×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חָזֵינָא לֵיהּ אֲזַל אוֹקְמֵיהּ לַהֲדֵי יוֹמָא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז א״לאֲמַר לֵיהּ אִיסְתַּכַּל בֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ לָא מָצֵינָא א״לאֲמַר לֵיהּ יוֹמָא דְּחַד מִשַּׁמָּשֵׁי דְּקָיְימִי קַמֵּי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמְרַתְּ לָא מָצֵינָא לְאִיסְתַּכָּלָא בֵּיהּ שְׁכִינָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
I wish to see Him. Rabbi Yehoshua went and stood the emperor facing the sun in the season of Tammuz, i.e., summer. Rabbi Yehoshua said to him: Look at it. The emperor said to him: I cannot. Rabbi Yehoshua said to him: Now, if with regard to the sun, which is only one of the servants that stand before the Holy One, Blessed be He, you say: I cannot look at it, is it not all the more so with regard to the Divine Presence?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
להדי יומא – נגד השמש.
כבר ידעת שהזורע שני מיני זרעים ביחד בארץ ישראל לוקה ושהמרכיב אילן באילן בכל מקום לוקה וכן ירק באילן או אילן בירק כשהזרעים נזרעים וצומחים כל זמן שלא ניכר הזרע בהם נקראים דשא וירק ומאחר שבזריעת שני מינין לוקה אין צריך לומר בהרכבת שני דשאים ומה שנשאל כאן הרכיב שני דשאים מהו לבני נח נשאלה שלא נאסרו בכלאי זריעה אלא בהרכבה כמו שביארנו במקומו במה שאמרו את חקותי תשמורו חקים שחקקתי לך כבר ר״ל במעשה בראשית שכתוב בהם למינהו אבל ישראל מאחר שנאסרו בזריעה אין מקום לשאול בהם בהרכבת דשאים ויש מפרשים אותה בישראל ובדשאים שאינם בני זריעה אלא שעולות מאליהן עד שלענין פסק חוככין להקל אף בישראל הואיל ואין דרכן בכך:
חזינא ליה [אראה אותו], הראה לי אותו! אזל אוקמיה להדי יומא [הלך ר׳ יהושע העמיד אותו את הקיסר אל מול השמש] בתקופת תמוז, כשהשמש יוקדת בעוז, אמר ליה [לו]: איסתכל ביה [הבט בו]! אמר ליה [לו]: לא מצינא [איני יכול]. אמר ליה [לו]: יומא, דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה [השמש, שהוא אחד מהשמשים שעומדים לפני הקדוש ברוך הוא, אומר אתה איני יכול להסתכל בו], שכינה עצמה לא כל שכן!
I wish to see Him. Rabbi Yehoshua went and stood the emperor facing the sun in the season of Tammuz, i.e., summer. Rabbi Yehoshua said to him: Look at it. The emperor said to him: I cannot. Rabbi Yehoshua said to him: Now, if with regard to the sun, which is only one of the servants that stand before the Holy One, Blessed be He, you say: I cannot look at it, is it not all the more so with regard to the Divine Presence?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה בָּעֵינָא דְּאִיצְבֵּית לֵיהּ נַהֲמָא לֵאלָהַיְכוּ אֲמַר לֵיהּ לָא מָצֵית אַמַּאי נְפִישִׁי חֵילְוָותֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אִיבְרָא אֲמַר לֵיהּ פּוֹק צְבֵית לְגִידָּא דִּרְבִיתָא דרויחא עָלְמָא טְרַח שִׁיתָּא יַרְחֵי קַיְיטָא אֲתָא זִיקָא כַּנְשֵׁיהּ לְיַמָּא.

§ The Gemara recounts: The Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: I desire to arrange bread, i.e., a meal, for your God. Rabbi Yehoshua said to him: You cannot. The emperor asked him: Why? Rabbi Yehoshua said to him: His hosts are too great. The emperor said to him: Truly, I wish to do it. Rabbi Yehoshua said to him: Go out and arrange a meal on the shore of the great sea [dirvita], where there is a wide open space. The emperor worked all the six months of summer to accomplish this. A wind came and swept it all into the sea.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דניצבות ליה לחמא – כלומר בעינא ליכרה לו כירה:
פוק צבית – כלומר הכן לו הכירה אגודה דימא:
ערך גנד
גנדא(נדרים לב.) ואיבעית אימא גונדא דחימה: (חולין ס.) לא מצית צבתת ליה משום דנפישי גונדי. (א״ב חילוותה כתיב) (בבא מציעא פו) נשב זיקא ואווש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוה (עבודה זרה יא) אונקלוס בר קלונימוס איגייר סדר קיסר גונדא דפרשי אבתריה: (גיטין נז) יומא חד הוא חליף גונדא דרומאי פי׳ חיל כן בל׳ ערבי גונד:
א. [מיליטער וואך.]
דאיצבית ליה נהמא – אתקן לו סעודה.
לגידא דרביתא – על שפת נהר ששמו רביתא.
דרויח עלמא – להתקבץ שם חיילותיו והוא נתכוין למקום שתהא רוח שולטת בו.
כנשיה לימא – טאיטו לים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושוב א״ל קיסר בעינא דאיצבת ליה נהמא כו׳. שהאמין בגשמות מצד פעולותיו בעוה״ז שהם גשמיים כמו השמש שלא יוכל להשיג מהותה ואעפ״כ אפשר שהוא גשמי כנראה מצד פעולותיו וע״ז מסיק לו בתשובתו הני כנושאי וזלוחאי כו׳ מצד פעולות משמשיו נשתלשל לפעולת גשמים.
