×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַע כׇּל הַיּוֹם אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ל״ז:ל״ב} צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ וְאִלְמָלֵא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעוֹזֵר לוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ שנאמ׳שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ל״ז:ל״ג} ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ.
evil all day” (Genesis 6:5). All day long his thoughts and desires are for evil. Rabbi Shimon ben Lakish said: A person’s evil inclination overcomes him each day and seeks to kill him, as it stated: “The wicked watches the righteous and seeks to kill him” (Psalms 37:32); the wicked here is referring to the wickedness inside one’s heart. And if not for the Holy One, Blessed be He, Who assists him with the good inclination, he would not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged” (Psalms 37:33).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ומתגבר עליו להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק וגו׳ אם פגע בך מנוול זה פירוש הוא יצה״ר משכהו לבית המדרש. אם וכו׳ וי״י לא יעזבנו בידו. שכן בא״ט ב״ח קורין לסהדה מנון פירוש כגון א״ת ב״ש ג״ר ד״ק. וא״ל ב״ם ג״ן ד״ס וכיוצא בהן. ואלו האותיות של א״ט ב״ח כה הן א״ט ב״ח ג״ז ד״ו י״צ כ״ף ל״ע מ״ס ק״ת ר״ש. הן האותיות שאצל סמ״ך ה״א דל״ת ה״א שהוא סהדה יבא מהן מנון וכן חילוף.
רע כל היום – כל היום רעתו מתוספת.
ה׳ לא יעזבנו בידו – בתריה כתיב.
רע כל היום״ (בראשית ו, ה) שכל היום כולו מחשבתו וחפצו לרע. אמר ר׳ שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: ״צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו״ (תהלים לז, לג) ו״רשע״ זהו הרשע הפנימי שבלב, ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו לאדם בכך שנתן לו יצר טוב — אינו יכול לו להתגבר, שנאמר: ״ה׳ לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו״ (תהלים לז, לב).
evil all day” (Genesis 6:5). All day long his thoughts and desires are for evil. Rabbi Shimon ben Lakish said: A person’s evil inclination overcomes him each day and seeks to kill him, as it stated: “The wicked watches the righteous and seeks to kill him” (Psalms 37:32); the wicked here is referring to the wickedness inside one’s heart. And if not for the Holy One, Blessed be He, Who assists him with the good inclination, he would not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged” (Psalms 37:33).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם פָּגַע בְּךָ מְנוּוָל זֶה מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ דִּכְתִיב {ישעיהו נ״ה:א׳} הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וּכְתִיב {איוב י״ד:י״ט} אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ דִּכְתִיב {ירמיהו כ״ג:כ״ט} הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע.

