×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה נֵימָא כְּוָותֵיהּ קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא כִּי כְּתִיב נִיסּוּךְ יַתִּירָא בְּשִׁשִּׁי הוּא דִּכְתִיב.
The Gemara objects: If Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to this derivation, let him say that it is in accordance with his ruling that one begins mentioning rain from the second day of Sukkot, not the sixth day. The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that when that extra reference to libation is written in the verse, it is with regard to the sixth day that it is written. In other words, it is the plural phrase: “Its libations [unsakheha]” (Numbers 29:31), which appears on the sixth day, that directly indicates that one must perform more than one libation, while the other two superfluous letters merely serve to teach that this second libation must be of water, not wine. Therefore, the additional libation is performed on the sixth day.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי תענית ג ע״א} גמ׳ תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מאי טעמא אמר ר׳ חנינא1 לפי שאינן נעצרין.
1. אמר ר׳ חנינא: חסר בכ״י נ, אשכול.
אי סבר לה כר׳ יהודה – לימא כר״י שיזכיר בשני.
ניסוך יתירא בששי כתיב – כלומר ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר בששי מתחיל להזכיר ואהני מ״ם יו״ד מ״ם מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין.
לכתוב קרא או הסך. וכן בב״ק דף סה ע״א ודף פה ע״ב ובמנחות דף יז ע״ב:
אי סבר לה [אם סבור הוא] ר׳ עקיבא כשיטת ר׳ יהודה בן בתירהנימא כוותיה [שיאמר כמותו] בכל דבר, ואף בכך שמזכיר ביום השני ולא בראשון! ומשיבים: קסבר [סבור] ר׳ עקיבא: כי כתיב [כאשר נאמר] ״ניסוך״ יתירא [יתר]ביום הששי הוא דכתיב [שנאמר], שנאמר ״ונסכיה״ (במדבר כט, לא) בלשון רבים ללמד על שני ניסוכים, ומשום כך יש לעשות את הניסוך הנוסף של המים ביום השישי.
The Gemara objects: If Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to this derivation, let him say that it is in accordance with his ruling that one begins mentioning rain from the second day of Sukkot, not the sixth day. The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that when that extra reference to libation is written in the verse, it is with regard to the sixth day that it is written. In other words, it is the plural phrase: “Its libations [unsakheha]” (Numbers 29:31), which appears on the sixth day, that directly indicates that one must perform more than one libation, while the other two superfluous letters merely serve to teach that this second libation must be of water, not wine. Therefore, the additional libation is performed on the sixth day.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר {במדבר כ״ח:ז׳} בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה׳ בִּשְׁנֵי נִיסּוּכִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶחָד נִיסּוּךְ הַמַּיִם וְאֶחָד נִיסּוּךְ הַיַּיִן אֵימָא תַּרְוַיְיהוּ דְּחַמְרָא אִם כֵּן לִיכְתּוֹב קְרָא אוֹ הַסֵּךְ הַסֵּךְ אוֹ נֶסֶךְ נֶסֶךְ מַאי הַסֵּךְ נֶסֶךְ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חַד דְּמַיָּא וְחַד דְּחַמְרָא.

§ It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: “In the Sanctuary you shall pour out a libation [hassekh nesekh] of strong drink to the Lord” (Numbers 28:7). The Torah states the term for libation twice, which indicates that the verse is speaking of two libations: One is the water libation and the other one is the wine libation. The Gemara asks: Why not say that both libations are of wine? The Gemara answers: If so, let the verse write either hassekh hessekh or nassekh nesekh, with the same prefix each time. What is the meaning of the varied formulation: Hassekh nesekh”? Learn from this that one libation is of water and the other one is of wine.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשני ניסוכין הכתוב מדבר שני ניסוכין על קרבן אחד ונסכיהם משמע ניסוכין הרבה דקרבנות הרבה. סבר לה כר״י דמרבה ניסוך המים אי סבר כר״י [לימא כר״י] שיזכיר בשני. ניסוך יתירה בשני כתיב כלומר ונסכיה דמרבה תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר בששי מתחיל להזכיר ואהני מים דלא מצי למימר תרווייהו דיין:
או הסך הסך או נסך נסך – מדשני קרא בדיבוריה ש״מ תרתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא] אחרת באותו ענין, ר׳ נתן אומר: נאמר: ״בקדש הסך נסך שכר לה׳⁠ ⁠״ (במדבר כח, ז), ושינוי הלשון כאן מלמד כי בשני ניסוכין הכתוב מדבר; אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. ושואלים: אימא תרוייהו דחמרא [אמור כי שניהם של יין]! ומשיבים: אם כן לכתוב קרא [שיכתוב הכתוב] באותו ענין או ״הסך הסך״ או ״נסך נסך״, מאי [מה] הלשון הכפולה והשונה ״הסך נסך״שמעת מינה [לומד אתה מכאן]: חד דמיא וחד דחמרא [אחד של מים ואחד של יין].
