×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: ״עַרְבֵי״, שְׁתַּיִם, אַחַת לַלּוּלָב וְאַחַת לַמִּקְדָּשׁ.
Abba Shaul says: “Willows” in the plural teaches that there are two mitzvot that involve use of the willow branch. One is the willow branch for the lulav, and one is the willow branch taken for the Temple, with which the people would circle the altar on Sukkot.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אבא שאול אומר ערבי שתים אחת ללולב ואחת למקדש.
{בבלי סוכה לד ע״א} [תניא אידך]⁠1 ערבי נחל הגדלות על הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין [ההרים]⁠2. ת״ר איזו היא ערבה ואיזו היא3 צפצפה ערבה קנה שלה אדום עלה שלה משוך ופיה [חלק]⁠4 צפצפה קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל והא תניא דומה למגל כשר דומה [למסר]⁠5 פסול אמר אביי6 [כי תניא]⁠7 ההיא בחילפא גילא8 ואמר אביי האי9 חילפא גילא כשר להושענא:
1. ערבי נחל...אידך: גט, גי, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א. וכן בה״ג הביא רק את הברייתא השניה.
2. ההרים: גט, גי, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״ההדסים״.
3. איזו היא, ואיזו היא: כ״י נ: ״אי זהו, ואי זהו״.
4. חלק: גי, כ״י נ, דפוסים. וכן בה״ג, ר״ח. כ״י א: ״חלוק״.
5. למסר: גי, כ״י נ, דפוסים, וכן בה״ג ור״ח. כ״י א: ״למסור״.
6. אמר אביי: חסר בכ״י נ, וכן חסר בר״ח.
7. כי תניא: גי, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״כי-דתניא״.
8. גילא: כ״י נ: ״גילי״, כבפירושי ריב״ב ותלמיד הרמב״ן. וכן בהמשך שם.
9. האי: חסר ב-גי לפני הגהה. כ״י נ: ״שמע מינה האי״.
אבא שאול אומר – ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח כדאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה (דף מה.).
ואחת למקדש – תימה דכיון דלית ליה הלכתא אימא אף בגבולין דמידי מקדש כתיב בקרא.
אבא שאול אומר ערבי נחל שתים אחת ללולב ואחת למקדש – שהיו נוטלין ערבה בלא לולב ואבא שאול מנא ליה לרבות של בעל ושל הרים כיון דדריש ערבי שמע לה מלשון ערבי נחל אותו מין גדל על הנחל ואף על פי שנמצא בהרים. מדנקט נחל לאפוקי צפצפה וכאידך בריתא דלקמן.
שנים – שתי מצות של ערבה, אחת לאגודה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח, כדאיתא פרק לולב וערבה.
במשנה ר׳ ישמעאל אומר ג׳ הדסים כו׳ ואפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום ר״ט אומר אפילו שלשתן קטומים כו׳ ובגמרא ורבי ישמעאל ממ״נ כו׳ אמר ר׳ אמי חזר בו רבי ישמעאל אמר ר״י א״ש הלכה כר״ט כו׳ עד סוף הסוגיא. בזו הסוגיא נתחבטו הקדמונים שהרי״ף והרמב״ם והרא״ש ז״ל כתבו דר׳ טרפון דמכשיר בקטומין פליג אסתם מתניתין דלעיל דפוסל בהדס שנקטם ראשו ולפ״ז כיון דשמואל פסק כר׳ טרפון אידחי לה הך סתם מתניתין דלעיל מהלכה וכ״כ הרמב״ן בשם כל הגאונים ובטעמא דר׳ טרפון דמכשיר בהדס שנקטם טפי מבלולב וערבה כתב הרא״ש ז״ל בשם הר״י מטראני דכיון שענפיו חופין את עציו לא מינכר הקטימה כל כך והדר קרינן ביה וכ״כ הרמב״ן ז״ל אלא שהראב״ד והרז״ה והר״ן ז״ל הקשו על שיטה זו דא״כ כל הסוגיא דלעיל בנקטם ועלתה בו תמרה דשקיל וטרי הש״ס טובא הוי דלא כהלכתא (ועמ״ש לעיל בזה ) מלבד שאר קושיות שהקשו על סוגיא זו ולכך העלו דמתני׳ דהכא לא פליג אמתניתא דלעיל דנקטם ראשו לחוד וקטומה דהכא לחוד והאריכו בזה והראב״ד כתב שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו על דבר זה וגם על שיטה זו הקשו עליו הרמב״ן וסייעתו וכתבו שאחר כל השבח הזה עם כל זה אין פירושו עולה לנכון ומלבד זה יש לתמוה בסוגיא זו טובא במאי דקאמר רב אמי שחזר ביה ר׳ ישמעאל וחזרה זו מה טיבה וכמו זר נחשב לומר שחזר בו בתוך כדי דיבור שהרי שניהם בדיבור א׳ אמר אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום וכה״ג לא שייך לומר משנה לא זזה ממקומה וקושיא זו קשה לכל הפירושים. תו קשיא לי כיון דלפרש״י שחזר ביה ממאי דקאמר דבעינן ג׳ וא״כ לפ״ז ליתא לתרי בבי קמייתא דמתני׳ דמשמע דבעינן ג׳ וליתא נמי להך ברייתא דקאמר ר׳ ישמעאל להדיא ענף עץ עבות שלשה ומאי חזית דמסמי תרי מקמי חד אדרבה סמי חדא מקמי תרתי דמהך הדר ביה מלבד שאר קושיות ודקדוקים שיש לדקדק בלשון המשנה עצמה לכל א׳ מהפירושים ולמה הפסיק נמי בדין ערבה בין דיני קטימת ההדס. ולולי שאיני כדאי להכניס ראשי בין הרים גדולים היה נראה לי ליישב הסוגיא בפשיטות דלא פליגא מתני׳ דהכא אסתם מתניתין דלעיל ושניהם עולין בקנה אחד לפי המסקנא שחזר בו רבי ישמעאל דלפ״ז יש לנו לומר דר״י ור״ט לא מצרכו ג׳ הדסים אלא למצוה בעלמא ולא לעיכובא דמדאורייתא סגי בחד שאינו קטום משום דבעינן הדר דומיא דלולב וערבה ובחד שהוא קטום לא מיקרי הדר ואפילו את״ל דכיון שענפיו חופין את עציו לא מינכרי הקטימה כל כך כמ״ש הרא״ש והרמב״ן ז״ל אפ״ה איכא למימר דלא פליגי רבנן אי משום דגזרינן הדס אטו לולב וערבה או משום דבהדס גופא זימנין דנתרי עלה א׳ או ב׳ מקן א׳ וא״כ מינכר הקטימה מש״ה קתני לעיל סתמא הדס שנקטם ראשו פסול ובל׳ יחיד קתני לה והיינו משום דעיקר מצות הדס אפילו בחד או דאתא כר״ע דהכא ובתר דקתני כל דיני הקטימה בענין א׳ מטעמא דפרישית שיש להשוותם אי משום היקישא דהדר בעינן או אפילו מדרבנן ומשום גזירה הדס אטו הנך:
מיהא השתא אתי ר׳ ישמעאל למימר דעיקר מצות הדס היינו בג׳ הדסים והיינו אף לאחר שחזר ביה דהא דאמר ר׳ אמי שחזר ביה ר׳ ישמעאל היינו ממאי דדריש להו בברייתא מקראי וא״כ משמע דכולהו מנינא דידיה לעיכובא וא״כ מקשה הש״ס שפיר ממ״נ ובהא קאמר ר׳ אמי דחזר ביה רבי ישמעאל ממאי דקאמר בברייתא דמן התורה בעינן ג׳ אבל ממאי דקאמר במתניתין בעינן ג׳ לא הדר ביה דנהי דמדאורייתא אפי׳ בחד סגי אפ״ה מדרבנן בעינן ג׳ למצוה מהטעם שכתבו כל מפרשי הרמב״ן ז״ל בשמו דבהדס איכא הידור טובא בג׳ הדסים או יותר מש״ה מכשיר ר׳ ישמעאל אפילו בשנים קטומים וא׳ אינו קטום דהא מדאורייתא בחד סגי ומדרבנן נמי יש להכשיר אי משום דלא שייך למיגזר אטו הנך כיון דמינכרי מילתא טובא או משום דכיון דשנים אינם קטומים תו לא מינכרי קטימה של שלישי כיון שהענפים חופין אותו מכל צד ור״ט מיקל יותר ומכשיר אפילו בשלשתן קטומים כיון דתלתא נינהו ודאי לא מינכר הקטימה כמו בהדס יחידי כיון שענפין מרובין בשלשתן אבל בהדס יחידי כ״ע מודו דפסול כסתם מתניתין דלעיל דמנכר הקטימה טפי או משום דגזרינן ולפ״ז הא דפסק שמואל כר״ט היינו דוקא בג׳ קטומין אבל בהדס יחידי שהוא קטום ר״ט גופא מודה דפסול ובזה נתיישב׳ כל הסוגיא מתחילתה עד סופה בלי גמגום בעזה״י מכמה דקדוקים שיש בה כנ״ל לולי שהקדמונים לא פירשו כן אולי מקום הניחו לי בזה ודו״ק:
