×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״לאֲמַר לֵיהּ מִי קָרֵינָא בֵּיהּ {דברים י״ב:כ״א} כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם וְזָבַחְתָּ.
Rav Yosef said to Abaye: Slaughtering a pregnant peace offering containing a non-sacred fetus is not subject to the prohibition against slaughtering non-sacred animals in the Temple courtyard. Do we read the verse: “If the place which the Lord your God shall choose to put His name there be too far from you, then you shall slaughter of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:21), as applying to such a case? This verse prohibits the slaughter of non-sacred animals in the Temple, but only those that could be slaughtered elsewhere. But here, he had no choice but to slaughter the pregnant mother in the Temple, since it was a peace offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
(ע״כ שייך לעמוד הקודם) א״ל מי קרינא ביה (והביאום לה׳) כי ירחק ממך המקום וזבחת [כלומר] מה שאתה זובח ברחוק מקום בחוץ אתה אוכל חולין ואי אתה אוכל מה שאתה זובח בקרוב מקום כלומר חולין שנשחטו בפנים דהא לאו בר זביחה הוא:
1א״ל – לא מחייב.
מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת – דמהתם נפקא לן דאסור לשחוט חולין בעזרה דדרשינן בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום בעזרה בפרק שני דקדושין (דף נז:) והכא מי קרינא ביה הכי הא אינו יכול לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים היא.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף י״א:
אמר ליה [לו] רב יוסף לאביי בפתרון שאלתו זו: אין בשחיטה זו משום איסור שחיטת חולין בעזרה, שהרי מי קרינא ביה [האם קוראים אנו בו, מתקיים במקרה זה] הכתוב ״כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך לשים שמו שם וזבחת״ (דברים יב, כא), שממנו נלמד איסור שחיטת חולין בעזרה? שדרשו חכמים: דווקא בריחוק מקום מהמקדש אתה שוחט חולין, ואין אתה שוחט חולין במקדש. שלא אסרה תורה שחיטת חולין בעזרה אלא בדבר שיכול היה להישחט מחוץ לעזרה, ואולם במקרה זה, הרי חייב הוא לשחוט את האם (המעוברת) בעזרה, בהיותה קרבן שלמים.
Rav Yosef said to Abaye: Slaughtering a pregnant peace offering containing a non-sacred fetus is not subject to the prohibition against slaughtering non-sacred animals in the Temple courtyard. Do we read the verse: “If the place which the Lord your God shall choose to put His name there be too far from you, then you shall slaughter of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:21), as applying to such a case? This verse prohibits the slaughter of non-sacred animals in the Temple, but only those that could be slaughtered elsewhere. But here, he had no choice but to slaughter the pregnant mother in the Temple, since it was a peace offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בָּעֵי מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַב יוֹסֵף הִיא חוּלִּין וּוְלָדָהּ שְׁלָמִים וּשְׁחָטָהּ בְּחוּץ מַהוּ מִי מִחַיַּיב עֲלֵיהּ מִשּׁוּם שְׁחוּטֵי חוּץ אוֹ לָא.

Abaye posed the opposite dilemma to Rav Yosef: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan that fetuses can be consecrated, if one consecrated the fetus, but not its mother, as a peace offering, such that it, the mother, is non-sacred, and its offspring is a peace offering, and he slaughtered it outside the Temple courtyard as a non-sacred animal, what is the halakha? Is one liable for it due to the prohibition against slaughtering offerings outside the Temple courtyard, or not?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וולדה שלמים – עוברה מי מיחייב בעובר משום שחוטי חוץ מי קרינא ביה בעובר והביאום לה׳ הא לאו בר הבאה הוא ופטור:
היא חולין וולדה שלמים – ואליבא דמ״ד קדושה חלה על העוברין ושחטה לאם בחוץ מי חייב כרת אעובר משום שחוטי חוץ.
א ועוד בעי מיניה [שאל ממנו] אביי מרב יוסף שאלה הפוכה מזו הקודמת: לשיטת ר׳ יוחנן האומר שמקדישים עוברים, אם הקדיש את העובר שבמעי אמו לשלמים, ונמצא שהיא (הבהמה המעוברת) הינה חולין וולדה הינו שלמים. ושחטה בחוץ (למקדש, כשחיטת חולין רגילים), מהו דינו, מי מחייב עליה [האם מתחייב עליו], על עובר זה משום איסור שחוטי חוץ, או לא?
