×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַמְקַשָּׁה נִדָּה בקִשְּׁתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ י״אאַחַד עָשָׂר יוֹם וְשָׁפְתָה מֵעֵת לְעֵת וְיָלְדָה הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
MISHNA: With regard to a pregnant woman who experiences labor pains, and they are accompanied by an emission of blood, her status is that of a menstruating woman. If she experienced these pains accompanied by emissions of blood for three consecutive days within the eleven days between periods of menstruation, during which time emissions of blood render a woman a zava, and she rested from labor for a twenty-four-hour period, i.e., the pangs subsided, and she then gave birth, it indicates that the emissions were not due to her imminent labor, and this woman is considered one who gives birth as a zava. This is the statement of Rabbi Eliezer.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מתני׳. המקשה נדה כול׳. ומקשינן, אטו כל דמקשה נדה היא. אמ׳ רב, נדה ליומה מדרבנן, כלומר אינה טמאה טומאת נדה, אלא ביום שבעהא מדרבנןב. ושמואל אמ׳, חישינן שמא תשפה, כלומ׳ גתראה בשופי, כול׳. אוקמה רבא בימי נדה דשבעה, בימי זיבה שומרת יום כנגד יוםה, והיא טהורהו.
א. צ״ל, בו ביום. בכי״ד: בז׳ ביום. וככל הנראה תוקן לפנינו על ידי הסופר בטעות.
ב. וכן כתבו הראשונים שהיא טמאה רק מדרבנן. ומדברי התוס׳ רי״ד להלן לז,א נראה שלדעת רב היא טמאה ליומה מדאורייתא.
ג. בכי״ד: תחזור תראה.
ד. בכי״ד: נדה נידה שבעה
ה. הראשונים פירשו את הסוגיא על דרך רש״י שרב ושמואל נחלקו ברואה דם קושי בימי זיבה, שלרב טמאה ביומו מדרבנן וטובלת בלילה והיא מותרת, ולשמואל צריכה לשמור יום כנגד יום, כי היא חוששת שמא תשפה. אבל מן התורה טהורה לגמרי, כי דם קושי אינו מטמא לא משום זבה גדולה ולא משום זבה קטנה. ורב יצחק חלק עליהם ואמר דהמקשה בימי זיבה אינה כלום, גם מדרבנן. וכן מבואר להלן בדף לח,א דאמרינן בלישנא אחרינא (לפירוש רש״י) דלוי מטמא דם קושי בזבה קטנה (ואינו מטהר אלא בזבה גדולה), ורב חלק עליו ומטהר גם בזבה קטנה. אבל בימי נדה מודים רב ושמואל לרב יצחק שהיא טמאה שבעה מדאורייתא, וכמו שכתב רש״י שם שגם לרב אם התחילה לראות בימי נדה טמאה נדה, אלא שאם התחילה לראות בימי זיבה, קאמר רב אדא (אליבא דרב) שגם ימים הראוים לסתירת ספירת זיבתה טהורה, אף שהם ימי נדה (שהרי כבר שלמו י״א ימי זיבה וז׳ ימי ספירה). ומה שאמרו בגמרא להלן שחזר בו רב מדבריו, פירש רש״י שהודה לרב יצחק שהיא טהורה לגמרי בימי זיבה, והרמב״ן והרשב״א פירשו (לפי שיטת רש״י), שרב חזר בו והחמיר כשמואל, שצריכה לחשוש בימי זיבה שמא תשפה. - אבל מדברי ר״ח בהמשך שכתב: ואיתוקמא דהמקשה טמאה משום נדה, ולא כרב דאוקמה למתניתין נידה ליומה מדרבנן, אלא נידה לגמרי. דייק הרשב״א שרב ושמואל איירי בימי נדה, ולדבריהם קושי מטהר גם בימי נדה, וחלקו על רב יצחק. והקשה על זה הרשב״א מדברי הגמרא להלן דף לח,א דלישנא אחרינא אמרי שרב אינו מטהר אלא ימים הראוים להיות בהן זבה, ואפילו זבה קטנה, אבל אם רואה בימי נדה טמאה (וכן תמה מלישנא קמא, שרב לא טיהר אלא ימים הראוים לסתירת ספירת זיבתה, אבל בימי נדה טמאה, אולם לפירוש ר״ח שם, הימים הראויים לסתירת ספירת זיבה הם שבעת ימי נדה, וללישנא קמא רב מטהר דם קושי גם בימי נדה). וכתב דאפשר דהיינו אחר שחזר בו רב (להלן בסוף העמוד). ויתכן ששתי הלשונות שם נחלקו, אם חזר בו רב והחמיר כדברי שמואל, שחוששת שמא תשפה (ובימי נדה חוששת כל שבעה מדרבנן, ובימי זיבה שומרת יום כנגד יום), או שחזר בו לדברי רב יצחק, והוא מטמא דם קושי בימי נדה מן התורה. - עוד כתב הרשב״א: ויש לפרש דר׳ יצחק דבר תורה קאמר, אבל מדרבנן חוששין שמא תשפה כשמואל, וכן נראה מדברי ר״ח ז״ל שכתב זה לשונו, ואוקמה רבא בימי נדה נדה בימי זיבה שומרת יום כנגד יום והיא טהורה. וכלומר, דמה שכתב ר״ח שהיא שומרת יום כנגד יום, היינו משום שחוששת שמא תשפה, ואם ראתה ג ימים בקושי, הרי היא חוששת עד שתלד.
ו. כלומר, אינה צריכה טבילה.
ערך תלמוד
תלמודא(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
א. [לעהרונג.]
מתני׳ המקשה – וראתה דם הרי זו נדה. ובגמרא פריך ומתרץ לה.
קשתה – מחמת ולד.
ג׳ ימים בתוך אחד עשר יום – שבין נדה לנדה וראתה כל שלשתן הימים רצופין.
ושפתה – מצערה.
מעת לעת – ברביעי.
וילדה – איגלאי מילתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד הלכך הרי זו יולדת בזוב אבל אם לא שפתה סמוך ללידתה כל דמים שראתה מחמת ולד הוא ורחמנא טהרינהו מזיבה דכתיב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד.
המשנה הרביעית והיא בענין החלק השני והוא שאמר המקשה נדה וכו׳ המקשה נדה ר״ל הרי היא נדה כלומר מקשה לילד וראתה דם הרי זו נדה גמורה ופירשוה בגמ׳ כשראתה בימי נדותה ר״ל בימים הראויים לנדות שהאשה מטמאה בנדות אף באונס ואף באונס שמחמת קשוי לידה אבל זיבה אע״פ שמטמאה בה אף מחמת אונס מ״מ כל שראתה בו מחמת קשוי לידה אינו כלום וא״כ כל שהיא טהורה וראתה אף מחמת קשוי הרי היא נדה אבל כל שהיא נדה ויצאה לה בימי זיבה וראתה בהם מחמת קשוי לידה אינה זבה כלל ואין כרב שפירש משנתנו בימי זיבה ולהיותה מיהא ליומה הואיל ומצינו שהקשוי סותר במנין שבעה נקיים יום אחד ולמחרתו מותרת בלא שמור אלא אפילו ליומה אינו כלום וכן אין הלכה כשמואל שפירשה גם כן בימי זיבה ומדרבנן לומר שנחוש שמא תשפה ונמצאת קשויה שלא מחמת ולד והוברר הדבר שדם זיבה הוא ולא דם קשוי אלא אינו כלום ואין חוששין שמא תשפה מפני ששפיה אחר קושי דבר שאינו מצוי הוא ואע״פ שחששו בענין טבלים בקיעת נאד וכן בהרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו חוששין למיתה ואסורה מיד באלו סופן לבקוע ולמות אבל זו אדרבה סופה להרבות בקשוי עד שתלד ואין חוששין לשפוי אף מדרבנן וכדקאמר ר׳ יצחק עלה בגמרא אינו כלום ומ״מ יש פוסקין לחוש מדרבנן ולהצריכה שמור וכבר ידעת שימי זיבה הם אחד עשר יום הבאים לאחר הנדות ואינה חוזרת לפתח הנדות עד שתעבור ימי זיבה ותמנה שבעה נקיים אם בתוך אחד עשר אם לאחר אחד עשר הא כל שעברה אחד עשר יום בלא זיבה או שנעשית זבה אלא שספרה שבעה נקיים הרי הן ימי נדה לטמאה בקשויה אע״פ שלא טבלה כמו שביארנו בפרק ראשון בביאור פתח נדה שבמסכת ערכין ואע״פ שלא היתה רגילה לראות אלא משלשים לשלשים ואע״פ שגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה בענין זה שזמן הנדות הוא הזמן המורגל אצלה להיות בו נדה אשגר לישן הוא ואף הם לא כונו בה אלא למה שכתבנו:
יש אין טהרה לאחריו – וה״ה לפניו אלא דאגב אידך נקטה.
א״ה גבי נדה וכו׳ – האי א״ה לאו אא״ב הוא ואיכא דלא גריס ליה.
א משנה האשה המעוברת שהגיעה זמנה ללדת והריהי מקשה (מתקשה) בלידה, ומתוך כך היא רואה דם — הרי זו נדה. האשה שקשתה בלידה שלשה ימים רצופים, שראתה בהם דם מתוך קושי הלידה, והיו שלושת הימים הללו בתוך תקופת אחד עשר יום (שהם הימים הראויים לזיבה, ״אחד עשר הימים שבין נדה לנדה״), ולאחר מכן שפתה (נחה) מקישוי הלידה במשך מעת לעת (עשרים וארבע שעות, יממה), מתברר איפוא שהדם שראתה לא מחמת קישוי הלידה בא, אלא דם זיבה הוא, ולכן אם לאחר מכן ילדההרי דינה של זו כדין כל היולדת בזוב, אלו דברי ר׳ אליעזר.
MISHNA: With regard to a pregnant woman who experiences labor pains, and they are accompanied by an emission of blood, her status is that of a menstruating woman. If she experienced these pains accompanied by emissions of blood for three consecutive days within the eleven days between periods of menstruation, during which time emissions of blood render a woman a zava, and she rested from labor for a twenty-four-hour period, i.e., the pangs subsided, and she then gave birth, it indicates that the emissions were not due to her imminent labor, and this woman is considered one who gives birth as a zava. This is the statement of Rabbi Eliezer.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לַיְלָה וָיוֹם כְּלִילֵי שַׁבָּת וְיוֹמוֹ שֶׁשָּׁפְתָה מִן הַצַּעַר וְלֹא מִן הַדָּם.

Rabbi Yehoshua says: She is considered a zava only if the pangs subsided for a twenty-four-hour period of a night and the following day, like Shabbat evening and its accompanying day. Additionally, she is considered a zava in a case where she rested from the pain of labor but not necessarily from the flow of blood. In other words, the presence of labor pangs determines whether this blood is due to labor or the impure blood of ziva. Accordingly, if the pangs cease for twenty-four hours, she is considered a zava even if blood was discharging continuously from when she experienced her labor pains.
רש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לילה ויום – דאם שפתה בחצי יום שלישי וילדה יום רביעי דשפתה מעת לעת אין זו שופי אלא אם כן שפתה לילה ויום שלאחר הלילה כלילי שבת ויומו.
ששפתה מן הצער ולא מן הדם – דאע״ג דחזיא דם הוי שופי.
כלילי שבת ויומו – קים ליה לרבי יהושע דאם לא שפתה לילה ויום אע״פ ששפתה מעת לעת מחמת ולד היה.
מתני׳ ר׳ יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו. איכא למידק למה לי דקתני כלילי שבת ויומו דאי לאשמעינן שתהא לילה קודמת ליום ולאפוקי מדר׳ אליעזר הא קתני לילה ויום וכיון דקאמר ר׳ אליעזר מעת לעת ופליג עליה ר׳ יהושע ואמר לילה ויום על כרחין דוקא קתני לילה ואח״כ יום וא״כ למה לי תו דקתני כלילי שבת ויומו. ודקדקו מכאן בתוס׳ דקמל״ן דבעינן תוספת קצת מן היום שלפניו ושלאחריו כלילי שבת ויומו דמוסיפין קצת מחול על הקודש.
ר׳ (יוסי) [יהושע] אומר לילה ויום. ונראה דבסברא פליגי ע״י בקיאין בתולדות דמעיין:
הא דתנן ר׳ יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו – דקדקו בתוס׳ דלהכי קתני כלילי שבת ויומו לאשמועינן דבעי תוספת לפניו ולאחריו דאי לאשמועינן שתהא עונת לילה תחלה ואח״כ עונת יום מדקתני לילה ויום נפקא ואפשר דמהא ליכא ראיה ודילמא הוה ס״ד דלילה ויום לאו דוקא וה״ה יום ואחר כך לילה ולא אתי אלא למעוטי מעת לעת ולהכי הדר קתני בלילי שבת ויומו שיהא היום הולך אחר הלילה ונקט שבת ולא נקט ביומו של מעשה בראשית משום שזה ענין מנוחה מן הצער כמנוחת שבת לילה ויום ועם כל זה אין לנו אלא כדברי רבותי׳ הצרפתים ז״ל.
ר׳ יהושע אומר: דין זה נוהג רק כאשר שפתה לילה שלם וביום שלאחריו, כמו לילי שבת וביומו. ומסבירים: זה ששנינו ששפתה האשה — הכוונה היא דווקא ששפתה מן הצער שבלידה, ולא מן הדם. שאף שלא פסק דמה, כיון ששפתה מן הצער, מוכיח הדבר שאין הדם מחמת הלידה, אלא דם זיבה הוא. אבל אם שפתה מן הדם ולא מן הצער — אין זה מוכיח שדם זה הוא דם זיבה.
Rabbi Yehoshua says: She is considered a zava only if the pangs subsided for a twenty-four-hour period of a night and the following day, like Shabbat evening and its accompanying day. Additionally, she is considered a zava in a case where she rested from the pain of labor but not necessarily from the flow of blood. In other words, the presence of labor pangs determines whether this blood is due to labor or the impure blood of ziva. Accordingly, if the pangs cease for twenty-four hours, she is considered a zava even if blood was discharging continuously from when she experienced her labor pains.
רש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כַּמָּה הִיא קִישּׁוּיָהּ ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִילּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דַּיָּהּ חׇדְשָׁהּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים גאֵין קִישּׁוּי יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.:

