×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְעַכְשָׁיו יֵרְדוּ גְּשָׁמִים נִכְנַס לְבֵית הַמֶּרְחָץ בְּשִׂמְחָה עַד שֶׁהָאָדוֹן נִכְנַס בְּשִׂמְחָתוֹ לְבֵית הַמֶּרְחָץ נַקְדִּימוֹן נִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהוּא עצב נִתְעַטֵּף וְעָמַד בִּתְפִלָּה.
and now it will rain? He entered the bathhouse in a state of joy, anticipating the large sum of money he was about to receive. As the master entered the bathhouse in his joy, Nakdimon entered the Temple in a state of sadness. He wrapped himself in his prayer shawl and stood in prayer.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ומפני שנקדמה לו חמה נקרא נקדימון. והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר.
אמרו שתיהן לקללה. זו שגשמיה מרובין יותר מראי מטשטשין הארץ ואינה עושה פירות. ומי שגשמיה נעצרים אינה מצמחת.
היתה ירושלם לנדה. לברכה שיש לה היתר לבעל כנדה. היתה כאלמנה שגער בה בעלה. לא אלמנה ממש.
נבזים ושפלים לברכה שאין מהן שרים למלחמה ולהשתמש אותם לעבודת המלך.
קנה במים שרשיו מרובים וגזעו מחליף הולך ובא עם הרוחות כו׳.
ועכשיו ירדו גשמים – בתמיה.
ואמר שנכנס לבית המרחץ כו׳. אפשר שעשה זה דרך לגלוג שהם לא היה להם מים לשתות שהוצרכו לתת לו י״ב ככרי כסף והוא יש לו גם היום מים למרחץ וכיוצא בזה שא״ל נקדימון תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך כו׳. גם שמעולם לא הבטיחו ההגמון (מעולם) ע״כ דרך לגלוג א״ל כן כשם שאתה היית מבקש ממני דמי המים גם אני מבקש ממך דמי מים יותר כו׳:
ועכשיו ירדו גשמים?! נכנס לבית המרחץ בשמחה על סכום הכסף הגדול שהוא עומד לקבל. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב. נתעטף בטליתו, ועמד בתפלה.
and now it will rain? He entered the bathhouse in a state of joy, anticipating the large sum of money he was about to receive. As the master entered the bathhouse in his joy, Nakdimon entered the Temple in a state of sadness. He wrapped himself in his prayer shawl and stood in prayer.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי שֶׁיְּהוּ מַיִם מְצוּיִין לְעוֹלֵי רְגָלִים מִיָּד נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים עַד שֶׁנִּתְמַלְּאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲיָנוֹת מַיִם וְהוֹתִירוּ.

He said before God: Master of the Universe, it is revealed and known before You that I did not act for my own honor, nor did I act for the honor of my father’s house. Rather, I acted for Your honor, so that there should be water for the Festival pilgrims. Immediately the sky became overcast and rain fell until the twelve cisterns were filled with water, and there was even more water, so that they overflowed.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים. מיד נתקשרו שמים בעבים (עננים), וירדו גשמים כה רבים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו.
He said before God: Master of the Universe, it is revealed and known before You that I did not act for my own honor, nor did I act for the honor of my father’s house. Rather, I acted for Your honor, so that there should be water for the Festival pilgrims. Immediately the sky became overcast and rain fell until the twelve cisterns were filled with water, and there was even more water, so that they overflowed.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) עַד שֶׁיָּצָא אָדוֹן מִבֵּית הַמֶּרְחָץ נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן יָצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה אָמַר לוֹ תֵּן לִי דְּמֵי מַיִם יוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ אָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא הִרְעִישׁ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ אֶלָּא עֲדַיִין יֵשׁ לִי פִּתְחוֹן פֶּה עָלֶיךָ שֶׁאוֹצִיא מִמְּךָ אֶת מְעוֹתַיי שֶׁכְּבָר שָׁקְעָה חַמָּה וּגְשָׁמִים בִּרְשׁוּתִי יָרְדוּ.

