×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בָּעֵינַן כָּנָף בִּשְׁעַת פְּתִיל וְלֵיכָּא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.
we require that it must be a single corner at the time of threading the strand through the hole. And there is not a single corner in this case, as although he ties the fringes separately, he threads the two corners simultaneously. Therefore, Shmuel teaches us that with regard to threading it is not a concern.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ודחינן להאי דתני ר׳ חייא כגון שקישר ועשה מעשה אחר שפסק ביניהן והא אתא לאשמעינן מהו דתימא בעינן ענף נוטף בשעת נתינת פתיל בכנף הבגד וליכא. דהוא מתוח הוא ואינה ענף נוטף קא משמע לן דלא חיישי׳.
{בבלי סוכה יא ע״ב-יב ע״א} זה הכלל דבר שאינו מקבל טומאה וגדוליו מן הארץ1 מסככין בו2: מנא הני מילי אמר ר׳ יוחנן דאמר קרא {דברים טז:יג} חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר רב חסדא אמר מהכא {נחמיה ח:טו} צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב3 היינו הדס [היינו4 עץ עבות אמר רב חסדא הדס]⁠5 שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב:
{בבלי סוכה יא ע״ב6} גרסינן בסוכה7 בפרקא8 קמא תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולין.
1. שאינו...הארץ: כבמשנה. כ״י נ (כאן): ״שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה״.
2. זה הכלל...מסככין בו: דפוסים עד: טומאה וכו׳.
3. ככתוב: חסר בכ״י נ.
4. היינו: כ״י נ: ״והיינו״.
5. היינו...הדס: חסר בכ״י א (כנראה מחמת הדומות).
6. מובא גם בשאילתות פרשת שלח (סי׳ קמד), ובה״ג דפוס ברלין. וכן ברי״ף סוכה שם פרק א (דף ז ע״ב).
7. בסוכה: דפוס קושטא: בסוף.
8. בסוכה בפרקא: כ״י נ, אשכול: ״בסוכה בפרק״. דפוס קושטא: ״בסוף פרק׳⁠ ⁠״.
בעינן כנף בשעת פתיל – בשעה שפותלו שתולה בו הפתילים בעינן כנף אחד ולא שנים.
הדס שהיו ענביו מרובות מעליו אם ירוקות כשר אם אדומות או שחורות פסול ואם מיעטן כשר אלא שאין ממעטין ביום טוב מפני שהוא כמתקן ואם עבר ולקטן כשר ואין כאן משום תעשה ולא מן העשוי שהרי לולב אין צריך אגד שאילו היה צריך אגד על כל פנים כבר נאגד מבערב ושלא כתקנו שהרי פסול מצד ענביו וכשעבר וליקטם נשאר נאגד כתקנו מאליו והיה בדין תעשה ולא מן העשוי שמאחר שצריך אגד הרי שייכא ביה עשייה אלא שלולב צריך אגד ר״ל שיהי׳ שלשת מינים שהם הלולב הדס וערבה עמו נאגדים זה בזה ולא שייכא ביה עשייה כלל כדי לפסלו מדין תעשה ולא מן העשוי אלא שמצוה לאגדו לכתחילה מטעם זה אלי ואנוהו:
כנף בשעת פתיל – כנף בשעה שיתננו בכנף יהיה הציצית האחת בכנף אחד ולא בשנים.
קמ״ל – דמשום הכי לא מפסיל.
רש״י בד״ה ואי בעית אימא כו׳ דכ״ע ילפי לולב כו׳ כצ״ל:
בעינן [צריכים] שיהא כנף אחד בשעת פתיל, כלומר: בשעה שפותל את הפתילים וליכא [ואין כאן], שהלא פותל הוא לשני כנפות גם יחד, קא משמע לן [השמיע לנו] שאין חוששים לזה.
we require that it must be a single corner at the time of threading the strand through the hole. And there is not a single corner in this case, as although he ties the fringes separately, he threads the two corners simultaneously. Therefore, Shmuel teaches us that with regard to threading it is not a concern.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מֵיתִיבִי תְּלָאָן וְלֹא פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן פְּסוּלִין מַאי לָאו פְּסוּלִין לְעוֹלָם וּתְיוּבְתָּא דְּרַב אָמַר לְךָ רַב מַאי פְּסוּלִין פְּסוּלִין עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר אפְּסוּלִין לְעוֹלָם וְכֵן אָמַר לֵוִי פְּסוּלִין לְעוֹלָם וְכֵן אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל פְּסוּלִין לְעוֹלָם.

The Gemara raises an objection from a baraita: If one attached the ritual fringes and did not first cut the ends of their strands, they are unfit. What, is it not saying that the ritual fringes are unfit forever with no way to remedy the situation, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav? The Gemara answers that Rav could have said to you: What is the meaning of unfit? It means they are unfit until they will be cut; not that they are unfit forever. And Shmuel said that it means they are unfit forever. And Levi also said: They are unfit forever. And likewise, Rav Mattana said that Shmuel said: They are unfit forever.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש תלאן ולא פיסק ראשי חוטין שלהן פסול מאי לאו פסול לעולם. ומשני רב פסולה עד שיפסיקו ולוי תני פסולה לעולם אמר רב מתנה בדידי הוה עובדא ואמר שמואל פסולה לעולם. ואף על גב דמשני רב בהודלי׳ על הגפן וכו׳ דשלפינהו שלופי [דלא מנכרא] עשיה דידהו ולפיכך קתני פסולה כו׳ קיימא לן פסולה לעולם. חדא דהא לוי ושמואל פליגי עליה דרב והם רבים לגביה. ותוב דהא עלתה ליה בקושיא ואתינן לאוקמי שמעתא דרב כתנאי ר״ש בר׳ [יהוצדק] דא׳ עבר וליקט ביום טוב הענפים של הדס כגון שהיו ענביו מרובין מעליו אף על פי דמיעטו היום בפסילתו עומד דילפינן לולב מסוכה. תנא קמא דפסיל כשמואל ולוי חכמים שמכשירין כרב דאמר קציצתן זו היא עשייתן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם – ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור וקשיא לרב.
פסולין לעולם – כולהו אמוראי וכולה שיטתא כשמואל ולא אמר קציצתן זו עשייתן וגבי סוכה צריך נענוע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלאן ולא פסק – כדפרישנא לעיל.
לעולם – עד שיתירם ויחזור ויעשנו, דאפילו פסקן לאח⁠[ר] קשור לא מהני. וקשיא לרב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] מברייתא: תלאן את חוטי הציציות כשהם מחוברים ולא פסק ראשי חוטין שלהן — פסולין. מאי לאו [האם לא] הכוונה שהם פסולין לעולם, ותיובתא הרי זו קושיא חמורה] על דעת רב! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב: מאי [מה פירוש] פסולין ששנינו — פסולין עד שיפסקו, אבל לא לעולם. ושמואל אמר: הכוונה היא פסולין לעולם. וכן אמר לוי: פסולין לעולם. וכן אמר רב מתנה אמר שמואל: פסולין לעולם.
The Gemara raises an objection from a baraita: If one attached the ritual fringes and did not first cut the ends of their strands, they are unfit. What, is it not saying that the ritual fringes are unfit forever with no way to remedy the situation, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav? The Gemara answers that Rav could have said to you: What is the meaning of unfit? It means they are unfit until they will be cut; not that they are unfit forever. And Shmuel said that it means they are unfit forever. And Levi also said: They are unfit forever. And likewise, Rav Mattana said that Shmuel said: They are unfit forever.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב מַתְנָה בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל וַאֲמַר לִי פְּסוּלִין לְעוֹלָם.

Some say that Rav Mattana said: There was an incident that happened to me involving this uncertainty with regard to ritual fringes, and I came before Master Shmuel and he said to me: They are unfit forever.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש אומרים] שכך אמר רב מתנה: בדידי הוה עובדא [בי היה מעשה] בציציות כגון אלה, ואתאי לקמיה [ובאתי לפני] מר שמואל לשאול, ואמר לי: פסולין לעולם.
Some say that Rav Mattana said: There was an incident that happened to me involving this uncertainty with regard to ritual fringes, and I came before Master Shmuel and he said to me: They are unfit forever.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מֵיתִיבִי תְּלָאָן וְאַחַר כָּךְ פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן פְּסוּלִין וְעוֹד תַּנְיָא גַּבֵּי סוּכָּה {דברים ט״ז:י״ג} תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי מִכָּאן אָמְרוּ הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדַּלַּעַת וְאֶת הַקִּיסוֹס וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן פְּסוּלָה.

The Gemara raises an objection to Rav’s opinion from a different baraita: If one attached the ritual fringes and only afterward cut the ends of their strands, they are unfit. And furthermore, it is taught in another baraita with regard to a sukka: The verse states: “Prepare for you the festival of Sukkot(Deuteronomy 16:13), and from the language of this verse the Sages derived the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared. From here the Sages said: If one trellised a grapevine, a gourd plant, or ivy over a sukka while still attached to the ground, and then he added roofing atop the vines, the sukka is unfit.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וסיכך על גבן פסולה – ול״ג בברייתא אם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פסולה – ולא גרסינן בברייתא ואם היה סכוך הרבה מהם או שקצצן״, דברייתא איירי שכל הסיכוך נעשה מהם או רובו של סיכוך. דהא אתי לה מטעמא דתעשה ולא מן העשוי. אלמא רוב עשייתה נעשה מן המחובר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] עוד לרב ממה ששנינו בברייתא אחרת: תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן — פסולין. ועוד תניא [שנויה ברייתא] גבי סוכה; נאמר: ״חג הסוכות תעשה לך״ (דברים טז, יג), ולמדו חכמים מלשון הכתוב כלל זה: ״תעשה״ — ולא מן העשוי. מכאן אמרו חכמים: הדלה עליה על הסוכה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן — פסולה.