§ It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: “In the Sanctuary you shall pour out a libation [hassekh nesekh] of strong drink to the Lord” (Numbers 28:7). The Torah states the term for libation twice, which indicates that the verse is speaking of two libations: One is the water libation and the other one is the wine libation. The Gemara asks: Why not say that both libations are of wine? The Gemara answers: If so, let the verse write either hassekh hessekh or nassekh nesekh, with the same prefix each time. What is the meaning of the varied formulation: Hassekh nesekh”? Learn from this that one libation is of water and the other one is of wine.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא הָא דִּתְנַן אנִיסּוּךְ הַמַּיִם כׇּל ז׳שִׁבְעָה מַנִּי אִי ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֵימָא חַד יוֹמָא אִי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא תְּרֵי יוֹמֵי אִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה ב״בבֶּן בְּתִירָה שִׁיתָּא יוֹמֵי.

The Gemara asks: However, what about that which we learned in a mishna (Sukka 42b): The water libation is performed all seven days of Sukkot. Who is the author of this mishna? If you say it is Rabbi Yehoshua, let us say that this ritual is performed only one day, the Eighth Day of Assembly. If it is Rabbi Akiva, the mishna should state two days, the sixth and the seventh Festival days. If it is Rabbi Yehuda ben Beteira, the mishna should say that the water libation is performed on six days, from the second day of Sukkot onward.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי ר״ע תרי יומי הוו ותו לא דהא אמר ונסכיה דכתיב בששי מרבה ניסוך המים. אי ר׳ יהודה (בן בתירה) שתא הוי ותו לא דהא אמר מ׳י׳ם׳ מים דהיינו בשני מרבה ניסוך המים:
אי ר״ע תרי יומי הוו – ותו לא דהא אמר ונסכיה דהיינו בששי מרבה ניסוך המים.
אי רבי יהודה בן בתירה – דאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי הוו א״כ לא יהיה הניסוך כי אם ששה ימים.
גמרא אי ר׳ יהושע נימא חד יומא כו׳ וההוא חד יומא ע״כ הוא שמיני עצרת דלר״י דברייתא נמי דאמר משעת הנחתו הוא ערבית דשמיני עצרת כמ״ש התוס׳ לעיל וכפרש״י לקמן וק״ל:
בפרש״י בד״ה אי ר׳ עקיבא וכו׳ דהא אמר ונסכיה דהיינו בו׳ מרבה ניסוך המים והס״ד ואח״כ מ״ה וסבר לה כו׳ לר״י דאמר בשני מתחילין כו׳ כל ז׳ דאפיק ראשון כו׳ הד״א ובד״ה אלא רבי יהושע כו׳ לא הוה אלא ששה ימים דאיהו לא מפיק כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אלא הא דתנן [זו ששנינו במשנה] ניסוך המים נעשה כל שבעה ימים של חג הסוכות, מני [שיטת מי היא]? אי [אם] כשיטת ר׳ יהושע — נימא חד יומא [שיאמר יום אחד] בלבד, אי [אם] כשיטת ר׳ עקיבאתרי יומי [שני ימים] שישי ושביעי, אי [אם] כדעת ר׳ יהודה בן בתירה — שיתא יומי [שישה ימים] מהיום השני והלאה!
The Gemara asks: However, what about that which we learned in a mishna (Sukka 42b): The water libation is performed all seven days of Sukkot. Who is the author of this mishna? If you say it is Rabbi Yehoshua, let us say that this ritual is performed only one day, the Eighth Day of Assembly. If it is Rabbi Akiva, the mishna should state two days, the sixth and the seventh Festival days. If it is Rabbi Yehuda ben Beteira, the mishna should say that the water libation is performed on six days, from the second day of Sukkot onward.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְעוֹלָם ר׳רַבִּי יְהוּדָה ב״בבֶּן בְּתִירָה הִיא וס״לוּסְבִירָא לֵיהּ כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דמתני׳דְּמַתְנִיתִין דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּלּוֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כׇּל שְׁמוֹנָה וּמַפֵּיק רִאשׁוֹן וּמְעַיֵּיל שְׁמִינִי.

The Gemara answers: Actually, the ruling of the mishna is that of Rabbi Yehuda ben Beteira, and he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as stated in a mishna. As we learned in a mishna (Sukka 47a) that Rabbi Yehuda says: He would pour with a utensil that held a log of water all eight days of Sukkot, which includes the Eighth Day of Assembly. And Rabbi Yehuda ben Beteira removes the first day from this obligation and includes the eighth, which results in seven days of water libations.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וסבר לה כר׳ יהודה דמתניתין דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה ולא אמר דסבר כוותיה במה דאמר מנסך כל שמונה אלא במה דאמר בשמיני מנסך וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לר׳ יהודה [ב״ב] דאמר בשני מתחיל לנסך ניסוך המים כל שבעה דאפיק ראשון ועייל שמיני:
משיב בעל התלמוד מי מצי אמר ר׳ יהודה דבשמיני מנסך מ״ש דקאמר דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא בשני רמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים:
וסבר לה כר׳ יהודה דמתניתין – דאמר בלוג הוה מנסך כל שמנה לא סבר כוותיה במה דאמר כל שמונה מנסך אלא במה דאמר בשמיני מנסך וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי יהודה [ב״ב] דאמר בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה.
דמפיק ראשון ומעייל שמיני – משיב בעל הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לעולם תפרש כי שיטת ר׳ יהודה בן בתירה היא, וסבירא ליה [וסבור הוא] כשיטת ר׳ יהודה דמתניתין [של המשנה]. דתנן [ששנינו במשנה] (סוכה מח,ב) ר׳ יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה, לא רק בחג הסוכות, אלא גם בשמיני עצרת. ואילו ר׳ יהודה בן בתירה מפיק [מוציא] את היום הראשון שבו לא היה מנסך ומעייל [ומכניס] את היום השמיני שבו הוא מנסך, ואם כן שבעה ימים הם לניסוך המים.
