×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוֹכְלִין עַל שֶׁל בֵּין הַכִּיפִּין וְאֵין אוֹכְלִין עַל שֶׁבֵּין הַשִּׁיצִין.
One may continue eating dates based on those that have fallen off the tree and are stuck between the palm branches. But one may not continue eating on the basis of the dates that have fallen between the thorn branches, as animals are unable to reach them there. According to the first tanna in the mishna cited, one may continue eating fruit as long as an animal has access to its type, parallel to the opinion of the Rabbis with regard to removal. Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion is parallel to the opinion of Rabbi Yehuda: If the fruit from a certain place is not available to all, one is required to remove it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וגרסי׳ בירושלמי מאי טעמא דר׳ אליעזר הראשון נותן טעם באחרון מאי טעמא דרבי (אליעזר) [יהושע] אחרון נותן טעם בראשון.
רבינא אמר בפלוגתא דהני תנאי דתניא אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער רבן שמעון בן גמליאל אומר אוכלין על של בין הכיפים פי׳ הנסבכין בין האמידין שאיפשר לאדם ללקטן ואין אוכלין על של בין השיצים כגון שנסבכו על קוצין שמכין היד שכל הרואה אותן מתיאש מהן ואין נכשרין אלא לעופות. תנא קמא כי הני ור׳ יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה ממקום שאתה בו ואם כלה מאותו המקום לא חיישינן מפני שיש בצוער.
אוכלין על של בין הכיפין – דרך דקלים להיות בעיקרן קוצים סביב והיינו שיצים ומן הדקל עצמן הן ולמעלה עלין שלו עשויין כסדרן כמין כפות תמרים וכשהרוח מנשב התמרים נופלין ונשארין באותן כיפין ולמטה בשיצין וקאמר רבן שמעון דכל זמן שמצויין בכיפין אוכלין מאותן שבבית אבל אין אוכלין מן הבית על סמך אותן שבשיצין לפי שאין החיה יכולה ליטלן מפני הקוצים ומתניתין הכי קאמר תנא קמא כלה לגמרי אף מבין השיצים חייב לבער אבל כלו מן הכיפין ועדיין יש בשיצין אינו חייב לבער רבי יהודה אומר צא והבא לך אף אתה ממקום הראוי ליטלן ולא תמצא ולחומרא אמרה רבי יהודה.
רש״י בד״ה רבי יהודה כו׳ דהוה נמי בההוא דרא. נ״ב פי׳ מדאמר בהאי לישנא רבי יהודה ולא אמר רב יהודה או רבי יהודה נשיאה אלא שמע מינה דדייק ואמר לישנא דמשתמע רב יהודה ומשתמע רבי יהודה וכן מצאתי להדיא בפי׳ ישן ודומה לזה בפ״ק דחולין דף י״ח גבי רב יהודה דספיקא דגברא גריס ובפ׳ אין עומדין פירש״י וז״ל כרחבה שהיה מדקדק בלשון רבו ואמר סטיו כפול היה ואע״פ שבלשון משנה קוראו איצטבא בפסחים וסוכה על גבי איצטבא הוא דקדק בלשון רבו ולא אמר איצטבא כפולה היתה ויש פותרין הא דרחבה מדאמר רבי יהודה דדייק ספיקא דרבוותא אי מדרב יהודה אי מדרבי יהודה וקשיא ליה בגוה טובא חדא דרחבה לא ראה רבי יהודה מימיו לא רבי יהודה בר אלעאי ולא רבי יהודה נשיאה ועוד כולהו אמוראי דייקי נמי לומר דבר בשם אומרו ועוד ל״ל מהא דדייק לישנא דשמעתא אלא ספיקי דרבוותא עכ״ל וצ״ע:
אוכלין על של בין הכיפין כל זמן שיש תמרים שנפלו מן העץ והם תקועים בין ענפי הדקל. ואין אוכלים על סמך התמרים שנפלו בין השיצין (בין קוצי הדקל), שאין החיות יכולות להגיע וליטלם משם. ואם כן נלמד מכאן שלדעת תנא קמא של ר׳ שמעון בן גמליאל אם יש רק אפשרות כלשהי לחיה להגיע לתמרים — מותרים עדיין הכל באכילתם, וכשיטת תנא קמא לענין ביעור. ושיטת רבן שמעון בן גמליאל היא כשיטת ר׳ יהודה — שאם אין הכל יכולים לבוא ולקחת מאותו מקום חייבים לבער.
One may continue eating dates based on those that have fallen off the tree and are stuck between the palm branches. But one may not continue eating on the basis of the dates that have fallen between the thorn branches, as animals are unable to reach them there. According to the first tanna in the mishna cited, one may continue eating fruit as long as an animal has access to its type, parallel to the opinion of the Rabbis with regard to removal. Rabban Shimon ben Gamliel’s opinion is parallel to the opinion of Rabbi Yehuda: If the fruit from a certain place is not available to all, one is required to remove it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תְּנַן הָתָם אשָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִיעוּר יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגָלִיל וְשָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת בְּכׇל אַחַת וְאַחַת וְלָמָה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְבִיעוּר שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכׇל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ.

Since the Gemara discussed the point when Sabbatical Year produce must be removed in different places, it cites a mishna from tractate Shevi’it that deals with a similar topic. We learned there in a mishna: Eretz Yisrael is divided into three separate lands with regard to removal, Judea, Transjordan, and the Galilee. And there are three lands in each and every one of them: The valley, the mountains, and the plains, in which the halakhot of removal differ. And why did the Sages say that there are three lands with regard to removal if those lands themselves are further divided? It is so that people will eat in each and every one until a certain crop ceases from the field in the last of the regions that comprise it. Therefore, even if a certain fruit is no longer available in a particular region within the land, it may still be eaten there as long as it is available in one of the other regions.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם שלשה ארצות לביעור כו׳ ולמה אמרו שלשה ארצות שיהיו אוכלין כל אחת ואחת עד שיכלה אחרון שבה שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך ופשוטה היא.
שלש ארצות – בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין ביעור שאין זו סומכת על זו משכלו בה ואע״פ שלא כלו בחבירתה.
ושלש ארצות בכל אחת ואחת – שחלוקות במנהג קיום פירותיהן שפירותיהן כלות של זו קודם לזו ואעפ״כ עשינו כולן אחת לביעור כדמפרש ואזיל.
ולמה אמרו שלש ארצות – הואיל ושלש ארצות לכל אחת הרי כאן תשע ארצות למאי הילכתא אמרו שלש ארצות לביעור ותו לא.
שיהיו אוכלין בכל אחת – עשאום לשלש שבכל אחת כאילו הן אחת ואוכלין בכל אחת ואחת מהשלש החלוקות לביעור עד שיכלה האחרון שבשלש ארצותיה אוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצותיה וכן בעבר הירדן וכן בגליל.
עד שיכלה אחרון שבה – פ״ה עד שתכלה האחרונה שבארצותיה והשלש ארצות שבכל אחת שוות הן ואין נראה דאם אינם חלוקות למה שונה שלש ארצות בכל אחת ועוד קשה לר״י דתנן בפ״ט דשביעית (משנה שביעית ט׳:ב׳) שלש ארצות לביעור ושלש ארצות בכל אחת עד שיכלה האחרונה שבה ר״ש אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה מכלל דלתנא קמא שלש ארצות חלוקות שכל אחת חלוקה לביעור ור״ש נמי מודה להו ביהודה לכך י״ל דאחרון שבה היינו פירות שבהר עד שיכלה אחרון שבהר ופירות שבעמקים עד שיכלה אחרון שבעמקים וכן שבשפילה עד שיכלה אחרון שבשפילה ובירושלמי יש אמר ר׳ חייא בר׳ עקיבא בשם ר׳ יוסי בר חנינא שיערו לומר אין חיה שבהר גדילה בעמק וחיה שבעמק אין גדילה בהר ולפי זה משמע דהוי מדאורייתא ולא תיקשי הא דאמרינן בשמעתין דאין חיה שביהודה גדילה על של גליל דמיירי אפי׳ מהר להר והיינו דמסקינן בשילהי שמעתין דתניא אמר רשב״ג סימן להרים מילין וכו׳ דנפקא מינה נמי לג׳ ארצות שביהודה והא דלא קאמר לקמן נפקא מינה לביעור משום דחילוק הר ושפלה ועמק לא שייך אלא ביהודה גרידא כדקתני במסכת שביעית בהדיא אבל ביכורים ונחל איתן שייכים בכל א״י ובגמ׳ דירושלמי במסכת שביעית עלה דההיא סימן להרים מילין קאמר אית דבעי למימר למידק הדא איתמר פירוש לענין שלש ארצות נאמר אותו סימן.
