×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גַּרְאִינִין אוֹ גַרְעִינִין אָמַר רָבָא בַּר עוּלָּא {ויקרא כ״ז:י״ח} וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ.
In the mishna at the end of the previous chapter we learned that the measure that determines liability for carrying out foods is calculated without their seeds [garinin]. Is the correct version garinin with an alef or garinin with an ayin? Rava bar Ulla said: It is with an ayin, since it stems from the same root as: “And it shall be subtracted [venigra with an ayin] from your valuation” (Leviticus 27:18).
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אבל דם דסמיך שהוא עבה כשיקרוש רביעית יהא בה [יותר מכזית]. אי נמי עד כאן לא קאמר ר׳ יוסי ב״ר יהודה שרביעי׳ דם לכשתקרוש יהא בה רביעית אלא בדם דסמיך. אבל יין דקליש אין כזית יבש בא אלא מהרבה רביעיות. והלכך לר׳ יוסי ב״ר יהודה אם הוציא פחות מכזית יבש חייב דאפשר הוי כוס רביעית.
כתית הוא הנקרא בלשון ישמעאל דומל. ולא נודע לנו על הכתית כולה להוציא סביבין.
(שייך לקמן שבת דף עח ע״ב) אסור לשהות שטר פרוע א״ב. משכחת לה במסכתא דכתובות בפ׳ האשה שנתארמלה (כתובות דף יט) אמר ר׳ יהושע בן לוי אסור לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו שנא׳ (איוב י״א:י״ד) ואל תשכן באהליך עולה וכן עוד תמצא בזה הפר׳ עיקר הדברים במודה בשטר שכתבו אמר רב הונא אמר רב מודה שכתבו אינו צריך לקיימו אמר ליה רב נחמן גנבא גנובי למה לך אי סבירא לך כר׳ מאיר אימא כר׳ מאיר אמר ליה ומר היכי סבירא ליה אמר ליה כי אתו לקמן אמרי׳ להו קיימו שטרייכו ונחותו לדינא והלכתא כרב נחמן שצריך לקיימו. בכותבין שובר קמיפלגי משכחת לה בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קעא) דקעביד ר׳ חנינא בר (פאסי) [פפי] כר׳ יוחנן וריש לקיש דקאמרי כותבין שובר וכן כי אתא רבין אמר ר׳ אלעא כותבין שובר וכן הלכה ומישתכח עוד בפרק האשה שנתאלמנה (כתובות דף טז) אמר ר׳ אבהו כותבין שובר ובפרק הכותב (גט) לאשתו (שם דף פט) אמרו במקום דלא אפשר ודאי כותבין שובר:
{בבלי שבת עז ע״ב} חלב כדי גמיעה. תנו רבנן המוציא חלב של-בהמה כדי גמיעה חלב של-אשה ולובן של ביצה כדי [שיתן]⁠1 במשיפה2 קילור כדי לשוף במים:
דבש כדי ליתן על הכתית תאנא כדי ליתן על-פי כתית.
{בבלי שבת עז ע״ב} שמן כדי לסוך (בו)⁠3 אבר קטן: תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר4 אבר קטן של-קטן בן יומו:
1. ליתן: גלא גלד גפא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א:״שיתן״.
2. במשיפה: דפוסים: במשיפת [של קילור].
3. בו: חסר בכ״י נ, רא״ש, ר״ח, כבמשנה.
4. גלא גפא, כ״י נ, דפוסים מוסיפים: ״שמן כדי לסוך״, כיון שלא העתיקו לשון המשנה בתחילת המאמר. כ״י נ העתיק בשניהם.
גראינין – מתניתין דפרקין דלעיל חוץ מקליפתן וגרעיניהן.
ונגרע – והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל.
{ספר הנר}
כדי ליתן במשיפה,⁠א פיר׳ (משתיה) [משיפה], חגר אל מ⁠[ע]⁠סן אלדי יחל עליה אל אשיאף [=אבן המדוכה, שמפוררים עליה את הרפואות].⁠ב
דבש כדי ליתן על הכתית, רבי׳ האיי ז״ל:⁠ג כתית הוא הנקרא בלשון ערבי (רמל) [דמל] [=מורסה].
רשצז״ל פיר׳: שבגבי הסוסים והגמלים והחמריםד מחמת משוי. דהכיה אמרי בהמפקיד בבבא מציעאו דבש והדביש למאי חאזי לכתישהז דגמלי. אבל רבותי פירשו מכה שעל גב היד וגב הרגל.
(לשון) [לשוף],ח פיר׳ לשפשף ולהמחות בהן.
קילור,⁠ט שנותנין על העין. <וקילור בלשוןי ישמעאל אשיאף [=רפואות].>
א. לפנינו, במשיפא.
ב. כוונתו שמשיפה הוא המדוכה, ור״ל שנותן משקים אלו לתוך אבקות הרפואה שנידוכו שם.
ג. מובא בר״ח.
ד. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳ ליתא
ה. נדצ״ל כד׳, והכי.
ו. לח.
ז. שם, לכתישא. ובד׳, לכתותא.
ח. ד׳.
ט. הדיבור מובא בכ״י ב׳ בערך קלר.
י. בכ״י בטעות, בשלשון.
בד״ה דרשב״א סבר אבר כו׳ וי״ל דלמאי דמשני הוי סברא איפכא כו׳ עכ״ל אע״ג דלמאי דמשני נמי לישנא דמתני׳ דהיינו לישנא דר׳ נתן אבר קטן של קטן משמע ליה מ״מ כיון דע״כ למאי דמשני לישנא דרשב״א משמע אבר קטן של קטן דהיינו איפכא מסברת המקשה ע״כ לישנא דרבי נתן נמי איפכא משמע דאל״כ במאי פליג ר׳ נתן עליה דרשב״א ודו״ק:
״גראינין״ ב⁠־א׳, או ״גרעינין״ ב⁠־ע׳? אמר רבא בר עולא: יש לכתוב ב⁠־ע׳, והמלה היא מאותו שורש כמו ״ונגרע מערכך״ (ויקרא כז, יח).
In the mishna at the end of the previous chapter we learned that the measure that determines liability for carrying out foods is calculated without their seeds [garinin]. Is the correct version garinin with an alef or garinin with an ayin? Rava bar Ulla said: It is with an ayin, since it stems from the same root as: “And it shall be subtracted [venigra with an ayin] from your valuation” (Leviticus 27:18).
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִיבַּעְיָא לְהוּ אוֹמְמוֹת אוֹ עוֹמְמוֹת אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי {יחזקאל ל״א:ח׳} אֲרָזִים לֹא עֲמָמוּהוּ בְּגַן אֱלֹהִים.

A dilemma was raised before the Sages: Do we describe dimming coals as omemot with an alef or omemot with an ayin? Rav Yitzḥak bar Avdimi said: It is written with an ayin, as it is stated: “The cedars in the garden of God could not hide it [amamuhu with an ayin]” (Ezekiel 31:8).
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוממות – גבי גחלים מייתינן ליה בכיצד צולין גחלים יכול עוממות ת״ל אש אי אש יכול שלהבת כו׳.
עממוהו – לא החשיכו מראיתו להיות הם נאים ממנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבעיא להו [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה דומה: האם אומרים על גחלים שאינן בוערות היטב ״אוממות״ או ״עוממות״? אמר רב יצחק בר אבדימי: יש לכתוב ב⁠־ע׳, כאמור: ״ארזים לא עממהו בגן אלהים״ (יחזקאל לא, ח).
A dilemma was raised before the Sages: Do we describe dimming coals as omemot with an alef or omemot with an ayin? Rav Yitzḥak bar Avdimi said: It is written with an ayin, as it is stated: “The cedars in the garden of God could not hide it [amamuhu with an ayin]” (Ezekiel 31:8).
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיבַּעְיָא לְהוּ מְאַמְּצִין תְּנַן אוֹ מְעַמְּצִין א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן {ישעיהו ל״ג:ט״ו} וְעוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע.

A dilemma was raised before the Sages: With regard to closing the eyes of the dead, did we learn in the mishna me’amtzin with an alef, or me’amtzin with an ayin? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is written with an ayin as it is stated: “And closes [ve’otzem with an ayin] his eyes from seeing evil” (Isaiah 33:15).
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאמצין – לקמן גבי עינים של מת בפ׳ שואל (דף קנא:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אבעיא להו [נשאלה להם]: האם אומרים ״מאמצין״ או ״מעמצין״ לגבי עצימת עיניו של מת. אמר ר׳ חייא בר אבא שכך אמר ר׳ יוחנן: צריך לכתוב ב⁠־ע׳, וראייה לדבר מן הכתוב: ״ועצם עיניו מראות ברע״ (ישעיהו לג, טו).
A dilemma was raised before the Sages: With regard to closing the eyes of the dead, did we learn in the mishna me’amtzin with an alef, or me’amtzin with an ayin? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is written with an ayin as it is stated: “And closes [ve’otzem with an ayin] his eyes from seeing evil” (Isaiah 33:15).
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אהַמּוֹצִיא חָלָב שֶׁל בְּהֵמָה כְּדֵי גְמִיאָה חָלָב שֶׁל אִשָּׁה וְלוֹבֶן שֶׁל בֵּיצָה כְּדֵי לִיתֵּן בִּמְשִׁיפָא שֶׁל קִילוֹר [קִילוֹר] כְּדֵי לָשׁוּף בְּמַיִם בָּעֵי רַב אָשֵׁי כְּדֵי שִׁיפָה אוֹ כְּדֵי אֲחִיזָה וְשִׁיפָה תֵּיקוּ.:

With regard to carrying out milk, the Sages taught: One who carries out the milk of an animal on Shabbat is liable only for a measure equivalent to that which is swallowed in one gulp. The measure that determines liability for carrying out a woman’s milk and the white of an egg is equivalent to that which is used to place on the part of an eye bandage upon which the ointment is placed directly on the wound. And the aforementioned eye bandage must be sufficiently large to use it to rub both his eyes with water. Rav Ashi raised a dilemma: Is the measure that determines liability for the bandage equivalent to that with which water can be rubbed on both eyes, or is it equivalent to that which can be held and rubbed? Is the part of the bandage held in his hand when applying the bandage to his eyes also taken into account? No resolution was found for this dilemma. Therefore, let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במשיפה של קילור – שרגילין לשופו בחלב של אשה.
כדי לשוף במים – לשני עינים.
כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה – מה שנדבק באצבעותיו לבד מה שנותן בעיניו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלב של אשה ולובן ביצה כדי ליתן במשיפה. פי׳ בע׳ חך אל שיאף עלי אלמסן.
