×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְיָלֵיף {ויקרא כ״ה:כ״ט} יָמִים יָמִים מִבָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה מָה הָתָם י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אאַף כָּאן י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
And Rabbi Yehuda HaNasi derives the meaning of the term yamim stated with regard to Absalom based upon a verbal analogy from the word yamim that appears in the context of houses of walled cities, where it states: “For a full year [yamim] he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). Just as there, in the case of walled cities, the term yamim means twelve months, as the verse states immediately afterward: “Within the space of a full year” (Leviticus 25:30), so too here, in the case of Absalom, the term yamim means twelve months.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ויליף מבתי ערי חומה – דכתיב בהו ימים תהיה גאולתו מה להלן י״ב חדש כדמפרש ביה קרא ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה.
המוכר בית בבתי ערי חומה ר״ל בעיר המוקפת חומה יכול לגאלה אף ביום שמכרה ושלא כדברי האומר אין ימים פחותים משנים וכדכתיב בה ימים תהיה גאלתו ואין יכול לגאלה עד שיעברו שני ימים למכירתו אלא גואלה מיד עד שיעברו שנים עשר חדש ומשיעברו שנים עשר חדש ולא נגאל הוחלט ביד הלוקח ואם היה שנה מעוברת הוחלט לסוף השנה וכדכתיב שנה תמימה כמו שיתבאר במקומו:
יש בסוגיא זו קצת דברים שצריכין ביאור ומתוך כך אני מעירך בביאור כלה דרך קצרה אע״פ שאין לנו צרך בה לענין פסק והוא ששאלו נזיר עולם היכא כתיבא ר״ל שיהא יכול לגלח ושיביא קרבנותיו והביאה מדתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם אם ישוב ישיבני ה׳ ירושלים ועבדתי את ה׳ והיתה קבלה בידם שנדר זה נזירות עולם היה ואפשר שסמכוה ממה שנאמר עליו אחר שבא מגשור שלא היה מגלח אלא מקץ ימים ולמדו מכאן שנזיר עולם מגלח לפרקים ידועים ומה שכתוב אשר נדרתי לה׳ בחברון לא שנדר בחברון אלא הוא אומר שילך לקיים בחברון מה שנדר בגשור ר״ל הבאת קרבנותיו בשעת הגלוח ואע״פ שלא היה בית המקדש בנוי שעת היתר הבמות היה ואע״פ שבמה גדולה ר״ל אהל מועד ומזבח שעשה משה היה בגבעון כבר אמרו בסוף זבחים שמשבאו לנוב וגבעון הותרו הבמות ר״ל ליקרב שם כל דבר הנידר ונידב וקרבנות נזירות קרויות לדעת זה נידר ונידב אע״פ שהנדר אינו אלא על היין וחבריו וחיוב הקרבנות מאליו הוא בא ואף לדעת האומר שקרבנות נזירות אינו בכלל נידר ונידב ואינו קרב בבמה קטנה אפשר שהלך לחברון להביא משם כבשים שהיו נבחרים שם כדאיתא בשני של תמורה ואע״פ שלא עמד שם טעם זה מדאקשו עלה דאם כן מחברון מיבעי ליה שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה או שמא כונתו לילך לחברון מפני שדוד אביו נמשח לשם כדי שיהא מרדו חזק יותר אצל ההמון:
מה להלן י״ב חדש דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה – והא [רבי הוא] דאמר התם בערכין אין ימים פחותים משנים שאין המוכר יכול לגאול תוך ב׳ ימים. ודריש ימים כפשטיה לתחלת גאולה. ודריש לי׳ שנה לסוף גאולה משום דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה גאולה. ד׳ ימים בשנה והיינו מג׳ חדשים לג׳ חדשים:
ויליף [ולמד] רבי בגזירה שוה ״ימים״ ״ימים״ מבתי ערי חומה (״ימים תהיה גאולתו״. ויקרא כה, כט) מה התם [שם] ״ימים״ פירושו שנים עשר חדש, כמפורש אחר כך ״עד מלאת לו שנה תמימה״ ( ויקרא כה, ל) — אף כאן זמן נזירות אבשלום שנאמר בה ״ימים״, היתה שנים עשר חדש.
And Rabbi Yehuda HaNasi derives the meaning of the term yamim stated with regard to Absalom based upon a verbal analogy from the word yamim that appears in the context of houses of walled cities, where it states: “For a full year [yamim] he shall have the right of redemption” (Leviticus 25:29). Just as there, in the case of walled cities, the term yamim means twelve months, as the verse states immediately afterward: “Within the space of a full year” (Leviticus 25:30), so too here, in the case of Absalom, the term yamim means twelve months.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר מְגַלֵּחַ אַחַת לל׳לִשְׁלשִׁים יוֹם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְגַלֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּבְנֵי מְלָכִים שֶׁמְּגַלְּחִים מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת לע״שלְעֶרֶב שַׁבָּת.

Rabbi Nehorai says: Absalom cut his hair once every thirty days. Rabbi Yosei says: He cut his hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve, as we find that the sons of kings cut their hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי נהוראי אומר – אבשלום היה מגלח אחת לל׳ יום.
שכן מצינו בבני מלכים – שכן נוהגים.
ולמדנו מכל מקום שנזיר עולם מגלח לפרקים ועדין אין הפרק מתברר אם מחדש לחדש אם משנה לשנה אם מזמן אחר לזמן אחר והוא בא לברר את הפרק מדכתיב לעיל מיניה וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל ובגלחו את ראשו מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה ונתברר שפרק הגלוח הוא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ושאלו והא רבי הוא דקאמר לגבי בתי ערי חומה אין ימים פחותים משנים ואם כן נימא דלסוף שני ימים מגלח והשיב דהא משום כובד הוא כדכתיב כי כבד עליו ובתרי יומי ליכא כובד והקשה אימא משתי שנים לשתי שנים ומדאשכחן שנתים ימים ותירץ דנין ימים שאין עמהם שנים מימים שאין עמהם שנים וכו׳ וכן כשהקשה אימא מתלתין לתלתין ומדכתיב חדש ימים השיב דנין ימים שאין עמהם חדש וכו׳ והקשו ואימא מתלתא ירחי לתלתא ירחי ומדאשכחן בבת יפתח מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה וד׳ זמנים בשנה הוא מג׳ חדשים לג׳ חדשים ותירץ שאין דנין ימים מימימה ר״ל מימים שיש עמו ימימה ואף על פי שושב הכהן ובא הכהן מלמדנו שדנין מתיבות הדומות בענין אע״פ שאין דומות בלשון כמו שביארנו בראשון של יומא ובכמה מקומות מזה החבור כל דאיכא דדמי טפי מיניה ילפינן אי נמי האי ארבעת ימים בשנה לא משלשה חדשים לשלשה חדשים היו שמא שני הפרקים היו מארבעה לארבעה ושני הפרקים הנשארים משנים לשנים והלכך לא ילפינן מינה ר׳ נהוראי אומר נזיר עולם מגלח משלשים יום לשלשים יום דיליף לה מכהנים דאסרינהו בגדול פרע משלשים ואילך וודאי משום דמתלתין ואילך איכא כובד והילכך האי נמי דכתיב כי כבד עליו וגלחו מדאתא לכלל כובד אישתרי ליה בגלוח ושמא תאמר והלא כהנים גופייהו תלתין דידהו מנזיר ילפינן להו דילפינן פרע פרע מנזיר שסתמו שלשים וא״כ טפי הוה ניחא ליה למילף נזיר עולם מנזיר סתם אינו כן שנזיר סתם נשלם נזירותו ואינו עוד נזיר מה שאין כן בנזיר עולם וניחא ליה למיגמר מכהנים שהם כהנים לעולם ור׳ יוסי אומר מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחין מערב שבת לערב שבת ר״ל גלוח קצת שאף באבשלום כבר ביארנו שגלוח קצת היה אלמא כל בבני מלכים משמנה ימים לשמנה ימים איכא כובד מיהא להצריך קצת גלוח ואני תמה במה שפירשו גדולי המחברים בפירושי המשנה על גלוח זה שהעברת תער היה היאך אפשר לדעת ר׳ יוסי לגלח מכל וכל משמנה לשמנה והיאך היה שערו שוקל כל כך אלא עיקר הדברים כמו שכתבנו ושאלו לדבריו מאי איכא ביניהו לשאר אחוה הרי אף שאר אחיו היו מגלחין כן ובמה היה נזירותו ניכר ותירץ דאי הוה יום טוב באמצע שבת אחיו מגלחין ולא הוא ואי נמי דאחוה מגלחי בצפרא דמעלי שבתא ואיהו עד פניא ר״ל אחר שיביא קרבנותיו וישחטם שהרי שחיטת הקרבנות קודמת לגלוח ולאו דוקא פניא ממש אלא לאחר הבאת קרבנותיו ושחיטתם ולשיטתנו מיהא יכול היה לתרץ דאחוה אף במספרים ואף בהעברת תער ואיהו דוקא בגלוח קצת ובתער וכן מגלחים כל זמן שירצו והוא דוקא משמנה לשמנה וכן שהוא מביא קרבנות והן מגלחין בלא כלום אלא דחדא או תרי נקט ומ״מ הלכה כרבי משנים עשר חדש לשנים עשר חדש:
ואחר כך שאלו הני ארבעין שנין מאי עבידתיהו ר״ל הא דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וכו׳ ארבעים שנה מהיכן שהרי משחזר לו מגשור עד שנראה לשני המלך לא היו אלא שתי שנים כדכתיב וישב בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה ואי אפשר שמה שהשתדל אחר כן למשוך לב העם להתחבר עמו במרדו יהא זמן מרובה אלא ארבעים שנה מזמן ששאלו להם מלך ומצד שהיה המרד הראשון הזכיר המנין מתחלת המלכות ואותה שנה ששאלו להם מלך היתה שנה עשירית למלכות שמואל ומלך שמואל עם שאול שנה אחת ושתים שמלך שאול לבדו והם ג׳ ושלשים ושבע שמלך דוד בשעה שמרד אבשלום הרי ארבעים וכן היא בשני של תמורה ומ״מ יש גורסין שם שלשים ושש לדוד ולגירסא זו צריך לפרש ששנת עשר של שמואל שאלו מלך אבל לא עמד להם עד י״א ואותה שנה מלכו שאול ושמואל ושנת י״ב ושנת י״ג מלך שאול לבדו ונמצאו ד׳ שנים משעת השאלה ותלתין ושית דדוד הרי ארבעים ומכל מקום לשתי הגירסאות קשה לפרש שהרי כל זמן מלכותו של דוד לא היה אלא ארבעים שנה והרי אחר מעשה אבשלום כתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ואחר אותן שלש שנים צוה ליואב לשוט בארץ מדן ועד באר שבע לידע מספר העם והרי ארבע ואחת שקבע משמרות כשזכה בגורן ארונא כדאיתא בסדר עולם והרי חמש ונמצא למנין זה שמלך יותר שאם שנת המרד היתה בשנת ל״ז הרי מלך מ״ב שנים ואם בשנת ל״ו מכל מקום מלך מ״א והרי כל מלכותו אינה אלא ארבעים ומכל מקום בסדר עולם אמרו מקץ ארבעים שנה לשנה ששאלו להם מלך היא שנת שלשים ושש לדוד ר׳ נהוראי אומר שלשים וחמש כיצד שנה עשירית עצמה אחת ושנה י״א שמלך שמואל שלא עמד להם מלך עד סופה הרי שתים ושתים שמלך שאול בחיי שמואל הרי ארבע ושאול חי ארבעה חדשים אחר שמואל ודוד מלך עד שעת המרד ל״ה שנים וששה חדשים ונמצאו משעת שאלת המלך עד שעת המרד מ׳ שנה פחות ב׳ חדשים ולא חש לחסרונם כלל ואחר כך מלך דוד ג׳ שני רעב ושנת המנין היתה תשעה חדשים ועשרים יום כדכתיב בהדיא וישוטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ולשנה אחרת התקין משמרות כהונה ולויה כדכתיב בשנת הארבעים למלך דוד נדרשו וגו׳:
המשנה השלישית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר סתם נזירות שלשים יום אמר הרי אני נזיר אחת גדולה הרי אני נזיר אחת קטנה אפי׳ מכאן עד סוף העולם נזיר שלשים יום הרי אני נזיר יום אחד הריני נזיר שעה אחת הרי אני נזיר אחת ומחצה הרי אני נזיר שתים הרי אני נזיר שלשים יום ושעה אחת נזיר שלשים ואחד יום שאין נזורים שעות אמר הר״ם סמכו זה העקר ר״ל סתם נזירות שהוא ל׳ יום באמרו קדוש יהיה ומנין יהיה ל׳ יום ולא תהיה נזירות פחות מל׳ יום וזה ענין מקובל ואמנם סמכו לזה בדמות סימן ואמר מכאן ועד סוף העולם יגיע ענין זה הדבור שהוא אומר שזה נזירות הוא אצלו מן הגודל כמו שילך מכאן ועד סוף העולם ועם זה לא תחייבהו זולת ל׳ יום עוד ואמנם ויום אחד או שעה אחת או אחת ומחצה ר״ל נזירות או חצי נזירות הנה יחייבו בזה כולו שיהא זה נזיר ס׳ יום והוא אמרו הריני נזיר סתם ואני אבאר לך בפרק ג׳ איך דין מי שנדר שתי שתי נזירות ואמנם חייבוהו שתי נזירות לפי שהראשון כבר הבדילו באמרו הריני נזיר ונדר מן הנזירות השני יום או שעה הנה אי אפשר שלא ישלימוהו ואמנם כי אמר הריני נזיר ל׳ יום ושעה אחת הנה יעמוד ל״א יום לפי שהעיקר אין נזירות לשעות לאמרו ימי נזרו:
שכן מצינו בבני מלכים. אבל מלך עצמו מסתפר בכל יום כדאמרינן בפרק כהן גדול מלך ביופיו תחזינה. הר׳ עזריאל ז״ל.
ר׳ נהוראי אומר מגלח אחת לשלשים יום. מאי טעמא גבי כהן הדיוט משום דאיכא כובד הכא נמי משום דאיכא כובד. פירוש דסבירא ליה דמשום הכי אמר הכתוב לכהן הדיוט לספר משלשים יום לשלשים יום משום דאיכא כובד וניחא ליה שיהו נאים ומהודרים. והכא נמי דגמירי הכביד שערו מיקל בתער בהכי איכא כובד. שיטה:
ר׳ נהוראי אומר: אבשלום היה מגלח אחת לשלשים יום. ר׳ יוסי אומר: מגלח היה מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו [מצאנו] רואים אנו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת.
Rabbi Nehorai says: Absalom cut his hair once every thirty days. Rabbi Yosei says: He cut his hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve, as we find that the sons of kings cut their hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יָלֵיף מִבָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְהָא רַבִּי הוּא דְּאָמַר אֵין יָמִים פְּחוּתִין מִשְּׁנַיִם.

