×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְשַׁנִּי נַפְשָׁךְ בְּמַאי אֵישַׁנֵּי אֲמַר לֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי מַסְפְּרָא וְאֶיגְזְיָיךְ אֲנָא מֵהֵיכָא אַיְיתֵי א״לאֲמַר לֵיהּ עוּל לְהָהוּא בֵּיתָא וְאַיְיתֵי אֲזַל אַשְׁכְּחִינְהוּ אֲתוֹ מלאכי שָׁרֵת וְאִידְּמוֹ לֵיהּ כְּגַבְרֵי וַהֲווֹ קָא טָחֲנִי קַשְׁיָיתָא.
and change your appearance so that they will not recognize you. Sennacherib asked him: With what shall I change it? God said to him: Go bring me scissors and I will shear you Myself. Sennacherib asked: From where should I bring the scissors? The Holy One, Blessed be He, said to him: Go to that house and bring them. He went and found ministering angels, who came and appeared to Sennacherib as men; and the angels were grinding date pits.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אשני נפשך – שנה עצמך כדי שלא יכירוך.
ואגזייך אנא – אני אגלחך.
וכיון דסליק מענינא דסנחריב אתי לאסוקי ענינא דאברהם דאיירי ביה לעיל דקאמרי׳ וכן באו על אברהם. ויחלק עליהם לילר אמ״ר יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם אבינו לעזרו לילה שמו ור׳ יצחק נפחא אמר שנעשה עמו מעשה לילה כלומר מעשה שנעשה עם ברק שנלחמו לו כוכבי לילה בסיסרא כך נלחמו הכוכבים לאברהם באותם המלכים. אמר ריש לקיש טבא דנפחא דר׳ יצחק נפחא שהוא עצמו נקרא נפחא מבר נפחא ר״י דמיקרי בר נפחא כדקאמרינן בפרק השוכר את הפועלים מאן מעייל בר נפחא לתמן וכדאמרינן (בפסחים) [בכתובות כ״ה:] שמעת מילי מבר נפחא ולא אמרת לי משמיה: וירדף עד דן מאי שנא עד דן אמ״ר יוחנן כיון שהגיע אותו צדיק לדן תשש כחו ראה שבני בניו כו׳:
גמ׳ א״ל עול לההוא ביתא ואייתי כו׳ א״ל הבי כו׳ לרישיה ודיקניה והיינו דכתיב כו׳ כצ״ל:
שם דחמרי אינשי גרירתיה לארמאי כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ אם אתה חופף את ראשו בחמי חמין וק״ל:
ושני נפשך [ושנה עצמך] שלא יכירוך. שאל אותו סנחריב: במאי אישני [במה אשנה]? אמר ליה [לו] זיל אייתי [לך הבא] לי מספרא, ואיגזייך אנא [מספריים, ואגזוז אותך אני] שאל סנחריב: מהיכא אייתי [מהיכן אביא]? אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא: עול לההוא ביתא ואייתי [לך לאותו בית והבא]. אזל אשכחינהו [הלך מצאם], אתו [באו] מלאכי שרת ואידמו ליה כגברי [ונדמו לו כבני אדם], והוו קא טחני קשייתא [והיו טוחנים גרעיני תמרים].
and change your appearance so that they will not recognize you. Sennacherib asked him: With what shall I change it? God said to him: Go bring me scissors and I will shear you Myself. Sennacherib asked: From where should I bring the scissors? The Holy One, Blessed be He, said to him: Go to that house and bring them. He went and found ministering angels, who came and appeared to Sennacherib as men; and the angels were grinding date pits.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לְהוּ הַבוּ לִי מַסְפְּרָא א״לאֲמַרוּ לֵיהּ טְחוֹן חַד גְּרִיוָא דְּקַשְׁיָיתָא וְנִיתֵּן לָךְ טְחַן חַד גְּרִיוָא דְּקַשְׁיָיתָא וִיהַבוּ לֵיהּ מַסְפַּרְתָּא עַד דַּאֲתָא אִיחֲשַׁךְ א״לאֲמַרוּ לֵיהּ זִיל אַיְיתִי נוּרָא אֲזַל וְאַיְיתִי נוּרָא בַּהֲדֵי דְּקָא נָפַח לֵיהּ אִתְּלִי בֵּיהּ נוּרָא בְּדִיקְנֵיהּ אֲזַל גַּזְיֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ וְדִיקְנֵיהּ אֲמַרוּ הַיְינוּ דִּכְתִיב {ישעיהו ז׳:כ׳} וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי גָּרֵירְתֵּיהּ לְאַרְמָאָה שפיר לֵיהּ אַיתְלֵי לֵיהּ נוּרָא בְּדִיקְנֵיהּ וְלָא שָׂבְעַתְּ חוּכָא מִינֵּיהּ.

Sennacherib said to them: Give me scissors. The ministering angels said to him: Grind a se’a of pits and we will give it to you. He ground a se’a of pits and they gave him scissors. By the time he came back with the scissors it grew dark. The Holy One, Blessed be He, said to Sennacherib: Go and bring fire to provide light. Sennacherib went and brought fire. While he was fanning it, the fire ignited his beard and it spread and sheared his head and his beard. The Sages said: This is the meaning of that which is written: “And it shall also destroy the beard” (Isaiah 7:20). Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: If you scorch a gentile and it is pleasant for him, ignite a fire in his beard and you will never tire of ridiculing him. It means that if one does not protest when others ridicule him, they will escalate the ridicule. The adage is based upon this incident involving Sennacherib.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גרר
גררא((סנהדרין צו.) גררתיה לארמאה באפיה שפיר ליה פירש רש״י אתה מחרך ובעל הערוך גרס גרעתי׳ לארמאה ופירוש גלחת זקנו עיין ערך גרע):
א. [ברעננען זענגען.]
קשייתא – גרעיני תמרים.
טחון – אלו גרעינין וניתן לך מספרים והיינו דכתיב בתער השכירה על שם שטרח נתנו לו תער לגלח ואיזהו שכר נתנו לו בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו טחינת ריחים.
וגם הזקן תספה – דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל אזקן כתיב תספה לשון כלוי על ידי אור שכלתה לגמרי.
גרירתיה לארמאה ושפר באפיה – אם אתה מחרך את הארמאי והוטב בעיניו הבער לו אש בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה.
רש״י בד״ה טחון אלו כו׳ מספרים והיינו כו׳ טחינת ריחים הס״ד והד״א:
בד״ה גריתיה כו׳ הבער לו אש בזקנו כו׳ כצ״ל:
אמר להו [להם] סנחריב: הבו [תנו] לי מספרא [מספריים], אמרו ליה [לו] מלאכי השרת: טחון חד גריוא דקשייתא [סאה אחת של גרעינים] וניתן לך. טחן חד גריוא דקשייתא ויהבו ליה מספרתא [סאה אחת של גרעינים ונתנו לו מספריים]. עד דאתא [שבא], איחשך [חשך היום]. אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא לסנחריב: זיל אייתי נורא [לך הבא אש] להאיר. אזל ואייתי נורא [הלך סנחריב והביא אש]. בהדי דקא נפח ליה, אתלי ביה נורא בדיקניה, אזל גזייה לרישיה ודיקניה [בעוד שהוא נופח באש ללבותה, אחזה האש בזקנו, הלכה וגלחה את ראשו וזקנו] אמרו: היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״וגם את הזקן תספה״ (ישעיה ז, כ). אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים בני אדם] כפתגם עממי: ״גרירתיה לארמאה שפיר ליה [אם חרכת את הגוי ונאה היה בעיניו], איתלי ליה נורא בדיקניה [הדלק לו אש בזקנו] ולא שבעת חוכא מיניה [תשבע צחוק ממנו], ופתגם זה בא לומר שאם אדם אינו מוחה כשמזלזלים בו, ממשיכים לעשות זאת, אבל הדימוי נלקח ממעשה סנחריב.
