×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין בְּעֶרֶב פֶּסַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה מְחַלֵּק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. תַּנְיָא: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אחוֹטְפִין מַצּוֹת בְּלֵילֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ.
roasted grains and nuts on Passover eve, so that they will not sleep and also so they will ask the four questions at night. They said about Rabbi Akiva that he would distribute roasted grains and nuts to children on Passover eve, so that they would not sleep and so they would ask. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: One grabs the matzot on the nights of Passover. One should eat them very quickly on account of the children, so that, due to the hasty consumption of the meal, they will not sleep and they will inquire into the meaning of this unusual practice.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םראב״ןמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תניא רבי אליעזר הגדול אומר חוטפין מצה בלילי הפסח בשביל התינוקות שלא ישנו וישאלו אמרו על רבי עקיבא מימיו לא אמר הגיע זמן לעמוד מבית המדרש אלא לילי הפסח בשביל התינוקות שלא ישנו וערב יום הכיפורים כדי להאכיל בניו ובני ביתו.
{בבלי פסחים קט ע״א-ע״ב} אמר ר׳ יצחק קִיסְטָא1 דֵמוֹרִיסָא דהות בציפורי היא [הות2] לוגא למקדשא ובה משערין3 רביעית4 לפסח אמר ר׳ יוחנן תמנתא קמיתא דהות בטיבריה הות5 יתירתא6 על דא רבעא7 ובה משערין רביעית8 לפסח: אמר רב חסדא רביעית של-תורה אצבעיים9 על אצבעיים ברום אצבעיים. וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל כידתניא10 {ויקרא טו:טז, ספרא ויקרא טו:טז} ורחץ במים במי מקוֶה11 את כל בשרו12 מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלוש אמות שיערו13 חכמים [מי]⁠14 מקוה ארבעים סאה {הלכות גדולות15} פיר׳ רביעית של-תורה ביצה ומחצה והלוג ארבע רביעיות שהן שש בצים ומנא לן דלוגא ארבע רביעיאתא16 הוי17 דתנן {משנה מנחות ט:ב} הין וחצי הין18 ושלישית ההין ורביעית ההין19 לוג וחצי לוג20 ורביעית לוג21 אלמא לוגא ארבע רביעיאתא22 הוי. הין שנים עשר לוג {בבלי מנחות פט ע״א (ועוד)} דכתיב {שמות ל:לא} ז״ה זה23 בגימטריא תריסר לוגי24 הוו25 נמצא הין ארבעים ושמונה רביעיות שהן שבעים ושנים26 ביצי27. קב [ארבעה]⁠28 לוגי29 שהן30 שש עשרה31 רביעיות שהן עשרים וארבע ביצין32 ומנא לן דקבא33 ארבעא לוגין34 האוי35 דתנן {משנה ותוספתא עדויות א:ג} הלל אומר36 מלָא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם37 לומר כלשון38 רבו39 וכמה הין שנים עשר לוגין40 שמאי אומר תשעה קבין שהן שלושים תשעת41 קבין שהן שלושים וששה לוגין42 אלמא קבא ארבעה43 לוגי האוי. סאה44 ששת45 קבין שהן שני הינין שהן עשרין וארבעה לוגין46 שהן ששה ותשעים47 רביעיות שהן מאה וארבעים וארבע ביצים. {משנה מנחות ז:א} איפה שלש סאין שהן שמונה עשר קב שהן ששה הינין שהן שנים ושבעים48 לוג שהן מאתים ושמונים ושמונה רביעיות שהן ארבע מאות ושלושים ושנים49 בצים. שיעור חלה50 {ע״פ שמות טז:לו} עומר שהוא51 עשירית האיפה שהן52 ארבעים ושלש53 בצים וחומש ביצה וכן למצה רביעית של-תורה אצבעיים על אצבעיים וכול׳. שיערו54 חכמים מי מקוה ארבעים סאה. סאה ששת קבים. קב ארבעה55 לוגין. לוג ארבע רביעיות56 אמה ששה טפחין טפח57 ארבע אצבעות בגודל אמה על אמה ברום שלוש אמות58 ארבעים סאה חציין אמה על אמה ברום אמה ומחצה דהויא59 תשעה טפחין60 עשרין סאה61 חציין62 אמה על אמה ברום63 שלושה רביעי דאמה64 שהן ארבעה טפחין ומחצה עשר סאין חציין אמה על חצי אמה ברום ארבעה טפחין ומחצה חמש סאין חציין חצי אמה על חצי אמה ברום ארבעה טפחים ומחצה65 שתי66 סאין ומחצה67 שהן חמשה עשר קב68 נמצאו שלשה69 טפחים [על שלשה טפחים70] ברום ארבעה טפחין ומחצה חמשה עשר71 קב72 [חציין]⁠73 שלשה טפחין על שלשה טפחין74 ברום שני טפחין ורובע שבעת75 קבין ומחצה חציין שלשה טפחין על טפח ומחצה ברום שני טפחין ורובע76 ארבעת77 קבין פחות רביע קב שהן חמשה עשר לוג78 חציין טפח ומחצה על טפח ומחצה ברום שני טפחין ורובע שבעת79 לוגין ומחצה נמצאו80 שש אצבעות על שש אצבעות ברום תשע81 אצבעות שבעת82 לוגין ומחצה חצין שש אצבעות על שלש אצבעות ברום תשע אצבעות83 ארבעה84 לוגין פחות רביע85 לוג שהן חמש עשרה רביעיות. וכמה הן אצבעות שש86 על שלוש ברום תשע87 מאה וששים ושתים88 אצבעות נמצאו מאה וששים ושתים89 אצבעות חמש עשרה רביעיות לכל רביעית אחת עשרה90 אצבעות91 חסר חומש שהן חשבון אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בשיבור וזה חשבון שיבורים92 אצבעיים על אצבעיים הרי ארבע93 ברום אצבעיים הרי ארבע נמצא94 הכל שמונה וכשאתה מוסיף95 חצי אצבע על ארבע96 הרי שתי אצבעות ויש בידך97 שמונה הרי עשר98 ועוד חומש על ארבע99 הרי אחת פחותה100 חומש ובידך עשר101 הרי אחת עשרה102 אצבעות פחות חומש והן רביעית נמצא103 רביעית של-תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בלא104 פחות ולא105 יתר106:
1. קיסטא: וכן בערוך (קסט). כ״י קרפנטרץ: ״קיטצא״.
2. הות: גל, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א.
3. משערין: כ״י נ: ״משערינן״.
4. רביעית: חסר בכ״י קרפנטרץ.
5. הות: דפוסים: הוה.
6. יתירתא: וכן בכ״י קרפנטרץ. גל, כ״י נ, דפוסים: ״יתירא״.
7. רבעא: דפוסים: רביעית.
8. רביעית: חסר בכ״י נ.
9. אצבעים: לכל אורך המאמר בכ״י א: ״אצבעים״, אלא לעתים המגיהה ניקד אֵצְבַעָיִם.
10. כידתניא: כ״י קרפנטרץ: ״דתניא״.
11. במי מקוה: חסר בכ״י קרפנטרץ. היא הדרשה, או הפירוש, שבאמצע הפסוק, בספרא זבים ג.
12. ורחץ במים... את כל בשרו: כך בויקרא טו:טז, הוא המקור לשיעור מקוה בספרא שם. ברמב״ם מנין המצוות עשה קט. דפוסים: ורחץ במים את בשרו (היינו ויקרא טו:ד) במי מקוה את כל בשרו במים היינו הדרשה. ראה חגיגה יא ע״א, הלכות גדולות נידה.
13. שיערו: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ושיערו״.
14. מי: רק כ״י א: ״כדי״. אפשר שהוא שיבוש העתקה.
15. הלכות גדולות דפוס ויניציאה-ורשה בהלכות חלה, דפוס ברלין הוא פרק בפני עצמו לפני הל׳ נדה. קטע גניזה אוקספורד בודלי b.10 סמוך לפני הלכות סופרים. חלק מהמאמר נמצא בר״ח כאן.
16. רביעיאתא: כ״י נ: ״רביעאתא״. גמ, כ״י קרפנטרץ: ״רביעיות״. דפוסים: ״רביעתא״.
17. הוי: כ״י קרפנטרץ: ״היא״. דפוסים: הוה.
18. הין: גל גמ, כ״י קרפנטרץ: ״ההין״.