As the master left the bathhouse, Nakdimon ben Guryon left the Temple. When they met one another, Nakdimon said to him: Give me the money you owe me for the extra water you received. The official said to him: I know that the Holy One, Blessed be He, has shaken His world and caused rain to fall only for you. However, I still maintain a claim against you, by which I can legally take my coins from you, as you did not pay me on the agreed date, for the sun had already set, and therefore the rain fell onto my property.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וא״ל יודע אני שלא הרעיש הקב״ה כו׳ יש לי פתחון פה כו׳ שכבר שקעה חמה כו׳. דבריו סותרין לכאורה שאמר בשבילך הרעיש הקב״ה כדי שיהא פטור מלשלם דמי המים ושוב קאמר שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ואין אתה פטור מדמי המים וי״ל דה״ק דודאי נתקבלה תפלתך שירדו הגשמים למלאות הבורות מיהו לא באו ברשותך בעוד יום רק ברשותי אחר ששקעה החמה שלא אפסיד דמי המים שהלויתך ולטובתי גם כן ירדו למלא בורות שלי ודקאמר ההגמון שכבר שקעה החמה אע״ג דלפי דעת האומות הלילה הולכת אחר יום שלפניו מ״מ בא בטענה דממ״נ הוא דלפי דעתי אין אותו יום כלל בכלל ואם לפי דעתך עד ועד בכלל הרי כבר שקעה חמה ולפי דעתך דהיום הולך אחר הלילה וזה יום אחר הוא כיון ששקעה חמה. וז״ש בתפלתו שניה הודע שיש לך אהובים בעולמך וכשם שעשית לי נס בראשונה כך עשה לי נס באחרונה כו׳. ר״ל דבנס הראשון עדיין לא הודעת שיש לך אהבה עמנו כי ההגמון אומר שכבר שקעה חמה וברשותו ירדו ולא יפסוד דמי מימיו ועתה תעשה לי נס בשניה שתזרח החמה ואז יודע שיש לך אהבה עמנו וברשותי ירדו ונראה דהיינו נס שעמדה לו חמה ולא שקעה בזמנה דומיא דמשה ויהושע בסמוך דלולי תפלתו היתה שוקעת קודם פיזור עננים ולא היתה שוהה ביאתה אבל פיזור עננים גופיה לא הוה נס כ״כ:
עד שיצא אדון מבית המרחץ, נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. וכשפגעו (פגשו) זה בזה, אמר לו נקדימון: תן לי דמי מים יותר (יתרים) שיש לי בידך! אמר לו אותו אדון: יודע אני שלא הרעיש הקדוש ברוך הוא את עולמו שירדו גשמים אלה עכשיו אלא בשבילך, אלא עדיין יש לי פתחון פה (נימוק, טענה) עליך, שאוציא בשל טענה זו ממך את מעותיי, שהרי לא פרעת לי חובך ביום שנקבע לפרעון, שכן כבר שקעה חמה, וגשמים שירדו — לאחר מכן ירדו ולכך ברשותי ירדו.
As the master left the bathhouse, Nakdimon ben Guryon left the Temple. When they met one another, Nakdimon said to him: Give me the money you owe me for the extra water you received. The official said to him: I know that the Holy One, Blessed be He, has shaken His world and caused rain to fall only for you. However, I still maintain a claim against you, by which I can legally take my coins from you, as you did not pay me on the agreed date, for the sun had already set, and therefore the rain fell onto my property.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) חָזַר וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִתְעַטֵּף וְעָמַד בִּתְפִלָּה וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֲהוּבִים בְּעוֹלָמֶךָ מִיָּד נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הָאָדוֹן אִילּוּ לֹא נִקְדְּרָה הַחַמָּה הָיָה לִי פִּתְחוֹן פֶּה עָלֶיךָ שֶׁאוֹצִיא מִמְּךָ מְעוֹתַיי תָּנָא לֹא נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ אֶלָּא בּוּנִי שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַקְדִּימוֹן שֶׁנִּקְדְּרָה חַמָּה בַּעֲבוּרוֹ.

Nakdimon went back and entered the Temple, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, let it be known that You have beloved ones in Your world. Immediately, the clouds scattered and the sun shined. At that time, the master said to him: If the sun had not broken through the clouds, I would have had a claim against you, by which I could have taken my coins from you. A Sage taught: Nakdimon was not his real name; rather his name was Buni. And why was he called Nakdimon? Because the sun broke through [nikdera] for him.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בוני שמו.
נקדרה – זרחה לשון מקדיר שהיתה חמה קודרת ברקיע וזורחת פירטוצ״ר בלע״ז.
נקדרה – כמו מקדר בהרים (עירובין נח.) כלומר שמנקב הרקיע.
גמרא אהובים בעולמך כו׳ וכשם שעשית לי נס זה כך תעשה לי באחרונה מיד כו׳ אמר רב יהודה אמר רב לברכה כו׳ ירושלים יש לה היתר כו׳:
חזר ונכנס נקדימון לבית המקדש, ונתעטף בטליתו ועמד בתפלה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! הודע (הראה) שיש לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים (עננים) וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון: אילו לא נקדרה (נקבה ויצאה) החמה מבין העננים היה לי פתחון פה עליך שבגללו אוציא ממך מעותיי. תנא [שנה החכם]: לא נקדימון שמו האמיתי, אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון — מפני שנקדרה חמה בעבורו.
Nakdimon went back and entered the Temple, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, let it be known that You have beloved ones in Your world. Immediately, the clouds scattered and the sun shined. At that time, the master said to him: If the sun had not broken through the clouds, I would have had a claim against you, by which I could have taken my coins from you. A Sage taught: Nakdimon was not his real name; rather his name was Buni. And why was he called Nakdimon? Because the sun broke through [nikdera] for him.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה נִקְדְּמָה לָהֶם חַמָּה בַּעֲבוּרָן מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן בִּשְׁלָמָא נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן גְּמָרָא יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי קְרָא דִּכְתִיב {יהושע י׳:י״ג} וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד וְגוֹ׳ אֶלָּא מֹשֶׁה מְנָלַן.

The Sages taught: With regard to three people, the sun broke through and shone at an irregular time for their sake: Moses, Joshua, and Nakdimon ben Guryon. The Gemara asks: Granted, the case of Nakdimon ben Guryon is known by the aforementioned tradition. The case of Joshua too is derived from a verse, as it is written: “And the sun stood still, and the moon stayed until the people had avenged themselves upon their enemies” (Joshua 10:13). However, from where do we derive that the sun shined in a supernatural way for Moses?
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: נקדימון בן גוריון הא דאמרן.
נקדה להם חמה עבורן משה ויהושע כו׳. מפורש פרק אין מעמידין:
ומוסיפים, תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן, שזרחה להם השמש שלא בזמנה, והם: משה, ויהושע, ונקדימון בן גוריון. ושואלים: בשלמא [נניח] נקדימון בן גוריון — גמרא [מסורת] היא בידינו, כמסופר. יהושע נמי [גם כן] קרא [כתוב] הוא, דכתיב [שנאמר]: ״וידם השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו״ (יהושע י, יג). אלא משה מנלן [מנין לנו] שזרחה חמה עבורו שלא כדרכה?
The Sages taught: With regard to three people, the sun broke through and shone at an irregular time for their sake: Moses, Joshua, and Nakdimon ben Guryon. The Gemara asks: Granted, the case of Nakdimon ben Guryon is known by the aforementioned tradition. The case of Joshua too is derived from a verse, as it is written: “And the sun stood still, and the moon stayed until the people had avenged themselves upon their enemies” (Joshua 10:13). However, from where do we derive that the sun shined in a supernatural way for Moses?
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָתְיָא אָחֵל אָחֵל כְּתִיב הָכָא {דברים ב׳:כ״ה} אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וּכְתִיב הָתָם {יהושע ג׳:ז׳} אָחֵל גַּדֶּלְךָ.

