×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי מִשּׁוּם אַוֵּירָא גָּזְרוּ עָלֶיהָ לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אמִשּׁוּם גּוּשָׁהּ גָּזְרוּ עָלֶיהָ וב״שוּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי בִּסְתָם נְזִירוּת קָנֵיסְנָא וב״הוּבֵית הִלֵּל סָבְרִי כִּי קָנֵיסְנָא בִּתְחִילַּת נְזִירוּת.:
and Beit Hillel hold: They decreed with regard to its airspace, and it is a severe level of ritual impurity, so he must start his naziriteship from the beginning once he arrives in Eretz Yisrael. The Gemara rejects this possibility: No, it may be that everyone agrees that they decreed only with regard to its earth, and they disagree merely over the details of the penalty. Beit Shammai hold that we penalize him with an unspecified term of naziriteship, which is thirty days, and Beit Hillel hold that when we penalize, we require him to return to the beginning of his term of naziriteship, and he must observe the entire term of naziriteship afresh.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וב״ה סברי משום אוירא גזרו – וחמירא טומאתה ומשום הכי צריכה דתיהוי כבתחלה.
לא דכ״ע משום גושה גזרו – דקילא טומאה והאי דאמרו לה דתיהדר לנזירותה קנסא בעלמא הוא דקנסוה.
לימא בהא קמיפלגי דב״ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו וב״ה סברי משום אוירא גזרו – אית ספרים דגרסי הכי דב״ש סברי ארץ העמים משום גושא גזרו עליה ולא על אוירא ומותר ליכנס בה בשידה תיבה ומגדל וב״ה סברי אפילו על אוירא גזרו ומש״ה החמירו לסתור הכל וקשה לגירסא זו דמאי טעמא דב״ש דנהי דלא גזרו כי אם משום גושא מ״מ לסתור הכל מידי דהוה אבית הקברות דאינו מטמא באויר ואפ״ה סותר הכל לכן נראה דגרסינן איפכא ב״ש סברי משום אוירא גזרו והחמירו בארץ העמים וב״ה סברי משום גושא גזרו וא״ת והשתא נמי מאי טעמא דב״ש אטו משום דהחמירו בה יותר מקבר לא יסתור אלא ל׳ וי״ל דאין הכי נמי דכיון דהחמירו בה לגזור על אוירא גלוי לכל דאותה טומאה אינה אלא מדרבנן ולכך סגי לן דיסתור שלשים יום דלא מיחלפא בטומאה דאורייתא וב״ה סברי משום גושא גזרו וכיון דדינה כקבר צריך שיסתור הכל ומשום דמיחלפא ארץ העמים בקברות וכענין סברא זו איכא בפ׳ כהן גדול (לקמן דף נד:) דקאמר אי משום אוירא ל״ל הזאה אבל אי משום גושא ניחא דטעמא דהזאה כשאר טומאות ולפ״ז ה״ג לא דכ״ע משום אוירא גזרו ולכך ניחא לב״ש דלא קניס אלא ל׳ יום וב״ה סברי אע״ג דגלוי לכל דטומאה דרבנן הוא ואינה כשאר אהל קנסינן ליה בתחילת נזירות ובקנסא הוא דפליגי.
לא דכ״ע משום אוירא גזור הלכך לב״ש די בל׳ וב״ה סברי דאפ״ה קנסוה בעיקר נזירות ולקמן בפ׳ כ״ג מוכח כי האי גירסא דאמרינן לקמן אי משום אוירא למה לי הזאה אלמא אי משום אוירא אין לה דין טומאת מת ולא בעיא הזאה:
איבעיא להו כשנטמאת בסוף נזירותה ואפ״ה לא היתה נזירה אלא י״ד שנה דהורו לה כב״ש להיות נזירה ל׳ יום ונטמאת בסוף ל׳ יום והוצרכה להיות נזירה עוד ז׳ שנים:
ובית הלל סברי [סבורים]: ארץ העמים משום אוירא [האויר, החלל] גזרו עליה, ולכן טומאתה חמורה, ומשום כך צריך להתחיל את כל נזירותו מתחילה? ודוחים: לא, אפשר לומר דכולי עלמא [שלדעת הכל] משום גושה גזרו עליה ואין כאן טומאה חמורה, אלא שנחלקו בפרטי הקנס, ובית שמאי סברי [סבורים] בסתם נזירות שהיא של שלושים יום קניסנא [אנו קונסים], ובית הלל סברי [סבורים]: כי קניסנא [כאשר אנו קונסים] — בתחילת נזירות, שצריך לחזור ולנהוג נזירות כמתחילת ימי הנזירות שקיבל על עצמו.
and Beit Hillel hold: They decreed with regard to its airspace, and it is a severe level of ritual impurity, so he must start his naziriteship from the beginning once he arrives in Eretz Yisrael. The Gemara rejects this possibility: No, it may be that everyone agrees that they decreed only with regard to its earth, and they disagree merely over the details of the penalty. Beit Shammai hold that we penalize him with an unspecified term of naziriteship, which is thirty days, and Beit Hillel hold that when we penalize, we require him to return to the beginning of his term of naziriteship, and he must observe the entire term of naziriteship afresh.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַעֲשֶׂה בְּהֵילֵנִי הַמַּלְכָּה וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ בְּשֶׁנִּטְמֵאת וְאַלִּיבָּא דב״שדְּבֵית שַׁמַּאי אוֹ דִּלְמָא בְּשֶׁלֹּא נִטְמֵאת וְאַלִּיבָּא דב״הדְּבֵית הִלֵּל.

§ The mishna taught: An incident occurred with regard to Queen Helene. A dilemma was raised before them: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement? Does he hold that the case was one where she became impure in Eretz Yisrael, but after thirty days, and not after seven years, and Rabbi Yehuda spoke in accordance with the opinion of Beit Shammai, who hold that she was required to observe only a further thirty days upon her arrival in Eretz Yisrael, and due to her becoming impure she had to observe again her original term of naziriteship, for a total of fourteen years? Or perhaps the case is one where she did not become impure at the end of the seven years in Eretz Yisrael, and he ruled in accordance with the opinion of Beit Hillel that she had to observe an additional seven years upon her entry to Eretz Yisrael.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו – הא דא״ר יהודה דלא היתה נזירה אלא י״ד בשנטמאת קאמר.
