×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְחַלָּתָהּ תְּלוּיָה לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין בְּאֵיזֶה סָפֵק אָמְרוּ בִּסְפֵק חַלָּה מַאי סְפֵק חַלָּה.
And as the ḥalla of this kneaded, untithed dough is in a state of uncertain purity, its status is suspended: It is neither eaten like ritually pure ḥalla, nor is it burned like impure ḥalla. With regard to which uncertainty did they state this halakha? With regard to ḥalla of uncertain status. The Gemara asks: What is the meaning of the concept of ḥalla of uncertain status? This apparently indicates a scenario of possible ritual impurity that applies specifically to ḥalla, not to non-sacred food.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וחלתה תלויה – כשעשאה בטהרה משום ספק הנולד לה ראשון.
באיזה ספק אמרו – כלומר באיזה ספק הוצרכו לומר חלתה תלויה.
בספק חלה – בספק טומאה הנוהגת בחלה ואינה נוהגת בחולין כגון נשען כדמפרש בסמוך דטהור לבני הכנסת ואסור לתרומה ואיצטריך לאשמועינן דאע״ג דלא נהגא בחולין גרידא הכא כיון דטבולין לחלה נהגא בהן.
מאי ספק חלה – כלומר מאי קאמר.
עיסה שנולד בה ספק טומאה של תורה עד שלא גלגלה שלא בא עדין לכלל חיוב חלה תעשה אפילו בטומאה שמותר לגרום טומאה לחלין שבארץ ישראל משגלגלה הואיל וכבר באה לידי חיוב חלה והרי הן חלין הטבולים לחלה ודינן כחלה לענין זה ואסור לגרום לה טומאה ודאית שאע״פ שאף ספיקה אוסרתה מלאכול מ״מ אסור לגרום לה טומאה ודאית שנאמר משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה שמרה ואע״פ שבחבית תרומה שנולד בה ספק אמרו יניחנה במקום התורפה מ״מ צריך להזהר שלא יטמאוה בידים ושלא לגרום גרמא קרובה לכך והנחה במקום מגולה חששא רחוקה היא והילכך תעשה בטהרה ר״ל בכלים טהורים ומפרישה ותולין בה לא נאכלת ולא נשרפת שכל שודאו מטמא את החלין מן התורה גזרו על ספיקו בחלין הטבולין לחלה ולא סוף דבר בספק טומאה שאף חלין טמאין בה והיא הרמוזה כאן בהוכחות כגון שני שבילין אחד טמא ואחד טהור ואינו יודע באיזה מהם הלך שברשות היחיד ספיקו טמא אף בחלין שיש כאן הוכח לטומאה או שהלכו שנים אחד בזו ואחד בזו ובאו לישאל בבת אחת שמטמאין אותן אף לחלין ואף ברשות הרבים שהדבר מוכיח שטומאה כאן וי״מ בה שהלכו שנים אחד בזו ואחד בזו ועשו שניהם טהרות והניחום זו בצד זו שיש כאן הוכח טומאה על כל פנים שהרי נגעו אלו באלו וטמאום אע״פ שלא נודע איזו מהם טמאה טומאה עיקרית ומטמאין אותן אף בבאו זה אחר זה אלא אף בטומאה שאינה מטמאה את החלין הואיל וספק טומאה מן התורה היא כגון זב וטהור שהיו פורקין את החמור או טוענין שאם המשא כבד טמאין שמא דחפו זה את זה ונשען הזב על הטהור וטמאו בהסיט לתרומה אבל לא לבית הכניסה ר״ל לאוכלי חליהן בטהרה ולדעת הפוסקין כן אלא שיש פוסקין בה שאף לחלין טמא וכדתנן סתמא הנוגע בזב או שהזב מסיטו טמא וכן נראה דעת גדולי המחברים הא טומאה דרבנן אין ספיקה מטמאה חלין הטבולים לחלה כמו שביארנו במעת לעת ואף של תורה במקום שאינו מטמא חלין כגון טומאה שניה אינו מטמא חלין הטבולין לחלה מעתה טבולת יום לשה את העיסה וקוצה ממנה חלה אלא שאינה קורא לה שם עדין שהרי חלה כתרומה ושני עושה שלישי בתרומה אלא מפרישתה ומניחתה בכפיפה או באנחוריתא שהם כלי גללים ואבנים או שאין להם בית קבול שאין מקבלין טומאה ולא משום טהרה שהרי אף שאר כלים אין מקבלין טומאה מטבול יום אלא שיהא לה בהם היכר שלא תגע בה אחר קריאת השם ואח״כ מקפת אותו כלי אצל העיסה וקורא לה שם וצרך הקפה מפני שדין חלין כדין תרומה לתרום מן המוקף ואע״פ שאמרו בתלמוד המערב אויר הבית מצרפן כבר פירשוה שם בשאינו מקפיד על תערובתו וזו מקפדת על תערובתה היא הואיל ובאה לקרות לה שם ובחמישי של סוטה (ל׳.) אמרו חלה נטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהן מעיסה אחת שלא הורמה חלתה ונותנה בין שתי העיסות וסומכה לטהורה ונוטל פחות מכביצה מן הטמאה שהרי פחות מכביצה אינו מטמא וסומכה לה כדי לתרום מן המוקף ומפני שאף זו מקפיד על תערובתן הוא ומ״מ זו של טבולת יום יכולה היא לסמכה לעיסת החלין שהרי אינה מטמאה את החלין ומנחת את החלה קודם שיקרא לה שם סמוך לעיסה וקורא לה שם ונוטלת עיסתה ואינה נוגעת בחלה ואף זו של סוטה יש פוסקין כחכמים שאסרו לעשות כן מפני שהוא מטמא אותו פחות מכביצה וכן כתבוה גדולי המפרשים וכן נראה מסוגיא זו שלא הזכירוה באותם שהלכה כר׳ אליעזר ושמא תאמר ואחר שכל שמקפיד על תערובתו צריך סמיכה ממנו היאך התירו בבדיקת חבית להפריש ממנה על האחרות כתבו בתוספות שדבר לח כל שהכלים סמוכים הוו להו כנגיעת גוף בגוף ביבש וי״מ אותה בתרומת דמאי שאינה צריכה מוקף וי״מ שאף בודאי לא נאמרה אלא בנטילה מן הטהור על הטמא אבל טהור על הטהור אינו צריך מוקף בנגיעת גוף בגוף וכבר ביארנו מזה במסכת חלה פרק ראשון:
וחלתה תלויה – פירוש אסיפא קאי והוצרך לומר כן משום מאי דמפרש ואזיל מפני שזה ספק חלה בלחוד שהוא מותר לבני הכנסת וכמפרש ואזיל שלא תאמר בהוכחות פי׳ שלא תאמר שאין דין זה אלא בספק שקול שיש בו הוכחה לטומאה כמו לטהרה כמו ב׳ שבילין ברה״י.
