הכי גרסינן: פשיטא רשות היחיד עולה עד לרקיע וכי היכי דסלקא לעיל ה״נ נחתא לתחת – ומאי אפילו בור עמוק עשרה רה״י היא.
(1) 
פְּשִׁיטָא רה״י רְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ וְכִי הֵיכִי דְּסָלְקָא לְעֵיל ה״נ הָכִי נָמֵי דְּנָחֲתָא לְתַחַת וְאֶלָּא דְּקָאֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
פְּשִׁיטָא it is obvious, for the private domain ascends to the sky, and just as it ascends upward, so too, it descends downward to the bottom of the pit, even if it is more than ten handbreadths deep. Rather, we must say that the pit is situated in the public domain.
כבר ידעת שהזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות בכרם הרי הן כלאי הכרם אבל אילנות בכרם אין בו איסור הקנים והורדים והאטדים וההיגין והם מיני קוצים ממין אילן הם ואינן כלאים בכרם:
נתנו בראש הקנ׳ ומיירי בשיש בראש הקנה ד׳ טפחים אליבא דר׳ יהודה דאמר דלמעלה מעשרה בעי׳ מקום ד׳ טפחים ומתני׳ אפי׳ בשקנה מונח ברשות הרבים דהא כיון שאינו רחב ד׳ טפחים למטה ואיכא בקיעת׳ גדיים לא הוי רשות היחיד לרבנן דפליגי עליה דר׳ יוסי בר יהודה ואפשר דאפי׳ לר׳ יוסי נמי אי לא הדידן מחיצתא. גזרה שמא יקטום. פי׳ וכשקוטם מן המחובר הויא לה מלאכה דאורייתא משום קוצר והקטימה תועיל לקנה להצמיחה וכיון שכן אע״ג דהשתא לא מיכוין להכי והויא מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כגון דעביד בארעא דיליה וא״ת ואמאי חיישי׳ בהא שמא יקטום טפי מאילן פרש״י ז״ל דאיירי דרכיכא טפי קא אתי להקטימא ואינו נכון דא״כ ה״ל דבר שאין מתכוין שהוא מותר דהא לאו פסיק רישיה ולא ימות הוא מן הסתם ועוד דבסמוך מוכח דטפי גזור רבנן בדבר שהוא קשה כעוזרין יותר מדבר שהוא רך ולקמן בפרק המוציא תפילין אשכחנא דמהלכין ע״ג עשבין ולא גזרו אלא באילן לא משו׳ שמא יקטום ולא משום פסיק רישא לפי׳ פירשו רבותי׳ גזרה שמא יקעום לדעת כדי שיהא נוח לו ליטלו שכן דרך לעשות בקנה וכשהוא בעוזרדין נוח לו ליקטם ולפי׳ גזרו בו וההוא פולמוסא דאתא לנהרדעא פי׳ חבורה של בלי הבית החיל ועשו דוחק בעיר והיה המקום צר לתלמדים בעיר.
פשיטא [פשוט, מובן] הרי רשות היחיד עולה עד לרקיע, וכי היכי דסלקא לעיל — הכי נמי דנחתא לתחת [וכשם שעולה למעלה — כך גם כן יורדת למטה] לכל עומק, ומגיעה עד לתחתית הבור ואפילו הוא עמוק מעשרה טפחים. ואלא דקאי [שעומד] הבור ברשות הרבים.
it is obvious, for the private domain ascends to the sky, and just as it ascends upward, so too, it descends downward to the bottom of the pit, even if it is more than ten handbreadths deep. Rather, we must say that the pit is situated in the public domain.
הכל
(2) דְּנִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת הֵיכָא אִי לְמַעְלָה הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא אִי לְמַטָּה פְּשִׁיטָא הוּא וְעֵירוּבוֹ בִּמְקוֹם אֶחָד.
The Gemara now clarifies: Where did one intend to establish his Shabbat residence? If he intended to establish his residence above the pit in the public domain, this is a case where he is in one place and his eiruv is in another place, i.e., in a private domain, and therefore his eiruv is not valid. Alternatively, if one intended to establish his Shabbat residence below, in the pit, it is also obvious, as he and his eiruv are in one place.
The Gemara now clarifies: Where did one intend to establish his Shabbat residence? If he intended to establish his residence above the pit in the public domain, this is a case where he is in one place and his eiruv is in another place, i.e., in a private domain, and therefore his eiruv is not valid. Alternatively, if one intended to establish his Shabbat residence below, in the pit, it is also obvious, as he and his eiruv are in one place.
אי למעלה אמאי וכו׳ – הוה מצי למימר משום דהנותן עירובו יש לו ד׳ אמות אלא דבעי לשנויי אפילו נתכוון לשבות חוץ לד׳ אמות מן הבור דומיא דרישא ולעיל גבי אילן לא רצה לתרץ דנתכוון לשבות חוץ לארבע אמות דרגילות הוא לשבות בעיקרו של אילן.
אלא דנתכוין לשבות למעלה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא. תמיה לי אמאי לא שני ליה דנתכוין לשבות סמוך לשפת הבור, וכדרבא דאמר הנותן עירובו יש לו ארבע אמות. וניחא לי משום דאוקימנא כולה מתני׳ בשנתן עירובו חוץ לד׳ אמות ממקום שביתתו לא בעי לאוקומה להא אלא בהכין.
ומעתה נברר: שנתכוון לשבות אותו אדם היכא [היכן]? אי [אם] תאמר שנתכוון לשבות למעלה על פני רשות הרבים — הרי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא, ואין זה עירוב. ואי [ואם] מתכוון לשבות למטה בבור, אם כן פשיטא [פשוט מובן מאליו], שהרי הוא ועירובו במקום אחד!
The Gemara now clarifies: Where did one intend to establish his Shabbat residence? If he intended to establish his residence above the pit in the public domain, this is a case where he is in one place and his eiruv is in another place, i.e., in a private domain, and therefore his eiruv is not valid. Alternatively, if one intended to establish his Shabbat residence below, in the pit, it is also obvious, as he and his eiruv are in one place.
הכל
(3) לָא צְרִיכָא דְּקָאֵי בְּכַרְמְלִית וְנִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת לְמַעְלָה וְרַבִּי הִיא דְּאָמַר כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.:
The Gemara answers: This ruling is necessary only in a case where the pit is situated in a karmelit, and he intended to establish his Shabbat residence above the pit in the karmelit. And with regard to the question of how this eiruv can be valid, as one cannot bring the eiruv from the pit to the karmelit, the answer is that the mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: With regard to anything that is prohibited on Shabbat due to rabbinic decree [shevut], they did not issue the decree to apply during twilight. Since carrying from the pit to the karmelit is only prohibited as a shevut, a person may carry from the pit to the karmelit during twilight, the time when the eiruv establishes one’s Shabbat residence.
The Gemara answers: This ruling is necessary only in a case where the pit is situated in a karmelit, and he intended to establish his Shabbat residence above the pit in the karmelit. And with regard to the question of how this eiruv can be valid, as one cannot bring the eiruv from the pit to the karmelit, the answer is that the mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: With regard to anything that is prohibited on Shabbat due to rabbinic decree [shevut], they did not issue the decree to apply during twilight. Since carrying from the pit to the karmelit is only prohibited as a shevut, a person may carry from the pit to the karmelit during twilight, the time when the eiruv establishes one’s Shabbat residence.
אוקימנא בבור העומד בכרמלית ונתכוון לשבות למעלה ורבי היא דקאמר כל משום שבות לא גזרו רבנן עליו בין השמשות.
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה דקאי [שעומד] אותו בור בכרמלית, ונתכוון לשבות למעלה. ואם תשאל שהרי בשבת אינו יכול להעביר את העירוב מתוך הבור אל הכרמלית — הרי דברי משנה אלה הם לפי שיטת רבי היא שאמר: כל דבר שהוא משום שבות וכגון כרמלית לא גזרו עליו בין השמשות, ומתוך שבבין השמשות שהיא שעת קניית השביתה היה מותר לו להניחו — הריהו עירוב גמור.