א מסופר, אמר ליה [לו] קיסר לר׳ יהושע בן חנניה: בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהיכו [רוצה אני לערוך לחם, סעודה לאלוהיכם]! אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: לא מצית [לא תוכל]. שאל אותו: אמאי [מדוע]? אמר לו: נפישי חילוותיה [מרובים חילותיו]. אמר ליה [לו]: איברא [באמת], אעשה זאת! אמר ליה [לו]: פוק צבית לגידא רביתא [לך ערוך סעודה על הים הגדול הקרוי רביתא], דרויחא עלמא שם יש מקום מרווח]. טרח שיתא ירחי קייטא [טרח הקיסר שישה חודשי הקיץ] בדבר, אתא זיקא כנשיה לימא [באה רוח וטאטאה הכל לים].
§ The Gemara recounts: The Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: I desire to arrange bread, i.e., a meal, for your God. Rabbi Yehoshua said to him: You cannot. The emperor asked him: Why? Rabbi Yehoshua said to him: His hosts are too great. The emperor said to him: Truly, I wish to do it. Rabbi Yehoshua said to him: Go out and arrange a meal on the shore of the great sea [dirvita], where there is a wide open space. The emperor worked all the six months of summer to accomplish this. A wind came and swept it all into the sea.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) טְרַח שִׁיתָּא יַרְחֵי דְּסִיתְוָא אֲתָא מִיטְרָא טַבְּעֵיהּ בְּיַמָּא א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי הַאי אֲמַר לֵיהּ הָנֵי כָּנוֹשָׁאֵי זָלוֹחָאֵי דְּאָתוּ קַמֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי לָא מָצֵינָא.

The emperor worked to arrange another meal all the six months of winter. Rain came and sank it all in the sea. The emperor said to Rabbi Yehoshua: What is this? Rabbi Yehoshua said to him: These are only the sweepers and floor washers that wait on Him, and they alone have eaten everything. The emperor said to him: If so, I cannot arrange a meal before Him.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כנושאי – כלומר מכבדי רחבה וזולחאי מזלפין הרחבה הרוח והגשמים:
ערך זלח
זלחא(חולין ס.) הני כנושאי וזלוחאי דאתו קמיה הקב״ה פי׳ זיקא שמכבד את המקום זילחא היינו מטר שמרביץ. (שבת צה.) אמימר שרא זילחא במחוזא אמר מאי טעמא אמור רבנן דלמא אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות פי׳ אמימר התיר לזלף לרבץ במחוזא משום דאיכא טפקי בדראת׳ כגון רצפה של אבנים וליכא חששא לאשויי גומות. (כסוף תוספת שבת) אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין (א״ב תרגום יזלו מים זלחין מיא):
א. [שפריצין.]
כנושאי – מכבדי הבית.
זלוחאי – מרביצי הבית במים מפני אבק העולה וכבר הם כלו לאכול כל זה.
אי הכי – דנפישי חיילותיו כ״כ לא מצינא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חזר וטרח בעריכת סעודה אחרת שיתא ירחי דסיתוא [שישה חודשי החורף], אתא מיטרא טבעיה בימא [בא גשם סחף מה שהכין וטיבע אותו בים]. אמר ליה [לו] הקיסר לר׳ יהושע: מאי האי [מה זה]? מדוע אירעו דברים אלה? אמר ליה [לו]: הני כנושאי זלוחאי דאתו קמיה [אלה הם המטאטאים ושוטפי הרצפה שבאו לפניו], והם אכלו הכל. אמר ליה [לו]: אי הכי [אם כך], לא מצינא [איני יכול].
The emperor worked to arrange another meal all the six months of winter. Rain came and sank it all in the sea. The emperor said to Rabbi Yehoshua: What is this? Rabbi Yehoshua said to him: These are only the sweepers and floor washers that wait on Him, and they alone have eaten everything. The emperor said to him: If so, I cannot arrange a meal before Him.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַרָה לֵיהּ בַּת קֵיסָר לר׳לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה אֱלָהֵיכוֹן נַגָּרָא הוּא דִּכְתִיב {תהלים ק״ד:ג׳} הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו אֵימָא לֵיהּ דְּנֶעְבֵּיד לִי חֲדָא מַסְתּוּרִיתָא אֲמַר לְחַיֵּי בְּעָא רַחֲמֵי עֲלַהּ וְאִינַּגְעָה אוֹתְבַהּ בְּשׁוּקָא דְּרוֹמִי וְיָהֲבִי לַהּ מַסְתּוּרִיתָא דַּהֲווֹ נְהִיגִי דְּכֹל דִּמְנַגַּע בְּרוֹמִי יָהֲבוּ לֵיהּ מַסְתּוּרִיתָא וְיָתֵיב בְּשׁוּקָא וְסָתַר דּוּלְלֵי כִּי הֵיכִי דְּלִיחְזוֹ אִינָשֵׁי וְלִיבְעֵי רַחֲמֵי עֲלֵיהּ.

