×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אֵיזֶהוּ מַמְזֵר כׇּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּלֹא יָבֹא דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר אכֹּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין.
MISHNA: Which offspring of forbidden relations have the status of a mamzer? It is the offspring of a union with any next of kin that is subject to a Torah prohibition that he should not engage in sexual relations with them; this is the statement of Rabbi Akiva. Shimon HaTimni says: It is the offspring of a union with any forbidden relation for which one is liable to receive karet at the hand of Heaven. And the halakha is in accordance with his statement. Rabbi Yehoshua says: It is the offspring of a union with any forbidden relation for which one is liable to receive court-imposed capital punishment.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה יבמות ד:יג} מתני׳ אי זה הוא ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר׳ עקיבה שמעון התמני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר׳ יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין אמר [ר׳]⁠1 שמעון בן עזאי מצאתי [מגלת]⁠2 יוחסין בירושלם3 וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי ר׳ יהושע:
{בבלי יבמות מט ע״א}4 טעמיה5 דר׳ יהושע חזינא6 ביה לרבואתא7 תרי פירושי [וחד]⁠8 מינהון9 דכתב בעל הלכות גדולות10 ועייננא11 בהו וליכא בחד מיניהו מששא משום12 דלא איתבריר להו מה הוא מלא יקח עד13 לא יגלה ושניו14 לישנא דגמרא ושווניה15 מלא יקח ולא יגלה ושבקניה16 לעד17 ולהכין18 חזינן פירושיה19 ולברוריה שפיר והכין פירושא20 ורבי יהושע כלומר ור׳ יהושע דפליג על רבי עקיבא ועל שמעון התימני מאי עביד להני טעמי דידהו ומהדרינן אמר לך ר׳ יהושע אי סלקא דעתא כדקאמרי21 ליכתוב רחמנא לשמעון התמני22 {דברים כג:א} לא יקח איש את אשת אביו ולא באעי23 ולא יגלה כנף אביו ואנא אמנא הואיל וערות אשת24 אב כתיבא בפרשת עריות למאי הילכתא שנה בה הכתוב הכא אלא לחדש בה דבר. כדאמרינן {בבלי בבא קמא סד ע״ב ועוד} כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. למיסמכה {דברים כג:ג} ללא יבא ממזר לומר לך דמעריות25 האוי ממזר דהויא לה אשת אב דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא למאי הילכתא
כתב רחמנא ולא26 יגלה והלא הוא בכלל פרשת עריות. ולר׳ עקיבה דסבר דמחייבי לאוין האוי ממזר למה לי דכתב27 רחמנא לא יקח ליכתוב רחמנא ולא יגלה כנף אביו דהוא מחייבי לאוין גרידא ואנא ידענא דכל שכן לאו שיש בו כרת למאי הילכתא כתבינהו רחמנא לתרויהו אלא לומר לך28 דמלא יקח ועד לא יגלה האוי ממזר פירוש עד ולא עד בכלל כלומר29 מלא יקח איש את אשת אביו בלחוד30 את גמר דהוא חייב מיתת31 בית דין והוה ליה דבר שהיה בכלל חייבי מיתות32 בית דין ויצא מכללן ללמד על כולן ולא תילף33 מלא יגלה דהוא34 לשמעון התמני חייב כרת ולר׳ עקיבה בלאו דלא כתב רחמנא לא יגלה אלא דלא למילף35 מיניה והינו דאמרינן מלא יקח ועד לא יגלה האוי ממזר טפי דהוא לא יגלה לא האוי ממזר36. זה הוא37 פירוש מלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר38. ואי אמרת39 הא איכא פצוע דכא דפסיק ביני ביני פצוע דכא לא פסיק משום דאינו מוליד ולא אתי מיניה לא ממזר ולא כשר40 הולכך לא פסיק. הדין הוא41 פירושא בלא קושיא ובלא ספק42.
{פי׳ ר״ח}43 והילכתא44 כשמעון התמני ולא משום דתנן [והלכה]⁠45 כדבריו46 דבהדיא47 קימא לן48 דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי תלמוד אלא משום דתני לה49 גבי הילכאתא פסיקאתא50 דתנן בקידושין {משנה קידושין ג:יב} כל מקום שאין לה51 עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין הולד ממזר ואיזה זה זה52 הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה53. וגרסינן54 בפירקא קמא {בבלי יבמות יד ע״א} אמר ר׳ אלעזר אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת:
{בבלי יבמות מט ע״א-ע״ב} תניא55 הכל מודים בבא על הנדה ועל השֹוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר:
סליק פירקא
1. ר׳: גכג, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. וכן ברמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
2. מגלת: גכג, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״ספר״.
3. בירושלם: דפוסים: בירושלים.
4. בכ״י נ נוסף קטע מהגמרא מט ע״א: ״גמ׳ ור׳ יהושע ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי. אלא הכי קאמ׳ מלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר״. נראה שהוא הקדמה למאמר הרי״ף שבסמוך.
5. טעמיה: גכג: ״טעמא״. כל המאמר עד ״בלא קושיא ובלא ספק״ חסר בכ״י פרמה.
6. חזינא: דפוסים: חזינן.
7. ראה ברשב״א כאן בשם ר״ח.
8. וחד: גכג, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״חד״.
9. מינהון: גכג, כ״י נ, דפוס קושטא: ״מיניהו״. דפוסים: מיניה.
10. בהוצאת מכון ירושלים הל׳ עריות עמ׳ שב. במהד׳ מקיצי נרדמים, הל׳ מאי דפש מן עריות, ח״ב עמ׳ נה.
11. ועיננא: גכג: ״ועיינא״.
12. מששא משום: דפוסים רק: ״מששא״. גכג, כ״י נ רק: ״כגון״.
13. עד: גכג, דפוסים: ועד.
14. ושניו: וכן כ״י נ. דפוסים: ״ושינו״.
15. ושווניה: דפוס קושטא: ושוניה בדפוסים: ושונים. כ״י נ: ״ושויוה״.
16. ושבקניה: כ״י נ, דפוסים: ושבקוה.
17. לעד: כ״י נ, דפוסים: לועד. דפוס קושטא: לו עד. כל המשפט: ״ושניו...לעד״ חסר ב-גכג.
18. ולהכין: גכג, כ״י נ, דפוסים: ולהכי.
19. פירושיה: גכג, דפוסים: לפרושיה. כ״י נ: ״לפרושה״.
20. פירושא: גכג, דפוסים: פירושיה.
21. דעתא כדקאמרי: גכג, דפוסים: דעתך כדקאמרינן, וכן כ״י נ אחר הגהה. כ״י נ לפני הגהה: ״ס״ד כדקא שמעינן״.
22. ליכתוב רחמנא לשמעון התמני: דפוסים: לשמעון התימני ליכתוב רחמנא.
23. ולא באעי: חסר בכ״י נ.
24. וערות אשת: כ״י נ: ״ואשת״.
25. דמעריות: דפוסים: דמעריות דכריתות.
26. ולא: וכן כ״י נ. גכג, דפוסים: לא. וכן בהמשך שם.
27. דכתב: כ״י נ: ״למכתב״.
28. לך: גכג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
29. כלומר: כ״י נ: ״לומ׳⁠ ⁠״.
30. בלחוד: גכג, כ״י נ, דפוסים: לחודיה.
31. חייב מיתת: וכן גכג. כ״י נ: ״חייב מיתות״. בדפוס קושטא: חייבי מיתת בדפוסים: חייבי מיתות.
32. מיתות: דפוס קושטא: מיתת.
33. תילף: כ״י נ: ״תגמור״.
34. דהוא: כ״י נ: ״דהא״. דפוסים: דהוה.
35. למילף: כ״י נ: ״למגמר״. דפוסים: לילף.
36. טפי דהוא לא יגלה לא האוי ממזר: כ״י נ: ״טפי לא דהוא לא יגלה לא הוי ממזר״. חסר בדפוסים.
37. הוא: חסר בדפוסים.
38. הוי ממזר: גכג, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695. נראה שכן היה לפני כ״י נ שכן חסר שם כל המשפט: ״זה הוא... הו ממזר״ (ושמא מחמת הדומות).
39. אמרת: גכג, כ״י נ, דפוסים: קשיא לך.
40. לא ממזר ולא כשר: גכג, דפוסים. כ״י נ: ״לא כשר ולא ממזר״. כ״י בהמ״ל 695 רק: ״ממזר״.
41. הוא: גכג, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
42. טעמיה...ספק: חסר בכ״י פרמה.
43. ראה ליקוטי פי׳ ר״ח שבאוצה״ג (כאן סי׳ סז, על פי הערוך [תלמוד]).
44. והילכתא: גכג. כ״י פרמה, דפוסים: ״והלכה״.
45. והלכה: גכג, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״והלכה״, כלשון המשנה.
46. כדבריו: כ״י פרמה: ״כדברי ר׳ יהודה״.
47. דבהדיא: וכן ב-גכג, כ״י פרמה. דפוסים: דהא בהדיא.
48. וכן ברי״ף עירובין פרק ד (דף יא ע״ב).
49. לה: כ״י פרמה: ״ליה״.
50. הילכאתא פסיקאתא: וכן כ״י נ. גכג, כ״י פרמה, דפוסים: הילכתא פסיקתא.
51. לה: חסר בכ״י פרמה.
52. ואיזה זה זה: כ״י פרמה: ״ואי זהו״.