The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda HaNasi? He derives the meaning of the verse concerning Absalom from the verse concerning houses of walled cities. But isn’t it Rabbi Yehuda HaNasi himself who said that one may not redeem his house until it has been in the buyer’s possession for at least two days, as the word yamim does not refer to fewer than two days? This demonstrates that Rabbi Yehuda HaNasi understands the word yamim in the case of walled city houses as referring to a period of two days rather than a year. How then can he employ a verbal analogy from houses of walled cities to derive that the word yamim in the case of Absalom indicates a period of twelve months?
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא רבי הוא דאמר – במס׳ ערכין (דף לא.) ימים תהיה גאולתו אין ימים פחותים משנים שאם בא לגאלה באותו יום שמשכנה לו אינו יכול לגאלה עד שיעברו עליו ב׳ ימים לפי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו והכא נמי מאי חזא רבי מההוא ג״ש מה להלן י״ב חדש כו׳ נגמר מהאי טעמא ונימא נמי דאבשלום מגלח היה לשני ימים.
אין ימים פחותים משנים – דדריש מימים תהיה גאולתו שאין המוכר יכול לגאול בפחות משני ימים. (והא א״ר כו׳) הכי נמי דבכל ב׳ ימים יקל שערו ומשני דבב׳ ימים ליכא כובד ומסתמא לא נתקבל ג״ש אהני אלא ממשמעות דימים דהיינו שנה תהיה גאולתו שגואל אחרי ב׳ ימים כל השנה כדכתיב בתריה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה אלמא דכל השנה גואל.
והא רבי הוא דאמר התם בערכין. אין ימים פחות משנים שאין המוכר יכול לגאול תוך שני ימים. ודרוש ימים כפשטיה לתחלת הגאולה ודריש ליה שנה לסוף גאולה משום דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה.
זו היא שיבה זו היא ביאה מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. אף על גב דלא חזו תיבות להדדי כיון דמשמעתין חד הוא דריש להו בגזרה שוה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
הכי גרסינן דילמא לארבע ירחי חדא זימנא כרפרישית. ובספרים ישנים כתב אי נמי ארבעה ימים בסוף שנה. הרב עזריאל ז״ל:
ותמהים: כפי שאמרנו לעיל מאי טעמא [מה הטעם] של רבי — יליף [למד] הוא מבתי ערי חומה. והא [והרי] רבי עצמו הוא שאמר: אין ״ימים״ פחותין משנים, שכך הוא פוסק שאין אדם יכול לגאול את הבית לפני שהיה יומיים ברשות הקונה. ואם כן משמע שהוא מפרש ״ימים״ זה האמור בדין בתי ערי חומה לא במשמעות שנה, וכיצד למד בגזירה שווה מבתי ערי חומה ש״ימים״ שבנזירות אבשלום הם שנים עשר חודש!
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda HaNasi? He derives the meaning of the verse concerning Absalom from the verse concerning houses of walled cities. But isn’t it Rabbi Yehuda HaNasi himself who said that one may not redeem his house until it has been in the buyer’s possession for at least two days, as the word yamim does not refer to fewer than two days? This demonstrates that Rabbi Yehuda HaNasi understands the word yamim in the case of walled city houses as referring to a period of two days rather than a year. How then can he employ a verbal analogy from houses of walled cities to derive that the word yamim in the case of Absalom indicates a period of twelve months?
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַאי גְּזֵירָה שָׁוָה מִשּׁוּם כּוֹבֶד גְּמִיר וּבִשְׁנֵי יָמִים לֵיכָּא כּוֹבֶד.

The Gemara answers: He learned this verbal analogy because the verse states that Absalom would trim his hair due to its weight (II Samuel 14:26), and in two days there is no significant weight added to the hair. Consequently, the term yamim cannot be understood to mean two days in the case of Absalom.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כבד
כבדא(ברכות ל:) אלא מתוך כובד ראש פי׳ כפיפת ראש שיכוף ראשו ויכוין תפלתו כאדם שיש לו צער (חגיגה כב.) מפני שכבדו של כלי חוצץ פי׳ ישב בכובד בקרקעית הכלי החיצון ואין טבילה עולה לו. (נזיר ה. בגמ׳ הריני כשמשון) האי גזירה משום כובד גמירי לה ושני ימים לא איכא כובד. פי׳ האי גזירה שוה דילפינן הכא ימים דאבשלום מימים דבתי ערי חומה ואמינא י״ב חדש משום דאבשלום כתיב כי כבד עליו וגלחו הלכך לא מצינן למימר שני ימים דבשני ימים ליכא כובד:
א. [שווערע.]
הא ג״ש – דגמיר מבתי ערי חומה.
משום כובד הוא דקא גמיר – דכתיב ביה באבשלום כי כבד עליו וגילחו.
ובשני ימים ליכא כובד – ומשום הכי לא גמיר מיניה.
האי גזירה שוה משום כובד גמיר לה – פירוש: אף על גב דדריש האי ימים שני ימים ממש מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו דאינו יכול לגאול אלא עד שנה אחת וכי דריש גזירה שוה מפשטיה דקרא יליף ולאו מדרשיה.
ומשיבים: האי [זו] גזירה שוה משום כובד גמיר [למד] אותה, שהרי נאמר בכתוב שהיה אבשלום גוזר שערו כשהיה השיער מכביד עליו, ובשני ימים ליכא [אין] כובד שיער, ונמצא שיש להבין ימים לענין זה כמובנו הפשוט, שנה.
The Gemara answers: He learned this verbal analogy because the verse states that Absalom would trim his hair due to its weight (II Samuel 14:26), and in two days there is no significant weight added to the hair. Consequently, the term yamim cannot be understood to mean two days in the case of Absalom.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאֵימָא ב׳שְׁתֵּי שָׁנִים דִּכְתִיב וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים דָּנִין יָמִים שֶׁאֵין עִמָּהֶן שָׁנִים מִיָּמִים שֶׁאֵין עִמָּהֶן שָׁנִים וְאַל יוֹכִיחַ זֶה שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שָׁנִים.

