ — אלו מעשה פרה, ״לכפר״ — אלו מעשה יום הכיפורים. ומברייתא זו הוכחה לדברי ר׳ יוחנן.
And if you say that at the inauguration the sprinkling was with blood, and here the sprinkling was with water, you said: Water replaced blood. And it says in the verse: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do, to make atonement for you” (Leviticus 8:34). To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to make atonement, these are the actions performed on Yom Kippur. This baraita, then, is proof for the opinion of Rabbi Yoḥanan.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהַאי בְּזֹאת מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה אָמְרִי אִי לְקׇרְבָּן לְחוֹדֵיהּ לֵימָא קְרָא בְּזֶה אוֹ בְּאֵלֶּה מַאי בָּזֹאת שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

The Gemara analyzes the baraita. But the term: With this [bezot], is required for the meaning of the verse itself; the priest is required to bring a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering. The Sages say in response: If the term comes to teach only with regard to the offerings, let the verse say: With this [bezeh], in the masculine, referring to the bull, or: With these [be’elleh], referring to the bull and the ram. What, then, may be derived from the use of the feminine term bezot, which refers to neither the bull nor the ram? Learn from it two conclusions; one with regard to the offerings and one with regard to sequestering.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי בזאת – לשון נקבה פר ואיל דכתיבי בתריה לאו נקיבות הן.
שמע מינה – בענין מלואים ופרישה לשון נקבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי בזאת ש״מ תרתי – וא״ת והאי בזאת אצטריך למה שאמרו במדרש שנכנס בחבילות של מצוה בזכות התורה שנאמר מאת התורה וכו׳. ר״ל דאין משיבין מדברי מדרש שאינם אלא סמך בעלמא ופשוטיה דקרא בעי דרשא.
ת״ש כאשר עשה וא״ת מ״מ בזאת למה לי – י״ל דאתא למעוטי פרה דלא ליתני אלא חדא אי נמי דאי לאו בזאת הוה אמינא דדוקא כהן גדול קמא והשתא דאיכא תרי קראי שמעי׳ בכל כהן גדול ובכל יום הכפורים.
ומעתה מבררים את הברייתא לגופה, ומקשים: והאי [והרי זה, מה שנאמר] ״בזאת״ מיבעי ליה לגופיה [נצרך לו לגופו] של הכתוב, כאמור, שצריך להביא פר בן בקר לחטאת ואיל לעולה! אמרי [אומרים, מתרצים]: אי לקרבן [אם] לחודיה [בלבד] היתה הכוונה, אם כן לימא קרא [שיאמר הכתוב] כאן את הביטוי ״בזה״ או ״באלה״ שמובנו לענין הפר, או הפר והאיל, מאי [מה] משמעו של הביטוי ״בזאת״ שהוא לשון נקיבה ואינו מתייחס לא לפר ולא לאיל — שמעת מינה תרתי [שומע אתה מכאן שנים, שני דברים] גם לענין הבאת הקרבנות, וגם לענין פרישה.
The Gemara analyzes the baraita. But the term: With this [bezot], is required for the meaning of the verse itself; the priest is required to bring a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering. The Sages say in response: If the term comes to teach only with regard to the offerings, let the verse say: With this [bezeh], in the masculine, referring to the bull, or: With these [be’elleh], referring to the bull and the ram. What, then, may be derived from the use of the feminine term bezot, which refers to neither the bull nor the ram? Learn from it two conclusions; one with regard to the offerings and one with regard to sequestering.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים קַמָּא הוּא דְּבָעֵי פְּרִישָׁה כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמִלּוּאִים אֲבָל ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּעָלְמָא לָא אִי נָמֵי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל קַמָּא הוּא דְּבָעֵי פְּרִישָׁה אֲבָל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל בְּעָלְמָא לָא ת״שתָּא שְׁמַע כַּאֲשֶׁר עָשָׂה וְכוּ׳.