19. ההין, ההין: דפוסים: הין, הין
20. כ״י קרפנטרץ, דפוסים מוסיפים כאן: ושלישית לוג חסר בה״ג ובהכרח חסר במשנה שם, שכן מונה היא רק שבע מידות בלח.
21. לוג: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, כלשון המשנה. חסר ב-גמ, כ״י א, וכן חסר בה״ג, בהתאם ללשון סוגיא דידן.
22. רביעיאתא: גמ: ״רביעיות״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״רביעתא״.
23. ז״ה זה: וכן ב-גמ, כ״י נ, וכן בה״ג. דפוסים: זה וזה. כ״י קרפנטרץ רק: ״זה״.
24. לוגי: חסר בכ״י קרפנטרץ.
25. הוו: וכן כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר ב-גל גמ, כ״י נ, כפי שחסר בה״ג.
26. ושנים: וכן בכ״י קרפנטרץ. גמ, כ״י נ, דפוסים: ״ושתים״.
27. ביצי: כ״י נ: ״בצים״. גמ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ביצים״.
28. ארבעה: גל גמ, כ״י נ, דפוסים. כ״י קרפנטרץ: ״ארבע״. וכן בכ״י א אחר מחיקת המגיהה. כ״י א לפני הגהה: ״ארבעין״.
29. לוגי: וכן ב-גל, כ״י נ. גמ: ״לוגין״. כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״לוגים״.
30. שהן: וכן בה״ג. חסר בכ״י קרפנטרץ.
31. שש עשרה: דפוס קושטא: ששה עשר.
32. עשרים וארבע ביצין: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״עשרים וארבעה בצים״. דפוסים: ארבע ועשרים ביצים.
33. דקבא: כ״י קרפנטרץ: ״דקב״.
34. ארבעא לוגין: גמ, דפוסים: ״ארבעה לוגי״. כ״י נ: ״ארבע לוגי״. כ״י קרפנטרץ: ״ארבע לוגין״.
35. האוי: וכן בה״ג. חסר בכ״י קרפנטרץ.
36. הלל אומר: חסר ב-גל.
37. שחייב אדם: גמ: ״שאדם חייב״.
38. כלשון: וכן גמ, כ״י נ. דפוסים: בלשון.
39. שחייב... רבו: לשון המשנה שם, איננו בה״ג שלפננו.
40. לוגין: גמ, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״לוג״.
41. תשעת: גמ, כ״י נ, כ״י א: ״תשעת״. כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״תשעה״
42. שלושים וששה לוגין: וכן בכ״י קרפנטרץ. גמ, כ״י נ: ״שלושים וששה לוג״. דפוסים: ששה ושלשים לוג.
43. ארבעה: כ״י נ: ״ארבע״.
44. סאה: וכן בה״ג דפוסים: הסאה. וכן בכל ההמשך שם: האיפה, הסאה, הקב, הלוג.
45. ששת: דפוסים: ששה.
46. לוגין: וכן ב-גמ. גל, כ״י נ: ״לוגי״. כ״י קרפנטרץ: ״לוגים״.
47. ששה ותשעים: וכן בכ״י נ. כ״י קרפנטרץ, דפוס קושטא: ״תשעים וששה״. דפוסים: תשעים ושש.
48. שנים ושבעים: דפוסים: שבעים ושנים.
49. ושנים: כ״י נ, דפוסים: ״ושתים״.
50. חלה: וכן בכ״י נ, כ״י קרפנטרץ. דפוס קושטא: חלת.
51. שהוא: כ״י נ: ״שהן״. כ״י קרפנטרץ: ״שהיא״.
52. שהן: וכן בה״ג. דפוסים: שהוא.
53. ושלש: כ״י קרפנטרץ: ״ושלשה״.
54. שיערו: כ״י א לפני הגהה: ״שיעורי״. ובגהה שם: ״נ״א שיעור, נ״א שיערו״.
55. ארבעה: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״ארבע״.
56. לוג ארבע רביעיות: חסר בכ״י קרפנטרץ.
57. טפח: כ״י קרפנטרץ: ״בטפח״.
58. אמות: חסר בכ״י נ, כפי שחסר בה״ג.
59. דהויא: דפוסים: דהוה.
60. דהויא תשעה טפחין: חסר בה״ג דפוס ויניציאה-ורשה. במקביל בה״ג דפוס ברלין (כ״י וטיקן): ״דהוי תשע תשעת טפחים״. בה״ג גניזה נקרע הדף, אך לפי המקום הנותר נראה שכך גרסו.
61. סאה: כ״י נ: ״סאין״ וכן בכ״י א אחר הגהה. גם בה״ג נחלקו הנוסחאות.
62. חציין: כ״י א לפני הגהה: ״חציה״.
63. אמה ומחצה... ברום: חסר בכ״י קרפנטרץ, כנראה מחמת הדומות.
64. שלושה רביעי דאמה: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״שלשה רבעי אמה״. דפוסים: שלש רבעיות אמה. בה״ג: ״נכי ריבעא דאמתא״.
65. חמש סאין... ומחצה: חסר בכ״י קרפנטרץ. כנראה מחמת הדומות.
66. שתי: כ״י קרפנטרץ: ״שני״.
67. ומחצה: כ״י קרפנטרץ: ״וחצי״.
68. חמשה עשר קב: דפוסים: חמש עשרה קבין.
69. שלשה: דפוסים: שלש.
70. על שלשה טפחים: חסר רק בכ״י א.
71. חמשה עשר: דפוסים: חמש עשרה.
72. קב: דפוסים: קבין.
73. חציין: רק כ״י א: ״הוין״.
74. טפחין: חסר בכ״י קרפנטרץ.
75. שבעת: דפוסים, כ״י נ: ״שבעה״. כ״י א לפני הגהה: ״עשר״.
76. שבעה קבין... ורובע: חסר בכ״י קרפנטרץ, כנראה מחמת הדומות.
77. ארבעת: כ״י נ, דפוסים: ״ארבעה״.
78. לוג: דפוסים: לוגין.
79. שבעת: וכן ב-גנז, כ״י קרפנטרץ. גמח, כ״י נ, דפוסים: ״שבעה״ כבה״ג.
80. נמצאו: כבה״ג גניזה. גמח: ״נמצא״. בה״ג דפוס ברלין: ״נמצאת״ (דפוס ויניציאה-ורשה, חסר).
81. תשע: דפוסים: תשעה. וכן בהמשך שם.
82. שבעת: וכן ב-גמח. כ״י נ, דפוסים: ״שבעה״, כבה״ג.
83. שבעת לוגין... אצבעות: חסר בכ״י קרפנטרץ, כנראה מחמת הדומות.
84. ארבעה: גמח: ״ארבעת״. כ״י קרפנטרץ: ״ארבע״.
85. רביע: כ״י קרפנטרץ: ״רובע״.
86. אצבעות שש: וכן ב-גמח, וכן בה״ג. כ״י קרפנטרץ, כ״י נ, דפוסים: ״שש אצבעות״.
87. תשע: כ״י קרפנטרץ: ״תשעה״.
88. ושתים: חסר בכ״י קרפנטרץ.
89. ושתים: דפוס קושטא: ושנים.
90. אחת עשרה: דפוסים: אחד עשר.
91. אצבעות: כ״י קרפנטרץ: ״אצבעים״.
92. שיבורים: גמח, כ״י נ: ״שבורם״. כ״י קרפנטרץ: ״שברום״. דפוס קושטא: שיבורן. דפוסים: שיבור.
93. ארבע: דפוס קושטא: ארבעה.
94. הרי ארבע נמצא: וכן גמח. כ״י נ: ״הרי ארבע נמצאו״. כ״י קרפנטרץ רק: ״הרי״. דפוסים רק: ״נמצא״.
95. מוסיף: כ״י קרפנטרץ: ״מוציא״.
96. ארבע: דפוס קושטא: ארבעה.
97. בידך: כ״י נ: ״עוד״.
98. עשר: דפוסים: עשרה.
99. ארבע: דפוסים: ארבעה.
100. אחת פחותה: כ״י נ: ״אחת פחות״. דפוסים: אחד פחות.
101. עשר: גמח, דפוסים: ״עשרה״.
102. אחת עשרה: דפוסים: אחד עשר.
103. נמצא: גמח: ״נמצאת״.
104. בלא: דפוסים: לא.
105. ולא: כ״י קרפנטרץ: ״ובלא״.
106. יתר: דפוסים: ״יותר״.