The school of Rabbi Yishmael taught: If this scoundrel, the evil inclination, accosted you, seeking to tempt you to sin, drag it to the study hall and study Torah. If it is like a stone, it will be dissolved by the Torah. If it is like iron, it will be shattered. The Gemara elaborates: If it is like stone, it will be dissolved, as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, come you for the water” (Isaiah 55:1), water in this context meaning Torah; and it is written: “Stones were worn by water” (Job 14:19). If it is like iron, it will be shattered, as it is written: “Is not My word like fire, says the Lord; and like a hammer that shatters rock” (Jeremiah 23:29).
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנוול זה – יצר הרע.
לכו למים – נמשלה תורה למים וכתיב אבנים שחקו מים.
דברי כאש – והאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו.
אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע – ותימה הא משמע שהפטיש הוא ברזל מפוצץ סלע וכמו כן קשה פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד. ושם:) דקאמרינן מה ברזל מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וכן קשיא במסכת שבת פרק אמר רבי עקיבא (דף פח: ושם) מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב״ה מתחלק לשבעים לשון ובההיא דסנהדרין היה מגיה רבינו שמואל מחלק ולא גרסינן מתחלק ולא יתכן להגיה כן כלל דמה לו להזכיר הפטיש ה״ל למימר מה סלע מתחלק ועוד בהך דשמעתין משמע שהברזל מתפוצץ ואית דגריס הכא אם ברזל הוא מפעפע שנאמר הלא כה דברי כאש ואש מפעפע את הברזל ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ורבינו תם מקיים גירסת הספרים ומפרש וכפטיש יפוצץ סלע שהסלע מפוצץ את הברזל כדאמרינן במדרש (אגדה) מעשה באחד שקנה סנפירין ובא לבדקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נבקע הסדן ונחלק הקורנס וסנפירין לא נחלק ממקומו היינו הוא דכתיב וכפטיש יפוצץ סלע הסלע יפוצץ את הפטיש וסנפירין הוא אבן ספיר ואע״ג דלא כתב יפוצצו סלע הרבה פסוקים יש בענין זה אבנים שחקו מים (איוב יד) פירושו שחקו אותן מים וקצת קשה דהכא מדמה פטיש ליצה״ר ובהנהו מדמי פטיש לדברי תורה בסנהדרין ובשבת ושמא ה״ט דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים וקשה לפירוש ר״ת דבריש מסכת תענית (דף ד.) אמר כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר כפטיש יפוצץ סלע אלמא פטיש קשה ומפוצץ את הסלע.
ג״ה בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע והכי פירושו אם אבן היא נימוח ע״י התורה שנמשלה למים והמים שוחקין את האבנים כדכתיב אבנים שחקו מים ואם ברזל הוא מתפוצץ כסלע הקשה שהוא מפוצץ את הפטים וז״ש וכפטיש יפוצץ סלע כלומר כפטיש שיפוצצנו הסלע ואינו נכון שהכתוב מדמה ד״ת לפטיש והוא צריך שיהא מפצץ ולא מתפוצץ ואית דגרסי אם אבן הוא מתפוצץ ואם ברזל הוא נימוח פי׳ שד״ת כאש שמחממים את הברזל וממחין אותו כדכתיב הלא כה דברי כאש וכן ד״ת כפטיש החזק שמפוצץ אבני הסלע כדכתיב וכפטיש יפוצץ סלע וזה נכון.
אם פגע בך מנוול זה כו׳. מפורש פ״ק דקדושין:
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: אם פגע בך מנוול זה יצר הרע לפתותך — משכהו לבית המדרש, כלומר, למד תורה. אם אבן הוא יצר הרע — הרי הוא נימוח על ידי התורה, אם ברזל הוא — מתפוצץ. ומפרט: אם אבן הוא — נימוח, דכתיב כן נאמר] ״הוי כל צמא לכו למים״ (ישעיה נה, א) ואין ״מים״ אלא תורה, וכתיב [ונאמר]: ״אבנים שחקו מים״ (איוב יד, יט), שאפילו אבנים נשחקות על ידי המים. אם ברזל הוא מתפוצץ, דכתיב [שנאמר]: ״הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפצץ סלע״ (ירמיה כג, כט), לומר שכשם שהאש ממיסה את הברזל, כך דבריו של הקדוש ברוך הוא שהם תורתו, מבטלים את כוחו של היצר הרע.
The school of Rabbi Yishmael taught: If this scoundrel, the evil inclination, accosted you, seeking to tempt you to sin, drag it to the study hall and study Torah. If it is like a stone, it will be dissolved by the Torah. If it is like iron, it will be shattered. The Gemara elaborates: If it is like stone, it will be dissolved, as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, come you for the water” (Isaiah 55:1), water in this context meaning Torah; and it is written: “Stones were worn by water” (Job 14:19). If it is like iron, it will be shattered, as it is written: “Is not My word like fire, says the Lord; and like a hammer that shatters rock” (Jeremiah 23:29).
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן יֵצֶר הָרָע מְסִיתוֹ לָאָדָם בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעִיד עָלָיו לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ט:כ״א} מְפַנֵּק מִנּוֹעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן שֶׁכֵּן בְּאַטְבַּ״ח שֶׁל ר׳רַבִּי חִיָּיא קוֹרִין לְסָהֲדָה מָנוֹן.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: The evil inclination incites a person to sin in this world, and then testifies against him in the next world, as it is stated: “He that delicately brings up his servant from a child shall have him become a master [manon] at the last” (Proverbs 29:21). Initially, in one’s youth, the evil inclination, which should have been enslaved to him, takes control of him and causes him to sin. Then, ultimately, that same evil inclination becomes his manon. Manon means witness, as in Rabbi Ḥiyya’s coded alphabet in which alef and tet and beit and ḥet, etc., are interchanged. Witness [sahada] is called manon. The letters mem and samekh, nun and heh, and vav and dalet are interchanged with other letters.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אטבח
אטבחאשכן באטבח קורין לסהדה מנון (סוכה נב:) פרק החליל חמשה וששה פירוש כגון את בש כן אט בח גז דו יצ כפ לע מס קץ רף שן תם כת ראשונה י׳ י׳ כת שנייה מאה מאה כת שלישית אלף אלף ישארו ה׳ נ׳ ך׳ שאין לה זוגות סהדה בב׳ ההי״ן במקום ס׳ מ׳ במקום שני ההי״ן שני נוני״ן במקום ד׳ ו׳:
ערך עבר
עברב(עירובין קב.) חזייה לההוא דהוה תלי בעברא דדשא (פסחים סח:) רב ששת כל שלשים יום מהדר תלמודיה ותלי בעברא דדשא ואמר חדי נפשי (סוכה נב) תלא נפשיה בעברא דדשא והוה מצער טובא (ביצה מ) איתלי ליה בישרא בעברא דדשא (חגיגה טו) אשכחיה שמואל לרב יהודה דהוה קא תלי בעברא פירוש בבריח הדלת (גיטין לב) רבינא אשכחיה לרבא בר יצחק דתלי וקאי בעברא דדשא (גיטין פט) התם דדמו כי עברא פירוש עורות הללו כמין בריח מבריח מזה לזה ואין נגן כלפי אחד מהן (א״ב תרגום והבריח התיכון ועבראה מציעאה):
ערך צבת
צבתג(ברכות ו: שבת ל:) כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצבות לזה (סוכה נב) אורחא רחיקא וצבתין בסימא (פסחים פט) אפילו שבולת דלצבתא (בבא קמא ט) התם צבתא דחרש קא גרים (בבא בתרא ס) אימא בברתא מצטבתא ברתא באימא לא מצטבתא פי׳ מתחברת יש ספרים שכתוב בהם לצוות בוא״ו אלו ג׳ צבתים אחרונים קרובי ענין הם:
א. [איין אייגנע גאטונג אל״ף בי״ת.]
ב. [ריעגעל.]
ג. [פעראייניגען זיך פערבינדען.]
עבדו – יצה״ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו.
באטב״ח – אלפא ביתא הוא א״ט ב״ח ג״ז ד״ו הרי עשיריות י״צ כ״פ ל״ע מ״ס הרי מאות ק״ץ ר״ף ש״ן ת״ם הרי אלפים ונשארו הנ״ך שלא היה לה״א בן זוג בעשיריות ולא לנו״ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות ולא לכ״ף בן זוג באלפים וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה סהדה מנון סמ״ך מן מ״ס במקום מ״ם ה״א מן ה״ן במקום נו״ן דלי״ת מן ד״ו במקום וי״ו ועוד ה׳ במקום נו״ן.
שנאמר מפנק מנוער עבדו וכו׳. בב״ר איתא כל המפנק את יצרו בנערותו סופו להיות כו׳ אבל לפי לישנא דתלמוד יצה״ר מסיתו לאדם כו׳ נראה לפרש כל שיצרו דהיינו עבדו כפרש״י מפנקו ומסיתו לילך אחר תענוגי עוה״ז סופו לעוה״ב יהיה לו מנון וסהדה דהיינו באטב״ח הוה מנו״ן סהדה כפרש״י כשתצטרף ב׳ אותיות מיחידות הוי עשרה א״ט ב״ח ג״ז ד״ו וכשתצרף ב׳ אותיות מעשיריות יהיה מאה י״ץ כ״פ ל״ע מ״ס וכשתצרף ב׳ אותיות ממאות יהיה אלף ק״ץ ר״פ ש״ן ת״ם כי אותיות הכפולות מנצפ״ך נתוספו על כ״ב אותיות ג״כ לצורך מספר כאותיות הפשוטות עד אלף כי הך׳ פשוטה ה׳ מאות ומ׳ סתומה ו׳ מאות ן׳ פשוטה ז׳ מאות ף׳ פשוטה ח׳ מאות ץ׳ פשוטה ט׳ מאות שאם תזווגם כלם יהיה המספר עד אלף וסימן האלף לך שלמה אבל אותיות הנ״ך שהיא ה׳ מיחידית ונ׳ כפופה מעשיריות וך׳ פשוטה ממאות לית להו זוג והם בעצמם זוגין להיות מתחלפים כי הכא נ׳ ממנון במקום ה׳ סהדה. וק״ק דהא נו״ן אחרונה דמנון נ׳ פשוטה היא ולא יבוא במקומה ה׳ אלא ש׳ היא זוגה ולא הוה סהדה בה׳ אחרונה וצ״ע:
אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה לחטוא, והוא עצמו מעיד עליו שחטא לעולם הבא. שנאמר: ״מפנק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון״ (משלי כט, כא), כלומר, מתחילה — מנוער, הרי יצר הרע, שהיה יכול להיות באופן טבעי עבד לאדם, משתלט עליו וגורם לו לעשות רע, ובסוף הימים נעשה מנון, ומה הוא ״מנון״ — עד, שכן באטב״ח של ר׳ חייא באל״ף-בי״ת סודי שהיה ר׳ חייא משתמש בו שבו מחליפים האות א׳ ב-ט׳ ואת ה-ב׳ ב-ח׳ וכן הלאה, קורין לסהדה [עד] מנון.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: The evil inclination incites a person to sin in this world, and then testifies against him in the next world, as it is stated: “He that delicately brings up his servant from a child shall have him become a master [manon] at the last” (Proverbs 29:21). Initially, in one’s youth, the evil inclination, which should have been enslaved to him, takes control of him and causes him to sin. Then, ultimately, that same evil inclination becomes his manon. Manon means witness, as in Rabbi Ḥiyya’s coded alphabet in which alef and tet and beit and ḥet, etc., are interchanged. Witness [sahada] is called manon. The letters mem and samekh, nun and heh, and vav and dalet are interchanged with other letters.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב הוּנָא רָמֵי כְּתִיב {הושע ד׳:י״ב} כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וּכְתִיב {הושע ה׳:ד׳} בְּקִרְבָּם בַּתְּחִלָּה הִתְעָם וּלְבַסּוֹף בְּקִרְבָּם.