Abaye posed the opposite dilemma to Rav Yosef: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan that fetuses can be consecrated, if one consecrated the fetus, but not its mother, as a peace offering, such that it, the mother, is non-sacred, and its offspring is a peace offering, and he slaughtered it outside the Temple courtyard as a non-sacred animal, what is the halakha? Is one liable for it due to the prohibition against slaughtering offerings outside the Temple courtyard, or not?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ אמִי קָרֵינָא בֵּיהּ {ויקרא י״ז:ה׳} וֶהֱבִיאוֹם לַה׳.

Rav Yosef said to Abaye: Do we read the verse: “That they may bring them to the Lord” (Leviticus 17:5), as applying to this case? The full passage reads: “Any man of the house of Israel who shall slaughter a bull, or a lamb, or a goat…and has not brought it to the entrance to the Tent of Meeting…that man shall be cut off from among his people. To the end that the children of Israel may bring their sacrifices, which they sacrifice in the open field, even that they may bring them to the Lord, to the door of the Tent of Meeting” (Leviticus 17:3–5). The passage indicates that the prohibition against slaughtering offerings outside the Temple applies only to those offerings that are fit to be slaughtered inside. But this fetus is not fit to be slaughtered at all until it is born.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי קרינא ביה והביאום לה׳ – דלא מחייב משום שחוטי חוץ אלא באותן דראויין לקרבן והאי עובר לא חזי השתא לקרבן.
והביאום לה׳ – גבי שחוטי חוץ כתיב.
אמר ליה [לו] רב יוסף לאביי בתשובה לשאלתו זו: מי קרינא ביה [האם קוראים אנו בו, מתקיים במקרה זה] הכתוב ״איש איש מבית ישראל אשר ישחט... במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה׳ לפני משכן ה׳ דם יחשב לאיש ההוא... למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאם לה׳ אל פתח אהל מועד...״ (ויקרא יז, ג—ה), המלמד את איסור שחיטת הקדשים מחוץ למקדש? שהרי לא נאסר להישחט בחוץ אלא הראוי להישחט בפנים, ואילו עובר זה כל עוד לא נולד אינו ראוי להישחט כלל!
Rav Yosef said to Abaye: Do we read the verse: “That they may bring them to the Lord” (Leviticus 17:5), as applying to this case? The full passage reads: “Any man of the house of Israel who shall slaughter a bull, or a lamb, or a goat…and has not brought it to the entrance to the Tent of Meeting…that man shall be cut off from among his people. To the end that the children of Israel may bring their sacrifices, which they sacrifice in the open field, even that they may bring them to the Lord, to the door of the Tent of Meeting” (Leviticus 17:3–5). The passage indicates that the prohibition against slaughtering offerings outside the Temple applies only to those offerings that are fit to be slaughtered inside. But this fetus is not fit to be slaughtered at all until it is born.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ל״אלִישָּׁנָא אַחֲרִינָא א״לאֲמַר לֵיהּ רָאוּי לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד חַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ.:

The Gemara cites another version of this answer. Rav Yosef said to Abaye: The verse states: “And has not brought it to the entrance to the Tent of Meeting.” This teaches that one is liable for slaughtering an offering outside the Temple only if it is fit to come through the entrance to the Tent of Meeting, i.e., to be sacrificed in the Temple. This fetus is not yet fit.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ל״א ראוי לפתח אהל להביא חייבין עליו בחוץ והא כיון דחולין הוא אינה ראויה לפתח אהל מועד דמה שלי בשלכם אסור אף שלכם בשלי חולין בפנים אסור לשחוט הילכך פטור:
לישנא אחרינא [לשון אחר] בהצעת תשובתו של רב יוסף לבעייתו זו של אביי. שכך אמר ליה [לו] רב יוסף לאביי: אמר הכתוב באיסור שחיטת קדשים בחוץ ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״ — ללמדנו שרק על זה הראוי לבוא לפתח אהל מועד (להיות מוקרב במקדש) הוא שחייבין עליו, על שחיטתו, בחוץ, ועובר זה כל עוד לא נולד אינו ראוי לבא לפתח אהל מועד.