ערך חטף
חטףא(פסחים קט.) חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו פירוש חוטפין קערה שבה המרור ומגביהין אותה ומגביהין המצות כמו שאנו עושין:
א. [וועגשאפפען.]
קליות – קלי מחטים ישנים.
חוטפין מצה – מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרש חוטפין מצה אוכלין מהר וזה הלשון עיקר מדמייתי הא דר״ע בהדה.
קליות – קלי מחטים ישנים דחדש אסור עדיין בלילה הראשון של פסח ומקומות יש בספרד שמייבשין חטים ישנים במחבת על גבי האור ואוכלין אותם עם אגוזים בקינוח סעודה מפי רבינו שמואל החסיד וגם במשנה מצינו קליות מחטים ישנים ושנויה במסכת תרומות (פ״ה משנה ג) אגב גררא דתנן סאה תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאין תירום ותישרף רבי אליעזר אומר תעלה ותאכל נקודים או קליות או תלוש במי פירות.
חוטפין מצה – מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרשי חוטפין מצה אוכלין מהר שני לשונות הללו פירש רבינו ויש גורסין מצות מגביהין את הקערה שיש בה מצה ומרור וב׳ תבשילין ולי נראה חוטפין מסלקין את הלחם מיד התינוקות שלא יהו ישנים מתוך מאכל הרבה כדרך התינוק אחר אכילתו ושוב לא ישאלו אבל עכשיו כשחוטפים מהן לא ישנו וישאלו כלומר לא ישנו שלא אכלו כדי שבען וישאלו כשיראו השינויים שאנו עושין היכירא לתינוקות כדלקמן וכן מוכח לשון התוספתא דתניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן רבי יהודה אומר משמו אפילו לא אכל אלא חזרת אחת ולא טיבל אלא פרפרת אחת חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן כלומר גוזלין ורבינו פי׳ שכן עיקר אותו הלשון שפירשתי חוטפין ממהרין לאכול מדקתני הא דר״ע בתרה ואיכא למימר דאגב גררא דקאמר כדי שלא יישן קא מייתי נמי להא עובדא דר׳ עקיבא דחייש שלא ישנו ותרי מילי נינהו רבי אליעזר איירי לחטוף מן התינוקות אחר שאכלו מעט כדי שלא יישנו ור״ע איירי שצריך למהר לעשות הסדר טרם יישנו.
אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבע⁠[ים] וחצי אצבע וחומש אצבע. ובירושלמי (ירושלמי פסחים י׳:א׳) אצבעים על אצבעים ברום אצבעים חסר שתות. כאשר יסד הקלירי באז ראיתה וכו׳א על גובה חסר שתות מאצבעים. ורואה אני כי הירושלמי חשבונו באמה של ה׳ טפחים ומחשב אצבעים לפי אמה של ה׳ טפחים שכל אצבע חסר שתות מאצבע של אמה של ו׳ טפחים, לפיכך הוסיף תלמוד שלנו ששה שתותין על חשבונו כדי ליתן לכל אצבע שתות שיהו האצבעים לפי חשבון ו׳ טפחים באמהב. וכיצד, שתות מאצבעים הם ב׳ שתותין, וחצי אצבע הוא קרוב לג׳ שתותין משהו פחות, הרי ה׳ שתותין משהו פחות, וחומש אצבע הוא משהו יותר משתות, הרי ו׳ שתותין, חלקם ותן לכל אצבע שתות ויהיו האצבעים לפי חשבון אמה של ו׳ טפחים. ולקצר החשבון, הירושלמי מחסר ב׳ שתותי אצבע וחצי אצבע וחומש אצבע שהוא אצבע של ו׳ שתותין ופוחת אשתותג מו׳ אצבעות ומה שחומש יתר על שתות הוא פחיתהד לחצי אצבע שעל הו׳ אצבעים.
א. סילוק ליוצר לפ׳ שקלים.
ב. נראה שכונת רבינו להשוות את שיעור הבבלי לשיעור הירושלמי ור״ל שלירושלמי ולבבלי מודדים את הנפחים באמות קטנות של ה׳ טפחים אלא שהירושלמי מחלק את האמות האלו ל כ׳ אצבעות שהן ה׳ טפחים ד׳ אצבעות לטפח והבבלי מחלק גם את האמות הקטנות ל ו׳ טפחים ולכ״ד אצבעות. והיינו שכתב בחשבון תלמוד שלנו ׳שיהיו האצבעים לפי חשבון ו׳ טפחים לאמה׳. ולפי״ז שיטה חדשה לפנינו, שאת מדות הנפח משערים באצבעות מוקטנות בשתות מלבר. [מספר מדות ומשקלות של תורה להר״י וייס עמ׳ רנא].
ג. =שתות.
ד. כך בכת״י.
חוטפין מצה בליל פסחים – פי׳ הר״מ במז״ל גוזלין זה מיד זה לשמחה כדי שישאלו התינוקות ולא ישנו. וה״ג בתוספ׳ חוטפין מצה לתינוקות. והראב״ד ז״ל פי׳ ממהרין לעשות סדר הפסח ולאכול מצה כדי שלא ישנו התינוקו׳ והיינו דא״ר עקיבא הגיע עת לעמוד מבית המדרש:
אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעיים על אצבעי׳ ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מנ״ל ממקוה דתניא ורחץ את כל בשרו במים מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות שיעורו חכמים מי מקוה מ׳ סאה ואם תחסר המקוה ותעמידנו אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע תמצא בו רביעית מים לפי חשבון מ׳ סאה כשיעור כולו. והחשבון הקצר והמכון בזה הוא כן רומו של מקוה שלש אמות שהן י״ח טפחים באמה בת ששה טפחים ובכל טפח יש בו ד׳ אצבעות ובכל אצבע ה׳ חומשין נמצא הטפח עשרים חומשין אם תקח אחד מעשרים לשמנה עשר טפחים שהוא שיעור המקוה הם י״ח חומשין בגודל שהרי בכל טפח יש בו עשרים חומש גודל השלך מהם רביעותם נשארו י״ג חומשין וחצי שהם רום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בכיון וכן תעש׳ תעשה למים קח לך אחד מעשרים מארבעים סאה והם ב׳ סאין השלך מהם רביעותם נשארו סאה וחצי שהן ט׳ קבין דסאה ששה קבין והקב ד׳ לוגין נמצאו ט׳ קבין שהן ל״ו לוגין מים בשטח אמה על אמה וברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע צא וחלק שטחו אמה על אמה יש בו ו׳ רצועות בכל אחת ששה טפחים טפח על טפח שהן בין כולן ל״ו טפחים ומים ל״ו לוגין נמצא לוג לטפח ורביעית הלוג ברביעת הטפח ורביעית הטפח הוא אצבעיים על אצבעיים לפי שד׳ אצבעות לטפח וד׳ על ד׳ הם י״ו אצבעות והרביעי׳ ד׳ אצבעות שהם אצבעיים על אצבעי׳ והכלל הקצר בזה ליטול אחד מעשרים מרועו של מקוה ולהשליך רביעותו וכן למים ומתוך חשבון זה נוכל ללמוד לכלי של שיעור חלה שהוא חמשת רבעים קמח ועוד שצריך כלי שרחבו שלשה טפחים וארכה ב׳ וחצי ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. שכבר למדנו דשטח טפח ברום הזה מחזיק לוג וכיון שכן לחמשת לוגין צריך כלי של חמשת טפחים שטח וב׳ טפחים על ב׳ טפחים הם ד׳ טפחים וחצי טפח על פני ב׳ טפחים הוא טפח הא לך חמשה טפחים. ויש דרכים אחרים לפי׳ רביעית של תורה זה וכולם עולין לטעם אחד. ולזה שומעין שהוא קצר ומכוון:
גמרא אמרו עליו על רבי טרפון שהיה מחלק כו׳ חוטפין מצה כו׳ כדי שישאלו תניא כו׳ כצ״ל:
קליות (חיטים שנקלו באש) ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו, וגם כדי שישאלו מה נשתנה הלילה הזה. אמרו עליו על ר׳ עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו. תניא [שנינו בברייתא] ר׳ אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים שאוכלים אותן במהירות וחטיפה בשביל תינוקות שלא ישנו מתוך החידוש שבדבר ויתמהו וישאלו.
roasted grains and nuts on Passover eve, so that they will not sleep and also so they will ask the four questions at night. They said about Rabbi Akiva that he would distribute roasted grains and nuts to children on Passover eve, so that they would not sleep and so they would ask. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: One grabs the matzot on the nights of Passover. One should eat them very quickly on account of the children, so that, due to the hasty consumption of the meal, they will not sleep and they will inquire into the meaning of this unusual practice.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םראב״ןמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא: אָמְרוּ עָלָיו עַל ר׳רִבִּי עֲקִיבָא: מִיָּמָיו לֹא אָמַר ״הִגִּיעַ עֵת לַעֲמוֹד״ בבהמ״דבְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, בחוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. בע״פבּעֶרֶב פֶּסַח, בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְעֶרֶב יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילוּ אֶת בְּנֵיהֶם.