The Gemara answers: Actually, the ruling of the mishna is that of Rabbi Yehuda ben Beteira, and he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as stated in a mishna. As we learned in a mishna (Sukka 47a) that Rabbi Yehuda says: He would pour with a utensil that held a log of water all eight days of Sukkot, which includes the Eighth Day of Assembly. And Rabbi Yehuda ben Beteira removes the first day from this obligation and includes the eighth, which results in seven days of water libations.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמַאי שְׁנָא רִאשׁוֹן דְּלָא דְּכִי רְמִיזִי מַיִם בְּשֵׁנִי הוּא דִּרְמִיזִי שְׁמִינִי נָמֵי כִּי רְמִיזִי מַיִם בִּשְׁבִיעִי הוּא דִּרְמִיזִי.

The Gemara asks: And what is different about the first day, that the water libation is not performed on that day, according to the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira? Is the reason that when the Torah alludes to water, it is on the second day that it alludes to this libation? If so, one should not bring the libation on the eighth day either, because when the Torah alludes to water for the last time, it is on the seventh day that it alludes to it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך ביה מיא שביעי אמר רחמנא דמים כתיב בשביעי ולא בשמיני אלא ר׳ יהושע היא דאמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי מזכיר ואעפ״כ סבר דניסוך המים כל שבעה דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל ז׳ ודאי כר״א אתי אלא להכי לא מוקים לה כר׳ אליעזר דהוא לא בעי אי ר׳ אליעזר [היא] דודאי כר״א אתי שפיר:
מאי שנא – דקאמר דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך הא שביעי אמר רחמנא דמ״ם יו״ד מ״ם מים כתיב בשביעי דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב כמשפטם ולא בשמיני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] היום הראשון שלא מנסכים בו, דכי רמיזי מיא [שכאשר רמוזים מים] ביום השני הוא דרמיזי [שרמוזים], אם כן שמיני נמי [גם כן] אין סיבה לנסך, שהרי כי רמיזי [כאשר רמוזים] מים, ביום השביעי הוא דרמיזי [שרמוזים] אבל לא בשמיני, ואף בשמיני אינו בכלל זה!
The Gemara asks: And what is different about the first day, that the water libation is not performed on that day, according to the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira? Is the reason that when the Torah alludes to water, it is on the second day that it alludes to this libation? If so, one should not bring the libation on the eighth day either, because when the Torah alludes to water for the last time, it is on the seventh day that it alludes to it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם כׇּל שִׁבְעָה הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ.

Rather, the Gemara retracts from the previous explanation in favor of the claim that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And Rabbi Yehoshua maintains that this ruling that the water libation is performed all seven days of Sukkot is a halakha transmitted to Moses from Sinai, learned through tradition. In other words, this obligation is not based upon a textual source.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי ר׳ יהושע חדא יומא ותו לא דאמר משעת הנחתו בשביעי מזכיר וה״ה דמתחיל לנסך:
אלא ר׳ יהושע היא – דאמר משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר ואעפ״כ סבר דניסוך המים כל שבעה דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה ודאי כר״א אתי שפיר אבל כרבי יהודה בן בתירה וכר״ע לא מיתוקמא אלא להכי לא מוקי לה כר׳ אליעזר דהא לא מיבעי אי ר׳ אליעזר סבירא ליה הכי דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר והא דקא מוקים כר׳ יהושע רבותא קמשמע לן אבל כר״י בן בתירה וכר״ע לא מיתוקמא דרבי יהודה יליף מונאמר בשני ונסכיהם כו׳ אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ו׳ ימים דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה ורבי עקיבא יליף מנסכיה שנאמר בששי אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי אבל כרבי יהושע מיתוקמא לפיכך אין מזכירין אלא ביו״ט האחרון דגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך המים הוי כל שבעה דגמרא גמיר לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, יש לחזור בנו ממה שפירשנו ויש לומר כי משנתנו כדעת ר׳ יהושע היא, אלא שלדעתו ניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה [מהלכה למשה מסיני לומדים אותה] שמסורת שבעל⁠־פה היא ואינה נסמכת על המקראות,
Rather, the Gemara retracts from the previous explanation in favor of the claim that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And Rabbi Yehoshua maintains that this ruling that the water libation is performed all seven days of Sukkot is a halakha transmitted to Moses from Sinai, learned through tradition. In other words, this obligation is not based upon a textual source.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּאָמַר ר׳רַבִּי אַמֵּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן בעֶשֶׂר נְטִיעוֹת געֲרָבָה דוְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.:

As Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Neḥunya of the valley of Beit Ḥortan: The halakha of ten saplings, that if there are ten saplings that require water planted in an area of a beit se’a, 2,500 square cubits, it is permitted to plow the entire field in the summer preceding the Sabbatical Year despite the fact that it is prohibited to plow other fields starting from the preceding Shavuot; the practice of walking around the altar with a willow and adorning the altar with it on Sukkot and taking it on the last day of Sukkot; and the obligation of the water libation; each of these three is a halakha transmitted to Moses from Sinai.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל השדה כולה בשבילן ערב שביעית עד ר״ה אע״ג דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית שלשים יום זה חורשין דהואיל דילדות הן אם אין חורשין סביבן מפסידין:
וניסוך המים כל שבעה:
עשר נטיעות – המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ר״ה אע״ג דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית ל׳ יום זה חורשין דהואיל אם אין חורשין סביבן מפסידין.