The Gemara cites another version of this answer. Rav Yosef said to Abaye: The verse states: “And has not brought it to the entrance to the Tent of Meeting.” This teaches that one is liable for slaughtering an offering outside the Temple only if it is fit to come through the entrance to the Tent of Meeting, i.e., to be sacrificed in the Temple. This fetus is not yet fit.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְנִי׳: באֵין הַמְדוּמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

MISHNA: If teruma, the portion of the produce designated for the priest, was intermingled with non-sacred produce, and it is impossible to distinguish between them, if the ratio of non-sacred produce to teruma was less than one hundred to one, the teruma is not nullified and all the produce is forbidden to those for whom teruma is forbidden. If the mixture was then intermingled with other non-sacred produce, that mixture renders it a mixture of teruma only according to the calculation of the percentage of the original teruma produce in the entire mixture.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון תרומה שיש בה כדמפרש בגמ׳ סאה של תרומה שנפל לפחות ממאה כגון שנפלה בעשרים סאין של חולין. לפי שדין התרומה הוא שאם נפלה במאה חולין שמתבטלת ועכשו נפלה בפחות ממאה כמו שנפלה בעשרים סאין של חולין והלך מן אותו דימוע ונפל למקום אחר כגון שחזר ונפל סאה מן אותו דימוע בשמונים סאין של חולין:
מתני׳ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון – מפרש בגמרא.
אין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון – כדמפרש בגמרא כגון סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה של חולין ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר דאינה מדמעת השניה אלא לפי חשבון תרומה שבה ואם יש בשניה שיעור כדי לבטל שיעור מן התרומה שנפל בה בטילה אע״ג דאין בראשונה כדי לבטל שיעור התרומה שנפל בה והיינו כחכמים דגמרא ולא כדברי ר׳ אליעזר דאמר מדמע כתרומה והוא הדין דמלתא דרבי אליעזר הויא אפילו אם יש (בשניה) מאה כדי לבטל מה שנפל בה כיון דלא עלתה אחת מהן קודם שנפל בשניה וצריך להעלות מפני גזל השבט.
ב משנה פירות תרומה שנפלו לפירות חולין, ונתערבו עד שאי אפשר לזהות את פירות התרומה שבתוך התערובת, אם שיעור פירות החולין לא היה פי מאה משיעור פירות התרומה — לא התבטלה בתוכם התרומה, וממילא נאסרו (״נדמעו״) כל הפירות למי שאסור באכילת תרומה. ואם לאחר מכן חזרה ונפלה מאותה תערובת סאה פירות לתוך פירות חולין אחרים, אין המדומע כבר מדמע שנית אלא לפי חשבון (חישוב). שאנו מניחים שהתרומה שבתערובת הראשונה מעורבת היטב, ויש בה רק אחוז מסויים של תרומה, לפי חשבון התרומה שנפלה.
MISHNA: If teruma, the portion of the produce designated for the priest, was intermingled with non-sacred produce, and it is impossible to distinguish between them, if the ratio of non-sacred produce to teruma was less than one hundred to one, the teruma is not nullified and all the produce is forbidden to those for whom teruma is forbidden. If the mixture was then intermingled with other non-sacred produce, that mixture renders it a mixture of teruma only according to the calculation of the percentage of the original teruma produce in the entire mixture.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵין הַמְחוּמָּץ מְחַמֵּץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן גוְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

And dough that was leavened with a teruma leavening agent is forbidden to those for whom teruma is forbidden even if the ratio between the non-sacred and the teruma is greater than one hundred to one. If a portion of that dough was intermingled with non-sacred dough, it leavens only according to the calculation of the percentage of the original leavening agent in the entire dough, and the second dough is forbidden only if the quantity of the original teruma leavening agent inside it is sufficient to leaven it. And if three log of drawn water were poured into a ritual bath with less than forty se’a to complete the requisite forty se’a, the ritual bath is invalidated. But drawn water invalidates the ritual bath only according to calculation, as explained in the Gemara.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון – עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של חולין וחימצתה אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור תרומה שמעורב בה כלומר אם נפל בעיסה אחרונה מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיהא בו משאור של תרומה שנתחמצה ממנו כדי לחמץ את האחרונה אסורה אף האחרונה ואם בין הכל מה שנפל מן הראשונה לתוך האחרונה אין בו אלא כדי לחמץ אחרונה מותרת האחרונה שלא נפל בה מן התרומה כדי לחמץ.
מים שאובים – מפרש בגמרא.