Rav Huna raised a contradiction between two verses. It is written: “For the spirit of harlotry caused them to err” (Hosea 4:12), indicating that this spirit was a temporary phenomenon and not an integral part of their persona. And it is also written: “For the spirit of harlotry is within them” (Hosea 5:4), indicating that it is an integral part of their persona. The Gemara explains: Initially, it causes them to err from without, and ultimately, it is from within them.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התעם – תעות בעלמא.
בקרבם – משמע נטוע בלבם.
בתחלה התעם כו׳. ר״ל היצר הרע ומלת רוח נופל בו כי הוא מלאך וכתיב עושה מלאכיו רוחות:
רב הונא רמי [השליך, הראה סתירה בין כתובים] כתיב [נאמר] במקום אחד: ״כי רוח זנונים התעה״ (הושע ד, יב), לומר שרוח זנונים זו שהיתה בהם אינה אלא טעות ואינה כחלק מהם. וכתיב [ונאמר] במקום אחר: ״כי רוח זנונים בקרבם״ (הושע ה, ד), הרי שהיא נחשבת כחלק מהם! ומסבירים: בתחלה התעם מבחוץ להם ולבסוף הוא בקרבם.
Rav Huna raised a contradiction between two verses. It is written: “For the spirit of harlotry caused them to err” (Hosea 4:12), indicating that this spirit was a temporary phenomenon and not an integral part of their persona. And it is also written: “For the spirit of harlotry is within them” (Hosea 5:4), indicating that it is an integral part of their persona. The Gemara explains: Initially, it causes them to err from without, and ultimately, it is from within them.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא בַּתְּחִלָּה קְרָאוֹ הֵלֶךְ וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ אוֹרֵחַ וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב י״ב:ד׳} וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמוֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לאורח וּכְתִיב וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