§ The Gemara recounts: The daughter of the Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Your God is a carpenter, as it is written: “Who lays the beams of His upper chambers in the waters” (Psalms 104:3). Tell Him to make for me a distaff, a simple tool used in spinning. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said: Very well. He prayed for mercy for her and she was stricken with leprosy. She sat in the Roman market, and they gave her a distaff, since it was their custom to give a distaff to anyone stricken with leprosy in Rome, and the leper would sit in the market and untangle bunches of wool, so that people would see and pray for mercy on him.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסתורית – אטרדיול בלעז:
וסתר דוולאי – כלו׳ עושה בה מלאכתה:
ערך סתר
סתרא(חולין ס.) איתי מסתוריתא סתר דוולא בשוקא פי׳ מסתוריתא ל׳ מעזלה (א״ב בעוד חוט הנטוה בכוש נאמר דוללא ואחרי כן סותרים ומגלגלי׳ אותו במסתוריתא לעשותו אגודות וחבילות):
א. [שפינדעל.]
מסתוריתא – דיוושלטייק״ש בלעז.
דוללי – אשקניי״ש וסימן זה היה למצורעים.
סתר דוללי – דישבוויריי״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובת קיסר שאמרה אלהיכם נגרא הוא כפרה בהשגחה פרטית שהוא נגרא שעשה לו תקרה ועליה שהם השמים ואינו משגיח בארץ כמ״ש הכופרים עזב אלהים את הארץ והנה על ידי תפלת ריב״ח נראה לה ההשגחה פרטית שנשתלם לה מדה כנגד מדה שנצטערת ויהב לה מסתוריתא וק״ל:
ב עוד מסופר, אמרה ליה [לו] בת קיסר לר׳ יהושע בן חנניה: אלהיכון נגרא [אלוהיכם נגר] הוא, דכתיב [שנאמר] ״המקרה במים עליותיו״ (תהלים קד, ג), הרי שהוא עושה תקרה, אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא [אמור לי שיעשה לי מסתורית אחת], מתקן פשוט להתרת פקעות צמר! אמר: לחיי [בבקשה]! בעא רחמי עלה ואינגעה [ביקש רחמים, התפלל עליה ונצטרעה], אותבה בשוקא דרומי ויהבי לה מסתוריתא [הושיבו אותה בשוק של רומי ונתנו לה מסתורית], דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא [שהיו נוהגים שכל שנעשה מנוגע ברומי נותנים לו מסתורית], ויתיב בשוקא וסתר דוללי [ויושב בשוק וסותר פקעות], כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה [כדי שיראו אנשים ויבקשו רחמים, יתפללו עליו].
§ The Gemara recounts: The daughter of the Roman emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Your God is a carpenter, as it is written: “Who lays the beams of His upper chambers in the waters” (Psalms 104:3). Tell Him to make for me a distaff, a simple tool used in spinning. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said: Very well. He prayed for mercy for her and she was stricken with leprosy. She sat in the Roman market, and they gave her a distaff, since it was their custom to give a distaff to anyone stricken with leprosy in Rome, and the leper would sit in the market and untangle bunches of wool, so that people would see and pray for mercy on him.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלֵיף הָתָם הֲוָת יָתְבָא וְסָתְרָה דּוּלְלֵי בְּשׁוּקָא דְּרוֹמָאֵי אֲמַר לַהּ שַׁפִּירְתָּא מַסְתּוּרִיתָא דִּיהַב לִיךְ אֱלָהַי אֲמַרָה לֵיהּ אֵימָא לֵיהּ לֵאלָהָיךְ לִשְׁקוֹל מַאי דִּיהַב לִי אָמַר לָהּ אֱלָהָא דִּידַן מֵיהָב יָהֵיב מִשְׁקָל לָא שָׁקֵיל.

One day Rabbi Yehoshua ben Ḥananya was passing there, and he saw that she was sitting and untangling bunches of wool in the Roman market. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to her: Is the distaff my God gave you pleasing? She said to him: Tell your God to take back what He has given me. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to her: Our God gives, but does not take.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משקל לא שקיל – הטובה משנתנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יומא חד הוה קא חליף התם [יום אחד היה עובר שם] ר׳ יהושע, הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי [היתה יושבת בת הקיסר וסותרת פקעות בשוק הרומאים], אמר לה: שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלהי [יפה המסתורית שנתן לך אלוהי]? אמרה ליה [לו]: אימא ליה [אמור לו] לאלהיך לשקול מאי דיהב לי [שיטול בחזרה מה שנתן לי]. אמר לה: אלהא דידן מיהב יהיב, משקל לא שקיל [אלוהים שלנו לתת הוא נותן, ליטול אינו נוטל].
One day Rabbi Yehoshua ben Ḥananya was passing there, and he saw that she was sitting and untangling bunches of wool in the Roman market. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to her: Is the distaff my God gave you pleasing? She said to him: Tell your God to take back what He has given me. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to her: Our God gives, but does not take.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יְהוּדָה שׁוֹר כְּרַסְתָּן וּפַרְסְתָן רַב רֵישֵׁיהּ וְרַב גְּנוּבְתֵּיהּ וְחִילּוּפָא בַּחֲמָרָא לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

§ Rav Yehuda says: A bull has a large paunch and large hooves. Its head is large, and its tail is large. And the opposite is true for a donkey. The Gemara explains: What is the practical difference that results from such a statement? It is relevant for purposes of buying and selling. One who agrees to sell a bull must provide the buyer with one that fits this description, and the opposite for a donkey.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כרסתן ופרסתן – כלומר סימנין של שור כרסו גדול ופרסותיו גדולות:
מאי נפקא מינה למקח וממכר – כלומר מי שמוכר שור לחברו כרסתן ופרסתן איבעי ליה למיהב:
שור – דרכו להיות כרסתן ופרסתן בעל כרס רחבה ופרסות רחבות.
