×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בָּבוּאָה לְבָבוּאָה דְבָבוּאָה נִידַּע דְּאָתֵי לְבֵיתֵיהּ וְלָאו מִילְּתָא הִיא דִּילְמָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ וּמִתְּרַע מַזָּלֵיהּ.
the reflection [bavua] of a reflection of his reflection he shall know that he will return and come to his home. The Sages say about this: And this is nothing, i.e., one should not practice these divinations, as perhaps he will become despondent if he does not see the positive sign and his fortune will turn bad, and this itself will result in his failure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
1 ולאו מילתא היא. דדילמא לא חזי ואפילו הכי ליהדר לישלם ודילמא חלשא דעתיה ולא חזא ושמא כיון דקפיד וחליש דעתיה בחנם דילמא ליתרע מזליה:
1. ע״כ שייך לדף ה ע״ב
בבואה לבבואה – צל לצלו.
ולאו מילתא היא – דלא ליעביד איניש הכי דלמא הוי סימנא בישא ומצער נפשיה ומיתרע מזליה.
בבואה (צל) לבבואה של בבואה שלו, נידע דאתי לביתיה [ידע שיבוא לביתו]. ומעירים: ולאו מילתא היא [ולא דבר הוא], ואין לעשות כן, דילמא חלשא דעתיה [שמא תחלש דעתו] אם לא יראה את הסימן, ומתרע מזליה [ויורע מזלו].
the reflection [bavua] of a reflection of his reflection he shall know that he will return and come to his home. The Sages say about this: And this is nothing, i.e., one should not practice these divinations, as perhaps he will become despondent if he does not see the positive sign and his fortune will turn bad, and this itself will result in his failure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר אַבָּיֵי הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סִימָנָא מִילְּתָא הִיא איְהֵא רְגִיל אִינִישׁ לְמֵיכַל רֵישׁ שַׁתָּא קָרָא וְרוּבְּיָא כַּרָּתֵי סִילְקָא וְתַמְרֵי.

Abaye said: Now that you have said that a sign is a substantial matter, a person should be accustomed to eat, at the start of the year, gourd, fenugreek, leeks, beets, and dates, as each of these grow and multiply quickly, which is a good omen for the deeds of the upcoming year.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורוביא – תלתן דכל אלו גדלין הן מהרה כלומר כן יגדלו נכסיו:
ערך רוביא
רוביאא(חולין נב.) כל מיני קטניותא אין בהם משום רסוקי איברים לבר מן רוביא (כריתות ו. הוריות יב.) למחזי ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי פי׳ רש״י תלתן ולא נהירא לי כי תלתן נקרא בל׳ תלמוד שבלוליתא ולפי דעת רש״י יש לגרוס למיחזי בריש שתא ולא למיכל בריש שתא כמו שכתוב במקצת נוסח׳ כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק:
א. [ריאבען.]
קרא – דלעת.
רוביא – תלתן. והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי.
אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא [עכשיו שאתה אומר שסימן שעושים דבר של ממש הוא], יהא רגיל איניש [אדם] למיכל ריש שתא [לאכול בראש השנה] קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי [דלעת ורוביא, כרישים, תרדים ותמרים], שכולם יש בהם סימן טוב.
Abaye said: Now that you have said that a sign is a substantial matter, a person should be accustomed to eat, at the start of the year, gourd, fenugreek, leeks, beets, and dates, as each of these grow and multiply quickly, which is a good omen for the deeds of the upcoming year.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לְהוּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לִבְנֵיהּ כִּי בָּעֵיתוּ לְמֵיזֵל לְמִגְמַר קמיה רַבְּכוֹן גְּרוּסוּ מֵעִיקָּרָא מתני׳מַתְנִיתִין וַהֲדַר עוּלוּ קַמֵּי רַבְּכוֹן וְכִי יָתְבִיתוּ קַמֵּי רַבְּכוֹן חֲזוֹ לְפוּמֵּיהּ דְּרַבְּכוֹן שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל׳:כ׳} וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ וְכִי גריסיתו שְׁמַעְתָּא גְּרוּסוּ עַל מַיָּא דְּכִי הֵיכִי דְּמָשְׁכִי מַיָּא תִּמְשׁוֹךְ שְׁמַעְתְּכוֹן.

With regard to positive omens, Rav Mesharshiyya said to his sons: When you want to go to study in the presence of your teacher, initially study the mishnayot and then ascend before your teacher. And when you sit before your teacher, see your teacher’s mouth, as it is stated: “And your eyes shall see your teacher” (Isaiah 30:20). And when you learn a halakha, learn near a source of flowing water, as just as the water flow continues, so too, your learning should continue.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גרסי – מתנו הברייתות והדר עולו כדי שתדעו לשאל ולהביא ראיה מהן:
תימשך שמועתכון לאורך ימים:
ערך דו
דוא(שבת לה.) רבא חזייה לאביי דקא דוי למזרח. (כריתות ו.) וכי יתביתון קמי רביכון דוו לפומיה דרביכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. (תמיד כו) אמר אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר דוי להכא ודוי להכא פי׳ דוי חזי:
א. [זעהן.]
אמר להו [להם] רב משרשיא לבניה [לבניו]: כי בעיתו למיזל למגמר קמיה רבכון [כאשר אתם רוצים ללכת ללמוד לפני רבכם], גרוסו מעיקרא מתניתין והדר עולו קמי רבכון [תלמדו ותחזרו תחילה על המשניות ואחר כך היכנסו לפני רבכם], וכי יתביתו קמי רבכון, חזו לפומיה דרבכון [וכאשר אתם יושבים לפני רבכם, ראו את פיו של רבכם] כשמלמד אתכם, שנאמר: ״והיו עיניך רואות את מוריך״ (ישעיהו ל, כ), וכי גריסיתו שמעתא, גרוסו על מיא [וכאשר אתם גורסים, חוזרים על שמועה, הלכה, גירסו אותה על המים], דכי היכי דמשכי מיא תמשוך שמעתכון [שכמו שנמשכים המים תימשך שמועתכם].
With regard to positive omens, Rav Mesharshiyya said to his sons: When you want to go to study in the presence of your teacher, initially study the mishnayot and then ascend before your teacher. And when you sit before your teacher, see your teacher’s mouth, as it is stated: “And your eyes shall see your teacher” (Isaiah 30:20). And when you learn a halakha, learn near a source of flowing water, as just as the water flow continues, so too, your learning should continue.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַקִּילְקֵי דְּמָתָא מַחְסֵיָא וְלָא אַפַּדְנֵי דְפוּמְבְּדִיתָא טָב גִּילְדָּנָא סַרְיָא לְמֵיכַל מִכּוּתָּחָא דְּרָמֵי כֵּיפֵי.

