×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָתָם הוּא דִּמְבַטֵּל אֲבָל הָכָא דְּלָא מְבַטֵּל לָא.
The Gemara answers: There is a difference between the case of the shutter and the case of the sheet. There, in the case of the shutter, where he negates it by shuttering the window, it is considered part of the building and it is therefore prohibited. However, here, in the case of the sheet, where he does not negate it, as he plans on removing it, no, it is not necessarily prohibited.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אבל הכא דלא מבטל ליה לסדין אימא לא תיבטל נמצא הדבר ספק. וכן שאלו שלשים הלכות את ר׳ אליעזר בענין סוכה. י״ב השיב להן.
{משנה סוכה ב:ז} מתני׳ מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו בית הלל לבית שמאי1 מעשה והלכו2 זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את3 ר׳ יוחנן בן החורונית מצאוהו4 שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר אמרו להן בית שמאי משם ראיה אף הן אמרו לו אם כן הייתה נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך5:
{משנה סוכה ב:ח} מתני׳ נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה ומעשה6 שילדה7 כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן8:
1. אמרו בית הלל לבית שמאי: וכן ברמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: אמרו להם ב״ה לא כך היה.
2. והלכו: דפוסים: ״שהלכו״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
3. לבקר את: דפוס קושטא: לקראת.
4. מצאוהו: דפוסים: ומצאוהו. וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
5. לבית שמאי מעשה...מימיך: חסר ב-גי, לפני הגהה. כ״י נ רק: ״לבית שמאי וכו׳⁠ ⁠״.
6. קטן, ומעשה: גי: ״וכל קטן, מעשה״, כברמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ, דפוסים: ״וקטן, מעשה״.
7. שילדה: וכן ב-גי. רמב״ם פיהמ״ש: ״כשילדה״. כ״י נ: ״וילדה״.
8. הקטן: כ״י נ: ״קטן״.
התם מבטל ליה – להאי פקק לגבי חלון וחשיב ליה מכותל עצמו הלכך הוי מוסיף אבל סדין אנן סהדי דלא מבטיל ליה לגבי סוכה וסופו ליטלו הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהוי מוסיף.
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית לא יצא ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו פסולה. ותרוייהו חד טעמא נינהו, דגזרינן שמא ימשך אחר שולחנו. וכמה כדי ראשו ורובו ושולחנו, שבעה טפחים על שבעה טפחים, וכן פסק ה״ר משה (רמב״ם הלכות סוכה ד׳:א׳). ורש״י (רש״י סוכה ד׳.-:) כתב שבעה טפחים ומשהו, וצ״ע. ובהשלמה (השלמה סוכה ז׳:) פסק דסוכה קטנה פסולה משום קטנותה, אבל בסוכה גדולה אע״פ ששולחנו בתוך הבית יצא דלא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו, נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. וקטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, והוא כל שנפנה ואין אמו מקנחתו, אי נמי כל שניעור משנתו ואין קורא אמא אמא. והר״מ (רמב״ם הלכות סוכה ו׳:א׳) כתב שהוא כבן חמש וכבן שש.
היא גופה קא מבעיא ליה התם הוא דמבטל ליה אבל הכא לא מבטל ליה – או דילמא לא שנא.
והלכתא כב״ש בתרויהו – ודעת הרב ז״ל כן הוא.
אבל הר״ז ז״ל ופוסקים אחרים אומרים דבסוכה קטנה בלחוד הוא דהילכתא כביש, ופסולה אפילו ליכא שלחן בתוך הבית, דליכא למיגזר דממשיך בתרא, דסוכה של שבעה טפחים בעינן, וגברא באמתא יתיב. וטפח יתירא לכוסו או לקערה, ואפילו פתו על ברכיו נמי אין יוצא בה. אבל בסוכה גדולה שראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, נהי דלכתחלה לא יאכל, בדיעבד יוצא בה, כבית הלל דלא גזרי.
התם מבטיל ליה – להאי פקק לגבי חלון וחשיב ליה מן הכותל עצמו, הילכך הוי מוסיף, אבל סדין אנן סהדי דלא מבטל ליה לגבי סוכה הילכך לא פשיטא ליה דליהוי מוסיף, וקיימא לן כרבנן דאמרי מותר להוסיף באהל ארעי תחלה בשבת, הילכך אפילו מבטיל ליה מותר. ואיכא מאן דאמר דכיון דאינו קשור ואינו מתוקן אוהל ארעי בתחלה הוא ואפילו לרבנן אי מבטיל ליה אסור. וקמא עיקר.
התם [שם] בפקק במעשה הסתימה הוא שמבטל את הפקק לחלון ולכן הוא נחשב כחלק מן הבנין, אבל הכא [כאן] שהוא לא מבטל את הסדין לגבי הסוכה, שהרי סוף סוף ינטל מן הסוכה, ואינו נחשב כחלק ממנה — לא, אין הדבר מותר.
The Gemara answers: There is a difference between the case of the shutter and the case of the sheet. There, in the case of the shutter, where he negates it by shuttering the window, it is considered part of the building and it is therefore prohibited. However, here, in the case of the sheet, where he does not negate it, as he plans on removing it, no, it is not necessarily prohibited.
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וּשְׁאָלוּהוּ שְׁלֹשִׁים הֲלָכוֹת בְּהִלְכוֹת סוּכָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם שָׁמַעְתִּי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה1 אָמַר לָהֶם לֹא שָׁמַעְתִּי ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה2 אָמַר לָהֶם שָׁמַעְתִּי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם לֹא שָׁמַעְתִּי.

The Gemara relates a similar incident. The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Eliezer, who stayed in the Upper Galilee, and the people there asked him thirty halakhot in the halakhot of sukka. In response to twelve, he said to them: I heard an answer from my teachers, and he related what he heard. In response to the other eighteen, he said to them: I did not hear an answer. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It was the reverse of these matters. In response to eighteen he said to them: I heard an answer; in response to the other twelve he said to them: I did not hear an answer.
1. כן ברוב כתבי היד. בדפוסים: ״עשר״.
2. כן ברוב כתבי היד. בדפוסים: ״עשר״.
ר׳ חננאלרי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
י״ח אמר להן לא שמעתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א כיון שהוזכרו כאן דרכי הנהגתו של ר׳ אליעזר, מביאים מעשה נוסף בדומה לזה. תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר׳ אליעזר ששבת בגליל העליון, ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, על שתים עשרה מהן אמר להם: שמעתי תשובה מרבותי ואמר מה ששמע, ועל שמונה עשרה האחרות אמר להם: לא שמעתי. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: חילוף הדברים היה; על שמונה עשר אמר להם: שמעתי תשובה, ועל שתים עשרה אמר להם: לא שמעתי.
The Gemara relates a similar incident. The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Eliezer, who stayed in the Upper Galilee, and the people there asked him thirty halakhot in the halakhot of sukka. In response to twelve, he said to them: I heard an answer from my teachers, and he related what he heard. In response to the other eighteen, he said to them: I did not hear an answer. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It was the reverse of these matters. In response to eighteen he said to them: I heard an answer; in response to the other twelve he said to them: I did not hear an answer.
ר׳ חננאלרי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרוּ לוֹ כׇּל דְּבָרֶיךָ אֵינָן אֶלָּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אָמַר לָהֶם הִזְקַקְתּוּנִי לוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבּוֹתַי מִיָּמַי לֹא קְדָמַנִי אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָאתִי בוְלֹא שַׂחְתִּי שִׂיחַת חוּלִּין וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם.