How long before birth is pain attributable to her labor pains, which means that the blood is not considered blood of ziva? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth, any blood she sees during the eleven days of ziva is not considered blood of ziva. Rabbi Yehuda says: It is sufficient that this halakha applies only from within one month of her due date. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: Labor pains do not occur more than two weeks before birth. Accordingly, if she experiences bleeding for three consecutive days during eleven days of ziva that occur before this time, she is a zava.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמה הוא קישויה – דלא אתיא לידי זיבה בכל דמים שתראה.
אפילו ארבעים או חמשים יום – אם לא שפתה יום אחד סמוך ללידה לא אתיא לידי זיבה ולא הויא יולדת בזוב.
דיה חדשה – דיה אם נטהר את הקושי חדש אחד היינו תשיעי אבל קשתה שלשה בתוך י״א ימי זיבה בחדש השמיני ואפי׳ מקשה והולכת כל תשיעי הרי זו יולדת בזוב מחמת שלשה ימים של שמיני.
כמה היא קשויה כלומר באיזה זמן הקרוב ללידה דנין את הצער והחבלים בקושי שמחמת לידה ופירש ר׳ מאיר אפי׳ ארבעים וחמשים יום ופי׳ בגמ׳ כל שראתה בימי זיבה שבתוכם ולאו דוקא כל חמשים ומ״מ אפשר לפרשה בכל החמשים יום וכגון שלא השלימה בהם ספירת שבעה וכן זה שאמרו ארבעים וחמשים פירשו בגמ׳ ארבעים לבריאה וחמשים לחולה שהחולי מנדנד את הולד וממהר אל לדתה ור׳ יהודה אומר דיה חדשה ר״ל חדש תשיעי ור׳ יוסי ור׳ שמעון אומרין אין קשוי יתר משתי שבתות והלכה כדבריהם והילכך כל שקישת ארבעה עשר יום קודם הלידה הרי זה דם קשוי אבל כל שקשת קודם לכן אע״פ שילדה לה מתוך הקשוי הרי זה יולדת בזוב ובזמן הזה הואיל ואף בטפה כחרדל יושבת שבעה נקיים מספק שמא ראתה שלשה ימים וכן קושי סותר כל שבעה מספק שמא בימי נדה היא כלן יולדות בזוב הן:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
רש״י בד״ה שלשה ימים כו׳ רצופין הס״ד:
בד״ה ושפתה מצערה הס״ד:
ומבררים עוד: כמה היא קישויה, מה הוא משך התקופה שלפני הלידה, שבה מוגדר צער הלידה כקישוי, והדם שרואה בו אינו נחשב לדם זיבה? ר׳ מאיר אומר: אפילו ארבעים וחמשים יום שלפני הלידה, גם אם ראתה בהם בתקופת ״אחד עשר הימים של זיבה״ מתוך צער לידה — אין היא נחשבת ליולדת בזוב. ר׳ יהודה אומר: דיה שיחול בה דין זה אלא בחדשה, בחודש שלפני הלידה. ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות (שבועות) לפני הלידה. ואם ראתה לפני כן דם אפילו מתוך קושי הלידה — הריהי נחשבת כיולדת בזוב.
How long before birth is pain attributable to her labor pains, which means that the blood is not considered blood of ziva? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth, any blood she sees during the eleven days of ziva is not considered blood of ziva. Rabbi Yehuda says: It is sufficient that this halakha applies only from within one month of her due date. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: Labor pains do not occur more than two weeks before birth. Accordingly, if she experiences bleeding for three consecutive days during eleven days of ziva that occur before this time, she is a zava.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: אַטּוּ כׇּל הַמְקַשָּׁה נִדָּה הִיא.

GEMARA: The mishna teaches that a pregnant woman who experiences an emission of menstrual blood due to labor pains is considered a menstruating woman. This statement apparently applies to all blood due to labor. The Gemara therefore asks: Is this to say that any woman who experiences an emission due to labor pains is a menstruating woman? But if a woman experiences an emission due to labor pains in the eleven days of ziva, she is not rendered a zava, nor can this render her a menstruating woman.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אטו כל המקשה נדה היא – אילו קשתה בימי זיבה מי הויא נדה והא אין נדות בימי זוב.
אטו המקשה נדה היא – פי׳ דהוה משמע לפום פשטה דקתני שהמקשה ורואה דם נדונת כנדה ואף על פי שהיא בימי זיבה ולהכי מתמיהים דהא היכי אפשר ומהדרין אמר רב נדה ליומה עיקר הפי׳ כדפרש״י ז״ל דה״ק המקשה יום אחד בימי זיבה אינה צריכה להיות שומרת יום כנגד יום דאף בזבה קטנה טיהר רחמנא קושי הסמוך ללידה אלא שהיא יושבת נדה ביומא בלחוד מדרבנן ולערב טובלת וטהורה וק״ל דלא חיישינן שמא תשפה למחר ולאפוקי מדשמואל דאמר חיישינן שמא תשפה ואף שמואל מדרבנן בעלמא הוא דאסר וכדמוכח לישנא דחייש׳ אבל רב סובר דאפי׳ מדרבנן לא חיישינן לשופי ואפי׳ למאן דחייש בעלמא למיתה או לבקיעת נוד י״ל דשאני התם דלא סגייא דלא מיית או בקע באיזה זמן שיהא אבל בזו אדרבה כיון שעומדת בזמן לידתה ראויה שיתרחקו ציריה יותר ויותר עד שתלד וא״ת וכיון דרב לא חייש לשופי וסובר דדם קושי דזיבה קטנה טהור למה מטמא ליומו כלל ויש מתרצים בשם הרב ר׳ יונה ז״ל משום דקושי סותר יומו בשכבת זרע וכדמוכח לקמן בסוף פרקין להכי גזור בה טומאת ערב לרב דלא לימרו שהוא עולה ע״כ ואינו מתחויר בטעם וי״ל דרב חייש לשופי דיומו דשכיח וכיון דכן עביד לה נדה ליומא מיהת והצריכא טבילה כדי להחזיקה בטומאה ולא תבא פעם אחרת לשמש ביומא ומי׳ עד כאן לא טהר רב בלילה אלא בימי זיב׳ אבל בימי נדה לא איירי אפשר דמודה הוא דהוי נדה כדאמרינן לקמן ושלא כדברי ר״ח ז״ל שפי׳ דברי רב ושמואל אף בימי נדה ולכאורה כך היה נראה מדלא אוקמא רב למתני׳ דת״ק המקשה בימי נדה נדה כדאוקים רבא בסמוך אליבא ר׳ יצחק ומ״מ אין פירושו נכון דאי רב ושמואל בימי נדה איירי נמי היכי אמר להו ר׳ יצחק המקשה אינה כלום דהא לדידיה בימי נדה נדה כדאמרינן בסמוך והכי איהו מפ׳ מתני׳ אלא על כרחין קים ליה דרב ושמואל בימי זיבה דוקא איירו ומש״ה אמר להו דהמקשה הזאת שהם מדברים בהם אינה כלום דעל כרחין ר׳ יצחק אדרב ומשמואל קאי ולא קאי אמתני׳ וכדפרכינן ליה מינה ועוד דמתני׳ בהדיא קתני המקשה נדה והיכי אפשר לומר בה דאינה כלום קתני אלא ודאי כדאמרן וא״ת ואמאי לא אוקמה רב למתני׳ בימי נדה י״ל דרב משמע ליה דמתני׳ בימי זיבה איירי כדקתני סיפא ופתח בזיבה קטנה וסיים בזיבה גדולה אי נמי דרב דין דם זיבה קים ליה שהוא טהור בקושי אבל דין דם נדה לא בריר ליה אם טהור אם לא דהא לא שמיע ליה מתני׳ דבסמוך ולא קים ליה נמי בדרשא דריש לקיש ואבוה דשמואל לקמן בשמעתין כך נ״ל וזו שיטת רש״י ז״ל. והתוס׳ ושטת מורי הרשב״א נר״ו ולהאי שיטתא עובדא דשילא בר אבינא דלקמן דמשמע דלקולא הוה עביד כרב מדבעי למנגדיה רב אתי י״ל דהיינו קולא דדיה דמטהר לה בלילה כסברא דרב ואלו רב הדר ביה לגבי דשמואל דחייש שמא תשפה למחר אבל ר״ח ז״ל סובר שהיה מקל גם לטהר בימי נדה כסברא דרב דאמר נדה ליומא ואלו רב הדר ביה לגבי ר׳ יצחק דאמר בימי נדה וכבר כתבנו שאין פי׳ נכון.
ב גמרא שנינו בתחילת משנתנו כי האשה המקשה בלידתה הריהי נדה, ומלשון זו עולה כי הדברים אמורים בכל אשה. ושואלים על כך: אטו [וכי] כל המקשה נדה היא וטמאה, והרי ממשיכה המשנה ואומרת כי המקשה בתקופת אחד עשר הימים של זיבה, אינה נחשבת זבה!
GEMARA: The mishna teaches that a pregnant woman who experiences an emission of menstrual blood due to labor pains is considered a menstruating woman. This statement apparently applies to all blood due to labor. The Gemara therefore asks: Is this to say that any woman who experiences an emission due to labor pains is a menstruating woman? But if a woman experiences an emission due to labor pains in the eleven days of ziva, she is not rendered a zava, nor can this render her a menstruating woman.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב נִדָּה לְיוֹמָא וּשְׁמוּאֵל אָמַר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּשְׁפֶּה.