גמרא ערבי שתים אחת ללולב. עי׳ לקמן דף מג ע״ב תוס׳ ד״ה והביאו ודף מה ע״ב תוס׳ ד״ה א׳ ללולב:
אבא שאול אומר ערבי שתים אחת ללולב ואחת למקדש. לכאורה אליבא דאבא שאול מצות לקיחת הערבה במקדש מהווה המשך למצות נטילת הלולב, שהרי לקיחת הערבה במקדש היא בפסוק של מצות הלולב. לפי״ז מסתבר שכל פסולי לולב בגבולין נוהגים בערבה במקדש. ברם לפי רבנן דפליגי עליו וסבירא להו דמצות ערבה במקדש הלכתא גמירי להו, אין טעם לומר שהפסולים של לולב יחולו בערבה שבמקדש. חלוק זה מפורש בתוס׳ (מג: ד״ה והביאו), עיין בדבריהם.
אבא שאול אומר: לשון הריבוי ״ערבי״ מורה על שיש כאן שתים, והן שתי המצוות שבערבה; אחת מצות ערבה שהיא חלק ממצות הלולב, ואחת למקדש שהיו מקיפים את המזבח בערבה בסוכות.
Abba Shaul says: “Willows” in the plural teaches that there are two mitzvot that involve use of the willow branch. One is the willow branch for the lulav, and one is the willow branch taken for the Temple, with which the people would circle the altar on Sukkot.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַבָּנַן לַמִּקְדָּשׁ מְנָא לְהוּ? הִלְכְתָא גְּמִירִי לְהוּ, דא״רדַּאֲמַר רִבִּי אַסֵי א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: אעֶשֶׂר נְטִיעוֹת בעֲרָבָה גוְנִיסּוּךְ הַמַּיִם, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

And the Rabbis, who do not interpret the verse that way, from where do they derive the mitzva of the willow branch for the Temple? It is a halakha transmitted to Moses from Sinai that they learned through tradition and not from a verse, as Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are three halakhot for which the Sages unsuccessfully sought a Torah source. The first is the halakha of ten saplings. There is a mitzva by Torah law to extend the sanctity of the Sabbatical Year and to begin refraining from plowing thirty days before the Sabbatical Year begins. However, one may plow around individual saplings to sustain them. In a field that is one beit se’a, fifty by fifty cubits, in which there are ten evenly spaced saplings, it is permitted to plow the entire field until the onset of the Sabbatical Year to sustain the saplings. The second halakha is the mitzva of the willow branch in the Temple. And the third halakha is the mitzva of the water libation on the altar, which accompanies the daily offerings each day of Sukkot, together with the daily wine libation. No Torah source was found for these halakhot, as each is a halakha transmitted to Moses from Sinai.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולרבנן הלכתא גמירי לה עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. תניא אידך ערבי [נחל] פרט לצפצפה שגדילה בין ההרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן – דדרשי ערבי להכשיר של בעל ושל הרים למקדש מנא להו.
עשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני – אלו שלשה נשאלו בבית המדרש מנין להם מן התורה והשיבו שהלכה למשה מסיני הם ושמע השומע וגרסם כסדר ששמעם וכן שיעורים וחציצין ומחיצין (לעיל דף ה:) שמען השומע וסדרן כסדר ששמען וכן בכל מקום עשר נטיעות משנה היא בסדר זרעים (שביעית פ״א מ״ו) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה שאין בין זו לזו אלא כמה שיש בין זו לחברתה ותפסו בית סאה שהוא נ׳ אמה על נ׳ אמה מפוזרות לאורך ורוחב בשוה חורשין כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד ר״ה אע״פ שמצוה מן התורה להוסיף מחול על הקדש כדנפקא לן מבחריש ובקציר תשבות חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית ואסור לחרוש שלשים יום לפני ר״ה כדאמרי׳ בשמעתא קמייתא דמועד קטן (דף ג.) מקראי בנטיעות נאמר למשה מסיני שמותר לחרוש תחתיהם עד ר״ה כדי שלא יבשו ואם עשר הן ומפוזרות כהלכתן בתוך בית סאה נאמר למשה שיונקות בבית סאה כולה ומותר לחרוש את כולן בשבילן אבל אם אינם עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן חורש תחת כל אחת ואחת כשיעור יניקתה לפי חשבון עשר לבית סאה ובאילנות זקנים נאסר ל׳ יום לפני ר״ה כדאמרינן במועד קטן (שם) לר׳ ישמעאל מהלכתא ולר״ע מקראי וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו בשדה הלבן מפסח ואילך ובשדה האילן בזקנים מעצרת ואילך ואמרו בזקנים מפני שיונקים הרבה שלש אילנות (ממטע עשרה) לבית סאה הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית סאה בשבילן עד עצרת לפי שכולו צריך להן ויצתה מתורת שדה לבן ונעשית שדה אילן ואם אינם שלש חורש לכל אחד תחתיו לפי חשבון עד עצרת והשאר אסור מפסח ואילך.
ערבה – למקדש דאילו ערבה ללולב מקרא נפקא.
וניסוך המים – לתמידין של שחר שבעת ימי החג כדאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה (דף מח.) והתם מפרש כיצד מנסכין בין מים בין יין וכל קרבנות כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין חוץ מן החג בתמיד של שחר שצריך שני ניסוכין.
ורבנן למקדש מנא להו – הכי נמי מצי למיבעי לאבא שאול של בעל ושל הרים מנא ליה ושמא לית ליה ולית ליה נמי הא דדרשי רבנן לקמן ערבי נחל שתים אלא סבר ליה כרבי עקיבא דאמר הדס אחד וערבה אחת ואין הלכה כר״ע כדמוכח לקמן ולפי זה צריך ליזהר שלא ליטול ערבה ללולב אא״כ גדילה על הנחל דשתי דרשות לא דרשינן מערבי כדדרשינן לקמן וכדדרשינן הכא וכל הני תנאי דהכא ודלקמן מתניא גבי הדדי בתורת כהנים משמע דמר דריש ליה הכי ומר דריש ליה הכי.