The Gemara asks: But say that yamim means two years, as it is written: “And it came to pass at the end of two years of days [yamim]” (Genesis 41:1). The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim in a case where it does not have the term years mentioned with it, as in the case of Absalom, from another usage of the term yamim that does not have the term years mentioned with it, i.e., the verse about houses of walled cities. And this usage of the term yamim that does have the term years mentioned with it will not prove otherwise.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולימא דשתי שנים – משמע האי מקץ ימים לימים אשר יגלח דשתי שנים נמי איקרו ימים כדכתיב ויהי מקץ שנתים ימים.
ושואלים: ואימא [ואמור] כי ״ימים״ הוא שתי שנים, כמו דכתיב [שנאמר] ״ויהי מקץ שנתים ימים״ (בראשית מא, א)?! ודוחים: דנין ״ימים״ שאין עמהן שנים, שנאמר באבשלום רק ״ימים״, מ״ימים״ שאין עמהן שנים כנאמר בבתי ערי חומה, ואל יוכיח ״ימים״ זה שיש עמו גם מספר שנים (״שנתיים״).
The Gemara asks: But say that yamim means two years, as it is written: “And it came to pass at the end of two years of days [yamim]” (Genesis 41:1). The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim in a case where it does not have the term years mentioned with it, as in the case of Absalom, from another usage of the term yamim that does not have the term years mentioned with it, i.e., the verse about houses of walled cities. And this usage of the term yamim that does have the term years mentioned with it will not prove otherwise.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵימָא ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם דִּכְתִיב {במדבר י״א:כ׳} עַד חֹדֶשׁ יָמִים דָּנִין יָמִים שֶׁאֵין עִמָּהֶם חֳדָשִׁים מִיָּמִים שֶׁאֵין עִמָּהֶם חֳדָשִׁים וְאַל יוֹכִיחַ זֶה שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ חֳדָשִׁים.

The Gemara asks: But say that yamim means thirty days, as it is written: “But a month of days [yamim]” (Numbers 11:20). The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim in a case where it does not have the term months mentioned with it from another usage of the term yamim that does not have the term months mentioned with it. And this usage of the term yamim that does have the term months mentioned with it will not prove otherwise.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא שלשים יום – דשלשים איקרו ימים כדכתיב עד חדש ימים.
ושואלים: ואימא [ואמור] ש״ימים״, הוא שלשים יום, כמו דכתיב [שנאמר]: ״עד חדש ימים״ (במדבר יא, כ)! ודוחים: דנין ״ימים״ שאין עמהם חדשים מ״ימים״ שאין עמהם חדשים, ואל יוכיח זה שיש עמו חדשים.
The Gemara asks: But say that yamim means thirty days, as it is written: “But a month of days [yamim]” (Numbers 11:20). The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim in a case where it does not have the term months mentioned with it from another usage of the term yamim that does not have the term months mentioned with it. And this usage of the term yamim that does have the term months mentioned with it will not prove otherwise.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאֵימָא מֵהָכָא {שופטים י״א:מ׳} מִיָּמִים יָמִימָה וְגוֹ׳ דָּנִין יָמִים מִיָּמִים וְאֵין דָּנִין יָמִים מִיָּמִימָה.

The Gemara asks: But say that Rabbi Yehuda HaNasi should have derived the meaning of the term yamim from here: “The daughters of Israel went from time to time [yamim yamima] to lament the daughter of Jephthah the Gileadite four days in a year” (Judges 11:40). This teaches that the daughters of Israel would go four times a year, each time for one day, to lament her, in which case yamim yamima means once every three months. The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim from another usage of the term yamim, and we do not derive the meaning of the term yamim from a case where the word yamim is used in conjunction with the term yamima.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא מהכא מימים ימימה – תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ד׳ ימים בשנה דהיינו יום א׳ לשלשה חדשים הכא נמי נימא דמגלח היה אבשלום לג׳ חדשים. לתנות לשון תאניה ואניה (איכה ב).
תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ד׳ ימים בשנה – ומשמע בסוף כל ג׳ חדשים הלכו לראות ומשני מנא ידעי׳ דמחלקין השנה בשוה דילמא תרין ירחין בחד זמנא וד׳ ירחין בחד זמנא וב׳ ירחין בחד זמנא [וכו׳] וכיון דהכי הוא לא ידעינן מהיכא נילף דלית לן למילף ממקום שיכול להיות שאין הדבר. (עוד) להכי ילפינן מבתי ערי חומה.
ושואלים: ואימא מהכא [ואמור שילמד רבי, ובאופן שונה, מכאן], שנאמר: ״מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה״ (שופטים יא, מ), ומבינים שהכוונה היא שארבע פעמים בשנה, ובכל פעם — יום אחד, היו מבכות אותה, ונמצא ש״מימים ימימה״ מובנו: אחת לשלושה חודשים! ודוחים: דנין ״ימים״ מ״ימים״, ואין דנין ״ימים״ מ״ימימה״, שאין המילים שוות.
The Gemara asks: But say that Rabbi Yehuda HaNasi should have derived the meaning of the term yamim from here: “The daughters of Israel went from time to time [yamim yamima] to lament the daughter of Jephthah the Gileadite four days in a year” (Judges 11:40). This teaches that the daughters of Israel would go four times a year, each time for one day, to lament her, in which case yamim yamima means once every three months. The Gemara rejects this: We derive the meaning of the term yamim from another usage of the term yamim, and we do not derive the meaning of the term yamim from a case where the word yamim is used in conjunction with the term yamima.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ וְהָא תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ויקרא י״ד:ל״ט} וְשָׁב הַכֹּהֵן וּבָא הַכֹּהֵן זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה.

The Gemara raises a difficulty: And what is the difference between yamim and yamima? Didn’t the school of Rabbi Yishmael teach a verbal analogy with regard to leprosy of houses between the words “and the priest shall return [veshav]” (Leviticus 14:39) and the words “and the priest shall come [uva]” (Leviticus 14:44)? It is derived from this that just as this is the halakha with regard to returning, i.e., the priest returns after seven days, this is the halakha with regard to coming, which is also after seven days. Just as the Hebrew words veshav and uva can be used in a verbal analogy, certainly two words with a less pronounced variation, i.e., yamim and yamima, can be used to teach a verbal analogy.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה – מה ביאה מביתו של כהן לבית המנוגע חולץ וקוצה וטח ונותן שבוע להסגירו אף כאן בשיבה אף ה״נ כיון דכתיב מימים ימימה ליהוי נמי כמאן דאמר ימים.
זו היא שיבה זו היא ביאה – מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה חולץ וקוצה [טוח] ונותן לו שבוע אע״ג דלא דמו תיבות להדדי כיון דמשמעותן חד קא דריש ליה בג״ש:
דילמא ד׳ ירחי חד זימנא ותרי ירחי חד זימנא – ב׳ ימים הראשונים היו מארבע חדשים לד׳ חדשים וב׳ האחרונים מב׳ חדשים לב׳ חדשים. הלכך שבקינן קרא דלא מפרש וילפי׳ מקרא דמפרש:
ומקשים: ומאי נפקא מינה [ומה יוצא מזה, מה זה משנה], הלא אפילו כשאין המילים ממש שוות למדים אנו גזירה שווה, והא תנא דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: נאמר ״ושב הכהן״ ונאמר ״ובא הכהן״ (ויקרא יד, לט ושם מד) — זו היא שיבה זו היא ביאה, ולמדים גזירה שווה זו מזו. הרי שאפילו כאשר המילים אינן דומות כלל אלא תוכנן זהה אפשר ללמוד גזירה שווה, וכל שכן כאשר יש שינוי קל במילים!
The Gemara raises a difficulty: And what is the difference between yamim and yamima? Didn’t the school of Rabbi Yishmael teach a verbal analogy with regard to leprosy of houses between the words “and the priest shall return [veshav]” (Leviticus 14:39) and the words “and the priest shall come [uva]” (Leviticus 14:44)? It is derived from this that just as this is the halakha with regard to returning, i.e., the priest returns after seven days, this is the halakha with regard to coming, which is also after seven days. Just as the Hebrew words veshav and uva can be used in a verbal analogy, certainly two words with a less pronounced variation, i.e., yamim and yamima, can be used to teach a verbal analogy.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ מִדְּדָמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן.

The Gemara responds: This applies only where there are no terms that are identical to it. However, where there are terms that are identical to it, we derive the meaning of a term from the usage of terms that are identical to it rather than from the usage of terms that are merely similar.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ד – לא ילפינן מההוא קרא דכתיב בבת יפתח דמנא ידעינן דמתלתא ירחין לתלתא ירחין הוי חד זימנא.
ומשיבים: הני מילי היכא דליכא דדמי ליה [דברים אלה אמורים דווקא היכן שאין מקרא אחר שדומה לו] בדיוק, אבל היכא דאיכא דדמי ליה [היכן שיש מקרא אחר הדומה לו] — מדדמי ליה ילפינן [מהדומה לו למדים אנו], ולכן עדיף ללמוד מן האמור בבתי ערי חומה.
The Gemara responds: This applies only where there are no terms that are identical to it. However, where there are terms that are identical to it, we derive the meaning of a term from the usage of terms that are identical to it rather than from the usage of terms that are merely similar.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיכָּא דְּאָמְרִי מְנָא יָדְעִינַן דְּכֹל תְּלָתָא יַרְחִין חַד זִימְנָא דִּילְמָא אַרְבְּעָה זִימְנֵי בְּשַׁתָּא (א״נאִי נָמֵי) אַרְבְּעָה יַרְחִין חַד זִימְנָא תְּרֵין יַרְחִין בְּחַד זִימְנָא.