Rav said: It is correct that a woman who experiences an emission of blood due to labor during the eleven days of ziva is not rendered a zava, or even a lesser zava, who must observe one clean day for the day she experienced an emission. But she is a menstruating woman for one day, i.e., she is prohibited to her husband on the day of the emission, and in the evening she may immerse and become permitted to him. And Shmuel said: It is a rabbinic decree that she must observe a clean day, as we are concerned lest she rest from labor and thereby be rendered a lesser zava, as the cessation of pangs would indicate that her emission was not due to her imminent labor.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נדה ליומא – וה״ק המקשה ורואה דם בימי זיבה אע״ג דלא אתיא ביה לידי זיבה מיהו באותו היום אסורה לשמש אבל לערב טובלת ואינה צריכה לשמור יום כנגד יום דרחמנא טהריה לדם קושי.
ושמואל אמר – אף צריכה לשמור יום כנגד יום מדרבנן דחיישינן שמא תשפה ונמצא שלא היה דם קושי מחמת ולד ונמצא משמש עם זבה קטנה דאורייתא וענוש כרת.
נדה ליומא – נראה דאף לבעלה לא חיישינן שמא תשפה דאזלינן בתר רוב נשים מקשות דאינן שפות לילה ויום דהא עובדא דשילא בר אבינא נראה דלבעלה הוי ולא לטהרות.
אמר רב נדה ליומא ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה – איכא דקשיא ליה לרב ור׳ יצחק אמאי לא חיישינן שמא תשפה והא חיישינןא שמא יבקע הנאד, ותנןב הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד, אלמא חיישינן שמא ימות, ולאו מילתא היא דהתם סופו למות שהכל למיתה הן עומדין, אבל כאן אדרבה סופה להקשות כשמתקרבת ללידהג. והא דהדר ביה רב לקמן, נ״ל דלגבי שמואל הדר ביה וחייש שמא תשפה, ואף על גב דמתניתין כר׳ יצחק מתוקמא דתניא הכי, מיהו דשמואל לא מיעקרא בהכי, דאכתי איכא למימר מסברא דחיישינן שמא תשפה, דאי ס״ד רב לקולא הדר ביה, אמאי גדייה רב אסי, ומאי האי דאמרינן עבד עובדא כותיה, הא חומרא בעלמא הוא דעבדד.
א. ערובין לז, ב.
ב. גיטין כח, א.
ג. ובתוס׳ ד״ה נדה כתבו שרוב נשים מקשות שוב אינם שפות ע״ש.
ד. ודלא כרש״י ותוס׳ דהדר וטיהר לגמרי, ועי׳ פתחי נדה שהאריך לבאר דברי רש״י ועי׳ על״נ.
גמרא אמר רב נדה ליומא. פירוש אפילו ראתה בימי זיבה הרי היא נדה ליומא כלומר שאסורה כל אותו היום ואינה טובלת עד הערב כנדה. ואי אפשר לפרש דדוקא במקשה בימי נדה קאמר מדאמר ר׳ יצחק המקשה אינה כלום ועל כרחין ר׳ יצחק אדרב ושמואל קאי כלומר המקשה שאמרתם לטמא אינה כלום דאי אמתניתין קאי אמאי קאמר המקשה אינה כלום אדרבה הא אקשינן עליה מתניתין ופירקה רבא אליביה ה״ק בימי נדה נדה. אלא ודאי ר׳ יצחק על כרחין אדרב ושמואל קאי ועלייהו הוא דפליג דאמר אינה כלום ואם איתא דרב ושמואל אימי נדה קיימי היכי קאמר ר׳ יצחק אינה כלום אדרבה המקשה נדה גמורה הוה ליה למימר אלא על כרחין רב ושמואל במקשה בימי זיבה מפרשי ליה וכן נראה מדברי רש״י ז״ל. ומכל מקום נראה ודאי דאפילו במקשה בימי נדה מטהרי לה אינהו דבר תורה ואינה לרב אלא נדה ליומא ואפילו מדבריהם מדברי רב אסי לשילא בר אבינא דהוה עביד כרב דאלמא לקולא הוה עביד כותיה דרב דאי להחמיר למיסרה אף בימי זיבה לעשותה נדה ליומא למה ליה לרב אסי לצעורי לשילא דעביד לחומרא וכן נראה מדברי ר״ח ז״ל שכתב לקמן וז״ל אמר קרא וטמאה שבועים כנדתה ודייקינן כנדתה ולא כזיבתה מכלל דאיכא לידה שטהורה משום זיבה ואינה טהורה משום נדה ודלא כרב דאוקמה נדה ליומא מדרבנן אלא נדה לגמרי ע״כ ורש״י ז״ל לא פירש כן ולדידיה נמי קשיא לי דהא גמ׳ (נדה לז, ולח) מההיא קושיא אמר רב ללישנא בתרא דדוקא ימים הראויין להיות בהן זבה גדולה או קטנה אבל בימי נדה לא ואפילו ללישנא קמא נמי לא אמר אלא ימים הראויין לספירת זיבה או לספירת זבה אבל בימי נדה לא ושמא נאמר דההיא לבתר דהדר ביה רב ואע״ג דאמרינן בסמוך כי נח נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי צנעיה לאו למימרא דבשעת פטירתו ממש הדר ביה אלא קודם לכן ובשעת פטירתו הוא דא״ל לרב אסי דלצנעיה לשילא בר אבינא ורש״י ז״ל לא אמר כן אלא דבימי זיבה מטהר רב ומקל להיות טובלת לערב כנדה ואינה צריכה שימור דלא כשמואל ושילא היה מקל בזה כרב והדר ביה רב ולהורות כשמואל וזה נכון.
ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה כלומר מדרבנן דאילו דבר תורה בין בימי נדה בין בימי זיבה טהורה דמחמת עצמה ולא מחמת ולד בין בנדה בין בזיבה אלא דמדרבנן חוששין ואם בימי נדה חוששין, שמא תשפה, ואסורה כנדה ואם בימי זיבה כזיבה.
ור׳ יצחק אמר המקשה אינה כלום הקתני המקשה נדה אמר רבא בימי נדה ואסורה כנדה. ואסיקנא המקשה בימי זיבה אינה כלום. ובימי נדה נדה גמורה, ויש לפרש דר׳ יצחק דבר תורה קאמר אבל מדרבנן חוששים שמא תשפה כשמואל וכן נראה מדברי ר״ח ז״ל שכתב זה לשונו ואוקמה רבה בימי נדה נדה בימי זיבה שומרת יום כנגד יום והיא טהורה. ואינו מחוור בעיני דהא על כרחן דר׳ יצחק אדרב ושמואל קאי כדכתיבנא ואם איתא היכי קאמר אינה כלום אדרבה מודה הוא לשמואל דחוששים שמא תשפה אלא ודאי מדקאמר אינה כלום אין חוששים לה כלל בימי זיבה וכן פסק הרמב״ם ז״ל (בפ״ז מא״ב) וא״ת מאי טעמא אין חוששים שמא תשפה והלא חוששים שמא יבקע הנוד ותנן (יבמות סט:) הרי זה גיטיך שעה אחד קודם למיתתו אסורה לאכול תרומה מיד, איכא למימר התם הוא משום דסופו ליבקע וסופו למות אבל כאן אדרבה סופה להתקשות כשמתקרבת ללידה, ובתוס׳ פירשו משום דלא שכיח, וטעמו של רב דאמר נדה ליומא פי׳ הרב רבי יונה ז״ל מ״כ משום דקושי סותר יומו כשכבת זרע דהכי מוכח לקמן בסוף פרקין להכי גזור ביה טומאת ערב לרב דלא לימרו שהוא עולה ע״כ.
חיישינן שמא תשפה. ומאן דלא חייש משום מילתא דלא שכיח הוא כיון שנפתח הקבר ושופעת דם שתשפה קודם לידה:
תוס׳ בד״ה נדה ליומא כו׳ נראה דאף לבעלה לא חיישינן כו׳ דהא עובדא דשילא כו׳ עכ״ל בכל דוכתא מחמרינן טפי לטהרות מלבעלה אבל שיעור דבריהם משום דאפשר לפרושי לטהרות הוא דהוה נדה ליומי אם לא תשפה ואם תשפה יהיו הטהרות שנגעה בערב טמאים ואהא קאמרי דאף לבעלה מותרת ולא חיישינן שמא תשפה כו׳ דהא עובדא כו׳ כיון דבבבל היה מסתמא לבעלה הוי כמו שכתבו התוס׳ בפ״ק:
אמר רב: אף המקשה בימי זיבתה, אף שאינה נחשבת זבה, וגם אין דינה כ״זבה קטנה״ (הצריכה לשמור יום אחד בטהרה כנגד יום טומאה), הריהי נדה. ואולם לא לכל דיני נדה, אלא רק ליומא [ליום] אחד שאסורה באותו היום שראתה בו לשמש עם בעלה, וטובלת בערב, ומותרת לבעלה. ושמואל אמר: גזירת חכמים היא שצריכה היא לשמור יום אחד בטהרה, וטעם הדבר: חיישינן [חוששים אנו] שמא תשפה, ויתברר איפוא שלא היה זה דם קישוי, וזבה היא.
Rav said: It is correct that a woman who experiences an emission of blood due to labor during the eleven days of ziva is not rendered a zava, or even a lesser zava, who must observe one clean day for the day she experienced an emission. But she is a menstruating woman for one day, i.e., she is prohibited to her husband on the day of the emission, and in the evening she may immerse and become permitted to him. And Shmuel said: It is a rabbinic decree that she must observe a clean day, as we are concerned lest she rest from labor and thereby be rendered a lesser zava, as the cessation of pangs would indicate that her emission was not due to her imminent labor.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ור׳וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר הַמְקַשָּׁה אֵינָהּ כְּלוּם וְהָקָתָנֵי הַמְקַשָּׁה נִדָּה.

And Rabbi Yitzḥak said: A woman who experiences labor pains during the eleven days of ziva is nothing, i.e., she is completely pure and is permitted to her husband. The Gemara asks: But isn’t it taught in the mishna that a woman who experiences labor pains is a menstruating woman? This apparently includes all women who experience an emission due to labor, even if it occurs during the eleven days of ziva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינה כלום – ואפילו באותו היום משמשת.
ור׳ יצחק אמר: המקשה באחד עשר הימים של זיבה, שראתה בהם דם — אינה כלום, ומותרת לבעלה אף באותו היום. ושואלים על כך: והקתני [והרי שנינו] במשנתנו בלשון כללית כי כל אשה המקשה הריהי נדה, ומשמע שאף הרואה מתוך קישוי בימי זיבתה הריהי נדה!
And Rabbi Yitzḥak said: A woman who experiences labor pains during the eleven days of ziva is nothing, i.e., she is completely pure and is permitted to her husband. The Gemara asks: But isn’t it taught in the mishna that a woman who experiences labor pains is a menstruating woman? This apparently includes all women who experience an emission due to labor, even if it occurs during the eleven days of ziva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא דבִּימֵי נִדָּה נִדָּה בִּימֵי זִיבָה טְהוֹרָה וְהָתַנְיָא ההַמְקַשָּׁה בִּימֵי נִדָּה נִדָּה בִּימֵי זִיבָה טְהוֹרָה.