ורבנן דמקדש מנא להו הלכתא גמירי לה דאמר ר׳ יוסי עשר נטיעות – שחורשין שלשים יום בתוך ראש השנה בשביעית אף על פי שאסור לחרוש שלשים יום סמוך לראש השנה כדאיתא במועד קטן אתאי הלכתא ושרא בעשר נטיעות לחרוש כל בית סאה בשבילן. דהכי קיימא לן דיונקין כל בית סאה כדי שלא ימותו לפי שהן ילדים וצריכין לעבדה. ודוקא כשהן בתוך בית סאה אבל מפוזרות ביותר מכן אין חורשין בשבילן אלא איש תחתיו. ובזקנים אסור כדאיתא1 התם ערבה וניסוך המים כל שבעה הלכה למשה מסיני.
תניא אידך ערבי נחל שגדלות על הנחל פרט לצפצפה שגדלה בין ההרים. מאי קרא קח על מים רבים צפצפה שמו וכו׳.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י מוסקבה 185: ״כדאי״.
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
הלכה למשה מסיני שמביאים במקדש ערבה אחרת לבד אותה שבלולב להקיף בה את המזבח בשביעי של חג ואין יוצא ממנה בערבה שבלולב והוא שאמרו עשר נטיעות ר״ל לענין שביעית וערבה ר״ל אותה של מזבח וניסוך המים בתמיד של שחר שבכל שבעת ימי החג שהיו שם שני ניסוכין אחד של יין ואחד של מים כמו שיתבאר בפרק לולב הלכה למשה מסיני:
וענין עשר נטיעות הוא שכבר ידעת שערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה אסור בחרישה וקצירה מן התורה כמו שלמדנוה בראשון של מועד קטן מבחריש ובקציר תשבות ובהלכת סיני הקלו בתוספת זה לנטיעות ילדות ורכות שמתוך רכותן צריכות לתקון שיהו רשאין לחרוש להם בכדי צורך יניקתם וכשהן מפוזרות בבית סאה שהוא חמשים אמה על חמשים אמה ושיעורם מצומצם בשוה מזו לזו באורך ורוחב ר״ל שאין מזו לזו אלא כשיעורו שמזו לזו חורשין באותו תוספת כל בית סאה בשבילן כדי שלא ייבשו אבל אם היו נטועות בפחות מכשיעור זה אין יניקתם מספקת להם והרי הן כנעקרות ואין חורשין בשבילן כלום ואם נטעו בפזור יתר מזה אין חורשין אלא לכל אחת כשיעור הצריך לה לפי חשבון זה וכבר ביארנו ענין זה בראשון של תענית:
יש מקומות שנתבלבל להם הלשון ונתחלף להם לקרות לצפצפה ערבה וצריך להזהר בה על פי הסימנים שהזכרנו וכן נתחלף להם לקרות את החצוצרות והא שופר הפשוט בשם שופר שסתמו כפוף וצריך להזהר שלא לטעות בלשון וישתדל בשופר הכפוף על הדרך שביארנו במקומו וכן בית הכוסות שאמרו במחט הנמצא בו שמצד אחד כשרה מפני שהדופן בצדו מגינה עליו ומשני צדדים טרפה יש מקומות שנשתבשו לקרות מקומות שבכרס בשם בית הכוסות וטועים להכשיר מחט הנמצא שם עד שיעבור [לעבר] שני ואינם יודעים שהדופן דק ואין כאן מגין וצריך להזהר בה וכן ידעת שהמביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואין צריך עוד קיום ובבל הרי היא כארץ ישראל לגיטין מפני שהם בני תורה ובקיאים אבל בורסיף שהיה מקום הסמוך לבבל אינן בני תורה ואין סומכין עליהם בכך ועכשיו נתחלף להם בורסיף בבבל וטועי׳ לסמוך עליהם וצריך להזהר בה וכן בכל כיוצא בזה מן השבושים הרגילים תמיד בסבות אלו ובדומים להם:
ורבנן – דמוקמי ערבי להכשיר של בעל ושל הרים.
עשר נטיעות – ילדות מפוזרות תוך בית סאה, שחורשין כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד ראש השנה.
ערבה – פירש רבינו שלמה. למקדש, דאילו ערבה ללולב מקרא נפקא ע״כ. ואית דמפרשי כל הלכות ערבה, למקדש וללולב, דהאי בשירה והאי פסולה, וכן נראה דעת הר״ם שכתב כאן גבי ערבה וכל הדברים האלו מפי השמועה ממשה רבינו נתפרשו.
ניסוך המים – בתמידים של שחר בשבעת ימי החג, כדאיתא פרק לולב וערבה.
רש״י בד״ה עשר נטיעות כו׳ ממטע י׳ לבית סאה כו׳. נ״ב ממטע נ״ל לשון נטיעה וק״ל:
תוס׳ בד״ה ורבנן למקדש מנ״ל כו׳ ולית ליה נמי הא דדרשו רבנן לקמן ערבי נחל כו׳ עכ״ל אין זה מדוקדק דת״ק דאבא שאול נמי לית ליה הא דדרשי לקמן ערבי שתים דב׳ דרשות לא דרשינן מערבי וכ״ה לשון הרא״ש בשם התוס׳ דאבא שאול ות״ק לית להו הא דדרשינן לקמן ערבי שתים כו׳ עכ״ל ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן [וחכמים] שאינם דורשים כן, ערבה זו של מקדש מנא להו [מניין להם]? ומשיבים: הלכתא גמירי להו [בהלכה למשה מסיני למדים הם] דבר זה, ולא מן הכתובים. שאמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן, שלוש הלכות אלה: עשר נטיעות, כלומר, ההלכה ששדה בשטח של בית סאה (חמישים אמה על חמישים אמה), שיש בו עשר נטיעות (שתילים, עצים צעירים) המפוזרות בשוה בשדה, אף שמצוה מן התורה להוסיף מן החול על הקודש ונאסרה חרישת שדה שלושים יום קודם שנת השמיטה, מכל מקום בשטח כזה ובשיטת פיזור שווה של הנטיעות, מצטרפות כולן והותר לחרוש בשבילן את כל השדה עד ראש השנה. וכן, מצות ערבה שבמקדש, ומצות ניסוך המים על המזבח בכל יום מימי חג הסוכות — שלוש הלכות אלה מקורן של בהלכה למשה מסיני.
And the Rabbis, who do not interpret the verse that way, from where do they derive the mitzva of the willow branch for the Temple? It is a halakha transmitted to Moses from Sinai that they learned through tradition and not from a verse, as Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are three halakhot for which the Sages unsuccessfully sought a Torah source. The first is the halakha of ten saplings. There is a mitzva by Torah law to extend the sanctity of the Sabbatical Year and to begin refraining from plowing thirty days before the Sabbatical Year begins. However, one may plow around individual saplings to sustain them. In a field that is one beit se’a, fifty by fifty cubits, in which there are ten evenly spaced saplings, it is permitted to plow the entire field until the onset of the Sabbatical Year to sustain the saplings. The second halakha is the mitzva of the willow branch in the Temple. And the third halakha is the mitzva of the water libation on the altar, which accompanies the daily offerings each day of Sukkot, together with the daily wine libation. No Torah source was found for these halakhot, as each is a halakha transmitted to Moses from Sinai.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ״עַרְבֵי נַחַל״, הַגְּדֵילוֹת עַל הַנַּחַל, פְּרָט לַצַּפְצָפָה הַגְּדֵילָה בֵּין הֶהָרִים. א״ראֲמַר רִבִּי זֵירָא: מַאי קְרָאַהּ? {יחזקאל י״ז:ה׳} ״קַח עַל מַיִם רַבִּים, צַפְצָפָה שָׂמוֹ״.

