×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּיסְקַרְתָּא ת״שתָּא שְׁמַע {ויקרא י״א:ל״א} בָּהֶם יָכוֹל בְּכוּלָּן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מֵהֶם אִי מֵהֶם יָכוֹל מִקְצָתָן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בָּהֶם.
Rav Yehuda from Diskarta said: Come and hear the following halakhic midrash concerning the ritual impurity of creeping animals. The verse states: “Whoever touches them when they are dead shall be impure” (Leviticus 11:31). One might have thought this halakha applies only to all of them, i.e., to complete creatures. Therefore, the verse states: “And upon whatever any of them, when they are dead, fall, it shall be impure” (Leviticus 11:32), which indicates that part of these creatures also imparts impurity. If the halakha were derived solely from the phrase “of them,” one might have thought that it applies even to a small part of them. The verse therefore states: “Them,” which means all of them.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טרסי
טרסיא(שבת מז.) המחזר מטה של טרסיים בשבת. (סוכה נא:) וטרסיים בפני עצמן. (מגילה כו) בבית הכנסת של טרסיים. (חולין נז) מטלית של טרסיים פי׳ מוציאי הנחשת מעיקרו יש להן מטלית של עור בפניהם בשביל הנחשת שלא ישחרו בגדיהם והוא בכל עת חם ופורשה על התרנגולת וחיימה מן המטלית וגדלה כנפים. (נזיר נב) שהביא קופה מלא עצמות מכפר טביא לבית הכנסת של טרסיים ומסתב׳ הפי׳ שכתבנו מפני שמנרפי נחשת מזוהמין כבורסי ועל כן היה להם בית הכנסת לבדם. (עבודה זרה יז) רבן של טרסיים אני אייתו ליה תרין קיבורי הי דשיתא הי דערבא עכשיו משמע הטורסי הוא גרדי וקשיא לן אותו דפרק החליל:
ערך רב
רבב(רבי)⁠ג (ירושלמי בפ״ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב׳ שבלשונו כבר פי׳ בערך לשון (יומא ד.) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי׳ רבוי ז׳ מה שלובש כ״ג ח׳ בגדים שבעה ימים משיחה ז׳ פי׳ שמושחין אותו ז׳ ימים משמן המשחה ואח״כ הוא כ״ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי׳ בערך משח (בבא בתרא יא:) אין חולקין את החצר א״ר הונא א׳ מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי׳ אם ביקש לסתום אותן ד״א שיש לו בחצ׳ ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ״א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (בבא בתרא ס) מ״ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי׳ לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (בבא בתרא קמד) מסייע ליה לרב הונא דא״ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי׳ בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי׳ דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (בבא מציעא ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (עבודה זרה יט: סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי׳ אם רובה דהן כ״א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ״א הוא מדבר ע״י עצמו שנא׳ וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ׳ יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פרק ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאי׳ וכמה רוב מניינו קכ״ה (נזיר נב) וב״ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג: סוכה מה) אמר רחבא א״נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי׳ הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא״ל זצ״ל ולפי׳ הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א״ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו׳ (גיטין לט. חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי׳ רב האי גאון זצ״ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג׳ מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלה:) רב אבא אמר הטבילה ואח״כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי׳ בערך אביי. פ״א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב״ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי׳ שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב״ד חצוף (סנהדרין יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי׳ בערך צריך (א״ב ת׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):
א. [קופפערשמיד.]
ב. [פיעל מער.]
ג. [אלס טיטעל.]
אמר רב יהודה מדסקרתא ת״ש – אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם וגו׳ (ויקרא יא) אי בהם יכול בכולם דכי נגע בכולם יהא טמא אבל לא במקצתו ת״ל וכל אשר יפול עליו מהם במותם כו׳.
ת״ש בהם יכול בכולן – גבי שרצים כתיב אשר יפול מהם אל תוכו ובמקום אחר כתיב אשר יגע בהם במותם הא כיצד ניישב שני המקראות הללו וכו׳ ושיערו חכמים בכעדשה דמיקריא מהם שזהו במקצת שרץ אחד ומיקריא בהם לפי שהחומט תחילת ברייתו בכעדשה וש״מ שיעורא גמירי מדבעינן כעדשה שהרי החומט גם כי הוי תחילתו בכעדשה היינו עם רגליו וקרניו ומ״מ אי חתיך מיניה פורתא דמיפחתי׳ מכעדשה אפ״ה חיה ואפ״ה בעינן כעדשה ממש כברייתה וש״מ שיעורא גמירי ודחי א״ר שמעיה כי בעינן שיעורא בכעדשה היכא דלא נפלה ביה נשמה כגון חומט שאם נפחת מעט תחילה אז ודאי אין לנו להחשיבו בריה בפחות הואיל ולעולם לא יפול בו נשמת חיים בפחות מכן אבל היכא דנפלה ליה כגון נמלה חיה חשובה היא כי אף קיצץ רגליה או שום דבר ממנה יכולה עדיין לחיות הרבה שאין חייה תלוין בדבר שקצץ.