גנובתיה – זנבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אגב משנתנו העוסקת בסימני בהמה וחיה, מביאים מה שאמר רב יהודה: שור דרכו שיהיה כרסתן, בעל כרס גדולה, ופרסתן, גדול פרסות, רב רישיה ורב גנובתיה [גדול ראשו וגדול זנבו], וחילופא בחמרא [וחילוף הדברים בחמור]. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן]? למה משנה הדבר? ומשיבים: למקח וממכר, שהמוכר סתם שור לחבירו צריך לתת לו שור כזה, והיפך הדבר בחמור.
§ Rav Yehuda says: A bull has a large paunch and large hooves. Its head is large, and its tail is large. And the opposite is true for a donkey. The Gemara explains: What is the practical difference that results from such a statement? It is relevant for purposes of buying and selling. One who agrees to sell a bull must provide the buyer with one that fits this description, and the opposite for a donkey.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר רַב יְהוּדָה שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ט:ל״ב} וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס מַקְרִין תַּרְתֵּי מַשְׁמַע אָמַר רַב נַחְמָן מַקְרָן כְּתִיב.

And Rav Yehuda says: The bull that Adam, the first man, sacrificed as a thanks offering for his life being spared had a single horn on its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns [makrin] and hoofs” (Psalms 69:32). The Gemara comments: On the contrary, the word makrin indicates two horns. Rav Naḥman said: Although it is vocalized in the plural, makran is written in the verse, without the letter yod, to indicate that it had only a single horn.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שור שהקריב אדם הראשון – כדאמרינן בלפני אידיהן במסכת ע״ז (דף ח.).
מקרין מפריס – בשור של אדם הראשון קאי.
מקרין תרתי משמע – שכן סתם שוורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן כו׳ וקרניו קודמות לפרסותיו כו׳. הענין מבואר כי הקרן נאמר בכ״מ על עיקר הדבר כמ״ש הקרן קיימת כו׳ והנה לפי שאדם נטה בחטאו למינות להאמין ח״ו בשניות כמ״ש בסנהדרין אדם הראשון מין היה וכפר בעיקר שנאמר איכה אן נוטה לבך ולכך כשחזר בתשובה הקריב שור שהיה לו קרן א׳ מורה על עיקר האחדות וע״כ היה בו הקרן שהוא א׳ קודם לפרסותיו שהם שנים מורים על הריבוי שהנמצאות בהשתלשלם יגיעו בסופם לרבים ודו״ק:
ואמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר: ״ותיטב לה׳ (תודתי) משור פר מקרין מפריס״ (תהלים סט, לב) — מאותו שור שהקריב אדם הראשון. ותוהים: ״מקרין״ הלוא תרתי משמע [שתים, שתי קרנים משמעו], שמשמעות ״מקרין״ היא — בעל קרניים! אמר רב נחמן: ״מקרן״ כתיב [כתוב], כלומר, הכתוב החסר רומז לקרן אחת.
And Rav Yehuda says: The bull that Adam, the first man, sacrificed as a thanks offering for his life being spared had a single horn on its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns [makrin] and hoofs” (Psalms 69:32). The Gemara comments: On the contrary, the word makrin indicates two horns. Rav Naḥman said: Although it is vocalized in the plural, makran is written in the verse, without the letter yod, to indicate that it had only a single horn.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָמַר רַב יְהוּדָה שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קַרְנָיו קוֹדְמוֹת לְפַרְסוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס מַקְרִין בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מַפְרִיס.

And Rav Yehuda says: With regard to the bull that Adam, the first man, sacrificed, its horns preceded its hooves. It was not born of a cow, but rose fully formed out of the earth such that its head emerged first, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns and hoofs.” The phrase “has horns” comes first, and only afterward the word “hoofs.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרניו קודמין לפרסותיו – שכל שוורים פרסותיהם נולדות עמם וקרנותיהם גדלים לאחר זמן אבל של מעשה בראשית בקומתם נבראו ובקרניהן וכשיצא מן הארץ ראשו תחלה נמצאו שקדמו קרנותיו לפרסותיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון, השור הראשון שנוצר — קרניו קודמות לפרסותיו, שלא נולד מפרה, אלא יצא בשלמותו מן הארץ, וכיון שראשו יצא תחילה היו קרניו קודמות לפרסותיו, שנאמר: ״ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס״מקרין ברישא [בתחילה], והדר [ואחר כך] מפריס.
And Rav Yehuda says: With regard to the bull that Adam, the first man, sacrificed, its horns preceded its hooves. It was not born of a cow, but rose fully formed out of the earth such that its head emerged first, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns and hoofs.” The phrase “has horns” comes first, and only afterward the word “hoofs.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּקוֹמָתָן נִבְרְאוּ בְּדַעְתָּן נִבְרְאוּ בְּצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ב׳:א׳} וַיְכוּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם אַל תִּקְרֵי צְבָאָם אֶלָּא צִבְיוֹנָם.

And this supports the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: All items created during the acts of Creation were created with their full stature, immediately fit to bear fruit; they were created with their full mental capacities; they were created with their full form. As it is stated: “And the heaven and the earth were finished, and all the host of them” (Genesis 2:1). Do not read it as: “The host of them [tzeva’am]”; rather, read it as: Their form [tzivyonam].
