×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חָשׁוּד עַל הַמַּעֲשֵׂר וּמַאן חֲכָמִים ר׳רַבִּי יְהוּדָה וְחַד אָמַר הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעֲשֵׂר חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית וּמַאן חֲכָמִים ר׳רַבִּי מֵאִיר.
is suspect with regard to tithe. And who are the Sages referred to here as the Rabbis? It is Rabbi Yehuda, as in his locale they treated the prohibition of produce of the Sabbatical Year stringently. And the other one says: One who is suspect with regard to tithe is suspect with regard to produce of the Sabbatical Year. And who are the Sages referred to here as the Rabbis? It is Rabbi Meir.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
חשוד על המעשר חשוד על השביעית – וכ״ש חשוד אשביעית חשוד אמעשר.
ומאן חכמים ר׳ מאיר – דאמר לקמן חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה.
גמרא אשכחוה דקא טעין טהרות כו׳ כצ״ל ובגמרא מוגה מצאתי דקא נטר טהרות כו׳ וק״ל:
שם רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר״מ כו׳ כצ״ל:
חשוד גם על המעשר, ומאן [ומי הם] חכמים אלה? ר׳ יהודה, ששביעית במקומו חמורה יותר, והחשוד על החמור — חשוד על הקל. וחד [ואחד מהם] אמר: החשוד על המעשרחשוד על השביעית, ומאן [ומי הם] חכמים אלו? ר׳ מאיר, הסבור שחשוד לדבר אחד — חשוד לכל התורה כולה. והיכן נאמרו דברי ר׳ מאיר?
is suspect with regard to tithe. And who are the Sages referred to here as the Rabbis? It is Rabbi Yehuda, as in his locale they treated the prohibition of produce of the Sabbatical Year stringently. And the other one says: One who is suspect with regard to tithe is suspect with regard to produce of the Sabbatical Year. And who are the Sages referred to here as the Rabbis? It is Rabbi Meir.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דְּתַנְיָא עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵירוּת וְנֶחְשַׁד לְדָבָר אֶחָד נֶחְשַׁד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נֶחְשָׁד אֶלָּא לְאוֹתוֹ דָּבָר בִּלְבַד.

As it is taught in a baraita (Tosefta, Demai 2:4): With regard to an am ha’aretz, i.e., one who is unreliable with regard to ritual impurity and tithes, who accepts upon himself the commitment to observe the matters associated with ḥaver status, i.e., that he will be stringent in all matters observed by ḥaverim, including teruma, tithes, and ḥalla, and also undertake to eat only food that is ritually pure, and the Sages accepted him as trustworthy but subsequently he was suspected with regard to one matter in which others saw him act improperly, he is suspected with regard to the entire Torah. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He is suspected only with regard to that particular matter.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכמים אומרים אינו נחשד אלא על אותו דבר בלבד – לר׳ אילעאי דלעיל דחשוד על הטהרות חשוד על השביעית אלא היכא שראינוהו נוהג בצינעא הא דקאמר הכא אינו נאסר אלא לאותו דבר לאו דוקא אלא לאותו דבר וכיוצא בו ולא אתא אלא לאפוקי בכל התורה כולה.
דתניא [ששנויה ברייתא]: עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות, כלומר, קיבל על עצמו לנהוג בזהירות בכל הדברים שהחברים, המקפידים בענייני טומאה וטהרה, ובהפרשת תרומות ומעשרות, נזהרים בהם, וקיבלוהו חכמים להיות נאמן על כך, ואולם לאחר מכן נחשד לדבר אחד, שראו שהוא עובר עליו — נחשד מאז לכל התורה כולה, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד, ולא על דברים אחרים.
As it is taught in a baraita (Tosefta, Demai 2:4): With regard to an am ha’aretz, i.e., one who is unreliable with regard to ritual impurity and tithes, who accepts upon himself the commitment to observe the matters associated with ḥaver status, i.e., that he will be stringent in all matters observed by ḥaverim, including teruma, tithes, and ḥalla, and also undertake to eat only food that is ritually pure, and the Sages accepted him as trustworthy but subsequently he was suspected with regard to one matter in which others saw him act improperly, he is suspected with regard to the entire Torah. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He is suspected only with regard to that particular matter.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הַגֵּר שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה אפי׳אֲפִילּוּ נֶחְשַׁד לְדָבָר אֶחָד הָוֵי חָשׁוּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ בוַהֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד1 נָפְקָא מִינַּהּ דְּאִי קַדֵּישׁ קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין.

