×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אמְשׁוּמָּדוּת1 פּוֹסֶלֶת וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת2 פּוֹסֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר.
that apostasy [meshumadut] disqualifies, as the term “stranger” in this context is understood to refer to a Jew whose conduct makes him estranged from God, and he is disqualified from eating the Paschal lamb, but apostasy does not disqualify one from eating tithe.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המרת דת״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המרת דת״.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
המרת דת פוסלת – דאם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו.
בו המרת דת פוסלת כו׳ – בו דכל ערל לא בעי למדרש הכי דאין ערלות פוסלת במעשר דלחומרא דרשינן ומוקמינן ליה לחייב במצה ומרור ומבו דבן נכר לא שייך למדרש הכי בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור דלאשמועינן דלא אסור במצה ומרור לא איצטריך דאטו מצה ומרור קדושה אית בהו ואי בעי למימר אבל חייב במצה ומרור פשיטא הוא דחייב לעשות תשובה ולקיים כל המצות ובו דתושב ושכיר פי׳ בקונטרס דלא דריש מידי משום דאוקימנא (לעיל דף ע.) כולה קרא לגזירה שוה ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי ונראה שר״ל דאיידי דכתביה רחמנא בערל ובן נכר כתביה נמי בתושב ושכיר וכה״ג אמר לקמן (דף עד.) איידי דכתיב והנותר כתיב נמי ממנו ומיהו לא הוי ממש כי הכא דהתם הוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית בשביל דבר שנתחדש בה ור״ת מפרש דבו דתושב ושכיר לגופיה כדאמר לקמן (שם) גבי תלתא ממנו חד לגופיה ואית ספרים דגרסי הכא בו דערל ובן נכר בו אין אוכל אבל אוכל במצה ומרור ובו דתושב ושכיר בו המרת דת פוסלת וכן בכל הספרים בסוף מי שהיה טמא (פסחים דף צו. ושם) וכן משמע בפרק כל שעה (שם דף כח:) ובערבי פסחים (שם דף קכ.) דמתרוייהו בו דערל ובן נכר דרשינן אבל אוכל במצה ומרור ומיישב ר״י הגירסות דשייך שפיר מבו דבן נכר לידרוש אבל אוכל במצה ומרור לאשמועינן דחייב לאכול במצה ומרור אם עשה תשובה אע״ג דבפסח אין אוכל שהיה מומר בשעת עשיית פסח ובו דתושב ושכיר נמי שייך למדרש מיניה בו המרת דת פוסלת דבתושב ושכיר עובד כוכבים איירי כדפרישית לעיל.
ואין המרת דת פוסלת במעשר – בסוף מי שהיה טמא (פסחים דף צו. ושם) גרסי׳ בכל הספרים ואין המרת דת פוסלת בתרומה ושפיר ממעטינן תרוייהו מחד בו דבו משמע בו ולא בדברים אחרים ואיצטריך למעוטי תרוייהו תרומה דלא נילף בגזירה שוה דתושב ושכיר ומעשר בגזירה שוה דממנו ממנו.
(1-2) הכי גרס רש״י ז״ל כל בן נכר לא יאכל בו למה לי מומרות פוסלת בו ואין מומרות פוסלת במעשר כל ערל לא יאכל בו למה לי בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור. ולא גרסינן תושב ושכיר לא יאכל בו למה לי, דההוא הא אמרינן דמופנה לג״ש. ונראה לי דהא לא קשיא, דאנן לאו אתושב ושכרי מהדרינן השתא אלא למה לי למיכתב בו, דהוה ליה למיכתב תושב ושכיר לא יאכל. ולפי גירסא זו תושב ושכיר לא יאכל בו, וכן וכל ערל לא יאכל בו תרווייהו להתירם במצה ומרור, ואיצטריכו משום דערל היינו בן ישראל ערל ותושב ושכיר גוי, ואי נמי יש לומר כדברי רש״י ז״ל ובו דגבי תושב ושכיר לא מייתר, דכיון דאצטריך למכתב תושב ושכיר לגזירה שוה, כתב נמי בו וכדאמרינן לקמן בפרקין (יבמות עד.) גבי תלת ממנו דכתיב בפסח חד לגופיה וחד לאפנויי ואידך למאן דאמר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה איידי דכתיב נותר כתיב נמי ממנו. ואית דגרסי וכל ערל לא יאכל בו ערלות פוסלת בו ואין ערלות פוסלת במעשר. ואינה דהא בהא שמעתא גופה אמרינן בסמוך ממנו ממנו ממנו למה לי כדרבא אמר ר׳ יצחק לקמן ערל אסור במעשר דילפינן בגז״ש בממנו ממנו מפסח. ואית דגרסי כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו למה לי בו מומרות פוסלת בו ואין מומרות פוסלת במעשר. ולהאי גירסא ניחא לי מאי דעבדינן צריכותא מערל ובן נכר (עיין תוס׳ ד״ה בו ורמב״ן).
(1) מומרות פוסלת בו ואין מומרות פוסלת במעשר. קשיא לי לימא אין מומרות פוסלת בתרומה. וצריך לומר דכל דאיכא לאקושי תרומה לפסח מקשינן מג״ש דתושב ושכיר, דאפילו לאנינות הוה מקשינן אי לאו דאפקיה קרא מדכתיב וכל זר, ומזרות לא ממעטינן אלא חדא כיון דכתיב תושב. ולרבויי אנינות ולמעוטי מומרות ליכא למימר, חדא דמומרות חמורה. ועוד דלא שבקינן מידי דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות דלא כתיב בגופה וכדאמרן לעיל כנ״ל.
אע״פ שביארנו בערל שאינו רשאי לאכול בקרבן הפסח מכל מקום מותר הוא במצה ומרור ויש מפרשים שחייב בהן אחר שהוא ערל מצד האונס וגדולי המחברים כתבו שמותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב ושכיר:
בן נכר והוא ישראל שעובד ע״ז אין מאכילין אותו מבשר הפסח והמאכילו עובר בלאו אלא שאינו לוקה אחר שלא עשה הוא מעשה ומכין אותו מכת מרדות ומכל מקום במעשר מותר כך דרשו רבותינו וכל בן נכר לא יאכל בו בו משומדות פוסלת ואינה פוסלת במעשר ויש מפרשים דהוא הדין לתרומה וערל מיהא אסור במעשר כבתרומה שכך למדוה מגזירה שוה דממנו נאמר בפסח ממנו אל תאכלו ממנו נא ונאמר ממנו במעשר לא אכלתי באוני ממנו מה פסח ערל אסור בו אף מעשר ולענין ביאור מה ששאל תלתא ממנו בפסח למה לי והם אל תאכלו ממנו נא ואל תותירו ממנו והנותר ממנו יתבאר ענינם למטה (יבמות ע״ד.):
ערבי מהול או גבנוני מהול ר״ל אחד מבני קטורה שהם אומות שמקיימין מצות מילה וכן הדין באחד משאר אומות שמל אחד מהם את עצמו אין מילתם כלום ועדין כערלים הם לכל דבר ואסורים לאכול בקרבן הפסח בפירוש אמרו קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם ושמא תאמר שמא לענין נדר הוא ומשום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם והראיה שהרי ערלי ישראל לענין נדר נחשבים כמולים אע״פ שלשאר דברים נידונים כערלים ואם כן אף אנו נאמר באומות העולם שאע״פ שהמולים שבהם נחשבים כערלים לענין נדר לשאר דברים נידונים כמולים תירצו בה דלגבי אומות העולם לא מלשון בני אדם לבד הוא אלא מדכתיב כל הגוים ערלים ואע״פ שמקצת שבהם אינם ערלים כערבי וגבנוני ויש גורסים בה גבעוני מהול ולענין הדין הכל אחד אלא שלענין פירוש ערבי וגבנוני דנקט הוא מפני שהם אומות של בני ישמעאל ובני קטורה שנוהגין במילה:
ערבי מהול זה שפירשנו בו שאסור לאכול בקרבן הפסח יש מפרשים אפילו נתגייר עד שיטיף דם ברית משנתגייר ואין נראה כן דהטפת דם ברית אינה אלא מספק ערלה כבושה וזה הואיל וודאי נימול ועכשו טבל לשם גרות אינו חסר כלום:
גר שמל ולא טבל אע״פ שהוא יתר מערבי מהול שהרי מל לשם יהדות וליכנס בבריתו של אברהם אבינו הואיל ומכל מקום לא נגמר גרותו אף הוא אינו אוכל בקרבן הפסח:
קטן שנולד מהול אין דנין אותו כמהול שהרי צריך להטיף ממנו דם ברית משום ספק ערלה כבושה והילכך מילתו מעכבת את אביו מלאכול ולענין ביאור מיהא צריך לשאול היאך למדוה מתושב ושכיר ומי איכא ספיקא קמי שמיא ואם תאמר דכל נולד מהול ודאי יש בו ערלה כבושה אם כן דלא כהלכתא היא דהא קיימא לן במסכת שבת (קל״ה.) דספק ערלה כבושה היא ומכל מקום לענין פסק מעכבתו מספק:
תרומה ניתנת לאכילה ושתיה והסיכה הרי היא כאכילה ושתיה שנאמר כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ומה ששאלו בסוגיא זו בקטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה הוא הדין שהשאלה מתפשטת באכילה ושתיה אלא מפני שאין דרך קטן כל כך באכילה ושתיה הוא תופסה בענין סיכה וענין השאלה בקטן שהוא תוך שמנה שלא הגיע זמן מילתו עדיין וזו היא ערלות שלא בזמנה ושאל אם מעכבת אם לאו ואע״פ שהשאלה בערלות דגופיה ר״ל אם מותר לסוכו בשמן של תרומה כך היא מתפשטת אם מילתו מעכבת את האב או האדון לאכול בקרבן הפסח ומאחר שכן כשבא ר׳ זירא לומר שמעכבת ממה שמצינו במילת זכריו ועבדיו שמעכבת אף בשאינם ראויים באותה שעה למילה ואף בזו כן נדחו דבריו לומר במילת זכריו ועבדיו שאינה מעכבת באכילת הפסח ומכאן פסקו רוב מפרשים שאף בערלות דגופיה אינה מעכבת ומותר לסוכו בשמן של תרומה ומכל מקום גאוני הראשונים כתבו שדברי ר׳ זירא נדחו לענין שאינן מעכבין את האב או את האדון הא לגופיה לא איפשיט ואסור מספק הא לענין אב ואדון אין ערלות ללא בזמנה מעכבת באכילת הפסח וכן הלכה:
ומכל מקום יש בסוגיא זו קצת דברים בענין זה שאנו צריכים לידיעתם לענין פסק ומתוך כך אנו מפרשים את הסוגיא דרך קצרה והוא שאמר אין לי אלא ר״ל שיעכב באכילת הפסח אלא מילת זכריו בשעת עשיה ר״ל בשעת שחיטת הפסח בארבעה עשר שאין לו לשחוט עד שיהו זכריו מולים שנאמר וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה׳ המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והוא הדין לשאר בני אדם הא אם היו כל זכריו מולים בשעת עשיה ונולדו לו בנים בין עשיה לזמן אכילה לא נתברר לנו מן התורה שיהו אותם בנים מעכבים אכילתו וכן במילת עבדיו מצינו שמעכבת באכילה כדכתיב וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו הא אם היו לו עבדים ערלים בשעת שחיטת הפסח לא נתברר לנו מן התורה שיהו מעכבים עליו את שחיטתו מנין ליתן את האמור של זה בזה להיות מילת זכריו מעכבת אף האכילה ומילת עבדיו מעכבת אף העשיה תלמוד לומר אז אז לגזירה שוה כתיב הכא אז יקרב לעשותו וכתיב התם אז יאכל בו למדנו שמילת זכרים ועבדים שתיהן שוות לעכב על אב ואדון עשיית הפסח ואכילתו וכן הלכה אלא שלענין ביאור הוא שואל בשלמא עבדים משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה וכגון שקנאם בין עשיה לזמן אכילה אלא זכרים היכי משכחינן דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה לאו דאיתיליד בין עשיה לזמן אכילה וקאמר דמעכב באכילה אלמא ערלות שלא בזמנה מעכבת אף לאדון וכל שכן לגופיה ואמר ליה רבא ותסברה כלומר דלענין פסח תהא ערלות שלא בזמנה מעכבת לאב ואדון המול לו אמר רחמנא ומדקאמר המול בראוי לימול קאי הא כל שאינו ראוי לא מעכב והוא הדין לגופיה לשיטת רוב הפוסקים ולשיטת גאוני הראשונים לגופיה מיהא לא איפשיטא אלא שמחזר לידע היאך אנו מוצאים בזכר שיהא ראוי לימול בשעת אכילה ולא בשעת עשיה שאם תאמר שהיה שביעי בארבעה עשר ונכנס בשמיני בשעת אכילה הרי אין מילה בלילה ואם יום שמיני הוא בארבעה עשר הרי משחרית שלו היה ראוי לימול והעמידה כגון שהיה שמיני שלו בארבעה עשר והיה חולה ולא נחלץ מחליו בשעת עשיה ונמצא הענין בעשייה כערלות שלא בזמנה שאינה מעכבת וחלצתו חמה ר״ל שנתרפא בין שעת עשייה לזמן אכילה שנמצא בשעת אכילה ראוי לימול ולא מל והקשה והיאך נקרא ערלות בזמנה בכך והרי אמרו חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו ר״ל לחזקו ועד שישלים אותם שבעה אכתי הוה ליה ערלות שלא בזמנה ותירץ שבודאי כך הוא אלא חלצתו חמה דקאמר פירושו שחלצתו חמה ונתנו לו אחר כן שבעה לחזוקו וחל שביעי זה בארבעה עשר ושמא תאמר נימהליה מצפרא ומקצת שביעי ככלו אינו כן ששבעה שלמים בעינן מעת שחלצתו חמה ולא הושלמו בשעת עשייה והושלמו בשעת זמן אכילה כגון שחלצתו בערב ומה שאמרו יום הברותו כיום לידתו אין הענין דמה יום לידה לא בעינן מעת לעת אלא נימול בבקרו של שני אפילו נולד בערב כך ליום הברותו אינו כן אלא עדיף יום הברותו מיום הולדו והכי קאמר יום הברותו כיום הולדו מה הולדו נימול בשמיני ללידה אף הברותו מלין אותו בשמיני להבראה ר״ל אחר שנשלמו שבעה ומעתה כל שהקטן חולה אין ערלותו מעכבת אב ואדון בקרבן הפסח ואפילו נתרפא אינו מעכב עד שיעברו שבעה לרפואתו מעת לעת הא מששלמו שבעה מעכב וכן הלכה:
משמדות. אם נשתמד ונתנכרו מעשיו לשמים.
גמ׳ בריש עמוד כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור כל בן נכר לא יאכל בו בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת במעשר ואיצטריך כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה בו המרת דת פוסלת כו׳ בו דכל ערל לא בעי למדרש הכי דאין ערלות פוסלת במעשר כו׳ פי׳ לפי האמת הוה לן למדרש הני בו בגוונא חדא ומיהו אי הוה כתיב יאכל בו ונוקמיה בישראל ולאפנויי והוה דרשינן ג״ש להקל להתיר אונן בפסח וממנו הוה מוקמינן לאסור ערל במעשר כמ״ש התוס׳ לעיל לא הוה דרשינן בו דאין ערלות פוסלת במעשר אלא הוה מוקמינן ליה לחייב במצה ומרור וק״ל ומה שכתבו דלחומרא דרשינן ומוקמינן ליה לחייב במצה ומרור כו׳ ליכא לאקשויי בו דגבי מילת זכריו ועבדיו דדרשינן ליה דאין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה אמאי לא דרשינן ליה לחומרא לחייב במצה ומרור י״ל דלהא לא איצטריך כיון דבערל גופיה אשמועינן קרא דחייב במצה ומרור כ״ש בערלות דאחריני דאין מעכבות מלחייב במצה ומרור וק״ל:
משמדות פוסלת, כלומר: שהממיר דתו הוא הקרוי ״בן נכר״ ופסול מלאכול בפסח, ואין משמדות פוסלת במעשר.
that apostasy [meshumadut] disqualifies, as the term “stranger” in this context is understood to refer to a Jew whose conduct makes him estranged from God, and he is disqualified from eating the Paschal lamb, but apostasy does not disqualify one from eating tithe.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כׇּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ לְמָה לִי בּוֹ באֵינוֹ אוֹכֵל אֲבָל אוֹכֵל הוּא בְּמַצָּה וּמָרוֹר.