Sennacherib said to them: Give me scissors. The ministering angels said to him: Grind a se’a of pits and we will give it to you. He ground a se’a of pits and they gave him scissors. By the time he came back with the scissors it grew dark. The Holy One, Blessed be He, said to Sennacherib: Go and bring fire to provide light. Sennacherib went and brought fire. While he was fanning it, the fire ignited his beard and it spread and sheared his head and his beard. The Sages said: This is the meaning of that which is written: “And it shall also destroy the beard” (Isaiah 7:20). Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: If you scorch a gentile and it is pleasant for him, ignite a fire in his beard and you will never tire of ridiculing him. It means that if one does not protest when others ridicule him, they will escalate the ridicule. The adage is based upon this incident involving Sennacherib.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲזַל אַשְׁכַּח דַּפָּא מִתֵּיבוּתָא דְּנֹחַ אָמַר הַיְינוּ אֱלָהָא רַבָּא דְּשֵׁיזְבֵיהּ לְנֹחַ מִטּוֹפָנָא אֲמַר אִי אָזֵיל הָהוּא גַּבְרָא וּמַצְלַח מְקָרֵב לְהוּ לִתְרֵין בְּנוֹהִי קַמָּךְ שְׁמַעוּ בְּנוֹהִי וקטלוהו הַיְינוּ דִּכְתִיב {מלכים ב י״ט:ל״ז} וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרוֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְגוֹ׳.

Sennacherib went and found a beam from Noah’s ark, from which he fashioned a god. He said: This beam is the great god who delivered Noah from the flood. He said: If that man, referring to himself, goes and succeeds, he will sacrifice his two sons before you. His sons heard his commitment and killed him. This is the meaning of that which is written: “And it came to pass as he was worshipping in the house of Nisroch his god that Adrammelech and Sarezer, his sons, smote him with the sword, and they fled to Ararat” (II Kings 19:37), where Noah’s ark had come to rest. The Gemara explains that this interpretation is based upon the etymological similarity between neser, the Hebrew term for beam, and Nisroch, the god that Sennacherib fashioned from a beam.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בית נסרך אלהיו – לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה.
היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה – משמע מפני שמשתחוה לשם הכוהו.
בד״ה בית נסרך כו׳ לשם הכוהו הס״ד ואח״כ מתחיל הדבור ויחלק עליהם איידי דאיירי נמי במלאכים איירי נמי בהאי קרא דכתיב ויהי בלילה ההוא כו׳ כצ״ל:
דשיזביה לנח מטופנא וכו׳. שאין לך דבר מלמטה שאין לו מזל מלמעלה ועובדי כוכבים עובדים לדבר מלמטה ומתכוונים לאותו מזל של מעלה וגם זה הרשע חשב כן על הנסר הזה שבו ניצל נח מן המבול במזל אותו הנסר שמלמעלה וחשבו לאלוהות לעבדו כמו שעבדו נח כשיצא מן התיבה להקריב קרבנות חשב גם הוא לפי טעותו להקריב את בניו למעלה וק״ל:
אזל אשכח דפא מתיבותא [הלך סנחריב מצא קרש מתיבתו] של נח, אמר: היינו אלהא רבא דשיזביה [זהו האל הגדול שהצילו] את נח מטופנא [מהמבול], אמר: אי אזיל ההוא גברא ומצלח, מקרב להו לתרין בנוהי קמך [אם ילך אותו איש, כלומר, אני, ויצליח, יקריב את שני בניו לפניך]. שמעו בנוהי וקטלוהו [בניו והרגוהו], היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט״ (מלכים ב׳ יט, לז) ומפרש ״נסרוך״ לשון נסר, שהשתחווה לנסר ועשו אלוה.
Sennacherib went and found a beam from Noah’s ark, from which he fashioned a god. He said: This beam is the great god who delivered Noah from the flood. He said: If that man, referring to himself, goes and succeeds, he will sacrifice his two sons before you. His sons heard his commitment and killed him. This is the meaning of that which is written: “And it came to pass as he was worshipping in the house of Nisroch his god that Adrammelech and Sarezer, his sons, smote him with the sword, and they fled to Ararat” (II Kings 19:37), where Noah’s ark had come to rest. The Gemara explains that this interpretation is based upon the etymological similarity between neser, the Hebrew term for beam, and Nisroch, the god that Sennacherib fashioned from a beam.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {בראשית י״ד:ט״ו} וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וְגוֹ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ לְאַבְרָהָם לַיְלָה שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ג׳:ג׳} וְהַלַּיְלָה אָמַר הוֹרָה גָבֶר ור׳וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מַעֲשֵׂה לַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ה׳:כ׳} מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ טָבָא דְּנַפָּחָא מִדְּבַר נַפָּחָא.

§ Apropos the war between the kings and Abraham mentioned above, the Gemara explains a verse: “And he pursued as far as Dan. And he divided himself against them by night [laila], he and his servants, and smote them” (Genesis 14:14–15). The term “by night” [laila] appears out of place in this verse. Rabbi Yoḥanan says: That angel that happened to come and assist Abraham in that war, Laila is his name, as it is stated: “And Laila said: A man-child is brought forth” (Job 3:3), indicating that there is an angel named Laila. And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: God performed for him an act of night, i.e., the stars in heaven waged war on his behalf, as it is stated: “They fought from heaven; the stars in their courses fought against Sisera” (Judges 5:20). Reish Lakish said: The statement of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, the smith, is preferable to the statement of the son of the smith, Rabbi Yoḥanan.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בר נפחא
בר נפחאא(סנהדרין צו.) אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר והלילה אמר הורה גבר רבי יצחק אמר שי׳ שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא פי׳ מסתבר טעמא דרבי יצחק נפחא מטעמ׳ דרבי יוחנן דהוו קרו לי׳ בר נפחא.
א. [זאהן דען שמועדעס.]
ויחלק עליהם – איידי דאיירי במלאכים איירי נמי בהאי קרא דכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ וגו׳ נקט ויחלק עליהם לילה וגו׳.
מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו – והוא סייעו.
מעשה לילה – שנלחמו בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל ברק.
טבא מליה דר׳ יצחק נפחא מדבר נפחא – ר׳ יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש״ס כמו (ב״מ דף פה:) מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו של ר׳ יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו.