Rava said: The mishna means that if she experienced an emission due to labor during the days of menstruation, she is considered a menstruating woman; if she experienced the emission during the days of ziva, she is pure. And it is taught likewise in a baraita: A woman who experiences labor pains during the days of menstruation is a menstruating woman; if she experiences them during the days of ziva, she is pure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא כואתיה, בימי נדה נדה, בימי זיבה טהורה. כיצד, קישת שנים ושפת יום אחד, או קישת יום אחד ושפת שניםא, או ששפת וקישת וחזרה ונשפת, הרי זו יולדת בזוב. אבל שפת יום אחד וקישת שנים, או קישת שנים ושפת יום אחדב, או שקישת ושפת וחזרה וקישת, אין זו יולדת בזוב. כללו של דבר, [קושי סמוך ללידה אין זו יולדת בזוב, שופי סמוך ללידה הרי זו יולדת בזוב. כללו של דברג] לאיתוי מאי, לאייתויי הא דחנניה בן אחי ר׳ יהושע, דאמ׳ כל שחל קישויה להיות בשלישי שלה, אפילו כל היום כולו בשופי אין זו יולדת בזוב, ואינה צריכה שבעה נקיים.
א. בגמרא לפנינו הסדר הפוך, קשתה יום אחד ושפתה שנים או קשתה שנים ושפתה יום אחד, ועל דרך לא זו אף זו, אלא שכבר הקשו תוס׳ דבבא שלישית כ״ש הוא.
ב. כן הוא בשני כתה״י, וטעות הוא. וצ״ל כלפנינו בגמרא: או ששפתה שנים וקשתה יום אחד.
ג. נוסף על פי כתי״ד. ובכי״א נשמט מהד״מ.
בימי נדה – בימים הראוים לנדות.
נדה – דקושי לא טהריה רחמנא אלא מזיבה אבל מנדה לא טהריה כדאמרי׳ לקמן.
בימי זיבה – בתוך אחד עשר יום טהורה.
והתניא – בניחותא.
הא דאמרינן: בימי נדה נדה בימי זיבה אינה כלום. פירוש ימי נדה כל שהתחילה להקשות אחר י״א יום שבין נדה לנדה שראויה להיות בהן נדה וי״א יום בלבד שבין נדה לנדה שאינה ראויה לעולם להיות בהן נדה הן ימי זיבה ואע״פ שלא היתה רגילה לראות אלא משלשים יום לשלשים אין כל הימים שבינתיים לזו ימי זיבה אלא כל שראתה י״א יום הרי זאת נדה. ואלו דברים פשוטים הן אלא שהוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי להרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה שלו שלא כתב כן וזה לשונו המעוברת שהתחיל בה הצער ושתת דמה תהיה נדה מפני זה הדם על מנת שיהיה זיבת זה הדם בזמן הנדות רוצה לומר זמן שהתנהגה שתטמא בו עכ״ל ואינו נכון כלל.
ואח״כ פירש היאך השופי שאחר הקשוי מפקיע דינו של קשוי ומחזיר תורת טומאת הדם לישנה ופירש שאם קישתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום שהם ימי זיבה אם שפת אחריהן מעת לעת נפקע דין הקשוי למפרע ונעשת זבה וכשיולדת נעשת יולדת בזוב והוא הדין לקשתה שנים וראתה יום אחד בשופי ור׳ יהושע אומר לילה ויום ר״ל שלא כל מעת לעת במשמע אלא שתשפה יום שלם כסדרו לילה תחלה ואח״כ יום ואם התחילה לשפות בתחלת היום אינו מפקיע דין הקשוי עד שתשפה לילה שאחריו ומחרתו ולברר דבריו יותר אמר כלילי שבת ויומו שהכל יודעין שמבערב מתחילין בו בקדשה ובתוספות פירשו שלא הוצרך לכך שמשאמר לילה ויום הדבר ידוע שלילה ואח״כ יום קאמר אלא שפירושו שצריך שתשפה לילה ויום במעט תוספת לפניו ולאחריו כלילי שבת ויומו והלכה כר׳ אליעזר ופירוש הדברים ששפתה מן הצער ולא מן הדם כלומר כל ששפתה מן הצער ר״ל החבלים והקשוי אע״פ שלא פסק הדם שופי הוא ומינה שאם פסק הדם ולא פסקו החבלים אינו שופי ומ״מ פי׳ בגמ׳ בשופי זה שמעת לעת שכתבנו שהוא מפקיע דין הקשוי דוקא כשילדה מתוך אותו השופי וכל שהשופי סמוך ללידה טמא הא כל שחזרה וקשתה עד שנעשה הקושי סמוך ללידה טהור והוא שאמרו קשתה יום אחד ושפתה שנים וילדה או שקשתה שנים ושפתה אחד וילדה או ששפת אחד וקשת אחד ושפת אחד וילדה הרי זו יולדת בזוב אבל שפתה יום אחד וקשתה שנים וילדה או ששפת שנים וקשתה יום אחד וילדה או שקשתה אחד ושפת אחד וקשת אחד וילדה אין זו יולדת בזוב כללו של דבר קושי סמוך ללידה טהור ואינה יולדת בזוב שופי סמוך ללידה טמא והרי זו יולדת בזוב וגדולי המחברים כתבו ששופי שמעת לעת מפקיע דין הקשוי אע״פ שחזרו לה החבלים ושמא הם מכוונים בששפת אחר החזרה מעת לעת וילדה מתוך השופי וכן אמרו בגמרא חנניא בן אחי ר׳ יהושע אומר כל שחל קשויה בשלישי שלה אפילו כל היום בשופי אין זה יולדת בזוב ודבר זה י״מ דלאו כהלכתא היא אלא שחנניא סובר כר׳ יהושע שמצריך לילה ואח״כ יום וכל שחל לאו דוקא התחלה שהרי כבר ראת בקושי שנים אלא פירושו כל שנכנס קשויה בשלישי לראייתה אפילו שעה אחת ושפת כל שאר היום ועוד שעה אחת מן הרביעי לתשלום מעת לעת אין זו יולדת בזוב שאין זה לילה ויום ואין נראה כן שאם כן היאך אמרו כללו של דברי לאתויי הא דחנניא ועוד היאך אמרו בסוף הסוגיא לאפוקי מדחנניא היה לו לומר לאפוקי מדר׳ יהושע אלא חנניא כר׳ אליעזר סבירא ליה שכל מעת לעת מפקיע אלא שמוסיף על דבריו שכל שנכנס הקשוי בשלישי לראייתה הואיל והוא יום הגומר והגורם לזיבה גדולה אע״פ ששפת רוב היום ושהשלימה מן הרביעי מעת לעת בשופי או אפילו שני ימים אינה יולדת בזוב עד שתראה שלשה ימים אחרים בשופי וי״מ לשטה זו עד שתשפה מעת לעת אחר השלישי ומתוך כך יש פוסקים כחנניא ומדקאמר הכא לאתויי הא דחנניא ויש פוסקין דלא כחנניא ומדקאמר בסוף הסוגיא לאפוקי מדחנניא וכן נראה דעת גדולי המחברים ומ״מ ראיתי להם שכתבו חל שלישי לראייתה להיות ביום הלידה אפילו כל היום כלו בשופי אין זו יולדת בזוב שהרי יום הלידה סמוך לקושי ושמא כך הוא מפרש דבריו של חנניא:
אמר רבא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה – הא דקאמר בימי זיבה טהורה אסוק מילתא בעלמא הוא לומר הכי טיהר רחמנא דם זיבה בקושי בלחוד טיהר ולא שיהא זה בכלל לשון משנתינו ויש כיוצא בו בפ׳ כל הכלים וגם בפ׳ כירה כדכתיבנא התם בס״ד. ופי׳ ימי זיבה הם י״א יום הבאים אחר נדה שראויה להיות בהם זבה וכל שעברו אותם י״א יום או ספירתם אם נעשת בהם זבה גדולה קרואין ימי נדה וזה ברור.
אמר רבא: כוונת לשון המשנה היא שאם ראתה מתוך קושי לידה בימי נדה — הריהי נדה, אבל אם ראתה מתוך קושי לידה בימי זיבה — הריהי טהורה. וראיה לדבר, והתניא אכן שנינו בברייתא]: המקשה בלידתה בימי נדה — הריהי נדה, בימי זיבה — הריהי טהורה.
Rava said: The mishna means that if she experienced an emission due to labor during the days of menstruation, she is considered a menstruating woman; if she experienced the emission during the days of ziva, she is pure. And it is taught likewise in a baraita: A woman who experiences labor pains during the days of menstruation is a menstruating woman; if she experiences them during the days of ziva, she is pure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כֵּיצַד קִשְּׁתָה יוֹם אֶחָד וְשָׁפְתָה שְׁנַיִם אוֹ שֶׁקִּשְּׁתָה שְׁנַיִם וְשָׁפְתָה יוֹם אֶחָד אוֹ שֶׁשָּׁפְתָה וְקִשְּׁתָה וְחָזְרָה וְשָׁפְתָה הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

The baraita continues: How so, i.e., when does an emission during the eleven days of ziva render a woman one who gives birth as a zava? If she experienced labor pains for one day and then rested from labor for two days, and she experienced an emission on all three days; or if she experienced labor pains for two days and rested from labor for one day, and she experienced bleeding on all three days; or if she rested from labor for one day and she then experienced labor pains for one day, and again rested from labor for one day, and she experienced bleeding on all three days; in each of these cases this woman is considered one who gives birth as a zava, as the cessation of labor pains indicates that the emission of blood is not due to her imminent labor.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושפתה – שנים מן הצער ולא מן הדם.
הרי זו יולדת בזוב – אם ראתה כל שלש הואיל ושופי סמוך ללידה נמצא דם הקושי שלא מחמת ולד.
או ששפתה וקשתה וחזרה ושפתה – כדי נסבה דהא מרישא שמעינן לה דקתני קשתה שנים ושפתה יום אחד וכ״ש הא דטמאה וכן בסיפא לא היה צריך למתני קשתה ושפתה וקשתה כיון דתנא שפתה שנים וקשתה יום אחד דטהורה אי נמי אתא לאשמועינן אע״ג דלא קשתה כל יום הסמוך ללידה אלא מקצתו וכן ברישא בכי האי גוונא.
בד״ה או ששפתה וקשתה כו׳ א״נ אתא לאשמועינן אע״ג כו׳ וכן ברישא בכה״ג עכ״ל ליכא לפרושי ברישא נמי כה״ג דבקצתו בשופי דהויא יולדת בזוב דהא בכל דוכתא בעינן שופי מע״ל לכ״ע אלא דר״ל כיון דבבות דסיפא אצטריך ליה למתני הך דקשתה ושפתה וקשתה תני נמי כה״ג בבבות דרישא שפתה וקשתה ושפתה וק״ל:
ומפרטים: כיצד הוא הרואה דם בתקופת ימי הזיבה, שלושה ימים רצופים, אם באופן זה שקשתה יום אחד בצער הלידה, ולאחר מכן שפתה שנים (יומיים) מצער הלידה, אך המשיכה לראות דם. או שקשתה שנים, ושפתה יום אחד מצער הלידה, וראתה בכל שלושת הימים הללו דם. או ששפתה מצער הלידה יום אחד, וקשתה יום אחד בצער הלידה, וחזרה ושפתה יום אחד וראתה בכל שלושת הימים הללו דם — בכל האופנים הללו, כיון שראתה בסוף הימים הללו דם מתוך ששפתה — מוכיח הדבר שלא מחמת הלידה היא שראתה דם, והרי זו נחשבת כיולדת בזוב.
The baraita continues: How so, i.e., when does an emission during the eleven days of ziva render a woman one who gives birth as a zava? If she experienced labor pains for one day and then rested from labor for two days, and she experienced an emission on all three days; or if she experienced labor pains for two days and rested from labor for one day, and she experienced bleeding on all three days; or if she rested from labor for one day and she then experienced labor pains for one day, and again rested from labor for one day, and she experienced bleeding on all three days; in each of these cases this woman is considered one who gives birth as a zava, as the cessation of labor pains indicates that the emission of blood is not due to her imminent labor.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲבָל שָׁפְתָה יוֹם אֶחָד וְקִשְּׁתָה שְׁנַיִם אוֹ שֶׁשָּׁפְתָה שְׁנַיִם וְקִשְּׁתָה יוֹם אֶחָד אוֹ שֶׁקִּשְּׁתָה וְשָׁפְתָה וְחָזְרָה וְקִשְּׁתָה אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב וכְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר קוֹשִׁי סָמוּךְ לַלֵּידָה אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב שׁוֹפִי סָמוּךְ לַלֵּידָה הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