Rabbi Elazar said: It is derived by verbal analogy between “I will begin” and “I will begin.” Here, with regard to Moses, it is written: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, it is written: “On this day I will begin to magnify you in the sight of all Israel, that they may know that just as I was with Moses, so I will be with you” (Joshua 3:7). The repeated use of the phrase “I will begin” indicates that all the miracles performed for Joshua were also performed for Moses.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתיא אחל אחל – כתיב במלחמת יהושע (יהושע ג) אחל גדלך ובמלחמת משה כתיב (דברים ב) אחל תת פחדך מה יהושע נקדמה לו חמה במלחמתו כדכתיב בהדיא אף משה כן שכן דרך הכתובין למד סתום מן המפורש ברמז בדיבור דומה לחבירו וגזירה שוה אחת מן י״ג מדות שניתנו לו למשה מסיני ובתחילת סיפרא מפורש.
כת׳ הכא. במשה אחל תת פחדך, וכת׳ התם ביהושע אחל גדלך, מה אחל דיהושע נקדה לו חמה, אף אחל דמשה נקדה לו חמה.
אמר ר׳ אלעזר: אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה, מן המילים ״אחל״ ״אחל״, כתיב הכא [נאמר כאן] למשה: ״היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים״ (דברים ב, כה), וכתיב התם [ונאמר שם] ביהושע: ״היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך״ (יהושע ג, ז), ללמדנו שכל הניסים שאירעו ליהושע אירעו גם למשה.
Rabbi Elazar said: It is derived by verbal analogy between “I will begin” and “I will begin.” Here, with regard to Moses, it is written: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, it is written: “On this day I will begin to magnify you in the sight of all Israel, that they may know that just as I was with Moses, so I will be with you” (Joshua 3:7). The repeated use of the phrase “I will begin” indicates that all the miracles performed for Joshua were also performed for Moses.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר אָתְיָא תֵּת תֵּת כְּתִיב הָכָא אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וּכְתִיב הָתָם {יהושע י׳:י״ב} בְּיוֹם תֵּת ה׳ אֶת הָאֱמֹרִי.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The fact that the sun stood still for Moses is derived by a different verbal analogy, between the terms “put” and “put.” Here, with regard to Moses, it is written: “I will begin to put the dread of you” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, is it written: “Then Joshua spoke to the Lord, on the day when the Lord put the Amorites before the children of Israel, and he said in the sight of Israel: Sun, stand still upon Gibeon, and you, moon, in the valley of Aijalon” (Joshua 10:12).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמואל בר נחמני אמר: אתיא [בא נלמד] הדבר מגזירה שווה ״תת״ ״תת״, כתיב הכא [נאמר כאן] במשה: ״אחל תת פחדך״ (דברים ב, כה), וכתיב התם [ונאמר שם]: ״אז ידבר יהושע לה׳ ביום תת ה׳ את האמרי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון״ (יהושע י, יב).
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The fact that the sun stood still for Moses is derived by a different verbal analogy, between the terms “put” and “put.” Here, with regard to Moses, it is written: “I will begin to put the dread of you” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, is it written: “Then Joshua spoke to the Lord, on the day when the Lord put the Amorites before the children of Israel, and he said in the sight of Israel: Sun, stand still upon Gibeon, and you, moon, in the valley of Aijalon” (Joshua 10:12).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָתְיָא מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא {דברים ב׳:כ״ה} אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ אֵימָתַי רָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁנִּקְדְּמָה לוֹ חַמָּה לְמֹשֶׁה.:

Rabbi Yoḥanan said: This idea is derived from the verse itself, as it says with regard to Moses: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble, and be in anguish due to you” (Deuteronomy 2:25). When did the nations of the world tremble and when were they in anguish due to you? When the sun broke through for Moses.
ר׳ חננאלתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ר כשם שנקדמה לו חמה ליהושע כך נקדמה לו חמה למשה ולניקודימון בן גוריון – אי קשיא: אמאי לא מני נמי חזקיהו ויעקב. י״ל שלחזקיהו היה תשלומין ליום שקיצר במות אחז כדכתיב הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה בימי אחז, וכן ביעקב שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו, אבל אילו השלשה היו בלא תשלומין.
ר׳ יוחנן אמר: אתיא מגופיה דקרא [בא, נלמד הדבר מגופו של הכתוב], שנאמר במשה: ״אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך״, אימתי רגזו וחלו מפניך כל העמים בכל העולם (״תחת כל השמים״) — בשעה שנקדמה לו חמה למשה.
Rabbi Yoḥanan said: This idea is derived from the verse itself, as it says with regard to Moses: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble, and be in anguish due to you” (Deuteronomy 2:25). When did the nations of the world tremble and when were they in anguish due to you? When the sun broke through for Moses.
ר׳ חננאלתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים כּוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וּשְׁתֵּיהֶן לִקְלָלָה.