אותו מלאך כו׳. דלפי פשוטו הוא קרא מסורס ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים כו׳ כפירש״י בחומש ועוד דהיה ראוי לכתוב לפי פשוטו ויחלק עליהם בלילה בבי״ת ומש״ה דרשו מיניה שהפועל היה לילה והוא מלאך כדכתיב הלילה אמר הורה גבר גו׳ ודרשינן בפרק כל היד דאותו מלאך הממונה על הריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב״ה ואמר רבש״ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש כו׳ ואולי לזה אמר הכתוב נמרוד היה גבור ציד לפני ה׳ ירצה כי כבר כשהיה המלאך מעמיד הטפה שנוצר ממנה נמרוד לפני ה׳ היה נגזר עליו להיות גבור ציד ולזה מבואר דלפי הגזירה היה ראוי להיות אברהם מנוצח בזאת המלחמה שהיה אמרפל שהוא נמרוד בזאת המלחמה אשר בעת יצירתו נגזר עליו להיות גבור ציד והקב״ה שלח מלאך הזה ששמו לילה בעצמו לשנות גזירת יציאת נמרוד שהיתה על ידו עד שאברהם היה מנצחו ולדעת ר״י נפחא כפי המערכת היה נולד נמרוד במזל וכוכב מאדים כדאמרינן בשבת מאן דאתייליד במזל מאדים יהא גברא דאשיד דמא ואברהם נולד במזל וכוכב צדק כדאמר שם דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו וגו׳ ירצה אף על גב דצדק יקראהו לרגלו שהוא מזלו מ״מ יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כדאמרי׳ לקמן בפרקין שמלחמה זו בנס היה שלא בטבע כי אם בעזרת אלהים והקב״ה שינה המערכת עד שכוכבים אלו בעצמם אשר מחלק מאדים וחילו היו נלחמים נגד נמרוד וחביריו כי המעשים של אברהם היו משנים הגזירה ומערכה כמו שדרשו בפ״ב דשבת ויוצא אותו החוצה מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ליה במזרח דכתיב צדק וגו׳ וק״ל:
א כיון שהוזכרו קודם מלכים שבאו למלחמה על אברהם (רמ״ה), מבארים: נאמר באברהם ״ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם״ (בראשית יד, טו), והמלה ״לילה״ לכאורה אינה במקומה הראוי במשפט, ועל כך אמר ר׳ יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לעוזרו ״לילה״ שמו, שנאמר: ״והלילה אמר הרה גבר״ (איוב ג, ג), משמע ששם מלאך הוא. ור׳ יצחק נפחא אמר: שעשה עמו מעשה לילה, שכוכבי השמים נלחמו עבורו, שנאמר: ״מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא״ (שופטים ה, כ). אמר ריש לקיש: טבא דנפחא מדבר נפחא [טוב דברו של הנפח, ר׳ יצחק נפחא, משל בן הנפח, הוא הכנוי לר׳ יוחנן].
§ Apropos the war between the kings and Abraham mentioned above, the Gemara explains a verse: “And he pursued as far as Dan. And he divided himself against them by night [laila], he and his servants, and smote them” (Genesis 14:14–15). The term “by night” [laila] appears out of place in this verse. Rabbi Yoḥanan says: That angel that happened to come and assist Abraham in that war, Laila is his name, as it is stated: “And Laila said: A man-child is brought forth” (Job 3:3), indicating that there is an angel named Laila. And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: God performed for him an act of night, i.e., the stars in heaven waged war on his behalf, as it is stated: “They fought from heaven; the stars in their courses fought against Sisera” (Judges 5:20). Reish Lakish said: The statement of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, the smith, is preferable to the statement of the son of the smith, Rabbi Yoḥanan.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וַיִּרְדֹּף עַד דָּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁבָּא אוֹתוֹ צַדִּיק עַד דָּן תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ רָאָה בְּנֵי בָּנָיו שֶׁעֲתִידִין לַעֲבוֹד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה בְּדָן שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א י״ב:כ״ט} וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן וְאַף אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא נִתְגַּבֵּר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְדָן שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ח׳:ט״ז} מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו.

With regard to the previous verse: “And he pursued as far as Dan” (Genesis 14:14), Rabbi Yoḥanan says: Once that righteous person, Abraham, came to Dan, his strength weakened. He saw through the Divine Spirit that his descendants were destined to worship idols in Dan, as it is stated: “And he fashioned two calves of gold…and he set one in Bethel, and the other one he placed in Dan” (I Kings 12:28–29). And even that wicked person, Nebuchadnezzar, did not prevail until he reached Dan, as it is stated: “From Dan the snorting of his horses is heard” (Jeremiah 8:16).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וירדוף עד דן. עיין ברא״ם ועי״ל דע״כ דעד חובה הוא פירושו דעד דן דאל״כ לכתוב ועד חובה בוי״ו ומדשינה הכתוב לקוראו פעם בשם דן ופעם בשם חובה למדרש מיניה דתשש כחו משום חובה של עבודת כוכבים כפירש״י בחומש ואין לפרש שדרשו כן מדקראו בשם דן שלא היה השם הזה בזמן משה הא אמרינן בפ״ב דכתובות דכתיבי קראי לעתיד ור״י השמיענו גודל עונש עבודת כוכבים וכ״ה בב״ר דן שם עבודת כוכבים מכה מלפניה ומלאחריה מלפניה וירדוף עד דן ומאחריה מדן נשמע גו׳ וק״ל:
ועל מה שנאמר באברהם: ״וירדף עד דן״ (בראשית יד, יד), אמר ר׳ יוחנן: כיון שבא אותו צדיק (אברהם) עד דןתשש כחו, כי ראה ברוח הקודש את בני בניו שהם עתידין לעבוד עבודה זרה בדן, שנאמר: ״ויעש שני עגלי זהב... וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן״ (מלכים א׳ יב, כח-כט). ואף אותו רשע נבוכדנצר לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר: ״מדן נשמע נחרת סוסיו״ (ירמיה ח, טז).
With regard to the previous verse: “And he pursued as far as Dan” (Genesis 14:14), Rabbi Yoḥanan says: Once that righteous person, Abraham, came to Dan, his strength weakened. He saw through the Divine Spirit that his descendants were destined to worship idols in Dan, as it is stated: “And he fashioned two calves of gold…and he set one in Bethel, and the other one he placed in Dan” (I Kings 12:28–29). And even that wicked person, Nebuchadnezzar, did not prevail until he reached Dan, as it is stated: “From Dan the snorting of his horses is heard” (Jeremiah 8:16).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי זֵירָא אע״גאַף עַל גַּב דְּשָׁלַח ר׳רַבִּי (יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מִנְּצִיבִין) הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אוֹנְסוֹ וְהִזָּהֲרוּ בַּוְּורִידִין כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה וְהִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה כִּי הָא מִילְּתָא מוֹדְעִינַן לְהוּ.

Rabbi Zeira says: Even though Rabbi Yehuda ben Beteira sent a statement from Netzivin: Be vigilant with regard to treating with deference an elder who forgot his studies due to circumstances beyond his control, and be vigilant with regard to cutting the jugular veins when slaughtering an animal in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and be vigilant with regard to treating with respect the children of ignoramuses, as from some of them Torah will emerge, we inform them of a message like this matter.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הזהרו בזקן – אע״פ ששכח תלמודו הואיל ומחמת אונסו הוא.
הזהרו בורידין כר׳ יהודה – דאמר בשחיטת חולין (דף כז.) עד שישחוט את הורידין של עוף הואיל וצולהו כולו כאחד אינו חותכו ומולחו כבשר חיה ובהמה.
הזהרו בבני עמי הארץ – שנעשו תלמידי חכמים לעשות להם כבוד שמהם תצא תורה לישראל שהרי יצאו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כדלקמן ואע״ג דאמר רבי יהודה הכי הזהרו בבני עמי הארץ.