ואין המחומץ חוזר ומחמץ אלא לפי חשבון – פרש״י עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה כולה אסורה ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של חולין וחמצתה אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור התרומה שמעורב בה כלומר שאם נפל בעיסה אחרונה מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיהא בו משאור של תרומה שנתחמצה ממנו כדי לחמץ האחרונה אסורה אף האחרונה ואם בין הכל מה שנפל מן הראשונה לתוך האחרונה אין בו אלא כדי לחמץ האחרונה מותרת האחרונה כיון שלא נפל מן התרומה כדי לחמץ עכ״ל רש״י ולא נראה דאם כן כי אמר בגמרא עלה [דלא] כרבי אליעזר דתנן שאור של חולין ושל תרומה כו׳ למה צריך לאתויי דלא כרבי אליעזר [ממתני׳ דשאור] אלא מההיא משנה שהביא גבי מדומע דמינה מצי לאוכוחי שפיר דלא כר׳ אליעזר לכן נראה לפרש כגון כזית שאור של תרומה וכזית שאור של חולין שניהם בעין ונפלו לתוך עיסה של חולין וחימצו ואין בכל אחד לבדה כדי לחמץ דאינה אסורה והיינו לפי חשבון כדי לחמץ בשאור של תרומה לבדה וזהו ממש כי ההיא משנה דמייתי עלה בגמרא וחכמים אומרים כו׳ דסבר זה וזה גורם אסור.
ויש צורך לבטל בתערובת השניה רק כנגד חלק זה של אותה תרומה ובדומה לכך, גם אין המחומץ, כלומר, עיסה של חולין שהחמיצה בנתינת שאור של תרומה לתוכה, ודינה של עיסה זו שהיא אסורה כולה באכילה למי שאסור באכילת תרומה, אם נפל לאחר מכן חלק ממנה לתוך עיסה אחרת של חולין — אין אותו חלק מחמץ את העיסה השניה אלא לפי חשבון התרומה שבו. ובדומה לכך, בדין המקוה, שמקוה כשר צריך שיהיו בו מים (שאינם שאובים) בשיעור ארבעים סאה. ואולם מקוה שאין בו ארבעים סאה מים כשרים אם נפלו לתוכו שלשה לוגים מים שאובים והשלימוהו לארבעים — הריהו נפסל בכך. ואומרת המשנה: אין המים השאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כפי שיבואר בגמרא.
And dough that was leavened with a teruma leavening agent is forbidden to those for whom teruma is forbidden even if the ratio between the non-sacred and the teruma is greater than one hundred to one. If a portion of that dough was intermingled with non-sacred dough, it leavens only according to the calculation of the percentage of the original leavening agent in the entire dough, and the second dough is forbidden only if the quantity of the original teruma leavening agent inside it is sufficient to leaven it. And if three log of drawn water were poured into a ritual bath with less than forty se’a to complete the requisite forty se’a, the ritual bath is invalidated. But drawn water invalidates the ritual bath only according to calculation, as explained in the Gemara.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דוְאֵין מֵי חַטָּאת עוֹשִׂין מֵי חַטָּאת אֶלָּא עִם מַתַּן אֵפֶר הוְאֵין בֵּית הַפְּרָס עוֹשִׂין בֵּית הַפְּרָס ווְאֵין תְּרוּמָה אַחַר תְּרוּמָה.

And the water of purification of the red heifer becomes water of purification only with the placement of the ashes into the water, but not by placement of water onto the ashes. And one beit haperas does not create another beit haperas. The Sages decreed ritual impurity on a field in which a grave was plowed, scattering the bones throughout the field. This field is called a beit haperas. That impurity extends to the area of one hundred cubits surrounding the grave. Nevertheless, they did not decree impurity on the second field if one plowed from that field into another field. And there is no teruma after teruma. Once one designates produce from his crop as teruma, if he then designates additional produce from that crop as teruma, it is not teruma.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושחטה בפנים מהו מי מיחייב משום עובר:
ואין מי חטאת נעשית מי חטאת אלא עם מתן האפר – בשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת הלכך בעינן שיהו מים תחילה בכלי ואח״כ אפר אבל נתן אפר תחילה ואח״כ מים פסול דהא עם מתן אפר לעשות מי חטאת לא הוי שם מים ותו לא עבדי מי חטאת.
ואין בית הפרס עושה בית הפרס – שדה שנחרש בה קבר לשון דבר פרוסה אם חזר וחרש בית הפרס ושדות שסביבותיו לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס דילמא שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות שסביבותיה דקבר אחד לא עביד בית הפרס אלא כפי שיעור דמפרש בגמרא.
ואין תרומה אחר תרומה – שאם תרם וחזר ותרם אין השניה תרומה.