Rava said: Initially, the verse called the evil inclination a traveler coming from afar. Subsequently, the verse calls it a guest, as one welcomes it. Ultimately, the verse calls it man, indicating significance, as it became the homeowner. As it is stated in the parable of the poor man’s lamb that Nathan the prophet said to David: “And there came a traveler to the rich man, and he was reluctant to take of his own flock and of his own herd, to prepare for the guest” (II Samuel 12:4). And it is written in the same verse: “And he took the poor man’s lamb, and prepared it for the man that was come to him.” In other words, the evil inclination that began as a traveler gradually rose in prominence.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא בתחלה קראו הלך ובסוף קראו אורח ובסוף איש. שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר וגו׳.
הלך – עובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו.
אורח – אכסנאי.
איש – בעל הבית.
ויבא הלך – בדוד ובת שבע קאי דקאמר ליה נביא לדוד על יצר רע הבא עליו.
גמ׳ קראו הלך ולבסוף כו׳ ואלו הן כשדים וישמעאלים גלות ויצה״ר כו׳ כצ״ל ונ״ב גלות שייך אחר ישמעאלים וכן מצאתי בספרים מדויקים:
רש״י בד״ה באטב״ח כו׳ נ״ב באטבח אלפא ביתא הוא א״ט ב״ח ג״ז ד״ו הרי עשיריות י״ץ כ״ף ל״ע מ״ס הרי מאות ק״ת ר״ש הרי חמש מאות נשאר ה״ן שלא היה לה״א בן זוג בעשיריות ולא לנו״ן במאות לפי סדר האותיות וחברם יחד נמצא כי׳ ע״כ הגירסא ברש״י בספרים מדויקים וכן הביאו בפי׳ ע״י ופי׳ זה שנכתב בספרים שלנו הוא פי׳ הערוך ולא של רש״י והוא מונה אותיות הכפולים אחר ק״ר ש״ת ך׳ ם׳ ן׳ ף׳ ץ׳ פי׳ ואז יהיה הך׳ פשוטה ה׳ מאות ומ׳ סתומה ו׳ מאות והנו״ן פשוטה ז׳ מאות וממילא פ״א פשוטה ח׳ מאות והצ׳ פשוטה ט׳ מאות א״כ ק״ץ הוא אלף וכן ר״ף ש״ן ת״ם וק״ל. רק הך׳ פשוטה נשארה בלי חיבור אבל קשה לי לפי׳ הערוך שלא מצינו בכל אותיות שאר אלפ״א בית״א שישמשו בו אותיות כפולות אם לא באלפ״א בית״א האמיתית ועוד קשה למה ה׳ אחרונה של סהדה מתחלפת במקום נו״ן פשוטה מאחר ששי״ן מתחלפת בנו״ן פשוטה וק״ל ועוד קשה הך׳ פשוטה נשארת בלי חיבור כלל לא באותיות ממש ולא בין אותיות כפולות ודו״ק אבל לפרש״י שאינו חושב האלפ״א בית״א עם הכפולים כדרך כל אלפ״א בית״א הנאצלים א״כ לא קשה מידי וכן נ״ל עיקר:
קראו הלך כו׳. דוגמת זה בתחלה ויקם דוד וגו׳ ויתהלך על גג וגו׳ קראו הלך כמפורש פ׳ חלק אהאי קרא אתא שטן אדמי ליה כצפרתא כו׳ ע״ש ואח״כ ויקחה ותבא אליו וישכב וגו׳ ותשב אל ביתה קראו אורח ואח״כ נהרג אוריה במצות דוד ונשאה לאשה קראו איש וק״ל:
אמר רבא: בתחלה קראו הכתוב ליצר הרע ״הלך״ שהוא כזר הבא מרחוק, ולבסוף קראו ״אורח״ שאדם מקבלו בתוכו, ולבסוף קראו ״איש״, כלומר: אישיות חשובה, כמו בעל הבית. שנאמר במשל שאמר נתן לדוד: ״ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח״ (שמואל ב׳ יב, ד) וכתיב [ונאמר] הלאה: ״ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו״ (שמואל ב׳ יב, ד), הרי שאותו הלך (שהוא משל ליצר) נעשה חשוב מפעם לפעם עד שמגיע לדרגת בעל הבית.
Rava said: Initially, the verse called the evil inclination a traveler coming from afar. Subsequently, the verse calls it a guest, as one welcomes it. Ultimately, the verse calls it man, indicating significance, as it became the homeowner. As it is stated in the parable of the poor man’s lamb that Nathan the prophet said to David: “And there came a traveler to the rich man, and he was reluctant to take of his own flock and of his own herd, to prepare for the guest” (II Samuel 12:4). And it is written in the same verse: “And he took the poor man’s lamb, and prepared it for the man that was come to him.” In other words, the evil inclination that began as a traveler gradually rose in prominence.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵבֶר קָטָן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ג:ו׳} כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ וְגוֹ׳.

Rabbi Yoḥanan said: A man has a small organ used in sexual relations. If he starves the organ, and does not overindulge, it is satiated; however, if he satiates the organ and overindulges in sexual relations, it is starving, and desires more, as it is stated: “When they were fed, they became full, they were filled, and their heart was exalted; therefore have they forgotten Me” (Hosea 13:6).
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן אבר יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב.
ד׳ הקב״ה מתחרט שבראן באלו יש הרעה אלו הן כשדים וישמעאלים גלות ויצה״ר כשדים הן ארץ כשדים זה העם לא היה אילמלא ג׳ מקראות הללו נתמוטטו רגלי שונאי ישראל ואשר הרעותי וכתיב כי הנה כחומר ביד היוצר וגו׳ וכתיב והסירותי וגו׳.
אבר קטן – גוייה גיד.
משביעו – בתשמיש.
רעב – גופו חסר כח ורעב לעת זקנה.
שבע – בכח שלם.
משביעו – שמרבה בתשמיש ביום ובלילה דהא מייתי לה בחלק (סנהדרין דף קז.) גבי. עובדא דדוד שאמר בחנני ה׳ ונסני דקאמר מיד לעת ערב ויקם דוד מעל משכבו ואמר רב יהודה אמר רב שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר רבי יוחנן אבר קטן יש בו באדם.
אבר קטן יש לו לאדם משביעו רעב כו׳. עיין פרש״י אבל בפ׳ חלק דמייתי אעובדא דבת שבע שהפך דוד משכבו של כו׳ ע״ש נראה לפרש כפשוטו משביעו בתשמיש הוא רעב עוד לתשמיש ביותר ושם לא מייתי ליה כלל מהאי קרא שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וגו׳ וי״ל למאי דמייתי ליה הכא דריש ליה מלשון כפול וישבעו שבעו וגו׳ כמרעיתם מלשון רעה אם האדם מרע ומענה עצמו דהיינו מרעיב אז וישבעו ואם שבעו עצמו בתשמיש אז וירם לבם וכן הבינו התוספות השמועה וק״ל:
אמר ר׳ יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם המשמשו בתשמיש המיטה, ומטבעו שאם מרעיבו שמשמש מעט — הרי הוא שבע ואינו מתאווה ביותר, אולם אם משביעו כלומר שמשמש הרבה — הרי הוא רעב ותאב ביותר, שנאמר: ״כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני״ (הושע יג, ו).
Rabbi Yoḥanan said: A man has a small organ used in sexual relations. If he starves the organ, and does not overindulge, it is satiated; however, if he satiates the organ and overindulges in sexual relations, it is starving, and desires more, as it is stated: “When they were fed, they became full, they were filled, and their heart was exalted; therefore have they forgotten Me” (Hosea 13:6).
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב חָנָא בַּר אַחָא אָמְרִי בֵּי רַב אַרְבָּעָה מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּרָאָם וְאֵלּוּ הֵן גָּלוּת כַּשְׂדִּים וְיִשְׁמְעֵאלִים וְיֵצֶר הָרָע גָּלוּת דִּכְתִיב {ישעיהו נ״ב:ה׳} וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה׳ כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם וְגוֹ׳ כַּשְׂדִּים דִּכְתִיב {ישעיהו כ״ג:י״ג} הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה.