It was taught in a baraita: They said about Rabbi Akiva that in all his days he never said to his students that the time had come to arise from their learning in the study hall. Instead, he would continue to teach as long as they were willing to listen. This was true except for the eves of Passover and the eve of Yom Kippur, when he would stop teaching. The Gemara explains the reasons for these exceptions: On the eve of Passover, he would stop on account of the children, so that they would go to sleep during the day, so that they would not be tired and sleep at night. And on the eve of Yom Kippur, he would stop so that his students would remember to feed their children.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוץ מערבי פסחים – כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה.
חוץ מערבי פסחים – כדי שיישנו את התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה א״נ כשמעכבין עד הלילה לאחר שהחשיך ישנים התינוקות.
חוץ מערבי פסחים – ה״ג רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה אם כן לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי י״ט כדאמרינן (ביצה דף כא.) מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי י״ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנינו עוד בברייתא], אמרו עליו על ר׳ עקיבא: מימיו לא אמר לתלמידים הגיע עת לעמוד ולהפסיק את הלימוד בבית המדרש והיה ממשיך ככל שהיו מוכנים לשמוע, חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים שהיה מפסיק שיעורו. ומסבירים: בערב פסח בשביל שיילכו התינוקות לישון בצהרי היום, כדי שלא יהיו עייפים וישנו בלילה. וערב יום הכיפורים כדי שיזכרו ויאכילו את בניהם.
It was taught in a baraita: They said about Rabbi Akiva that in all his days he never said to his students that the time had come to arise from their learning in the study hall. Instead, he would continue to teach as long as they were willing to listen. This was true except for the eves of Passover and the eve of Yom Kippur, when he would stop teaching. The Gemara explains the reasons for these exceptions: On the eve of Passover, he would stop on account of the children, so that they would go to sleep during the day, so that they would not be tired and sleep at night. And on the eve of Yom Kippur, he would stop so that his students would remember to feed their children.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: גחַיָּיב אָדָם לְשַׂמֵּחַ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בָּרֶגֶל, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ט״ז:י״ד} ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָם? בְּיַיִן.

The Sages taught: A man is obligated to gladden his children and the members of his household on a Festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your Festival, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow that are within your gates” (Deuteronomy 16:14). With what should one make them rejoice? With wine.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן חייב אדם לשמח ביתו ברגל רבי יהודה אומר שמחת אנשים ביין ושמחת הנשים בבבל בבגדי צבעונין ושבארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר ועכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנאמר ושמחת אתה וביתך – תימה דהאי קרא גבי מעשר שני כתיב בפ׳ ראה ולא מייתי קרא דכתיב בפ׳ ראה גבי רגל ושמחת אתה ובנך ובתך וי״ל דיליף ממעשר דכתיב ביתו בהדיא.
במה משמחו ביין – היינו בזמן הזה אבל בזמן בית המקדש אין שמחה אלא בבשר.
חייב אדם לשמח את ביתו ברגל שנ׳ ושמחת בחגך אתה ובנך וכו׳ ובמה משמחם כל אחד בראוי לו אנשים ביין ובשר ונשים בבגדי פשתן המגוהצין ובבגדי צבעונים וכן הכל לפי מה שראוי לו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם שנאמר ושמחת אתה וביתך במה משמחם כו׳ כצ״ל לפי דברי התוספות וק״ל:
תוס׳ בד״ה שנאמר ושמחת וכו׳ גבי מעשר שני כתיב בפרשת ראה ולא כו׳ כצ״ל:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר: ״ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך... והיתום והאלמנה אשר בשעריך״ (דברים טז, יד). במה משמחם? — בשתיית יין.
The Sages taught: A man is obligated to gladden his children and the members of his household on a Festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your Festival, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow that are within your gates” (Deuteronomy 16:14). With what should one make them rejoice? With wine.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, וְנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, בְּיַיִן, וְנָשִׁים בְּמַאי? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל, בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגוֹהָצִין.

Rabbi Yehuda says: One should enable each member of his household to rejoice with an item that pleases them, men with what is fit for them and women with what is fit for them. Rabbi Yehuda elaborates: Men with what is fit for them, i.e., with wine. And as for the women, with what should one cause them to rejoice? Rav Yosef teaches: One should delight them with new clothes, in Babylonia with colored clothes and in Eretz Yisrael with the pressed linen clothes that are manufactured there.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גהץ
גהץא(פסחים קט.) אפילו עני שבישראל בבגדי פשתן המגוהצין. (תענית כט:) שבת שחל ט׳ באב להיות וגיהוץ שלנו ככיבום שלהם. וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. (כתובות י) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואי אמר׳ ליעביד גיהוץ מעברא ליה חומרתא. פי׳ גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם לפי שכלי פשתן שלהם דקין הן ביותר ובכיבוס הראשון מתלבנין כבגיהוץ שלנו. חומרתא אבן שמחליקין בה בגדי פשתן נקראת בלעז ליש״א:
א. [בלייכען.]
אנשים בראוי להם ביין – גמ׳ קאמר לה.
בא״י בכלי פשתן המגוהצין – אבל בבבל לא היו בקיאים לגהץ כדאמר (תענית כט:) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה אומר: כל אחד משמחו בדבר שהוא נהנה בו. אנשים יש להנות אותם בראוי להם, ונשים יש להנות אותן בראוי להן. ומפרטים: אנשים יש להנות אותם בראוי להם — ביין. ונשים במאי [במה]? תני [שנה] רב יוסף: משמחן לכבוד החג בבגד חדש שקונה להן, שבבבל קונה להן בגדי צבעונין, ואילו בארץ ישראל קונה להן ומשמחן בבגדי פשתן מגוהצין שמייצרים בארץ.
Rabbi Yehuda says: One should enable each member of his household to rejoice with an item that pleases them, men with what is fit for them and women with what is fit for them. Rabbi Yehuda elaborates: Men with what is fit for them, i.e., with wine. And as for the women, with what should one cause them to rejoice? Rav Yosef teaches: One should delight them with new clothes, in Babylonia with colored clothes and in Eretz Yisrael with the pressed linen clothes that are manufactured there.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּנְיָא: רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אֵין שִׂמְחָה אֵלָּא בַּבָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ז:ז׳} ״וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אֵין שִׂמְחָה אֵלָּא בַּיַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ד:ט״ו} ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״.

It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: When the Temple is standing, rejoicing is only through the eating of sacrificial meat, as it is stated: “And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Deuteronomy 27:7). And now that the Temple is not standing and one cannot eat sacrificial meat, he can fulfill the mitzva of rejoicing on a Festival only by drinking wine, as it is stated: “And wine that gladdens the heart of man” (Psalms 104:15).
רי״ףתוספותמהר״ם חלאווהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת – תימה דהאי קרא בהר עיבל כתיב ולא מייתי קרא דושמחת בחגך דדרשינן מיניה בחגיגה (דף ח.) לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וי״ל משום דהכא בהדיא כתיב וזבחת שלמים ושמחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אין שמחה אלא ביין. עי׳ ב״י א״ח סימן תקכ״ט וביש״ש פ״ב דביצה:
תניא [שנינו בברייתא]: ר׳ יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא באכילת בשר הקרבן, שנאמר: ״וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלהיך״ (דברים כז, ז) ועכשיו שאין בית המקדש קיים ואין אוכלים מן הקרבנות אין קיום מצות שמחה אלא בשתיית יין בחג, שנאמר: ״ויין ישמח לבב אנוש״ (תהילים קד, טו).
It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: When the Temple is standing, rejoicing is only through the eating of sacrificial meat, as it is stated: “And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Deuteronomy 27:7). And now that the Temple is not standing and one cannot eat sacrificial meat, he can fulfill the mitzva of rejoicing on a Festival only by drinking wine, as it is stated: “And wine that gladdens the heart of man” (Psalms 104:15).