ואין מי חטאת (מי אפר פרה אדומה), עושין (נעשים) מי חטאת אלא עם מתן האפר עליהם. אבל אם נתן בכלי את האפר תחילה, ולאחר מכן את המים — אין אלו מי חטאת כשרים. ועוד הלכה בענין בית הפרס, שהוא שדה שהיה בו קבר ונחרש, והרי יש עתה בתחום הנחרש ספק טומאה שמא עם החרישה נגררה עצם מהמת, וקבעו חכמים שספק הטומאה זה הוא בתחום מאה אמה סביב הקבר. ואמר שאין בית הפרס עושין בית הפרס אחר, שאם חזר וחרש מתחום מאה אמה אלו לשטח אחר — אין הוא טמא. ואין תרומה אחר תרומה, שאם הפריש תרומה מפירות החייבים בתרומה, וחזר והפריש מהם שוב תרומה — אין זו תרומה.
And the water of purification of the red heifer becomes water of purification only with the placement of the ashes into the water, but not by placement of water onto the ashes. And one beit haperas does not create another beit haperas. The Sages decreed ritual impurity on a field in which a grave was plowed, scattering the bones throughout the field. This field is called a beit haperas. That impurity extends to the area of one hundred cubits surrounding the grave. Nevertheless, they did not decree impurity on the second field if one plowed from that field into another field. And there is no teruma after teruma. Once one designates produce from his crop as teruma, if he then designates additional produce from that crop as teruma, it is not teruma.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) זוְאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אָמְרוּ לוֹ הֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְאֵין הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.:

And a substitute animal that was consecrated when it was substituted for a consecrated animal does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute; rather, it remains non-sacred. And the offspring born of a consecrated animal that was not consecrated itself does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute. Rabbi Yehuda says: The offspring renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute. The Sages said to him: A consecrated animal renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute, but the offspring does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אין התמורה, בהמת חולין שהמירו אותה בבהמת הקדש, ונעשתה אף היא הקדש, עושה תמורה. שאם המירו בהמת חולין אחרת בבהמת תמורה זו — לא חל דין התמורה על בהמת החולין השניה, ואינה מתקדשת בכך. וכן לא הולד הנולד מבהמת הקדש אך לא הוקדש בעצמו עושה תמורה, שאם המירו בהמת חולין עליו — לא חל דין התמורה. ואילו ר׳ יהודה אומר: הולד עושה תמורה. אמרו לו חכמים לר׳ יהודה: אין הלכה כדבריך, אלא רק הקדש — הוא העושה תמורה, ואין הולד עושה תמורה.
And a substitute animal that was consecrated when it was substituted for a consecrated animal does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute; rather, it remains non-sacred. And the offspring born of a consecrated animal that was not consecrated itself does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute. Rabbi Yehuda says: The offspring renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute. The Sages said to him: A consecrated animal renders a non-sacred animal exchanged for it a substitute, but the offspring does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גְּמָ׳: מַאן תַּנָּא א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

GEMARA: The mishna teaches that if a mixture of teruma produce and non-sacred produce was intermingled with other non-sacred produce, that mixture is prohibited only according to the calculation of the percentage of the original teruma produce in the entire mixture. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is reflected in this ruling? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מאן תנא – דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון.
ג גמרא במשנה, שנינו שאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, ושואלים: מאן [מיהו] התנא של משנתנו? אמר ר׳ חייא בר אבא, אמר ר׳ יוחנן: משנתנו היא שלא כשיטת ר׳ אליעזר,
GEMARA: The mishna teaches that if a mixture of teruma produce and non-sacred produce was intermingled with other non-sacred produce, that mixture is prohibited only according to the calculation of the percentage of the original teruma produce in the entire mixture. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is reflected in this ruling? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דִּתְנַן סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִּין וְנִדְמְעוּ וְנָפַל מִן הַמְדוּמָּע לְמָקוֹם אַחֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְדַמֵּעַ כִּתְרוּמָה וַדַּאי (שֶׁאֲנִי אוֹמֵר סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא שֶׁעָלְתָה).