ואליבא דב״ש – דכשעלתה לארץ והיתה עושה ל׳ יום כב״ש נטמאת בטומאת מת וסתרה את הכל ועשתה ז׳ שנים אחרים כבתחלה.
או דלמא שלא נטמאת – אלא בשביל שבאת בארץ העמים ועלתה לא״י עשתה ז׳ שנים כבתחלה ואליבא דב״ה.
בשנטמאת ואליבא דב״ש – [אמר] רבי יהודה דהוצרכה למנות ל׳ יום בא״י ונטמאה בסוף ל׳ יום בא״י ומנתה עוד ז׳ שנים שהרי הוצרכה לסתור כל נזירות ונמצא דלר׳ יהודה היתה י״ד שנים ול׳ יום והיינו דוקא לב״ש דאין צריך למנות בא״י רק ל׳ יום לבד דאי לב״ה זקוקה לחזור ולמנות בא״י ז׳ שנים אחרים אי נטמאת בסוף מנין כנטמאת דלעיל היה כך שנטמאה בסוף מנין של הארץ וא״כ היתה צריכה להא נזירות כ״א שנה או דלמא בשלא נטמאת ודר׳ יהודה אליבא דב״ה דוקא דלב״ש לא הוצרכה לי״ד שנים ובז׳ שנים ול׳ יום סגי.
איבעיא להו כשניטמאת ואליבא דבית שמי או דילמא כשלא ניטמאת ואליבא דבית הלל – פירוש: האי דאמר ר׳ יהודה לא היתה נזירה אלא י״ד שנה כמאן קאמר כשלא ניטמאת קאמר ואליבא דבית הלל או דילמא כשניטמ׳ ואליבא דבית שמי שאילולי שניטמאת לא היתה עושה שבע שנים אחרות.
או דלמא כשלא נטמאת ואליבא דב״ה – ולא פליג ר״י את״ק אלא בעיקר המעשה שרבי יהודה אומר שכך היה המעשה שלא נטמאת אבל אם נטמאת היתה צריכה להיות נזירה כ״א שנה:
ת״ש עלתה לארץ וכו׳ – לא היה צריך להביא כל זאת המשנה אלא שרוצה לדקדק דכי היכי דלת״ק נטמאה בסוף ימי נזירותו הכי נמי לר׳ יהודה הלכך פריך אי ס״ד בשנטמאת ואליבא דב״ש א״כ נטמאת בסוף ל׳ יום של נזירו׳ א״כ י״ד ול׳ מבעי ליה. ואית ספרים דגרסינן י״ד שנה ל׳ מבעי ליה דתניא ר׳ יהודה אומר משום ר״א זאת תורת הנזיר ביום מלאת אמרה תורה נטמא ביום מלאת לן לו תורת נזיר. ואי ס״ד כשנטמאת ואליבא דב״ש כיון שנטמאה בסוף ל׳ לא היתה צריכה להיות נזירה אלא ל׳ יום:
איבעיא להו בשנטמאת ואליבא דבית שמאי. והכי קאמר ליה ר׳ יהודה לתנא קמא ודאי אמת היה שנטמאת בסוף נזירותה ואפילו הכי לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה דהורו לה כבית שמאי להיות נזירה שלשים יום ונטמאת בסוף שלושים יום והוצרכה להיות בנזירות עוד שבע שנים. או דילמא בשלא נטמאת ואליבא דבית הלל ולא פליג ר׳ יהודה אתנא קמא אלא בעיקר המעשה שר׳ יהודה אומר שכך היה המעשה שלא נטמאת. אבל אם נטמאת היתה צריכה להיות נזירה אחד ועשרים שנה. תא שמע עלתה לארץ ישראל כו׳. לא היה צריך להביא כל זאת המשנה אלא שרוצה לדקדק דכי היכי דלתנא קמא נטמאת בסוף ימי נזירותה הכי נמי לר׳ יהודה. הילכך פריך אי סלקא דעתך כשנטמאת ואליבא דבית שמאי אם כן נטמאת בסוף ל׳ יום של נזירות ארץ ישראל אם כן י״ד שנה ול׳ יום מיבעי ליה. ואית ספרים דגרסי י״ד שנה שלושים יום מיבעי ליה דתניא ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת אמרה תורה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר. ואי סלקא דעתך כשנטמאת ואליבא דבית שמאי כיון דנטמאת בסוף שלשים לא היתה צריכה להיות נזירה אלא שלושים יום. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
וכן פירש הרב עזריאל ו״ל וז״ל: איבעיא להו בשנטמא ואליבא דבית שמאי. הא דקאמר ר׳ יהודה לא היתה נזירה אלא י״ד בשנטמאה קאמר כדמיירי תנא קמא דקאמר נטמאה בסוף נזירות ארץ ישראל והיתה נזירה אחת ועשרים שנה. וקמהדר ר׳ יהודה ודאי נטמאת בסוף נזירות ארץ ישראל ולא היתה נזירה אלא י״ד שנה ושלשים יום דארץ ישראל כבית שמאי ואז נטמאה והתחילה למנות ז׳ שנים. או דילמא בשלא נטמאה איירי ר׳ יהודה ואליבא דבית הלל דאמרי נזיר בתחלה. תא שמע עלתה לארץ ולסוף שבעה שנים נטמאה ונמצאת כו׳. ואי סלקא דעתך בשנטמאה איירי ר׳ יהודה ואליבא דבית שמאי אם כן כי היכי דלתנא קמא נטמאה לסוף מנין ארץ ישראל לר׳ יהודה נמי נטמאה בסוף שלושים דהיינו מנין ארץ ישראל לבית שמאי. אי הכי י״ד שנה ושלשים יום מיבעי ליה. לא היה צריך לאתויי רישא דמתניתין דהכא דמיד מצי למפרך י״ד ושלשים יום מיבעי ליה. אלא לרווחא דמלתא נקטיה כדאשכחן גבי שבת עלה דההיא דבירית.