53. העריות האמורות בתורה: כ״י פרמה: ״עריות שבתורה״.
54. וגרסינן: המשך האמור לפניו. וכן אף בר״ח שם. גכג, כ״י נ: ״גרסי׳⁠ ⁠״. לאחר סימן הפסקה, כענין חדש.
55. תניא: גכג, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
מתני׳ כל שאר בשר שהוא בלא יבא – כל קורבה שהיא בלאו ואפי׳ אין בה כרת כגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנה והוי לאו דקורבה בלא כרת.
כל שחייבין עליו כרת – אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר.
שמעון התימני אומר כו׳ והלכה כדבריו – אע״ג דאין למדין הלכה מפי גמרא הכא הלכתא כוותיה דסתמא דפרק האומר (קדושין דף סו: ושם) נראה עיקר דכהאי גוונא קרי הלכתא פסיקתא בבבא קמא (דף קב.) ובמסכת ע״ז (דף ז: ושם) בההיא דכל המשנה ידו על התחתונה ולעיל בפ׳ קמא (יבמות יד. ושם) אמר פשיטא בני חייבי לאוין כשרים נינהו ובפרק שני (יבמות כג.) קאמר רב פפא מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולעיל (יבמות מה.) פסקינן דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכמה אמוראי דאיירי בצרת מחזיר גרושתו ולר״ע לא משכחת לה צרה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכרבי יהושע נמי יש להוכיח דלא קי״ל כוותיה דאמר לעיל (שם:) ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב וחייבי כריתות דמו לאשת אב לכולי עלמא ולעיל בריש פירקין (יבמות לז.) קאמר ראב״י דהלכתא כוותיה דאין ממזר מספק משמע דהויא ממזר מאשת אח ולעיל (יבמות מ:) אמר רב טובי בר קיסנא הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום דצרה כחלוצה בלאו.
רבי יהושע אומר כל שחייבין עליו כו׳ – יש מגיהים ר׳ יהודה במקום רבי יהושע דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד:) גבי כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה ור׳ יהודה אוסר ומפרש עלה דר׳ יהודה סבר דממזר מאחותו לא הוי ממזר אלא מאשת איש ופריך עלה תנינא מהך דהכא ואין נראה דהיאך היה בן עזאי אומר לקיים מילתיה דר׳ יהודה והא קשיש מיניה טובא דהא בן עזאי תלמיד חבר הוה לרבי עקיבא כדאמר במי שמת (ב״ב דף קנח:) ור׳ יהודה מתלמידי בתראי דר׳ עקיבא הוה ועוד דר׳ יהודה סבר כרבי עקיבא דיש ממזר מחייבי לאוין כדפרישית לעיל (דף מז.) גבי ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וכדאמר בפ׳ ארבע מיתות (סנהדרין דף נג: ושם) אלא ודאי ר׳ יהושע גרסינן והתם פריך תנינא משום דהוה ליה למיתני וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו אי הוה סבר כר׳ יהושע ומיהו התם דפריך תנינא הוה מצי למיפרך טפי שפיר דלא אפשר לומר דלר׳ יהודה ממזר מאחותו לא הוי ממזר כיון דמוקי קרא באנוסת אביו וסבר כר״ע דיש ממזר מחייבי לאוין.
ועוד ועוד ראיה דאמר רב נחמן (בקדושין ע״ו) גבי כותי ממזר מאחותו וממזר מאשת איש נתערבו בהם משמע שיש ממזר מאחותו דהוי חייבי כריתות ויש לדחות דהתם קאי אליבא דר׳ אלעזר ולר׳ אלעזר אין ראיה דהא ודאי איהו סבר דיש ממזר מחייבי כריתות כדאמרי׳ לעיל א״ר אלעזר אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת:
מתניתין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דר״ע שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים והל׳ כדבריו, ר״י אומר כל שחייבים עליו מיתת ב״ד. אר״ש בן עזאי מצאתי מגלת יוחסין וכתיב בה איש פלוני ממזר מא״א לקיים דברי ר״י, פ׳ כל שהיא אסורה לו משום קורבה ואע״פ שאין שם כרת עליו כגון אנוסת אביו לר״י דנפקא לי׳ מלא יגלה כנף אביו וכגון הנך דלעיל מחזיר גרושתו משנשאת דאע״פ שגירשה שאר מיקרא, דהא כל העריות אעפ״י שנתגרשו מקרי שאר, ונושא את חליצתו נמי הוי לאו דשאר וגם קרובת חליצתו נמי הוי שאר אבל כל חייבי לאוין דלאו כשאר נינהו כגון עמוני שנשא ב״י או ישראל שנשא נתינה דאיכא לאו דלא תתחתן וכן כל ח״ל דכהונה אינן ממזרים והנולד מן הממזר לא איצטריך לי׳ למיעטו דקרא מלא הוא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה׳ עד עולם, ואי קשיא כיון דרישא וסיפא חד תנא נינהו אמאי פלגייהו לתרי בבי, תשובה, סיפא הוי עיקר פלוגתייהו ממאי הוה ממזר ורישא לא אתי אלא לערובי קרובות חליצתו בהדייהו ולמימר דמינה נמי הוי ממזר דאיסורא דאורייתא הוי ולאפוקי ממ״ד אחות חלוצה מדרבנן:
כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר׳ עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין אלא שלדעת משנתנו אין ר׳ עקיבא אומר אלא בלאו דשאר כגון אנוסת אביו ומחזיר גרושתו ולר׳ סימאי אף בכל הלאוין כן כגון גר עמוני ומואבי וגרושה וחלוצה לכהן ומכל מקום הלכה שאין ממזר מחייבי לאוין ואע״פ שהבא על הממזרת הולד ממזר התם משום דבתר פגום אזלינן ולא מטעם איסור הלאו ואין הלכה כר׳ עקיבא וכן אין הלכה כר׳ יהושע שאמר שאין ממזר אלא מחייבי מיתת בית דין אלא כשמעון התימני:
ומכל מקום לענין ביאור בטעמו של ר׳ יהושע כך היא הגירסא הנכונה ליכתוב רחמנא או לא יגלה או לא יקח ולא יגלה למה לי אלא הכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ופירושה ליכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני דהויא לה אשת אב מן העריות וכבר נכתבה פרשת עריות ולמה חזר ושנאה כאן כדי לסמכה לפרשת לא יבא ממזר ללמד שאשת אב הולד ממזר ואע״ג דאשת אב מחייבי מיתות היא מכל מקום הואיל והיתה בכלל ויצאה ללמד על כל הכלל יצאה ואם כן למדנו לכל העריות שהולד ממזר והרי דרך כלל כלן בכרת ולמדנו לחייבי כרת שהולד ממזר ולא הוצרכנו ללא יגלה כנף אביו ולר׳ עקיבא דעושה ממזר מחייבי לאוין ליכתוב לא יגלה וללמד באנוסת אביו שהולד ממזר אע״פ שאין בה אלא לאו וכל שכן באשת אב לא יקח למה לי אלא משום הכי כתבינהו לתרוייהו לאשמועינן דהכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר כלומר ולא עד בכלל ר״ל מאשת אב דוקא ומכיוצא בה דהיינו חייבי מיתות ומכל מקום הלכה כשמעון התימני כמו שביארנו:
שאר בשר. שהאשה אסורה לו בלאו מחמת קורבה, ואעפ״י שאין בה כרת, כגון אנוסת אביו לר׳ יהודה דאמ׳ דהויא בלאו. אבל נושא חלוצתו לא הויא ממזר אע״ג דהויא בלאו. לקים דברי ר׳ יהושוע. לא כתו׳ במגילה, אלא זה העיד בן עזאי לקים ולאמת דברי ר׳ יהושוע.
מתניתין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא – פרש״י ז״ל דמחזיר את גרושתו לא חשיבא שאר ותנא דלעיל דקאמר דמחזיר גרושתו לר״ע הולד ממזר פליג אהאי תנא ולא בעי שאר והק׳ עליו חדא דה״ל לתלמודא למיפרך מתני׳ וליפריקינהו הכי ועוד דלא קתני לן תנא בשום דוכתא כר׳ סימאי דלא בעי שאר ולא אשכחן במ׳ קדושי׳ (דף ס״ח) ובכתובות (דף נח) מאן דאית ליה האי דר׳ סימאי ועוד דודאי מחזיר גרושתו משום שאר שהיתה עמו מעיקרא נאסרה עליו משנתגרשה ונשאת לכ״פ דתנא דלעיל דקתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר׳ עקיבא ה״נ בעי חייבי לאוין שיש בהם שאר וחייבי לאוין דלא הוו שאר כגון עמוני ומואבי וממזר וכיוצא בהם.