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסייע ליה לריב״ל – כלומר מה דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרנותיו קודמות לפרסותיו מסייע ליה לריב״ל דאמר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו כל מה שעתיד להיות לו לאחר זמן נברא עמו וכשנברא בין בהמה בין אדה״ר נברא תחלה [הראש] וכשנברא הראשון היו קרנים בראש ואח״כ נבראו הפרסות:
לצביונם נבראו – כלומר הקב״ה שאל להם רצונכם שאברא אתכם:
לדעתן נבראו – בכלל דעתן נבראו:
ערך צב
צבא(ראש השנה יא. חולין ס.) כל מעשה בראשית לקומתן נבראו לצביונן נבראו פי׳ לקומתן גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל לדעתן נבראו ולא כדעת התינוקות. לצביונן נבראו לתוארם כלו׳ ביפיותן שנא׳ וכל צבאם ופי׳ לצביונן. פ״א כל שעתיד להיות לאחר זמן נברא עמו וכשנבראת בין בהמה בין אדם הראש נברא תחילה וכשנברא הראש היו הקרנים בראש ואח״כ נבראו הפרות היינו לקומתן לצביונן הקב״ה שאל להן רצונכם שאברא אתכם ולא אביתם לעלות תרגום ולא צביתין ורצונו תמימי דרך תרגום ירושלמי וצבי באילין דתמימין באורחתהון:
א. [פערלאנגען. געשטאלט.]
בקומתן נבראו – ולפיכך קדמו קרנותיו שהרי עמו נוצרו ויצאו תחלה והיינו שור פר ביום שהיה שור היה גדול כפר. שור בן יומו קרוי שור כדכתיב (ויקרא כב) שור כי יולד פר קיימא לן בן שלש (פרה פ״א משנה ב).
לדעתם – שהודיעם שיבראם והם ניאותו.
לצביונם – בדמות שבחרו להם.
בקומתן נבראו – לא בעי למימר שנבראו בעמידה דהא אמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח:) גבי אדם הראשון רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו אלא בקומתן היינו שנגמרה כל קומתן מתחלתן.
אל תיקרי צבאם אלא צביונם – פירש בערוך דכולהו נפקי מצביונם שהוא לשון יופי כמו (ישעיהו ד) לצבי ולתפארת ומאחר שהן ביופיין זהו בקומתן ולדעתן שהיופי לא יבא אלא אם כן נגדל כל הצורך ועוד יש לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה בקומתן נבראו כו׳ אלא בקומתן היינו שנגמרה כל קומתן מתחלתן עכ״ל ולדבריהם הא דמדקדק דקרניו קודמת לפרסות היינו כיון דכל מה שעתיד להיות נברא עמו והראש נברא תחלה וכשנברא הראש היו הקרנים בראש ואח״כ נבראו הפרסות וכן נראה מדברי הערוך ע״ש:
אל תקרי צבאם אלא צביונם. פירשו התוספות מפי׳ הערוך דכולהו מצביונם נפקי כו׳ ע״ש והוא דחוק לפרש בצביונם קמא דוקא מלשון יופי וצביונם בתרא בג׳ לשונות ונראה שדרשו כן מהאי קרא דאמאי נקט רב צבא השמים והארץ טפי משאר יסודות הפשוטים וצבאם וע״כ דרשו שרמז הכתוב כאן על כל הנבראים שעלה בבריאותם חומר וצורה ותכלית והוא שאמר בקומתן נבראו שהוא קיימת וגודל חומר כל נברא ובדעתן נבראו הוא ידיעת צורה של כל נברא שבו ניכר ונודע כי הוא זה בצורתו וצביונם נבראו הוא רצונם התכליתי הנראה ממנו והוא שרמז ויכלו השמים שהוא יסוד היותר פשוט מחומר וקרוב לצורה והארץ הוא היסוד היותר גשמי בחומרו וצבאם הוא התכלית הרצוני של כל נברא וד״ק:
גמ׳ אלא צביונם. עיין בפרש״י על התורה בראשית א כ״ה:
ודבר זה, שהשור הראשון יצאו קרניו תחילה, מסייע ליה [לו] לר׳ יהושע בן לוי, שאמר ר׳ יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית בקומתן השלימה נבראו, בדעתן השלימה נבראו, בצביונם (בשלמות צורתם ויופיים) נבראו, שנאמר ״ויכולו השמים והארץ וכל צבאם״ (בראשית ב, א), אל תקרי ״צבאם״, אלא ״צביונם״.
And this supports the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: All items created during the acts of Creation were created with their full stature, immediately fit to bear fruit; they were created with their full mental capacities; they were created with their full form. As it is stated: “And the heaven and the earth were finished, and all the host of them” (Genesis 2:1). Do not read it as: “The host of them [tzeva’am]”; rather, read it as: Their form [tzivyonam].
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דָּרֵשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא {תהלים ק״ד:ל״א} יְהִי כְבוֹד ה׳ לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה׳ בְּמַעֲשָׂיו פָּסוּק זֶה שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא {בראשית א׳:י״ב,כ״א,כ״ד,כ״ה} לְמִינֵהוּ בָּאִילָנוֹת נָשְׂאוּ דְּשָׁאִים קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָן.

§ Rabbi Ḥanina bar Pappa taught: “May the glory of the Lord endure forever; let the Lord rejoice in His works” (Psalms 104:31). This verse was stated by the minister of the world, i.e., the angel charged with overseeing the world. When the Holy One, Blessed be He, said: “Let the earth put forth grass, herb yielding seed, and fruit tree bearing fruit after its kind” (Genesis 1:11), the grasses drew an a fortiori inference with regard to themselves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שר העולם אמרו – ממונה על העולם אמרו:
שר העולם – מלאך הממונה.