גמ׳ לא אוכלין ולא שוחטין כו׳ נ״ב כל זה מתוספתא היא במסכת חלה:
וחלתה שהופרשה מעיסה זו הריהי תלויה (מסופקת), ולכן לא אוכלין אותה הכהנים, שמא טמאה היא, ואולם גם לא שורפין אותה שמא טהורה היא. באיזה ספק אמרו הלכה זו שהיא תלויה? — בספק חלה. ושואלים: מאי [מה] הכוונה בביטוי ״ספק חלה״ שמשמעו ספק טומאה המיוחד דווקא לחלה?
And as the ḥalla of this kneaded, untithed dough is in a state of uncertain purity, its status is suspended: It is neither eaten like ritually pure ḥalla, nor is it burned like impure ḥalla. With regard to which uncertainty did they state this halakha? With regard to ḥalla of uncertain status. The Gemara asks: What is the meaning of the concept of ḥalla of uncertain status? This apparently indicates a scenario of possible ritual impurity that applies specifically to ḥalla, not to non-sacred food.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר בְּהוֹכָחוֹת שָׁנִינוּ כְּמוֹ שְׁנֵי שְׁבִילִין דְּהָתָם חוּלִּין גְּרֵידָא נָמֵי מְטַמּוּ.

Abaye and Rava both say: One should not say that we learned this case of ḥalla of uncertain status among the cases of equal proofs, i.e., an unresolvable uncertainty, such as the case of two paths, where someone walked down one of two paths, one of which was ritually impure and the other ritually pure, and he does not remember which one he walked down. As there, even regular non-sacred food is also rendered ritually impure due to uncertainty.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא תאמר בהוכחות שנינו – בספק טומאה מוכחת.
כגון שני שבילין – אחד טמא ואחד טהור ספק הלך בטמא ספק הלך בטהור והא ספקא היא דמהניא בחולין הטבולין לחלה אבל טומאה שאינה מוכחת לא דהא לא איצטריך לאשמועינן דאפילו לחולין גרידא נמי מהני לאוכל חולין בטהרה הלכך מהניא נמי הכא.
שלא תאמר בהוכחות שנינו – פירש״י כגון שני שבילים ספק הלך בטהור ולדבריו צריך לומר שבאו לשאול בבת אחת דאי בזה אחר זה טהורין ונראה לפרש כי ההיא דתניא בתוספתא דטהרות (פ״ו) ב׳ שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מוכיחים פירוש מוכיחים לטומאה דאיזה מהם נטהר ומשום לישנא דמוכיחים קאמר הכא בהוכחות שנינו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא תאמר בהוכחות שנו פרש״י כגון שני שבילין ספק הלך בטומאה דאפי׳ בחולין נמי טמא וקשה דבכל דוכתי מייתי שני שבילין לענין טהרה מיהו לפעמים דאפי׳ ברשות הרבים טמא לכ״ע כגון אם באו לישאל בבת אחת כדמפרש בפ״ק דפסחים (דחולין). ונראה דמיירי בההיא דתוספתא דטהרות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות אם אלו ואלו קיימות הרי אלו מוכיחות לטומאה ואפי׳ באו לישאל בזה אחר זה דחיישינן שמא יבא אחד ויאכל את שתיהם ומשום דקתני התם הרי אלו מוכיחות קרי ליה הכא בהוכחות:
אלא בנשען – פירש שספקו קל וחומרא דרבנן היא שחששו שמא נשענו זה על זה ולאו אדעתייהו ואף על פי שאין זה מצוי.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] בפירוש הדברים: ללמדנו שלא תאמר שדווקא בספק טומאה המבוסס על הוכחות (ראיות, כלומר, ספק מוצק שצדדיו שקולים) שנינו הלכה זו, וכמו הספק הידוע ממקום אחר באדם שהלך באחד משני שבילין, שבאחד מהם מצויה טומאה, והשני טהור, ואינו יודע באיזה שביל הלך. דהתם כן שם] בספק כזה, חולין גרידא נמי מטמו [חולין סתם שנגע בהם גם כן נטמאים], ולא רק חלה.