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש ארצות בכל אחת ואחת – פירוש: פשטה דמתני׳ הכי משמע דכי היכי דשלש ארצות לביעור משמע שהן חלוקות זו מזו הם הכי נמי האי דתני ושלש ארצות בכל אחת ואחת משמע שהן חלוקות זו מזו שלכל אחת יש הר ועמק ושפלה והן חלוקין זה מזה שאין ההר אוכל על העמק ועל השפלה ולא העמק על ההר והשפלה ולא השפלה על ההר ועל העמק אבל ערי ההר אוכלין זו על זו וכן השפלה והעמק אבל יהודה וגליל אפילו הר על הר ועמק על עמק ושפלה על שפלה אינן אוכלין.
ולמה אמרו שלש ארצות – פירוש: לכל אחת ואחת.
שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה – פירוש: בהר לעצמו ובעמק לעצמו ובשפלה לעצמה והכי פירושו אין חילוק בכל יהודה או בכל גליל אלא שלש ארצות ולא יותר שבכל ארץ וארץ אוכלין עד שיכלה האחרון שבה אבל מארץ לארץ אין אוכלין ומפני זה חלקוה לג׳ ארצות לומר לך שאין מחלקין אותה אלא לג׳ ארצות ולא יותר אבל כל ארץ וארץ אוכלין עד שיכלה האחרון שבה. תדע דהכין פירושו דתני התם בסיפא ר׳ שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה דמשמע דוקא ביהודה יש חילוק ג׳ ארצות ולא בגליל ולא בעבר הירדן אלא כל גליל אחד וכל עבר הירדן אחד שאוכלין בגליל הר על עמק ועמק על הר וכן בעבר הירדן מדקאמר ר׳ שמעון לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה דדוקא ביהודה יש חילוק ג׳ ארצות ולא בגליל ועבר הירדן מכלל דתנא קמא סבר שגם גליל ועבר הירדן יש להן חילוק ג׳ ארצות והכי תניא בפירוש בתוספתא דשביעית ג׳ ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלשתן של שלש שלש ולמה הוזכרו ההר והעמק והשפלה לפי שאין אוכלין לא בהר על של עמק ולא בעמק של מה שבהר אלא הר והורו עמק ועומקו שפלה ושפלתו ובסוריא לא אמרו ג׳ ארצות אלא אוכלין מן הראשון שבה עד שיכלה האחרון שבה הילכך בפירוש ששלש ארצות לכל אחת ואחת לחילוק נאמר שההר והשפלה והעמק חלוקין זה מזה ביהודה ועבר הירדן והגליל.⁠1 ופתרון המורה לא נראה לי.
1. כן צ״ל. בכ״י ששון 557: ״והגלילי״.
שלש ארצות נאמרו לענין ביעור שכל אחת משערין בעצמה הראשונה ארץ יהודה כלה והיא כוללת ההר והשפלה והעמק השנית עבר הירדן שפלה והרי לוד ומבית חורון עד הים השלישית ארץ הגליל והיא כוללת גליל העליון וגליל התחתון ותחום טבריא וכל אחת מן הארצות אוכלת בכלה עד שיכלה מן השדה באחרון שבה ואין מונעין בעיר אחת כשכלה ממנה שאף החיות הולכות בכל המחוז ואוכלות אבל אין אוכלין ביהודה על סמך גליל שאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל וכיוצא בזה ומ״מ כל הארצות שוות לקצת פירות והם בתמרים ושיעורם לכל הארצות עד שיכלה האחרון שבצער ואוכלין על סמך התמרים שבין הכיפין ר״ל אע״פ שנשרו מעוקציהן ונמצאים בין הענפים אבל כל שכלו אלו אע״פ שעדיין נמצאים מהם בין השיצין והוא בין עקרי הדקלים סמוך לקרקע שהם מקומות מלאים קוצים אין אוכלין על סמך של אלו מפני שהקוצים מונעים את החיה מליטול וכלה לחיה הוא קרוי מ״מ חכמים שיערו בתמרים שזמן כלויים בשדה עד פורים וכן אמרו בזיתים עד שיכלה האחרון שבתקוע ובגרוגרות עד שיכלו פגי בית ואני והוא מקום נודע ברוב תאנים אלא שהיו דקים הרבה ובענבים עד שיכלו דליות של אבל ר״ל אבל כרמים וחכמים שיערו בהם לזיתים עד עצרת ובענבים עד פסח של מוצאי שביעית ובגרוגרות עד חנוכה אלא שאם היו מאוחרים מהם במקומות שהזכרנו אוכלין על סמך שלהם:
תוס׳ בד״ה עד שיכלה כו׳ עד שיכלה אחרון שבהר. נ״ב פי׳ וג׳ ארצות היינו הר ועמק ושפלה וק״ל:
בא״ד אלא ביהודה גרידא. נ״ב פי׳ לר״ש וק״ל:
בד״ה עד שיכלה כו׳ ולפי זה משמע דהוי מדאורייתא ולא תקשי כו׳ עכ״ל לפי דברי התוספות מהך משנה שהביאו נמי מוכח דג׳ ארצות לביעור ביהודה לחוד וגם בגליל ובעבר הירדן מ״מ איכא למימר דמדאורייתא לא קאמר בשמעתין דאין סומכין אלא ביהודה וגליל ועבר הירדן מטעמא דקאמר דאין חיה שביהודה גדילה כו׳ אבל בג׳ ארצות שביהודה לאו מה״ט אסרינן לסמוך אלא גזירה ג׳ ארצות דביהודה משום הנך ג׳ ארצות יהודה וגליל ועבר הירדן אבל בירושלמי דקאמר האי טעמא גופיה דאין חיה גדילה בג׳ ארצות שביהודה א״כ מוכח דהוי נמי מדאורייתא ודו״ק:
בא״ד והיינו דמסקינן בשלהי כו׳ דנ״מ נמי לג׳ ארצות כו׳ עכ״ל ר״ל והיינו דמסיק ומייתי להך מלתא דבשמעתין משום דהוי נ״מ לג׳ ארצות שביהודה כמ״ש התוספות והא דלא קאמר תלמודא האי נ״מ בהדיא משום דחילוק הר ושפלה כו׳ וק״ל:
בתוספות בד״ה עד שיכלה האחרון שבהן פי׳ הקונט׳ עד שתכלה אחרונה שבארצותיה כו׳ ואין נראה כו׳ ועוד קשה לר״י כו׳ עס״ה. ובד״ה מתבערין בכל מקום פירוש הקונטרס כו׳ עס״ה. והרוצה לעמוד על עיקר פרש״י והתוס׳ בזה יעיין בלשון הרמב״ם ז״ל בפ״ז מהלכות שמיטה הלכה ג׳ ובהשגות הראב״ד שם שהאריך ושם תמצא מבואר דשיטת רש״י כשיטת הראב״ד דשני ענייני ביעור הן ובזה נתיישב כל מה שהקשו התוס׳ כאן על פירש״י:
א כיון שהובאו דברים בענין ביעור פירות שביעית ממקום למקום, מביאים מדברי המשנה בשביעית העוסקת בנושא קרוב. תנן התם [שנינו במשנה שם]: שלש ארצות לביעור, שלגבי דיני ביעור רואים את ארץ ישראל מחולקת לשלושה חלקים, ואלו הן: יהודה, ועבר הירדן, וגליל. ושלש ארצות בכל אחת ואחת; עמק, הר ושפלה שדיניהם שונים לענין הביעור. ולמה אמרו שלש ארצות לביעור אם הן עצמן מחולקות לשלוש — שיהיו אוכלים בכל אחת ואחת מהן עד שיכלה האחרון שבה, שגם אם כלו הפירות ממקום אחד מתוך השלוש שבאותה ארץ עדיין מותר לאכול כל עוד מצויים פירות אלה במקום אחר מאותם שלוש.