כי הא מילתא – דלקמן מודעינן להו כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ד׳ פסיעות כדאמרינן לקמן ה״נ אמרי׳ לבני עמי הארץ דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות מעט שהיה באביהם מ״ר. ואית דאמרי דרבי זירא אדלעיל קאי אבני סנחריב אע״ג דשלח רבי יהודה הזהרו בבני ע״ה לכבדן שמהם תצא תורה כי היכי דנפקו מסנחריב כי הא מילתא מודיעים להו לבני ע״ה דהא דמוקרין להו לאו משום אביהם אלא משום תורה שבהם שלא תזוח דעתם עליהם ויאמרו אבותיהם צדיקים היו.
אמר ר׳ זירא אע״ג דשלח ר׳ יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו שהרי הלוחות ושברי הלוחות היו מונחין בארון אבל שלא מחמת אונסו מתחייב בנפשו הוא דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים כו׳. והזהרו בורידין כר׳ יהודה דתנן בפ׳ השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר׳ יהודה אומר עד שישחוט את הורידין ואמר רב חסדא לא לכל אמ״ר יהודה אלא לעוף הואיל וכולו צולהו אבל בהמה הואיל ומחתכה אבר אבר לא. והזהרו בבני עם הארץ שהן תלמידי חכמים לכבדן שמהן תצא תורה אעפ״י שאבותיהן עמי הארץ אין לזלזל בהן. וקאמר ר׳ זירא דאע״ג דמחייבינן לאזדהורי בהו כי הא מילתא דר׳ יוחנן מיהת מודעינן להו כדי שלא תזוח דעתם עליהם שהרי אברהם אבינו צדיק גמור היה וכיון שנסתכל בבני בניו שהיו עתידין לעבוד ע״ג בדן תשש כחו אף הן אעפ״י שת״ח הן צריכין להסתכל באבותיהן שהיו עמי הארץ ואל יגבהו בעיניהם וראינו בה פירושים אחרים ואינן כדאי לפיכך לא כתבנום:
ואיידי דאיירי לעיל בענינא דחזקיה אייתי׳ נמי האי קרא דצדיק אתה כו׳ לאיתויי עליה מעשה דצל המעלות צדיק אתה כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה ירמיה הוא דקא מתמה קמי קב״ה אנבוכדנצר הרשע דאצלח ואימסירו צדיקי בידיה. מאי אהדרו ליה כי את רגלים רצתה וילאוך כו׳ ומה על שכר מעט של ארבע פסיעות ששילמתי לו לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמה כשאני משלם שכר מרובה לעתיד לבא לאברהם ליצחק ליעקב שרצו לפני כסוסים עאכ״ו שאתה עתיד לתמוה היינו דכתיב לנביאים נשבר לבי בקרבי אני תמה על שכרן:
הזהרו בזקן כו׳. נקט זקן שדרך אונס לבא לזקנים ולתשושי כח ואף שאמרו שנתוסף בהם חכמה בזקנותם היינו כשהם עדיין בבריאותם אבל מחמת חולי ותשוש כח השכחה מצוי בהם ועי״ל דנקט זקן על פי מ״ש אם חכמה אין כאן זקנה יש כאן וק״ל:
והזהרו בבני ע״ה כו׳. ר״ל אף שאמרו בפרק אלו עוברין שלא ישא בת עם הארץ מפני שהן שקץ כו׳ ועוד אמרו שם ולא ישא בת עם הארץ שאם מת או גולה בניו ע״ה היינו בבנותיהן שאין להם ממי ללמוד כ״א מאביהן אבל בניהן אפשר שילמדו מאחרים ת״ח ומהם תצא התורה כמו ששנינו התורה אינה ירושה לך ועל כן הזהרו בהן ובכבודן ולא תזלזלו בהן מפני אביהן שהם ע״ה:
ואמר כי האי מלתא כו׳. ר״ל הגם שאסור ללמוד תורה בפני עם הארץ כדאמרינן פרק אלו עוברין כי האי מלתא מד״ת מודעינן להו לע״ה שאפשר שיזכו לכבוד בניהם בזכות מעט כמו שזכה נ״נ לכל הכבוד הזה בזכות המועט. ואמר צדיק אתה ה׳ וגו׳. ר״ל צדיק אתה ה׳ וגו׳ בכל הפורענות שבא על ישראל לפי שחטאו כענין שנאמר לך ה׳ הצדקה ולנו וגו׳ אבל זאת אני מתמיה מדוע דרך רשעים וגו׳. שהם דרך ד׳ פסיעות של נ״נ צלחה כ״כ שזכות מועט כזה ודאי לא ימנע שיש ג״כ לישראל והם אינן מצליחין ואמר שיותר תמה על כי שלו בוגדי בגד כי ישראל שבגדו בך אינן שלוים והם הרשעים נ״נ וחביריו כפל בבגידה דהיינו בוגדי בגד ושלו ואמר נטעתם גם שורשו ר״ל שאין לתלות שלוותם של רשעים במזל שיש להם אבל ראיתי שאתה נטעתם וגו׳ רצה לומר שהוא מאתך שאתה נטעתם גם שורשו מאתך במה שילכו גם עשו וגו׳ ר״ל מצד הליכתו הד׳ פסיעות זכה לכך גם כי יש לו קצת זכות גם קרוב אתה בפיהם וגו׳ דהיינו שהקדים נבוכדנצר שלמא דשמיא מקמי שלמא דמלכותא דארעא כדלקמן אבל רחוק אתה מכליותיהם כמו שאמר נ״נ אעלה על במתי עב אדמה גו׳. ואמר מה אהדרו ליה כי את רגלים גו׳ משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ כו׳. נקט ג׳ דברים בזה המשל השתים מפורשים בקרא דהיינו לפני הסוסים כמ״ש כי את רגלים רצתה גו׳ ואיך תתחרה את הסוסים גו׳ ובין בצעי מים דהיינו סיפא דקרא ובארץ שלום אתה בוטח דהיינו ביבשה ואיך תעשה בגאון הירדן דהיינו מקום בצעי מים אבל מ״ש ג׳ פרסאות לא נזכר בקרא אבל הוסיף אותו במשל לפי הנמשל מנ״נ בשכר ד׳ פסיעות כו׳ שאמר. ואמר היינו דכתיב לנביאים. פירש״י לנביאים אברהם יצחק ויעקב כו׳ והוא דחוק ונראה לפרש כפשוטו לנביאי שקר שאמרו לישראל שלא תבא להם רעה על ידי נ״נ שהוא יותר חוטא מישראל נשבר לבי גו׳ כי חטאת ישראל גדלה כי מנאפים מלאה הארץ גו׳ ומפני זה אלה אבלה הארץ גו׳ וזכה לזה נ״נ בזכותו מועט ותהי מרוצתו של ד׳ הפסיעות רעה לישראל שעל ידי זכותו זה יחרב על ידו הבית וישראל יגלו מעל אדמתם וק״ל:
אמר ר׳ זירא: אף על גב [אף על פי] ששלח ר׳ יהודה בן בתירא מנציבין: הזהרו בכבודו של זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והזהרו בזמן שחיטה שתחתכו גם את הוורידין כדעת ר׳ יהודה, והזהרו בכבוד בני עמי הארץ לפי שיש שמהן תצא תורה. מכל מקום כי הא מילתא מודעינן להו [כמו דבר זה מודיעים אנו להם] נאמר
Rabbi Zeira says: Even though Rabbi Yehuda ben Beteira sent a statement from Netzivin: Be vigilant with regard to treating with deference an elder who forgot his studies due to circumstances beyond his control, and be vigilant with regard to cutting the jugular veins when slaughtering an animal in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and be vigilant with regard to treating with respect the children of ignoramuses, as from some of them Torah will emerge, we inform them of a message like this matter.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {ירמיהו י״ב:א׳} צַדִּיק אַתָּה ה׳ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כׇּל בּוֹגְדֵי בָגֶד נְטַעְתָּם גַּם שׁוֹרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי מַאי אַהְדַּרוּ לֵיהּ {ירמיהו י״ב:ה׳} כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן.