The Gemara answers: This ruling is necessary only in a case where the pit is situated in a karmelit, and he intended to establish his Shabbat residence above the pit in the karmelit. And with regard to the question of how this eiruv can be valid, as one cannot bring the eiruv from the pit to the karmelit, the answer is that the mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: With regard to anything that is prohibited on Shabbat due to rabbinic decree [shevut], they did not issue the decree to apply during twilight. Since carrying from the pit to the karmelit is only prohibited as a shevut, a person may carry from the pit to the karmelit during twilight, the time when the eiruv establishes one’s Shabbat residence.
הכל
(4) מתני׳ מַתְנִיתִין : אנְתָנוֹ בְּרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְּרֹאשׁ הַקּוּנְדָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא תָּלוּשׁ וְנָעוּץ אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ ק׳ מֵאָה אַמָּה הֲרֵי זֶה עֵירוּב.:
MISHNA: If one placed his eiruv on top of a reed or on top of a pole [kundas], when the reed or pole is detached from its original place and stuck into the ground, even if it is a hundred cubits high, it is a valid eiruv, as one can remove the reed or pole from the ground and take his eiruv.
MISHNA: If one placed his eiruv on top of a reed or on top of a pole [kundas], when the reed or pole is detached from its original place and stuck into the ground, even if it is a hundred cubits high, it is a valid eiruv, as one can remove the reed or pole from the ground and take his eiruv.
נתנו בראש הקנה כו׳ עד בתלוש ונעוץ שמע מינה דלא התירו בעירוב אלא בתלוש ונעוץ מכלל דבמחובר לקרקע אסור כמאן כרבנן דפליגי על ר׳ ואמרי כל משום שבות גזרו עליו בין השמשות ואקשינן רישא דתני נתנו באילן אוקימנא לר׳ סיפא דתני נתנו בראש הקנה שהוא תלוש ונעוץ לרבנן רישא רבי וסיפא רבנן.
ערך נעוץ
נעוץ – א(עירובין לד:) בזמן שהוא תלוש ונעוץ (בבא קמא פב: מנחות סד:) נעץ רגליו בחומה (ביצה ז) מכסייה בדקר נעוץ. סולם מוצב תרגום והא סולמא נעיץ בארעא וחנית מעוכה בארץ תרגום נעיצא.
א. [איין שטעקען.]
מתני׳ קונדס – פל״ו בלעז ואינם מחוברים ובגמ׳ פריך והאמרת רישא רבי היא דאמר לא גזרו במחובר בין השמשות.
אפילו גבוה מאה אמה – הואיל ואינו רחב ד׳ למטה לאו רשות היחיד הוה ואע״ג דלמעלה ד׳ דהא עירוב על גבי מקום ד׳ בעינן.
נתנו1 בראש הקנה או בראש הקנתוס2, פיר׳ רמז״ל3 קנתוס קצ׳יב דקיק (לפנינו: רקיק) תעמל מנה אל ארמאח (לפנינו נוסף: ואסם אלרמח קונדס וקונדס וקונתס סוי) ולכון (לפנינו: פלכון) אל קנה ואל קנתוס (לפנינו: ואלקונתס) רקיקאן (לפנינו: רקיקין) וליס פיהא ארבעה על ארבעה צארת מקום פטור, פל דלך אדא נתכון לשבות ברשות הרבים (וגעל) יגעל פיהא עירוב ואפי׳ (לפנינו: עירובו אפילו) למעלה ממאה אמה הרי זה עירוב לאנה ימכנה מה בינוה (לפנינו: ימכנה תנזילה) ולו פי אל סבת׳.
[לד, ב, רי״ף שם]
1. כ״ה במשניות ובמשניות שברי״ף. ולפנינו, משנה בפנ״ע.
2. כעין הגי׳ ברי״ף כ״י נ״י וד״ק (׳קנטס׳) ופיה״מ לרמב״ם ׳קונתס׳ (ראה ההע׳ הבאה). ולפנינו בגמ׳: ׳קונדס׳ וברי״ף: ׳קונדוס׳ (וראה דק״ס).
3. תרגום (של הרב קאפח): וקונתס הוא זמורה דקה שעושין ממנה רמחים (ושם הרומח קונדס, וקונדס כמו קונתס). ומפני שהקנה והקונתס דקין ואין בהן ארבעה על ארבעה נעשו מקום פטור, ולפיכך אם נתכון לשבות ברשות הרבים ונתן בהם ערובו אפילו למעלה ממאה אמה הרי זה עירוב, לפי שאפשר לו להורידו ואפילו בשבת.
א משנה נתנו לעירוב בראש הקנה או בראש הקונדס [מוט], בזמן שהוא, המוט או הקונדס, תלוש ונעוץ בקרקע, אפילו היה גבוה מאה אמה — הרי זה עירוב. שיכול להוציא את הקנה והקונדס ממקומם וליטול את העירוב.
MISHNA: If one placed his eiruv on top of a reed or on top of a pole [kundas], when the reed or pole is detached from its original place and stuck into the ground, even if it is a hundred cubits high, it is a valid eiruv, as one can remove the reed or pole from the ground and take his eiruv.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : רָמֵי לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא לְרָבָא תָּלוּשׁ וְנָעוּץ אִין לֹא תָּלוּשׁ וְנָעוּץ לָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא רַבִּי רֵישָׁא רַבִּי וְסֵיפָא רַבָּנַן.
GEMARA: Rav Adda bar Mattana raised a contradiction before Rava concerning two tannaitic rulings: The mishna states that if the reed was detached from its place of growth and then stuck into the ground, yes, the eiruv is valid. That indicates that if it was not detached and then stuck back into the ground, no, the eiruv is not valid. In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: Anything that is prohibited on Shabbat due to rabbinic decree [shevut], such as using a tree on Shabbat, they issued the decree to apply even during twilight. Therefore, if the eiruv was on top of a reed that was still attached to the ground in its original place of growth, since it is prohibited by rabbinic decree to make use of trees on Shabbat, one cannot remove the eiruv from its place at the time that he must establish his Shabbat residence, and therefore his eiruv is invalid. But didn’t you say that the first clause, i.e., the previous mishna, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? How can you say that the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and the latter clause is in accordance with the opinion of the Rabbis?
GEMARA: Rav Adda bar Mattana raised a contradiction before Rava concerning two tannaitic rulings: The mishna states that if the reed was detached from its place of growth and then stuck into the ground, yes, the eiruv is valid. That indicates that if it was not detached and then stuck back into the ground, no, the eiruv is not valid. In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: Anything that is prohibited on Shabbat due to rabbinic decree [shevut], such as using a tree on Shabbat, they issued the decree to apply even during twilight. Therefore, if the eiruv was on top of a reed that was still attached to the ground in its original place of growth, since it is prohibited by rabbinic decree to make use of trees on Shabbat, one cannot remove the eiruv from its place at the time that he must establish his Shabbat residence, and therefore his eiruv is invalid. But didn’t you say that the first clause, i.e., the previous mishna, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? How can you say that the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and the latter clause is in accordance with the opinion of the Rabbis?
תלוש ונעוץ אין לא תלוש ונעוץ לא. כלומר: דמינה שמעינן דאפילו קנים אסורין דהוי בכלל גזירה דאין עולין באילן, ולפיכך אין נותנין עליהן את העירוב משום דאין משתמשין באילן או משום גזירה שמא יקטום, ופריק לא קשיא כאן בעוזרדין כאן בשאין עוזרדין, כך גריס רש״י ז״ל והראב״ד ז״ל והוא ברוב הספרים. ופירשו הם ז״ל: עוזרדין, כלומר: שהוקשו כבר דאז הוי כאילן, אבל קודם שהוקשו אינן כאילן אלא כירק, ובירק לא גזרו להשתמש עליו ולא חששו לשמא יקטום שלא גזרו אלא באילן, וכדגרסינן בפרק המוציא תפילין (עירובין צו:) תני חדא אסור לילך על גבי עשבים בשבת ותניא אידך מותר לילך, ומשני לא קשיא הא דאיכא עוקצי הא דליכא עוקצי, אי נמי הא דסיים מסאני הא דלא סיים מסאני, אי נמי דהא דאית ליה שרכי הא דלית להו שרכי, פירוש: פארות ארוכין, וכולהו גזירה שמא יתלוש. ואסיקנא: השתא דקיימא לן כר״ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כולהו שרי. אלמא לא היתה בעשבים גזירת מחובר כלל בין למעלה משלשה בין למטה משלשה. וקשיא לי כיון דכי הוקשו תורת אילן עליהן, אפילו קודם שהוקשו נמי אמאי הוי כלאים בכרם, וכי תימא דהשתא מיהא רכים הם וכירק דמי, א״כ כי אקשינן מקידה לקידה לישני הא בעוזרדין הא בשאין עוזרדין.