The Gemara asks further: If so, with regard to the phrase “from it” in the verse “No uncircumcised person shall eat from it” (Exodus 12:48), which again emphasizes “from it” and not from another item, why do I need it? The Gemara answers: This teaches that only from it, the Paschal lamb, one who is uncircumcised may not eat, but he eats matza and bitter herbs. One who is uncircumcised is obligated to eat matza and bitter herbs on Passover, just like any other Jew.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: כל ערל לא יאכל בו למה לי – בו מאי ממעט. ולא גרסינן תושב ושכיר כלל דהא אוקימנא כולי קרא לג״ש ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל ערל לא יאכל בו אינו אוכל אבל אוכל במצ׳ ומרור – ול״ג תושב ושכיר לא יאכל בו למה לי דכיון דמופנ׳ לג״ש איידי דכתב תושב ושכיר כתב נמי בו ויש גורסי׳ וכל ערל לא יאכל בו ערלות פוסלת בפסח ואין ערלות פוסלת במעשר וליתא דהא אמרי׳ בסמוך דכתב רחמנא ממנו לכדרבי יצחק דאמר לקמן דערלות פוסלת במעשר.
ושואלים: אם כן ״וכל ערל לא יאכל בו״ (שמות יב, מח), שבא להדגיש: בו ולא בדבר אחר, למה לי? ומשיבים: בו, בקרבן פסח, המשומד אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור.
The Gemara asks further: If so, with regard to the phrase “from it” in the verse “No uncircumcised person shall eat from it” (Exodus 12:48), which again emphasizes “from it” and not from another item, why do I need it? The Gemara answers: This teaches that only from it, the Paschal lamb, one who is uncircumcised may not eat, but he eats matza and bitter herbs. One who is uncircumcised is obligated to eat matza and bitter herbs on Passover, just like any other Jew.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב עָרֵל וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב כׇּל בֶּן נֵכָר דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא עָרֵל מִשּׁוּם דִּמְאִיס אֲבָל בֶּן נֵכָר דְּלָא מְאִיס אֵימָא לָא וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא כׇּל בֶּן נֵכָר מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אֲבָל עָרֵל דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אֵימָא לָא צְרִיכָא.