Rav Ḥana bar Aḥa said that the Sages in the school of Rav say: There are four creations that the Holy One, Blessed be He, created, yet He, as it were, regrets that He created them, as they do more harm than good. And these are they: Exile, Chaldeans, and Ishmaelites, and the evil inclination. Exile, as it is written: “Now therefore, for what am I here, says the Lord, seeing that My people is taken away for naught” (Isaiah 52:5). God Himself is asking: For what am I here? Chaldeans, as it is written: “Behold the land of the Chaldeans, this is the people that was not” (Isaiah 23:13), meaning, if only they never were.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גלות – שהגלה את ישראל.
לא היה – אינו כדי והלואי לא היה.
מה לי פה – זו היא חרטה.
הן ארץ כשדים זה העם וגו׳. ר״ל כי שאר ארצות נקראו ע״ש האומות שבה כגון ארץ מצרים ארץ כנען אבל ארץ שביד הכשדים לא נקראת אלא בשם בבל לפי שהקב״ה מתחרט שעשאן לעם שאין ראיין להיות נקראין עם שתהיה ארץ בבל נקראת על שמם:
מה לי פה כו׳. כפרש״י זו היא חרטה עכ״ל ובספר ישעיה פי׳ למה אני שוהה ומשהה בני כאן עכ״ל דהיינו מה לי פה בגלות ע״ד עמו אנכי בצרה:
אמר רב חנא בר אחא: אמרי בי [אמרו החכמים מבית מדרשו] של רב: ארבעה דברים כביכול מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם, לפי שהם גורמים רע יותר מן התועלת שמביאים, ואלו הן: גלות, כשדים וישמעאלים ויצר הרע. גלותדכתיב [שנאמר]: ״ועתה מה לי פה נאם ה׳ כי לקח עמי חנם״ (ישעיה נב, ה), שכביכול ה׳ עצמו שואל: מה לי פה. כשדיםדכתיב [שנאמר]: ״הן ארץ כשדים זה העם לא היה״ (ישעיה כג, יג), כלומר: הלוואי שלא היה.
Rav Ḥana bar Aḥa said that the Sages in the school of Rav say: There are four creations that the Holy One, Blessed be He, created, yet He, as it were, regrets that He created them, as they do more harm than good. And these are they: Exile, Chaldeans, and Ishmaelites, and the evil inclination. Exile, as it is written: “Now therefore, for what am I here, says the Lord, seeing that My people is taken away for naught” (Isaiah 52:5). God Himself is asking: For what am I here? Chaldeans, as it is written: “Behold the land of the Chaldeans, this is the people that was not” (Isaiah 23:13), meaning, if only they never were.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) יִשְׁמְעֵאלִים דִּכְתִיב {איוב י״ב:ו׳} יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשׁוֹדְדִים וּבַטּוּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ יֵצֶר הָרָע דִּכְתִיב {מיכה ד׳:ו׳} וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי.

Ishmaelites, as it is written: “The tents of robbers prosper, and they that provoke God are secure, in whatsoever God brings with His hand” (Job 12:6). God brought upon Himself these Arabs that dwell in the deserts in tents. The evil inclination, as it is written: “On that day, says the Lord, will I assemble her that is lame, and I will gather her that is driven away, and her that I corrupted” (Micah 4:6). God is saying that He created the evil inclination that led the people to sin and to be cast into exile.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהלים לשודדים – אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה כל ימיהם וכתיב סיפיה דקרא לאשר הביא וגו׳ כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם.
ואשר הרעתי – רישא דקרא אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי אני בראתי את יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת.
ישמעאלים דכתיב ישליו וגו׳. לאשר הביא אלוה בידו וגו׳ לפי שאברהם לא בקש מה׳ אלא לו ישמעאל יחיה אבל הקב״ה הביא זה בידו להוסיף ולישמעאל וגו׳ ונתתיו לגוי גדול וע״ז נתחרט הקב״ה להוסיף לו על בקשת אברהם:
ואשר הרעותי וגו׳. דכתיב ברישא דקרא והנדחה אקבצה ואמר דלכך אקבצם מהגלות כי אני מתחרט על שבראתי יצה״ר שעל ידו באו לגלות:
ישמעאליםדכתיב [שנאמר]: ״ישליו אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו״ (איוב יב, ו). כלומר: אותם שודדים, שהם הערבים הדרים במדברות בתוך אהלים, הוא עצמו כביכול גרם לעצמו בהרגזתו להביאם לעולם. יצר הרעדכתיב [שנאמר]: ״ביום ההוא נאום ה׳ אוספה הצולעה והנידחה אקבצה ואשר הרעתי״ (מיכה ד, ו), שכביכול אומר ה׳ שהרע לעשות בבריאתו.
Ishmaelites, as it is written: “The tents of robbers prosper, and they that provoke God are secure, in whatsoever God brings with His hand” (Job 12:6). God brought upon Himself these Arabs that dwell in the deserts in tents. The evil inclination, as it is written: “On that day, says the Lord, will I assemble her that is lame, and I will gather her that is driven away, and her that I corrupted” (Micah 4:6). God is saying that He created the evil inclination that led the people to sin and to be cast into exile.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַד דִּכְתִיב וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי וְחַד דִּכְתִיב {ירמיהו י״ח:ו׳} הִנֵּה כַחוֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם וְגוֹ׳ וְאִידַּךְ {יחזקאל ל״ו:כ״ו} וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.

Rabbi Yoḥanan said: Were it not for these three verses that follow that indicate that God controls people’s hearts, the legs of the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, would have collapsed, unable to withstand the repercussions of their sins. One, as it is written: “And her that I corrupted,” indicating God’s regret for doing so. And one, as it is written: “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you in My hand, O house of Israel” (Jeremiah 18:6). And the other verse: “And I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26), indicating that the matter is not solely in human hands, but in the hands of God as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלשה מקראות – המעידין שהעונות והזכיות בידו ותוכן הלבבות.
אלמלא ג׳ מקראות הללו נתמוטטו כו׳. מפורש בפ׳ אין עומדין:
בדומה לכך אמר ר׳ יוחנן: אלמלא שלש מקראות הללו, שבכולם נלמד שהקדוש ברוך הוא שולט על לב האדם נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל (של ישראל, בלשון נקיה) שלא היתה להם תקומה מפני חטאיהם. חד דכתיב [אחד מהם, שנאמר]: ״ואשר הרעתי״, משמע שהקדוש ברוך הוא מצטער על הדבר הזה אשר גרם להם. וחד דכתיב [ואחד שנאמר]: ״הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל״ (ירמיה יח, ו). ואידך כתוב אחר]: ״והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״ (יחזקאל לו, כו), משמע שהדבר הוא בידי הקדוש ברוך הוא ולא רק בידי אדם.
Rabbi Yoḥanan said: Were it not for these three verses that follow that indicate that God controls people’s hearts, the legs of the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, would have collapsed, unable to withstand the repercussions of their sins. One, as it is written: “And her that I corrupted,” indicating God’s regret for doing so. And one, as it is written: “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you in My hand, O house of Israel” (Jeremiah 18:6). And the other verse: “And I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26), indicating that the matter is not solely in human hands, but in the hands of God as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב פָּפָּא אָמַר אַף מֵהַאי נָמֵי {יחזקאל ל״ו:כ״ז} וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹ׳.