וניסוך המים – כל שבעה.
עשר נטיעות – פירש״י נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן דכל נטיעה יונקת ודווקא מבית סאה היה צריך להם יכול לחרוש עד ר״ה של שביעית דהוו שפיר אוקומי אילנא שרי אבל יותר מבית סאה אינו חורש אלא כדי צורכן דהואיל ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות מיכן למה קיימי וליעקר קיימי ודוקא נטיעות אמר דחורשין בשבילן עד ראש השנה אבל אילנות אסור דאורייתא כל אלול ומדרבנן פסח ועצרת תקון בשדה הלבן עד פסח מותר אבל מפסח ולהלן אסור ושדה אילן עד עצרת מותר מכאן ואילך אסור.
ערבה – שמקיפין את המזבח וניסוך המים הלכה למשה מסיני כולהו.
תוס׳ בד״ה עשר נטיעות כו׳ כדי צורכן כו׳ ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות כו׳ כל אלול ומדרבנן פסח כו׳ ובד״ה ויאמר אליהו כו׳ נקרא מתושבי גלעד כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאמר ר׳ אמי אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ נחוניא איש בקעת בית חורתן: דין עשר נטיעות שאם היו עשרה עצים צעירים (נטיעות) הזקוקים למים בתוך שטח של בית סאה, מותר לחרוש בגללם את כל השדה עד שנת השביעית (אף שאסור לחרוש שדות אחרים משלושים יום לפני השביעית) וכן המצוה של הקפת המזבח ונטילת ערבה בהושענא רבא, ודיני ניסוך המים — כולם הלכה למשה מסיני.
As Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Neḥunya of the valley of Beit Ḥortan: The halakha of ten saplings, that if there are ten saplings that require water planted in an area of a beit se’a, 2,500 square cubits, it is permitted to plow the entire field in the summer preceding the Sabbatical Year despite the fact that it is prohibited to plow other fields starting from the preceding Shavuot; the practice of walking around the altar with a willow and adorning the altar with it on Sukkot and taking it on the last day of Sukkot; and the obligation of the water libation; each of these three is a halakha transmitted to Moses from Sinai.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.:

It is stated in the same baraita cited previously that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Yehoshua: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the last prayer leader of the additional prayer mentions rain, whereas the first prayer leader for the morning prayer does not mention rain. Conversely, on the first Festival day of Passover, the first prayer leader mentions rain, while the last prayer leader does not mention rain.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״י משום ר׳ יהושע יו״ט האחרון של חג וכו׳ הי רבי יהושע אילימא ר׳ יהושע דמתניתין דאמר ביו״ט האחרון הוא מזכי׳ (מיו״ט האחרון מזכיר) דראשון נמי המתפלל יוצר אור מזכיר ואלו הכא תני הראשון אינו מזכיר האמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי והכא קתני יו״ט האחרון דהיינו בשמיני. ותו הא דתניא במכילתא אחריתי ר׳ יהודה [אומר] משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביו״ט האחרון [אחרון] מזכיר ראשון אינו מזכיר:
ר׳ יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה בי״ט האחרון של חג כו׳ – כעין אמר מר הוא כלומר אמרינן לעיל ר׳ יהודה אומר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א באותה ברייתא שנינו: ר׳ יהודה אומר משום ר׳ יהושע: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון המתפלל מוסף מזכיר גשמים, הראשון אינו מזכיר. המתפלל ביום טוב הראשון של פסח שהוא סוף זמן תפילת הגשם הראשון בשחרית מזכיר את הגשם, האחרון אינו מזכיר.
It is stated in the same baraita cited previously that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Yehoshua: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the last prayer leader of the additional prayer mentions rain, whereas the first prayer leader for the morning prayer does not mention rain. Conversely, on the first Festival day of Passover, the first prayer leader mentions rain, while the last prayer leader does not mention rain.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִילֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּמַתְנִיתִין הָא אָמַר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הוּא מַזְכִּיר.

The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehuda referring? If we say that he is referring to the statement of Rabbi Yehoshua cited in the mishna, this cannot be the case, as Rabbi Yehoshua in our mishna said that one begins to mention rain on the last Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly. This indicates that one starts to mention rain from the beginning of the day, i.e., the evening prayer service.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתני׳ מיו״ט האחרון הוא מזכיר – דראשון נמי המתפלל תפלת יוצר מזכיר ואילו הכא תני הראשון אינו מזכיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: הי [איזה] ר׳ יהושע, כלומר, היכן אמר רבי יהושע דבר זה? אילימא [אם תאמר] ר׳ יהושע דמתניתין [של משנתנו], הא [הרי] אמר ר׳ יהושע במשנתנו שביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר, ומשמע שמזכיר מתחילת היום, מתפילת ערבית והלאה.
The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehuda referring? If we say that he is referring to the statement of Rabbi Yehoshua cited in the mishna, this cannot be the case, as Rabbi Yehoshua in our mishna said that one begins to mention rain on the last Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly. This indicates that one starts to mention rain from the beginning of the day, i.e., the evening prayer service.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּבָרַיְיתָא הָאָמַר מִשְּׁעַת הַנָּחָתוֹ.