ועל כן מסתבר דשני מיני קנים הן, וכמו שאמרו בקידה קידה לחוד וקידה לבנה לחוד. ומקצת ספרים יש דגורסין התם בשל עוזרדין, והגירסא הזאת מכרעת כפירושינו אותן קנים של עוזרדין קשין קצת והוי בכלל אילן ואף בהם גזרו גזירת מחובר באילן. ומפני שהן רכין קצת יותר משאר אילנות אמרו שהנותן עירובו עליהן שאינו עירוב גזירה שמא יקטום. וכן נראה מדברי ר״ח ז״ל.
ב גמרא רמי ליה [השליך לו, הראה סתירה] רב אדא בר מתנא לרבא: מן המשנה יוצא כי רק אם היה הקנה תלוש ונעוץ — אין [כן], הרי זה עירוב. לא תלוש ונעוץ — לא. מני [כשיטת מי היא משנה זו]? כשיטת רבנן [חכמים] היא, דאמרי [שאומרים]: כל דבר שהוא משום שבות — גזרו עליו שלא לעשותו אפילו בין השמשות. ולכן אם היה העירוב על גבי קנה צומח, כיון שבשעת קניית השביתה אסור היה להשתמש באילן משום גזירת חכמים — אין עירובו עירוב. ואולם, והא אמרת רישא [והרי אמרת שתחילת המשנה], כלומר המשנה הקודמת, כשיטת רבי היא, וכיצד תאמר שרישא [תחילתה] כשיטת רבי וסיפא רבנן [וסופה כשיטת חכמים]?!
GEMARA: Rav Adda bar Mattana raised a contradiction before Rava concerning two tannaitic rulings: The mishna states that if the reed was detached from its place of growth and then stuck into the ground, yes, the eiruv is valid. That indicates that if it was not detached and then stuck back into the ground, no, the eiruv is not valid. In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: Anything that is prohibited on Shabbat due to rabbinic decree [shevut], such as using a tree on Shabbat, they issued the decree to apply even during twilight. Therefore, if the eiruv was on top of a reed that was still attached to the ground in its original place of growth, since it is prohibited by rabbinic decree to make use of trees on Shabbat, one cannot remove the eiruv from its place at the time that he must establish his Shabbat residence, and therefore his eiruv is invalid. But didn’t you say that the first clause, i.e., the previous mishna, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? How can you say that the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and the latter clause is in accordance with the opinion of the Rabbis?
הכל
(6) א״ל אֲמַר לֵיהּ כְּבָר רָמֵי לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא וְשַׁנִּי לֵיהּ רֵישָׁא רַבִּי וְסֵיפָא רַבָּנַן.
Rava said to Rav Adda: Rami bar Ḥama already raised this contradiction before Rav Ḥisda, and Rav Ḥisda answered him: Indeed, the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the latter clause is in accordance with the opinion of the Rabbis.
Rava said to Rav Adda: Rami bar Ḥama already raised this contradiction before Rav Ḥisda, and Rav Ḥisda answered him: Indeed, the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the latter clause is in accordance with the opinion of the Rabbis.
אמר רב חסדא אין רישא רבי וסיפא רבנן רבינא אמר כולה רבי היא. ובקנה מחובר אמאי לא גזרו גזרה כיון דהוא אינו יכול לנטותו שמא יקטמנו. ההוא פולמוסא דאתי לנהרדעא אמר רב נחמן לתלמידיו פוקו כבשו כבשוה באגמא. פי׳ כבשו כופו הקנים שבאגם ותנו עליהן עפר כדי שיהו נוחים לישב עליהן בשבת. והקשו עליו איך אתה מורה לעשות כן וכי מותר להשתמש בקנים המחוברים לקרקע והא אנן תלוש ונעוץ תנן תלוש ונעוץ אין מחובר לא. ופריק מתני׳ בקנים עוזרדין חזקים שהן כמין אילן. ואם יבא להשוות בהן. כיון שהן חזקים ואינו יכול לנטותן וליטול העירוב שעל ראשו.
אמר ליה [לו] רבא לרב אדא: כבר רמי ליה [הקשה לו] אותה קושיה רמי בר חמא לרב חסדא, ושני ליה: רישא רבי, וסיפא רבנן [ותירץ לו: שאכן, תחילתה רבי וסופה חכמים].
Rava said to Rav Adda: Rami bar Ḥama already raised this contradiction before Rav Ḥisda, and Rav Ḥisda answered him: Indeed, the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the latter clause is in accordance with the opinion of the Rabbis.
הכל
(7) רָבִינָא אָמַר כּוּלָּהּ רַבִּי הִיא וְסֵיפָא בגְּזֵירָה שֶׁמָּא יִקְטוֹם.:
Ravina said: You can, in fact, say that it is all Rabbi Yehuda HaNasi, and the latter clause, i.e., the mishna that insists that the reed be detached and inserted, is not based upon the prohibition of utilizing trees on Shabbat. Rather, in that case there is a unique decree lest he break it off from the ground if the reed is relatively soft. Therefore, the mishna requires one to use something that has already been detached from the ground and reinserted. However, the previous mishna is referring to someone who placed his eiruv in a tree, where this concern is not relevant.
Ravina said: You can, in fact, say that it is all Rabbi Yehuda HaNasi, and the latter clause, i.e., the mishna that insists that the reed be detached and inserted, is not based upon the prohibition of utilizing trees on Shabbat. Rather, in that case there is a unique decree lest he break it off from the ground if the reed is relatively soft. Therefore, the mishna requires one to use something that has already been detached from the ground and reinserted. However, the previous mishna is referring to someone who placed his eiruv in a tree, where this concern is not relevant.
גזרה שמא יקטום. כי קאמינא בקנים דקים שהן עוזרדין שהן כמין ירק ונוחים להרכיבם ולנטותם ולא אתי לקוטמתן דהני לאו מין אילן נינהו ולא גזרו בהו רבנן. ובירק נמי דמפריך ליתנון דהא קשין הן לאו מיפרכו לפיכך לא גזרו בהו והביא ראיה לדבריו ממשנתנו דתנן הקנים מין אילן הן ותנן הקנים מין ירק הן.
גזירה שמא יקטום – לפי שהקנה רך הוא איכא למיגזר שמא יקטום כי שקיל ליה אבל אילן קשה הוא ובין השמשות לשמא יעלה ויתלוש לא חיישינן אבל לקטימת קנה ודאי היא איידי דרכיכא מיקטמא ולאו שבות הוא אלא מלאכה דמיחייב משום קוצר.
כולה רבי היא וסיפא גזירה שמא יקטום. וכיון דאוקימנא כרבי דוקא בשיש בראשו רחב ארבעה, דלרבי מקום ארבעה חשוב להנחה בעינן, ובשאין בעיקרו נמי ארבעה כי היכי דלא ליהוי רשות היחיד. והכין איתא בירושלמי (בפרקין ה״ג) דגרסינן התם א״ר מונא והוא שתהא טבלה נתונה בראשו.
גזירה שמא יקטום. איכא למידק והא אפילו יקטום ליכא אלא משום שבות, דדבר שאין מתכוין הוא. ויש לפרש דשמא יקטום ביד ומדעת קאמר, כדי שיהא נוח לו ליטלו, והשתא איכא איסורא דאורייתא. ורש״י ז״ל פירש דקטימת קנה ודאי קוטם במתכוין. ועוד קשיא לי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה דפטור עליה (שבת עג:) ושבות בעלמא הוא. ומסתברא דאיירי בארעא דיליה (עי׳ שם קג.) וגזירה שמא יקטום במתכוין כמו שפירשנו, וכיון שהוא מתקן ובארעא דידיה אע״פ שאינו צריך עכשיו לאותה מלאכה חייב עליה, וכמו שכתבתי בפרק קמא דכתובות (כתובות ו׳. ד״ה האי) בשמעתא דמהו לבעול בתחילה בשבת.