Rav Pappa said: It is derived from this verse as well: “And I will put My spirit within you, and cause you to walk in My statutes, and you shall keep My ordinances, and do them” (Ezekiel 36:27).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב פפא אמר האי נמי דכתיב ואת רוחי אתן וגו׳. ד׳ חרשים משיח בן דוד משיח בן יוסף אליהו וכהן צדק. (ד׳ חרשים משיח בן דוד שבעה רועים משיח בן יוסף) שבעה רועים דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה משמאלו [שמונה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל.
רב פפא אמר: אף מהאי נמי כתוב זה גם כן]: ״ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם״ (יחזקאל לו, כז).
Rav Pappa said: It is derived from this verse as well: “And I will put My spirit within you, and cause you to walk in My statutes, and you shall keep My ordinances, and do them” (Ezekiel 36:27).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {זכריה ב׳:ג׳} וַיַּרְאֵנִי ה׳ אַרְבָּעָה חָרָשִׁים מַאן נִינְהוּ אַרְבָּעָה חָרָשִׁים אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְאֵלִיָּהוּ וְכֹהֵן צֶדֶק מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב {זכריה ב׳:ב׳} וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה הָנֵי לְשׁוּבָה אָתוּ.

§ Apropos the end of days, the Gemara cites another verse and interprets it homiletically. It is stated: “The Lord then showed me four craftsmen” (Zechariah 2:3). Who are these four craftsmen? Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: They are Messiah ben David, Messiah ben Yosef, Elijah, and the righteous High Priest, who will serve in the Messianic era. Rav Sheshet raised an objection: If so, if that is the identity of the four craftsmen, then that which is written in the previous verse: “And he said to me: These are the horns that scattered Judea” (Zechariah 2:2), is difficult; these four in the first verse are coming for their enemies, and are not redeemers.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חרשים – אומנים.
משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו שהוא עתיד להשתלח.
וכהן צדק – הוא שם בן נח ונקרא חרש ויחזק חרש את צורף (ישעיהו מא) ובבראשית רבה (פ׳ מ״ג) מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו וקראו חרש על שם בנין התיבה שבנה עם אביו.
אלה הקרנות אשר זרו – בתריה כתיב.
בד״ה חרשים כו׳ להשתלח וכהן צדק הוא כו׳ צורף כו׳ ובבראשית רבה כו׳ כצ״ל והד״א:
ארבעה חרשים מאן נינהו משיח כו׳. עיין פרש״י ועוד י״ל ע״פ מ״ש בפ׳ אין דורשין חכם חרשים שנעשו לפניו הכל כחרשין בשעה שפותח בד״ת ה״נ הכא ד׳ חרשים אלו עש״ז שהם חכמים שאין כמותם בדורם ושהכל נעשו כחרשין בפניהם:
א אגב פירושי הכתובים המדברים בדבר קץ הימים מביאים עוד כתוב ומפרשים אותו. נאמר: ״ויראני ה׳ ארבעה חרשים״ (זכריה ב, ג). ושואלים: מאן נינהו [מי הם] אותם ארבעה חרשים שראה? אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא: אלה הם משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק, הכהן הגדול שיהיה בזמן ביאת המשיח. מתיב [מקשה] רב ששת: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, וכי היינו דכתיב [זהו שנאמר] בהמשך הדברים: ״ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה״ (זכריה ב, ב), הרי דבר זה לא יתכן שהרי משמע כי הני לשובה אתו [אלה לצריה הם באים] ואינם גואלים לישראל, כפירושך!
§ Apropos the end of days, the Gemara cites another verse and interprets it homiletically. It is stated: “The Lord then showed me four craftsmen” (Zechariah 2:3). Who are these four craftsmen? Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: They are Messiah ben David, Messiah ben Yosef, Elijah, and the righteous High Priest, who will serve in the Messianic era. Rav Sheshet raised an objection: If so, if that is the identity of the four craftsmen, then that which is written in the previous verse: “And he said to me: These are the horns that scattered Judea” (Zechariah 2:2), is difficult; these four in the first verse are coming for their enemies, and are not redeemers.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא וְיָבוֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אוֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנּוֹשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ וְגוֹ׳ א״לאֲמַר לֵיהּ בַּהֲדֵי חָנָא בְּאַגָּדְתָּא לְמָה לִי.

Rav Ḥana said to Rav Sheshet: Go to the end of the verse: “These then are come to frighten them, to cast down the horns of the nations, which lifted up their horn against the land of Judah to scatter it.” This indicates that the horns refer to the nations that exiled the Jewish people and that the four craftsmen will hurl those horns aside. Rav Sheshet said to him: Why should I disagree with Rav Ḥana in matters of aggada, where he is more expert than I, and I cannot prevail?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שפיל לסיפיה דקרא – דאלה הקרנות ויבאו אלה להחריד אותם סוף הפסוק הוכיח שתחילתו אינו מדבר בחרשים אלא באומות שכששאל הנביא את המלאך מה אלה החרשים אמר לו אלה הקרנות כלומר אומות הללו אשר זרו את יהודה ויבאו אלה החרשים להחריד אותם הקרנות לידות את קרנות הגוים.
שפיל – השפל עצמך לתחתית המקרא לסופו.
אמר רב ששת בהדי חנא באגדתא למה לי – מה לי אצלו בהגדה בקי הוא בהגדה ממני ולא אוכל לו.
בד״ה ויבאו כו׳ כצ״ל:
אמר ליה [לו]: שפיל לסיפיה דקרא [רד וקרא את סופו של הכתוב]: ״ויבאו אלה להחריד אתם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו׳⁠ ⁠״ (זכריה ב, ד), משמע ש״קרנות״ אלה הכוונה לאומות שזרו את ישראל בגולה, וארבעת החרשים האמורים הם המפילים את הקרנות שהן הסמל לאויבים. אמר ליה [לו] רב ששת; בהדי [ביחד], כלומר: להתווכח עם ר׳ חנא באגדתא [באגדה] למה לי, הלא בקי הוא ממני בתחום זה, ואיני יכול לו.
Rav Ḥana said to Rav Sheshet: Go to the end of the verse: “These then are come to frighten them, to cast down the horns of the nations, which lifted up their horn against the land of Judah to scatter it.” This indicates that the horns refer to the nations that exiled the Jewish people and that the four craftsmen will hurl those horns aside. Rav Sheshet said to him: Why should I disagree with Rav Ḥana in matters of aggada, where he is more expert than I, and I cannot prevail?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {מיכה ה׳:ד׳} וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרוֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רוֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם מַאן נִינְהוּ שִׁבְעָה רוֹעִים דָּוִד בָּאֶמְצַע אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ וּמַאן נִינְהוּ שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם יִשַׁי וְשָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל עָמוֹס וּצְפַנְיָה צִדְקִיָּה וּמָשִׁיחַ וְאֵלִיָּהוּ.:

The Gemara continues homiletically interpreting verses that relate to the end of days. It is stated: “And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise against him seven shepherds, and eight princes among men” (Micah 5:4). The Gemara asks: Who are these seven shepherds? The Gemara explains: David is in the middle; Adam, Seth, and Methuselah are to his right; Abraham, Jacob, and Moses are to his left. And who are the eight princes among men? They are Yishai, Saul, Samuel, Amos, Zephania, Zedekiah, Messiah, and Elijah.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עמוס צפניה חזקיהו ואליהו ומשיח.
פיס׳ ומנורות של זהב היו שם. וספלין בראשיהם כו׳ ד׳ ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של ק״כ לוג ואוקימנא ביד כל אחד כד שמן של ל׳ לוג הכל ק״כ לוג. ואלו הילדים שהיו עולין בסולמות ובידיהן כד של ל׳ לוג היו משובחין מבן מרתא בת בייתוס שהיה נוטל ב׳ יריכות של שור גדול הלקוח באלף כסף בידו אחת ומהלך עקב בצד גודל ועולה בהן במזבח שהכהן היה עולה בכבש שאינו זקוף. ואלו הילדים כשהן זקופין.
פיס׳ מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין.
ירושלמי מבלאי מכנסי כ״ג היו מדליקין נרות שבפנים ממכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות מבחוץ כתיב להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך דבר שעושה שלהבת אלא פשתים. מהו מפקיעין תירגם ר׳ חגי מפשילין.
שבעה רועים ושמנה נסיכים – לא ידעתי בהם טעם כמדומה לי דאמרינן בעלמא ויצחק להיכן אזל להציל בניו מדינה של גהינם כדכתיב כי אתה אבינו (מדרש ילקוט מיכה ה).
עמוס וצפניה – מן הנביאים היו.
אדם שת ומתושלח – מן הצדיקים שהיו קודם המבול שלא חטאו עד דור אנוש כדכתיב (בראשית ד) אז הוחל וגו׳ מתושלח צדיק גמור היה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף קח:) שבעת ימים שנתלו לדור המבול הן ימי אבלו של מתושלח.
ז׳ רועים כו׳. רועים הם מנהיגים של הדור יהיו ז׳ ודוד באמצע דוגמת מנהיגי עולם האמצעי שהם ז׳ כוכבי לכת והשמש באמצע כמ״ש במלכות בית דוד כי כשמש ינון וגו׳ וכמפורש לעיל מיניה ואתה בית לחם אפרתה וגו׳ ממך יצא לי מושל וגו׳ ועמד ורעה בעוז ה׳ וגו׳ דהיינו שהוא דוד יהיה העיקר בין מנהיגים הללו וקראם רועים במקום מנהיגים כי ברובם מפורש שהיו רועים ממש בעולם הזה דוד רועה צאן אביו יעקב צאן לבן משה צאן יתרו שת נאמר בו כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל וגו׳ והבל היה רועה צאן. ואמר
מאן נינהו ח׳ נסיכי אדם ישי כו׳ משיח כו׳. הא ודאי דמשיח ימלוך על כלם כמ״ש ומלך אחד יהיה להם ש״מ אלו הז׳ דחשיב יהיה להם קצת שררה ונסיכות וקבלה היה בידם שאלו השבעה יהיו עם מלך המשיח:
ועוד דרשו; נאמר: ״והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם״ (מיכה ה, ד). ושואלים: מאן נינהו [מי הם] ״שבעה רועים״ אלה? ומסבירים: דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה משמאלו. ומאן נינהו [ומי הם] ״שמנה נסיכי אדם״ — ישי ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח ואליהו.
The Gemara continues homiletically interpreting verses that relate to the end of days. It is stated: “And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise against him seven shepherds, and eight princes among men” (Micah 5:4). The Gemara asks: Who are these seven shepherds? The Gemara explains: David is in the middle; Adam, Seth, and Methuselah are to his right; Abraham, Jacob, and Moses are to his left. And who are the eight princes among men? They are Yishai, Saul, Samuel, Amos, Zephania, Zedekiah, Messiah, and Elijah.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אַרְבָּעָה סוּלָּמוֹת כּוּ׳.: תָּנָא גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה חֲמִשִּׁים אַמָּה (כו׳).: וְאַרְבָּעָה יְלָדִים שֶׁל פִּרְחֵי כְּהוּנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג.: אִיבַּעְיָא לְהוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג כּוּלְּהוּ אוֹ דִּלְמָא לְכׇל חַד וְחַד תָּא שְׁמַע וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים לוֹג שֶׁהֵם כּוּלָּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג.