Rav Mesharshiyya gave his sons additional advice: It is better for you to dwell on the garbage piles [akilkei] of the city Mata Meḥasya and not to dwell in the palaces [apadnei] of the city Pumbedita. It is better to eat rotten fish [gildana] than high-quality kutḥa, which uproots and tosses rocks from their places, i.e., it is a very spicy, powerful flavoring.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על קלקלי דמתא מחסיא תיבו שתדורו שם במקום חכמים:
ולא אפדני – ולא בפלטין דפומבדיתא במקום עמי הארץ:
טב גילדנא סריא למיכל מן כותחא דרמי כיפי – אע״ג שהוא חריף כ״כ שכשנופל על האבן מתבקעת מוטב ליכל גילדנא סריא לפי שהכותח מטמטם הלב:
קלקי – אשפות.
ולא על אפדני דפומבדיתא – שלסטין היו כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכז.) פומבדיתאה אלוייך אשני אושפיזך.
גילדנא סריא – דג קטן מוסרח כדאמרי׳ בפ״ק דמועד קטן (דף יא.) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי.
מכותחא דרמי כיפי – אפילו כותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכין הימנו ע״ג האבן אעפ״כ לא תאכלו הימנו כדאמרי׳ בפ׳ אלו עוברין (פסחים מב.) שלשה דברים נאמרו בכותח מטמטם את הלב כו׳.
כיפי – סלע כדמתרגמינן סלע כיפא.
ועוד אמר להם: מוטב לחיות אקילקי [באשפות] של מתא מחסיא, ולא אפדני [בארמונות] של פומבדיתא. טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי [טוב לאכול דג קטן מסריח מלאכול כותח משובח וחזק שמשבר סלעים], שהוא מזיק.
Rav Mesharshiyya gave his sons additional advice: It is better for you to dwell on the garbage piles [akilkei] of the city Mata Meḥasya and not to dwell in the palaces [apadnei] of the city Pumbedita. It is better to eat rotten fish [gildana] than high-quality kutḥa, which uproots and tosses rocks from their places, i.e., it is a very spicy, powerful flavoring.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {שמואל א ב׳:א׳} וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה׳ רָמָה קַרְנִי רָמָה קַרְנִי וְלֹא רָמָה פַּכִּי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָם שָׁאוּל וְיֵהוּא שֶׁנִּמְשְׁחוּ מִן הַפַּךְ לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָם.:

The Gemara further discusses the issue of anointing and good omens. Hannah said in her prayer after her son Samuel was born: “And Hannah prayed and said: My heart exults in the Lord, my horn is exalted in the Lord” (I Samuel 2:1). The Gemara notes that Hannah said: “My horn is exalted,” and she did not say: My jug is exalted. With regard to David and Solomon, who were anointed with oil from a horn, this was a good omen for them, and their kingships lasted. But with regard to Saul and Jehu, who were anointed with oil from a jug, their kingships did not last.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושבים לעיקר הדיון, בענין משיחת המלכים נאמר: ״ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ רמה קרני״ (שמואל א ב, א), ומדייקים: ״רמה קרני״ ולא ״רמה פכי״, וסימן הוא: דוד ושלמה שנמשחו בקרן (ראה שם טז, יג. מלכים א א, לט) — נמשכה מלכותם, שאול ויהוא שנמשחו מן הפך (ראה שמואל א י, א. מלכים ב ט, ג—ו) — לא נמשכה מלכותם.
The Gemara further discusses the issue of anointing and good omens. Hannah said in her prayer after her son Samuel was born: “And Hannah prayed and said: My heart exults in the Lord, my horn is exalted in the Lord” (I Samuel 2:1). The Gemara notes that Hannah said: “My horn is exalted,” and she did not say: My jug is exalted. With regard to David and Solomon, who were anointed with oil from a horn, this was a good omen for them, and their kingships lasted. But with regard to Saul and Jehu, who were anointed with oil from a jug, their kingships did not last.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַמְפַטֵּם באֶת הַקְּטֹרֶת לְלַמֵּד בָּהּ אוֹ לְמוֹסְרָהּ לַצִּיבּוּר פָּטוּר לְהָרִיחַ בָּהּ חַיָּיב וְהַמֵּרִיחַ בָּהּ פָּטוּר אֶלָּא שֶׁמָּעַל.

§ The mishna included in its list of those liable to receive karet: One who blends the incense according to the specifications of the incense used in the Temple service, for purposes other than use in the Temple. The Sages taught in a baraita: One who blends the incense in order to teach himself how to prepare it or in order to transfer it to the community is exempt from liability. But if he prepares it in order to smell it he is liable to receive karet, as it is stated: “He who prepares it in order to smell it shall be cut off from his people” (Exodus 30:38). And one who actually smells the incense mixture is exempt from the punishment of karet and from bringing a sin offering; but he has misused consecrated property, and is therefore liable to bring a guilt offering if he acted unwittingly.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם הריח בה באותה שעושה לציבור פטור אלא שמעל:
ואם הריח בה – בקטרת של ציבור פטור.
א שנינו במשנה בין חייבי הכריתות: המפטם (הרוקח) את הקטרת. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: המפטם את הקטרת ללמד בה כיצד לעשותה, או למוסרה לציבורפטור, אם עשאה להריח בהחייב. והמריח בה, בקטורת של המקדש — פטור, אלא שמעל, נהנה מן ההקדש, ואם היה זה בשוגג צריך להביא קרבן אשם.
§ The mishna included in its list of those liable to receive karet: One who blends the incense according to the specifications of the incense used in the Temple service, for purposes other than use in the Temple. The Sages taught in a baraita: One who blends the incense in order to teach himself how to prepare it or in order to transfer it to the community is exempt from liability. But if he prepares it in order to smell it he is liable to receive karet, as it is stated: “He who prepares it in order to smell it shall be cut off from his people” (Exodus 30:38). And one who actually smells the incense mixture is exempt from the punishment of karet and from bringing a sin offering; but he has misused consecrated property, and is therefore liable to bring a guilt offering if he acted unwittingly.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמִי אִיכָּא מְעִילָה [בריח] וְהָאָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ב״לבֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא גקוֹל וּמַרְאֶה וָרֵיחַ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְעִילָה.

The Gemara asks: And is there the prohibition of misuse of consecrated property with regard to smell? But doesn’t Rabbi Shimon ben Pazi say that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: With regard to exposure to the sound, or to the sight, or to the smell of consecrated items, including incense, these are not subject to the prohibition of misuse of consecrated property?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קול – של שיר:
ומראה – אם זן עיניו מבית קדש הקדשים:
וריח – של קטרת:
קול – הנהנה מקול הכנורות ונבלים של כלי שרת.
ומראה – הנהנה ממראה יפה של היכל.
וריח – הקטרת.
קול – לאו היינו קול לוים אלא מיני זמר דכלי שרת וכן ריח דקטורת והתם איסורא מיהא איכא כדאיתא בפסחים אבל להריח יין נסך ונבלה הוי פלוגתא דאביי ורבא בפסחים.
ותוהים: ומי איכא [והאם יש] דין מעילה בריח? והאמר [והרי אמר] ר׳ שמעון בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי משום בר קפרא: קול ומראה וריח של נכסי הקדש — אין בהן משום מעילה, אם נהנה מהם!
The Gemara asks: And is there the prohibition of misuse of consecrated property with regard to smell? But doesn’t Rabbi Shimon ben Pazi say that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: With regard to exposure to the sound, or to the sight, or to the smell of consecrated items, including incense, these are not subject to the prohibition of misuse of consecrated property?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רֵיחַ אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה תִּמְרָתוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְעִילָה [שהרי] אֵין לְךָ דָּבָר אַחֵר שֶׁנַּעֲשָׂה מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ.