רבינא אמר: כולה רבי היא, ואולם סיפא [וסוף] משנתינו, שמקפיד דוקא על קנה תלוש ונעוץ, שם אין החשש משום איסור השימוש בשבת במחובר לקרקע, אלא גזירה מיוחדת היא שכשהקנה הוא צמח רך אנו חוששים שמא יקטום (יקטוף), ורק כשהקנה מנותק מן הקרקע אין עוד חשש, והמשנה הקודמת מדברת על אילן שבו אין חוששים לכך.
Ravina said: You can, in fact, say that it is all Rabbi Yehuda HaNasi, and the latter clause, i.e., the mishna that insists that the reed be detached and inserted, is not based upon the prohibition of utilizing trees on Shabbat. Rather, in that case there is a unique decree lest he break it off from the ground if the reed is relatively soft. Therefore, the mishna requires one to use something that has already been detached from the ground and reinserted. However, the previous mishna is referring to someone who placed his eiruv in a tree, where this concern is not relevant.
הכל
(8) הָהוּא פּוּלְמוּסָא דַּאֲתָא לִנְהַרְדְּעָא אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן פּוּקוּ עֲבִידוּ כְּבוּשֵׁי כַּבְשֵׁי בְּאַגְמָא וּלְמָחָר נֵיזִיל וְנִיתֵּיב עִלָּוַיְהוּ.
The Gemara relates that a certain army [pulmosa] once came to Neharde’a and took quarters in the study hall, so that there was not enough room for the students. Rav Naḥman said to the students: Go out and create seats by compressing reeds in the marshes, and tomorrow, on Shabbat, we will go and sit on them and study there.
The Gemara relates that a certain army [pulmosa] once came to Neharde’a and took quarters in the study hall, so that there was not enough room for the students. Rav Naḥman said to the students: Go out and create seats by compressing reeds in the marshes, and tomorrow, on Shabbat, we will go and sit on them and study there.
ערך כבש
כבש – א(עירובין לד:) פוקו כבשי באגמא פי׳ היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית (אהלות פרק ח) פי׳ שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך (חגיגה יג.) אמר ליה בהדי כבישי דקב״ה למה לך (ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום (מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי׳ יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה (יבמות סט:) ר״א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ״ק בראש השנה יז. בגמרא) א״ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע״פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר״א אומר כובש וכו׳ פי׳ אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר״א דאמר כובש כדאמרן (שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן. (גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי׳ סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת (ביצה כג) פי׳ כובש הקרקע ואינו עושה חריץ (ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין (סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו׳ (בבא בתרא סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו״ם שכיבשתו (פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל (נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו׳ וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב״ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פרשת את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע״פ שכתוב ש׳ ס׳ אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך.
א. [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען.]
פולמוסא – חיל המלך היה מקום דחוק לתלמידים מפני אנשי החיל.
כבושי כבשי באגמא – צאו וכפו הקנים זה על זה הרבה כמין כסאות לישב עליהן.
אמר להו רב נחמן פוקו כבשו כבשי באגמא – פרש״י ז״ל לכו לאגם ותכופו הקנים זו על זו הרבה לעשותן כמין כסאות כדי שנשב עליהם ואף על גב דס״ל דמותר לישב עליהם ואין בזה משום משתמש באילן בין שאינם בעוזרדין בין כדמפ׳ בסמוך אין ראוי לתקן בהם ישיבה בשבת לכתחלה ובעו הכנה במעשה מבעוד יום ולא סגי להו במחשבה כיון שהן מחוברין אי נמי שהטעם כמו שפי׳ הראב״ד ז״ל כדי שתשבר עכשיו בחול הראוי׳ להשתבר דהוי פסיק רישיה ולא ימות והטעם הראשון יותר נכון.
ג מסופר: ההוא פולמוסא דאתא [צבא אחד שבא] לנהרדעא ותפס מקום בבנין הישיבה ולא היה מקום מספיק לתלמידים. אמר להו [להם] רב נחמן: פוקו עבידו כבושי כבשי באגמא, ולמחר ניזיל וניתיב עלויהו [צאו ועשו כבישות כבישות של קנים באגם, ולמחר בשבת נלך ונשב עליהם] ושם נלמד.
The Gemara relates that a certain army [pulmosa] once came to Neharde’a and took quarters in the study hall, so that there was not enough room for the students. Rav Naḥman said to the students: Go out and create seats by compressing reeds in the marshes, and tomorrow, on Shabbat, we will go and sit on them and study there.
הכל
(9) אֵיתִיבֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַב נַחְמָן וְאָמְרִי לַהּ רַב עוּקְבָא בַּר אַבָּא לְרַב נַחְמָן תָּלוּשׁ וְנָעוּץ אִין לֹא תָּלוּשׁ וְלֹא נָעוּץ לָא.
Rami bar Ḥama raised an objection to Rav Naḥman, and some say that it was Rav Ukva bar Abba who raised the objection to Rav Naḥman, from the mishna that states that if the reed was detached and then stuck into the ground, yes; but if it was not detached and not stuck into the ground, no. This shows that it is not enough to compress the reeds, and they must actually be detached from the ground before they may be used on Shabbat.
Rami bar Ḥama raised an objection to Rav Naḥman, and some say that it was Rav Ukva bar Abba who raised the objection to Rav Naḥman, from the mishna that states that if the reed was detached and then stuck into the ground, yes; but if it was not detached and not stuck into the ground, no. This shows that it is not enough to compress the reeds, and they must actually be detached from the ground before they may be used on Shabbat.
איתיביה רמי בר חמא לרב נחמן ואמרי׳ לה רב עוקבא רב חמא לרב נחמן – פי׳ משום דהוא שרי רב נחמן להשתמש לישב בהן למחר אותבוה ממתני׳ דאסר ליתן עירובו ובקנה שהוא מחובר מעיקרו כדקתני בזמן שהוא תלוש ינעוץ תלוש ונעוץ אין נעוץ שאינו תלוש לא. והיא נראה דרמי בר חמא לטעמיה דסביר ליה לעיל דטעמא דמתני׳ כדי שלא ישתמש במחובר וכרבנן דפליגי עליה דר׳ וע״כ לא שרי ר׳ אלא בבין השמשות לענין עירוב אבל להשתמש בהן ממש אסור אפי׳ בבין השמשות וכ״ש בשבת עצמה אבל לפום אוקמתא דרבינא דפריש טעמא דמתני׳ גזירה שמא יקטום משמע דלא קשיא ולא מידי דלעולם אימא לך מותר להשתמש בקנים כל היכא דליכא למיחש לשמא יקטום והני כיון דכבשינהו מבעוד יום תו ליכא למיחש לשמא יקטום אלא ודאי משום דרב חסדא אוקמא לרמי בר חמא דרבנן וקבלה מיניה אותיב מיניה לרב נחמן ורב עוקבא בר חמא נמי כאחוה ס״ל ובדין הוא דיכול רב נחמן לשנויי דמתני׳ ר׳ יהודה היא וגזירה שמא יקטום אלא דקושטא דמילתא בעי לשנויי לה דכשאינם קשים כעוזרדין לא גזרו חכמים וכדקאמר ומנא תימרא וכו׳ אבל י״ל דקושיין אפי׳ לאוקמתא דרבינא בהא משמע דלא פליגי רבנן בדין תשמיש דקנים ואלמודא לעיל להדיא קאמר דלא נאסור להשתמש בהן אלא דמר מוקים לה כרבנן ומר מוקים לה כר׳ ולא עוד אלא שלא גזרו חכמים שמא יקטום במידי דלא פסיק רישיה אלא באילן שאסרו להשתמש בו והכין משמע לקמן בפ׳ המוציא תפלין וזה הנכון.
איתיביה [הקשה לו] רמי בר חמא לרב נחמן, ואמרי לה [ויש אומרים] שהקשה רב עוקבא בר אבא לרב נחמן ממשנתינו: תלוש ונעוץ — אין [כן], לא תלוש ולא נעוץ — לא. נמצא שאין די בכבישת הקנים, אלא יש צורך לתולשם מן הקרקע כדי שיוכל להשתמש בהם.