רי״ףתוספותמהר״ם חלאווהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר רִבִּי יִצְחָק: קִסְתָּא דְּמוּרְיְסָא דַּהֲוָה בְּצִיפּוֹרִי, הִיא הֲוָת כְּמִין לוֹגָא דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח. אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: תְּמַנַיְיתָּא קַדְמַיְיתָּא דַּהֲוָה בִּטְבֶרְיָא הֲוָת יְתֵירָה עַל דָּא רִיבְעָא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח.

Rabbi Yitzḥak said: The vessel used for measuring brine [moraysa] that was in Tzippori was the same volume as the log in the Temple, and with it the Sages would measure the quarter-log of Passover. They would fill this vessel and then divide the liquid it contained into four equal parts. The result was one quarter-log, which is the minimum measure of wine for the four cups on Passover and for certain other halakhot. Rabbi Yoḥanan said: The old eighth measure that was in use in Tiberias was greater than this eighth measure by one quarter-log, and with it we measure the quarter-log of Passover. When the old measure is filled and poured into the newer version, the amount left in the original vessel is one quarter-log.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קסט
קסטאקוסטר דמוריסא בלומא עיין בערך לם (פסחים קט.) א״ר יצחק קיסטא דמוריסא דהוות בצפורי היא הוות לוגא דמקדשא (בפסקא דאיכה) הוה אזיל למזבן קיסע דחמר (בראשית רבה נ) כי ידעתיו א״ל חד קוסט דחמר ביה פולדי (כלים פט״ו) דדרור עגלה וקסטות מלכים פי׳ הוא לגין ובלשון ישמעאל הוא קסט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית:
ערך תמנתא
תמנתאב(פסחים קט.) אמר רבי יוחנן תמנתא קדמיא דהות בציפורי דהות יתירא על רובע ובה משערין רביעית לפסח פי׳ מדה ובה משערין רביעית כלומר מה שיתר על דא הוי רביעית בפסח:
ערך קלד
קלדג(פסחים קט סנהדרין קי.) וכולהו אקלידי וגופלי דגילדא. ס״א אקלידי דקיפלי דגלדאי פי׳ קלידי מפתחות קופלי בלעז קנטר״ו גילדא עור. (סנהדרין קיג) מסר ליה אקלידא דמטרא (גיטין נו.) כל אקלידי מסר לשמעיה לבר מדציבי. (שבת פט) אבל עצים דחזו לבבא דאקליד׳ (מנחות נז) לעולם במקום אחד וחזו לבבא דאקלידא (חולין צג) א״ר כהנא אקלודי מיקלד בהו פי׳ מקום יש בירך שמתפצל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי פי׳ מפתח בל״י קלידי:
א. [שאלע. קרוג.]
ב. [איין מאסס.]
ג. [שליסעל.]
קסתא דמורייסא – מדה שמוכרין בה את המורייס.
תמנתא קדמייתא – מדה שהיתה בה כבר בטבריא.
הות יתירה – על תמנתא דהשתא רביעית.
ובה משערין רביעית לפסח – שהיו ממלאין אותה ומנערין אותה לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מליאה ומים הנשארים בתמנתא הן הן רביעית.
קיסתא דמורייסא – מדה שמוכרין בה המורייס.
ובה משערין רביעית של פסח – שממלאין אותה ומחלקין אותה לארבע כוסות דלוג ארבע רביעיות.
תמניתא – מדה והיינו תומן ועוכלא דמסכת סוטה (דף ח:).
הוות יתירא על דא – תמניתא.
ובה משערין רביעית של פסח – שהיו ממלאין אותה ומערין לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מלאה ומים הנשארים בתומניתא היא רביעית.
[רביעית] של תורה – כגון רביעית יין של נזיר הלכה למשה מסיני (סוכה דף ו.) ורביעית דם הבאה משני מתים דנפקא לן מקרא (נזיר דף לח.) וכגון רביעית שמן לרקיקי נזיר דאיכא דיליף לה מקראי במנחות (דף פט.) ומדת חלל הכלי בריבוע הוי אצבעים אורך על אצבעים רוחב ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ומנא לן ממקוה.
תמניתא – פי׳ רשב״ם דהיינו תומן ועוכלא ולא נהירא דבהמוכר את הספינה (ב״ב דף צ.) חשיב לוג ורביעית הלוג תומן ועוכלא וכל מדה ומדה פוחתת והולכת וכאן משמע שהיא יותר מרביעית.
רביעית לוג של תורה צריך הוא לכלי שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל שהרי מי מקוה ארבעים סאה ושערו חכמים בהם אמה על אמה ברום שלש אמות וכיצד אתה למד בקצור חשבון רביעית לכלי שהזכרנו מחשבון ארבעי׳ סאה לשיעור מקוה חלק תחלה רום הכלי שהוא שלש אמות לכ״ד חלקים נמצא כל חלק מהם שלש אצבעות שהרי אמה בת ששה טפחים וטפח ארבע אצבעות ונמצא רומו ע״ב אצבעות וחלק כ״ד הוא שלש אצבעות השלך כל השאר וטול לך חלק זה ר״ל שלש אצבעות שהם ט״ו חומשי אצבע והפרש מהם מעשר שהוא חומש וחצי נשארו לך י״ג חומשין וחצי חומש שהם אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע והרי חלקת את רובו ולמדת שחלק כ״ד בנטילת מעשרו הוא אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע חלק אח״כ את המים בדרך זה וכבר ידעת שהסאה ששת קבין וא״כ ארבעים סאה ר״מ קבין וחלק כ״ד מהם הוא עשרה קבין וכשתטול עשיריתם נשארו תשעה קבין למדת שכלי של אמה על אמה ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק תשעת קבין חלק רוחב הכלי וארכו שהוא אמה על אמה לטפחים והם בתשברתם ל״ו טפחים שהרי ששה טפחי׳ על ששה טפחים הוא והם ששה ששיות וכן חלק המים שהם תשעת קבין ללוגין וכבר ידעת שהקב ארבע לוגין ונמצאו ל״ו לוגין לוג לכל טפח ולמדת שכלי שהוא טפח על טפח ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק לוג שלם והרי טפח על טפח הוא ארבע אצבעות על ארבע אצבעות והם בתשבורת י״ו אצבעות ורביעתם ארבע אצבעות וכלי שהוא אצבעיים על אצבעיים הוא ארבע אצבעות ואחר שטפח על טפח ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק לוג שלם נמצא כלי של אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע שהוא רביעיתו מחזיק רביעית לוג וגדולי הפוסקים האריכו בחשבונות אלו ודברים פשוטים הם והכל עולה לענין אחד אלא שזהו מן הקצרים שבחשבונות:
ומכאן אתה למד חשבון של מדת הפסח לשיעור חלה בחשבון אצבעות עד שלא תצטרך לשער בביצים שהיא מדה מסופקת אם להבדיל ביצים שמהן גסות ומהן דקות אם לספקות אחרות נולדו לקצת גאונים בענין זה אם נעשה במשקל אם בנתינת ביצים לכלי מלא מים שהוא עיקר אף בזו נולד להם ספק בתכונת הכלי אם כל תכונת כלי שוה בענין זה או דוקא כלי שארכו כרחבו או ארכו ורחבו כגבהו ומתוך כך נוח לנו למדוד מדה בתשבורת של אצבעיים וכבר ידעת ששיעור חלה שבעה לוגין ומחצה וחומש ביצה שהם מ״ג ביצים וחומש ביצה והם כ״ט רביעיות פחות חומש ביצה וחצי חומש ביצה שהם חומש של רביעית שהרי ביצה ומחצה הוא רביעית וביצה ומחצה הוא שבעה חומשי ביצה וחצי שחמישיתם הוא חומש וחצי חומש וכל רביעית צריך לכלי שיהא בו בתשבורת י״א אצבעות פחות חומש אצבע שכך עולה בחשבון תשבורת של אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע שהרי אצבעיים על אצבעיים ברום אצבע הם ארבע אצבעות וברום אצבעיים שמונה וכשאתה מוסיף רום חצי אצבע על ארבע הרי שתי אצבעות ונמצאו עשר ועוד רום חומש על ארבע הרי אחת פחות חומש וכשתחשוב כ״ט פעמים י״א יהיו שי״ט הסר מהם שש אצבעות פחות חומש מצד כ״ט חומשי אצבע שחסרים ממנו ישארו שי״ג וחומש ותחסר עוד לפי חשבון מה שחסר מן הכ״ט רביעיות שהוא חומש ביצה וחצי חומש והם שלשה חצאי חומשי ביצה שהוא חמישית של רביעית שהרי הרביעית ביצה ומחצה שהוא ט״ו חצאי חומשין וחמשיתם שלשה חצאי חומשין ואם כן אתה צריך לחסר חמישית של י״א אצבעות פחות חומש ונמצאת מחסר מן העשר אצבעות שנים ונמצא שהשי״ג חזרו לשי״א ונשארו בידך שי״א אצבעות וחומש ואתה צריך עוד לחסר מהם חמשית של ארבעה חומשי אצבע שהוא ארבע חמשיות של חומש וכשתחסר ד׳ חמשיות של חומש מן החומש הנשאר נשארו בין הכל שי״א אצבעות וחומש חומשא ונמצאת צריך לכלי שיעלה תשברתו לשיעור זה:
וכבר התקינו קצת חכמים למדה זו כלי שחללו שש אצבעות על שש אצבעות ברום שמונה אצבעות ושלש חומשין וחומש חומשא ותשבורו בא בצמצום לשיעור זה ומ״מ אחר אחרוני הרבנים אני בא ונמשך אחר דעתם להוסיף בשיעור חלה הועודות שהם קרוב לשני ביצים ונמצא שיעור חלה ארבעים וחמש ביצים שהם שלשים רביעיות ואתה צריך בהם לכלי שתשבורו שכ״ד אצבעות ולחשבון זה עשיתי מדה של פסח בשש אצבעות על שש אצבעות אבל ברום תשע אצבעות ועולה תשבורו לשכ״ד אצבעות וכבר התקינו קצת רבנים בתכונות אחרות מהם ששבורם יבא לשיעור זה בצמצום ומהם לשיעור שכתבנו תחלה בצמצום ומהם בקירוב ובתוספת מועט:
והנאה שבתכונות הוא כלי שהתקינוהו גדולי המחברים והוא מרובע שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ושבורו לא יבא בצמצום רק בקירוב ובתוספת מועט ומתוך שתכונת הכלי מהודרת יותר מן האחרות להיותו מעוקב ר״ל שוה בשלשה רחקיו שהם האורך והרוחב והגובה אין להקפיד במיעוט תוספתו ולזה אני רואה לבאר ענין שבורו אלא שדרך הוצאת שבורו דקה ואי אפשר להוציאה על שיטה תלמודית אלא בצירוף תכונת חשבון חכמת המספר והנה שטח הכלי שש אצבעות ושבעה תשיעי אצבע על שש אצבעות ושבעה תשיעי אצבע ואתה צריך בזה לארבע הפיאות והצורה כך __ ונכה תחלה שש אצבעות האורך על שש אצבעות הרוחב ואח״כ נכה שש רוחב ושש על שבע יעלו על שברים יתילדו מן ההכאה ההיא שברים ממין השברים שעליהם אנחנו מכים השלמים ואח״כ נכה הכאה שלישית והיא הכאת שבעה תשיעי אצבע של האורך על שש אצבעות הרוחב ועלו מ״ב תשיעיות גם כן ונחברם עם המ״ב אחרים והיו פ״ד תשיעיות ונשוב נכה הכאה רביעית והיא הכאת שברים על שברים ר״ל שנכה שבע תשיעיות האורך על שבע תשיעיות הרוחב ושבע על שבע מ״ט והחלקים המתילדים הם תשיעיות התשיעית ששמונים ואחד מהם ישלימו אצבע וכשהשלמת ארבע ההכאות ותעשה מן הפ״ד תשיעיות אצבעות נמצא שיבור שטח הכלי מ״ה אצבעות ושלשה תשיעי אצבע ומ״ט תשיעיות של תשיעית אצבע ועתה אתה צריך להכות כל הרום על כלל תשבורת השטח ואתה צריך בזה לשש הפאות והתמונה כך __ ונכה תחלה שש אצבעות הרום על מ״ה אצבעות השטח ויעלו ר״ע אצבעות ונכה שנית שש אצבעות הרום על ג׳ תשיעי אצבע של השטח ויעלו י״ח תשיעיות שהם שתי אצבעות והיו רע״ב ונכה שלישית שש אצבעות הרום על מ״ט תשיעי תשיעית השטח ועלו רצ״ד תשיעי תשיעיות שכל פ״א מהם אצבע שלם ואם תקח רמ״ג מהם ותעשה שלש אצבעות והיו רע״ה אצבעות ונשארו לנו חמשים ואחת תשיעי תשיעיות ונכה רביעית שבעה תשיעי אצבע של הרום על מ״ה אצבעות השטח ויעלו שט״ו תשיעיות כי השברים האלו יעמדו על מתכנתם אחר שהכינום עם שלמים ושט״ו תשיעיות הם ל״ה אצבעות וחברם עם רע״ה והיו ש״י אצבעות ונכה חמשית שבעה תשיעי אצבע של רום על שלשה תשיעי אצבע של שטח ועלו כ״א תשיעי תשיעית וחברם עם הנ״א אשר בידך והיו ע״ב שהם שמונה תשיעי אצבע ונמצא עתה שי״א אצבעות פחות תשיעית אצבע ונכה ששית שבעה תשיעי אצבע של הרום על מ״ט תשיעי תשיעית השטח ומן השברים היוצאים מזאת ההכאה הוא שבר משבר השבר והוא תשיעית מתשיעית התשיעית כלומר שתעשה מאצבע ט׳ חלקים ומן החלק האחד מאלו תעשה ט׳ חלקים שמהם פ״א באצבע ומכל אחד מאלו תעשה ט׳ חלקים שמהם תשכ״ט באצבע והנה כשהכינו ז׳ תשיעי אצבע על מ״ט תשיעי תשיעית התשיעית ויהיו כל פ״א מהם תשיעית אצבע והרי יש כאן ד׳ פעמים פ״א שהם ארבעה תשיעי אצבע ויהיו שי״א אצבעות שלימים וג׳ תשיעי אצבע ועוד נשארו מן השמ״ג י״ט תשיעי תשיעיות שהי״ח מהם הם שני תשיעי תשיעית והאחד הנשאר תשע תשיעית התשיעית ונמצא שהכלי יש בו תוספת על הראוי אלא שהוא מעט ומצד שהכלי מהודר בתארו יותר מן האחרים אין להקפיד על המעט ההוא וכשתשער היתרון העודף על שי״א אצבעות שלמים יותר מחומש החמשית שהוא ראוי בתוספת לפי החשבון כמו שכתבנו יהיה תוספת זה יותר מן הראוי שבעה חמשיות חמישית ושלישית חמישית החמשית ושני תשיעיות התשיעית ותשע תשיעית התשיעית ודבר מועט הוא אין שעורו מורגש [כתוב בגליון דקדקתי התוספת ההוא והוא רביעית אצבע פחות חלק אחד ורביעית חלק מחלקי תשצ״ט באצבע ע״כ גליון]:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אמר ר׳ יצחק: קסתא דמוריסא דהוה בציפורי היא הות כמין לוגא דמקדשא [כלי שבו היו מודדין את המורייס שהיה בציפורי הוא היה כעין שיעורו של הלוג בבית המקדש] ובה היו משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה ולאחר מכן מחלקים את תוכנה לארבע כוסות והכמות שהיתה מכילה כל כוס הרי זו רביעית. והוא הדין גם לשאר רביעיות (שהן רבעי הלוג) המוזכרות בהלכה. אמר ר׳ יוחנן: תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא הות יתירה על דא ריבעא [מידת השמינית הקדומה שהיתה בטבריא היתה יתירה על זאת שאמרנו כדי רבע] ובה משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה מים ומערים את תוכנה לתוך כלי מידה הנהוג עכשיו ולאחר שנתמלא זה, הרי מה שנותר בכלי ה״תמנייתא״ — זוהי רביעית.
