×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא הַיְינוּ דְקָתָנֵי עַד שֶׁיִּשְׁהֶא עַד דשהי דִּילֵיהּ כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.
Granted, if you say that Rabbi Meir issued his ruling as a stringency, and that one is liable even if he ate the olive-bulk over a long period of time, this is the reason that the tanna teaches that the Rabbis say: Unless the amount of time he expends, meaning: Unless his expenditure of time is no more than the time it takes to eat a half-loaf of bread, he is exempt.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
1 אי אמרת בשלמא ר׳ מאיר לחומרא. קאמר דאפי׳ כל היום תימשך אכילתו חייב היינו דקא מהדרי ליה רבנן עד שישהא כדי אכילת פרס ותו לא:
1. עד כאן שייך לדף יב ע״ב
א״א בשלמא ר׳ מאיר לחומרא – דאפילו ביותר מכדי אכילת פרס מחייב היינו דקאמרי ליה רבנן לעולם אינו חייב ביותר מכדי אכילת פרס אלא עד שתהא שהיית אכילתן כשיעור פרס.
אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שר׳ מאיר לחומרא [בא להחמיר], ומחייב אפילו נמשכה אכילתו כל היום — היינו דקתני [זהו שהוא שונה] בדברי חכמים: ״עד שישהא״, כלומר, אינו חייב עד דשהי דיליה [שהשהייה שלו] מתחילה ועד סוף היא כדי אכילת פרס, ולא יותר מכך.
Granted, if you say that Rabbi Meir issued his ruling as a stringency, and that one is liable even if he ate the olive-bulk over a long period of time, this is the reason that the tanna teaches that the Rabbis say: Unless the amount of time he expends, meaning: Unless his expenditure of time is no more than the time it takes to eat a half-loaf of bread, he is exempt.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ ר׳רַבִּי מֵאִיר לְקוּלָּא וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אִם שָׁהָה מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינָּה ר׳רַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא ש״משְׁמַע מִינָּה.

But if you say that Rabbi Meir issued his ruling as a leniency, meaning that if one interrupts in the middle of eating he is exempt, the tanna should have stated: And the Rabbis say: If he expended more than the time it takes to eat a half-loaf, he is exempt, which would indicate that if he expended less than this amount of time he is liable, even if he interrupted his eating in the middle. Rather, isn’t it correct to conclude from it that Rabbi Meir issued his ruling as a stringency? The Gemara affirms: Conclude from it that this is correct.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אי אמרת – דלקולא קאמר כיון דאיפסיק ביני ביני פטור אע״ג דלא שהה יותר מכדי אכילת פרס א״כ וחכמים אומרים אם שהה מיבעי ליה למיתנא דהיינו משמע אם שהה כדי אכילת פרס אע״ג דאיפסיק חייב:
אלא מדקתני וחכ״א עד שישהא ש״מ דלחומרא אמר ר׳ מאיר ש״מ:
אלא אי אמרת ר׳ מאיר לקולא – קאמר דאפילו בכדי אכילת פרס לא מצטרף אם הפסיק בינתיים ורבנן בעו לאחמורי מאי עד שישהא הכי מיבעי להו למימר אם שהה כדי אכילת פרס חייב ומשמע אע״ג דהפסיק.
אלא אי אמרת [אם אתה אומר] כי ר׳ מאיר לקולא [בא להקל] ולומר שכל שהפסיק באכילה פטור, ואם כן, ״וחכמים אומרים: אם שהה כדי אכילת פרס — פטור״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], אבל שהה פחות מכך — חייב אפילו אם הפסיק! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שר׳ מאיר לחומרא [בא להחמיר]? ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
But if you say that Rabbi Meir issued his ruling as a leniency, meaning that if one interrupts in the middle of eating he is exempt, the tanna should have stated: And the Rabbis say: If he expended more than the time it takes to eat a half-loaf, he is exempt, which would indicate that if he expended less than this amount of time he is liable, even if he interrupted his eating in the middle. Rather, isn’t it correct to conclude from it that Rabbi Meir issued his ruling as a stringency? The Gemara affirms: Conclude from it that this is correct.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל אבַּחֲלָבִים וּבִנְבֵילָה עַד שֶׁיִּשְׁהֶא מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס אוֹכָלִים טְמֵאִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וּמַשְׁקִין אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

§ Ravnai says that Shmuel says: With regard to forbidden fats and with regard to an unslaughtered animal carcass, one is liable for eating an olive-bulk even with interruptions unless the time he expends from beginning to end is more than the time it takes to eat a half-loaf of bread, in accordance with the opinion of the Rabbis in the mishna. If he ate impure foods in the volume of a quarter-loaf of bread, or he ate repugnant creatures or creeping animals, or drank a quarter-log of impure liquids, he becomes impure and may not partake of teruma, even if consumption extended for the entire day, provided that they are eaten within the time it takes to eat a half-loaf of bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחלבין ובנבילה – דשיעור כל אחד בכזית עד שישהא באכילתו כדי אכילת פרס ולא יותר:
אבל אכל אוכלין טמאין שנגעו בשרץ או בזב דשיעור אכילתן לפסול גוייתו מתרומה הוי חצי פרס ושתה משקין טמאין דשיעור שתייתן לפסול ברביעית אפי׳ כל היום כולו בכדי אכילת פרס:
בחלבים ובנבילה – אכל שני חצאי זיתי חלב או נבלה.
אוכלין טמאין – שיעורן לפסול את הגוף בחצי פרס.
ומשקין טמאין – פוסלין את הגוף ברביעית.
אפילו כל היום כולו – שהה באכילת חצי פרס ובלבד שיאכל כל זית וזית שבו בכדי שהיית אכילת פרס.
א אמר רבנאי אמר שמואל: באכילת חלבים ובאכילת נבילה — חייב על אכילת כזית ואפילו בהפסקות, עד שישהא מתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס, ולא יותר, וכדברי חכמים במשנתנו. אם אכל אוכלים טמאים בשיעור חצי פרס (רבע ככר), או שקצים ורמשים, או שתה משקין טמאים בשיעור רביעית — נטמא גופו, ואסור באכילת טהרות, אפילו נמשכה אכילתם כל היום כולו בכדי אכילת פרס.
§ Ravnai says that Shmuel says: With regard to forbidden fats and with regard to an unslaughtered animal carcass, one is liable for eating an olive-bulk even with interruptions unless the time he expends from beginning to end is more than the time it takes to eat a half-loaf of bread, in accordance with the opinion of the Rabbis in the mishna. If he ate impure foods in the volume of a quarter-loaf of bread, or he ate repugnant creatures or creeping animals, or drank a quarter-log of impure liquids, he becomes impure and may not partake of teruma, even if consumption extended for the entire day, provided that they are eaten within the time it takes to eat a half-loaf of bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי קָאָמַר אָמַר רַב פָּפָּא הָכִי קָאָמַר אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ וְהוּא שֶׁאָכַל כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