ויש ספרים דגרסי שבע ושלשים מיבעי ליה דתני ר׳ יהודה משום ר׳ אליעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו נטמא יום מלאת תן לו תורת נזיר. וצריך לפרש פירוש על הסוגיא. וברוב ספרים גרסינן שלשים מיבעי ליה. ואלו גרס חד אלא שמן השבע פשיטא ליה ולא הזכירם. הרב עזריאל ז״ל.
ונראה לי דפירוש גרסת שבע ושלשים אם כן גרס שלשים הוי פירושו כפירוש הרא״ש ז״ל לגרסת שלשים ותו לא. איבעיא להו הא דתנן ר׳ יהודא אומר לא היתה נזירה אלא י״ד שנה כשנטמאת קאמר ואליבא דבית שמאי. פירוש דאית ליה לר׳ יהודה שאף י״ד שנה לא היתה נזירה כי אם על ידי שנטמאה דסבירא ליה לר׳ יהודה כבית שמאי דאמרי דכי עלתה לארץ אינה צריכה למנות אלא שלשים. ונטמאה לסוף שלשים יום בארץ. ועכשו סותרת ומונה עוד שבע שנים שהרי הוצרכה לסתור כל נזירותה כיון שנטמאת. ונמצא דלר׳ יהודה היתה נזירה י״ד שנים ושלשים יום. דאף על גב דאין צריך לבית שמאי אלא למנות שלשים מכל מקום כי נטמאת צריכה למנות כל השבע שנים דהשלשים יום של ארץ ישראל שהם משום קנס היו כמו סוף נזירות של חוצה לארץ. והיינו דוקא אליבא דבית שמאי דאין צריכה למנות בארץ אלא שלשים יום. דאי לבית הלל דאמרי נזיר בתחלה הרי צריכה היא לחזור ולמנות בארץ שבע שנים אחרות ואם נטמאת בסוף המנין שמנתה בארץ אם כן היתה נזירה אחד ועשרים שנה. או דילמא כשלא נטמאת היתה נזירה י״ד ואליבא דבית הלל. פירוש אליבא דבית הלל דוקא דאמרי נזיר בתחלה נמצא כי כשנכנסה לארץ לא הוצרכה למנות אלא שלשים יום נמצא שלא היתה נזירה אלא שבע שנים ושלשים יום. ויש מפרשים כשנטמאת ולבית שמאי כלומר אפילו לבית שמאי והוא הדין לבית הלל אפילו לבית הלל דמיירי כשנטמאת בתחלת נזיריות של ארץ ישראל שלא סתרה אלא שני ימים או שלשה דהשתא אף על גב דנטמאת ליכא אלא י״ד. או בשלא נטמאת ולבית הלל דוקא כדפרישנא. תא שמע עלתה לארץ כו׳. ר׳ יהודה אומר לא היתה נזירות אלא י״ד שנה ואי סלקא דעתך בשנטמאת ואליבא דבית שמאי האי י״ד שנה ושלשים יום מיבעי ליה. פירוש דהא נטמאת ביום אחרון של שלשים יום משנכנסה בארץ נמצא כי מנתה שלשים יום משום קנס ואם נטמאת לסוף השלשים יום בארץ סותרת כל נזירותה אפילו לבית שמאי כיון דנטמאת שהרי אנו רואים שאלו נזירות חוצה לארץ נמשך עד סוף שלשים. ונמצא שהיא סותרת כל הנזירות הראשונה והוו להו י״ד שנים ושלשים יום. אלא שמע מינה מתניתין בשלא נטמאת מיירי ואליבא דבית הלל דאמרי נזיר בתחלה:
תניא נמי הכי ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו התורה אמרה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר. פירוש דהיינו שלשים יום. ותימה מאי תניא נמי הכי. לפיכך יש גורסין כך ואי סלקא דעתך כשנטמאת ואליבא דבית שמאי האי י״ד שנה שלשים יום מיבעי ליה דתניא ר׳ יהודה משום ר׳ אליעזר אומר כו׳. פירוש ובמשנתנו ביום מלאת נטמאת כדקתני לסוף שבעה נטמאת ואם כן לא היה לה לסתור אלא שלשים יום בלבד בתורת סתם נזיר:
א שנינו במשנה: מעשה בהילני המלכה שנדרה נזירות שבע שנים, ועלתה לארץ והורוה בית הלל שתנהג נזירות עוד שבע שנים, ובסוף אותן שבע שנים נטמאה והיתה צריכה להיות נזירה עוד שבע שנים אחרות, ונהגה בסך הכל עשרים ואחת שנות נזירות. ואילו ר׳ יהודה סבור שנהגה נזירות רק ארבע עשרה שנה. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: כיצד להבין את דברי ר׳ יהודה? האם לדעתו היה המעשה בשנטמאת בארץ ישראל, אבל לא בסוף שבע שנים, אלא בסוף שלושים יום, ״ביום מלאת״, ור׳ יהודה אמר את דבריו אליבא [על פי שיטת] בית שמאי שלא היתה צריכה למנות עוד שבע שנים בארץ ישראל, אלא רק שלושים יום, ומפני שנטמאה היו בסך הכל ארבע עשרה שנות נזירות. או דלמא [שמא] בשלא נטמאת, שכך היה המעשה — שלא נטמאת בסוף אותן שבע שנים, ומכל מקום אמר את דבריו אליבא [על פי שיטת] בית הלל שהיה עליה לנהוג שבע שנים נוספות משעלתה לארץ.