Rabbi Yitzḥak said: The vessel used for measuring brine [moraysa] that was in Tzippori was the same volume as the log in the Temple, and with it the Sages would measure the quarter-log of Passover. They would fill this vessel and then divide the liquid it contained into four equal parts. The result was one quarter-log, which is the minimum measure of wine for the four cups on Passover and for certain other halakhot. Rabbi Yoḥanan said: The old eighth measure that was in use in Tiberias was greater than this eighth measure by one quarter-log, and with it we measure the quarter-log of Passover. When the old measure is filled and poured into the newer version, the amount left in the original vessel is one quarter-log.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראֲמַר רַב חִסְדָּא: רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם, בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחוֹמֶשׁ אֶצְבַּע. כִּדְתַנְיָא: {ויקרא ט״ו:ט״ז} ״וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ״, דשֶׁלֹּא יְהֶא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם; ה״בַּמַּיִם״, בְּמֵי מִקְוֶה; ״אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ״, מַיִם שֶׁכָּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן. וְכַמָּה הֵן?

Rav Ḥisda said: The quarter-log measurement of the Torah is two fingerbreadths by two fingerbreadths in volume, by the height of two fingerbreadths and one half fingerbreadth and one-fifth of a fingerbreadth. This statement is as it was taught in a baraita concerning a ritual bath, about which the verse states: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), from which the Sages expounded: This phrase teaches that there should be nothing interposing between one’s flesh and the water. The expression “in the water” indicates that the verse is referring to a specific body of water, i.e., in the water of a ritual bath. The phrase “all his flesh” teaches that one must immerse in water that his whole body can enter at once. And how much is that?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברום אצבעים – וברום חצי אצבע ורום חומש אצבע.
ברברבתא – בגודל שיש בטפח ארבע אצבעים מהן.
כדתניא ורחץ במים את כל בשרו במים במי מקוה – מים המיוחדים שנקוו מתחלה מעצמן מדלא כתב במים למעוטי שאובין דאזיל השתא ומייתי וטביל.
כל בשרו – מדלא כתב בשרו משמע שכל גופו עולה בהן שאינו נראה אלא כולו מכוסה בהן.
רביעית של תורה אצבעים – מכאן קשה על פירוש רבותיו של רבינו שלמה שפי׳ דרביעית בכל מקום היינו רובע הקב כי לפי זה החשבון הוא רביעית הלוג פר״ת רום המקוה ע״ב אצבעות השלך רביעית ישאר נ״ד קח מכל עשרים אחד יעלה אצבעים וחצי אצבע וחומש וכן תקח ברוחב אחד מי״ב וכן באורך הרי אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכן תעשה במים ויעלה רביעית רביעית הנמצא השלך החוצה ומן הנותרים קח אחד מעשרים ופעמים יוסר חלק שנים עשר או תקח אחד מכ״ד והם ג׳ אצבעות חלק על חומשין והשלך העשירית ישארו שלשה עשר חומשין וחצי והם אצבעים וחצי וחומש אצבע או קח רביעית והם י״ח אצבעים והשלך הרביעי ישארו י״ג אצבעות וחצי וטול החמישית מהר״י קחה רובע וככה תשלך וחלק החמישי קח ולך או השלך עשירית המים ישארו ל״ו יעלה ב׳ סאין לכל טפח ולג׳ אצבעות סאה וחצי השלך מג׳ אצבעות העשירית כאשר השלכנו מן המים. ולפי תלמוד שלנו החשבון מכוון אבל על גירסת ירושלמי דקאמר אצבעים על אצבעים ברום אצבע ומחצה ושליש אצבע וכן עשה הפייט ועל גובה חסר שתות מאצבעים והכל א׳ קשה כי לפי שיעור המקוה אינו מכוון וי״ל דבירושלמי איירי באצבעות צפוריית והכא במדבריית ואצבעים וחצי וחומש הם י״ו שתותים וחומש שתות באו לירושלים נכנס הכל בי״ג שתותים וחצי באו לצפורי נכנס הכל בי״א שתותים ורביע שתות שהם אצבעים חסר שתות ונשאר רביע שתות בתלמוד שלנו יתר וכמו כן צריך למעט מרוחב כי בתלמוד שלנו מיירי במרובעות וירושל׳ בעגולות כמו שיסד הפייט הכוס סובב אצבעים על אצבעים סובב משמע עגול ואצבעים על אצבעים עגולות עולה לאצבעים על [אצבע] וחצי דמרובע יתר על העיגול רביע ואצבעים על אצבעים מרובעות מדבריות נכנסות באצבעים על אצבעים עגולות צפוריות ויש בעגולות יותר ד׳ שתותי שתות שהוא אחד מתשעה הסר ממנו רביע שתות הנשאר בגובה שהוא אחד מכ״ד ישאר שיעור הירושלמי יתר בדבר מועט ולחומרא לא דק ועוד מפרש דבירושלמי איירי בעגולות שיוכל לרבע אצבעים על אצבעים מתוכם דהוי תילתא טפי כדאמר ריבועא מגו עיגולא פלגא פירוש פלגא של ריבוע הפנימי וכשתסיר שליש מגובה שהם י״ג חומשין וחצי ישארו ט׳ חומשין שהם אצבעים חסר חומש והתם נקט חסר שתות נקט כפי הירושלמי והירושלמי לא דק לחומרא והא דיסד הפייט (שם) לריבוע כוס ישועות לא שהוא מרובע אלא קאמר שאותו רביעית מוכן לד׳ כוסות של פסח שניתקנו כנגד גאולה וישועה:
אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ברברבאתא כדתניא ורחץ את כל בשרו במים כו׳ – פירוש: המקוה הוא אמה על אמה ברום שלש אמות שהן י״ח טפחים חלוק אותו ברומו לארבעה כלים ויהיה כל אחד אמה על אמה ברום ארבעה טפחים וחצי ויכיל כל אחד עשרים סאין רביע המקוה שים השלשה כלים זה למעלה מזה ויגיעו שלשה עשר טפחים וחצי נמצא כלי שהוא אמה על אמה ברום י״ג טפחים וחצי יכיל שלשים סאין חלוק גובהו לארבעה נמצא כל כלי וכלי אמה על אמה ברום שלשה עשר אצבעות וחצי שכל טפח יש לו ד׳ אצבעות חלוק גם הל׳ סאין לארבעה חלקים יגיעו לכל חלק שבע סאין וחצי. נמצא כלי שהוא אמה על אמה ברום י״ג אצבעות וחצי יכיל ז׳ סאין וחצי. עוד חלוק זה הכלי לגובהו לחמשה חלקים נמצא כל כלי וכלי אמה על אמה ברום י״ג חומשי אצבע וחצי חלוק עוד הז׳ סאין וחצי לחמשה חלקים מגיע לכל חלק סאה וחצי. נמצא כלי שהוא אמה על אמה ברום י״ג חומשי אצבע וחצי שהן אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע יכיל סאה וחצי שהן שלשים וששה לוגין. עוד חלוק זה הכלי לארכו ולרחבו בתברייתא בטפח על טפח יעשה שלשים וששה כלים של טפח על טפח נמצא כלי שהוא טפח על טפח ברום י״ג חומשים וחצי שהן אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע יכול לוג אחד חלוק אותו לארבעה כלים של אצבעים על אצבעים הרי לך שאצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע יכיל רביעית הלוג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כדתניא ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים במים במי מקוה כו׳ כצ״ל ונ״ב כך הוא הפסוק במצורע:
בד״ה רביעית של תורה כו׳ וי״ל דבירושלמי איירי באצבעות צפרים כו׳ עכ״ל ביאור דבריהם בכל זה ע״פ מ״ש בכמה מקומות דבירושלים הוסיפו שתות מלבר על מדות מדבריות ושוב אח״כ בציפורי הוסיפו שתות מלבר על הירושלמית והשתא נמצא מהמדבריות דהכא בגובה אצבעיים וחצי וחומש אצבע עשה מהם שתותים יהיה מאצבעיים י״ב שתותים ומחצי אצבע שלשה שתותים הרי ט״ו ומחומש אצבע יהיה שתות אצבע ועוד חומש של שתות ויהיה בידך בין הכל ט״ז שתותים וחומש שתות מדבריות באו לירושלים נכנסו י״ב שתותים המדבריות בי׳ ירושלמית והג׳ שתותים יהיו ב׳ וחצי שתות ירושלמית והשתות וחומש השתות יהיה שתות של ירושלמית יהיה בידך בין הכל י״ג שתותים וחצי ירושלמית באו לצפורי נכנסו י״ב שתותים הירושלמית בי׳ צפורית ומשתות וחצי הנשאר מירושלמית עשה ממנו שתותים יהיה בידך תשעה שתותי שתות מתשעה שתותי שתות של ירושלמית יהיו ז׳ וחצי שתותי שתות של צפורים מששה שתותי שתות יהיה שתות א׳ של צפורים והשתות וחצי של שתות הוא רביעית של שתות הרי בין הכל בידך י״א שתותים מאצבעיים צפוריים ועוד נשאר רביעית של שתות דלא בא לחשבון לדברי הפייטן ולדברי הירושלמי שלא הזכירו בגובה רק אחד עשר שתותים דהיינו אצבעיים חסר שתות והרביעי שתות הוא חלק כ״ד מאצבע כמו שכתבו התוס׳ לקמן דעשה מן אצבע אחד ל״ו שתותי שתות יהיה כ״ד רביעי שתות דהיינו חלק מ״ה מכל הגובה דעשה מאחד עשר שתותי שתות שתותים יהיו ס״ו שתותי שתות והם מ״ד רביעי שתות נמצא אותו רביע שתות הנחסר בחשבון לדברי הפייטן וירושלמי הוא חלק מ״ה מכל הגובה אבל אמרו תנכה זה הרביע שתות שחסר מגובה ולא בא לחשבון לפי הפייטן ולפי הירושלמי מן הרוחב שיהיה שם מותר לפי דברי הפייטן וירושלמי דע״כ צריך למעט ברוחב כיון דאיירי שם באצבעיים של צפוריים יהיה מותר הרבה במרובע על האצבעיים של מדבריות אלא דצ״ל דשם איירי באצבעיים על האצבעיים עגולות עולה לאצבעיים על אצבע וחצי דמרובע יותר על העיגול רביע כו׳ עכ״ל וכצ״ל ותבא על ציור דבריהם ממה שכתבו התוס׳ פרק כיצד מעברין בשם ר״י וז״ל אר״י דהמרובע יתר על העיגול רביע בין בהיקף בין בגוף כו׳ עכ״ל ע״ש וה״פ הכא שאם תקיף אצבעיים על אצבעיים עיגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעית שבעיגול ואח״כ תחתוך (כזה) כל החוטין מן הנקודה ולמטה לשנים ותפשטם יהיה העליון ארוך ששה אצבעיים דכל שברוחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהיא אצבע מן החוט העליון ויהיה (כזה) שוב חתוך כל החוטין לב׳ ושים הארוך בצד הקצר ויהיה (כזה) נמצא רצועה זו ארוכה שלשה אצבעיים ורחבה אצבע דהיינו שלשה חתיכות של אצבע על אצבע קח אצבע על אצבע מהם וחתוך אותו לשנים ויהיה כל חתיכה מהשני חתיכות אצבע על חצי אצבע שים אחר כך ארכם זה ע״ג זה בצד אורך הב׳ אצבעות הנשארים ויהיה זה המרובע אצבעיים על אצבע וחצי (כזה) והוא פחות רביע ממרובע אצבעיים על אצבעיים כי במרובע אצבעיים על אצבעיים יש ארבע פעמים חצי אצבע באורך ב׳ אצבעיים ובמרובע אצבע וחצי על אצבעיים אין בו כ״א שלשה פעמים חצי אצבע באורך ב׳ אצבעיים ואצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות נכנסות כו׳ פירוש דאצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות הם י״ב שתותים באו לירושלים נכנס הכל בעשרה שתותים מרובעות באו לצפורי נכנס הכל בשמונה וב׳ שתותי שתות מרובעות והעגולות צפורית מאצבעיים על אצבעיים הם תשעה שתותי׳ דהמרובע יתר על העיגול רביע דהיינו י״ב שתותי׳ ונמצא דהעגולות אצבעיים על אצבעיים צפוריות הם יותר ארבע שתותי שתות על המדבריות מאצבעיים על אצבעיי׳ מרובעות והארבע שתותי שתות הם א׳ מתשעה מאצבע א׳ דצפורי שהרי יש בו ל״ו שתותי שתות והוא בקירוב אחד מבשלשה עשר או מארבעה עשר בכל הרביעית שהרי יש בו נ״ד שתותי שתות והרי הארבע שתותי שתות הם מותר ברוחב לדברי הפייטן וירושלמי ורביע שתות הנחסר בגובה הוא אחד מארבעה ועשרים מאצבע אחד והוא אחד ממ״ה מכל גובה הרביעית כמו שכתוב לעיל תנכה זה מזה ישאר שיעור דבר מועט מותר דבגובה לא יחסר רק חלק ארבעה ועשרים מאצבע שהוא חלק מ״ה מכולו וברוחב יש מותר חלק ט׳ מאצבע שהוא חלק י״ג או י״ד מכולו אלא דהירושלמי לא דק בדבר מועט ולחומרא וק״ל:
בא״ד ועוד מפרש דבירושלמי בעגולות שיכול כו׳ וכשתסיר שליש מגובה כו׳ עכ״ל ומיירי גם לפי הירושלמי ולפי הפייטן בין הגובה ובין הרוחב באצבעיים דמדבריות אלא שהשליש החסר בגובה לפי הירושלמי והפייטן יתמלא ע״י שליש המותר ברוחבו ומיהו קשה לכאורה לפי זה דאין זה מכוון דהשליש החסר מהגובה שכולו אצבעיים וחצי אצבע וחומש השליש ממנו הוא יותר מהמותר שליש של הרוחב שאינו אלא אצבעיים ולא יתמלא חסרון שליש הגובה ממותר שליש של הרוחב ואין לומר בזה דלא דק דה״ל לא דק לקולא ויש ליישב ודו״ק:
בא״ד והתם נקט חסר שתות נקט כפי הירושלמי והירושלמי לא דק כו׳ עכ״ל ר״ל על דברי הפייטן דאיירי בשיעור לפי החסר לא שייך למימר לא דק דאדרבה ה״ל למידק למימר דחסר חומש שהוא חשבון המכוון דאינו מאריך יותר לומר חסר חומש ממה שאומר חסר שתות אבל הירושלמי דלא בעי למימר בשיעור החסרון אלא במה שמחזיק בו מהאצבעיים נקט בתחלה שיעורים הגדולים דהיינו אצבע וחצי ואח״כ עוד שליש אצבע ולא דק לחומרא דאי הוה דק הוה הוצרך להאריך ועוד חומש אצבע וחצי חומש אצבע ולזה קאמרי התוספות דהפייטין אע״ג דלפי לשונו דנקט החסר ה״ל טפי למידק ולמנקט חסר חומש מ״מ נקט חסר שתות לפי לשון הירושלמי דלא דק לחומרא ודו״ק היטב:
ובענין זה אמר רב חסדא: מידת רביעית של תורה היא הנפח של אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] בענין זה לגבי מקוה שבה נאמר: ״ורחץ במים את כל בשרו״ (ויקרא טו, טז), ודרשו מכאן: ״כל בשרו״ — שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. ״במים״, כלומר: המים המיוחדים ולא כל מים והם מי מקוה. ״את כל בשרו״ — מים בשיעור שכל גופו עולה (נכנס) בהן, וכמה הן?
Rav Ḥisda said: The quarter-log measurement of the Torah is two fingerbreadths by two fingerbreadths in volume, by the height of two fingerbreadths and one half fingerbreadth and one-fifth of a fingerbreadth. This statement is as it was taught in a baraita concerning a ritual bath, about which the verse states: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), from which the Sages expounded: This phrase teaches that there should be nothing interposing between one’s flesh and the water. The expression “in the water” indicates that the verse is referring to a specific body of water, i.e., in the water of a ritual bath. The phrase “all his flesh” teaches that one must immerse in water that his whole body can enter at once. And how much is that?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים קט., ר׳ חננאל פסחים קט., רי"ף פסחים קט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים קט., רש"י פסחים קט., רשב"ם פסחים קט., ראב"ן פסחים קט. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים קט., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים קט., בית הבחירה למאירי פסחים קט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים קט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים קט., מהרש"א חידושי הלכות פסחים קט., גליון הש"ס לרע"א פסחים קט., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קט., אסופת מאמרים פסחים קט.

Pesachim 109a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 109a, R. Chananel Pesachim 109a, Rif by Bavli Pesachim 109a, Collected from HeArukh Pesachim 109a, Rashi Pesachim 109a, Rashbam Pesachim 109a, Raavan Pesachim 109a, Tosafot Pesachim 109a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 109a, Meiri Pesachim 109a, R. Moshe Chalava Pesachim 109a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 109a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 109a, Gilyon HaShas Pesachim 109a, Steinsaltz Commentary Pesachim 109a, Collected Articles Pesachim 109a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144