תוס׳ בד״ה שמעון התימני כו׳ דאין למדין הלכה מפי התלמוד כו׳. נ״ב בפ׳ יש נוחלין (בבא בתרא דף קל״א) ופי׳ רשב״ם בפי׳ השני אין למדין הלכה שנאמרה בתוך המשנה או בתוך הברייתא כי אם בגמ׳ וכן פי׳ הערוך כו׳:
תוס׳ בד״ה שמעון התימני אומר כו׳ וכמה אמוראי דאיירו בצרת מחזיר גרושתו כו׳ עכ״ל לשיטת ר״ת דלקמן בדף זה בתוס׳ בד״ה הכל מודים בבא כו׳ דכתבו דמחזיר גרושתו מקרי לאו דשאר א״ש דמהא דאיירו אמוראי בצרת מחזיר גרושתו מוכח דלית הלכה אפילו כר״ע דמתני׳ דמצריך לאו דשאר ומיהו מהא דפסקינן דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אינו מוכח אלא דלית הלכה כרבי סימאי דמחייב אפילו בלאו דלאו שאר וכן פירשו התוס׳ ג״כ בד״ה הכל מודים כו׳ וכן כתב מהרש״ל:
א משנה איזהו ממזר — כל הנולד משאר בשר (מי שאסור משום קירבת משפחה) שהוא ב״לא יבא״, כלומר, שיש איסור לא תעשה על ביאה זו. אלו דברי ר׳ עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, הוולד הנולד מביאה כזו, הוא ממזר. והלכה כדבריו. ור׳ יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.
MISHNA: Which offspring of forbidden relations have the status of a mamzer? It is the offspring of a union with any next of kin that is subject to a Torah prohibition that he should not engage in sexual relations with them; this is the statement of Rabbi Akiva. Shimon HaTimni says: It is the offspring of a union with any forbidden relation for which one is liable to receive karet at the hand of Heaven. And the halakha is in accordance with his statement. Rabbi Yehoshua says: It is the offspring of a union with any forbidden relation for which one is liable to receive court-imposed capital punishment.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי מָצָאתִי מְגִלַּת יוּחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ לְקַיֵּים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages in Jerusalem, and it was written in it that so-and-so is a mamzer from an adulterous union with a married woman, a sin punishable by court-imposed capital punishment. The only reason for the scroll to state the reason that this individual is a mamzer is in order to support the statement of Rabbi Yehoshua.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקיים דברי רבי יהושע – לא היה כתוב במגלה אלא ארישא קאי אמר ר״ש בן עזאי לקיים דברי ר׳ יהושע כו׳.
מאשת איש – חייבי מיתות כו׳.
איש פלוני ממזר מאשת איש כו׳ – תימה דלא נקט חייבי מיתות ב״ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א״כ מנ״ל דהוי כר׳ יהושע וי״ל דנקט אשת איש לרבותא דאע״פ שהוא קל משאר חייבי מיתות דהוי בחנק ויש לה היתר בחיי אוסרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקיים דברי ר׳ יהושע – פי׳ בן אזעי קאמר הכי כדפרש״י.
אמר ר׳ שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, והרי זה בא לקיים את דברי ר׳ יהושע שממזר הוא מאשת איש וכיוצא בה, שהוא איסור שיש בו מיתת בית דין. שאם לא כן — מפני מה פירשו מה טעם ממזר הוא.
Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages in Jerusalem, and it was written in it that so-and-so is a mamzer from an adulterous union with a married woman, a sin punishable by court-imposed capital punishment. The only reason for the scroll to state the reason that this individual is a mamzer is in order to support the statement of Rabbi Yehoshua.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) באִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ גֵּרְשָׁהּ וּמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ חָלַץ לָהּ וּמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.:

The mishna delineates the circumstances in which it is prohibited to engage in relations with the sister of one’s wife and the sister of one’s yevama: If a man’s wife died, he is permitted to her sister. If he divorced her and then she died, he is permitted to her sister. If he divorced his wife and then she was married to another and then died, he is permitted to her sister. If his yevama died, he is permitted to her sister. If he performed ḥalitza with her and then she died, he is permitted to her sister. If after ḥalitza she was married to another and then died, he is permitted to her sister. The principle underlying all these cases is that the prohibition against engaging in relations with her sister only applies while the wife or yevama remain alive, irrespective of their current relationship to the man.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות ישניםר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳. אשתו שמתה מותר באחותה. דהא כתיב אשה אל אחותה וגו׳ בחייה, אבל לאחר מיתתה מותרת לו.
גרשה ומתה כו׳. דווקא מתה, אבל לא מתה אע״ג דגרשה אסור באחותה, אע״ג דכתיב לצרור וכיון דגרשה לא הוי׳ לה צרה, אפ״ה אסורה דכתיב בחייה כל זמן שאשתו בחיים לא תקח.
נשאת לאחר ומתה. דווקא מתה, אבל לא מתה לא. דמהו דתימא כי אסרה תורה אחות גרושתו, ה״מ היכא דעדיין לא נישאת, דאי נסיב לאחותו תו מצי להחזיר אותה הגרושה ואיכא לצרור, אבל היכא דנשאת דתו לא מצי לאימלוכי למינסבה, כיון דנטמאה בנישואי אחר, נמצאת דאינה נעשית לה אחותה צרה כלל, קמ״ל כל שבחייה אסרה התורה עליו.
יבמתו שמתה. דווקא שמתה, אבל לא מתה לא, דקא פגע באחות זקוקתו.
חליץ לה ומתה אבל לא מתה לא דקא פגע באחות חלוצתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובדיני עריות: אשתו שמתה — מותר באחותה. גרשה ומתה — מותר באחותה. נשאת לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה אסור בכל מקרה באחותה. יבמתו שמתה — מותר באחותה. חלץ לה ומתה — מותר באחותה. נשאת חלוצתו לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה לא ישא את אחותה.
The mishna delineates the circumstances in which it is prohibited to engage in relations with the sister of one’s wife and the sister of one’s yevama: If a man’s wife died, he is permitted to her sister. If he divorced her and then she died, he is permitted to her sister. If he divorced his wife and then she was married to another and then died, he is permitted to her sister. If his yevama died, he is permitted to her sister. If he performed ḥalitza with her and then she died, he is permitted to her sister. If after ḥalitza she was married to another and then died, he is permitted to her sister. The principle underlying all these cases is that the prohibition against engaging in relations with her sister only applies while the wife or yevama remain alive, irrespective of their current relationship to the man.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות ישניםר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דִּכְתִיב {דברים כ״ג:א׳} לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו כָּנָף שֶׁרָאָה אָבִיו לֹא יְגַלֶּה.

GEMARA: What is Rabbi Akiva’s reasoning? As it is written: “A man shall not take his father’s wife, and he shall not uncover his father’s cloak” (Deuteronomy 23:1). This teaches that a cloak that his father saw, i.e., a woman with whom his father engaged in sexual relations, the son may not uncover.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ וכתיב לא יבא ממזר – וסמיך ליה לא יגלה.
דר׳ יהודה ורבנן – בפרק נושאין על האנוסה (לקמן דף צז.).
וכתיב לא יבא ממזר – וא״ת והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בינתים וי״ל דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מינייהו ממזר לא חשיב הפסק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמרי׳ מ״ט דר״ע דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וס״ל כר״י דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהו״ל ח״ל וסמיך לי׳ לא יבא ממזר בקהל ה׳ אלמא מהני הוי ממזר, ור״ש התמני ס״ל כרבנן דאמר בש״י של אביו הכתוב מדבר דהו״ל ח״כ וסמוך לי׳ לא יבא ממזר ור״י ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה ל״ל אלא ה״ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר מפי לא הוי ממזר, פי׳ ר״י סבר דהאי לא יגלה לא מיירי לא באנוסת אביו ולא בש״י של אביו אלא באשת אביו משתעי ומדשנה בה קרא יליף ר״י דאין ממזר אלא מחייבי מיתת ב״ד, וה״ק לכתוב או לא יקח או לא יגלה אמאי כתיב תרי קראי אלא לומר לך אשת אב אסורה והזהרה שהזהרתיך בה בלא יקח מולא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר דאילו כתיב בה חד קרא ותו לא הוה ילפי׳ שאר עריות מיני׳ מהיקשא דר״י ואע״ג דקיי״ל אין למדין הל׳ לא מפי משנה ולא מפי תלמוד הל׳ כשמעון התמני לאו משום דתנן הכא והל׳ כדבריו אלא משום דתני לה גבי הל׳ פסיקתא, חדא דתנן לעיל ומודים חכמים בנושא את קרובת חליצתו שהולד ממזר וקרובת גרושתו הוא בכרת ואמרי׳ דאתא למסתם כשמעון התימני, ואמרי׳ נמי בפ״ק אר״א שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות, מודים שאין ממזר אלא מח״כ ותגן נמי בקדושין וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה, זה הבא על א׳ מכל העריות שבתורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ עקיבא? — דכתיב [שנאמר]: ״לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו״ (דברים כג, א), וכוונתו: כנף שראה אביו באשה שבא עליה — לא יגלה הבן.
GEMARA: What is Rabbi Akiva’s reasoning? As it is written: “A man shall not take his father’s wife, and he shall not uncover his father’s cloak” (Deuteronomy 23:1). This teaches that a cloak that his father saw, i.e., a woman with whom his father engaged in sexual relations, the son may not uncover.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְסָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר בַּאֲנוּסַת אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר דְּהָוְיָא לַהּ חַיָּיבֵי לָאוִין.