The Gemara asks: What is Shmuel saying? Rav Pappa said that this is what he is saying: Even if he eats the quarter-loaf of food over the course of the entire day he becomes impure, but that is the halakha only where he ate each olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קאמר – אפילו כל היום כולו והדר אמר בכדי אכילת פרס ותו לא:
הכי קאמר אפי׳ כל היום כולו – משך באותו חצי פרס של אוכלין טמאין הוו אכילה:
והוא שאכל כל כזית – שיש באותו חצי פרס בכדי אכילת פרס ולא ישהה בו יותר:
והוא שאכל כזית בכדי אכילת פרס – פי׳ שאכל כל זית וזית שבחצי פרס בכדי אכילת פרס אע״פ ששהה בין זית וזית ולא אמרי׳ חצי פרס דפסול גוייה הוי ככזית חלב ונבילה להצטרך לאכול כל החצי פרס בתוך אכילת פרס.
ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? מה משמעות הדברים הללו? אמר רב פפא, הכי קאמר [כך הוא אומר]: אפילו נמשכה אכילתם כל היום כולו נטמא גופו, והוא שאכל כל כזית מהם בכדי אכילת פרס.
The Gemara asks: What is Shmuel saying? Rav Pappa said that this is what he is saying: Even if he eats the quarter-loaf of food over the course of the entire day he becomes impure, but that is the halakha only where he ate each olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵיתִיבִי בכׇּל הָאוֹכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל הַגְּוִיָּיה בְּכַחֲצִי פְרָס מַאי לַָאו דְּאַכְלֵיהּ לַחֲצִי פְרָס בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס לָא דַּאֲכַל כְּזַיִת כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

The Gemara raises an objection from a baraita: All impure foods combine together to disqualify one’s body from eating teruma if he ate a quarter-loaf of the impure food. What, is this not referring to a case where he ate the quarter-loaf within the time it takes to eat a half-loaf of bread? The Gemara explains: No, it is referring to a case where he ate each olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, but he ate the full quarter-loaf in longer than that amount of time.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו דאכליה לחצי פרס – כוליה בכדי אכילת פרס ותיובתיה דרב פפא דמתרץ לדברי רבנאי:
לא דאכל כל זית וזית שיש בו בכדי אכילת פרס:
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: כל האוכלין הטמאים מצטרפין זה עם זה לפסול הגוייה (את גופו) מלאכול תרומה, אם היה בהם יחד בכחצי פרס; מאי לאו [האם אין] הכוונה דאכליה [שאכלו] את חצי פרס בכדי בזמן של שיעור אכילת פרס? ודוחים: לא, שאכל כל כזית וכזית מאותו חצי פרס בכדי אכילת פרס.
The Gemara raises an objection from a baraita: All impure foods combine together to disqualify one’s body from eating teruma if he ate a quarter-loaf of the impure food. What, is this not referring to a case where he ate the quarter-loaf within the time it takes to eat a half-loaf of bread? The Gemara explains: No, it is referring to a case where he ate each olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, but he ate the full quarter-loaf in longer than that amount of time.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֵיתִיבִי כׇּל הָאוֹכָלִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה בְּכַחֲצִי פְרָס בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס כֵּיצַד אָכַל וְחָזַר וְאָכַל אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה וְעַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין יוֹתֵר מִכָּאן אֵין מִצְטָרְפִין.

The Gemara raises an objection from another baraita: All impure foods combine to disqualify one’s body from eating teruma if he ate a quarter-loaf of the impure food within the time it takes to eat a half-loaf of bread. How so? In a case where he ate and then ate again, if from the beginning of the first period of eating until the end of the last period of eating there is no more than the amount of time it takes to eat a half-loaf of bread, they combine together. If the time spent eating is more than that, they do not combine together.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גזיה
גזיהא(עירובין כט.) מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס. (כריתות י״ג.) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס בכדי אכילת פרס כיצד אכל וחזר ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפי׳ יותר מכן אין מצטרפין לא התירו לו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול ירד וטבל ועלה והשלימו מצטרף וכו׳. (כתובות סד) רבי שמעון אומר ב׳ ידות לככר מג׳ ככרות לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה ובריש מסכת טהרות ובחצי פרס לפסול את הגויה ובסוף מקואות כל האוכלים מצטרפי׳ לפסול את הגויה בכחצי פרס כל המשקות מצטרפי׳ לפסול את הגויה ברביעית וכו׳. (מעילה י״ז) כל האוכלים מצטרפין כחצי פרס לפסול את הגויה במזון שתי סעודות בעירוב כביצה לטמא טומאת אוכלין כגרוגרת להוצאת שבת ככותבת ליום הכפורים כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית. (עירובין פב) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה גמ׳ תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין פי׳ לר״ש שתי ידות לככר הן ב׳ סעודות וכל ככר ח׳ בצים שהקב כ״ד בצים וחצי הככר שהוא ד׳ בצים הוא הפרס ששנינו הנכנס לבית המנוגע הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים כו׳ וחצי חציו שהוא חצי פרס הוא ב׳ בצים לפסול את הגויה שהאוכל כשיעור הזה אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבל ויש שפי׳ שאם נגע בה פסולה והוא ששנינו כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין בכביצה: (יומא פ) אמר ליה רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא פירוש פרס חצי חלה שהוא כל האוכלין מצטרפין לפסול הגויה בכחצי פרם כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס נטמא גופו מלאכול בתרומה וזו היא טומאת גויות ועל זה התקין רבינא אם שהה מתחלת אכילת נותר או פגול שאיסורו כזית ואכל במעט מעט עד שהשלימו לכזית כשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המעט במיעוטו ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ונטמא הגוף ואם הוא שיעור שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין ובשיעור אחד לכזית שיעור א׳ לחצי פרס ופריק לה רב פפא הנח לטומאת גויות דמדרבנן היא לפיכך מקילין בהיזה פי׳ ר״ח ז״ל. ורבינו ניסים זצ״ל פי׳ טומאת גויות לאו דאורייתא מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין שפוסל את התרומה ומי״ח דברים שגזרו בו ביום הוא דתנן ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאין (שבת יד) אוכל ראשון ואוכל שני מאי טעמא גזרו בו רבנן טומאה וכו׳ ושניא מטומאה דאורייתא דאלו טומאה דאוריתא טמא לתרומה טומאת ערב ובעי הערב שמש והאי כיון דטבל טהור ולא בעי הערב שמש דתניא בסיפר׳ אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב:
א. [לייב קערפער.]
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוייה בכחצי פרס בכדי אכילת פרס, כיצד? אכל וחזר ואכל, אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי שיעור אכילת פרס — הרי אלו מצטרפין, יותר מכאןאין מצטרפין.
The Gemara raises an objection from another baraita: All impure foods combine to disqualify one’s body from eating teruma if he ate a quarter-loaf of the impure food within the time it takes to eat a half-loaf of bread. How so? In a case where he ate and then ate again, if from the beginning of the first period of eating until the end of the last period of eating there is no more than the amount of time it takes to eat a half-loaf of bread, they combine together. If the time spent eating is more than that, they do not combine together.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֹא הִתִּירוּ לֶאֱכוֹל פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר לֵירֵד וְלִטְבּוֹל יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְהִשְׁלִימוֹ מִצְטָרֵף הִתִּירוּ לָהּ לָעוּבָּרָה לֶאֱכוֹל פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