§ The mishna taught: And likewise, if there is a particular city upon which it did not rain, while the surrounding area did receive rain, this is considered a divine curse, as it is written: “And I will cause it to rain on one city, but on one city I will not cause it to rain, one portion will be rained upon, and the portion upon which it did not rain shall wither” (Amos 4:7). Rav Yehuda said that Rav said: And both of the cities are faced with a curse, as one city suffers from drought while the other is afflicted with destructive storms.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםר׳ יהודה אלמדאריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים ועל האחרת ירדה ואותה העיר שלא ירדה עליו מתענה:
שתיהן לקללה – אותה שלא ירדה עליה ואותה שירדה עליה ושתיהן מתענות. דלא מוקמי מינן גזי ריפטי ולא מיגרו (פי) [בן]:
שתיהן לקללה – אקרא קאי האי דכתיב על עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר שניהם לקללה אותה שימטיר עליה רוב גשמים שמקלקלין את התבואה ואת שלא ימטיר אין גשמים ואין תבואה גדילה אשר לא תמטיר עליה מוסב הדבר על העב שהעב בלשון נקיבה דכתיב (מלכים א ית) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים.
שניהם לקללה. האי דכת׳ חלקה אחת תימטר וחלקה אשר לא אמטיר עליה תיבש, כי היכי דהיכא דלא נחית מיטרא קללה הוי, כך היכא דנחתא נמי קללה.
גר׳ בגמר׳ אמ׳ רב יהוד׳ אמ׳ רב שתיהן לקללה. פר״ח זו שגשמיה מרובין יותר מדאי מטשטשין הארץ ואינה עושה פירות. ושגשמיה מועטין אינ׳ צומחת1.
בריאות. שהחומות בריאות ואעפ״י כן נופלות מנשיבת הרוח אבל אם היו חומות רעועות נופלות אין מתריעין2.
1. וכעי״ז פירש״י ד״ה שתיהן לקללה.
2. כ״פ רש״י ד״ה ה״ג מפולת שאמרו.
מתני׳ וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כדכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר הא ודאי לא נסבי׳ להאי קרא בכדי אלא ללמד שבמשנתי׳ דומה לכתוב שלא ירדו גשמים של עיר זאת אבל וירדו על סביבותיה וא״כ תמה על עצמך סביבותיה מתענות כלל אם על צרות חביריהם אין להם להתריע אלא בפה בלבד כדתנן על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וכו׳ וההיא התרעה בפה דשופרות בשבת ליכא ואף בחול נמי כדבעי׳ למימר קמן ואין לומר דההי׳ לרחוקי׳ שבהפרכי׳ והא דהכא לסביבותיה אלא מכה דהא ודאי כל שאין לו חלק בצרה אלא שמצטער על צרת אחיו בית ישראל אין הפרש בין רחוק לקרוב וההיא בהפרכיא אחרת היא שהרי הצרות התם צרות יחידות הן שאין שיתוף בהן לאחרים כלל ומכה שאינה מהלכת ואין להפריש בהן בין הפרכי׳ להפרכיא ואם נפשך לומר דמתני׳ דהכא על צרת עצמו הוא שהגשמים שלהם היו לקללה וכדאמר רב יהודא בש״ס אהאי קרא ושתיהן לקללה תקשי לך א״כ למה אין מתענין ומתריעין על רוב הטובה אף התרעה ולא תעני׳ כלל לא ליעבדו ויש מתרצין דמתני׳ ודאי בשירדו גשמי׳ לסביבותיה של ברכה ומתעני׳ על צרת אחיהם ואף על פי ששנינו על אלו מתריעין בשבת כו׳ ואין שם אלא צעקה שאני התם שבעלי הצרה עצמן אין מתעני׳ ולא מתריעין עצמן א״כ די לאחרים שיצעקו עליהם בלבד אבל במשנתי׳ שבעלי הצרה מתענין ומתריעין יש לסביבותיהם ליטול חלק בצערם להתענות או להתריע בשופרות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואין הדעת נוחה בתירוץ זה דמתני׳ דהתם שאין בעלי הצרה מתענין ומתריעין על עצמן אינו מחמת יאוש דעת ומיעוט חשש שא״כ אף לצעוק בפה אין לנו עליהם וחייבין הם להוסיף עליהם מכות כענין שאמר הכתוב ואם תלכו עמי בקרי וכו׳ אלא הטעם לפי שאין להם פנאי ושהות מפני דחק הצרה וכמו שמוכיח מפרטי הצרות שהזכיר התנא שהם כלם מן הזה וכיון שיש עלינו חובה להתענות על צרת אחינו כ״ש שהיה לנו להתענות ולהתריע יותר כשבעלי הצרה אין להם פנאי לבקש רחמים על עצמן כשבעלי הצרה מתענין ומתריעין על צרתם ואחרים מן הגאונים ז״ל פי׳ שאין לגזור לעולם תענית ולא התרעה על הצבור מפני צרת אחרים שאין להסתלק בצרה ההיא ולא פחד שהגיע אליהם ודי להם בצעקה בפה בלבד דמתני׳ דעל אלו מתריעין בשבת אבל חייבים לצעוק בפה ואפילו בשבת ובלבד כהנהו שאין להם פנאי להתענות ולהתריע על צרתם אבל כשיש להם פנאי די לאחרים שיצעקו עליהם בפה בחול בלבד אבל לא בשבת והיינו דפריט התם תנא הנהו וכשאמרו במשנתינו שסביבותיה מתענות או מתריעו׳ בשופרות אינו מפני צרת אחיהם בלבד אלא שיש להם לרתת על עצמן שלא תחול עליהם המכה ההיא ויש להם לזרז את עצמן כיון שהם סביבותיה באותה הפרכיא וקרוביה להיו׳ באותה גזירה ואף על פי שפירשנו למעלה דמתני׳ בשסביבותיה ירדו להם גשמי׳ כענין שכתו׳ לא שירדו להם גשמים כדי צרכם וכענין הנוהג שא״כ למה לא פי׳ התנא וכן ב׳ עיירות בא׳ ירדו גשמים ובא׳ לא ירדו גשמים אלא ודאי שירדו להם קצת גשמים והוא בודאי זמן גזרה לעיר שלא ירדו עליה גשמים כלל כדכתיב לעיל וגם אלו שירדו להם קצת יש להם לחוש שמא הם בכלל הגזרה וימנעו מהם עד שיעבור זמנה של רביעה ואפשר ג״כ שילקו בכללם שאינם צדיקים כ״כ לנהוג נפשם מן המכה וממדת הדין של מכה כללית של עיר א׳ או תחום א׳ פעמים שאף מי שלא יתחייב לגמרי מעצמו לוקה בכללם אם אינו צדיק גמו׳ ולפי זה הוצרך הב״ה לומ׳ על מכת בכורות ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כדי להציל ישראל שלא ילקו בכללם מפני חמת המשחית ושמא החלה המכה באחיהם ותגמור בהם מ״מ כיון שעדין לא החלה בהם המכה דיין בתענית או בהתרעה בשופר ולא שיתריעו ויתענו כבעלי הצרה עצמה. וזה נראה נכון.
וא״ת והיאך אפשר לפרש שסביבותיה לא ירדו להם גשמים של קללה דהא תנא קרא דנסיב ללמד על דין סביבותי׳ הוא ורב יהודה פריש בש״ס אקר׳ ושתיהן לקללה וי״ל דרב יהודה אקר׳ קאי למדרשיה משו׳ דכתיב בסופיה חלקה א׳ תמטר וחלקה אשרי לא אמטיר עליה תיבש משמע דשתיהן לקללה ורב יהודה קר׳ בעלמא דריש איידי דאיירי ביה תנא ולאו דמתני׳ מיירי בהכי דא״כ הוה לתנא למנקט בהדיא. עוד י״ל דודאי שתיהן לקללה שסביבותיה נתקללו ברבוי גשמים וכשמתענין לא על רעה זו שהרי אין מתענין על רוב הטובה אלא כיון שרואים אחיהם מצער עוצר גשמים והם ג״כ עליהם גזרה מצד אחר יש להם לחוש שמא אף עליהם תחול הצרה האחרת אבל לפי שעדין אינם באותה צרה אין מתענין ומתריעי׳. ומ״מ הרי כל א׳ סימן לחברתה שיש עליהם גזרת שמים. ומראשון יותר נכון. והא דקתני אותה בני העיר מתענה ומתרעת בדין הוא דמיסתייה דליתני אותה העיר מתרעת לפום מאי דפרוך דתענית בכלל הכרעה אלא דאיידי דבעי למתני וכל סביבותי׳ מתענות ולא מתריעות נקט בריש׳ בהדיא מתענה ומתרעת ור׳ עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות וזה ודאי הוצרך לפ׳ ולא מתענות שלא נאמר שיש תענית בכלל התרעה. מי׳ אין זו ראיה אלינו שיש לומר דאיידי דקתני ת״ק מתענות ולא מתריעות נקט ר׳ עקיבא מתריעות ולא מתענות ומשמע ודאי דלכ״ע תענית לחודיה חמור מהתרעה לחודיה ור׳ עקיבא להקל בא כי דיין להתריע בשופר ונראה כשמתריעות בשופרות בלא תענית אינו על סדר כ״ד ברכות שלא תקנום אלא בתענית אלא שאומר דברי תחנוני׳ וצעקה מעין הצרה ומתריעי׳ ובירוש׳ פי׳ דת״ק סבר שכן בי״ה מתעני׳ ולא מתריעים ור׳ עקיבא סבר שכן בר״ה מתריעי׳ ולא מתענין וזה סיוע לפי׳ שכתבנו למעלה שאף סביבותיה מפני חשש עצמן מתענות או מתריעות מפני פחד הש׳ וגזרתו וזה דומה למה שאנו מתעני׳ בי״ה. ומתריעות בר״ה מפני יראת הדין וזה שהביאו ראיה משם כי די למי שאינו בצרה אלא למי שמתיירא ממנה בתענית או בהתרעה ואין הלכה כרבי עקיבא כי יחידאה הוא.
בפרש״י בד״ה שתיהן לקללה כו׳ אשר לא אמטיר עליה מוסב הדבר על העב כו׳ ובד״ה ונעתרות כו׳ במסכת סוטה ויעתר לו מה עתר זה כו׳ כצ״ל:
ושתיהן לקללה כו׳. מפורש פ״ק:
א שנינו במשנה בענין וכן עיר אחת שלא ירדו עליה גשמים אף שירדו במקומות אחרים, והובא הכתוב ״והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר״ (עמוס ד, ז). אמר רב יהודה אמר רב: ושתיהן לקללה, שאף ירידת הגשמים בעיר אחת — לקללה נאמרה, שמדובר בשטפונות משחיתים.
§ The mishna taught: And likewise, if there is a particular city upon which it did not rain, while the surrounding area did receive rain, this is considered a divine curse, as it is written: “And I will cause it to rain on one city, but on one city I will not cause it to rain, one portion will be rained upon, and the portion upon which it did not rain shall wither” (Amos 4:7). Rav Yehuda said that Rav said: And both of the cities are faced with a curse, as one city suffers from drought while the other is afflicted with destructive storms.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםר׳ יהודה אלמדאריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) {איכה א׳:י״ז} הָיְתָה ירושלם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לִבְרָכָה כְּנִדָּה מָה נִדָּה יֵשׁ לָהּ הֶיתֵּר אַף יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ לָהּ תַּקָּנָה.