The verse states: “Right would you be, Lord, were I to contend with You; yet will I reason with You: Why does the path of the wicked prosper; why are all who deal treacherously secure? You have planted them, they have also taken root; they grow, they also bring forth fruit” (Jeremiah 12:1–2). What did they respond to Jeremiah from heaven? “If you have run with the pedestrians, and they have wearied you, how can you contend with horses? And though in a land of peace you feel secure, how will you do in the wild country of the Jordan?” (Jeremiah 12:5).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדוע דרך רשעים צלחה – מפני מה הצליח נבוכדנצר וכבש ירושלים.
אהדרו ליה – לירמיה.
״צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד. נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי״ (שם יב, א-ב) מאי אהדרו ליה [מה השיבו לו] לירמיהו על טענה זו — ״כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן״ (שם ה), ומתחילה מבארים את הכתוב כפשוטו.
The verse states: “Right would you be, Lord, were I to contend with You; yet will I reason with You: Why does the path of the wicked prosper; why are all who deal treacherously secure? You have planted them, they have also taken root; they grow, they also bring forth fruit” (Jeremiah 12:1–2). What did they respond to Jeremiah from heaven? “If you have run with the pedestrians, and they have wearied you, how can you contend with horses? And though in a land of peace you feel secure, how will you do in the wild country of the Jordan?” (Jeremiah 12:5).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר יָכוֹל אֲנִי לָרוּץ ג׳שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת לִפְנֵי הַסּוּסִים בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רַגְלִי אֶחָד רָץ לְפָנָיו ג׳שְׁלֹשָׁה מִילִין בַּיַּבָּשָׁה וְנִלְאָה א״לאָמְרוּ לוֹ וּמָה לִפְנֵי רַגְלִי כָּךְ לִפְנֵי הַסּוּסִים עאכ״ועַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וּמָה שְׁלֹשֶׁת מִילִין כָּךְ ג׳שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וּמָה בַּיַּבָּשָׁה כָּךְ בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

The Gemara interprets the verse according to its straightforward meaning. This is a parable of a person who said: I can run three parasangs before the horses in the swamplands. He encountered a pedestrian and ran before him for three mil on dry land and wearied. The people said to him: And if running before a pedestrian you grew so weary, then if you were to run before horses, all the more so would you become weary. And if after running three mil you grew so weary, then if you were to run three parasangs, four times that distance, all the more so would you become weary. And if after running on dry land you grew so weary, then if you were to run in the swamplands, all the more so would you become weary.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בצע
בצעא(שבועות טז.) אבא שאול אומר שני בצעים היו בהר המשחה העליונ׳ והתחתונ׳ (א״ב: במסכת סנהדרין (סנהדרין צו.) מה ביבשה כך בין בצעי המים על אחת כמה וכמה פי׳ פלגים ואגמים).
א. [טייך, זומפ.]
בצעי מים – מרש״קו בלעז.
משל לאדם אחד שאמר: יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים (ביצות, מקום טובעני). נזדמן לו רגלי אחד, רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה. אמרו לו: ומה לפני רגלי כך התעייפת, לפני הסוסיםעל אחת כמה וכמה. ומה שלשת מילין כך עייפת, שלש פרסאות שהן פי ארבע — על אחת כמה וכמה. ומה ביבשה כך, בין בצעי המיםעל אחת כמה וכמה.
The Gemara interprets the verse according to its straightforward meaning. This is a parable of a person who said: I can run three parasangs before the horses in the swamplands. He encountered a pedestrian and ran before him for three mil on dry land and wearied. The people said to him: And if running before a pedestrian you grew so weary, then if you were to run before horses, all the more so would you become weary. And if after running three mil you grew so weary, then if you were to run three parasangs, four times that distance, all the more so would you become weary. And if after running on dry land you grew so weary, then if you were to run in the swamplands, all the more so would you become weary.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אַף אַתָּה וּמָה בִּשְׂכַר אַרְבַּע פְּסִיעוֹת שֶׁשִּׁלַּמְתִּי לְאוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁרָץ אַחַר כְּבוֹדִי אַתָּה תָּמֵיהַּ כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם שָׂכָר לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁרָצוּ לְפָנַי כְּסוּסִים עאכ״ועַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַיְינוּ דִּכְתִיב {ירמיהו כ״ג:ט׳} לַנְּבִיאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כׇּל עַצְמוֹתַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי ה׳ וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קׇדְשׁוֹ.

The Gemara explains: So too, you, Jeremiah: And if with regard to the reward for four paces that I compensated that wicked person, Nebuchadnezzar, who ran in My honor, you are astonished at its magnitude, when I compensate Abraham, Isaac, and Jacob, who ran before Me like horses throughout their lives, all the more so will their reward be great. This teaches the potency of even a minor mitzva. That is the meaning of that which is written: “Concerning the prophets. My heart within me is broken; all my bones shake; I am like a drunken man and like a man whom wine has overcome, due to the Lord and due to His sacred words” (Jeremiah 23:9).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד׳ פסיעות – מפורש לקמן.
על אחת כמה וכמה – שיהו כל אדם יכולין לתמוה על מתן שכר גדול שישתלם עליהם.
לנביאים – אברהם יצחק ויעקב.
נשבר לבי בקרבי – כלומר תמהתי על מתן שכרן.
בד״ה על אחת כו׳ עליהם הס״ד:
בד״ה נשבר לבי כו׳ מתן שכרן כצ״ל והוא סוף דבור:
וביאורו של הענין: אף אתה, ירמיהו, חשוב: ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע נבוכדנצר מפני שרץ אחר כבודיאתה תמיה כמה גדול תוקפו, כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים כל ימיהם — על אחת כמה וכמה. ללמדנו כמה גדול כוחה של מצוה, אפילו מצוה קלה. היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמתי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני ה׳ ומפני דברי קדשו״ (שם כג, ט).
The Gemara explains: So too, you, Jeremiah: And if with regard to the reward for four paces that I compensated that wicked person, Nebuchadnezzar, who ran in My honor, you are astonished at its magnitude, when I compensate Abraham, Isaac, and Jacob, who ran before Me like horses throughout their lives, all the more so will their reward be great. This teaches the potency of even a minor mitzva. That is the meaning of that which is written: “Concerning the prophets. My heart within me is broken; all my bones shake; I am like a drunken man and like a man whom wine has overcome, due to the Lord and due to His sacred words” (Jeremiah 23:9).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָנֵי ד׳אַרְבַּע פְּסִיעוֹת מַאי הִיא דִּכְתִיב {ישעיהו ל״ט:א׳} בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרוֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וְגוֹ׳ מִשּׁוּם כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ וַיֶּחֱזָק שַׁדַּר לֵיהּ סְפָרִים וּמִנְחָה (אִין) {דברי הימים ב ל״ב:ל״א} לִדְרוֹשׁ (אֶת) הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָחָז שְׁתֵּי שָׁעוֹת הָיָה.