Since the Gemara discussed the point when Sabbatical Year produce must be removed in different places, it cites a mishna from tractate Shevi’it that deals with a similar topic. We learned there in a mishna: Eretz Yisrael is divided into three separate lands with regard to removal, Judea, Transjordan, and the Galilee. And there are three lands in each and every one of them: The valley, the mountains, and the plains, in which the halakhot of removal differ. And why did the Sages say that there are three lands with regard to removal if those lands themselves are further divided? It is so that people will eat in each and every one until a certain crop ceases from the field in the last of the regions that comprise it. Therefore, even if a certain fruit is no longer available in a particular region within the land, it may still be eaten there as long as it is available in one of the other regions.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ה:ז׳} וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ בכׇּל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הַשָּׂדֶה הַאֲכֵל לַבְּהֵמָה שֶׁבַּבַּיִת כָּלָה לְחַיָּה אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה כַּלֵּה לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת.

The Gemara asks: From where are these matters derived, that it is permitted to continue eating a type of fruit that has ceased from the fields in a region, as long as it has not ceased elsewhere in the land, but that once it has ceased from the fields in the entire land it is prohibited, despite the fact that it has not ceased from the fields in the other lands? Rav Ḥama bar Ukva said that Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The verse says with regard to land during the Sabbatical Year: “And for the cattle and the beasts that are in your land, all its produce may be eaten” (Leviticus 25:7), from which it is derived: As long as the undomesticated animals eat a type of produce from the field, one may feed that type to the domesticated animal in his house, as it still remains in the field. Deriving benefit from that type of produce is permitted. However, if that type of produce has ceased for the undomesticated animals in the field, cease providing it to your domesticated animal in the house.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא הני מילי – דאוכלין ביהודה עד שיכלה אחרון שבשלש ארצות שבה אבל אין אוכלין ביהודה ע״י אותן שבגליל.
ושואלים: מנא הני מילי [מנין דברים הללו] להתיר את פירות חלק ארץ אחד כשכלו מן האחר, ואילו כשכלו מארץ אחת שוב אין אוכלים בה אף שעדיין לא כלו מן האחרת? אמר רב חמא בר עוקבא אמר ר׳ יוסי בר חנינא: אמר קרא [הכתוב] שבשנת השמיטה ״ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול״ (ויקרא כה, ז), ולמדים מכאן: כל זמן שחיה אוכלת מן השדה שהפירות עדיין מצויים וגדלים בחוץ — האכל לבהמה שבבית מותר לכל ליהנות מפירות אלה, ואם כבר כלה לחיה אשר בשדהכלה לבהמתך מן הבית.
The Gemara asks: From where are these matters derived, that it is permitted to continue eating a type of fruit that has ceased from the fields in a region, as long as it has not ceased elsewhere in the land, but that once it has ceased from the fields in the entire land it is prohibited, despite the fact that it has not ceased from the fields in the other lands? Rav Ḥama bar Ukva said that Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The verse says with regard to land during the Sabbatical Year: “And for the cattle and the beasts that are in your land, all its produce may be eaten” (Leviticus 25:7), from which it is derived: As long as the undomesticated animals eat a type of produce from the field, one may feed that type to the domesticated animal in his house, as it still remains in the field. Deriving benefit from that type of produce is permitted. However, if that type of produce has ceased for the undomesticated animals in the field, cease providing it to your domesticated animal in the house.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּגְמִירִי דְּאֵין חַיָּה שֶׁבִּיהוּדָה גְּדֵילָה עַל פֵּירוֹת שֶׁבַּגָּלִיל וְאֵין חַיָּה שֶׁבַּגָּלִיל גְּדֵילָה עַל פֵּירוֹת שֶׁבִּיהוּדָה.

And we learned as a tradition that an undomesticated animal in Judea does not develop on the produce of the Galilee, and an undomesticated animal in the Galilee does not develop on the fruits of Judea. In each region there are conditions uniquely suited to the species that live there (Sefat Emet). Animals wander from region to region within Judea or within the Galilee in search of food, but they do not stray beyond the borders of the land of their habitat.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגמירי – מסורת מאבותינו.
דאין חיה שביהודה – מתרחקת כל כך לצאת מיהודה לגליל ומגליל ליהודה אבל יוצאה היא מגליל לגליל ומיהודה ליהודה.
פירות שביעית אין מוציאין אותם מן הארץ לחוצה לארץ ואם יצאו והגיעה שעת הביעור אין מטריחין אותו להחזירם לבערם בארץ ישראל אלא הרי הם מתבערים בכל מקום שהם ומפקירם במקום דריסת בהמה וחיה או מבערם בכל צד שירצה:
וגמירי [ולומדים] אנו במסורת: שאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל, ואין חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה, שבכל איזור יש תנאים מיוחדים המתאימים לבעלי חיים מיוחדים (שפת אמת) והחיות עוברות מאיזור לאיזור בארץ יהודה לחפש לעצמן אוכל, אבל אינן יוצאות לחלק ארץ אחר.
And we learned as a tradition that an undomesticated animal in Judea does not develop on the produce of the Galilee, and an undomesticated animal in the Galilee does not develop on the fruits of Judea. In each region there are conditions uniquely suited to the species that live there (Sefat Emet). Animals wander from region to region within Judea or within the Galilee in search of food, but they do not stray beyond the borders of the land of their habitat.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן גפֵּירוֹת שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ מִתְבַּעֲרִין בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהֵן רשב״ארַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר יַחְזְרוּ לִמְקוֹמָן וְיִתְבַּעֲרוּ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַרְצֶךָ הָא אַפֵּיקְתֵּיהּ.

The Sages taught: Sabbatical Year fruits that left Eretz Yisrael and went to the Diaspora must be removed in any place that they are located. Rabbi Shimon ben Elazar says: That is not so. Rather, the fruits should return to their place of origin in Eretz Yisrael and be removed there. According to his opinion, removal may not be performed outside Eretz Yisrael because it is stated: “In your land,” indicating that this activity may be performed only in Eretz Yisrael. The Gemara asks: Didn’t you derive from this verse that each of the three lands in Eretz Yisrael has a different halakhic status?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן פירות שיצאו מארץ לחוץ [לארץ] מתבערין בכ״מ שהן ר״ש בן אלעזר אומר יחזרו למקומן ויתבערו במקומן וטעמא מאי דמשמע שנאמר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ואקשי׳ והא אפקתיה הא דדרשת ביה ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כ״ז שחיה אוכלת בשדה האכל גם אתה לבהמתך ממה שיש לך בביתך וכו׳ ושני׳ קרי ביה בארץ כלומר היה לו לומר לחיה אשר בארץ למה כתב בארצך שמע מינה תרתי.
ערך שק
שקא(ביצה יז:) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם פי׳ ממלא כלי אבן מהם ונותנן במים החיים שיהו נוגעין מים למים ויטהרו אבל לא מטבילין כלים טמאים לטהרם על גבי מימיהן משיקין מלשון ותשק ידי לפי (פסחים נב:) מי החג שנטמאו והשיקן ואח״כ הקדישן טהורין הקדישן ואח״כ השיקן טמאין פי׳ שוקען במי מקוה לטהרן אע״פ שנכנסו תחת המים שנמצאו כזרועין במקוה לא עלתה להן טהורין שאין זריעה מטהרת בהקדש (יבמות נה) אמר שמואל העראה זו נשיקה וכו׳ (סוטה כד) פרט לשקינא לה בנשיקה:
א. [איבערגיסין איבערפליסען.]