The Sages taught an additional baraita: “Willows of the brook” is referring to those that grow by the river, which comes to exclude a tzaftzafa, which grows among the mountains and not near a brook. Rabbi Zeira said: What is the verse from which the fact that the tzaftzafa is unfit is derived? It is derived from the reprimand that is written: “He placed it by great waters, and set it as a tzaftzafa (Ezekiel 17:5). The Jewish people were planted like a willow on great waters, but ultimately became like a tzaftzafa. Apparently, a tzaftzafa does not grow on great waters.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כרת
כרתא(ברכות ט:) ר״א אומר בין תכלת לכרתן ויש ששונין בין תכלת לכרתה (סוכה לד.) והירוק ככרתן פי׳ מין צבע ירקרק תרגום כרישין כרתי בשביל שהן ירוקין ובלעז פור״ו (גיטין לא) ופרוס עליה סרבלא דכרתי (בילמדנו ויקרא יעקב אל בניו) כדי שיכיר אדם בין תכלת לצבע כריתינון בתוך ד׳ אמות. (עבודה זרה י) שדר ליה גרגירא פירוש גרגירא בלעז אור״יגא רמז לו דבתו היתה שמה גירא שזינתה ומשום הכי שדר ליה גרגיר כלומר דבתו נגררת אחר הזנות שדר ליה איהו כוסברתא כלומר כסה עליה הוא סבר שאמר לו לשוחטה לשון תכוסו שדר ליה כרתי בתמיהא כלומר מצוה אתה להכריתה שלח ליה לא אלא חסא חפה עליה. פ״א שדר ליה כוסברתא כלומר הרוג בתך שדר לי׳ כרתי כלומר אם יהרגנה יכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר חוס עליה (א״ב תרגום ואת החציר ואת הבצלים וכרתי ובוצלי):
א. [פארדע.]
מאי קראה – דצפצפה לגריעותא ולא מינא דערבה היא דנרבייה מערבי מכל מקום.
קח על מים רבים צפצפה שמו – כדמפרש ליה ר׳ אבהו אותו שנשרש ואחוז על מים רבים נעשה צפצפה אלמא גריעותא היא דבתוכחה נאמר ביחזקאל.
מאי קראה – דצפצפה לאו מין ערבה היא והיא גרועה קח וכו׳. בתוכחה דיחזקאל כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא נוספת: ״ערבי נחל״ משמעו מן הערבות הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה שאינה צמח של נחל אלא היא גדילה בין ההרים. אמר ר׳ זירא: מאי קראה [מהו הכתוב] המלמד על פסלותה של הצפצפה לארבעה מינים — שכתוכחה לעם ישראל, נאמר: ״קח על מים רבים צפצפה שמו״ (יחזקאל יז, ה), ופירושו: שישראל נשתלו כערבה על מים רבים, ולבסוף נעשו כצפצפה. ומכאן שצפצפה אינה גדילה במקום מים רבים.
The Sages taught an additional baraita: “Willows of the brook” is referring to those that grow by the river, which comes to exclude a tzaftzafa, which grows among the mountains and not near a brook. Rabbi Zeira said: What is the verse from which the fact that the tzaftzafa is unfit is derived? It is derived from the reprimand that is written: “He placed it by great waters, and set it as a tzaftzafa (Ezekiel 17:5). The Jewish people were planted like a willow on great waters, but ultimately became like a tzaftzafa. Apparently, a tzaftzafa does not grow on great waters.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְדִילְמָא פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: ״קַח עַל מַיִם רַבִּים״, וּמַאי נִיהוּ? צַפְצָפָה. א״כאִם כֵּן, מַאי ״שָׂמוֹ״? א״ראָמַר רִבִּי אַבָּהוּ: אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כְּקָח עַל מַיִם רַבִּים, וּמַאי נִיהוּ? עֲרָבָה, וְהֵן שָׂמוּ עַצְמָן כַּצַּפְצָפָה שֶׁבֶּהָרִים.

Abaye said to Rabbi Zeira: And perhaps the second part of the verse is merely explaining the first part, and it means: He placed it by great waters, and what is it that He placed there? It is a tzaftzafa. Rabbi Zeira answered: If so, and that is the meaning of the verse, what is the meaning of the term “set it”? Rather, the verse means that the willow branch was transformed into a tzaftzafa. That is how Rabbi Abbahu explained the verse, as Rabbi Abbahu said that the Holy One, Blessed be He, said: I said that the Jewish people should be before Me as a plant placed by great waters, and what is that plant? It is a willow. And they set themselves as a tzaftzafa of the mountains.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך צפצף
צפצףא(סוכה לד.) ת״ר איזו היא ערבה איזו היא צפצפה וכו׳ (א״ב מין עץ כמו ערבה):
א. [איינע ארט וויידע.]
א״ר אבהו גרסינן. ולא גרסינן אלא ולאו לפרושי טעמא דמתני׳ אלא מלתא באפי נפשה היא הואיל ואיירי בקרא פרשיה.
כקח על מים רבים ומאי ניהו ערבה כו׳ ע״פ מ״ש פ״ק דע״ז אשריכם זורעי על כל מים וגו׳ אין זריעה אלא צדקה כו׳ ואין מים אלא תורה כו׳ כמפורש שם שנותן צדקה ע״פ התורה ה״נ בהאי קרא קאמר ויתנהו בשדה זרע קח וגו׳ דהיינו שיהיה נשרש במצות צדקה ע״פ התורה והם שמו עצמם כצפצפה שבהרים דהיינו רחוק מן המים של התורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי לר׳ זירא: ודילמא פרושי קא מפרש [ושמא פירוש הוא מפרש] בפסוק זה, וכך יש להבין: ״קח על מים רבים״ ומאי ניהו [ומה הוא דבר זה] — ״צפצפה״! ענה לו ר׳ זירא: לפי דבריך אם כן מאי [מה פירוש] ״שמו״? אלא בהכרח יש להבין שהערבה נעשתה עכשיו כצפצפה. וכך פירושו של הפסוק שאמר ר׳ אבהו, אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כ״קח על מים רבים״ ומאי ניהו [ומה הוא] — זה ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.
Abaye said to Rabbi Zeira: And perhaps the second part of the verse is merely explaining the first part, and it means: He placed it by great waters, and what is it that He placed there? It is a tzaftzafa. Rabbi Zeira answered: If so, and that is the meaning of the verse, what is the meaning of the term “set it”? Rather, the verse means that the willow branch was transformed into a tzaftzafa. That is how Rabbi Abbahu explained the verse, as Rabbi Abbahu said that the Holy One, Blessed be He, said: I said that the Jewish people should be before Me as a plant placed by great waters, and what is that plant? It is a willow. And they set themselves as a tzaftzafa of the mountains.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ לְהַאי קְרָא אַמַּתְנִיתָא: קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שְׁמוֹ מַתְקֵיף לַהּ ר׳רִבִּי זֵירָא: וְדִילְמָא פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: קָח עַל מַיִם רַבִּים, מַאי נִיהוּ? צַפְצָפָה. אִם כֵּן, מַאי ״שָׂמוֹ״? א״ראָמַר רִבִּי אַבָּהוּ: אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כְּקָח עַל מַיִם רַבִּים, וּמַאי נִיהוּ? עֲרָבָה, וְהֵן שָׂמוּ עַצְמָן כַּצַּפְצָפָה שֶׁבֶּהָרִים.