Some say that the reason the halakha is not derived from yamim yamima is because the time period to which it refers is unclear: From where do we know that they would lament Jephthah’s daughter once every three months, at fixed intervals? Perhaps they would lament her four times a year, in irregular intervals. Alternatively, it might have taken place in regular but uneven intervals, e.g., after four months they would visit one time, and then after two months they would visit one time, and then they would visit again after a four-month interval and again after a two-month interval.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דילמא – האי דקאמר ד׳ ימים בשנה הכי הוי לסוף ד׳ ירחין חד זימנא ולתרין [ירחין] חד זימנא ולארבע ירחין חד זימנא ולתרין ירחין חד זימנא דהיינו נמי ארבע זימנין והילכך הואיל ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי שבקינן ההוא קרא דלא מפרש וגמרינן מקרא דמפרש דהיינו מבתי ערי חומה.
איכא דאמרי [יש שאומרים] תירוץ אחר לדחות את האפשרות ללמוד ״מימים ימימה״, משום שלא ברור הוא מה שיעור הזמנים האמור ב״ימים ימימה״. שכן, מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא [מנין אנו יודעים שכל שלושה חודשים פעם אחת] לפי חלוקה קבועה היו עולות לתנות לבת יפתח? דילמא ארבעה זימני בשתא [שמא ארבע פעמים בשנה], שאין להם קביעות של זמן, אי נמי [או גם כן] ארבעה ירחין חד זימנא [ארבעה חודשים פעם אחת], תרין ירחין בחד זימנא [שני חודשים פעם אחת] ושוב לאחר ארבעה חודשים, ואחר כך לאחר חודשיים!
Some say that the reason the halakha is not derived from yamim yamima is because the time period to which it refers is unclear: From where do we know that they would lament Jephthah’s daughter once every three months, at fixed intervals? Perhaps they would lament her four times a year, in irregular intervals. Alternatively, it might have taken place in regular but uneven intervals, e.g., after four months they would visit one time, and then after two months they would visit one time, and then they would visit again after a four-month interval and again after a two-month interval.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם מַאי טַעְמָא גַּבֵּי כֹהֲנִים מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כּוֹבֶד ה״נהָכָא נָמֵי אִיכָּא כּוֹבֶד.

It was taught in the baraita that Rabbi Nehorai says that Absalom cut his hair once every thirty days. The Gemara explains the basis for this opinion: What is the reason that with regard to priests, the halakha is that they must cut their hair every thirty days? It is because after that interval there is noticeable weight to the hair. Here, too, in the case of Absalom, there is noticeable weight after this period of time has passed, and it is clear that Absalom cut his hair due to its weight, as it is stated: “Because the hair was heavy on him, therefore he polled it” (II Samuel 14:26).
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גבי כהנים – הדיוטים.
מידי הוא טעמא – דאמרינן דמגלחין בשלשים יום אלא משום דאיכא כובד שיער והוה ליה ניוול הכא נמי איכא כובד ומשום הכי היה אומר רבי נהוראי דאבשלום היה מגלח לאחר שלשים יום.
לדברי רבי יוסי דאמר שמגלח מערב שבת לערב שבת מאי היכרא איכא בין דידיה דהוי נזיר לשאר אחין הא אינהו נמי נוהגין להסתפר בכך.
איכא בינייהו בזמן שחל יו״ט להיות באמצע שבת דאחין מגלחין בערב יום טוב והוא אינו מגלח עד ערב שבת ואי קשיא לך ולרבי מאי שנא אבשלום משאר נזירי עולם דמסתפרים אחת לל׳ יום משום דלגבי דידהו הוי כובד ורבי מתרץ לטעמיה דאבשלום הואיל ובעל כח הוה לא הוה כובד לדידיה עד שנים עשר חדש כי כאיש גבורתו ולרבי יוסי הואיל דאורחייהו דבני מלכים להסתפר מערב שבת לערב שבת הוה ליה כובד כשאר אחין אבל לשאר אינשי ליכא כובד עד ל׳.
מ״ט גבי כהנים [דאיכא] כובד – וא״ת והא כהני׳ עצמם ילפי׳ (תענית יז.) מסתם נזי׳ פרע פרע דמקילין אחת לשלשים יום וא״כ נילף נזיר עולם מסתם נזיר דהוי שלשים יום וי״ל דלא מיסתבר ליה ללמוד קדושת עולם מקדושת שעה ולהכי יליף מכהנים אע״ג דלמד מן הלמד משום דכהנים נמי קדושת עולם הוו.
אמר המאירי סתם נזירות שלשים יום ר״ל שאם אמר הריני נזיר ולא פירט בו זמן הרי הוא נזיר שלשים יום והביאוה בגמ׳ לדעת רב מתנא מדכתיב קדוש יהיה והרי יהיה בגימטריא תלתין הוו ולדעת זה כל השלשים יום הם מן הנזירות ואינו מגלח ולא מביא קרבנתיו עד שלשים ואחד ומכל מקום בר פדא הביאה בגמ׳ מדכתיבי בפרשת נזיר כ״ט לשונות של נזירות בין לשון נדר ולשון נזירות ואע״פ ששלשים הם כי נזר אלהיו לא חשיב שאינו אלא לשון כתר ונשארו כ״ט והם ארבע בפסוק שני ר״ל לנדור נדר נזיר להזיר ואחד בפסוק שלישי והוא מיין ושכר יזיר הרי חמשה ואחד בפסוק רביעי כל ימי נזרו הרי ששה ושלשה בפסוק חמישי והם כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים אשר יזיר הרי תשעה ואחד בפסוק ששי כל ימי הזירו הרי עשרה ואחד בפסוק שביעי והוא כי נזר אלהיו אלא שאינו מן המנין ואחד בפסוק שמיני כל ימי נזרו הרי י״א ואחד בפסוק תשיעי והוא וטמא ראש נזרו הרי י״ב ושלשה בפסוק שנים עשר והם והזיר לה׳ את ימי נזרו וכו׳ כי טמא נזרו הרי ט״ו ושנים בפסוק י״ג והם זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו הרי י״ז ושלשה בפסוק י״ח והם וגלח הנזיר וכו׳ את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו הרי כ׳ ושנים בפסוק י״ט והם ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו הרי כ״ב ואחד בפסוק כ׳ והוא ואחר ישתה הנזיר יין הרי כ״ג וששה בפסוק כ״א והם זאת תורת הנזיר אשר ידור וכו׳ על נזרו כפי נדרו אשר ידור וכו׳ על תורת נזרו הרי כ״ט ולדעת זה כל כ״ט יום מזמן הנזירות ומגלח ומביא קרבנותיו ביום שלשים והקשו עליו בגמ׳ מדתנן סתם נזירות שלשים יום שמשמעו שכל השלשים מן הנזירות ותירץ שמאחר שביום שלשים מגלח ומביא קרבנותיו בכלל הנזירות הוא ולענין פסק כל שאמר הריני נזיר סתם מונה לכתחלה שלשים ואינו מגלח עד יום שלשים ואחד אם לרב מתנא מן הדין ואם לבר פדא מדברי סופרים ומגזרה שמא יאמר הריני נזיר שלשים שאף לדעתינו אין גלוחו בשלשים כלום ומכל מקום נזיר סתם שגלח ביום שלשים יצא אם לרב מתנא מדין מקצת היום ככלו ואם לבר פדא הואיל ואינו אלא מדברי סופרים אבל אם פירט זמן צריך על כל פנים להשלים בנזירות כל הזמן שפירט ומחרתו מגלח ואפילו בנזירות שלשים כן ר״ל שאם אמר הריני נזיר שלשים אינו מגלח אלא ביום שלשים ואחד ואין צריך לומר אם התנה על הימים שהוא פורט שיהו שלמים וסוגיין בכולה תלמודא כרב מתנא ומתוך כך נראה שהלכה כמותו:
הריני נזיר אחת קטנה הריני נזיר אחת גדולה אפי׳ מכאן ועד סוף העולם הרי זה נזיר שלשים יום כלומר שאם אמר הריני נזיר אחת קטנה ר״ל נזירות אחת קטנה הרי הוא נזיר לשלשים יום אע״פ שפירט קטנה שאין נזירות לעולם לפחות משלשים ואפי׳ פירט זמן קצר כגון הריני נזיר עשרה ימים או יום אחד או שעה אחת הרי הוא נזיר לשלשים יום אמר הריני נזיר אחת גדולה ר״ל נזירות אחת גדולה הואיל ומכל מקום לא פירט זמן אינו נזיר אלא ל׳ ואפי׳ אמר הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם שאין הכונה אלא כאומר הריני נזיר נזירות סתם שהיא גדולה אצלי כמכאן ועד סוף העולם ולמדת שכל שלא פירש זמן אפי׳ היה לשונו מורה זמן מרובה אינו נזיר אלא לשלשים וכל שלשונו מורה זמן מועט אפי׳ פירט זמן מועט נזיר הוא לשלשים שאין נזירות לפחות משלשים ואח״כ הוא בא לפרש בשפירט זמן והוא מרובה יותר משלשים ופירש בו שלשה חלוקות הראשונה שאמר הריני נזיר ויום אחד השניה הריני נזיר ושעה אחת ר״ל שלא הזכיר הריני נזיר שלשים ואחד יום או שלשים יום ושעה אלא שאמר הריני נזיר סתם וסמך לו ויום אחד או ושעה אחת והשלישית שאמר הריני נזיר אחת ומחצה ר״ל נזירות וחצי נזירות והוא מכוין למ״ה ימים ואמר על שלשתם הרי הוא נזיר שתים שמאחר שאמר הריני נזיר סתם או הריני נזיר אחת כבר חל עליו נזירות שלשים וכשסומך ויום אחד או ושעה אחת או מחצה לנזירות שניה הוא מכוין וכבר ביארנו שאין נזירות לפחות משלשים ונמצאו עליו שתי נזירויות ומגלח ומביא קרבנותיו בסוף כן אחד מהם ובכלל חלוקה זו החלוקה השנית אע״פ שלא הוזכרה והוא שאם לא נדר נזירות סתם אלא שקצב זמן בנזירותו ואמר הריני נזיר שלשים ואחד יום או ארבעים וחמשה יום או למאה יום כל שהוא פורט שלשים ומהם ולמעלה הרי הוא נזיר כמנין שפירט לא פחות ולא יותר שלא כיון אלא לנזירות אחת ואפי׳ אמר שלשים יום ויום אחד הדין כן כמו שנבאר בגמ׳ אלא שיש בזו חלוקה שלישית והוא שאם פירט שעה צריך להשלימה ליום ר״ל שאם אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת או כמה שעות הרי הוא נזיר שלשים ואחד יום שאין בנזירות שעות כדכתיב ימי נזרו ימים אתה מונה בנזירות ולא שעות:
משנה הרי אני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום ואי זה הוא שהוא מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים אמר הר״ם פי׳ בעבור שאמר הריני נזיר עולם ודין נזיר עולם שיגלח מי״ב חדש לי״ב חדש כמו שבארתי לך למדך בזה ואמר ומגלח אחת לל׳ יום לפי שהשער והעפר והחול חלקים נפרדים הנה הוא כאלו נדר בכך וכך אלף נזירות אשר לא ישלם אותם בכל ימיו אבל כאשר אמר הריני נזיר ודבק הנזירות ואמר כעפר הארץ ואמנם כיון הנצחות זה מתדמה על מנין העפר ואמנם נאמר שהוא נדר נזירות כאשר אמר הרי עלי נזירות כשער ראשי אמ׳ שענין זה המאמר כאשר שער ראש חלקים נפרדים בין שהיה זה הנזירות נפרד ואין הלכה כרבי:
מ״ט גבי כהנים משום דאיכא כובד וכו׳ – וכהנים גופיי׳ ולפי׳ פרע [פרע] מנזיר דמגלחים לל׳ יום בסנהדרין פ׳ כ״ג והא דלא יליף נזיר עולם מסתם נזיר משום דהתם דין הוא דמגלח משום דשלמו ימי נזירותו הלכך יליף מכהן דלא פסקה כהונתו ומגלח:
מאי טעמא גבי כהנים משום דאיכא כובד. אף על גב דכהנים נמי יליף מסתם נזיר פרע פרע מכל מקום יליף כובד נזיר עולם מכובד כהנים. ולא בעי למילף מנזיר סתם דהתם לאו משום כובד הוא אלא משום דאז נשלם נזירותו. דהא בנזירות מרובה ימתין עד לבסוף ואינו מגלח כלל משום כובד:
תוס׳ ד״ה מ״מ גבי כהנים. וא״כ נילף וכו׳. ק״ל הא פשיטא דאין ללמוד נ״ע מנזיר סתם דסתם פסק נזירתו ונ״ע עדיין נזירתו עולם אלא דילפינן תחלה כהן מנזיר פרע פרע דגבי כהן שיעור ל׳ יום ואמרי׳ הטעם גבי כהן משום כובדו וידעי׳ דשיעור כובד ל׳ יום וזהו העיקר מה דרצינו למילף שיעורא דכובד כמה הוי ומה שייכות למילף ענין זה מנזיר סתם:
ועל מה ששנינו בברייתא: ר׳ נהוראי אומר: אבשלום מגלח היה אחת לשלשים יום, מסבירים: מאי טעמא [מה הטעם, מניין למד כן]? כמו גבי [אצל] כהנים שהם צריכים לגלח אחת לשלושים יום משום דאיכא [שיש] כובד שיער בשיער שגדל שלושים יום, הכא נמי איכא [כאן, באבשלום, גם כן יש] כובד וכפי שנאמר ״כי כבד עליו וגלחו״ (שמואל ב יד, כו).
It was taught in the baraita that Rabbi Nehorai says that Absalom cut his hair once every thirty days. The Gemara explains the basis for this opinion: What is the reason that with regard to priests, the halakha is that they must cut their hair every thirty days? It is because after that interval there is noticeable weight to the hair. Here, too, in the case of Absalom, there is noticeable weight after this period of time has passed, and it is clear that Absalom cut his hair due to its weight, as it is stated: “Because the hair was heavy on him, therefore he polled it” (II Samuel 14:26).
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְגַלֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת מַאי אִיכָּא בֵּינֵיהּ לִשְׁאָר אֲחוֹהִי.