המוציא את הקילור שיעורו כדי הראוי לשופו במים ולהכניסו לעין ופרשו גדולי הרבנים לשתי עיניו ולא יראה כן שכל הדברים אחר רגילותם אנו דנין ואין קילור בא אלא מצד חולי והרבה מיחושין רגילים בעין אחת שאין חבירו נעשה לו ערב ואין צריך בזה לכדי אחיזה ר״ל מה שנדבק באצבעותיו אלא בכדי שיפה לבד:
מפנות הדת ומיסודות האמונה הוא שלא ליחס לשם ית׳ פעל הבטלה ואע״פ שהרבה דברים נעלמה ממנו סיבת מציאותם והוא שרמזו בסוגיא זו כל שברא הקב״ה בעולמו לא ברא דבר א׳ לבטלה ברא שבלול והוא החומט הנקרא לימאק לכתית כשמגיע להוציא מורסא מניחי׳ שבלול כתוש עליו ומתבקע וכן ברא זבוב לצרעה שמי שעקצתו צרעה כותש זבובים ומניחו על העקיצה ומשקיטו מכאב העקיצה וכן יתוש לנשיכת נחש ונחש לחפפית ר״ל ספחת וסממית והוא הנק׳ ארני״יה לנשיכת עקרב וכן הרבה כיוצא באלו:
גמ׳ כדי גמיאת חלב כו׳ כצ״ל:
שם כדי ליתן במשיפה קילור כו׳ כצ״ל. ונ״ב קילור הוא ענין בפני עצמו וקאי אמוציא קילור וכן בכל הספרים וברי״ף ובאשר״י וכן מוכח להדיא ברמב״ם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א לגופו של שיעור הוצאה החלב תנו רבנן [שנו חכמים]: המוציא בשבת חלב של בהמה שיעורו כדי גמיאה (גמיעה). חלב של אשה, ולובן (חלבון) של ביצהכדי השיעור הדרוש ליתן במשיפא (החלק הנוגע במקום הכאב) של קילור שהוא תחבושת ששמים על העינים. וגודלו של קילור שאמרו הריהו כדי שאפשר יהא לשוף (לשפשף ולמרוח) במים, את שתי עיניו בידיו. ושאל רב אשי: האם הכוונה היא רק כדי שיפה בלבד או כדי אחיזה ושיפה, שיש להביא בחשבון גם את החלק המשמש לאחיזת הקילור? לשאלה זו לא נמצא פתרון, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
With regard to carrying out milk, the Sages taught: One who carries out the milk of an animal on Shabbat is liable only for a measure equivalent to that which is swallowed in one gulp. The measure that determines liability for carrying out a woman’s milk and the white of an egg is equivalent to that which is used to place on the part of an eye bandage upon which the ointment is placed directly on the wound. And the aforementioned eye bandage must be sufficiently large to use it to rub both his eyes with water. Rav Ashi raised a dilemma: Is the measure that determines liability for the bandage equivalent to that with which water can be rubbed on both eyes, or is it equivalent to that which can be held and rubbed? Is the part of the bandage held in his hand when applying the bandage to his eyes also taken into account? No resolution was found for this dilemma. Therefore, let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּבַשׁ כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַכָּתִית.: תָּנָא כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי כָתִית בָּעֵי רַב אָשֵׁי עַל כָּתִית אַפּוּמָּא דְּכוּלַּהּ כָּתִית אוֹ דִילְמָא באַמּוּרְשָׁא קַמָּא דְּכָתִית לְאַפּוֹקֵי הוּדְרָנָא דְּלָא תֵּיקוּ.:

We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out honey is equivalent to that which is used to place on a sore caused by chafing. A tanna taught in a Tosefta: The precise measure is equivalent to that which is placed on the opening of a sore, i.e., on the wound itself. Rav Ashi raised a dilemma: Does the term on a sore mean the measure of honey spread on the opening of the entire sore; or, perhaps it means the measure spread on the primary protuberance of the sore, to the exclusion of the surrounding area upon which he does not spread honey? No resolution was found for this dilemma either. Therefore, let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או על פיו להוציא מורשא שלו שהיו גבהן כולן והוא גופו. שבלול אמרו הוא דביש שנקרא חבלילו. חפיפית בל׳ ישמעאל וקובה והוא דבר שמתכנס על העור מן הטינוף. מפגיע חיה קטנה שהיא מהלכת בין רגלי הארי וצועקת בקול גדול ומבהלת הארי ונקראת אל פרת אך. סבונית שנקרא בלשון ישמעאל אלכט נאף. מאי טעמא רחלות מיכסיאן באליה ועיזי מיגליאן. א״ל רחלות גזוזות צמר ואנן מכסין מהן אבל עזים לא מכסין. כסי קוצים קוצים. דרגא סולם. מסיכלא. ספל קטן של מים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפומא דכולה כתית – וכל מכה קרויה פה.
מורשא קמא – עליון של מכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על פי כתית. בע׳ פי׳ ובחול ומל.
בפיסקא דבש כדי ליתן על הכתית כו׳ לאפוקי הדר הודרני דלא כו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה כי שיעור דבש הריהו כדי ליתן על הכתית. תנא [שנינו בתוספתא], השיעור המדוייק הוא: כדי ליתן על פי כתית, כלומר, על הפצע בלבד. בעי [שאל] רב אשי: האם הכוונה ״על הכתית״ הריהי — אפומא דכולה כתית [על פי, על מקום הפצע, של כל] הכתית, או דילמא [שמא] הכוונה היא אמורשא קמא [הפצע הראשון של הכתית, לאפוקי הודרנא [להוציא את מה שמסביב] שלא ימשח אותו בדבש? אף לשאלה זו לא נמצא פתרון, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out honey is equivalent to that which is used to place on a sore caused by chafing. A tanna taught in a Tosefta: The precise measure is equivalent to that which is placed on the opening of a sore, i.e., on the wound itself. Rav Ashi raised a dilemma: Does the term on a sore mean the measure of honey spread on the opening of the entire sore; or, perhaps it means the measure spread on the primary protuberance of the sore, to the exclusion of the surrounding area upon which he does not spread honey? No resolution was found for this dilemma either. Therefore, let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל מַה שֶּׁבָּרָא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה בָּרָא שַׁבְּלוּל לְכָתִית בָּרָא זְבוּב לְצִירְעָה יַתּוּשׁ לְנָחָשׁ וְנָחָשׁ לַחֲפָפִית וּסְמָמִית לְעַקְרָב הֵיכִי עָבֵיד לֵיהּ מַיְיתֵי חֲדָא אוּכָּמָא וַחֲדָא חִיוָּרָא וְשָׁלְקִי לְהוּ וְשָׁיְיפִי לֵיהּ.

On the subject of sores, the Gemara cites a statement referring to one of the methods for healing a sore. Rav Yehuda said that Rav said: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He did not create anything for naught. He created a snail as a remedy for a sore; He created a fly to be crushed and spread as a remedy on a wasp sting; He created a mosquito as a remedy for a snake bite; and He created the snake itself as a remedy for a skin rash; and He created a gecko as a remedy for a scorpion bite. The Gemara explains: How does one implement the remedy? He brings two geckos, one black and one white, cooks them, and spreads the resulting ointment on the affected area.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חפיפית. שנה1 תכון פי אלבדן צעבה שדידה.⁠2
1. שנה] בא׳ ׳חכה׳, וכך מסתבר צ״ל הנוסח כי למילה ׳שנה׳ אין משמעות כאן.
2. צעבה שדידה] בא׳ חסר.
חפפית גרדת שנמצאת בגוף, כואבת מאוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חפה
חפהאדמליח וקמיח (שבת עז: גיטין כב.) שלש עורות הן מצה חופה רפתא מצה כמשמעו מה מצה דלית בה שאור ולא שום דבר אלא קמת עצמו אף האי עור נמי חופה דמליח ולא קמיח ולא עפוץ וכו׳:
ערך מם
מםב(שבת עז:) כל שוקיינו מסו ומטללי בר ממיא דמסו ולא מטללי פי׳ מסו מתרפאין:
ערך שבלול
שבלולג(שבת עז:) שבלול לכתית כמו שבלול תמס יהלך כבר פי׳ בערך אשת:
א. [פעל הויט.]
ב. [היילען.]
ג. [שנעקקע.]
שבלול – לימצ״א.
לכתית – מניחה (לכתית) עליו.
זבוב לצירעה – למי שעקצו צירעה כותש זבוב ומניחה עליו.
לחפפית – מין שחין.
סממית – אייראניא״ה בלעז.
לעקרב – עקיצת עקרב כותש סממית ומניחה עליו.
ושייף – ומושח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו וכו׳. לא בא כאן לתת טעם על כל הנבראים למה נבראו דא״כ הני גופייהו צרעה וחפפית ועקרב למה נבראו אלא משום דהני מינים שבלול ויתוש וזבוב וסממית בריאות קטנים וחלשים הם ונראים שאין צריך להם בעולם הוצרך לומר בהו דגם באילו יש צורך גדול לרפואה מן המזיקין הללו והני צרעה ונחש ועקרב וחפפית שהם מזיקין לא אצטריך לומר בהו טעם דוודאי נבראו להזיק ולייסר בהם הבריות ואהא מייתי ה׳ אימות הן מדבר קטן וחלש על הגבור כו׳ לומר לך דאל יסמוך אדם על גבורתו ומעלתו דהרבה שלוחים למקום דאילו ה׳ מינים קטנים וחלשים מפגיע ויתוש סממית וסנונית וכילבית לא יהו נראים בעיניך כאילו הם לבטלה אבל הם שלוחי המקום על הגבור דאימת מפגיע כו׳ וע״כ גם האדם לא יסמוך על מעלתו וגבורתו ואל יתייאש האדם מן הפורעניות כי הרבה שלוחים למקום ובהכי איירי האי קרא דמייתי המבליג שוד על עז שלא יסמכו ישראל על גבורתם וק״ל:
ג כיון שדובר בכתית הביאו מאמר המזכיר אחת מן הרפואות לכתית. אמר רב יהודה אמר רב: מכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה מבחינת האדם; ברא שבלול — כדי לשים אותו על הכתית לרפואה. ברא זבוב — כדי לשים זבוב כתוש על מקום שעקצה צירעה, יתושלנחש. ונחש עצמו — לחפפית (מין גירוי בעור). וסממית (שממית) — לעקרב. ומסבירים: היכי עביד לה [כיצד עושה הוא אותו, את הריפוי]מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא, ושלקי להו ושייפי לה
On the subject of sores, the Gemara cites a statement referring to one of the methods for healing a sore. Rav Yehuda said that Rav said: Everything that the Holy One, Blessed be He, created in His world, He did not create anything for naught. He created a snail as a remedy for a sore; He created a fly to be crushed and spread as a remedy on a wasp sting; He created a mosquito as a remedy for a snake bite; and He created the snake itself as a remedy for a skin rash; and He created a gecko as a remedy for a scorpion bite. The Gemara explains: How does one implement the remedy? He brings two geckos, one black and one white, cooks them, and spreads the resulting ointment on the affected area.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן חֲמִשָּׁה אֵימוֹת הֵן אֵימַת חַלָּשׁ עַל גִּבּוֹר אֵימַת מַפְגִּיעַ עַל ארי אֵימַת יַתּוּשׁ עַל הַפִּיל אֵימַת סְמָמִית עַל הָעַקְרָב אֵימַת סְנוּנִית עַל הַנֶּשֶׁר אֵימַת כִּילְבִּית עַל לִוְיָתָן א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי קְרָא {עמוס ה׳:ט׳} הַמַּבְלִיג שוד עַל עָז.:

With regard to these creatures, the Gemara cites that which our Sages taught: There are five dreads, i.e., dread that the weak cast over the mighty: The dread of the mafgia, a small creature, over the lion; the dread of the mosquito over the elephant; the dread of the gecko over the scorpion; the dread of the swallow over the eagle; the dread of the kilbit, a small fish, over a whale. Rav Yehuda said that Rav said: What is the verse that alludes to these matters? As it is written: “He that causes destruction [shod] to flash upon the mighty, so that destruction comes upon the fortress” (Amos 5:9), which is interpreted as: He who lifts the downtrodden [shadud] over the mighty.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלפית1 חיואן מן אלאסמאך סגיר2 יתעלק בכד אלחות אלכביר ויולמה גדא ואסמה באלנבטיה אכלא טינא.⁠3
1. כלפית] בא׳ קלבית.