As we learned in a mishna (Terumot 5:6): If a se’a of teruma fell into less than one hundred se’a of non-sacred produce and thereby caused it to become a prohibited mixture, since the amount of teruma is too great to be nullified by the non-sacred produce, and a se’a from the mixture subsequently fell into a different place with non-sacred produce, Rabbi Eliezer says: The se’a from the original mixture renders it a prohibited mixture as definite teruma would, in the same ratio, since I say: It is possible that the same se’a of teruma that fell into the first mixture was not mixed evenly throughout, and it all came out of it intact and fell into the second mixture. Therefore, it requires nullification as if it were unadulterated teruma.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אליעזר אמר מדמע כתרומה ודאי כלומר אותה סאה של דימוע שנפלה לכ׳ חולין נחשוב אותו סאה של דימוע כמו אם היתה סאה תרומה ודאית ואינה מתבטלת באותן כ׳ של חולין שאני אומר סאה של תרומה שנפלה לאותן פחות ממאה היא סאה עצמה שעלתה וחזרה ונפלה למקום אחר לאותן פ׳ של חולין ואינה מתבטלת בפ׳ חולין:
מדמעת כתרומה ודאי – שאם נפלה סאה מן הדימוע למקום אחר ואין שם מאה סאין לבד סאה זו כולן אסורין.
שאני אומר סאה שנפלה – לתוך הדימוע היא סאה שעלתה וחזרה ונפלה לתוך האחרים.
דתנן כן שנינו במשנה]: סאה של תרומה שנפלה לתוך פחות ממאה סאים פירות של חולין, ונדמעו בכך, אם לאחר מכן חזר ונפל מן המדומע למקום אחר, לתוך פירות חולין אחרים, ר׳ אליעזר אומר: שיעור זה שנפל לתערובת השניה מדמע כתרומה ודאי, וכל עוד אין שיעור מאה חולין כנגדו — אף התערובת השניה אסורה. וטעם הדבר: שאני אומר מן הספק שהסאה שנפלה לתערובת הראשונה, היא זו שעלתה, שיצאה ממנה בשלמות ונפלה לתערובת השניה.
As we learned in a mishna (Terumot 5:6): If a se’a of teruma fell into less than one hundred se’a of non-sacred produce and thereby caused it to become a prohibited mixture, since the amount of teruma is too great to be nullified by the non-sacred produce, and a se’a from the mixture subsequently fell into a different place with non-sacred produce, Rabbi Eliezer says: The se’a from the original mixture renders it a prohibited mixture as definite teruma would, in the same ratio, since I say: It is possible that the same se’a of teruma that fell into the first mixture was not mixed evenly throughout, and it all came out of it intact and fell into the second mixture. Therefore, it requires nullification as if it were unadulterated teruma.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים חאֵינָהּ מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁבָּהּ.:

And the Rabbis say: The se’a from the original prohibited mixture renders the derivative mixture prohibited only according to the calculation of actual teruma in the entire mixture, calculated as if the teruma were evenly distributed throughout the first mixture. The mishna evidently follows the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכ״א אינה מדמעת אלא לפי חשבון – כלומר לא נחשוב אותה היא סאה שנפלה היא שעלתה אלא אין באותה סאה אלא אחד מעשרים בתרומה ושאר חולין ועכשו כי נפלה לפ׳ של חולין הרי נדמעה במאה חולין ומתבטלת והיינו אלא לפי חשבון דקאמר מתניתין ודלא כר׳ אליעזר:
אלא לפי חשבון שבה – לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דימוע בעינן מאה שיעורין מן החולין אבל מאה סאין לא בעינן כגון אם נפלה תחילה סאה של תרומה לתוך כ׳ וארבע סאין של חולין נדמעו ועכשיו כל סאה וסאה שיש שם הוי אחד מכ״ד שבו תרומה והיינו לוג תרומה בכל סאה וסאה אם חזרה ונפלה סאה מאותו דימוע לתוך חולין אחרים אם יש שם שבעים ושבעה לוגין אחרים של חולין מצטרפין עם עשרים וארבע לוגין חולין שבסאה זו ומבטלין את לוג התרומה.
וחכמים אומרים: אינה מדמעת אלא לפי חשבון שבה. שלדעתם מניחים אנו שכל סאה שבתערובת הראשונה נחשבת כמעורבת היטב ויש בה רק אחוז מסויים של תרומה לפי חשבון התרומה שנפלה, ולכן אין התערובת השניה מדמעת אלא כנגד אחוז זה של התרומה.