The Gemara continues: And it was necessary for the Torah to write the prohibition with regard to an uncircumcised man, and it was necessary for the Torah to write a separate prohibition with regard to any stranger. As, if the Merciful One had written only about an uncircumcised man, one might have thought that only for him is it prohibited to eat from the Paschal lamb because the foreskin is repulsive, but with regard to a stranger, who is not repulsive, say that it is not prohibited. And if the Merciful One had written only about any stranger, one might have concluded that only for him is it prohibited to eat from the Paschal lamb because his heart is not directed toward Heaven due to his apostasy, but with regard to an uncircumcised man, whose heart is directed toward Heaven, and it is only on account of unavoidable circumstances that he has not undergone circumcision, say that there is no prohibition against his eating the Paschal lamb. Therefore, it is necessary to teach both cases.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי כתב רחמנא ערל כו׳ – אע״ג דאיצטריך למכתב תרוייהו משום בו דאיצטריך למכתב בתרוייהו דהיה לכותבם בקראי דצריכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ואיצטריך למכתב ערל כו׳ יש לדקדק דהיאך קבעי למימר דבן נכר וערל שוים הם דהא ערל אסיר בתרומה ומעשר ובן נכר מותר בהם ובתוס׳ פ׳ ע״פ פירשו דלאו אגופיה דקרא עביד צריכותא דפשיטא דתרוייהו צריכי וכי מזהירין מן הדין אלא אדיוקא דקרא בו אינו אוכל אבל אוכל במצה ומרור קיימא הך צריכותא כו׳ ע״כ תיכן דבריהם ע״ש והיינו לפי גירסת דמבו דבן נכר יליף נמי לחייב במצה ומרור וקצת נראה מתוך הסוגיא לפרש כך דלא נחית תלמודא הכא ליישב אלא הני מיעוטי דבו וממנו וק״ל:
ומעירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] ״ערל״, ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] ״כל בן נכר״. דאי כתב רחמנא [שאילו כתבה התורה] ״ערל״ בלבד, הייתי אומר משום דמאיס הוא מאוס] בזה שיש לו ערלה, ולכן הוא דחוי. אבל בן נכר, דלא מאיס [שאינו מאוס] בגופו — אימא [אמור] שלא. ולהיפך: ואי כתב רחמנא [ואילו כתבה התורה] רק ״כל בן נכר״ הייתי אומר: משום שאין לבו לשמים, ולכן אסור לו לאכול את הפסח, אבל ערל ישראל שלבו לשמים ורק מחמת אונס אינו יכול למול, אימא [אמור] שלא, על כן צריכא [צריך] שייכתבו שני הדברים.
The Gemara continues: And it was necessary for the Torah to write the prohibition with regard to an uncircumcised man, and it was necessary for the Torah to write a separate prohibition with regard to any stranger. As, if the Merciful One had written only about an uncircumcised man, one might have thought that only for him is it prohibited to eat from the Paschal lamb because the foreskin is repulsive, but with regard to a stranger, who is not repulsive, say that it is not prohibited. And if the Merciful One had written only about any stranger, one might have concluded that only for him is it prohibited to eat from the Paschal lamb because his heart is not directed toward Heaven due to his apostasy, but with regard to an uncircumcised man, whose heart is directed toward Heaven, and it is only on account of unavoidable circumstances that he has not undergone circumcision, say that there is no prohibition against his eating the Paschal lamb. Therefore, it is necessary to teach both cases.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {שמות י״ב:ט׳} מִמֶּנּוּ מִמֶּנּוּ לְמָה לִי לְכִדְרַבָּה א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק.

The Gemara asks: With regard to the phrase “of it” in the verse “Do not eat of it raw, nor boiled in water, but roasted in fire” (Exodus 12:9), and the phrase “of it” in the verse “And you shall let nothing of it remain until the morning” (Exodus 12:10), both of which are terms of exclusion, why do I need them? The Gemara answers that they are necessary for that which Rabba said that Rabbi Yitzḥak said, as will be explained later (74a).
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ממנו
ממנו – לכדרבא א״ר יצחק פירוש (יבמות עא.) אמר רבא אמר רבי יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח חד לגופיה וחד לאפנוי וכו׳:
ממנו – אל תאכלו ממנו נא. כיון דאמרת בו למעוטי ממנו נמי למעוטי משמע.
לכדרבה כו׳ – לקמן בפרקין (יבמות עד.) תלתא ממנו כתיבי בפסח כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מה שנאמר ״ממנו״ ״ממנו״ (״אל תאכלו ממנו נא״. שמות יב ט. ״ולא תותירו ממנו עד בוקר״. שם י) שהוא לשון מיעוט, למה לי? ומשיבים: לאותם דברים שאמר רבה אמר ר׳ יצחק, כאשר יבואר להלן.
The Gemara asks: With regard to the phrase “of it” in the verse “Do not eat of it raw, nor boiled in water, but roasted in fire” (Exodus 12:9), and the phrase “of it” in the verse “And you shall let nothing of it remain until the morning” (Exodus 12:10), both of which are terms of exclusion, why do I need them? The Gemara answers that they are necessary for that which Rabba said that Rabbi Yitzḥak said, as will be explained later (74a).
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר מָר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא כ״ב:ד׳,י״ח} אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הֶעָרֵל וְאֵימָא לְרַבּוֹת אֶת הָאוֹנֵן א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ב:י׳,י״ג} וְכׇל זָר זָרוּת אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא אֲנִינוּת.

The Master said above in the baraita: Rabbi Akiva says that it is not necessary to derive by way of a verbal analogy the halakha that an uncircumcised priest may not eat teruma, as the verse says: “Any man [ish ish] from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things” (Leviticus 22:4). The repetition of the word ish comes to include an uncircumcised man and indicate that he too may not partake of consecrated food. The Gemara asks: But say that the verse comes to include an acute mourner in the prohibition against eating teruma. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The verse states: “No foreigner may eat of the holy thing” (Leviticus 22:10), which indicates: A disqualification stemming from foreignness I told you prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on acute mourning.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מר [החכם] בברייתא שהובאה לעיל, ר׳ עקיבא אומר: אינו צריך ללמוד דין ערל מגזירה שווה של ״תושב ושכיר״, אלא הרי הוא אומר ״איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל״ (ויקרא כב, ד), ולשון ״איש איש״ באה לרבות את הערל שאף הוא אסור באכילת קדשים. ושואלים: ואימא [ואמור] לרבות את האונן שאסור בתרומה? אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: אמר קרא [הכתוב] ״וכל זר לא יאכל בו״ (שם י), משמע: זרות אמרתי לך שפוסלת, ולא אנינות.
The Master said above in the baraita: Rabbi Akiva says that it is not necessary to derive by way of a verbal analogy the halakha that an uncircumcised priest may not eat teruma, as the verse says: “Any man [ish ish] from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things” (Leviticus 22:4). The repetition of the word ish comes to include an uncircumcised man and indicate that he too may not partake of consecrated food. The Gemara asks: But say that the verse comes to include an acute mourner in the prohibition against eating teruma. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The verse states: “No foreigner may eat of the holy thing” (Leviticus 22:10), which indicates: A disqualification stemming from foreignness I told you prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on acute mourning.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֵימָא וְלֹא עֲרֵלוּת הָא כְּתִיב אִישׁ אִישׁ.