Rami bar Ḥama raised an objection to Rav Naḥman, and some say that it was Rav Ukva bar Abba who raised the objection to Rav Naḥman, from the mishna that states that if the reed was detached and then stuck into the ground, yes; but if it was not detached and not stuck into the ground, no. This shows that it is not enough to compress the reeds, and they must actually be detached from the ground before they may be used on Shabbat.
הכל
(10) א״ל אֲמַר לֵיהּ הָתָם בְּעוּזְרָדִין וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין עוּזְרָדִין לְשֶׁאֵין עוּזְרָדִין דְּתַנְיָא גהַקָּנִין וְהָאֲטָדִין וְהַהִגִּין מִין אִילָן הֵן וְאֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם וְתַנְיָא אִידַּךְ הַקָּנִים וְהַקִּידָן וְהָאוּרְבָּנִין מִין יָרָק הֵן וְהֵן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם קַשְׁיָא אַהֲדָדֵי.
Rav Naḥman said to him: There, in the mishna, we are dealing with hard reeds, which may not be bent and used on Shabbat, unlike soft reeds. He adds: And from where do you say that we distinguish between hard reeds and reeds that are not hard? As it was taught in a baraita: Reeds, boxthorn, and thistles are species of trees, and therefore they are not included in the prohibition of food crops in a vineyard, which applies only to herbs planted among vines. And it was taught in another baraita: Reeds, cassia, and bulrushes are species of herbs, and therefore they are included in the prohibition of food crops in a vineyard. These two baraitot contradict one another, as one states that reeds are trees, while the other says that they are considered herbs.
Rav Naḥman said to him: There, in the mishna, we are dealing with hard reeds, which may not be bent and used on Shabbat, unlike soft reeds. He adds: And from where do you say that we distinguish between hard reeds and reeds that are not hard? As it was taught in a baraita: Reeds, boxthorn, and thistles are species of trees, and therefore they are not included in the prohibition of food crops in a vineyard, which applies only to herbs planted among vines. And it was taught in another baraita: Reeds, cassia, and bulrushes are species of herbs, and therefore they are included in the prohibition of food crops in a vineyard. These two baraitot contradict one another, as one states that reeds are trees, while the other says that they are considered herbs.
ערך הג
הג – א(סוכה יג.) הני היזמי והיגי מסככין בהו. (עירובין לד:) האטדין וההגין מין אילן הן. (בבא בתרא פג) אלא מעתה זבין ליה תלת היגי רמיתא. (בפסיקתא דויהי אומן את הדסה) תרגום נעצוץ הגתא.
א. [דערנער.]
עוזרדין – שהוקשה כבר הרי הן כאילן וכי שרינן בשאינן עוזרדין. בעוד הקנים רכין דהוו כירק ובירק לא הזכירו חכמים שבות: עוזרדין אטדין והיגין מיני קוצים הן.
קידן – בושם ששמו קידה.
אורבנין – אורשרי״ש.
קשיא – קנים אקנים.
והאורבנין – פ״ה אורשרי״ש ואינו נראה דאותו כשהוקשה נעשה עץ גמור והוה ליה למחשב בברייתא דלעיל ולחלק בין עוזרדין לשאינן עוזרדין כדמפליג גבי קנים ונראה לי שהוא שם מין ירק.
ותניא אידך הקנים מין ירק הן – קשיא לי וכיון שבעודן ירק הן אסורין וכי כשחזרו ונתקשו1 הותרו. ויש לפרש שאם נטען לתולשם ירק ולהאכילם לבהמות הם כלאים בכרם אבל אם נטען כדי שיתקשו שם אינן כלאים בכרם. אי נמי אם נטעם קשים כדי שיתעבו שם אינן כלאים בכרם שלעולם לא היו בכרם ירק אבל אם נטען רכים נאסרו ואף על פי שנתקשו הם אסורים.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״ונתקשר״.
בד״ה והאורבנין כו׳ והוה ליה למחשב בברייתא דלעיל כו׳ עכ״ל אבל אי לא איירי כלל באורשרי״ש לא תקשי אמאי לא איירי ביה בשני הברייתות דלא איירי הברייתא בכל המינין אבל אי הוה מיירי ביה באידך ברייתא בעודנו ירק ה״ל למיחשב ליה נמי בברייתא דלעיל וכשהוקשה כעץ וק״ל:
אמר ליה [לו]: התם בעוזרדין [שם במשנתינו מדובר בקנים קשים] וקנים קשים אסור להשתמש בהם בשבת ולכופפם, מה שאין כן בקנים רכים. ומוסיף: ומנא תימרא דשני לן [ומנין תאמר, תביא ראיה, ששונה לנו ההלכה] בין עוזרדין לשאין עוזרדין — דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: הקנין והאטדין וההגין (מיני קוצים) — מין אילן הן, ואינן כלאים בכרם משום שכלאי הכרם אינם אלא ירקות שבין הגפנים. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: הקנים והקידן (מיני קידה) והאורבנין — מין ירק הן, והן כלאים בכרם, קשיא אהדדי [קשה מזה לזה] שבמקור אחד נראה שהקנים הם כאילן, וממקור אחר נראה שכירק הם!
Rav Naḥman said to him: There, in the mishna, we are dealing with hard reeds, which may not be bent and used on Shabbat, unlike soft reeds. He adds: And from where do you say that we distinguish between hard reeds and reeds that are not hard? As it was taught in a baraita: Reeds, boxthorn, and thistles are species of trees, and therefore they are not included in the prohibition of food crops in a vineyard, which applies only to herbs planted among vines. And it was taught in another baraita: Reeds, cassia, and bulrushes are species of herbs, and therefore they are included in the prohibition of food crops in a vineyard. These two baraitot contradict one another, as one states that reeds are trees, while the other says that they are considered herbs.
הכל
(11) אֶלָּא ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ כָּאן בְּעוּזְרָדִין כָּאן בְּשֶׁאֵין עוּזְרָדִין ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ .
Rather, conclude from this that we must distinguish between them as follows: Here, in the first baraita, it is referring to hard reeds, which are like trees; whereas there, in the second baraita, it is referring to reeds that are not hard. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this that our resolution of the contradiction is correct.
Rather, conclude from this that we must distinguish between them as follows: Here, in the first baraita, it is referring to hard reeds, which are like trees; whereas there, in the second baraita, it is referring to reeds that are not hard. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this that our resolution of the contradiction is correct.
ערך עזרד
עזרד – א(בריש דמאי) העוזרדין (בריש כלאים) הפרישים והעוזרדים (שבת קמד:) סוחטין בפגעין ובעוזרדין (ברכות מ) עוזרדין עולשי פי׳ עולשי פירות אילן ובל׳ ערבי גינרי ואדומין הן וי״א אלזערוד ובלעז שורב״א וי״א אליביסרי (שבת לט) בצי׳ מצומקות כעוזרדין (עירובין לד:) כאן בעזרדין כאן כשאינן עזרדין פי׳ מתניתא בקנים עזרדין שהן חזקים מין אילן ואם יבא להשתמש בהן כיון שהן חזקין ואין יכול לנטותן וליטול העירוב שעל ראשו גזירה שמא יקטום כי קאמינא בקנים דקים שאינן עזרדין שהן כמין ירק ונוחין להרכיבם ולנטותן ולא אתי לקטמן דהני לאו מין אילן הוא ולא גזרו בהו רבנן.
א. [שפיירלונג.]