הא כיצד יתקיימו ב׳ מקראות הללוף ושיערו בכעדשה – דהיינו מקצתו וקרינן ביה בהם לפי שהחומט תחלת ברייתו בכעדשה והוא שלם:
אמר רב יהודה מדיסקרתא: תא שמע [בוא ושמע] ממדרש הלכה זה: נאמר בטומאת שרצים ״כל הנוגע בהם במותם יטמא״ (ויקרא יא, לא), יכול שתהא הלכה זו דווקא בכולן, כלומר, בשרצים שלמים — תלמוד לומר: ״וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא״ (ויקרא יא, לב) משמע שכל חלק מהם מטמא. אי [אם] אתה מדייק ״מהם״, יכול אף מקצתן — תלמוד לומר: ״בהם״, שמשמעו: בהם כולם.
Rav Yehuda from Diskarta said: Come and hear the following halakhic midrash concerning the ritual impurity of creeping animals. The verse states: “Whoever touches them when they are dead shall be impure” (Leviticus 11:31). One might have thought this halakha applies only to all of them, i.e., to complete creatures. Therefore, the verse states: “And upon whatever any of them, when they are dead, fall, it shall be impure” (Leviticus 11:32), which indicates that part of these creatures also imparts impurity. If the halakha were derived solely from the phrase “of them,” one might have thought that it applies even to a small part of them. The verse therefore states: “Them,” which means all of them.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) הָא כֵּיצַד עַד שֶׁיִּגַּע בְּמִקְצָתָן שֶׁהוּא כְּכוּלָּן אוְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים בְּכַעֲדָשָׁה שֶׁכֵּן הַחוֹמֶט תְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ בְּכַעֲדָשָׁה ש״משְׁמַע מִינַּהּ שִׁיעוּרָא גְּמִירִי לַהּ.

How so? How can one reconcile the two verses? He does not become ritually impure unless he touches at least part of them that is equal in measure to all of them, i.e., a large part. And the Sages calculated that this is the volume of a lentil-bulk. Why is this? As the start of the formation of a skink, one of the eight impure creeping animals, is the size of a lentil-bulk. This concludes the halakhic midrash. With regard to the issue at hand, one can learn from here that it is learned as a tradition that the amount for a creature to be considered whole is a lentil-bulk. If so, an ant missing a limb should likewise not have the status of a creature.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושיערו חכמים – שמגע עדשה יטמא שהוא כעדשה ששוה ככולו.
שכן החומט כו׳ – ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה ש״מ שיעורא דבריה כולה בעינן ואי חסרה שיעורא נפקא לה מכלל טומאתה וה״ה לענין אכילה.
ש״מ שיעורא גמירי – דאי אמרת דנמלה שנקצצו רגליה קרויה בריה (ואכתי) [ואף דעתה] אין בו כעדשה דתחילה ברייתו כשהוא שלם אין בו אלא כעדשה וניליף מיניה דפחות מכעדשה [נמי] מטמא. ודחי כי בעי׳ שיעורא בכעדשה היכא דלא נפלה ביה נשמה כמו חומט בתחי׳ (דמקומו) ודאי אין לנו להחשיבו בריה בפחות מכעדשה הואיל ולא תפול בי׳ נשמה בפחות מכאן:
שמע מינה שיעורא גמירי. דאי אמרת דנמלה שנקצצו רגליה קרויה בריה אם כן חומט נמי תחלת ברייתו בלא רגלים קרוי בריה ואכתי אין בו כעדשה דתחלת ברייתו כשהוא שלם אין בו אלא כעדשה וניליף מיניה דפחות מכעדשה יטמא. הרא״ש ז״ל בפירושיו. והר׳ עזריאל ז״ל כתב וזה לשונו: שמע מינה שיעורא גמירי. כמו שהוא נברא מתחלה שלם בעינן דאי בריה גמירי ואפילו חתך במקצתו כיון שיוכל לחיות הוי שרץ. אם כן בשרץ נמי ליטמא בפחות מכעדשה כיון שלאחר שנברא אם היה חותך ממנו היה יכול לחיות עדיין:
הא [הרי] כיצד ניישב את שני המקראות הלו? עד שיגע אף במקצתן שהוא שיש בו שיעור ככולן. ושיערו חכמים שיעור זה בכעדשה, ומדוע? שכן החומט שנמנה בין השרצים הטמאים תחלת ברייתו בכעדשה. עד כאן מדרש ההלכה. ולענייננו שמע מינה שיעורא גמירי לה [למד מכאן ששיעור אנו למדים], בלי קשר למהותה של הברייה. ואם כן, נמלה שחסרה — אינה מטמאה עוד.