The Gemara asks: Say that the verse comes to teach that a disqualification stemming from foreignness prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on the priest’s lack of circumcision, and so it should be permitted for an uncircumcised priest to partake of teruma. The Gemara answers: Isn’t it written: “Any man [ish ish],” where the repetition of the word ish comes to include an uncircumcised priest in the prohibition?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אימא [אמור], למד מן הכתוב, ולא ערלות פוסלת בו? ומשיבים: הא כתיב [הרי נאמר] ריבוי ״איש איש״ לרבות אף את הערל לאיסור.
The Gemara asks: Say that the verse comes to teach that a disqualification stemming from foreignness prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on the priest’s lack of circumcision, and so it should be permitted for an uncircumcised priest to partake of teruma. The Gemara answers: Isn’t it written: “Any man [ish ish],” where the repetition of the word ish comes to include an uncircumcised priest in the prohibition?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא עֲרֵלוּת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן מעשי״ם כרותי״ם בדב״ר העב״ד מְחוּסַּר מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ וְעָנוּשׁ כָּרֵת וְיֶשְׁנוֹ לִפְנֵי הַדִּבּוּר וּמִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת.

The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma and exclude an acute mourner? The Gemara answers: It stands to reason that lack of circumcision should be included and should preclude a priest’s eating teruma, as the halakhot governing an uncircumcised man are stringent in several respects, as alluded to by the following mnemonic of key words: Acts; karetim; the divine word; the slave. The Gemara explains: An uncircumcised man lacks the act of circumcision, and this act is performed on his body; the failure to perform circumcision is punishable by karet; circumcision existed before the divine word was spoken at Mount Sinai, as the mitzva of circumcision had already been given to Abraham; and the lack of circumcision of one’s male children and slaves precludes one’s eating the Paschal lamb.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומה ראית לרבות ערילות ולמעט אנינות, אולי להיפך? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] שערלות הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] שכן יש בה כמה צדדים חמורים שסימנם: מעשי״ם כרותי״ם בדב״ר העב״ד. ומפרטים: מחוסר מעשה, שצריך למול, והמעשה הוא מעשה בגופו (״מעשי״ם״), וענוש כרת אם לא יעשנו (״כרותי״ם), וישנו לפני הדבור (״בדב״ר״), ומילת זכריו ועבדיו מעכבת את בעליהם מלאכול בפסח (״העב״ד״).
The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma and exclude an acute mourner? The Gemara answers: It stands to reason that lack of circumcision should be included and should preclude a priest’s eating teruma, as the halakhot governing an uncircumcised man are stringent in several respects, as alluded to by the following mnemonic of key words: Acts; karetim; the divine word; the slave. The Gemara explains: An uncircumcised man lacks the act of circumcision, and this act is performed on his body; the failure to perform circumcision is punishable by karet; circumcision existed before the divine word was spoken at Mount Sinai, as the mitzva of circumcision had already been given to Abraham; and the lack of circumcision of one’s male children and slaves precludes one’s eating the Paschal lamb.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַדְּרַבָּה אֲנִינוּת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בְּכׇל שָׁעָה וְנוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְאֵין בְּיָדוֹ לְתַקֵּן עַצְמוֹ.

The Gemara counters: On the contrary, acute mourning should be included and it should prevent a priest from eating teruma, as acute mourning is relevant at any time, it applies to both men and women, and it is not in the mourner’s power to render himself fit until after the deceased is buried.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אדרבה (להיפך), אנינות הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] שכן אף בה יש צדדים חמורים, שהרי ישנה בכל שעה משעות היממה, ונוהגת באנשים ובנשים, ואין בידו לתקן עצמו עד לקבורה!
The Gemara counters: On the contrary, acute mourning should be included and it should prevent a priest from eating teruma, as acute mourning is relevant at any time, it applies to both men and women, and it is not in the mourner’s power to render himself fit until after the deceased is buried.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָנָךְ נְפִישָׁן רָבָא אָמַר בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ אָמַר קְרָא אִישׁ אִישׁ אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בָּאִישׁ וְאֵינוֹ בָּאִשָּׁה הָוֵי אוֹמֵר זֶה עֲרֵלוּת.

The Gemara answers: These arguments for including an uncircumcised priest in the prohibition are more numerous. Rava said: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still cannot say that an acute mourner should be included and an uncircumcised priest should be excluded, as the verse states: “Any man [ish ish],” emphasizing maleness. Now, what matter applies to a man and not to a woman? You must say that it is lack of circumcision, and therefore it cannot be that the phrase comes to include acute mourning in the prohibition.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הנך נפישן [אלה, החומרות של ערילות, מרובות] מהחומרות של אנינות. רבא אמר: בלא הנימוק הטוען כי הנך נפישן [אלה מרובות] נמי לא מצית אמרת [גם כן אינך יכול לומר] זאת, כי אמר קרא [הכתוב] ״איש איש״ ומכאן נלמד שריבוי זה בא לענין מיוחד, שאיזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה — הוי אומר זה ערלות, ולכן אין לייחס ריבוי זה לענין אנינות.
The Gemara answers: These arguments for including an uncircumcised priest in the prohibition are more numerous. Rava said: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still cannot say that an acute mourner should be included and an uncircumcised priest should be excluded, as the verse states: “Any man [ish ish],” emphasizing maleness. Now, what matter applies to a man and not to a woman? You must say that it is lack of circumcision, and therefore it cannot be that the phrase comes to include acute mourning in the prohibition.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַבִּי עֲקִיבָא הַאי תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר מַאי עָבֵיד לֵיהּ אָמַר רַב שְׁמַעְיָא לְאֵתוֹיֵי עַרְבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל.

The Gemara asks: And what does Rabbi Akiva do with this phrase: “A sojourner and a hired servant,” as it is not needed for the Paschal lamb? Rav Shemaya said: It serves to include a circumcised Arab and a circumcised Gibeonite in the prohibition against the eating of the Paschal lamb. Although they have been circumcised, it is prohibited for them to partake of the offering.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ערב
ערבא(עבודה זרה כז. יבמות עא.) ערבי מהול וגבעוני מהול בסוף אהלות אהלי הערביים (שבת סה) ערביות רעולות פי׳ נשים ערביות יוצאות ברעלות כדכתיב השרות והרעלות משימות בגד על ראש ומכסות כל הפנים שאין נראה אלא העינים וקושרות למטה (ירושלמי) רעלות כלוניריאה (שבת קמו. שם קנא) מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת חצרים תשב קדר תרגומו פצחין דיתבין במדבר ערבאי (בראשית רבה צא) ותחילנה בשלשה ארצות בפניקיא ובערביא ובפלסטיני:
ערך גבן מהול
גבן מהולב(עבודה זרה כו.) בגמר׳ בת ישראל לא תניק: (יבמות עא) פירוש בני קטורה הדרים בהרי גבנונים כדגרסינן (סנהדרין נט:) אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו אמר רבי יוסי בר אבין ואיתימא בר זבידא את בריתי הפר לרבות בני קטורה:
ערך על
עלג(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת:
א. [אראבער.]
ב. [גבערגס וואנער.]
ג. [ערהרען.]
ורבי עקיבא האי תושב ושכיר דפסח מאי עביד ליה – הא ליכא לאוקמי בעבד עברי כלל.
לאיתויי ערבי וגבעוני מהול – שלא יאכל בפסח.
גבעוני – שם אומה שמוהלין עצמן.
לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול דאי לא כתיב תושב ושכיר הוה אמינא דאכלי דהא מולין נינהו. תמיהא לי תיפוק לי משום בן נכר. ויש לומר דמומרות פוסלות בו טפי מעכו״ם גמור, דאלו התם ישראל והתנכר וגריע טפי מעכו״ם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול – וא״ת הא למה לי קרא גרע עכו״מז מהול ממשומד וי״ל דדילמא משומד גרע טפי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים.
ושואלים: ור׳ עקיבא האי [זה] הכתוב ״תושב ושכיר״ שהוא מיותר בפסח, מאי עביד ליה [מה הוא עושה לו]? אמר רב שמעיא: לאתויי [להביא, לרבות] ערבי מהול וגבעוני מהול, שאף שהם נימולים — אסורים הם לאכול בפסח.
The Gemara asks: And what does Rabbi Akiva do with this phrase: “A sojourner and a hired servant,” as it is not needed for the Paschal lamb? Rav Shemaya said: It serves to include a circumcised Arab and a circumcised Gibeonite in the prohibition against the eating of the Paschal lamb. Although they have been circumcised, it is prohibited for them to partake of the offering.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָנֵי מוּלִין נִינְהוּ וְהָא תְּנַן גקוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַעֲרֵלִים מוּתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 דקוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְמוּלִין מוּתָּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם2 וְאָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל.