The baraita continues: The Sages did not permit one who ate less than the minimum measure of impure foods, i.e., a quarter-loaf, to descend and to immerse in a ritual bath. If he descended, immersed, ascended, and then ate more impure food and thereby completed consumption of the full measure of a quarter-loaf, this second act combines with his previous consumption of impure food and renders the person unfit to consume teruma, despite the immersion in the interim. The Sages permitted a pregnant woman to eat less than the minimum measure due to the danger of her miscarrying.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא התירו לו לאוכל פחות מכשיעור כו׳ והתירו לה לעוברה כו׳ והתירו למגע טמא מת כו׳ כל הני מפרש לקמן:
לא התירו לאוכל פחות מכשיעור לירד ולטבול – הואיל ואינו צריך לטבילה ולקמן מפרש מאי איכפת ליה.
התירו לה כו׳ – מפרש לקמן.
התירו לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה – ואם תאמר אפילו בלא סכנה נמי כדאמרינן (טהרות פ״ב מ״ג) והשלישי יאכל בנזיד הדמע וכן פרק קמא דחולין (חולין ב:) קאמר טמא בחולין מאי למימרא ואף על גב שחולין טמאין וי״ל הכא מיירי לענין לאכול תרומה אחר כך אבל בלא לאכול תרומה אפילו כשיעור נמי ואם תאמר מאי פריך מפני הסכנה אפילו טובא נמי ויש לומר דזימנין שאין לה כי אם תרומה.
מפני הסכנה – ואפי׳ לריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה מדרבנן מיהו אסור ובמקום הסכנה התירו.
וממשיכה הברייתא בענין טומאת אוכלים: לא התירו לאכול (לאוכל) אוכלים טמאים פחות מכשיעור (כחצי פרס) לירד ולטבול, אם ירד וטבל ועלה והשלימו לשיעור כחצי פרס — הרי זה מצטרף לפסול את הגויה, אף על פי שטבל בין שתי האכילות. התירו לה לעוברה (אשה מעוברת) לאכול פחות מכשיעור, מפני הסכנה, שמא תפיל.
The baraita continues: The Sages did not permit one who ate less than the minimum measure of impure foods, i.e., a quarter-loaf, to descend and to immerse in a ritual bath. If he descended, immersed, ascended, and then ate more impure food and thereby completed consumption of the full measure of a quarter-loaf, this second act combines with his previous consumption of impure food and renders the person unfit to consume teruma, despite the immersion in the interim. The Sages permitted a pregnant woman to eat less than the minimum measure due to the danger of her miscarrying.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גכׇּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה בִּרְבִיעִית בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס כֵּיצַד שָׁתָה וְחָזַר וְשָׁתָה אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה וְעַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין יוֹתֵר מִכָּאן אֵין מִצְטָרְפִין.

All impure liquids combine to disqualify one’s body from eating teruma if one consumes a quarter-log within the time it takes to eat a half-loaf of bread.How so? In a case where he drank and then drank again, and in total he drank a quarter-log, if from the beginning of the first act of drinking until the end of the last act of drinking there is no more than the amount of time it takes to eat a half-loaf of bread, they combine together. But if the period of drinking is more than that amount of time, they do not combine.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המשקין הטמאים מצטרפין לפסול את הגוייה מלאכול תרומה, ברביעית הלוג, אם שותה אותה בכדי אכילת פרס, כיצד? שתה וחזר ושתה, ויש בכל השתיות יחד רביעית, אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה שיעור זמן כדי אכילת פרסמצטרפין, יותר מכאןאין מצטרפין.
All impure liquids combine to disqualify one’s body from eating teruma if one consumes a quarter-log within the time it takes to eat a half-loaf of bread.How so? In a case where he drank and then drank again, and in total he drank a quarter-log, if from the beginning of the first act of drinking until the end of the last act of drinking there is no more than the amount of time it takes to eat a half-loaf of bread, they combine together. But if the period of drinking is more than that amount of time, they do not combine.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הותרו לָהּ לְמַגַּע טְמֵא מֵת לְהָנִיק בְּנָהּ וּבְנָהּ טָהוֹר.

With regard to a woman who has the status of first-degree impurity because she came into contact with one who was impure with impurity imparted by a corpse, the Sages permitted her to nurse her child, and her child remains pure. If the child touches teruma he does not render it disqualified, despite having consumed milk that presumably became impure upon leaving the body of the mother. This concludes the baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למגע טמא מת – לאשה שנגעה בטמא מת.
הותרו (התירו) לה לאישה שהיא מגע טמא מת, כלומר, שנגעה במי שנגע במת, שהוא אב הטומאה, ונעשתה ראשון לטומאה, להניק בנה, ובנה נשאר טהור ואינו פוסל תרומה, למרות שלכאורה ינק חלב שכבר נטמא כשיצא מגופה של אמו. עד כאן לשון הברייתא.
With regard to a woman who has the status of first-degree impurity because she came into contact with one who was impure with impurity imparted by a corpse, the Sages permitted her to nurse her child, and her child remains pure. If the child touches teruma he does not render it disqualified, despite having consumed milk that presumably became impure upon leaving the body of the mother. This concludes the baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) קָתָנֵי מִיהַת אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה וְעַד סוֹף אֲכִילָה בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרֵף תְּיוּבְתָּא דְּרַבְנַאי תְּיוּבְתָּא.