How so? How can one reconcile the two verses? He does not become ritually impure unless he touches at least part of them that is equal in measure to all of them, i.e., a large part. And the Sages calculated that this is the volume of a lentil-bulk. Why is this? As the start of the formation of a skink, one of the eight impure creeping animals, is the size of a lentil-bulk. This concludes the halakhic midrash. With regard to the issue at hand, one can learn from here that it is learned as a tradition that the amount for a creature to be considered whole is a lentil-bulk. If so, an ant missing a limb should likewise not have the status of a creature.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב שְׁמַעְיָה כִּי בָּעִינַן שִׁיעוּרָא דְּבִדְלָא הָוְיָא כַּעֲדָשָׁה לָא מְטַמָּא דְּלָא נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה באֲבָל נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה לָא תִּיבְּעֵי לָךְ.:

Rav Shemaya said, in refutation of this argument: When we require the above amount, that if it is not the volume of a lentil-bulk it does not impart impurity, the requirement applies only in a case where the creature does not have a living soul before it grows to the size of a lentil. However, if it does have a soul, this volume is not required. If the creature can survive, perhaps it does impart impurity even if it is lacking a limb. Consequently, with regard to an ant that is missing a limb, the dilemma remains unresolved for you.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ שמעיה כי בעינן שיעורא – דבריה במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל גבי נמלה בפחות מכעדשה הויא בה נשמה דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה לא בעינן שיעורא ואכתי תבעי לך.
אבל היכא דנפלה ביה נשמה – כגון נמלה חיה חשובה ברי׳ אפילו חסרה הואיל ועדיין יכולה לחיות:
אמר רב שמעיה כי בעינן שיעורא היכא דלא נפלה ביה נשמה אבל היכא דנפלה ביה נשמה לא תיבעי לך. פירוש הא ליתא דבעית למילף שיעור עדשה לגדולים מחומט. דודאי חומט כשהוא כעדשה בתחלת ברייתו אין בו נשמה הלכך מטמא. וכן שרצים גדולים נמי ילפינן מחומט קודם שיש בהם נשמה ומטמאו בכעדשה. אבל גדולים לאחר שנפלה בהם נשמה והן חיין אין כעדשה מטמא בהן והיינו דקאמר אבל נפלה בהן נשמה לא. ואם כן בנמלה כי נפלה ביה נשמה תיבעי לך אם חתך ממנה מעט כדפרישית. הר׳ עזריאל ז״ל:
אמר רב שמעיה ודחה: כי בעינן שיעורא דבדלא הויא כעדשה [כאשר אנו צריכים שיעור שכאשר אינו כעדשה] הוא לא מטמא, הרי זה במקרה שלא נפלה בה נשמה בבריה זו, קודם שתגיע לשיעור זה של עדשה. אבל נפלה בה נשמה — לא, שבוודאי נחשב כדבר מטמא כשיש בריה כשיכולה לחיות אף שהיא חסירה. ואם כן עדיין תיבעי [תצטרך] לך, כלומר, לא נפתרה השאלה לגבי נמלה שחסרה.
Rav Shemaya said, in refutation of this argument: When we require the above amount, that if it is not the volume of a lentil-bulk it does not impart impurity, the requirement applies only in a case where the creature does not have a living soul before it grows to the size of a lentil. However, if it does have a soul, this volume is not required. If the creature can survive, perhaps it does impart impurity even if it is lacking a limb. Consequently, with regard to an ant that is missing a limb, the dilemma remains unresolved for you.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת.: אִיבַּעְיָא לְהוּ שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת תְּנַן גאוֹ דִּלְמָא אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת אָמַר רָבָא ת״שתָּא שְׁמַע דשִׁדְרָה שֶׁגֵּירַד רוֹב עִילְעִין שֶׁבָּהּ טְהוֹרָה וּבְקֶבֶר אֲפִילּוּ מְשׁוּבֶּרֶת אוֹ מְפוֹרֶקֶת טְמֵאָה מִפְּנֵי הַקֶּבֶר.

§ The mishna taught that a nazirite must shave for impurity imparted by a spine and skull. A dilemma was raised before the Sages: Did we learn a spine and [ve] skull together? Or perhaps the mishna means either a spine or a skull. Does the conjunctive vav signify: And, or: Or? Rava said: Come and hear a resolution from a baraita: In the case of a spine, the majority of whose ribs were removed while the spine itself remained intact, it is ritually pure. And if it was in a grave, even if it was broken or disassembled, it is impure, due to the grave, which joins all the bones together.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא ת״ש [שדרה] שגירד רוב צלעות שבה – שעקר רוב צלעות שבה טהורה ואע״ג שהן מונחות בצדה.
ובקבר כו׳ – מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה הא לא גירד טמאה ואע״ג דליכא גולגולת בהדה וש״מ דשדרה או גולגולת תנן.
איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן – דדוקא על שניהם מגלח או דלמא או שדרה או גולגולת תנן והוא הדין דאמתניתין דאהלות (פ״ב מ״א) נמי מיבעיא ליה וכן משמע בסמוך דמייתי מתניתין דאהלות למיפשט בעיין.