Abaye and Rava both say: One should not say that we learned this case of ḥalla of uncertain status among the cases of equal proofs, i.e., an unresolvable uncertainty, such as the case of two paths, where someone walked down one of two paths, one of which was ritually impure and the other ritually pure, and he does not remember which one he walked down. As there, even regular non-sacred food is also rendered ritually impure due to uncertainty.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא בְּנִשְׁעָן דִּתְנַן אזָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד טָמֵא מַשָּׂאָן קַל טָהוֹר וְכוּלָּן טְהוֹרִין לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת בוּטְמֵאִין לִתְרוּמָה.

Rather, the uncertainty referred to here is similar to the less likely case of leaning, as we learned in a mishna (Zavim 3:2): In a case of a zav and a ritually pure person who were unloading a package from a donkey or who were loading a package onto a donkey, when their package is heavy the pure person is rendered impure, as perhaps the zav leaned on him while they handled the package together. If their package is light, he remains pure. And in all those cases, he remains ritually pure even if he is one of the members of a synagogue whose congregants handle non-sacred food according to the standards of sacrificial food, as this is not a true case of a zav moving a pure person. But he is impure with regard to matters involving teruma, by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אפילו בנשען – דהוי ספק טומאה שאינה מוכחת הואיל ותנן לקמן דמהניא לתרומה מהניא נמי לחולין הטבולין לחלה.
פורקין – משאוי.
טמא – דשמא מתוך כובד המשא נשען זה על הטהור ונמצא טהור מסיטו או טהור ניסט עליו וכתיב במרכב הזב (ויקרא טו) והנושא אותם וכ״ש זב בעצמו.
וכולן – אפי׳ משא כבד.
טהורין לבני הכנסת – אוכלין חוליהן בטהרה שאין זה היסט גמור וכל שכן שספק הוא.
וטמאין לתרומה – מדרבנן ואפי׳ בספק.
וכולן טהורים לבני הכנסת – פרש״י דקאי אמשאן כבד ואין נראה דבמשאן כבד נראה דטמא אף לחולין דאי אפשר שלא יסוט זה את זה אלא אמשאן קל קאי וכן משמע במס׳ זבין (פ״ג מ״ב) דקתני התם משאן קל טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה והא דקתני הכא כולן טהורין לבני הכנסת אכל ענינא דטהרה דהתם קאי וא״ת דהכא קרי ליה בני הכנסת לחברים האוכלין חולין בטהרה ובפרק פסולי המוקדשין (בכורות לו:) גבי מומי בכור קאמר דהתרתם על פי ג׳ בני הכנסת והתם אפילו ג׳ הדיוטות כשרים וי״ל דהכא נמי מזכיר בני הכנסת לגריעותא כלומר שאינם אוכלין תרומה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בנשען. כלומר אף בספק נשען שהוא ספק חלה אמרינן חלתה תלויה ולא אמרינן כיון דבשעה שנולד ספק זה היתה חולין ונשען טהור לחולין טהורה היא. אלא כל העיסה כחלה חשבינן לה דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו. וכ״ש בספק הנוהג בחולין דחלה תלויה. ומי׳ מתני׳ ע״כ בהוכחות איירי דאי בנשען ברישא דעד שלא גלגלה לא ניטמאת בספק נשען דאכתי לא חל עליו חלה ואמאי תיעשה בטומאה הא קא מפסיד חלת כהן. אלא ודאי בהוכחות קא איירי הלכך שרי לטמאותה קודם גלגול. אבל אם המתין מלטמא אותה עד לאחר גלגול אע״פ שנולד בה ספק קודם גלגול אסור לטמאותה. ואפי׳ לר׳ יהושע דאמר גבי חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה יניחנה במקום התורפה. הא אמרינן ספ״ק דפסחים גרמא אין בידים לא ואביי ורבא הוא דקאמרי דהך דסיפא לאו דוקא בהוכחות אלא ה״ה נמי בנשען:
משאן כבד טמאין. משום דאי אפשר שלא יהא ניסט הזב על הטהור אוהטהור על הזב. ואם הטמא הסיט את הטהור טמא כדמוכח בשבת פרק אמר ר׳ עקיבא עובד כוכבים ועובדת כוכבים בין שהסיטו אחרים בין אחרים שהסיטו אותם טמאין. וכן טהור שהסיט את הטמא טמא כדמוכח נמי התם ולקמן בפרק יוצא דופן דאמר׳ קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא. ופרש״י משום דכתיב במשכב הזב והנושא אותם וכ״ש זב עצמו. והאי טעמא פריכא הוא כדאמרינן לקמן פ׳ בנות כותיים שעיר המשתלח יוכיחו שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור. אלא מהיקשא נפקא לן כדאמרינן בפרק רבי עקיבא מקיש משכבו לו. ועוד יש לומר ק״ו ומה משכב שאינו עושה משכב מטמא במשא. זב שעושה משכב לא כ״ש:
וכולם טהורים. פרש״י אמשאן כבד קאי. ויש ספרים דגרסי בפ״ג דמסכת זבין משאן קל טהורים לבני הכנסת ול״ג וכולן:
לבני הכנסת. היינו אוכלי חוליהן בטהרה. ובבכורות בפ׳ כל הפסולין גבי בכור שיש לו מום מובהק אמרינן דהתרתו על פי ג׳ בני הכנסת. כלומר הדיוטות שאינן מומחין והכא קרי להו בני הכנסת לפי שאינן אוכלי תרומה:
אלא אף ב״ספק נשען״, שהריהו מעין ספק רחוק, אף בו נוהגים בעיסת החלה כבדין ספק טמאה. ומהו ספק זה? דתנן כן שנינו במשנה במסכת זבים] בדין שני בני אדם, האחד טמא טומאת זב והשני טהור, שהיו פורקין משא מן החמור או טוענין (מעמיסים) משא על החמור. בזמן שמשאן זה הריהו כבדטמא האדם הטהור, שחוששים שמא מתוך כובד המשא נשען הזב על הטהור, ובכך נגרם שהאדם הטהור הסיטו או ניסט על ידו, ונטמא בכך. ואם היה משאן קל — נשאר הטהור טהור. וכולן (בין במשא כבד, בין במשא קל) — הריהם נחשבים טהורין לבני הכנסת האוכלים חוליהם בטהרה, שכן אין זה נחשב היסט גמור. ואולם הם נחשבים טמאין לענין התרומה מדברי סופרים, מחמת הספק.