The Gemara explains its objection from the baraita: In any event, the baraita taught that if from the beginning of the first period of eating until the end of the last period of eating there is no more than the amount of time it takes to eat a half-loaf of bread, they combine together. This apparently contradicts the opinion of Ravnai, who says that if one eats a quarter-loaf of impure food in total and ate each olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, his acts of eating combine together and he is disqualified from consuming teruma. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Ravnai is a conclusive refutation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תיובתא דרבנאי – דאמר כל זית וזית כו׳.
קתני מיהת [הריהו שונה על כל פנים] לענין אוכלים טמאים: אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה בכדי אכילת פרסמצטרף לפסול את גופו. הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על רבנאי, שאמר שדי שיאכל כל כזית וכזית בכדי אכילת פרס! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] היא, ונדחו דבריו.
The Gemara explains its objection from the baraita: In any event, the baraita taught that if from the beginning of the first period of eating until the end of the last period of eating there is no more than the amount of time it takes to eat a half-loaf of bread, they combine together. This apparently contradicts the opinion of Ravnai, who says that if one eats a quarter-loaf of impure food in total and ate each olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, his acts of eating combine together and he is disqualified from consuming teruma. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Ravnai is a conclusive refutation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר מָר לֹא הִתִּירוּ לוֹ לֶאֱכוֹל פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר לֵירֵד וְלִטְבּוֹל מַאי קָאָמַר.

§ The Gemara further discusses the baraita. The Master said above: The Sages did not permit one who ate less than the minimum measure of impure foods, i.e., a quarter-loaf, to descend and to immerse in a ritual bath. The Gemara asks: What is he saying; why is this prohibited?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר לא התירו לאוכל כו׳ – מאי קאמר הכי קאמר אכל פחות מכשיעור חצי שיעור של טומאה לא התירו לו לירד ולטבול כשאוכל אותו חצי שיעור מפני שאם ירד וטבל ועלה ואח״כ אכל חצי שיעור והשלימו לחצי שיעור ראשון מצטרפין אע״פ שטבל וחייב לטבול עכשיו ואם היו מתירין לו לטבול מיד כשאכל חצי שיעור ראשון כיון שטבל ועלה ושוב השלימו אתי למימר אהניא לי טבילה קמייתא שטבלתי בינתים דלא מצטרפי ואינו חייב עכשיו לטבול והוא אינו יודע שכיון שכשעלה השלימו לא עלתה לו טבילה ומצטרפי ואין טבילה אלא באחרונה דההיא טבילה אחרונה שאחר האיסור הויא עיקר:
ב וממשיכים לדון בפרטי הברייתא. אמר מר [החכם]: לא התירו לו לאכול (למי שאוכל) אוכלים טמאים פחות מכשיעור לירד ולטבול. ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? מדוע לא התירו לו?
§ The Gemara further discusses the baraita. The Master said above: The Sages did not permit one who ate less than the minimum measure of impure foods, i.e., a quarter-loaf, to descend and to immerse in a ritual bath. The Gemara asks: What is he saying; why is this prohibited?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר דאָכַל פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר לֹא הִתִּירוּ לוֹ לֵירֵד וְלִטְבּוֹל שֶׁאִם יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְהִשְׁלִימוֹ מִצְטָרֵף וְאָתֵי לְמֵימַר אַהֲנִי לִי טְבִילָה קַמַּיְיתָא וְאֵין יוֹדֵעַ שֶׁאֵין טְבִילָה אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה.

Rav Yehuda said that this is what the tanna in the baraita is saying: If he ate less than the minimum measure that causes impurity, the Sages did not permit him to descend and immerse. As, if he would descend and immerse and ascend and eat more impure food and thereby complete the full measure of a quarter-loaf within the time it takes to eat a half-loaf, all the impure food he ate would combine together to disqualify him from eating teruma; and yet he might come to say: My first immersion following my first consumption of impure food was effective for me, and no additional immersion is required now that I ate merely another half-measure of impure food. But in fact, he does not know that immersion is effective in purifying him only at the end, and that if he now makes contact with teruma he will render it disqualified. Therefore, the Sages prohibited immersion in such a case to prevent one from reaching this erroneous conclusion.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה, הכי קאמר [כך הוא אומר]: אכל פחות מכשיעורלא התירו לו לירד ולטבול, לפי שאם ירד וטבל ועלה והשלימו בכדי אכילת פרס — מצטרף הכל לפוסלו מאכילת תרומה. ואם לא נאסור עליו לטבול בתחילה אתי למימר [ויבוא לומר]: אהני לי טבילה קמייתא [הועילה לי הטבילה הראשונה] על חצי השיעור, ועל חצי השיעור הנוסף איני צריך טבילה, ואין הוא יודע שאין טבילה מועילה לו להיטהר אלא באחרונה.
Rav Yehuda said that this is what the tanna in the baraita is saying: If he ate less than the minimum measure that causes impurity, the Sages did not permit him to descend and immerse. As, if he would descend and immerse and ascend and eat more impure food and thereby complete the full measure of a quarter-loaf within the time it takes to eat a half-loaf, all the impure food he ate would combine together to disqualify him from eating teruma; and yet he might come to say: My first immersion following my first consumption of impure food was effective for me, and no additional immersion is required now that I ate merely another half-measure of impure food. But in fact, he does not know that immersion is effective in purifying him only at the end, and that if he now makes contact with teruma he will render it disqualified. Therefore, the Sages prohibited immersion in such a case to prevent one from reaching this erroneous conclusion.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) קָתָנֵי הִתִּירוּ לָהּ לָעוּבָּרָה לֶאֱכוֹל פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי תֵּיכוֹל אָמַר רַב פָּפָּא הָכִי קָתָנֵי הותרו לָהּ לָעוּבָּרָה פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר אֲפִילּוּ טוּבָא מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