Rather, you will say that Rabbi Yehuda is referring to the opinion of Rabbi Yehoshua, cited in the baraita. However, this too is untenable, as didn’t Rabbi Yehoshua say there that one begins to mention rain from the time one puts down the lulav, i.e., from the end of the seventh day of Sukkot? This statement also indicates that one begins to mention rain from the evening service of the Eighth Day of Assembly.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האמר משעת הנחתו – דהיינו בשביעי והכא קתני יו״ט האחרון של חג דהיינו בשמיני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא תאמר שהוא סומך על שיטת ר׳ יהושע הנזכרת בברייתא, הא [הרי] אמר שם שמתחילים להזכיר משעת הנחתו של הלולב, וכיון שהנחתו בסוף היום השביעי של חג הסוכות משמע שמזכירים מליל של שמיני עצרת והלאה.
Rather, you will say that Rabbi Yehuda is referring to the opinion of Rabbi Yehoshua, cited in the baraita. However, this too is untenable, as didn’t Rabbi Yehoshua say there that one begins to mention rain from the time one puts down the lulav, i.e., from the end of the seventh day of Sukkot? This statement also indicates that one begins to mention rain from the evening service of the Eighth Day of Assembly.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְתוּ הָא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם בֶּן בְּתִירָה הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר הֵי בֶּן בְּתִירָה אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה הָא אָמַר בַּשֵּׁנִי בֶּחָג הוּא מַזְכִּיר.

The Gemara asks another question: And, furthermore, that which is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of ben Beteira: With regard to the one who passes before the ark on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the last prayer leader mentions rain. To which of the halakhot of ben Beteira is Rabbi Yehuda referring here? If we say he is referring to the ruling of Rabbi Yehuda ben Beteira, this cannot be the case, as he said that one begins to mention rain on the second day of Sukkot.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותו הא דתניא – במכילתא אחריתי ר׳ יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה בי״ט אחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותו [ועוד], הא דתניא [זו ששנינו בברייתא], שר׳ יהודה אומר משום בן בתירה: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר, הי [איזה] בן בתירה הוא? אילימא [אם תאמר] שר׳ יהודה בן בתירה הוא — הא [הרי] הוא עצמו אמר כי בשני בחג הוא מזכיר!
The Gemara asks another question: And, furthermore, that which is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of ben Beteira: With regard to the one who passes before the ark on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the last prayer leader mentions rain. To which of the halakhot of ben Beteira is Rabbi Yehuda referring here? If we say he is referring to the ruling of Rabbi Yehuda ben Beteira, this cannot be the case, as he said that one begins to mention rain on the second day of Sukkot.
רי״ףמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תְּהֵא בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתִירָה זִמְנִין דְּקָרֵי לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ וְזִימְנִין דְּקָרֵי לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ דְּאַבָּא וְהָא מִקַּמֵּי דְּלִיסְמְכוּהוּ וְהָא לְבָתַר דְּלִיסְמְכוּהוּ.

Rav Naḥman Bar Yitzḥak said: Let the ben Beteira mentioned by Rabbi Yehuda in the baraita be understood as a reference to Rabbi Yehoshua ben Beteira, and this will resolve all the above difficulties. At times, Rabbi Yehuda calls him by his name, Rabbi Yehoshua, despite the fact that the name Rabbi Yehoshua generally refers to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya. At other times, Rabbi Yehuda calls him by his father’s name, e.g., in the second baraita, when the ruling is attributed to ben Beteira. And the Gemara explains the reason for the different names: This baraita, where he is called by his father’s name, was written before he was ordained, and this baraita, where he is called simply Rabbi Yehoshua, was from after he was ordained.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב נחמן בר יצחק תהא תרווייהו הא דבעית הי ר׳ יהושע והא דבעית הי בן בתירה ר׳ יהושע בן בתירה. זימנין קרי ליה בשמיה דאבוה [ר״ל בן בתירה] וזימנין קרי ליה בשמיה דידיה ר׳ יהושע. מקמי דליסמכיה לא הוי חשוב וקרי ליה משמיה דאבוה:
(אלא) אמר רב נחמן בר יצחק תהא – תרוייהו הא דבעית הי ר׳ יהושע והא דבעית הי בן בתירה ר׳ יהושע בן בתירה היא דהאי דקאמר ר׳ יהודה לעיל משום ר׳ יהושע והדר קאמר משום בן בתירה תהא תרוייהו ר׳ יהושע בן בתירה ולא קשיא זמנין קרו ליה בשמיה דאבוה בן בתירה וזמנין דקרו ליה בשמיה דידיה ר׳ יהושע.
מקמי דליסמכוהו – לא הוה חשוב וקרו ליה בשמיה דאבוה והאי דקרו ליה בשמיה דנפשיה ר׳ יהושע היינו לבתר דסמכוהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב נחמן בר יצחק: תהא (תתפרש) הסוגיה שכאן מדובר בר׳ יהושע בן בתירה, שבשמו מסר רבי יהודה את ההלכה, ועל ידי כך נתרץ את שתי השאלות כאחת זמנין דקרי ליה בשמיה [פעמים שקורא אותו בשמו] רבי יהושע (ואינו רבי יהושע סתם, שהוא רבי יהושע בן חנניא) ובשמו אמר רבי יהודה, וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא [ופעמים שקורא אותו בשמו של אביו], בן בתירא, והוא הוא התנא שבשמו מסר רבי יהודה את הברייתא השניה. ומסבירים מה הטעם בשינוי השם: והא [וזה] שקראו אותו בשם אביו, בן בתירה, היה זה מקמי דליסמכוהו [לפני שסמכוהו] בתואר רבי, והא [וזה] שקראוהו ר׳ יהושע, היה זה לבתר דליסמכוהו [אחרי שסמכוהו].