Rather, the uncertainty referred to here is similar to the less likely case of leaning, as we learned in a mishna (Zavim 3:2): In a case of a zav and a ritually pure person who were unloading a package from a donkey or who were loading a package onto a donkey, when their package is heavy the pure person is rendered impure, as perhaps the zav leaned on him while they handled the package together. If their package is light, he remains pure. And in all those cases, he remains ritually pure even if he is one of the members of a synagogue whose congregants handle non-sacred food according to the standards of sacrificial food, as this is not a true case of a zav moving a pure person. But he is impure with regard to matters involving teruma, by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְחוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ וְהָתַנְיָא גאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם לָשָׁה אֶת הָעִיסָּה וְקוֹצָה הֵימֶנָּה חַלָּתָהּ וּמַנִּיחָתָהּ בִּכְפִישָׁה אוֹ בְּאַנְחוּתָא וּמַקֶּפֶת וְקוֹרָא לָהּ שֵׁם.

The Gemara asks: And is non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla really considered like ḥalla to the extent that it is rendered impure even in a case of leaning? But isn’t it taught in a baraita: With regard to a woman who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed, she may separate ḥalla: She may knead the dough, and separate its ḥalla from it, and place the separated dough into a wicker basket or a wooden board [be’anḥuta], and subsequently she may bring it near the rest of the dough, and she may then designate it ḥalla by name.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו – דמהני בהו ספק נשען כחלה גמורה.
וקוצה לה חלה – שכל זמן שלא קראה שם עליה הרי היא כחולין וטבול יום דינו כשני ואינו עושה שלישי בחולין וכשהיא קוצה לא תקרא לה שם אלא מניחתה לחלה בכפישה או באנחותא הם כלים שאין להם בית קיבול כגון נסרים ואין מקבלין טומאה. ואצרכוה רבנן הני משום היכרא שלא תגע בה שוב מאחר שקראה לה שם ודכוותה אמר בסוף פ׳ הניזקין (גיטין סב.) ובתשובת רב האי ראיתי אנחותא נסרים לווחין שמנסרין הנגרים ומשפין הלווחין.
ומקפת – מקרבתה לכלי אצל העיסה וקוראה לה שם שמצוה לתרום מן המוקף. מוקף סמוך כמו מקיפין שתי חביות במס׳ ביצה (דף לב:) וכמו אין מקיפין בבועי (חולין מו:) שמקיפין זו לזו לראות אם דומים הם בנקביהן.
ומקפת וקורא לה שם – הכא משמע דאפילו בשעת קריאת שם צריך הקפה וקשה דאמר בסוטה פרק כשם (סוטה ל.) רבי אליעזר אומר חלה ניטלת מן המוקף מן הטהור על הטמא כיצד ב׳ עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל שיעור חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה מעיסה טהורה באמצע בין שיעור חלה לעיסה טמאה כדי ליטול מן המוקף והתניא כביצה ומשני הך ברייתא סברה חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ולהכי לא אתי כביצה דהוי שני ומטמא לשיעור חלה והשתא מ״מ קשה כשיקרא לה שם חלה יהיה שלישי אלא משמע דבשעת קריאת שם ירחיק מעט שיעור חלה שלא יגע בכביצה וחשיב שפיר מוקף כיון דלפני קריאת שם היתה מחוברת וי״ל דהתם מיירי כשיש הרבה מעיסה טהורה ולא שיעור חלה גרידא כדקתני ב׳ עיסות אחת טהורה ואחת טמאה ורוצה להפריש קצת מן הטהורה כדי לתקן עצמה ואף הטמאה הלכך כיון דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו לאו האי ביצה דהוא שני מטמא העיסה הטהורה וכי יפריש ממנה חלה ויקיף לה אין בכך כלום [ועי״ל דאפילו [בלא] מוקף אפשר שיועיל צירוף סל ובפרק כשם דבעי ר׳ אליעזר נגיעה משום דמקפיד על נגיעותו משום טומאה אין מועיל צירוף כלי וכן משמע קצת בירושלמי דאמר במסכת חלה בפ״ב דבר שהוא מקפיד על [חברו] אין הבית מצטרף (נראה במקום בית גרסינן כלי) אינו מקפיד על תערובותו הכלי מצטרף עיסה טהורה ועיסה טמאה עשו אותם כדבר שמקפיד על תערובתו. גי׳:] והא דפסקינן לקמן כר׳ אליעזר דאמר הסל מצרפן לחלה ולא בעי נגיעה היינו להתחייב בחלה אם לש פחות מכשיעור דהכי תנא במסכת חלה (פ״ב מ״ד) העושה עיסתו קביים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו ר״א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן וכן משמע באלו עוברין (פסחים מח:) והשתא אתי שפיר דר״א גופיה מצריך נגיעה בשעת קריאת שם בפרק כשם (סוטה דף ל.) ונכון בפסח להגיע כל המצות (בסל) כשמפרישין אחת על כולן דאין הסל מצרפן לכך ואע״ג