2. אלאסמאך סגיר] בא׳ אלמסמאר.
3. ואסמה-טינא] בא׳ חסר.
כלפית בעל חיים מהדגים שנדבק בלחי הלוויתן הגדול ומצער אותו מאוד, ושמו בארמית ׳אכלא טינא׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך יתוש
יתושא(שבת עז:) אימת יתוש על הפיל פי׳ רחש הוא שגדל במים נכנס לו בטיבורו ומפחידו:
ערך מפגיע
מפגיעב(שבת עז:) אימת מפגיע על ארי פי׳ חיה קטנה שהיא מהלכת בין רגלי הארי וצועקת בקול גדול וכששומע הארי את קולה מתפחד:
ערך סנונית
סנוניתג(חולין סה.) למינהו להביא סנונית לבנה (שבת עז:) אימת סנונית על הנשר פי׳ פורח בין כנפי הנשר ומפחידו עגור תרגומו סנוניתא ותור וסוס ועגור:
ערך שד
שדד(שבת עז:) המבליג שד על עז פי׳ שד חלש כמו ואת שדוד:
א. [וואסר פליג.]
ב. [איין קליינע טהיר וואס ראשט איבער דעם לייב.]
ג. [שוואלבע.]
ד. [שוועכלונג.]
מפגיע – חיה קטנה וקולה גדול ושומע וירא שתהא בריה גדולה ובורח.
יתוש – נכנס לפיל בחוטמו וכן סממית לעקרב נכנס לו באזנו.
סנונית – ארונדייל״א נכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת כנפיו.
כילבית – שרץ קטן ונכנס לדג גדול באזנו.
המבליג שוד על עז – המחזיק שדוד על הגבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אימת סממית כו׳. נ״ב תרגום ירושלמי הלטאה סממית אי נמי ל׳ שממית והוא עכביש. ערוך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מביא מבעלי חיים אלה אחד שחור ואחד לבן, ומבשל אותם ומורח בהם]. ואגב הזכרת יצורים אלו, מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: חמשה אימות הן שמטיל חלש על הגבור: אימת מפגיע (חיה קטנה) על ארי, אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על העקרב, אימת סנונית על הנשר, אימת כילבית (דג קטן) על לויתן. ואמר רב יהודה אמר רב: מאי קרא [מהו הפסוק הרומז לדברים אלה]״המבליג שד על עז, ושוד על מבצר יבוא״ (עמוס ה, ט) שהוא מפרשו: המגביר שדוד על העז, הגיבור.
With regard to these creatures, the Gemara cites that which our Sages taught: There are five dreads, i.e., dread that the weak cast over the mighty: The dread of the mafgia, a small creature, over the lion; the dread of the mosquito over the elephant; the dread of the gecko over the scorpion; the dread of the swallow over the eagle; the dread of the kilbit, a small fish, over a whale. Rav Yehuda said that Rav said: What is the verse that alludes to these matters? As it is written: “He that causes destruction [shod] to flash upon the mighty, so that destruction comes upon the fortress” (Amos 5:9), which is interpreted as: He who lifts the downtrodden [shadud] over the mighty.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי זֵירָא אַשְׁכַּח לְרַב יְהוּדָה דַּהֲוָה קָאֵי אַפִּיתְחָא דְּבֵי חֲמוּהּ וְחַזְיֵיהּ דַּהֲוָה בְּדִיחָא דַּעְתֵּיהּ וְאִי בָּעֵי מִינֵּיהּ כׇּל חֲלָלֵי עָלְמָא הֲוָה אֲמַר לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא עִיזֵּי מְסַגָּן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר אִימְּרֵי א״לאֲמַר לֵיהּ כִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם דִּבְרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וַהֲדַר נְהוֹרָא מ״טמַאי טַעְמָא הָנֵי מְכַסְּיָין וְהָנֵי מְגַלְּיָין הָנֵי דְּמִכַּסִּינַן מִינַּיְיהוּ מְכַסְּיָין וְהָנֵי דְּלָא מִכַּסִּינַן מִינַּיְיהוּ מְגַלְּיָין מ״טמַאי טַעְמָא גַּמְלָא זוּטַר גְּנוּבְתֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאָכֵל כִּיסֵי מ״טמַאי טַעְמָא תּוֹרָא אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵּיהּ מִשּׁוּם דְּדָיֵיר בְּאַגְמֵי וּבָעֵי לְכַרְכּוֹשֵׁי בָּקֵי.

On the topic of the nature of the world, the Gemara relates that Rabbi Zeira found Rav Yehuda, who was standing at the entrance of his father-in-law’s house, and observed that he was in an especially cheerful mood. And Rabbi Zeira understood that were he to ask Rabbi Yehuda about anything in the entire world, he would tell him the answer. He therefore posed questions to him on a variety of topics unrelated to halakha. He asked: Why do goats walk in front of the flock and then ewes follow? He said to him: It is just as it was in the creation of the world, which at first was dark and then light followed. Goats, which are typically black, precede the ewes, which are typically white. And he asked: Why are the genitals of these ewes covered with a tail, whereas these goats are exposed? He answered: These ewes, whose wool we use to cover ourselves, are rewarded in that they are covered; and those goats, whose hair we do not use to cover ourselves, are exposed. And he asked: Why is the camel’s tail short? He answered: Because a camel eats thorns, and a long tail would become entangled in the thorns. And he asked: Why is the ox’s tail long? He answered: Because the ox lives in a swamp and must fend off mosquitoes.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בס
בסא(שבת עז:) מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה משום דאכלא ביסי כי היכי דלא נסתרכו ביה פי׳ בשאלתות ביסי עשבים שיש בהן קוצים ביותר ואי אפשר לאוחזן ביד והן מאכל גמלים לכך אין זנבה ארוכה שאם היתה ארוכה היתה מגעת להן והיו אוחזין אותה ולא היתה יכולה לזוז ממקומה:
ערך בק
בקב(חולין נח:) אימרא בקתא לבקא לית בקא בר יומא (שבת עז:) מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה משום דדייר באגמא ובעי לכרכושי בקי (סוכה כו) חולין משום בקי פירש י״א פשפש בלשון ערבי בק ונמצאות במטות ובמחצלאו׳ ששוכבין בהן בני אדם ובספינות וככל מקומות. וי״מ זבובים קטנים:
ערך גנב
גנבג(שבת עז:) מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה. (מועד קטן יז.) אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא והיא דידה עבדא (חולין ס) סימן חיה שור כרסתן פרסתן רב רישיה רבה גנובתיה רבן פסיעתיה וחילופיהן בחמרא נפקא מינה למקח וממכר (חולין עט) רבן אודניה וזוטר גנובתיה פי׳ זנב. יחפוז זנבו תרגום כאיף גנובתיה:
ערך כרכש
כרכשד(שבת עז:) ובעי לכרכושי בקי (ברכות כב. נדה מב.) זיל לגבי דרבי אבין דאסברתא ניהליה וכרכיש בה רישיה בי מדרשא. (עירובין סה) יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת ויתיב רב ששת וקאמר כמאן אמרה רב לשמעתיה כרבי מאיר כרכיש ביה רישיה כלו׳ ערבו לו דברי רב ששת והודה לו (א״ב פירוש בלשון יוני פועל הנעת הראש להודות דבר מה או למאנו):
א. [איינע ארט קרויט.]
ב. [אין מיק.]
ג. [שווייף, שוואנץ.]
ד. [בעוועגען.]
כל חללי עלמא – פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם.
מסגיין בריש עדרא – מהלכות בראש העדר.
ברישא חשוכא – סתם עזים שחורות סתם רחלות לבנות.
מכסיין – בזנב.
והני מגליין – העזים אין להם אליה.
הני דמכסינן מינייהו – רחלים שאנחנו מתכסין מצמרן גם הן מכוסות.
דאכלה כיסי – קוצים לפיכך זנבו קצר כדי שלא ידבקו בה הקוצים.