This statement reverses the plain meaning of a verse. The Gemara provides other interpretations that Rav Yehuda attributed to Rav, which also run contrary to the simple meaning of a verse. “Jerusalem among them was a like a menstruating woman” (Lamentations 1:17). Rav Yehuda said that Rav said: Although the simple meaning of this verse is a curse, it can also be understood as a blessing. Jerusalem was like a menstruating woman: Just as a menstruating woman will become permitted to her husband after the conclusion of her days of ritual impurity, so too, Jerusalem will be repaired from its destruction.
ר׳ חננאלר׳ אליקיםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היתה ירושלם וכו׳. אגב דנקט הלכות דרב יהודה אמ׳ רב, קאמ׳ הני נמי.
היתה ירושלים לנדה ביניהם כו׳ לברכה כנדה כו׳. לעיל מיניה בהך פרשתא כתיב כה״ג חטא חטאה ירושלים על כן לנידה היתה גו׳ ולא דרשו כן משום דההוא איכא לפרשו מלשון נע ונד וכפרש״י והתרגום שם דהיינו שיהיו מטולטלים וגולים אבל לנדה ביניהם לא משמע לפרש מלשון נד וטלטול אלא לנדה ממש וכ״ה בתרגום ורש״י שם:
היתה כאלמנה לברכה כאלמנה ולא כו׳. מפורש במדרש כאלמנה ולא אלמנה גמורה שתלך ותנשא לאחר ולא א״א שתקח מנכסי בעלה והיינו כאשה שהלך בעלה למדינת הים כו׳ ועיין בפ׳ חלק בזה:
מאחר שהביאו מאמר של רב יהודה אמר רב, לפיו יש להבין הכתוב באופן הנראה היפך המשמעות הפשוטה, מביאים מה שאמר כעין זה על הכתוב ״היתה ירושלים לנדה ביניהם״ (איכה א, יז) אמר רב יהודה אמר רב: פסוק זה אף שמשמעותו הפשוטה היא לקללה, בעצם הוא לברכה, לפי שמדמה את ירושלים כנדה, ופירושו: מה נדה יש לה בסופו של דבר היתר לאחר שנגמרים ימי הטומאה ונטהרת, אף ירושלים יש לה תקנה מחורבנה.
This statement reverses the plain meaning of a verse. The Gemara provides other interpretations that Rav Yehuda attributed to Rav, which also run contrary to the simple meaning of a verse. “Jerusalem among them was a like a menstruating woman” (Lamentations 1:17). Rav Yehuda said that Rav said: Although the simple meaning of this verse is a curse, it can also be understood as a blessing. Jerusalem was like a menstruating woman: Just as a menstruating woman will become permitted to her husband after the conclusion of her days of ritual impurity, so too, Jerusalem will be repaired from its destruction.
ר׳ חננאלר׳ אליקיםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {איכה א׳:א׳} הָיְתָה כְּאַלְמָנָה אָמַר רַב יְהוּדָה לִבְרָכָה כְּאַלְמָנָה וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר עָלֶיהָ.