באילנות נאמר למינהו עושה פרי למינו אבל בזרעים לא נאמר בצוואתם למינו אבל ביציאתם נאמר מזריע זרע למינהו.
פסוק זה שר העולם אמרו – לפי מה שמפרשין דחנוך זה מטטרון כמו שיסד הפייט תקיף מטטרון שנהפך לאש מבשר ואומר דהוא שר העולם כמו שיסד הפייט שר המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא ואמרינן בפרק קמא דיבמות (דף טז: ושם) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי פסוק זה שר העולם אמרו וקשה מכאן דמשמע דשר העולם היה בששת ימי בראשית ושמא אגדות הם שחלוקות זו על זו ומי שסובר דמטטרון הוא שר העולם לית ליה דחנוך זה מטטרון א״נ מה שקרא הפייט למטטרון נער לא בשביל הפסוק של נער הייתי אלא לפי שכתוב בספר יוסיפון דלמטטרון יש לו שבע שמות וחשיב נער וגם מצינו דנער שם מלאך הוא כדכתיב (זכריה ב) רוץ אל הנער הלז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ק״ו בעצמם כו׳. נראה כמ״ש אין לך עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ומלאך והם נשאו ק״ו בעצמם שלא לצאת בערבוביא וכה״ג כתבו התוס׳ בפ״ק גבי גינאי נהרא חלוק לי מימך כו׳ ע״ש וק״ל:
ד ועוד במעשה הבריאה, דרש ר׳ חנינא בר פפא: הכתוב ״יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו״ (תהלים קד, לא), פסוק זה, שר העולם, המלאך הממונה על העולם, אמרו; בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ״למינהו״ באילנות, שציוה: ״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו״ (בראשית א, יא), נשאו דשאים, שלא נאמר בהם ״למינו״, קל וחומר בעצמן:
§ Rabbi Ḥanina bar Pappa taught: “May the glory of the Lord endure forever; let the Lord rejoice in His works” (Psalms 104:31). This verse was stated by the minister of the world, i.e., the angel charged with overseeing the world. When the Holy One, Blessed be He, said: “Let the earth put forth grass, herb yielding seed, and fruit tree bearing fruit after its kind” (Genesis 1:11), the grasses drew an a fortiori inference with regard to themselves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִם רְצוֹנוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעִרְבּוּבְיָא לָמָּה אָמַר לְמִינֵהוּ בָּאִילָנוֹת וְעוֹד ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה אִילָנוֹת שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָצֵאת בְּעִרְבּוּבְיָא אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִינֵהוּ אָנוּ עאכ״ועַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

They reasoned: If the Holy One, Blessed be He, wishes the mixing of species, why did he say: After its kind, with regard to the trees? And furthermore, let us draw an a fortiori inference: If with regard to trees, which do not naturally grow mixed, as they are large and distinct from one another, the Holy One, Blessed be He, said: “After its kind,” all the more so with regard to us, since grass naturally grows mixed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהן גיבורין בפירות – כלומר ויכולין לצאת מהן כל מיני פירות בעץ אחד אמר הב״ה למינהו:
שאין דרכן לצאת בערבוביא – שהרי גדולים הן וענפיהן מרובין ואין ראויין ליגדל רצופים ותכופים כי אם מפוזרים.
אמר הקב״ה למינהו – שיצא כל אילן בעצמו ברחוק מחבירו שיהא לו היכר.
אנו – שרבים אנו ודרכנו לצאת תכופין ומעורבבין ואם אין נזהרים לצאת כל עשב לבד הרי אין אנו ניכרין זה מזה על אחת כמה וכמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בערבוביא של מינים, למה אמר ״למינהו״ באילנות? ועוד קל וחומר הוא: ומה באילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא, שגדולים הם, וכל אחד ניכר לעצמו — אמר הקדוש ברוך הוא ״למינהו״, שיצאו כל אחד לעצמו, אנו, הדשאים, שדרכנו להיות מעורבבים — על אחת כמה וכמה?
They reasoned: If the Holy One, Blessed be He, wishes the mixing of species, why did he say: After its kind, with regard to the trees? And furthermore, let us draw an a fortiori inference: If with regard to trees, which do not naturally grow mixed, as they are large and distinct from one another, the Holy One, Blessed be He, said: “After its kind,” all the more so with regard to us, since grass naturally grows mixed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מִיָּד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד יָצָא לְמִינוֹ פָּתַח שַׂר הָעוֹלָם וְאָמַר יְהִי כְבוֹד ה׳ לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה׳ בְּמַעֲשָׂיו.

Immediately, every kind of grass emerged after its kind, as it is stated: “And the earth brought forth grass, herb yielding seed after its kind” (Genesis 1:12). The minister of the world began to speak and said: “May the glory of the Lord endure forever; let the Lord rejoice in His works,” who do His will even when not explicitly instructed.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ישמח ה׳ במעשיו – שכולן זהירין במצותיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתח שר העולם כו׳. הוא מטטרון כמ״ש התוספות והוא שר העולם ע״ש כי מטטרון גימטריא שדי שאמר לעולמו די שלא יהיה יותר מת״ק כי הנעלם משדי הוא ת״ק כמו שכתבו התוספות פרק אין דורשין וק״ל:
מיד כל אחד ואחד יצא למינו, ולא בערבוביא, שנאמר ״ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו״ (שם יב). פתח שר העולם ואמר: ״יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו״, שהם עושים את רצונו, אפילו כשאינו אומר ומפרש אותו.