The Gemara answers: With regard to exposure to the smell of the incense, the following distinction applies: The smell of the incense that is emitted when the spices are placed on the coals on the altar is subject to the prohibition, since this is the manner in which the mitzva is performed. By contrast, the smell emitted after the flame catches and the column of smoke rises is not subject to the prohibition of misuse of consecrated property. The reason is that its mitzva has already been performed, and you have no case in which an item is at the stage after its mitzva has already been performed and yet one is liable for its misuse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תימרתו – עשנו הא קודם שעלה תימרתו יש בו מעילה:
ומשני ריח – דקאמר אין בו מעילה לאחר שעלתה תמרתו שנעשה מצוותו וכי קאמר מעל קודם לכן.
ומשיבים: ריח רק אחר שתעלה תמרתו (עמוד העשן) של הקטורת, אין בו משום מעילה, שהרי אין לך דבר אחר שנעשה מצותו ומועלין בו.
The Gemara answers: With regard to exposure to the smell of the incense, the following distinction applies: The smell of the incense that is emitted when the spices are placed on the coals on the altar is subject to the prohibition, since this is the manner in which the mitzva is performed. By contrast, the smell emitted after the flame catches and the column of smoke rises is not subject to the prohibition of misuse of consecrated property. The reason is that its mitzva has already been performed, and you have no case in which an item is at the stage after its mitzva has already been performed and yet one is liable for its misuse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אַלְּמָה לָא וַהֲרֵי דתְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן דְּנַעֲשֵׂית מִצְוָתָהּ וּמוֹעֲלִין בָּהּ.

The Gemara asks: And why not say that misuse of consecrated property applies to an item whose mitzva has been already performed? But there is the case of the daily removal of the ashes of the offerings from the altar, whose mitzva has been performed, as the offerings have been burnt, and yet one who uses the ashes is liable for misusing the ashes, as derived from the verse: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen breeches shall he put upon his flesh; and he shall take up the ashes of what the fire has consumed of the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar” (Leviticus 6:3).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוי תרומת הדשן שהיה תורם ממנו מלא קומצו ומניחו אצל המזבח זו היא מצותו ומועלין בו מי שמזיזו מאצל המזבח:
תרומת הדשן – מועלין בה דכתיב ושמו דמשמע שם תהא גניזתו.
ושואלים: אלמה [מדוע] לא? והרי תרומת הדשן, שמרימים מדשן המזבח ומניחים אצל המזבח, הרי שנעשית מצותה לאחר שכבר נשרפו הקרבנות, ובכל זאת מועלין בה!
The Gemara asks: And why not say that misuse of consecrated property applies to an item whose mitzva has been already performed? But there is the case of the daily removal of the ashes of the offerings from the altar, whose mitzva has been performed, as the offerings have been burnt, and yet one who uses the ashes is liable for misusing the ashes, as derived from the verse: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen breeches shall he put upon his flesh; and he shall take up the ashes of what the fire has consumed of the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar” (Leviticus 6:3).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִשּׁוּם דְּהָוֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וּבִגְדֵי כְהוּנָּה שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִים.

The Gemara answers: This case does not disprove the principle, since the halakhot of the removal of the ashes and the priestly vestments of white linen worn by the High Priest on Yom Kippur are two verses that come as one, i.e., to teach the same matter, and there is a principle that any two verses that come as one do not teach their common aspect to apply to other cases. In other words, if a halakha is stated twice with regard to two separate cases, this halakha applies only to those cases. Had the Torah wanted to teach that this halakha applies to all other relevant cases as well, it would have mentioned it only once, and other cases would be derived from there. The fact that two cases are mentioned indicates they are exceptions.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אין ללמוד משם, משום דהוי [שהריהם] תרומת הדשן ובגדי כהונה, שני כתובים הבאים כאחד, שנאמר בהם דבר שניתן היה לאומרו באחד מהם, וללמוד ממנו, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדים לשאר דיני התורה.
The Gemara answers: This case does not disprove the principle, since the halakhot of the removal of the ashes and the priestly vestments of white linen worn by the High Priest on Yom Kippur are two verses that come as one, i.e., to teach the same matter, and there is a principle that any two verses that come as one do not teach their common aspect to apply to other cases. In other words, if a halakha is stated twice with regard to two separate cases, this halakha applies only to those cases. Had the Torah wanted to teach that this halakha applies to all other relevant cases as well, it would have mentioned it only once, and other cases would be derived from there. The fact that two cases are mentioned indicates they are exceptions.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָנִיחָא לְרַבָּנַן אֶלָּא לר׳לְרַבִּי דּוֹסָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּתַנְיָא {ויקרא ט״ז:כ״ג} וְהִנִּיחָם שָׁם המְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה.

The Gemara comments: The fact that the Torah mentions this halakha twice works out well according to the opinion of the Rabbis, who maintain that the priestly vestments worn by the High Priest on Yom Kippur require interment. But according to the opinion of Rabbi Dosa, what can be said? As it is taught in a baraita: The verse states: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting, and shall take off the linen garments, which he put on when he went into the sacred place, and he shall leave them there” (Leviticus 16:23). This phrase teaches that his vestments require interment. Although their use for the mitzva has been completed, it is prohibited to derive benefit from these garments. This is the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא לרבנן – דאמרי טעונין גניזה דאין מזיזין אותן הוו שני כתובין:
ואומרים: הניחא לרבנן [זה נוח לשיטת חכמים], אלא לשיטת ר׳ דוסא מאי איכא למימר [מה יש לומר]? דתניא [ששנויה ברייתא], נאמר על בגדי הכהן הגדול שלובש ביום הכיפורים: ״והניחם שם״ (ויקרא טז, כג), מלמד שטעונין גניזה.
The Gemara comments: The fact that the Torah mentions this halakha twice works out well according to the opinion of the Rabbis, who maintain that the priestly vestments worn by the High Priest on Yom Kippur require interment. But according to the opinion of Rabbi Dosa, what can be said? As it is taught in a baraita: The verse states: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting, and shall take off the linen garments, which he put on when he went into the sacred place, and he shall leave them there” (Leviticus 16:23). This phrase teaches that his vestments require interment. Although their use for the mitzva has been completed, it is prohibited to derive benefit from these garments. This is the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כְּשֵׁירִין הֵן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהִנִּיחָם שָׁם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר.