ת״ש שדרה שגרד רוב על עולין שבה – פי׳ שיבר רוב צלעות שבה תרגום של צלעות עלעולין.
טהורה – בעלמא [אמרינן] כמה חסרון בשדרה וכו׳ ולא תטמא אמר שמואל בפ׳ אלו טרפות (חולין מב:) וכן לטרפה וגם כאן נראה לרבינו יצחק דיש להשוות דאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה וכדאמר בפ׳ אלו טרפות (שם נב.) נשתברו ברוב שני צדדין טרפה נעקרו אפילו ברוב צד אחד.
ובקבר אפי׳ משוברת או מפורקת טמאה מפני שהקבר מצרפה – דהכי גמירי.
איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן – דוקא תרוייהו. או דלמא [או שדרה כו׳] ועל מתני׳ דאהלות דתנן ואלו מטמאין באוהל השדרה והגולגולת שייך נמי למבעי הך בעיא. וכן מוכח בשמעתין דמייתי הך בעיא ממתני׳ דאהלות. ת״ש שדרה שגידר. פי׳ חותך כמו גודו אילנא רוב עלעין שבה. צלעות תרגומו עילעין ובפ׳ אלו טרפות מפ׳ נשתברו ברוב ב׳ צדדים נתפרקו ברוב צד א:
טהורה – שביטל שם שדרה ממנה ובקבר אפי׳ נשברה או נפרקה טמאה שהקבר מצרפם דהכי גמירי. הא לא גידר טמאה השדרה לבדה. מי קתני הא לא גדרה טמאה דלמא כי גדר טהורה אידך תבעי לך. מי קתני הא לא גדר טמאה בלא גולגולת. דלמא עם גולגולת מיירי ואעפ״כ אם גדר טהורה אידך. כלומר אם לא גידר תיבעי לך אי מטמא שדרה לבדה. ת״ש ר׳ יהודה (דברי) [אומר ששה דברים] ר״ע מטמא בסמוך קא חשיב להו:
של טרסיים צורפי נחושת והגיחוה באויר מקום שאין עליה אוהל שלא יטמאו הנכנסים שם וכל הרופאים אמרו שהיו בקיאים להכיר בעצמות שהם משדרה וגולגולת ולהשוות עצם לעצם ולידע אם הם מב׳ מתים או ממת א׳ ואמרו אין כאן שדרה ממת א׳ ולא גולגולת ממת אחד והנזיר שהאהיל עליהם בעודם בקבר אינו מגלח. דאי משום טומאת אוהל אפילו היה שם שדרה ממת א׳ לא היה מגלח כיון דאין השדרה שלימה כדאמרי׳ לעיל גדר רוב עילעין שבה טהורה. ת״ש ממניינא ומה הן ז׳ דברים וכו׳ ועל חצי קב עצמות וכו׳ מדלא קתני ועל רובע עצמות הבא מב׳ מתים כדאיתא בפלוגתא דר״ע ורבנן במסכת אהלות אלמא דלענין תגלחת נזיר איירי הכי ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים אעפ״י שהוא ממת א׳. והשדרה והגולגולת במס׳ אהלות קתני בהדיא בפלוגתא דר״ע ורבנן השדרה והגולגולת מב׳ מתים כי קתני אבר מן המת וכו׳ פי׳ כי קתני (בכללה) אבר מן המת ובכללו אבר מן החי הלכך בכללא קא מני ו׳ ובפרטא קא מני ז׳. לאפוקי עצם כשעורה דאין הנזיר מגלח אלא על מגעו ועל משאו ועל רביעית דם דקתני ס״ל לר״ע דנזיר מגלח על אהלו וקשה דבמתני׳ מוכח ר״ע דנזיר מגלח על רביעית דם מק״ו דעצם כשעורה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. וצ״ל לפי הך שינויא בודאי ר״ע גמרא גמיר דנזיר מגלח על רביעית דם ואף על אהלו ובמתני׳ לדבריו דר״א קאמר:
איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן. דדוקא בשניהם או דילמא כו׳. וכמו במשנתינו יש משנה במסכת אהלות דקא חשיב אלו מטמאים באהל השדרה והגולגולת כו׳. והכי איכא למבעי אההיא ממשנה דלשון אחד יש בשניהם. והכי משמע בסמוך דמייתי מפלוגתא דאהלות. תוספי הרא״ש ז״ל.
שגידד. פירוש חתך כמו גודו אילנא. רוב עילעין שבה. צלעות תרגומו עילעין. ובחולין פרק אלו טרפות מפרש נשתברו ברוב שני צדדין. נתפרקו ברוב צד אחד. טהורה. שבטל שם שדרה ממנה. ובקבר אפילו נשברה או נפרקה טמאה שהקבר מצרפה דהכי גמרי. הא לא גידד טמאה. השדרה לבדה. מי קתני הא לא גידד טמאה דילמא כי גידד טהורה אידך תיבעי לך. מי קתני הא לא גידד טמאה בלא גולגולת דילמא עם גולגולת מיירי ואף על פי כן אם גידד טהורה. אידך כלומר אם לא גידד תבעי לך אי מטמאה שדרה לבדה.