ובעי לכרכושי בקי – להבריח היתושין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם תורא אריכא גנובתיה כו׳. נ״ב פי׳ יותר מן הסוס שהוא בינוני ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ט עיזי מסגן כו׳ ומ״ט הני מכסיין כו׳. גם שנתנו חכמי הטבע טעם ליצירה בכל דבר ומצינו כה״ג בקצת בתלמוד כההיא דפ״ק דכתובות מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה כו׳ ומפני מה אצבעותיו דומות ליתדות כו׳ מ״מ טעם דעיזי מסגן ברישא כו׳ משום דברישא חשוכא כו׳ וטעם דהני מכסיין כו׳ משום דמכסינן מינייהו כו׳ הוא דחוק לפי פשטיה וע״כ נראה דנתכוונו בכל זה לדברים המגיעים לתורה בדרך משל גם בכתוב וז״ש מ״ט עיזי מסגן כו׳ ע״פ מ״ש דמלכות יון נמשל לעז כמ״ש בדניאל וצפיר העזים הגדיל גו׳ וישראל נמשלו לשה כמ״ש שה פזורה ישראל גו׳ ולפי שבבית שני לא עמדו מלכים לישראל מלכי חשמונאי והורדס עד שמלכו בזמן הבית מקודם מלכות יון אלכסנדר מוקדן ואחריו מלכים אחרים מיון אמר ע״ז מ״ט עיזי שהוא מלכות יון אזלן ברישא למלוך בבית שני ואחר כך אמרי שהוא מלכות ישראל וא״ל שכבר נרמז זה בברייתו של עולם דברישא חשיכה כו׳ שנאמר וחושך על פני תהום גו׳ והדר נהורא כדכתיב יהי אור ואמרו בב״ר וחושך על פני גו׳ זו יון שהחשיכה עיניהם כו׳ ואח״כ מלכות חשמונאי שהוא אור שמלכו בנס נרות של חנוכה ואמ׳ עוד מ״ט הני מכסיין כו׳ ע״פ מ״ש פ״ק דיומא ראשונים דבית ראשון נתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שבבית שני לא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם וז״ש הני דבבית שני דמכסיין מנייהו עונם מכסיין גם בקיצם והנהו דבבית ראשון דלא מכסיין עונם גם קיצם מגלין לשבעים שנה ואמר מ״ט גמלא זוטר גנובתיה כו׳ ומ״ט תורא כו׳ ע״פ מ״ש פ״ק דע״ז כשהקב״ה דן את ישראל אינו דן אותם כעובדי כוכבים שנאמר עוה עוה גו׳ אלא אני נפרע מהן כפיד כו׳ ועוד אמרו שם מאוהבו נפרע מעט מעט משונאו נפרע בבת אחת כו׳ ואהא קאמר הכא גמלא זוטר גנובתיה כו׳ מלת זנב מלה מושאלת על השפלות והירידה וגמלא הוא מלכות בבל כדרשינן בב״ר ואת הגמל זו בבל עש״ה אשרי שישלם לך את גמולך גו׳ והיינו דזוטר גנובתיה ושפלותיה דלא ניתן ארכא לירידה ושפלות של בבל כמפורש בקרא בלשצר מלכא עבד לחם רב וסיים בענין ביה בליליא קטל בלשצר מלכא גו׳ ודריוש מדאה קבל מלכותא דהיינו דנפרע ממנו בבת א׳ וקאמר משום דאכל כיסי עש״ה כי אכל את יעקב וכמ״ש פ׳ הכונס בזמן שהרשעים בעולם הפורענות מתחיל מן הצדיקים שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש גו׳ וע״י נהרגו כמה צדיקים וע״כ לא ניתן להם ארכא ואמ׳ בהיפך זה תורא אמאי זנביה אריכה כו׳ ותורא היינו מלכות ישראל שנקרא בכ״מ ע״ש יוסף בכור שור גו׳ אמאי ניתן להם לירידתם ושפלותם ארכא כ״כ ליפרע מהם מעט מעט כמפורש בכמה מקראי ולמה ניתן להם ארכא והרי כל מלכי ישראל עע״ז היו והשיב משום דדיירי באגמי ובעי לכרכושי בקי כו׳ דהיינו זבובים קטנים הנושכים כפי׳ הערוך וע״ש העונות שנאמר בהם זבובי מות גו׳ דהיינו שאין הקב״ה מצרף עונותיהם אלא שנפרע מהן במעט מעט כל עון עון כמו שהוא פוקד עליהן כמ״ש שם ואמ׳ מ״ט קרנא דקמצא רכיכא כו׳ מבואר כי ישראל בגלותן נדמו לקמצי ולתולעת שאין להם כח אלא בפה כמפורש בריש פ׳ הרואה גבי עוג ששדר הקב״ה קמצי ונקבוה ואף גם זאת בגלותם יש להם קרן שולטנות של מלכות כמ״ש לא יסור שבט מיהודה זו ר״ג שבבבל ונשיא שבא״י וז״ש אמאי יהיה אותו קרן רכיכא דהיינו שיהיו נכנעים בגלותן והשיב ע״ד שאמרו לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז דע״כ קרנא שלהם רכיכא בגלות להיות נכנע משום דדיירי ביני חילפי שהוא ערבה רמז למלכי רשעה ואילו היו קשים ומתגאים היו נדים בגלות ולא היה להם קיום בין הרשעים ומתעוורא ח״ו עיניהם לסתום מאור הגולה (פ׳ בנות כותים ע״ש):ואמר מ״ט האי תימרא דתרנגולתא מדלי כו׳ מדמה להו לישראל לתרנגולתא כדאמרינן פ״ק דע״ז בההיא דמיית לן לעיל דאני נפרע מהן מעט מעט כפיד של תרנגולת וע״פ מ״ש בפרק מצות חליצה דאיכא למ״ד דעיניו למעלה בשעת תפלה וכבר כתבנו שם דהיינו בהיותנו בגלות דאיכא סילוק שכינה מלמטה למעלה אבל בזמן שבה״מ קיים כ״ע מודו דעיניו ולבו למטה שנאמר עיני ולבי שם כל הימים והכי איתא בהדיא בירושלמי והכא ה״ק מ״ט תימרא דתרנגולתא שהם ישראל מדלי לעילא דהיינו דעיניו למעלה והא כתיב עיני ולבי שם וגו׳ דמיניה ילפינן דעיניו ולבו יהיו למטה וקאמר משום דדיירי אדפי במקום סכנת נפילה ח״ו בגלות ובעי רחמי שמיא טפי וע״כ עיניהם למעלה כיון דסילוק שכינה היא למעלה ולולי שתבקש רחמי שמיא מלמעלה היה עשן שהוא מורה על הגלות כמ״ש והנה תנור עשן ולפיד גו׳ ואמרו בב״ר שהראה לו גיהנם וגלות היה אותו עשן מעויר אותם להחשיך ולסתום ח״ו עיני אור הגולה:
ד כיון שדובר בהסברת דברים בטבעו של עולם, מסופר: ר׳ זירא אשכח [מצא] את רב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה [שהיה עומד על פתח בית חמיו], וחזייה דהוה בדיחא דעתיה [וראהו שהיתה דעתו בדוחה], ואי בעי מיניה [ואם היה שואל ממנו] כל חללי עלמא [העולם] הוה אמר ליה [היה אומר, עונה לו] תשובות על הכל. ולכן שאל ממנו שאלות בתחומים שונים, שאינם שייכים להלכה. ושאל: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי [מה טעם בעדר העיזים הולכות בראש, ואחר כך הכבשים]? אמר לו: מנהג הדבר הוא כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא [שבתחילה חושך ואחר כך אור] והעיזים שרובן שחורות קודמות לכבשים שרובן לבנות. ועוד שאל: מאי טעמא הני מכסיין והני מגליין [מה טעם אלו הרחלים מכוסות ערוותיהן באליה, ואלו העזים מגולות]? ענה לו: הני דמכסינן מינייהו [אלה, הכבשים, שאנו מתכסים מהן, מצמרן] — שכרן שהן מכסיין [מכוסות], והני דלא מכסינן מינייהו [ואלה, העיזים, שאין אנו מתכסים מהן משערן] — הריהן מגליין [מגולות]. ועוד שאל: מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה [מה טעם הגמל קצר זנבו]? ענה לו: משום דאכל כיסי הוא אוכל קוצים] וזנב ארוך היה מסתבך בקוצים. ושאל עוד: מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה [מה טעם השור זנבו ארוך]? והסביר לו: משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי הוא דר באחו וצריך לגרש זבובים עוקצים].
On the topic of the nature of the world, the Gemara relates that Rabbi Zeira found Rav Yehuda, who was standing at the entrance of his father-in-law’s house, and observed that he was in an especially cheerful mood. And Rabbi Zeira understood that were he to ask Rabbi Yehuda about anything in the entire world, he would tell him the answer. He therefore posed questions to him on a variety of topics unrelated to halakha. He asked: Why do goats walk in front of the flock and then ewes follow? He said to him: It is just as it was in the creation of the world, which at first was dark and then light followed. Goats, which are typically black, precede the ewes, which are typically white. And he asked: Why are the genitals of these ewes covered with a tail, whereas these goats are exposed? He answered: These ewes, whose wool we use to cover ourselves, are rewarded in that they are covered; and those goats, whose hair we do not use to cover ourselves, are exposed. And he asked: Why is the camel’s tail short? He answered: Because a camel eats thorns, and a long tail would become entangled in the thorns. And he asked: Why is the ox’s tail long? He answered: Because the ox lives in a swamp and must fend off mosquitoes.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מ״טמַאי טַעְמָא קַרְנָא דְקַמְצָא רַכִּיכָא מִשּׁוּם דְּדָיְירָא בְּחִילְפֵי וְאִי קַשְׁיָא נָדְיָא וּמִתְעַוְּורָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הַאי מַאן דְּבָעֵי דְּלִיסַמְּיֵהּ לְקַמְצָא לשלופינהו לקרני׳לְקַרְנֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא הַאי תִּימְרָא דְתַרְנְגוֹלְתָּא מִדְּלֵי לְעֵילָּא דְּדָיְירִי אַדַּפֵּי וְאִי עָיֵיל קֻטְרָא מִתְעַוְּורָא דַּשָּׁא דֶּרֶךְ שָׁם דַּרְגָּא דֶּרֶךְ גַּג מַתְכּוּלִיתָא מָתַי תִּכְלֶה דָּא בֵּיתָא בֹּא וְאִיתֵּיב בַּהּ בִּיקְתָּא בֵּי עָקְתָא.

He continued to ask: Why is the grasshopper’s antenna soft? He answered: Because it lives in the plains among the grass, and if the antenna were hard it would break and the grasshopper would go blind. When the grasshopper loses its antenna it is unable to move, as Shmuel said: One who seeks to blind a grasshopper should remove its antenna. And he asked: Why does the chicken’s lower eyelid cover the upper one? He answered: Because a chicken lives on rafters in houses, and if the smoke from the houses were to enter its eyes without the protection of the eyelid, it would go blind. He asked further: Why is a door called dasha in Aramaic? He said to him: It is an acronym for derekh sham, which means through there. Why is a stair called darga? He said to him: It is an acronym for derekh gag, which means the way to the roof. Why are spices called mitkolita? He said to him: It is an acronym for matai tikhleh da, which means when will this be finished. Since spices are used sparingly, they last a long time. Why is a house called beita? He said to him: It is an acronym for bo ve’eitiv ba, which means come and I will sit in it. Why is a small house called bikta? He said to him: It is an acronym for bei akta, which means a narrow house.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[[קטרא]] אלבכאר ואלדכאן.⁠1
מתובילתא2 כשבה תוצ׳ע באלסלם ויתעלק בהא מן ירתקי פיצעד.⁠3
ביקתא.⁠4 אלאצל5 [ביעק]⁠תא. והו אלבית אלצ׳ייק.⁠6
1. אלבכאר ואלדכאן] בא׳ חסר.
2. מתובליתא] בא׳ מתוכלתא.
3. ויתעלק-ויצעד] בא׳ חסר.
4. ביקתא] בא׳ ביקה.
5. אלאצל] בא׳ אלפצ׳ל.
6. והו אלבית אלצ׳ייק] בא׳ חסר.
[[קטרא]] קיטור ועשן1.
מתוכילתא עץ ששמים בסולם, ונסמך עליו מי שעולה.
ביקתא המקור ׳ביעקתא׳, והוא הבית הצר.
1. זהו כנראה הפירוש למילה ׳קטרא׳ שנשמטה משום מה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דרג
דרגאדרגא דרך גג (שבת עז:) (כתובות י) דרגא דאמדלא כבר פירשנו בערך אמדלא:
ערך מתכלתא
מתכלתאב(פסחים נ.) אמר להו איכא מידי דמיכלא ביה רפתא. ס״א אמר להו קריבו לו מתוכליתא פי׳ לפתן (שבת עז:) מתוכליתא אימתי תכילתא דדא פי׳ מאחר שתכלה הליפתן מה אוכל פ״א סולם. פ״א שפי׳ רב האי פישור כלי מטוה וכן מנהג בני אדם כשמתחילין לעשות המלאכה לומר מתי תכלה זו המלאכה:
ערך תמר
תמרג(שבת עז:) מאי שנא האי תימורא דתרנגולא דמידלי לעיל משום דדאיר אבי תפי פי׳ גלגל עין פ״א מפני מה עפעפים של מטה של תרנגולין עולין על העין ומכסין העין מפר שעולין בדף שעל הכירה ואלמלא עפעפם שהוא כך היה העשן מעוורם ואל יראה בעפעפי שחר תרגום בתימורי קריצתא ועל עפעפי צלמות תרגום ועל תימורי טולי מותא:
ערך תפי
תפיד(ברכות לט.) דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך (שבת עז:) משום דדאיר אבי תפי (בראשית רבה פ יח ובויקרא רבה וכי ימוך ובילמדנו בסוף ויקהל) צפה ההיא קדירה על תפייה תנור וכירים תרגום ירושלמי תפיין שפות הסיר תרגומותפי דודא ועצמותי כמוקד נחרו תרגומו ואברי היך תפיא חררו:
א. [גארטין לייעטר.]