The Gemara raises an objection to Rav’s opinion from a different baraita: If one attached the ritual fringes and only afterward cut the ends of their strands, they are unfit. And furthermore, it is taught in another baraita with regard to a sukka: The verse states: “Prepare for you the festival of Sukkot(Deuteronomy 16:13), and from the language of this verse the Sages derived the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared. From here the Sages said: If one trellised a grapevine, a gourd plant, or ivy over a sukka while still attached to the ground, and then he added roofing atop the vines, the sukka is unfit.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בְּשֶׁלֹּא קְצָצָן מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי תִּיפּוֹק לֵיהּ דִּמְחוּבָּרִין נִינְהוּ אֶלָּא בְּשֶׁקְּצָצָן וְקָתָנֵי פְּסוּלָה וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא אָמְרִינַן קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וּתְיוּבְתָּא דְּרַב.

What are the circumstances? If we say that the baraita is referring to a case where he did not subsequently cut the vines, why does the tanna particularly teach that it is unfit due to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared? Let him derive that the climbing plants are unfit for roofing due to the fact that they are attached to the ground, unrelated to the manner in which they were placed. Rather, it must be referring to a case where he cut them and nevertheless, the baraita is teaching that the vines are unfit, and learn from it that we do not say: Their cutting is their preparation; and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav.
רי״ףרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היכי דמי אלימא דלא קצצן מאי איריא תעשה ולא מן העשוי ותיפוק לי משום דמחוברין נינהו – טעמא נמי דמחוברין משום תעשה ולא מן העשוי אלא דבמחובר לא קרינן ביה תעשה כלל דפשיטא מילתא דמן העשוי הוא ולא בעינן למדרש דממילא משתמע הכי. והוא הדין דהוה אפשר למימר ליה תקשי לך סיפא דקתני או שקצצן אלא דסבר דההיא על ידי נענוע כדאסיקנא לעיל דצריך לנענע וכן הלכתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמחוברין נינהו – וסכך פסול הוא.
וקתני – אע״פ שקצצן פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.
היכי דמי אלימא בשלא קצצן מאי אירי׳ משום תעשה ולא מן העשוי ת״ל דמחוברין נינהו לפום האי לישנ׳ משמע דפסול׳ דאיכא במחובר לאו משום תעשה ולא מן העשוי הוא ותמיה מלתא א״כ מהיכא נפיק פסוליה ומ״ט דהא גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואע״ג דאיכא למימר דדומי׳ דפסולת גורן ויקב בעי׳ שהוא תלוש מ״מ מ״ט פסל רח׳ למחובר טפי מתלוש דכותיה ונראה לומר דפסול מחובר היינו משום תעשה ולא מן העשוי דאלו מחובר דנפיק מגורן ויקב לא נעשה בו מעשה כלל מתחלתו לשום ענין אבל תלוש שנעשה בו מעשה אדם לשם דירה וכיוצא בו הוי ס״ד דכשר כל היכא דהוי דומי׳ דגורן ויקב שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואת׳ קרא ואסרום והיינו דפרכי׳ הכא מאי אירי׳ משום תעשה ולא מן העשוי ת״ל משום מחובר דפסול טפי שהוא מן העשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותחילה נברר היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שמדובר כאן בשלא קצצן כלל, אם כן מאי איריא [מה שייך] מדוע נותן את הטעם משום הכלל של ״תעשה ולא מן העשוי״? תיפוק ליה [תצא לו] הלכה זו מטעם פשוט שמחוברין נינהו [הם] עדיין לקרקע, ואין זה קרוי סכך! אלא ודאי מדובר בשקצצן, וקתני [ושנויה] פסולה, ושמע מינה [ולמד מכאן] דלא אמרינן [אין אנו אומרים] כי קציצתן זו היא עשייתן, ותיובתא הרי זו קושיא חמורה] על דעת רב!
What are the circumstances? If we say that the baraita is referring to a case where he did not subsequently cut the vines, why does the tanna particularly teach that it is unfit due to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared? Let him derive that the climbing plants are unfit for roofing due to the fact that they are attached to the ground, unrelated to the manner in which they were placed. Rather, it must be referring to a case where he cut them and nevertheless, the baraita is teaching that the vines are unfit, and learn from it that we do not say: Their cutting is their preparation; and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav.
רי״ףרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לְךָ רַב הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּשַׁלְפִינְהוּ שַׁלּוֹפֵי דְּלָא מִינַּכְרָא עֲשִׂיָּה דִּידְהוּ מִכׇּל מָקוֹם תְּלָאָן ואח״כוְאַחַר כָּךְ פָּסַק קַשְׁיָא לְרַב קַשְׁיָא.

Rav could have said to you: With what are we dealing here? It is a case where he pulled the branches until they broke off the tree. Since, in that case, their active preparation is not conspicuous, it does not render the climbing plants fit roofing. The Gemara asks: In any case, does that which was taught with regard to ritual fringes: If one attached the ritual fringes and only afterward cut their strands, etc., pose a difficulty to the opinion of Rav? The Gemara concludes: Indeed, it remains difficult according to Rav.
רי״ףרש״יתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דשלפינהו שלופי – פשחן מן האילן עד שניתקן ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן לא הוי עשיה מעלייא.
מ״מ תלאן ואח״כ פסק קשיא לרב – דמכשר.
דשלפינהו שלופי – קצת קשה דהא מפרש טעמא בברייתא משום תעשה ולא מן העשוי וי״ל אסמכתא בעלמא הוא אי נמי הכא מיירי כשנפשח ומעורה בקליפה ואין יכול להחיות לה כי ההיא דפ׳ העור והרוטב (חולין דף קכז:) דאע״ג דחשיב כתלוש מ״מ כיון דלא נקצץ לגמרי לא אמרינן זו היא עשיה.
הכא במאי עסקינן כגון דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשייה דידהו – והא מדרבנן היא דמדאוריתא תעשה קרינן ביה כיון דקצצן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דשלפינהו – שפשחן מן האילן עד שנתקו, ומתוך שאין קציצתן מן האילן ניכרת כל כך, שראשי פשיחתן הם אצל האילן ונדבקין עמו לא מינכרא מילתא ולא הויא עשיה מעליא.
מ״מ תלאן וכו׳ – קשיא לרב. וקם ליה רב בקשיא והלכתא כשמואל דברייתא תניא כותיה. ופירושא דמתניתין הכי אם היה הסיכוך מרובה מהם, כלומר הסכך הכשר שיש בו הכשר סוכה, כשירה בלא קציצה ובלא נענוע. דמיירי בשחבטן, ועומד הסכך הפסול במקום אחד ואין בו שיעור שיפסול. או שקצצן, כלומר או שאין בו סכך כשר כל כך, שצריך הסכך הפסול להכשיר הסוכה להיות צילתה מרובה מחמתה כשירה, וצריך שינענעו אותו סכך שקצץ, דתיהוי עשיה לשם סוכה, כלומר בשעת עשייה תהא ראויה לסוכה. וכן הילכתא. וכן פסקו הרי״ף והר״ם כשתתבונן בדברי הם.
אמר לך כגון דשלפינהו שלופי דלא מנכר עשיה דידהו מסתברא דהא ודאי כיון שקצצן לגמרי עד שאינם יונקים כלל ה״ל תלושין גמורין אף על פי שמחוברין קצת במקום עיקרן באילן לאו כלום היא וה״נ איכא למימר דקציצתן שהוציאתן מהכשר לפסול זו היא עשייתן מדאורייתא אליבא דרב אלא דהשתא הכי קאמרינן דאע״ג דמדאורייתא כשרה פסולה מדרבנן משום דלא מינכר׳ עשיה דידהו ודמיא מן העשוי וקרא דנקיט מתנית׳ מדרבנן וקרא אסמכת׳ בעלמא משום תעשה ולא מן העשוי שאמרה תורה הפריזו חכמים ואסרו אף זו משום דלא מנכר׳ עשיה דידהו איכא נוסחי דגרסי בסיום פירכא דפרכי׳ לרב מקמי האי פירוק׳ אמר לך רב ולטעמיך תקשי לך מתני׳ דתנן או שקצצן כשרה אלמא קציצתן זו היא עשייתן ולא דייק דמאי קושיא הא אוקמה שמואל דהיינו בשנענע ובנוסחי דוקאני ל״ג ליה אלא ה״ג אמר לך רב כגון דשלפינהו שלופי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה דשלפינהו שלופי ק״ק דהא מפרש טעמא כו׳ וי״ל אסמכתא כו׳ עכ״ל קצת נראה דלא הוי גרסי בגמרא דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשייה דידהו דהשתא ודאי שפיר קאמר טעמא משום תעשה כו׳ וק״ל:
אמר לך רב [יכול היה רב לומר לך]: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] דשלפינהו שלופי רק שלף אותם], כלומר: שלא קצץ את הענפים כרגיל, אלא משך אותם עד שניתקו ממקום חיבורם, דלא מינכרא עשיה דידהו [שאין ניכרת העשייה שלהם] וכיון שלא עשה בהם מעשה הניכר לעין, אין בכך כדי להכשירם. ושואלים: מכל מקום ממה ששנינו בענין ציציות אשר תלאן ואחר כך פסק, קשיא [קשה] לדברי רב! ומסכמים: אכן, קשיא [קשה הדבר].
Rav could have said to you: With what are we dealing here? It is a case where he pulled the branches until they broke off the tree. Since, in that case, their active preparation is not conspicuous, it does not render the climbing plants fit roofing. The Gemara asks: In any case, does that which was taught with regard to ritual fringes: If one attached the ritual fringes and only afterward cut their strands, etc., pose a difficulty to the opinion of Rav? The Gemara concludes: Indeed, it remains difficult according to Rav.
רי״ףרש״יתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֵימָא כְּתַנָּאֵי עָבַר וְלִיקְּטָן פָּסוּל דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוֹצָדָק וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.

The Gemara suggests: Let us say that this dispute is parallel to a dispute between tanna’im. If black berries grew on a myrtle branch, one of the four species taken on Sukkot, and its berries were more numerous than its leaves, the myrtle branch is unfit for use in fulfilling the mitzva of taking the four species on Sukkot. However, if one picked enough berries so that the leaves were more numerous, it is fit, although one may not pick the berries on the Festival itself. If he transgressed and picked them on the Festival, it is unfit; this is the statement of Rabbi Shimon bar Yehotzadak. And the Rabbis deem it fit in that case.