א שנינו במשנה שנזיר מגלח על ״השדרה והגולגולת״. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: שדרה וגולגולת תנן [שנינו במשנה], שוא״ו החיבור באה לומר שמדובר בשתיהן יחד, או דלמא [שמא] הכוונה: או שדרה או גולגולת, שוא״ו זו באה לחלק, במשמעות ״או״? אמר רבא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו בברייתא: שדרה שגירד והוריד רוב עילעין (צלעות) שבה ועמוד השדרה נשאר קיים — טהורה. ואם היתה בקבר, אפילו היא משוברת או מפורקת — טמאה, מפני הקבר שמצרף את כל העצמות.
§ The mishna taught that a nazirite must shave for impurity imparted by a spine and skull. A dilemma was raised before the Sages: Did we learn a spine and [ve] skull together? Or perhaps the mishna means either a spine or a skull. Does the conjunctive vav signify: And, or: Or? Rava said: Come and hear a resolution from a baraita: In the case of a spine, the majority of whose ribs were removed while the spine itself remained intact, it is ritually pure. And if it was in a grave, even if it was broken or disassembled, it is impure, due to the grave, which joins all the bones together.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגֵירַד הָא לָא גֵּירַד טָמֵא ש״משְׁמַע מִינַּהּ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת קָתָנֵי הָא לָא קָתָנֵי הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּכִי גֵּירַד טְהוֹרָה אִידַּךְ תִּיבְּעֵי לָךְ.

The Gemara infers from this baraita: The reason it is ritually pure in the first case is due to the fact that the ribs were removed, from which it may be inferred that if they were not removed, it is impure on its own, even without the skull. Learn from this that the mishna teaches: Either a spine or a skull. The Gemara rejects this claim: The baraita does not teach this explicitly. It does not state that if the ribs were not removed the spine imparts ritual impurity by itself. Rather, the baraita teaches us this, that if the ribs were removed the spine is pure. And as to the other issue, the impurity of a spine on its own, the dilemma remains unresolved for you.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אידך – לא גירד עדיין תיבעי לך.
טעמא דגירד הא לא גירד טמא – וקס״ד דאיירי בלא גולגולת ואפ״ה טמאה וש״מ דאו שדרה או גולגולת תנן ומשני מי קתני הא לא גירד טמאה הא קמ״ל דכי גירד טהורה ואידך תיבעי לך פירוש מי קתני הא לא גירד טמאה בלא גולגולת דלמא כשיש עמה גולגולת איירי ואע״פ [כן] כי גירד רוב צלעות שבה טהורה ואידך תיבעי לך כלומר בלא גירד ואין שם אלא השדרה בלא גולגולת תיבעי לך.
הא לא גידד טמא. שמע מינה דשדרה לבדה מטמאה. והוא הדין דמצי למיפרך מסיפא בהדיא דקתני מפני שהקבר מצרפה. אלא פריך אף מרישא בדיוקא. ומשני הא קא משמע לן כו׳. כולה מיירי דאיכא גולגולת בהדה והא קא משמע לן דכי גידד טהורה. אידך תיבעי לך פירוש שדרה גרידא תיבעי לך. הר׳ עזריאל ז״ל:
וכל הרופאים עמו. שהיו בקיאין להכיר העצמות שהם משדרה וגולגולת ולהשוות עצם לעצם לידע אם הם משני מתים או ממת אחד:
ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] משום שגירד, הא [הרי] אם לא גירד — טמא בעצמו אף ללא גולגולת, שמע מינה [למד מכאן]: או שדרה או גולגולת קתני [שנה]. ודוחים: הא [זה] לא קתני [שנה] במפורש, שלא נאמר שאם לא גירד הריהי מטמאה לבדה, אלא הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: דכי [שכאשר] גירד — טהורה, אידך [הענין האחר] לעצם טומאת השדרה לבדה, עדיין תיבעי [תישאל] לך.
The Gemara infers from this baraita: The reason it is ritually pure in the first case is due to the fact that the ribs were removed, from which it may be inferred that if they were not removed, it is impure on its own, even without the skull. Learn from this that the mishna teaches: Either a spine or a skull. The Gemara rejects this claim: The baraita does not teach this explicitly. It does not state that if the ribs were not removed the spine imparts ritual impurity by itself. Rather, the baraita teaches us this, that if the ribs were removed the spine is pure. And as to the other issue, the impurity of a spine on its own, the dilemma remains unresolved for you.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּא שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁשָּׁה דְּבָרִים ר׳רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין וְחָזַר בּוֹ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ קוּפָּה מְלֵאָה עֲצָמוֹת לבהכ״נלְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל טַרְסִיִּים וְהִנִּיחוּהָ בַּאֲוִיר וְנִכְנַס תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא וְכׇל הָרוֹפְאִים [עִמּוֹ] וְאָמְרוּ אֵין כָּאן שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד.