מתבערין – כשתגיע עונת הביעור שכלו לחיה.
בכל מקום שהן – ולא מטרחינן ליה להחזירן לארץ לבערן שם.
משום שנאמר בארצך – לחיה אשר בארצך וזהו ביעורן שמפקירן במקום דריסת חיה ובהמה.
הא אפיקתיה – למעוטי דאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל.
מתבערין בכל מקום – פ״ה שנותנין אותן למרמס חיה ובהמה ולא נראה דהא מותרין אחר ביעור לעניים לכ״ע דתנן התם (משנה ח) מי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד עניים אוכלים אחר הביעור ולא עשירים דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אחד עניים וא׳ עשירים אוכלים אחר הביעור ובתוספתא קתני מי שיש לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלק מהן לשכיניו ולקרוביו וליודעיו ומוציא ומניח על פתח ביתו ואומר אחינו בית ישראל מי שצריך ליטול יטול וחוזר ומכניס לתוך ביתו והולך ואוכל עד שיכלו ואומר ר״י הא דמשמע בכל מקום לאסור לאכול אחר הביעור היינו כשמשהה בביתו בחזקת שלו אבל אם מפקירו ומוציאו מרשותו שיאכל כל מי שירצה הן אדם והן חיה מותר להכניסו ולאכלו אחר הביעור.
בגמרא רשב״א אומר יחזרו למקומן ויתבערו משום שנאמר בארצך הא אפיקתיה כו׳ ופירש״י הא אפיקתיה למעוטי דאין סומכין בני יהודה על של גליל עכ״ל. ולכאורה מוכח מכאן דהך דרשא דשלש ארצות דרשא גמורה היא ולא אסמכתא בעלמא דלענין אסמכתא לא שייך לאקשויי הא אפיקתא וא״כ תיקשי סוגיא דהכא על שיטת הרמב״ן ז״ל בפי׳ החומש שהבאתי בסמוך דכל ענין הביעור אסמכתא בעלמא נינהו אלא דלע״ד יש ליישב דאפ״ה מקשה שפיר והא אפיקתיה דאפילו לענין אסמכתא נמי שייך לאקשויי שפיר כיון שהם שני ענינים שונים דבהך אסמכתא דשלש ארצות משמע דפשטא דקרא בארצך לענין גידול התבואה איירי שלא כלה מאותו ארץ ובהך אסמכתא דרשב״א משמע דהאי בארצך לענין מקום הביעור איירי ומכ״ש דא״ש טפי לפמ״ש לעיל דעיקר מצות ביעור מן התורה היינו לאחר שכלה לגמרי דהיינו בפסח ועצרת והך מתניתין דשלש ארצות היינו אסמכתא בעלמא משא״כ לענין מקום הביעור שצריך לבערן במקומן דוקא בא״י שפיר מצינן למימר דדרשא גמורה הוא כן נראה לי ודו״ק היטב ותו לא מידי:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: פירות שביעית שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ — מתבערין בכל מקום שהן. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: לא כן, אלא יחזרו הפירות למקומן בארץ ישראל ויתבערו שם, ואין להם תקנה בחוץ לארץ משום שנאמר ״בארצך״ — משמע שחובה זו היא בארץ ישראל בלבד. ושואלים: הא אפיקתיה [הרי הוצאת אותו] ללמד שאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל?
The Sages taught: Sabbatical Year fruits that left Eretz Yisrael and went to the Diaspora must be removed in any place that they are located. Rabbi Shimon ben Elazar says: That is not so. Rather, the fruits should return to their place of origin in Eretz Yisrael and be removed there. According to his opinion, removal may not be performed outside Eretz Yisrael because it is stated: “In your land,” indicating that this activity may be performed only in Eretz Yisrael. The Gemara asks: Didn’t you derive from this verse that each of the three lands in Eretz Yisrael has a different halakhic status?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) קְרִי בֵּיהּ בָּאָרֶץ בְּאַרְצֶךָ אִי נָמֵי מֵאֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ.

The Gemara answers: Read the phrase as both in the land and in your land. It is possible to derive two halakhot from this verse; one halakha is with regard to Eretz Yisrael in general, i.e., one may not perform removal outside of Eretz Yisrael, the land, and one is with regard to the different lands within Eretz Yisrael, your land. Alternatively, the second halakha can be derived from the extraneous words in the expression: “That are in your land,” as the Torah could have sufficed with the phrase: “In your land.”
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי מאשר.
קרי ביה בארץ בארצך – אי הוה כתיב בארץ הוה שמעת מינה חדא מינייהו השתא דכתיב בארצך דרוש בה תרתי.
אי נמי – אשר לדרשא.
קרי ביה בארץ בארצך שהיה יכול לכתוב ״בארץ״, ממה שכתוב ״בארצך״ הוי כאילו כתוב ״בארץ בארצך״, ויש בה משמעות כפולה, הן של הארץ בכלל והן של המקום המיוחד בה, ולמדים ממנה שני דברים,אי נמי [או גם כן] נלמד מ״אשר בארצך״ שביטוי זה במקום לומר רק ״בארצך״ בא ללמד דבר נוסף.
The Gemara answers: Read the phrase as both in the land and in your land. It is possible to derive two halakhot from this verse; one halakha is with regard to Eretz Yisrael in general, i.e., one may not perform removal outside of Eretz Yisrael, the land, and one is with regard to the different lands within Eretz Yisrael, your land. Alternatively, the second halakha can be derived from the extraneous words in the expression: “That are in your land,” as the Torah could have sufficed with the phrase: “In your land.”
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב סָפְרָא נְפַק מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ הֲוָה בַּהֲדֵיהּ גַּרְבָּא דְחַמְרָא דִּשְׁבִיעִית לַוּוֹ בַּהֲדֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא וְרַב כָּהֲנָא אָמַר לְהוּ אִיכָּא דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹ לָא א״לאֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא הָכִי א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא הָכִי א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אֵין הֲלָכָה כרשב״אכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

The Gemara relates: Rav Safra left Eretz Yisrael and went to the Diaspora, and he had with him a jug of Sabbatical Year wine. Rav Huna, son of Rav Ika, and Rav Kahana accompanied him. He said to them: Is there anyone who heard from Rabbi Abbahu whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar or not? According to his opinion, Rav Safra would be required to return the wine to Eretz Yisrael. Rav Kahana said to him that this is what Rabbi Abbahu said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and one is required to return and perform removal of the Sabbatical Year produce in Eretz Yisrael. Rav Huna, son of Rav Ika, said that this is what Rabbi Abbahu said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and one may perform removal wherever he may be.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביד רב ספרא נפיק מארץ לחוצה לארץ גרבא דחמרא דשביעית אמר להו לרב כהנא ולרב הונא מי איכא בכו דשמע מר׳ אבהו אם הלכתא כר׳ שמעון בן אלעזר דמצריך להחזיר פירות שביעית לארץ ולבערן התם או לא רב הונא בר רב הונא בר אבין אמר הכי אמר ר׳ אבהו אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אלא מתבערין בכל מקום שהן ורב כהנא אמר הילכתא כר׳ שמעון בן אלעזר אמר רב ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך כלומר זה שאמר רבי אבהו אין הלכה כר׳ שמעון בן אלעזר הוא האמת שמדקדק דברי רבותיו ועומד בהן על בוריין כרחבא דהוה דייק בין ר׳ לרב שלא תתחלף לו שמועה ויאמר אותה בשם זולתי האמרה וכיון שנסתפק לו בעל השמועה מי הוא אם רבי יהודה אמרה אם רב יהודה היה גורסה בשם שניהם דאמר רחבה אמר ראבי יהודה הר הבית סטיו כפול מעוקל היה כו׳ קרי רב יוסף עליה דרב ספרא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כל המיקל לו מודה לדבריו כלומר כמו רב ספרא שהורה לרב הונא בר איקו ושבחו ואמר האמת עמו מפני שמיקל לו והתיר לו לבער גרבא דחמרא בחוצה לארץ ולא הטריחו להחזירו לארץ.
