×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָכָא קְרָא אַשְׁכֻּחַ וּדְרֻשׁי לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא אִם מִשְּׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא שְׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ אִי נָמֵי אֲשֶׁר לֹא שְׂדֵה אֲחוּזָּה מַאי מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה יָצְתָה זוֹ שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה.:
But here, with regard to their opinion that even if the son consecrated the field before his father’s death it is considered an ancestral field, this is because they found another allusion in the verse and interpreted it as follows: If the verse meant to indicate only the halakha that Rabbi Meir derives from it, let the Merciful One write: And if he will consecrate unto the Lord a field that he has bought, which is not his ancestral field, or: Which is not an ancestral field. What is the meaning of the extra word “of” in the phrase: “Which is not of his ancestral field” (Leviticus 27:22)? It teaches that only a field that is not due to become his ancestral field is treated like a purchased field, thereby excluding this field, which is due to become his ancestral field.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכח ודרוש – דיצאת זו שראויה להיות שדה אחוזה ולאו משום טעמא דקנין פירות לא כקנין הגוף דמי:
ערך על
עלא(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת:
א. [ערהרען.]
והכא קרא אחרינא אשכח ודרוש – דהקדישה ואח״כ מת אביו תיהוי אחוזה דאל״כ דלא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח״כ הקדישה ניכתוב קרא אשר לא אחוזתו ומתרביא הא דר׳ מאיר דדריש יצתה זו שהיא כבר אחוזה.
משדה למה לי – ש״מ לכדאמרינן למדרש הקדישה ואח״כ מת אביו.
יצתה זו – שבשעת הקדש היתה ראויה להיות שדה אחוזה.
והכא [וכאן] שאמרו כי גם במקרה שהקדישה ואחר כך מת אביו הדין כן — קרא אשכח ודרשי [מקרא מצאו ודרשו], שאם רק כדי ללמד כדברי ר׳ מאיר, שאם הקדישה לאחר מות אביו אינה נחשבת שדה מקנה — לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה]: ״ו אם משדה מקנתו אשר לא שדה אחזתו יקדיש״, אי נמי [או גם כן]: ״אשר לא שדה אחוזה יקדיש״, מאי [מהו] שנאמר ״אשר לא משדה אחזתו יקדיש״ — לומר: שדה שאינה ראויה להיות כלל שדה אחוזה נידונת כשדה מקנה, יצתה זו, שקנאה מאביו והקדישה קודם שמת אביו, שראויה להיות שדה אחוזה.
But here, with regard to their opinion that even if the son consecrated the field before his father’s death it is considered an ancestral field, this is because they found another allusion in the verse and interpreted it as follows: If the verse meant to indicate only the halakha that Rabbi Meir derives from it, let the Merciful One write: And if he will consecrate unto the Lord a field that he has bought, which is not his ancestral field, or: Which is not an ancestral field. What is the meaning of the extra word “of” in the phrase: “Which is not of his ancestral field” (Leviticus 27:22)? It teaches that only a field that is not due to become his ancestral field is treated like a purchased field, thereby excluding this field, which is due to become his ancestral field.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מַקְדִּישִׁין לְעוֹלָם וְכוּ׳.: בִּשְׁלָמָא גּוֹאֲלִין אִצְטְרִיךְ לְאַפּוֹקֵי מִדְּיִשְׂרָאֵל דְּלָא פָּרְקִי אֶלָּא עַד יוֹבֵל קָא מַשְׁמַע לַן דְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּם גּוֹאֲלִין לְעוֹלָם אֶלָּא מַקְדִּישִׁין מַאי אִירְיָא כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם אפי׳אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי.