Some taught this verse as the conclusion of the baraita and Rabbi Zeira raised the objection, and the response to his objection is unattributed: He placed it by great waters, and set it as a tzaftzafa. Rabbi Zeira strongly objects: And perhaps the second part of the verse is merely explaining the first part, and it means: He placed it by great waters, and what is it that He placed there? It is a tzaftzafa. The Gemara rejects this suggestion: If so, and that is the meaning of the verse, what is the meaning of the term “set it”? Rabbi Abbahu said that the Holy One, Blessed be He, said: I said that the Jewish people should be before Me as a plant placed by great waters, and what is that plant? It is a willow. And they set themselves as a tzaftzafa of the mountains.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דמתני להאי קרא אמתני׳ – דתנא דמתני׳ גופיה אייתיה במתני׳ ולאו ר׳ זירא והך אתקפתא דאביי מתני לה בר׳ זירא ותירוצא דא״כ מאי שמו מתנו לה בלא גברא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דמתני לה להאי קרא אמתניתא [יש ששונה את הפסוק הזה על הברייתא] כחלק ממנה, שהברייתא מסתיימת בציטוט: ״קח על מים רבים צפצפה שמו״ ולגירסה זו מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ זירא: ודלמא פרושי קא מפרש [ושמא מפרש הוא] בפסוק ״קח על מים רבים״ כי מאי ניהו [מה הוא]צפצפה! ודוחים: אם כן מאי ״שמו״ שנאמר בסופו של הפסוק? אמר ר׳ אבהו: אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כ״קח על מים רבים״, ומאי ניהו [ומהו] — ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.
Some taught this verse as the conclusion of the baraita and Rabbi Zeira raised the objection, and the response to his objection is unattributed: He placed it by great waters, and set it as a tzaftzafa. Rabbi Zeira strongly objects: And perhaps the second part of the verse is merely explaining the first part, and it means: He placed it by great waters, and what is it that He placed there? It is a tzaftzafa. The Gemara rejects this suggestion: If so, and that is the meaning of the verse, what is the meaning of the term “set it”? Rabbi Abbahu said that the Holy One, Blessed be He, said: I said that the Jewish people should be before Me as a plant placed by great waters, and what is that plant? It is a willow. And they set themselves as a tzaftzafa of the mountains.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: דאֵי זֶהוּ עֲרָבָה וְאֵיזֶהוּ צַפְצָפָה? עֲרָבָה, קָנֶה שֶׁלָּהּ אָדוֹם, וְעָלֶה שֶׁלָּהּ מָשׁוּךְ, וּפִיהָ חָלָק; צַפְצָפָה, קָנֶה שֶׁלָּהּ לָבָן, וְעָלֶה שֶׁלָּהּ עָגוֹל, וּפִיהָ דּוֹמֶה לַמַּגָּל. וְהָא תַּנְיָא: דּוֹמֶה לַמַּגָּל, כָּשֵׁר; דּוֹמֶה לַמַּסָּר, פָּסוּל. אֲמַר אַבַּיֵי: כִּי תַּנְיָא הַהִיא, הבְּחִילְפָא גִּילָּא.

Apropos the defining characteristics of the willow branch, in contrast to similar species that are unfit, the Sages taught: What is a willow and what is a tzaftzafa? With regard to a willow branch, its stem is red, and its leaf is elongated, and the edge of its leaf is smooth. With regard to a tzaftzafa, its stem is white, its leaf is round, and the edge of its leaf is serrated like a sickle. The Gemara objects: But isn’t it taught in a baraita: If the edge of its leaf is serrated like a sickle it is fit, but if it is serrated like a saw, whose teeth are uneven in both size and sequence, it is unfit? Abaye said: When that baraita was taught, it was referring to a particular type of willow called ḥilfa gila, whose leaves are serrated. However, all other types of willow branches have leaves with a smooth edge.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן איזהו ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק זו היא ערבה. איזוהי צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל זו היא צפצפה. ואם היא מין ערבה שקוראין אותה חילפא גילא דומה למגל כשר. דומה למסר פסול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קנה שלה – עץ שלה.
ופיה חלק – חודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות.
והתניא דומה למגל כשר – מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד עקומות כלפי בית יד שלה. מסר היא מגירה שקורין שיג״ה ופגימותיה הולכות נוכחו ולהם שני עוקצין אחד מכאן ואחד מכאן כפגימות סכין.
ה״ג: משכחת לה בחילפא גילא – ולא גרס ומשכחת לה חילפא גילא מין ערבה כשרה היא ופיה דומה למגל אבל שאר ערבה פיה חלק.
תנו רבנן איזו היא ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק, ואם פיה דומה למגל כשרא, למסר פסול.
א. עי׳ בגמ׳ דזה דוקא בחילפא גילא.
קנה שלה כו׳ – כיון דפירש סימני ערבה הוי סגי אלא להכשיר אף שאין בו ג׳ סימנים אלו כגון חילפא גילא לפיכך קתני סימני צפצפה למימר דוקא הני.
תנו רבנן איזו היא ערבה ואיזו היא צפצפה ערבה קנה שלה אדום עלה שלה משוך פיה חלק. צפצפה קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל. והתניא דומה למגל כשר דומה למסר – שפגימותיו רחבות יותר פסול.
אמר רב פפא משכחת לה בחילפא גילא – הדומה למגל וכשר שהוא גדל על הנחל.
דומה למגל – פירש רבינו שלמה, מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד.
מסר – מגירה ופגימותיה הולכות נכחן ולהם שני עוקצים. והר״ם פירש פרק ד׳ למגל, שהתלמים והפגימות קטנות עד מאד, וידוע שהמסר פגימותיו גדולות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם. בגמ׳ - ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. יש לעיין מה יהיה דין ערבה שחלק מבדיה וענפיה יש בהם סימני הערבה וחלק הם בלי הסימנים - האם כל בדי הערבה כשרים למצוה או״ד רק הבדים עם הסימנים כשרים ושאר הענפים פסולים. בהדס להלכה דנים כל בד ובד בלחוד ואין הבדים הכשרים המשולשים מכשירים את שאר הבדים הבלתי משולשים אע״פ שאותו הדס יכול במציאות לכלול בדים עבותים ובדים שאינן עבותים, ברם בערבה צ״ע אם הדין כן.
יתכן לחלק בין ערבה להדס. שלשה סימני הערבה המובאים בגמרא אינם סתם דינים של הכשר ופסול אלא הלכות הן במין הערבה. מין הערבה זקוק לשלשת הסימנים האלו כדי שיקרא ערבה. אם חסרים הסימנים אין המין מין ערבה כלל. מאידך בנוגע להדס שאינו משולש, סוברים הרבה ראשונים שאין זה פסול במין, אלא שדין משולש בהדס הוא דין הכשר ופסול. ולפיכך מסתבר שבהדס דנים כל בד ובד בלחוד, (עיין ברא״ש בפירקין סי״ד ומה שמביא בשם הגאונים ובמיוחד בשם רב פלטיא גאון) משא״כ בערבה. אם הסימנים הם תנאי במין אז צריכים סימנים בכולו, אבל אם הסימנים הם תנאי בהכשר - ניתן לחלק בין בד לבד. ויוצא דבערבה שהסימנים קובעים את המין נקבע שם ערבה על כל הצמח ביחד ואין לחלק בין בד לבד, ברם בהדס שהסימנים קובעים את ההכשר למצוה ולא את המין יש לחלק בין בד לבד, דהבד עם הסימנים כשר והבד בלי הסימנים פסול.
א בהגדרה מהם מאפייני הערבה לעומת עצים אחרים הדומים לה ועם כל זה אינם כשרים למצוה תנו רבנן [שנו חכמים]: אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה, קנה שלה (הגבעול הצעיר שממנו יוצאים העלים) אדום, ועלה שלה משוך (מאורך) ופיה (שפת העלה) חלק. ואילו צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל, כלומר: משונן. ומקשים, והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אם היה העלה דומה למגל — כשר, אולם אם היה דומה למסר (למסור) שאין שיניו שוות בגודלן ובכוונן — הריהו פסול! אמר אביי: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא, הרי זה במין ערבה הקרוי חילפא גילא שעליו משוננים שינון הדומה לשינון המגל, אבל כל שאר מיני הערבה, פיהם אכן חלק.