The Gemara analyzes another statement from the baraita: It was taught that the Sages permitted a pregnant woman to eat less than the minimum measure due to the danger of her miscarrying. Under the assumption that she is permitted to eat only less than the measure but not a full measure, the Gemara objects: Since it is permitted for her due to the danger, let her even eat a lot, i.e., more than the measure. Rav Pappa said that this is what the baraita is teaching: They permitted a pregnant woman to eat less than the measure of an olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, even if she ultimately eats a lot in this manner, due to the danger of her miscarrying.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התירו לעוברה שהריחה ביוה״כ לאכל פחות פחות מכשיעור כותבת מפני הסכנה שלא תפיל:
אפי׳ טובא – יותר מכשיעור תיכול עד שתשוב נפשה:
אמר רב פפא הכי קתני – פחות פחות מכשיעור תאכל בכל פעם ואפי׳ טובא דמצוה לשנות שלא תאכל שיעור שלם ביחד:
ג ועוד קתני [שונה] התנא בברייתא: התירו לה לעוברה לאכול איסור פחות מכשיעור מפני הסכנה. ומבינים כי הכוונה היא שכל שהותר לה לאכול הוא פחות מכשיעור. ותוהים: אם מפני הסכנה, אפילו טובא נמי תיכול [הרבה גם כן שתאכל]! אמר רב פפא, הכי קתני [כך שנה]: הותרו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור כלומר, בפחות מכזית בכדי אכילת פרס, אפילו אוכלת טובא [הרבה], מפני הסכנה.
The Gemara analyzes another statement from the baraita: It was taught that the Sages permitted a pregnant woman to eat less than the minimum measure due to the danger of her miscarrying. Under the assumption that she is permitted to eat only less than the measure but not a full measure, the Gemara objects: Since it is permitted for her due to the danger, let her even eat a lot, i.e., more than the measure. Rav Pappa said that this is what the baraita is teaching: They permitted a pregnant woman to eat less than the measure of an olive-bulk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, even if she ultimately eats a lot in this manner, due to the danger of her miscarrying.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) קָתָנֵי הִתִּירוּ לְמַגַּע טְמֵא מֵת לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ וּבְנָהּ טָהוֹר אַמַּאי טָהוֹר כֵּיוָן דִּיינַק חָלָב אִיטַּמִּי לֵיהּ מֵחָלָב.

The Gemara further discusses the baraita: It was taught that with regard to a woman who came in contact with one who was impure due to a corpse, the Sages permitted her to nurse her child, and her child remains pure and may therefore be fed teruma. The Gemara asks: Why is he pure? Once he nurses from the milk of his mother, he becomes impure from the milk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קתני התירו למגע טמא מת – לאשה שנגעה בטמא מת דהויא ולד ראשון להניק את בנה ובנה טהור דאינו מטמא לא קדש ולא תרומה בנגיעה מ״ט היא לא מטמיא ליה לבנה בנגיעה דאיהי הויא ולד טומאה ואין ולד טומאה מטמא אדם ולא חלב שלה אינו מטמא אותו דאע״ג דמשקה הוא כיון דהיינו מאכל של תינוק אמרינן משקה הבא לאוכל כאוכל דמי כדתנן חולב אדם בי״ט לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה דקדרה עושין בה אוכל ואמרי׳ משקה הבא לאוכל אוכל הוא וכאוכלא דאיפרת דמי אבל לא לתוך הקערה דקערה היינו כעין כוס ופעמים משימין בה משקין הלכך אין חולב בה דהוי נולד:
וקא בעי בנה אמאי טהור כיון דינק חלב איטמי ליה מחלב דהיינו אוכלין טמאין:
איטמי מחלב – דבשלמא ממגע שנגע בה לא מיטמא בנה שהיא שנגעה בטמא מת הויא ראשונה ואין אדם וכלים מטמאין אלא מאב הטומאה אלא מחלב איטמי דהאוכל כחצי פרס אוכלין טמאין נפסל גופו.
כיון דינק לה מחלב איטמי ליה מחלב כו׳ – הא איתכשרת בטיפה מלוכלכת על פי הדד שאותה טיפה אין סופה שיניקנה התינוק והוא משקה ואם תאמר והא אמר פרק כל שעה (פסחים דף לג:) מכי סחט לה בצר שיעוריה ופירש הר״י לענין הכשר דפחות מכשיעור לא מקבל הכשר והכא בפה התינוק אין חלב כביצה ויש לומר דמדרבנן לא בעי כביצה והתם היינו דאורייתא.
בנה אמאי טהור – כיון דינק מחלב איטמי ליה מחלב ונפסל גופו מטומאת גוייה.
.
ד ועוד קתני [שונה] התנא בברייתא: התירו לאשה שנטמאה במגע טמא מת להניק את בנה, ובנה טהור, ורשאים להאכילו תרומה. ושואלים: אמאי [מדוע] יהיה טהור? כיון שיינק חלב איטמי ליה [נטמא לו] מן החלב!
The Gemara further discusses the baraita: It was taught that with regard to a woman who came in contact with one who was impure due to a corpse, the Sages permitted her to nurse her child, and her child remains pure and may therefore be fed teruma. The Gemara asks: Why is he pure? Once he nurses from the milk of his mother, he becomes impure from the milk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכִי תֵּימָא לָא אִיתַּכְשַׁר נִתַּכְשַׁר בְּטִיפָּה מְלוּכְלֶכֶת עַל פִּי הַדַּד אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ [שינק] בִּתְקִיפָה אַחַת לֹא הִנִּיחַ טִיפָּה מְלוּכְלֶכֶת עַל פִּי הַדַּד.