ב. [צושפייז לייטער.]
ג. [אויגען ווימפער.]
ד. [פייער הער.]
קמצא – ארבה ול״נ קמצא [נמלה].
חילפי – ערבה.
ואי קשיא נדיא ומתעוורא – ואם היתה קשה תנוד ותעקר כשתכה בעצים.
ומתעוורא – יסתמו עיניה שמראות עיניה תלויה בה כדשמואל.
תימרא דתרנגולא מידליא לעילא – ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון ובשאר כל בריה העליון שוכב על התחתון.
משום דדייר אדפי – שעולה בלילות על הקרשים והקורות צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו.
מתכוליתא – דבר שמטבילין בו כגון כותח או שאר ליפתן.
מתי תכלה דא – לכשיכלה מה נאכל ול״נ מתי תכלה דא לפי שאינו כלה עד זמן ארוך שאינו נאכל אלא מעט מעט.
ביתא בא ואיתיב – שדרך לישב בבית.
בקתא – בית צר וקטן.
בי עקתא – בית צר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דשא דרך שם דרגא דרך גג כו׳ לפי שהתרגום הוא קרוב ללשון הקודש בכמה מלות ע״כ בא לומר דגם אילו דברים בלשון תרגום אינן אלא קיצור מלה״ק דשא דרך שם דלפי התרגום אורחי שם וכן דרגא דרך גג לפי התרגום אורח איגרא וכן על הרוב שנגזרו מלשון הקודש בדרך קיצור לשון:
מתכוליתה כו׳ עיין פרש״י ובערוך פי׳ עוד פ״א ע״ש:
והוסיף ושאל: מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא [מה טעם קרן המישוש של החגב רכה]? אמר לו: משום דדיירא בחילפי, ואי קשיא נדיא ומתעוורא הוא דר בין העשבים ואם היתה הקרן קשה, היתה נשברת ומתעוור החגב], שמשמאבד החגב את כלי המישוש הריהו מאבד את כושר התנועה. שכן אמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא לשלופינהו לקרניה [מי שרוצה לעוור את החגב, שישלוף, יחתוך את קרנו]. ועוד שאל: מאי טעמא האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא [מה טעם העפעף התחתון של התרנגולת מכסה את העליון]? אמר לו: דדיירי אדפי, ואי עייל קטרא מתעוורא [משום שהתרנגולים חיים על קורות בבית, ואם יכנס העשן מן הבית לעיניהם ללא כיסוי העפעף היו מתעוורים], ועוד שאל: מדוע קוראים לדלת בארמית ״דשא״? אמר לו: הוא קיצור של ״דרך שם״. מדוע קוראים למדרגות: ״דרגא״? אמר לו: הוא קיצור של ״דרך גג״. מדוע קוראים לתבלין ״מתכוליתא״? אמר לו: הוא קיצור של ״מתי תכלה דא״ [זו], שהתבלין אינם כלים מהר, שמשתמשים בהם בכמויות קטנות. מדוע קוראים לבית ״ביתא״? אמר לו: הוא קיצור של ״בא ואיתיב [ואשב] בה״. ומדוע קוראים לבית קטן ״ביקתא״? הסביר לו: הוא קיצור של ״בי עקתא״ [בית צר].
He continued to ask: Why is the grasshopper’s antenna soft? He answered: Because it lives in the plains among the grass, and if the antenna were hard it would break and the grasshopper would go blind. When the grasshopper loses its antenna it is unable to move, as Shmuel said: One who seeks to blind a grasshopper should remove its antenna. And he asked: Why does the chicken’s lower eyelid cover the upper one? He answered: Because a chicken lives on rafters in houses, and if the smoke from the houses were to enter its eyes without the protection of the eyelid, it would go blind. He asked further: Why is a door called dasha in Aramaic? He said to him: It is an acronym for derekh sham, which means through there. Why is a stair called darga? He said to him: It is an acronym for derekh gag, which means the way to the roof. Why are spices called mitkolita? He said to him: It is an acronym for matai tikhleh da, which means when will this be finished. Since spices are used sparingly, they last a long time. Why is a house called beita? He said to him: It is an acronym for bo ve’eitiv ba, which means come and I will sit in it. Why is a small house called bikta? He said to him: It is an acronym for bei akta, which means a narrow house.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כּוּפְתָּא כּוּף וְתִיב לִבְנֵי לִבְנֵי בְּנֵי הוּצָא חֲצִיצָה חַצְבָּא שֶׁחוֹצֵב מַיִם מִן הַנָּהָר כּוּזָה כָּזֶה שׁוּטִיתָא שְׁטוּתָא מְשִׁיכְלָא מָאשֵׁי כּוֹלָּה משכילתא מָשְׁיָא כַּלְּתָא אֲסִיתָא חַסִּירְתָּא בּוּכְנָה בּוֹא וְאַכֶּנָּה.

A barrel is called kufta, which is an acronym for kuf vetiv, which means turn it over and sit. Bricks are called livnei, which is an allusion to livnei benei, which means for the children of children. A fence made of thorns is called hutza and Rav Yehuda said that it is merely a ḥatzitza, which means partition, as opposed to a true fence. A jug used for drawing water is called a ḥatzba because it hews [ḥotzev] water from the river. A small jug is called kuza, alluding to kazeh, which means: Give me one like that. Myrtle branches with which people dance at a wedding are called shutita, an allusion to shetuta, which means madness, as the frenzied dancing appears to be madness. The large vessel used for washing is called meshikhla, which is an acronym for mashei kula, which means: It washes all. A small vessel used for washing is called mashkhilta, and Rav Yehuda explained that it is an acronym for mashya kalta, which means: It washes the bride. A mortar is called asita, alluding to ḥasirta, which means lacking, since it has a large cavity. The pestle that is inserted into the mortar for pounding its contents is called bukhna, which is an acronym for bo ve’akkena, which means: Come and I will strike it.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כפתא והו כופיתא והי אלגרה.
משיכַלְתָא אלטסת אלצגיר אלכבר. משֵיכלא. ידבר1 באל⁠[נבטיה] לכברה ואלצגיר יונת עלי אלעאדה פי הדה אללגה.
אסיתא אלגאון2 אלדי ידק פיה.
בוכנא אלדסתג3 אלדי ידק ביה [...] הואנון.
1. צ״ל ׳ידכר׳.
2. אלגאון] בא׳ אלהאון.
3. אלדסתג] בא׳ אליד.
כפתא הוא ׳כופיתא׳ והיא כד מחרס.
משיכלתא הקערה הקטנה. הגדול משיכלא בא בזכר [בארמית] מחמת גודלו והקטן בא בנקבה כפי הנהוג בשפה זו.
אסיתא המכתש שדכים בו.
בוכנא העלי שדכים באמצעותו במכתשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בכן
בכןא(שבת עז:) מאי בוכנא בוא ואכנה. (עירובין קב.) אמר ליה בכנא קא אמרת. (ביצה יד) רב ששת שמע קל בכנא (סוכה לה) תני רב יוסף ניטלה בוכנתו. (נדה נב) אנא בוכנא דפרזנא. (חולין לו) בכנא ואסיתא פי׳ בכנא עלי אסיתא מכתשת וראש הצלע משופה כמין עלי ובחוליה חקוק כמין מכתשת משני צדדין ושני ראשי הצלעות נכנסין בהן: (בבא קמא צג) ועשאן כלים בבוכני דהיינו שיפן:
א. [מערזערקיילע. שטייסיל.]
כופתא – מכתשת ל״א מדה לחטין ול״נ כמין גולם עץ עשוי לישיבה כמו כופת שאור שיחדה לישיבה דתניא בפסחים (דף מה:).
כוף תיב – כפוף אותו ושב עליו.
לבני לבני בני – מתקיים לדורות הרבה.
הוצא – גדר קוצים או לולבים.
חציצה – אינו דבר קיימא אלא חציצה בעלמא.
כוזא – כלי חרס קטן.
כזה – כלומר דבר מועט וקל כמו זהו מהו חשוב למלאותו לי מיינך במתנה.
שוטיתא – בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה.
שטותא – נראה המרקד כשוטה.
משיכלא – ספל גדול שהכל רוחצים ידיהם ורגליהם ממנו.
משו כולא – רוחץ את הכל.
משכילתא – ספל קטן ונאה.
משיא כלתא – מיוחד לחשובים כמו כלה ואשה חשובה לרחוץ ממנו.
אסיתא – מורטיי״ר.
חסירתא – שחסר החקיקה מבפנים.
בוכנא – עלי שכותשין בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה עוממות כו׳ בכיצד צולין ולקח מלא המחתה גחלי אש גחלים יכול כו׳ כצ״ל:
בד״ה שבלול לימצא. נ״ב הוא פי׳ של חומט וכן פירש״י בדף ו׳ דמ״ק:
בד״ה לכתית מניחה עליו כצ״ל:
בד״ה קמצא ארבה ול״נ קמצא נמלה כצ״ל ונמחק שבלול. ונ״ב זה בע״כ טעות דהא רש״י פי׳ שבלול חומט שקורין (בל״א שנע״ק) אלא הכי צ״ל נמלה וכן פירש״י בריש הרואה וק״ל:
בד״ה כוזא כלי חרס קטן הס״ד:
בד״ה שטותא נראה המרקד כשוטה. נ״ב נ״ל על דרך הא דאמרינן פ״ק דכתובות אהני שטותא להאי סבא:
בד״ה בוכנא כלי כו׳. נ״ב ס״א עלי:
בד״ה דר׳ שמעון כו׳ בן יומו ור׳ נתן כו׳ הד״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כוף ותיב כו׳ עיין פרש״י ובערוך פי׳ כלי שיש לו בית קיבול אומרים כוף הפוך הכלי מאחוריו ושב ע״ש:
כוזא כזה כו׳ פרש״י כלי חרס קטן כזה כלומר כו׳ זהו מהו חשוב כו׳ עכ״ל ועי״ל כזה כל פכין קטנים שאמרו בכמה מקומות הוא כזה וק״ל:
אסיתא חסירתא כו׳ ברי״ש ובערוך י״ג חסידתא בדל״ת כלי שסובל מכות כחסיד הנעלב ע״ש ועיין בפ׳ בנות כותים בחדושינו וק״ל:
גמ׳ משיא כלתא. עי׳ רש״י ע״ז דף נא ע״ב ד״ה דסחיפא:
לגיגית קוראים ״כופתא״ משום שאומרים עליה ״כוף ותיב״ [הפוך ושב עליה]. לבנים הן ״לבני״ והם מרמזים שבית כזה הוא לבני בני [לבני בנים]. לגדר העשויה קוצים קוראים ״הוצא״, ואמר רב יהודה שהיא מרמזת שאינה אלא חציצה ולא גדר ממש. לכד ששואבים בו מים קוראים ״חצבא״, והטעם: שחוצב מים מן הנהר. לכד הקטן קוראים ״כוזה״, והוא מרמז על כזה תן לי. להדס שהיו רוקדים בו בחתונה, קראו ״שוטיתא״, מפני שהריקוד נראה כשטותא [שטות]. לכלי גדול שרוחצים בו קוראים ״משיכלא״, והוא מרמז לכך שהוא מאשי כולה [רוחץ הכל]. לכלי רחיצה קטן היו קוראים ״משכילתא״ ופירש רב יהודה שנקרא כך משום שהוא משיא כלתא [רוחץ את הכלה]. למכתשת קוראים ״אסיתא״, ונתפרש שהוא כמו ״חסירתא״ [חסרה], שיש בה חלל גדול. לעלי הנכנס ומכה בתוך המכתשת קוראים ״בוכנה״, וטעמו — שהוא כאילו אומר ״בוא ואכנה״.