And in this interpretation of the verse, Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: The verse states only that such relations are forbidden, but they would not render him liable to receive karet; perforce the verse speaks of a woman raped by one’s father, since she is one of the women with whom relations render one liable for violating a prohibition. The verse could not refer to one’s father’s wife since relations with her render one liable to receive karet.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה. בפרק אנוסה1. ולר׳ סימאי. בכתובות2. דלאו דשאר. כגון מחזיר גרושתו משנשאת [ונתינה] לישראל דקיימא בלא תתחתן. [ולר׳ ישבב דמרבה חייב עשה. מצרי] ואדומי שהרי כתו׳3 דור שלישי יבא, הא שני לא יבא, ולאו הבא מכלל עשה עשה. כרבנן. בפרק אנוסה4. כריתות. דהיא אשת אחי אביו. הכי גריס ר״ש5 ור׳ יהושוע לכתו׳ רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי. כלומ׳ אי לממזר בחייב לאוין אתא כדר׳ עקיבא, ואי לממזר בחייב כריתות אתא כדשמעון התימני, בלא יגלה סגי, למה לי לא יקח. אלא מלא יקח עד לא יגלה. כלומ׳ מה שיש בין לא יקח ולא יגלה, דהיינו אשת אב, הוי ממזר. אבל אלא יגלה לא קאי. והקשה ר״ש6 וא׳ תא׳7 לא יגלה כנף אביו למאי אתא. ותירץ ללאוי יתירי לחיובי עלה משום ערות אחי אביך לא (יגלה) [תגלה] ולא יגלה כנף אביו, ולר׳ עקיבא ור׳ יהודה לחיובי באנוסת אביו. והאי פירושא לא דיק, דאכתי אמאי כתבה הכא בין לא יקח ולא יבא ממזר. ועוד שבספרים נמצא ליכתוב רחמנא לא יקח או לא יגלה. אלא הכי גרסי׳ והכי פירושא, לכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני, ואנא אמינא דאשת אב הואיל וכתיבא גבי עריות לא נשנית כאן אלא בשביל דבר שנתחדש בה, דהיינו דמינה הוי ממזר. והוא הדין לכל העריות, דדבר שיצא מן הכלל ללמד לא על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ולר׳ עקיבא לכתו׳ לא יגלה לאשמועינן דמחייבי לאוין הוי ממזר וכל שכן עריות, למאי הלכתא כתבינהו תרויהו לדידהו. אלא ודאי להכי כתבינהו רחמנא, למידק דעריות דאית [בהו] מיתת ב״ד דוקא הוי ממזר. והכי קאמ׳ מלא יקח עד לא יגלה, דהיינו אשת אב כדפרישנא. ואי לא כתו׳ אלא חד מיניהו, הוה שמעי׳ דיש ממזר מכל העריות כדפרישנא. ואי קשיא והא מפסיק לא יבא פצוע דכא בין לא יקח ולא יבא ממזר. הני לא הוו הפסק, דהא מיניהו לא אתי לא ממזר ולא כשר...⁠8 הכי לא הוי הפסק. זהו עקר הפירוש, וכן פירש הרי״ף9. [...⁠10 והלכתא כש]⁠מעון התימני, ולאו משום דתנן והלכה כדבריו, דהא קיימא [לן11 אין למדין] הלכה לא מפי משנה ולא מפי תלמוד, אלא משום דתנן בקידושין12 כל מקום שאין לה עליו קידושין ויש לה על אחרים קידושין הולד ממזר, ואיזו זו הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה. ואמרי׳ בפ״ק13 אעפ״י שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאסורו אסור ערוה וענוש כרת. וכן פסקו הר״ם14 והרי״ף15.
1. להלן צז, א.
2. כט, ב.
3. דברים כג, ט.
4. להלן צז, א.
5. ד״ה ה״ג ורבי יהושע.
6. ד״ה לא יקח.
7. = ואם תאמר.
8. נראה להשלים בערך [ע״פ לשון הרי״ף]: דאינם מולידים ומשום הכי וכו׳.
9. טז, ב בדפי הרי״ף.
10. חסרות כשלש תיבות.
11. ב״ב קל, ב; נדה ז, ב.
12. סו, ב.
13. לעיל יד, א.
14. הל׳ איסו״ב פט״ו ה״א.
15. יז, א בדפי הרי״ף.
בארוסות אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייב׳ לאוין – פי׳ ובעי שיש להם שאר דומיא דההיא דהוי משום שאר אביו.
וסבר לה [וסבור הוא] בפירוש הכתוב כר׳ יהודה, שאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר ולא באשת אביו, דהויא לה [שהריהי] רק חייבי לאוין, שאף לדעת ר׳ יהודה אין איסור כרת אלא באשת אביו הנשואה לו,
And in this interpretation of the verse, Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: The verse states only that such relations are forbidden, but they would not render him liable to receive karet; perforce the verse speaks of a woman raped by one’s father, since she is one of the women with whom relations render one liable for violating a prohibition. The verse could not refer to one’s father’s wife since relations with her render one liable to receive karet.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּסְמִיךְ לֵיהּ {דברים כ״ג:ג׳} לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה׳ אַלְמָא מֵהָנֵי הָוֵי מַמְזֵר.

The Gemara completes its explanation of Rabbi Akiva’s opinion: And in close proximity to that verse is the verse: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). Apparently, even from these forbidden relations, which render one liable for the violation of a prohibition, the offspring is a mamzer.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפקא ליה מלא יבא – פי׳ דקרא קאמר בל׳ לא יבא הוא ממזר כלומ׳ כל שאין לו ביאה בישראל ואפי׳ באיסור עשה כגון מצרי ואדומי בדור ראשון ושני שהם לאו הבא מכלל עשה.
גרש״י ז״ל ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי אלא ה״ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר – פי׳ הוא ז״ל דה״ק יכתו׳ רחמנא לא יגלה כנף אביו בלחוד ומינה שמעינן חייבי לאוין או ח״כ למר כדאית לי׳ ולמר כדא״ל למה לי למכתב תו לא יקח את אשת אביו שהוא חייבי מיתות ב״ד כיון דמאידך הוי ממזר כ״ש מאשת אב שיש בו מיתה וכרת אלא ודאי מדכתב רחמנא לא יקח אשמועינן דבדידיה דרשינן סמוכים מלא יקח עד לא יגלה דהיינו אשת אב דשרי ביני ביני הוי ממזר או כדכוות׳ מחייבי מיתות ב״ד טפי לא וכ״ת לא יגלה למה לי י״ל דלמאן דדריש ליה בארוסת אביו אתא להוסיף עליה לאו בר מלאו דשומרת יבם ולאו דאיסור דאשת דודו והקשו עליו ז״ל חדא שאין הגירסא כן בכל הספרים ועו׳ למה לי למימר מלא יקח עד לא יגלה לימא ולא יקח הוי ממזר ועוד לר׳ יהושע ניחא חייבי סקילה דומיא דאשת אב חייבי מיתות קלות מ״ל ועוד דכיון דסוף סוף יש לך לומר דלא יגלה אתא לרבו׳ לאוין נימא דכתב לא יגלה למדרש דמלא יגלה הוי ממזר למר כדאית לי׳ ולמר כדאי׳ ליה והרי עדיף טפי דסמיך ללא יבא ממזר ודקאמר׳ דלא ליכתו׳ לא יקח י״ל דלרבות׳ לאו באשת אביו הוא דאת׳.
לפיכך גורס בגרס׳ הספרי׳ והיא גרסת הגאוני׳ ז״ל ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי אלא לאו ה״ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר – והכי פירושו דליכתוב רחמנא בין לר׳ עקיבא בין לשמעון התמני ומר מוקים ליה לחיובי לאוין ומר בחייבי כריתות לא יקח למה לי ולשמעון התמני ליכתו׳ רחמנא לא יקח ויליף מיניה לחייבי כריתות דוקא דהוה אמרינן דהוי אשת אב דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ולא מצינו שנכלל אלא עם חייבי כריתות דכתב ונכרתו הנפשות העושות וכיון דכן ע״כ אמרי׳ שבא ללמד עליהן וכ״מ בירוש׳ מה ראוי לומר הלכה כר׳ שמעון התמני אמר רבי יוסי בר חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הכלל ומעתה לא יקח ולא יגלה תרוייהו למה לי אלא ודאי חד מינייהו מיותר לדרשא לומר דמלא יקח עד לא יגלה ולא עד בכלל הוי ממזר כדרך פרש״י ז״ל ונקט עד לא יגלה משום דאי לאו איהו הוה מרבה מלא יקח חייבי כריתות. והכי פירושו מלא יקח שהוא בסקילה וכן כל ד׳ מיתות ואפי׳ חנק הוי ממזר עד לא יגלה שאינו אלא חייבי כריתו׳ ור״ח ז״ל גורס כגירסת הגאוני׳ ז״ל אלא שהוא גורס ה״ק לא יקח ולא יגלה הוי ממזר פי׳ כעין אותם שנכתב בהם לא יקח ולא יגלה הוי ממזר והיינו כעין אשה ובתה שהם במיתת ב״ד וכתיב בהו לא יקח ולא יגלה כדכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה לא תקח לגלות ערותה ולא כתב כן אלא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות.