It was taught in the baraita that Rabbi Yosei says: Absalom cut his hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve, as the sons of kings would cut their hair every Shabbat eve. The Gemara asks: If so, what difference is there between Absalom, who was a nazirite, and the rest of his brothers, King David’s sons, who also cut their hair once a week?
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי איכא ביניה לשאר אחוהי – וא״ת ונימא דאיכא בינייהו קרבנות דהוא מביא ולא הן וי״ל דה״ק מאי איכא ביניה בתגלחת דקאמר קרא ויהי מקץ ימים אשר יגלח משום דבתגלחת היה מאחר.
מאי איכא בינייהו לשאר (דחוקי) [אחוהי] הוה מצ״ל דאינהו מצו לגלחו במספריים ואיהו דוקא בתער. ואיהו דוקא מיקל והם יכולים לגלח הכל. אלא בסתם גילוח שרגילין בני מלכים לגלח קא בעיא מאי בינייהו ואין דרכם לגלח הכל וגם במספריים. והא דלא קאמר שהוא מביא ג׳ בהמות כשהוא רוצה לגלח כדין סתם נזיר שאינו מגלח אלא בשעת הבאת קרבנותיו איכא למימ׳ דהיינו האי דקא׳ מגלח עד פניא. ולאו דוקא פניא אלא דלא מגלח עד הבאת קרבנותיו:
מאי עבידתיהו מאיזה חשבון היתה המדידה:
מאי איכא בינייהו לשאר אחוהי. בין אבשלום ואחיו דהוו בני מלכים מסתפרים בכל ערב שבת. ולפי רגילותם בעי דאין רגילות לבני מלכים להסתפר בימי החול עד ערב שבת אם לאו דאיקלע יום טוב באמצע השבת. ולהכי מתרץ ליה איכא ביניהו יום טוב שחל להיות באמצע השבת. דאינהו מגלחו ואיהו שהיה נזיר עולם אינו מגלח. אי נמי מצפרא ועד פניא דאינהו אחוה מגלחי בצפרא ואיהו עד פניא למאן דאמר מקצת יום ככולו. פניא לאו דוקא אלא לאחר הקרבת קרבנות דכי היכי דנזיר טהור אינו מגלח אלא על (הדברים) הדמים כך נזיר עולם דאבשלום אינו מיקל אלא על הדמים. הר׳ עזריאל ז״ל: מאי איכא בנייהו לשאר אחוהי הוי מצי למימר דאינהו מצו לגלוחי במספרים ואיהו דוקא בתער ואיהו דוקא מיקל והן יכולין לגלח הכל. אלא בסתם גילוח שרגילין בני מלכים לגלח קא בעי מאי בנייהו. ואין דרכן לגלח הכל וגם במספרים. והאי דלא קאמר שהוא מביא שלש בהמות כשהוא רוצה לגלח כהך סתם נזיר שאינו מגלח אלא בשעת הבאת קרבנותיו איכא למימר דהיינו הך דקאמר דלא מצי מגלח עד פניא. ולאו דוקא פניא אלא דלא מגלח עד אחר הבאת קרבנותיו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ועוד שנינו בברייתא, ר׳ יוסי אומר: מגלח היה אבשלום מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת. ושואלים: אם כן מאי איכא ביניה [מה, איזה הבדל, יש בינו], בין אבשלום הנזיר, לבין שאר אחוהי [אחיו] בני דוד המלך, שהרי אף הם — כבני מלכים — גילחו מערב שבת לערב שבת!
It was taught in the baraita that Rabbi Yosei says: Absalom cut his hair from one Shabbat eve to another Shabbat eve, as the sons of kings would cut their hair every Shabbat eve. The Gemara asks: If so, what difference is there between Absalom, who was a nazirite, and the rest of his brothers, King David’s sons, who also cut their hair once a week?
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת דַּאֲחוֹהִי מְגַלְּחִין הוּא לָא מְגַלַּח אִי נָמֵי לְגַלּוֹחֵי מִן צַפְרָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא אֲחוֹהִי מְגַלְּחִין אִיהוּ לָא מְגַלַּח עַד פַּנְיָא.

The Gemara answers: There is a difference between them with regard to a Festival that occurs in the middle of the week, as his brothers would cut their hair in honor of the Festival, whereas he would not cut his hair. Alternatively, the difference between them concerns cutting hair on the morning of Shabbat eve. His brothers would cut their hair at that hour, whereas he would not cut his hair until the evening, shortly before Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: ההבדל ביניהם ניכר במקרה של יום טוב שחל להיות באמצע שבת (השבוע) דאחוהי מגלחין [שאחיו היו מגלחים] לכבוד יום טוב, הוא לא מגלח. אי נמי [או גם כן] הבדל נוסף ביניהם: לגלוחי מן צפרא דמעלי שבתא [לגלח מבוקרו של ערב שבת], אחוהי מגלחין [אחיו מגלחים], ואילו איהו [הוא] לא מגלח עד פניא [הערב].
The Gemara answers: There is a difference between them with regard to a Festival that occurs in the middle of the week, as his brothers would cut their hair in honor of the Festival, whereas he would not cut his hair. Alternatively, the difference between them concerns cutting hair on the morning of Shabbat eve. His brothers would cut their hair at that hour, whereas he would not cut his hair until the evening, shortly before Shabbat.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ ר׳רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְקֵץ מ׳אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשָּׁאֲלוּ לָהֶן מֶלֶךְ תָּנָא אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁשָּׁאֲלוּ לָהֶן מֶלֶךְ הִיא שְׁנַת עֶשֶׂר לִשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי.:

Having mentioned in 4b the verse “and it came to pass at the end of forty years, that Absalom said unto the king” (II Samuel 15:7), the Gemara asks: With regard to these forty years, what is their purpose in this discussion, i.e., to what time period do they refer? The Gemara answers: Rabbi Nehorai says in the name of Rabbi Yehoshua: It is referring to the end of forty years, since the Jewish people requested for themselves a king in the days of Samuel (see I Samuel, chapter 8). It was taught: That year when they requested for themselves a king was the tenth year of the leadership of Samuel the Ramathite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הני מ׳ שנה – דכתיב ויהי מקץ מ׳ שנה.
מאי עבידתייהו – והלא לא היו למלכות בית דוד אלא ל״ז.
לקץ מ׳ שנה ששאלו להם מלך – היא שנת עשר לשמואל הרמתי שאבשלום היה יודע שעתיד דוד למלאות מ׳ שנה וכשנתמלאו מ׳ שנה ששאלו ישראל מלך מיום ליום אחר שמלכו שמואל ושאול דהיינו בתחילת המלכות ועלתה לשניהן לפי שעדיין לא יצא טיבעו של שאול בעולם ואף טיבעו של שמואל בעולם שהיה נקרא מלך לא פסק ושתים שמלך שאול בעצמו בחיי שמואל כמו שלמדנו [בסדר עולם] שלא מת שמואל לפני שאול אלא ד׳ חדשים ול״ז שמלך דוד וטעה אבשלום ואמר עכשיו הגיע הקץ של אבא ואלכה לחברון להסב לי שם המלוכה ואם נפש אדם לומר מנין אתה אומר שאותה שנה שמלכו שמואל ושאול שהיתה בתחילת מלכות של שאול ושמואל לא מת לפני שאול אלא ד׳ חדשים מכאן אתה למד שבאותו יום שעלתה חנה לשילה דכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא (שמואל א א) באותו יום נתמנה לשופט והיינו דכתיב ישב על הכסא ולמדנו שבאותה שנה נתעברה חנה וילדה שמואל ונאמר בו בשמואל (שם) וישב שם עד עולם עד עולמו של יובל נ׳ שנים ושתי שנים שגמלתו אמו הרי לך שנים של שמואל נ״ב שנים ועלי כמה שנים נתמנה על ישראל מ׳ שנה וכשהיה לו לעלי ארבעים שנה בן כמה שנים היה שמואל הוי אומר בן ל״ט שנה שצריך אתה להוציא שנה אחת לעיבורו כמה נשתיירו לו משנותיו של שמואל י״ג צא מהן עשר שמלך שמואל אחר מיתתו של עלי ונשתיירו להן ג׳ שנים זו היא שאמרו אחת שמלך שאול ושמואל ושתים שמלך שאול בעצמו.
הני (מקץ) מ׳ שנה למאי – פי׳ דליכא למימר למ׳ שנה (למאי) למלכות בית דוד דאז מרד אבשלום דהא משמע קראי דהיה מלך ה׳ שנים אחר מעשה זה ג׳ של רעב ואחד שמנה ישראל ואחד שהעמיד משמרות ומשני מקץ מ׳ שנה ששאלו להם מלך (אלו) שמרדו במלכו של עולם תלה מרידת [אבשלום בשאלתם להם מלך שהיה שנת עשר] לשמואל ובחצי י״א העמיד מלך ומלך חצי י״א וב׳ שנים הרי ד׳ שנים לשאלה ובתחלת ל״ו למלכות בית דוד היא שנת מ׳ לשאלה ואח״כ מרד אבשלום והשנה ההיא היה שנת רעב וגם אותה שנת מ׳ לשאלה ואפי׳ מרד בתחלת שנת מ׳ לשאלה ולאו דוקא מקץ מ׳ שנה.
לקץ מ׳ ששאלו להם המלך – מרדות של אבשלום וישראל שמרדו במלכות בית דוד מנה ממרדות ישראל שמרדו במלכות של עולם ושאלו להם מלך:
ומהדרינן תניא ר׳ נהוראי אומר לקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך. תנא אותה שנה ששאלו להם מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי. ובפרק ב׳ דתמורה מפרש עשר שנים מלך שמואל בעצמו. שנה אחת מלך שמואל ושאול ושתי שנים מלך שאול בעצמו הרי שלוש שנים. ול״ו שמלך דוד. ועכשיו צריך לומר ששנת עשר ששאלו מלך לא העמיד שהם ארבע שנים לשמואל עשירי וי״א וי״ב וי״ג. ול״ו לדוד (קרי) הרי ארבעים. והכי גריס רש״י ז״ל בתמורה ל״ו לדוד. וקשה דאחר מעשה אבשלום כתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ואחר הרעב היו שתי שנים אחת שהלך יואב בכל הארץ למנות את ישראל ואחת שקבע דוד משמרות הרי חמש. והוא לא מלך אלא מ׳: ול״ו וה׳ הרי כאן מ״א. וצריך לומר ששנה ראשונה של רעב היה המרד של אבשלום.
ויש בסדר עולם גרסא אחרת שנת ל״ז לדוד כי בשנת ל״ז של דוד מרד אבשלום. ולפי זה נאמר בשנת עשר ששאלו להם מלך אותה שנה העמיד. ועם ל״ז של דוד ושלש הרי ארבעים. וקשה דאם כן איכא טפי שנת ארבע לשמואל ול״ז הרי כאן מ״א. וצריך לומר דלא חשבינן משנת עשר ששאלו מלך אלא מי״א שהעמידו. ומכל מקום קשה דאם כן שתי שנים דרעב ושנת שמיטה ושנת משמרות הרי לא חי אחר המעשה אלא שלש שנים שיש מל״ז עד מ׳. וצריך לומר ששנה אחת קודם המרד התחיל הרעב ושנת המרד שניה ולא נשארו רק שנת רעב שנת שמיטה שנת משמרות.
ואיכא תנא בסדר עולם דאמר ל״ה לדוד. והשתא קשה כשתמנה משנת עשר לא תמצא רק ל״ט שנה. ואומר ר״ת דל״ו ול״ה אחד הם וההוא דאמר ל״ו חשיב שנה שנפטר שאול ומלך חציה ודוד מלך חציה. ומאן דאמר ל״ה לא חשיב לה לדוד הלכך ליכא אלא ל״ה. ומה שאנו אומרים ששמואל מלך י״א שנה מפרש בסדר עולם מדכתיב ויהי הארון בקרית יערים עשרים שנה. והוא נשבה כשמת עלי ומלך שמואל כדדרשינן וזרח השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. ודוד הביא הארון מקרית יערים לאחר שמלך שבע שנים בחברון כשמלך על ישראל. צא מאותן כ״ז לדוד נשתיירו י״ג לשמואל ושמואל נפטר באותו הפרק שנפטר שאול ומלך דוד. אם כן מונה אותם בשוה סדר עולם י״א לשמואל וב׳ לשאול דכתיב ושתי שנים מלך על ישראל וז׳ לדוד. שיטה:
והר׳ עזריאל ז״ל כתב וז״ל: לקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך. נראה דלכך תולה ר׳ נהוראי חשבונו בשאלת מלך וגם אומר שתלה הכתוב הני מ׳ שנה דאבשלום בשנה ששאלו להם מלך משום דאז תחילת מרידתו דאבשלום במלכות דוד אביו כשהלך לחברון כדאיתא פרק שני דתמורה. ולכך תולה תחילת קלקול מרידות אביו למרידת ישראל למלכות אביהם שבשמים ששאלו להם מלך. והם שאלו שלא כהוגן שאמרו שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים ושמואל היה מלך עליהם ושופטם על פי המקום שהיה נביא.
היא שנת עשרה לשמואל הרמתי. אותה שנה שמרד אבשלום באביו וישראל במלכות אביהם שבשמים היא שנת עשר שנתמנה שמואל הרמתי להיות שופט שהרי כל ימיו של שמואל נ״ב שנה דכתיב עד עולם. ואמרינן בסדר עולם בפרק שהתחילה חנה להתפלל שיתן לה הקדוש ברוך הוא בן נתמנה עלי להיות שופט על ישראל. ומיום שהתפללה עד יום שנולד שמואל שהתה שנה שלימה בין תפלה ועיבור והריון ובשנה שניה נולד שמואל. ועלי שפט את ישראל ארבעים שנה נמצאת שנת ל״ט לשמואל מיד מת עלי ומיד נתמנה שמואל להיות שופט בשאר שלש עשרה שנים. י״א שנה מלך בעצמו ושני שנים מלך עם שאול הרי שלש עשרה שנה לשמואל. ואמר בסדר עולם דשנת מרד אבשלום היא שנת ל״ה למלכות דוד והיא שנת ארבעים לשאלת מלך נמצא שהיא שנת עשרה לשמואל ואז יהיה החשבון מכוון שבתחלת עשר שאלו להם מלך ולא נתן להם כל אותו השנה. ויש אומרים עד תחלת י״ב שמלך שאול ולסוף שתי שנים למלכותו מת שמואל הרי ד׳ שנים משאלת מלך עד מות שמואל וד׳ שנים שמלך עוד שאול אחר מיתתו בתחלת שנה אחרת והם חשבון שנה לענין שאלת מלך הרי חמש שנים וה׳ חדשים. ולא הוו מהשלמת שנה זו שהיא מתחלה מלכות בית דוד גם הם חשובים שנה. ועוד ד׳ שנים עד מרד אבשלום הרי שלשים וחמשה למלכות בית דוד וארבעים לשאלת מלך היא עשר לשמואל הרמתי. עד כאן.
הני ארבעים שנין כו׳ היא שנת עשר לשמואל הרמתי. ובתמורה פ״ב מסיים בה עשר שנה שמלך שמואל שנה אחת שמלך שמואל ושאול וב׳ שמלך שאול בעצמו ול״ז שמלך דוד ועיין פירש״י שאבשלום היה יודע שעתיד דוד למלאות מ׳ שנה כו׳ ע״ש ודברי נביאות הן לפרש שתלה מרד אבשלום בשאלו להם מלך בימי שמואל שמזה נטל אבשלום עצה למרוד במלכות אביו כמו שמרדו ישראל לשאול להם מלך אחר שמלך שמואל עליהם כמפורש בקרא דחשיב ליה מרידה וק״ל.
אגב הזכרת פסוק זה באבשלום, שואלים: הני [אותן] ארבעים שנה שהוזכרו שם (״ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך״ וכו׳. שמואל ב טו, ז) מאי עבידתייהו [מה מעשיהן, מה עניינן], למה הן מתייחסות? ר׳ נהוראי אומר משום (משמו של) ר׳ יהושע: לקץ ארבעים שנה ששאלו להן בני ישראל מלך בימי שמואל. תנא [שנה החכם]: אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי, ומכאן אפשר להגיע בחשבון השנים שמרד אבשלום היה ארבעים שנה לאחר מכן.
Having mentioned in 4b the verse “and it came to pass at the end of forty years, that Absalom said unto the king” (II Samuel 15:7), the Gemara asks: With regard to these forty years, what is their purpose in this discussion, i.e., to what time period do they refer? The Gemara answers: Rabbi Nehorai says in the name of Rabbi Yehoshua: It is referring to the end of forty years, since the Jewish people requested for themselves a king in the days of Samuel (see I Samuel, chapter 8). It was taught: That year when they requested for themselves a king was the tenth year of the leadership of Samuel the Ramathite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מתני׳מַתְנִיתִין: בסְתַם נְזִירוּת ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם.:

MISHNA: In the case of unspecified naziriteship, where one does not state how long he wishes to be a nazirite, the term lasts for thirty days.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סתם נזירות שלשים יום – ובגמרא מפרש טעמא.
סתם נזירות ל׳ יום – אם אמר הריני נזיר בסתם ולא פי׳ כמה צריך לנהוג נזירות ל׳ יום ובגמ׳ מפרש מנ״ל:
הריני נזיר אחת גדולה וכו׳ – בין שאמר הריני נזיר גדולה ובין שאמר הריני נזיר קטנה ובין שאמר הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם נוהג נזירות ל׳ יום. ולא אמרי׳ כשאמר אחת גדולה ינהוג נזיר יותר מל׳ וכשאמר נזיר קטנה ינהוג פחות מל׳. וכן כשאמר מכאן ועד סוף העולם [יהיה נזיר עולם]:
מתני׳ סתם נזירות שלשים יום. אם אמר הריני נזיר בסתם ולא פירש כמה צריך לנהוג נזירות שלשים יום.
א משנה סתם נזירות שלא קבע הנוזר זמן מוגדר של נזירות, היא של שלשים יום.
MISHNA: In the case of unspecified naziriteship, where one does not state how long he wishes to be a nazirite, the term lasts for thirty days.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) גמ׳גְּמָרָא: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב מַתְנָא אָמַר קְרָא {במדבר ו׳:ה׳} קָדוֹשׁ יִהְיֶה יִהְיֶה בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָתִין הָווּ.

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, that an unspecified naziriteship is thirty days? In answer to this question, Rav Mattana said: The verse states with regard to a nazirite: “He shall be [yihye] holy” (Numbers 6:5), and the numerical value [gimatriyya] of the letters of the word yihye is thirty.
פירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יהיה בגימטריא תלתין הוו – יראה דגמרא גמירי לה ואסמכוה אהך גימט׳ דלאו מי״ג מדות היא שהתורה נדרשת בהן:
כנגד נזיר נדרו נזרו יזיר וכו׳ – ול׳ חסר א׳ הם לבד מנזר אלהיו על ראשו דלא קחשיב דלשון כתר ונזר הוא כדמתרגמינן כלילא:
גמ׳ יהיה בגימטריא תלתין הוו. יראה דגמרא גמירי לה ואסמכוה אהך גימטריא דלאו מי״ג מדות היא שהתורה נדרשת בהן. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
ב גמרא שואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שזהו זמנה של נזירות סתם? אמר רב מתנא: אמר קרא [הכתוב] בנזיר: ״קדש יהיה״ (במדבר ו, ה) ״יהיה״ בגמטריא תלתין הוו [שלושים הם], והרי זה רמז שהנזיר יהיה נזיר שלושים יום.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, that an unspecified naziriteship is thirty days? In answer to this question, Rav Mattana said: The verse states with regard to a nazirite: “He shall be [yihye] holy” (Numbers 6:5), and the numerical value [gimatriyya] of the letters of the word yihye is thirty.
פירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בַּר פְּדָא אָמַר כְּנֶגֶד נָזִיר נִזְרוֹ הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה ל׳שְׁלֹשִׁים חָסֵר אַחַת.

Bar Padda said: The number of days of an unspecified naziriteship corresponds to the number of appearances of the words “nazirite,” “his naziriteship,” and similar terms that are stated in the Torah in the chapter of naziriteship (Numbers, chapter 6): Thirty less one times. So too, an unspecified term of naziriteship is twenty-nine days.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו ונדר נדרו – האמור בפ׳ נזיר שהן ל׳ חסר אחת לנדור נדר נזיר להזיר יזיר נזרו נדר נזרו יזיר הזירו נזרו נזרו והזיר נזרו נזרו הנזיר נזרו הנזיר נזרו נזרו הנזיר נזרו הנזיר הנזיר ידור נזרו נדרו ידור נזרו הרי ל׳ חסר אחת נזר אלהיו לא קחשיב לפי שאינו לשון נזירות אלא לשון עטרה כמו התרגום.
בר פדא אמר כנגד נזירות האמורין בתורה שהן ל׳ חסר אחת – פירוש כתובים בפרשת נזיר וכנגדן מושך סתם נזירות כ״ט יום אע״ג דתמצא שלשים וכשאתה יורד למניינם יש לומר דנזר אלהיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר כדמתרגמינן כלילא.
אמר המאירי האומר הריני נזיר כשער ראשי או כעפר הארץ או כחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לל׳ יום כלומר שאע״פ שאמר שהוא נזיר עולם לא נזיר עולם ממש שיהא גלוחו דוקא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש כדין נזירות אחת הנדורה לעולם אלא נזיר לעולם נזירות חלוקות משלשים לשלשים ופירשו הטעם בגמרא מפני שהשער והעפר והחול הם חלקים מפורדים זה מזה והרי הוא כאומר הרי עלי נזיריות כשער ראשי וכעפר הארץ ומתוך כך חייב לגלח ולהביא קרבנות בסוף כל שלשים ואינו מותר לעולם ביין ובטומאה אפי׳ ביום התגלחת אלא שכל נזירותיו באים רצופים זה לזה זה נכנס וזה יוצא ורבי חולק לומר שמאחר שהוא אומר הריני נזיר כשער ראשי וכו׳ נזיר עולם גמור הוא ר״ל נזירות אחת ולא אמר כשער ראשי אלא כאומר לעולם ודינו להתגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש כמו שביארנו אא״כ אמר הרי עלי נזיריות כשער ראשי ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא:
משנה הריני נזיר מלא חבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו אמר הר״ם כבר קדם לך שסתם נזירות ואפי׳ כיון האדם כונת ל׳ יום וכאשר יאמר לא כוונתי לא שהיה נזיר לעולם ואמנם כונתי זמן ארוך הנה לא תחייבהו זולת ל׳ יום ואם אמ׳ סתם נזירות ולא כונתי שיהיה נזירות מוגבל ולא כונתי גם כן לעולם הנה יהיה נזיר כל ימיו ומגלח שנים עשר חדש:
אמר המאירי הריני נזיר מלא חבית מלא קופה ר״ל כמלא חבית או כמלא קופה בודקין אותו וכו׳ כלומר שאין משוין אותה מכל וכל לשער הראש ועפר הארץ וחול הים מפורדים זה מזה כמו שביארנו אבל חבית וקופה אע״פ שהדברים שהחבית והקופה מתמלאים מהם דברים מפורדים הם מכל מקום החבית או הקופה מצרפין אותן שהכלי מצרף מה שבתוכו והרי הוא כעין נודר נזירות גדולה ששיעורה שלשים ומכל מקום מאחר שירד למנין מלא חבית ומלא קופה יש לחוש בזו לנזירות עולם והלכך בודקין אותו אם אמר לנזירות גדולה נתכוונתי כלומר ליתר משלשים אבל לא לעולם הרי זה נזיר שלשים כדין נזירות גדולה ואם אמר סתם נזרתי כלומר כונתי היתה לנזירות שאין לה גבול רואין את החבית או הקופה כאלו מלאה חרדל והרי הוא נזיר לעולם לגלח אחת לשנים עשר חדש אבל לא לנזיריות חלוקות לגלח משלשים לשלשים שהכלי מצרפן כמו שביארנו ויש גורסין מלא הבית ומלא הקופה ולענין הדין כך הוא אלא שלענין גירסא נראה יותר לגרוס חבית שהיא דומיא דקפה וכן ממה שהקשו בגמ׳ נחזיה כאלו מלאה קשואים ואם אתה גורס בית אף הקשואים שהבית מתמלא מהם מן הסתם הם יותר מכדי חייו:
משנה הרי אני נזיר מכאן עד מקום פלני פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמנין הימים אמר הר״ם בתנאי שיהיה כבר התחיל בהלוכה בדרך ההוא אולם אם היה שלא החזיק בה הנה נאמר שלא כיון זולת אחת גדולה ויהיה נזיר ל׳ יום לבד אע״פ שהיה מרחק המקום מהלך שנה ונאמר בזה כמו שאמרנו שיאמר בכאן ועד סוף העולם:
אמר המאירי הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני רואין כמה מהלך יש מכאן לשם ואם הם פחות משלשים יום הרי הוא נזיר שלשים יום שאין נזירות לפחות משלשים ואם יש שם יותר משלשים יום הרי הוא נזיר נזירות אחת לאותם הימים כאלו פירט הימים בהדיא ופרשוה בגמ׳ דוקא שכבר התחיל לילך בדרך וודאי מתירא הוא מסכנת הדרך ומכוין לנזירות אחת כמנין הימים שהולך בדרך ועוד שהרי משהחזיק בדרך אין לומר שהדרך ארוכה לו שהרי מראה הוא עצמו שאינה ארכה אצלו אבל אם לא התחיל לילך בדרך כלל אין זה אלא כאומר נזירות אחת גדולה ר״ל שהיא גדולה אצלי כמכאן ועד מקום פלוני ואפי׳ היה שם כמה אינו נזיר אלא לשלשים על הדרך שביארנו במכאן ועד סוף העולם:
משנה הרי אני נזיר כמנין ימות השנה מונה נזירות כמנין ימות השנה אמר ר׳ יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת אמר הר״ם ר׳ יחלוק על זה הסתם ויאמר שמי שאמ׳ הריני נזיר כמנין ימות החמה הרי זה נזיר עולם עד שיאמר נזירותי עלי כמנין ימות החמה נזירות עלי כמנין ימות הלבנה ואז ימנה הנזירות כמו שנדר ור׳ יהודה חולק עליו והביא המעשה במי שאמ׳ הריני נזיר כמנין ימות השנה אינו נזיר עולם והוא אמרו כיון שהשלים ראה שהוא נזיר לזמן והלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי הריני נזיר כמנין ימות השנה הרי עליו נזיריות כמנין ימות השנה ר״ל שאם פירט שנת החמה מקבל עליו שס״ה נזיריות של ל׳ ל׳ שהם שלשים שנה ומגלח ומביא קרבנותיו לסוף כל ל׳ ואם פירט שנת הלבנה או שאמר סתם שנה מונה שנ״ד נזיריות של ל׳ ל׳ שסתם שנה אצל נדרים שנת הלבנה הוא ומכל מקום דוקא דאמר כמנין אבל אם אמר כימות החמה או כימות השנה אין זה אלא נזירות אחת כאותם הימים ולא נזיריות חלוקות לגלח משלשים לשלשים שאינו דומה לשער ראשי ועפר הארץ שהימים אינן מובדלים זה מזה וכלם כיומא אריכתא הם אמר ר׳ יהודה מעשה היה וכו׳ פי׳ יתבאר בגמ׳ שר׳ חולק על זה הסתם לומר שהאומר כמנין ימות החמה נזיר עולם הוא שמאחר שאמר הריני נזיר לנזירות אחת הוא מכוין וכשאמר כמנין ימות החמה פירושו כאומר לעולם כלומר הריני נזיר כמנין שנת החמה שנה לכל יום ויום שהם שס״ה שנים ואין נזיריות חלוקות עד שיאמר הרי עלי נזיריות כמנין ימות החמה ור׳ יהודה חולק עליו והביא מעשה שנזר כמנין ימות החמה ואמרו עליו שכשהשלים נזירותיו מת אלמא בתורת השלמה היו ואם נזיר עולם היה אין כאן השלמה שהרי לכל ימי חייו היה נזיר אלא שלא היו עליו אלא שס״ה נזיריות של ל׳ ל׳ שהם ל׳ שנים כתנא קמא וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו ופסקנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
אע״פ שאין שבועה חלה על שבועה ר״ל שאם נשבע על הככר שלא יאכלנו וחזר ונשבע עליו שלא יאכלנו אינו חייב אלא אחת וכן בקנם הואיל ואין בהם זמן קצוב כמו שביארנו בראשון של נדרים בנזירות מיהא שיש לו זמן קצוב נזירות חל על נזירות ר״ל שאם אמר הריני נזיר וחזר ואמר הריני נזיר הרי הוא חייב למנות שתי נזיריות של ל׳ ל׳ וכן אם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה מונה שתים וכן בכמה נזיריות וכן נאסר הנזיר ביין מצוה כיין הרשות כמו שביארנו למעלה:
ואילו בר פדא אמר: מספר ימי נזירות סתם הוא עשרים ותשעה, כנגד מספר הביטויים ״נזיר״ ״נזרו״ והדומים להם האמורים בתורה בפרשת נזירות, שהם שלשים חסר אחת.
Bar Padda said: The number of days of an unspecified naziriteship corresponds to the number of appearances of the words “nazirite,” “his naziriteship,” and similar terms that are stated in the Torah in the chapter of naziriteship (Numbers, chapter 6): Thirty less one times. So too, an unspecified term of naziriteship is twenty-nine days.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְרַב מַתְנָא נָמֵי נֵילַף מִנָּזִיר נִזְרוֹ.