It is also taught in a baraita (Tosefta, Demai 2:4): With regard to a convert who accepted upon himself upon his conversion matters of Torah, i.e., all of the mitzvot, even if he is suspect with regard to one matter alone, he is suspect with regard to the entire Torah, and he is considered like a Jewish transgressor [meshummad], who habitually transgresses the mitzvot. The Gemara explains that the practical difference resulting from the fact that he is considered like a Jewish transgressor is that if he betroths a woman, his betrothal is a valid betrothal, and they are married. Although he is suspect with regard to the entire Torah, he does not return to his prior gentile status.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דיורא בת דיורתא – גר בת גיורת:
קדושיו קדושין – ובעיא גט:
הרי הוא כישראל מומר – ולא אמרינן דליהוי עובד כוכבים גמור כאילו לא נתגייר.
דאי קדיש – אשה לאחר שהמיר דתו קידושיו קידושין.
ועוד שנינו בברייתא: הגר שקיבל עליו דברי תורה בזמן שנתגייר, אפילו נחשד לאחר מכן לדבר אחד מדברי תורה — הוי [הריהו] חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל משומד (שהמיר דתו, שעובר באופן קבוע על דברי תורה). ומסבירים: מה שאמרנו שהריהו כישראל משומד, הרי נפקא מינה [יוצא מזה] להלכה, דאי קדיש [שאם אותו גר מקדש אשה] מישראל — קידושיו קידושין, כלומר, קידושיו תופסים, ואשת איש היא. ואין אנו אומרים כי מכיון שהוא חשוד לכל התורה כולה — כאילו לא נתגייר, ואין הקידושין חלים.
It is also taught in a baraita (Tosefta, Demai 2:4): With regard to a convert who accepted upon himself upon his conversion matters of Torah, i.e., all of the mitzvot, even if he is suspect with regard to one matter alone, he is suspect with regard to the entire Torah, and he is considered like a Jewish transgressor [meshummad], who habitually transgresses the mitzvot. The Gemara explains that the practical difference resulting from the fact that he is considered like a Jewish transgressor is that if he betroths a woman, his betrothal is a valid betrothal, and they are married. Although he is suspect with regard to the entire Torah, he does not return to his prior gentile status.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵירוּת גחוּץ מִדָּבָר אֶחָד אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ גּוֹי1 שֶׁבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי תוֹרָה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ דִּקְדּוּק אֶחָד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

The Sages taught in a baraita: In the case of one who comes to accept upon himself the commitment to observe the matters associated with ḥaver status except for one matter, which he does not wish to observe, he is not accepted, and he is not trustworthy even with regard to those matters that he does wish to accept upon himself. Likewise, in the case of a gentile who comes to convert and takes upon himself to accept the words of Torah except for one matter, he is not accepted as a convert. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if he refuses to accept one detail of rabbinic law, he is not accepted.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו – דאמרינן הואיל ואין יכול לעמוד באותו דבר [ודאי לא יעמוד נמי באחרים]:
אפילו דקדוק אחד – אגר שבא לקבל עליו כל דברי תורה קאי ברייתא (ודאי לא יעמוד נמי באחרים):
דברי חבירות – מפרש בתוספתא במסכת דמאי שלא יתן תרומה ומעשר לעם הארץ ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ ושיאכל חולין בטהרה ושיעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח.
דקדוקי סופרים – חומרא דרבנן.
בפירש״י בד״ה דברי חבירות כו׳ ואת שהוא לוקח הס״ד ובד״ה לטהרות לחומר כו׳ טהורה הס״ד ואח״כ מ״ה מקבלים דאינו משייר כו׳ חולין בטהרה הס״ד ואח״כ מ״ה אף לטהרות לא קבל כו׳ כ״ש בשאר הס״ד ואח״כ מ״ה עד כמה כו׳ ובד״ה נשנית כו׳ צריך לקבל הס״ד ובד״ה שדרו כו׳ זוג דרבנן הס״ד ובד״ה בחזקתה כו׳ לשום תכלת הס״ד כצ״ל:
תוס׳ בד״ה וחכ״א כו׳ לרבי אילעאי דלעיל כו׳ ולא אתא [אלא] כו׳ ובד״ה אביו כו׳ תלמידים שלנו על כו׳ שעשה בנו עכ״ל כצ״ל:
א ועוד בעניינים אלו, תנו רבנן [שנו חכמים]: הבא לפני חכמים לקבל על עצמו דברי חבירות, חוץ מדבר אחד שאינו רוצה לקבל על עצמו — אין מקבלין אותו, ואין סומכים עליו גם על שאר דברים. וכן גוי שבא להתגייר על מנת לקבל עליו כל דברי תורה, חוץ מדבר אחדאין מקבלין אותו. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אפילו לא רצה לקבל עליו דקדוק אחד מדברי סופרים, גם אז אין מקבלים אותו.
The Sages taught in a baraita: In the case of one who comes to accept upon himself the commitment to observe the matters associated with ḥaver status except for one matter, which he does not wish to observe, he is not accepted, and he is not trustworthy even with regard to those matters that he does wish to accept upon himself. Likewise, in the case of a gentile who comes to convert and takes upon himself to accept the words of Torah except for one matter, he is not accepted as a convert. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if he refuses to accept one detail of rabbinic law, he is not accepted.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכֵן דבֶּן לֵוִי שֶׁבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי לְוִיָּה וְכֹהֵן שֶׁבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי כְהוּנָּה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ז׳:ל״ג} הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְגוֹ׳ הָעֲבוֹדָה הַמְּסוּרָה לִבְנֵי אַהֲרֹן הכׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה.