§ The mishna teaches: The priests and the Levites may always consecrate their ancestral fields and may always redeem their ancestral fields, both before the Jubilee Year and after the Jubilee Year. The Gemara asks: Granted, the mishna’s statement that they may always redeem their ancestral fields was necessary, in order to exclude them from the halakha that applies to the ancestral field of an Israelite, which may be redeemed only until the Jubilee Year, and if not redeemed by then, it is given to the priests. In contrast, the mishna teaches us that priests and Levites may always redeem their fields. But with regard to the statement that they may always consecrate their fields, why does the mishna specifically mention priests and Levites? Even an Israelite may always consecrate his field, both before and after the Jubilee Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דקמ״ל דכהנים ולוים גואלין לעולם – אפי׳ בשנת היובל:
אפי׳ ישראל נמי – דהא תניא בריש פירקין (ערכין כד.) מקדישין לפני היובל וכו׳ (ואי משום דקתני מתני׳ אין מקדישין פחות משתי שנים לפני היובל הא אוקימנא (שם) דעצה טובה קמ״ל).
א שנינו במשנה: הכהנים והלוים מקדישין לעולם וגואלין לעולם, בין לפני היובל בין לאחר היובל. ושואלים: בשלמא [נניח] שהדין שגואלין לעולם אצטריך [הוצרך] להיאמר — לאפוקי [להוציא] משדה אחוזה של ישראל, דלא פרקי [שאינם פודים אותה] אלא עד שנת היובל, ואם לא נגאלה — הריהי יוצאה לכהנים, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שכהנים ולוים שהקדישו שדה אחוזתם גואלין לעולם. אלא הדין שהכהנים והלויים מקדישין לעולם, מאי איריא [מה שייך], מדוע נאמר דווקא בכהנים ולוים? אפילו ישראל נמי [גם כן] מקדישין לעולם!
§ The mishna teaches: The priests and the Levites may always consecrate their ancestral fields and may always redeem their ancestral fields, both before the Jubilee Year and after the Jubilee Year. The Gemara asks: Granted, the mishna’s statement that they may always redeem their ancestral fields was necessary, in order to exclude them from the halakha that applies to the ancestral field of an Israelite, which may be redeemed only until the Jubilee Year, and if not redeemed by then, it is given to the priests. In contrast, the mishna teaches us that priests and Levites may always redeem their fields. But with regard to the statement that they may always consecrate their fields, why does the mishna specifically mention priests and Levites? Even an Israelite may always consecrate his field, both before and after the Jubilee Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִי תֵּימָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ הָנִיחָא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ לָא קָדְשָׁה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּם מַקְדִּישִׁין לְעוֹלָם אֶלָּא לְרַב מַאי אִירְיָא כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם אפי׳אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי.

The Gemara continues: And if you would say that the mishna means that priests and Levites may consecrate their fields during the Jubilee Year itself, whereas an Israelite may not, this works out well according to the opinion of Shmuel, who says (24a) that if an Israelite consecrated his field during the Jubilee Year itself it is not consecrated. Accordingly, the mishna teaches us that priests and Levites may always consecrate their fields, even in the Jubilee Year itself. But according to the opinion of Rav, why does the mishna specifically mention priests and Levites? Even an Israelite may consecrate his field during the Jubilee.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לך רב ולטעמיך כיון דבשנת יובל עצמה הקדיש ש״מ בין לפני יובל ובין לאחר יובל ולמה לי למיתנייה אלא איידי דתנא רישא דמתניתין אין מקדישין לפני יובל ולא גואלין אחר יובל פחות משנה תנא נמי סיפא בין לפני יובל וכו׳ ואיידי דתנא אין מקדישין [ולא גואלין תנא נמי סיפא מקדישין] וגואלין ולעולם מקדישין לא אצטריך למתני אלא גואלין איצטריך כדאמר ואיידי דתני גואלין לעולם תנא מקדישין לעולם:
הניחא לשמואל דאמר – גבי ישראל לא קדשה אצטריך לאשמועי׳ דגבי כהנים קדשה.
אלא לרב – ליכא למימר הכי דמהיכא תיתי לן מקראי.
וכי תימא [ואם תאמר] שהכוונה היא שהכהנים והלויים מקדישים אפילו בשנת היובל עצמה, שלא כישראל — הניחא [זה נוח] לדעת שמואל שאמר: בשנת היובל עצמה לא קדשה [אינה מתקדשת] שדה אחוזה על ידי ישראל, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שכהנים ולוים מקדישין לעולם, ואפילו בשנת היובל. אלא לשיטת רב, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] כהנים ולוים? אפילו ישראל נמי [גם כן] מקדישים בשנת היובל!
The Gemara continues: And if you would say that the mishna means that priests and Levites may consecrate their fields during the Jubilee Year itself, whereas an Israelite may not, this works out well according to the opinion of Shmuel, who says (24a) that if an Israelite consecrated his field during the Jubilee Year itself it is not consecrated. Accordingly, the mishna teaches us that priests and Levites may always consecrate their fields, even in the Jubilee Year itself. But according to the opinion of Rav, why does the mishna specifically mention priests and Levites? Even an Israelite may consecrate his field during the Jubilee.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּלְטַעְמָיךְ בֵּין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל בֵּין לְאַחַר הַיּוֹבֵל לְמָה לִי אֶלָּא אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא לִפְנֵי הַיּוֹבֵל וּלְאַחַר הַיּוֹבֵל תְּנָא סֵיפָא נָמֵי בֵּין לְאַחַר הַיּוֹבֵל בֵּין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל.