They said to him: Are all the matters that you know only from what you heard? Don’t you say any matters on your own? He said to them: Now you forced me to say a matter that I did not hear from my teachers, as I must describe my character traits and the manner in which I conduct myself. In all my days, no person ever preceded me into the study hall, as I am always first to arrive; and I never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and I never left anyone in the study hall and exited, as I was always last to leave; and I never engaged in idle conversation; rather, I discussed only necessary matters or matters of Torah; and I never said anything that I did not hear from my teacher. That is why he did not answer those questions that his teacher did not address.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה. אמר להן הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי ובא להודיע שלא נתרשל בשימוש בית המדרש אמר לעולם לא קדמני אדם לבית המדרש ולא ישנתי בו שינת קבע ולא עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מרבותי שהיה נוהג ר׳ אליעזר כמנהג רבן יוחנן בן זכאי בכל אלו והיה עוד רבן יוחנן בן זכאי נוהג לא הלך ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינן אלא מפי השמועה – בתמיה.
הזקקתוני – כלומר תזקיקוני לומר דבר כו׳ אגיד לכם את מדותי וזו אחת מהן.
שיחת חולין – דברי הבאי ושחוק כלומר מה שספק בידי לא מפני (שטרחתי) בכל אלה ואי אפשר שאמרו רבותי דבר בבית המדרש ולא שמעתיו ומה שלא שמעתי לא אומר שכך היא מדתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם יהא אדם ירא בהוראה ושלא לסמוך על סברתו אלא אחר העיון הגדול ולא יהא בטוח בעצמו להורות אלא במה ששמע מפי רבו או שהוא מקובל בו מפי חכם דרך הערה אמרו בר׳ אליעזר הגדול ששאלוהו שלשים הלכות בשתים עשרה אמר להם שמעתי ובשמנה עשרה לא שמעתי עד שאמרו לו וכי כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם מעולם לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי ונתגלגלו מזה לספר בשבחו של רבן יוחנן בן זכאי שלא שח שיחת חולין מעולם ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת עראי ולא שינת קבע ולא הרהר במבואות המטונפות ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא אמר הגיע עת לעמוד חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים ולא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים גזרות שוות תקופות וגימטראות שנכללו בהם חכמות גדולות בשיעור ומספר ותשבורת ממשלות כובסים וממשלות שועלים להדריך במשליהם ההמון שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ר״ל מה שאפשר לדבר עליהן כענין וידבר על העצים ועל האבנים ונכללו באלו חכמות גדולות מענין הטבע ומה שאחר הטבע ומעשה מרכבה ואף דקדוקים קלים העתידים להתחדש עליו בדורות הבאים וזמן האחרונים הכל נתגלה לו לרוב שלימותו ועליו נאמר להנחיל אהבי יש:
אינן אלא מפי השמועה – בתמיהא.
הזקקתוני – כלומר מעתה תזקיקוני לומר שאגיד לכם את מדותי וזו אחת מהן.
שיחת חולין – דברי הבאי ושחוק.
הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי כו׳. דהיינו אגיד לכם מדותי וזו אחת מהן כפרש״י וגם שכל אלו מדות קבל מרבו ריב״ז כדמסיק ור״א תלמידו היה נוהג אחריו מ״מ המדות לא שמען מרבו אלא ראה שנהג רבו כך ונהג גם הוא כן ועי״ל דבלשון תימה קא״ל וכי תזקיקוני לומר דבר שלא שמעתי והרי מדותי כו׳ וזו אחת מהן ובמדות דריב״ז חשיב הרבה מדות דלא חשיב להו בדר״א. אע״ג דר״א נהג אחריו בכולן כדמשמע לקמן. י״ל דלא חשיב הכא רק הנהו מדות שלא תאמר מה שלא שמעתי מרבותי הוא שהם ודאי אמרו בבה״מ ואני הייתי מתעצל ונמנע מלשמען מפי רבותי אם מפני שהייתי מתאחר מלבא וממהר לצאת מבה״מ או מפני השינה או מפני שהייתי סח שיחת חולין ע״כ אמר שאינו כן אלא מעולם לא קדמני כו׳ וכן נראה מפרש״י ודו״ק:
בגמ׳ - מימי לא קדמני אדם בבית המדרש. צ״ע אם זה משום דזריזין מקדימין למצוות (פסחים ד.), למה נאמר דוקא בהשכמה לבהמ״ד (כדאיתא כאן ובמשנת אלו דברים במס׳ פאה.)
וי״ל שדין הוא בת״ת שכשמשכימים לבהמ״ד אין מקיימים מצות זריזות למצוות דכהת״כ בלבד אלא יש בכך קיום מסוים בת״ת.
אמרו לו בתמיהה: כל דבריך אינן אלא מפי השמועה! ואינך אומר דבר משל עצמך?! אמר להם: הזקקתוני עכשיו לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי שאני צריך לספר לכם על מידותי והדברים שאני נוהג בהם; מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ואני בא תמיד ראשון, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי אלא נשארתי תמיד אחרון, ולא שחתי שיחת חולין, אלא רק בדברים נחוצים או בדברי תורה, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם. ולכן לפי דרכו לא השיב על אותן שאלות שלא שמע תשובתן מפי רבו. כיון שהזכרנו מידותיו של ר׳ אליעזר מספרים בשבחם של חכמים אחרים, בדומה לאלה של ר׳ אליעזר.
They said to him: Are all the matters that you know only from what you heard? Don’t you say any matters on your own? He said to them: Now you forced me to say a matter that I did not hear from my teachers, as I must describe my character traits and the manner in which I conduct myself. In all my days, no person ever preceded me into the study hall, as I am always first to arrive; and I never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and I never left anyone in the study hall and exited, as I was always last to leave; and I never engaged in idle conversation; rather, I discussed only necessary matters or matters of Torah; and I never said anything that I did not hear from my teacher. That is why he did not answer those questions that his teacher did not address.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חוּלִּין גוְלֹא הָלַךְ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלָא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין וְלֹא קְדָמוֹ אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא יָשַׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי דוְלֹא הִרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת וְלֹא הִנִּיחַ אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָא וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה וְלֹא פָּתַח אָדָם דֶּלֶת לְתַלְמִידָיו אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ וְלֹא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ מֵעוֹלָם וְלֹא אָמַר הִגִּיעַ עֵת לַעֲמוֹד מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ החוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים וְעַרְבֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכֵן הָיָה ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תַּלְמִידוֹ נוֹהֵג אַחֲרָיו.

Apropos the character traits of Rabbi Eliezer, the Gemara cites character traits of his teacher. The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai, the teacher of Rabbi Eliezer: In all his days he never engaged in idle conversation; and he never walked four cubits without engaging in Torah study and without donning phylacteries; and no person ever preceded him into the study hall; and he never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and he never contemplated matters of Torah in alleyways filthy with human excrement, as doing so is a display of contempt for the Torah; and he never left anyone in the study hall and exited; and no person ever found him sitting and silent, i.e., inactive; rather, he was always sitting and studying; and only he opened the door for his students, disregarding his own eminent standing; and he never said anything that he did not hear from his teacher; and he never said to his students that the time has arrived to arise and leave the study hall except on Passover eves, when they were obligated to sacrifice the Paschal lamb, and Yom Kippur eves, when there is a mitzva to eat and drink abundantly. And Rabbi Eliezer, his student, accustomed himself to model his conduct after his example.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא מצאו אדם יושב דומם אלא שונה ולא פתח אדם דלת לתלמידים אלא הוא. מכלל שהיה משכים ומקדים. ולא אמר הגיע זמן לצאת מבית המדרש חוץ מערבי פסחים שבתות וימים טובים.
תנו רבנן פ׳ תלמידים היו להלל הזקן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טייל
טיילא(שבת מ:) אבטאות כל כרכים מטייל בהן כדרכו פי׳ מהלך. (סוכה כח. תענית כ.) ומטייל על שפת הים והוה מטייל אחריו (סנהדרין קב) ואני ואתה נטייל בג״ע וחוג שמים יתהלך תרגום ותקוף רומא דשמייא יטייל:
א. [געהן.]