The Gemara poses a question: And are these considered circumcised? But didn’t we learn in a mishna (Nedarim 31b): If one vowed: The benefit that I might gain from the uncircumcised is konam to me, i.e., forbidden to me like consecrated property, then it is permitted for him to derive benefit from uncircumcised Jews, and it is prohibited for him to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as gentiles are considered uncircumcised even if they have their foreskins removed. And conversely, if he vowed: The benefit that I might gain from the circumcised is konam to me, it is permitted for him to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as they are not considered circumcised, and it is prohibited for him to derive benefit from uncircumcised Jews. This indicates that the circumcision of gentiles is disregarded.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והני מולין נינהו – בתמיה ול״ל למעוטינהו הא ערלים נינהו ומכל ערל מימעטי.
בערלי ישראל – לענין נדר מולין נינהו דהלך אחר לשון בני אדם וישראלים לא קרי להו ערלים ועובדי כוכבים לא קרי להו מולין.
והני מולין נינהו והתנן קונם שאני נהנה – אין להקשות היכי פריך מנדרים ללישנא דקרא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם דבסיפא דמתני׳ דהכא מפיק ליה מקרא שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דההוא לא איצטריך אלא לישראל ויש מקומות שהתנא לומד נדרים מלישנא דקרא כגון הכא ובריש פסחים (דף ב.) גבי הללוהו כל כוכבי אור דקאמר הא קמשמע לן דאור כוכבים אור הוא למאי נפקא מינה לנודר כדתנן הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים והיינו דוקא היכא שאין הלשון ידוע מייתי שפיר ראיה מלישנא דקרא אבל במקום שלשון בני אדם חלוק מלישנא דקרא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כדאמר בפרק האומר משקלי (ערכין דף יט:) דאורייתא היד עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
שאני נהנה כו׳ – לא גרס שאיני דאם כן לא הוי נדר דהיינו דבר שאין בו ממש שאין אוסר על עצמו כלום כמו שאיני ישן דלא אמר כלום אי לא אמר קונם עיני בשינה כדאמר בריש אלו מותרין (נדרים טו.) אלא אומר ר״ת דגרס שאני נהנה כלומר מה שאני נהנה יהא עלי קונם ומיהו גרס שפיר שאיני דאין דרך התנא לדקדק בלשונו כדאשכחן בפ׳ בתרא דנדרים (נדרים פא:) קונם שלא אתן תבן לפני בהמתך ובשבועות בפ״ג (דף כ.) הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין דכהאי גוונא לא חל הנדר.
והני מולין נינהו והתנן קונם שאיניא נהנה לערלים וכו׳ – פירש״י ז״לב, מותר בערלי ישראל לענין נדר מולים הם דהלך אחר לשון בני אדם וישראל לא קרו ערלים וגוים לא קרו להו מולים. וקשה לן, כיון שערלי ישראל בנדרים מולים הם, ולענין שאר אסורין שבתורה ערלים, מולי אומות העולם נמי, דלמא מולים הם לדברי תורה, אבל הם ערלים לנדרים מפני לשון בני אדם. ואיכא למימר הכא קרא כתיב, שהערלה קרויה על שם הגוים אע״פ שהם מולין, שנאמרג כי כל הגוים ערלים, ואע״פ שיש מהן אומות שמולים, כגון ערביים וגבעוניםד וכן כיוצא בהםה.
א. עיין בתוד״ה שאני נהנה.
ב. בד״ה בערלי ישראל.
ג. ירמיה ט כה.
ד. בכי״ב: גבנונים. וכ״ה בספרים אחרים. ועיין בדברי רבינו לעיל מו א בד״ה שכן מצינו באבותינו שכתב: גבעוני מהול. ועיין במאירי שהביא שתי הגירסאות.
ה. כ״כ תוס׳ ד״ה והני מולין, וכ״כ הרשב״א והריטב״א והמאירי. ועיין במ״ל פ״י ממלכים ה״ז בד״ה והנראה.
והני מולין נינהו והתנן קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל. פירש רש״י ז״ל לענין נדר מולין הן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואיכא למידק כיון שערלי ישראל לענין נדרים לא הוו כערלים, אף על פי שבכל התורה כולה הוו כערלים, אם כן אף אנו נאמר במולי עכו״ם שאף על פי שבנדרים הוו כערלים בכל התורה כולה הוי נמולים. ויש לומר דלגבי עכו״ם קרא כתיב כי כל העכו״ם ערלים אף על פי שיש מקצת מן העכו״ם שהם מולים כערביים וגבעונים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והני מולים נינהו והא תנן קונם שאני נהנה לערלים מותר לערלי ישראל – פירש״י ז״ל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולשון בני אדם לא מיקרו ערלים והקשו עליו ז״ל דא״כ מאי מייתי מהכא דגבעוני וערבי לא חשיבי מולי׳ דדילמא שאני הכא משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וי״ל דלגבי עכומ״ז בפי׳ קרא אותם הכתוב ערלים לכל דבר כדכתיב כי כל עכומ״ז ערלים וכל עכומ״ז ריבה אפי׳ ערביים וגבעונים.
תוס׳ בד״ה והני מולין כו׳ ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו. נ״ב פי׳ ואף שלא כתב בהדיא דאיירי בישראל אלא בע״כ סתם ערל קאמר ואין חילוק בין עובד כוכבים לישראל אלמא דישראל נמי בכלל סתם ערל הוא ומשני:
תוס׳ בד״ה והני מולין נינהו כו׳ ואין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דההוא לא איצטריך אלא לישראל עכ״ל כוונת דבריהם דאין להקשות מוכל ערל לא יאכל בו דמיירי נמי בישראל ערל ובנדרים חשיב להו כמולין ותירצו למאי דעבדינן בשמעתין צריכותא בערל ובן נכר לא איצטריך ערל אלא לישראל ערל אבל עובד כוכבים כיון דאין לבו לשמים שפיר שמעינן ליה מבן נכר (א) וק״ק לפי זה דלא הוה ליה למפרך והני מולין נינהו כו׳ ולאתויי ההיא מתניתין דנדרים אלא ה״ל למיפרך בפשיטות דערבי מהול וגבעוני מהול אימעטו מכל בן נכר דאין לבם לשמים ודו״ק:
ושואלים: והני מולין נינהו כי אלה נחשבים נימולים הם]? והא תנן [והרי שנינו במשנה], אם אמר אדם בנדר: ״קונם (יהא אסור עלי כקודש) שאני נהנה לערלים״ — מותר ליהנות בערלי ישראל, ואסור במולי (במהולי) אומות העולם. שכן שגם המהולים שבין הגויים נקראים ערלים, ולהיפך, אם אמר ״קונם שאני נהנה למולין״ — מותר במולי אומות העולם ואסור בערלי ישראל, משמע שאין מילת גויים נחשבת!
The Gemara poses a question: And are these considered circumcised? But didn’t we learn in a mishna (Nedarim 31b): If one vowed: The benefit that I might gain from the uncircumcised is konam to me, i.e., forbidden to me like consecrated property, then it is permitted for him to derive benefit from uncircumcised Jews, and it is prohibited for him to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as gentiles are considered uncircumcised even if they have their foreskins removed. And conversely, if he vowed: The benefit that I might gain from the circumcised is konam to me, it is permitted for him to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as they are not considered circumcised, and it is prohibited for him to derive benefit from uncircumcised Jews. This indicates that the circumcision of gentiles is disregarded.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא לְאֵתוֹיֵי גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל וְקָסָבַר הצָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית.