Similarly, with regard to the verse: “How she has become like a widow” (Lamentations 1:1), Rav Yehuda said: This too is for a blessing. The verse states that Jerusalem is like a widow, but is not an actual widow. Rather, Jerusalem is like a woman whose husband has gone to a country overseas. Without her husband by her side she is likened to a widow, and yet he intends to return to her.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא אלמנה גמורה – דהא לא כתיב אלמנה אלא היתה כאלמנה כאשה העומדת באלמנות חיות על בעלה שהלך ועתיד לחזור.
וכן על הכתוב ״היתה כאלמנה״ (איכה א, א) אמר רב יהודה: דימוי זה הוא לברכה, ומדייק בלשון: אינה אלא כאלמנה (כמו אלמנה) ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאין בעלה עמה הריהי כאלמנה, אבל ודעתו לחזור עליה.
Similarly, with regard to the verse: “How she has become like a widow” (Lamentations 1:1), Rav Yehuda said: This too is for a blessing. The verse states that Jerusalem is like a widow, but is not an actual widow. Rather, Jerusalem is like a woman whose husband has gone to a country overseas. Without her husband by her side she is likened to a widow, and yet he intends to return to her.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {מלאכי ב׳:ט׳} וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים אָמַר רַב יְהוּדָה לִבְרָכָה דְּלָא מוֹקְמִי מִינַּן לָא רֵישֵׁי נַהֲרֵי וְלָא גְּזִירִיפָּטֵי.

The same manner of explanation is provided for the verse: “Therefore I have also made you contemptible and base” (Malachi 2:9). Rav Yehuda said: This too can be interpreted as a blessing, as meaning that the nations view us as lowly, but nevertheless, they do not assign us unpleasant jobs. They do not appoint from us either river officials or government officials [geziripatei].
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא מוקמי מינן רישי נהרי – מוכסין.
גזיריפטי – סרדיוטין מרוב בזיון.
דלא מוקמי מינן לא רישי נהרי ולא גזירפטי. דלא מבטלי לן מן התורה, דכיון דלא מוקמי מינן שילטונין אית לן פנאי לעסוק בתורה.
גזיריפטי – פירוש סרדיוטין ושוטרי העם במקל.
וגם אנכי נתתי אתכם נבזים גו׳. לברכה דלא מוקמינן כו׳ בסיפא דקרא מסיים ושפלים לכל העם וגו׳ ר״ל דודאי בעיני המלכים והשרים לא יהיו שפלים ונבזים גם בגלות כדמוכחי קראי אלא בעיני כלל העם והמון גוים יהיו שפלים ונבזים וע״כ המלכים והשרים לא מוקמי מינייהו גזירפטי ורישי נהרא דלא יצייתו המון גוים לדבריהם כיון דשפלים הם בעיניהם וזהו לטובתן של ישראל דאילו המנויים גזירפטי ורישי נהרא שהם אומניות מבוזים מאד:
נאמנים פצעי וגו׳ עד ולא עוד אלא שזכה קנה לכתוב בו ס״ת כו׳. מפורש פ׳ חלק:
וכן פירוש הכתוב: ״וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים״ (מלאכי ב, ט), אמר רב יהודה: גם זה לברכה, דלא מוקמי מינן [שאין מעמידים, ממנים מאתנו] לא רישי נהרי [ראשי נהרות] ולא גזיריפטי [שוטרים], ואף שבעיקרו הוא משום שהם מבזים אותנו, מכל מקום ברכה היא לנו, שאנו נפטרים מתפקידים קשים ובלתי נעימים אלה.
The same manner of explanation is provided for the verse: “Therefore I have also made you contemptible and base” (Malachi 2:9). Rav Yehuda said: This too can be interpreted as a blessing, as meaning that the nations view us as lowly, but nevertheless, they do not assign us unpleasant jobs. They do not appoint from us either river officials or government officials [geziripatei].
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {מלכים א י״ד:ט״ו} וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לִבְרָכָה דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב {משלי כ״ז:ו׳} נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּילֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּירְכָן בִּלְעָם הָרָשָׁע.