רי״ףרש״יתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתנאי – אי אמרינן קציצתן זו היא עשייתן או לא.
עבר וליקטן – ענבי ההדס דתנן לקמן (דף לב:) אם היו ענביו מרובין מעליו פסול דהוה ליה מנומר ולא הדר הוא ואם מיעטו כשר ואין ממעטין בי״ט דמתקן מנא להכשיר את הפסול וקתני בברייתא עבר על דברי חכמים שאמרו אין ממעטין בי״ט ולקטן בי״ט פסול.
דברי ר״ש בן יהוצדק – תנא היה ואפשר שזה הוא הנזכר בכמה מקומות בש״ס א״ר יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק ואין זה הוא דפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) דקרנהו ריש לקיש רועי בקר ואמר להו ר׳ יוחנן אי קרינכו רועי צאן מאי עבידנא לכו דלא הוה מהדר ליה הכי אלא מוחה היה על כבוד רבו.
לימא כתנאי עבר וליקטן פסול דברי ר׳ שמעון ברבי צדוק וחכמים מכשירין – הא איתא גבי הדס שענביו מרובין מעליו פסול ואין מלקטין אותו ביום טוב עבר ולקטן פסול דברי ר׳ שמעון ברבי צדוק וחכמים מכשירין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתנאי – אי אמרינן קציצתן היא עשייתן.
עבר וליקטן – מענבי ההדס קאמר, שאם ענביו מרובין מעליו פסול, ואין ממעטין אותן בי״ט דמתקן הוא להכשיר את הפסול. וקתני בברייתא אם עבר על דברי חכמים ולקטן בי״ט.
לימא כתנאי עבר ולקטן – פי׳ הדס שענביו מרובין מעליו אין ממעטין אותו בי״ט דקא מתקן מנא דמעיקר׳ פסול והשתא כשר ואם עבר ולקטן ולא נעשה בו שום מעשה אחר הכשרו פסול דברי ר״ש בן צדוק וחכמים מכשירין סברוה דכ״ע וכו׳ דכ״ע לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן פי׳ בכלהו אוקימתי מוקים לה דהכי דינ׳ לכ״ע כשמואל משום דהלכת׳ כותיה דאלו רב הא אתותב וכ״ע פליגן עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: לימא כתנאי [האם לומר שמחלוקת תנאים] בדבר. כי הדס שהיו בו פירות שחורים מרובים מעליו — פסול מלשמש למצות ארבעה מינים, ואם מיעט את פירותיו — כשר. אבל ביום טוב אסור לעשות כן. ואם עבר וליקטן את פירות ההדס ביום טוב עצמו — הריהו פסול, אלו דברי ר׳ שמעון בן יהוצדק. וחכמים מכשירין.
The Gemara suggests: Let us say that this dispute is parallel to a dispute between tanna’im. If black berries grew on a myrtle branch, one of the four species taken on Sukkot, and its berries were more numerous than its leaves, the myrtle branch is unfit for use in fulfilling the mitzva of taking the four species on Sukkot. However, if one picked enough berries so that the leaves were more numerous, it is fit, although one may not pick the berries on the Festival itself. If he transgressed and picked them on the Festival, it is unfit; this is the statement of Rabbi Shimon bar Yehotzadak. And the Rabbis deem it fit in that case.
רי״ףרש״יתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) סַבְרוּהָ דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד וְיָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה דִּכְתִיב גַּבֵּי סוּכָּה תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי.

The Gemara proceeds to explain the basis for the comparison between the dispute with regard to the roofing of the sukka and the dispute with regard to the myrtle branch. The Sages initially thought that everyone, Rabbi Shimon bar Yehotzadak and the Rabbis, agrees that in fulfilling the mitzva of the four species, the three species, i.e., the lulav, the myrtle branch, and the willow branch, require a binding by Torah law. Therefore, it is relevant to discuss preparation with regard to this binding. And the Sages also initially thought that everyone agrees that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka, as it is written with regard to sukka: Prepare, from which is derived the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, and the same applies to the halakhot of lulav as well.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סברוה – רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן פליג.
דכולי עלמא – תרוייהו הנך תנאי סבירא להו.
לולב צריך אגד – לאגוד שלשה המינין כאחד ושייכא בה עשיה.
וילפינן לולב מסוכה – בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפסול אף לולב כן.
סברוה דכולי עלמא לולב צריך אגד וילפינן לולב מסוכה דכתיב גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי. מאי1 לאו בהא קא מיפלגי דמאן דמכשר סבר אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן. ועשייה לכתחלה היא זו וכו׳.
1. כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185: ״ואי״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סברוה – רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זהו גמר עשייתן פליגי.
דכולי עלמא – כלומר הני תנאי.
צריך איגר – שיאגד בשלשת המינים יחד. ושייך בהו עשייה.
וילפינן לולב מסוכה – דהקפידה תורה על העשוי בפסול, ונגמר מינה בלולב שהקפיד על העשוי בפסול.
דכולי עלמא ילפינן לולב מסוכה – למיפסל, דלקיטתן לא זהו עשייתן.
לולב צריך איגד – ושייכא בהו עשייה. כתב רבינו שלמה, ועל כרחיך מבעוד יום איגדו וכי ליקטן בי״ט הוי ליה מן העשוי ע״כ. וודאי אפילו ליקטן מעי״ט אם לא חזר והתירו ואגדו הוי ליה מן העשוי, דהא לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן. ומיהו משום דפליגי בלקיטתן בי״ט הוא דקאמר הכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה מסבירים את הבסיס להצעת הדברים, סברוה [סבורים היו] בני הישיבה כי דכולי עלמא [לדעת הכל] לולב צריך אגד, שחובה מן התורה היא לאגוד את שלושת המינים יחד, ושייך איפוא שתהא בכך עשייה. וכן סברו כי ילפינן [למדים אנו] להלכה דין לולב מדין סוכה, דכתיב [שנאמר] גבי סוכה לשון ״תעשה״ ולמדו מכך חכמים: ולא מן העשוי.
The Gemara proceeds to explain the basis for the comparison between the dispute with regard to the roofing of the sukka and the dispute with regard to the myrtle branch. The Sages initially thought that everyone, Rabbi Shimon bar Yehotzadak and the Rabbis, agrees that in fulfilling the mitzva of the four species, the three species, i.e., the lulav, the myrtle branch, and the willow branch, require a binding by Torah law. Therefore, it is relevant to discuss preparation with regard to this binding. And the Sages also initially thought that everyone agrees that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka, as it is written with regard to sukka: Prepare, from which is derived the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, and the same applies to the halakhot of lulav as well.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמַאן דְּמַכְשַׁיר סָבַר אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וְגַבֵּי לוּלָב נָמֵי אָמְרִינַן לְקִיטָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וּמַאן דְּפָסֵיל סָבַר לָא אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וְגַבֵּי לוּלָב נָמֵי לָא אָמְרִינַן לְקִיטָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן.

What, is it not that the tanna’im disagree with regard to the following? That the one who deems the myrtle branch whose berries were picked on the Festival fit, holds that with regard to the branches on a sukka we say: Their cutting is their preparation, and therefore, with regard to berries on the myrtle branch as one of the species bound with the lulav as well, we say: Their picking is their preparation, and no further action is required. And the one who deems it unfit holds that with regard to the branches on a sukka we do not say: Their cutting is their preparation, and therefore, with regard to lulav as well, we do not say: Their picking is their preparation. Therefore, since the myrtle branch was not prepared for use prior to the Festival, and it was bound together with the other species, it is considered already prepared and picking the fruit off the branch is not active preparation sufficient to render it fit.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולפי הנחות מוקדמות אלה מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בדבר זה נחלקו] דמאן דמכשיר [שמי שמכשיר, חכמים] סבר כי אמרינן [אומרים אנו] גבי סוכה שסיככוה מן המחובר לקרקע שקציצתן של הענפים המחוברים זו היא עשייתן. וגבי לולב נמי אמרינן [גם כן אומרים אנו] כי לקיטתן של הפירות מתוך ההדס זו היא עשייתן ואין צורך במעשה נוסף כדי להכשירן. ומאן דפסיל [ומי שפוסל] סבר כי לא אמרינן [אין אנו אומרים] לגבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וצריך לעשות בנוסף לקציצה מעשה מיוחד לצורך זה, וגבי לולב נמי לא אמרינן [גם כן אין אנו אומרים] כי לקיטתן זו היא עשייתן ולכן, כיון שלא היה ההדס ראוי למצוה זו קודם החג, וכבר נעשה בו מעשה של אגידה, הרי הלקיטה בלבד לא תכשירנו למצוותו, שכן הוא נחשב כבר כעשוי!
What, is it not that the tanna’im disagree with regard to the following? That the one who deems the myrtle branch whose berries were picked on the Festival fit, holds that with regard to the branches on a sukka we say: Their cutting is their preparation, and therefore, with regard to berries on the myrtle branch as one of the species bound with the lulav as well, we say: Their picking is their preparation, and no further action is required. And the one who deems it unfit holds that with regard to the branches on a sukka we do not say: Their cutting is their preparation, and therefore, with regard to lulav as well, we do not say: Their picking is their preparation. Therefore, since the myrtle branch was not prepared for use prior to the Festival, and it was bound together with the other species, it is considered already prepared and picking the fruit off the branch is not active preparation sufficient to render it fit.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וְהָכָא בְּמֵילַף לוּלָב מִסּוּכָּה קָמִיפַּלְגִי מַאן דְּמַכְשַׁר סָבַר לָא יָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה וּמַאן דְּפָסֵיל סָבַר יָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה.