The Gemara further suggests: Come and hear a resolution from the Tosefta (Oholot 4:2). Rabbi Yehuda says that Rabbi Akiva deems six items impure that the Rabbis deem pure, and Rabbi Akiva later retracted his opinion. And an incident occurred in which they brought a box that was full of bones to the synagogue of blacksmiths [tarsiyyim], and they placed it in an open airspace, not under the roof, so that it would not impart ritual impurity. And Todos the doctor entered and all the other doctors entered with him, and they said, after examining the pile: There is not a full spine from one corpse here.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ששה דברים – לקמן קחשיב להו.
של טרסיים – צורפי נחשת ואמרי לה של אותה אומה ואמרי לה אורגים ודומה לו במסכת ע״ז (דף יז:) במעשה דרבי אליעזר כשנתפס למלכות דאמר להו רבם של טרסיים אני.
והניחוה באויר – כדי שלא יהיו מיטמאין באותן עצמות.
ונכנס תודוס הרופא – שהיה בקי ומומחה אם הן ממת אחד או משני מתים.
ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד – ואין הנזיר מגלח על אהילו ואפילו לר״ע שהיה אומר בתחלה שאפי׳ היא באה משני מתים מטמא על אהילו חזר בו ר״ע.
תא שמע רבי יהודה אומר ששה דברים ר״ע מטמא – בסמוך קא חשיב להנך ששה דברים וחכמים מטהרין וחזר בו ר״ע.
מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים – פירוש צורפי נחשת והניחוה באויר במקום שאין גג עליו פן יטמאו באהל הנכנסין שם נכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ובפירוש משניות מצאתי דהכי איתא בסיפרי אמרו הואיל ויש כאן מטהרין [ומטמאין] נעמוד למנין פירוש ר״ע וחכמים שנחלקו בשדרה ובגולגולת הבאים משני מתים ובסמוך מייתי לה ובמס׳ אהלות פ״ב (מ״ו) נמי תנן פלוגתייהו התחילו מר׳ עקיבא תחילה וטיהר אמרו לו הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת יהו טהורין.
תא שמע ר׳ יהודה אומר ששה דברים ר׳ עקיבא מטמא. בסמוך קא חשיב להו. של טרסיים. צורפי נחושת. והניחוה באויר. מקום שאין עליה אהל שלא יטמאו הנכנסים שם. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת, שר׳ יהודה אומר: ששה דברים היה ר׳ עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו ר׳ עקיבא מדבריו. ומעשה שהביאו קופה (תיבה) מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים (נפחים), והניחוה באויר במקום שאינו מקורה, שלא תטמא, ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים [עמו], ואמרו לאחר שבדקו: אין כאן שדרה ממת אחד.
The Gemara further suggests: Come and hear a resolution from the Tosefta (Oholot 4:2). Rabbi Yehuda says that Rabbi Akiva deems six items impure that the Rabbis deem pure, and Rabbi Akiva later retracted his opinion. And an incident occurred in which they brought a box that was full of bones to the synagogue of blacksmiths [tarsiyyim], and they placed it in an open airspace, not under the roof, so that it would not impart ritual impurity. And Todos the doctor entered and all the other doctors entered with him, and they said, after examining the pile: There is not a full spine from one corpse here.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) טַעְמָא דְּלֵיכָּא שִׁדְרָה דְּמֵחֲדָא הָאִיכָּא אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת דְּמֵחֲדָא נָזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ ש״משְׁמַע מִינַּהּ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת תְּנַן לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת דְּמִמֵּת אֶחָד לֵיכָּא אֶלָּא אפי׳אֲפִילּוּ אוֹ שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד אוֹ גוּלְגּוֹלֶת מִמֵּת אֶחָד לֵיכָּא.

The Gemara infers from this incident: The reason it is ritually pure is due to the fact that there was no spine from one corpse, from which one can infer that if there is either a spine or a skull from one corpse, a nazirite must shave due to it. Learn from this that we learned in the mishna that a nazirite shaves either for a spine or a skull. The Gemara rejects this argument: The tanna of the baraita is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to state that there is no spine and skull from one corpse in the box, but even the remains of either a spine from one corpse or a skull from one corpse, which together impart impurity, are not present. Instead, there are parts of spines and skulls from several bodies.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טעמא משום דליכא ביה שדרה ממת אחד – קאמר דאין הנזיר מגלח הא איכא חדא דמת אחד מטמא באהל ואין מועיל הנחתו באוירא כלום והנזיר מגלח עליו ותפשוט דאו שדרה או גולגולת.