דאמרינן בפ״ק דביצה (דף ט.) ובבכורות בפרק עד כמה (בכורות כז.) אמרינן תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואח״כ מפריש אע״ג דאין מוקף למה שאכל כבר היינו בעיסה שנילושה יחד והיתה כבר מחוברת הקילו בתרומת חוצה לארץ וצ״ע אי חשוב מוקף בנגיעה גרידא בלא צירוף הכלי או בלא נשיכה דנותן פחות מכביצה באמצע מצינן למימר דהיינו נשיכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקפת וקוראה לה שם. משמע הכא דאע״פ שהפרישתה לקרות לה שם לא חשיב מוקף כיון דבשעת קריאת שם לאו מוקף הוא. וקשה מהא דאמרינן בסוטה פרק כשם גבי חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע. ואיכא מאן דתאני התם בביצה וקסבר אין שני עושה שלישי בחולין ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל הלכך העיסה ראשונה והביצה שניה ואינו חוזר ומטמא אותו כדי חלה כל זמן שאין שם חלה עליו דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו. והשתא מ״מ כשיקרא לה שם תיטמא החלה אלא ודאי יפרידה תחלה ואח״כ יקרא לה שם וקרינא ביה מוקף כיון שהיתה מוקפת לדעת שיקרא שם לאלתר אחר כך. וי״ל דלעולם צריך לקרות שם בשעת שהוא מוקף אלא שיאמר שתהא שם תרומה חל עליה לכשיפרישנה ועוד י״ל דהכא נמי חשיב מוקף אם היתה קוצה חלה ומניחתה בכפישה וקורא שם אלא חיישינן שמא תשכחנה בידה ותקרא לה שם קודם הנחתה בכפישה הלכך הזקיקוה לחזור ולהקיפה אחר שתנתן בכפישה להיכירא. א״נ הכא דמפסיק מנא לא חשיב מוקף אע״פ שהפרישתה מתחילתה לשם כך:
ומנחתה בכפישה או באנחותא – פי׳ פשוטי כלי עור שאין מקבלין טומאה דלהוי ליה הכירה ולא תגע בהו לאחר קריאת שם.
ומקפת – פירוש מקפת ממש שהיו נושכות זו בזו וכדמפרש ואזיל והכי איתא נמי במסכת סוטה פ׳ כשם ואע״ג דבמוקף בתרומה ומעשרות סגי לן שיהא בבית במקום המשתמר שאני חלה דכתיב ראשית עריסותיכם ולא חשיב ראשית עריסה אלא כשהכל ביחד בעיסה אחד.
רש״י בד״ה וקוצה לה כו׳ בסוף פ׳ הנזקין כו׳ כצ״ל:
ד״ה ודאה צ״ל דודאי:
תוס׳ בד״ה משום שלא תאמר כו׳ צ״ל שבאו כו׳ כצ״ל:
גמ׳ ומניחתה בכפישה. ע״ל עא ע״ב במתני׳ דלא קתני להא וצ״ע:
ומקשים על כך: וכי חולין הטבולין לחלהכחלה דמו [נחשבים] שייטמאו אף בספק רחוק כגון ״ספק נשען״, והתניא [והרי שנינו במשנה במסכת טבול יום]: האשה שהיא טבולת יום (שנטמאה וטבלה לטהרתה, ואולם עדיין לא העריב שמשה, והריהי נחשבת כשניה לטומאה, ופוסלת במגעה את התרומה ואת החלה להיות שלישי לטומאה), לשה את העיסה, וקוצה (חותכת) הימנה (ממנה) חתיכת בצק לשם חלתה, בלא שתקרא לה עדיין שם ״חלה״ (שהרי אם תחול עליה שם חלה, הריהי נטמאת על ידה), ומניחתה לחתיכה זו בכפישה (כלי נצרים) או באנחותא (לוח עץ), שהם כלים שאינם מקבלים טומאה, ומקפת (מקרבת) את חתיכת הבצק שקצתה מונחת בכלי לשאר עיסת הבצק, וקורא לה שם ״חלה״.
The Gemara asks: And is non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla really considered like ḥalla to the extent that it is rendered impure even in a case of leaning? But isn’t it taught in a baraita: With regard to a woman who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed, she may separate ḥalla: She may knead the dough, and separate its ḥalla from it, and place the separated dough into a wicker basket or a wooden board [be’anḥuta], and subsequently she may bring it near the rest of the dough, and she may then designate it ḥalla by name.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי דוּשְׁלִישִׁי טָהוֹר בְּחוּלִּין וְאִי אָמְרַתְּ חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה כְּחַלָּה דָּמוּ הָא טַמֵּיתִנְהוּ.

The baraita continues: The reason that this is allowed, despite her impurity, is because the dough is impure by third-degree ritual impurity, and an item that has third-degree impurity is considered pure with regard to non-sacred food. The Gemara concludes its question: And if you say that non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla is considered like ḥalla, then she should render it impure with her touch, just as she would render actual ḥalla impure.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והריהי מותרת לעשות כן — מפני שהוא, בצק העיסה שנגעה בו האשה, נחשב בכך לשלישי לטומאה, ושלישי לטומאה הריהו טהור בחולין. וכיון שלא קראה לה שם חלה, עדיין היא חולין וטהורה. ומעתה יש לדון בדבר, אי אמרת [ואם אומר אתה] שחולין הטבולין לחלה כחלה דמו [נחשבים], הא טמיתנהו [הרי טימאה אותם] האשה בנגיעתה, כדרך שמטמאה היא את החלה!