Rav Naḥman Bar Yitzḥak said: Let the ben Beteira mentioned by Rabbi Yehuda in the baraita be understood as a reference to Rabbi Yehoshua ben Beteira, and this will resolve all the above difficulties. At times, Rabbi Yehuda calls him by his name, Rabbi Yehoshua, despite the fact that the name Rabbi Yehoshua generally refers to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya. At other times, Rabbi Yehuda calls him by his father’s name, e.g., in the second baraita, when the ruling is attributed to ben Beteira. And the Gemara explains the reason for the different names: This baraita, where he is called by his father’s name, was written before he was ordained, and this baraita, where he is called simply Rabbi Yehoshua, was from after he was ordained.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) התְּנָא בַּטַּל וּבָרוּחוֹת לֹא חִיְּיבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר מַזְכִּיר מ״טמַאי טַעְמָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא לְפִי שֶׁאֵין נֶעֱצָרִין.

§ It is taught in another baraita: With regard to dew and with regard to wind, the Sages did not obligate one to mention them by reciting: He makes the wind blow and the dew fall, in the second blessing of the Amida, but if one seeks to mention them, he may mention them. The Gemara asks: What is the reason that this recitation is optional? Rabbi Ḥanina said: Because winds and dew are consistent and not withheld, since the world could not exist without them, their mention is optional.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר שאינן נעצרין כמו המטר דכתיב חי י״י אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בטל וברוחות לא חייבו – משיב הרוח ומוריד הטל:
מ״ט לא חייבו חכמים להזכיר דלא מיעצרי כלומר שמעולם ירד טל ומנשב רוח ולא צריכי (שאין ברכה מ״ט דלא מיעצר כלומר שלעולם יורד ואין בו) ברכה:
בטל וברוחות – משיב הרוח ומוריד הטל לא חייבוהו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים.
לפי שאינן נעצרין – שאלמלא הן אין העולם מתקיים והאי דאמרינן בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם לאו משום חיוב אלא חוק גשם הוא מזכיר דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך זיקא דבתר מיטרא כמיטרא.
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, לומרא משיב הרוח ומוריד הטל, מ״ט לפי שאין נעצרין.
א. וכן רש״י.
בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר – משיב הרוח ומוריד הטל כו׳ לפיכך אין קפידא לומר מוריד הטל אפילו בימות החמה אך שלא יאמר מוריד הגשם והכי הלכתא ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם מוריד הגשם ודילג משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין.
גמר׳ בטל ורוחות. משיב הרוח ומוריד הטל לא חייבו חכמים להזכיר אפי׳ בימות הגשמים1.
לפי שאינן נעצרין. שאלמלא הם אין העולם מתקיים והא דא׳ משיב הרוח ומוריד הגשם לאו משו׳ חיוב׳ הוא מזכיר הרוח אלא2 חובת גשם הוא מזכיר3.
ובג⁠[מ]׳ מפר׳ מנלן דטל לא מיעצר דכתי׳ ויאמ׳ אליהו התישבי אל אחאב חי ה׳ אלקי [ישראל] אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כ״א לפי דברי וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואילו טל לא קאמ׳ למימרא דלא מיעצר וכשנשבע אליהו על טל דברכה נשבע. ורחות דלא מיעצרי יליף דכתי׳ כי כארבע רוחות השמי׳ פ⁠(י)⁠רשתי אתכ׳ נאו׳ ה׳ וה״ק כשם שאי איפשר לעולם בלא ד׳ רוחות כך אי איפשר לעולם בלא ישראל.
1. כ״פ רש״י ד״ה בטל.
2. בפירש״י אלא חוק הגשם.
3. כעי״ז פרש״י ד״ה לפי שאינן.
תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר עיקר הפי׳ לא חייבו חכמים להזכיר טל ורוחות בשום זמן ואפי׳ בזמן שרגילין להזכיר כגון טל בימות החמה ורוחות בימות הגשמים ואם בא להזכיר אפילו בזמן שאין רגילין בו כגון טל בימות הגשמים ורוחות בימות החמה מזכיר והכי מוכח מדרבי חנינא דבסמוך. והא ודאי לפי שאין בהזכרת הטל חיוב אף בימות החמה לא הוזכר במשנתינו בשום מקום וכדברי רבי יהודה שלפנינו מוכיח כן שנינו וביום טוב הראשון של פסח מזכיר הראשון והאחרון אינו מזכיר כלומר הראשון מזכיר גשם והאחרון אינו מזכיר גשם ולא קתני שיזכיר טל ואלו היה לו בחיוב היה לו לשנו׳ כמו ששנה בריש׳ האחרון מזכיר טל הראשון אינו מזכיר אלא ודאי שאין חיוב בדבר אלא שלא יזכיר גשם ואם רצה להזכיר טל מזכיר הכל ברשותו וכן לענין השאלה לא שנינו בו שום חיוב וכשאמרו כן לא חייבו חכמים להזכיר ה״ה לשאול ומשום דאיירי׳ במתני׳ בהזכרה וגם א״א לשאלה בלא רצוי הזכרה נקט הזכרה וכיון דליכא הזכרה פשי׳ דליכ׳ חיוב שאלה ואמרי׳ מ״ט אמר ר׳ חנינא לפי שאין נעצרים ושאלתנו על רוח מצוי׳ ועליה השיבו שאינה נעצרת דאילו רוח שאינה מצויה נעצרת היא ושמה מוכיח עליה וטל ג״כ אינו נעצר ומאי דכתיב באליהו חי י״י אם יהיה טל היינו טל של ברכה שהוא נעצר וטעמ׳ דידן היינו לטל בעלמא ואכולה מלת׳ יהבי׳ טעמא דכיון שאינן נעצרין ואינן בגבורה אין ראוי לתקן בהן חיוב הזכרה ומינה נמי שאם מזכירו אף בזמן שאין רגילין בו דלית לן בה. דהא זמנן הוא בכל שעה ואיכא למידק כיון דאיכ׳ טל ברכה שהוא נעצר למה לא חייבו בו שהרי צריך הוא לעולם צורך גדול ועוד למה לא חייבו ברוחות מפני רוח שאינה מצויה שהיא נעצרת בשלמא משום רוח שאינה מצויה דחזיא לבי דרי אינו בדין לקבוע בו חובה כיון דאפשרי בר מינה בנפוותא כדאיתא בש״ס. אבל עדיין יש בה שתי תועלות גדולות שא״א להם בידי אדם הא׳ להביא הגשמי׳ וכדאמרי׳ במכלתי׳ אמר משיב הרוח נשב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מטרא גם הדבר ידוע למין ומבורר מצד הטבע והשניה ידועה גם כן מצד הטבע שהיא מועילה לגדל הדשאים והצמחים וכעניין שאמרו בירושלמי דמסכת ר״ה הרי שלא היו ישראל כשרים בר״ה ונגזרו עליהם גשמים מועטין וחזרו בתשובה להוסיף עליהם א״א שכבר נגזרה גזרה אלא מה הקב״ה עוש׳ מורידין בזמנן ומשיב עליהם טללים ורוחות שתהנה הארץ מהם. וא״כ למה לא חייבו להזכיר ולשאול ברוחות בימות הגשמים שהם צריכי׳ להביא גשמים ואם לגדל הצמחים והזרעים וי״ל שלא רצו לחייב הזכרה. אלא בדבר ההכרח. שא״א זולתו אבל הרוחות האלו כל היכא דאיכ׳ גשמים כראוי אין צריך אליהם ואין לנו לחייב אלא בגש׳ שהוא עיקר הדבר בין שיבא ע״י רוחות או זולתם ואם ירדו גשמים כראוי אין אנו צריכין לרוחות לגדל דשאים וצמחים ולא שאלו בש״ס אלא על טל ורוח מצויה שהם צריכין לעולם צורך גדול ואין קיום לעולם זולתם והיה בראוי להזכירו ועל זה השיבו שאעפ״כ כיון שאינו נעצרין לא חייבו בו הזכרה שאינו באי׳ בגבורה אבל על הרוחו׳ שאינו מצויות שאפש׳ זולתם לא עלה על לב דעת לשאול עליו למה לא חייבו להזכירו. ולענין טל של ברכה שהוא נעצר כיון שאין שנוי בגופו בטל של ברכ׳ ושאינו טל ברכה מין אחר הוא אלא שברכ׳ י״י תבלין להשבחו ואין הגבורה נכרת כדאיתא בש״ס. וגופו של טל אינו נעצר לא חייבו להזכירו. זו היא שורת הדין אבל העולם נהגו לפי מה שצריך כי לפי שרוח שאינה מצויה מועילה בימות הגשמים לב׳ ענינים שאמרנו אומרים משיב הרוח בימות הגשמים אבל לא בימות החמה מכיון דלא חזיא אלא לבצרי דאפשר זולתה ע״י אדם ולעניין הטל נהגו בו בימות החמה שצריך יותר לעולם וכיון שאין בו הזכרת גשם לא רצו שתהא ברכה זו פגומה לגמרי מהזכרה וקבעו בו הזכרת טל ובשאלת הטל נהגו לעולם ובלבד בטל של ברכה שהוא נעצר שאומרי׳ בימות החמ׳ ותן טל לברכה ובימו׳ הגשמים ותן טל ומטר לברכה אעפ״כ אם לא הזכיר ולא שאל אין בכך כלום וכבר כתבתי במסכת ברכות שברכת השני׳ שוה היא בימו׳ החמה ובימו׳ הגשמים ולא חלק בה התלמוד לעולם אלא אימתי יזכיר בה שאלה כדאמר ושאלה בברכת השנים דאלמא בר מהאי שאלה דגשם איתיה לברכת השנים בדוכתה לזמן שאין שאלה וכן בדין שהרי בימות החמה צריכין אנו להתפלל על ברכ׳ הארץ ופירותיה כמו בימו׳ הגשמים או יותר אבל בארצות הללו נהגו להחליף הברכ׳ בין ימות החמ׳ לימות הגשמים ואין לנו סמך למנהגם. עיקר השאלה הוא לומר ותן טל ומטר לברכה. ויש שואלים למה לא נהגו להזכיר בעבים כלום שאף הם אמרו שלא חייבו חכמים להזכיר בעבים כלו׳ ואם בא להזכי׳ מזכי׳ וצריכין הם לעול׳ כמו שאמרנו שניו׳ למט׳ עבי׳ והיינו עיבא דבתר מטרא והתשובה על זה שאין צורך העבי׳ בכל שעה שהרי ברבוי הגשמי׳ אין העבים צריכי׳ ולא ראויים כמו שאמרו שמשא דבתר מטרא כמטרא וזהו בימות החורף והקור ואמרו זיקא דבתר מטרא כמטרא אינו אלא כשהגשמי׳ מועטי׳ לעבים להעמיד הלחות. ולמה לנו לפתוח פינו לשטן שנהיה צריכי׳ לעבים מפני מיעוט הגשמים כל עיקר לא הוזכרנו רוחות להשלים מיעוט הגשמי׳ אלא להביא את הגשמים ולפי׳ הקדמנוהו לגשמים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם זה נ״ל טעם נכון ונתבררו בע״ה יתברך דברים שנתקשו לרבים בענינים אלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנא [שנה] החכם: בטל וברוחות, לא חייבו חכמים להזכיר או להתפלל ״מוריד הטל ומשיב הרוח״ ואם בא להזכיר — מזכיר. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הלכה זו? אמר ר׳ חנינא: לפי שאין נעצרין ותמיד הם מצויים, ולכן אין סיבה להזכירם.