The baraita continues: And similarly, in the case of a Levite who comes to accept the matters of a Levite, or a priest who comes to accept the matters of priesthood, except for one matter, he is not accepted. As it is stated: “He among the sons of Aaron, that sacrifices the blood of the peace offerings, and the fat, shall have the right thigh for a portion” (Leviticus 7:33). This means that with regard to the Temple service, which is handed over to the sons of Aaron, any priest who does not admit to it in its entirety has no share in the priesthood.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זק
זקא(קידושין כז.) ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסין שיש להן אחריות לישבע עליהן (בכורות ל:) כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו. (יבמות יז) אלמא קא סבר אין זיקה (מנחות כז) ד׳ מינים שבלולב שנים מהן עושין פירות ושני מהן אין עושין פירות העושין פירות יהו זקוקין לשאינן עושין פירות פי׳ ענין קשירה מל׳ אם אסורים בזיקים ומלכיהם נהוגים תרגום ומלכיהון זקוקין:
א. [פעראייניגען מיטציהען.]
דברי לויה – לשורר ולשרת ולהיות שוער.
מבני אהרן – משמע שיהא נוהג כל דין בני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה.
וכן בן לוי שבא ומוכן לקבל דברי לויה, כלומר, לעבוד את עבודת הלויים שבמקדש חוץ מדבר אחד, וכהן שבא ומוכן לקבל דברי כהונה, חוץ מדבר אחד, שלא רצה לקבל על עצמו — אין מקבלין אותו כלל. ואף אין אותו כהן נוטל חלקו במתנות הכהונה, שנאמר: ״המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן, לו תהיה שוק הימין למנה״ (ויקרא ז, לג). כלומר, העבודה המסורה לבני אהרן, להקריב את הדם ואת החלב וכו׳, כל כהן שאינו מודה בה ומקבל אותה על עצמו — אין לו חלק בכהונה.
The baraita continues: And similarly, in the case of a Levite who comes to accept the matters of a Levite, or a priest who comes to accept the matters of priesthood, except for one matter, he is not accepted. As it is stated: “He among the sons of Aaron, that sacrifices the blood of the peace offerings, and the fat, shall have the right thigh for a portion” (Leviticus 7:33). This means that with regard to the Temple service, which is handed over to the sons of Aaron, any priest who does not admit to it in its entirety has no share in the priesthood.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן והַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵירוּת אִם רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִינְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ וְהוּא לָמֵד כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ.:

The Gemara continues on a similar topic. The Sages taught in a baraita: In the case of one who comes to accept upon himself a commitment to observe the matters associated with ḥaver status, if we have seen that he practices such matters in private, within his home, he is accepted, and afterward he is taught the precise details of being a ḥaver. But if we have not seen him act as a ḥaver in his home, he is taught first and afterward accepted. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Whether in this case or that case, he is first accepted, and he then continues to learn in the usual manner, i.e., as a ḥaver he learns from others how to behave.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם ראינוהו שנוהג בצנעא בתוך ביתו קודם לכך מקבלין אותו מיד ואח״כ מלמדין אותו:
שנוהג בצינעה – קודם שקיבל בפנינו היה נוהג עליו דין חבירות שאין לחושדו ולומר לפנים הוא עושה.
מקבלין אותו – שנחזיקנו כחבר וכנאמן לכל דבריו.
ב ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: עם הארץ הבא לקבל דברי חבירות, ולהיחשב כחבר, אם ראינוהו קודם לכן שנוהג זהירות בטהרה ובהפרשת תרומות ומעשרות, בצינעה בתוך ביתו, ולא רק למראית עין — מקבלין אותו כחבר, ואחר כך מלמדין אותו כיצד לנהוג בדיוק. ואם לאו [לא], שלא ראינוהו נוהג כן מתחילה — קודם מלמדין אותו מה יעשה, ואחר כך מקבלין אותו. ר׳ שמעון בן יוחי אומר: בין כך ובין כך, גם אם לא ראינוהו נוהג כן מתחילה — מקבלין אותו, והוא למד כדרכו והולך, כלומר, בתוך שהוא עושה את הדברים, הוא לומד מאחרים כיצד לנהוג.
The Gemara continues on a similar topic. The Sages taught in a baraita: In the case of one who comes to accept upon himself a commitment to observe the matters associated with ḥaver status, if we have seen that he practices such matters in private, within his home, he is accepted, and afterward he is taught the precise details of being a ḥaver. But if we have not seen him act as a ḥaver in his home, he is taught first and afterward accepted. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Whether in this case or that case, he is first accepted, and he then continues to learn in the usual manner, i.e., as a ḥaver he learns from others how to behave.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) זת״רתָּנוּ רַבָּנַן מְקַבְּלִין לִכְנָפַיִם ואח״כוְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין לִטְהָרוֹת וְאִם אָמַר אֵינִי מְקַבֵּל אֶלָּא לִכְנָפַיִם מְקַבְּלִין אוֹתוֹ קִיבֵּל לַטְּהָרוֹת וְלֹא קִיבֵּל לַכְּנָפַיִם אַף לַטְּהָרוֹת לֹא קִיבֵּל.:

The Sages taught in a baraita: An am ha’aretz who wishes to become a ḥaver is accepted first with regard to hands, i.e., he is presumed to be stringent concerning the ritual purity of his hands by making sure to wash his hands before handling pure items, and afterward he is accepted as trustworthy for purity in general. And if he says: I wish to accept purity only with regard to hands, he is accepted for this. If he wishes to accept upon himself the stringencies of a ḥaver with regard to ritual purity but he does not accept upon himself the stringencies with regard to hands, i.e., to wash his hands, which is a simple act, he is not accepted even for purity in general.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקבלין לכנפים לנטילת ידים אם קיבל עליו להזהר שלא לאכול בלא נטילת ידים ובכל דבר שצריך לנטילת ידים:
אח״כ מקבלין אותו לטהרות – ליכל חולין בטהרה:
אף לטהרות לא קיבל – כלומר שאין סומכין עליו אף לכמה שקיבל דאמרינן מדלא יכול לעמוד במה שצריך נטילת ידים כ״ש בשאר טהרות:
לכנפים – שיטול ידיו קודם אכילה וקודם שיגע באוכלין דתרומה דידים שניות הן.
לטהרות – לחומר שאר טהרות ונחזיק טהרותיו כטהרות גמורות לאכול תרומתו כתרומה טהורה.
מקבלין אותו – דאינו משייר דבר שלם שהרי מקבל עליו נטילת ידים וזהו עיקר אכילת חולין בטהרה.
אף לטהרות לא קבל – דכיון דבדין נטילת ידים שדבר קל הוא לעשות אינו יכול לעמוד כל שכן בשאר.
ג ועוד בענין זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מקבלין עם הארץ תחילה כנאמן לכנפים, כלומר, לטהרת הידיים, לסמוך על כך שהוא נוטל ידיו, ואם נגע בטהרות — אין חוששים שנפסלו, ואחר כך מקבלין אותו כנאמן לענייני טהרות בכלל. ואם אמר: איני מקבל אלא לכנפיםמקבלין אותו לענין זה בלבד. אבל אם קיבל על עצמו להקפיד בטהרות ולא קיבל לכנפים, שלא קיבל על עצמו ליטול ידיו, שדבר קל הוא — אף לטהרות לא קיבל, ואין סומכים עליו.
The Sages taught in a baraita: An am ha’aretz who wishes to become a ḥaver is accepted first with regard to hands, i.e., he is presumed to be stringent concerning the ritual purity of his hands by making sure to wash his hands before handling pure items, and afterward he is accepted as trustworthy for purity in general. And if he says: I wish to accept purity only with regard to hands, he is accepted for this. If he wishes to accept upon himself the stringencies of a ḥaver with regard to ritual purity but he does not accept upon himself the stringencies with regard to hands, i.e., to wash his hands, which is a simple act, he is not accepted even for purity in general.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן עַד כַּמָּה מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לְמַשְׁקִין שְׁלֹשִׁים יוֹם לִכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ.

The Sages taught in a baraita: Until when is he accepted, i.e., how much time must elapse before he is considered trustworthy as a ḥaver? Beit Shammai say: With regard to liquids, thirty days. With regard to impurity of clothing, about which ḥaverim would be careful as well, twelve months. And Beit Hillel say: Both with regard to this, liquids, and that, clothing, he must maintain the practice for twelve months before he is fully accepted as a ḥaver.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד כמה מקבלין אותו – כלומר כמה חזינן ליה דאיזדהר בטהרה דמקבלין ליה בנאמן על הטהרות:
למשקין – לטהרת משקין ל׳ יום:
לכסות לטהרת בגדים כדאמרינן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים כו׳:
ערך דבב
דבבא(יבמות צז. סנהדרין צ: בכורות ל: ובשקלים ירושלמי בסוף גמ׳ דפרק מצטרפין שקלים) אגורה באהלך עולמים וכו׳ עד דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. ס״א דובבות מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק דאף על גב דשתי ניה טעמי׳ בפומי׳. גידול אומר האומר דבר בשם אומרו יראה כאלו בעל שמועה עומד לנגדו כדכתיב אך בצלם יתהלך איש חזינהו נשיפוותיה דקא דבבן:
א. [פליעסען לאנגזאם שלייכען.]
עד כמה מקבל אותו – דברי חבירות שנקבלנו לאלתר ונחזיקנו בחבר.
למשקין שלשים יום – שאם קיבל עליו דברי חבירות עד שלשים יום מהמנינן ליה מכאן ואילך בטהרות משקין שטומאתן קלה דטומאת משקין מדרבנן בפ׳ קמא דפסחים (דף טז:).
לכסות – להחזיק כסותו כחבר דאמר במסכת חגיגה (דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים.
שנים עשר חודש – אם קיבל עליו דברי חבירות לשנים עשר חדש.
ד תנו רבנן [שנו חכמים]: עד כמה מקבלין אותו? כמה זמן יעבור עד שיתקבל כחבר גמור, ונסמוך עליו בענייני טהרה? בית שמאי אומרים: לענין טהרת משקיןשלשים יום, לטהרת כסות (הבגד), שהיו החברים מקפידים על טהרת כסותם — שנים עשר חודש. ובית הלל אומרים: אחד זה ואחד זהלשנים עשר חודש.
The Sages taught in a baraita: Until when is he accepted, i.e., how much time must elapse before he is considered trustworthy as a ḥaver? Beit Shammai say: With regard to liquids, thirty days. With regard to impurity of clothing, about which ḥaverim would be careful as well, twelve months. And Beit Hillel say: Both with regard to this, liquids, and that, clothing, he must maintain the practice for twelve months before he is fully accepted as a ḥaver.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִם כֵּן הָוֵה לֵיהּ מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל אֶלָּא חבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה לִשְׁלשִׁים.:

The Gemara raises a difficulty: If so, this is one of the rare cases of the leniencies of Beit Shammai and of the stringencies of Beit Hillel, and yet it is not included in tractate Eiduyot, which lists all of the cases where Beit Shammai are more lenient than Beit Hillel. Rather, the text of the baraita must be emended so that it reads: Beit Hillel say: Both with regard to this, liquids and that, clothing, he must maintain the practice for thirty days before he is fully accepted as a ḥaver.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוה ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל – וליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל במסכת עדיות (פ״ה מ״א) דאמרינן ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הילל ואם איתא ליתני הא. ל״א עד כמה מקבלין אותו דאמרן לעיל אם נהג מתחלה בצינעא בתוך ביתו מקבלין אותו מיד ועד כמה ינהג מתחלה שנקבלנו מיד.
על נוסח הברייתא שואלים: אם כן, הוה ליה [הרי זה] אחד מהדברים שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, שבית שמאי מקילים בהם ובית הלל מחמירים, והרי לא שנינו כן ברשימה שבמסכת עדיות! אלא, כך צריך לשנות: בית הלל אומרים: אחד זה ואחד זה לשלשים יום.
The Gemara raises a difficulty: If so, this is one of the rare cases of the leniencies of Beit Shammai and of the stringencies of Beit Hillel, and yet it is not included in tractate Eiduyot, which lists all of the cases where Beit Shammai are more lenient than Beit Hillel. Rather, the text of the baraita must be emended so that it reads: Beit Hillel say: Both with regard to this, liquids and that, clothing, he must maintain the practice for thirty days before he is fully accepted as a ḥaver.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) (סִימָן חב״ר תלמי״ד תכל״ת מכ״ס חז״ר גבא״י בעצמ״ו).