כאן בעוזרדין כאן כשאינה עוזרדין – פי׳ רש״י ז״ל כי לאחר שהוקשו הקנים כעצי עוזרדין אז גזרו עליהם חכמים כמו באילן אבל קודם שהוקשו אינם אלא כירק ולא גזרו חכמים להשתמש בירק וגם לא חששו בו שמא יקטום שלא גזרו ולא חששו לזה אלא באילן וכדאי׳ בפרק המוציא תפלין שלא היתה בעשרי׳ גזרת מחובר כלל וכדאסיקנ׳ השתא דקי״ל כר״ש דדבר שאין מתכוין מותר כלהו שרו. ולפי שטת רש״י ז״ל נראה דלענין כלאים בכרם ג״כ יש במין קנים אחד שני דינים דכל זמן שלא הוקשו דינם כירק ואחר שהוקשו דינם כאילן ובדין דהוה מצי תלמודא לפרוקי הכי גבי קנה אלא דקושטא דמילתא שני ליה דקנה לחוד וקנה לבנה לחוד. אבל יש שפירשו בעוזרדין ושאינה עוזרדין שני מיני קנים הם המין האחד הם לעולם רכים ודינם כירק והמין משניה׳ קשים בתוכם ונקראין קנים עוזרדין ודינם כאילן ואפי׳ קודם שהוקשו. ויש סיוע לפי׳ זה ממקצת ספרים שגורסין התם בשל עוזרדין ולהאי פירושא על כרחיה אצטריך תלמודא לשנויי גבי קנה דשני מינים הם ולא מצי לשנויי כאן קודם שהוקשו וכאן לאחר שהוקשו וזה דעת מקצת רבותי שיחיו.
אלא שמע מינה [למד מכאן] שיש לחלק: כאן — בעוזרדין [בקנים שהתקשו] הריהם כאילן. כאן — בשאין עוזרדין [בשלא נתקשו] דינם כירק. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן].
Rather, conclude from this that we must distinguish between them as follows: Here, in the first baraita, it is referring to hard reeds, which are like trees; whereas there, in the second baraita, it is referring to reeds that are not hard. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this that our resolution of the contradiction is correct.
הכל
(12) וְקִידָּה מִין יָרָק הוּא וְהָתְנַן אֵין מַרְכִּיבִין פֵּגָם ע״ג עַל גַּבֵּי קִידָּה לְבָנָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּאִילָן אָמַר רַב פָּפָּא קִידָּה לְחוּד וְקִידָּה לְבָנָה לְחוּד.:
The Gemara raises a question with regard to the previously cited baraita: Is cassia a type of herb? Didn’t we learn in a mishna: One may not graft rue to white cassia, as this involves the grafting of herbs to a tree? This proves that white cassia is a tree. Rav Pappa said: There is no difficulty, as cassia is distinct and is considered a type of herb, and white cassia is distinct and is considered a type of tree.
The Gemara raises a question with regard to the previously cited baraita: Is cassia a type of herb? Didn’t we learn in a mishna: One may not graft rue to white cassia, as this involves the grafting of herbs to a tree? This proves that white cassia is a tree. Rav Pappa said: There is no difficulty, as cassia is distinct and is considered a type of herb, and white cassia is distinct and is considered a type of tree.
אגב הדברים שנאמרו שואלים: וכי קידה מין ירק הוא?! והתנן [והרי שנינו במשנה] אין מרכיבים פגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא הרכבת ירק באילן. הרי שקידה לבנה אילן היא! אמר רב פפא: אין להקשות כי קידה לחוד והיא מין ירק, וקידה לבנה לחוד והיא מין אילן.
The Gemara raises a question with regard to the previously cited baraita: Is cassia a type of herb? Didn’t we learn in a mishna: One may not graft rue to white cassia, as this involves the grafting of herbs to a tree? This proves that white cassia is a tree. Rav Pappa said: There is no difficulty, as cassia is distinct and is considered a type of herb, and white cassia is distinct and is considered a type of tree.
הכל
(13) מתני׳ מַתְנִיתִין : נְתָנוֹ בְּמִגְדָּל וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ הֲרֵי זֶה עֵירוּב ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ אֵינוֹ עֵירוּב.:
MISHNA: If one put the eiruv in a cupboard and locked it, and the key was lost, so that he is now unable to open the cupboard and access the eiruv, it is nonetheless a valid eiruv. Rabbi Eliezer says: If he does not know that the key is in its place, it is not a valid eiruv.
MISHNA: If one put the eiruv in a cupboard and locked it, and the key was lost, so that he is now unable to open the cupboard and access the eiruv, it is nonetheless a valid eiruv. Rabbi Eliezer says: If he does not know that the key is in its place, it is not a valid eiruv.
מתני׳ נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח כו׳ – ואקשינן כיון שאין יכול ליטלו הוא במקום אחד ועירוב במקום אחר הוא. אמאי תנן (אין) עירובו עירוב.
ערך אארא
אארא – א(ביצה לא:, ביצה לו., עירובין לד:) נתנו במגדל אארא דליבני פי׳ לבנים סדורים אחד על גבי חבירו ואינן בנויין וכל דבר שסדור זה אצל זה או זה ע״ג זה בל׳ פרסי קורין אארא.
א. [איין רייהע ציגל אודר האלץ.]
מתני׳ ואבד המפתח עירובו עירוב – ובגמרא מפרש לה וכגון שהמגדל ברה״י דאי הוה ביה מפתח לא הוה ביה שום איסור דהוא ועירובו ברה״י.
{שמעתא דנתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח}
והא דתנן: נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח, הרי זה עירוב. ר׳ אליעזר אומר: אם אינו ידוע שהמפתח במקומו, אין עירובו עירוב – תריצנא בגמ׳: חסורי מיחסרא והכי קתני וכו׳. ר׳ אליעזר אומר: בעיר, עירובו עירוב. כר״ש, דאמר (בבלי עירובין פ״ט.), אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות כולן רשות אחת הן, ויכול להביאו דרך גגות וחצירות וקרפיפות. בשדה, אין עירובו עירוב. כרבנן, ודלא כרבי שמעון. דאי רבי שמעון, הא אית ליה תקנתא בנותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפי׳ הן מאה, כדאיתא במתני׳ בפרק המוצא תפילין (בבלי עירובין צ״ה:).
נתנו1 במגדל כו׳ כ׳זאנה2 ר׳ אליעזר אומ׳ וכו׳.
1. כ״ה במשניות ובמשניות שברי״ף. ולפנינו, משנה בפנ״ע.
2. ל׳ הרמב״ם בפיה״מ: ׳הו אלכ׳זאנה׳, שפי׳: ׳הוא ארון׳.
מתני׳: ר׳ אליעזר אומר אם אין ידוע שהמפתח במקומו אינו עירוב. הא מדקתני אם אין ידוע ולא קתני אם אין המפתח במקומו, משמע דס״ל לר׳ אליעזר דספק עירוב אינו כשר וכר״מ סבירא ליה. ועוד משמע מתוך לשונו דדוקא בשאינו ידוע, כלומר: שנאבד ולא נודע מקומו, אבל אם עדיין מפתח במקומו אלא ששכח אנה הניחוה הרי זה כשר. וכ״כ הראב״ד ז״ל.
ד משנה נתנו לעירוב במגדל (כעין ארון הגבוה מהקרקע) ונעלו ואבד המפתח, כך שאינו יכול לפתוח את המגדל ולהוציא את העירוב — הרי זה עירוב. ר׳ אליעזר אומר: אם אינו יודע שהמפתח במקומו — אינו עירוב.
MISHNA: If one put the eiruv in a cupboard and locked it, and the key was lost, so that he is now unable to open the cupboard and access the eiruv, it is nonetheless a valid eiruv. Rabbi Eliezer says: If he does not know that the key is in its place, it is not a valid eiruv.
הכל
(14) גמ׳ גְּמָרָא : וְאַמַּאי הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא.
GEMARA: The Gemara asks: And why should the eiruv be valid if the key was lost? He is in one place and his eiruv is in a different place, since he cannot access the eiruv.
GEMARA: The Gemara asks: And why should the eiruv be valid if the key was lost? He is in one place and his eiruv is in a different place, since he cannot access the eiruv.
ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר – וא״ת והא השתא ס״ד דבמגדל עץ איירי דהוי כלי מדקא משני הכא במגדל של לבנים עסקינן ועוד דסתם מגדל שבהש״ס של עץ וא״כ מאי פריך הרי מותר לשבר את הכלי וליטול מה שבתוכו כדתנן בפ׳ חבית (שבת קמו, א) שובר אדם את החבית ליטול ממנה גרוגרות וטעמא כדאמר בסמוך משום דאין בנין וסתירה בכלים וי״ל דמשמע ליה במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה דאי בקטן דהוי כלי מ״ט דר״א דפליג ועוד דבכלי נמי שייך בנין וסתירה כדאמר בהבונה (שבת קב, א) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה והא דקאמר בסמוך דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים כו׳ היינו בהנהו דאמר נוטלין אבל לא מחזירין דלא הוי בנין וסתירה גמורה או כדמוקי במסקנא במנעול קטיר במיתנא ומדמוקי לה בקטיר במיתנא משמע דווקא בהכי שרי אבל לשבר הכלי ולקלקלו אסור דשפיר שייך בנין וסתירה בכלים והא דשרי לשבר החבית הא מוקי לה בביצה פרק המביא (ביצה לג:) במוסתקי פירוש חתיכות המדובקות יחד ואף על גב דאליבא דרבי אליעזר דאמר קטמו להריח בו פטור אבל אסור מוקי לה במוסתקי דפריך ולית ליה לר״א שובר אדם את החבית וכו׳ לרבנן נמי צריך לאוקומא הכי דמודים אי הוה חייב חטאת לחצות בו שיניו דהוי אסור בקטמו להריח והא דבעי לרב ששת בפרק חבית (שבת קמו, א) מהו למברז חביתא בבורטיא במוסתקי איירי ומיהו בירושלמי קאמר אמתני׳ דהכא הדא דתימא במגדל של אבן אבל במגדל של עץ נעשה כשובר את החבית ליטול ממנה גרוגרות משמע דבלא מוסתקי נמי שרי בכלי של עץ.
ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא – פיר׳ דכיון שאבד המפתח ולא נמצא קודם בין השמשות הרי אינו יכול ליטול עירובו בבין השמשות שהרי אסור הוא לשבור הדלת בשבת ולקמן נפרש אמאי פשיט לתלמודא דאסור לשוברה ואע״ג דמשמע ליה דמיירי במגדל של עץ וכדמוכח ממאי דמשני ליה תלמודא דהכא במגדל של בנין עסקי׳. רב ושמואל דאמרי תרוייהו מתני׳ במגדל של בנין עסקי׳ ור׳ מאיר היא דאמר פוחת לכתחלה ונוטל דתנן בית שהוא מלא פירות שהוא סתום ונפחת נוטל ממקום הפתח פי׳ אבל לא יפחות לכתחלה וא״ת כיון שאסור לפחות הוה ליה מוקצה מחמת איסור וכשנפחת מאליו למה נוטל. תירץ רש״י ז״ל במקומה במסכת י״ט דמתני׳ ר״ש היא דלית ליה מוקצה פי׳ לפי׳ ומיירי שהיתה הסתומה רעועה שמצפה עליה אימתי תפחת וכדאמרי׳ התם בסוכה רעועה עסקי׳ דהא מודה ר״ש בכוס וקערה ועששית לפי שאינו עומד ומצפה אימת תכבה נרו. וא״ת אמאי לא מוכח מיהא מתני׳ בשמעת׳ קמייתא דביצה דבי״ט סתם לן תנא כר״ש תירץ רש״י ז״ל דניחא ליה טפי לאתויי ממתני׳ במחתכין את הדלועין ואת הנבילה דהוי איסור דאורייתא דהכא באוירא דלבני ליכא אלא אסורא דרבנן וה״ר יעקב האוכלוני ז״ל תירץ דליכא למימר דסתם לן כר״ש אלא היכא דהוה מצי למתני בהדיא ר״ש אומר והכא לא מצי למתני ר״ש אומר נוטל ממקום הפחת דדילמא ר״ש בהא כרבי מאיר ס״ל דפוחת לכתחלה.
בד״ה ואמאי הוא כו׳ ואם תאמר והא השתא ס״ד דבמגדל עץ כו׳ מדקא משני הכא במגדל של בנין כו׳ עכ״ל ק״ק דאין זה מוכרח אלא דס״ד דבמגדל של בנין גמור איירי ולא הוה ס״ד דאיירי באוירא דליבני ולא הוה ס״ד נמי דאיירי במגדל של עץ ויש ליישב וק״ל:
ה גמרא ושואלים: ואמאי [ומדוע] אם אבד המפתח עירובו עירוב? הרי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא! שהרי למעשה אינו יכול להגיע אל העירוב!
GEMARA: The Gemara asks: And why should the eiruv be valid if the key was lost? He is in one place and his eiruv is in a different place, since he cannot access the eiruv.
הכל
(15) רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ הָכָא בְּמִגְדָּל שֶׁל לְבֵנִים עָסְקִינַן ור״מ וְרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר פּוֹחֵת לְכַתְּחִילָּה וְנוֹטֵל דִּתְנַן דבַּיִת שֶׁמִּילְּאָהוּ פֵּירוֹת סָתוּם וְנִפְחַת נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת ר׳ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פּוֹחֵת וְנוֹטֵל לְכַתְּחִילָּה.
It was Rav and Shmuel who both said: Here, we are dealing with a cupboard made of bricks, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: One may create a breach in a brick wall on Shabbat ab initio, and take produce from the other side. As we learned in a mishna: If a house filled with produce had been sealed and was then breached, one may take out produce from the place of the breach. Rabbi Meir disagrees and says: One may even create a breach in the wall of the house and take produce ab initio. Consequently, according to Rabbi Meir it is permissible to make a hole in the cupboard in order to remove the produce found inside.
It was Rav and Shmuel who both said: Here, we are dealing with a cupboard made of bricks, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: One may create a breach in a brick wall on Shabbat ab initio, and take produce from the other side. As we learned in a mishna: If a house filled with produce had been sealed and was then breached, one may take out produce from the place of the breach. Rabbi Meir disagrees and says: One may even create a breach in the wall of the house and take produce ab initio. Consequently, according to Rabbi Meir it is permissible to make a hole in the cupboard in order to remove the produce found inside.
ופרקינן רב ושמואל דאמר מתני׳ של בנין ור׳ מאיר היא דאמר במסכת יום טוב בבית שמלא פירות סתום [ונפחת] פותח לכתחלה ונוטל הכא נמי פותח לכתחלה ונוטל העירוב. ודחינן להא בבית שהוא מלא פירות וסתום וא״ר מאיר פותח לכתחלה ונוטל.
של לבנים – שנוח לסותרו וכדבעי לאוקומי באוירא דליבני סדורות זו ע״ג זו בלא טיט ביניהן דלאו סתירה היא.
דר״מ – במס׳ ביצה (לא:).
ונפחת – מאיליו אפילו ביום טוב עצמו.
נוטל ממקום הפחת – ולא מיתסר משום מוקצה וסתמא כר״ש.
אף פוחת לכתחילה – דמוקי לה באוירא דליבני דלאו סתירת אהל היא.
נוטל ממקום הפחת – פירש״י ולא מיתסר משום מוקצה דסתמא כר״ש וקשה למהר״י דאמר בריש ביצה (דף ב:) דביו״ט סתם לן תנא כרבי יהודה הא סתם לן תנא כר״ש נמי והך סתמא עדיפא דהויא בתראה ומיהו רש״י תירץ בביצה דהא דנוטל ממקום הפחת לא חשיב מוקצה הואיל ולא הוי מוקצה אלא משום פחיתא דהוי דרבנן דמוקי באוירא דליבני וכך נמי אמרינן בהמביא (שם דף לד:) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן משמע דלא חשיב מוקצה כיון דלא רכיב עליה איסורא דאורייתא ולמהר״י נראה לתרץ דהך לא חשיב סתמא דלא מצי למיתני דברי ר״ש דאפשר דר״ש סובר דפוחת לכתחילה כר״מ אבל ההיא דשבת (דף קנו:) דמחתכין את הדלועין דמצי למיתני בה דברי ר״ש ולא קתני חשיב ודאי סתמא.