Rabbi Dosa says: These priestly vestments may no longer be used by the High Priest on Yom Kippur, but they are fit for use by an ordinary priest, as they are similar to those worn by ordinary priests on a daily basis. Rabbi Dosa adds: And what is the meaning when the verse states: “And he shall leave them there”? This teaches that the High Priest may not use them on another Yom Kippur. According to the opinion of Rabbi Dosa, only one verse teaches there is misuse of consecrated property with regard to an item that has already been used for performing its mitzva. Therefore, one should derive a principle from the verse discussing the removal of the ashes.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי דוסא אומר: כשירין הן לכהן הדיוט (שהרי גם הם בגדי לבן), ומה תלמוד לומר ״והניחם שם״? כוונתו — שלא ישתמש בהן הכהן הגדול ביום הכפורים אחר. ואם כן, מדוע לא נלמד מתרומת הדשן לשאר דברים?
Rabbi Dosa says: These priestly vestments may no longer be used by the High Priest on Yom Kippur, but they are fit for use by an ordinary priest, as they are similar to those worn by ordinary priests on a daily basis. Rabbi Dosa adds: And what is the meaning when the verse states: “And he shall leave them there”? This teaches that the High Priest may not use them on another Yom Kippur. According to the opinion of Rabbi Dosa, only one verse teaches there is misuse of consecrated property with regard to an item that has already been used for performing its mitzva. Therefore, one should derive a principle from the verse discussing the removal of the ashes.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִשּׁוּם דְּהָוֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְעֶגְלָה עֲרוּפָה שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן מַאי הִיא דְּתַנְיָא {ויקרא ו׳:ג׳} וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה עֶגְלָה עֲרוּפָה מַאי הִיא דְּתַנְיָא {דברים כ״א:ד׳} וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל (מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה).

The Gemara answers: One cannot derive a general principle from this case, because the removal of the ashes and the halakha of the heifer whose neck is broken, from which one may not derive benefit after that rite has been performed, are two verses that come as one, and any two verses that come as one do not teach their common aspect to apply to other cases. The Gemara elaborates: What is the case of the removal of the ashes? As it is taught in a baraita: The verse states: “And he shall put them beside the altar” (Leviticus 6:3). This teaches that they require interment. What is the case of the heifer whose neck is broken? As it is taught in a baraita: The verse states: “And they shall break the heifer’s neck in the valley” (Deuteronomy 21:4). This teaches that such heifers require interment.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שם את העגלה – שם תהא קבורתה לעולם.
ומשיבים: משום דהוי [שהריהם] תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד לענין זה, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין. ומבארים: תרומת הדשן מאי [מה] היא? דתניא [ששנויה ברייתא]: ״ושמו אצל המזבח״ (שם ו, ג), מלמד שטעונין גניזה. עגלה ערופה מאי [מה] היא? דתניא [ששנויה ברייתא]: ״וערפו שם את העגלה בנחל״ (דברים כא, ד), מלמד שטעונין גניזה.
The Gemara answers: One cannot derive a general principle from this case, because the removal of the ashes and the halakha of the heifer whose neck is broken, from which one may not derive benefit after that rite has been performed, are two verses that come as one, and any two verses that come as one do not teach their common aspect to apply to other cases. The Gemara elaborates: What is the case of the removal of the ashes? As it is taught in a baraita: The verse states: “And he shall put them beside the altar” (Leviticus 6:3). This teaches that they require interment. What is the case of the heifer whose neck is broken? As it is taught in a baraita: The verse states: “And they shall break the heifer’s neck in the valley” (Deuteronomy 21:4). This teaches that such heifers require interment.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִים כְּאֶחָד מְלַמְּדִין הָכָא וַדַּאי אֵין מְלַמְּדִין מִשּׁוּם דְּהָוֵי תְּרֵי מִיעוּטֵי בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן כְּתִיב וְשָׂמוֹ הָדֵין אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא גַּבֵּי עֶגְלָה עֲרוּפָה כְּתִיב הָעֲרוּפָה עֲרוּפָה אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.

The Gemara adds: And even according to the one who says that two verses that come as one do teach their common aspect to apply to other cases, here they certainly do not teach that misuse of consecrated property applies to items whose mitzva has been performed. This is due to the fact that there are two terms indicating exclusions with regard to these halakhot, limiting this halakha to those cases. With regard to the removal of the ashes it is written: “And he shall put it.” The word “it” teaches that in this particular case, yes, there is misuse of consecrated property, but with regard to any other matter this prohibition does not apply. With regard to the heifer whose neck is broken it is written: “The heifer that had its neck broken” (Deuteronomy 21:6). The word “the” indicates that with regard to the heifer that had its neck broken, yes, but with regard to any other matter the prohibition of misuse of consecrated property does not apply.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הערופה – משמע היא אין אחרינא לא.
כתיב ב׳ מיעוטי – תימה בחד מיעוט נמי סגיא דליכא למילף מאידך דא״כ מיעוטא למה לי.
ומוסיפים: ולמאן דאמר אפילו לדעת מי שאומר] בדרך כלל: שני כתובין הבאים כאחד מלמדין, מכל מקום הכא [כאן] ודאי אין מלמדין, משום דהוי תרי מיעוטי [שיש שני מיעוטים] בכתוב, בתרומת הדשן כתיב [נאמר] ״ושמו״ (ויקרא ו, יג), וההדגשה היא: הדין אין [זה כן], צריך לגנוז אותו, מידי אחרינא [דבר אחר] לא, וכן גבי [אצל] עגלה ערופה כתיב [נאמר]: ״העגלה הערופה״ (דברים כא, ו), ללמד: העגלה הערופה אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] לא.
The Gemara adds: And even according to the one who says that two verses that come as one do teach their common aspect to apply to other cases, here they certainly do not teach that misuse of consecrated property applies to items whose mitzva has been performed. This is due to the fact that there are two terms indicating exclusions with regard to these halakhot, limiting this halakha to those cases. With regard to the removal of the ashes it is written: “And he shall put it.” The word “it” teaches that in this particular case, yes, there is misuse of consecrated property, but with regard to any other matter this prohibition does not apply. With regard to the heifer whose neck is broken it is written: “The heifer that had its neck broken” (Deuteronomy 21:6). The word “the” indicates that with regard to the heifer that had its neck broken, yes, but with regard to any other matter the prohibition of misuse of consecrated property does not apply.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן פִּיטּוּם הַקְּטֹרֶת והַצֳּרִי וְהַצִּיפּוֹרֶן וְהַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שבעי׳שִׁבְעִים שֶׁל שִׁבְעִים מָנָה מוֹר וּקְצִיעָה שִׁיבּוֹלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם מִשְׁקָל שִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁל שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה הַקּוֹשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר קִילּוּפָה שְׁלֹשָׁה וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא קַבִּין תְּלָתָא אִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוַּרְיָין עַתִּיק מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע מַעֲלֵה עָשָׁן כׇּל שֶׁהוּא ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אַף כִּיפַּת הַיַּרְדֵּן כׇּל שֶׁהוּא.