The Gemara asks: With regard to these four paces of Nebuchadnezzar, what is the incident to which the Gemara alludes? The Gemara answers that the incident is as it is written: “At that time Merodach-Baladan, son of Baladan, king of Babylonia, sent a letter and a gift to Hezekiah, as he had heard that he had been ill and was recovered” (Isaiah 39:1). The Gemara asks: Due to the fact that Hezekiah had been ill and was recovered, he sent him a letter and a gift? The Gemara answers: Yes, and he did so in order “to inquire of the wonder that was in the land” (II Chronicles 32:31). As Rabbi Yoḥanan says: On that day that Hezekiah’s father, Ahaz, died, daylight lasted two hours, ten hours shorter than the standard day, so that the wicked Ahaz would be buried hurriedly, without the pomp typically accorded kings.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתי שעות – כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו.
לדרוש את המופת כו׳. פסוק הוא בדברי הימים גבי מליצי שלוחי בבל לחזקיהו מפרש ר״י להאי קרא דאותו היום שמת אחז כו׳ דלעיל מיניה דהאי קרא דשלח מרודך בלאדן גו׳ כתיב במלכים וישב את צל המעלות אשר ירדה גו׳ דהיינו שנתקצר היום ביום שמת אחז עשר שעות כדי שלא יהא נספד ולא יהיו מתאבלין עליו דאבילות יום ראשון דאורייתא ובב׳ שעות הראשונות עמד היום אפשר שהיו מתעסקים בקבורתו ואחר שנקבר שחל דין אבילות יום ראשון דאורייתא מיהר הצל לירד י׳ מעלות ונעשה לילה ולא היו מתאבלין עליו כלל וכל זה שיהיה לו כפרה כדאמרינן פרק נגמר הדין כל מי שלא נספד כהלכה מכפרין לו ובשעת קבורתו נמי כשנשאוהו לקבורה היה בבזיון כדי שיהיה לו כפרה כדאמרינן פרק מקום שנהגו שחזקיה גירר עצמות של אביו על כו׳ כדי שיהיה לו כפרה ואותן עשר שעות חזרו ונתארך היום עשר שעות ביום שנתרפא חזקיהו מחליו והוא על שם שהשמש מרפא כדאמרינן אדלי יומא אדלי קצירא וחירגא דיומא מסי וזה שא״ל חזקיהו חלש ואתפח כו׳ דהיינו על ידי שנתארך היום והשמש עמד עשר שעות יותר נתרפא חזקיה מחליו. ואמר אמר ליה קריתו ליה אלהא רבא כו׳. ר״ל לפי שעובדי עבודת כוכבים עובדים לאלוהות הרבה לרמש בהמה חיה ועוף היותר שפלים מבן אדם ואלו לא קריתו ליה אלהא רבא רק אלהא דיש לפרשו ע״ש שום עבודת כוכבים היה ראוי להקדים שלמא דמלכא חזקיה לפניו אבל כיון דקריתו לי׳ אלהא רבא שהוא אל הגדול מכל אלהים כמ״ש כי עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלהים והיינו שהוא עשה נס כזה לשנות הטבע להעמיד החמה עשר שעות שאין כח זה באלהים אחרים א״כ אין ראוי להקדים לפניו שלום מלך בשר ודם:
ואמר קריינא דאגרת׳ כו׳. ר״ל הסופר הגדול הקורא כל הכתבים מפי כל שאר סופרים אם נכתבו כהוגן ומגיה ומתקן אותם כראוי נקרא כן כמו שעשה נ״נ שהוא היה אז סופר הגדול של בלאדן מאחר שאתה נותן לבך לתת שבח למקום בקריינא להגיה בו ולהקדים שלום אלהא רבא ראוי גם לך להיות שליח להחזיר הכתב כדי להגיה בו. ואמר רהט בתריה ד׳ כו׳. ובילקוט ג׳ פסיעות כו׳ וכ״ה במדרשות ג׳ פסיעות פסעת בשביל כבודי חייך שאני מעמיד ג׳ מלכים ממך כו׳ וכן אמרו הרמז אחר ג׳ פסיעות שאחר י״ח אומרים יהי רצון שיבנה בה״מ כו׳ לפי שע״י ג׳ פסיעות של נ״נ נחרב הבית. ואמר אתא גבריאל ואוקמיה כו׳. שהוא מלאך החורבן והיה חס על ירושלים שלא תחרב כולה לעולם כמ״ש בפרק י״ה אלמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו כו׳:
ב ושואלים: הני [אותן] ארבע פסיעות של נבוכדנצר מאי היא [מה הן]? ומסבירים, דכתיב [שנאמר]: ״בעת ההיא שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק״ (ישעיה לט, א). ושואלים: וכי משום ״כי חלה חזקיהו ויחזק״ שדר ליה [שלח לו] ספרים ומנחה? ומשיבים: אין [כן], וטעמו — ״לדרש המופת אשר היה בארץ״ (דברי הימים ב׳ לב, לא). וכך היה הדבר, שאמר ר׳ יוחנן: אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה, שנתקצר אותו יום בעשר שעות כדי שימהרו לקבור את אחז ולא יחלקו לו כבוד מלכים.
The Gemara asks: With regard to these four paces of Nebuchadnezzar, what is the incident to which the Gemara alludes? The Gemara answers that the incident is as it is written: “At that time Merodach-Baladan, son of Baladan, king of Babylonia, sent a letter and a gift to Hezekiah, as he had heard that he had been ill and was recovered” (Isaiah 39:1). The Gemara asks: Due to the fact that Hezekiah had been ill and was recovered, he sent him a letter and a gift? The Gemara answers: Yes, and he did so in order “to inquire of the wonder that was in the land” (II Chronicles 32:31). As Rabbi Yoḥanan says: On that day that Hezekiah’s father, Ahaz, died, daylight lasted two hours, ten hours shorter than the standard day, so that the wicked Ahaz would be buried hurriedly, without the pomp typically accorded kings.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְכִי חָלָה חִזְקִיָּהוּ וְאִיתְּפַח אַהְדְּרִינְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהָנָךְ עֲשַׂר שָׁעֵי נִיהֲלֵיהּ דִּכְתִב {ישעיהו ל״ח:ח׳} הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחוֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשׇׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה א״לאֲמַר לְהוּ מַאי הַאי א״לאֲמַרוּ לֵיהּ חִזְקִיָּהוּ חֲלַשׁ וְאִיתְּפַח אֲמַר אִיכָּא גַּבְרָא כִּי הַאי וְלָא בָּעֵינָא לְשַׁדּוֹרֵי לֵיהּ שְׁלָמָא כְּתַבוּ לֵיהּ שְׁלָמָא לְמַלְכָּא חִזְקִיָּה שְׁלָם לְקַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם שְׁלָם לֶאֱלָהָא רַבָּא.

And when Hezekiah fell ill and recovered, the Holy One, Blessed be He, restored those ten hours to Hezekiah, as it is written: “Behold, I will return the shadow of the dial, which descended on the sundial of Ahaz, ten degrees backward. So the sun returned ten degrees, by which it had gone down” (Isaiah 38:8). Merodach said to his servants: What is this wonder that the day was extended? They said to him: Hezekiah fell ill and recovered, and the sun shone for him. Merodach said: There is a man like that and I do not need to send him greetings? The ministers of Merodach wrote to Hezekiah: Greetings to King Hezekiah, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to the great God.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתפח – נתרפא.
