×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא דַּאֲמַר: עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: {בראשית א׳:כ״ב,כ״ח} וַיְבָרֵךְ אוֹתָם אֱלֹהִים פּרוּ וּרְבוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דַּהֲוָה ת״תתַּלְמוּד תּוֹרָה וּפִדְיוֹן הַבֵּן שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכָל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who says that with regard to both of them, men and women, the verse states: “And God blessed them, and God said to them: Be fruitful and multiply, replenish the earth and conquer it” (Genesis 1:28), what can be said? According to his opinion, women are exempt from only one positive mitzva that is not time bound, Torah study; why not derive other mitzvot from this case? The Gemara answers: The reason this is not a difficulty is because Torah study and the redemption of the firstborn son, from which women are also exempt, are two verses that come as one, and any two verses that come as one do not teach a precedent.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ולר׳ יוחנן בן ברוקא ששנה בסוף פרק הבא על יבמתו {יבמות סה, ב} שהאשה חייבת בפריה ורביה מאי איכא למימר. ודחינן לר׳ יוחנן בן ברוקא משום דהוי תלמוד תורה ופדיון הבן שנ׳ וכל בכור בניך בניך ולא בנותיך, שני כתובין הבאין כאחד למעט הנשים ואין מלמדין. ואקשינן ר׳ יוחנן בן ברוקא נהוי מורא ופריה ורביה שני כתובין הבאין כאחד, כי שניהן מצות עשה שלא הזמן גרמא ובשתיהן נשים חייבות, ותהיינה כל הנשים פטורות מכל מצות עשה שלא הזמן גרמה. ופרקינן הללו אין שני כתובין הבאין כאחד דצריכי כל חד וחד לגופיה, דאי כת׳ רחמנ׳ מורא ולא כת׳ פריה ורביה כו׳. הניחא למאן דאמ׳ שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין והוא ר׳ מאיר, אלא למאן דאמ׳ מלמדין והוא ר׳ יהודה כדבענן למימר לקמן מאי איכא למימר, והוא במקומו מפורש, מן דאמ׳ שני כתובין הבאין כאחד מלמדין, ומן דאמ׳ אין מלמדין, וכן שלשה כתובין הבאין כאחד כול׳.
אמ׳ רבאא פפנאי רב אחא בר יעקב ידע טעמ׳ דהא מתניתא, אמ׳ קרא והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך כי בו הוציאך ה׳ אלהיך לילה, הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמה ונשים פטורות, אף כלב מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. ומינה מדמצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות, מכלל דמצות עשה שלא הזמ׳ גרמ׳ נשים חייבותג. הניחא למא׳ דא׳ תפילין מצות עשה שהז׳ גרמ׳ היא אלא לר׳ מאיר ור׳ יהודה דאמ׳ תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמ׳ היא מאי איכא למימר, דגרסי׳ בעירובין בתחילת פרק המוציא תפילין {צו, ב}, דתניא המוציא תפילין מכניסן זוג זוג אחד איש ואחד אשה אחד חדשות ואחד ישנות דבר׳ ר׳ מאיר, ר׳ יהודה אוסר בחדשות דומתיר בישנות לפי שאין אדם טורח, ואוקי׳ התם תרויהו סבירא להו תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמה היא. ודחינן מאן שמעת ליה האי סברא ר׳ מאיר, ר׳ מאיר סבר שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין. ולר׳ יהודה דאית ליה האי סברא דתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא היא בהמוצאה ואמ׳ שני כתובין הבאין כאחד מלמדין מאי איכא למימר. ודחינן לר׳ יהודה משום דהוי מצה שמחה והקהל שלשה כתובין הבאין כאחד לחייב הנשים במצות עשה שהזמן גרמה, וכל שלשה כתובין הבאין כאחד אפילו לר׳ יהודה אין מלמדין מהן לשאר מצות.
מתני׳ו. וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבין כול׳. מנא לן מצאנו שהשוה הכתוב אשה לאיש בעונשים ובדינים ובמיתות, בעונשים דכת׳ איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו׳, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, וכת׳ נמי ואלה המשפטים אשרז תשים לפניהם השוה הכתו׳ אשה לאיש לכל דינין שבתורה, וכת׳ עוד והמית איש או אשה השוה הכתו׳ אשה לאיש לכל מיתות שבתורה, וצריכן כול׳ פשוטה היא.
א. כ״ה בכת״י פרגולה, בפריז: רבה.
ב. ע״כ בכת״י פריז אוסף האלינאס מס׳ 57 A III. מכאן ואיל עפ״י כת״י פרגולה הנ״ל.
ג. מרהיטת דברי רבינו משמע דמפרש כפירש״י שהראיה היא מדאיצטריך למיכתב היקשא לפטור זמן גרמן, ועיין בתוס׳ ד״ה מכלל, שהקשו ע״ז, ופירשו בשם ר״י דהראיה היא מדלא כתב קרא ההיקש דלמען תהיה תורת ה׳ בפיך בתפילין או בפדיון הבן שהם מצוות שלא הזמן גרמן, וע״כ דבמצוות שלא הזמן גרמן חייבות.
ד. מכאן נמצא גם בכת״י קמברידג׳ TS F5 קטע 70. ונדפס לראשונה בספר זכרון למרן בעל הפחד יצחק.
ה. היינו בפרק המוצא תפילין שם. ובכת״י פרגולה נוספה כאן תיבת: כדתניא.
ו. לכאורה נראה שרבינו גרס כאן חלק זה שבמשנה, וכ״ה בכמה כת״י, ולפנינו כל המשנה מחוברת כאחת לעיל כט, א.
ז. וכ״ה בכת״י ובדפוס ספרדי, ולפנינו מובא בגמ׳ רק: אשר תשים לפניהם.
ופדיון הבן – דילפינן לעיל בפירקין (קידושין כט.) נשים פטורות מלפדות בניהם דכתיב תיפדה תפדה.
ולר׳ יוחנן בן ברוקא דאמר – חיובא בפריה ורביה כתיב בנשים היכי יליף תו שאר מצות עשה שלא הזמן גרמא לחיוב ממורא הא הוו מורא ופריה ורביה שני כתובים הבאין כאחד.
ולרבי יוחנן דאמר על שניהם כו׳ – ואי קשיא לך ואמאי לא פרכינן לרבנן דלהוו מורא ומזוזה שני כתובים הבאים כאחד ואיכא למימר דאי כתב רחמנא מזוזה ולא כתב מורא הוה אמינא איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מאי אמרת לכתוב מורא ולא לכתוב מזוזה אמינא לך אין הכי נמי ולא כתב רחמנא חיובא דנשים במזוזה בהדיא אלא דאיידי דכתב רחמנא למען ירבו ימיכם כנותן טעם למצות אשמועינן אגב אורחא שהנשים חייבות בה כיון דבעי חיי וזה מבואר.