And if you would say that the mother’s milk was not rendered susceptible to impurity because it never came into contact with a liquid, which is necessary in order to render a food item susceptible to impurity, that is not so, as it is rendered susceptible to ritual impurity due to the drop of milk that is smeared on the nipple. Since this drop is not consumed by the child, it attains the status of a liquid rather than a food, and it subsequently renders the rest of the milk that passes through the nipple susceptible to impurity. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The baraita is referring to a case where the child nursed with one strong suck, and therefore it did not leave a drop of milk smeared on the nipple.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא לא איתכשר – האי חלב דכולו בא לאוכל ואין אוכל מטמא אדם אלא על יד הכשר:
ניתכשר בטיפה מלוכלכת שעל פי הדד (שנזרעת) חלב ראשונה שמוצץ הילד אינה נעקרת כולה מן הדד אלא משתייר ממנה על פי הדד ומתוך אותה טיפה יונק התינוק שאר כל החלב וכשפוסק מלינק משתיירת אותה טיפה על פי הדד וליתכשר שאר החלב שהוא אוכל מחמת אותה טיפה מלוכלך שאינה אוכל וליטמא החלב וליטמא התינוק ואמאי בנה טהור:
אמר רב נחמן כגון שינק התינוק בתקיפה אחת – במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת שינק הכל ולא נתכשר החלב באותה טיפה הלכך בנה טהור:
ערך תקב
תקבא(כריתות יג.) אמר רבה בר אבוה בתיקבה אחת פי׳ כגון שינק בתקיפה אחת במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד:
א. [אוים זויגען.]
וכי תימא לא איתכשר – האי חלב ולאו טמא הוא דחלב אין בו תורת משקה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי במסכת שבת בפרק חבית שנשברה (דף קמד:) הלכך בעי הכשר.
הא איתכשר בטיפה המלוכלכת על פי הדד – כלומר בטפה שפי הדד מלוכלך בו דההיא ודאי מכשר לשאר החלב היוצא דרך שם דהא לא קיימא לאכילת תינוק.
שינק בתקיפה אחת – בכח.
וכי תימא [ואם תאמר] שחלב זה, שהוא מאכל התינוק, לא איתכשר [הוכשר לקבל טומאה], ואין אוכל מקבל טומאה אלא אם הוכשר במשקה — הלוא נתכשר בטיפה מלוכלכת שנשארת על פי הדד, שאינה מיועדת למאכל התינוק, אלא דין משקה יש לה, והיא מכשירה את החלב שיוצא לאחר מכן לקבל טומאה! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מדובר שינק בתקיפה (במשיכה) אחת, ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד, שתכשיר את החלב היוצא לאחר מכן.
And if you would say that the mother’s milk was not rendered susceptible to impurity because it never came into contact with a liquid, which is necessary in order to render a food item susceptible to impurity, that is not so, as it is rendered susceptible to ritual impurity due to the drop of milk that is smeared on the nipple. Since this drop is not consumed by the child, it attains the status of a liquid rather than a food, and it subsequently renders the rest of the milk that passes through the nipple susceptible to impurity. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The baraita is referring to a case where the child nursed with one strong suck, and therefore it did not leave a drop of milk smeared on the nipple.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רָבָא שְׁתֵּי תְשׁוּבוֹת בַּדָּבָר חֲדָא דְּקָחָזֵינָא לְפוּמֵּיהּ דְּיָנוֹקָא דִּמְלֵא חָלָב וְעוֹד מְקוֹם חָלָב מַעְיָין הוּא.

Rava said: There are two refutations of this statement: One is that we see that the mouth of the infant is filled with milk, which means that it is impossible for it to have sucked so powerfully that it immediately swallowed all the milk without leaving a drop on the nipple. And furthermore, the mother’s milk does not need to be rendered susceptible to impurity like other foods in order to become impure and transmit impurity. This is because the location from which the milk emerges is a spring, i.e., it has the same status as the woman’s body. Therefore, if the woman is impure, her milk is also impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתי תשובות בדבר חדא דקא חזינן פומיה דינוקא דמלי חלב כשפוסק מלינק אלמא לא אפשר למיהוי בתקיפה אחת שלא ישתייר ממנו טיפה על פי הדד ומאותה [טיפה] מוכשר החלב וטמא החלב והילד:
ועוד מקום חלב מעיין הוא – כלומר דלא חשבינן ליה כמכונס ביה ומפקד פקיד אלא מעיין הוא כאחד מאיבריה ומעיינותיה הוא כדאמר תשעה משקין בזב כו׳ וכיון דמעיין הוא ליטמא בנה. ומנלן דמעיין הוא דתנן חלב אשה מיטמא בין לרצון דניחא ליה לאשה דאחשביה ובין שלא לרצון אע״ג דלא ניחא ליה לאשה ולא לתינוק ביה וקתני מיטמא אלמא מעיין הוא ואמאי בנה טהור:
לפומיה דינוקא דמלא חלב – הלכך אי אפשר שלא תהא טיפה מלוכלכת על הדד.
ועוד – חלב לאו תורת אוכל [או משקה] אית ליה דאחד ממעייני האשה הוא כרוקה וכמימי רגליה דאמרינן לקמן דמטמאין טומאה חמורה בכל שהוא שהוא כאחד מאבריה.
אמר רבא שתי תשובות בדבר כו׳ ועוד מקום חלב מעיין הוא – וכיון שמעיין הוא ומטמא כרוקה אין הדד שמשום שמיוחד לתינוק ליהוי אוכל וניטל שם משקה מיניה דאתי למימר דאינו מעיין ואינו מטמא בזבה כרוקה ואם כן למה צריך הכשר והשתא טעי רבא וסבר דכיון שהוא מעוגל ויוצא כרוק חשיב מעיין אף על גב דאינו חוזר ונבלע ומנלן לרבא דמעיין הוא דתנא חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון א״כ משקה הוא מן התורה ומעיין הוי כזבה דאי לאו מעיין הוא לא הוה מטמא כ״א לרצון כמו חלב הבהמה ואע״ג דחמור מחלב הבהמה לענין דם מגפתה כדאיתא בסיפא דההיא משנה מ״מ אי לאו מעיין הוא לא הוה מטמא שלא לרצון שיטת הר״י אבל רש״י פירש מקום חלב מעיין הוא ולאו תורת אוכל אית ליה דאחד ממעייני אשה הוא כרוקה ומימי רגליה דאמר לקמן דמטמאין טומאה חמורה בכל שהוא כמו א׳ מאבריה וקשה שהרי הכא מיירי בטמא מת ואין לו מעיינות ותו מאי קאמר כאחד מאבריה והלא נדה עצמה אינה מטמאה לאבריה ותו דרוקה ומימי רגליה צריכי קרא ולא אתו מהאי סברא לכן נראה כמו שפירשתי.
ועוד מקום חלב מעיין הוא – מכאן דמשקין שיש תורת מעיין עליהם מכשירין אפי׳ שלא לרצון ואפי׳ באין מאדם טהור דהא בחלב אשה טהורה מיירי מתני׳ דומיא דחלב בהמה דבטמאה מאי איריא שיש עליו תורת מעיין כל משקין טמאין מכשירין כדתנן בטהרות וטעמא מתוך שמטמא שלא לרצון מכשירין נמי שלא לרצון מיהו נראה דוקא טמאין הבאין מגוף אבל משקין שנטמאו בשרץ דינן כמשקין טהורין.
אמר רבא, שתי תשובות בדבר לדחות הסבר זה: חדא [אחת], דקחזינא לפומיה דינוקא [שרואים אנו את פי התינוק] שהוא מלא חלב, ולכן לא יכול להיות שינק בלא שתיוותר טיפה על הדד! ועוד, גם אם לא נשארה טיפה על פי הדד, אין החלב צריך הכשר כאוכל כדי ליטמא ולטמא, שהרי מקום החלב באשה מעיין הוא, והחלב נחשב כחלק מגוף האשה, וטמא כמוה, ואין לו דין רגיל של אוכל או משקה.
Rava said: There are two refutations of this statement: One is that we see that the mouth of the infant is filled with milk, which means that it is impossible for it to have sucked so powerfully that it immediately swallowed all the milk without leaving a drop on the nipple. And furthermore, the mother’s milk does not need to be rendered susceptible to impurity like other foods in order to become impure and transmit impurity. This is because the location from which the milk emerges is a spring, i.e., it has the same status as the woman’s body. Therefore, if the woman is impure, her milk is also impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּקָתָנֵי חֲלֵב האִשָּׁה מְטַמֵּא בֵּין לְרָצוֹן וּבֵין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמֵּא אֶלָּא לְרָצוֹן.