Rather, the phrase “a sojourner and a hired servant” comes to include in the prohibition against eating of the Paschal lamb a convert to Judaism who was circumcised but did not yet immerse in a ritual bath, and a child who was born circumcised, i.e., without a foreskin. Although he does not have a foreskin, he is still seen as lacking the act of circumcision. And he, Rabbi Akiva, maintains that it is necessary to drip covenantal blood from him, in lieu of circumcision, in order to usher him into the covenant of Abraham, even though he has no foreskin that can be removed.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקטן שנולד מהול – וקסבר ר״ע קטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית.
אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקסבר אינו גר עד שימול ויטבול. קשיא לי אם כן היינו עכו״ם, ואף על פי שמל הרי הוא כערל דהוה ליה כערבי מהול. וליתא דשאני הכא דמילתו לשם יהדות, ואף על פי שלא נגמר גירותו, מכל מקום כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קטן. ערל תוך שמונה. ערילות. שלא הגיע זמנה להסירה מי מעכבא ממה שערל אחר מעכב, כגון אכילת תרומה ועשית פסח ואכילתו. לסוכו. דקיימ׳ לן1 לענין תרומה דסך כשותה, דכתו׳2 ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. אלמ׳ סיכה כשתיה. אין לי. אלא לעכב מפסח. גבי מילת זכריו כתו׳ אז יקרב לעשותו, וגבי מילת עבדיו כתו׳ אז יאכל בו. של זה בזה. שאם לא היה לו זכר ראוי למול בשעת עשיה והיה ראוי למול בשעת אכילה שמעכבתו ועבדיו שמעכבין מעשיית הפסח עד שימולו. אז יקרב לעשותו. ואז יאכל בו. בשלמ׳ עבדיו. דרבי קרא כי איתנהו בשעת אכילה אע״ג דליתנהו בשעת עשיה. אלא זכריו. דמרבינן כי איתנהו בשעת אכילה אע״ג דלא הוו בשעת עשיה היכי משכחת לה. שאם היה יום י״ד שמיני ללידתו ראוי למולו היה בשעת עשיה. ואם לא היה אלא שביעי אינו ראוי לימול אפי׳ בשעת אכילה. אלא לאו שנולד בין עשיה ואכילה. וקאמ׳ שמעכבו מאכילת פסחו. ותסברא. שיעכבנו. שחלצתו חמה. שהיה חולה מקדחת ונתרפא. שבעה. ימים לחזקו. וכדאמר שמואל. בפרק ר׳ אליעזר דמילה3 חלצתו חמה נותנין לו שבעה להברותו אחר שהניחו הקדחת, וכדתניא לקמן הא דלודה. ואי אתפח בין עשיה לאכילה אכתי לא מטא זמניה לממהליה ואמאי מעכבו. כל שבעה. קס״ד בלא מעת לעת ויום י״ד ניסן הוא שביעי שנתרפא מהקדחת. וסגי ליה בה׳ ימים שלימים, שאותו קצת שנתרפא בו חשוב יום אחד. ומותיב ונמהליה מצפרא. ובשעת עשיה בר ממהליה הוא ומעכבו מעשיה.
1. נדה לב, א.
2. תהלים קט, יח.
3. שבת קלז, א.
לאתויי גר שמל ולא טבל – פי׳ דסבירא לן שאינו גר ומיהו מילתו מיל׳ כיון שהיתה לשם יהדות וא״ה פסלו הכתוב מפני שהוא עדיין עכומ״ז דאלו ממשומד לא נפקא כדכתב לעיל.
אלא, יש לומר כי הכתוב בא לאתויי [להביא, לרבות] גר שמל ועדיין לא טבל, וקטן שנולד כשהוא מהול, שאמנם אין לו ערלה, אבל עדיין חסר בו מעשה מילה. וקסבר [וסבור הוא] שצריך להטיף ממנו על כל פנים דם ברית, כדי להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, אף שאין לו ערלה שיהיו חייבים לכרות אותה.
Rather, the phrase “a sojourner and a hired servant” comes to include in the prohibition against eating of the Paschal lamb a convert to Judaism who was circumcised but did not yet immerse in a ritual bath, and a child who was born circumcised, i.e., without a foreskin. Although he does not have a foreskin, he is still seen as lacking the act of circumcision. And he, Rabbi Akiva, maintains that it is necessary to drip covenantal blood from him, in lieu of circumcision, in order to usher him into the covenant of Abraham, even though he has no foreskin that can be removed.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל גֵּר מְעַלְּיָא הוּא וְקָסָבַר קָטָן כְּשֶׁנּוֹלַד מָהוּל אֵין צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית.

And Rabbi Eliezer, who uses the words “a sojourner and a hired servant” for a verbal analogy, conforms to his standard line of reasoning, as he said: A convert who was circumcised but did not yet immerse is a proper convert in every way. Therefore, the verse cannot come to exclude such an individual. And he maintains that in the case of a child who was born circumcised, it is not necessary to drip covenantal blood from him. Since he was born without a foreskin, no additional procedure is necessary.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור״א – דלא ממעט להו אזיל לטעמיה דאמר בהחולץ גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא ובקטן מהול סבירא ליה א״צ להטיף ממנו דם ברית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ אליעזר שלומד ״תושב ושכיר״ לגזירה שווה הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: גר שמל ולא טבלגר מעליא [מעולה, גמור] הוא, ולכן לא בא הכתוב למעטו, ולענין קטן שנולד מהול קסבר [סבור הוא] שקטן כשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית, שכיון שהוא מהול אין צורך במילה נוספת.
And Rabbi Eliezer, who uses the words “a sojourner and a hired servant” for a verbal analogy, conforms to his standard line of reasoning, as he said: A convert who was circumcised but did not yet immerse is a proper convert in every way. Therefore, the verse cannot come to exclude such an individual. And he maintains that in the case of a child who was born circumcised, it is not necessary to drip covenantal blood from him. Since he was born without a foreskin, no additional procedure is necessary.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַאי אִישׁ אִישׁ מַאי עָבֵיד לֵיהּ דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

The Gemara asks: And what does Rabbi Eliezer do with this inclusive phrase “any man [ish ish]”? The Gemara answers: He maintains that the Torah spoke in the language of men, meaning that no special halakha is derived from this expression, as it is common biblical vernacular.
בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דברה תורה כלשון בני אדם – פי׳ דסבר דאע״ג דאיכ׳ למדרש כי הכא לא דרשי׳ כפל לשון וכבר כתבתי בכ״מ.
ושואלים: ור׳ אליעזר האי [זה] הריבוי ״איש איש״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא לו]? ומשיבים: סבור הוא כי דברה תורה כלשון בני אדם, וכפל זה לא בא ללמדנו לרבות מייתור מילים, ואין זה אלא סגנון הדיבור של הכתוב.
The Gemara asks: And what does Rabbi Eliezer do with this inclusive phrase “any man [ish ish]”? The Gemara answers: He maintains that the Torah spoke in the language of men, meaning that no special halakha is derived from this expression, as it is common biblical vernacular.
בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בָּעֵי רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא קָטָן עָרֵל מַהוּ לְסוּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה עֲרֵלוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ מְעַכְּבָא אוֹ לָא מְעַכְּבָא.