בפרש״י בד״ה הניחא כו׳ א״כ איפכא איכא למילף דשלא הזמן גרמא נשים פטורות כו׳ עכ״ל לא הוה צריך לפרש כן אלא דפריך כיון דתפילין שלא הזמן גרמא הוא הדרא קושיין לדוכתין דמצות עשה שהזמן גרמא מהיכי תיתי לן דפטור דממצה והקהל נילף לחיובא וכ״כ בת״י והקשו לפירושו דהכא שפירש דאיפכא איכא למילף דשלא הזמן גרמא נשים פטורות כו׳ הא בהדיא אמרינן בעירובין למ״ד דתפילין מ״ע שלא הזמן גרמא דנשים חייבות גם בתוספות שלפנינו יש להוכיח כן במה שנדחקו לקמן בג׳ כתובים במצות עשה שלא הזמן גרמא דלא כריב״ב הא ניחא אפילו לריב״ב אי הוי נשים פטורות מתפילין למ״ד דתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא ודו״ק:
תוס׳ בד״ה מכלל כו׳ אי שתיק מיניה הוה ילפינן ממצה והקהל כו׳ דנשים חייבות כו׳ עכ״ל אע״ג דאיכא למילף מראיה וסוכה לפטור טפי אית לן לאקושי לחומרא וק״ל:
ולדעת ר׳ יוחנן בן ברוקא, שאמר: על שניהם, גם על האיש וגם על האשה, הוא (הפסוק) אומר ״ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה״ (בראשית א, כח) ולדעתו גם הנשים מצוות על פריה ורביה, מאי איכא למימר [מה יש לומר], שהרי יש כאן רק כתוב אחד, תלמוד תורה, ואם כן אפשר היה ללמוד ממנו לפטור נשים מכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא! ומשיבים: משום דהוה [שהיה] תלמוד תורה ופדיון הבן שנשים פטורות מהם שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who says that with regard to both of them, men and women, the verse states: “And God blessed them, and God said to them: Be fruitful and multiply, replenish the earth and conquer it” (Genesis 1:28), what can be said? According to his opinion, women are exempt from only one positive mitzva that is not time bound, Torah study; why not derive other mitzvot from this case? The Gemara answers: The reason this is not a difficulty is because Torah study and the redemption of the firstborn son, from which women are also exempt, are two verses that come as one, and any two verses that come as one do not teach a precedent.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא נַמֵי, נֶיהֱווֹ פִּרְיָה וְרִבְיָה וּמוֹרָא שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְאֵין מְלַמְּדִין! צְרִיכִי, דְּאִי כְתַב רַחֲמָנָא מוֹרָא וְלָא כְתַב פִּרְיָה וְרִבְיָה, הֲוָה אָמֵינָא ״וְכִבְשׁוּהָ״ אֲמַר רַחֲמָנָא, אִישׁ דְּדַרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ אִין, אִשָּׁה דְּאֵין דַּרְכָּהּ לִכְבֹּשׁ לָא.

The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka as well, let procreation, which he maintains applies to women, and fear of one’s mother and father be considered two verses that come as one and they should not teach a precedent. The Gemara answers: Both cases are necessary. As, if the Merciful One had written only that women are obligated in fear of their parents, and had not written that they are obligated in procreation, I would say that as the Merciful One states: “Be fruitful and multiply, replenish the earth and conquer it” (Genesis 1:28), this leads to the conclusion that women are exempt from procreation, by the following reasoning: As it is the manner of a man to go to war and to conquer, yes, he is obligated in procreation, but as it is not the manner of a woman to conquer, she is not obligated in procreation.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צריכי – כלומר לאו באין כאחד נינהו ולמימרא דאין מלמדין אלא תרוייהו צריכי דאי הוה כתב חד לא גמיר אידך מיניה.
דרכו לכבש – את הארץ במלחמה ואין דרכה כו׳ וכיון דלא קרינן בה וכבשוה לא קרינן בה פרו ורבו.
ולרבי יוחנן בן ברוקא ניהוו מורא ופריה ורביה שני כתובין – וא״ת אמאי לא קאמר לרבנן ליהוו מורא ומזוזה ב׳ כתובים ולמאי דפרישית לעיל דתרוייהו צריכי אתי שפיר.
ושואלים: ולדעת ר׳ יוחנן בן ברוקא נמי [גם כן] ניהוו [שיהיו] פריה ורביה שנשים מצוות בהם ומורא אב ואם שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין! ומשיבים: צריכי [צריכים] שני הדברים להיאמר; דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] רק חיוב נשים במורא, ולא כתב [היתה כותבת] החיוב בפריה ורביה, הוה אמינא [הייתי אומר]: ״פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשה״ (שם) אמר רחמנא [אמרה תורה] והייתי לומד כחכמים שנשים פטורות כי א יש שדרכו לצאת למלחמה ולכבשאין [כן] חייב במצוה זו, אשה שאין דרכה לכבשלא.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka as well, let procreation, which he maintains applies to women, and fear of one’s mother and father be considered two verses that come as one and they should not teach a precedent. The Gemara answers: Both cases are necessary. As, if the Merciful One had written only that women are obligated in fear of their parents, and had not written that they are obligated in procreation, I would say that as the Merciful One states: “Be fruitful and multiply, replenish the earth and conquer it” (Genesis 1:28), this leads to the conclusion that women are exempt from procreation, by the following reasoning: As it is the manner of a man to go to war and to conquer, yes, he is obligated in procreation, but as it is not the manner of a woman to conquer, she is not obligated in procreation.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִי כְתַב פִּרְיָה וְרִבְיָה וְלָא כְתַב מוֹרָא, ה״אהֲוָה אָמֵינָא, אִישׁ דְּסֵיפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת אִין, אִשָּׁה דְּאֵין סֵיפֶק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת לָא, וְכֵיוָן דְּאֵין סֵיפֶק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תִתְחַיֵּיב כְּלָל, צְרִיכָא.

And if the Merciful One had written only that women are obligated in the mitzva of procreation, and had not written that they are obligated to fear their parents, I would say: With regard to a man, as it is in his power to perform this mitzva, yes, he is obligated to fear his mother and father, but with regard to a woman, as it is not in her power to perform this mitzva when she is married, since her obligations to her husband may prevent her from doing so, she is not obligated. And as it is not in her power to perform this mitzva when she is married, perhaps women should not be obligated at all and there should be no difference between a married and an unmarried woman. Therefore, it is necessary for the Torah to state that women are obligated in both procreation and the fear of parents, and these are not considered two verses that come as one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סיפק בידו לעשות – לכבד את אביו שאין אימת אחרים עליו.
לא תתחייב כלל – אפילו פנויה.
ואי כתב [ואילו היתה כותבת] התורה רק בפריה ורביה ולא כתב [היתה כותבת] במורא, הוה אמינא [הייתי אומר]: איש שסיפק (שאפשרות) בידו לעשות שאין אימת אחרים עליו — אין [כן] חייב במורא אב ואם, אשה שאין סיפק בידה לעשות כיון שהיא נשואה ומורא בעלה עליה — לא, וכיון שאין סיפק בידה לעשות כשהיא נשואה לא תתחייב כלל במצות כיבוד ואפילו כאשר היא פנויה, שאין לחלק ביניהן, על כן צריכא [צריך] שייאמרו הדברים בשני המקרים, ומשום כך אינם נחשבים לשני כתובים הבאים כאחד שאינם מלמדים.