The Gemara responds: And according to your reasoning, one may similarly ask: Why do I need the statement that priests and Levites may consecrate their fields both before the Jubilee Year and after the Jubilee Year? Doesn’t the mishna already state that they may always consecrate their fields? Rather, since the tanna taught in the first mishna in this chapter (24a) that Israelites may not consecrate their fields less than two years before the Jubilee and they may not redeem them less than one year after the Jubilee, the tanna also taught in the latter mishna that priests and Levites may consecrate their fields both after the Jubilee and before the Jubilee, despite the fact that there is no novelty in this statement.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סליק פירקא
איידי דתנא רישא – ישראל תנא סיפא גבי לוים.
ומשיבים: ולטעמיך [ולשיטתך], יש להקשות גם כן: מה שנאמר במשנה שהכהנים והלויים מקדישים בין לפני היובל בין לאחר היובל, למה לי לאומרו? והרי כבר נאמר ״לעולם״! אלא איידי דתנא רישא [מתוך ששנה בתחילת הפרק] בשדה אחוזה של ישראל: ״אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה אחת״ — תנא סיפא נמי [שנה בסוף הפרק גם כן], שכהנים ולויים מקדישים ״בין לאחר היובל בין לפני היובל״, למרות שאין בכך חידוש,
The Gemara responds: And according to your reasoning, one may similarly ask: Why do I need the statement that priests and Levites may consecrate their fields both before the Jubilee Year and after the Jubilee Year? Doesn’t the mishna already state that they may always consecrate their fields? Rather, since the tanna taught in the first mishna in this chapter (24a) that Israelites may not consecrate their fields less than two years before the Jubilee and they may not redeem them less than one year after the Jubilee, the tanna also taught in the latter mishna that priests and Levites may consecrate their fields both after the Jubilee and before the Jubilee, despite the fact that there is no novelty in this statement.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא אֵין מַקְדִּישִׁין וְלֹא גּוֹאֲלִין תְּנָא נָמֵי סֵיפָא מַקְדִּישִׁין וְגוֹאֲלִין.:

And similarly, since the tanna taught in the first mishna that Israelites may neither consecrate their fields less than two years before the Jubilee nor redeem them less than one year after the Jubilee, the tanna also taught in the latter mishna that priests and Levites may always consecrate and redeem their fields, despite the fact that there is no novelty with regard to consecrating in this statement either, as Israelites may also consecrate their fields both after the Jubilee and before the Jubilee.
קישוריםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולפי דרך זו יש לפרש גם כי איידי דתנא רישא [מתוך ששנה בתחילה] לגבי ישראל: ״אין מקדישין ולא גואלין״ — תנא נמי סיפא [שנה גם כן בסוף הפרק], לגבי כהנים ולויים: ״מקדישין וגואלין״, למרות שדין ״מקדישין״ (בשנת היובל) שייך בין בכהנים ולויים ובין בישראל.
And similarly, since the tanna taught in the first mishna that Israelites may neither consecrate their fields less than two years before the Jubilee nor redeem them less than one year after the Jubilee, the tanna also taught in the latter mishna that priests and Levites may always consecrate and redeem their fields, despite the fact that there is no novelty with regard to consecrating in this statement either, as Israelites may also consecrate their fields both after the Jubilee and before the Jubilee.
קישוריםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ח – המקדיש שדהו
(6) מַתְנִי׳: הַמַּקְדִּישׁ אאֶת שָׂדֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל אוֹמֵר לוֹ פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִין חוֹמֶשׁ וְכׇל אָדָם אֵין נוֹתְנִין חוֹמֶשׁ.:

Chapter
MISHNA: In the case of one who consecrates his ancestral field during a period when the Jubilee Year is not observed, and therefore the field is not redeemed according to a fixed rate of fifty shekels per beit kor but according to its value, when the treasurer announces the sale of the field he says to the owner: You open the bidding first; how much do you offer for its redemption? This method is advantageous for the Temple treasury, as the owner gives an additional payment of one-fifth of the value of the field, and every other person does not give an additional one-fifth payment.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אומר לו – להמקדיש בשעה שמכריזין אותה לפדותה [אומר לו לבעלים] פתח אתה ראשון בכמה אתה רוצה לפדותה לפי שאם לא ימצא מי שירצה לפדותה ביוקר מן הבעלים מוטב שיפדנה הבעלים משום ריוח דהקדש לפי שהבעלים מוסיפין חומש על פדיונן:
מתני׳ המקדיש שדהו בשעה שאין היובל – בזמן שאין היובל נוהג.
פתח אתה ראשון – בכמה אתה רוצה לפדותה ומפני ריוח של הקדש שואלין לו תחלה.
שהבעלים נותנין חומש – ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג דבזמן שנוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה שהרי דמיה קצובין בית כור בנ׳ סלע ובשדה אחוזה קא מיירי ובזמן שאין יובל נוהג נפדית בשוייה כדתניא בשילהי פירקין אין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
מתני׳ המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג – פירוש בזמן שאין היובל נוהג דאז הוא נפדה בשוייו ויש בו ריוח להקדש לפתוח תחלה הבעלים מפני החומש אבל בזמן שהיובל נוהג הוא נפדה לפי זרעו בנ׳ סלעים בית זרע חומר שעורים ובשדה אחוזה מיירי ובזמן הבית מיירי דאיכא רווחא להקדש דאי שלא בזמן הבית מחללו אם ירצה אפי׳ לכתחלה על שוה פרוטה לפי שאין בו ריוח להקדש דלאיבוד אזיל כדאיתא לקמן בסוף פירקין (ערכין כט.) ההוא דאחרים לנכסיה אתא לקמיה דרב יהודה א״ל שקול ד׳ זוזי אחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרי לך וא״ת היאך נמצא בזמן שאין היובל בזמן הבית י״ל בזמן שגלו ישראל דבעינן כל יושביה עליה.

פרק ח

(7) א משנה המקדיש את שדהו (שדה אחוזתו) בשעה שאין היובל נוהג, ואין פודים את השדה לפי חשבון קצוב של חמישים שקל לבית זרע כור שעורים, אלא בשוויה, כשהגזבר מכריז על מכירת השדה אומר לו למקדיש: פתח אתה ראשון בכמה אתה מציע לפדותה. והוא לטובת ההקדש, משום שהבעלים נותנין (מוסיפים) חומש על פדיונם, וכל אדם אין נותנין חומש.

Chapter

(7) MISHNA: In the case of one who consecrates his ancestral field during a period when the Jubilee Year is not observed, and therefore the field is not redeemed according to a fixed rate of fifty shekels per beit kor but according to its value, when the treasurer announces the sale of the field he says to the owner: You open the bidding first; how much do you offer for its redemption? This method is advantageous for the Temple treasury, as the owner gives an additional payment of one-fifth of the value of the field, and every other person does not give an additional one-fifth payment.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ אָמְרוּ לוֹ פְּתַח אַתָּה רִאשׁוֹן אָמַר הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּאִיסָּר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר זֶה בְּאִיסָּר אֶלָּא בְּבֵיצָה שֶׁהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף אָמַר לוֹ הִגַּעְתִּיךָ נִמְצָא מַפְסִיד אִיסָּר וְשָׂדֵהוּ לְפָנָיו.:

There was an incident involving one who consecrated his field due to its inferior quality. The treasurers said to him: You open the bidding first. He said: It is hereby mine for an issar, a small sum. Rabbi Yosei says: That person did not say he would purchase it for an issar; rather, he said he would purchase it for an egg, as consecrated items may be redeemed with money or with the equivalent value of money. The treasurer said to him: The field has come into your possession based on your bid. As a result, he loses an issar and his field remains before him in his possession.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני רעתה – או מפני שהיה מס שלה מרובה או לפי שהיציאה היתה יתירה על השבח:
ואמרו לו פתח אתה ראשון ואמר הרי היא שלי באיסר – שלא היה מחשבה ביותר מפני רעתה:
אמר רבי יוסי לא כך היה מעשה – כלומר שלא אמר הרי היא שלי באיסר אלא הרי היא שלי בביצה. ומכאן אתה למד שהקדש אינו כמעשר שני שאינו נפדה אלא בכסף אלא דהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף:
אמרו לו הגעתיך – תהא שלך ותן האיסר:
נמצא מפסיד איסר – שנותנו להקדש:
ושדהו לפניו – היא שלו עם רעתה ויש לו ב׳ הפסדות אחר החזרה אחד שחזרה לו שדהו ואחד שהפסיד האיסר:
מפני רעתה – שהיתה יציאתה מרובה על השבח.
לא אמר זה באיסר אלא – הרי היא שלי בביצה שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף.
אמר לו – הגזבר.
הגעתיך – הרי היא שלך.
אמר ר׳ יוסי כו׳ – תימה איך היה זה המעשה בימי ר׳ יוסי והלא ר׳ יוסי לא היה בזמן הבית ואם כן לא הוצרך לפתוח תחילה בבעלים וי״ל דפליג על פי הקבלה ע״פ שאירע בזמן הבית א״נ אפי׳ שלא בזמן הבית גאולה בבעלים תחילה כדכתיב (ויקרא כז) אם לא יגאל ונמכר.
מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה, כלומר, שהיתה גורמת לו הפסדים, אמרו לו: פתח אתה ראשון, אמר: הרי היא שלי באיסר (מטבע קטנה, בשווי שמונה פרוטות). אמר ר׳ יוסי: לא אמר זה ״הרי היא שלי באיסר״, אלא: ״הרי היא שלי בביצה״, שהקדש נפדה בכסף או בדבר השוה כסף. אמר לו הגזבר: ״הגעתיך״, נתתי לך את השדה לפי הצעתך, נמצא אותו אחד מפסיד איסר שנתן להקדש, ושדהו מונחת לפניו.
There was an incident involving one who consecrated his field due to its inferior quality. The treasurers said to him: You open the bidding first. He said: It is hereby mine for an issar, a small sum. Rabbi Yosei says: That person did not say he would purchase it for an issar; rather, he said he would purchase it for an egg, as consecrated items may be redeemed with money or with the equivalent value of money. The treasurer said to him: The field has come into your possession based on your bid. As a result, he loses an issar and his field remains before him in his possession.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גְּמָ׳: הַמַּקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ בְּשָׁעָה כּוּ׳.: אוֹמְרִין וְהָתַנְיָא כּוֹפִין מַאי באוֹמְרִין נָמֵי כּוֹפִין וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵעִיקָּרָא אוֹמְרִין אִי צָאֵית צָאֵית וְאִי לָא כּוֹפִין.:

GEMARA: The mishna teaches that with regard to one who consecrates his ancestral field during a period when the Jubilee Year is not observed, the treasurer says to him: You open the bidding first. The Gemara asks: Why does the treasurer merely say this to him? But isn’t it taught in a baraita that the treasurer forces him to open the bidding? The Gemara responds: What is the meaning of the phrase: The treasurer says to him? It means that the treasurer forces him to open the bidding. And if you wish, say instead that initially the treasurer says to him that he should open the bidding; if he complies, he complies; and if not, the treasurer forces him to comply.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא כופין – משום (דהוא הקדיש) [ריוח הקדש] כדי שיוסיף חומש:
גמ׳ והתניא כופין – את הבעלים לפתוח ראשון.
מאי אומרין כופין – וא״ת מ״ש דצריך כפיה הכא טפי מכל הני דתנן בסוף פ״ק דבכורות (דף יג.) מצות פדייה קודמת למצות עריפה מצות יעידה קודמת למצות פדייה מצות ייבום קודמת למצות חליצה מצות גאולה באדון קודמת (למצות) לכל אדם ומפיק כולהו מקראי התם ולא אשכחן כפייה כי אם בזה וי״ל דשאני הכא דיכול לבא לידי תקלה אם יהנו העולם ממנה.
ב גמרא שנינו במשנה: המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג, אומר לו: פתח אתה ראשון. ושואלים: מדוע רק אומרין לו? והתניא [והרי שנויה ברייתא] שכופין אותו שיפתח ראשון! ומשיבים: מאי [מהו] ״אומרין״ נמי [גם כן] ששנינו במשנה — שכופין אותו לפתוח ראשון. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] כך: מעיקרא [מתחילה] אומרין לו, אי צאיתצאית [אם מצייתמציית], ואי [ואם] לא מציית — כופין אותו.
GEMARA: The mishna teaches that with regard to one who consecrates his ancestral field during a period when the Jubilee Year is not observed, the treasurer says to him: You open the bidding first. The Gemara asks: Why does the treasurer merely say this to him? But isn’t it taught in a baraita that the treasurer forces him to open the bidding? The Gemara responds: What is the meaning of the phrase: The treasurer says to him? It means that the treasurer forces him to open the bidding. And if you wish, say instead that initially the treasurer says to him that he should open the bidding; if he complies, he complies; and if not, the treasurer forces him to comply.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִין חוֹמֶשׁ וְכוּ׳.: מַאי אִירְיָא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִין חוֹמֶשׁ תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּאַיְּידֵי דַּחֲבִיבָה עֲלֵיהּ טָפֵי וּפָרֵיק לַהּ וְעוֹד גמִצְוַת גְּאוּלָּה בָּאָדוֹן.