A barrel is called kufta, which is an acronym for kuf vetiv, which means turn it over and sit. Bricks are called livnei, which is an allusion to livnei benei, which means for the children of children. A fence made of thorns is called hutza and Rav Yehuda said that it is merely a ḥatzitza, which means partition, as opposed to a true fence. A jug used for drawing water is called a ḥatzba because it hews [ḥotzev] water from the river. A small jug is called kuza, alluding to kazeh, which means: Give me one like that. Myrtle branches with which people dance at a wedding are called shutita, an allusion to shetuta, which means madness, as the frenzied dancing appears to be madness. The large vessel used for washing is called meshikhla, which is an acronym for mashei kula, which means: It washes all. A small vessel used for washing is called mashkhilta, and Rav Yehuda explained that it is an acronym for mashya kalta, which means: It washes the bride. A mortar is called asita, alluding to ḥasirta, which means lacking, since it has a large cavity. The pestle that is inserted into the mortar for pounding its contents is called bukhna, which is an acronym for bo ve’akkena, which means: Come and I will strike it.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לְבוּשָׁה לֹא בּוּשָׁה גְּלִימָא שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ כְּגֹלֶם גּוּלְּתָא גַּלִּי וְאִיתֵּיב פּוּרְיָא שֶׁפָּרִין וְרָבִין עָלֶיהָ בּוֹר זִינְקָא בּוֹר זֶה נָקִי סוּדָרָא סוֹד ה׳ לִירֵאָיו אַפַּדְנָא אַפִּיתְחָא דֵּין ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה כׇּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין מוֹסִיפִין גְּבוּרָה וְאֵלּוּ הֵן דָּג וְנָחָשׁ וַחֲזִיר.:

An outer garment is called levusha, which is an acronym for lo busha, which means no shame, as one who is clothed is no longer ashamed. A broad outer garment is called gelima, an allusion to the fact that, by wearing it, one is transformed into an amorphous golem-like figure, as his limbs are indistiguishable. A beautiful coat is termed golta, which is an acronym for geli ve’eitiv, which means reveal, remove the coat, and only then I will sit, so that the coat will not get dirty. A bed is called purya, an allusion to the fact that people parin veravin, which means procreate, upon it. An empty pit is called bor zinka, which is an acronym for bor ze naki, which means that this pit is empty of water. The head covering of Torah scholars is called sudara, an acronym for sod yareh, which is a reference to the verse: “The counsel of the Lord is with them who fear Him [sod Hashem lire’av]” (Psalms 25:14). A palace is called apadna, which is an acronym for apitḥa dein, meaning: To this entrance all come. The Gemara cites an additional baraita related to the nature of the creatures. There are three creatures that grow mightier with age, and they are the fish, and the snake, and the pig.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנרזנקא1 אנא מן אלזגאג אלכביר2 עמיק ישבה באלבור רבמא תרך פיה אלכמר פי מגאלס אלשרב.⁠3
1. בנרזנקא] בא׳ בודקינקא.
2. אלכביר] בא׳ כביר.
3. ישבה-אלשרב] בא׳ חסר.
בנרזנקא1 כלי מזכוכית גדול ועמוק. ומדמים אותו לבור, מאחר ולעיתים מניחים בו יין במסיבות השתייה.
1. נראה שצ״ל ׳בורזנקא׳, כמו בגרסאות אחרות בתלמוד, מכיוון שהתלמוד מדמה מילה זו למילה ׳בור׳, ורש״ג חוזר על כך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גל
גלאגילתא גלי ותיב (שבת עז:) פי׳ גלה אותו למעלה ושב על האבן או על העץ ולא חשב עליה. בר נש דאתי לקובלנא הוא יאה וגולתיה יאה (בבא בתרא קיא.) פי׳ בן אדם הבא לנגדנו הוא נאה וכסותו נאה. (ביצה ל״ח) אוחיכי עליה אמר להו גולייתכו שקלי. (בבא מציעא פה) וגולתא דדהבא פרסי עליך: (בראשית רבה ויעשו להם חגורות) אסטריון גוליון סדינין. (בראשית רבה ל״ז) כפיתו בסרבליהון ר׳ יודן אומר בגיליהון רבי יהודה אמר במוקסיהון. בגד ת״י גלתא על כנפי בגדיהם ת״י גוליהון. גדילים תעשה לך וכו׳:
ערך גלימא
גלימא – שנעשה כגולם (שבת עז:) פי׳ כשיושב עטוף נראה כאדם שאינו יודע לעשות כלום כמו וחילופיהן בגולם שבסוף אבות. פי׳ אחר נראה כמו שאין לו לא יד ולא רגל כמו גולמי כלי מתכות (בבא קמא קיד:) יכול יגלום עליו ת״ל וחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו פירוש יכול יגלום החשבון ויטעהו ת״ל וחשב:
ערך בקת
בקתב(יבמות פד.) אלא משום בקתא פירוש משום זו הסמוכה לה במשנה והוא חלל שנשא כשרה ואיידי דתצא בבת בקתא נשא תנא סיפא נמי נשא. (כתובות נד.) תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי פי׳ בהרויח בביתי ולא בעקתי בדוחקי. (כתובות קג) בגמרא אלמנה שאמר׳ אי אפשי. (מנחות כד) בסוף הלכה שתי מנחות אביי אמר אפי׳ מטמא אחד מהן נמי שניהן מצטרפין מאי טעמא כולהו נמי בני בקתא דהדדי ננהו. (מעילה יז) רב אשי אמר ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא בקתא אינון. (שבת עז) בקתא בי עקתא פירש בית קטן שאינו אלא ד׳ אמות על ד׳ אמות ואינו גבוה למעלה אלא כג׳ אמות לפיכך קורא אותה בי עקתא כלומר מקום צר הוא ושני ענינים לבקתא יש לשון שכינו׳ ויש לשון בית:
ערך בר ספינה
בר ספינהגאלכסנדרית (פרק ט״ו בכלים ובאהלות בפרק מביאין) (שבת לה) פירוש הוא כלי עץ גדול וממלאין אותו מים בספינות גדולות של אלכסנדריא (ובמעשרות בפרק הכובש) המקפה לתבשיל פטור ולקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן פי׳ הלוקח ענבים מן הגת כדי לבשל בהן כלומר בתבשיל לערב עמו בקערה פטור בור קטן כמשמעו לפי ששנינו למעלה שמן גמרו למעשר משירד לבור. ירושלמי אשכול שסחטו לכוס וטבל לתמחוי לא נטבל בלא כך אין האור טובל תיפתר בתבשיל צונן לקדירה חייב אמר רבי אליעזר בקדירה ריקנית היא מתניתא לא כך אמרה אלא המקפה לתבשיל פטור לקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן. בייר כבר פירשנו בערך בייר (עירובין קד.) ממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב פי׳ תנן (בסוף מדות) לשכת הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם היו מספיקין מים לכל העזרה והגלגל הזה יש מפרשים אותו אופן ובלעז קינוקו״לא ויש מפרשים עץ גדול ארוך נתון על עץ מפוצל ובראשו הא׳ של אותו עץ גדול תלוי חבל עם הדלי על גבי הבור וכשממלאין בו מוציא קול גדול כדתנן בתמיד מירי היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה לא התירו אלא במקדש פירש בגמ׳ מאי בור הקר אמר רב יהודה אמר שמואל בור שהקרו על הנביאים והתירוה כלומר דקדקו על הבורות והקרו ולא מצאו בהן צד איסור כדי לגזור עליהן והתירום ואותבינן לשמואל מדקתני לא כל בורות הקירות התירו אלא זה בלבד ואי סלקא דעתך בור שהקרו עליה והתירוה מאי שנא זו בלבד מכל בורות הקורות כל בורות הקורות נמי נשתרו ולא קמא דשמואל אמר רב נחמן בר יצחק בור מים חיים וכן הוא אומר כהקיר בור מימיה וזה בלבד שניא משאר בורות מים חיים כמפורש בהלכה אלא זו בלבד וחמא דרב נחמן בר יצחק (בבא בתרא סד.) לא את הבור ולא את הדות ומפרש בגמ׳ שהבור בחפירה והדות בבנין. (בבא בתרא סג) האומר תנו חלק לפנוני בבור וכו׳ פירוש פשיטא אם אמר חד שכיב מרע יחלוק פלוני בנכסי פלגא ודאי יהבינן ליה אבל אי אמר בהאי לישנא תנו חלק לפלוני בנכסי מהו תא שמע האומר לחברו תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אמר אין פחות מרביע סומכוס לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין הלכך מקבל מתנה טוען חצי הוא שלי וחצי הוא שלך ויורש טוען החצי שתודה שהוא שלי אקחנו והחצי שתטעון שהוא שלך אינו כן דלא פירש המוריש תנו לו חצי הבור אלא תנו לו חלק קאמר וכן אעשה אתן לך חלק כל שהוא והוה ליה זה החצי ממון המוטל בספק וחולקין אותו ונותנין לו רביע הבור והכי נמי בכולהו נכסיו יהבינן ליה רביע כי אמר תנו חלק לפלוני מנכסי סתם פירוש בחבית אין פחות משמנה לפי ששתי חביות יש בבור וכשנותן לו רביע החבית יבוא שמינית הבור. בקדירה אין פחות משנים עשר לפי ששלש קדירות יש בבור וכשנותן לו רביע הקדירה יבוא אחד מי״ב בבור בטפיח אין פחות מי״ו לפי שארבע טפיחים יש בבור וכשנותן לו רביע הטפוח יבוא אחד מי״ו בבור וכולן שיעור אחד הוא נותן והרבה פירושים ראינו בזו הברייתא וזה שקרוב לנו. (באלו חוצצין פרק תשיעי במקואות) איזהו טיט היון זה טיט הבורות שנא׳ ויעלני מבור שאון מטיט היון. (שבת עז) בור זינקא בור זה נקי פי׳ נקי שאין מים. (בויקרא רבה) בריש צו מתחלת הספר ע״כ כתיב והקריבו בני אהרן ונתנו בני אהרן וערכו בני אהרן והקטירו בני אהרן אמר משה לפני הקב״ה בור שנוי ומימיה חביבין לעצים חלקת כבוד בשביל בניהן כדתנן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן לאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו וכו׳:
ערך גרע