And if the Merciful One had written only that women are obligated in the mitzva of procreation, and had not written that they are obligated to fear their parents, I would say: With regard to a man, as it is in his power to perform this mitzva, yes, he is obligated to fear his mother and father, but with regard to a woman, as it is not in her power to perform this mitzva when she is married, since her obligations to her husband may prevent her from doing so, she is not obligated. And as it is not in her power to perform this mitzva when she is married, perhaps women should not be obligated at all and there should be no difference between a married and an unmarried woman. Therefore, it is necessary for the Torah to state that women are obligated in both procreation and the fear of parents, and these are not considered two verses that come as one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין, אֵלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֲמַר רָבָא: פְּפוּנָאֵי יָדְעִי לַהּ לְטַעֲמָא דְּהָא מִילְּתָא,

The Gemara notes that the earlier question remains difficult: This works out well according to the one who says that two verses that come as one do not teach a precedent. But according to the one who says that two verses that come as one do teach a precedent, what can be said? According to this opinion it can be derived that women are obligated in positive, time-bound mitzvot from matza and assembly, and that they are exempt from positive mitzvot that are not time bound, from Torah study and the redemption of the firstborn son. Rava said: The Sages of Pafunya know the reason for this matter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא כו׳ – לעיל קאי דאותיבנא נילף מת״ת ושנינן משום דהוי ת״ת ופדיון הבן כו׳.
מא״ל – נילף מת״ת ופדיון הבן שאר מצות עשה שלא הזמן גרמא לפטור.
פפונאי ידעי כו׳ – תלמידים שבפפונא ומנו רב אחא בר יעקב שהיה דר בפפונא כדאמר בהשותפין (ב״ב דף טז.) גבי שטן ופנינה לש״ש נתכוונו דרשה רב אחא בר יעקב בפפונא אתא שטן ונשקיה אכרעיה.
ואולם עדיין עומדת בעינה שאלה קודמת: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] ששני כתובים הבאים כאחד מלמדין, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי נוכל לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמן ממצה והקהל, ולפוטרן ממצות עשה שלא הזמן גרמן מתלמוד תורה ופדיון הבן! אמר רבא: פפונאי ידעי לה לטעמא דהא מילתא [חכמי פפוניא יודעים את טעמו של דבר זה].
The Gemara notes that the earlier question remains difficult: This works out well according to the one who says that two verses that come as one do not teach a precedent. But according to the one who says that two verses that come as one do teach a precedent, what can be said? According to this opinion it can be derived that women are obligated in positive, time-bound mitzvot from matza and assembly, and that they are exempt from positive mitzvot that are not time bound, from Torah study and the redemption of the firstborn son. Rava said: The Sages of Pafunya know the reason for this matter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמַנּוּ? רַב אֲחָא בַּר יַעֲקֹב: אֲמַר קְרָא: {שמות י״ג:ט׳} וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ. הוּקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַתְּפִילִּין: מַה תְּפִילִּין מ״עמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת, אַף כָּל מ״עמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת. וּמִדְּמִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, נָשִׁים פְּטוּרוֹת, מִכְּלָל דמ״עדְּמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא, נָשִׁים חַיָּיבוֹת.

The Gemara comments: And who is the scholar called by the nickname: The Sages of Paphunya? It is Rav Aḥa bar Ya’akov, who said as follows: The verse states with regard to phylacteries: “And it shall be a sign for you on your arm and for a memorial between your eyes, that the Torah of the Lord may be in your mouth” (Exodus 13:9). In this manner the entire Torah is juxtaposed to phylacteries: Just as donning phylacteries is a positive, time-bound mitzva and women are exempt from it, so too are women exempt from every positive, time-bound mitzva in the Torah. And from the fact that women are exempt from every positive, time-bound mitzva, one can learn by inference that women are obligated in every positive mitzva that is not time bound.
רש״יתוספותריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למען תהיה תורת ה׳ – הרי כל התורה הוקשה לתפילין ולא שבקינן הקישא וגמרינן מבנין אב ממצה והקהל לזמן גרמא ולא מתלמוד תורה ופדיון הבן לשלא הזמן גרמא.
ומדמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות שלא הזמן גרמא נשים חייבות – מדאיצטריך למיכתב היקישא למיפטרינהו מזמן גרמא מכלל דבשאר מצות חייבות.
מכלל דמ״ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות – פי׳ בקונטרס מדאיצטריך קרא להיקישא למיפטר נשים מזמן גרמא מכלל דמ״ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות פירוש דאי ה״א פטורות אמאי איצטריך הקישא דתפילין למיפטר נשים מזמן גרמא בלאו הכי נמי הוה ידעינן השתא כשלא הזמן גרמא נשים פטורות כ״ש דזמן גרמא ולא נהירא דהיכי מצי שתיק מהקישא דתפילין אדרבה אי שתיק מיניה הוה ילפינן ממצה והקהל דמ״ע שהזמן גרמא דנשים חייבות לכך פירש ר״י מכלל דמ״ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות דאי פטורות הוה ליה למיכתב הקישא דתורת ה׳ בפיך על ת״ת או על פדיון הבן להיקישה אליו ולומר כי היכי דנשים פטורות מתלמוד או מפדיון דהיינו מ״ע שלא הזמן גרמא ה״נ פטורות מכל מ״ע שלא הזמן גרמא כמו דמקיש לפטור דהזמן גרמא לתפילין אלא ש״מ מדכתב האי היקישא לתפילין דהוי הזמן גרמא מכלל דשאר מצות עשה שלא הזמן גרמא חייבות.
הוקשה כל התורה כלה לתפילין ומדמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מכלל דמצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות – איכא דקשיא ליה מ״ש הכא דגמרינן חיובא לשלא הזמן גרמא מכלל פטורא דאזמן גרמא ומשמע לעיל דאע״ג דגמרינן פטורא לשהזמן גרמא אצטרכינן למגמר חיובא לשלא הזמן גרמא ממורא ולא גמרינן לה מכלל פטורא דשהזמן גרמא ומפרקי לה דלעיל דהוה גמרינן במה מצינו אין לנו אלא מה שלמדנו בלבד ואין לנו ללמוד חיוב מכלל פטור אבל הכא דגמרינן ביה קשה מכיון דחזינא דהני איתקוש לתפילין ואידך לא איתקש שמעינן דמאי דאיתקש הוי כתפילין ואידך דלא איתקוש לא הוי כתפילין ונכון הוא. ומסתבר לי׳ למימר דהכא לאו מהיקשא דרשינן לגמרי אלא מכיון דאתינא לעיל למגמר במה מצינו ולא מכרעה מילתא שפיר אי גמרינן שהזמן גרמא מתפילין לפטור או ממצה לחיובא ואי גמרינן שלא הזמן גרמא ממורא לחיובא או מת״ת לפטורא למאן דאית ליה שכה״כ מלמדים אתיא היקשא ומכרעה דאית לן למגמר שהזמן גרמא מתפילין לפטורא ושלא הזמן גרמא ממורא לחיובא. ופרכינן ולר״מ דאמר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר. יש מפרשים דר׳ מאיר נשים חייבות בתפילין ולא נהירא דא״כ מאי קושיא דהא גמרינן לר״מ נמי מצות עשה שלא הזמן גרמא לחיובא בתפילין ומכלל דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וליכא בין הא דר״מ לאוקימתא דידן אלא בענין תפילין בלחוד דלדידן פטורות ולר״מ חייבות אבל בשאר מצות ליכא הפרישא ואנן בשאר מצות קיימינן השתא היכי דיינינן להו.