But if she rested from labor for one day and then experienced labor pains for two days; or if she rested from labor for two days and experienced labor pains for one day; or if she experienced labor pains for one day and then rested from labor for one day, and again experienced labor pains for one day; this woman is not considered one who gives birth as a zava, since the labor pains indicate that the blood is due to her imminent labor. This is the principle of the matter: If she experienced labor pains adjacent to giving birth, this woman is not considered one who gives birth as a zava; if she was resting from labor adjacent to giving birth, this woman is considered one who gives birth as a zava.
עין משפט נר מצוהתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או ששפתה יום אחד וקשתה וחזרה ושפתה. כדי נסבה דמרישא שמעינן ליה דקתני קשתה שנים ושפתה יום וכ״ש זו אלא אגב סיפא נקטיה דקתני קשתה יום אחד ושפתה יום אחד וחזרה וקשתה סד״א שהשופים שבינתים מוכיח על הקושי דלאו מחמת ולד הואי:
אבל אם שפתה יום אחד וקשתה שנים, או ששפתה שנים וקשתה יום אחד, או שקשתה יום אחד ושפתה יום אחד וחזרה וקשתה יום אחד, כיון שראתה בסוף הימים הללו דם מתוך קשי הלידה — מוכיח הדבר שמחמת הלידה ראתה דם, ואין דינה של זו כיולדת בזוב. כללו של דבר: אם היתה ראיית דם קושי בסמוך ללידהאין זו יולדת בזוב, ואם היתה ראיית דם שופי בסמוך ללידההרי זו יולדת בזוב.
But if she rested from labor for one day and then experienced labor pains for two days; or if she rested from labor for two days and experienced labor pains for one day; or if she experienced labor pains for one day and then rested from labor for one day, and again experienced labor pains for one day; this woman is not considered one who gives birth as a zava, since the labor pains indicate that the blood is due to her imminent labor. This is the principle of the matter: If she experienced labor pains adjacent to giving birth, this woman is not considered one who gives birth as a zava; if she was resting from labor adjacent to giving birth, this woman is considered one who gives birth as a zava.
עין משפט נר מצוהתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) זחֲנַנְיָא בֶּן אֲחִי ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כֹּל שֶׁחָל קִישּׁוּיָהּ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁלָּהּ אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ בְּשׁוֹפִי אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says: In any situation where she experiences an emission due to her labor pains that occur on her third day, she is not a zava. Even if she was in a state of resting from labor for the entire third day, with the exception of one hour of labor pains, this woman is not considered one who gives birth as a zava, since a woman is considered to be resting from labor on the third day only if she was resting for the entire day.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שחל קישויה – לאו לשון התחלה הוא אלא הכי קאמר כל שקשתה בשלישי אפי׳ שעה אחת בליל כניסת שלישי אפילו כל היום כולו בשופי ושפתה מליל ד׳ שעה אחת להשלמת מעת לעת אין זו יולדת בזוב דבעינן שופי כל יום ג׳ המביאה לידי זבה.
כל שחל קישויה להיותא בג׳ שלה וכו׳ – פירש רש״י ז״לב כל שקשתה אפילו שעה א׳ בליל כניסת ג׳, אפילו כל היום כולו בשופי, ושעה א׳ מליל ד׳ להשלמה מעת לעת וילדה אין זו יולדת בזוב, דבעינן שופי כל יום ג׳ המביא לידי זיבהג פי׳ לפי׳ לאו משום (דכפי)⁠1 חנניא לילה ויום כלילי שבת ויומו, דאם כן היינו דר׳ יהושע, אלא משום דבעי כל יום ג׳ בשופי, ואם קשתה בג׳ אפילו שפת בד׳ כלילי שבת ויומו אינה זבה, שאין קושי שבג׳ קובע אותה זבה, ובכה״ג לא הוה זבה עד דחזיא ג׳ אח״כ בשופי, דקושי שבשלישי אינו קובע בזיבה ולא מצטרף (עד)⁠2ד יום ד׳ לקבעה בזיבה, והיינו דאמרי לקמן לעולםה כדקתני והא קמשמע לן אף ע״ג דאתחיל קושי בג׳ אם שפתה מעת לעת טמאה לאפוקי מדחנניא בן אחי ר׳ יהושע, ואלו לאפוקי מדר׳ יהושע בהדיא קתני לה אם שפתה מעת לעת, ר׳ יהושע אומר כלילי שבת ויומו.
א. ליתא לפנינו.
ב. ד״ה כל.
ג. עי׳ חי׳ הר״א מה שכתב בשם מורו לבאר ביאור זה.
ד. ראה מה שתיקן הגרא״ז וכיון לנוסחא שהביא בחי׳ הר״א.
ה. לז, ב.
1. הגהת הגרא״ז: דבעי.
2. הגהת הגרא״ז: עם.
חנניה בן אחי ר׳ יהושע אומר כל שחל קשויה להיות בשלישי שלה אפילו כל היום בשופי אין זו יולדת בזוב. י״מ משום דחנניא בעי לילה ויום כלילי שבת ויומו וכר׳ יהושע והילכך כל שנכנס קישוייה בשלישי שלה אפילו שעה אחת ושפתה כל שאר אותו יום ושעה אחת מיום רביעי לתשלום כ״ד שעות אפילו כן אין זו יולדת בזוב, ואינו מחוור מדאמרינן לקמן גבי קשתה ג׳ ימים מתוך י״א יום וכו׳ ה״ד וכו׳ ואסיקנא לעולם כדקתני והא קמ״ל דאע״ג דהתחיל קישוי בשלישי אם שפתה מעת לעת טמאה לאפוקי מדחנניא בן אחי ר׳ יהושע ואם איתא דחנניא כדר׳ יהושע סבירא ליה לימא לאפוקי מדר׳ יהושע ועוד דאי לאפוקי מדר׳ יהושע למה לי הא מתני׳ היא והא בהדיא קתני לה אם שפתה מעת לעת ור׳ יהושע אומר כלילי שבת ויומו. וי״מ דחנניא כר׳ אליעזר דסגי ליה במעת לעת סבירא ליה ועדיפא מדר׳ אליעזר דאילו לר׳ אליעזר אע״פ שחל קישויה בשלישי שלה כיון ששפתה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ואילו לחנניא כיון שחל קושי בשלישי שהוא יום הגומר והגורם זיבה גדולה שוב אינה יולדת בזוב ואע״פ ששפתה יום או יומים עד שתראה ג׳ ימים אחרים בשופי. ויש מפרשים דלילה ויום הוא דבעי והוא שלא חל קושי בשלישי הא אלו חל קושי בשלישי שהוא הגורם זיבה גדולה שוב אינה נעשית זבה עד שתראה ג׳ ימים אחרים בשופי.
חנניא בן אחי ר׳ יהושע אומר כל שחל קושיה להיות בשלישי שלה אפי׳ כל היום כלו בשופי אין זו יולדת בזוב – יש מפרשים דטעמא דידיה כר׳ יהושע לגמרי דס״ל דבעינן לילה ויום כלילי שבת ויומו ודוקא כל היום קאמר ומשום דבעינן לילה ויום אחריו וליתא חדא דלישנא לא משמע הכין ועוד דהא לקמן אתינן לומר דמתני׳ דקשתה ג׳ ימים אתיא ולאפוקי מדחנניא ואי חנניא כר׳ יהושע ס״ל א״כ פשיטא דהא ר׳ יהושע פליג עליה בהדיא ורישא ר׳ אליעזר קתני לה בהדיא ועוד לימא לאפוקי מדר׳ יהושע ורש״י ז״ל פי׳ כל שחל קשויה לאו לשון התחלה הוא אלא ה״ק כל שקשתה בשלישי אפילו שעה א׳ בליל כניסת שלישי ואפי׳ כל היום כלו בשופי ושעה א׳ מליל רביעי להשלמת מעת לעת ולידה שוב אינה יולדת בזוב דבעי׳ שופי כל יום ג׳ המביא לידי זיבה ע״כ נר׳ שהוא סובר כחנניא כר״א ס״ל דסגי במעת לעת בזבה קטנה מיהת ומוסיף עליו שאם קושתה בשלישי כלל שהוא הגורם זיבה גדולה שוב אין השופי מועיל לה אלא א״כ שפתה וראתה ג׳ ימים רצופים והשתא לא סגי דתיהוי זיבה ולפי זה ג״כ אפשר לפרש דר׳ יהושע ס״ל לענין לילה ויום אלא שסובר דלא מהני שופי למי שחל קשויה בשלישי הגורם זיבה ואינו יולדת בזוב אלא כששפתה שלשה ימים וראתה דלא סגיא דלא תהא זיבה וזה יותר נכון.
חנניא בן אחי ר׳ יהושע אומר: בכל מקרה שחל ראיית דם מחמת קישויה ביום השלישי שלה — אין זו זבה, ואפילו כל היום כולו היה בשופי, ורק שעה אחת מתוכו היתה מתוך קשי לידה — אין זו יולדת בזוב, שאין ראייה ביום השלישי נחשבת כראייה מן השופי, אלא אם כן היה זה יום שופי שלם.
Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says: In any situation where she experiences an emission due to her labor pains that occur on her third day, she is not a zava. Even if she was in a state of resting from labor for the entire third day, with the exception of one hour of labor pains, this woman is not considered one who gives birth as a zava, since a woman is considered to be resting from labor on the third day only if she was resting for the entire day.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי דַּחֲנַנְיָא.

The Gemara asks: The statement that this is the principle of the matter serves to add what? The Gemara answers: It serves to add the ruling of Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, that for a woman to be considered one who gives birth as a zava, she must have rested from labor for the entire third day.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: לשון הכללה זו האמורה בברייתא ״כללו של דבר״, לאתויי מאי [לרבות מה] היא באה? ומשיבים: לאתויי [לרבות] דין זה של חנניא בן אחי ר׳ יהושע, שצריך שיהיה כל היום השלישי בשופי, כדי שתיחשב הראייה בו כראייה מן השופי, ונטמאת בזיבה.
The Gemara asks: The statement that this is the principle of the matter serves to add what? The Gemara answers: It serves to add the ruling of Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, that for a woman to be considered one who gives birth as a zava, she must have rested from labor for the entire third day.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן דָּמָהּ דָּמָהּ חמֵחֲמַת עַצְמָהּ וְלֹא מֵחֲמַת וָלָד.

§ The mishna teaches that if a woman experiences bleeding due to labor pains during the eleven days of ziva she is not considered a zava. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to a zava: “And if a woman has an issue of her blood many days” (Leviticus 15:25). The term “her blood” indicates that only her blood that comes due to herself is impure as blood of ziva, but not blood that comes due to her child.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא הני מילי. דתנו רבנן, ואשה כי יזוב זוב דמה, דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, אתה אומר ולא מחמת ולד, כלומר כי הדם הבא מחמת ולד אינו מטמא משום זיבה, או אינו אלא הבא מחמת אונס אינו מטמא משום ז⁠[יב]⁠ה, כשהוא אומ׳ כי אתזוב זוב, הרי כל דם שיזוב אמור ואפילו באונס. ומה ראית לטהר דם הבא מחמת ולד ולטמא דם הבא מחמת אונס, מטהר אני בולד, שכן יש טהרה לאחריו, והן ימי טוהר, [ומ]⁠טמא אני [בזיב]⁠ה בדם הבא מחמת אונס, שאין טהרה לאחריו. ואי אמרת והרי אונס נמי בזב טהור, [הכא באשה] עסיקינן, ובאשה אונס דטהור לא אשכחינן, [דהא] קי⁠[ימא] לן דאשה אין לה בדיקה [דילמא] באונס ניטמאת, א⁠[לא] א⁠[פ]⁠ילו ראתה דם מחמת [אונס] טמאהב.
א. צ״ל, יזוב.
ב. השמיט האיבעית אימא בגמרא דאין לך אונס גדול מזה.
ג שנינו במשנתנו שהרואה דם מתוך קשי הלידה בתוך אחד עשר ימי הזיבה, אין דין זבה עליה. ומבררים: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים]? דתנו רבנן כך שנו חכמים] על האמור בפרשת הזבה ״ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים״ (ויקרא טו, כה): ״דמה״ — בא למעט שדין זה נוהג דווקא בדמה הבא מחמת עצמה, ולא בדם הבא מחמת ולד.
§ The mishna teaches that if a woman experiences bleeding due to labor pains during the eleven days of ziva she is not considered a zava. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to a zava: “And if a woman has an issue of her blood many days” (Leviticus 15:25). The term “her blood” indicates that only her blood that comes due to herself is impure as blood of ziva, but not blood that comes due to her child.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַתָּה אוֹמֵר מֵחֲמַת וָלָד אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת אוֹנֶס כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ויקרא ט״ו:כ״ה} וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ טהֲרֵי אוֹנֶס אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים דָּמָהּ דָּמָהּ מֵחֲמַת עַצְמָהּ וְלֹא מֵחֲמַת וָלָד.

The Gemara analyzes the baraita: Do you say the verse excludes blood that comes due to her child? Or is it only excluding blood that comes due to circumstances beyond her control? When the verse states: “And if a woman has an issue of her blood,” the inclusion of ziva due to circumstances beyond her control is already stated in the inclusive phrase: Has an issue. If so, how do I realize the meaning of the term “her blood”? The verse is teaching that only her blood that comes due to herself is impure as blood of ziva, but not blood that comes due to her child.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי יזוב זוב – זוב משמע זוב מ״מ ואפי׳ באונס.
בד״ה וכי יזוב כו׳ דם טוהר ואונס כו׳ הד״א:
בד״ה זובה דם כו׳ עת נדתה הס״ד:
ודנים בדרשה זו: אתה אומר שבא הכתוב למעט את הרואה דם מחמת ולד, או אינו אלא בא למעט את הרואה דם מחמת אונס, שאינה נחשבת כזבה בכך? ודוחים: אינך יכול לומר כן, משום שכשהוא הכתוב אומר ״ואשה כי יזוב זוב דמה״, ולשון כוללת זו ״כי יזוב״ באה לרבות — הרי שהזבה, אף אם ראתה דם באונס אמור. הא [הרי, אם כן] במה אני מקיים מה אני למד מהמיעוט ״דמה״דמה שבא מחמת עצמה מטמא מחמת זיבה, ולא דם שבא מחמת ולד.
The Gemara analyzes the baraita: Do you say the verse excludes blood that comes due to her child? Or is it only excluding blood that comes due to circumstances beyond her control? When the verse states: “And if a woman has an issue of her blood,” the inclusion of ziva due to circumstances beyond her control is already stated in the inclusive phrase: Has an issue. If so, how do I realize the meaning of the term “her blood”? The verse is teaching that only her blood that comes due to herself is impure as blood of ziva, but not blood that comes due to her child.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּמָה רָאִיתָ לְטַהֵר אֶת הַוָּלָד וּלְטַמֵּא בְּאוֹנֶס מְטַהֵר אֲנִי בַּוָּלָד שֶׁיֵּשׁ טׇהֳרָה אַחֲרָיו וּמְטַמֵּא אֲנִי בְּאוֹנֶס שֶׁאֵין טׇהֳרָה אַחֲרָיו.