The baraita continues: The reason that this is allowed, despite her impurity, is because the dough is impure by third-degree ritual impurity, and an item that has third-degree impurity is considered pure with regard to non-sacred food. The Gemara concludes its question: And if you say that non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla is considered like ḥalla, then she should render it impure with her touch, just as she would render actual ḥalla impure.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר אַבָּיֵי הכֹּל שֶׁוַּדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה וְהַאי טְבוּל יוֹם כֵּיוָן דְּלֹא מְטַמֵּא וַדַּאי חוּלִּין לֹא גָּזְרוּ עָלָיו מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה.

Abaye says: With regard to any item that when it is definitely impure renders non-sacred food impure, as in the case of the zav, the Sages issued a decree that its uncertain impurity should also render non-sacred food items impure, due to its status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla. But with regard to this case of one who immersed that day, since even when she is definitely impure she does not render non-sacred food impure, they did not issue a decree that she should render that dough impure due to its status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שודאי מטמא חולין – כמו משא הזב.
והאי טבול יום כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין – ותימה דהכא משמע דאין שני פוסל בחולין הטבולין לחלה ובברייתא נמי קתני ובשלישי טהור בחולין משמע דכ״ש דאין שני פוסל בחולין שנעשו על טהרת תרומה כדאמר בסמוך דמשמע דקילי מחולין הטבולין לחלה ובפרק שני דחולין (חולין לג:) אמרינן דשלישי נוהג בחולין שנעשו על טהרת תרומה ובפרק כשם (סוטה דף ל.) שהבאתי לעיל מוכח דשני עושה שלישי בחולין הטבולין לחלה למ״ד כחלה דמו וי״ל דטבול יום קיל טפי דאין צריך רק הערב שמש והא דתניא בברייתא דשלישי טהור בחולין היינו שלישי דטבול יום אי נמי ה״פ כיון דשלישי טהור בחולין דעלמא לא גזרו חכמים בחולין הטבולין לחלה ליטמא מטבול יום ולכך פריך מיניה טפי אנשען ולא פריך מיניה אכל שלישי דנוהג בחולין הטבולין לחלה משום דנשען נמי טומאה קלישא הוא ומטמא אפילו משא קל כדפרישית לעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי בתשובה לכך: אין להשוות דין זה של טבולת יום לדין ״ספק נשען״, שכן כלל הוא, שכל דבר שודאי מטמא אפילו חוליןגזרו חכמים על ספקו משום חולין הטבולין לחלה. ואילו האי [זה] טבול יום, כיון שלא מטמא ודאי חוליןלא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה.
Abaye says: With regard to any item that when it is definitely impure renders non-sacred food impure, as in the case of the zav, the Sages issued a decree that its uncertain impurity should also render non-sacred food items impure, due to its status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla. But with regard to this case of one who immersed that day, since even when she is definitely impure she does not render non-sacred food impure, they did not issue a decree that she should render that dough impure due to its status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה דְּוַדַּאי מְטַמֵּא חוּלִּין וְלֹא גָּזְרוּ עַל סְפֵקָהּ מִשּׁוּם חוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה.

The Gemara asks: But what about the twenty-four-hour period of retroactive impurity of a menstruating woman? As a definitely impure menstruating woman renders non-sacred food impure and nevertheless with regard to untithed dough the Sages did not issue a decree to treat her uncertain impurity as definite impurity due to the dough’s status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דודאי – נדה ממש.
ספקה – מעת לעת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים על כך: [והרי] טומאת מעת לעת למפרע שבנדה, שבה ודאי (נדה ודאית) מטמא חולין, ומכל מקום לא גזרו חכמים על ספקה שתטמא למפרע, ואפילו לא משום חולין הטבולין לחלה.
The Gemara asks: But what about the twenty-four-hour period of retroactive impurity of a menstruating woman? As a definitely impure menstruating woman renders non-sacred food impure and nevertheless with regard to untithed dough the Sages did not issue a decree to treat her uncertain impurity as definite impurity due to the dough’s status as non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּאָמַר מָר קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ וְלֹא בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה.

The Gemara cites its source for this claim: As the Master said: Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak received from Rav Naḥman: The retroactive impurity of a menstruating woman transmits impurity to non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of sacrificial food, but not to non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of teruma. It is assumed that the level of purity required for non-sacred food items prepared according to the standards required of teruma is the same as that of dough from which ḥalla has not been separated, i.e., it is not treated as real ḥalla, which is rendered impure by her retroactive twenty-four-hour period of impurity.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה – וקס״ד הוא הדין לחולין הטבולין לחלה דהם נמי נעשין בטהרת חלה המעורבת בהן:
ומשנינן חולין הטבולין לחלה חמירי מחולין שנעשו על טהרת תרומה דהכא עריבא בהו חלה אבל התם נטירותא יתירתא קביל עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחולין שנעשו על וכו׳ – וקס״ד דחולין הנעשים על טהרת תרומה לא גריעי מחולין הטבולין לחלה ולתרומה ופרקינ׳ דשאני התם דכתיבא בהו תרומה משא״כ בחולין שנעשו על טהרת תרומה.