Apropos the defining characteristics of the willow branch, in contrast to similar species that are unfit, the Sages taught: What is a willow and what is a tzaftzafa? With regard to a willow branch, its stem is red, and its leaf is elongated, and the edge of its leaf is smooth. With regard to a tzaftzafa, its stem is white, its leaf is round, and the edge of its leaf is serrated like a sickle. The Gemara objects: But isn’t it taught in a baraita: If the edge of its leaf is serrated like a sickle it is fit, but if it is serrated like a saw, whose teeth are uneven in both size and sequence, it is unfit? Abaye said: When that baraita was taught, it was referring to a particular type of willow called ḥilfa gila, whose leaves are serrated. However, all other types of willow branches have leaves with a smooth edge.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ הַאי חִילְפָא גִּילָּא כָּשֵׁר לְהוֹשַׁעְנָא פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי, לָא נִתְכַּשַּׁר. קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

Abaye said: Conclude from it that this ḥilfa gila is fit for use in the hoshana of the four species. The Gemara wonders: That is obvious. The Gemara answers: Lest you say that since its name is accompanied by a modifier, as it is called ḥilfa gila, it should not be unfit. Therefore, Abaye teaches us that it is fit.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא חילפי [גילא] היא ערבה שתיהן מין ערבות הן. מיהו חילפא היא הדס רע. כדגרסינן בנגמר הדין [דף מ״ד ע״א] אסא קאי בחילפא אסא שמיה ואסא קרו לה מכלל שהחילפא הדס רע הוא וכן שופר (וחצוצרות) [הוא חצוצרות] ופתורא היא פתורתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חלף
חלףא(פי״ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. (סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר (סוכה כ.) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי׳ עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל׳ ישמעאל חלפה וי״א שהיא אותה שקורין בלעז קרט״קא וי״א שהיא מין ערבה (סוכה לד.) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. (שבת עז) מ״ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר:
א. [מאטטע שילף.]
אמר אביי שמע מינה חילפא גילא כשר להושענא – ואף על גב דאית לה שם לווי דערבי נחל אמר קרא מכל מקום. וחילפא הוי ערבה וגילא הוא שם לווי וחילפא דהיא ערבה בתר דאישתני שמה דמעיקרא לצפצפה קרו חילפא.
חלפא גילא – מין ערבה כשירה היא, ופיה דומה למגל. כתב הר״ם וכל הדברים האלו מפי השמועה וכו׳.
חלפא ערבתא – לאו היינו חלפא גילא אלא צפצפה היא הך חילפא, ועכשיו נשתנה שמה וקורין אותה ערבה.
גמ׳ אמר אביי ש״מ האי חילפא גילא כו׳ פשיטא כו׳ יש לדקדק דמכח סברא הא ודאי לא פשיטא ליה למימר דחילפא גילא כשר להושענא דאימא כיון שאין בו ג׳ סימנים דערבה פסולה דמש״ה איצטריך למתני בברייתא סימני דצפצפה כמו שפירשו התוס׳ ואי קאמר פשיטא כיון דע״כ הברייתות הכי מתרצן וא״כ מאי אשמועינן אביי דקאמר ש״מ האי חילפא גילא כשר דא״כ מאי משני מ״ד הואיל ואית ליה שם לווי כו׳ הא ע״כ אע״ג דאית ליה שם לווי מתכשר דהברייתות מתרצן בהכי ואכתי מאי אשמועינן אביי וצ״ל דאיכא עוד מינא אחרינא דלית ביה נמי ג׳ סימנים אלא שפיה דומה נמי למגל אבל לית ליה שם לווי דבההוא מינא אחרינא שפיר מתרצן הברייתות ודקאמר כי תניא ההיא בחילפא גילא קושטא דמלתא קאמר דמכשיר נמי בחילפא גילא ואשמעינן אביי דאפילו חילפא גילא דאית ליה נמי שם לווי כשר ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברם אביו של מו״ר שליט״א הגר״מ זצ״ל חילק אליבא דהרמב״ם בין הדס שעלי בדיו גדלו לכתחלה בלתי משולשים לבין הדס משולש בשעת גדולו ושעכשיו אינו משולש. דין הדס שאינו משולש מעת גדולו מביא הרמב״ם (פ״ז מלולב הל״ב) כשמגדיר את עצם מין ההדס. ודין הדס דנפלו עליו ואינו עוד משולש מביא בהלכות פסול ההדס (פ״ח שם הל״ה). מזה משמע שהדס בלתי משולש מעיקרא פסול משום שחסר עצם המין של הדס, משא״כ כשנפלו עליו שלרמב״ם הוי דין פסול וחסרון הכשר.
שם. בגמ׳ - בחילפא גילא. רש״י מפרש שהפגימות הכשרות הן הנוטות לצד אחד. אבל הרמב״ם כתב (פ״ז מלולב הל״ד) וז״ל ויש שם מין ערבה שאין פי העלה שלה חלק ואינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים עד מאד כמו פי מגל קטן וזה כשר עכ״ל. לדעת הרמב״ם פגימות גדולות פוסלות, פגימות קטנות כשרות. אך לא נתבאר מה השעור של פגימות קטנות. ונראה שכדי לצאת ידי שיטת הרמב״ם בלי ספק חייבים לקחת ערבה שפיה חלק לגמרי כי דוקא כך יוצאין ידי שיטתו בלי ספק כלל.
שם. בגמ׳ - מה דתימא הואיל ואית ליה שם לווי וכו׳ מ״מ. נראה לבאר: סד״א שנוסף לג׳ הסימנים צריך הבד להקרא בשם ערבה, קמ״ל ששם הערבה אינו קובע ורק הסימנים בלבד קובעים את המין עבור המצוה.
אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי האי [זו] הערבה הקרויה חילפא גילאכשר להושענא (לארבעת המינים). ותוהים: פשיטא [פשוט] מובן מאליו שכן הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי הואיל ואית ליה [ויש לו] לערבה זו שם לווי, שאינה קרויה ערבה אלא ״ערבה (חילפא) גילא״ ולכך לא נתכשר [תהיה כשרה], קא משמע לן [השמיע לנו] שאף על פי כן כשרה היא.
Abaye said: Conclude from it that this ḥilfa gila is fit for use in the hoshana of the four species. The Gemara wonders: That is obvious. The Gemara answers: Lest you say that since its name is accompanied by a modifier, as it is called ḥilfa gila, it should not be unfit. Therefore, Abaye teaches us that it is fit.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֵימָא, הָכִי נַמֵי! ״עַרְבֵי נַחַל״ אֲמַר רַחֲמָנָא, מִכָּל מָקוֹם.

The Gemara asks: And say it is indeed so, that since its name is accompanied by a modifier it is unfit. The Gemara answers: The Merciful One states: “Willows of the brook,” in the plural, teaching that the branches of willows are fit in any case.
רי״ףפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואכן, ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן] ותיפסל כיון שיש לה שם לואי! ומשיבים: ״ערבי נחל״ אמר רחמנא [אמרה התורה], מכל מקום, שכל מין של ערבי נחל — כשר.
The Gemara asks: And say it is indeed so, that since its name is accompanied by a modifier it is unfit. The Gemara answers: The Merciful One states: “Willows of the brook,” in the plural, teaching that the branches of willows are fit in any case.
רי״ףפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִשְׁתַּנֵּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: חלפת׳חֲלַפְתָּא עֲרַבְתָּא, עֲרַבְתָּא חֲלַפְתָּא. מַאי נ״מנָפְקָא מִינַּהּ? לַלּוּלָב.

Apropos the branches of the willow and the tzaftzafa, the Gemara cites what Rav Ḥisda said: These three objects’ names changed since the Temple was destroyed. That which was called willow was called in later generations ḥalfata, which is another name for tzaftzafa, and that which was called ḥalfata was called willow. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the name change? The Gemara answers: It is with regard to the mitzva of taking the lulav, as one of the species bound with the lulav is a willow branch, which is now called tzaftzafa.