§ The Gemara provides a mnemonic to remember the topics from here until the end of the chapter: Ḥaver; student; sky-blue dye [tekhelet]; tax; return; tax collector; by himself.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה (סימן להלכות הבאות: חבר, תלמיד, תכלת, מכס, חצר, גבאי, בעצמו).
§ The Gemara provides a mnemonic to remember the topics from here until the end of the chapter: Ḥaver; student; sky-blue dye [tekhelet]; tax; return; tax collector; by himself.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנוּ רַבָּנַן טהַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵירוּת צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵירִים וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵירִים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ צְרִיכִין לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵירִים לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה חָבֵר שֶׁקִּיבֵּל לְבֶן חָבֵר שֶׁקִּיבֵּל.:

The Sages taught in a baraita: One who comes to accept upon himself a commitment to observe the matters associated with ḥaver status must accept it in the presence of three ḥaverim. But his children and the members of his household are not required to accept the status of ḥaver separately in the presence of three ḥaverim. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even his children and the members of his household must accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim, because a ḥaver, who accepted it himself in the presence of three others, is not comparable to the son of a ḥaver, who accepted that status only due to his father but did not accept it himself explicitly, and their accepting the status not in the presence of three people is insufficient.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפי שאינו דומה חבר שקיבל1 ט״א אינו דומה חבר שקיבל וכן שקיבל הכי משמע כיון דאמרת דחבר עצמו צריך לקבל בפני ג׳ כ״ש בן חבר שצריך לקבל בפני ג׳ מש״ה הת״ק קאי דאמרינן בניו ובני ביתו אינו צריך לקבל אע״ג דאיהו גופיה צריך לקבל בפני ג׳ אינו דומה חבר בן עם הארץ לבן חבר. דחבר בן עם הארץ לא למד בבית אביו וצריך לו לקבל בפני ג׳ אבל בן חבר דסריך בטהרות שנוהג בבית אביו אין צריך לקבל בפני ג׳:
1. נראה דצ״ל חבר שקיבל לבן חבר שקיבל הכי משמע וכו׳ שצריך לקבל בפני ג׳. ט״א אינו דומה וכו׳ את״ק קאי דמשו״ה אמר בניו ובני ביתו וכו׳.
לפי שאינו דומה חבר שקיבל – הוא עצמו לבן חבר מחמת קבלת אביו שאין לו שום קבלה אלא סרך אביו דודאי אביו מיזדהר טפי. ל״א האי לפי שאינו דומה תנא קמא קאמר ליה מה טעם בניו ובני ביתו אין צריכין לקבל לפי שאינו דומה חבר שקיבל לבן חבר שקיבל אביו דבן חבר לא חשיד. ובתוספתא גרסינן שאין דומה חבר שקלקל לבן חבר שקלקל במסכת דמאי.
תנו רבנן [שנו חכמים]: הבא לקבל על עצמו דברי חבירות צריך לקבל אותם בפני שלשה חבירים. ובניו ובני ביתו אינן צריכין לקבל על עצמם חבירות בנפרד בפני שלשה חבירים, אלא די במה שהוא עצמו קיבל בפניהם, ובני ביתו נגררים אחריו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בניו ובני ביתו צריכין לקבל בפני שלשה חבירים, לפי שאינו דומה חבר שקיבל על עצמו במפורש ומרצונו, לבן חבר שקיבל מחמת אביו, ואין לסמוך על כך.
The Sages taught in a baraita: One who comes to accept upon himself a commitment to observe the matters associated with ḥaver status must accept it in the presence of three ḥaverim. But his children and the members of his household are not required to accept the status of ḥaver separately in the presence of three ḥaverim. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even his children and the members of his household must accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim, because a ḥaver, who accepted it himself in the presence of three others, is not comparable to the son of a ḥaver, who accepted that status only due to his father but did not accept it himself explicitly, and their accepting the status not in the presence of three people is insufficient.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תָּנוּ רַבָּנַן יהַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵירוּת צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי ג׳שְׁלֹשָׁה חֲבֵירִים וַאֲפִילּוּ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵירִים כזָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵירִים שֶׁכְּבָר קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁב אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף תַּלְמִיד חָכָם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵירִים וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲחֵרִים מְקַבְּלִין לְפָנָיו.