שכן אמר מר [החכם]: קבלה רב שמואל בר רב יצחק מיניה [ממנו, מרב נחמן], ומכוחה הסביר רב שמואל בר רב יצחק את פירוש הברייתא שדווקא בחולין שנעשו על טהרת קדש גזרו על טומאה זו, ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, וחולין הטבולים לחלה הריהם כחולין שנעשו על טהרת תרומה!
The Gemara cites its source for this claim: As the Master said: Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak received from Rav Naḥman: The retroactive impurity of a menstruating woman transmits impurity to non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of sacrificial food, but not to non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of teruma. It is assumed that the level of purity required for non-sacred food items prepared according to the standards required of teruma is the same as that of dough from which ḥalla has not been separated, i.e., it is not treated as real ḥalla, which is rendered impure by her retroactive twenty-four-hour period of impurity.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָתָם לָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה הָכָא פְּתִיכָא בְּהוּ תְּרוּמָה.

The Gemara answers: The level of purity required for non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of teruma is actually lower than the level required for dough from which ḥalla has not been separated. The reason is that there, in the case of non-sacred food items, there is no actual teruma mixed in it. By contrast, here, in the case of untithed dough, there is teruma, i.e., ḥalla, mixed in it, which will eventually be separated from this dough.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתיכא – מעורבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם לא פתיכא בהו תרומה. משמע הכא דחולין שנעשו על טהרת הקודש קילי מחולין הטבולים לחלה. ותימה דלעיל קתני מפני שהוא שלישי ושלישי טהור בחולין. ובפ״ק דחולין משמע דחולין שנעשו על טהרת הקודש יש בהן שלישי. וי״ל דשאני טבול יום (דשאני) דקלישא טומאתו דשמשא ממילא ערבא והאי דקאמר ושלישי טהור בחולין. בשלישי כזה קאמר. והא דפריך מינה לעיל אההיא דנשען משום (דמעשה) [דחומרא] יתירא הוא הא דמטמאינן נשען בתרומה הלכך מסתבר ליה שאין להחמיר ולטמאות נשען בחולין הטבולין לחלה טפי מבשלישי דטבול יום:
ומשיבים: אין לדמות את הדברים, שכן התם [שם, בחולין שנעשו על טהרת תרומה] לא פתיכא בהו [מעורבת בהם] תרומה, ולכן לא גזרו בהם חכמים טומאה זו. ואילו הכא [כאן, בחולין הטבולים לחלה] הרי פתיכא בהו [מעורבת בהם] חלה העתידה להינטל מהם, שהיא כעין תרומה.
The Gemara answers: The level of purity required for non-sacred food items that were prepared according to the standards of purity of teruma is actually lower than the level required for dough from which ḥalla has not been separated. The reason is that there, in the case of non-sacred food items, there is no actual teruma mixed in it. By contrast, here, in the case of untithed dough, there is teruma, i.e., ḥalla, mixed in it, which will eventually be separated from this dough.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הַנַּח מֵעֵת לְעֵת ודְּרַבָּנַן.:

If you wish, say instead: Leave aside the twenty-four-hour period of retroactive impurity of a menstruating woman, as it applies by rabbinic law. One cannot raise a difficulty against the principle that untithed dough is treated with the same level of purity as ḥalla from the case of the retroactive impurity of a menstruating woman, since that retroactive impurity is a rabbinic decree, and therefore there is more room for leniency.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנח מעת לעת דרבנן – אע״ג דנשען נמי דרבנן טומאת מעת לעת קיל טפי שאין שום ספק טומאה בשעה שעוסקת בטהרות.
ואיבעית אימא הנח מעת לעת דרבנן – פירוש: דלא חזינן שום ריעותא ומחזיק׳ לה בטמאה ומשום הכי תולין ולא שורפין ולא ילפינן לה מספק טומאה ברשות היחיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנח מעת לעת דרבנן. פי׳ טומאה קלה משאר טומאות דרבנן:
ואב״א הנח מעת לעת דרבנן – פי׳ דהא קיל משאר ספקות דרבנן כההיא דלעיל משום דמעת לעת אינו אלא סיג בעלמא משא״כ בספר חלה דלעיל דהוי נמי דרבנן כדאיתא לעיל.