Rava elaborates: As a mishna (Makhshirin 6:8) teaches: A woman’s milk renders food with which it comes into contact susceptible to impurity, whether it emerges to the satisfaction of the infant or not to its satisfaction. By contrast, the milk of an animal renders food susceptible to impurity only if it emerges to the satisfaction of the animal’s owner.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין לרצון – של תינוק בין שלא לרצון שאינו רוצה להניק וקתני מטמא ואי הוה ליה תורת אוכל אמאי מטמא שלא לרצון הא לא איתכשר הכשר מעליא דדומיא דכי יתן בעינן דניחא ליה.
דקתני כך הוא שונה] במשנה: חלב אשה מטמא (מכשיר אוכל לקבלת טומאה) בין שיצא לרצון האשה או התינוק, ובין שיצא שלא לרצון, ואילו חלב בהמה אינה מטמא אלא לרצון;
Rava elaborates: As a mishna (Makhshirin 6:8) teaches: A woman’s milk renders food with which it comes into contact susceptible to impurity, whether it emerges to the satisfaction of the infant or not to its satisfaction. By contrast, the milk of an animal renders food susceptible to impurity only if it emerges to the satisfaction of the animal’s owner.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מַאי לַָאו שֶׁלֹּא לְרָצוֹן דְּלָא נִיחָא לֵיהּ וְקָתָנֵי מְטַמֵּא.

What, is it not correct to say that when the mishna states that the milk emerged not to the satisfaction of the infant, it means that the milk is not amenable to him at that time, and yet the mishna teaches that it renders food susceptible to impurity? Since liquids generally render foods susceptible to impurity only if they come in contact with the food with the owner’s approval, it is clear that a woman’s milk has a different status than other foods or liquids. This means that it need not come into contact with a liquid in order to become impure or to impart impurity to another item. The question therefore remains: Why does the child remain pure when he drinks this impure liquid?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גליון: אמר רבא שתי תשובות בדבר כו׳ – כלומר רואין אנו שפעמים אין תינוק יונק בכח ומניח טיפה מלוכלכת על פי הדד.
ועוד מקום חלב מעיין הוא – והרי הוא כאחד מאבריה ויטמא בלא הכשר כרוקה.
שלא לרצון – מאי היא דלא ניחא ליה לתינוק הרי לא יתכשר החלב בטיפה המלוכלכת ע״פ הדד דשלא לרצון התינוק יצאת דדומיא דכי יתן בעינן וקתני מיטמא אף על גב דלא הוכשר אלמא מעיין הוא ואמאי בנה טהור.
מאי לאו [האם אין הכוונה] ״שלא לרצון״ — אפילו דלא ניחא ליה [שלא נוח לו], שאינו רוצה בחלב? וקתני [והוא שונה] שהוא מטמא, והרי אוכל אינו מוכשר לקבל טומאה אלא במשקה שיצא לרצון! אלא מכאן שאין דין החלב כדין אוכל ומשקה רגיל, ואינו צריך הכשר כדי ליטמא ולטמא, ואם כן חוזרת השאלה: מדוע התינוק טהור? והרי אכל דבר טמא!
What, is it not correct to say that when the mishna states that the milk emerged not to the satisfaction of the infant, it means that the milk is not amenable to him at that time, and yet the mishna teaches that it renders food susceptible to impurity? Since liquids generally render foods susceptible to impurity only if they come in contact with the food with the owner’s approval, it is clear that a woman’s milk has a different status than other foods or liquids. This means that it need not come into contact with a liquid in order to become impure or to impart impurity to another item. The question therefore remains: Why does the child remain pure when he drinks this impure liquid?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא אָמַר רָבָא הַיְינוּ טַעְמָא דִּבְנָהּ טָהוֹר ודְּסָפֵק יָנַק כַּשִּׁיעוּר וְסָפֵק לֹא יָנַק וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר יָנַק סָפֵק יְנָקוֹ בַּאֲכִילַת פְּרָס סְפֵק יְנָקוֹ בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

Rather, Rava said that this is the reason that her child remains pure: The reason is that it is uncertain whether it nursed the measure of milk necessary to disqualify it from consuming teruma, or whether it did not nurse a sufficient amount of milk. And even if you say that it nursed a sufficient amount of milk, it is still uncertain whether it nursed the required amount of milk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, or whether it nursed that amount in more than the time it takes to eat a half-loaf of bread and therefore is not disqualified from consuming teruma.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו טעם – דספק ספיקא היא דספק אם ינק כשיעור רביעית שמטמא או אפילו ינק רביעית ספק אם ינק אותו כשיעור כדי אכילת פרס וספק ביותר הלכך בנה טהור:
אלא אמר רבא כו׳ – אלא מקום חלב לאו מקום מעיין הוא וצריך הכשר אבל לא ניחא ליה טהור דהא לא איתכשר ומהשתא יכול לתרוצי לה בשלא לרצון. ע״כ הגליון.
כשיעור – רביעית ואם אוכל הוא חצי פרס ספק לא ינק כשיעור וטהור דהאי חלב אע״ג דמעיין הוא לא מטמא בכל שהוא דהא היא גופה לא מטמיא במגע דראשונה היא הלכך אין לחלבה אלא טומאת שאר משקין.
אלא אמר רבא: היינו טעמא [זה הטעם] שבנה טהור — מפני שספק ינק כשיעור הראוי לפוסלו לאכילת תרומה, וספק לא ינק כשיעור, ואם תמצא לומר שוודאי ינק, מכל מקום ספק ינקו את החלב בתוך כדי אכילת פרס, ספק ינקו ביותר מכדי אכילת פרס, ואז אינו פוסל.
Rather, Rava said that this is the reason that her child remains pure: The reason is that it is uncertain whether it nursed the measure of milk necessary to disqualify it from consuming teruma, or whether it did not nurse a sufficient amount of milk. And even if you say that it nursed a sufficient amount of milk, it is still uncertain whether it nursed the required amount of milk within the time it takes to eat a half-loaf of bread, or whether it nursed that amount in more than the time it takes to eat a half-loaf of bread and therefore is not disqualified from consuming teruma.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וּלְרָבָא מְקוֹם חָלָב מַעְיָין הוּא וְלֹא צָרִיךְ הֶכְשֵׁר.