רי״ףרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חילפא ערבתא – לאו היינו חילפא גילא אלא צפצפה ועכשיו נשתנית משמה וקורין לה ערבה.
ללולב – שהיא פסולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שדובר בזיהוי הערבה והצפצפה מביאים מה שאמר רב חסדא: הני תלת מילי אשתני שמייהו [אלה השלושה דברים, השתנה שמם] מכי [מכאשר] חרב בית המקדש, ״חלפתא״ [צפצפה] — ״ערבתא״ [ערבה], ״ערבתא״ [ערבה]״חלפתא״ [צפצפה]. כלומר: מה שהיה קרוי פעם חלפתא שהוא הצפצפה, קרוי עכשיו ערבתא. ושואלים: מאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן להלכה]? ללולב, לדעת שהערבה הכשרה ללולב, אינה קרויה עוד חלפתא.
Apropos the branches of the willow and the tzaftzafa, the Gemara cites what Rav Ḥisda said: These three objects’ names changed since the Temple was destroyed. That which was called willow was called in later generations ḥalfata, which is another name for tzaftzafa, and that which was called ḥalfata was called willow. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the name change? The Gemara answers: It is with regard to the mitzva of taking the lulav, as one of the species bound with the lulav is a willow branch, which is now called tzaftzafa.
רי״ףרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שִׁיפּוּרָא חֲצוֹצַרְתָא, חֲצוֹצַרְתָא שִׁיפּוּרָא. מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לַשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

In addition, that which was called trumpet was called shofar in later generations, and that which was called shofar was called trumpet in later generations. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference whether a shofar is called shofar or trumpet? The Gemara answers: It is significant with regard to the halakhot of shofar of Rosh HaShana. On Rosh HaShana, one fulfills his obligation only by sounding a shofar. If one comes today and asks what instrument he should use to sound the requisite blasts, he should be told to use a trumpet.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חצצרת
חצצרתא(שבת לו. סוכה לד.) ערבה גזולה חצוצרתא שיפורא וכו׳ פי׳ עכשיו חצוצרות כשרה ואותו שקורין שיפורא פסול וכן הקרוים צפצפה עכשיו כשרה ללולב וערבה פסולה פתורא בתחילה קורין לקטנה בזמן הזה קורין כן לגדולה בזמן הזה קורין לבית הכוסות הובלילא ואם נמצא מחט בהובלילא טריפה ואם בא גט אשה מאותו מקום שקורין בולסיף אין צ״ל בפני נכתב ובפני נחתם שהיא בבל (בראשית רבה) בולסיף בלל שפת. ס״א בורסיף פי׳ בורסיף בור מן הספר שהעומד באוירו של מגדל משכח את התלמוד:
א. [הארן טראמפעט.]
שיפורא – כפוף.
חצוצרתא – פשוטה ואינה של איל.
שיפורא – כפוף.
חצוצרת – פשוטה, ונתחלף קריאת דברים אלו.
לראש השנה – דבעינן כפוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד, מה שנקרא: ״שיפורא״ [שופר] — הוא הקרוי כעת ״חצוצרתא״ [חצוצרה], ״חצוצרתא״ [חצוצרה] — היא הקרויה כיום ״שיפורא״ [שופר]. ושואלים: מאי נפקא מינה [מה יוצא מזה להלכה]? ומשיבים: לשופר של ראש השנה, שיוצאים ידי חובת תקיעה דווקא בזה הקרוי חצוצרתא, ולא בשיפורא.
In addition, that which was called trumpet was called shofar in later generations, and that which was called shofar was called trumpet in later generations. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference whether a shofar is called shofar or trumpet? The Gemara answers: It is significant with regard to the halakhot of shofar of Rosh HaShana. On Rosh HaShana, one fulfills his obligation only by sounding a shofar. If one comes today and asks what instrument he should use to sound the requisite blasts, he should be told to use a trumpet.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) פָּתוּרְתָא פָּתוּרָא, פָּתוּרָא פָּתוּרְתָא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִקַּח וּמִמְכָּר.

Also, that which was originally called petora was called in later generations by the name previously used for a small table, petorata, and a petorata was called petora. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the change of name? The Gemara answers: It is with regard to the halakhot of buying and selling. One who orders a petora should know that he ordered a small table and not a large one.
רי״ףרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתורתא פתורא – האחת גדולה והאחת קטנה ושם היו רגילין לקרות לגדולה חלף קטנה ושל קטנה לגדולה.
פתורא – האחד גדול והאחר קטן ונתחלף קריאתם.
למקח וממכר – אם מכר לו פתורא יעמיד לו גדול או קטן כפי קריאת אנשי המקום.
אף אנו – יש בידינו עוד שנתחלף שמם.
לגיטי נשים – דבבל כארץ ישראל לגיטין ואין צריך לומר בפני נכתב ונחתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד: מה שהיה נקרא ״פתורתא״ [שולחן קטן] — קוראים לו עכשיו ״פתורא״ [שולחן סתם], ואילו מה שהיה נקרא ״פתורא״ [שולחן סתם] — קוראים לו כיום ״פתורתא״ [שולחן קטן]. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] מהו ההבדל למעשה? למקח וממכר, שאם קנה אדם בזמן הזה פתורא ידע שקונה שולחן קטן דווקא.
Also, that which was originally called petora was called in later generations by the name previously used for a small table, petorata, and a petorata was called petora. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the change of name? The Gemara answers: It is with regard to the halakhot of buying and selling. One who orders a petora should know that he ordered a small table and not a large one.
רי״ףרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר אַבַּיֵי: אַף אֲנִי אוֹמֵר: בֵּי כָסֵי הוּבְלֵילָא, הוּבְלֵילָא בֵּי כָסֵי.

Abaye said: I too shall speak of changes in the meaning of terms in this generation. That which was called huvlila, the first compartment of the stomach of animals that chew their cud, is, in recent generations, called bei kasei, the name of the second compartment of the animal’s stomach. Similarly, that which was once called bei kasei is called huvlila in recent generations.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי אף אני אומר בי הובלילא היא בי כסי ובי כסי היא בי הובלילא למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בין אם יאמר לך בי הובלילא נמצא [בין אם בבי כסי בעובי בית הכוסות הוא].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף אני אומר – אף אני יש בידי עוד אחד שנתחלף שמה.
הובלילא – צנפיי״ל.
הובלילא – שנטופניא.
בי כסי – עובי הכסי פנסא בלעז, והוחלף שם קריאתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי אף אני אומר דבר נוסף שהשתנה שמו, ״בי כסי״ [בית הכוסות] — קרוי עכשיו ״הובלילא״ [המסס], ״הובלילא״ [בית הכוסות] הוא הקרוי עכשיו ״בי כסי״ [המסס], שהתהפך שמם של שני חלקי קיבה אלה.
Abaye said: I too shall speak of changes in the meaning of terms in this generation. That which was called huvlila, the first compartment of the stomach of animals that chew their cud, is, in recent generations, called bei kasei, the name of the second compartment of the animal’s stomach. Similarly, that which was once called bei kasei is called huvlila in recent generations.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר' אברהם מן ההרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לַמַּחַט הַנִּמְצָא בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת.

What is the practical halakhic difference that emerges from this change of names? It is with regard to a needle that is found in the thick wall of the second compartment of the stomach. In the halakhot of tereifot, it is prohibited to eat animals with a life expectancy of less than a year. It was established that if a needle punctures the wall of the second compartment of the stomach from only one side, the animal is kosher. If the needle penetrates the wall in a manner visible from both sides, the animal assumes the halakhic status of a tereifa. In the first stomach, even if the needle penetrated only one side of the wall, the animal assumes the halakhic status of a tereifa. Therefore, it is crucial to distinguish between the first and the second compartments of the stomach.