§ The Sages taught in a baraita: How is the blending of the incense performed? Balm, and onycha, and galbanum, and frankincense, each of these by a weight of seventy maneh, i.e., seventy units of one hundred dinars. Myrrh, and cassia, and spikenard, and saffron, each of these by a weight of sixteen maneh. Costus by a weight of twelve maneh; three maneh of aromatic bark; and nine maneh of cinnamon. Kersannah lye of the volume of nine kav; Cyprus wine of the volume of three se’a and three more kav, a half-se’a. If one does not have Cyprus wine he brings old white wine. Sodomite salt is brought by the volume of a quarter-kav. Lastly, a minimal amount of the smoke raiser, a plant that causes the smoke of the incense to rise properly. Rabbi Natan says: Also a minimal amount of Jordan amber.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיטום הקטרת הצרי – שהוא נטף ולמה נקרא נטף שנוטף מעץ הקטב כדאמר רבן שמעון הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטב:
הצפורן – זו שחלת כדתרגמי׳ נטופא וטרופא:
משקל כל אחד שבעים מנה:
מור וקציעה – זהו קידה:
שבולת נרד – בלע״ז שפיקו:
הקושט שנים עשר – מנה:
וקלופה – לא נתפרשה לנו מה בושם הוא:
הללו יוצאין מכלל סמים ובשמים:
בורית כרשינא – של אותו מקום וי״א כרשינא של חלב כר בן שנה:
ויין קפריסין – שעושין מן אביונות מן צלף:
כיפת הירדן – בושם שגדל על שפת הירדן וי״א רעי של דג והוא עמברא בלע״ז:
ערך כפת
כפתא(כריתות ו.) רבי נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא פירוש בושם שגדל על שפת הירדן וי״א רעי של דג הגדל בירדן והוא עמבר״א בלעז (א״ב בירדן היה גדל כמו זפת והוא כמו נפט אשר בהגיעו לאש נדלק ומעלה להב אלא הפרש יש בין שהנפט כמו שמן נגר וכיפת עב וקשה אבל בעודו בירדן הוא נתך וצף על פני המים ויש לכיפת סגולות ברפואה):
ערך קשט
קשטב(כריתות ו.) הקושט שנים עשר הקושט והחמם עיין בערך חמם פי׳ כשרתא בלישנא דרבנן ובלעז קושט״ו (א״ב פי׳ בל״י ורומי וערבי מין בשם והוא עץ קטן וריחו טוב וטעמו מר אבל חריף מאד והלבן אשר הוא קל הוא נבחר):
א. [שוים.]
ב. [איין געווירץ.]
הצרי – שרף נטף כדמפרש לקמן שרף [הנוטף] מעצי הקטף ושרף היינו מידי דמנטף מן העץ וקורין גומ״א.
צפורן – שחלת דמתרגמינן טופרא שחלקה כצפורן.
חלבנה – גלבנ״א.
שבולת נרד – חד הוא ובלעז שפיג״א.
קילופה – בשם וזהו ששמו קנמון.
(ט׳ קבין) – סך הכל שס״ח מנין.
יין קפריסין – שבא ממקום ששמו קפרס. ע״א בגליון יין קפריסין שעושין מקפרא של אילן הוא ששמו קפרס כגון הצלף והקפרס מ״ר.
בורית – סאבו״ן.
כרשינא – הבא מאותו מקום. ל״א עשב הנקרא אירב״ה שנוטי״א שעושין ממנו בורית שקורין ספוני מפי הרב הגדול.
רובע – הקב.
מעלה עשן – שם עשב.
כיפת הירדן – עשב הגדל על שפת הירדן.
מלח סדומית רובע – מפרש ר׳ משה כהן כלומר דאם אין לו יין קפריסין מביא במקומו חמר חיוורין ומלח סדומית לשרות בהן הצפורן אבל לא שיערב מלח בקטורת למ״ד דקטורת לא בעיא מלח ואפילו למ״ד דבעי מלח היינו דוקא בשעת הקטרה דומיא דכל העולין הטעונין מלח ואמר ר׳ נתן נמי אף כיפת הירדן היינו לשרות בו את הציפורן.
רש״י ד״ה יין קפריסין כו׳ והקפרס. עי׳ ביצה כה ע״ב תוד״ה וצלף:
ד״ה כיפת וכו׳ עשב הגדל. עי׳ ב״ק פב ע״ב רש״י ד״ה גינת הירדן:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: פיטום (רקיחת) הקטרת כיצד? הצרי, והציפורן, והחלבנה, והלבונה — כל אחד מהם משקל שבעים של שבעים מנה (מאה דינר). מור, וקציעה, שיבולת נרד, וכרכוםמשקל ששה עשר של ששה עשר מנה. הקושטשנים עשר מנה, קילופהשלשה, וקנמון תשעה. בורית כרשינהתשעה קבין, יין קפריסיןסאין תלתא קבין תלתא [שלושה סאים ועוד שלושה קבים, חצי סאה]. אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק [יין לבן ישן]. מלח סדומית מביאים רובע הקב. מעלה עשן, שהוא עשב שגורם שייתמר עשן הקטורת יפה — כל שהוא. ר׳ נתן אומר: אף כיפת הירדן כל שהוא.
§ The Sages taught in a baraita: How is the blending of the incense performed? Balm, and onycha, and galbanum, and frankincense, each of these by a weight of seventy maneh, i.e., seventy units of one hundred dinars. Myrrh, and cassia, and spikenard, and saffron, each of these by a weight of sixteen maneh. Costus by a weight of twelve maneh; three maneh of aromatic bark; and nine maneh of cinnamon. Kersannah lye of the volume of nine kav; Cyprus wine of the volume of three se’a and three more kav, a half-se’a. If one does not have Cyprus wine he brings old white wine. Sodomite salt is brought by the volume of a quarter-kav. Lastly, a minimal amount of the smoke raiser, a plant that causes the smoke of the incense to rise properly. Rabbi Natan says: Also a minimal amount of Jordan amber.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ זפְּסָלָהּ חחִיסַּר אַחַת מִכׇּל סַמְמָנֶיהָ חַיָּיב מִיתָה רש״ארַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא טשְׂרָף [הנוטף] מֵעֲצֵי הַקְּטָף יבּוֹרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָּׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּיפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּיפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם לַמִּקְדָּשׁ.