בלא תורה – בלא גירסא שהיה הולך ושונה תמיד.
חוץ מערבי פסחים – מפני עשיית פסחיהם ומפני התינוקות שלא ישנו כך מפורש בפסחים (דף קט.).
וערב יום הכפורים – שצריך לאכול מבעוד יום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן ולא הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי שבתות וימים טובים – לכבוד שבת ויום טוב. וגרסא דייקא: חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים – משום מצה ומשום האוכל בתשעה בו כאלו נתענה תשיעי ועשירי.
בלא תורה – בלא גירסא, שהיה שונה תמיד.
גירסא דיקא ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יה״כ – פירוש ערבי פסחים משום מצה ועיה״כ משום סעודה שכל האוכל בו כאלו התענה תשיעי ועשירי.
ריב״ז מימיו כו׳. כל אלו מדות דחשיב נוגעין בלמוד תורה ושאמר בלא תפילין כי היא כתר תורה כמ״ש בקידושין פ׳ האומר ופרשיותיו ד׳ מורים על למוד תורה וזה אב לכולן שנאמר ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ וגו׳. ואמר
ולא הרהר במבואות כו׳. ר״ל אע״פ שהיתה התורה שגורה כל כך בפיו ובלבו היה נזהר מלהרהר במבואות כו׳. ואמר
ולא מצאו אדם יושב ודומם כו׳. גם שהיה אפשר בלמוד עיוני עיקרא בגירסא שתהא שגורה בפיו ולא תשתכח כדאמרי׳ בכמה מקומות. ואמר
ולא פתח אדם דלת כו׳. שהוא היה מקרב עצמו אצל הפתח דבתלמידיו היה קנאה וביטול תורה איזו מהן יפתח לחבריו הבאים ואשמעינן נמי דלא הניח ר׳ יוחנן בן זכאי לישב שומר על הפתח שלא יטול שכר ויתעכב מלכנוס מי שאין לו כעובדא דהלל במסכת יומא:
עוי״ל ע״פ הא דאיתא במס׳ ברכות (ו:) בשעה שהקב״ה בא בבית הכנסת ולא מצא בו עשרה מיד הוא כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש וכו׳. ומוכח דיש דין קבלת פני השכינה בבהכ״נ שהשכינה באה שם, וחייבים להשכים כדי לקבל את פני השכינה ואינו מטעם זריזות למצוות בלבד. ויוצא שהשכמת ביהכ״נ וביהמ״ד אינה רק משום מצוות התפילה ות״ת אלא משום קבלת פני השכינה.
שם. בגמ׳ - ולא ישנתי בביה״מ לא שינת קבע ולא שינת ארעי. וקשה, שהישן עובר על איסור בזיון ביהמ״ד, ומהי המדה הטובה דר״א. וי״ל דר״א מדין ת״ח מותר היה לו לישן ולאכול בביה״מ דכביתו נחשב (מגילה כח:). אמנם מדה זו היתה בו לקיים את ״והגית בו יומם ולילה״ בלי הפסק שינה בביהמ״ד, ואפי׳ בעתים שהיה מותר לו לישן שם.
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי רבו של ר׳ אליעזר: מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלא שעסק בתורה ובלא להניח תפילין על ראשו, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הרהר בדברי תורה כשהיה מצוי במבואות המטונפות שיש בזיון לתורה כשמהרהר שם בתורה, ולא הניח אדם לבד בבית המדרש ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם ואינו עושה דבר אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם אחר את הדלת לתלמידיו, אלא הוא בעצמו ולא חשש לכבודו, אלא שמח לכבדם בכך, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם, ולא אמר לתלמידים: הגיע עת לעמוד מבית המדרש, חוץ מערבי פסחים, שיש להזדרז להקריב קרבן פסח או לסדר את הפסח, וכן בערבי יום הכפורים, שמצוה להרבות באכילה ושתיה ביום זה. לפני חשיכה וכן היה ר׳ אליעזר תלמידו נוהג אחריו.
Apropos the character traits of Rabbi Eliezer, the Gemara cites character traits of his teacher. The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai, the teacher of Rabbi Eliezer: In all his days he never engaged in idle conversation; and he never walked four cubits without engaging in Torah study and without donning phylacteries; and no person ever preceded him into the study hall; and he never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and he never contemplated matters of Torah in alleyways filthy with human excrement, as doing so is a display of contempt for the Torah; and he never left anyone in the study hall and exited; and no person ever found him sitting and silent, i.e., inactive; rather, he was always sitting and studying; and only he opened the door for his students, disregarding his own eminent standing; and he never said anything that he did not hear from his teacher; and he never said to his students that the time has arrived to arise and leave the study hall except on Passover eves, when they were obligated to sacrifice the Paschal lamb, and Yom Kippur eves, when there is a mitzva to eat and drink abundantly. And Rabbi Eliezer, his student, accustomed himself to model his conduct after his example.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנוּ רַבָּנַן שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן שְׁלֹשִׁים מֵהֶן רְאוּיִם שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וּשְׁלֹשִׁים מֵהֶן רְאוּיִם שֶׁתַּעֲמוֹד לָהֶם חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶשְׂרִים בֵּינוֹנִים גָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָּן יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל קָטָן שֶׁבְּכוּלָּן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי.

The Gemara continues to praise the Sages. The Sages taught: Hillel the Elder had eighty students. Thirty of them were sufficiently worthy that the Divine Presence should rest upon them as it did upon Moses our teacher, and thirty of them were sufficiently worthy that the sun should stand still for them as it did for Joshua bin Nun, and twenty were on an intermediate level between the other two. The greatest of all the students was Yonatan ben Uzziel, and the youngest of them was Rabban Yoḥanan ben Zakkai.
ר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ל׳ מהן ראוין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו ול׳ מהן [ראוין] שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון ועשרים בינוניים. הגדול שבכולם יונתן בן עוזיאל אמרו עליו כל עוף שפורח עליו באויר בשעה שהיה עוסק בתורה מיד נשרף כלומר זיו השכינה היה במושבו. קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלין וחמורין וגז״ש תקופות וגימטריא שיחת מלאכים ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות שועלין משלות כובסין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא פי׳ הקושיות שהיו נושאין ונותנין בה עכשיו אביי ורבא פשוטות וסדורות היו ומכוונות ביד רבן יוחנן בן זכאי וכך היו מתעסקין בהן.
ירושלמי ר׳ אבדמא מלחא הוה דמוך אחנותיה עבר ר׳ חייא בר אבא וחזייא א״ל זיל דמוך גו מטללתך וכן א״ר יוסי. ר׳ זעירא סליק לגזורה – פירוש: לשבועה בן דר׳ אולא ולא ולא קיבל עליו מטעים מידי עד דמיפני מוסף או משום שאין שבח לת״ח להניח ביתו (בערב) [ברגל]. תני כל שאומרים עליו ג׳ ברכות לאחריו אומר לפניו ברכת המוציא כל שאין אומרים עליו ג׳ ברכות לאחריו אין אומרים עליו המוציא התיבון פחות מכביצה אין אומרים (לפניו) [אחריו] ג׳ ברכות מעתה אין אומרים לפניו המוציא ושני ר׳ אחא לשאר המינין נצרכה כלומר כל מין שחייב אחריו ג׳ ברכות אומרים לפניו המוציא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן שמנים תלמידים היו לו להלל הזקן לשלשים מהם ראויין שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו עליו השלום – פירוש: ראויין היו לשכינה כמשה רבנו עליו השלום, אבל ח״ו לא היו שקולין כמשה, לא תהא כזאת בישראל.
ושלשים היו ראויין שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון. עשרים מהם בינוניים גדול שבהן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי.