The Gemara rejects that explanation of the dispute. No, the fact is that everyone agrees that we do not say with regard to sukka: Their cutting is their preparation, and here in the case of the myrtle branch, it is with regard to deriving the halakhot of lulav from the halakhot of sukka that they disagree. The one who deems the myrtle branch fit holds that we do not derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka, and therefore the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, does not apply to lulav. And the one who deems the myrtle branch unfit holds that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן לא כולי עלמא והן תנא קמא וחכמים כולהו סבירא להו גבי סוכה בעינן מעשה לשם סוכה (דמובא) דקיימא לן תעשה ולא מן העשוי ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן. אלא בהא פליגי תנא קמא סבר ילפינן לולב מסוכה כשם דלגבי סוכה לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן כך גבי לולב לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן וחכמים סברי הני מילי סוכה אבל לולב אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן. איבעית אימא בהא פליגי תנא קמא סבר לולב צריך אגד. ואגודתו זו היא עשייתו. ויליף לולב מסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ילפינן לולב מסוכה – לפסול בה את העשוי.
והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי – והא דאיפלגו בעבר וליקטן ולא איפלגו בליקטן מערב י״ט דבעי לאשמועינן אין דיחוי אצל מצות כדאיתא בפרק לולב הגזול (לקמן דף לג.) א״נ משום דמעי״ט היה יכול לתקן לכתחילה להתיר אוגדו ולחזור ולאוגדו אי נמי כדפי׳ בקונטרס לקמן דנקט פלוגתייהו בי״ט למימר דבתר אוגדיה פליגי דהא בי״ט לא אגיד ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי והא דאפלגו בעבר וליקטן כו׳ עכ״ל למאי דסברו מעיקרא דפליגי אי אמרינן דלקיטתן זו היא עשייתן נמי צ״ל כן אלא דסמכו דבריהם אמסקנא דפליגי בע״א ודו״ק:
בגמ׳ והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי ופירש״י דהך ילפותא היינו בבנין אב אלא דאכתי לא מפרש במאי קמיפלגי הנך תנאי. ועוד דהאיך שייך למילף לולב מסוכה בבנין אב הא איכא למיפרך מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים משא״כ בלולב דכה״ג איתא בש״ס בפרק ר׳ אליעזר דמילה דמייתי הך פירכא גופא וכן בדוכתי טובא ונ״ל דהאי בנין אב היינו דילפינן מסוכה ומציצית דתו ליכא למיפרך הך פירכא דהא קי״ל לילה לאו זמן ציצית ואם כן אמרינן שפיר ציצית יוכיח. ולפי זה א״ש דהאי תנא דאמר לולב לא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי והיינו משום דס״ל דלילה זמן ציצית כמו שהובא בתוס׳ לעיל וא״כ תו לא שייך הך ילפותא בנין אב מסוכה לציצית דאכתי איכא למיפרך מה לשניהם שכן נוהגות בלילות כבימים כן נ״ל וק״ל:
את ההסברה הזאת דוחים: לא, דכולי עלמא לא אמרינן [לדעת הכל אין אומרים] לגבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן, אולם והכא [וכאן] בהדס נחלקו בענין אחר במילף שאלה האם ללמוד] לולב מסוכה קמיפלגי [חלוקים הם]. וכך יש להבין את המחלוקת: מאן דמכשר [מי שמכשיר] סבר כי לא ילפינן [אין אנו למדים] לולב מסוכה, ולכן לולב ומיניו, אין צריך שתהא בהם עשייה לשמה. ומאן דפסיל [ומי שפוסל] סבר כי ילפינן [למדים אנו] לולב מסוכה.
The Gemara rejects that explanation of the dispute. No, the fact is that everyone agrees that we do not say with regard to sukka: Their cutting is their preparation, and here in the case of the myrtle branch, it is with regard to deriving the halakhot of lulav from the halakhot of sukka that they disagree. The one who deems the myrtle branch fit holds that we do not derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka, and therefore the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, does not apply to lulav. And the one who deems the myrtle branch unfit holds that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ואב״א אִי סְבִירָא לַן דְּלוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר צָרִיךְ אֶגֶד וּמַר סָבַר אֵין צָרִיךְ אֶגֶד וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא לוּלָב בֵּין אָגוּד בֵּין שֶׁאֵינוֹ אָגוּד כָּשֵׁר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָגוּד כָּשֵׁר שֶׁאֵינוֹ אָגוּד פָּסוּל.

And if you wish, say instead: If we hold that lulav requires a binding, everyone agrees that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka and the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, applies to the halakhot of the four species as well. And here it is with regard to the following that they disagree: One Sage, Rabbi Shimon bar Yehotzadak, holds that the lulav requires a binding, and therefore the myrtle branch is unfit; and the other Sage, i.e., the Rabbis, holds that the lulav does not require a binding, and therefore, preparation is not relevant with regard to lulav and it makes no difference whether the berries were picked before or after the myrtle branch was bound together with the lulav and the willow branch. And they disagree with regard to the same topic as in the dispute between these tanna’im, as it is taught in a baraita: A lulav, whether it is bound with the myrtle and willow and whether it is not bound, is fit. Rabbi Yehuda says: If it is bound it is fit; if it is not bound it is unfit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכמים אומרים לולב אין צריך איגוד ולקיטתו זה הוא עשייתו וכפלוגתא דהני תנאי חכמים דמכשירי אם מיעטו כתנא קמא דתני לולב בין אגוד בין לא אגוד כשר ואוקימנא נמי דהא דתניא סתמה לולב מצוה לאוגדו לא אגדו כשר כרבנן דמכשרי כשאינו אגוד אבל מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנוהו ותנא קמא דתני עבר וליקטו פסול כר׳ יהודה דתני אגוד כשר שאינו אגוד פסול. וסוגיא כרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא – אם הוה סבירא להו לתרוייהו לולב צריך אגד ושייכא ביה עשיה דכולי עלמא דילפינן לולב מסוכה למיפסל ולקיטתן לאו זו היא עשייתן.
ר״ש סבר לולב צריך אגד – לאגוד שלשה המינים ושייכא ביה עשיה ועל כרחך מבעוד יום אגדו עם ענביו וכי לוקטו בי״ט הוה ליה מן העשוי.
ואמרינן דלאו בהא פליגי אלא הכא בלולב צריך אגד קא מפלגי מר סבר צריך אגד ומר סבר אין צריך אגד. ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר׳ יהודה אומר אגוד כשר אינו אגוד פסול. מאי טעמא דר׳ יהודה אתיא לקיחה לקיחה1 מאגודת איזוב מה להלן באגודה דכתיב אגודת איזוב אף כאן באגודה ורבנן קיחה קיחה לא ילפינן.
1. כן צ״ל. בכ״י מוסקבה 185: ״לקחיה״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכא בלולב צריך אגד קמיפלגי מר סבר צריך אגד – פי׳ וכיון דלא אגדי׳ בתר הכשר דידיה ה״ל מן העשוי ומ״ס א״צ אגד ולית ביה שום מעשה לעכב שלא יהא מן העשוי ובפלוגת׳ דהני תנאי דתני׳ לולב בין אגוד בין אינו אגוד כשר ר״י אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול ואסיקנ׳ לכ״ע אזוב של מצרי׳ צריך אגד דכתיב ביה ולקחתם לכם אגודת אזוב ובהא פליגי ר״י ס׳ ילפינן קיחה קיחה מהתם מה להלן צריך אגד אף כאן צריך אגד ורבנן סברי לא ילפינן קיחה קיחה מהתם דלא גמרי להאי ג״ש וקשיא לן דהכא משמע דאזוב צריך אגד ואם לא אגדו פסול דומיא דלולב דגמר מינה ר׳ יהודה הכא ואלו התם במסכת פרה תנן אזוב שיש לו ג׳ קלחים כאחד מפסגן ואוגדן פסגן ולא אגדן אגדן ולא פסגן לא פסגן ולא אגדן כשר אלמא אין אגד מעכב בהן תירץ מורי נר״ו דב׳ מיני אגד הם אגד בחוט והשני אגד ביד שיטלם כלם כאחד ויהיו בידו לאגודה וכי אמרינן התם מצוה לאגדן ואם לא אגדן כשר היינו בחוט ודאמרינן הכא דאזוב צריך אגד היינו אגד בידו ובהא הוא דקאמר ר״י דלולב שאינו אגוד שלא נטל כל שלשת המינין באגודה אחת בידו אלא בזה אחר זה פסול כלומר שלא יצא בו ומאי דקאמר לישנא דפסיל משום דכל אחד בפני עצמו פסול לצאת בו ואינו נכשר עד שיאגד עם חברו ביד ורבנן סברי דאפי׳ לא אגדם ביד אלא שנטלם בזה אחר זה כשרה וקי״ל כרבנן דלולב אין צריך אגד ואם כן שמעינן שאפי׳ נטלן זה אחר זה כל אחד בפני עצמו יוצא ובלבד שיהיו כולן לפניו אבל לכתחלה מצוה לאגדו ביד או בחוטין משום זה אלי ואנוהו. ומסתברא לי דמהכא ליכא למשמע מינה דלעולם אימא לך דאגד דאמרי׳ הכא היינו דאינו אגוד בחוט ולרבי יהודה פסול דגמרינן מאזוב ולרבנן כשר אף על פי שאינו אגוד בחוט אבל אגוד ביד בעינן אפילו בדיעבד והא דמשמע במסכת פרה באזוב אין צריך אגד י״ל דלא קשיא דהכא איירינן באזוב דמצרים דבדידיה כתיב קיחה והוא צריך אגד בחוט כדכתיב אגודת אזוב ומתניתין דמסכת פרה באזוב דפרה דלא ילפי׳ קיחה קיחה לגבי לולב דהא באזוב דפרה לא כתיב בה אגודה ועוד דפריך כמאן אזל׳ הא דתניא לולב מצוה לאגדו לא אגדו כשר אי כר״י היכי קתני לא אגדו כשר דילמא שלא אגדו בחוט ש״מ דרב יהודה פוסל כשלא אגדו בחוט אף על פי שאגדו ביד והיינו דקשיא ליא מתניתא דקתני לא אגדו כשר וצ״ת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמ׳ - מר סבר צריך אגד. ופי׳ רש״י (ד״ה לולב) וז״ל לאגוד שלשה המינין כא׳ ושייכא ביה עשייה ע״כ. ונראה שדברי רש״י מתבארים עפ״מ שיש לחקור בדינו דר׳ יהודה שלולב צריך אגד - אם הוא חובת חפצא של הלולב, דג׳ מינים מהווים חפצא א׳ של מצוה, או״ד הוא תנאי בלקיחת הגברא - שמעשה הלקיחה צ״ל על ידי אגד. רש״י בפירושו ד״ה לולב צריך אגד כתב וז״ל, ושייכא בה עשייה עכ״ל, מבאר שהוא חובת החפצא - שדין הוא בעשיית החפצא של מצוה. כי אילו היה רק תנאי בלקיחת הגברא לא היתה הולמת בה חלות שם עשייה.