לוו בהדיה – נתלוו עמו בחבורה.
מיניה דר׳ אבהו – תלמידיו היו.
מסופר: רב ספרא נפק [יצא] מארץ ישראל לחוצה לארץ, הוה בהדיה גרבא דחמרא [היה עמו קנקן יין] של שביעית, לוו בהדיה [נתלוו אתו] רב הונא בריה [בנו] של רב איקא ורב כהנא, אמר להו [להם]: איכא דשמיע ליה מיניה [האם יש מי ששמע ממנו] מר׳ אבהו האם הלכה כר׳ שמעון בן אלעזר או לא? ולפי זה חייבים להחזיר את קנקן היין לארץ! אמר ליה [לו] רב כהנא הכי [כך] אמר ר׳ אבהו: הלכה כר׳ שמעון בן אלעזר וחייב אתה לחזור ולבערו בארץ ישראל. אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב איקא לא כן אלא הכי [כך] אמר ר׳ אבהו: אין הלכה כר׳ שמעון בן אלעזר ויכול אתה לבערו בכל מקום.
The Gemara relates: Rav Safra left Eretz Yisrael and went to the Diaspora, and he had with him a jug of Sabbatical Year wine. Rav Huna, son of Rav Ika, and Rav Kahana accompanied him. He said to them: Is there anyone who heard from Rabbi Abbahu whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar or not? According to his opinion, Rav Safra would be required to return the wine to Eretz Yisrael. Rav Kahana said to him that this is what Rabbi Abbahu said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and one is required to return and perform removal of the Sabbatical Year produce in Eretz Yisrael. Rav Huna, son of Rav Ika, said that this is what Rabbi Abbahu said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and one may perform removal wherever he may be.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר רַב סָפְרָא נְקוֹט הָא כְּלָלָא דְּרַב הוּנָא בִּידָךְ דְּדָיֵיק וְגָמַר שְׁמַעְתָּתָא מִפּוּמֵּיהּ דְּרַבֵּיהּ כְּרַחֲבָה דְפוּמְבְּדִיתָא דְּאָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה הַר הַבַּיִת סְטָיו כָּפוּל הָיָה סְטָיו לְפָנִים מִסְּטָיו קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף {הושע ד׳:י״ב} עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ כׇּל הַמֵּיקֵל לוֹ מַגִּיד לוֹ.

Rav Safra said: Take that principle of Rav Huna in your hand, i.e., rely on it, as he is scrupulous and he learned the halakha well from the mouth of its originator, as the Sage Raḥava from the city of Pumbedita would do. Raḥava was famous for the precision with which he would transmit material that he learned from his teacher. The Gemara cites an example: Raḥava said that Rav Yehuda said: The Temple Mount was a double colonnade [stav], as there was a colonnade within a colonnade there. Here Raḥava used his teacher’s language in describing the structure of the Temple and the rows of columns. He did not employ the common term used for a colonnade, itztaba, but rather stav, using the language he heard from his teacher. With regard to the case where Rav Safra relied on Rav Huna’s opinion and was lenient, Rav Yosef mockingly read the verse: “My nation ask counsel of their stock, and its staff [maklo] tells to them” (Hosea 4:12) and interpreted it homiletically with regard to Rav Safra: Anyone who is lenient [mekel] tells him the halakha. He listens to the opinion of only the Sage who rules leniently.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דקים ליה דאיהו דייק שמעתא מפומיה דרביה – כשהשמועה יוצאה מפי רבו מדקדק ואומר לרבו לשנותה פעם שנייה ומבחין הימנו או הן או לאו.
כרחבה דפומבדיתא – שהיה מדקדק בשמועתו לדעת ממי קיבלה.
רבי יהודה – ספק שמעה מרב יהודה או מר׳ יהודה נשיאה דהוה נמי בההוא דרא.
סטיו כפול היה – איצטבאות סביב לו כפולות זו לפנים מזו סביב.
קרי רב יוסף עליה – דרב ספרא.
רב ספרא אפיק גרבא דחמרא מא״י לח״ל – הקשה ריב״א דתנן בפ״ו דשביעית (משנה ה) אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מן הארץ לח״ל ותירץ דהתם מיירי לאכילה ורב ספרא אפיק לסחורה דיש סחורה שמותרת אי נמי בשוגג הוציאו.
אמר רב ספרא: נקוט הא כללא [החזק כלל זה] של רב הונא בידך שעליו אפשר לסמוך יותר, דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה [שהוא מדייק ולומד הלכה מפי רבו] באותו דיוק כרחבה דפומבדיתא (מפומבדיתא) שהיה מפורסם בדיוק שמועותיו. כפי הדוגמה המפורשת שאמר רחבה אמר רב יהודה: הר הבית סטיו (שורת איצטבאות) כפול היה בבית המקדש סטיו לפנים מסטיו, שמדייק רחבה למסור את הדברים בדיוק בלשון רבו בלא כל שינוי. על אותו מעשה שרב ספרא סמך לבסוף על דברי רב הונא המיקל קרי עליה [קרא עליו] רב יוסף בהיתול את הפסוק: ״עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו״ (הושע ד, יב), ודרש: כל המיקל לו — מגיד לו שהוא מקשיב רק לדעת החכם המיקל, והוא זה המגיד לו הלכה.
Rav Safra said: Take that principle of Rav Huna in your hand, i.e., rely on it, as he is scrupulous and he learned the halakha well from the mouth of its originator, as the Sage Raḥava from the city of Pumbedita would do. Raḥava was famous for the precision with which he would transmit material that he learned from his teacher. The Gemara cites an example: Raḥava said that Rav Yehuda said: The Temple Mount was a double colonnade [stav], as there was a colonnade within a colonnade there. Here Raḥava used his teacher’s language in describing the structure of the Temple and the rows of columns. He did not employ the common term used for a colonnade, itztaba, but rather stav, using the language he heard from his teacher. With regard to the case where Rav Safra relied on Rav Huna’s opinion and was lenient, Rav Yosef mockingly read the verse: “My nation ask counsel of their stock, and its staff [maklo] tells to them” (Hosea 4:12) and interpreted it homiletically with regard to Rav Safra: Anyone who is lenient [mekel] tells him the halakha. He listens to the opinion of only the Sage who rules leniently.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבִּי אִילְעַאי קַץ כַּפְנְיָיתָא דִשְׁבִיעִית הֵיכִי עָבֵיד הָכִי דלְאׇכְלָה אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא לְהֶפְסֵד וְכִי תֵּימָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּנָחֵית לְפֵירָא אֲבָל הֵיכָא דְּלָא נָחֵית לְפֵירָא לָא וְהָאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ הָנֵי מְתַחֲלֵי דְעׇרְלָה אֲסִירִי הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ שׁוֹמֵר לְפֵירֵי.