(5-9) אבל הנכון דלר״מ נמי תפילין נשים פטורות דגמר מת״ת דאיתקש בפרשה ראשונה ובפרשה שנייה והשתא פרכינן שפיר דלדידי׳ הוי דינא דשאר מצוות היפך משנתינו דמצות עשה שלא הזמן גרמא נשים פטורות כתפילין ומינה גמרי דמצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות.
ולרבי יהודה דסבר תפילין מצוות עשה כו׳ – ה״ג משום דהוה מצה ושמחה והקהל ותלמוד תורה ופ״ו ופדיון הבן שני כתובים הבאים האחד ואין מלמדין והכי פירושו דלרבי יהודה גמרינן מצות עשה שהזמן גרמא לפטורא מראיה ולא גמרינן חיובא ממצה משום דהוה מצה ושמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וכ״ת דשמחה איצטריך משום דבעלה משמחה כדאמרינן לעיל. איכא למימר דרבי יהודה לית ליה האי סברא דאביי וכן נמי לרבי יהודה גמרינן מצות עשה שלא הזמן גרמא ממורא לחיובא ולא גמרינן מתלמוד תורה לפטורא משום דהוה ת״ת פדיון הבן ופריה ורביה שלשה כתובים הבאים כא׳ ואין מלמדין.
הא דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כתבו בתוספות דהיינו היכא דכתיב בני ישראל לחוד א״כ אע״ג דכתיב בלשון זכר ה״ה לאשה אבל כל היכא דכתיב בהדיא איש אין אשה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב וכדאמרי׳ בפרק ד׳ מיתות גבי מקלל אביו ואמו אין לי אלא איש אשה מניין ואיצטרכינן לרבוייא ולא מייתינן לה מהא דהשוה הכתוב אשה לאיש אף על פי שיש לומר בההוא דמשום דאימעוט אשה גבי כבוד אב ואם משום דאין סיפק בידה לעשות איצטרך קרא לרבויא לקללתם דאי לא לא לכתוב איש כלל ותיתי אשה מן הסתם מהא דהכא וכ״ת דאיצטרך לטומטום ואנדרוגנוס כדאיתא התם הא ודאי בשיגרת לישן נקטינן ליה התם ותו היכא דאיכא אנשים ונשים טומטום ואנדרוגינוס חייבים ממה נפשך ולא מחוור ועוד ראיה לדבריהם מההוא בריש פ״ק דעירכין אמרינן אין לי אלא איש העריך אשה מניין ואיצטרך ריבוייא ובב״ק גבי שור שנגח אמרינן גבי שור שהמית את אדם שהוא חייב מיתה א״ל אלא שור איש שור של אשה מניין ומייתינן ליה מדכתיב שור שור של שבת ואצטרכין לרבויא משום דכתיב ובעל השור נקי לדונו כאיש.
גמרא ומדמצות עשה שהז״ג נשים פטורות מכלל דמ״ע שלא הז״ג נשים חייבות עיין פרש״י. ואע״ג דלעיל דיליף מ״ע שהז״ג פטורות בבנין אב מתפילין או משני כתובים דמצה והקהל ואפ״ה מקשה הש״ס במ״ע שאין הז״ג מנ״ל דחייבות היינו משום דלא פסיקא ליה בעיקר סברא חיצונה דנשים אי א״ל מדאיצטריך חיובא בלא תעשה אלמא דמסברא יש לפוטרן בכל מ״ע אף שהז״ג או דאיכא למימר דיש לחייבן יותר במ״ע כדפרישית בתחלת הסוגייא דמקשינן מנ״ל דפטורים ולפ״ז שקיל וטרי מעיקרא להאי גיסא דמסברא איכא למימר דחייבים בכל מ״ע לגמרי היכא דליכא קרא ובתר הכי שקיל וטרי לאידך גיסא שלא הזמ״ג מנ״ל דחייבות דלמא פטירי מכולהו מדאיצטריך קרא בלא תעשה וממצה והקהל ליכא למילף לחיובא דהו״ל שני כתובים משא״כ הכא דיליף מהקישא א״כ יפה כתב רש״י ז״ל מדאיצטריך הקישא דתפילין ולא אמרי׳ דבלא״ה פטירי מסברא מדאיצטריך חיובא בלא תעשה אע״כ דליכא למימר הכי דאדרבא יש לחייבן יותר בעשה וא״כ ממילא דלא מוקמינן הקישא דתפילין אלא בדדמי להו דהיינו מ״ע שהז״ג אבל באין הזמ״ג הדרינן לסברא דחייבות כן נ״ל נכון ובסמוך אפרש עוד בדרך אחר ודו״ק:
תוספות בד״ה מכלל פי׳ בקונט׳ כו׳ דאי ה״א דפטורות אמאי איצטריך הקישא בלא״ה נמי הוי ידעינן במכל שכן כו׳ ולא נהירא כו׳ עכ״ל. והאמת שכל האריכות הזה שכתבו בפי׳ הקונטרס לא נמצא בפרש״י שלפנינו וא״כ אין מקום לקושיית התוספות על פרש״י דשפיר יש לפרש כוונת רש״י כדפרישית בסמוך. אלא אף לסברת התוס׳ דלא נחתו לכל זה בענין מדאיצטריך לא תעשה אפ״ה לא ידענא מאי קשיא להו על פרש״י דיפה כתב מדאיצטריך הקישא דתפילין במ״ע שהומ״ג לאפוקי דלא נילף ממצה והקהל למאי דקיימינן השתא דב׳ כתובים מלמדין טפי ואכתי קשה לישתוק מהקישא דתפילין ונילף לפטורא בק״ו מת״ת דאין הומ״ג ופטירי כ״ש במ״ע שהזמ״ג אע״כ דאפ״ה איכא למילף טפי לחיובא ממצה והקהל דלחומרא ומש״ה איצטריך הקישא וא״כ ממילא ידעינן דבמ״ע שאין הזמ״ג דליכא הקישא דתפילין דבדדמי מוקמינן ליה כדפרישית בומ״ג וא״כ ממילא דמ״ע שאין הז״ג חייבות בק״ו ממצה והקהל דחייבים אף בזמ״ג כ״ש לאין הזמ״ג מאי קאמרת דנילף מת״ת ופדיון הבן לפטורא או שנא׳ ת״ת יוכיח הא גלי קרא דאדרבא שייך טפי למילף ממצה והקהל לחיובא אף בזמ״ג מדאיצטריך הקישא כן נ״ל נכון ולדעתי צ״ע גדול למה הניחו התוס׳ פרש״י בקושיא וצ״ע ודו״ק:
שם בגמרא הניחא למ״ד תפילין מ״ע שהז״ג אלא למ״ד מ״ע שלא הז״ג מא״ל ופרש״י דא״כ איפכא איכא למילף כו׳ עכ״ל. ואע״ג דאין שום סברא לומר כן מ״מ כיון דאיכא הקישא בע״כ הקישן הכתוב ולאפוקי מסברא דהא ליכא למימר דמהקישא דתפילין ממעטינן כולהו מ״ע דהאיכא מצה והקהל לחיובא וב׳ כתובים מלמדים לחומרא אע״כ דהקישא דתפילין היינו במאי דדמי ליה דוקא כן נ״ל מוכרח בכוונת רש״י ולפ״ז לא ידענא מאי קשיא ליה למהרש״א ז״ל בשם תוספות ישנים על פדש״י מסוגיא דעירובין דלמ״ד תפילין מ״ע שלא הז״ג נשים חייבות בתפילין דהתם בעירובין איירי לפי המסקנא דהכא דר״מ לית ליה הקישא דכל התורה לתפילין אלא יליף כולהו מ״ע דפטירי מדהוי מצה והקהל ב׳ כתובים וס״ל דאין מלמדין וא״כ ממילא דאין הו״ג חייבות ומש״ה מחייב ר׳ מאיר נשים בתפילין משא״כ הכא לסברת המקשה דס״ל דלכ״ע אית להו הך הקישא דכל התורה לתפילין א״כ מקשה שפיר מאי איכא למימר דהשתא ע״כ משמע הקישא איפכא כפרש״י וכדפרישית משא״כ בסמוך באידך קושיא דמקשה ולרבי יהודא מאי איכא למימר ומפרש רש״י דר״י מנ״ל דמ״ע שהז״ג נשים פטורות ולא מפרש נמי דנימא איפכא דפטירי באין הז״ג כמו שפירש לעיל והיינו משום דלבתר דמשני התרצן דלר״מ לית ליה הקישא דכל התורה לתפילין א״כ לר״י נמי אפשר דלית ליה ולא שייך לפרש דלימא איפכא אלא דוקא להמקשה דלעיל דלא אסיק אדעתיה דאיכא פלוגתא בהקישא דרב אחא כל זה נ״ל ברור מלשון מהרש״א ז״ל והתוס׳ ישנים צ״ע ודו״ק:
ומעירים: ומנו [ומי הוא] שרמז לו רבא בכינוי זה — רב אחא בר יעקב, שאמר כך: אמר קרא [הכתוב] ״והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שמות יג, ט), ובפסוק זה הוקשה (הושוותה) כל התורה כולה לתפילין; מה תפילין היא מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממנה — אף כל מצות עשה שהזמן גרמא בכל התורה כולה — נשים פטורות. ומכיון שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה — מכלל הדברים אתה למד שבכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות.
The Gemara comments: And who is the scholar called by the nickname: The Sages of Paphunya? It is Rav Aḥa bar Ya’akov, who said as follows: The verse states with regard to phylacteries: “And it shall be a sign for you on your arm and for a memorial between your eyes, that the Torah of the Lord may be in your mouth” (Exodus 13:9). In this manner the entire Torah is juxtaposed to phylacteries: Just as donning phylacteries is a positive, time-bound mitzva and women are exempt from it, so too are women exempt from every positive, time-bound mitzva in the Torah. And from the fact that women are exempt from every positive, time-bound mitzva, one can learn by inference that women are obligated in every positive mitzva that is not time bound.
רש״יתוספותריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר תְּפִילִּין מ״עמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, אֵלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר תְּפִילִּין מ״עמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר תְּפִילִּין מ״עמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא? ר׳רִבִּי מֵאִיר, וְסָבַר לַהּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכָל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that the mitzva of donning phylacteries is a positive, time-bound mitzva. But according to the one who says that donning phylacteries is a positive mitzva that is not time bound, as it is applicable the entire year, day and night, what can be said? The Gemara answers: Who did you hear who said that donning phylacteries is a positive mitzva that is not time bound? It is Rabbi Meir, and he holds that matza and assembly are verses that come as one, and he further maintains that any two verses that come as one do not teach a precedent.
רש״יתוספותתוספות רי״דריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא כו׳ – פלוגתא היא במסכת שבת (דף סא.) ובפרק בתרא דעירובין (דף צה:).
מא״ל – א״כ איפכא איכא למילף דשלא הזמן גרמא נשים פטורות.
ומשני: מאן שמעת ליה – האי סברא ר״מ בעירובין ולדידיה לא איצטריך היקישא אלא כדגמרינן ברישא מבנין אב וגמר מראיה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ודקשיא לן לעיל ונילף ממצה והקהל לחיובא ר״מ סבר שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין.
אלא למ״ד תפילין הוי מ״ע שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר – פי׳ הקונטרס דאדרבה איפכא הוה לן למימר דשלא הזמן גרמא נשים פטורות מתפילין ושהזמן גרמא נשים חייבות ממצה והקהל דסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדים ומשני מאן שמעת ליה דתפילין לא הוו זמן גרמא רבי מאיר וסבר לה אין מלמדים ופירש בקונטרס דלדידיה לא איצטריך הקישא אלא כדגמרינן לעיל מבנין אב וגמרינן מראיה דהוי מ״ע שהזמן גרמא ונשים פטורות ודקשיא לן נילף ממצה והקהל לחיובא ר״מ סבר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים עכ״ל והיינו טעמא דמ״ע שהזמן גרמא נשים פטורות דדוקא במצה והקהל כתב רחמנא לומר דחייבות אבל כל מ״ע שהזמן גרמא בעלמא נשים פטורות דכיון דאין מלמדין הוו כמו מיעוטא דוקא הני חייבות אבל אחריני לא וא״ת תינח זמן גרמא אבל שלא הזמן גרמא מנא ליה דחייבות וי״ל כיון דת״ת ופדיון הבן הוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין הוו כמו מיעוטא דוקא הני פטורות אבל שלא הזמן גרמא בעלמא נשים חייבות.