גרעד(בבא בתרא קיא:) קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי׳ גרע ו׳ מנחלתו ול׳ מלשארו וצרף שתי אותיות הללו ונעשה מלה אחת והיה לו ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו וזהו שאמרו חכמים גורעין ומוסיפין ודורשין לא גריעה ממש דהא רבא אידחי תירוצים דאביי ואמר סכינא חריפא מיפסקא קראי ומילת׳ דדחי בה הדר הוא ופסיק בה אלא הכי פירוש׳ קסבר כל קרא דכתיב לשון קדש ומפרשי לה בלשון ארמי או זולתה אי אפשר להעתיקה כמות שהיא אלא נראה כמוסיף וגורע וכך פתרון זה ונתתם את נחלתו של מורישה לשארו כלומר הנחלה שמוריש אביה לבתו שהיא שאר בעלה כדכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד ומי שהוא שארו שהוא קרוב לה אליו תעמוד הנחלה. זה פי׳ ר״ח ז״ל. (בבא מציעא קד:) אהני כתבא לגירעון פי׳ לעול׳ בין כתב לו הכי ובין לא כתב לו הכי ומשכנו המשכון כפירעון הוא מיהו אם לא כתב לו הכי ומשכנו כנגד חובו מכוון ועכשיו גרע מאות׳ השומא גרע למלוה וזהו אהני כתבא לגירעון ואם לא כתב לו כך ומשכנו אף על פי שבמקום פירעון עומד אם גרע עד שיחליטנו למלוה ברשות לוה גרע. (בבא מציעא קו) אלא מעתה לא תעלה לו בגירוע פי׳ אשדה אחוזה קאמר דהיכא דהקדיש בר ישראל שדה אחוזה בשעה שהיובל נוהג אם הקדישה משנת היובל ורוצה לגאלה הוא עצמו או ישראל אחר נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף שנאמר ואם משדה אחוזתו יקדיש שדהו כערכך יקום ומהו כערכך כמו שאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם יותר הוא מזרע חומר שעורים או פחות נותן לפי חשבון זה שכן כתיב לפי זרעו וזה השיעור כשרוצה לפדותה ארבעים ותשע שנים שהוא יובל שלם נותן נ׳ סלעים אבל הקדישה אחר שנה של יובל או אחר י׳ או אחר כ׳ מחשב עד שנת היובל שיבא ונותן לפי חשבון שנאמר ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל וכמ׳ מגיע לכל שנה סלע ופונדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנה ותניא בערכין בתוספתא נמצאת אומר תשע וארבעים שנה תשעה וארבעים סלעים ומ״ט פונדיונין ותניא בתורת כהנים וכי מה טיבו של פונדיון זה והלא סלע של תורה אינו אלא מ״ח פונדיוני׳ אלא שתהא קולבון לפרוטרוט וקולבון הוא מטבע קטן שתהא תוספת לאותו סלע הנתון חתיכות חתיכות שאם בא לגאול מ״ט שנים נותן נ׳ סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם בא לגאלה מ׳ שנה או ל׳ שנה נותן סלע ופונדיון לשנה אף על פי שאין מגיע פונדיון שלם וכך מנהג בכל מקום יש מטבעות גדולים שנושאין ונותנין עמהן ויש שברי מטבעות ט״ו למטבע או כ׳ חתיכות למטבע הלוקח מקח למטבע שלם אם נותן מטבע שלם יצא ואם נותן מאותן חתיכות נותן לכל מטבע שתות קולבונו אף כאן בשביל אותו סלע אחר המשתכר נותן אותו תוספ׳. דתנן (שקלים ב) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון כיצד כל ישראל חייבין כל אחד מהן חצי סלע שנאמר בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש וכשישקול חייב ליתן קולבון שלא נתן אלא חצי סלע ובמקום שיש שני אחין אם חלוקין בממון נותן זה שקל שהוא חצי סלע וזה שקל שהוא חצי סלע ונותנין שני קולבונין ואם אינן חלוקין בממון וממון אחד הוא נותנין סלע שלם ופטורים משני קולבונין ואחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה כשיעור זה אלא שהבעלים מוסיפין חומש ואינה יוצאה מידו ביובל דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ותנן אחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה מה בין הבעלים לבין כל אדם אלא שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל ואם גאלה אחר אינו מוסיף חומש ויוצאה מידו ביובל וחוזרת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואפילו עושה פירות בשנה ששוין ק׳ סלעים אינו נותן אלא סלע ופונדיון לשנה והיינו דאמרינן באיזהו נשך לענין פרי בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה דיהיב ארבע זוזי לשדה אחוזה לשתא דהיינו סלע דהוא ארבע זוזי אף על גב דקא אכיל פירא טובא וכמו שנותן הוא סלע ופנדיון לשנה כן כשאכלה הכהן שלשה או ארבעה שנים אפילו היתה שנה שביעית לפניו קודם שנגאלה מנכה סלע ופונדיון לשנה דתניא בערכין אכלה הקדש בעשר ובחמש עשרה שנה הבעלים גורעים הימנו סלע לשנה ומזה הקשה אלא מעתה הואיל ושביעית אפעקתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן אלמה תנן נותן סלע ופנדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע ותניא (בתורת כהנים) ונגרע מערכך מלמד שאם היתה ביד כהנים ב׳ או ג׳ שנים מגרען סלע ופונדיון לשנה השיבו שאני התם הואיל וחזי למשטח בה פירי ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה אבל לענין המוכר שדהו לחברו שני תבואות בעינן. (ערכין כד) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות מב׳ שנים פירוש אם הקדישה פחות מב׳ שנים קודם היובל ובא לגואלה אינו נותן לאותן ב׳ שנים ב׳ סלעים וב׳ פנדיונין אלא נותן נ׳ שקלים שלמים לחומר שעורין מאי טעמא משום דכתיב אם עוד רבות בשנים כלומר שעדיין כשהקדישה נשארו אפילו שני שנים לפיהן ישיב גאולתו סלע ופונדיון לשנה לכור ואם פחות מב׳ שנים הקדישה נותן נ׳ שקל לכולן (קידושין יד) וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף בגמרא בגירעון כסף אמר חזקיה דאמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת פי׳ שמגרע מדמיו לפי שנים שעברו ופודה את עצמו פרק כיצד מברכין (ברכות לו:) בגמ׳ חוץ מן היין (פסחים נב: ובפ״ד דשביעית יט) בית הלל אומרים החרובין משישרישו והגפנים משיגרעו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן פי׳ הא דתנן בגפנים משיגרעו בעץ שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דאכלה אמר רחמנא ולא להפסד (ירושלמי סוף פרק ד) תני רבי חיננא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן גפנים משיגרעו אמר רבי יונה משיזחילו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים. (שבת עז) איבעיא להו גראינין תנן או גרעינין תנן אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך פי׳ גרוע שבפרי. פי׳ אחר שהגרעינין גורעין את האוכלין. ס״א גלעינין והנם בערך גלע. (קידושין פא) י׳ דברים נאמרו בגרע וכו׳. (פרק י״ב בכלים) מסמר הגרע טמא פי׳ גורע הדם והוא הספר. (ובמגילת איכה חד מן אתינס) וכו׳ עד אמר חד אנא מייתי ליה רישיה גריע (סנהדרין צו) גרעיתיה לארמא ושפר ליה אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה פירוש גלחת זקנו וחרפתו ושפר ליה שלא כעס אתלי ליה נורא ולא שבעת חוכא מיניה שתעשה ממנו כל מיני ליצנות (א״ב בנוסחאות דידן כתוב גרדתיה לארמאה עיין ערך גרד) ותגלח את שבע מחלפות תרגומו וגרעת. וכן ויגלח את חצי זקנם תרגומו וגרע:
ערך חלף
חלףה(פי״ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. (סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר (סוכה כ.) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי׳ עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל׳ ישמעאל חלפה וי״א שהיא אותה שקורין בלעז קרט״קא וי״א שהיא מין ערבה (סוכה לד.) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. (שבת עז) מ״ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר:
ערך חף
חףו(שבת לא.) היה הלל חופף את ראשו (סנהדרין צה.) אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה. (בבא קמא פב) ושתהא אשה חופפת וטובלת (שבת נ) חופף ומפספס אבל לא סורק (ביצה לה) נזי׳ לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער. (נדה סו) לא תחוף בנתר. (שבת ו) אימר דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו היכ׳ דליכא חיפופי היכא דאיכא חיפופי מי אמר פי׳ מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל ומוציאים את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה הני דחייפי גונדי ובזה הפי׳ משמש גונדי כמו גידודי וכן כאן במקום העשוי להתחכך בו ויש שקובעין בצד כותליהן עמוד או קונדס (כתובות כד) משום חיפופי רשות הרבים פי׳ שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות (עבודה זרה לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה קילפי ושרייה. (יומא פד) ר׳ הונא בריה דרב יהושע הוה קאיה בשוקא חף ביה ושלח שדנהו למניה קמיה: (גיטין סח) כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה. וליתליה בסיפי בבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (שבת עז) ונחש לחפפית פי׳ אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותם ולחפף אותה כמו ששנינו ויקח לו חרש להתגרד בו ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור:
ערך כפת
כפתז(בבא מציעא עג:) רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכו ליה טפי כופיתא. (גיטין לב.) אפילו קניא בכופתא רפיא פירוש קנה שבסל כדאמרינן (שבת עז) כופתא כוף תיב פירוש כל שיש בו בית קיבול הפוך הכלי מאחוריו ושב (א״ב פירוש בלשון יוני כלי עשוי לשמור דבר מה):
ערך לבש
לבשח(שקלים פרק ה) פנחס המלביש. (ירושלמי) שהיה מלביש בגדי כהונה פי׳ לכהן גדול (בריש עוקצים) השיורה של שבולת והלבוש שלה פירוש הקלף שעל החטים בשבולת הוא הלבוש שלה לבושא לא בושא (שבת עז) פירוש מאחר שלבוש אין לו בושה:
ערך סדר
סדרט(שבת מט) חזייה דפריס דיסתודרי (שבת עז). סידרא סוד ה׳ ליריאיו פי׳ יראי ה׳ יוצאין בו כדגרסינן (פסחים קיא:) סודריה דמר כדרבנן ויתן על פניו מסוה תרגום ירושלמי סודר (א״ב פי׳ בל׳ רומי מטפחת מיוחדת להעביר הזיעה גם למין מסוה וצעיף אומרים כן):
א. [קלייד.]