לא – לעולם אימא לך דשדרה וגולגולת ממת אחד בעינן והאי דקאמר להו הרופאים דקא מטהר להו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דמת אחד כדי שיעור טומאת אהל דליכא אלא אפילו שדרה ממת אחד וגולגולת ממת אחד דלדברי ר״ע הוה מטמא לא איכא.
טעמא דליכא שדרה דמת חדא – פי׳ ממת חדא הא איכא שדרה או גולגולת דמת חדא נזיר מגלח עליה וש״מ או שדרה או גולגולת תנן ודחי דלמא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דממת אחד ליכא צ״ע מה היו צריכין להראות לרופאים אם השדרה ממת אחד או לא והא מסתמא היתה מפורקת ומשוברת ואמרינן לעיל דאף ממת אחד טהורה ואומר רבינו יצחק דאיירי כגון דעל אותן עצמות האהיל האדם בעודן בקבר ואמר לעיל הקבר מצרפו.
שמנה שרצים האמורין בתורה נעשו אב הטומאה במיתתן ושאר השרצים טהורים לגמרי ולענין איסור אכילה שיעור שאר שרצים בכזית כשאר איסורי מאכלות ושל שמנה בכעדשה שיעור אכילתן כשיעור טומאתן ומ״מ כל שאכל בריה שלמה אפילו פרעוש אחד או נמלה חייב שאין שיעור לבריה בין שאכלה חיה בין מתה ואם חסרה אחת מרגליה אף על פי שיכולה לחיות יצאה מתורת בריה ואינו לוקה על אכילתה אלא בכזית ולענין טומאה בשמנה שרצים כל שיש בו אבר שלם בבשר וגידים ועצמות מטמא וכל שאינו כן טהור:
כבר ביארנו שהשדרה או הגלגלת שלמים מטמאין כמת עצמו אלא אם יש חסרון בשדרה בחוליא אחת ובגלגלת כסלע נשתברו רוב צלעותיה של שדרה אף במקום שעושה אותה טרפה כגון מחציין ולמעלה כלפי השדרה או אפילו גירר רוב צלעותיה ר״ל שעקרן מחוליותיהן טהורה מטומאת אהל אלא שהיא כדין שאר עצמות הואיל והחוליות קיימין ואע״פ שלענין טרפה כל ברוב צלעות בעקירתן או בשבירה מחציין ולמעלה כלפי השדרה טרפה לענין טומאה טהורה במה דברים אמורים כשהיא בבית אבל אם נעקרו בתוך הקבר הרי הקבר מצרפן ומטמא עדין באהל:
כבר ביארנו על אבר מן המת הבא משני מתים או אבר מן החי הבא משני בני אדם ועל רובע קב הבא משני מתים לענין אהל או חצי קב לענין נזיר ועל רביעית דם הבא משני מתים ועל שדרה הבאה מב׳ מתים ועל גולגולת הבאה משני מתים כולן אין מטמאין באהל ועצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא אבל לא במגע מעשה היה והביאו קפה מלאה עצמות בבית הכנסת של בורסיים מקום שלא יהו בני אדם מצויין ליגע והניחום באויר שלא יהא שם טומאה לנכנסים בבית הכנסת ובאו לחקור אם היה שם שדרה ממת אחד עד שיטמאו הנזיר שהתאהל עליהן במקום שהוציאום משם והביאו את הרופאים הבקיאים בנתוח ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד וטהרו כל המאהילים על פיהם אחר שלא התאהלו על הקבר אלא במקום אחר:
לעולם יזהר אדם בהזכרת תלמיד חכם דרך כבוד בכל ענין מעשה היה ונחלקו בר׳ עקיבא במה שהיה אומר על רביעית דם הבאה משני מתים שטהור שהיו מהם אומרים שחזר בו ר׳ עקיבא ואמר אחד מהם כל ימיו של ר׳ עקיבא היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע וכשדבר בלשון הדיטות כזה על ר׳ עקיבא ר״ל אם משמת חזר בו דאג בעצמו והחליט עצמו לתעניות עד שהושחרו שיניו מפני תעניותיו:
ונדייק מכאן: טעמא דליכא שדרה דמחדא [הטעם, דווקא משום שאין פה שדרה שמ אדם אחד] אין כאן טומאה. ומכאן נלמד: האיכא [הרי אם יש], או שדרה או גולגולת דמחדא [שמ איש אחד] — נזיר מגלח עליה, שמע מינה [למד מכאן] שאו שדרה או גולגולת תנן [שנינו במשנה] שנזיר מגלח עליהם. ודוחים: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר]: לא מיבעיא [נצרכה] שדרה וגולגולת שממת אחד ליכא [אין כאן], אלא אפילו או שדרה ממת אחד או גולגולת ממת אחד, ששניהם יחד מטמאים, ליכא [אין], שהיו שם שברי עצמות של שדרות וגולגולות ממתים רבים.