The prophet Ahijah the Shilonite cursed Israel in the following terms: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water” (I Kings 14:15). Rav Yehuda said that Rav said: This too is for a blessing, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “Faithful are the wounds of a friend, but the kisses of an enemy are deceitful” (Proverbs 27:6)? The curse with which Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people is more effective than the blessing with which Balaam the wicked blessed them.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונעתרות נשיקות שונא – נעתרות לשון הפך כדאמרינן במסכת סוכה (דף יד.) ויעתר לו מה עתר זה מהפך את התבואה פורקא בלע״ז אי נמי נעתרות לשון רבוי וייתור אינקרי״ש בלע״ז כמו העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל לה).
ונעתרות נשיקות שונא – פירוש כלומר נאמנים פצעי אוהב וחילופיהן בשונא ונעתרות לשון הפוך בעתר פורק״א בלע״ז שמהפכין בה את התבואה והכי פשטיה דקרא פצעי אוהב נאמנים שהוא עושה לטובה אפילו כשמכה חבירו מתכוין לטובה ונשיקות שונא הם להיפך שעושה הכל לרעה וי״מ פשטיה דקרא הכי נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא כלומר ונעתרות לשון ריבוי כלומר נשיקות שונא דומים הם למשא כלומר הם מרובות ולמשא לעולם וי״מ הכי כשאוהבים עושים מריבה ושונאים זה את זה השנאה נאמנה והכי פירוש נאמנים פצעי אוהב הפצעים זהו השנאה שבין אוהבים הם נאמנות ונעתרות נשיקות שונא פי׳ דכששונאים עושים שלום זה לזה השלום והפשרה שביניהן אמנה וקיימת והיינו נעתרות נשיקות שונא כלומר נשיקות שונא נעתרות.
נאמר בנבואת אחיה, שקילל את ישראל ואמר: ״והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים״ (מלכים א׳, יד, טו), אמר רב יהודה אמר רב: דבר זה הוא באמת לברכה. וכפי שאמר זאת בהרחבת ביאור ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא״ (משלי כז, ו)טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכן בלעם הרשע.
The prophet Ahijah the Shilonite cursed Israel in the following terms: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water” (I Kings 14:15). Rav Yehuda said that Rav said: This too is for a blessing, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “Faithful are the wounds of a friend, but the kisses of an enemy are deceitful” (Proverbs 27:6)? The curse with which Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people is more effective than the blessing with which Balaam the wicked blessed them.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי קִלְּלָן בְּקָנֶה אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה מָה קָנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם וְגִזְעוֹ מַחְלִיף וְשׇׁרָשָׁיו מְרוּבִּין וַאֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן דָּמְמוּ הָרוּחוֹת עָמַד הַקָּנֶה בִּמְקוֹמוֹ.

Rabbi Yoḥanan elaborates: Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people by comparing them to a reed: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water.” Although it seems to be a curse, this verse is actually a blessing. Just as this reed stands in a place of water, and its shoots replenish themselves when cut, and its roots are numerous for a plant of its size, and even if all the winds in the world come and blow against it, they cannot move it from its place, rather, it sways with them until the winds subside, and the reed still stands in its place, the same applies to the Jewish people. After all the difficulties that they endure, they will ultimately survive and return home.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחיה השילוני קללן בקנה, בכך שאמר להם לישראל: ״והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים ״, אבל קללה זו היא באמת ברכה — מה קנה זה עומד במקום מים, וגזעו מחליף שאם נחתך הוא צומח מחדש ושרשיו מרובין ביחס לגודלו, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו — אין מזיזות אותו ממקומו, שאיננו נעקר על ידן, אלא הולך (מתנענע, נד) ובא עמהן, דממו הרוחות — עמד הקנה שוב במקומו, כך יהיו ישראל, שלאחר הצרות הבאות עליהם הרי הם חוזרים למקומם בהשקט ובטח.
Rabbi Yoḥanan elaborates: Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people by comparing them to a reed: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water.” Although it seems to be a curse, this verse is actually a blessing. Just as this reed stands in a place of water, and its shoots replenish themselves when cut, and its roots are numerous for a plant of its size, and even if all the winds in the world come and blow against it, they cannot move it from its place, rather, it sways with them until the winds subside, and the reed still stands in its place, the same applies to the Jewish people. After all the difficulties that they endure, they will ultimately survive and return home.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּירְכָן בְּאֶרֶז שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ד:ו׳} כָּאֲרָזִים (עֲלֵי מָיִם) מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם וְאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף וְאֵין שׇׁרָשָׁיו מְרוּבִּין אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בּוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִיטּוֹל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