תד״ה נולד לה ספק כו׳ ולרבא דשרי לגרום טומאה כו׳ צריך לתרץ אההיא דפ׳ ר״י כתירוץ הראשון כו׳ עכ״ל מזה נראה שמה שמקשה לפ״ה מן התוספתא אינו מדברי התוס׳ דהכא והוא גליון ומדברי התוס׳ דפרק ר״י הוא ע״ש וכמו שכתב מהרש״ל דאל״כ תקשי להו נמי הכא לרבא כך מן התוספתא וק״ל:
בא״ד א״נ כמו שתירץ ר״ת שם דהתם בגיטין ליכא כ״א חשדא כו׳ עכ״ל גם לתירוץ זה אהך דשמעתין לרבא נמי איכא למימר דשרי משום דליכא הפסד כהן ומדברי התוס׳ דפ׳ ר״י נראה דעיקר קושייתם לתרץ דהכא כיון דכבר נולד להן ספק טומאה וא״א להיות טהור לגמרי לא אסרו לגרום טומאה לחולין שבא״י משא״כ בההיא דפ׳ ר״י דליכא ספק טומאה ואסור לגרום להם טומאה כיון שאפשר שיהיו טהורים לגמרי ואהא קאי תירוץ ר״ת אההיא דגיטין בפשיטות טפי וע״ש:
בד״ה שלא תאמר בהוכחות שנינו פרש״י כגון ב׳ שבילין ספק הלך בטהור כו׳ עכ״ל משמע להו לפרש״י דלא מיירי באיש א׳ שהלך בשביל א׳ כנראה מלשונו ספק הלך בטמא כו׳ דא״כ לא הוה ספק מוכחות ובכה״ג פשיטא דהוה טהור דהא אפי׳ בשנים בבאו זא״ז טהור כמו ששנינו במס׳ טהרות אבל לפרש״י איירי בב׳ אנשים שהלך כ״א בשביל אחד ובכל אחד קאמר דספק הלך בטהור ספק כו׳ ואהא קאמרי ולדבריו צריך לומר שבאו לשאול בבת אחת כו׳ ונראה לפרש כי ההיא דתניא בתוספתא כו׳ ומיירי באיש א׳ שהלך בב׳ השבילין בטהרות דהוו אלו כו׳ ואין להקשות כיון דהוא הלך בב׳ השבילין ונטמא בודאי הרי גם טהרות שניים נטמאו ודאי ממנו די״ל כגון שהזה ושנה וטבל אחר שהלך בשביל הראשון דכה״ג איתא בסדר המשנה במס׳ טהרות מיהו בתוספתא שלפנינו איתא הגירסא והלך חבירו ועשה טהרות אלו ואלו מוכחות וכ״ה בפי׳ הר״ש בסדר טהרות והיינו כפרש״י:
בד״ה ומקפתו קורא כו׳ ונכון בפסח כו׳ אחת על כולן דאז הסל מצרפן ואע״פ דאמרינן בפ״ק דביצה כו׳ הקילו בתרומת חו״ל עכ״ל ר״ל דנכון בפסח לעשות כן משום דכל אחת ואחת נילושה בפני עצמה דבנילושה יחד א״צ היקף בסל ועיין בתוס׳ פ״ק דביצה וההיא דהכא דמקפת וקורא לה שם אף בנילושה יחד מיירי בחלת א״י ואין לתרץ נמי בקושייתם דלעיל בההיא דפ׳ כשם דשפיר חשיב מוקף כיון דלפני קריאת שם היתה מחוברת משום דאיירי נמי בח״ל דלא צריך הקפה בחלת חו״ל בשעת קריאת שם דדחוק לאוקמא ההיא דהתם דתני בכביצה דאיירי דוקא בחלת חו״ל כיון דסתמא קתני ובההיא דפ״ק דביצה ופ׳ עד כמה קאמר בהדיא תרומת חו״ל אוכל והולך כו׳ ודו״ק:
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תשובה אחרת: הנח מלהשוות לטומאת מעת לעת שבנדה, שהיא דרבנן מדברי חכמים] ולכן לא גזרו בה על ספיקו משום ודאו.
If you wish, say instead: Leave aside the twenty-four-hour period of retroactive impurity of a menstruating woman, as it applies by rabbinic law. One cannot raise a difficulty against the principle that untithed dough is treated with the same level of purity as ḥalla from the case of the retroactive impurity of a menstruating woman, since that retroactive impurity is a rabbinic decree, and therefore there is more room for leniency.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זאַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן בְּתוּלָה מְעוּבֶּרֶת מְנִיקָה וּזְקֵינָה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא בְּתוּלָה

MISHNA: Rabbi Eliezer says: Unlike the women with regard to whom it was taught that they transmit impurity retroactively, there are four women who discern menstrual blood and their time is sufficient, i.e., they transmit impurity only from the moment that they saw the blood: A virgin, a pregnant woman, a nursing woman, and an elderly woman. Rabbi Yehoshua says: I heard this halakha from my teachers only with regard to a virgin,
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך תלמוד
תלמודא(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
א. [לעהרונג.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה ר׳ אליעזר אומר: שלא כנשים ששנינו שמטמאות למפרע, ארבע נשים אלו שראו דם — דיין שעתן, שמטמאות רק משעה שראו. ואלו הן: הבתולה, והמעוברת, והמניקה, והזקינה. אמר לו ר׳ יהושע: אני לא שמעתי (קבלתי) מרבותי שנוהג דין זה, אלא בבתולה בלבד.
MISHNA: Rabbi Eliezer says: Unlike the women with regard to whom it was taught that they transmit impurity retroactively, there are four women who discern menstrual blood and their time is sufficient, i.e., they transmit impurity only from the moment that they saw the blood: A virgin, a pregnant woman, a nursing woman, and an elderly woman. Rabbi Yehoshua says: I heard this halakha from my teachers only with regard to a virgin,
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה ז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה ז., עין משפט נר מצוה נדה ז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדה ז., רש"י נדה ז., תוספות נדה ז., תוספות רי"ד נדה ז., בית הבחירה למאירי נדה ז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה ז., ריטב"א נדה ז., מהרש"ל חכמת שלמה נדה ז., מהרש"א חידושי הלכות נדה ז., גליון הש"ס לרע"א נדה ז., פירוש הרב שטיינזלץ נדה ז., אסופת מאמרים נדה ז.

Niddah 7a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 7a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 7a, Collected from HeArukh Niddah 7a, Rashi Niddah 7a, Tosafot Niddah 7a, Tosefot Rid Niddah 7a, Meiri Niddah 7a, Tosefot Rosh Niddah 7a, Ritva Niddah 7a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 7a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 7a, Gilyon HaShas Niddah 7a, Steinsaltz Commentary Niddah 7a, Collected Articles Niddah 7a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144