The mishna teaches that the one who consecrated the field opens the bidding, as the owner gives an additional one-fifth payment whereas others do not give an additional one-fifth payment. The Gemara asks: Why does the mishna state that the reason he opens the bidding is specifically because the owner gives an additional one-fifth? Let the tanna derive it from the reason that since the field is dear to the owner he would increase his bid and redeem it for a higher price. And furthermore, doesn’t the mitzva of redemption begin with the owner of the field by Torah law?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאיידי דחביבא ליה טפי ופריק – כלומר לפי שהוא מכירה יותר מאחר כמה היא עושה יוסיף בפדיונה יותר ממי שאינו מכירה:
ועוד מצות גאולה באדון – כדתנן בפרק קמא דבכורות מצות גאולה באדון קודמת לכל אדם:
דמצות גאולה באדון – בפ״ק דבכורות (דף יג.).
ובטעם הדבר שאומרים לבעלים לפתוח תחילה, שנינו במשנה: שהבעלים נותנין חומש, וכל אדם אין נותנין חומש. ושואלים: מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] משום שהבעלים נותנין חומש? תיפוק ליה [תצא לו] הלכה זו מטעם אחר, דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה [שמתוך שהשדה חביבה עליו, מוסיף ופודה אותה] במחיר גבוה! ועוד, כפי ששנינו במקום אחר: מן התורה, מצות גאולה באדון (בבעלים) תחילה!
The mishna teaches that the one who consecrated the field opens the bidding, as the owner gives an additional one-fifth payment whereas others do not give an additional one-fifth payment. The Gemara asks: Why does the mishna state that the reason he opens the bidding is specifically because the owner gives an additional one-fifth? Let the tanna derive it from the reason that since the field is dear to the owner he would increase his bid and redeem it for a higher price. And furthermore, doesn’t the mitzva of redemption begin with the owner of the field by Torah law?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר חֲדָא דְּאַיְּידֵי דַּחֲבִיבָה עֲלֵיהּ טָפֵי וּפָרֵיק לַהּ וְעוֹד מִצְוַת גְּאוּלָּה בָּאָדוֹן הִיא וְעוֹד שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִין חוֹמֶשׁ כּוּ׳.:

The Gemara answers: The tanna states one reason and there are another two reasons: One reason is that since it is dear to him he would increase his bid and redeem it for a higher price; another reason is that the mitzva of redemption begins with the owner; and another reason is that the owner gives an additional one-fifth payment and every other person does not give an additional one-fifth payment.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדא ועוד קאמר כו׳ – והא קי״ל בכל דוכתא דשוה כסף ככסף חוץ ממעשר שני:
טפי ופריק לה – מוסיף ופודה יותר משאר אדם.
מצות גאולה באדון – דכתיב ואם לא יגאל ונמכר בערכך אלמא מצות גאולה קודמת למכירה.
ומשיבים: חדא ועוד קאמר [טעם אחד ועוד הוא אומר], חדא [טעם אחד]: דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה [שמתוך שחביבה עליו מוסיף על שוויה ופודה אותה]; ועוד, מצות גאולה באדון היא; ועוד, שהבעלים נותנין חומש, וכל אדם אין נותנין חומש.
The Gemara answers: The tanna states one reason and there are another two reasons: One reason is that since it is dear to him he would increase his bid and redeem it for a higher price; another reason is that the mitzva of redemption begins with the owner; and another reason is that the owner gives an additional one-fifth payment and every other person does not give an additional one-fifth payment.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְכוּ׳.: לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דר״ידְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר שָׁוֶה כֶּסֶף כְּכֶסֶף וְרַבָּנַן סָבְרִי שָׁוֶה כֶּסֶף אֵינוֹ כְּכֶסֶף.

§ The mishna teaches: There was an incident involving one who consecrated his field, which was causing him a loss due to its low quality. The treasurers said to him: You open the bidding first. He said: It is hereby mine for an issar. Rabbi Yosei says: That person did not say he would purchase it for an issar; rather, he said he would purchase it for an egg, as consecrated items may be redeemed with money or with the equivalent value of money. The Gemara suggests: Let us say they disagree about this, that Rabbi Yosei holds that the equivalent value of money is the same as money, and the Rabbis hold that the equivalent value of money is not the same as money.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג שנינו במשנה: מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה, אמרו לו: פתח אתה ראשון, אמר: הרי היא שלי באיסר. אמר ר׳ יוסי: לא אמר זה ״באיסר״, אלא ״בביצה״, שהקדש נפדה בכסף ובשווה כסף. ושואלים: לימא בהא קמיפלגי [האם נאמר שבזה הם חלוקים], שר׳ יוסי סבר [סבור]: דבר השוה כסף נידון ככסף, ופודים בו, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: שוה כסף אינו ככסף?
§ The mishna teaches: There was an incident involving one who consecrated his field, which was causing him a loss due to its low quality. The treasurers said to him: You open the bidding first. He said: It is hereby mine for an issar. Rabbi Yosei says: That person did not say he would purchase it for an issar; rather, he said he would purchase it for an egg, as consecrated items may be redeemed with money or with the equivalent value of money. The Gemara suggests: Let us say they disagree about this, that Rabbi Yosei holds that the equivalent value of money is the same as money, and the Rabbis hold that the equivalent value of money is not the same as money.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא קי״לקַיְימָא לַן דְּשָׁוֶה כֶּסֶף כְּכֶסֶף דדְּכוּלֵּי עָלְמָא שָׁוֶה כֶּסֶף כְּכֶסֶף וְהָכָא בְּפוֹדִין בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה קָמִיפַּלְגִי ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר אִיסָּר דְּאִיכָּא בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה פָּרְקִינַן וְרַבִּי יוֹסֵי כְּבֵיצָה נָמֵי פָּרְקִינַן.:

The Gemara asks: But don’t we maintain as an accepted principle that the equivalent value of money is the same as money? The Gemara answers: Everyone agrees that the equivalent value of money is the same as money, and here they disagree with regard to whether one may redeem with an item one-fifth of whose value is not worth one peruta. The first tanna holds that one may redeem with an issar, which is worth eight perutot, as one-fifth of its value is greater than the value of one peruta, and Rabbi Yosei holds that one may even redeem with an item such as an egg, despite the fact that one-fifth of its value is not worth one peruta.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכביצה נמי פרקינן – אע״ג דאין בחומשה שוה פרוטה:
והא קי״ל שוה כסף ככסף – דאמרי׳ בבבא קמא (דף ז.) ישיב לרבות שוה כסף אפי׳ סובין.
רבי יוסי סבר בכביצה נמי פרקינן – ובפ׳ הזהב (ב״מ דף נג:) איכא פלוגתא איכא מ״ד בו ובחומשו ואיכא מאן דאמר בו אע״ג שאין בחומשו ונראה דכביצה היינו שוה פרוטה.
והא קיימא לן [והרי מוחזק בידינו] ששוה כסף דינו ככסף! ומשיבים: אכן, דכולי עלמא [לדעת הכל] שוה כסף ככסף, והכא [וכאן] בשאלה האם פודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קמיפלגי [חלוקים הם], תנא קמא סבר [התנא הראשון סבור]: איסר, שהוא מטבע השווה שמונה פרוטות, דאיכא [שיש] בחומשו שוה פרוטהפרקינן [פודים אנו] בו, ור׳ יוסי סבור: כביצה נמי פרקינן [גם כן פודים אנו], אף על פי שאין בחומשה פרוטה.
The Gemara asks: But don’t we maintain as an accepted principle that the equivalent value of money is the same as money? The Gemara answers: Everyone agrees that the equivalent value of money is the same as money, and here they disagree with regard to whether one may redeem with an item one-fifth of whose value is not worth one peruta. The first tanna holds that one may redeem with an issar, which is worth eight perutot, as one-fifth of its value is greater than the value of one peruta, and Rabbi Yosei holds that one may even redeem with an item such as an egg, despite the fact that one-fifth of its value is not worth one peruta.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר לוֹ הִגַּעְתִּיךָ נִמְצָא מַפְסִיד אִיסָּר וְשָׂדֵהוּ לְפָנָיו.: סְתָמָא כְּרַבָּנַן.:

The mishna relates that after the owner made his bid the treasurer said to him: The field has come into your possession based on your bid. As a result, he loses an issar and his field remains before him in his possession. The Gemara notes: This statement, whose source is unspecified, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that in the incident in the mishna, the man redeemed the field with an issar.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סתמא כרבנן דאמרי בחומשה בעינן פרוטה [דהיינו ת״ק (ור׳ דאמרי) [דר״י] דאמר הרי היא שלי באיסר ושמעינן מינה שאין פודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה]:
הך סתמא – דקתני מפסיד איסר ולא קתני נמצא מפסיד ביצה רבנן היא ולא רבי יוסי.
אחר הבאת המחלוקת שנינו במשנה: אמר לו הגזבר למי שהציע איסר בפדיון השדה: ״הגעתיך״, נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו. ומעירים: סתמא כרבנן [סתמה של משנה זו כדברי חכמים], שפודים באיסר שיש בחומשו שווה פרוטה.
The mishna relates that after the owner made his bid the treasurer said to him: The field has come into your possession based on your bid. As a result, he loses an issar and his field remains before him in his possession. The Gemara notes: This statement, whose source is unspecified, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that in the incident in the mishna, the man redeemed the field with an issar.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַתְנִי׳: האָמַר אֶחָד הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשֶׂר סְלָעִים וְאֶחָד אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד אוֹמֵר בְּאַרְבָּעִים וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשִּׁים חָזַר בּוֹ שֶׁל חֲמִשִּׁים מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר חָזַר בּוֹ שֶׁל אַרְבָּעִים מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר.