§ The mishna taught: An incident occurred with regard to Queen Helene. A dilemma was raised before them: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement? Does he hold that the case was one where she became impure in Eretz Yisrael, but after thirty days, and not after seven years, and Rabbi Yehuda spoke in accordance with the opinion of Beit Shammai, who hold that she was required to observe only a further thirty days upon her arrival in Eretz Yisrael, and due to her becoming impure she had to observe again her original term of naziriteship, for a total of fourteen years? Or perhaps the case is one where she did not become impure at the end of the seven years in Eretz Yisrael, and he ruled in accordance with the opinion of Beit Hillel that she had to observe an additional seven years upon her entry to Eretz Yisrael.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע עָלְתָה לָאָרֶץ וְהוֹרוּהָ ב״הבֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת וְכוּ׳ וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ בְּשֶׁנִּטְמֵאת וְאַלִּיבָּא דב״שדְּבֵית שַׁמַּאי אִי הָכִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא י״דאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה י״דאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים יוֹם מִיבְּעֵי לֵיהּ.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: She ascended to Eretz Yisrael, and Beit Hillel instructed her that she should be a nazirite for an additional seven years, etc. And if it enters your mind that Rabbi Yehuda says that the case is one where she became ritually impure after observing thirty days of naziriteship following her arrival to Eretz Yisrael, and he spoke in accordance with the opinion of Beit Shammai, if so, why does Rabbi Yehuda say she was a nazirite for only fourteen years? He should have said fourteen years and thirty days, as even Beit Shammai obligate her to observe a thirty-day period of naziriteship in Eretz Yisrael. It must be that Rabbi Yehuda holds that she observed seven additional years, in accordance with the opinion of Beit Hillel, and says that she did not become ritually impure.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש עלתה לארץ ואי ס״ד כו׳ – ואי ס״ד כשנטמאת ואליבא דב״ש אי הכי י״ד שנה ול׳ יום מיבעיא ליה שהרי בתוך ל׳ נטמאת וסתרה כל שלמפרע ז׳ שנה ול׳ יום א״כ ז׳ שנים ול׳ יום היה לה למנות תחתיהן אלא מדלא תני הכי אלא י״ד שנה ש״מ דבלא נטמאת מיירי ר׳ יהודה ואליבא דב״ה. ע״א איבעיא להו הא דא״ר יהודה לא היתה נזירה אלא י״ד שנה כשנטמאת עוד טומאה אחרת בסוף שבעה ראשונים אבל לא יום מלאת ועדיין יש לה יום אחד או ב׳ מן הז׳ שנים ולבסוף ז׳ שנים עלתה לארץ ומנתה ז׳ שנים אחרות שהרי סותרת ז׳ שנים ראשונים לד״ה דהא נטמאת הרי י״ד שנה ולהכי לא אמרי ב״ש דצריכה למנות ל׳ יום בארץ דהא סגי לה באותן ז׳ שנים שהיא מונה בארץ תא שמע עלתה לארץ כו׳ ואי ס״ד כשנטמאת ואליבא דב״ש דנטמאת בסוף ז׳ ראשונים וחזרה ונטמאת בסוף י״ד כדאמר ת״ק אי הכי י״ד שנה ול׳ יום איבעי ליה לרבי יהודה למימר דכיון שנטמאת בסוף י״ד דיום מלאת היתה צריכה למנות עוד ל׳ דהא ס״ל דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל׳ תניא נמי הכי דלר׳ יהודה אית ליה דכי נטמאת ביום מלאת מונה ל׳ וכיון דס״ל הכי ודאי הא דא״ר יהודה לא היתה נזירה אלא י״ד שנה בשלא נטמאת וקא פליג אתנא קמא דסבירא ליה לרבי יהודה דלא נטמאת כלל אלא לסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה שתהא נזירה עוד שבע שנים. ובלשון הזה דן ר״א ב״ר יצחק הלוי לפני רבינו וקבלה (כ״ל ז״ה גליו״ן).
תא שמע עלתה לא״י וכו׳ ואי ס״ד בנטמאת ואליבא דב״ש אי הכי ר׳ יהודה אומר לא היתה נזירה אלא י״ד שנה י״ד שנה ול׳ יום מיבעי ליה – ולא גרסינן מה שכתוב בספרים ועוד מתניתין וא״ת ודלמא ל׳ יום היו מובלעים בז׳ שנים הראשונים כגון שעשתה בחו״ל ז׳ שנים חסר חדש ושלשים יום דקנסא בארץ [הרי] ז׳ שנים ולא יותר ונטמאה בסוף ל׳ יום של הקנס ועשתה עוד ז׳ שנים הרי י״ד בין הכל ועוד קשה למה לו להאריך דברי ת״ק לא יביא אלא דברי ר׳ יהודה לדקדק מהם וי״ל דמש״ה מייתי דברי ת״ק לאוכוחי דלת״ק לא מיירי בהבלעה דקתני ולבסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה כ״א שנה (ול׳ יום) [א״כ] גם דברי ר׳ יהודה לא מיירי בהבלעה וא״כ י״ד שנים ושלשים יום מיבעי ליה.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות וכו׳ ונטמאה בסוף אותן שבע שנים שנתחייבה בהם בעלייתה לארץ. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] שדברי ר׳ יהודה הם בשנטמאת בסוף שלושים יום של נזירות לאחר שעלתה לארץ ואליבא [על פי שיטת] בית שמאי, אי הכי [אם כך] מדוע ר׳ יהודה אומר לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה? והלא ארבע עשרה שנה ושלשים יום מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], שאם כשיטת בית שמאי הרי הם אומרים שבארץ ישראל צריך הנזיר לנהוג עוד שלושים ימי נזירות!
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: She ascended to Eretz Yisrael, and Beit Hillel instructed her that she should be a nazirite for an additional seven years, etc. And if it enters your mind that Rabbi Yehuda says that the case is one where she became ritually impure after observing thirty days of naziriteship following her arrival to Eretz Yisrael, and he spoke in accordance with the opinion of Beit Shammai, if so, why does Rabbi Yehuda say she was a nazirite for only fourteen years? He should have said fourteen years and thirty days, as even Beit Shammai obligate her to observe a thirty-day period of naziriteship in Eretz Yisrael. It must be that Rabbi Yehuda holds that she observed seven additional years, in accordance with the opinion of Beit Hillel, and says that she did not become ritually impure.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר קְרָא {במדבר ו׳:י״ג,כ״א} זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר הַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי נִטְמָא בְּיוֹם מְלֹאת תֵּן לוֹ תּוֹרַת נָזִיר.:

The Gemara adds: This is also taught in a baraita, that Rabbi Yehuda’s opinion cannot be established in accordance with Beit Shammai: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer that the verse states: “This is the law of the nazirite when the days of his consecration are fulfilled” (Numbers 6:13). The Torah states: When he becomes impure on the day of the completion of his naziriteship, even if it was at the end of a lengthy term, give him the law of an unspecified nazirite, and he must observe a thirty-day term. Therefore, if she became impure at the end of those thirty days that Beit Shammai obligates her to observe, she should have been required to observe naziriteship for only thirty additional days, rather than a full seven years. Rather, Rabbi Yehuda certainly accepts the opinion of Beit Hillel, and claims that she did not become ritually impure.
תוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש ר׳ יהודה אומר משום {ר׳} אלעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה אמרה כי ניטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ואי ס״ד כשניטמא לבית שמי שבע ושלשים מיבעי ליה – פירוש: כיון דסבירא ליה לר׳ יהודה שאם ניטמ׳ ביום מלאת אינו סותר אלא ל׳ אם כן אם בעבור טומאה לא יחייבו אותה בית שמי אלא ל׳ יום ולא שבע שנים שהרי אחרי שהשלימה שבע שנים לנזירותה עלתה לארץ ואם ניטמ׳ אחרי כן אינה סותרת אלא ל׳ יום ולא שבע שנים. אלא ודאי הנך שבע שנים אחרי אחרנייתא משום דלא עלו לה אותן של חוצה לארץ כבית הלל ובשלא ניטמאת כך נראה בעיני גירסא זו ופתרונה וגירסת הספרים לא יכלתי לישבה.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], שלא ניתן להעמיד את דעת ר׳ יהודה לשיטת בית שמאי, ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר: זה שאמר קרא [הכתוב] ״ו זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו״ וגו׳ (במדבר ו, יג), התורה אמרה: כי [כאשר] נטמא ביום מלאת נזירותו, ואף אם היתה זו נזירות ארוכה — תן לו תורת נזיר סתם, שהם שלושים יום נוספים. ולפי זה אם מדובר בשנטמאת בסוף אותם שלושים יום (ב״יום מלאת״), היתה צריכה להיות נזירה שלושים יום נוספים בלבד, ולא לנהוג נזירות מלאה של שבע שנים נוספות. אלא ודאי סבור הוא כבית הלל, אלא שלדעתו לא נטמאה כלל.
The Gemara adds: This is also taught in a baraita, that Rabbi Yehuda’s opinion cannot be established in accordance with Beit Shammai: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer that the verse states: “This is the law of the nazirite when the days of his consecration are fulfilled” (Numbers 6:13). The Torah states: When he becomes impure on the day of the completion of his naziriteship, even if it was at the end of a lengthy term, give him the law of an unspecified nazirite, and he must observe a thirty-day term. Therefore, if she became impure at the end of those thirty days that Beit Shammai obligates her to observe, she should have been required to observe naziriteship for only thirty additional days, rather than a full seven years. Rather, Rabbi Yehuda certainly accepts the opinion of Beit Hillel, and claims that she did not become ritually impure.
תוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ביֵשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם.:

MISHNA: In a case of one who had two sets of witnesses testifying about him that he had taken a vow of naziriteship for a certain period, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for two terms, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for five terms. Beit Shammai say: The testimony is divided, i.e., the testimonies contradict each other, and since the testimonies are in conflict they are both rejected entirely and there is no naziriteship here at all. And Beit Hillel say: The testimonies are not completely in conflict with each other, as two terms are included in five terms, and the unanimous testimony, that he is a nazirite for two terms, is accepted.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידין שנדר שני נזירות ואלו מעידין שנדר חמש נחלקה עדותן – ואין כאן נזירות כלל וא״ת היכי דמי אם שתק הנודר שתיקה כהודאה דמיא וי״ל שהנודר מכחיש כל אחת ואחת דאי מודה לאחת למה לא יהיה כהודאתו א״נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א״נ כששותק ובאו שתי הכיתות יחד דלא הוי שתיקותיה כהודאה דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישין זה את זה וב״ה אומרים יש בכלל חמש שתים [ומונה] ב׳ דהוי כאילו אמרו שתיהן שתים נדרת.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״קתני רישא״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף י״ט:.
המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידות שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש בית שמאי אומרים נחלקה העדות אין כן נזירות וב״ה אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים אמר הר״ם פי׳ זה מבואר וכבר ידעת שנזירות שלשים יום:
מי שהיו ב׳ כתי עדים מעידים אותו אלו מעידים שנדר ב׳ שקבל עליו ב׳ נזירו׳ ואלו מעידים שנדר ה׳ באותה שעה שאתם אומרי׳ שנדר ב׳ אנו אומרי׳ שנדר ה׳. ומפרי׳ כגון שהיה מכחיש ואומר שלא נדר כלל. דאי שתיק הוי׳ שתיקותא כהודאה כדאי׳ בקידושין פ׳ האומר גבי נטמאו טהרותיך והלה שותק. ומי׳ איכא למי׳ דמיירי אפילו בשותק דכיון דבאו ב׳ כתות כאחד ומכחישות זו את זו נתבטלו דבריהם והוי כאילו לא העידו ולא שייך הכא למימר שתיקה כהודאה דמיא:
שיש בכלל ה׳ שתים כיון שיש עדות שלימה בכולה דבר אבל בכת א׳ בהא קאמרי ב״ש דנחלקה עדותם שהאחד אומר אמת והא׳ משקר ואין כאן אלא עד אחד אמיתי וב״ה אומר יש בכלל ה׳ שתים ושניהם מעידים על שניהם. ולתנא דמתני׳ גם ב״ה מודו בכת אחת דנחלקה עדותם:
מתני׳ מי שהיו שתי כתי עדים מעידין אותו אלו מעידין שנדר שתים. שקבל עליו שתי נזיריות ואלו מעידין שנדר חמש. באותה שעה שאתם אומרים שנדר שתים אנו אומרים שנדר חמש. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
בית שמאי אומרים נחלקה עדותן. שמכחישות זו את זו ואין כאן נזיר כלל. אבל כת ביחד מעידה נדרת כך אפילו הוא מכחישה אין בידו להכחישה על פיו. הר׳ עזריאל ז״ל:
ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים. ודאי בכת אחת אפילו בית הלל מודו דנחלקה עדותן שהאחד אמת והאחד משקר הרי אין שם אלא עד אחד אמיתי. תוספי הרא״ש ז״ל:
ב משנה מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו (עליו) עדויות שונות על נזירותו, אלו מעידים שנזר שתים (שתי נזירויות), ואלו מעידים שנזר חמש, בית שמאי אומרים: נחלקה העדות, וכיון שיש כאן עדויות סותרות — אין כאן עדות כלל, ואינו נזיר. ובית הלל אומרים: אין כאן סתירה גמורה בין העדויות כי יש בכלל חמש שתים, ולפיכך יעשה מה שהכל מודים בו שיהא נזיר שתים.