Immediately, every kind of grass emerged after its kind, as it is stated: “And the earth brought forth grass, herb yielding seed after its kind” (Genesis 1:12). The minister of the world began to speak and said: “May the glory of the Lord endure forever; let the Lord rejoice in His works,” who do His will even when not explicitly instructed.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בָּעֵי רָבִינָא אהִרְכִּיב שְׁנֵי דְּשָׁאִים זֶה עַל גַּב זֶה

With regard to the above description, Ravina raises a dilemma: If one grafted two species of grass onto one another, as is done with trees,
עין משפט נר מצוהתוספותההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרכיב שני דשאין זה על גב זה מהו – ואם תאמר מתניתין היא במסכת כלאים בפרק קמא (משנה ז) אין נוטעין אילן באילן ולא ירק בירק ועוד תנן (שם משנה ח) אין נותנין זרע דלעת בתוך החלמית מפני שהוא ירק בירק וי״ל דמבעיא ליה בחוצה לארץ דשרו כלאי זרעים ואסירי הרכבת האילן כדאיתא בסוף פרק קמא דקדושין (קידושין לט.) דדריש שדך למעוטי כלאי זרעים שבחוצה לארץ והרכבת האילן אסורה מדכתיב (ויקרא יט) את [וגו׳] בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמה בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמה בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ ומבעיא ליה אי חשיבא ליה הרכבת זרעים כהרכבת אילן משום דכתיב בהן למינהו או לא אי נמי אפילו בארץ מיבעיא ליה לר׳ אושעיא דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דדילמא מתניתין דכלאים כרבנן אי נמי בשאר כלאי זרעים ואליבא דרבנן איירי הכא דאמר בהקומץ זוטא (מנחות דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים לא אי נמי לבני נח קמיבעיא ליה דשרו בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת האילן כדאיתא פרק ארבע מיתות (סנהדרין ס.) ונפקא לן מדכתיב (שם) את חוקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים והיינו בהרכבה דומיא דבהמה ושחקקתי לך כבר היינו לבני נח דכתיב בהו למינהו באילנות ובבהמה דלמינהו איסור כלאים משמע כדמוכח בסוף שור שנגח את הפרה (ב״ק נה.) דבעי התם הרביע שני מינים שבים מהו מי גמרי למינהו למינהו מיבשה או לא ומבעיא לן אי הוי הרכבת ירק בירק כמו הרכבת אילן באילן והוי בכלל שדך ואע״ג דכתיב למינהו איצטריך את חוקותי שחקקתי לך כבר דלא הוה ידעינן דלמינהו אתא לאיסור כלאים אי לא כתיב חוקותי ואי לא למינהו מאת חוקותי לחוד לא הוה נפקא לן דה״א חוקותי שחקקתי לך כבר במרה וא״ת הא פריך התם אלא מעתה ושמרתם את חוקותי מאי חוקות שחקקתי לך כבר איכא ומאי קשיא הא לא מוקמינן האי אבני נח אלא משום דאשכחן נמי דכתיב למינהו במעשה בראשית וי״ל דמ״מ פריך שפיר דכי היכי דהאי לא קאי אבני נח האי נמי לא קאי אבני נח ומשני דהתם כתיב חוקותי בתר ושמרתם אבל הכא כתיב חוקותי קודם תשמרו.
בעי רבינא הרכיב שני דשאים זה על זה לר׳ חנינא בר פפא מהו כיון דלא כתוב בהו למינהו לא מיחייב, או דילמא כיון דהסכים הקב״ה על ידם כמאן דכתב בהו דמי. פירש רבינו תם דבבן נח קא מיבעיא ליה אבל בישראל פשיטא דבזריעה נמי אסור כל שכן בהרכבה, דהא כלאי זרעים דאורייתא היא כדמוכח בפרק כל הבשר ובפרק קמא דקידושין, ותנן נמי אין מביאין אילן באילן ולא ירק בירק. ויש לפרש אפילו בישראל ודילמא ירק וזרעים שדרכם (לזרעים) [לזרעם] אסור אבל דשאים לא.
הרכיב שני דשאים כאחדא לר׳ חנינא בר פפא מהו. איכא דקשיא ליהב והא כלאי זרעים נינהו, ובארץ מדאורייתא כדכתיבי קראיג וכדמפורש בפ״ק דקידושיןד. ואין זו קושיא, שאינו אסור משום כלאים לרבנןה אלא מיני תבואה וקטנית וזרעוני גינהו, אבל דשאים לא. ומיהוז לר׳ חנינא בר פפא בעי אם הרכיבן כאילנותח מהו מאחר שמאילנות נשאו ק״ו, אבל זרעט פשיטא דפטור, כשם שאין כלאים באילנות אלא בהרכבהי, דתניא בתוספתא דכלאיםכ וזורעיןל זרעוני אילן כאחת. ומיהו לענין כלאי הכרם תני בתוספתאמ ר׳ דוסתאי בר׳ יהודה אומר מין דשאים הרי הן כלאים בכרם, ומשמע הוא הדין בעצמן שהן כלאי זרעים. וא״ת הרכבה מיבעיא ליה הא זריעה אסורה. הא ליתא, דכל שאסור בזריעה כ״ש בהרכבה דומיא דירק דאסור נמי בהרכבה כדתנן בפ״ק דכלאיםנ, אלא ר׳ דוסתאי בר׳ יהודה יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה, והכי נמי משמע בהדיא בירושלמיס. הילכך לרבנן דשאים אין בהם משום כלאי הכרם ולא משום כלאי זרעיםע, אבל בהרכבה לר׳ חנינא תיבעי.