אמר אביי הכל מודי׳ בבא על הנדה שאין הולד ממזר – פי׳ דשמעון התמני מודה בבא על הנדה שאין הולד ממזר ואף על פי שהיא מחייבי כריתות וכן ר״ע דעביד ממזר מחייבי לאוין בבא על אשתו סוטה שאין הולד ממזר ופרש״י ז״ל שלא הוצרך אליבא דתנאי דמתניתין דבעי חייבי לאוין דשאר דהא פשיטא דסוטה אינה חייבי לאוין דשאר ולא נצרכה אלא משום תנא דלעיל דתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר״ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר ואין פי׳ נכון לרב״ה ז״ל חדא דהא פרישנא דתנא דלעיל לאו דשאר בעי ועוד דסוטה שהיא אשתו ומחמת זנות אישות נאסרה עליו הא ודאי לאו בשאר הוא דשארו זו אשתו אף על פי שהוא אסור עמה בקרוב בשר ושאר מ״מ מחמ׳ שאר בא עליו איסור זה ועוד דלפירושו הכל מודי׳ היינו תנא דאית ליה דרבי סימאי דלא בעי שאר וא״כ היכי קאמר בסמוך דמודה בשומרת יבם שאין הולד ממזר דהא אמרינן בפ׳ האשה רבה זו דברי ר״ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה ופרכינן ולימ׳ אין ממזר מחייבי לאוין ופרקינן האי תנא דבי ר״ע הוא דאמר מחייבי לאוין דשא׳ הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר אלמא למאן דאית ליה דלר״ע מחייב׳ לאוין גרידא הוי ממזר כגון רבי סימאי משומרת יבם נמי הוי ממז׳ ואע״ג דיבמה לשוק לא הוי שאר לפי פי׳ ר״ת ז״ל דסוטה ומחזיר גרושה חייב׳ לאוין דשאר והכי אמרינן דא״ה מודים בסוטה שאין הולד ממזר דמאן דבעי חייבי לאוין דשאר תרתי בעי שיהא לאו דשאר ולאו שיתפסו בו קדושין.
וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק ״לא יבא ממזר בקהל ה׳⁠ ⁠״ (שם ג) אלמא [מכאן] כי הנולד מהני [מאלה], מחייבי לאווין, הוי [הריהו] ממזר, ומכאן למד הלכה כללית, שממזר הוא זה שנולד מאיסור, כגון איסור אנוסת אביו, שהוא איסור לא תעשה.
The Gemara completes its explanation of Rabbi Akiva’s opinion: And in close proximity to that verse is the verse: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). Apparently, even from these forbidden relations, which render one liable for the violation of a prohibition, the offspring is a mamzer.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּלְרַבִּי סִימַאי דִּמְרַבֵּה שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין דְּלָאו דִּשְׁאֵר וּלְרַבִּי יְשֵׁבָב דִּמְרַבֵּה אֲפִילּוּ חַיָּיבֵי עֲשֵׂה.

The Gemara asks: But according to Rabbi Simai, who holds that Rabbi Akiva includes as a mamzer the offspring of all other forbidden relations for which one is liable for violation of a prohibition, even those that are not with his next of kin; and also according to Rabbi Yeshevav, who holds that Rabbi Akiva includes even the offspring of relations for which one is liable for the violation of a positive mitzva; since according to them, Rabbi Akiva includes cases that are not similar to the case a woman raped by his father, what is his source?
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולרבי סימאי – בכתובות (דף כט:) וקידושין (דף סח.) מן הכל היה עושה ר״ע ממזרים חוץ מאלמנה לכ״ג שעושה חללין ולא ממזרי׳. מדקאמר חוץ מאלמנה אלמא אפי׳ חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה כגון מחזיר גרושתו משנישאת וכגן נתינה לישראל דקיימא בלא תתחתן בם (דברים ז) ומשבעה אומות הוא וכגון עמוני שנשא בת ישראל בניו ממזרים.
חייבי עשה – מצרי או אדומי קודם ג׳ דורות דכתיב (דברים כג) דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה. והא דר׳ ישבב נמי בכתובות (שם) בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבארים: ולר׳ סימאי, שמרבה ומוסיף על הממזרים גם את הנולדים לשאר חייבי לאוין, דלאו [שאינן] אסורות עליו דווקא מחמת קורבה שהוא איסור ״שאר״, אלא אפילו מחמת איסור אחר, שכל שיש בו לא תעשה — הוולד ממזר, וכגון מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, או הנישאת לאחד משבעה עמים. וכן, לר׳ ישבב שמרבה לענין ממזרות אפילו את הנולדים מחייבי איסור עשה,
The Gemara asks: But according to Rabbi Simai, who holds that Rabbi Akiva includes as a mamzer the offspring of all other forbidden relations for which one is liable for violation of a prohibition, even those that are not with his next of kin; and also according to Rabbi Yeshevav, who holds that Rabbi Akiva includes even the offspring of relations for which one is liable for the violation of a positive mitzva; since according to them, Rabbi Akiva includes cases that are not similar to the case a woman raped by his father, what is his source?
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נָפְקָא לְהוּ מִוְּלֹא.

The Gemara answers: They derive it from the verse that states: “And he shall not uncover his father’s cloak” (Deuteronomy 23:1). The word “and” is superfluous and serves to include additional cases.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפקא להו [יוצא להם], הם לומדים את הדבר ממה שנאמר ״ולא יגלה כנף אביו״, ש⁠־ו׳ יתירה זו באה ללמד, שלא רק במקרה זה, אלא גם בדומים לו הוולד ממזר.
The Gemara answers: They derive it from the verse that states: “And he shall not uncover his father’s cloak” (Deuteronomy 23:1). The word “and” is superfluous and serves to include additional cases.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְשִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי בְּשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר דְּהָוְיָא לַהּ חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וּסְמִיךְ לֵיהּ לֹא יָבֹא מַמְזֵר אַלְמָא מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת הָוֵי מַמְזֵר.

And Shimon HaTimni holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: It is with regard to the widow waiting for his father to perform levirate marriage that the verse is speaking, and it indicates that she is one of the women with whom relations render one liable to receive karet. And in close proximity to that verse is the verse: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). Apparently, only the offspring of a union for which one is liable to receive karet is a mamzer.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סבר לה כרבנן – דפליגי אדרבי יהודה בנושאין על האנוסה (לקמן דף צז.) ואמרי האי לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא ליה אשת אחי אביו ובכרת והאי דהדר כתבה במשנה תורה משום למסמך ליה לא יבא ממזר ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה סבר לה כרבנן כו׳ על האנוסה הס״ד:
ואילו שמעון התימני שסבור שממזר הוא רק מחייבי כריתות סבר לה כרבנן [סבור הוא בפירוש הפסוק הזה כדעת חכמים] דאמרי [שאומרים] בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, שאף שאינה אשת אביו, מכל מקום אסורה על הבן, דהויא לה [שהריהי] חייבי כריתות מצד אחר, משום אשת דודו (אחי אביו) וסמיך ליה [וסמוך לו] ״לא יבא ממזר״. אלמא [מכאן]: שהנולד מחייבי כריתות הוי [הריהו] ממזר.
And Shimon HaTimni holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: It is with regard to the widow waiting for his father to perform levirate marriage that the verse is speaking, and it indicates that she is one of the women with whom relations render one liable to receive karet. And in close proximity to that verse is the verse: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). Apparently, only the offspring of a union for which one is liable to receive karet is a mamzer.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לֹא יְגַלֶּה לֹא יִקַּח (וְלֹא יְגַלֶּה) לְמָה לִי אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר מִלֹּא יִקַּח עַד לֹא יְגַלֶּה הָוֵי מַמְזֵר טְפֵי לָא הָוֵי מַמְזֵר.

And how does Rabbi Yehoshua derive his opinion? If the verses should be derived as Rabbi Akiva and Shimon HaTimni suggest, let the Merciful One write only: “He shall not uncover his father’s cloak.” It is unnecessary for the verse to mention the prohibition with regard to one’s father’s wife, as the fact that the offspring of that union is a mamzer would be known through an a fortiori inference, since that prohibition is more stringent than the one derived from the verse: “And shall not uncover his father’s cloak.” Why do I need both the clause “a man shall not take his father’s wife” and the clause “and shall not uncover his father’s cloak”? Rather, is it not that this is what the Torah is saying: Only the offspring of relations with the woman mentioned in the verse after the words “a man shall not take” until the words “he shall not uncover,” i.e., his father’s wife, is a mamzer, but the offspring of relations with the woman mentioned beyond that point, i.e., the woman referred to as “his father’s cloak,” is not a mamzer.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה – כלומר אי בשומרת יבם של אביו משתעי או באנוסת אביו משתעי לכתוב לא יגלה כנף אביו לחודיה ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לרבי יהודה וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה.
לא יקח – איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש״מ מדכתביה הא קמ״ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא ואלא יגלה כנף אביו לא קאי. ואי קשיא כנף אביו למאי כתביה אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאוין ערות אחי אביך לא תגלה ולאו דלא יגלה כנף אביו ואי באנוסת אביו אשמעינן דאסורה.
מלא יקח עד לא יגלה – דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה.
לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה – בקונטרס גרס לכתוב רחמנא לא יגלה ופי׳ דמלא יגלה לחודיה שמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לר׳ יהודה לא יקח איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש״מ מדכתביה דלא יבא ממזר עליה קאי דמיניה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות ב״ד הוא אבל אלא יגלה לא קאי ובין לא יקח עד לא יגלה היינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה וקשה חדא שמוחק הספרים ועוד דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפירושו דקאי על אשת אב הכתובה בינתים ועוד אמאי כתב לא יגלה גבי ממזרות ועוד בחייבי מיתות דקילי כמו אשת איש מנ״ל דהוי ממזר ועוד דליליף ר׳ יהושע שאר חייבי כריתות מהיקישא דר׳ יונה ונראה לר״י כגירסת הספרים דגרסי לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה דמלא יקח נמי שמעינן כריתות דהא דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קידושין דהא בהא תליא כדפיר׳ לעיל (דף מד: ד״ה עשאה) או מהיקישא דרבי יונה אתו דאיתקיש כל העריות כדאמרי׳ בריש הבא על יבמתו (לקמן דף נד:) ומדכתב תרוייהו ש״מ דמלא יקח היינו חייבי סקילה עד לא יגלה דהיינו חייבי כריתות הוי ממזר ואתא לרבויי כל חייבי כריתות ומיתות קלות וסבר כרבנן דבשומרת יבם הכתוב מדבר ולא הוי לא יגלה בכלל דאי הוי בכלל לא לכתוב אלא לא יגלה ושמעון התימני נמי ה״מ למימר דסבר כר׳ יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר ומלא יקח עד לא יגלה הוי הולד ממזר ואין לא יגלה בכלל אלא דניחא ליה למימר דסבר כרבנן ולפירוש ר״י צ״ל לתנא דפירקין קמא דסבר כרבי יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר וסבר נמי דאין ממזר מחייבי לאוין דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ואין לא יגלה בכלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גרסת רש״י ז״לא, ור׳ יהושע ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי אלא הכי קאמר, וכך פירש, ליכתוב רחמנא לא יגלה, דמשמע לר׳ עקיבא חייבי לאוין ולרבנן כריתות, וכל שכן אשת אב שהיא חייבי מיתות, אלא ש״מ מדכתבי׳ הא קמ״ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוי ממזר אבל אלא יגלה לא קאי, ואי קשיא לא יגלה למאי אתא אי בשומרת יבם לעבור עליה בשני לאוין. וקשיא לי, ודילמא לא יקח כתביה רחמנא לעבור עליו בשני לאוין, ולא יגלה למדרש דמיניה הוי ממזר, וטפי הוה ניחא לן למימר הכי, משום דלא יגלה סמיך ליה ללא יבא ממזר טפי מלא יקחב. ועוד שאין גרסתו של רש״י ז״ל כתובה בכל הנוסחאות. אלא הכי גרסינן, וכן בהלכות רבינו הגדולג ז״ל, ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי. וכך פי׳, לכתוב רחמנא או לא יקח לשמעון התימני, ואנא אמינא אשת אב היתה בכלל ויצאה מן הכלל, ללמד על הכלל כולו שהוא חייבי כריתות, שבכרת כללן הכתוב כדכתיבד, ונכרתו הנפשות העושות, ולא במיתה, הלכך מחייבי כריתות הוי ממזר, לא יגלה למה לי. אי נמי, בין לשמעון התימני בין לר׳ עקיבא, לכתוב לא יגלה, דמשמע למר חייבי לאוין ולמר חייבי כריתות, תרווייהו למה לי, ש״מ לומר מחמור הוא דהוי ממזר מקל לא הוי ממזר. זהו פירושו של רבינו הגדול ז״ל, ויפה כיון. וסעד לדבריו מצאתי בירושלמיה, ומה ראו לומר הלכה כשמעון התימני אמר ר׳ יוסי בר חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמוד על הממזר וכו׳.
א. ד״ה ה״ג ור׳ יהושע.
ב. מובא ברשב״א, ועיין בריטב״א. ועיין בתוס׳ ד״ה לכתוב.
ג. הרי״ף סי׳ סט, וברשב״א כתב שכ״ה גירסת הגאונים והר״ח, ועיין בריטב״א מש״כ בשם הר״ח.
ד. ויקרא יח כט.
ה. פ״ד הט״ו.
ור׳ יהושע ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי. כך היא גירסת הספרים והיא גירסתן של גאונים ז״ל, וכן הוא בפר״ח ז״ל ובהלכות הרב רבינו אלפסי ז״ל. והכי פירושא אי כר״ש התימני ליכתוב רחמנא לא יקח ואנא אמינא אשת אב בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא חייבי כריתות, שבכרת כללן הכתוב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולא במיתה כללן, הלכך מחייבי כריתות הוי ממזר. לא יגלה למה לי. אי נמי לכתוב לא יגלה בין לר׳ עקיבא בין לר׳ שמעון ומר מוקי לה לחייבי לאוין ומר מוקי לה לחייבי כריתות תרוייהו למה לי לומר לך מחמור הוי ממזר מן הקל לא הוי ממזר.
ור״ח ז״ל כתב מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר. כלומר, ולא אשכחן דכתיב לא יקח ולא יגלה אלא בחייבי מיתות ב״ד, שנאמר ערות אשה ובתה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה מה שלא כתב כן לא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות. ונראה שהוא ז״ל אינו גורס מלא יקח עד לא יגלה אלא מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר ופירוש נכון הוא. ורש״י ז״ל (בד״ה ה״ג ובד״ה לא יקח) גורס ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי. פירוש, ליכתוב לא יגלה דמינה שמעינן או חייבי לאוין לר׳ עקיבא, או חייבי כריתות לר׳ שמעון התימני, לא יקח למה לי, שמע מינה דמלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר דלהכי כתביה רחמנא. ואם תאמר אם כן לא יגלה למה לי. יש לומר לחייבו על שומרת יבם של אביו בלאו יתירה. ואינו מחוור דאם כן אדרבה לימא מולא יגלה הוי ממזר ולא יקח לרבות בלאוין, והכי ניחא טפי דלא יגלה סמוך ללא יבא ממזר. ועוד שאין הספרים מודים לגרסתו כך הקשה עליו הרמב״ן ז״ל. וגם כן מן הירושלמי נראה כדברי הגאונים ז״ל דגרסינן התם (פ״ד הי״ד) מה ראוי לומר הלכה כשמעון התימני אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הממזר.
הכל מודים בבא על הנדה ועלה סוטה שאין הולד ממזר. פירש רש״י ז״ל הכל מודים דנדה ר׳ שמעון התימני, והכל מודים דסוטה ר׳ עקיבא. דמתניתין (יבמות מד.) דהמחזיר גרושתו דלא בעי חייבי לאוין דשאר והכל מודים דשומרת יבם דקתני בברייתא היינו ההוא תנא דר׳ עקיבא דהיינו ר׳ סימאי, דאלו לאידך תנאי דר׳ עקיבא דבעי חייבי לאוין דשאר לא צריכן למימר, דמאי שנא הני, הוא הדין לכל שאר חייבי לאוין דכותייהו דהני. ואינו מחוור דאם כן מתניתין דהמחזיר גרושתו היינו ר׳ סימאי, ואנן לא אשכחן בקדושין (קידושין סח.) ובכתובות (כתובות ל:) דאית ליה כי האי סברא אלא ר׳ סימאי. ועוד דאם איתא דרישא דמתניתין תנא דלא בעי חייבי לאוין דשאר, וסיפא תנא דבעי חייבי לאוין דשאר, כל כי האי לא הוה שתיק גמרא מלפרושי הכין, ועוד דמאי דקא מפרש דלר׳ סימאי משומרת יבם לא הוי ממזר לא מחוור, דהא תנן בפרק האשה רבה (יבמות צב.) אמרו לה מת בעלה ואחר כך מת בנה ועמדה ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים הולד הראשון והאחרון ממזר, ותנא עלה זו דברי ר׳ עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה. ואקשינן ולימא אין ממזר מחייבי לאוין, ופרקינן האי תנא הך תנא דר׳ עקיבא הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר, מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר, אלמא לר׳ סימאי דלא בעי חייבי לאוין דשאר אף מיבמה הוי ממזר. ועוד תניא בגיטין בפרק הזורק (גיטין פ.) ביבמה תצא מזה ומזה וכל הדברים האלו בה. ובפרק קמא דמכלתין (יבמות יד.) אמרינן אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת, ואמרינן לאפוקי מדר׳ עקיבא, אלמא לר׳ עקיבא אפילו מיבמה הוי ממזר.