ת״ר שמנים תלמידים היו לו להלל הזקן כו׳ – דבר גדול מעשה מרכבה פי׳ מרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידוע לבעלי האמת.
גמ׳ ראוין שתשרה עליהם שכינה כו׳. נ״ב ראוין שתשרה כו׳ אלא שעון הדור גורם ואין הדור ראוי לכך שתעמוד להם חמה כיהושע ולמשה נמי עמדה חמה דנפקא לן אחל אחל אלא משום דאין חשובים כל כך כמשה תלאן ביהושע:
שמנים תלמידים היו לו להלל כו׳ כל הסוגיא מפורש פ׳ יש נוחלין ע״ש:
ועוד מסופר בשבחם של חכמים; תנו רבנן [שנו חכמים]: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן; שלשים מהם ראויים היו שתשרה עליהן שכינה כמשה רבנו, ושלשים מהן ראויים היו שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים, בין זה לזה. גדול שבכולן שבכל התלמידים היה יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן בשנים היה רבן יוחנן בן זכאי.
The Gemara continues to praise the Sages. The Sages taught: Hillel the Elder had eighty students. Thirty of them were sufficiently worthy that the Divine Presence should rest upon them as it did upon Moses our teacher, and thirty of them were sufficiently worthy that the sun should stand still for them as it did for Joshua bin Nun, and twenty were on an intermediate level between the other two. The greatest of all the students was Yonatan ben Uzziel, and the youngest of them was Rabban Yoḥanan ben Zakkai.
ר׳ חננאלרי״ףהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה גְּמָרָא הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְִדּוּקֵי סוֹפְרִים קַלִּים וַחֲמוּרִים וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן.

The Gemara relates: The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that he did not neglect Bible; Mishna; Gemara; halakhot and aggadot; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes; the hermeneutical principles of the Torah with regard to a fortiori inferences and verbal analogies; the calculation of the calendrical seasons; and numerology [gimmatreyaot]. In addition, he did not neglect esoteric matters, including the conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers, which are folk tales that can be used to explain the Torah; parables of foxes; and more generally, a great matter and a small matter.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דק
דקאדקדוקי תורה ודקדוקי סופרים (סוכה כח.) (א״ב תרגום אשר בשערה ישופני דעד חוטי בינתא מדקדק עמי ומן עקר זה נגזר דווקא (יבמות עו.) ומסרטינן ליה דווקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף פי׳ הדבר בדקדוק לבדו ונגזר גם (שבת קכד) דייקא נמי דקתני כלומר הוה מדקדק):
ערך משל
משלב(סוכה כח., בבא בתרא קלד.) משלות כובסין משלות שועלים (סנהדרין לח) ש׳ משלות שועלים היו לו לר׳ מאיר ואנו לא באו לידינו אלא אבות יאכלו בסר ואמרי לה מאזני צדק (מכות י) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו׳ במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו אחד בשוגג ואחד במזיד וכו׳:
ערך תקף
תקףג(פרק עקביא, סוכה כח.) גזירות שוות תקופות וגימטריאות (א״ב יקף הוא העיקר בלשון פסוק ״א״ה ול״נ שהוא מנע״ו ע״מ תשובה״):
א. [פיינהייט.]
ב. [גלייכניס פאבל.]
ג. [אומלויף.]
משנה – כגון משנה וברייתא של ששה סדרים.
גמרא – זו היא סברא שהיו התנאים אחרונים מדקדקים בדברי הראשונים הסתומים לפרשם וליתן בהן טעם כמו שעשו האמוראים אחר התנאים שפירשו דברי התנאים שלפניהן וקבעו בהן גמרא ואותו דיוק שבימי התנאי׳ נקרא הש״ס.
הלכות – הלכה למשה מסיני כגון גוד ולבוד ודופן עקומה שיעורין חציצין מחיצין עשר נטיעות ערבה וניסוך המים.
דקדוקי תורה – ריבויי אותיות שבאין לדרוש בהן ריבוים ומעוטים כגון האזרח להוציא הנשים שדקדקה התורה בלשונה לכתוב אות יתירה ללמד.
דקדוקי סופרים – שהוסיפו לדקדק אחר מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות סייג ואזנים לתורה וגזרו גזרות להרחיק את האדם מן העבירה ודכוותה בבכורות (דף ל:) גר הבא לקבל תורה עליו חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר׳ יוסי אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים.
קלים וחמורים – דברים הלמדין בק״ו שניתנו לדון מעצמן לכל אדם ולא פירשו כלום בסיני.
וגזרות שוות – דברים הלמדין בג״ש.
תקופות – חשבון הילוך חמה ולבנה.
וגימטריאות – דברים הלמדין בלשון גימטריא כגון (ירמיהו כה) שש״ך בבל בא״ת ב״ש כשדים (שם נא) לב קמי בא״ת ב״ש סהדה מנון (לקמן דף נב:) בא״ט ב״ח וכן לפי מנין האותיות כגון סתם נזירות שלשים יום (נזיר דף ה.) מקדוש יהיה יהי״ה בגימטריא שלשים הוו.
שיחת מלאכי השרת שיחת שדים שיחת דקלים – לא ידענא מאי היא.
משלות כובסין ומשלות שועלים – שיסדו קדמונים לתת אמתלא לתוכחתם ותולין אותן בכובסים ובשועלים כגון (סנהדרין לט.) מאזני צדק אבות אכלו בוסר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיחת מלאכי השרת שיחת שדים שיחת דקלים – כתב רבינו שלמה לא ידענא מאי היא.
מסופר: אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא (דקדוקי המשנה והסברתה) הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, דרשות התורה בדבר קלים וחמורים וגזירות שוות, חשבונות התקופות (של לוח השנה) וגימטריאות וכן דברים שבחכמת הנסתר: ושיחת מלאכי שרת, ושיחת שדים, ושיחת דקלים. משלות כובסין שהם משלים עממיים שאפשר להשתמש בהם להסברת דברי תורה, וכן משלות שועלים, ובכלל: דבר גדול ודבר וקטן.
The Gemara relates: The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that he did not neglect Bible; Mishna; Gemara; halakhot and aggadot; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes; the hermeneutical principles of the Torah with regard to a fortiori inferences and verbal analogies; the calculation of the calendrical seasons; and numerology [gimmatreyaot]. In addition, he did not neglect esoteric matters, including the conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers, which are folk tales that can be used to explain the Torah; parables of foxes; and more generally, a great matter and a small matter.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דָּבָר גָּדוֹל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה דָּבָר קָטָן הֲוָיוֹת דְּאַבָּיֵי וְרָבָא לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר {משלי ח׳:כ״א} לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא וְכִי מֵאַחַר שֶׁקָּטָן שֶׁבְּכוּלָּן כָּךְ גָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כׇּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵחַ עָלָיו מִיָּד נִשְׂרָף.:

The Gemara elaborates: A great matter is referring to the secrets of the Design of the Divine Chariot, the conduct of the transcendent universe. A small matter is, for example, halakhot that were ultimately formulated in the framework of the disputes of Abaye and Rava. He did not neglect any of these disciplines so as to fulfill that which is stated: “That I may cause those that love me to inherit substance and that I may fill their treasuries” (Proverbs 8:21), as Rabban Yoḥanan was filled with the disciplines of Torah and wisdom. And if the youngest of them was so prolific, the greatest of them was all the more so prolific. The Gemara relates that the Sages said of Yonatan ben Uzziel, the greatest of Hillel’s students, that when he sat and was engaged in Torah study, the sanctity that he generated was so intense that any bird that flew over him was immediately incinerated.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך הויא
הויאא(סוכה כח.) דבר קטן הויא דאביי ורבא פי׳ הקושיות שהיו נושאין ונותנין בהן אביי ורבא פשוטות וסדורות ומכוונות היו ביד רבן יוחנן בן זכאי וכך היו מתעסקין בהן:
ערך תלמוד
תלמודב(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
א. [וועזען אבהאנדלונג.]