ר׳ מאיר סבר לה שני כתובין הבאין כאחת אין מלמדין – אי קשיא: ראייה וסוכה נמי שני כתובין הבאין כאחת תריץ כדאמרן לעיל גבי תפילין וראיה מיצרך צריכי דאי כתב ראייה ולא סוכה הוה אמינא נילף חמשה עשר מחג המצות לחיובא ואי כתב סוכה ולא ראייה הוה אמינא נילף ראייה מהקהל לחיובא הילכך צריכי ומלמדין.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

תוס׳ בד״ה אלא למ״ד כו׳ והיינו טעמא דמצות עשה כו׳. נ״ב פי׳ דאל״כ לא מהני שום בנין אב בין למצות גרמא בין לאין גרמא דהא כתיב היקש גבי תפילין לפטור כל המצות שאין גרמא כתפילין הא מצות גרמא חייבין ואע״פ שפירש״י דלא איצטריך להאי היקש מ״מ אין לסתור שום היקש מכח מה הצד ע״כ פי׳ דב׳ כתובין הוו כמו מיעוטי ודו״ק:
בד״ה אלא למ״ד תפילין כו׳ והיינו טעמא דמ״ע שהזמן גרמא כו׳ דכיון דאין מלמדין הוי כמו מיעוטא כו׳ עכ״ל ור״ל שחולקין על פרש״י שפירש דגמר לה מראיה דאינו כן אלא דלמאי דקאמרינן דב׳ כתובים אין מלמדין לא בעי למיגמר מ״ע שהזמן גרמא מראיה כפרש״י אלא ממיעוטא דב׳ כתובים וכ״ה מפורש בת״י וזה לשונם פרש״י דלדידיה לא כו׳ אלא כדגמר לה לעיל מבנין אב מראיה כו׳ ואומר השר מקוצי דא״צ למגמר מראיה כפרש״י הכא אלא כיון דמצה והקהל הוו ב׳ כתובים ואין מלמדין חיוב אלא פטור כו׳ וכן בכל דוכתא דאמרינן ב׳ כתובים אין מלמדין הא איפכא מלמדין בלא שום קרא אחרינא עכ״ל ת״י ומהרש״ל נדחק בזה ואין צורך ודו״ק:
שם מאן שמעת ליה דתפילין מ״ע שלא הז״ג ר״מ. הכי מסקינן בעירובין פ׳ המוצא תפילין מדקאמר ר״מ דנשים חייבות בתפילין אלמא דמ״ע שלא הזמ״ג הוא ע״ש וקשיא לי טובא נהי דמ״ע שלא הז״ג הוא אכתי אמאי מחייב להו ר״מ הא איתקשו תפילין לת״ת ות״ת נמי לא הז״ג הוא ואפ״ה פטירי וא״כ ה״ה לתפילין אע״כ דר״מ לית ליה הקישא דתפילין לת״ת כיון דאיתקש נמי למזוזה וס״ל דלחומרא מקשינן א״כ מנא לן דר״מ ס״ל דתפילין מ״ע שלא הז״ג הוא דלמא לעולם לר״מ נמי מ״ע שהז״ג הוא ואפ״ה ס״ל דנשים חייבות מהקישא דמזוזה דלחומרא מקשינן ויש ליישב ודו״ק. אמנם ראיתי בחידושי הריטב״א ז״ל שכתב דיש מפרשים דלר״מ נשים חייבות בתפילין ולא נהירא כו׳ ע״ש ומסיק דלר״מ נמי נשים פטורות מתפילין מהקישא דת״ת כו׳ ע״ש. ובמחילה מכבוד תורתו דברי שגגה הן דאישתמיטתיה סוגיא דפרק המוצא תפילין דר״מ מחייב בהדיא ומשמעתין נמי הוא מוכרע דהא דמסקי׳ דלר׳ מאיר ור׳ יהודא תפילין מ״ע שלא הזמ״ג לא קים ליה בשום דוכתא אלא מהא דס״ל לר״מ ור׳ יהודא דנשים חייבות בתפילין שם בפרק המוצא תפילין ומאי דקשיא ליה להריטב״א ז״ל מעיקרא בלשון המקשה המעיין בדברינו יראה דלא קשה מידי ואין להאריך:
שם פיסקא וכל מצות לא תעשה מנא הני מילי. יש לדקדק מאי מקשה מנ״ל ומהיכא תיתי דפטירי דהא ודאי ממצות עשה שהז״ג ליכא למילף דשאני לא תעשה דחמירי כדאיתא בפ״ק דיבמות הא דקי״ל אתי עשה ודחי ל״ת לאו ל״ת חמור מעשה כו׳ ובמסכת ברכות דף כ׳ נמי אמרינן דשב ואל תעשה שאני וא״כ משמע דל״ת דאיכא מעשה חמיר טפי אלא דנראה דמקשה מנה״מ משום דבכמה מצות ל״ת וברובן כתיב בהו בני ישראל ואיכא למידרש בנים ולא בנות כדאי׳ לקמן גבי סמיכה ומש״ה איצטריך קרא דהושוו ועיין מה שאכתוב בזה לקמן גבי סמיכה:
ועל כך מקשים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שמצות תפילין היא מצות עשה שהזמן גרמא, אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] שתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא היא, שלדעתו חיוב תפילין נוהג בכל השנה כולה, יום ולילה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: מאן שמעת ליה דאמר [מי שמעת אותו שהוא אומר] שתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא היא — ר׳ מאיר הוא, וסבר לה [וסבור הוא] שהם שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
The Gemara asks: This works out well according to the one who says that the mitzva of donning phylacteries is a positive, time-bound mitzva. But according to the one who says that donning phylacteries is a positive mitzva that is not time bound, as it is applicable the entire year, day and night, what can be said? The Gemara answers: Who did you hear who said that donning phylacteries is a positive mitzva that is not time bound? It is Rabbi Meir, and he holds that matza and assembly are verses that come as one, and he further maintains that any two verses that come as one do not teach a precedent.
רש״יתוספותתוספות רי״דריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ולר׳וּלְרִבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד מְלַמְּדִין, וּתְפִילִּין מ״עמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא, מא״למַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דַּהֲוַאי מַצָּה שִׂמְחָה וְהַקְהֵל שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.:

The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says that two verses that come as one do teach a precedent, and who also says that donning phylacteries is a positive mitzva that is not time bound, what can be said? The Gemara answers: It is not derived from here that women are obligated in positive, time-bound mitzvot because the verses that mention matza, rejoicing, and assembly are three verses that come as one, and everyone agrees three verses that come as one do not teach a precedent.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרכינן: ולרבי יהודה דאמר מלמדין – בסנהדרין בפ׳ ד׳ מיתות (דף סז:) ואמר נמי בעירובין (דף צו:) דתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מא״ל מהיכא תיתי פטורא למצות עשה שהזמן גרמא.
משום דהוי שמחה כו׳ – ולא סבירא לן כאביי דאמר לעיל אשה בעלה משמחה.