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] שאפשר לתת הסבר שונה על בסיס אחר למחלוקת. אי סבירא לן [אם סבורים אנו] ומקבלים את ההנחה שלולב צריך אגד, כולי עלמא לא פליגי דילפינן [הכל אינם חלוקים שלמדים אנו] לולב מסוכה וצריכים עשיה לשמה ושלא יהיה מן העשוי. והכא בהא קמיפלגי [וכאן בדבר זה נחלקו] מר [חכם זה, ר׳ שמעון בן יהוצדק] סבר שלולב צריך אגד, ולכן הוא פסול, ומר [וחכם זה, חכמים] סבר כי לולב אין צריך אגד ולשיטה זו, כיון שאין מעשה של ממש בהכנת ההדס למצוה, בכל עת שיוכשר למצוה — הריהו ראוי וכשר למצוותו. ובפלוגתא דהני תנאי [במחלוקתם של תנאים אלה] שדנו בכך במפורש, תהא מחלוקת זו תלויה. דתניא כן שנינו בברייתא]: לולב, בין אגוד (כלומר: שכל המינים אגודים זה בזה), בין שאינו אגודכשר. ר׳ יהודה אומר: אגוד — כשר, שאינו אגוד — פסול.
And if you wish, say instead: If we hold that lulav requires a binding, everyone agrees that we derive the halakhot of lulav from the halakhot of sukka and the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, applies to the halakhot of the four species as well. And here it is with regard to the following that they disagree: One Sage, Rabbi Shimon bar Yehotzadak, holds that the lulav requires a binding, and therefore the myrtle branch is unfit; and the other Sage, i.e., the Rabbis, holds that the lulav does not require a binding, and therefore, preparation is not relevant with regard to lulav and it makes no difference whether the berries were picked before or after the myrtle branch was bound together with the lulav and the willow branch. And they disagree with regard to the same topic as in the dispute between these tanna’im, as it is taught in a baraita: A lulav, whether it is bound with the myrtle and willow and whether it is not bound, is fit. Rabbi Yehuda says: If it is bound it is fit; if it is not bound it is unfit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מ״טמַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה יָלֵיף לְקִיחָה לְקִיחָה מֵאֲגוּדַּת אֵזוֹב כְּתִיב הָתָם {שמות י״ב:כ״ב} וּלְקַחְתֶּם אֲגוּדַּת אֵזוֹב וּכְתִיב הָכָא {ויקרא כ״ג:מ׳} וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מָה לְהַלָּן בַּאֲגוּדָּה אַף כָּאן נָמֵי בַּאֲגוּדָּה וְרַבָּנַן לְקִיחָה מִלְּקִיחָה לָא יָלְפִינַן.

The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yehuda? From where does he derive this requirement by Torah law? The Gemara answers: By means of a verbal analogy, he derives the term taking, written with regard to the four species, from the term taking written with regard to the bundle of hyssop. It is written there, in the context of the sacrifice of the Paschal lamb in Egypt: “Take a bundle of hyssop” (Exodus 12:22), and it is written here, in the context of the four species: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm, and boughs of a dense-leaved tree, and willows of the brook, and you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40). Just as there, with regard to the Paschal lamb, the mitzva to take the hyssop is specifically in a bundle, so too here, the mitzva to take the four species is specifically in a bundle. And the Rabbis hold: We do not derive the term taking from the term taking by means of the verbal analogy.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ילפינן – לא למדוה ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א״כ למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו.
לקיחה לקיחה לא ילפינן – בריש קדושין (דף ב.) ילפי׳ קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר׳ יהודה, מניין למד מצוה זו שאינה כתובה בתורה? ומסבירים: יליף [למד] זאת בגזירה שווה ״לקיחה״ ״לקיחה״ מאגודת אזוב. כתיב התם [נאמר שם] בפסח מצרים: ״ולקחתם אגדת אזוב״ (שמות יב, כב) וכתיב הכא [ונאמר כאן] בסוכות: ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל״ (ויקרא כג, מ), מה להלן בפסח, מדובר על לקיחה באגודה, אף כאן בסוכות נמי [גם כן] לקיחה זו דווקא באגודה היא. ורבנן [חכמים] סבורים כי ״לקיחה״ מ״לקיחה״ בגזירה שוה לא ילפינן [אין אנו למדים].
The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yehuda? From where does he derive this requirement by Torah law? The Gemara answers: By means of a verbal analogy, he derives the term taking, written with regard to the four species, from the term taking written with regard to the bundle of hyssop. It is written there, in the context of the sacrifice of the Paschal lamb in Egypt: “Take a bundle of hyssop” (Exodus 12:22), and it is written here, in the context of the four species: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm, and boughs of a dense-leaved tree, and willows of the brook, and you shall rejoice before the Lord your God seven days” (Leviticus 23:40). Just as there, with regard to the Paschal lamb, the mitzva to take the hyssop is specifically in a bundle, so too here, the mitzva to take the four species is specifically in a bundle. And the Rabbis hold: We do not derive the term taking from the term taking by means of the verbal analogy.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא לוּלָב מִצְוָה לְאוֹגְדוֹ וְאִם לֹא אֲגָדוֹ כָּשֵׁר אִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה כִּי לֹא אֲגָדוֹ אַמַּאי כָּשֵׁר אִי רַבָּנַן אַמַּאי מִצְוָה לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ט״ו:ב׳} זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת.:

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in this baraita: There is a mitzva to bind the myrtle and the willow with the lulav. And if he did not bind it, it is fit. If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, when one did not bind it, why is it fit? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, why is there a mitzva to bind it at all? The Gemara answers: Actually, it is in accordance with the opinion of the Rabbis. And the reason that there is a mitzva to bind it is due to the fact that it is stated: “This is my God and I will glorify Him [ve’anvehu]” (Exodus 15:2), which they interpreted to mean: Beautify yourself [hitna’e] before Him in the performance of the mitzvot. The Rabbis agree that although failure to bind the three species does not render them unfit for the mitzva, the performance of the mitzva is more beautiful when the lulav is bound.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואנוהו התנאה לפניו במצות – סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה.
כמאן אזלא הא דתניא לולב מצוה לאוגדו לא אגדו כשר מני אי ר׳ יהודה כי לא אגדו אמאי כשר – דהוא פסיל מי שאינו אגוד.
אי רבנן מאי מצוה קא עביד. לעולם רבנן ומצוה משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות – וק״ל: הכא אסיקנא דאיזוב צריך אגד דהא לולב דמלולב דילפינן צריך אגד, והא תנן במסכת פרה אזוב שיש בו שלשה גבעולין מפסגן ואוגדן פסגן ולא אגדן כשר. איכא למימר דלעולם לכתחלה צריך אגד – פירוש: קושרו לא קשרו אלא שהוא בידו לאחד כשר והכי נמי קאמר הכא לולב בין אגוד ביד בין שאינו אגוד אפילו ביד כשר ר׳ יהודה אומר אגוד ביד כשר דיעבד דלכתחלה קשר מעליא בעי שאינו אגוד פסול דתו לא מידי עבידא. והכא נמי דקתני לא אגדו כשר – פירוש: אפילו אינן בידו כל המינין. ודיקא נמי דקתני דהא דאגדו אפילו אגדו ביד בעי למימר דודאי דומיא דרישא קתני וכיון דאסיקנא בין אגוד בין שאינו אגוד בעי למימר ביד האי נמי הכי הוא. דאי בעי למימר לא אגדו בקשר אלא שכל המינין בידו לאחדים אמאי לא אוקמה כר׳ יהודה הלכך שמעת מינה דלא מצרך לאגדן דקיימא לן כרבנן אלא נוטל לולב לבדו אם ירצה והדס לבד וערבה לבדה וכשר. ואם יודע שלא יהו לו כל המינין בו ביום אינו נוטל השאר שיש לו וכן הלכה. וכן מתפרש לקמן.
מתניתין. זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו. מנא הני מילי דאמר קרא ואיד יעלה מן הארץ וכו׳. מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ אף סוכה נמי דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ – כל היכא דתני להו לבעלי חיים לחודייהו חשיב להו כגדולו מן הארץ כדהוי אבל היכא דתני להו בהדי פירות לא קרי להו כגדוליהו מן הארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות – סוכה נאה לולב נאה, וכשהוא אגוד הוא נאה ומהודר ביותר.
ואי רבנן מאי מצוה – פי׳ דליכא למימר דמצוה לאוגדו לכתחלה מן התורה אלא דיעבד אם לא אגדו כשר דהא כל בדאורייתא לא שאני לה בין לכתחלה בין בדיעבד ופרקינן דהיינו מצוה מדרבנן משום שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושוב יש לחקור, דנהי דאגד אליבא דר׳ יהודה הוא חובת חפצא של שלשת המינים האם הוא גם תנאי בלקיחה. ונפקא מינה בכך כשעל הדבר המאגד (ולא על ג׳ המינים) יש דבר החוצץ בין האגד לידו. אם דין אגד הוא חובת חפצא בלבד הגברא יוצא ידי חובתו שהרי שלשת המינים מאוגדים כחפצא א׳ ואין חציצה ביניהם לידו. אולם אם הוא גם תנאי בלקיחה אינו יוצא מצות הלקיחה הואיל ויש חציצה בין ידו ובין האגד, וצ״ע.