The Gemara continues its analysis of the baraita. What is the meaning of the term: And it says? Why does the baraita cite an additional proof from another verse? Why wasn’t the first proof sufficient? And if you say that it is on the first Yom Kippur when Aaron performed the service that the High Priest requires sequestering, as we find in the inauguration when the priests were sequestered before being consecrated as priests, but on Yom Kippur in general, no, subsequent High Priests do not require sequestering; or alternatively, if you say: It is the first High Priest who requires sequestering, as did all the priests during the inauguration, but subsequent High Priests in general, no, they do not require sequestering before Yom Kippur; then come and hear that which it says in the verse: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do,” meaning that this is a mitzva for all generations.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהן גדול קמא – אהרן לבדו כל ימיו אבל דורות הבאים לא תנהוג שלא נאמר אלא אהרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים עוד על לשון הברייתא: מאי [מה משמעו] של ״ואומר״ כלומר, לשם מה הובאה בברייתא ראיה נוספת מפסוק אחר, ומדוע אין די בראיה הראשונה? וכי תימא [ואם תאמר]: שמא יום הכיפורים קמא [ראשון] שעשה אהרן הוא דבעי [שצריך] פרישה, כדאשכחן [כמו שמצינו] במלואים שהיו צריכים הכהנים פרישה כדי להתקדש בכהונתם תחילה אבל ביום הכיפורים דעלמא [סתם] לא יפרשו, שהרי כבר פרשו בפעם ראשונה. אי נמי [או גם כן] אפשר לומר באופן אחר: כהן גדול קמא [הראשון] הוא דבעי [שצריך] פרישה כשם שהוצרכו כל הכהנים במילואים אבל כהן גדול בעלמא [סתם] שבא אחריו לא יצטרך פרישה לפני יום הכיפורים, על כן תא שמע [בוא ושמע] ממה נאמר: ״כאשר עשה כן תעשו״ — שתהא זו מצווה לדורות.
The Gemara continues its analysis of the baraita. What is the meaning of the term: And it says? Why does the baraita cite an additional proof from another verse? Why wasn’t the first proof sufficient? And if you say that it is on the first Yom Kippur when Aaron performed the service that the High Priest requires sequestering, as we find in the inauguration when the priests were sequestered before being consecrated as priests, but on Yom Kippur in general, no, subsequent High Priests do not require sequestering; or alternatively, if you say: It is the first High Priest who requires sequestering, as did all the priests during the inauguration, but subsequent High Priests in general, no, they do not require sequestering before Yom Kippur; then come and hear that which it says in the verse: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do,” meaning that this is a mitzva for all generations.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ מֹשֶׁה עָלָה בֶּעָנָן וְנִתְכַּסָּה בֶּעָנָן וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן כְּדֵי לְקַבֵּל תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ד:ט״ז} וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה לְאַרְבָּעִים יוֹם דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