ב. [נאכבארשפט נעהע.]
ג. [שיפסוואססר בעהעלטער.]
ד. [אבנעהמען ווערטלאז ווערדען טרויבען קערקער נידערלאסעען. שערען.]
ה. [מאטטע שילף.]
ו. [קראצין.]
ז. [קארב.]
ח. [אנקליידען.]
ט. [שווייסטוך.]
לבושא – חלוק עליון שקורין שרוק.
לא בושה – למנוע הבושה שמכסה כל החלוקים התחתונים הקרועים ורעים.
כגולם – שאין לו חיתוך אברים.
גולתא – מקטורין נאה.
גלי ותיב – כשהוא יושב מגלה עצמו שלא ישב עליו שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויבלה.
בור זינקא – בור שיבשו מימיו קורין כן.
נקי – חסר מימיו.
סודרא – דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר.
אפדנא – טרקלין של מלכים.
אפתחא – אל פתח זה יבאו הכל אם למשפט אם לשרת המלך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גלימא כו׳ כגולם כו׳ פרש״י שאין לו חיתוך אברים עכ״ל ובערוך פ״א כשיושב עטיף בו נראה כאדם שאינו יודע לעשות כלום כמו וחילופיהן בגולם כו׳ ע״ש:
סודרא סוד ה׳ ליראיו כו׳ בגדי אדם מרמזים על מדותיו של אדם כמ״ש בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו׳ ובמעלות המדות היא היראה וע״כ שם הסודר המורה ע״ז הוא מיוחד ליראי ה׳ וק״ל:
לבגד עליון קוראים ״לבושה״ מפני שהוא גורם לכך שלא תהיה בושה, כלומר, המתלבש שוב אינו מתבייש. לבגד עליון רחב קוראים ״גלימא״ מפני שנעשה בו הלובש כגלם, שהבגד מכסה הכל ואין רואים את אבריו, אלא צורה גולמית שלו. למעיל יפה קוראים ״גולתא״ מפני שאומרים ״גלי ואיתיב״ [גלה, פשוט את הגולתא, ואשב] כדי לא ללכלך אותה. למיטה קוראים ״פוריא״ מפני שפרין ורבין עליה. לבור ריק קוראים ״בור זינקא״ לפי שהוא נוטריקון: ״בור זה נקי״ ממים. לעטיפה של תלמידי החכמים קוראים ״סודרא״ לפי שהוא נוטריקון של ״סוד ה׳ ליראיו״ (תהלים כה, יד) (=״סוד⁠־ירא״). לארמון קוראים ״אפדנא״ לפי שהוא נוטריקון של ״אפיתחא דין״ [לפתח זה] באים הכל. ואגב דברים אלה, בטבעו של עולם, הביאו מברייתא: תנו רבנן, שלשה בעלי חיים כל זמן שהם מזקינין הריהם מוסיפין גבורה, ואלו הן: דג, ונחש וחזיר.
An outer garment is called levusha, which is an acronym for lo busha, which means no shame, as one who is clothed is no longer ashamed. A broad outer garment is called gelima, an allusion to the fact that, by wearing it, one is transformed into an amorphous golem-like figure, as his limbs are indistiguishable. A beautiful coat is termed golta, which is an acronym for geli ve’eitiv, which means reveal, remove the coat, and only then I will sit, so that the coat will not get dirty. A bed is called purya, an allusion to the fact that people parin veravin, which means procreate, upon it. An empty pit is called bor zinka, which is an acronym for bor ze naki, which means that this pit is empty of water. The head covering of Torah scholars is called sudara, an acronym for sod yareh, which is a reference to the verse: “The counsel of the Lord is with them who fear Him [sod Hashem lire’av]” (Psalms 25:14). A palace is called apadna, which is an acronym for apitḥa dein, meaning: To this entrance all come. The Gemara cites an additional baraita related to the nature of the creatures. There are three creatures that grow mightier with age, and they are the fish, and the snake, and the pig.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן.: אָמְרִי דְּבֵי ר׳רַבִּי יַנַּאי שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ מֵיתִיבִי שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן וְקָטָן בֶּן יוֹמוֹ מַאי לָאו אֵבֶר קָטָן דְּגָדוֹל וְאֵבֶר גָּדוֹל שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ אָמְרִי לָךְ דְּבֵי ר׳רַבִּי יַנַּאי לָא גה״קהָכִי קָאָמַר שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ.

We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb. The school of Rabbi Yannai said it should be explained as follows: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child. The Gemara raises an objection from a baraita: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb and a day-old child. Does this not mean: A small limb of an adult and a large limb of a day-old child? The Gemara rejects this: The school of Rabbi Yannai could have said to you: No, this is what the baraita is saying: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb, and the small limb in question is that of a day-old child.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמן כדי לסוך אבר קטן של תינוק בן יומו. והא דתניא כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו לא פירושא ב׳ סיכות אבר קטן וקטן נמי בן יומו. אלא אבר קטן. והקטן ההוא בן יומו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבר קטן – אחד מפרקי אצבע קטנה.
דגדול – של אדם גדול והאי קטן אאבר קאי אי נמי אבר גדול של קטן והאי קטן אגברא קאי ולא אאבר.
לא אבר קטן – וקטן אכולא מילתא קאי אבר קטן של גוף קטן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם א״ל דבי ר׳ ינאי לא כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנה ששמן שיעורו לענין הוצאה בשבת כדי לסוך בו אבר קטן. אמרי דבי [אמרו חכמי בית מדרשו] של ר׳ ינאי [אמרו חכמי בית מדרשו של ר׳ ינאי], יש לפרש: שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: שמן כדי לסוך אבר קטן, וקטן בן יומו. מאי לאו [האם לא] יש לפרש: אבר קטן של גדול, או אבר גדול של קטן בן יומו! ודוחים אמרי [אומרים] לך דבי [חכמי בית מדרשו] של ר׳ ינאי, הכי קאמר [כך אמר, נתכוון לומר]: שמן כדי לסוך אבר קטן ובאבר קטן של איזה קטן אמרו — של קטן בן יומו.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb. The school of Rabbi Yannai said it should be explained as follows: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child. The Gemara raises an objection from a baraita: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb and a day-old child. Does this not mean: A small limb of an adult and a large limb of a day-old child? The Gemara rejects this: The school of Rabbi Yannai could have said to you: No, this is what the baraita is saying: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb, and the small limb in question is that of a day-old child.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לֵימָא כְּתַנָּאֵי שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן וְקָטָן בֶּן יוֹמוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן ור׳וְרַבִּי נָתָן סָבַר אֵבֶר קָטָן דְּגָדוֹל אוֹ אֵבֶר גָּדוֹל דְּקָטָן אֲבָל אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ לָא לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵבֶר קָטָן דְּקָטָן בֶּן יוֹמוֹ לָא

The Gemara suggests: Let us say that this is parallel to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb and a day-old child; this is the statement of Rabbi Shimon ben Elazar. Rabbi Natan says: Equivalent to that which is used to spread on a small limb. Is it not that they disagree about the following? Rabbi Shimon ben Elazar holds: It refers to a small limb of a small child, and Rabbi Natan holds: The measure for liability is equivalent to that which is used to spread on a small limb of an adult or a large limb of a child, but for a measure equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child, no, one is exempt. The Gemara rejects this: No, everyone agrees that for carrying out oil in a measure equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child, no, one is exempt,
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרבי שמעון כו׳ – והכי קאמר כדי לסוך בו אבר קטן וקטן יהא הגוף בן יומו ורבי נתן סבר חד קטן אמרינן או האבר או הגוף אבל תרי קוטני לא.
ה״ג: דכולי עלמא אבר קטן של קטן בן יומו לא.
דרבי שמעון בן אלעזר סבר אבר קטן של קטן בן יומו כו׳ – תימה דאדרבה איפכא מסתברא דר׳ נתן דקאמר אבר קטן משמע טפי של קטן בן יומו מרשב״א דאמר אבר קטן וקטן בן יומו דהא לעיל פריך ארבי ינאי דמפרש אבר קטן דמתניתין אבר קטן של קטן בן יומו דהוי כלישנא דר׳ נתן מברייתא דקתני בה כלישנא דרשב״א ויש לומר דלמאי דמשני הוי סברא איפכא ונקט הכא כדמסיק לעיל ואית ספרים דגרסי איפכא ואין נראה דהא מסיק דלרשב״א אבר קטן של קטן בן יומו ולמאי דגרס איפכא לא הוי כמסקנא לא לפי דמייתי השתא ולא לפי מה שדוחה לא דכולי עלמא כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לסוך אבר קטן בן יומו. כשיש לו בו מכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: לימא כתנאי [האם נאמר שיש בכך מחלוקת תנאים]? ששנינו בברייתא: שמן כדי לסוך בו אבר קטן, וקטן בן יומו, אלו דברי ר׳ שמעון בן אלעזר. ר׳ נתן אומר: כדי לסוך אבר קטן. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בדבר זה נחלקו] שר׳ שמעון בן אלעזר סבר [סבור] כי הכוונה היא לאבר קטן של תינוק קטן, ואילו ר׳ נתן סבר [סבור] כי הכוונה היא לאבר קטן של גדול, או אבר גדול של קטן. אבל אבר קטן של קטן בן יומולא. ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] שמן כדי סיכת אבר קטן של קטן בן יומו לא מגיע לשיעור הדרוש,
The Gemara suggests: Let us say that this is parallel to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb and a day-old child; this is the statement of Rabbi Shimon ben Elazar. Rabbi Natan says: Equivalent to that which is used to spread on a small limb. Is it not that they disagree about the following? Rabbi Shimon ben Elazar holds: It refers to a small limb of a small child, and Rabbi Natan holds: The measure for liability is equivalent to that which is used to spread on a small limb of an adult or a large limb of a child, but for a measure equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child, no, one is exempt. The Gemara rejects this: No, everyone agrees that for carrying out oil in a measure equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child, no, one is exempt,
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת עז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת עז:, רב שרירא גאון ערבית שבת עז: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת עז: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת עז:, ר׳ נסים גאון שבת עז:, רי"ף שבת עז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת עז:, רש"י שבת עז:, תוספות שבת עז:, ספר הנר שבת עז: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת עז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי שבת עז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת עז:, מהרש"א חידושי הלכות שבת עז:, מהרש"א חידושי אגדות שבת עז:, גליון הש"ס לרע"א שבת עז:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת עז:, אסופת מאמרים שבת עז:

Shabbat 77b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 77b, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 77b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 77b, R. Chananel Shabbat 77b, R. Nissim Gaon Shabbat 77b, Rif by Bavli Shabbat 77b, Collected from HeArukh Shabbat 77b, Rashi Shabbat 77b, Tosafot Shabbat 77b, Sefer HaNer Shabbat 77b, Ri MiLunel Shabbat 77b, Meiri Shabbat 77b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 77b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 77b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 77b, Gilyon HaShas Shabbat 77b, Steinsaltz Commentary Shabbat 77b, Collected Articles Shabbat 77b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144