רי״ףרש״יתוספותר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בית הכוסות – סוף הכרס שקורין פנצ״ה והוא עשוי ככובע וככוס ודופנו סביב (שפה) לו עבה כשתי דפנות ותניא חולין (דף נ:) מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד תחובה בעוביו ולא ניקב נקב מפולש כשר שהעובי סותמו ומגין משני צדדין שהנקב מפולש טריפה ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות אין חילוק להכשיר מפני שדופנו דק והוא היה רגיל לקרות הובלילא.
בית הכוסות – סוף הכרס שקורין פנצא והוא עשוי ככובע וככוס ותניא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד ולא ניקב נקב מפולש כשרה שהעור סותמו ומגין משני צדדין שהנקב מפולש טרפה ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות אין חילוק להכשיר מפני שדופנו דק והוא היה רגיל לקרות הובלילא כך פי׳ בקונט׳ ואם תמצא לומר דאין סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב אלא חצי העור מצינן למימר דכולו ניקב וחיישינן שמא הבריא כי היכי דחייש בריש אלו טרפות (חולין דף מג:) גבי ישב לו קוץ בושט למאן דחייש לספק דרוסה והא דתנא התם המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ דמשמע דבעינן נקב מפולש לאו דוקא לחוץ מפולש אלא כלומר כלפי חוץ לאפוקי נקבו זה לתוך זה והא דקא אמרי׳ בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה צריך לפרש אותו צד מבפנים כלפי הרעי דאי צד חיצון שכלפי חלל הגוף אפי׳ לא ניקב כלל אלא שנמצאת מחט בחלל הגוף טרפה דאמרינן נקובי נקב ואתאי ואין נראה לר״ת לומר שתהא טרפה בלא נקב אלא חצי העובי של המסס נמי מצד אחד כשרה והא דנקט עובי בית הכוסות רבותא קמ״ל אע״פ שניקב עור אחד שלם אפ״ה כשרה עד שינקבו שניהם ואיידי דנקט מצד אחד כשרה נקט נמי משני צדדין טריפה אף על פי דמילתא דפשיטא היא אי נמי ס״ד משני צדדין דניקבו שתי העורות כשרה לפי ששוכב ע״ג המסס ומדובק שם בשומן ומגין שלא יצא הרעי מידי דהוה אחלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה והא דנפקא מינה הכא במאי דאישתני שמייהו היינו נפקותא דלא תטעה מה שאמר מצד אחד כשרה היינו בהובלילא דהיינו המסס שקורין עכשיו בית הכוסות אבל מה שקורין הובלילא דהיינו מה שהיו רגילין לקרות בית הכוסות אפי׳ מצד אחד טרפה הואיל וניקב עור שלם וכן שלא נטעה נמי במשני צדדין טרפה דהוי במה שקורין עכשיו בית הכוסות דהוא המסס אבל מה שקורין עכשיו הובלילא דהוא מה שהיו קוראין תחלה בית הכוסות אפי׳ משני צדדין כשרה כחלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה.
למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות – דאמרי׳ מצד אחד כשירה משני צדדין פסולה.
למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות שם פירשתי מאי האי דקאמר דנפקא לן מיניה למאן דמפרש שדין המסס דהיינו הובלילא כדין בית הכוסות דמצד א׳ כשרה ומב׳ צדדין טרפה.
תוס׳ בד״ה בית הכוסות כו׳ ואיידי דנקט מצד א׳ כו׳. נ״ב פי׳ מאחר שרבותא הוא להכשיר אפי׳ בצד א׳ א״כ ממילא מב׳ צדדין טריפה וק״ל:
בד״ה בית הכוסות כו׳ עכ״ל מה שיש לדקדק בכל דבריהם בזה תמצא מבואר בחידושי חולין פרק אלו טריפות (חולין דף נ׳) ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] אם התהפך שמם? ומסבירים: לענין מחט הנמצא בעובי בית הכוסות לאחר ששחטו את הבהמה. שמחט שלא ניקבה את בית הכוסות מצד לצד — אינה עושה את הבהמה טריפה, אולם אם היא מנקבת את ההמסס אף מצד אחד, הרי הבהמה טריפה, וראוי לכך לדעת בבירור מהו ההמסס ומהו בית הכוסות.
What is the practical halakhic difference that emerges from this change of names? It is with regard to a needle that is found in the thick wall of the second compartment of the stomach. In the halakhot of tereifot, it is prohibited to eat animals with a life expectancy of less than a year. It was established that if a needle punctures the wall of the second compartment of the stomach from only one side, the animal is kosher. If the needle penetrates the wall in a manner visible from both sides, the animal assumes the halakhic status of a tereifa. In the first stomach, even if the needle penetrated only one side of the wall, the animal assumes the halakhic status of a tereifa. Therefore, it is crucial to distinguish between the first and the second compartments of the stomach.
רי״ףרש״יתוספותר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר רַבָּא בַּר יוֹסֵף: אַף אֲנִי אוֹמֵר: בָּבֶל בּוּרְסִיף, בּוּרְסִיף בָּבֶל. לְמַאי

Rava bar Yosef said: I too shall speak of changes in the meaning of terms in this generation. The city that in biblical times was called Babylon was called Bursif in later generations, and Bursif was called Babylon in later generations. The Gemara asks: What is
רי״ףהערוך על סדר הש״ספני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ברסיף
ברסיףאבבל בבל ברסיף (שבת לו. בסוכה לד. סנהדרין קט.) בגמ׳ דדור המבול אמר רב אויא מגדל משכח את התלמוד א״ר יוחנן בבל ובורסיף סימן רע בתורה מאי בורסיף בור שפת (בראשית רבה) ויפץ ה׳ אותם אמר ליה מן הדין אתר את אמר ליה מן בורסיף אמר לי׳ לא כן אלא בולסיף: כי שם בלל ה׳ שפת פי׳ בערך חצוצרות:
א. [שטאדט אין בבל.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא בר יוסף: אף אני אומר דבר שהשתנה שמו, המקום שהיה קרוי ״בבל״, קוראים לו עכשיו ״בורסיף״, ול״בורסיף״ קוראים עכשיו ״בבל״, ושואלים: למאי
Rava bar Yosef said: I too shall speak of changes in the meaning of terms in this generation. The city that in biblical times was called Babylon was called Bursif in later generations, and Bursif was called Babylon in later generations. The Gemara asks: What is
רי״ףהערוך על סדר הש״ספני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה לד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה לד., ר׳ חננאל סוכה לד., רי"ף סוכה לד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה לד., רש"י סוכה לד., ראב"ן סוכה לד. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה לד., רא"ה סוכה לד., בית הבחירה למאירי סוכה לד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה לד. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה לד., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה לד., מהרש"א חידושי הלכות סוכה לד., מהרש"א חידושי אגדות סוכה לד., פני יהושע סוכה לד., גליון הש"ס לרע"א סוכה לד., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה לד. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה לד., אסופת מאמרים סוכה לד.

Sukkah 34a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 34a, R. Chananel Sukkah 34a, Rif by Bavli Sukkah 34a, Collected from HeArukh Sukkah 34a, Rashi Sukkah 34a, Raavan Sukkah 34a, Tosafot Sukkah 34a, Raah Sukkah 34a, Meiri Sukkah 34a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 34a, Ritva Sukkah 34a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 34a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 34a, Maharsha Chidushei Aggadot Sukkah 34a, Penei Yehoshua Sukkah 34a, Gilyon HaShas Sukkah 34a, Reshimot Shiurim Sukkah 34a, Steinsaltz Commentary Sukkah 34a, Collected Articles Sukkah 34a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144