שם. לולב א״צ אגד. ישנן שלש שיטות בלולב א״צ אגד: שיטת הר״ת, שיטת הרמב״ן ושיטת הרמב״ם. יש לבאר את יסוד שיטותיהם.
הנה בזקן ממרא שהוסיף על ד׳ המינים שבלולב איתא בגמ׳ סנהדרין (פח:) וז״ל: אי סבירא לן דלולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי סבירא לן דצריך אגד גרוע ועומד הוא עכ״ל. ועיין להלן בשיעורים לפרק ג׳ בענין בל תוסיף, שהגר״מ זצ״ל ביאר (לשיטת הרמב״ם) דאי לולב צריך אגד יש חפצא א׳ של מצוה וההוספה חלה בחפצא ופוסלת את החפצא של המצוה. לעומת זה אם לולב א״צ אגד אין ההוספה חלה בחפצא של המצוה אלא במעשה המצוה, דהא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, כלומר, אין המינים מצטרפים לחפצא א׳ של מצוה דכל חפצא וחפצא לחוד קאי, וההוספה אינה חלה כפוסלת החפצא של מצוה אלא דהוי׳ איסור הוספה במעשה המצוה בלבד, ושם מבואר ביתר אריכות. וע״פ יסוד זה מהגר״מ זצ״ל ניתן לבאר את כל ג׳ השיטות.
א) ר״ת סובר שהנוטל את ארבעת המינים בזה אחר זה אינו יוצא ידי חובת המצוה. וכדי לקיים את המצוה צריך ליטלם בידו בבת אחת - אע״פ שלא אגדם. (עי׳ בתוס׳ מנחות (כז.) ד״ה לא). בהתאם ליסודו של הגר״מ זצ״ל נ״ל, דלפי ר״ת מתפרשת המחלוקת בין ר״י ורבנן כך. אליבא דר״י, הסובר לולב צריך אגד, אוגדים את ג׳ המינים שבאגודה כדי לשוייה חפצא של מצוה אחד. ברם לפי רבנן אין חיוב לחבר את המינים ולשוייה חפצא אחד של מצוה. לדעתם כל מין ומין לחודו מהווה חפצא של מצוה. אך לר״ת יש חוב על הנוטל לקיים את המצוה בלקיחה אחת, דצריך לעשות דוקא מעשה מצוה אחד. רק ע״י לקיחה אחת מקיימין המצוה כפי דין התורה. ברם אין זה דין בחפצא כאגד אליבא דר״י, אלא דין במעשה המצוה.
ב) שיטת הרמב״ן (המובאה בר״ן לפרק לולב הגזול) היא שיוצאים ידי המצוה של נטילת ד׳ המינים גם בארבע לקיחות נפרדות ואפילו בנוטלם כשאין כל ארבעת המינים נמצאים ברשותו. אליביה, אע״פ שנטילת ארבעת המינים מהוה מצוה אחת עכ״ז אפשר לקיימה ע״י ד׳ מעשים נפרדים. (ויל״ע בנוסח הברכה להרמב״ן כשנוטל המינים האחרים - האם מברך ברכה מיוחדת לכל מין ומין - על נטילת ערבה, על נטילת אתרוג וכו׳ - או״ד מברך על נטילת לולב בכל נטילה ונטילה. עיין לקמן בשעורים לפ״ג.)
ג) שיטת הרמב״ם היא ממוצעה בין שתי השיטות הראשונות, וז״ל (פ״ז מלולב הל״ו): ואם לא אגדן ונטלן א׳ א׳ יצא והוא שיהיו ארבעתן מצויין אצלו אבל אם לא היה לו אלא מין אחד או שחסר מין אחד לא יטול עד שימצא השאר, עכ״ל. שיטת הרמב״ם היא שיכול הנוטל ליטול את ארבעת המינים בזה אחר זה בתנאי שכל המינים מצויים אצלו ברשותו (וכן שיטת הרי״ף). שיטתו זקוקה לביאור. קרוב לומר שהרמב״ם סובר שיש במצוה זו חלות דין של צרוף הלקיחות אהדדי. ארבע הלקיחות צריכות להצטרף ע״פ דין מדאורייתא ללקיחה אחת. מפני כך צריכים כל המינים להימצא ברשות הנוטל גם בשעת הנטילה הראשונה וע״י כך מצטרפות הנטילות ביחד. (בענין זה עיין באריכות בשעורים לפרק לולב הגזול, ואכמ״ל.)
שם. בגמ׳ - לעולם רבנן היא ומשום שנא׳ זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות. לפי הגאון ר׳ חיים זצ״ל ישנן שתי הלכות בדין זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצות: א) הלכה אחת של התנאה בכהת״כ שאינו מעלה או משנה את עצם קיום המצוה אלא זהו קיום מיוחד: ב) הלכה שניה של נוי שחל בעצם המצוה והמשנה את קיום המצוה עצמה למצוה יותר מהודרת.
הגר״ח זצ״ל מסתייע מהדין שהמל כל זמן שעוסק במילה חוזר בשבת על ציצין שאינן מעכבין את המילה (מס׳ שבת קל״ג: וברמב״ם פ״ב ממילה הל״ד.) והנה חובת מילת הציצין האלה נלמדת מהקרא של זה קלי ואנוהו (כדאיתא שם). וע״כ שמילת הציצין מהווה קיום במצות המילה עצמה ומפני כך מילתן דוחה את השבת. בדין זה של התנאה לפניו יש חלות בעצם מצות המילה.
מלבד זה יש דין נוי כללי לחזור על ציצין שאינן מעכבין אפי׳ אם פירש ידו מהמילה, אך אין זה קיום מצות מילה ולכן אינו דוחה שבתא. בנוי הכללי הנוהג במצוות בכהת״כ - סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה וכדומה - אין הנוי משנה את עצם קיומן של המצוות. ההבדל בין היושב בסוכה נאה ליושב בסוכה בלי נוי אינו במצות ישיבת סוכה עצמה אלא במצות זה קלי ואנוהו כמצוה מיוחדת לעצמה.
הגר״ח זצ״ל סבר שאגד בלולב לרבנן אינו קיום במצות נוי הכללית אלא שמהווה חלות בעצם קיום מצות נטילת הלולב. הוכחת הגר״ח זצ״ל הוא מהמבואר במרדכי (רפ״ג) שלרבנן מצות אגד בלולב מתקיימת רק באגד הקשור בקשר של קיימא. אילו היה באגד נוי בעלמא בלבד אין טעם וסברא שיהיה הקשר דוקא של קיימא. מאידך אם האגד משנה את נטילת הלולב עצמה ומהווה קיום בעצם מצות הלולב אז מובנת שיטתו שדוקא בקשר של קיימא מקיימים מצות התנאה.
סמך נוסף לדעת הגר״ח זצ״ל מלקמן (מו.) העושה לולב לעצמו מברך ברכת שהחיינו. האוגד את הלולב מברך בשעת שאוגדו גם לפי רבנן הסוברים לולב א״צ אגד, וכן פסק הרמב״ם (פי״א מברכות הל״ט). אם האגד אינו אלא נוי בעלמא בלתי מובן למה תהווה עשייתו זמן הראוי לברך את ברכת שהחיינו. ברם אם האגד מהווה קיום בעצם מצות נטילת הלולב אז זמן עשיית האגד באמת מתאים לאמירת השהחיינו. (עיין גם בענין זה בשעורים לפרק ג׳ של מסכת סוכה.)
אך הגר״מ זצ״ל העיר על שיטת הגר״ח זצ״ל שאם מצות ״זה קלי ואנוהו״ בעלמא מהווה מצוה כללית לעצמה ואינה חלק של המצוה שהגברא עושה, מדוע לא מנאה הרמב״ם כמצוה בפני עצמה במנין תרי״ג המצוות, והניח בצ״ע.
א. ועיין שם ברש״י במס׳ שבת.
ושואלים: כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת אותה ברייתא ששנויה]: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו — כשר. שהרי אי [אם תאמר] שכשיטת ר׳ יהודה היא, כי [כאשר] לא אגדו אמאי [מדוע] יהיה כשר? ואי רבנן [ואם כשיטת חכמים] אמאי [מדוע] מצוה לאוגדו? ומשיבים: לעולם עליך לפרש כי ברייתא זו כשיטת רבנן היא, ומדוע אוגדים אותו — משום שנאמר: ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו, ב), ודרשוהו: התנאה לפניו במצות. ואף חכמים מודים שנוי הוא למצות לולב כשכל המינים אגודים יחד, אף כי אין הדבר מעכב בעצם המצוה.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in this baraita: There is a mitzva to bind the myrtle and the willow with the lulav. And if he did not bind it, it is fit. If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, when one did not bind it, why is it fit? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis, why is there a mitzva to bind it at all? The Gemara answers: Actually, it is in accordance with the opinion of the Rabbis. And the reason that there is a mitzva to bind it is due to the fact that it is stated: “This is my God and I will glorify Him [ve’anvehu]” (Exodus 15:2), which they interpreted to mean: Beautify yourself [hitna’e] before Him in the performance of the mitzvot. The Rabbis agree that although failure to bind the three species does not render them unfit for the mitzva, the performance of the mitzva is more beautiful when the lulav is bound.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) זֶה הַכְּלָל כׇּל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טוּמְאָה כּוּ׳.: מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא {בראשית ב׳:ו׳} וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ מָה אֵד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אַף סוּכָּה דָּבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ.