And if one placed honey in the incense he has disqualified it, as it is stated: “For you shall make no leaven, nor any honey, smoke as an offering made by fire unto the Lord” (Leviticus 2:11). If he omitted any one of its spices he is liable to receive death at the hand of Heaven. Rabbi Shimon says: The balm mentioned here is nothing other than a resin exuded from the balsam tree, not the bark of the tree itself. The Kersannah lye mentioned is not part of the ingredients of the incense itself, but it is necessary as one rubs the onycha in it so that the onycha should be pleasant. Likewise, the Cyprus wine is required as one soaks the onycha in it so that it should be strong. And urine is good for this purpose, but one does not bring urine into the Temple because it is inappropriate.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם חסר אחת מסממניה חייב מיתה – דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש היינו ביאה ריקנית אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן כלומר כשהוא נכנס ומקטיר בהליכתו ומעלה ענן לא ימות הא אם חיסר כלום ימות:
רשב״ג אומר – מפרש מאי צרי:
ששפין בו – שמכבסין בו את הצפורן כדי שתהא נאה:
שתהא עזה – כדי שיהא ריחה נודף:
שאין מכניסין מי רגלים במקדש – בעזרה במקום עשייתו:
פסלה – דכתיב כי כל שאור וכל דבש (ויקרא ב).
חייב מיתה – כי עייל ביוה״כ דכתיב (שם טז) ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו׳ ולא ימות וגו׳ בזאת יבא אהרן וגו׳ וכי מעייל קטרת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה.
רשב״ג – לפרושי אתא.
ששפין – מושחין.
שתהא נאה – ששחורה היא.
שתהא עזה – שיהא ריחה חזק.
למקדש – שבעזרה היו מפטמין.
אם נתן בה דבש פסלה – בת״כ דבש אין לי [אלא] דברים שאין הדבש יפה לה מנין לרבות הקטורת שהפטמים אומרים שהדבש יפה לה כדאיתא בירושלמי אילו היה נותן בה דבש מעט לא היה כל העולם יכול לעמוד בריחה ת״ל כל דבש.
ד״ה חייב וכו׳ ביאה ריקנית. עיין יומא נג ע״א וצ״ע:
ואם נתן בה דבש בקטורת — פסלה, שנאמר: ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳⁠ ⁠״ (ויקרא ב, יא). ואם חיסר אחת מכל סממניה, והקטירה — חייב מיתה. ר׳ שמעון אומר: הצרי שהוזכר לעיל אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, ולא עץ הקטף עצמו! ועוד, בורית כרשינה שהוזכרה, אינה חלק מהסממנים, אלא ששפין (משפשפים) בה את הציפורן כדי שתהא נאה. וכן יין קפריסין שהוזכר הוא זה ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה לצורך זה, אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד.
And if one placed honey in the incense he has disqualified it, as it is stated: “For you shall make no leaven, nor any honey, smoke as an offering made by fire unto the Lord” (Leviticus 2:11). If he omitted any one of its spices he is liable to receive death at the hand of Heaven. Rabbi Shimon says: The balm mentioned here is nothing other than a resin exuded from the balsam tree, not the bark of the tree itself. The Kersannah lye mentioned is not part of the ingredients of the incense itself, but it is necessary as one rubs the onycha in it so that the onycha should be pleasant. Likewise, the Cyprus wine is required as one soaks the onycha in it so that it should be strong. And urine is good for this purpose, but one does not bring urine into the Temple because it is inappropriate.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי בר״חבְּרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר {שמות ל׳:ל״ב} קֹדֶשׁ הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם כׇּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא יְהוּ אֶלָּא בַּקֹּדֶשׁ.

The Gemara comments: This final ruling supports the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who says with regard to a verse that discusses the incense: It is sacred, it shall be sacred to you (see Exodus 30:36–37), that this teaches that all of its actions should be performed only in the sacred area of the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסייעא ליה לר׳ חנינא – כל מעשי עשייתה לא יהו אלא בקדש בעזרה:
מסייע ליה כו׳ – מדלא מפרש ליה (לברא בשעת שריית) סמנים ויתנו בה מי רגלים מסייע ליה דקאמר כל מעשיה בקדש בעזרה.
מסייע לר׳ יוסי ב״ח – כלומר מדאמר שנעשית בעזרה ומיהו אפי׳ אם היו עושין חוץ לעזרה לא היו שורין במי רגלים דלא גרע משופר דאין בו קדושה אלא תשמישי מצוה דקיי״ל דנזרקין ותניא שילהי ר״ה יין או מים מותר לתת בו כדי לצחצחו ומי רגלים אסור מפני הכבוד וכ״ש קטרת שנקטר לפני ולפנים ביה״כ אלא רבותא נקט דאפי׳ להכניסו לפנים אסור מפני הכבוד כ״ש לשרותו בהן.
ומעירים: מסייע ליה [לו] הדבר לר׳ יוסי בר׳ חנינא, שאמר ביחס לקטורת: ״קדש היא קדש תהיה לכם״ (ראה שמות ל, לו—לז), לומר: כל מעשיה לא יהו אלא בקדש.
The Gemara comments: This final ruling supports the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who says with regard to a verse that discusses the incense: It is sacred, it shall be sacred to you (see Exodus 30:36–37), that this teaches that all of its actions should be performed only in the sacred area of the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מֵיתִיבִי כהַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהּ דְּבָרִים הָרְאוּיִין לְקׇרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר יִנָּתְנוּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן.

The Gemara raises an objection from a mishna (Shekalim 4:6): With regard to one who consecrates all his possessions without specifying for what purpose, they are consecrated for Temple maintenance. And if among them there were items suitable for use as communal offerings, which may not be used for the maintenance of the Temple but only for sacrificial purposes, what is done with those items to remove their consecration for Temple maintenance so that they can be properly consecrated for sacrificial use? They are given to Temple artisans as their wages, and they are thereby desacralized. They can then be consecrated again for their proper purpose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המקדיש נכסיו – קיי״ל סתם הקדשות לבדק הבית.
והיו בהן דברים הראויין לקרבן ציבור – דקיי״ל המקדיש נכסיו ויש בהן דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הראוי ליחיד מוכרין אותו ליחיד הצריך קרבן והראוי לציבור א״א להקריבו דבעי לקנותו מתרומת הקופות הילכך נותנין אותה לאומנין בשכרן ובגמרא מפרש באומני בית אבטינס שהיו נוטלין קטרת במס׳ שקלים בפרק התרומה מה היו עושין (פ״ד ה״ד).
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו במסכת שקלים: המקדיש נכסיו והיו בה דברים הראויין לקרבנות הציבורינתנו לאומנין העובדים עבור המקדש בשכרן.
The Gemara raises an objection from a mishna (Shekalim 4:6): With regard to one who consecrates all his possessions without specifying for what purpose, they are consecrated for Temple maintenance. And if among them there were items suitable for use as communal offerings, which may not be used for the maintenance of the Temple but only for sacrificial purposes, what is done with those items to remove their consecration for Temple maintenance so that they can be properly consecrated for sacrificial use? They are given to Temple artisans as their wages, and they are thereby desacralized. They can then be consecrated again for their proper purpose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) הָנֵי דְּבָרִים הָרְאוּיִין מַאי נִינְהוּ אִי בְּהֵמָה וְחַיָּה תְּנָא לֵיהּ אִי יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת תְּנָא לֵיהּ אֶלָּא לָאו קְטֹרֶת.