ב. [לעהרונג.]
הויות דאביי ורבא – כל איבעי׳ להו לאביי ורבא הוה מספקא להו ובכולן נתן את לבו ונתן בהן טעם ובימי אמוראים נשתכחו.
נשרף – שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו.
כל עוף שפורח עליו מיד נשרף – שהדברים שמחים כנתינתם בסיני שנתנה תורה באש וכענין זה מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה וליהטה האש סביבם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטון הויות דאביי ורבא – מאי דמספקא להו ומאי דסלקא בתיקו הכל תירץ ונשתכח אחריו וקרי ליה דבר קטן מעשה מרכבה.
לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש וכו׳ – לאו דוקא לקיים אלא כמי שאמר על אלו נתקיים המקרא הזה.
אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף הפורח מעליו מיד נשרף – שהיה מכוין הדברים, והיו הדברים שמחים כיום נתינתן בסיני והיתה האש שולטת.
אמר המאירי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר׳ יוחנן בן החורונית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר ואמרו להם [ב״ש משם ראי׳] אף הם אמרו לו א״כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך וכבר ביארנו שנחלקו בסוכה גדולה ומגזרת שמא ימשך אחר שולחנו ובקטנה ומצד עצמה אם כשרה ואם פסולה ופסקנו כבית שמאי בשתיהן וכבר ביארנו הכל בפרק ראשון ולא נתחדש על משנה זו דבר:
המשנה השמינית והיא חוזרת לענין החלק השלישי ושלא כסדר נכתבה והוא שאמר נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה פי׳ נשים מצד שהסוכה מצות עשה שהזמן גרמא ואע״פ שחייבות במצה אין חייבות בסוכה ועבדים מפני שהם שוים לנשים וקטנים מפני שאינם בני חיוב ומ״מ באין צריכים לאמן חייבים מתורת חינוך ופי׳ בגמ׳ ששיעור זה כל שניעור ואינו קורא אמא אמא והיא הגעת חנוך לענין זה ואע״פ שמצינו בהרבה דברים שיעור אחר לחנוך הכל לפי מה שהוא הענין יודע לנענע בענין לולב יודע להתעטף לענין ציצית וכן הכל לפי מה שהוא כמו שביארנו במסכת חגיגה:
נשרף – כתב רבינו שלמה שהיו מלאכי השרת מתקבצים ובאים לשמוע דברי תורה מפיו ע״כ. ואמת. כי היה בעל שכל זך ומחשבה כוזבת לא תבלבלהו.
דבר קטן הויות דאביי ורבא – פירו׳ דבר קטן הוא לגבי מעשה מרכב׳ שאמרנו ולגבי הא נמי לא קרי דבר קטן לתלמוד שהרי קדמו לכלם שלא הניח מקרא משנה ותלמוד הלכו׳ והגדות והם יתד שהכל תלוי בו אלא הויות דאביי ורבא הם קושיו׳ ותירוצין וספיקות שלהם שלא נתבררו להם מפני שלא ירדו לעומק של תלמוד כחכמים הראשונים ולפי שהיה זה מחסרון ידיעה קרי ליה דבר קטן בחכמת המשנה אבל גדול הוא מכל שאר חכמות העכו״ם וזה הפירוש אמת ונכון לכל המאמין ולא כמו שפירשו אחרים האלקים יכפר.
לקיים מה שנא׳ להנחיל אוהבי יש כלו׳ על אלו נתקיים המקרא הזה.
אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שפורח מיד נשרף – פי׳ שהיו הדברים כמו שניתנו בסיני שהאש היתה שולטת ושאלו בירוש׳ התלמיד כך הרב מהו והשיבו שהתלמיד תוך ד׳ אמות ברם הרב אפי׳ חוץ לד׳ אמות.
ומסבירים: דבר גדול — סודות מעשה מרכבה (של הנהגת העולם העליונה), דבר קטן — כגון ההלכות שאחר דורות נוסחו בתוך הויות [בעיות] של אביי ורבא. לקיים מה שנאמר: ״להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא״ (משלי ח, כא) שהיה רבן יוחנן מלא וגדוש בכל דברי תורה וחכמה. ואם קטן שבכולן כך היתה מדרגתו, גדול שבכולן על אחת כמה וכמה. וכדי להסביר גדולתו מספרים: אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל גדול התלמידים, בשעה שיושב ועוסק בתורה היתה קדושתו רבה כל כך שהיתה אש מלהטת סביבו עד שכל עוף שפורח עליו מיד נשרף.
The Gemara elaborates: A great matter is referring to the secrets of the Design of the Divine Chariot, the conduct of the transcendent universe. A small matter is, for example, halakhot that were ultimately formulated in the framework of the disputes of Abaye and Rava. He did not neglect any of these disciplines so as to fulfill that which is stated: “That I may cause those that love me to inherit substance and that I may fill their treasuries” (Proverbs 8:21), as Rabban Yoḥanan was filled with the disciplines of Torah and wisdom. And if the youngest of them was so prolific, the greatest of them was all the more so prolific. The Gemara relates that the Sages said of Yonatan ben Uzziel, the greatest of Hillel’s students, that when he sat and was engaged in Torah study, the sanctity that he generated was so intense that any bird that flew over him was immediately incinerated.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וב״שבֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וב״הוּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין אָמְרוּ לָהֶם ב״הבֵּית הִלֵּל לב״שלְבֵית שַׁמַּאי לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי ב״הבֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִית וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָּבָר אָמְרוּ לָהֶם ב״שבֵּית שַׁמַּאי מִשָּׁם רְאָיָה אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִיַּימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ.

MISHNA: In the case of one whose head and most of his body were in the sukka and his table was in the house, Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit. Beit Hillel said to Beit Shammai: And wasn’t there an incident where the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥanan ben HaḤoranit and they found him such that he was sitting with his head and most of his body in the sukka and his table in the house, and they said nothing to him? Even Beit Shammai did not object. Beit Shammai said to them: Is there proof from there? That is not what happened; rather, they said to him: If you were accustomed to act in this manner, you have never fulfilled the mitzva of sukka in your life.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ משם ראיה – בתמיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתניתין. מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו חוץ לסוכה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר׳ יוחנן בן החורונית ומצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו חוץ לסוכה ולא אמרו לו דבר – והואיל והיו כלם במעמד ולא אמרו דבר שמע מינה חזרו בית שמאי להודות לבית הלל. אמרו להם בית שמאי משם ראיה אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה כל ימיך.
המשנה השביעית והכוונה בה בענין החלק הרביעי ג״כ והוא שאמר מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את יוחנן בן החורונית ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי משם ראייה אף הם אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה שילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל (הזקן) [הקטן] אמר הר״ם אמר השם ית׳ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים וקטן שאינו צריך לאמו הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג הנערים הקטנים ואין הלכה כבית שמאי שהחמיר וחייב בסוכה לזכרים כולם בכל השנים:
מעשה בשמאי הזקן וכו׳ כלומר שהוא מחמיר בכל קטן להושיבו בסוכה וכשילדה כלתו פיחת את המעזיבה וסכך עליה והלכה כתנא קמא ובגמרא יתבאר שהנשים חייבות בתוספת עינוי של יום הכפורים אע״פ שאין בו בתורה עונש ואזהרה וסמכוה בגמרא מן המקרא האזרח לרבות נשים אזרחיות שחייבות בענוי ר״ל שאף הן אזרחיות ר״ל מזרע אברהם שנקרא אזרחי:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
משם ראיה – בתמיהא. ובפ״ק אסיקנא דבתרתי פליגי, והלכה כב״ש בתרוייהו.