The Gemara asks: And according to the opinion of Rava, is it correct that the location from which the milk emerges is considered like a spring, and therefore if the woman is impure the milk is also impure, and it does not need to be rendered susceptible to ritual impurity by contact with a liquid?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ולרבא, האם מקום חלב מעיין הוא ולא צריך הכשר?
The Gemara asks: And according to the opinion of Rava, is it correct that the location from which the milk emerges is considered like a spring, and therefore if the woman is impure the milk is also impure, and it does not need to be rendered susceptible to ritual impurity by contact with a liquid?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָתְנַן הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף זחָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר תַּנּוּר תַּנּוּר טָמֵא וְקַשְׁיָא לַן בְּמַאי אִיתַּכְשַׁר וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּטִיפָּה מְלוּכְלֶכֶת ע״פעַל פִּי הַדַּד.

But didn’t we learn in a mishna (Kelim 8:11): In the case of a menstruating woman who had milk dripping from her nipples, and it fell into the airspace of an oven, the oven becomes impure. And this poses a difficulty for us: In what way was the milk rendered susceptible to impurity, such that it can become impure or render the oven impure? And Rabbi Yoḥanan said: It was rendered susceptible by the drop of milk smeared on the nipple. Apparently, Rabbi Yoḥanan maintains that a woman’s milk must be rendered susceptible in order to contract impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האשה – שהיא זבה ונטף חלב מדדיה ונפל לאויר תנור תנור טמא כלומר אוכלין שבתוכו טמא דחלב הוי אוכל ראשון ואוכל ראשון מטמא אוכל שני על ידי הכשר וקשיא לן במאי איתכשר וא״ר יוחנן בטיפה כו׳ אלמא לאו מעיין הוא וצריך הכשר:
האשה שנטף חלבה כו׳ – כשהיא נדה. ואי מעיין הוא הא מיטמא בכל שהוא כאחד מאבריה והכשר למה ליה.
והתנן [והרי שנינו במשנה]: האשה שהיא נדה שנטף חלב מדדיה ונפל החלב לאויר תנור — התנור טמא. וקשיא לן [והיה קשה לנו]: במאי איתכשר [במה הוכשר] חלב זה כדי שייטמא ויטמא? ואמר רבי יוחנן: בטיפה מלוכלכת על פי הדד. הרי שר׳ יוחנן סבור שהחלב צריך הכשר!
But didn’t we learn in a mishna (Kelim 8:11): In the case of a menstruating woman who had milk dripping from her nipples, and it fell into the airspace of an oven, the oven becomes impure. And this poses a difficulty for us: In what way was the milk rendered susceptible to impurity, such that it can become impure or render the oven impure? And Rabbi Yoḥanan said: It was rendered susceptible by the drop of milk smeared on the nipple. Apparently, Rabbi Yoḥanan maintains that a woman’s milk must be rendered susceptible in order to contract impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְכִי תֵּימָא רָבָא לָא סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹחָנָן וְהָתַנְיָא חנִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר תִּשְׁעָה מַשְׁקִין בְּזוֹב הַזֵּיעָה וְלֵיחָה סְרוּחָה וְרֶיעִי טְהוֹרִין מכולם דִּמְעַת עֵינוֹ וְדַם מַגֵּפָתוֹ

And if you would say that Rava does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, as one amora is permitted to disagree with another, but isn’t it taught in a baraita: You are found saying that there are nine liquids with regard to a zav: The sweat, ill-smelling pus, and liquid excrement are more pure than all of them, i.e., they do not become impure and do not render other items susceptible to impurity. The tears that emerge from his eye, and the blood that emerges from his wound,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא רבא לא סבירא ליה כר׳ יוחנן – דאוכל הוא וצריך הכשר אלא מעיין הוא:
והתניא נמצאת אומר כו׳ – וליחה סרוחה. היינו מוסרחת שלו:
וכי תימא כו׳ והתניא – בהדיא דלאו מעיין הוא.
ליחה סרוחה – קייטור״א בלעז.
וכי תימא [ואם תאמר], רבא לא סבר לה [אינו סבור] כדעת ר׳ יוחנן, ואמורא רשאי לחלוק על אמורא אחר, והתניא [והרי שנויה ברייתא]: נמצאת אתה אומר, תשעה משקין בזוב כלומר, לגבי הזב: הזיעה, וליחה סרוחה, וריעי (צואה נוזלית) — הרי הם טהורין מכולם, שאינם מטמאים, ואינם מכשירים לקבל טומאה. דמעת עינו של הזב, וכן דם מגפתו (היוצא מפצעו),
And if you would say that Rava does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, as one amora is permitted to disagree with another, but isn’t it taught in a baraita: You are found saying that there are nine liquids with regard to a zav: The sweat, ill-smelling pus, and liquid excrement are more pure than all of them, i.e., they do not become impure and do not render other items susceptible to impurity. The tears that emerge from his eye, and the blood that emerges from his wound,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות יג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות יג. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות יג., הערוך על סדר הש"ס כריתות יג., רש"י כריתות יג., תוספות כריתות יג., תוספות ישנים כריתות יג., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות יג., אסופת מאמרים כריתות יג.

Keritot 13a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 13a, Attributed to R. Gershom Keritot 13a, Collected from HeArukh Keritot 13a, Rashi Keritot 13a, Tosafot Keritot 13a, Tosefot Yeshanim Keritot 13a, Steinsaltz Commentary Keritot 13a, Collected Articles Keritot 13a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144