The Sages taught in a baraita: One who comes to accept upon himself a commitment to observe the matters associated with ḥaver status must accept it in the presence of three ḥaverim, and even a Torah scholar who wishes to become a ḥaver must accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim. But an elder who sits and studies Torah in a yeshiva is not required to accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim, as he already accepted it upon himself from the moment he sat and dedicated himself to study Torah in yeshiva. Abba Shaul says: Even a Torah scholar is not required to accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim; and not only does he have the status of ḥaver without an explicit declaration in the presence of three ḥaverim, but others can accept that they wish to become a ḥaver in his presence.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] עוד: הבא לקבל דברי חבירותצריך לקבל אותם בפני שלשה חבירים, ואפילו תלמיד חכם הבא לקבל דברי חבירות — צריך לקבל בפני שלשה חבירים. זקן, שנסמך כחכם, ויושב בישיבה ודן עם החכמים — אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים, שאנו אומרים: כבר קיבל עליו דברי חבירות משעה שישב בישיבה. אבא שאול אומר: אף תלמיד חכם אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים. ולא עוד אלא שאחרים מקבלין דברי חבירות לפניו, אף על פי שהוא לא קיבלם על עצמו בפני שלושה.
The Sages taught in a baraita: One who comes to accept upon himself a commitment to observe the matters associated with ḥaver status must accept it in the presence of three ḥaverim, and even a Torah scholar who wishes to become a ḥaver must accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim. But an elder who sits and studies Torah in a yeshiva is not required to accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim, as he already accepted it upon himself from the moment he sat and dedicated himself to study Torah in yeshiva. Abba Shaul says: Even a Torah scholar is not required to accept the status of ḥaver in the presence of three ḥaverim; and not only does he have the status of ḥaver without an explicit declaration in the presence of three ḥaverim, but others can accept that they wish to become a ḥaver in his presence.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּימֵי בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ רַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי אִיסְתַּפַּק לְהוּ מִילְּתָא בִּטְהָרוֹת שַׁדַּרוּ רַבָּנַן לְגַבֵּי בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אֵזִילוּ אֱמַרוּ לֵיהּ לְעַיֵּין בַּהּ אַשְׁכְּחוּהּ דְּקָא טָעֵין טְהָרוֹת אוֹתֵיב רַבָּנַן מִדִּידֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ וְקָאֵי אִיהוּ לְעַיּוֹנֵי בַּהּ.

Rabbi Yoḥanan says: This mishna, i.e., the ruling that a Torah scholar must declare his intent to become a ḥaver in the presence of three ḥaverim, was taught in the days of the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus. At that time, Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei were uncertain about a certain matter of ritual purity. The Sages sent a delegation of their students to the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus and told them to go and tell him to examine this matter. The students found him while he was carrying items that were ritually pure. The son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus seated Sages from his own yeshiva next to the students who came to ask the question, because he did not trust these students to keep his items pure. And he stood and examined the matter.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בימי בנו של ר׳ חנינא נשנית משנה זו – דת״ח צריך לקבל בפני ג׳ דאיהו הוה חשיד אפי׳ ת״ח בטהרותיו אא״כ קבלו בפני ג׳:
אותיב רבנן מדידיה – מתלמידיו לשמור טהרותיו עד שהלך לעיין בדבר:
נשנית משנה זו – דאפי׳ תלמיד חכם צריך לקבל.
בטהרות – בסדר טהרות לא גרסי׳. בטהרות עצמן אירע להן מעשה ונסתפקה הלכה.
שדרו רבנן – שדרו זוג דרבנן.
אותיב רבנן מדידיה – מתלמידיו שקיבלו עליהן דברי חבירות אותיב בהדי הנך שלוחים וקאי איהו לעיוני בשאילתם.
אמר ר׳ יוחנן: בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נשנית משנה זו, שתלמיד חכם צריך לקבל בפני שלושה חברים, כדי שיסמכו עליו כחבר. שכן מסופר, ר׳ יהודה ור׳ יוסי איסתפק להו מילתא [נסתפק להם דבר] בהלכות טהרות, שדרו רבנן לגבי [שלחו חכמים, מתלמידיהם, אצל] בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס, וכך אמרו להם: אזילו אמרו ליה [לכו ואמרו לו]: לעיין [שיעיין] בה אדוני, בבעיה זו. אשכחוה דקא טעין [מצאו אותו, אותם חכמים, שהוא טוען, נושא] טהרות. ומתוך שחשש שיטמאום אותיב רבנן מדידיה לגבייהו [הושיב חכמים משלו, מתלמידיו, לידם] ליד התלמידים שבאו לשאול, כדי להשגיח עליהם שלא יגעו בטהרות, וקאי איהו לעיוני בה [ועמד הוא לעיין בה] בבעיה זו.
Rabbi Yoḥanan says: This mishna, i.e., the ruling that a Torah scholar must declare his intent to become a ḥaver in the presence of three ḥaverim, was taught in the days of the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus. At that time, Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei were uncertain about a certain matter of ritual purity. The Sages sent a delegation of their students to the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus and told them to go and tell him to examine this matter. The students found him while he was carrying items that were ritually pure. The son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus seated Sages from his own yeshiva next to the students who came to ask the question, because he did not trust these students to keep his items pure. And he stood and examined the matter.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲתוֹ אָמְרִי לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי אֲמַר לְהוּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אָבִיו שֶׁל זֶה בִּיזָּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אַף הוּא מְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