הא דתנן אמרו לו א״כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך לאו דוקא דהא סוכה גדולה וכשרה היא אלא דאסרו רבנן שלא תהא שלחנו בתוך הבית גזירה שמא ימשך אחר שלחנו אלא פירושו לא קיימת מצוה סוכה כראוי וכרצון חכמים. ודכותה בפרק ערבי פסחים מי שלא אמר ג׳ דברים אלו בפסח לא יצא י״ח שפירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב וכן רבים.
במשנה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו׳ לבקר את רבי יוחנן בן החורנית כו׳ עיין בחידושי הריטב״א ובחידושינו לעיל דף ג׳ ובחידושי ברכות דף י״א הארכתי יותר ע״ש ותמצא נחת:
ב משנה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו מצוי בתוך הביתבית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: וכי לא כך היה מעשה; שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר׳ יוחנן בן החורנית, ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו דבר. הרי שאף זקני בית שמאי הסכימו שמותר כן. אמר להם בית שמאי: משם מביאים אתם ראיה?! לא כך היה הדבר, אלא אף הם אמרו לו כולם כאחד: אם כן היית נוהג, לא קיימת מצות סוכה מימיך.
MISHNA: In the case of one whose head and most of his body were in the sukka and his table was in the house, Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit. Beit Hillel said to Beit Shammai: And wasn’t there an incident where the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥanan ben HaḤoranit and they found him such that he was sitting with his head and most of his body in the sukka and his table in the house, and they said nothing to him? Even Beit Shammai did not object. Beit Shammai said to them: Is there proof from there? That is not what happened; rather, they said to him: If you were accustomed to act in this manner, you have never fulfilled the mitzva of sukka in your life.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) זנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה חקָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַיָּיב בְּסוּכָּה מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל קָטָן.:

The mishna continues: Women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of sukka. A minor who does not need his mother any longer is obligated in the mitzva. There was an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth just before Sukkot, and Shammai removed the coat of plaster from the roof, leaving the beams, and roofed with the beams over the bed for the newborn minor.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשים ועבדים וקטנים פטורים כו׳ מנא לן שהנשים פטורות דתנו רבנן אזרח הייתי אומר אזרח [בין איש] בין אשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשים ועבדים – מפרש בגמרא.
נשים קטנים ועבדים פטורין מן הסוכה. ואי יתבי ומברכי לא מחינן בהו פירשתי למעלה (בסי׳ פז).
וקטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה – דלאו בני חיובא נינהו.
קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה – פירוש: אנו חייבין להושיבו בסוכה.
מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת המעזיבה וסיכך על גבי מטה בשביל קטן – ובגמרא מתרץ לה.
קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה – פירוש בתורת חינוך. ומפני שאמו פטורה מן הסוכה הבן נמי בעוד שהוא צריך לה ואינו יכול לפרוש הימנה פטור. אבל אם יכול לפרוש הימנה, שניעור משנתו ואינו קורא אימא, אלא דקרי ושתיק, חייב אביו לחנכו. וכתב הר״ם ז״ל ששיעור זה בבן חמש שנים ובבן שש. וכתב עוד דטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק.
מעשה וילדה כלתו של שמאי – פריך בגמרא מעשה לסתור. ותריץ חסורא מחסרא והכי קתני ושמאי מחמיר מעשה וילדה.
נשים ועבדים וכו׳ – בגמרא מפרש.
שם. בגמ׳ - ולא הלך ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין. יש להתבונן בשייכות בין תורה ובין תפילין. והנה הרמב״ם כתב בפ״ד מתפילין (הלכ״ה) וז״ל: קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו ויר״ש כו׳ ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדרכי האמת והצדק שמצותן כך הוא עכ״ל. משמעות הלשון מורה שהתפילין מועילין שהגברא לא יחשוב מחשבות זרות ושהתפילין מביאים אותו להיות עניו ויר״ש ושיפנה לבו לת״ת. ומוכח שיש קיום מיוחד של ת״ת ותפילין, בהתאם לקרא ״למען תהיה תורת ה׳ בפיך״, בו כלולה מצות ת״ת במצות התפילין. ריב״ז קיים את שתי המצוות בקיום אחד בהדדי כל היום.
שם. בגמ׳ - ולא הרהר במבואות המטונפות. וקשה, דהא איסור גמור הוא. וי״ל, דמכיון דלא הלך ד׳ אמות בלי תורה א״כ נפשו חשקה בתורה וקרוב לאונס היה שמותר לו להרהר בכל מקום וגם במובאות המטונפות, מ״מ מידת חסידות דריב״ז היתה להחמיר על עצמו.
שם. משנה - וסיכך על גבי המטה בשביל קטן. וצ״ע, היאך שייכת מצוה בתינוק בסוכה - הרי התינוק מתעסק גמור במצוה ואין ישיבתו מעשה מצוה כלל.
ונראה ליישב עפ״מ שמצינו ברמב״ן על התורה (דברים פרק ל״א פסוק י״ג) שתי דעות בנוגע למצות הקהל לתינוקות אם מביאים את התינוקות יונקי שדים או רק את אלה שהגיעו לחינוך. דין דב״ש ניתן להשוות לשיטה הסוברת שמביאים גם את התינוקות יונקי שדים להקהל. המצוה היא של המביאים - ליתן שכר למביאיהם - ולא של התינוקות עצמם.
דרך אגב בנוגע לקטנים בעיר הנידחת, הי׳ אומר ר׳ חיים זצ״ל שמסתבר כרמ״ה המפרש שהורגים רק את הקטנים שעבדו ע״ז (ועיין בתוספתא בסוף מס׳ סנהדרין שכן משמע לפי שיטת ר״א) מפני שמעשה עבירה של קטן נחשב עבירה. ראייה שיש לקטנים חטאים שהרי קטן הבא על שפחה חרופה מביא קרבן והיא לוקה על ידו לרמב״ם (פ״ג מאיסורי ביאה הלי״ז, ועיין בראב״ד שם). ואע״פ שקטנים שעברו עבירות אחרות פטורים מפני שלאו בני עונשים נינהו, אבל שפחה חרופה ועיר הנדחת שונות ונענשים קטנים על רשעתם. ובכך מתורצת קושית המנ״ח המקשה דאם הורגים קטני עיר הנדחת מפני חטאי אבותיהם הוי עדי עיר הנדחת עדים שאי אתה יכול להזימם, שהרי א״א להרוג את בני העדים הנמצאים זוממין. אך לפי דעת הגר״ח זצ״ל הקטנים נהרגים דוקא מחמת רשעתם ולא מחמת רשעת אבותיהם, והוי העדים עדות שאתה יכול להזימם.
ועוד הלכה אחרת בסוכה: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. קטן שאינו צריך עוד לאמו ויכול להיות לבדו — חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן סמוך לסוכות ופיחת (הוריד) שמאי את המעזיבה (כיסוי הטיט שעל הגג) והשאיר שם רק את הקורות וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן שנולד.
The mishna continues: Women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of sukka. A minor who does not need his mother any longer is obligated in the mitzva. There was an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth just before Sukkot, and Shammai removed the coat of plaster from the roof, leaving the beams, and roofed with the beams over the bed for the newborn minor.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן אֶזְרָח זֶה אֶזְרָח {ויקרא כ״ג:מ״ב} הָאֶזְרָח לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים כׇּל לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים.

GEMARA: With regard to the halakha that women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of sukka, the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers that it is as the Sages taught in a baraita that it is stated: “All the homeborn in Israel shall reside in sukkot(Leviticus 23:42). Had the verse stated only: Homeborn, it would have been derived that any homeborn member of the Jewish people is obligated to observe this mitzva. However, the term with the addition of the definite article: “The homeborn,” indicates that only certain homeborn members are obligated, i.e., men, to the exclusion of the women. The word “all” in the phrase: “All the homeborn,” comes to include the minors capable of performing this mitzva.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האזרח להוציא את הנשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ האזרח – בבני ישראל ישבו בסוכות.