The Gemara continues to discuss the halakhot of the Sabbatical Year: Rabbi Elai chopped down a palm tree containing unripe dates of the Sabbatical Year. The Gemara asks: How did he do this? The Merciful One says: “And the Sabbatical produce of the land shall be for you to eat” (Leviticus 25:6), from which it is inferred: To eat and not to destroy. It is prohibited to destroy Sabbatical Year produce, and it is permitted only to eat it. And if you say that this restriction applies only in a case where it has reached the status of fruit, but in a case where it has not yet reached the status of fruit, no, it does not apply; didn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh said: Those orla date coverings are prohibited like other orla fruit, as their legal status is that of food because they became protection for the fruit? They are not considered part of the tree that may be eaten in the orla years.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נסן
נסןא(עירובין כח:) כי תניא ההיא בר ניסני (פסחים נג.) רבי אילא בר ניסני קץ פירש בהלכות גדולות כפניות דניסני דקרי להו נופרי מברכין עליהן בורא פרי העץ וכיון דלא עבדי פירא אחרינא היינו פיריהו וסיוע להדיא פי׳ הא (פסחים נב:) רבי אילא קץ כפנייתא דשביעתא ואסקינן רבי אילא בר ניסני קץ דעלמא הן גמר פריו ולא כלה קרינן ביה פ״א כפנייתא הם פרי של דקל זכר וכשהן קטנים נאכלין ויש בה טעם תמרים אבל לא כתמרים שהן מתוקין אלא טעם אכילה בלבד ולכשיגדילו לזמן מועט יופסדו מלאכול אבל מהנים לדרך אחרת כיצד יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והיאך הוא מעשיהן בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלח׳ המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרין הן כעדשין מביאין הכפניות ומסביבין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד והמכבדות של תמרה מצליחות ומוציאה פירות נאין ובלבד שלא תאחר זמנן אפילו יום אחד שאם תשהא הרכבת דקל יום אחד יפסדו פירות הדקל ואותן התמרים שאיחרו בלא הרכבה לא יצליחו ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י״ד בניסן על שהקב״ה חס על ממונן של ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י״ד וידוע שאם יעבור זמן אפילו יום אחד יופסדו לפיכך אלופינו הורונו במאירת עינים מרכיבין דקלים כל היום שמקצתו מותר ומקצתו אסור וזהו טעמו בתוספת זבחים מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום (א״ב נסחני כתוב):
א. [איין ארט פרוכט. מאנאטה ניסן.]
קץ כפנייתא דשביעית – דקל טעון כפניות והן תמרים קטנים שלא בישלו וקצץ הדקל לעצים והפסיד כפניות.
דנחת לפירא – פירי שנגמר אסור להפסידו.
מתחלי דערלה – שומר הגדל סביבות התמרים בקטנן כעין פקס הגדל סביבות אגוזי יער הדקות.
אסירי – משום ערלה דלא הוו כעץ אלא שם פירי עליהם הואיל דנעשו שומר לפירי.
מותר לקוץ אילנות בשביעית קודם שיהא בהם פרי אבל משהתחילו בהוצאת פרי אסור שהרי מפסיד את הפירות וכבר דרשו לאכלה ולא להפסד ואם נתבשלו הפירות עד שהגיעו לעונת המעשרות מותר לקצצם שהרי מוציא פירותיו ומאימתי אתה קורהו הוצאת פרי שמשם ואילך תהא אוסרו בקציצת האילן כל האילנות משיוציאו העלין בימי ניסן וכבר קדמו הפירות להם וגדולי המחברים פירשו בה משיוציאו בוסר והחירובין משישרשרו ר״ל משיראו בהן אותן השרשרות המצויות בהם והגפנים משיגרעו ר״ל שיגדלו קצת עד שיהא קרוי גירוע על הדרך שיתבאר למטה והוא בוסר ושיעורו כפול הלבן והזיתים משינצו ר״ל שיצמחו בכדי שיהו נראות בתכלית צמיחתן עד שהנץ גדל סביבותם ונעשה להם כעין שומר ולמדת שהכפניות והם תמרים קטנים שלא נתבשלו אסור לקוץ דקלים שהם בו מפני הפסד הכפניות ואם הם כפניות שאין מטבעם להתבשל לעולם והן הקרויות נסחאני או ניסאני מצד שאדם רגיל לגדרם בניסן מותר שהרי אין כאן הפסד:
שומר לפרי חייב בערלה ושומר הגדל סביבות התמרים בקטנן כעין פקס הגדל סביבות אגוזים של יער הדקות הואיל ושומר לפרי הם חייבים בערלה אבל הסמדר מותר מפני שאינו פרי והרי הוא כעלין ולולבין אבל הבוסר אסור בערלה ואין צריך לומר כפניות כמו שיתבאר במקומו:
ג ועוד בדיני שביעית מסופר: ר׳ אילעאי קץ כפנייתא [קצץ דקל שהיו בו תמרי בוסר] של השנה השביעית. ושואלים: היכי עביד הכי [כיצד עשה כן]?! והלוא נאמר ״והיתה שבת הארץ לכם לאכלה״ (ויקרא כה, ו), ״לאכלה״ אמר רחמנא [הכתוב] ולא להפסד, שאיסור הוא להפסיד פירות שביעית ואין היתר להשתמש בהם אלא בדרך אכילה בלבד. וכי תימא: הני מילי היכא דנחית לפירא [ואם תאמר: דברים אלה אמורים כאשר הגיע הדבר לדרגת פרי], אבל היכא דלא נחית לפירא [במקום שלא הגיע לדרגת פרי] — לא. והרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי [אותם עטיפי פירות הדקל] של ערלה — אסירי [אסורים] באכילה כשאר פירות הערלה, ואינם נידונים כעץ סתם המותר באכילה בשנות ערלה. כי אף שאינם ראויים לאכילה כשלעצמם, הואיל ונעשו שומר לפירי [לפירות] בזמן גידולו הריהם נידונים כפירות עצמם.
The Gemara continues to discuss the halakhot of the Sabbatical Year: Rabbi Elai chopped down a palm tree containing unripe dates of the Sabbatical Year. The Gemara asks: How did he do this? The Merciful One says: “And the Sabbatical produce of the land shall be for you to eat” (Leviticus 25:6), from which it is inferred: To eat and not to destroy. It is prohibited to destroy Sabbatical Year produce, and it is permitted only to eat it. And if you say that this restriction applies only in a case where it has reached the status of fruit, but in a case where it has not yet reached the status of fruit, no, it does not apply; didn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh said: Those orla date coverings are prohibited like other orla fruit, as their legal status is that of food because they became protection for the fruit? They are not considered part of the tree that may be eaten in the orla years.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְשׁוֹמֵר לְפֵירֵי אִימַּת הָוֵה בְּכוּפְרֵי וְקָא קָרֵי לְהוּ פֵּירֵי ר״נרַב נַחְמָן דְּאָמַר כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי דִּתְנַן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר סְמָדַר אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֵּירֵי הוּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ.

The Gemara analyzes this: And when do these coverings serve as protection for the fruit? When the fruit is still young and one nevertheless calls them fruit. Dates are considered fruit even when they are undeveloped. Just as it is prohibited to eat these dates during the orla period, it is similarly prohibited to destroy them during the Sabbatical Year. The Gemara answers: It is Rav Naḥman who stated his opinion in accordance with the individual opinion of Rabbi Yosei, contrary to the majority opinion. As we learned in a mishna that Rabbi Yosei says: The grape bud, i.e., a cluster of grapes in its earliest stage, immediately after the flowers drop from the vine, is prohibited due to orla because it is already considered a fruit. However, the Rabbis disagree with him, explaining that fruit at that stage is not considered fruit.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושומר פירי אימת הוי בכופרי – כשהן קטנות וכופרא הוא כפניות וכשגדילין הוא יבש ונופל אלמא כפניות קרויין פירי.
רב נחמן – דאמר פירי שלא נגמר קרוי פירי.
דאמר כר׳ יוסי – דאמר משנפל פרח הגפן ונראית צורת הענבים והיינו סמדר אסור משום ערלה מפני שהוא פירי ובלעז קורין אשפני״ר.
ופליגי רבנן עליה – במסכת ערלה דקתני רישא העלין והלולבין ומי גפנים וסמדר מותרים משום ערלה ורבי אלעאי דעבד כרבנן.
ונדקדק: ושומר לפירי אימת הוה [לפירות מתי הם] בכופרי [כשהתמרים עדיין בוסר] ובכל זאת וקא קרי להו פירי [קורא להם כבר פירות], משמע שתמרים אף בעודם קטנים ביותר קרויים כבר פרי, ולכן כשם שחל עליהם איסור ערלה כך גם אסור להפסידם בשביעית! ומשיבים: רב נחמן שאמר דעתו בזה לא כדברי הכל היא אלא כשיטת יחיד של ר׳ יוסי שאין הלכה כמותו. דתנן הרי שנינו במשנה], ר׳ יוסי אומר: סמדר שהוא פרי הבוסר הקטן שבגפנים אסור בארץ משום ערלה, מפני שהוא פירי, אולם פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] שלדעתם פרי הוא רק מה שהגיע לדרגה ידועה של הבשלה, ולא קודם לכן.