§ It is taught in another baraita: With regard to dew and with regard to wind, the Sages did not obligate one to mention them by reciting: He makes the wind blow and the dew fall, in the second blessing of the Amida, but if one seeks to mention them, he may mention them. The Gemara asks: What is the reason that this recitation is optional? Rabbi Ḥanina said: Because winds and dew are consistent and not withheld, since the world could not exist without them, their mention is optional.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְטַל מְנָלַן דְּלָא מִיעֲצַר דִּכְתִיב {מלכים א י״ז:י״א} וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי וּכְתִיב {מלכים א י״ח:א׳} לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְאִילּוּ טַל לָא קָאָמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם

The Gemara explains: And dew, from where do we derive that it is not withheld? As it is written: “And Elijah the Tishbite, who was of the settlers of Gilead, said to Ahab: As the Lord, the God of Israel, lives, before whom I stand, there shall be no dew or rain in these years but according to my word” (I Kings 17:1), and it is written: “Go, show yourself before Ahab, and I will send rain upon the land” (I Kings 18:1). God stated that He will resume rainfall, whereas He did not say to Elijah that He will restore dew. What is the reason? Because dew
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ואלו טל לא אדכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו טל לא קאמר – ואתנה טל ומטר אלא מטר בלבד.
ואילו טל לא מיעצר – ומ״ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע״כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש״י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש״י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש״י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף.
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד – לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר״י טרוט״י משם הר״י בה״ר יצחק ממלאון.
ואילו טל לא מיעצר – ומ״ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע״כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש״י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש״י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש״י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף.
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד וגו׳. כתבו התוספות לכך נקרא מתושבי גלעד לפי כו׳ ע״ש ונראה דמטעם זה נמי קראוהו בכמה כתובים תשבי ע״ש תושב אבל רש״י פי׳ בספר מלכים תשבי ע״ש מקומו ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: וטל מנלן דלא מיעצר [מנין לנו שאיננו נעצר]דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה׳ אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי״ (מלכים א׳ יז, א), וכתיב [ונאמר]: ״לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה״ (מלכים א׳ יח, א), ואילו טל לא קאמר ליה [אמר לו] שיחזיר, מאי טעמא [מה טעם] הדבר — משום
The Gemara explains: And dew, from where do we derive that it is not withheld? As it is written: “And Elijah the Tishbite, who was of the settlers of Gilead, said to Ahab: As the Lord, the God of Israel, lives, before whom I stand, there shall be no dew or rain in these years but according to my word” (I Kings 17:1), and it is written: “Go, show yourself before Ahab, and I will send rain upon the land” (I Kings 18:1). God stated that He will resume rainfall, whereas He did not say to Elijah that He will restore dew. What is the reason? Because dew
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית ג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית ג., ר׳ חננאל תענית ג., רי"ף תענית ג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית ג., מיוחס לרש"י תענית ג., ראב"ן תענית ג. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות תענית ג., ר׳ יהודה אלמדארי תענית ג. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ריטב"א תענית ג., מהרש"א חידושי הלכות תענית ג., מהרש"א חידושי אגדות תענית ג., גליון הש"ס לרע"א תענית ג., פירוש הרב שטיינזלץ תענית ג., אסופת מאמרים תענית ג.

Taanit 3a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 3a, R. Chananel Taanit 3a, Rif by Bavli Taanit 3a, Attributed to R. Gershom Taanit 3a, Attributed to Rashi Taanit 3a, Raavan Taanit 3a, Tosafot Taanit 3a, R. Yehuda Almadari Taanit 3a, Ritva Taanit 3a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 3a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 3a, Gilyon HaShas Taanit 3a, Steinsaltz Commentary Taanit 3a, Collected Articles Taanit 3a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144