The Gemara asks: But given that the verse contains both an inclusion and an exclusion, what did you see to deem pure the blood emitted due to the child, and to deem impure the blood she sees due to circumstances beyond her control? Perhaps the opposite is the case, that blood emitted due to circumstances beyond her control is pure, whereas blood caused by labor is impure. The Gemara answers: I deem pure the blood emitted due to the child, as there is a period of purity after it, i.e., her days of purity following her days of impurity; and I deem impure the blood she sees due to circumstances beyond her control, as there is no period of purity after it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיש טהרה אחריו – דם טוהר.
ואם תשאל: כיון שיש בכתוב זה ריבוי ויש בו מיעוט, מה ראית (מדוע יש להעדיף) ללמוד ממנו לטהר את הרואה מחמת הולד ולטמא ברואה מחמת אונס, נלמד להיפך, לטהר את הרואה באונס ולטמא את הרואה מחמת ולד! ומסבירים: אלא מטהר אני ברואה דם מחמת הולדשכן יש טהרה אחריו, שהרי לאחר ימי טומאת הלידה יבואו ימי טהרת הלידה, ומטמא אני ברואה דם מחמת אונסשכן אין טהרה אחריו.
The Gemara asks: But given that the verse contains both an inclusion and an exclusion, what did you see to deem pure the blood emitted due to the child, and to deem impure the blood she sees due to circumstances beyond her control? Perhaps the opposite is the case, that blood emitted due to circumstances beyond her control is pure, whereas blood caused by labor is impure. The Gemara answers: I deem pure the blood emitted due to the child, as there is a period of purity after it, i.e., her days of purity following her days of impurity; and I deem impure the blood she sees due to circumstances beyond her control, as there is no period of purity after it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אַדְּרַבָּה מְטַהֵר אֲנִי בְּאוֹנֶס שֶׁכֵּן אוֹנֶס בְּזָב טָהוֹר הַשְׁתָּא מִיהָא בְּאִשָּׁה קָיְימִינַן וְאוֹנֶס בְּאִשָּׁה לָא אַשְׁכְּחַן.

The Gemara objects: On the contrary, I should deem the blood pure in a case where it was emitted due to circumstances beyond her control, as an emission of ziva due to circumstances beyond one’s control in the case of a male zav is pure. The Gemara explains: Now, in any event, we are dealing with the halakha of a woman, and in the case of a woman we do not find that an emission caused by circumstances beyond her control is pure. It is therefore preferable to deem impure an emission caused by circumstances beyond her control, and to deem pure an emission due to childbirth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואונס באשה לא אשכחן – דטהור.
ושואלים על כך: אדרבה (להיפך), אפשר לומר: מטהר אני באשה שראתה דם מחמת אונסשכן דין הוא שהרואה זיבה באונס בזב טהור הוא, ויהא הדין כן אף באשה, ונטהר את הרואה מחמת לידה? ודוחים: השתא מיהא [עתה על כל פנים] בעניינה של האשה הזבה קיימינן [עומדים אנו], ואונס באשה, ולא באיש, לא אשכחן [מצאנו] שטהור הוא. ומשום כך, עדיף ללמוד מן הכתוב לטמא את האשה הרואה באונס, ולטהר את האשה הרואה מחמת קשי הלידה.
The Gemara objects: On the contrary, I should deem the blood pure in a case where it was emitted due to circumstances beyond her control, as an emission of ziva due to circumstances beyond one’s control in the case of a male zav is pure. The Gemara explains: Now, in any event, we are dealing with the halakha of a woman, and in the case of a woman we do not find that an emission caused by circumstances beyond her control is pure. It is therefore preferable to deem impure an emission caused by circumstances beyond her control, and to deem pure an emission due to childbirth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִיבָּעֵית אֵימָא מַאי דַּעְתָּיךְ לְטַהוֹרֵי בְּאוֹנֶס וּלְטַמּוֹיֵי בְּוָלָד אֵין לָךְ אוֹנֶס גָּדוֹל מִזֶּה.

The Gemara adds: And if you wish, say instead: What is your opinion, that one should deem the blood pure in a case where it was emitted due to circumstances beyond her control, and deem the blood impure in a case where it was emitted due to the child? But you have no greater instance of circumstances beyond her control than this, the experience of labor pains.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר לשאלתך זו: מאי דעתיך [מה דעתך, רצונך] בשאלתך זו, לטהורי [לטהר] את האשה הרואה באונס ולטמויי [ולטמא] באשה הרואה מחמת קשי הולד? ואולם הוא עצמו, קשי הלידה, אין לך אונס גדול מזה!
The Gemara adds: And if you wish, say instead: What is your opinion, that one should deem the blood pure in a case where it was emitted due to circumstances beyond her control, and deem the blood impure in a case where it was emitted due to the child? But you have no greater instance of circumstances beyond her control than this, the experience of labor pains.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִי הָכִי נִדָּה נָמֵי נֵימָא זוֹבָהּ זוֹבָהּ מֵחֲמַת עַצְמָהּ וְלֹא מֵחֲמַת וָלָד.

The Gemara objects: If it is so that the above verse is interpreted in such a manner, then in the case a menstruating woman as well, with regard to whom the verse states: “And a woman, if she has an issue, and her issue in her flesh is blood, she shall be in her menstruation seven days” (Leviticus 15:19), let us say that when the verse states “her issue” this indicates that only her issue that comes due to herself renders her a menstruating woman, but not an issue that comes due to her child.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי [ה]⁠כי [גבי ני]⁠דה נמ⁠[י נימא כהא]⁠י גונא, ולא תהיה היולדת בקושי טמאה משום נדה כשם שאינה טמאה משום זבה. ופריק [ריש לקי]⁠ש ונדחו דב⁠[ריו], ופריק אבוה דשמואל, אאמ׳ קרא וטמאהב [שבועים כנדתה, ו]⁠דייקינן כנידתה ולא כזיבתה, [מכ]⁠לל דאי⁠[כא לידה] שטה⁠[ורה] משום זיבה ואינה טהורה משום נדה, [ואיזו היא], ז⁠[ה] קושי בימי זיבהג. ואיתוקמא דהמקשה טמאה משום נדה, ולא כרב דאוקמה למתניתין נידה ליומה מדרבנן, אלא נידה לגמרי.
א. מכאן עד סוף הקטע הובא ברשב״א (ונשמט שם: ואיזו היא זה קושי בימי זיבה. ואיתוקמא דהמקשה טמאה משום נדה).
ב. ע״כ בכי״ד.
ג. יש לציין שלפירוש רש״י להלן דף לח,ב שכל דם שרואה בימי לידה אינו טמא משום זיבה כי הוא בא מחמת ולד, דרשה זו מתפרשת כפשוטה, על דם הקושי שבא קודם לידה כמו הדם הבא אחר לידה.
זובה – דם יהיה זובה ובנדה משתעי דפרשה ראשונה נאמרה בנדה ושניה בזבה כדכתיב בשניה בלא עת נדתה.
ולא מחמת ולד – אלמה אמרינן לעיל בימי נדה נדה.
ושואלים על דרשה זו: אי הכי [אם כך] דורשים אנו מכתוב זה לענין הזבה, מעתה בדין הנדה נמי נימא [גם כן נאמר] באופן דומה: נאמר ״ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה״ (שם יט), ונדרוש: ״זבה״ — שנטמאת בנדה דווקא בדם זובה הבא מחמת עצמה ולא מדם הבא מחמת ולד?
The Gemara objects: If it is so that the above verse is interpreted in such a manner, then in the case a menstruating woman as well, with regard to whom the verse states: “And a woman, if she has an issue, and her issue in her flesh is blood, she shall be in her menstruation seven days” (Leviticus 15:19), let us say that when the verse states “her issue” this indicates that only her issue that comes due to herself renders her a menstruating woman, but not an issue that comes due to her child.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אַתָּה אוֹמֵר וָלָד אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אוֹנֶס כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ויקרא ט״ו:י״ט} וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה הֲרֵי אוֹנֶס אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים זוֹבָהּ זוֹבָהּ מֵחֲמַת עַצְמָהּ וְלֹא מֵחֲמַת וָלָד.

The Gemara elaborates: Do you say that the verse excludes an issue that comes due to her child? Or is it excluding only an issue that comes due to circumstances beyond her control? When the verse states: “And a woman if she has an issue,” the inclusion of an issue due to circumstances beyond her control is already stated. If so, how do I realize the meaning of the term “her issue”? The verse is teaching that only her issue that comes due to herself renders her a menstruating woman, but not an issue that comes due to her child. If the verse can be interpreted in this manner, why does the baraita teach that a woman who experiences labor pains during the days of menstruation is considered a menstruating woman?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונדון: אתה אומר כי דין זה בא למעט את הרואה דם נדה מחמת קושי הולד, או אינו בא למעט אלא את הרואה דם נדה מחמת אונס? אינך יכול לומר כן משום שכשהוא הכתוב אומר ״ואשה כי תהיה זבה״הרי דם הבא מחמת אונס אמור שהוא בכלל טומאת הנדה, אלא הא [הרי] מה אני מקיים, איזה מיעוט אני למד מהאמור ״זבה״ שאין היא נדה בו — דווקא דם זובה הבא מחמת עצמה מטמאה בנדה, ולא דם הבא מחמת ולד. ומדוע שנינו בברייתא כי דם קישוי לידה שנראה בימי נדה מטמא בנדה?
The Gemara elaborates: Do you say that the verse excludes an issue that comes due to her child? Or is it excluding only an issue that comes due to circumstances beyond her control? When the verse states: “And a woman if she has an issue,” the inclusion of an issue due to circumstances beyond her control is already stated. If so, how do I realize the meaning of the term “her issue”? The verse is teaching that only her issue that comes due to herself renders her a menstruating woman, but not an issue that comes due to her child. If the verse can be interpreted in this manner, why does the baraita teach that a woman who experiences labor pains during the days of menstruation is considered a menstruating woman?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אֲמַר קְרָא תֵּשֵׁב יֵשׁ לְךָ יְשִׁיבָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא כָּזוֹ וְאֵיזוֹ זוֹ זוֹ קוֹשִׁי בִּימֵי זִיבָה וְאֵימָא זוֹ קוֹשִׁי בִּימֵי נִדָּה.

Reish Lakish said: The verse states with regard to the days of purity after childbirth: “She shall observe the blood of purity” (Leviticus 12:5). This indicates that you have another instance of an observance that is like this one, i.e., where the woman is not rendered impure by an emission of blood. And which is this other case? This is the case of blood that is emitted due to labor pains during the eleven days of ziva. An emission during the days of menstruation, by contrast, renders the woman a menstruating woman. The Gemara asks: But one can say that this other case is where a woman has an emission of blood due to labor pains during the days of menstruation, not where she experiences an emission during the days of ziva.
רש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תשב על דמי טהרה – דהוה ליה למכתב וששים יום וששת ימים דמי טהרה.
שהיא כזו – שדמיה טהורים.
ואיזו זו – כלומר היכא משכחת זיבה טהורה.
זו קושי בימי זיבה – דסמיך אדכתיב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד.
ואימא קושי בימי נדה – ור״ל ס״ד דמסתבר טפי לאוקומיה בזיבה משום דאשכחן זב אונס דטהור הוא.
אמר ריש לקיש אמר קרא תשב יש לך ישיבה אחרת שהיא כזו. כלומר סבירא ליה לריש לקיש דתשב מיעוטא הוא לומר יד דישיבה אחת בלבד תהא כזו ומסתברא ליה לרבויי בימי זיבה מפני שכן אונס בזב טהור.
ואימא זו קושי שבימי נדה. ונראה דטעמא דריש לקיש משום דמשמע ליה דטפי איכא לאוקומי בזיבה משום דאשכחן אונס בזב טהור וישיבה אחת מיעט קרא ולא יותר ותלמודא לא חייש לסברא דיליה כיון דאונס האשה מיהא לא אשכחן:
תשב יש לך ישיבה אחרת – פי׳ דתשב לישנא יתירה הוא ומ״מ לא משמע דמרבי אלא ישיבה א׳ וכיון דכן מסתברא לאוקומי בזבה שמצינו אונס בזוב טהור.
גרדיה – דהשתא משמע לגנאי כדקסבר רב אסי ומשמע נמי לשבח גרור אותו בדברים ואי גרסי׳ גדדיה י״ל משמע לגנאי מלשון גדו אילנא ומשמע לשון משיכה בדברים מלשון גוד אחית.
גמ׳ ואיזו זו זו קושיא כו׳ כצ״ל וכן אח״כ:
בד״ה תשב על כו׳ דמי טהרה הס״ד:
בד״ה זה קושי צ״ל זו קושי:
אמר ריש לקיש: אמר קרא [הכתוב] בעניינם של ימי טהרת לידה, שאף אם ראתה בהם דם הריהי טהורה: ״תשב על דמי טהרה״ (שם יב, ה), והרי כתוב זה מלמדנו: יש לך באשה ישיבה אחרת שהיא כזו, שאף בה אינה נטמאת בדם שרואה, ואיזו היא זוזו דם הבא מחמת קושי לידה באחד עשר ימי זיבה, ולא בנדה. ושואלים: ואימא שמא אמור] שאכן יש עוד הרואה דם ואינה נטמאת בו ואולם זו הרואה דם מחמת קושי לידה בימי נדה, ולא בזבה?
Reish Lakish said: The verse states with regard to the days of purity after childbirth: “She shall observe the blood of purity” (Leviticus 12:5). This indicates that you have another instance of an observance that is like this one, i.e., where the woman is not rendered impure by an emission of blood. And which is this other case? This is the case of blood that is emitted due to labor pains during the eleven days of ziva. An emission during the days of menstruation, by contrast, renders the woman a menstruating woman. The Gemara asks: But one can say that this other case is where a woman has an emission of blood due to labor pains during the days of menstruation, not where she experiences an emission during the days of ziva.
רש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֶלָּא אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר קְרָא {ויקרא י״ב:ה׳} וּטְמֵאָה שבועים כְּנִדָּתָהּ וְלֹא כְּזִיבָתָהּ מִכְּלָל דְּזִיבָתָהּ טָהוֹר וְאֵיזוֹ זוֹ זוֹ קוֹשִׁי בִּימֵי זִיבָה.