MISHNA: If one said: The field is hereby mine for ten sela, and one other person said: It is mine for twenty, and one said for thirty, and one said for forty, and one said for fifty; and then the one who bid fifty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid forty. This ensures that the Temple treasury does not lose. If the one who bid forty sela subsequently reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid thirty.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואחד אומר בחמשים כשומה של תורה דכתיב בחמשים שקל כסף:
חזר בו של חמשים – שנתחרט בו:
ממשכנין מנכסיו עד עשר – כלומר שממשכנין אותו כשיעור אותו תוספת שהוסיף יותר מן האחרים דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכן כולם ממשכנין אותן כשחזרו בהן כשיעור כל אחד מה שהוסיף על חברו:
מתני׳ ממשכנין מנכסיו עשר סלעים – נמצא ביד גזבר עשרים וכן שלשים יתן שלשים הרי חמשים.
ד משנה אמר אחד: הרי היא שלי בעשר סלעים, ואחד אומר בעשרים, ואחד אומר בשלשים, ואחד אומר בארבעים, ואחד אומר בחמשים, אם חזר בו של חמשים ואינו רוצה לפדותה — ממשכנין מנכסיו עד עשר כלומר, גובים מנכסיו עשרה סלעים, ויפדה אותה מי שהציע ארבעים, וכך נמצא שאין ההקדש מפסיד במה שחזר בו. חזר בו של ארבעיםממשכנין מנכסיו עד עשר, ופונים למציע שלושים.
MISHNA: If one said: The field is hereby mine for ten sela, and one other person said: It is mine for twenty, and one said for thirty, and one said for forty, and one said for fifty; and then the one who bid fifty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid forty. This ensures that the Temple treasury does not lose. If the one who bid forty sela subsequently reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid thirty.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) חָזַר בּוֹ שֶׁל שְׁלֹשִׁים מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשְׂרִים מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עֶשֶׂר חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשֶׂר מוֹכְרִין אוֹתוֹ בְּשׇׁוְויוֹ וְנִפְרָעִין מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר.

If the one who bid thirty subsequently reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid twenty. If the one who bid twenty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and it is redeemed by the one who bid ten. If the one who bid ten reneged on his offer, the treasurer sells the field at its value and collects the remainder from the property of the one who bid ten, to complete the sum of ten sela.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חזר בו של עשר מוכרין אותה בשוויה – ואם לא יכלו למוכרה [בעשר] נפרעין משל עשר את המותר עד שיהא להקדש בה עשר סלעים הואיל וזה שמאה בעשר סלעים:
חזר בו של שלשיםממשכנין מנכסיו עד עשר, חזר בו של עשריםממשכנין מנכסיו עד עשר. חזר בו של עשרמוכרין אותו (את השדה) בשוויו, ונפרעין משל עשר את המותר להשלים לעשרה סלעים.
הבעלים אומרים בעשרים, וכל אדם אומרים בעשריםהבעלים קודמין לאחר, מפני שהם מוסיפין חומש. אמר הבעלים בעשרים, ואמר אחד: הרי היא שלי בעשרים ואחת סלעים,
If the one who bid thirty subsequently reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid twenty. If the one who bid twenty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and it is redeemed by the one who bid ten. If the one who bid ten reneged on his offer, the treasurer sells the field at its value and collects the remainder from the property of the one who bid ten, to complete the sum of ten sela.
If the owner says he will pay twenty sela and any other person says he will pay twenty sela, the offer of the owner takes precedence, due to the fact that he adds one-fifth. If the owner says he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-one sela,
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הַבְּעָלִים אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים וְכׇל אָדָם אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים הַבְּעָלִים וקוֹדְמִין מִפְּנֵי שֶׁהֵם מוֹסִיפִין חוֹמֶשׁ אָמַר אֶחָד הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וְאַחַת

If the owner says he will pay twenty sela and any other person says he will pay twenty sela, the offer of the owner takes precedence, due to the fact that he adds one-fifth. If the owner says he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-one sela,
עין משפט נר מצוהרש״יעודהכל
אמר אחד הרי היא שלי בכ״א – לאחר שאמרו בעלים בעשרים.
עין משפט נר מצוהרש״יהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144