א. לפנינו: זה על גב זה.
ב. ראה תוס׳ ד״ה הרכיב.
ג. ויקרא יט, יט.
ד. לט, א.
ה. החולקים על ר׳ דוסתאי להלן.
ו. ראה כלאים פ״ב מ״ב ורמב״ם הל׳ כלאים פ״א ה״ח.
ז. וכ״כ תוד״ה הרכיב שאין הבעיה לענין איסור כלאי זרעים (עיי״ש שתירצו בכמה אופנים), אלא לענין הרכבה בלבד, אם דינם כאילנות. וראה זרע הארץ לרי״צ הלוי עמ׳ רכט.
ח. בכי״פ ובנדפס: באילנות. והגיה הגרא״ז: כאילנות׳. [וראה הגהת הגרר״ב שבר״ן מפורש: באילנות. אכן נראה שגם בר״ן יש להגיה ׳כאילנות׳. וכן הגיה בספר משנת יעקב (להגר״י רוזנטל) על הרמב״ם הל׳ כלאים פ״א ה״ה. וראה קובץ יד אליעזר (ספר זכרון להגרא״י פינקל) ח״ג עמ׳ קסב].
ט. הגרא״ז הגיה: זרע ב׳ דשאים.
י. ראה רמב״ם וראב״ד הל׳ כלאים פ״א ה״ו.
כ. פ״א ה״י.
ל. כן בכי״ל ובנדפס ובתוספתא שם. בכי״פ: זורעין.
מ. פ״ג הי״ג.
נ. מ״ז.
ס. כלאים פ״ה ה״ז: ׳מין דשאים ואינן כלאים בכרם׳. וראה הערה הבאה.
ע. וכ״כ הראב״ד הל׳ כלאים פ״ה הי״ט ע״פ התוספתא. אבל הרמב״ם שם פסק: ׳וכן כל מיני דשאים שעולין מאיליהן בשדה הרי הן מקדשין בכרם׳. וכן כתבו בספר ההשלמה וספר המאורות. וראה רדב״ז שהרמב״ם פסק כר׳ דוסתאי בר׳ יהודה. אכן, בכס״מ כתב שהרמב״ם פסק כירושלמי, ונראה שגרס בירושלמי ׳הרי הן כלאים׳. וכן הגיהו שם עפ״ז בפני משה. וראה ר״ש כלאים פ״א מ״ז, חזו״א (כלאים סימן א ס״ק יב, סי׳ ב ס״ק י), תורת זרעים (כלאים פ״א מ״ז), שו״ת שבט הלוי חלק ח סימן רלד ד״ה הנה יפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה הרכיב שני כו׳ וא״ת מתני׳ היא כו׳ אין נוטעין כו׳ עכ״ל אבל מדברי הרמב״ם שכתב בפ״א דהלכות כלאים המרכיב אילן כו׳ לוקה מן התורה בכ״מ כו׳ עכ״ל והשמיט הרכבת ירק בירק נראה דמלישנא דתלמודא דקאמר הרכיב ב׳ דשאים כו׳ וכיון דלא כתיב בהו למינהו לא מחייב כו׳ ולא קאמר מהו להרכיב שני כו׳ דלענין איסורא ודאי לא קמבעיא להו כמתניתין דכלאים ומאותו ק״ו שנשאו שלא לצאת בערבוביא יש לנו ללמוד נמי איסורא להרכיב אלא לענין מלקות קמבעיא ליה הכא דאין עונשין מדין ק״ו ומ״ה הרמב״ם דנחית שם למלקות השמיט שם ירק בירק כיון דסלקא בתיקו וזה נ״ל ברור בדברי הרמב״ם והכסף משנה האריך שם בדחוקים ואין להאריך:
תוס׳ ד״ה הרכיב וכו׳ מבעיא ליה לר׳ אושעיא. עיין לקמן פב ע״ב תוס׳ ד״ה ולאפוקי:
בעי [שאל] רבינא: אם הרכיב שני מיני דשאים זה על גב זה, כעין שעושים בעצים, שלוקחים ענף מעץ אחד ומרכיבים אותו על עץ ממין אחר,
With regard to the above description, Ravina raises a dilemma: If one grafted two species of grass onto one another, as is done with trees,
עין משפט נר מצוהתוספותההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין ס. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין ס. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין ס., הערוך על סדר הש"ס חולין ס., רש"י חולין ס., תוספות חולין ס., ההשלמה חולין ס. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין ס. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי חולין ס. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין ס., מהרש"א חידושי אגדות חולין ס., גליון הש"ס לרע"א חולין ס., פירוש הרב שטיינזלץ חולין ס., אסופת מאמרים חולין ס.

Chulin 60a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 60a, Attributed to R. Gershom Chulin 60a, Collected from HeArukh Chulin 60a, Rashi Chulin 60a, Tosafot Chulin 60a, HaHashlamah Chulin 60a, Ramban Chulin 60a, Meiri Chulin 60a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 60a, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 60a, Gilyon HaShas Chulin 60a, Steinsaltz Commentary Chulin 60a, Collected Articles Chulin 60a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144