And the Rabbis say: The se’a from the original prohibited mixture renders the derivative mixture prohibited only according to the calculation of actual teruma in the entire mixture, calculated as if the teruma were evenly distributed throughout the first mixture. The mishna evidently follows the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאֵין הַמְחוּמָּץ מְחַמֵּץ כּוּ׳.: אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

§ The mishna teaches: And if a portion of dough that was leavened with a teruma leavening agent was intermingled with non-sacred dough, it leavens only according to the calculation. Rabbi Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין המחומץ של [שאור] (איסור) מחמץ אלא לפי חשבון. כדמפרש שאור של חולין ושאור של תרומה דהיינו של איסור:
ואין המחומץ מחמץ כו׳ דלא כרבי אליעזר – דר׳ אליעזר לא בעי שיהא שם מן האיסור כדי לחמץ אלא האיסור וההיתר מצטרפין לאיסור.
ד ועוד שנינו במשנתנו שאין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון. ומבררים כשיטת מי היא. אמר ר׳ אבא, אמר ר׳ יוחנן: מתניתין [משנתנו] זו הריהי שלא כשיטת ר׳ אליעזר.
§ The mishna teaches: And if a portion of dough that was leavened with a teruma leavening agent was intermingled with non-sacred dough, it leavens only according to the calculation. Rabbi Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דִּתְנַן שְׂאוֹר שֶׁל חוּלִּין וְשֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הָעִיסָּה וְלֹא בָּזֶה כְּדֵי לְהַחְמִיץ וְלֹא בָּזֶה כְּדֵי לְהַחְמִיץ וְנִצְטָרְפוּ וְחִימְּצוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַר אַחֲרוֹן אֲנִי בָּא טוַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר לְכַתְּחִילָּה וּבֵין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּסּוֹף לְעוֹלָם אֵין אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַחְמִיץ.:

As we learned in a mishna (Orla 2:11): In a case of non-sacred leaven and leaven of teruma that fell together into a non-sacred batch of dough, and this one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and that one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and they combined and caused the dough to become leavened, Rabbi Eliezer says: I follow the final element to fall into the dough. If the teruma fell in last, the dough is prohibited to non-priests. And the Rabbis say: Whether the forbidden item, i.e., the teruma, fell in first or the forbidden item fell in last, it is prohibited only if there is enough of the prohibited leaven itself to cause the dough to leaven.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אליעזר אומר אחר האחרון אני בא כלומר אם נפל אותו של היתר בסוף ביטל הראשון של איסור והוי כמו הכל של היתר ואם של איסור נפל בסוף ביטל אותו ראשון של היתר ורואין כמו כולו של איסור. וחכ״א בין שנפל [איסור תחלה בין שנפל בסוף] אין אסור עד שיהא (באיסור עצמו כדי לחמץ) [בו באיסור כדי חשבון לחמץ] בפני עצמו בלא אותו של חולין והיינו אלא לפי חשבון דאמר במתניתין ודלא כר׳ אליעזר:
אחר אחרון אני בא – שהוא גורם את החימוץ ואם נפל האיסור בסוף אסורה ומתני׳ אע״ג דלא נפל מעיסה ראשונה לתוך האחרונה אלא כדי חימוץ ונמצא שרוב החימוץ חולין היה אפילו הכי קאסר ליה רבי אליעזר דסבירא ליה זה וזה גורם אסור. ואחר אחרון דקאמר רבי אליעזר לאו דוקא דאי נמי נפל האיסור תחילה ואח״כ ההיתר אם לא קדם וסילק את האיסור אלא הניח וחימצוה בין שניהם אסורה דזה וזה גורם אסור אית ליה לרבי אליעזר בפרק קמא דבכורות (דף ז.) וכן בכל דוכתא והכי שני לה אביי בפסחים בפרק כל שעה (דף כז.) לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור אבל לא קדם וסילק אסור ואף על גב דפרכינן לה התם בהא מילתא סוף סוף מסקנא דשמעתא היא דסבירא ליה לרבי אליעזר דזה וזה גורם אסור.
דתנן כן שנינו במשנה]: שאור של חולין ושל תרומה שנפלו שניהם לתוך העיסה, ולא בזה כשלעצמו יש שיעור כדי להחמיץ את העיסה, ולא בזה כשלעצמו יש שיעור כדי להחמיץ את העיסה, ונצטרפו שניהם וחימצו את העיסה. שר׳ אליעזר אומר: אחר (על פי) השאור האחרון שניתן בעיסה, והוא זה שגרם לה שתתחמץ אני בא (קובע) מה דינה של העיסה. שאם היה של חולין — הריהי מותרת באכילה לכל ואם השאור האחרון היה של תרומה — העיסה אסורה באכילה למי שאסור באכילת תרומה. ואילו חכמים אומרים: בין שנפל שאור האיסור (של התרומה) לכתחילה (בתחלה, לפני שאור החולין), ובין שנפלה שאור האיסור בסוף (לאחר שאור החולין) — לעולם אין אסור באכילת העיסה מי שאינו מותר באכילת תרומה, עד שיהא בו בשאור של התרומה כדי להחמיץ כשלעצמו.