However, Balaam the wicked blessed the Jews by comparing them to a cedar, as it is stated: “As cedars beside the waters” (Numbers 24:6). Just as this cedar does not stand in a place of water, and its shoots do not replenish themselves, and its roots are not numerous, Balaam wished that the same should apply to the Jewish people. Furthermore, while it is true that even if all the winds in the world blow against it they will not move it from its place, once the southern wind blows against it, it uproots the cedar and turns it on its face. And not only that, but the reed merited that a quill [kulmos] is taken from it to write with it a Torah scroll, the Prophets, and the Writings. Evidently, the curse comparing Israel to a reed is better than the blessing likening them to a cedar.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כארזים עלי מים הוא אמר כארזים1 ורוח הקודש משיבה עלי מים שגזעו מחליף:
1. עי׳ תוס׳ ד״ה מה ארז.
בירכן בארז – כארזים עלי מים (במדבר כד).
ארז זה אינו עומד במקום מים כו׳ – ואע״ג דכתיב בקרא כארזים עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה דבלעם אמר כארזים והמלאך השיבו עלי מים וכן כולהו דבלעם אמר כנחלים דזימנין מתייבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבישין לעולם והיינו דכתיב ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה על ידי מלאך שהושיבו על ידי מלאך.
ואפילו כל הרוחות – שאינן קשות.
רוח דרומית – היא קשה כדאמרינן (ב״ב דף כה:) אילמלא בן נץ שמעמידה אין כל בריה יכולה לעמוד מפניה שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן.
מה ארז זה – פירוש דאע״ג דכתיב ביה בקרא עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה אלא מלאך וכן כולהו בלעם אמר כנחלים ומלאך אמר נטיו דאינן מתייבשים וכן עלי נהר.
אבל בלעם הרשע שבירך את ישראל בירכן בארז, שנאמר: ״כארזים עלי מים״ (במדבר כד, ו), מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שרשיו מרובין. אמנם אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו — אין מזיזות אותו ממקומו, אבל כיון שנשבה בו רוח דרומית — עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס (עט) לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים, ואם כן בסופו של דבר הקללה בקנה עדיפה מן הברכה בארז.
However, Balaam the wicked blessed the Jews by comparing them to a cedar, as it is stated: “As cedars beside the waters” (Numbers 24:6). Just as this cedar does not stand in a place of water, and its shoots do not replenish themselves, and its roots are not numerous, Balaam wished that the same should apply to the Jewish people. Furthermore, while it is true that even if all the winds in the world blow against it they will not move it from its place, once the southern wind blows against it, it uproots the cedar and turns it on its face. And not only that, but the reed merited that a quill [kulmos] is taken from it to write with it a Torah scroll, the Prophets, and the Writings. Evidently, the curse comparing Israel to a reed is better than the blessing likening them to a cedar.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַבִּי אֶלְעָזָר (בן ר׳) שִׁמְעוֹן מִמִּגְדַּל גְּדוֹר מִבֵּית רַבּוֹ וְהָיָה רָכוּב עַל החמור וּמְטַיֵּיל עַל שְׂפַת נָהָר וְשָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְהָיְתָה דַּעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה

The Sages further taught in praise of the reed: A person should always be soft like a reed, and he should not be stiff like a cedar. An incident occurred in which Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came from Migdal Gedor, from his rabbi’s house, and he was riding on a donkey and strolling on the bank of the river. And he was very happy, and his head was swollen with pride because he had studied much Torah.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טייל
טיילא(שבת מ:) אבטאות כל כרכים מטייל בהן כדרכו פי׳ מהלך. (סוכה כח. תענית כ.) ומטייל על שפת הים והוה מטייל אחריו (סנהדרין קב) ואני ואתה נטייל בג״ע וחוג שמים יתהלך תרגום ותקוף רומא דשמייא יטייל:
א. [געהן.]
ומטייל – לשמוח.
ב ועוד בשבחו של הקנה, תנו רבנן [שנו חכמים]: לעולם יהא אדם רך כקנה כלפי הבריות ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא ר׳ אלעזר בן ר׳ שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר בשובו אל עירו ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה (גדולה, גאה) עליו מפני שלמד תורה הרבה באותו פרק זמן ששהה בבית רבו,
The Sages further taught in praise of the reed: A person should always be soft like a reed, and he should not be stiff like a cedar. An incident occurred in which Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came from Migdal Gedor, from his rabbi’s house, and he was riding on a donkey and strolling on the bank of the river. And he was very happy, and his head was swollen with pride because he had studied much Torah.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית כ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל תענית כ., מיוחס לר׳ גרשום תענית כ., הערוך על סדר הש"ס תענית כ., מיוחס לרש"י תענית כ., ר׳ אליקים תענית כ. – מהדורת הרב אשר זינגר, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתבי יד מינכן 436 וכתבי יד נוספים, תוספות תענית כ., ר׳ יהודה אלמדארי תענית כ. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד תענית כ., ריטב"א תענית כ., מהרש"א חידושי הלכות תענית כ., מהרש"א חידושי אגדות תענית כ., פירוש הרב שטיינזלץ תענית כ., אסופת מאמרים תענית כ.

Taanit 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Taanit 20a, Attributed to R. Gershom Taanit 20a, Collected from HeArukh Taanit 20a, Attributed to Rashi Taanit 20a, R. Elyakim Taanit 20a, Tosafot Taanit 20a, R. Yehuda Almadari Taanit 20a, Tosefot Rid Taanit 20a, Ritva Taanit 20a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 20a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 20a, Steinsaltz Commentary Taanit 20a, Collected Articles Taanit 20a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144