אהדרינהו הקב״ה – להנך שעות לחזקיהו דאותו היום שנתרפא חזקיה היה של כ״ב שעות.
שם שלם לקרתא דירושלים שלם כו׳ כצ״ל:
וכי [וכאשר] חלה חזקיהו ואיתפח [והבריא], אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך [החזיר הקדוש ברוך הוא לאותן] עשר שעי ניהליה [שעות לו], דכתיב [שנאמר]: ״הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה״ (ישעיה לח, ח), שהשמש שירדה בשל אחז — חזרה ושבה בשל בנו. אמר להו [להם] מרודך לשריו: מאי האי [מה הוא זה] שהיום מתארך? אמרו ליה [לו]: חזקיהו חלש ואיתפח [חלה והבריא], ובשבילו זרחה השמש. אמר מרודך: איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא [יש אדם כזה ואין אני צריך לשלוח לו שלום]? ודאי צריך לכבדו ביותר. כתבו ליה [לו] שרי מרודך לחזקיהו: ״שלמא למלכא [שלום למלך] חזקיה, שלם לקרתא ירושלם [שלום לעיר ירושלים], שלם לאלהא רבא [שלום לאל הגדול]״.
And when Hezekiah fell ill and recovered, the Holy One, Blessed be He, restored those ten hours to Hezekiah, as it is written: “Behold, I will return the shadow of the dial, which descended on the sundial of Ahaz, ten degrees backward. So the sun returned ten degrees, by which it had gone down” (Isaiah 38:8). Merodach said to his servants: What is this wonder that the day was extended? They said to him: Hezekiah fell ill and recovered, and the sun shone for him. Merodach said: There is a man like that and I do not need to send him greetings? The ministers of Merodach wrote to Hezekiah: Greetings to King Hezekiah, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to the great God.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) נְבוּכַדְנֶאצַּר סָפְרֵיהּ דְּבַלְאֲדָן הֲוָה הָהִיא שַׁעְתָּא לָא הֲוָה הָתָם כִּי אֲתָא אֲמַר לְהוּ הֵיכִי כָּתְבִיתוּ אֲמַרוּ לֵיהּ הָכִי כָּתְבִינַן אֲמַר לְהוּ קְרֵיתוּ לֵיהּ אֱלָהָא רַבָּא וְכָתְבִיתוּ לֵיהּ לְבַסּוֹף אָמַר אֶלָּא הָכִי כְּתוּבוּ שְׁלָם לֶאֱלָהָא רַבָּא שְׁלָם לְקַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם שְׁלָם לְמַלְכָּא חִזְקִיָּה אָמְרִי לֵיהּ קַרְיָינָא דְּאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַונְקָא.

Nebuchadnezzar was the scribe of Baladan, and at that time he was not there. When he came there he said to the other scribes: How did you write the king’s message? They said to him: We wrote this: Greetings to King Hezekiah, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to the great God, as we were commanded. Nebuchadnezzar said to the scribes: You called him: The great God, and you wrote Him at the end of the list of greetings? He said: Rather, write this: Greetings to the great God, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to King Hezekiah. The scribes said to Nebuchadnezzar: The one who reads the letter, let him be the messenger. You gave the advice; you correct the text.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ קריינא דאגרתא. בתנחומא פ׳ תשא איתא דמרודך בלאדן בעצמו נתחרט ורהט בתריה ג׳ פסיעות:
נבוכד נאצר ספריה [סופרו] של בלאדן הוה [היה], ההיא שעתא [ואותה שעה] לא הוה התם [היה שם]. כי אתא [כאשר בא] אמר להו [להם] לסופרים: היכי כתביתו [כיצד כתבתם]? אמרו ליה [לו]: הכי כתבינן [כך כתבנו], כאמור. אמר להו [להם] נבוכדנאצר לסופרים: קריתו ליה ״אלהא רבא״ וכתביתו ליה [קוראים אתם לו ״האל הגדול״ וכותבים אתם אותו] לבסוף, אלא הכי כתובו [כך כתבו] ״שלם לאלהא רבא [שלום לאל הגדול], שלם לקרתא דירושלם [שלום לעיר ירושלים], שלם למלכא [שלום למלך] חזקיה״. אמרי ליה [אמרו לו] הסופרים לנבוכדנאצר: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא [קורא האגרת הוא שיהיה השליח לבשר את הכתוב בה], כלומר, דאג אתה לתקן את הדברים.
Nebuchadnezzar was the scribe of Baladan, and at that time he was not there. When he came there he said to the other scribes: How did you write the king’s message? They said to him: We wrote this: Greetings to King Hezekiah, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to the great God, as we were commanded. Nebuchadnezzar said to the scribes: You called him: The great God, and you wrote Him at the end of the list of greetings? He said: Rather, write this: Greetings to the great God, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to King Hezekiah. The scribes said to Nebuchadnezzar: The one who reads the letter, let him be the messenger. You gave the advice; you correct the text.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רְהַט בָּתְרֵיהּ כִּדְרָהֵיט אַרְבַּע פְּסִיעוֹת אֲתָא גַּבְרִיאֵל וְאוֹקְמֵיהּ אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אִילְמָלֵא (לֹא) בָּא גַּבְרִיאֵל וְהֶעֱמִידוֹ לֹא הָיָה תַּקָּנָה לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

Nebuchadnezzar pursued the messenger to take the letter from him and revise it. When he ran four paces, the angel Gabriel came and stopped his pursuit. Rabbi Yoḥanan says: If Gabriel had not come and stopped his pursuit there would have been no remedy for the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people. Had Nebuchadnezzar succeeded in revising the letter, his reward would have been so great that he would have been able to destroy the Jewish people, as he desired.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רהט בתריה – דשליח.
לא היה להם תקנה – שהיה שכרו מרובה והיה לו רשות לאבד שאריתנו.
אמר ר׳ יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה כדי שיקברהו מהרה קודם חשיכה ולא יעברו עליו משום לא תלין על נבלתו כדתנן (לעיל מ״ו.) ולא זו בלבד אלא שכל המלין את מתו הרי זה עובר בלא תעשה. ואע״ג דתנן הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין לשמע עליו עיירות אינו עובר עליו כיון שאחז לאו בר כבוד הוה הוו עברי עילויה. וכי תימא כיון דלאו בר כבוד הוה אמאי הוו עברי עליה בלא תלין אמרי לא גרע ממגדף ועובד ע״ג דכתיב בהו לא תלין נבלתו. ואמטול הכי הוה יומא בת תרתי שעי כדי שיקברוהו מהרה ולא יהיה להן פנאי לספדו. וכי חלש חזקיהו ואתפח אהדרינהו קב״ה ניהליה בההוא יומא דאיתפח שנאמר הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז כלומר אשר ירדה במהירות במעלות אחז כשמת ונעשה היום בן שתי שעות הנני משיב אותם לאחור ונמצא היום בן כ״ב שעות. כיון דחזא מרודך הכי אמר מאי האי אמרו ליה משום חזקיהו דהוה חליש ואיתפח כו׳. ושלחו ליה שלם למלכא חזקיהו כו׳ אמר להו נבוכדנצר אלהא רבא קריתו ליה ולבסוף כתביתו ליה אלא כתבו שלם לאלהא רבא כו׳ אמרו ליה קריאנא דאיגרתא איהו להוי פרונקא לשון משל הוא הקורא האיגרת כיון שלא נמצא מי שידע לקרותה זולתו הוא ראוי להיות שליח להשיב עליה תשובה רהט בתריה דשליחא למשקליה לאגרתא קמייתא מיניה כדרהיט ארבע פסיעות אתא גבריאל ושקליה לשליחא מדוכתא רחיקא דהוה קאי ואוקמיה קמיה כי היכי דלא לצטרך תו למרהט בתריה ולקבולי אגרא טפי והוו מיענשי ישראל על ידיה מקל וחומר ומה זה שלא נצטוה חס על כבודו של מקום כך ישראל שנצטוו על אחת כמה וכמה שהיה להן לחוס על כבודו של מקום וכיון שלא חסו דין הוא שלא ישאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט:
רהט בתריה [רץ אחריו] אחרי השליח להשיבו, ולכתוב בנוסח אחר. כדרהיט [כאשר רץ] ארבע פסיעות אתא [בא] גבריאל ואוקמיה [והעמידו] שלא ירוץ יותר. אמר ר׳ יוחנן: אילמלא לא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל (כלומר, לישראל) שהיה זוכה למלוכה במשך דורות רבים כל כך, ולא היתה תקומה למפלת ישראל.