The Gemara analyzes the mishna: These items that are suitable for use as communal offerings, what are they? If they are domesticated animals and undomesticated animals, the tanna taught the halakha with regard to them later in that same mishna. Likewise, if they are wines, oils, and flours, the tanna taught them in that mishna as well. Rather, is it not referring to incense consecrated by a private individual? If so, this would mean that one can prepare and consecrate incense outside the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי בהמה חיה ועוף הא תנא ליה באותה משנה בשקלים ויינות ושמנין נמי תנא ליה בהדיא:
אלא לאו קטרת – ומדקאמר נכסיו והיה בהן קטרת אלמא דאותה קטרת עשאה בחול דאי נעשית בקדש דציבור הויא אלמא עשייתה בחול:
הא תנא להו – התם במסכת שקלים והני ראויין ליחיד כמו לצבור.
בהמה וחיה – לאו דוקא.
אלא לאו קטרת – דאינו ראוי אלא לציבור אלמא עושין קטרת מן החולין ובחוץ וקשיא לר׳ יוסי בר׳ חנינא.
אי בהמה חיה ועוף הא תני לה – דבהמה תני בהדיא ומסיים בפ׳ התרומה עם שאר נכסים והיינו חיה ועוף.
ויש לשאול: הני [אותם] דברים הראויין לקרבנות הציבור, שאדם מקדיש משלו, מאי נינהו [מה הם]? אי [אם] בהמה וחיה — הרי תנא ליה [שנה אותו, את דינם] במשנה אחרת! אי [אם] יינות שמנים וסלתות — גם כן תנא ליה [שנה אותו]! אלא לאו [האם לא] מדובר על קטרת שאדם מקדיש משלו? ואם כן, קטורת נעשית גם מחוץ למקדש!
The Gemara analyzes the mishna: These items that are suitable for use as communal offerings, what are they? If they are domesticated animals and undomesticated animals, the tanna taught the halakha with regard to them later in that same mishna. Likewise, if they are wines, oils, and flours, the tanna taught them in that mishna as well. Rather, is it not referring to incense consecrated by a private individual? If so, this would mean that one can prepare and consecrate incense outside the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּאוֹתָהּ הַנִּיתֶּנֶת לְאוּמָּנִים בִּשְׂכָרָן דְּתַנְיָא מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ הָיוּ מַפְרִישִׁין (מִמֶּנָּה) שְׂכַר הָאוּמָּנִין לוּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל מְעוֹת הָאוּמָּנִין וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן וְחוֹזְרִים וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.

Rabbi Oshaya said: The mishna is referring to that incense which is given to the Temple artisans as their wages, i.e., the incense was prepared in the sacred place and was desacralized when it was given to the artisans, who subsequently consecrated it. As it is taught in a mishna (Shekalim 4:5): The leftover incense from one year could not be used the following year, as it had been purchased with the shekels collected for the previous year. What would they do with it in order to render it usable? The Temple treasurers would remove an amount of it equal to the value of the wages of the artisans who worked in the Temple. And they would then desacralize that incense by transferring its sanctity to the money owed the artisans. They would then give the incense to the artisans as their wages. And finally, they would return and purchase the incense from the artisans with funds from the new collection of shekels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ״ר הושעיא – לא בקטרת דציבור קא מיירי דמעשיה בקדש (ומאי) [ואמאי] קרי לה נכסיו דבאותה הניתנת לאומנין בשכרן שעושין מלאכה בבדק הבית מיירי:
כדתניא מותר הקטורת – היינו מותר הקטרת מה שמשתייר מאותן שלשת מנין יתירין אחר שנטל מהן מלא חפניו ביום הכפורים כדאמר לקמן:
מה היו עושין בה היו מפרישין הימנו שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין – דהכי אמר שמואל במסכ׳ מעילה [ד׳ יד ע״א] בונין בחול ואח״כ מקדישין. כלומר היו קונין האומנין משלהן צורכי הבנין ומתקנין אותו וכשהיה מתוקן היו הגזברים נוטלין מעות הקדש כשיעור שנתנו האומנין ומחללן קדושתו על הבנין והיה הבנין קודש והמעות של הקדש יצאו לחולין ואח״כ מביאין מותר הקטרת כשיעור אותן מעות דמי האומנין ומחללין הקטרת על אותן מעות שהיו של הקדש וחזרו הן בקדושתן והקטרת יצאת לחולין:
ונותנין אותה לאומנין בשכרן – אותן מעות היו נותנין לבית גרמי ובית אבטינס בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה קטרת מן האומנין מתרומה חדשה מדמי הלשכה ומערבין אותה עם הקטרת חדשה והויא כולה חדשה הואיל ומתרומה חדשה נקנית ואם הקדיש האומן נכסיו בשעה עד שהיה הקטרת בידו באותה קטורת מיירי דמעשיה היו בקדש ולא קשיא:
באותה הניתנת כו׳ – לעולם בקודש נעשית ולא הספיקו ללוקחה הימנו עד שהקדישה.
מותר קטרת – שבכל שנה היה נשאר מאותן ג׳ מנים יתירין שכהן גדול מכניס ולא היה מקטיר אלא מלא חפניו ונשאר המותר ואותו מותר לא היה ראוי לשנה הבאה מניסן ואילך דניסן ראש השנה דתרומת שקלים דאמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה במסכת ראש השנה (דף ז.). ומה היו עושין בו.
מפרישין – מהקדש בדק הבית את שכר האומנין המחזקים את בדק הבית.
ומחללין – את מותר זה על (מותר) מעות דכל זמן שהיא בקדושתה אינן רשאין לתתה לאומנין דכל דבר שראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם.
מפרישין ממנה כו׳ – פי׳ מפרישין מן המותר שהיו משערין ומכוונים כמה יוותר אותו מותר מחללין על מעות אומני הבנין ומפרש במעילה טעמא מאי והתם נפקא ליה מקרא דכתיב ועשו לי מקדש ועשו לי משלי.
אמר ר׳ אושעיא: מדובר באותה קטורת הניתנת לאומנים בשכרן, שנעשתה כדינה בקודש, ואומנים אלו חזרו והקדישוה מנכסיהם. דתניא [ששנויה משנה]: הואיל ובכל שנה צריך להביא קטורת מהתרומה החדשה של מחצית השקל, מותר הקטרת, מה שנותר בסוף השנה, מה היו עושין בה? היו מפרישין ממנה בשיעור שכר האומנין, ומחללין אותה על מעות האומנין, ולאחר שנתחללה קדושתה על המעות נותנין אותן (את הקטורת) לאומנין בשכרן, וחוזרים ולוקחין (וקונים) אותה מן האומנים מתרומה חדשה.
Rabbi Oshaya said: The mishna is referring to that incense which is given to the Temple artisans as their wages, i.e., the incense was prepared in the sacred place and was desacralized when it was given to the artisans, who subsequently consecrated it. As it is taught in a mishna (Shekalim 4:5): The leftover incense from one year could not be used the following year, as it had been purchased with the shekels collected for the previous year. What would they do with it in order to render it usable? The Temple treasurers would remove an amount of it equal to the value of the wages of the artisans who worked in the Temple. And they would then desacralize that incense by transferring its sanctity to the money owed the artisans. They would then give the incense to the artisans as their wages. And finally, they would return and purchase the incense from the artisans with funds from the new collection of shekels.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף הָא בְּכוּלְּהוּ מוּתָּרוֹת תָּנֵי חוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה וְהָכָא לָא תָּנֵי.