The Gemara analyzes this: And when do these coverings serve as protection for the fruit? When the fruit is still young and one nevertheless calls them fruit. Dates are considered fruit even when they are undeveloped. Just as it is prohibited to eat these dates during the orla period, it is similarly prohibited to destroy them during the Sabbatical Year. The Gemara answers: It is Rav Naḥman who stated his opinion in accordance with the individual opinion of Rabbi Yosei, contrary to the majority opinion. As we learned in a mishna that Rabbi Yosei says: The grape bud, i.e., a cluster of grapes in its earliest stage, immediately after the flowers drop from the vine, is prohibited due to orla because it is already considered a fruit. However, the Rabbis disagree with him, explaining that fruit at that stage is not considered fruit.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא וּמִי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בִּשְׁאָר אִילָנוֹת וְהָא תְּנַן מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין אֶת הָאִילָנוֹת בַּשְּׁבִיעִית ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כׇּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים והֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁרְשְׁרוּ וְהַגְּפָנִים

Rav Shimi of Neharde’a strongly objects to this: Do the Rabbis disagree with Rabbi Yosei with regard to the fruits of all other trees besides grapes, that even in the very first stage of ripening, they are considered fruit? Didn’t we learn in a mishna: From when may one no longer chop down trees during the Sabbatical Year, as he thereby damages the fruit? Beit Shammai say: In the case of all the trees, from when the blossoms fall and fruit begins to emerge in its earliest stage. And Beit Hillel say: There is a distinction between different types of trees. The carob trees may not be chopped down from when they form chains of carobs; and the vines,
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גרע
גרעא(בבא בתרא קיא:) קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי׳ גרע ו׳ מנחלתו ול׳ מלשארו וצרף שתי אותיות הללו ונעשה מלה אחת והיה לו ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו וזהו שאמרו חכמים גורעין ומוסיפין ודורשין לא גריעה ממש דהא רבא אידחי תירוצים דאביי ואמר סכינא חריפא מיפסקא קראי ומילת׳ דדחי בה הדר הוא ופסיק בה אלא הכי פירוש׳ קסבר כל קרא דכתיב לשון קדש ומפרשי לה בלשון ארמי או זולתה אי אפשר להעתיקה כמות שהיא אלא נראה כמוסיף וגורע וכך פתרון זה ונתתם את נחלתו של מורישה לשארו כלומר הנחלה שמוריש אביה לבתו שהיא שאר בעלה כדכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד ומי שהוא שארו שהוא קרוב לה אליו תעמוד הנחלה. זה פי׳ ר״ח ז״ל. (בבא מציעא קד:) אהני כתבא לגירעון פי׳ לעול׳ בין כתב לו הכי ובין לא כתב לו הכי ומשכנו המשכון כפירעון הוא מיהו אם לא כתב לו הכי ומשכנו כנגד חובו מכוון ועכשיו גרע מאות׳ השומא גרע למלוה וזהו אהני כתבא לגירעון ואם לא כתב לו כך ומשכנו אף על פי שבמקום פירעון עומד אם גרע עד שיחליטנו למלוה ברשות לוה גרע. (בבא מציעא קו) אלא מעתה לא תעלה לו בגירוע פי׳ אשדה אחוזה קאמר דהיכא דהקדיש בר ישראל שדה אחוזה בשעה שהיובל נוהג אם הקדישה משנת היובל ורוצה לגאלה הוא עצמו או ישראל אחר נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף שנאמר ואם משדה אחוזתו יקדיש שדהו כערכך יקום ומהו כערכך כמו שאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם יותר הוא מזרע חומר שעורים או פחות נותן לפי חשבון זה שכן כתיב לפי זרעו וזה השיעור כשרוצה לפדותה ארבעים ותשע שנים שהוא יובל שלם נותן נ׳ סלעים אבל הקדישה אחר שנה של יובל או אחר י׳ או אחר כ׳ מחשב עד שנת היובל שיבא ונותן לפי חשבון שנאמר ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל וכמ׳ מגיע לכל שנה סלע ופונדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנה ותניא בערכין בתוספתא נמצאת אומר תשע וארבעים שנה תשעה וארבעים סלעים ומ״ט פונדיונין ותניא בתורת כהנים וכי מה טיבו של פונדיון זה והלא סלע של תורה אינו אלא מ״ח פונדיוני׳ אלא שתהא קולבון לפרוטרוט וקולבון הוא מטבע קטן שתהא תוספת לאותו סלע הנתון חתיכות חתיכות שאם בא לגאול מ״ט שנים נותן נ׳ סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם בא לגאלה מ׳ שנה או ל׳ שנה נותן סלע ופונדיון לשנה אף על פי שאין מגיע פונדיון שלם וכך מנהג בכל מקום יש מטבעות גדולים שנושאין ונותנין עמהן ויש שברי מטבעות ט״ו למטבע או כ׳ חתיכות למטבע הלוקח מקח למטבע שלם אם נותן מטבע שלם יצא ואם נותן מאותן חתיכות נותן לכל מטבע שתות קולבונו אף כאן בשביל אותו סלע אחר המשתכר נותן אותו תוספ׳. דתנן (שקלים ב) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון כיצד כל ישראל חייבין כל אחד מהן חצי סלע שנאמר בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש וכשישקול חייב ליתן קולבון שלא נתן אלא חצי סלע ובמקום שיש שני אחין אם חלוקין בממון נותן זה שקל שהוא חצי סלע וזה שקל שהוא חצי סלע ונותנין שני קולבונין ואם אינן חלוקין בממון וממון אחד הוא נותנין סלע שלם ופטורים משני קולבונין ואחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה כשיעור זה אלא שהבעלים מוסיפין חומש ואינה יוצאה מידו ביובל דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ותנן אחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה מה בין הבעלים לבין כל אדם אלא שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל ואם גאלה אחר אינו מוסיף חומש ויוצאה מידו ביובל וחוזרת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואפילו עושה פירות בשנה ששוין ק׳ סלעים אינו נותן אלא סלע ופונדיון לשנה והיינו דאמרינן באיזהו נשך לענין פרי בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה דיהיב ארבע זוזי לשדה אחוזה לשתא דהיינו סלע דהוא ארבע זוזי אף על גב דקא אכיל פירא טובא וכמו שנותן הוא סלע ופנדיון לשנה כן כשאכלה הכהן שלשה או ארבעה שנים אפילו היתה שנה שביעית לפניו קודם שנגאלה מנכה סלע ופונדיון לשנה דתניא בערכין אכלה הקדש בעשר ובחמש עשרה שנה הבעלים גורעים הימנו סלע לשנה ומזה הקשה אלא מעתה הואיל ושביעית אפעקתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן אלמה תנן נותן סלע ופנדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע ותניא (בתורת כהנים) ונגרע מערכך מלמד שאם היתה ביד כהנים ב׳ או ג׳ שנים מגרען סלע ופונדיון לשנה השיבו שאני התם הואיל וחזי למשטח בה פירי ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה אבל לענין המוכר שדהו לחברו שני תבואות בעינן. (ערכין כד) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות מב׳ שנים פירוש אם הקדישה פחות מב׳ שנים קודם היובל ובא לגואלה אינו נותן לאותן ב׳ שנים ב׳ סלעים וב׳ פנדיונין אלא נותן נ׳ שקלים שלמים לחומר שעורין מאי טעמא משום דכתיב אם עוד רבות בשנים כלומר שעדיין כשהקדישה נשארו אפילו שני שנים לפיהן ישיב גאולתו סלע ופונדיון לשנה לכור ואם פחות מב׳ שנים הקדישה נותן נ׳ שקל לכולן (קידושין יד) וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף בגמרא בגירעון כסף אמר חזקיה דאמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת פי׳ שמגרע מדמיו לפי שנים שעברו ופודה את עצמו פרק כיצד מברכין (ברכות לו:) בגמ׳ חוץ מן היין (פסחים נב: ובפ״ד דשביעית יט) בית הלל אומרים החרובין משישרישו והגפנים משיגרעו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן פי׳ הא דתנן בגפנים משיגרעו בעץ שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו דאכלה אמר רחמנא ולא להפסד (ירושלמי סוף פרק ד) תני רבי חיננא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן גפנים משיגרעו אמר רבי יונה משיזחילו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים. (שבת עז) איבעיא להו גראינין תנן או גרעינין תנן אמר רבה בר אהבה ונגרע מערכך פי׳ גרוע שבפרי. פי׳ אחר שהגרעינין גורעין את האוכלין. ס״א גלעינין והנם בערך גלע. (קידושין פא) י׳ דברים נאמרו בגרע וכו׳. (פרק י״ב בכלים) מסמר הגרע טמא פי׳ גורע הדם והוא הספר. (ובמגילת איכה חד מן אתינס) וכו׳ עד אמר חד אנא מייתי ליה רישיה גריע (סנהדרין צו) גרעיתיה לארמא ושפר ליה אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה פירוש גלחת זקנו וחרפתו ושפר ליה שלא כעס אתלי ליה נורא ולא שבעת חוכא מיניה שתעשה ממנו כל מיני ליצנות (א״ב בנוסחאות דידן כתוב גרדתיה לארמאה עיין ערך גרד) ותגלח את שבע מחלפות תרגומו וגרעת. וכן ויגלח את חצי זקנם תרגומו וגרע:
ערך כפנת
כפנתב(ערלה פרק א) בכפניות של ערלה (בבא בתרא קו בכורות יח.) אדאכלת כפנייתא בבבל. (עירובין כח: בריש תוספתא מעשר שני) כפניות נלקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין. (פסחים נב) כיוצא בו כפנייתא דשביעית (ברכות נז) שלשה דברים נכנסין בגוף וכפניות ופגי תמרא פי׳ פרי של תמר שאינו מתבשל לעולם ועוד מפורש בערך נסן:
ערך כפר
כפרג(פסחים נב) מנחי כופרא דכרא לנוקבתא פי׳ רב אחא אמר לא היו זורקין בו כלום ולא היו מנקבין אותו אלא מנחי כופרא ענף דדיכרא לנקבותה שבנקב שמוציא בו ענף ונותן בו ענף אחר הנעוץ קרי זכר והנקב נקרא נקבה פ״א בערך נסן אסבוה כופדי כבר פי׳ בערך חבט:
ערך קלט
קלטד(ראש השנה יב) דתנן (שביעית פרק ב) ר״י אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג׳ ימים שוב אינה קולטת וכו׳ פי׳ לדברי האומר ל׳ צריך ל׳ ול׳. ל׳ לקליטה ול׳ לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ג׳ שלשה נקליטה ול׳ לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ט״ו. (שבת קיז: בגמ׳ מצילין) ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט (גיטין עט.) כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונח׳ תפוסה באויר אע״פ שלא הונחם כמו שהונחה דמיא (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי׳ שחוטף בידו ושותה אבל נוטל מן המזחילה כשהוא מצרף ידו למזחילה אסור. (סוכה מט: מעילה יא) אפילו תימא רבי אליעזר ברבי צדוק דאיקלט איכא דאמרי לימא מתניתא רבי אליעזר בר צדוק ודאיקלט וכו׳ (פסחים נב) לרבי יהודה גברא דחמרא קלטינהו פירוש לפי שהולכין למקום שכלו על גבי החמור קלטן גבו של חמור לחייבה ביעור והיא החזירן למקומו ועדיין לא כלו שם:
ערך רב
רבה(רבי)⁠ו (ירושלמי בפ״ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב׳ שבלשונו כבר פי׳ בערך לשון (יומא ד.) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי׳ רבוי ז׳ מה שלובש כ״ג ח׳ בגדים שבעה ימים משיחה ז׳ פי׳ שמושחין אותו ז׳ ימים משמן המשחה ואח״כ הוא כ״ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי׳ בערך משח (בבא בתרא יא:) אין חולקין את החצר א״ר הונא א׳ מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי׳ אם ביקש לסתום אותן ד״א שיש לו בחצ׳ ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ״א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (בבא בתרא ס) מ״ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי׳ לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (בבא בתרא קמד) מסייע ליה לרב הונא דא״ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי׳ בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי׳ דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (בבא מציעא ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (עבודה זרה יט: סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי׳ אם רובה דהן כ״א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ״א הוא מדבר ע״י עצמו שנא׳ וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ׳ יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פרק ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאי׳ וכמה רוב מניינו קכ״ה (נזיר נב) וב״ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג: סוכה מה) אמר רחבא א״נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי׳ הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא״ל זצ״ל ולפי׳ הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א״ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו׳ (גיטין לט. חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי׳ רב האי גאון זצ״ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג׳ מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלה:) רב אבא אמר הטבילה ואח״כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי׳ בערך אביי. פ״א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב״ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי׳ שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב״ד חצוף (סנהדרין יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי׳ בערך צריך (א״ב ת׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):
א. [אבנעהמען ווערטלאז ווערדען טרויבען קערקער נידערלאסעען. שערען.]
ב. [טייטלען.]
ג. [צווייג.]
ד. [אננעהמען.]
ה. [פיעל מער.]
ו. [אלס טיטעל.]
בשאר אילנות – חוץ מגפן.
אין קוצצין – לעצים מפני שמפסיד הפירי ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד.
משיוציאו – תחילת העלין בימי ניסן.
משישרשרו – משיראו בהן כעין שרשרות של חרובין.
רש״י ד״ה משיוציאו תחלת העלין. עיין ברש״י ברכות לו ע״ב ד״ה משיוציאו:
מתקיף לה [מקשה על כך] רב שימי מנהרדעא: ומי פליגי רבנן עליה [והאם חלוקים חכמים עליו] על ר׳ יוסי אף בשאר אילנות שלא נחלקו על ר׳ יוסי בגפנים בלבד. והא תנן [והרי שנינו במשנה]: מאימתי אין קוצצים את האילנות בשביעי (בשנה השביעית) ולא יבואו לידי הפסד? בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו פרי כל שהוא, ובית הלל אומרים: יש לחלק: החרובין זמנן משישרשרו משנראות בפרי החרוב בליטות קטנות כעין שרשרת, והגפנים
Rav Shimi of Neharde’a strongly objects to this: Do the Rabbis disagree with Rabbi Yosei with regard to the fruits of all other trees besides grapes, that even in the very first stage of ripening, they are considered fruit? Didn’t we learn in a mishna: From when may one no longer chop down trees during the Sabbatical Year, as he thereby damages the fruit? Beit Shammai say: In the case of all the trees, from when the blossoms fall and fruit begins to emerge in its earliest stage. And Beit Hillel say: There is a distinction between different types of trees. The carob trees may not be chopped down from when they form chains of carobs; and the vines,
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים נב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים נב:, ר׳ חננאל פסחים נב:, הערוך על סדר הש"ס פסחים נב:, רש"י פסחים נב:, תוספות פסחים נב:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים נב:, בית הבחירה למאירי פסחים נב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים נב:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים נב:, פני יהושע פסחים נב:, גליון הש"ס לרע"א פסחים נב:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים נב:, אסופת מאמרים פסחים נב:

Pesachim 52b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 52b, R. Chananel Pesachim 52b, Collected from HeArukh Pesachim 52b, Rashi Pesachim 52b, Tosafot Pesachim 52b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 52b, Meiri Pesachim 52b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 52b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 52b, Penei Yehoshua Pesachim 52b, Gilyon HaShas Pesachim 52b, Steinsaltz Commentary Pesachim 52b, Collected Articles Pesachim 52b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144