ולדידי קשיא ליה עוד, דאי לרבי סימאי קאמר מאי שנא לדידיה משאר חייבי לאוין דעלמא, ואי משום דכתיב בה הויה כמו שפרש״י ז״ל, האי לא תהיה אשת המת לא לרבות לא הויה אצל זר קאתי, אדרבה אי אתה בא לומר דבענין הויה דבר הכתוב לסלק ממנה הויה קאתי, וכדרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה לכולי עלמא, מדכתיב לא תהיה. ועוד דהא גרסינן בסוטה בפרק היה מביא (סוטה יח:) אלא קתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר׳ עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. לפיכך פירש רבינו תם (בתוס׳ ד״ה הכל) דסוטה חייבי לאוין דשאר הוא, דזונה לא מפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו היא דנאסרה עליו, ואשתו שארו היא, וכל הני שבאותה משנה דהמחזיר גרושתו חייבי לאוין דשאר נינהו. ומאן הכל מודים דסוטה, אפילו תנא דר״ע דבעי חייבי לאוין דשאר, משום דר׳ עקיבא תרתי בעי חייבי לאוין דשאר ודלא תפסי בהו קדושי, כר׳ שמעון התימני דבעי חייבי כריתות והויא דלא תפסי בהו קדושי, והכל מודים דיבמה נמי היינו דוקא ההוא תנא דשאר. ואף על גב דיבמה לשוק לאו חייבי לאוין דשאר היא אצטריך דדלמא סבירא ליה לא תהיה לא תהא בה הויה לזר קאמר כרב, ואשמועינן דאפילו הכי כיון דלאו מלאוין דשאר היא לא הוי ממזר, דר׳ עקיבא תרתי בעי וכדאמרו. ואי נמי אתא לאשמועינן כשמואל דקדושין תופסין בה ולעולם ר׳ סימאי לא מודה בשומרת יבם וכדאמרן (ועיין רמב״ן).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה דכתיב כו׳ לא יגלה הס״ד ואח״כ מ״ה ורבי יהודה כרבנן:
בא״ד דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כו׳. נ״ב ותימה גדולה בעיני הא מסקינן לעיל דבין בפנויה בין בא״א הולד כשר אלמא לאו טעמא משום דאין ממזר מחייבי לאוין הוא אלא משום דילפינן מאשת אב דלא תפסי קדושין לדידה ולאחריני תפסי כו׳ לאפוקי עובד כוכבים ועבד כו׳ וה״ה לר״ע מאנוסת אביו וטעמא משום דאפקרה רחמנא לזרעיה דאין לו חייס כמ״ש התוס׳ בריש כתובות ובכמה דוכתי וכן הביא הסמ״ג א״כ מנלן דלא קי״ל כר״ע ונראה דאין מביאין התוס׳ ראיה דאין הלכה כר״ע דמתני׳ אלא דלא קי״ל כר״ע אליבא דרבי סימאי דסבר דמרבינן חייבי לאוין מולא יבא אף בלא לאו דשאר אלמא דלא מקיש לא לא״א ולא לאנוסת אביו א״כ ממילא דאף מעובד כוכבים ועבד הולד ממזר כמו שפירש ר״י להדיא בהיפוך הדף וכן פירשו התוס׳ בפ׳ עשרה יוחסין אהא דקאמר סבר כר״ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והקשו התוס׳ מנלן דסבר ר״ע הכי ופירשו דדוקא לפי מה דמרבינן לר״ע אף שאר לאוין בלא שאר שהולד ממזר הוא דאמרינן דסבר ר״ע עובד כוכבים ועבד כו׳ הולד ממזר אלמא מוכח להדיא דהאי ראיה אינה אלא דלא קי״ל כר״ע דמרבי כל שאר לאוין אף בלא שאר וכשם דתלמודא לא קי״ל כהאי ר״ע ה״ה דלא קי״ל נמי כר״ע דשאר ובפרט מאחר דאית להו אינך ראייות דאף בלאוין דשאר לא קי״ל כר״ע ובלאו הכי צ״ל דלא מייתי ראיה אלא לאוין בלא שאר דהא עובד כוכבים ועבד אין להם שאר ודו״ק:
בד״ה לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה בקונטרס גרס כו׳ וקשה חדא שמוחק כו׳ ונראה לר״י כגירסת הספרים כו׳ עכ״ל ולפר״י א״ל דאימעיט דלא נילף מהיקשא דר׳ יונה כל חייבי כריתות דא״כ לא לכתוב תרוייהו אלא או לא יקח או לא יגלה דהיינו שומרת יבם ומדכתיבי תרוייהו דרשינן מלא יקח עד לא יגלה ואינו בכלל ויש לדקדק דא״כ לפי זה יש לקיים פרש״י וליישב כל הקושיות וסבר ר׳ יהושע כרבנן דלא יגלה היינו שומרת יבם ואי לאו לא יגלה הוה ילפינן גם שאר חייבי כריתות מלא יקח מהקישא דר׳ יונה אבל השתא דכתיב לא יגלה דמיירי בשומרת יבם ומיניה נמי משתמע כל חייבי כריתות ע״כ לא יקח לא אתא אלא למעט חייבי כריתות ודלא נילף מהקישה דר׳ יונה וי״ל דהתוס׳ הקשו לפרש״י כל אלו הקושיות כפי מה שפירש דמצי לא יגלה לאורויי אליבא דר׳ יהושע באנוסת אביו ומיהו התוס׳ לא רצו לפרש כפרש״י וכמ״ש דר׳ יהושע סבר כרבנן דבשומרת יבם איירי משום קושיא זו דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפרש״י אלא כפר״י ודו״ק:
תוס׳ ד״ה לכתוב רחמנא וכו׳ ולפיר״י צ״ל וכו׳. וכפיר״י צ״ל כצ״ל:
ור׳ יהושע הסובר שממזר הוא זה הנולד מחייבי מיתות בית דין, מה הוא אומר? — לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] ״לא יגלה כנף אביו ״בלבד, ומכל שכן שמאשת אביו הוולד ממזר — ״לא יקח את אשת אביו ״וכן ״ולא יגלה״, שניהם למה לי? אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר]: מ״לא יקח״ עד ״לא יגלה״, כלומר, רק הבא על אשת אביו שהיא הכתובה בכתוב בין ״לא יקח״ ו״לא יגלה״ (״לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו״) הוא שבנו מביאה זו הוי [הריהו] ממזר, אולם טפי [יותר מזה], כלומר, הנולד מאיסורי ביאה אחרים שאינם חמורים כאיסור זה, שאין בהם חיוב מיתת בית דין — לא הוי [איננו] ממזר.
And how does Rabbi Yehoshua derive his opinion? If the verses should be derived as Rabbi Akiva and Shimon HaTimni suggest, let the Merciful One write only: “He shall not uncover his father’s cloak.” It is unnecessary for the verse to mention the prohibition with regard to one’s father’s wife, as the fact that the offspring of that union is a mamzer would be known through an a fortiori inference, since that prohibition is more stringent than the one derived from the verse: “And shall not uncover his father’s cloak.” Why do I need both the clause “a man shall not take his father’s wife” and the clause “and shall not uncover his father’s cloak”? Rather, is it not that this is what the Torah is saying: Only the offspring of relations with the woman mentioned in the verse after the words “a man shall not take” until the words “he shall not uncover,” i.e., his father’s wife, is a mamzer, but the offspring of relations with the woman mentioned beyond that point, i.e., the woman referred to as “his father’s cloak,” is not a mamzer.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים בְּבָא עַל הַנִּדָּה

§ Abaye said: All tanna’im in the mishna agree with regard to one who engages in sexual relations with a menstruating woman,
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכל מודים – ואפילו שמעון התימני.
בבא על הנדה – אע״ג דקאי בכרת אין הולד ממזר.
הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה – פירש בקונטרס אפי׳ לר׳ עקיבא דפליג ארבנן דמתניתין במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע״ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא בסוטה מודה וקשה לר״ת דא״כ ה״ל לאתויי לעיל (דף מד.) גבי משנה דמחזיר גרושתו ועוד אי קאי הכל מודים למ״ד אליבא דר׳ עקיבא דהוי ממזר אפילו מחייבי לאוין שאין דשאר הא ע״כ הוי ממזר לרבי עקיבא מיבמה לשוק לשום תנא כדאמר בפ״ק (לעיל דף יד.) דאמר ר׳ אלעזר אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודים שאין ממזר כו׳ וקאמר לאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין משמע בהדיא דלר׳ עקיבא הוי ממזר משומרת יבם ועוד אמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) גבי כותים שהיו מייבמים את הארוסות ופוטרים הנשואות ורבי עקיבא לטעמיה דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ובפרק האשה רבה (לקמן דף צב. ושם) גבי אשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים קאמר זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים דאין ממזר מיבמה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא הך תנא דר״ע הוא דמחייבי לאוין דשאר הוא דהוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר משמע בהדיא דלמאן דלא בעי אליבא דרבי עקיבא שיהא לאו דשאר הוי ממזר מיבמה לשוק ושם נפרש בעזרת השם מנא ליה דאתיא כרבי עקיבא דלמא אתיא אפילו כרבנן והוי ממזר מדרבנן ונראה לר״ת דמחזיר גרושתו וסוטה הוו חייבי לאוין דשאר שאינם אסורים אלא משום אישות ואליבא דתנא דמתני׳ קאי דלא אסר אלא חייבי לאוין דשאר וא״ת א״כ אמאי איצטריך למנקט הכל מודים בשומרת יבם אמאי תיסק אדעתא למימר דהוי ממזר טפי מבשאר חייבי לאוין דלאו דשאר וי״ל דאליבא דרב דאמר אין קידושין תופסין ביבמה איצטריך לאשמועינן שפיר דלא הוי ממזר וטעמא אר״ת דהוי כעובד כוכבים ועבד שאין בה קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא אלא ביאה הוא דאית בה ואפי׳ למ״ד דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד מ״מ אין ממזר מיבמה דכיון דיבמה עומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קידושין וא״ת לשמואל תפשוט מהך ברייתא דאין קידושין תופסין ביבמה דאי תופסין לא הוה צריך לאשמועינן דאין הולד ממזר וי״ל דשמואל מספקא ליה דלמא ברייתא היא גופה אתא לאשמעינן דקידושין תופסין ביבמה וא״ת היכי קמ״ל דתפסי הא אפי׳ לא תפסי לא הוי ממזר דשמואל אית ליה לעיל (דף מה.) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וי״ל דשפיר משמע דתפסי בה קידושין מדכייל לה בהדי סוטה ונדה משמע דבכולהו לא הוי הולד ממזר משום דתפסי בהו קידושין והא דקאמר ואביי מספקא ליה אי כרב אי כשמואל לא כפירוש הקונטרס דאפי׳ לרב אין הולד ממזר כדפי׳ אלא להכי לא נקט שומרת יבם משום דשמא תפסי בה קידושין כדשמואל ופשיטא דלא הוי ממזר ואין שום חידוש להשמיענו וא״ת ואמאי הוי ממזר משומרת יבם לשום תנא כיון דהוי כעובד כוכבים ועבד דלא תפסי קדושין לא לדידיה ולא לאחריני וברייתא דהאשה רבה (יבמות דף צב. ושם) נמי דקתני זו דברי ר׳ עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים כו׳ משמע דלרבנן לא הוי ממזר משום דקידושין תופסין ולפי׳ ר״ת אפי׳ אין קידושין תופסין לא הוי ממזר ואר״י דלמ״ד דהוי ממזר לר׳ עקיבא מחייבי לאוין דלאו דשאר נמי הוי ממזר מיבמה לשוק ומעובד כוכבים ועבד אע״ג דלא דמו לאשת אב דהא מוי״ו דולא יגלה נפקי כולהו וסמיך ליה לא יבא ממזר ולא ילפינן מידי מאשת אב אלא בהדיא כתיב בכולהו ממזרות אבל לתנא דמתניתין דאין ממזר לר׳ עקיבא אלא מחייבי לאוין דשאר ולא דריש וי״ו דולא יגלה לא נפקי שום חייבי לאוין אלא מאשת אב בעינן דליהוי דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קידושין לדידיה ותפסי בה לאחריני וה״פ דברייתא דהאשה רבה (יבמות דף צב.) זו דברי ר׳ עקיבא דאמר אין קדושין נמי תפסי בכל חייבי לאוין דלאו דשאר פי׳ מוי״ו דולא יגלה שמעינן בכולהו דהוה ממזר ולהכי אין קידושין תופסין נמי בכולן ולהכי אין לחלק בין לאו יבמה לשוק לשאר לאוין כדפירשתי אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה דכיון דקידושין תופסין בחייבי לאוין דלאו דשאר ולא הוי ממזר מינייהו לא הוי ממזר נמי מיבמה לשוק אע״ג דאין קידושין תופסין בה כיון דלא דמיא לאשת אב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר דהא תפשי בה קדושין פי׳ שהמקדש את האשה בעודה נדה קדושיו קדושין דכתיב ותהי נדתה עליו לשון הוי׳ אפילו בשעת נדתה תהוי בה הוי׳, ולקמן בפ׳ הבא ע״נ אמרי׳ דאפילו חלל לא הוי וכיון דלא הוי חלל גם היא לא נפסלה מכהונה:
מתניתין אשתו שמתה מותר באחותה גירשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה אר״י כאן שנה ר׳ משנה שאינה צריכה, פי׳ דזיל קרי בי רב הוא עלי׳ בחיי׳ לא נאסרה אחותה אלא בחיי׳:
הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שהולד כשר – פירש״י ז״לא, בנדה מודה שמעון התימני, ובסוטה מודה ר״ע דמחזיר גרושתו דמתניתיןב, דלא בעי חייבי לאוין דשאר. והכל מודים בשומרת יבם, היינוג הך תנא דר׳ עקיבא. ותימה הוא לדבריו, דרישא דמתניתין ר׳ סימאי אליבא דר״ע היא, וסיפא אידך תנא דר״ע, והיכי לא מפרשי׳ בגמרא הכי. ובמסכת קידושיןד ובכתובותה נמי לא משכחינן דמרבי שאר חייבי לאוין אלא ר׳ סימאי. ובמאי דקאמר מודה ר׳ סימאי בשומרת יבם שאין הולד ממזר, איכא למידק עליה, מדתניא בפ׳ האשה רבהו, זו דברי ר׳ עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה, והוינן בה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין, האי תנא תנא דר׳ עקיבא הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר, אלמא לאידך תנא דר׳ עקיבא דלא בעי חייבי לאוין דשאר, מיבמה נמי הוי ממזרז. ותו דתנן בפרק הזורקח תרי זימניט ביבמה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ובפ״ק דמכילתיןי נמי אמרינן, אע״ג שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו ערוה וענוש כרת, ואמרינן לאפוקי מדר׳ עקיבא וכו׳. ותו גרסינן בסוטה שילהי פרק היה מביאכ, אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר׳ עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. לפיכך פי׳ רבינו תם ז״לל, הכל מודים בבא על הנדה, אפילו רבנן דאמרי בחייבי כריתות הוי ממזר, מנדה לא הוי ממזר. ואפילומ לר׳ עקיבא דשאר, בסוטה מודה. וא״ת פשיטא בכל שאר חייבי לאוין דלאו דשאר נמי מודה. ויש לומר, אע״פ שלא נאסרה מתחילתה משום שאר, אשתו שארו היא, ומשום שאר דידיה הוא שנאסרה, וחייבי לאוין דשאר הוא. ולהאי פירושא, כולה מתניתין דמחזיר גרושתו וחלוצתו, חייבי לאוין דשאר נינהו, ודלא כר׳ סימאי היא, וכן במשמע. ומיהו הכל מודים דאביי, אליבא דכולי עלמא הוא, דאפילו ר׳ סימאי מודה בסוטה, שהרי קדושין תופסין בה, אלא אפילו לר׳ עקיבא דשאר איצטריכא לי׳ למימרא. והכל מודים ביבמה נמי ר׳ עקיבא דמתניתין דבעי שאר, סד״א לא תפסי בה קדושין כרב, וכיון דלא תפסי בה קדושין להוי כחייבי לאוין דשאר, קמ״ל, דר׳ עקיבא תרתי בעי, דלא ליתפסו בה קדושי ולהוי לאו דשאר, כי היכי דבעי שמעון התימני תרתי, דלהוי חייבי כריתות ולא ליתפסו בה קדושי, אי משום דשמואל דאמר קידושין תופסין בה, אבל ר׳ סימאי לא מודה בשומרת יבם כדכתיבנא, וברייתא לר׳ עקיבא דשאר נשנית, משום הכי ערבינהו, הא לר׳ סימאי בנדה וסוטה מודה, דמפרש בה קרא דתפיסא בהו קידושין, בשומרת יבם לא מודהנ.
א. סוף ע״א ותחלת ע״ב.
ב. לעיל מד א.
ג. בנדפס: [נמי]. וברשב״א: היינו ההוא תנא דר״ע דהיינו ר׳ סימאי.
ד. סח א.
ה. כט ב.
ו. לקמן צב א.
ז. וכן הוכיחו התוס׳ ד״ה הכל מודים.
ט. באותה משנה.
י. לעיל יד א. עיין בתוס׳ בד״ה הכל מודים שג״כ כתבו הוכחה זו, ועיין בתוס׳ הרא״ש.
כ. יח ב.
ל. מובא בתוס׳ שם, ובספר הישר סי׳ נח (ח) מהדורת שלזינגר.
מ. בנדפס: [ועל הסוטה] אפילו לר׳ עקיבא [דהוי ממזר מח״ל] דשאר בסוטת מודה.
נ. כל הקטע מובא ברשב״א, ובריטב״א בקיצור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכל מודים בבא על הנדה. אפי׳ שמעון התימני דאמ׳ יש ממזר מחייבי כריתות. ועל הסוטה. אפי׳ ר׳ עקיבא דאמ׳ יש ממזר מחייבי לאוין. אם זינתה אשתו ונאסרה לו, כדתניא בפ״ק1 ומה אני מקיים לא יוכל לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שזינתה, הכא מודי דאינו ממזר כלל. וכל שכן ר׳ עקיבא דמתני׳ דבעי חייבי לאוין דשאר, דסוטה לאו חייבי לאוין דשאר היא. והא דאמרי׳ בפרק האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך2 שאם בא עליה ראשון הולד ממזר מדרבנן. לא דמיא להא כלל, דהתם מחזיא כאשת איש ואמרי גירש ראשון ונשא שיני, כמו שנבאר שם בג״ה3.
1. לעיל יא, ב.
2. להלן פז, ב.
3. = בגוזר הצור [כ״כ רבינו בפירושו ליומא ל״ד:]. וראה דברי רבינו להלן פט, ב ד״ה אלא.
בד״ה הכל מודים כו׳ אישות ואליבא כו׳ כצ״ל:
ג אמר אביי: הכל מודים בבא על הנדה
§ Abaye said: All tanna’im in the mishna agree with regard to one who engages in sexual relations with a menstruating woman,
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות מט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות מט., עין משפט נר מצוה יבמות מט., רי"ף יבמות מט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות מט., תוספות יבמות מט., תוספות ישנים יבמות מט., ר"י מלוניל יבמות מט. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד יבמות מט., רמב"ן יבמות מט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות מט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מט. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מט., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מט., מהרש"א חידושי הלכות יבמות מט., גליון הש"ס לרע"א יבמות מט., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מט., אסופת מאמרים יבמות מט.

Yevamot 49a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 49a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 49a, Rif by Bavli Yevamot 49a, Rashi Yevamot 49a, Tosafot Yevamot 49a, Tosefot Yeshanim Yevamot 49a, Ri MiLunel Yevamot 49a, Piskei Rid Yevamot 49a, Ramban Yevamot 49a, Rashba Yevamot 49a, Meiri Yevamot 49a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 49a, Ritva Yevamot 49a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 49a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 49a, Gilyon HaShas Yevamot 49a, Steinsaltz Commentary Yevamot 49a, Collected Articles Yevamot 49a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144