אזרח זה אזרח – אי הוה כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים.
כתיב האזרח – מיומן שבאזרחים להוציא את הנשים.
לרבות את הקטנים – לקמן רמינן מתניתא עלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. תנו רבנן אזרח זה אזרח – כפשטו.
אזרח – כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. ואי כתיב אזרח לחודיה הוה משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים הבאים מאותן אזרחים. כתב האזרח המיומן שבאזרחים להוציא הנשים.
לרבות הקטנים – לקמן רמינן מתניתין עלה.
בעינוי יום הכפורים הילכתא – הא דעינוי שחייבות והא דסוכה שפטורות, כך היא הלכה למשה מסיני, ואסמכינהו אקרא.
חד ממשמעותא – דה׳ דהאזרח משמע או ריבוי או מיעוט.
ואידך – הוא סמך בעלמא.
בגמרא מנא הני מילי דת״ר אזרח כו׳ הא דמקשה מנא הני מילי אף ע״ג דמילתא דפשיטא בכולה תלמודא דכל מ״ע שהז״ג נשים פטורות ומשנה ערוכה היא בקידושין דף כ״ט ובפרק היה קורא במשנה דנשים ועבדים אלא דאפ״ה פריך שפיר משום דהוי מסיק אדעתי׳ דיש לחייבן בסוכה מתשבו כעין תדורו או מג״ש ט״ו ט״ו מחג המצות. ואפשר נמי דמעיקרא ס״ד דיש לחייבן מהאי קרא גופא דהאזרח כדאשכחן לענין תוס׳ יה״כ או מריבויא דכל דהא אשכחן נמי בפרק אלו עוברין דאיכא למ״ד דמה שהנשים חייבות במצה לילה ראשונה היינו מריבוי׳ דכל ע״ש ומה שיש לדקדק בסוגיא זו דהאזרח כבר כתבתי באריכות בחידושי קידושין ל״ד בלשון התוס׳ שם עיין עליו:
גמ׳ כל לרבות את הקטנים. עיין פסחים דף מג ע״ב תוס׳ ד״ה מאן שמעת:
ב גמרא על ההלכה ששנינו שנשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה, שואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה]? ומשיבים, דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר: ״כל האזרח בישראל ישבו בסכת״ (ויקרא כג, מב), ו״אזרח״ — זה אזרח, ומשמעו: כל אחד מבני ישראל, ״האזרח״ בהדגשה שהוא האזרח המיוחד, משמעו — גברים בלבד, ואם כן בא להוציא את הנשים. ״כל האזרח״ לשון ״כל״ — לרבות את הקטנים היכולים לקיים מצוה זו, באה. ומבררים עתה את דברי הברייתא הזו.
GEMARA: With regard to the halakha that women, slaves, and minors are exempt from the mitzva of sukka, the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers that it is as the Sages taught in a baraita that it is stated: “All the homeborn in Israel shall reside in sukkot(Leviticus 23:42). Had the verse stated only: Homeborn, it would have been derived that any homeborn member of the Jewish people is obligated to observe this mitzva. However, the term with the addition of the definite article: “The homeborn,” indicates that only certain homeborn members are obligated, i.e., men, to the exclusion of the women. The word “all” in the phrase: “All the homeborn,” comes to include the minors capable of performing this mitzva.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר מָר הָאֶזְרָח לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים לְמֵימְרָא דְּאֶזְרָח בֵּין נָשִׁים בֵּין גַּבְרֵי מַשְׁמַע וְהָתַנְיָא הָאֶזְרָח לְרַבּוֹת אֶת הַנָּשִׁים הָאֶזְרָחִיּוֹת שֶׁחַיָּיבוֹת בְּעִינּוּי אַלְמָא אֶזְרָח גַּבְרֵי מַשְׁמַע אָמַר רַבָּה הִלְכְתָא נִינְהוּ וְאַסְמְכִינְהוּ רַבָּנַן אַקְּרָאֵי.

§ The Gemara analyzes the baraita. The Master said: “The homeborn” is to the exclusion of women. Is that to say that the term homeborn without the definite article indicates both men and women? Isn’t it taught in a baraita with regard to Yom Kippur that it is stated: “And it shall be a statute forever unto you: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls and shall do no manner of work, the homeborn, or the stranger that sojourns among you” (Leviticus 16:29). And the term “the homeborn” in that verse comes to include homeborn women, who are obligated in the mitzva of affliction on Yom Kippur. In that case, the definite article comes to include women. Therefore, apparently, the term homeborn, without the definite article, indicates only men. Rabba said: They are each a halakha transmitted to Moses from Sinai, and the Sages merely supported them with verses as a mnemonic device. Therefore, it is not surprising that the derivations are contradictory.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן למימרא דאזרח בין איש ובין אשה משמע. והתניא בענין הכפורים האזרח לרבות הנשים האזרחיות לענוי אלמא אי לאו דמרבי להו לנשים מהאזרח מתוספת ה״א אזרח גברי משמע נשי לא משמע. ומשני רבה הלכתא היא ואסמכוה אקרא. כלומר חדא קרא וחדא הלכתא. ואמרינן איזו היא קרא ואיזו היא הלכתא. ותוב הא תרתי בסוכה שהנשים פטורות וביום הכיפורים שהנשים חייבות אין צריכות לא קרא ולא הלכתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעינוי – יום הכפורים דכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר אלמא ה׳ לרבויי אתא.
אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי – הנך תרי מילי ליכא למידרשינהו לתרוייהו מקראי דאם זו ה׳ לרבות אף זו ה׳ לרבות ואם זו למעט אף זו למעט אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני באחד מהן לחילוף נאמרו שני דברים הללו זו לחיוב וזו לפטור וחדא מינייהו לאו ממשמעותא אלא רבנן אסמכינהו אקראי חדא ממשמעותא וחדא אסמכתא בעלמא דאלו קרא חילופא משמע ולמילתא אחריתי אתא.
הלכתא נינהו – הלכתא היא גרסינן לשון יחיד דחדא מינייהו הלכתא ותו לא ובריש בנות כותים (נדה דף לב.) גבי אין לי אלא אשה נקט לשון רבים לפי שמסופק על שניהם הי מינייהו הלכתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל האזרח להוציא את הנשים – למעטם מדין סוכה. כל לרבות את הקטנים.
אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח בין גברי בין נשי משמע – אי לאו מיעוטא דהאזרח.
והתניא האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי, אלמא אזרח גברי משמע – נשי לא משמע אי לאו ריבויא דהאזרח. קשיא אזרח אאזרח קשיא ה״אא דהאזרח אה״א דהאזרח, דבסוכה אמרת דה״א דהאזרח למעוטי וביום הכפורים אמרת דה״א דהאזרח לרבות.
אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי – פירוש: חדא מיניהו הלכה למשה מסיני ובהכי לא קשיא מידי דחדא מיניהו הלכתא ולאו קרא.
א. כלומר האות ה׳ במלה ״האזרח״.
אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח בין גברי בין נשי משמע דאצטריך ה״א דהאזרח למעט והתניא האזרח לרבות את הנשים אלמא אצטריך ה״א לרבותא פירוש והשתא קשי׳ אזרח אאזרח דאלו ה״א אה״א ל״ק שכן דין תורה דכל היכא דהוה משמע פטורא אתיא ה״א לרבות וכל היכא דהוה משמע חיובא אתיא ה״א למעט תוספות.