Rav Ḥama bar Ukva raises a dilemma: With regard to an uncircumcised child who is less than eight days old and not yet fit for circumcision, what is the halakha with respect to anointing him with oil of teruma? The Gemara explains the two sides of the question: Does lack of circumcision not at its appointed time, meaning before the obligation of circumcision goes into effect, preclude the infant’s benefiting from teruma, as he has the status of an one who is uncircumcised, or perhaps it does not preclude his benefiting from teruma, as he is not considered uncircumcised until the mitzva of circumcision is applicable?
רש״יפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קטן ערל – תוך שמנה.
מהו לסוכו שמן של תרומה – דקיימא לן (שבת דף פו.) דסיכה כשתיה דנפקא לן מותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו.
מעכבא – מאכילת תרומה.
בעי ר״ח ב״ע קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה עד לית בזמנה מעכבה וכו׳ ולא איפשוט ואע״ג דתרומה מותרת בהנאה לזר כדאמרי׳ בפסחים בפ׳ כ״ש אפ״ה הזר אסור לסוך שמן של תרומה משום דאיתקש סיכת השמן כשתיה כדאמרי׳ בפ׳ ר״ע ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ומו שהזר אסור בשתיה כך אסור בסיכה, ודוקא סיכת שמן איתקש לשתי׳ מפני שהוא צלול כמשקה אבל חלב אע״פ שאסור באכיהל ושתיה אם המחהו מותר לסוכו משום שאינו צלול ולא איתקש למשקה:
הא דבעי ר׳ חמא בר עוקבא ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא – בערלות דגופיה מבעיא ליה, ומעיקרא קס״ד למפשט ליה, מדתניא זכריו בשעת עשיה וכו׳, וכיון דמילת זכריו ועבדיו מעכבת שלא בזמנה, כ״ש דגופיה. ואמר רבא ותסברא בערלות דלאו בגופיה ושלא בזמנה מעכבא, המול לו כל זכר אמר רחמנא והאי לאו בר ממהליה הוא, ואפילו לר׳ חמא לא מבעיא ליה אלא בדגופיה משום דכתיב כל ערל סתמא, אבל בזכריו ועבדיו לאא. ופריק לה בשחלצתו חמה.
א. וכ״כ בעה״מ ריש פרק זה. וכן פירשו הרשב״א והריטב״א, ועיי״ש שכתבו שכ״כ הר״ח, וכן במאירי כ״כ בשם גאוני הראשונים. ועיין במהר״ם שכיון לפירוש זה. ועיין בדברי רבינו לקמן עב א ד״ה ופי׳ ניזופין, ובהע׳ 80. וכ״כ תוס׳ בריש הפרק דהבעיא לא איפשיטא. ועיין ברמב״ם פי״א מתרומות ה״ז שפסק: סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה. ובכ״מ כתב: בעיא דאיפשיטא. ואין זה כפירוש רבינו וכל המפרשים הנ״ל. אך במאירי כתב שרוב מפרשים פירשו דהבעיא נפשטה ולפי״ז מיושב הכ״מ. ובדעת הרמב״ם י״ל דסמך על הירושלמי כאן המובא בכל הראשונים בריש הפרק דהבעיא נפשטה, וכ״כ ביש״ש ובקרן אורה. כמו כן משמע ברמב״ם דבליל שמיני חשיב ערל כדאיתא בירושלמי, וכן דייק בק״א. ועיין בערול״נ.
הא דבעא ר׳ חמא בר עוקבא ערלה שלא בזמנה אי מעכבא. בערלות דגופיה קא מיבעיא ליה, אלא דר׳ זירא אתא למיפשט ליה מערלות דזכריו ועבדיו לומר דאף הן מעכבין. כל שכן ערלות דגופיה. ואתיא רבא ודחייא להא דר׳ זירא לומר דערלות דזכריו ועבדיו לא מעכבי ליה. ולא קמה הא דר׳ זירא, אבל בעייה דרב חמא לא איפשיטא וכ״כ ר״ח ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהו לסוך שמן של תרומה – פי׳ דסיכה כאכילה כדדרשי׳ בעלמא וגם לרבו׳ הסך ומה שכתב רש״י ז״ל מדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו וכדכתב בפ׳ ר״ע לענין י״ה ליתיה דההיא אסמכתא וזכר לדבר בעלמ׳ הוא וכדפרכי׳ התם ובמ׳ נדה בס״ד.
א בעי [שאל] רב חמא בר עוקבא: קטן לפני שהגיע זמנו לימול מהו לסוכו (לסוך אותו) בשמן של תרומה? והשאלה היא: ערלות שלא בזמנה שלפני זמן חיוב המילה, האם מעכבא [מעכבת], שאנחנו אומרים שיש לו דין ערל והוא אסור בתרומה, או שמא לא מעכבא [אינה מעכבת]? שמכיון שלא חלה עליו עדיין מצות מילה אינו קרוי ערל לענין זה?!
Rav Ḥama bar Ukva raises a dilemma: With regard to an uncircumcised child who is less than eight days old and not yet fit for circumcision, what is the halakha with respect to anointing him with oil of teruma? The Gemara explains the two sides of the question: Does lack of circumcision not at its appointed time, meaning before the obligation of circumcision goes into effect, preclude the infant’s benefiting from teruma, as he has the status of an one who is uncircumcised, or perhaps it does not preclude his benefiting from teruma, as he is not considered uncircumcised until the mitzva of circumcision is applicable?
רש״יפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא ת״שתָּא שְׁמַע ואֵין לִי אֶלָּא מִילַת זְכָרָיו בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה וַעֲבָדָיו בִּשְׁעַת אֲכִילָה מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:מ״ח} אָז אָז לִגְזֵירָה שָׁוָה.

Rabbi Zeira said: Come and hear a proof from the following baraita: I have derived only the halakha concerning the circumcision of one’s male children at the time of the preparation, i.e., the slaughter, of the Paschal lamb, as it is stated: “Let all his males be circumcised, and then let him come near and keep it” (Exodus 12:48), and the halakha concerning the circumcision of one’s slaves at the time of the eating of the Paschal lamb, as it is stated: “But every man’s servant…when you have circumcised him, then shall he eat from it” (Exodus 12:44). From where do I derive that it is proper to apply the prohibition that was stated about this case to that case, and the prohibition that was said about that case to this case, i.e., that the circumcision of both one’s male children and one’s slaves is indispensable both at the time of the preparation of the Paschal lamb and at the time of its consumption? The tanna answers that the verse states the term “then” with regard to male children and the term “then” with regard to slaves as a verbal analogy.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לי – לעכב בפסח אלא מילת זכריו שיש לו בשעת עשיה דגבי מילת זכריו כתיב (שמות יב) ואז יקרב לעשותו והיינו שחיטה וגבי עבדיו כתיב אז יאכל בו דאפילו לא הוה ליה עבד בשעת עשיה והיה לו בשעת אכילה מעכבו מן אכילת פסחו.
מנין ליתן כו׳ – דגבי בנים נמי אם ראוי לימול בשעת אכילה ולא היה לו בשעת עשיה מנין שמעכבו מאכילת פסחו.
תלמוד לומר אז אז – אז יקרב לעשותו אז יאכל בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ר זירא ת״ש וכו׳ – דבעינן בערלות דגופיה אם מעכבת בו שפיר הוה פשיט ליה ר׳ זירא דכיון דלגבי אדון מעכבת כ״ש דמעכבת לגבי נפשיה ומיהו רבה דחיי׳ לראיה דר׳ זירא ולא קמה הא דר׳ זירא אבל בעיא דר׳ חמא בר עוקבא לא איפשיטא וכן כתב ר״ח ז״ל.
אמר ר׳ זירא: תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו בברייתא: אין לי אלא מילת זכריו המעכבת בשעת עשיה של קרבן הפסח (שנאמר: ״המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו״. שמות יב, מח) מילת עבדיו מעכבת בשעת אכילה של קרבן פסח (שנאמר: ״וכל עבד איש... ומלתה אותו אז יאכל בו״. שם מד), מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה, שבין זכרים ובין עבדים מילתם מעכבת הן בעשייה הן באכילה — תלמוד לומר: ״אז״ ״אז״ לגזירה שוה.
Rabbi Zeira said: Come and hear a proof from the following baraita: I have derived only the halakha concerning the circumcision of one’s male children at the time of the preparation, i.e., the slaughter, of the Paschal lamb, as it is stated: “Let all his males be circumcised, and then let him come near and keep it” (Exodus 12:48), and the halakha concerning the circumcision of one’s slaves at the time of the eating of the Paschal lamb, as it is stated: “But every man’s servant…when you have circumcised him, then shall he eat from it” (Exodus 12:44). From where do I derive that it is proper to apply the prohibition that was stated about this case to that case, and the prohibition that was said about that case to this case, i.e., that the circumcision of both one’s male children and one’s slaves is indispensable both at the time of the preparation of the Paschal lamb and at the time of its consumption? The tanna answers that the verse states the term “then” with regard to male children and the term “then” with regard to slaves as a verbal analogy.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בִּשְׁלָמָא עֲבָדָיו מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּאִיתַנְהוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְלֵיתַנְהוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה כְּגוֹן דְּזַבְנִינְהוּ בֵּינֵי בֵּינֵי.

The Gemara comments: Granted, with regard to one’s slaves you find a case where they are present at the time of eating but they were not present at the time of preparation; for example, if he purchased them in the meantime, i.e., they did not belong to him when the Paschal lamb was slaughtered but he bought them immediately afterward, before it was time to eat it.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה, בשלמא [נניח] כי עבדיו משכחת לה [יכול אתה למצוא אותה] אפשרות דאיתנהו הם מצויים] בשעת אכילה וליתנהו [ואינם מצויים] בשעת עשיה, וכגון דזבנינהו ביני ביני [שקנה אותם בינתיים], שקנה אותם לאחר עשיית הפסח, לפני זמן אכילתו,
The Gemara comments: Granted, with regard to one’s slaves you find a case where they are present at the time of eating but they were not present at the time of preparation; for example, if he purchased them in the meantime, i.e., they did not belong to him when the Paschal lamb was slaughtered but he bought them immediately afterward, before it was time to eat it.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֶלָּא זְכָרָיו דְּאִיתַנְהוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְלֵיתַנְהוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לָאו דְּאִתְיְלוּד בֵּין עֲשִׂיָּה לַאֲכִילָה ש״משְׁמַע מִינַּהּ עֲרֵלוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ הָוְיָא עֲרֵלוּת.