The Gemara asks: And Rav Mattana should also derive from the number of times that the words “nazirite” and “his naziriteship” appear, to conclude like bar Padda that an unspecified naziriteship lasts for twenty-nine days.
פירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורב מתא נילף מנזיר נזרו דמסתברא טפי דכלהו איכתבי למניינא מלמדרש גי׳ מלה:
הנהו נזיר נזרו לדרשא אתא – קת מינייהו ודרשינן להו הלכך לאו למניינא איכתיבו:
ב) מדהנהו למניינא כולהו למניינא דהנהו לאו לדרשא מגלי על אינך דכמו דהנך למניינא אינך נמי למניינא ותרתי שמעי׳ מינייהו:
ורב מתנא נילף מנזיר נזרו. דמסתבר טפי דכולהו איכתיבו למניינא מלמדרש גימטרייא. הרא״ש ז״ל בפירושיו. וא״ת לרב מתנא דמפיק מניינא מיהיה מאי דריש מכולהו כיון דלא באו למניינא. וי״ל דבכולהו איכא דרשא אלא דלא ידעינן להו. שיטה:
ושואלים: ורב מתנא נמי נילף [גם כן שילמד] ממנין ״נזיר״ ״נזרו״ כבר פדא שסתם נזירות היא בת עשרים ותשעה יום!
The Gemara asks: And Rav Mattana should also derive from the number of times that the words “nazirite” and “his naziriteship” appear, to conclude like bar Padda that an unspecified naziriteship lasts for twenty-nine days.
פירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר לָךְ הַהוּא לִדְרָשָׁה {במדבר ו׳:ג׳} מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר לֶאֱסוֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת {במדבר ו׳:ב׳} כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר מְלַמֵּד גשֶׁהַנְּזִירוּת חָלָה עַל נְזִירוּת

The Gemara answers: Rav Mattana could have said to you: That word is needed for a specific exposition. The words: “He shall abstain [yazir] from wine and strong drink” (Numbers 6:3), comes to prohibit a nazirite from drinking wine that is consumed for a mitzva just as he is prohibited from drinking wine whose consumption is optional. Likewise, the words: “When either man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself” (Numbers 6:2), teach that one vow of naziriteship takes effect where another vow of naziriteship already exists. For example, if one takes a vow by stating: I will be a nazirite today, and then repeats the vow, he must observe two periods of naziriteship. Consequently, since sometimes the word nazirite, in its different forms, appears in order to serve as the source of a particular exposition, the number of times it occurs does not indicate the length of an unspecified term of naziriteship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נזיר להזיר מלמד שהנזירות חלה על נזירות – שאם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו ואכלה מונה שתי נזירות דאף על גב דככר אחד הוא חלה נזירות על נזירות וכיון דהני אתו לדרשא ולא למניינא אחריני נמי לאו למניינא אתו.
1הנהו לדרשא – וכיון דאתיין לדרשא לא מצטרפין למניינא ומנינן להו כ״ט.
2מלמד שהנזירות חל על הנזירות – דאי נראה דאם אמר הריני נזיר ונזיר לא איצטריך דמישתמע שפיר כשישלים נזירותו הראשון דמתחיל ומונה נזירות שני וכי איצטריך קרא להיכא דאמר הריני נזיר היום ונזיר דהוה לן למימר לא חייל עליה אלא חד נזירות כיון דאמר היום להכי איצטריך קרא מיותר שהנזירות חל על הנזירות.
1. תוס׳ ד״ה ״הנהו לדרשא״ מופיע בדפוס וילנא בדף ה׳:.
2. תוס׳ ד״ה ״מלמד שהנזירות״ מופיע בדפוס וילנא בדף ה׳:.
מלמד שנזירות חלה על נזירות. שאם אמר הריני נזיר וחזר ואמר נזיר מונה שתים זו אחר זו כדתנן הריני נזיר ויום אחד מונה שתים. אבל אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר אם אוכל ככר זו שניה לא חיילא כדמוכח פרק אלו מותרין.
ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב מתנא: אין למדים מהם כיון שההוא לדרשה, שכל אחד מאלה בא לדרשה מיוחדת, כגון ״מיין ושכר יזיר״ (במדבר ו, ג)לאסור יין מצוה כיין רשות, ומה שנאמר ״כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר״ (במדבר ו, ב)מלמד שהנזירות חלה על נזירות, שאם אדם נדר להיות נזיר היום, ונדר שוב להיות נזיר היום — חלה עליו חובת נזירות נוספת על הנזירות הראשונה.
The Gemara answers: Rav Mattana could have said to you: That word is needed for a specific exposition. The words: “He shall abstain [yazir] from wine and strong drink” (Numbers 6:3), comes to prohibit a nazirite from drinking wine that is consumed for a mitzva just as he is prohibited from drinking wine whose consumption is optional. Likewise, the words: “When either man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself” (Numbers 6:2), teach that one vow of naziriteship takes effect where another vow of naziriteship already exists. For example, if one takes a vow by stating: I will be a nazirite today, and then repeats the vow, he must observe two periods of naziriteship. Consequently, since sometimes the word nazirite, in its different forms, appears in order to serve as the source of a particular exposition, the number of times it occurs does not indicate the length of an unspecified term of naziriteship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר ה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר ה., עין משפט נר מצוה נזיר ה., הערוך על סדר הש"ס נזיר ה., מיוחס לרש"י נזיר ה., תוספות נזיר ה., תוספות רי"ד נזיר ה., בית הבחירה למאירי נזיר ה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר ה., שיטה מקובצת נזיר ה., מהרש"א חידושי אגדות נזיר ה., גליון הש"ס לרע"א נזיר ה., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר ה., אסופת מאמרים נזיר ה.

Nazir 5a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 5a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 5a, Collected from HeArukh Nazir 5a, Attributed to Rashi Nazir 5a, Tosafot Nazir 5a, Tosefot Rid Nazir 5a, Meiri Nazir 5a, Peirush HaRosh Nazir 5a, Shitah Mekubetzet Nazir 5a, Maharsha Chidushei Aggadot Nazir 5a, Gilyon HaShas Nazir 5a, Steinsaltz Commentary Nazir 5a, Collected Articles Nazir 5a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144