אמר רבא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא – פירוש לאו דהוי תרווייהו הלכתא דהא חד מינייהו שפיר אתי אלא הכי קאמר דחד מנייהו הלכה למשה מסיני ולא אתי מקרא והיינו דשיילינן הי קרא והי הלכתא ותו ל״ל קרא ול״ל הלכתא דהא כלל הוא בכל התורה כלה שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכלל הוא בכל התורה כלה הא דרב שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וסוכה ויה״כ בהני כללי נינהו ולמה אצטריך קרא באנפי נפשייהו.
אמר מר [החכם] בברייתא: ״האזרח״ — להוציא את הנשים. למימרא [האם לומר] כי מובן מכאן שהמלה ״אזרח״ בלבד בין נשים בין גברי משמע [גברים משמעו]? והתניא [והרי שנינו בברייתא] בענין יום הכיפורים; נאמר: ״בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם״ (ויקרא טז, כט), ושנינו: ״האזרח״ — לרבות את הנשים האזרחיות, כלומר: כל בנות ישראל, שאף הן חייבות בעינוי. ומשם משמע להיפך, שהצורה ״האזרח״ (בתוספת ״ה״) לריבוי ולהוספה היא באה, אלמא [מכאן] שהמלה ״אזרח״ בלבד ללא תוספת שהיא — גברי משמע [גברים בלבד משמעו]! אמר רבה: עיקרם של הדברים הלכתא נינהו [הלכות למשה מסיני הן] ואסמכינהו רבנן אקראי [והסמיכון חכמים על הכתובים] לזכרון בלבד, ולכן אין לתמוה שהמדרשים חלוקים זה על זה.
§ The Gemara analyzes the baraita. The Master said: “The homeborn” is to the exclusion of women. Is that to say that the term homeborn without the definite article indicates both men and women? Isn’t it taught in a baraita with regard to Yom Kippur that it is stated: “And it shall be a statute forever unto you: In the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls and shall do no manner of work, the homeborn, or the stranger that sojourns among you” (Leviticus 16:29). And the term “the homeborn” in that verse comes to include homeborn women, who are obligated in the mitzva of affliction on Yom Kippur. In that case, the definite article comes to include women. Therefore, apparently, the term homeborn, without the definite article, indicates only men. Rabba said: They are each a halakha transmitted to Moses from Sinai, and the Sages merely supported them with verses as a mnemonic device. Therefore, it is not surprising that the derivations are contradictory.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הֵי קְרָא וְהֵי הִלְכְתָא וְתוּ קְרָא לְמָה לִי הִלְכְתָא לְמָה לִי הָא סוּכָּה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת.

The Gemara asks: Which of them is derived from the verse and which is a halakha transmitted to Moses from Sinai and merely supported by a verse? And furthermore, why do I need the verse and why do I need the halakha? Isn’t sukka a positive, time-bound mitzva, and the principle is that women are exempt from all positive, time-bound mitzvot? There is no need for a special derivation to exempt women from the mitzva of sukka.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: הי קרא והי הלכתא ותו למה לי קרא למה לי הלכתא – הי קרא הי מינייהו ממשמעותא והי לאו ממשמעותא דקרא דאלו קרא חילופא משמע אלא מהלכתא הוא דאתמר ותו למה לי קרא למה לי הלכתא לא בסוכה לפטור ולא בעינוי לחיוב.
נשים פטורות – בפ״ק דקדושין (דף לד.) מפרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הי קרא והי הלכתא. ותו למה לי קרא ולמה לי הלכתא והא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות – פירוש: זה כלל הוא והכי מוכח ליה מקראי הלכך למאי איצטריך קרא והלכתא.
ובעי הי קרא והי הילכתא – איזה מהם הוא משמעות הפסוק ואיזה הוא סמך בעלמא להלכה למשה מסיני.
ושואלים: הי קרא והי הלכתא [איפה הוא הכתוב ואיפה היא ההלכה]? כלומר: באיזה ענין אומרים אנו שהסבר זה נלמד מן הכתוב ממש, והיכן אומרים אנו שאין זה אלא הלכה הנסמכת על הכתוב? ותו [ועוד]: קרא [כתוב] למה לי והלכתא [והלכה] למה לי, כלומר: לשם מה יש להביא את שניהם כדי ללמדני הלכות אלה? הא [הרי] סוכה מצות עשה שהזמן גרמא היא, ולפי הכלל המקובל כי כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, אם כן אין צורך עוד בלימוד מיוחד כדי לפטור את הנשים ממצות סוכה.
The Gemara asks: Which of them is derived from the verse and which is a halakha transmitted to Moses from Sinai and merely supported by a verse? And furthermore, why do I need the verse and why do I need the halakha? Isn’t sukka a positive, time-bound mitzva, and the principle is that women are exempt from all positive, time-bound mitzvot? There is no need for a special derivation to exempt women from the mitzva of sukka.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) יוֹם הַכִּפּוּרִים מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נָפְקָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא {במדבר ה׳:ו׳} אִישׁ אוֹ אִשָּׁה

And there is no need for a derivation with regard to their obligation to fast on Yom Kippur, as that can be derived from that which Rabbi Yehuda said that Rav said, as Rabbi Yehuda said that Rav said, and it was likewise taught in the school of Rabbi Yishmael: The verse says: “When a man or woman shall commit any sin that a person commits, to commit a trespass against the Lord, and that soul be guilty” (Numbers 5:6).
רי״ףרש״יהמאורותרא״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויום הכפורים – לא תעשה הוא וכרת הוא וכל מצות לא תעשה בין זמן גרמא בין לא זמן גרמא נפקא לן בקדושין (דף לה.) מדרב יהודה דחייבות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא. דאמר ר׳ יהודה אמר רב וכן תאנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה – וזה גם כן כללא הוא דלכל עונשין השוה הכתוב אשה לאיש ולמה לי קרא ולמה לי הלכתא.
וכן בחיובן בצום יום הכפורים אין צורך לדרשה זו, כי מדברי רב יהודה אמר רב נפקא [יוצא הדבר], שנשים חייבות. שאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: אמר קרא [הכתוב]: ״איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה׳ ואשמה הנפש ההיא״ (במדבר ה, ו)
And there is no need for a derivation with regard to their obligation to fast on Yom Kippur, as that can be derived from that which Rabbi Yehuda said that Rav said, as Rabbi Yehuda said that Rav said, and it was likewise taught in the school of Rabbi Yishmael: The verse says: “When a man or woman shall commit any sin that a person commits, to commit a trespass against the Lord, and that soul be guilty” (Numbers 5:6).
רי״ףרש״יהמאורותרא״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה כח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוכה כח., עין משפט נר מצוה סוכה כח., ר׳ חננאל סוכה כח., רי"ף סוכה כח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה כח., רש"י סוכה כח., ראב"ן סוכה כח. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה כח., המאורות סוכה כח. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה כח., המכתם סוכה כח. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה כח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה כח. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה כח., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה כח., מהרש"א חידושי אגדות סוכה כח., פני יהושע סוכה כח., גליון הש"ס לרע"א סוכה כח., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה כח. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה כח., אסופת מאמרים סוכה כח.

Sukkah 28a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sukkah 28a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 28a, R. Chananel Sukkah 28a, Rif by Bavli Sukkah 28a, Collected from HeArukh Sukkah 28a, Rashi Sukkah 28a, Raavan Sukkah 28a, Tosafot Sukkah 28a, HaMeorot Sukkah 28a, Raah Sukkah 28a, HaMikhtam Sukkah 28a, Meiri Sukkah 28a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 28a, Ritva Sukkah 28a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 28a, Maharsha Chidushei Aggadot Sukkah 28a, Penei Yehoshua Sukkah 28a, Gilyon HaShas Sukkah 28a, Reshimot Shiurim Sukkah 28a, Steinsaltz Commentary Sukkah 28a, Collected Articles Sukkah 28a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144