Nebuchadnezzar pursued the messenger to take the letter from him and revise it. When he ran four paces, the angel Gabriel came and stopped his pursuit. Rabbi Yoḥanan says: If Gabriel had not come and stopped his pursuit there would have been no remedy for the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people. Had Nebuchadnezzar succeeded in revising the letter, his reward would have been so great that he would have been able to destroy the Jewish people, as he desired.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן אָמְרִי בַּלְאֲדָן מַלְכָּא הֲוָה וְאִישְׁתַּנִּי אַפֵּיהּ וַהֲוָה כִּי דְּכַלְבָּא הֲוָה יָתֵיב בְּרֵיהּ עַל מַלְכוּתָא כִּי הֲוָה כָּתֵיב הֲוָה כָּתֵיב שְׁמֵיהּ וּשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ בַּלְאֲדָן מַלְכָּא הַיְינוּ דִּכְתִיב {מלאכי א׳:ו׳} בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו.

The Gemara asks: What is the meaning of: Merodach-Baladan, son of Baladan? If his name was Merodach it was not Baladan. The Sages say: Baladan was a king, and his visage was transformed and became like that of a dog. His son was sitting on the throne in his stead and when he would write a letter he would write his name and the name of his father, King Baladan. That is the meaning of that which is written with regard to the honor accorded by gentiles to their fathers: “A son honors his father and a servant his master” (Malachi 1:6).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בן יכבד
בן יכבדא(סנהדרין צו.) בן יכבד אב זה בלאדן מלכ׳ הוה ואישתני אפיה כעוקבא דכלבא פי׳ כדמות כלב הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתיב הוה כתיב שמיה ושמ׳ דאבו׳ ועבד אדוניו זה נבוזראדן עבד שר הטבחים ועמד לפני מלך בבל ירושלים ומי סליק נבוכדנצר לירושלים והא כתיב ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה ואמר ר׳ אבהו רבלתה זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו תמיד.
א. [אין גפהארזאמר זאהן.]
הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה – כדי שיתכבד אביו לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא מרודך בלאדן דאי לא כתיב אלא מרודך בן בלאדן לא הוי מיתקרי עליה שמיה דאבוה דהכי כתבי כולהו אינשי פלוני בן פלוני להכי כתיב מרודך בלאדן.
מאי בלאדן כו׳ ואשתנו אפיה כו׳ שמיה ושמיה דאבוה כו׳. לכאורה דבהיפך זה אמרו בכבוד אב דלא יקרא את אביו בשמו ואפילו אחרים שנקראו בשם אביו לא יקרא אותם בשמם לדעת הרמב״ם וי״ל דרבותא הוה אע״ג דנשתנו אפיה דאביו כי כלבא ואין לך מבוזה בעיני הבריות ככלב לא היה מבוזה בעיני בנו לקרות עצמו על שם אביו כאלו עדיין בגדולתו וז״ש בן יכבד אב כאלו אביו עדיין בכבודו:
אגב שואלים: מאי [מה פירוש] ״מרודך בלאדן בן בלאדן״, שאם היה שמו ״מרודך״, לא היה שמו ״בלאדן״! אמרי [אומרים]: בלאדן מלכא הוה, ואישתני אפיה והוה כי דכלבא [מלך היה, והשתנו פניו והיו כפני כלב]. הוה יתיב דבריה על מלכותא [היה יושב בנו על כסא מלכותו]. כי הוה כתיב, הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה [כאשר היה כותב, היה כותב את שמו ושם אביו] בלאדן מלכא [המלך]. היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״בן יכבד אב ועבד אדניו״ (מלאכי א, ו), כלומר, זה נקרא כיבוד אב שיש באומות.
The Gemara asks: What is the meaning of: Merodach-Baladan, son of Baladan? If his name was Merodach it was not Baladan. The Sages say: Baladan was a king, and his visage was transformed and became like that of a dog. His son was sitting on the throne in his stead and when he would write a letter he would write his name and the name of his father, King Baladan. That is the meaning of that which is written with regard to the honor accorded by gentiles to their fathers: “A son honors his father and a servant his master” (Malachi 1:6).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בֵּן יְכַבֵּד אָב הָא דַּאֲמַרַן וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו דכתי׳דִּכְתִיב {ירמיהו נ״ב:י״ב} וּבַחוֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה [שָׁנָה] לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה׳ וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ

The Gemara elaborates: “A son honors his father” is referring to that which we stated with regard to Baladan. “And a servant his master” is referring to a verse, as it is written: “And in the fifth month, on the tenth day of the month, which was the nineteenth year of Nebuchadnezzar, king of Babylonia, came Nebuzaradan, captain of the guard, who stood before the king of Babylonia, into Jerusalem. And he burned the House of the Lord, and the house of the king” (Jeremiah 52:12–13).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחדש החמישי בעשור לחדש בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם – אלמא נבוכדנצר סליק לירושלם.
השוחט את העוף הואיל ולפעמים צולהו כולו כאחד צריך שינקוב את הורידין סמוך לשחיטה ובבהמה אינו צריך וכבר בארנוה במקומה במסכת חולין:
זקן ששכח תלמודו מחמת אנסו צריך לנהוג בו כבוד וכל שכן שלא לנהוג בו בזיון וגדולי חכמים היו מצווין לתלמידיהם הזהרו בחבורת מצוה לכבדה ובזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה ומנעו בניכם מן ההגיון ר״ל מהבנת הרבה מקראות כפשוטן כגון ויראו את אלהי ישראל וכו׳ כמו שבארנו במס׳ ברכות:
ומסבירים: ״בן יכבד אב״הא דאמרן [זה שאמרנו] בבלאדן, ועבד אדניו״דכתיב [שנאמר]: ״ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם. וישרף את בית ה׳ ואת בית המלך״ (ירמיה נב, יב-יג)
The Gemara elaborates: “A son honors his father” is referring to that which we stated with regard to Baladan. “And a servant his master” is referring to a verse, as it is written: “And in the fifth month, on the tenth day of the month, which was the nineteenth year of Nebuchadnezzar, king of Babylonia, came Nebuzaradan, captain of the guard, who stood before the king of Babylonia, into Jerusalem. And he burned the House of the Lord, and the house of the king” (Jeremiah 52:12–13).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144