As we learned in a mishna (Orla 2:11): In a case of non-sacred leaven and leaven of teruma that fell together into a non-sacred batch of dough, and this one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and that one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and they combined and caused the dough to become leavened, Rabbi Eliezer says: I follow the final element to fall into the dough. If the teruma fell in last, the dough is prohibited to non-priests. And the Rabbis say: Whether the forbidden item, i.e., the teruma, fell in first or the forbidden item fell in last, it is prohibited only if there is enough of the prohibited leaven itself to cause the dough to leaven.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה.: מַאן תָּנָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא דִּתְנַן ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר ימִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים וְאַחַת סְאָה מֵי גְשָׁמִים מְמַלֵּא בַּכָּתֵף תְּשַׁע עֶשְׂרֵה סְאָה וּפוֹתְקָן לַמִּקְוֶה

§ The mishna further teaches: And drawn water invalidates the ritual bath only according to calculation. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is reflected in this ruling? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as we learned in a baraita (Tosefta, Mikvaot 4:3) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If a ritual bath contains twenty-one se’a of rainwater, the majority of a valid ritual bath of forty se’a, what can one do to render it valid? One fills drawn water in a bucket carried on the shoulder in the amount of nineteen se’a, and with it fills a pit adjacent to the ritual bath, and one lets the water flow [ufotekan] through a passage from the pit into the ritual bath,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון – כדמפרש אם לא יהיו רובן [של] שאובין כדתנן מקוה שיש בו כ״א סאה [מי גשמים דמי גשמין ראויין הן לטבילה לכל בעלי טבילה חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה] ופותקן למקוה וזורקן בחוץ [אצל] המקוה ועושה (כמין) [בהן] חריץ [כעין צינור] ופותקן היינו שמושכן למקוה דרך אותו צינור:
מי גשמים – כשרים לטבילה דלא בעינן מים חיים אלא לזב בלבד.
ממלא בכתף – מים שאובין תשעה עשר סאה.
ופותקן למקוה – שלא יערה מן הדלי לתוך המקוה דאפי׳ בשלשה לוגין מיפסיל למקוה בכי האי גוונא אבל יעשה חריץ וגומא למרחוק ויערה מן הדלי לתוך הגומא ויקלחו המים דרך החריץ לתוך המקוה והיינו המשכה.
ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון [וכו׳] רבי אליעזר בן יעקב היא דתנן כו׳ – שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה והיינו לפי חשבון שאין השאובין פוסלין אלא אם כן יש בהן כהכשרים דהיינו כ׳ סאה מן השאובין וכ׳ סאה מן הכשרים אבל אם לא המשיך מן השאובין כי אם תשעה עשר לתוך כ״א הכשרים כשר.
ה ועוד שנינו במשנתנו שאין המים השאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. ואף בזאת מבררים: מאן [מיהו] התנא של משנתנו? אמר ר׳ חייא בר אבא, אמר ר׳ יוחנן: ר׳ אליעזר בן יעקב היא, דתנן כן שנינו] בתוספתא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים, שהם רוב שיעורו של המקוה הכשר (שהוא בארבעים סאה), מה עושה כדי להכשירו? — ממלא (שואב מים) בדלי הנישא על כתף (והרי אלו ״מים שאובים״) בשיעור תשע עשרה סאה, וממלאם בבור הסמוך למקוה ופותקן (ומזרימם) דרך תעלה העוברת מהבור לתוך המקוה —
§ The mishna further teaches: And drawn water invalidates the ritual bath only according to calculation. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is reflected in this ruling? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: It is Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as we learned in a baraita (Tosefta, Mikvaot 4:3) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If a ritual bath contains twenty-one se’a of rainwater, the majority of a valid ritual bath of forty se’a, what can one do to render it valid? One fills drawn water in a bucket carried on the shoulder in the amount of nineteen se’a, and with it fills a pit adjacent to the ritual bath, and one lets the water flow [ufotekan] through a passage from the pit into the ritual bath,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144