MISHNA: In a case of one who had two sets of witnesses testifying about him that he had taken a vow of naziriteship for a certain period, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for two terms, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for five terms. Beit Shammai say: The testimony is divided, i.e., the testimonies contradict each other, and since the testimonies are in conflict they are both rejected entirely and there is no naziriteship here at all. And Beit Hillel say: The testimonies are not completely in conflict with each other, as two terms are included in five terms, and the unanimous testimony, that he is a nazirite for two terms, is accepted.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ ב״שבֵּית שַׁמַּאי וב״הוּבֵית הִלֵּל עַל שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים אַחַת אוֹמֶרֶת שְׁתַּיִם וְאַחַת אוֹמֶרֶת חָמֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל כַּת אַחַת אֶחָד אוֹמֵר שְׁתַּיִם וְאֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ שב״ששֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֶחְלְקָה עֵדוּתָן ובה״אוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יֵשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם.

GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to the halakha in the case of two sets of witnesses, one of whom says two terms and one of whom says five terms, that two terms are included in five terms, and he must observe two terms of naziriteship. With regard to what did they disagree? They disagreed with regard to one set of two witnesses, one of whom says two terms and one of whom says five terms, and that Beit Shammai say: In that case their testimony is divided, as the two witnesses are in conflict and there is no testimony here at all. And Beit Hillel say: Since two terms are included in five terms, their testimony is in agreement with regard to two terms, and therefore he must observe two terms.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כת אחת – אחד אומר שתי שנים קיבל עליו נזירות ואחד אומר חמש שנים.
שב״ש אומרים נחלקה העדות – הואיל ואין שם ב׳ עדים על ב׳ שנים.
וב״ה אומרים – מ״מ שניהם מעידים על ב׳ שנים ויש בכלל חמש שתים ולא נחלקה עדותן אבל בשני כיתי עדים אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש דברי הכל יש בכלל חמש שתים.
מתניתין – דקתני דפליגי ב״ש וב״ה בשתי כתי עדות [דלא כהאי] תנא דר׳ ישמעאל.
אמר המאירי מי שהיו שני כתי עדים מעידין אותו שנזר אלא שכת אחת מעידתו שנזר שתי שנים וכת אחת מעידתו שנזר חמש והוא שותק או אינו זכור או מכחישם בית שמאי אומרין נחלקה עדותם כלומר ואין כאן עדות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים שהרי כלם מודים בשתים ואפילו היו מכחישות זו את זו ר״ל שזו אומרת שתים ולא חמש וזו אומרת חמש ולא שתים והרי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו התבאר בדיני ממונות שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה הא כת אחת שאחד ממנה מעיד על שתים ואחד על שלש אינו כלום שהרי אין כאן כת אחת בעדות אחת ואין צריך לומר במכחישות זו את זו ואף על פי שבדיני ממונות אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים חייב במנה שיש בכלל מאתים מנה בדין זה אינו כן ואע״פ שבגמרא אמרו לדעת ר׳ ישמעאל שאף בכת אחת נחלקו בית הלל לומר שיש בכלל חמש שתים יחידאה היא וסתם משנה עדיף ומ״מ יש פוסקים כן ומזו של דיני ממונות וכן שר׳ ישמעאל אמר ולשיטה זו אנו צריכים לברר מה שנאמר בגמרא על זו (שלש שר׳ ישמעאל) אמר רב הכל מודים במונה שנחלקה עדותם ושאלו בה מאי קאמר אלימא זה אומר חמש ולא שתים וזה אומר שתים ולא חמש הא קא מכחשי אהדדי כלומר ופשיטה היא שאין עדותם כלום ויראה לי מכאן שאף בדיני ממונות כל שבכת אחת שאחד אומר מנה ולא מאתים ואחד אומר מאתים ולא מנה לבד אינו כלום אלא שיש לחוש ולומר שזה שאמר חמש ולא שתים אפשר בלא שום הזכרת שתים אבל במאתים אי אפשר למנין מאתים אלא אחר מנין מנה:
ונשוב לדברינו והוא שפרשו דבריו אחד אומר שנדר אחת שתים ואחד אומר שנדר שלש ארבע חמש שנמצא שאין זה בכלל זה והרי הוא כאלו אמר האחד אני שמעתי ראשונה ושניה ולא עוד והשני אמר אני שמעתי שלישית ורביעית וחמישית ושאל בה השתא יש לומר חמירתא אמר קילתא לא אמר ואין גורסין חמירתא אמר רב אלא חמירתא אמר כלומר אותו העד הלא בתמיה אלא דרך שאלה כלומר שמא אין זו הכחשה ואותן שהוצרכו לו ר״ל שלא אמרן חברו קאמר ר״ל שלש ארבע חמש והן הקרויות חמירתא כלומר שהן צריכות למוד קילתא לא קאמר ר״ל אותם שלא הוצרכו לו והם אותן שהזכירן חברו ואין זה אלא כמוסיף על דבריו של חברו כלומר אלו שהזכרת נדר ועוד שלש כלומר ואף זו אינה הכחשה ויש בכלל חמש שתים במערבא אמרי אין הכחשה במונה כלומר כל שמזכירין את השנים דרך מנין אין חלוק שהזכרה השנים קרוי הכחשה אלא אינו מכוין אלא להוסיף על דברי הראשון ויש בכלל חמש שתים ואם כן בין במונה בין שלא במונה יש בכלל חמש שתים ובתלמוד המערב שברביעי של סנהדרין מצאנוה בהפך שבמונה יש בכלל חמש שתים ובשאינו מונה נחלקו והוא שאמרו שם רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודו יש בכלל חמש שתים ר׳ יונה אמר במונה נחלקו אבל בכולל כל עמא מודו נחלקה העדות כולל אהן דאמ׳ תרתין ואהן