משום דהוי שמחה מצה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד – וא״ת תרצת ההיא דמ״ע שהזמן גרמא דפטורות דליכא למילף ממצה והקהל דאיכא שמחה בהדייהו הוו שלשה כתובים הבאים כאחד כדפרישית אלא דמ״ע שלא הזמן גרמא מנ״ל דחייבות אימא דפטורות מתלמוד תורה ופדיון הבן וי״ל דלית ליה דר׳ יוחנן בן ברוקא והוו להו ג׳ כתובים הבאים כאחד ת״ת ופדיון הבן ופריה ורביה וא״ת ולאביי דאמר לעיל (דף לד:) אשה בעלה משמחה א״כ ליכא אלא ב׳ כתובים ומאי מתרץ ר׳ יהודה דאמר מלמדין ממ״ע שהזמן גרמא אימא דנילף לחיוב ממצה והקהל וי״ל דמוקי קידוש היום בהדי מצה והקהל והוו ג׳ כתובים ואין מלמדין ונשים חייבות בקידוש היום מן התורה דכתיב (שמות כ) זכור את יום השבת זכרהו על היין וכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה.
כבר ביארנו שכל מצות לא תעשה נשים חייבות חוץ משלש שהזכרנו והם השחתה והקפה וטומאה וזהו שאמרו בסוגיא זו איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן ואלה המשפטים השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה ובתוספות חדשו דברים לומר מכאן שהאשה כשירה לדין שהרי במקרא זה לא דבר אלא בדיינין כדכתוב אשר תשים ובזו השוה אשה לאיש ואף הם מסתייעים מדבורה שנאמר עליה והיא שופטה את ישראל וכו׳ וכשהשבנו להם ממה שאמרו בסנהדרין כל הכשר לדון כשר להעיד והרי אשה אינה כשירה להעיד כדכתיב ועמדו שני האנשים הם מפרשים כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומכל מקום אין הדברים כלום לא נאמר כאן השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה אלא לעשות להם דין בעניניהם בכל עסקיהם הן לתביעותיהם הן לתביעות שעליהם ופירוש הדברים אלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפני כלם להיות נדונין בהם ולא פירט בהם אנשים אלא אף נשים בכלל ומה שנסתייעו מדבורה לא היה אלא מתורת אדנות ושלטנות מצד מעלה יתרה שהיתה לה ומכל מקום כל מעשיה על פי דיינין נעשים אלא שאף היא היתה במעמדם כדכתוב והיא יושבת וכו׳:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

בד״ה משום כו׳ וי״ל דלית ליה דר׳ יוחנן כו׳. נ״ב פי׳ אפי׳ בהוה אמינא ליתא דאל״כ הא צריך לכתוב פריה ורביה דלא תימא חייב מקרא דאותם כדפרישית לעיל (עיין במהרש״א):
בד״ה משום דהוי כו׳ וי״ל דלית להו דר״י ב״ב וה״ל שלשה כתובים כו׳ ופריה ורביה כו׳ עכ״ל ק״ק אמאי לא חשיב נמי מילה בהדייהו דנשים פטורות מקרא דאותו וה״ל ג׳ כתובים אפילו לר״י ב״ב ובת״י כתבו לעיל דקאמר דהוה ת״ת ופדיון הבן ב׳ כתובים דה״ה דהמ״ל ת״ת ומילה עכ״ל ויש ליישב התוספות שלפנינו כיון דמילה לא שייכא באשה לא שייכא בב׳ כתובים ולא בשלשה כתובים ודו״ק:
ושואלים: ולדעת ר׳ יהודה שאמר: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, והוא אומר שתפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: משום דהואי [שהיו] מצה, שמחה, והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד, ולדעת הכל שלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says that two verses that come as one do teach a precedent, and who also says that donning phylacteries is a positive mitzva that is not time bound, what can be said? The Gemara answers: It is not derived from here that women are obligated in positive, time-bound mitzvot because the verses that mention matza, rejoicing, and assembly are three verses that come as one, and everyone agrees three verses that come as one do not teach a precedent.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אוְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְכוּ׳.: מְנָהָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֲמַר קְרָא: {במדבר ה׳:ו׳} אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם בהִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לָאִישׁ לְכָל עוֹנָשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה.

§ The mishna further teaches: And with regard to all prohibitions, whether or not they are time bound, both men and women are obligated to observe them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Yehuda says that Rav says, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states with regard to a guilt-offering: “When a man or woman shall commit any sin that a person commits” (Numbers 5:6). The verse equates a woman to a man with regard to all punishments in the Torah, as a woman is also required to bring an offering for atonement.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכל עונשין – ולאוין עונשין מלקות הן.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

א עוד שנינו במשנה: וכל מצות לא תעשה נשים חייבות בה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא. ושואלים: מנהני מילי [מניין הדברים הללו]? אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: אמר קרא [הכתוב] לענין קרבן אשם ״איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם״ (במדבר ה, ו)השוה הכתוב בפסוק זה אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, שהרי הוצרכה גם האשה להביא קרבן לכפרה.
§ The mishna further teaches: And with regard to all prohibitions, whether or not they are time bound, both men and women are obligated to observe them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Yehuda says that Rav says, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states with regard to a guilt-offering: “When a man or woman shall commit any sin that a person commits” (Numbers 5:6). The verse equates a woman to a man with regard to all punishments in the Torah, as a woman is also required to bring an offering for atonement.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דְּבֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר תְּנָא: אֲמַר קְרָא: {שמות כ״א:א׳} אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לָאִישׁ לְכָל דִּינִים שֶׁבַּתּוֹרָה. דְּבֵי חִזְקִיָּה תְּנָא: אֲמַר קְרָא: {שמות כ״א:כ״ט} וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לָאִישׁ לְכָל מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

The school of Rabbi Eliezer taught as follows. The verse states: “Now these are the ordinances which you shall set before them” (Exodus 21:1), stating “them” in the plural. This verse equates a woman to a man with regard to all judgments in the Torah, i.e., monetary cases and damages. The school of Ḥizkiyya taught: The verse states, with regard to the ransom one pays if his animal killed a person: “And killed a man or woman” (Exodus 21:29). Here too, the verse equates a woman to a man, with regard to all deaths in the Torah, i.e., the same halakha applies to an animal that kills either a man or a woman.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבי ר׳ אליעזר תנא כו׳ – לאו לפרושי מתני׳ מייתי לה אלא איידי דאייתינא עונשין מייתי נמי אגב מהיכא איתרבו לדיני ממון ומיתה למות על ידן ההורגן.
לכל מיתות – שיתחייב ההורגן עליהם מיתה וכן השור כופר.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה יש שפירשו בין לדון בין לידון ומאשר תשים דרשינן ליה דכתב סתמא בין לאנשים ובין לנשים דאלו לפניהם הא דרשינן ליה בסנהדרין לפניהם ולא לפני עכו״ם ולא לפני הדיוטות. והנכון דכולה שמעת מינה לפני כל ישראל אנשים ונשים ולא לפני עכו״ם וכ״ת רבי יוחנן היכי ממעט מינ׳ הדיוטות דהא כולהו נשים דישראל לא היו הדיוטות הא לא קשיא דקרא לא ממעט אלא עכו״ם והדיוטות לאו מהכא נפקא כדמוכח בפ״ק דסנהדרין ואשגרת לשון הוה וכדפרישנא בפרק בתרא דגיטין כנ״ל. והא דמרבינן הכא נשים לדון לא תיקשי לן הא דתנן כל הכשר להעיד כשר לדון ואשה אינה כשירה להעיד ואפ״ה כשירה לדון דמתניתן דהתם בזכרים מיירי באיש שכשר להעיד כשר לדון ולא ממעטינן מינה נשים דמקרא מלא דבר הכתוב והיא שפטה את ישראל.