Rav Yosef objects to this explanation: How can the mishna in Shekalim 4:6 be interpreted as referring to artisans who consecrated leftover incense? With regard to all leftovers the tanna teaches: They would return and purchase the incense from the artisans with funds from the new collection of shekels, as stated in the mishna earlier. And yet here, in tractate Shekalim, the tanna does not teach this clause, indicating that it is not speaking of incense paid to the artisans and repurchased from them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקיף לה רב יוסף – מי מצית אמרת דבההוא מיירי והא בכולהון מותרות דקרבנות בין דיין בין בהמה תני רב יהודה חוזרין ולוקחין אותן מן האומנין מתרומה חדשה והיו ראויין לקרבנות וכאן בהמקדיש נכסיו ואוקמינן בקטרת ולא תני בה חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה דהא לא קתני הכא אלא ינתנו לאומנין בשכרן ולא קתני חוזרין ולוקחין ומדלא קתני חוזר ולוקח ש״מ והיה בהן קטרת דקתני בקטרת דחול קתני אלמא מעשיה בחול וקשיא לר׳ יוסי בר׳ חנינא:
ל״ג תני רב יהודה אלא ה״ג בכולהו מותרין תני חוזרין כו׳ והכא לא תני – והא מדתני בכולהו מותרין הניתנין לאומנין חוזרין ולוקחין אותן כו׳ והכא לא תני הכי מכלל דלאו בקטרת גמורה קמיירי אלא בשנעשית חולין וקרי לה ראויין לקרבנות צבור ותיובתא דר׳ יוסי בר׳ חנינא.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: כיצד ייתכן להעמיד משנה זו באומן שהקדיש את מותר הקטורת שקיבל בשכרו? הא בכולהו מותרות תני [הרי בכל המותרות הוא שונה] שלאחר שנותנים אותם לאומנים בשכרם חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה, ובכלל זה מותר הקטורת, כפי ששנינו זה עתה, והכא [וכאן] במקדיש נכסיו לא תני [אינו שונה] כן, ומכאן שאין מדובר בקטורת!
Rav Yosef objects to this explanation: How can the mishna in Shekalim 4:6 be interpreted as referring to artisans who consecrated leftover incense? With regard to all leftovers the tanna teaches: They would return and purchase the incense from the artisans with funds from the new collection of shekels, as stated in the mishna earlier. And yet here, in tractate Shekalim, the tanna does not teach this clause, indicating that it is not speaking of incense paid to the artisans and repurchased from them.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף בְּאֶחָד מִסַּמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת.

Rather, Rav Yosef says: The mishna is referring to one of the ingredients of the incense, which an individual consecrated when it is not in the Temple. It is not speaking of incense that has already been blended, as this action may be performed only in the sacred area, as claimed by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר רב יוסף – תריץ הכי. והיה בהן דברים הראויין דלאו בקטרת עצמה מיירי אלא והיה בהן אחד מן סמנין הראויין לקטרת ינתנו לאומנין:
אלא אמר רב יוסף – מאי ראויין דקתני אחד מסממני הקטרת ולא קטרת פטומה.
אלא אמר רב יוסף: מדובר פה באחד מסממני הקטרת, שאדם הקדיש בתוך נכסיו, ולא בקטורת שכבר נרקחה, שהיא אינה נעשית אלא בקודש, וכדברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא.
Rather, Rav Yosef says: The mishna is referring to one of the ingredients of the incense, which an individual consecrated when it is not in the Temple. It is not speaking of incense that has already been blended, as this action may be performed only in the sacred area, as claimed by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן קְטֹרֶת מהָיְתָה נַעֲשֵׂית שס״חשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנֶה שס״השְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה שְׁלֹשָׁה מָנִין יְתֵירִין שֶׁמֵּהֶן מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חׇפְנָיו בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְהַשְּׁאָר נִיתֶּנֶת לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן.

The Sages taught in a baraita: The incense was prepared from ingredients amounting to the weight of 368 maneh, i.e., 368 units of one hundred dinars. Of these, 365 of them correspond to the days of the solar year. The additional three maneh are those from which the High Priest would bring in to the Sanctuary his handful required on Yom Kippur (see Leviticus 16:12), and the rest, i.e., the incense that was not used over the course of the year, was given to the artisans as their wages.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שס״ח מנה – שכך עולה חשבון המנין של אחד עשר סמנין קטרת:
שיעור מלא חפניו היו קרוב לפרס:
שס״ח מנין – דהכי סליק חושבנא דסממנין דלעיל. בורית ויין ומעלה עשן לאו סממנין נינהו.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: קטרת היתה נעשית משלש מאות ששים ושמונה מנה, כפי ששנינו לעיל; שלש מאות ששים וחמשה כנגד ימות שנת החמה, ועוד שלשה מנין יתירין על אלה, שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים, לצורך הקטרה בקודש הקודשים, והשאר ניתנת לאומנין בשכרן.
The Sages taught in a baraita: The incense was prepared from ingredients amounting to the weight of 368 maneh, i.e., 368 units of one hundred dinars. Of these, 365 of them correspond to the days of the solar year. The additional three maneh are those from which the High Priest would bring in to the Sanctuary his handful required on Yom Kippur (see Leviticus 16:12), and the rest, i.e., the incense that was not used over the course of the year, was given to the artisans as their wages.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) כִּדְתַנְיָא מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מָה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ מַפְרִישִׁין (מִמֶּנָּה) שְׂכַר הָאוּמָּנִין וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל מְעוֹת הָאוּמָּנִין וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה

This is as it is taught in the aforementioned mishna (Shekalim 4:5): With regard to the leftover incense, what would they do with it? The Temple treasurers would remove an amount of it equal to the value of the wages of the artisans who worked in the Temple. And they would then desacralize that incense by transferring its sanctity to the money owed to the artisans. They would then give the incense to the artisans as their wages. And finally, they would return and purchase the incense from the artisans with funds from the collection of the Temple treasury chamber.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדתניא [כמו ששנויה משנה]: מותר הקטרת מה היו עושין בה? מפרישין ממנה שכר האומנין, ומחללין אותה על מעות האומנין, ונותנין אותן את הקטורת לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין (קונים) אותה את הקטורת הזו מן האומנים מתרומת הלשכה של השנה הבאה.
This is as it is taught in the aforementioned mishna (Shekalim 4:5): With regard to the leftover incense, what would they do with it? The Temple treasurers would remove an amount of it equal to the value of the wages of the artisans who worked in the Temple. And they would then desacralize that incense by transferring its sanctity to the money owed to the artisans. They would then give the incense to the artisans as their wages. And finally, they would return and purchase the incense from the artisans with funds from the collection of the Temple treasury chamber.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות ו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות ו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות ו., הערוך על סדר הש"ס כריתות ו., רש"י כריתות ו., תוספות ישנים כריתות ו., גליון הש"ס לרע"א כריתות ו., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות ו., אסופת מאמרים כריתות ו.

Keritot 6a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 6a, Attributed to R. Gershom Keritot 6a, Collected from HeArukh Keritot 6a, Rashi Keritot 6a, Tosefot Yeshanim Keritot 6a, Gilyon HaShas Keritot 6a, Steinsaltz Commentary Keritot 6a, Collected Articles Keritot 6a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144