דאמ׳ חמש פורט אהן אמ׳ חדא ואהן אמר תלת ארבע חמש ונראין הדברים שזו וזו אין דנין אותם בהכחשה ומ״מ יש גירסא בפירושי גדולי הרבנים שנוטה לדברי תלמוד המערב והוא שגורסין אמר רב הכל מודים במונה שיש בכלל חמש שתים ואפילו בכת אחת וכו׳ עד אלא אחד אומר אחת שתים וכו׳ פשיטא דודאי הואיל ונחתי למנינא אין אחרון אלא כמוסיף על דבריו של ראשון דהשתא חמירתא ר״ל אותן שהוצרכו להוסיף קאמר קילתא לא קאמר בתמיה כלומר לא כל שכן שנכללו בדבריו אותם שהוזכרו על ידי חברו ובמערבא אמרי לה נמי הכי אלא דאמרי לה בהאי לישנא אין הכחשה במונה וכשנאמר דרך מנין אפי׳ בבת אחת יש בכלל חמש שתים ומ״מ אף שלא כדרך מנין הלכה כבית הלל ויש גירסאות אחרות אלא שאינן מתישבות כל כך ואף זו שהבאנו בשם תלמוד המערב לא הוזכרה שם על כת אחת אלא על שתי כתי עדים וזו לענין פסק כבר ביארנו שיש בכלל חמש שתים על כל פנים ולא נפל הספק אלא בכת אחת ואף בזו יראה לפסוק שכל שאין בניהם הכחשה ברורה יש בכלל חמש שתים:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק רביעי:
מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני וכו׳ זה הפרק יכלול קצת עניני החלק הראשון בענין דין התפסה שבנזירותו ורוב עניני החלק השלישי בדין אשה שנדרה בנזירות על אי זה צד בעלה מיפר לה ובאי זה זמן ובכללו על אי זה צד האדם מדיר את בנו בנזיר ועל אי זה צד אפשר לאחרים למחות וכל שביטל הנזירות והופרשו הקרבנות מה יעשה מהם וכן על אי זה צד אדם מביא קרבנות נזירות של אביו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בדין התפסת נזירות השני בדין אשה שנדרה בנזיר השלישי בדין מדיר את בנו בנזיר הרביעי בדין גלוח על נזירות האב זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
(6-7) גמרא ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים ושניהם מעידין על שתים. ולתנא דמתניתין גם בית הלל מודים בכת אחת דנחלקה עדותן. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
וזה לשון שיטה: מתני׳ דקתני דפליגי בית שמאי ובית הלל בשתי כתות דלא כי האי תנא. דתניא אמר ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי כתי עדים שאחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש שיש בכלל חמש שתים. עד כאן:
ג גמרא מעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כי האי תנא [כמו, כשיטת תנא זה], דתניא [ששנויה ברייתא] ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי כיתי עדים, ואחת מהן אומרת שתים, ואחת אומרת חמש, שלדעת הכל יש בכלל חמש שתים. על מה נחלקועל כת אחת של שני עדים, שאחד מהם אומר שתים, ואחד אומר חמש, שבית שמאי אומרים: באופן שכזה אנו אומרים שנחלקה עדותן, כיון שאין שני העדים מסכימים בעדותם אין כאן עדות כלל. ובית הלל אומרים: מכל מקום מסכימים הם בדבר אחד, ויש בכלל חמש שתים.
GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to the halakha in the case of two sets of witnesses, one of whom says two terms and one of whom says five terms, that two terms are included in five terms, and he must observe two terms of naziriteship. With regard to what did they disagree? They disagreed with regard to one set of two witnesses, one of whom says two terms and one of whom says five terms, and that Beit Shammai say: In that case their testimony is divided, as the two witnesses are in conflict and there is no testimony here at all. And Beit Hillel say: Since two terms are included in five terms, their testimony is in agreement with regard to two terms, and therefore he must observe two terms.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב הַכֹּל מוֹדִים בְּמוֹנֶה א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חָמָא לְרַב חִסְדָּא מַאי קָאָמַר אִילֵּימָא אֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ וְלֹא שְׁתַּיִם וְאֶחָד אוֹמֵר שְׁתַּיִם וְלֹא חָמֵשׁ הָא קָא מַכְחֲשִׁי אַהֲדָדֵי אֶלָּא אֶחָד אוֹמֵר אַחַת וּשְׁתַּיִם וְאֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ אַרְבַּע חָמֵשׁ

In relation to the explanation that the dispute is with regard to a single pair of witnesses, Rav said: All concede in a case of counting that the testimonies contradict each other. Rav Ḥama said to Rav Ḥisda: What is he saying; what did Rav mean by this? If we say that he was referring to a case where one witness says: He vowed five terms and not two terms, and one says: He vowed two terms and not five terms, in such a situation they clearly contradict one another, and neither of the testimonies is reliable. Rather, Rav is speaking of one witness who says that he heard the person in question count out only one and two terms when he took a vow of naziriteship, and one says that he heard the person in question count out only three, four, and five terms when he took a vow of naziriteship.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב הכל מודים במונה – שנחלקה עדותן.
מאי קאמר אילימא באחד אומר חמש ולא שתים ואחד אומר שתים ולא חמש – פשיטא דנחלקה עדותן דהא קא מכחשי אהדדי.
אלא – כגון שהאחד אומר אחת שתים והאחד אומר שלש ארבע חמש.
אמר רב הכל מודים במונה – שנחלקה העדות לרבי ישמעאל דאמר דפליגי בית שמאי ובית הלל בכת אחת היינו כשאומר אחד שתים ואחד אומר חמש אבל אם מונה כדמסיק ואזיל נחלקה העדות.