§ We learned in the mishna: This is the principle with regard to the roofing of a sukka: One may not roof the sukka with anything that is susceptible to ritual impurity or whose growth is not from the ground. The Gemara asks: From where are these matters with regard to the roofing of a sukka derived? Reish Lakish said that the verse states: “And there went up a mist from the earth, and watered the entire face of the ground” (Genesis 2:6); just as mist, i.e., a cloud, is a substance not capable of contracting ritual impurity, and its growth is from the ground, i.e., arises from the ground, so too, the roofing of the sukka must consist of a substance that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground. Since the mitzva of sukka evokes the clouds of glory with which God enveloped the Israelites in the desert, the legal status of roofing should be like that of a cloud.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זה הכלל [כל דבר] שאינו מקבל כו׳ פירוש אליבא דר׳ אליעזר דאמר הא דכתיב כי בסוכות הושבתי אותם סוכות ענני כבוד היו. בעינן סוכה כעין אותם הסוכות מה ענני כבוד שהן עולים מן הקרקע ואין מקבלים טומאה כדכתיב ואד יעלה מן הארץ הנה הענן שהוא גדולי קרקע ואינו (ככלי) המקבל טומאה אף סוכה כמו כן בעינן שפיר. אלא לר׳ עקיבא דאמר סוכות ממש היו מנא ליה דבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואתינן לפרושא מהאי קרא מדכתיב חג הסוכות (המצות).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בהם
בהםא(פסחים עב) בהמה אינה מקבלת טומאה מחיים (סוכה יא:) מה בהמה גידולי קרקע ואינה מקבלת טומאה אף בהמתן של צדיקים אין הקב״ה מביא תקלה על ידיהן. (יבמות צט: חולין ז) ושם מפורש רב פנחס בן יאיר הוה אזיל פדיון שבויים איקלע לההיא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה ולא אכיל וכו׳ (בראשית רבה ויפקח הגמלים) חמרתיה דרבי פנחס בן יאיר נסיבו יתה לסטאי עבדת גביהן ג׳ יומין ולא טעמא מידי וכו׳:
א. [פיכע.]
ואד יעלה מן הארץ – שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו וסוכה מעננים ילפינן שהרי זכר לענני כבוד הוא כדכתיב כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן ארי במטלות ענניי.
אין מקבל טומאה – דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם וזה איננו אחד מאלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיך יעלה – ש״מ דעננים גידולי קרקע. וסוכה היא זכר לענני כבוד כדכתיב כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן במטללת ענני.
אין מקבלין טומאה – שלא נאמרה אלא בכלים ואוכלים ומשקים, וזה אינו מאחד מאלה.
מתני׳ זה הכלל כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו כך הגירס׳ במשניות המדוייקות וכן עיקר דהא ודאי לא מצי למתני כל דבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה מסככין בו דהא לאו בכלל׳ דוקא הוא דהא איכא מחובר ונסרין וחבילין שגידולן מן הארץ ואינן מקבלין טומאה ואין מסככין בהן אבל השתא הוא מתני כלל׳ דוקא דאע״ג דאיכא פסולי אחרינא דלא הוו מהאי אפי׳ הכי כלל׳ הכא הוא דוקא והאי דקתני זה הכלל איידי דקתני הדלה עליה את הגפן דהוי סכך פסול נקט זה הכלל מיהו אין זה דומה לזה כלל דאמרי׳ בעלמא דבעלמא הוי הכלל מעין הפרט ואלו הכא אין הכלל מעין פסול הפרט דקתני מעיקרא אלא דשו׳ בפסול׳ בלחוד ולא בטעמא. ויש עוד זה הכלל בענין שלישי שאין הכלל מרב׳ כלום על הפרט דקתני אלא דהוי סימנ׳ בעלמא כדאיתא במסכת מגילה.
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהם – פי׳ הני כשרים לסכך מדאורייתא דהא גדולן מן הארץ ואין מקבלין טומאה אלא דרבנן פסלינהו משום גזירות אוצר דה״ל תעשה ולא מן העשוי וכבר פירשתי דמאי דאמרינן ולא מן העשוי אין פירושו ולא מן העשוי שלא לשם מצוה דהא סוכה לא בעינן לשמה ואית בה משום תעשה ולא מן העשוי והיינו מן העשוי בפסלות כגון ציצית שנעשו קשריו קודם פסיקת חוטין וסוכה שסככה במחובר וכן סוכה שנעשית מתקר׳ הבית או מחבלים שנתנן לגג לאוצר בפסלות היא דבעינן סוכה לשם צל ואילו תקרת הבית לשם דירה וחבלים בגג ניתנו לייבשם ולא לצל כדקתני בברייתא לקמן בהדי׳ מפני מה אמרה חבילי קש כו׳ והאי פיסולה דאורייתא ולהכי גזרו רבנן בכל חבילין וגזרו נמי בנסרים משום גזרת תקרה וכן החוטט בגדיש פיסולה דאורייתא הוא שלא נעשה סכך זה מתחלתו כשהגדישו לשם צל אלא לאסוף עמרים שלו אבל סוכת גנב״ך כשרה שנעשית לשם צל מבואר בעיני אלא שראיתי גדולים טועים בדבר זה.
ואם התירן כשרות – פירוש כולן כשרות ואפי׳ אותן שהניח לייבש דהא עבד בהו מעשה בכשרות לשם צל וכלן כשרות לדפנות יש שפרשו בשאינו סומך עליהם דאסור לסמוך בדבר שאין מסככין בו גזירה שמא יסכך בהם כדאי׳ לקמן במכלתין ואין צורך אלא מתניתין כפשטא דבזו שאיסורן מדרבנן לא גזרו סמיכה ואפי׳ כשפסול לסכך מן התורה לא גזור רבנן אלא בדבר שדרך בני אדם לסמוך בכותלים אף על פי שעפר פסול לסכך כדבעי׳ למימר קמן מפי מורי הרב נר״ו.
מה״מ אר״ש בן לקיש דאמר קרא כו׳ – מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארן אף כל דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ תמי׳ מלתא דהכא משמע דבעלי חיים חשיב גדולו מן הארץ והכא נמי משמע הא דתניא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן ביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך חזר וכלל כלל פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע ואלו בעלמא אמרינן דבעלי חיים לא הוו גדולי קרקע דאמרי׳ בפ״ק דקדושין גבי הענקת עבד עברי אי כתב רחמנא צאן ולא כתב גורן ה״א בעלי חיים אין גדולי קרקע לא כתב רחמנא גורן ואי כתב רחמנא גורן הוה אמינא גדולי קרקע אין בעלי חיים לא כתב רחמנא צאן. ואמרינן נמי בפרק השוכר את הפועלים מה דיש מיוחד שהוא גדולי קרקע אף כל שהוא גדולי קרקע יצא החולב והמגבן ואמרינן בברכות פרק כיצד מברכין על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף ודגים אומר שהכל. ותירוצן של דברים דגדולי קרקע נאמר על שני פנים הא׳ גדולי קרקע ממש שצומח ויונק מן הקרקע כגון פירות וכל דבר צומח ואין בכלל זה בעלי חיים ואינו ראוי לקרותן פרי האדמה ולפיכך אמרו עליהם שהכל והשני דבר שהוא גדל ורבה על ידי הארץ אבל אינם יונקים ממנו וזה נאמר על ב״ח ואינו ראוי ליאמר על הצומח ולפיכך כל שאמרה תורה בפרט פירות וב״ח כגון מעשר אתו מינייהו כל שני מיני גדולי קרקע אבל כל שלא כתב אלא אחד מהם לא אתי אידך מיני׳ והיינו הנהו דמסכתא קדושין ודבב׳ מציע׳ והא דהכא נמי אתינן למימר מעיקרא דנילף מחגיגה שהוא כל גדולי קרקע ואפי׳ הצומח ולהכי פרכינן ליה דלא אפשר דלא ילפי׳ מינה אלא בעלי חיים בלחוד והיינו דפרכינן אימ׳ חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי ב״ח וזה מבואר ונכון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה: זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה ושאין גידולו מן הארץ — פסול לסכך בו. ושואלים: מנא הני מילי [מנין דברים אלה] בדבר מהות הסכך? אמר ריש לקיש; אמר קרא [הכתוב]: ״ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה״ (בראשית ב, ו), מה אד (ענן) הוא דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו (כלומר: יציאתו) מן הארץ, אף סכך סוכה צריך להיות דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. ומתוך שמצות סוכה היא זכר לענני כבוד שהקיפו את ישראל במדבר, לכך עליה להיות במהותה כעננים הללו.
§ We learned in the mishna: This is the principle with regard to the roofing of a sukka: One may not roof the sukka with anything that is susceptible to ritual impurity or whose growth is not from the ground. The Gemara asks: From where are these matters with regard to the roofing of a sukka derived? Reish Lakish said that the verse states: “And there went up a mist from the earth, and watered the entire face of the ground” (Genesis 2:6); just as mist, i.e., a cloud, is a substance not capable of contracting ritual impurity, and its growth is from the ground, i.e., arises from the ground, so too, the roofing of the sukka must consist of a substance that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground. Since the mitzva of sukka evokes the clouds of glory with which God enveloped the Israelites in the desert, the legal status of roofing should be like that of a cloud.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּתַנְיָא {ויקרא כ״ג:מ״ג} כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם הָנִיחָא לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the sukkot mentioned in the verse: “I made the children of Israel to reside in sukkot(Leviticus 23:43), were clouds of glory, as it is reasonable that the roofing of the sukka is modeled after clouds. However, according to the one who said that the children of Israel established for themselves actual sukkot in the desert, and the sukkot of today commemorate those, what can be said? According to that opinion, there is no connection between a sukka and a cloud. As it is taught in a baraita that the verse states: “I made the children of Israel to reside in sukkot”; these booths were clouds of glory, this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They established for themselves actual sukkot. This works out well according to Rabbi Eliezer; however, according to Rabbi Akiva what can be said?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ענני כבוד היו – סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר.
סוכות ממש – מפני החמה בשעת חנייתן היו עושים סכות.
מאי איכא למימר – מי יאמר לנו שלא היו מסוככות בכלים ובגדים ועורות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ענני כבוד – היו סוכות, שהושיבן במדבר.
סוכות ממש – עשו להם מפני החמה.