Rather, Shmuel’s father said the verse states: “And she shall be impure two weeks, as in her menstruation” (Leviticus 12:5), and not: As in her ziva. By inference, one may conclude that there is an instance in which an emission of blood that occurs during her days of ziva is pure. And which case is this? This is the case of blood that is emitted due to labor pains during the eleven days of ziva.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר אבוה [אביו] של שמואל: אמר קרא [הכתוב] בדין ימי טומאתה של היולדת נקבה ״וטמאה שבעים כנדתה״ (שם ה) — ולא כזיבתה. מכלל [מכאן] שיש אופן שדם הבא בתקופת זיבתה הריהו טהור, ואיזו ראיית דם היא זו שאינה מטמאה בזיבה — זו ראיית דם מחמת קושי לידה בימי זיבה.
Rather, Shmuel’s father said the verse states: “And she shall be impure two weeks, as in her menstruation” (Leviticus 12:5), and not: As in her ziva. By inference, one may conclude that there is an instance in which an emission of blood that occurs during her days of ziva is pure. And which case is this? This is the case of blood that is emitted due to labor pains during the eleven days of ziva.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהַשְׁתָּא דִּכְתִיב וְטָמְאָה שְׁבוּעַיִם כְּנִדָּתָהּ דָּמָהּ לְמָה לִי אִי לָאו דָּמָהּ הֲוָה אָמֵינָא כְּנִדָּתָהּ וְלֹא כְּזִיבָתָהּ וַאֲפִילּוּ בְּשׁוֹפִי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: And now that it is written: “And she shall be impure two weeks as in her menstruation,” why do I need the term “her blood” (Leviticus 15:25) from which it is likewise derived that blood emitted due to labor pains during the eleven days of ziva is pure? The Gemara answers: If not for the term “her blood,” I would say the verse is teaching that a woman who gives birth is impure as in her menstruation, and not as in her ziva, and therefore, even if she experienced bleeding during her days of ziva in a state of resting from labor pains, she remains pure. Consequently, the term “her blood” teaches us that this halakha applies only if she experiences bleeding due to labor pains.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן, והשתא דכתי׳ וטמאה שבועים [כנדתה], דגמרינן מינה דאפילו יולדת בקושי טמאה משום נדה, ולא מ⁠[ש]⁠ום זיבה, דמה, דתאני בבריתא דמה ולא מחמת ולד, דילפינן מינ⁠[ה] דקושי לא מטמא בזיבה, למה לי. ופרקינן, אי לאו דכתי׳ דמ⁠[ה], הוה א⁠[מי]⁠נא בנדתה לעולם, [וא]⁠פילו יולדת בשופי [א]⁠ינה מטמא⁠[ה] משום זיבה, קמש׳ ל⁠[ן ד]⁠מה מחמת עצמה [ולא] מחמת ולד, ו⁠[די]⁠קינן כ⁠[י]⁠א הבא בשופ⁠[י מ]⁠חמת עצמה הוא ולא מחמת ולדב.
א. אות לא ברורה בסוף השורה.
ב. מדברי ר״ח נראה שבא ללמד שלא נאמר שכל דם הבא עם הלידה הוא מחמת ולד. אבל רש״י פירש שהוא ממעט את דם הקושי ששפתה אחריו.
ואפי׳ בשופי – ואפי׳ הפסיק שופי בין קושי ללידה נימא טהורה הואיל ודם בקושי בא.
ושואלים: והשתא דכתיב [ועכשיו שנאמר] לימוד זה שמן הכתוב ״וטמאה שבעים כנדתה״, אם כן הכתוב ״דמה״ שממנו למדנו דבר זה מקודם, למה לי? ומשיבים: אי לאו [אם לא] היה בידינו אף את הלימוד מ״דמה״, הוה אמינא [הייתי אומר] ״וטמאה שבועיים כנדתה״ מלמד כך: כנדתה ולא כזיבתה, ואפילו ראתה דם זיבה בשופי (רגועה מצער הלידה) לא תיטמא בכך כזבה. לכן קא משמע לן [השמיע לנו] הלימוד הנוסף מהכתוב ״דמה״, שאין דין זה אמור אלא ברואה מחמת קושי לידה בלבד.
The Gemara asks: And now that it is written: “And she shall be impure two weeks as in her menstruation,” why do I need the term “her blood” (Leviticus 15:25) from which it is likewise derived that blood emitted due to labor pains during the eleven days of ziva is pure? The Gemara answers: If not for the term “her blood,” I would say the verse is teaching that a woman who gives birth is impure as in her menstruation, and not as in her ziva, and therefore, even if she experienced bleeding during her days of ziva in a state of resting from labor pains, she remains pure. Consequently, the term “her blood” teaches us that this halakha applies only if she experiences bleeding due to labor pains.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) שֵׁילָא בַּר אֲבִינָא עֲבַד עוֹבָדָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב כִּי קָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב א״לאֲמַר לֵיהּ לְרַב אַסִּי זִיל צַנְּעֵיהּ וְאִי לָא צָיֵית גָּרְיֵיהּ הוּא סָבַר גַּדְּיֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ.

§ According to Rav, a woman who emits blood during the eleven days of ziva due to labor pains is considered like a menstruating woman for that day, i.e., she is prohibited to her husband until she immerses in the evening. The Gemara relates that Sheila bar Avina ruled in an actual case in accordance with the opinion of Rav. The Gemara further relates that when Rav was dying, he said to Rav Asi: Go and hide this halakha, i.e., inform Sheila bar Avina that my ruling is incorrect. And if he does not listen to you, drag him [garyei] to your side with convincing claims. Rav Asi misheard and thought that Rav said to him gadyei, excommunicate him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[שילא ב]⁠ר אבונא עב⁠[ד כר]⁠ב, דהמקשה נדה ליומה מדרבנן. כ⁠[י קא ניחא] נפשיה דרב, [אמ׳] ליה לרב אסי זיל צנעיה, כלומ׳ מנעהו [מזה], ואי לא צאית [גד]⁠דיה, כלומ׳, אם אינו מקשיב וחוזר בו, [מנעה]⁠ו בהכאות ופצעים, מלשו׳ לא תתגודדוא. בתר דנח נפשיה ד⁠[רב] אמ׳ ליה רב אסי לשילא הדור בך, דהא רב הדר משמע⁠[תיה, לא] קביל מיניה, והכהו הכה ופצוע. נח נפשיה דרב [א]⁠סי,
א. הובא בערוך ערך צנע ב. ובשבת דף קמח,א כתב ר״ח (הובא בערוך ערך גרב א): א׳ ליה זיל גרר ביה, אזל גרביה. פי׳ משכיהו והביאהו מלש׳ פרץ נחל מעם גר, כלומר הכריחהו. כדגרסי׳ בפרק בנות כותים נידות מעריסתן, שילא בר אבינא עבד עובדא כרב, כי קא ניחא נפשיה דרב, א׳ ליה לרב אמי זיל צנעיה, ואי לא צאית (גרדיה) [גרריה] הוא סבר גדדיה א׳ ליה, ופי׳ הכהו וכו׳.
ערך צנע
צנעא(קידושין כה.) סבי דנזוניא לא אתו לפרקיה דרב חסדא אמר ליה לרב המנונא זיל צנעינהו פי׳ לך געור ופגע בהן נזוניא שם עיר וקרובה לסוריא וכשאמרו לו קרנונא חס ושלום לא ביזוהו אלא אמרו לו וכי הדגים חמין הן קרים הן קרנונא ראוי לומר לך (נדה לו:) כי קא ניחא נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי זיל צנעית פירוש מונעהו מזה ואי לא צאית גדדיה כלומר אם אינו מקשיב וחוזר בו מכהו בהכאות ופצעים מלשון לא תתגודדו:
ערך אנדרוגינוס
אנדרוגינוסבבפרק קמא דבכורים טומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין (חגיגה ב.) וביבמות (יבמות פג.) הלכתא כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקושי ובקדוש ושם מפורשין רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר ואם נקבה הוא. הרכבה דתנן בשביעית ר״י ור׳ שמעון אומר שתי שבתות ומפורשין בפ״ק דראש השנה. קושי דתנן (נדה לו) כמה הוא קושוייה וכו׳ עד רבי יוסי ור״ש אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות. קידוש דתנן בכלאים פ״ז המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו ר׳ יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו (א״ב: פי׳ בלשון יוני ורומיי אדם שיש לו ערות זכר ונקבה):
ערך אסיתא
אסיתאגחסידתא. (שבת עז. עירובין קב.) בגמ׳ דנגר המוצא תפילין ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוא מחזק׳ אדריבא והוו שקלי בה בי עשרה ושדו לה אדשא אמרו הרי תורת כלי עליה (מועד קטן כב) נשיאה שכיב א״ל רב חסדא לרב נחמן בר אמי כפו ליה אסיתא בצבורא. (וכתובות מט) בגמ׳ דהאב אינו חייב במזונות בתו כפו אסיתא בצבורא וליקום עלה ולימא הכי עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני. (חולין נב) בגמר׳ דנשתברו רוב צלעותיה אמרו התם בוכנא בלא אסית׳ הכא דרב כהנא ורב אסי בוכנא ואסית׳ (נדה לו) בגמ׳ דהמקשה נדה אסיתא דנחשא פי׳ אסיתא חסידתא כלי שסובל המכות כחסיד הנעלב. פי׳ אחר אסיתא חסירה שחסירה מבפנים והוא מדוכה והיא מכתשת ובלשון לעז מור״טרו:
ערך סכרא
סכראד(בבא מציעא מב. פסחים לא:) אמר רפרם מסיכרא טפח. (חולין יח) (נדה לו) א״ל רבינא לרב אשי אמר ליה רב שמן לרב מסיכרא איקלע מר זוטרא לאתרין ודרש (בבא מציעא פג) אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא פי׳ מקום:
ערך שבת
שבתה(ברכות לט. נדה לו ובסוף עוקצין) השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה (מעשרות פ״ד עבודה זרה ז) ר׳ אליעזר אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין (משנה פאה ג) ומודין חכמים לר׳ עקיבא בזורע שבת או חרדל בג׳ מקומות פי׳ אני״טו ואם זרעו בג׳ מקומות נותן פיאה מכל אחד לפי שדרכו לזרע ערוגות ונותן פיאה מכל אחד ואחד (א״ב וכן שמו בלשון ישמעאל):
א. [פערבערגען.]
ב. [איין צווייטר דאס הייסט ער איז איין זכר אונ איין נקבה אין איינם.]
ג. [מערזר. שטאמפ.]
ד. [שטאדס נאמע.]
ה. [עניס.]
כוותיה דרב – נדה ליומא.
צנעיה – הסתר אותו דבר אמור לו שיחזור בו דטהור לגמרי.
גרייה – ברי״ש. כלומר גרור ומשוך אותו בדברי טעם וראיות שיחזור בו.
גדייה – הכריתו בשמתא כמו (דניאל ד) גודו אילנא.
גדייה – פרש״י דרב אסי טעה בין רי״ש לדלי״ת ואין נראה אלא נראה דאיהו אמר ליה גדייה בדלי״ת רפה כלומר משכהו בדברי טעם עד שיחזור כמו (שמות יב) משכו דמתרגמינן נגודו וכמו (ב״ב דף יג.) גוד או איגוד והוא סבר גדייה בדגש כמו גודו אילנא.
הוא סבר גדייה א״ל בדלי״ת דגושה והוא א״ל בדלי״ת רפויה כלומר משוך אותו בדברים כמו משכו דמתגרמינן נגודו:
זיל צנעיה ואי לא ציית גדייה כו׳. עיין פרש״י ותוספות אבל בערוך בערך צנע פי׳ זיל צנעיה מונעהו מזה ואי לא ציית גדדיה כלומר אם אינו מקשיב וחוזר בו מנעהו בהכאות ופצעים מלשון לא תתגודדו עכ״ל ולא ידענא לפירושו מאי קאמר הוא קסבר גדייה קא״ל כו׳. ונראה לפרש מה שפירש גדידה מלשון גדדיה היינו למאי דסבר רב אסי דגדדיה קא״ל והוא לא א״ל אלא גדייה מלשון משיכה והוא קרוב לפירוש התוס׳ דטעה בדגש שא״ל גדייה בדגש שהדגש מביא עוד ד׳ אחרת ועי״ל בהיפך דהוא קא״ל גדייה בדגש כמו גדדיהו בב׳ דלתי״ן דהיינו שימנעהו ע״י גדידה והכאה בעלמא והוא סבר גדייה בד׳ א׳ מלשון גודו אילנא דהיינו הכריתהו בשמתא וק״ל:
ד לשיטת רב (הנאמרת למעלה) כי האשה הרואה דם מחמת קושי לידה בתקופת אחד עשר ימי הזיבה נוהגת כנדה באותו היום, שאסורה היא לבעלה באותו היום וטובלת בערב, נמסר כי שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה [עשה מעשה כמותו, כשיטתו] של רב, שהורה כך הלכה למעשה. ומסופר: כי קא נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, כשנפטר] רב, אמר ליה [לו] לרב אסי: זיל צנעיה [לך הצנע, תעלים הלכה זו] שתאמר לשילא בר אבינא, שאין זו הלכה. ואי לא ציית [ואם לא יציית, יקשיב] שילא בר אבינא לדברים הללו — גרייה [גררהו, מושכהו בדברים] עד שישתכנע שאין זו הלכה. הוא רב אסי סבר [סבור היה] שרב לשון ״גדייה״ [הכריתהו, החרם אותו] אם לא יציית אמר ליה [לו].
§ According to Rav, a woman who emits blood during the eleven days of ziva due to labor pains is considered like a menstruating woman for that day, i.e., she is prohibited to her husband until she immerses in the evening. The Gemara relates that Sheila bar Avina ruled in an actual case in accordance with the opinion of Rav. The Gemara further relates that when Rav was dying, he said to Rav Asi: Go and hide this halakha, i.e., inform Sheila bar Avina that my ruling is incorrect. And if he does not listen to you, drag him [garyei] to your side with convincing claims. Rav Asi misheard and thought that Rav said to him gadyei, excommunicate him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) בָּתַר דְּנָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב א״לאָמַר לֵיהּ הֲדַר בָּךְ דַּהֲדַר בֵּיהּ רַב א״לאֲמַר לֵיהּ אִם אִיתָא דַּהֲדַר בֵּיהּ לְדִידִי הֲוָה אָמַר לִי לָא צָיֵית גַּדְּיֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ וְלָא מִסְתְּפֵי מָר מִדְּלֵיקְתָּא.