מאי קאמר – כלומר והיכי דמי מונה דקאמר אילימא דקא מכחשי אהדדי להדיא כדקאמר חמש ולא שתים כו׳ פשיטא דנחלקה עדותן ומאי קא משמע לן רב אלא אחד אומר אחת ושתים ואחד אומר שלש וארבע וחמש ואינם מכחישים בפירוש זה את זה וקמ״ל רב דכיון דכל חד וחד נחת למניינא שזה אינו אומר שתים בבת אחת אלא אומר אחת ושתים וזה ג׳ וארבע וה׳ ולא אחת ושתים כאילו אמר לא אחת ושתים נדר אלא של שלש וארבע וה׳ וזה שאמר אחת ושתים כאילו אומר ולא נדר שלש וארבע וחמש.
אמר רב הכל מודים במונה – פירוש: היכא פליגי בית שמי בבת אחת דוקא כשזה אומר שתים נזר וזה אומר חמש נזר שיש שם הכחשה שזה מכחיש את זה אבל במונה שאמר הנזיר אני נודר אחת שתים שלש ארבע וחמש והעד אחד מעיד על השתים והאחד מעיד על כולן מודים בית שמי בזה שיש בכלל חמש שתים דדוקא בשזה אומר שתים וזה אומר חמש אמר שכל נדרו הוציא הנזיר בדיבור אחד התם הויא הכחשה אבל השתא דמסהדי שבדרך מינין נדר מודים בית שמי דלא הויא הכחשה שיש לומר האחד שמע עד השתים ולא יותר והשיני שמע הכל וא״ל רמי בר חמא לרב חסדא מאי קאמר אילימא באחד אומר אחת ושתים ולא חמש ואחד אומר עד חמש הא קא מכחשי אהדדיה – פירוש: אף על גב דבדרך מינין נדר הא אית בה הכחשה דחד אמר עד השתים נדר ולא עד חמש וחד אמר עד חמש נמצאו מכחישין זה את זה ואמאי מודו בהא בית שמי ואלא באחד אומר אחת ושתים ואחד אומר עד חמש הא למה לי השתא יש לומר חמירתא אמרי קילתא לא אמרי – פירוש: ואלא מונה דרב בלא הכחשה קאמר פשיטא ודאי דמודו בית שמי בהא דהא בשתי כיתי עדים דאיכא הכחשה והיא חמירתא אמר ר׳ ישמעאל דמודו בית שמי שיש בכלל חמש שתים בקילתא כגון הא דליכא הכחשה כלל שיש לומר כיון שהנודר לא הוציא נדרו בדיבור אחד אלא בדרך מינין, זה שמע עד השתים ולא יותר, וזה שמע הכל, לא כל שכן שיודו בית שמי. ומה בא לחדש רב על דברי ר׳ ישמעאל דבריתא.
אמר רב הכל מודים במונה אהא׳ מן העדים נזי׳ א׳ ועוד שניה והשני אומר נזר ג׳ נזירות ועוד ד׳ ועוד ה׳ כיון דנחת למניינא הוי כאילו מכחישים זא״ז:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 6]

אמר רב הכל מודים כו׳. ככתוב בתוספת.
הא קא מכחשן אהדדי. פשיטא ומאי קא משמע לן רב אפילו בלא מונה נמי הויא הכחשה. הרא״ש ז״ל בפירושיו: וכתוב עליו הגהה וז״ל: ולא דמי לכשאומר חמש סתם שנוכל לפרש דבריו שרוצה לומר שקבל עליו חמש נזיריות זה אחר זה הלכך אף על פי שמוכחש בשלוש בשנים מיהא אינו מוכחש. אבל כשאומר שקבל עליו ה׳ נזיריות ביחד אי אפשר לקיים דבורו לא כולו ולא קצתו שהרי חברו מכחישו הלכך הויא הכחשה. עד כאן. ואית דגרסי הכי אמר רב אילימא אחד אומר חמש ולא שתים. וגם לפירוש התוספות. שיטה.
וכן פירש הרא״ש ז״ל בפירושיו וז״ל: במערבא אמרי אין הכחשה במונה באתקפתא דרמי בר חמא עד כאן. וצריך עיון דמשמע דאחד אומר חמש דהוי הכחשה לדברי הכל ואם כן כיוצא בזה אחד אומר מאתים ולא מנה ואחד אומר מנה ולא מאתים משמע דהויא הכחשה תוספי הרא״ש ז״ל:
סליק פרק מי שאמר קמאפרק מי שאמר בתרא
על העמדה זו של המחלוקת, בכת אחת של עדים, אמר רב: הכל מודים במונה שיש בכך הכחשת עדות. אמר ליה [לו] רב חמא לרב חסדא: מאי קאמר [מה אמר], מה כוונת דבריו אלה של רב? אילימא [אם תאמר] שעד אחד אומר: חמש ולא שתים, ואחד אומר: שתים ולא חמש — במקרה כזה הא קא מכחשי אהדדי [הרי הם מכחישים זה את זה] ובודאי אין לסמוך על אף אחת מן העדויות! אלא: עד אחד אומר שאמר בקבלת נזירותו ״הריני מקבל עלי נזירות אחת ושתים״, ואחד אומר: שאמר ״הריני מקבל עלי נזירות שלש, ארבע, חמש״
In relation to the explanation that the dispute is with regard to a single pair of witnesses, Rav said: All concede in a case of counting that the testimonies contradict each other. Rav Ḥama said to Rav Ḥisda: What is he saying; what did Rav mean by this? If we say that he was referring to a case where one witness says: He vowed five terms and not two terms, and one says: He vowed two terms and not five terms, in such a situation they clearly contradict one another, and neither of the testimonies is reliable. Rather, Rav is speaking of one witness who says that he heard the person in question count out only one and two terms when he took a vow of naziriteship, and one says that he heard the person in question count out only three, four, and five terms when he took a vow of naziriteship.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר כ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר כ., עין משפט נר מצוה נזיר כ., מיוחס לרש"י נזיר כ., תוספות נזיר כ., תוספות רי"ד נזיר כ., בית הבחירה למאירי נזיר כ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר כ., שיטה מקובצת נזיר כ., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר כ.

Nazir 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 20a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 20a, Attributed to Rashi Nazir 20a, Tosafot Nazir 20a, Tosefot Rid Nazir 20a, Meiri Nazir 20a, Peirush HaRosh Nazir 20a, Shitah Mekubetzet Nazir 20a, Steinsaltz Commentary Nazir 20a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144