מאי איכא למימר – שלא היו מסוככות בכלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: הניחא למאן דאמר [דבר זה נוח לדעת מי שאומר] שאותן סוכות האמורות במקרא (״כי בסוכות הושבתי את בני ישראל״. ויקרא כג, מג) ענני כבוד היו, אכן ראוי לנו ללמוד הלכות סוכה מעננים, ועל סכך הסוכה להיות כמו הענן. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] כי סוכות ממש עשו להם בני ישראל במדבר, וכזכר להן עושים סוכות, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הלא אין כל קשר בין הדברים. דתניא כן שנינו בברייתא] שנחלקו תנאים בפירוש הכתוב. נאמר: ״כי בסכות הושבתי את בני ישראל״ (ויקרא כג, מג), וסוכות אלו שנאמרו, ענני כבוד היו, אלו דברי ר׳ אליעזר. ר׳ עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם. אם כן הניחא [זה הפסוק שאמר ריש לקיש כהוכחה נוח] לשיטת ר׳ אליעזר, אלא לר׳ עקיבא מאי איכא למימר [מה יש לומר]?
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the sukkot mentioned in the verse: “I made the children of Israel to reside in sukkot(Leviticus 23:43), were clouds of glory, as it is reasonable that the roofing of the sukka is modeled after clouds. However, according to the one who said that the children of Israel established for themselves actual sukkot in the desert, and the sukkot of today commemorate those, what can be said? According to that opinion, there is no connection between a sukka and a cloud. As it is taught in a baraita that the verse states: “I made the children of Israel to reside in sukkot”; these booths were clouds of glory, this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They established for themselves actual sukkot. This works out well according to Rabbi Eliezer; however, according to Rabbi Akiva what can be said?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קְרָא {דברים ט״ז:י״ג} חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מַקִּישׁ סוּכָּה לַחֲגִיגָה מָה חֲגִיגָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אַף סוּכָּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “You shall prepare for you the festival of Sukkot (Deuteronomy 16:13). The expression “festival of Sukkotlikens sukka to the Festival peace-offering [ḥagiga]. Just as the Festival peace-offering is an item not susceptible to ritual impurity, and its growth is from the ground, as animals draw nourishment from vegetation, so too, the roofing of the sukka must be a substance that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חג
חגא(חגיגה ב) פי׳ גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלשון ארמי חיגא וכמוהו במקר׳ יחוגו וינועו כשכור ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין וקרבן חגיגה שהיו חייבין להביא ביום טוב הוא שאמר הכתוב ועשית חג שבועות לה׳ אלהיך מסת נדבת ידך וגו׳ ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראיה שתי ראיות הן ראיית פני׳ דכתיב יראה כל זכורך וראיית קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומשנתינו בראיית קרבן היא אמיר׳ וראייה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי״ט ואינה באה אלא מן החולין וחגיגה היא שלמי שמחה מן וחגותם אותו חג לה׳. (חגיגה י:) ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה׳ זביחה הוא דלמא חוג חגא קאמר רחמנא כלומר רקדו לפני וכולי. (סוכה יא:) חג הסוכות תעשה לך מקיש חגיגה לסוכה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים (עבודה זרה יח) שאני חגתא דטייעי דלא קביעי פי׳ יום אידם של ערביים:
ערך אכסדרה
אכסדרהבתבנית אולם (מנחות כט) אכסדרה לאורה נבדקת (פסחים ח.) (סוכה יח) (בבא בתרא יא:) אכסדרה כבקעה סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בסוכה יא אכסדרה רבי רב אנסדרה רומיתא באותה הלכה דאין חולקין. (בבא בתרא קלה מנחות לג) פי׳ אכסדרה הוא איספלידא בלשון תלמוד והוא בית שיש לו שלש דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברוחבו של בית כולו ופעמים שעושין לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן. הן חסר הן יתר כדקאמר בהקומץ אותן פצימין חיזוק לתקרה הוא דעבידי ולא מיקרי בית ופטור מן המזוזה אכסדרה דבי רב יש לה פצימין רחבין הרבה עד שנעשה כמו בית ולכן אמרינן דבי רב אנדרונא מעליא הוא אלא אכסדרא רומיתא דאין לה אלא פצימין קטנים שיעור אמה אחת ותניא העולם הזה כמין אכסדרא הוא דומה ומצפון אינו מסוכך פירוש סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כגון שעשה שתי דפנות אחת ברוח מערבית ואחת ברוח דרומית על פתח האכסדרה וסיכך עליהן אם יש לפתח האכסדרה פצימין נחשוב אותן פצימין כדופן שלישי וכשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה פי תקרה יורד וסותם שבראש אכסדרה פי׳ אפחיתא לה דופן אמצעית של אכסדרא. פי׳ סוכה זו בחצר לפני אכסדרא כגון שיש לה שתי דפנות כהלכתן אחת במערב ואחת בדרום ואכסדרה ברוח צפון ויש לאכסדרה זו פצימין ושני לחיין אותן שני לחיין נחשבין כטפח שוחק וכשרה אין לה פצימין אלא פתח אכסדרה פתוח לגמרי אביי אמר כשרה רואין פי תקרה שבראש האילן כאילו הוא יורד על הארץ והוא דופן וכשרה רבא אמר פסולה וכו׳ אפילו נפחת דופן האמצעי תאמר כי הוא מן החשבון וכשרה וכו׳ תרגום המסדרונה אכסדנה. (א״ב: פי׳ בלשון יוני אולם וחדר גדול מוכן להושיב שם כסאות):
ערך פק
פקג(ברכות כט) עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה פי׳ פיקוק זולתי פיקוק דקיימא לן פיקוק סתימה כדגרסינן פקק החלון. ופקפוק פתיח׳ כדגרסי׳ (סוכה יא) מפקפק ונוטל אחד מבינתי׳ וכשכורע אדם וכופף קומתו מתמתחות חוליותיו ונראות כי מתפתחות החוליות מבחוץ מאחוריו ומסתמות מבפנים ודוגמא לדבר קשרי אצבעות:
ערך שר
שרד(בפרק ו׳ דפיאה) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה. (פסחים נז) ואוכלין מתחת הנשירה פי׳ מן הפירות הנופלין מן האילן ומיחו בידם חכמים (סוכה יא) או תחתיה מפני הנשר:
א. [טאנצין, ארום דרעהען, פייערטאג.]
ב. [פארהויז, קאריטאר.]
ג. [העראויסגעהן.]
ד. [אבפאללען.]
כי חגיגה – כל בהמה לרבי יוחנן גדולי קרקע הן שמן הקרקע גדילים וניזונין אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות לאו גידולי קרקע נינהו וגבי מעשר קרינן להו לבהמות גידולי קרקע דאמר קרא (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו׳ מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו׳ ומיהו כיון דלא קמה מילתייהו דרבי יוחנן דהא פרכינן עלה אי מה חגיגה בעלי חיים וכו׳ וילפינן טעמא מגרנך ומיקבך לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פט.) פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ וגמר מלא תחסום שור בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו׳ יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא.
מקיש סוכה לחגיגה – הכא מייתי קרא דחג הסוכות תעשה לך ולעיל (דף ט.) דאסרינן עצי סוכה משום דאיתקש לחגיגה מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים לה׳.
וגידולו מן הארץ – בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) גבי מעשר שני דכתיב ונתתה הכסף בבקר ובצאן חשיב בהמה גידולו מן הארץ אבל בפ׳ השוכר את הפועלים (ב״מ דף פט.) גבי דיש ובפ״ק דקדושין (דף יז.) גבי הענקה לא חשיב בהמה גידולי קרקע דלגבי דבר היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא אלא שהיא גדילה מן הקרקע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חגיגה – בהמה של חגיגה. כל בהמה לר׳ יוחנן גידולי קרקע היא כדאיתא בריש בכל מערבין. ומיהו אע״ג דגידולי קרקע נינהו לא הוו גידולן מן הארץ כדאמרינן בהשוכר את הפועלים מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ וכו׳, דגידולו מן הארץ לא מקרי אלא דבר הצומח מן הארץ יצא החולב וכו׳ כדאיתא התם. והאי דלא אקשי ליה הכי משום דאותביה אפילו למאי דסליק אדעתיה דגידולי קרקע וגידולו מן הארץ חדא מילתא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מקיש סוכה לחגיגה הכא מייתי קרא דחג הסוכות תעשה לך ולעיל דאסרינן עצי סוכה כו׳ עכ״ל אע״ג דמקרא דחג הסוכות תעשה לך נמי דרשינן מיניה לעיל לב״ש דבעינן סוכה לשם חג ולב״ה לעושין סוכה בחש״מ מ״מ היקשא דמה חגיגה כו׳ לא דרשינן לעיל מהאי קרא וק״ל:
כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ יוחנן, אמר קרא [הכתוב]: ״חג הסכת תעשה לך״ (דברים טז, יג), הביטוי ״חג הסוכות״ מקיש (משוה) סוכה לקרבן החג הקרוי חגיגה, מה קרבן חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה (שהרי חי הוא) וגידולו מן הארץ (שעיקר חיותן של הבהמות מאכילת הדברים הגדלים בקרקע) — אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “You shall prepare for you the festival of Sukkot (Deuteronomy 16:13). The expression “festival of Sukkotlikens sukka to the Festival peace-offering [ḥagiga]. Just as the Festival peace-offering is an item not susceptible to ritual impurity, and its growth is from the ground, as animals draw nourishment from vegetation, so too, the roofing of the sukka must be a substance that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה יא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה יא:, ר׳ חננאל סוכה יא:, רי"ף סוכה יא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה יא:, רש"י סוכה יא:, תוספות סוכה יא:, רא"ה סוכה יא:, בית הבחירה למאירי סוכה יא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה יא: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה יא:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה יא:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה יא:, פני יהושע סוכה יא:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה יא: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה יא:, אסופת מאמרים סוכה יא:

Sukkah 11b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 11b, R. Chananel Sukkah 11b, Rif by Bavli Sukkah 11b, Collected from HeArukh Sukkah 11b, Rashi Sukkah 11b, Tosafot Sukkah 11b, Raah Sukkah 11b, Meiri Sukkah 11b, R. Avraham of Montpellier Sukkah 11b, Ritva Sukkah 11b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 11b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 11b, Penei Yehoshua Sukkah 11b, Reshimot Shiurim Sukkah 11b, Steinsaltz Commentary Sukkah 11b, Collected Articles Sukkah 11b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144