The students returned and came and told Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei that the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus had treated them as though they had the status of amei ha’aretz. Rabbi Yehuda said to them in anger: This one’s father, i.e., Rabbi Ḥanina ben Antigonus, degraded Torah scholars by not trusting them with matters of ritual purity. And he too, the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, degrades Torah scholars.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו ליה – לר׳ יהודה היאך נהג בהם שלא רצה להאמין להם טהרותיו. א״ל ר׳ יוסי לר׳ יהודה כבוד זקן יהא מונח במקומו כלומר אל תחשדיה במבזה ת״ח:
אבא של זה כו׳ – אגב ריתחיה קאמר ולא היא.
אביו של זה ביזה תלמידים שלנו – על הטהרות כמו שעשה בנו.
אתו אמרי ליה [באו התלמידים ואמרו לו] לר׳ יהודה ור׳ יוסי שכך נהג בהם, כבעמי הארץ. אמר להו [להם] ר׳ יהודה: אביו של זה כלומר, ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו, ביזה תלמידי חכמים, שכך היה נוהג שלא לסמוך עליהם בעניינים אלה, אף הוא מבזה תלמידי חכמים!
The students returned and came and told Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei that the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus had treated them as though they had the status of amei ha’aretz. Rabbi Yehuda said to them in anger: This one’s father, i.e., Rabbi Ḥanina ben Antigonus, degraded Torah scholars by not trusting them with matters of ritual purity. And he too, the son of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, degrades Torah scholars.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי כְּבוֹד זָקֵן יְהֵא מוּנָּח בִּמְקוֹמוֹ לאֶלָּא מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִילְסוּל בְּעַצְמָן שֶׁאֵין מוֹסְרִין אֶת הַטְּהָרוֹת לְכׇל אָדָם.:

Rabbi Yosei said to him: Let the honor of the elder, i.e., both the father and son, be left in its place. He did not act in this manner to degrade Torah scholars. Rather, from the day the Temple was destroyed, the priests were accustomed to act with a higher standard for themselves, and they decided that they will not pass ritually pure items to any other person. Therefore, the son of Rabbi Ḥanina, as a priest, acted appropriately.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מיום שחרב בהמ״ק נהגו חכמים סילסול חומרא:
ערך סלסל
סלסלא(קידושין מח) נהגו הכהנים סלסול בעצמן להיות עושין כר״א (בכורות ל:) ישראל חייבין בבכור נהגו הכהנים סילסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם. ענין שררות:
א. [ערהעבונג.]
כבוד זקן – האב והבן.
סילסול – מעלה. ר׳ חנינא בן אנטיגנוס כהן היה.
אמר לו ר׳ יוסי: כבוד זקן יהא מונח במקומו, חכם הוא וראוי לכבוד. ואין זה משום שהוא מבזה תלמידי חכמים, אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול (מעלה) בעצמן, שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם, ולכן יפה עשה, שהוא כהן.
Rabbi Yosei said to him: Let the honor of the elder, i.e., both the father and son, be left in its place. He did not act in this manner to degrade Torah scholars. Rather, from the day the Temple was destroyed, the priests were accustomed to act with a higher standard for themselves, and they decided that they will not pass ritually pure items to any other person. Therefore, the son of Rabbi Ḥanina, as a priest, acted appropriately.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תָּנוּ רַבָּנַן חָבֵר משֶׁמֵּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁיֵּחָשֵׁדוּ וְכֵן נחָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ תְּכֵלֶת הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ עַד שֶׁתִּיפָּסֵל.:

The Sages taught in a baraita: In the case of a ḥaver that died, his wife and children and members of his household retain their presumptive status until they are suspected of engaging in inappropriate deeds. And similarly, in the case of a courtyard in which one sells sky-blue dye, it retains its presumptive status as a place in which fit sky-blue dye is sold until it is disqualified due to the merchant’s unscrupulous behavior.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחזקתה עד שתיפסל – שימכרו בה קלא אילן לשם תכלת.
ו תנו רבנן [שנו חכמים]: חבר שמתאשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן, והם נאמנים בדברי חבירות, עד שיחשדו, שיתברר שאינם נאמנים. וכן חצר שמוכרין בה תכלת לציצית — הרי היא בחזקתה, שמוכרים בה תכלת ולא תחליף תכלת, שהוא זול יותר, עד שתיפסל.
The Sages taught in a baraita: In the case of a ḥaver that died, his wife and children and members of his household retain their presumptive status until they are suspected of engaging in inappropriate deeds. And similarly, in the case of a courtyard in which one sells sky-blue dye, it retains its presumptive status as a place in which fit sky-blue dye is sold until it is disqualified due to the merchant’s unscrupulous behavior.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תָּנוּ רַבָּנַן סאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר וְכֵן בִּתּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּמְכַּר לְחָבֵר כּוּלָּן צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵירוּת בַּתְּחִלָּה אֲבָל אֵשֶׁת חָבֵר שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ וְכֵן בִּתּוֹ שֶׁל חָבֵר שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר שֶׁנִּמְכַּר לְעַם הָאָרֶץ אֵין צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵירוּת בַּתְּחִלָּה.