However, with regard to his male children, how can you find a case where they are present at the time of eating, but they were not present at the time of preparation? Does it not involve a situation where they were born between the time of the Paschal lamb’s preparation and the time of its eating? Learn from this that lack of circumcision, even not at, i.e., before, its appointed time, is nevertheless considered lack of circumcision that prevents the father from partaking of the offering.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא זכריו – דמרבינן להו בשעת אכילה אלמא דלא הוו בשעת עשיה היכי דמי לאו דאתילוד ביני ביני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא זכריו דאיתנהו [שישנם] בשעת אכילה וליתנהו [ואינם] בשעת עשיה היכי משכחת לה [איך אתה יכול למצוא אותה אפשרות] — לאו דאתילוד [האם לא במקרה שנולדו] בין עשיה לאכילה, ושמע מינה [למד ממנה מכאן] פתרון לספק שהעלינו כי ערלות אף שלא בזמנה הויא [הריהי] ערלות ומעכבת את הפסח!
However, with regard to his male children, how can you find a case where they are present at the time of eating, but they were not present at the time of preparation? Does it not involve a situation where they were born between the time of the Paschal lamb’s preparation and the time of its eating? Learn from this that lack of circumcision, even not at, i.e., before, its appointed time, is nevertheless considered lack of circumcision that prevents the father from partaking of the offering.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רָבָא זוְתִסְבְּרָא {שמות י״ב:מ״ח} הִמּוֹל לוֹ כׇל זָכָר אָמַר רַחֲמָנָא וְאָז יִקְרַב לַעֲשׂוֹתוֹ וְהַאי לָאו בַּר מְהִילָא הוּא אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן חשֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה.

Rava said: And how can you understand it that way? How can you think that the lack of circumcision of a newborn child precludes his father’s eating from the Paschal lamb? Doesn’t the Merciful One state: “Let all his males be circumcised,” followed by “and then let him come near and keep it” (Exodus 12:48), and as this infant is not yet fit for circumcision he cannot possibly preclude the father’s partaking of the offering? Rather, with what case are we dealing here? With the case, for example, of a baby who was exempt from circumcision at the time of the preparation of the Paschal lamb because he was sick with a high fever, and subsequently the fever left him and he recovered. In such a case, failure to immediately circumcise his son precludes the father’s eating from the Paschal lamb.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא הכא כשחלצתו חמה – שהיה חולה ונתרפא ונתחלצה ונשתלפה ממנו חמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: ותסברא יכול אתה לסבור כן] שמילה של קטנים לפני זמנה מעכבת? הלא ״המול לו כל זכר״ (שמות יב, מח) אמר רחמנא [הכתוב], ״ואז יקרב לעשתו״ (שם), והאי לאו בר מהילא [וזה, הקטן, לא בן מילה] הוא, שעדיין אי אפשר למולו, ובודאי אינו יכול לעכב. אלא, הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — שחלצתו חמה (עזבו החום ונתרפא) כלומר, שקודם היה התינוק חולה והיה לו חום, ולא יכלו למולו, ולכשנתרפא לאחר שמונה ימים חלה עליו מצות מילה, ולכן אם לא מל אותו — מילת התינוק מעכבתו.
Rava said: And how can you understand it that way? How can you think that the lack of circumcision of a newborn child precludes his father’s eating from the Paschal lamb? Doesn’t the Merciful One state: “Let all his males be circumcised,” followed by “and then let him come near and keep it” (Exodus 12:48), and as this infant is not yet fit for circumcision he cannot possibly preclude the father’s partaking of the offering? Rather, with what case are we dealing here? With the case, for example, of a baby who was exempt from circumcision at the time of the preparation of the Paschal lamb because he was sick with a high fever, and subsequently the fever left him and he recovered. In such a case, failure to immediately circumcise his son precludes the father’s eating from the Paschal lamb.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְנִיתֵּוב לֵיהּ כׇּל שִׁבְעָה (דְּאָמַר שְׁמוּאֵל טחֲלָצַתּוּ חַמָּה נוֹתְנִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה) דְּיָהֲבִינַן לֵיהּ כׇּל שִׁבְעָה וְנִימְהֲלֵיהּ מִצַּפְרָא יבָּעֵינַן

The Gemara raises a difficulty: If the case is one of a child recovering from an illness, let us give him the full seven days that he needs to recuperate properly. As Shmuel said: In the case of a baby that was sick with a high fever, and subsequently the fever left him, one gives him a full seven days to heal and only then is he circumcised, but not before. The Gemara answers: The case is in fact one where we already gave him a full seven days to heal, but they culminated on the eve of Passover. The Gemara asks: But if the seven-day recovery period ended on the eve of Passover, why did the father wait until the time of eating the Paschal lamb, i.e., the first night of Passover? He should have circumcised him already in the morning, before the time of the preparation of the Paschal lamb. The Gemara answers: We require
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וניתוב ליה כל שבעה – ואי ביני וביני איתפח אמאי מעכב ליה מאכילה אכתי לא מטא זמניה דתניא לקמן יום הבראתו כיום הולדו דעד ז׳ יומי לא מהלינן ליה.
דיהבינן ליה – שכבר נתרפא זה שמונה ימים וחל שמיני שלו להיות ערב הפסח.
ונימהליה מצפרא – וכיון דמצפרא בר מהילא הוא אשתכח דמעכב ליה מעשיה ולמה לי קרא לרבויי שעת אכילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אם מדובר במקרה שהבריא התינוק מהמחלה וניתוב ליה [וניתן לו] כל שבעה מאותו זמן שהבריא, כדי למולו. שהרי אמר שמואל: תינוק שחלה בתוך שמונת הימים הראשונים ללידתו ואי אפשר היה למול אותו וחלצתו חמהנותנין לו כל שבעה ימים אחר כך, ומלים אותו רק בסופם, ולא מיד כשהבריא, ואם כן, אף שהבריא, כל אותם שבעה ימים, כיון שאסור למולו בהם, הריהו נחשב כזה שעדיין לא הגיע זמן מילתו ואינו בן חיוב! ומשיבים: דיהבינן ליה [שאנו נותנים לו] באמת את כל השבעה ימים הללו אלא ששבעת הימים הללו נגמרו יום לפני ערב פסח. ושואלים: אם אמנם נסתיימו שבעת הימים הללו לפני ערב פסח, מדוע המתין לו עד זמן אכילת הפסח ונימהליה מצפרא [ושימול אותו משעות הבוקר]! קודם זמן הקרבת הפסח! ומשיבים: בעינן [צריכים אנו]
The Gemara raises a difficulty: If the case is one of a child recovering from an illness, let us give him the full seven days that he needs to recuperate properly. As Shmuel said: In the case of a baby that was sick with a high fever, and subsequently the fever left him, one gives him a full seven days to heal and only then is he circumcised, but not before. The Gemara answers: The case is in fact one where we already gave him a full seven days to heal, but they culminated on the eve of Passover. The Gemara asks: But if the seven-day recovery period ended on the eve of Passover, why did the father wait until the time of eating the Paschal lamb, i.e., the first night of Passover? He should have circumcised him already in the morning, before the time of the preparation of the Paschal lamb. The Gemara answers: We require
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות עא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות עא., הערוך על סדר הש"ס יבמות עא., רש"י יבמות עא., תוספות יבמות עא., פסקי רי"ד יבמות עא., רמב"ן יבמות עא. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות עא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות עא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות עא. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות עא., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות עא., מהרש"א חידושי הלכות יבמות עא., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות עא., אסופת מאמרים יבמות עא.

Yevamot 71a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 71a, Collected from HeArukh Yevamot 71a, Rashi Yevamot 71a, Tosafot Yevamot 71a, Piskei Rid Yevamot 71a, Ramban Yevamot 71a, Rashba Yevamot 71a, Meiri Yevamot 71a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 71a, Ritva Yevamot 71a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 71a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 71a, Steinsaltz Commentary Yevamot 71a, Collected Articles Yevamot 71a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144