§ And a baraita was taught in accordance with the opinion of Reish Lakish that sequestering is derived from Sinai: Moses ascended in the cloud, and was covered in the cloud, and was sanctified in the cloud, in order to receive the Torah for the Jewish people in sanctity, as it is stated: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). This was an incident that occurred after the revelation of the Ten Commandments to the Jewish people, and these six days were the beginning of the forty days that Moses was on the mountain (see Exodus 24:18); this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. The opinion of Rabbi Yosei HaGelili corresponds to that of Reish Lakish; Moses withdrew for six days before receiving permission to stand in the presence of God.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זה מעשה כו׳ – כלומר אי אתה יכול לומר ויכסהו להר ולא למשה ואלו ששה ימים הן שהיו מראש חדש שבאו לסיני עד יום מתן תורה ואין כאן פרישה כלל למשה שהרי אותן ששה ימים עלה וירד בהשכמה להזהירן על פרישתן מן האשה ומצות הגבלה זאת לא תאמר לפי שזה מעשה היה אחר עשרת הדברות בתחילת ארבעים יום שנכנס למחנה שכינה להיות שם עם ה׳ לקבל הלוחות ולקמן מפרש מהיכא פשיטא ליה דאחר עשרת הדברות היה ששה ימים הללו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה היה מעשה אחר עשרת הדברות – פי׳ דליכא למדרש ויכסהו הענן למשה במעשה של קודם הדברות שהרי קודם מתן תורה בכל יום ויום היה עולה ויורד משה להר כדאיתא בקראי ור׳ נתן ור׳ מתיא תרוייהו כר׳ יוסי הגלילי סבי׳ להו שהיה מעשה אחר עשרת הדברות אלא דר׳ יוסי הגלילי סבר דטעמא משום פרישה דנכנס למחנה שכינה ור׳ נתן סבר דפרישה לא היתה אלא למרק אכילה שבמעיו ור׳ מתיא סבר לאיים עליו ודריש לקיש כר׳ יוסי הגלילי.
ונתכסה בענן כו׳. בקרא מפורש ויבא משה בתוך הענן ויעל אל וגו׳ ולר׳ יוסי הגלילי דקדק לומר עלה בענן כו׳ לומר לך דלכך תחלת עלייתו כאן בענן כדי שיתכסה בו להתקדש בו בפרישות ו׳ ימים אחר עשרת הדברות בתחלת מ׳ יום משא״כ באותן ימים מר״ח לא הזכיר דבתוך ענן עלה דהא כתיב ומשה עלה אל האלהים וגו׳ משום דלא היה שם פרישה כלל ולא כסהו הענן אז אבל לר״ע דהנך ו׳ ימים מר״ח למה הזכיר כאן דעלה תוך הענן ולא הזכיר כן בפ׳ יתרו בתחלת עלייתו מר״ח:
ב וכאמור, תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש: משה עלה בענן, ונתכסה בענן, ונתקדש בענן, כדי לקבל תורה לישראל בקדושה, שנאמר: ״וישכן כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן״ (שמות כד, טז). זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שניתנו לישראל, ושישה ימים אלה היו תחלה לארבעים יום שהיה משה על ההר (שמות כד, יח), אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי. ושיטת ר׳ יוסי הגלילי היא כדברי ריש לקיש, שהיה על משה לפרוש שישה ימים לפני שרשאי היה להכנס לתוך מקום גילוי השכינה.
§ And a baraita was taught in accordance with the opinion of Reish Lakish that sequestering is derived from Sinai: Moses ascended in the cloud, and was covered in the cloud, and was sanctified in the cloud, in order to receive the Torah for the Jewish people in sanctity, as it is stated: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). This was an incident that occurred after the revelation of the Ten Commandments to the Jewish people, and these six days were the beginning of the forty days that Moses was on the mountain (see Exodus 24:18); this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. The opinion of Rabbi Yosei HaGelili corresponds to that of Reish Lakish; Moses withdrew for six days before receiving permission to stand in the presence of God.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ מֵרֹאשׁ חוֹדֶשׁ

Rabbi Akiva says: This incident occurred before the revelation of the Ten Commandments to the Jewish people, and when the Torah says: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai,” it is referring to the revelation of the Divine Presence that began on the New Moon of Sivan, which was six days before the revelation of the Ten Commandments.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״ע אומר – קודם עשרת הדברות היה וששה ימים הללו הם ששה ימים שמראש חדש עד יום מתן תורה ובשביעי קבלום ומשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות כדאמרינן (מכות דף כד.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ואחר כך עלה כדי לקבל את הלוחות ולא היה שם פרישה כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו ר׳ עקיבא אומר: מעשה זה ודאי היה לפני עשרת הדברות ומה שנאמר ״וישכן כבוד ה׳ על הר סיני ״כוונתו לגילוי כבוד שכינה שהיה על הר סיני מראש חודש סיון והלאה, שישה ימים לפני מתן תורה.
Rabbi Akiva says: This incident occurred before the revelation of the Ten Commandments to the Jewish people, and when the Torah says: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai,” it is referring to the revelation of the Divine Presence that began on the New Moon of Sivan, which was six days before the revelation of the Ten Commandments.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס יומא ד., רש"י יומא ד., תוספות יומא ד., תוספות ישנים יומא ד., תוספות רי"ד יומא ד., בית הבחירה למאירי יומא ד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ד., מהרש"א חידושי הלכות יומא ד., מהרש"א חידושי אגדות יומא ד., פירוש הרב שטיינזלץ יומא ד.

Yoma 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Yoma 4a, Rashi Yoma 4a, Tosafot Yoma 4a, Tosefot Yeshanim Yoma 4a, Tosefot Rid Yoma 4a, Meiri Yoma 4a, Ritva Yoma 4a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 4a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 4a, Steinsaltz Commentary Yoma 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144