The Gemara infers from this incident: The reason it is ritually pure is due to the fact that there was no spine from one corpse, from which one can infer that if there is either a spine or a skull from one corpse, a nazirite must shave due to it. Learn from this that we learned in the mishna that a nazirite shaves either for a spine or a skull. The Gemara rejects this argument: The tanna of the baraita is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to state that there is no spine and skull from one corpse in the box, but even the remains of either a spine from one corpse or a skull from one corpse, which together impart impurity, are not present. Instead, there are parts of spines and skulls from several bodies.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּא שְׁמַע מִמִּנְיָינָא וּמָה הֵן שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים המְטַהֲרִין ועַל אֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים זוְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם חוְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים וְעַל רְבִיעִית דָּם הַבָּא מִשְּׁנַיִם וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם וְהַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת

The Gemara further suggests: Come and hear from the tally in the above baraita: And what are those six items that Rabbi Akiva deems ritually impure and the Rabbis deem ritually pure? They consist of a limb from a corpse that comes from, i.e., is combined with, two corpses; and a severed limb from a living person that comes from two living people; and half-kav of bones that come from two corpses; and a quarter-log of blood that comes from two corpses; and of a bone that is a barley-grain-bulk, even from one body, that was divided into two; and the spine and the skull from two corpses.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש ממניינא – דששה דברים על אבר מן המת הבא מב׳ מתים כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והאחד בא ממת אחד והאחר בא ממת שני וקרויין הן אבר אחד.
ר״ע מטמא וחכמים מטהרים – לפי שלא אמרו שיהא מטמא באהל אלא באבר ממת אחד ואבר מן החי הבא מאדם אחד וחצי קב עצמות הבא ממת אחד ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל ולדברי ר״ע אפי׳ באהל ועצם כשעורה ממת אחד ובכל אלו אומר ר׳ עקיבא שאפי׳ הן באין משני מתים הרי אלו מטמאין.
ת״ש ממניינא מה הן ששה דברים שר״ע מטמא וחכמים מטהרין על אבר מן המת שבא משני מתים ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם ועל חצי קב עצמות שבא מב׳ מתים – ומדלא קאמר הכא ועל רובע עצמות הבא משני מתים כדתנן במסכת אהלות (פ״ב מ״ו) בפלוגתא דר״ע ורבנן יש להוכיח דהכא לענין תגלחת נזיר איירי דאינו מגלח על פחות מחצי קב ולהכי נקט חצי קב דעל רובע הקב דאתי ממת אחד אינו מגלח כדתנן במתניתין והתם לענין טומאת אהל גרידא קתני.
שבא משני מתים – דאילו בא ממת אחד לר״ע מגלח כדתנן במתני׳ לר״ע ופליגי רבנן עליה והכא תנן דר״ע הדר ביה ובדין הוא דמיבעי ליה למינקט לרבנן על חצי לוג דם הבא משני מתים אלא איידי דלר״ע דאף ברביעית מגלח נקט הכי. הר״ף.
ועל עצם כשעורה ועל רביעית דם כו׳ ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים – אף כי הוא ממת אחד והשדרה וגולגולת במסכת אהלות (פ״ב מ״ו) תניא בהדיא בפלוגתא דר״ע ורבנן השדרה וגולגולת משני מתים.
ומציעים עוד תא שמע ממניינא [בוא ושמע ממניין] הדברים בברייתא, ששנינו: ומה הן ששה דברים שר׳ עקיבא מטמא וחכמים מטהרין: על אבר מן המת שבא (מצטרף) משני מתים, ועל אבר מן החי שבא (מצטרף) משני בני אדם חיים, ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים, ועל רביעית דם הבא משנים, ועל עצם כשעורה אפילו ממת אחד שנחלק לשנים, והשדרה והגולגולת משני מתים.
The Gemara further suggests: Come and hear from the tally in the above baraita: And what are those six items that Rabbi Akiva deems ritually impure and the Rabbis deem ritually pure? They consist of a limb from a corpse that comes from, i.e., is combined with, two corpses; and a severed limb from a living person that comes from two living people; and half-kav of bones that come from two corpses; and a quarter-log of blood that comes from two corpses; and of a bone that is a barley-grain-bulk, even from one body, that was divided into two; and the spine and the skull from two corpses.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר נב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר נב., הערוך על סדר הש"ס נזיר נב., מיוחס לרש"י נזיר נב., תוספות נזיר נב., בית הבחירה למאירי נזיר נב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר נב., שיטה מקובצת נזיר נב., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר נב.

Nazir 52a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 52a, Collected from HeArukh Nazir 52a, Attributed to Rashi Nazir 52a, Tosafot Nazir 52a, Meiri Nazir 52a, Peirush HaRosh Nazir 52a, Shitah Mekubetzet Nazir 52a, Steinsaltz Commentary Nazir 52a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144