§ The mishna continues: And there were four ladders for each pole. One of the Sages taught: The height of the candelabrum upon the pole is fifty cubits. And there were four children from the priesthood trainees holding and in their hands jugs of oil with a capacity of 120 log of oil. A dilemma was raised: Was it 120 log altogether, or perhaps each and every child carried that amount? Come and hear proof from this baraita: And in their hands were jugs of oil, each with a capacity of thirty log, that were all together 120 log.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכולהו – לארבעת הילדים דהוו שלשים לכל חד.
ב ושוב לפירושה של המשנה; שנינו כי ארבעה סולמות היו בעמודים שהיו הפנסים עליהם במקדש. תנא [שנה החכם]: גובהה של מנורה כלומר: של העמוד שמניחים עליו את הפנסים — חמשים אמה. שנינו במשנה: וארבעה ילדים של פרחי כהונה (כהנים צעירים) ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: מאה ועשרים לוג כולהו [כולם יחד] היו מביאים, או דלמא [שמא] לכל חד וחד [אחד ואחד] בפני עצמו מביא כמות זו? ומביאים ראיה, תא שמע [בוא ושמע] מברייתא ששנינו: ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג.
§ The mishna continues: And there were four ladders for each pole. One of the Sages taught: The height of the candelabrum upon the pole is fifty cubits. And there were four children from the priesthood trainees holding and in their hands jugs of oil with a capacity of 120 log of oil. A dilemma was raised: Was it 120 log altogether, or perhaps each and every child carried that amount? Come and hear proof from this baraita: And in their hands were jugs of oil, each with a capacity of thirty log, that were all together 120 log.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תָּנָא וְהֵן מְשׁוּבָּחִין הָיוּ יוֹתֵר מִבְּנָהּ שֶׁל מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס אָמְרוּ עַל בְּנָהּ שֶׁל מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס שֶׁהָיָה נוֹטֵל שְׁתֵּי יְרֵיכוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל שֶׁלָּקוּחַ בְּאֶלֶף זוּז וּמְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל וְלֹא הֱנִיחוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשּׁוּם {משלי י״ד:כ״ח} בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ.

One of the Sages taught: And these young priests who held the pitchers were superior in strength to the son of Marta, daughter of Baitos, who was a priest renowned for his might. They said about the son of Marta, daughter of Baitos, that he would take two thighs of a large bull that was so large that it would be purchased for one thousand zuz, and walk up the ramp in small steps, heel to toe, without hurrying, due to his strength. However, his brethren the priests would not allow him do so, due to the principle: “In the multitude of people is the King’s glory” (Proverbs 14:28). The more priests engaged in the Temple service, the greater glory for God. Therefore, it is preferable for the thighs to be carried to the altar by multiple priests.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והן משובחין – בדבר זה היו משובחים בכחם יותר מבנה של מרתא.
בנה של מרתא בת בייתוס – כהן היה.
עקב בצד גודל – הוליכן בכבש בנחת עקב רגל אחד בצד גודל של חבירתה ודרך נושאי משאוי לרוץ.
ולא הניחוהו אחיו הכהנים – להוליך שני אברים אלא כמנין המפורש בסדר יומא (דף כו:) פר קרב בכ״ד משום ברוב עם הדרת מלך.
תנא [שנה החכם]: והן פרחי כהונה שעשו זאת משובחין היו בכוחם יותר מבנה של מרתא בת בייתוס שהיה כהן ומפורסם היה בגבורתו. אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול, וזה היה גדול כל כך עד שהיה לקוח [נקנה] באלף זוז, ומהלך על הכבש עקב בצד גודל, כלומר: בפסיעות קטנות ולא במרוצה שכוחו היה רב כל כך לשאת את כל אלה. ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן שיקח את שתי הירכות, משום ״ברב עם הדרת מלך״ (משלי יד, כח), שיש בעבודת כהנים רבים משום כבוד לה׳. ומשום כך צריכים כמה כהנים לשאת את יריכו של השור.
One of the Sages taught: And these young priests who held the pitchers were superior in strength to the son of Marta, daughter of Baitos, who was a priest renowned for his might. They said about the son of Marta, daughter of Baitos, that he would take two thighs of a large bull that was so large that it would be purchased for one thousand zuz, and walk up the ramp in small steps, heel to toe, without hurrying, due to his strength. However, his brethren the priests would not allow him do so, due to the principle: “In the multitude of people is the King’s glory” (Proverbs 14:28). The more priests engaged in the Temple service, the greater glory for God. Therefore, it is preferable for the thighs to be carried to the altar by multiple priests.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי מְשׁוּבָּחִים אִילֵּימָא מִשּׁוּם יוּקְרָא הָנֵי יַקִּירִי טְפֵי אֶלָּא הָתָם כֶּבֶשׁ וּמְרוּבָּע וְלָא זְקִיף הָכָא סוּלָּמוֹת וּזְקִיף טוּבָא.:

The Gemara asks: In what sense were these young priests superior? If we say it is due to the weight of the pitchers that they carried, these two thighs are heavier than the thirty log of oil. The Gemara answers: Rather, the difference is that there, in the case of the son of Marta, he walked on a ramp that was wide, and with a moderate gradient of only one cubit every four cubits of length, and it is not steep; here they climbed ladders, and those are very steep.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי משום יוקרא – כובד המשוי.
הנך יקירי טפי – שתי יריכות כאילו כבידות משלשים לוג.
כבש ומרובע – הכבש היה משפע בשיפוע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה.
ושואלים: מאי [במה] משובחים הם פרחי כהונה? אילימא משום יוקרא [אם תאמר משום כובד] המשקל, שהיו יכולים לשאת משקל שלושים לוג בבת אחת — הני יקירי טפי [אותן שתי יריכות הרי כבדות יותר] משלושים לוג. אלא יש לומר: התם [שם] במעשה בנה של מרתא היה זה הילוך על כבש והוא רחב ומרובע ולא זקיף [זקוף] אלא יש בו שיפוע קל, ואילו הכא [כאן] היו הם צריכים להלך על גבי סולמות וזקיף טובא [והיו אלה זקופים ביותר] ובכל זאת היו פרחי כהונה עולים בהם ולא נכשלו.
The Gemara asks: In what sense were these young priests superior? If we say it is due to the weight of the pitchers that they carried, these two thighs are heavier than the thirty log of oil. The Gemara answers: Rather, the difference is that there, in the case of the son of Marta, he walked on a ramp that was wide, and with a moderate gradient of only one cubit every four cubits of length, and it is not steep; here they climbed ladders, and those are very steep.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם.: תָּנָא

§ The mishna continues: And there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. One of the Sages taught:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד שנינו במשנה: ולא היה חצר בירושלים שלא האירה מאור מנורות השואבה. תנא [שנה החכם]:
§ The mishna continues: And there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. One of the Sages taught:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144