תוספות ויש שפוסלין אותם לדון ומפרש שופטה את ישראל כלומר מנהגת ודברת.
הא דאמרינן משום כפרה חס רחמנא עליה – איכא דקשיא ליה אדרבא אי לאו מרבינן להא מקרא אינה בכלל עונשין ואינה צריכה כפרה ולא קשיא דהא דאי לא הוה אמינא דמעונשין ליכא למיפטרה לגמרי דהא איכא כמה מצות לא תעשה דרבייה רחמנא בהדיא וה״ה לכולהו והלכך רבייה הכא למהוי כאיש אלא לכפרה חס רחמנא עלה. ועד כאן לא עבדינן צריכותא אלא דמחדא לא אתיא אבל ודאי אתיא חדא מתרתי במה הצד דלא ראו זה כראי זה אלא דכיון דליכא למידרש אמרינן דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כדאמרינן בעלמא וכולהו שארא אתו מהני מביניא.
דבי [החכם בבית מדרשו] של ר׳ אליעזר תנא [שנה כך]: אמר קרא [הכתוב] ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ (שמות כא, א) בלשון רבים, ובפסוק הזה השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים, דיני ממונות ונזיקין, שבתורה. דבי [החכם בבית מדרשו] של חזקיה תנא [שנה]: אמר קרא [הכתוב] ״והמית איש או אשה״ (שם, כט), השוה הכתוב בפסוק זה אשה לאיש לכל מיתות שבתורה, לומר שההורג אותם דינו שווה.
The school of Rabbi Eliezer taught as follows. The verse states: “Now these are the ordinances which you shall set before them” (Exodus 21:1), stating “them” in the plural. This verse equates a woman to a man with regard to all judgments in the Torah, i.e., monetary cases and damages. The school of Ḥizkiyya taught: The verse states, with regard to the ransom one pays if his animal killed a person: “And killed a man or woman” (Exodus 21:29). Here too, the verse equates a woman to a man, with regard to all deaths in the Torah, i.e., the same halakha applies to an animal that kills either a man or a woman.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הַךְ קַמַּיְיתָּא, מִשּׁוּם כַּפָּרָה חָס רַחֲמָנָא עֲלַהּ, אֲבָל דִּינִין, אֵימָא אִישׁ דְּבַר מַשָּׂא וּמַתָּן אִין, אִשָּׁה לָא;

The Gemara comments: And it is necessary to state all three of these verses. As, if the Torah had taught us only this first case, with regard to a woman’s obligation to sacrifice guilt-offerings, I would say that the Merciful One has pity on her due to atonement, i.e., God gave her the possibility to atone for her sin through an offering. But with regard to monetary judgments, I would say that with regard to a man, who generally conducts business negotiations, yes, these halakhot apply to him, but in the case of a woman, who generally does not conduct business negotiations, no, the halakhot of monetary judgments do not apply to her.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הך קמייתא – דמישתעי בקרבן שבועת הפקדון דגזל הגר בפ׳ נשא.
משום כפרה חס רחמנא עליה – וא״ת כ״ש דאם לא נכתבה חס עליה טפי דאין עליה לא עונש ולא חטא וי״ל דמכל מקום איצטריך כפרה היכא דכתיב בה עונש לנשים בהדיא כגון גבי עריות.
ומעירים: וצריכא [וצריך] שייאמרו שלושה כתובים הללו; דאי אשמעינן הך קמייתא [שאילו היה משמיע לנו רק את זו הראשונה] לענין חיוב האשה בקרבנות, הייתי אומר כי משום כפרה חס רחמנא עלה [חסה התורה עליה] ונתנה לה אפשרות להתכפר על ידי קרבן, אבל בדינין של ממונות אימא [אמור]: איש דבר הוא בן] משא ומתןאין [כן] שייכים בו דינים אלה, אבל אשהלא.
The Gemara comments: And it is necessary to state all three of these verses. As, if the Torah had taught us only this first case, with regard to a woman’s obligation to sacrifice guilt-offerings, I would say that the Merciful One has pity on her due to atonement, i.e., God gave her the possibility to atone for her sin through an offering. But with regard to monetary judgments, I would say that with regard to a man, who generally conducts business negotiations, yes, these halakhot apply to him, but in the case of a woman, who generally does not conduct business negotiations, no, the halakhot of monetary judgments do not apply to her.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִי אַשְׁמוּעִינַן הָא, מִשּׁוּם דְּחַיּוּתַהּ הִיא, אֲבָל כּוֹפֶר, אֵימָא

And similarly if the Torah had taught us only this case of monetary judgments, I would say that these judgments apply to a woman, because there are circumstances where engaging in business is her livelihood. But with regard to the ransom that is paid when one’s animal killed someone, I would say:
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דחיותה היא – דאי ליתא בכלל דינין אין לה חיים הכל גוזלין אותה והיא גוזלת את אחרים והכל בדילין הימנה.
אבל כופר – והמית איש או אשה דמשתעי גבי כופר דשור המועד שהרג את האדם.
וכן אי אשמועינן הא [ואם היה משמיע לנו דבר זה] רק בדינים, הייתי אומר שאשה שייכת בדינים הללו משום דחיותה היא [שחייה הוא], שלצורך משא ומתן ופרנסה צריכה גם היא להיות כלולה בדיני ממונות, אבל כופר שמשלמים עבור מי שבהמתו הרגה את הנפש אימא [אמור]:
And similarly if the Torah had taught us only this case of monetary judgments, I would say that these judgments apply to a woman, because there are circumstances where engaging in business is her livelihood. But with regard to the ransom that is paid when one’s animal killed someone, I would say:
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין לה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה קידושין לה., ר׳ חננאל קידושין לה. – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), רש"י קידושין לה., תוספות קידושין לה., תוספות רי"ד קידושין לה., בית הבחירה למאירי קידושין לה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א קידושין לה., מהרש"ל חכמת שלמה קידושין לה., מהרש"א חידושי הלכות קידושין לה., פני יהושע קידושין לה., פירוש הרב שטיינזלץ קידושין לה., אסופת מאמרים קידושין לה.

Kiddushin 35a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 35a, R. Chananel Kiddushin 35a, Rashi Kiddushin 35a, Tosafot Kiddushin 35a, Tosefot Rid Kiddushin 35a, Meiri Kiddushin 35a, Ritva Kiddushin 35a, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 35a, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 35a, Penei Yehoshua Kiddushin 35a, Steinsaltz Commentary Kiddushin 35a, Collected Articles Kiddushin 35a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144