The Sages taught in a baraita: The former wife an am ha’aretz who later marries a ḥaver, and likewise the daughter of an am ha’aretz who marries a ḥaver, and likewise the slave of an am ha’aretz who is sold to a ḥaver, must all accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status. But with regard to the former wife of a ḥaver who later marries an am ha’aretz, and likewise the daughter of a ḥaver who marries an am ha’aretz, and likewise the slave of a ḥaver who was sold to an am ha’aretz, these people need not accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status ab initio, as each of them is already accustomed to behave as a ḥaver.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה גרסי׳ ולא גרסי׳ כבתחלה – ובתוספתא גרסינן הכי בבתחלה כלומר מתחלה קודם שנחזיקנו בחבירות ואע״ג דאמרן לעיל בניו ובני ביתו אין צריכין לקבל הכא שאני הואיל ובשעת קבלה לא הוו גביה ואיכא למימר דסרכייהו קמא נקטי.
אין צריכין לקבל – אם חזרו תחת יד חבר.
תנו רבנן [שנו חכמים]: אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחברכולן צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה, קודם שיהיו נאמנים, ואין סומכים על מה שנכנסו לרשותו. אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ, וכן בתו של חבר שנשאת לעם הארץ, וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ, הואיל והיו מורגלים בדברי חבירות — אין הם צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה, שבחזקת נאמנים הם.
The Sages taught in a baraita: The former wife an am ha’aretz who later marries a ḥaver, and likewise the daughter of an am ha’aretz who marries a ḥaver, and likewise the slave of an am ha’aretz who is sold to a ḥaver, must all accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status. But with regard to the former wife of a ḥaver who later marries an am ha’aretz, and likewise the daughter of a ḥaver who marries an am ha’aretz, and likewise the slave of a ḥaver who was sold to an am ha’aretz, these people need not accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status ab initio, as each of them is already accustomed to behave as a ḥaver.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הֵן צְרִיכִין לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי חֲבֵירוּת לְכַתְּחִלָּה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר וְהָיְתָה קוֹמַעַת לוֹ תְּפִילִּין עַל יָדוֹ נִשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ וְהָיְתָה קוֹשֶׁרֶת לוֹ קִשְׁרֵי מוֹכֵס עַל יָדוֹ.:

The baraita continues: Rabbi Meir says: They too must accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status ab initio. And similarly, Rabbi Shimon ben Elazar would illustrate this point and say in the name of Rabbi Meir: There was an incident involving a certain woman who married a ḥaver and would tie [koma’at] for him phylacteries on his hand, and she later married a tax collector and would tie for him tax seals on his hand, which shows that her new husband had a great influence on her level of piety.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קמע
קמעא(שבת ס.) ולא בקמיע (כלים פכ״ג) הכדור והקמיע והאמום (עבודה זרה לט. בכורות ל:) מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפילין על ידו נישאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מכס על ידו (א״ב פי׳ ענין קשר ויש רפואה נקשרת בגרון או באבר מן האברים וגם כתבים נקשרים לרפואה):
ערך כנף
כנףב(יבמות ד.) כנף שראה אביו לא יגלה פי׳ אביו שאנס אשה וראה כנפיה לא יגלה אותה בנו. (פסחים קיג.) מאה קרי בזוזא תותי כנפיך פי׳ ק׳ קרי בזוזא במתא ונזדמן לך קרא בשדה הביאהו בידך. פירוש אחר כשנותנין הוצאה מיד קח אותה. פי׳ אחר כשנזדמן לך הוצאה בזול ותקנה אותה שים אותה תחת כנפיך שלא יראה אותה אחר ויהיה לך עין רעה (חולין מה) כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת גדולה ועד כנף הריאה התחתונה פי׳ קצה הריאה כדכתיב מכנף הארץ. (פרה פי״ב) היה טהור אוחז בקרדום טמא בכנפו פי׳ כדכתיב בכנף בגדו הטהור אוחז הוא בקרדום הטמא במקצתו ומזה עליו (כלים פרק י״א) סומפינא אם יש בה בית קיבול כנפיים בין כך ובין כך טמאה (כלים פרק י״ד) העול של מתכת והקטרב והכנפיים המקבלות את הרצועות פי׳ ראשי העול יש בהם שני חורין ובשני הנקבים שני עצים ובראש כל נקב עץ מכניסין לשם הרצועות שמושכין הבקר (בכורות ל) ואח״כ מקבלין לטהרות ובתוספות דמאי (בפרק האורז) פי׳ לנטילת ידים אם קיבל עליו להזהר שלא לאכול בלא נטילת ידים ובכל דבר שצריך נטילת ידים אח״כ מקבלין אותו לטהרות לאכול חולין בטהרה יונה כנפיה מגינות עליה כבר פי׳ בערך יון:
א. [בינדעל אויף געשריבענע שפראכן.]
ב. [שאהם. ליפפע. פליגעל זייטע.]
קומעת – קושרת.
קשרי מוכס – שיש חותמות למוכסים וכשנותנין להן המכס הם נותנין לו חותם כדי שלא יתבענו מוכס שני.
ר׳ מאיר אומר: לא כן, אלא אף הן צריכין לקבל עליהן דברי חבירות לכתחלה, משום שמשבאו לרשות עם הארץ פעמים שהם משנים את מנהגם. וכן ר׳ שמעון בן אלעזר אומר משום (משמו של) ר׳ מאיר: מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעת (קושרת) לו תפילין על ידו, לאחר זמן נשאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו, כלומר, היתה מסייעת לו בעניני המכס, שיש בהם ענייני גזלנות. משמע שאישה לפעמים הולכת אחר בעלה, ואין לסמוך על מה שנהגה מתחילה.
The baraita continues: Rabbi Meir says: They too must accept upon themselves a commitment to observe the matters associated with ḥaver status ab initio. And similarly, Rabbi Shimon ben Elazar would illustrate this point and say in the name of Rabbi Meir: There was an incident involving a certain woman who married a ḥaver and would tie [koma’at] for him phylacteries on his hand, and she later married a tax collector and would tie for him tax seals on his hand, which shows that her new husband had a great influence on her level of piety.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות ל: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות ל: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות ל:, הערוך על סדר הש"ס בכורות ל:, רש"י בכורות ל:, תוספות בכורות ל:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות ל:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות ל:, אסופת מאמרים בכורות ל:

Bekhorot 30b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 30b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 30b, Collected from HeArukh Bekhorot 30b, Rashi Bekhorot 30b, Tosafot Bekhorot 30b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 30b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 30b, Collected Articles Bekhorot 30b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144