After Rav died, Rav Asi went to Sheila bar Avina and said to him: Retract your ruling, as Rav himself retracted his opinion. Sheila bar Avina said to Rav Asi: If it is so, that he retracted his opinion, he would have told me, as I was his student; he would not have sent a messenger to inform me of such a retraction. Consequently, Sheila bar Avina did not listen to Rav Asi. Rav Asi excommunicated him, as he thought that this was Rav’s instruction. Sheila bar Avina said to Rav Asi: But is the Master not afraid of the fire, i.e., of a punishment for offending me?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לדידי הוה אמר לי – דתלמידיה אנא.
גדייה – שמתיה.
מדליקתא – שמא תכוה בגחלתי.
בתר דנח נפשיה [אחר שנחה נפשו, נפטר] רב, הלך רב אסי אצל שילא בר אבינא ואמר ליה [לו]: הדר [חזור] בך מהלכה זו שאתה מורה בה כך למעשה על פי שיטתו של רב, דהדר ביה כן חזר בו] רב עצמו מהלכה זו. אמר ליה [לו] שילא בר אבינא לרב אסי: לא חזר בו רב, שכן אם איתא דהדר ביה [יש מקום לדבריך שחזר בו]לדידי הוה אמר [לי עצמי היה אומר] לי שחזר בו, שכן תלמידו אני, ולא היה שולח שליח לומר לי דברים אלו. ולכן לא ציית לו שילא בר אבינא לרב אסי בדבר זה. הלך רב אסי, וגדייה [החרים אותו], כפי שהיה סבור שכך אמר לו רב לעשות. אמר ליה [לו] שילא בר אבינא: ולא מסתפי מר מדליקתא כי אין אדוני ירא מתבערה] מעונש על שפגעת בי?
After Rav died, Rav Asi went to Sheila bar Avina and said to him: Retract your ruling, as Rav himself retracted his opinion. Sheila bar Avina said to Rav Asi: If it is so, that he retracted his opinion, he would have told me, as I was his student; he would not have sent a messenger to inform me of such a retraction. Consequently, Sheila bar Avina did not listen to Rav Asi. Rav Asi excommunicated him, as he thought that this was Rav’s instruction. Sheila bar Avina said to Rav Asi: But is the Master not afraid of the fire, i.e., of a punishment for offending me?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה דְּהוּא אִיסִי בֶּן גּוּר אַרְיֵה דְּהוּא אִיסִי בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּהוּא אִיסִי בֶּן מַהֲלַלְאֵל אֲסִיתָא דִּנְחָשָׁא דְּלָא שָׁלֵיט בֵּיהּ רִקְבָּא א״לאֲמַר לֵיהּ וַאֲנָא שֵׁילָא בַּר אֲבִינָא בּוּכְנָא דְּפַרְזְלָא דִּמְתַבַּר אֲסִיתָא דִּנְחָשָׁא.

Rav Asi said to him, linking in a fanciful manner his own name to the various names of an important tanna: I am Isi ben Yehuda, who is Isi ben Gur Arye, who is Isi ben Gamliel, who is Isi ben Mahalalel, and this name alludes to a copper mortar [asita], over which rot has no power, i.e., no harm will befall me. Sheila bar Avina said to Rav Asi: And I am Sheila bar Avina, and my father’s name alludes to an iron pestle [bukhna], which smashes a copper mortar, i.e., harm may befall you through the merit of my ancestors.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אסיתא – משום דשמיה הכי דריש לשמיה הכי.
איסי בן מהללאל – בערבי פסחים (פסחים דף קיג:) יש תנא דיש לו כל השמות הללו ועוד קרי ליה התם הוא יוסף הבבלי הוא יוסף איש הוצל ולא תנא אחר הוא כמו שיש מפרשין שם דהא בפרק הוציאו לו (יומא דף נב:) פריך מאיסי בן יהודה ליוסף איש הוצל והכא לא מייתי אלא שמות דאיסי דדמי לרב אסי.
אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה כו׳. תנא אחד הוא שיש לו ה׳ שמות הללו בערבי פסחים וביומא פ׳ הוציאו לו ועוד חשיב התם יוסף הבבלי ויוסף איש הוצל ולא חשיב להו הכא משום דאין נופלין על שם רב אסי:
שם אנא איסי בן יהודה כו׳. כל השמות הללו היו לאביו למעלתו וע״כ זכר לו זה שזכות אביו יעמוד לו שיהיה ע״ש שמו אסיא אסיתא דנחשא כו׳ ור״ל קשה כנחושא ולא מסתפינא מדליקתא דקאמרת וא״ל אנא כו׳ בוכנא דפרזלא דמתבר כו׳ הוא עלי שכותשין בו ובר״פ המוציא יין מאי בוכנא בא ואכנה. ואמר שחלש רב אסי עיילוה בחמימי כו׳. אפשר שנענש משום דשלא כדין גדייה ושמתיה לפי טעותו בדברי רב והיינו דעיילוהו בחמימי כו׳ כמ״ש לא מסתפית מר מדליקתא. ושאמר צבית לי זודתא כו׳. אפשר שהיה חש בגופו שימות גם הוא ע״י השמתא שנעשה בו ואמר דחזו דפרחי אסא מהאי פוריא כו׳. ע״ש שהצדיקים שנקראו הדסים עשו שלום כמ״ש והוא עומד בין ההדסים וק״ל:
אמר ליה [לו] רב אסי בדרך מליצה, ודרש את משמעות שמו כשם של תנא חשוב לציין כעין רמז על שם דומה: אנא [אני] הוא איסי בן יהודה, שהוא איסי בן גור אריה, שהוא איסי בן גמליאל, שהוא איסי בן מהללאל ומורה שם זה לאסיתא דנחשא [מדוכת נחושת], דלא שליט ביה רקבא [שאין שולט בה הרקב], כלומר, לא אפגע מכל רע. אמר ליה [לו] שילא בר אבינא: ואנא [ואני] הוא הנקרא שילא בר אבינא, ומורה שמו של אבי לבוכנא דפרזלא, דמתבר אסיתא דנחשא [לבוכנת ברזל, המשבר מדוכת נחושת], כלומר, שתוכל זכות אבותי לפגוע אף בך.
Rav Asi said to him, linking in a fanciful manner his own name to the various names of an important tanna: I am Isi ben Yehuda, who is Isi ben Gur Arye, who is Isi ben Gamliel, who is Isi ben Mahalalel, and this name alludes to a copper mortar [asita], over which rot has no power, i.e., no harm will befall me. Sheila bar Avina said to Rav Asi: And I am Sheila bar Avina, and my father’s name alludes to an iron pestle [bukhna], which smashes a copper mortar, i.e., harm may befall you through the merit of my ancestors.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) חֲלַשׁ רַב אַסִּי עַיְּילוּהּ בְּחַמִּימֵי אַפְּקוּהּ מִקָּרִירֵי עַיְּילוּהּ בְּקָרִירֵי אַפְּקוּהּ מֵחַמִּימֵי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב אַסִּי

The Gemara relates that Rav Asi fell ill and contracted one sickness after another, so that when he entered the heat of a fever, he exited a sickness where he felt cold, and when he entered into a sickness where he felt cold, he exited the heat of a fever. Eventually, Rav Asi died.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עיילוה בחמימי – חולי חם.
קרירי – חולי צונן.
בד״ה עיילוה בחמימי חולי חם כצ״ל והס״ד:
ומסופר כי בעקבות הדברים חלש [חלה] רב אסי, והיה מיטלטל ממחלה למחלה, עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי [נכנס לחום קדחת ויצא מצינון], עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי [נכנס בצינון ויצא מחום], ומתוך כך נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] רב אסי.
The Gemara relates that Rav Asi fell ill and contracted one sickness after another, so that when he entered the heat of a fever, he exited a sickness where he felt cold, and when he entered into a sickness where he felt cold, he exited the heat of a fever. Eventually, Rav Asi died.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה לו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה לו:, עין משפט נר מצוה נדה לו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה לו: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה לו:, רש"י נדה לו:, תוספות נדה לו:, רמב"ן נדה לו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה לו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה לו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה לו:, ריטב"א נדה לו:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה לו:, מהרש"א חידושי הלכות נדה לו:, מהרש"א חידושי אגדות נדה לו:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה לו:, אסופת מאמרים נדה לו:

Niddah 36b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 36b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 36b, R. Chananel Niddah 36b, Collected from HeArukh Niddah 36b, Rashi Niddah 36b, Tosafot Niddah 36b, Ramban Niddah 36b, Rashba Niddah 36b, Meiri Niddah 36b, Tosefot Rosh Niddah 36b, Ritva Niddah 36b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 36b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 36b, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 36b, Steinsaltz Commentary Niddah 36b, Collected Articles Niddah 36b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144