גמרא: הכא במגדל של לבינים עסקינן. וכדאסיקנא באוירא דליבני. מדקאמר הכא במגדל של לבינים עסקינן משמע דמעיקרא במגדל של עץ הוי משמע ליה, ומש״ה קא קשיא ליה. ואיכא למידק אדרבא בשל עץ אמאי לא יהא עירוב, והא אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ומאי שנא מהא דתנן בפרק חבית (שבת קמו.) שובר אדם את החבית לאכול ממנו גרוגרות. ויש מי שתירץ דההיא דחבית דוקא בשל חוליות ומחוברת במוסתקי וכדמוקי לה ביו״ט (ביצה לג:). ואינו מחוור בעיני שאין הסוגיא שלשם מוכחת כן במסקנא אליבא דהלכתא, וכן הסוגיא שבפרק חבית, וכבר הארכתי בה בפרק חבית (שם ד״ה מתניתין). אלא הכא מגדל כלי גדול הוא, ולא אמרו שובר אלא כלים קטנים כחבית וכיוצא בהן שאדם רגיל ליחדן לפירות, אבל גדולים הרי הם כאהלים לענין זה. ומיהו אפילו כלי המחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, כלי קטן מיחשב לענין זה, וכדמוכח בשמעתין מדקא מייתי עלה (עירובין לה.) ההיא דהקיש הזב ע״ג שידה תיבה ומגדל, וההיא ע״כ במחזקת כוריים היא שאינה מקבלת טומאה. וריב״א ז״ל כן העמידה לההיא דחבית בכלים קטנים, והא דהכא דמשמע דיש בנין וסתירה, בכלים גדולים. והוא הנכון לענין כל השמועות.
נוטל ממקום הפחת. ואם תאמר והא כיון שאינו יכול לפחות מוקצה היא. יש לומר דהאי תנא כר״ש סבירא ליה וכן פירש רש״י ז״ל. ודוקא כשהיה דעתו עליהן שהיה כותל רעוע ומצפה אימת יפול, הא לאו הכי אפילו לר״ש מוקצה הוא, דהוי ליה כאותה שאמרו שם בפרק כירה (שבת מד.) מודה ר״ש בכוס וקערה ועששית שאין אדם מצפה אימתי יכבו.
והאמר ר׳ זירא לא שנו אלא ביום טוב אבל בשבת לא. ופריק הכא נמי ביו״ט. והוא הדין דהוי מצי לפרוקי הא מני רבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, אלא דכל היכא דמצי לאוקמה מתניתין ככולי עלמא, לא בעי לצמצומי ולאוקמי כחד תנא.
אבל הקדין והאורבנין מין ירק הן ויש בהן משום כלאים בכרם ואנו אין אנו בקיאין באלו לא בהם ולא בשמותיהם ומ״מ כלל אמרו כל המוציא עלים מעיקרו הרי זה ירק וכל שאין מוציא עלים מעיקרו הרי זה אילן והוא שאמרו שהקדה יש ממנה שהיא אילן עד שאמרו שאין מרכיבין פיגס על קידה מפני שהוא ירק באילן:
בית סתום מלא פירות שנפחת נוטל ממקום הפחת אבל אינו פוחת לכתחלה אע״פ שאינו בנין גמור אלא לבנים סדורים ואפי׳ ביום טוב ואין הלכה כר׳ מאיר שאמר פוחת לכתחלה מיהא ביום טוב וכבר ביארנוה ברביעי של יום טוב:
רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] תירוץ זה: הכא [כאן] במגדל של לבנים שאינם טוחות בטיט ונוח לסותרם עסקינן [עוסקים אנו], ומשנה זו כשיטת ר׳ מאיר היא, שאמר: פוחת (עושה חור) לכתחילה אף בשבת, בקיר של מגדל עשוי מלבנים, ונוטל פירות מתוכו. דתנן [שכן שנינו במשנה] : בית שמילאהו פירות, והיה סתום ונפחת (שנוצר בו חור) — נוטל פירות ממקום הפחת, ואילו ר׳ מאיר אומר: פוחת ונוטל לכתחילה. ומדבריו נלמד שאפשר לכתחילה לפחות את המגדל כדי להוציא ממנו את הפירות או המאכל שבתוכו.
It was Rav and Shmuel who both said: Here, we are dealing with a cupboard made of bricks, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: One may create a breach in a brick wall on Shabbat ab initio, and take produce from the other side. As we learned in a mishna: If a house filled with produce had been sealed and was then breached, one may take out produce from the place of the breach. Rabbi Meir disagrees and says: One may even create a breach in the wall of the house and take produce ab initio. Consequently, according to Rabbi Meir it is permissible to make a hole in the cupboard in order to remove the produce found inside.
הכל
(16) וְהָאָמַר רַב נַחְמָן בַּר אַדָּא אָמַר שְׁמוּאֵל בְּאַוֵּירָא דְלִיבְנֵי הָכָא נָמֵי בַּאֲוֵירָא דְלִיבְנֵי.
The Gemara asks: Didn’t Rav Naḥman bar Adda say that Shmuel said that that very mishna cited as a proof is referring to a structure built from layers of bricks piled one atop the other without cement or mortar between them, in which case making a hole cannot be considered dismantling a bona fide structure? The Gemara answers: Here too, we are dealing with a cupboard made from layers of bricks.
The Gemara asks: Didn’t Rav Naḥman bar Adda say that Shmuel said that that very mishna cited as a proof is referring to a structure built from layers of bricks piled one atop the other without cement or mortar between them, in which case making a hole cannot be considered dismantling a bona fide structure? The Gemara answers: Here too, we are dealing with a cupboard made from layers of bricks.
באוירא דלבני – פי׳ שאין כאן בנין גמור אלא לבנים סדורות זו על זו בלא טיט ואין כאן בנין וסתירה גמורה ומיהו מדרבנן דמיא לסתירה. ולפי׳ אסרו בשבת דחמיר טפי ובי״ט התירו מן הטעם שפרש״י ז״ל דלא ליתיה לאיתמעטי משמחת י״ט כי משלך נתנו לך. עשוה כמכשירין שא״א לעשות כן מבערב י״ט והקשו בתוס׳ היאך רשאין לפחות דהא קא מטלטל הלבנים והעפר שהם מוקצים. והריב״א ז״ל היה מביא ראייה מכאן כי מותר לטלטל בי״ט מוקצה שהוא על אוכל נפש כדי ליקח האוכלי ואע״ג דבשבת לא שרי׳ אלא טלטול מן הצד בי״ט הקלו וראיה ממנהגינו שאנו מסקי׳ ע״ג אפר שהוסק בי״ט שהוא מוקצ׳ ומטלטלין אותו לצורך אוכל נפש: ומסתברא דממתני׳ ליכא ראיה כלל דהיינו טעמא דמתני׳ מפני שכיון שניתנו הלבנים האלו בכאן לסתום ולהיות כעין דלת והסתימה היא בענין שמותר לפתוח אותה אין העפר והלבינה מוקצין ומעתה אין לו ראיה להתיר טלטול האפר בי״ט אלא אם כן הוא בטלטול מן הצד דלא שמיה טלטול לצורך אוכל נפש ואפי׳ בשבת כדאי׳ במסכת שבת בכמה דוכתי. ולענין רישא דמתני׳ פי׳ רבינו ז״ל בשם רבו רבינו הגדול ז״ל דליכא בהא משום איסור מוקצ׳ לגבי הפירות ואפי׳ לת״ק דכיון שהפירות בעצמן מכשרי׳ ואינם מחוסרים שום תיקון אלא שהכותל חוצץ בפניהם וכאבנא רביע עלייהו לא גזרו בהם משום מוקצה והרי זה כאלו היו רחוקים ממנו ונתקרבו ועדיפא הא מההיא דאמרי׳ טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ונקט מתוקן ודבר זה אינו מתחוור בעיני כל הצורך. הכא נמי בי״ט והא דלא שני ליה דהכא ואפי׳ בשבת וכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. י״ל דמשמע לן דשבות כזה שדומה להתירא של בנין שהוא מלאכה גמורה לא התיר ר׳ כלל ויש מתרצים דטפי ניחא ליה לדחוקה לאוקומה בי״ט דוקא מלאוקומה אליבא דר׳ בלחוד ואינו מחוור כיון דרישא בהא ר׳ היא אי הכי היינו דקתני עלה וכו׳ פירש דבשלמא אי אמרת דמתני׳ בשבת מיירי איכא לאפלוגי בין עיר לשדה דבעיר מצי לאתוייה דרך גגות כר״ש מה שאין בשדה. אלא אי אמרת בי״ט מיירי אפי׳ בשדה יכול להביאה כיון שהוא לצורך וכו׳.
ומקשים: והאמר [והרי על אותה משנה עצמה שהביאו ממנה ראיה אמר] רב נחמן בר אדא אמר בשם שמואל: שמדובר בה באוירא דליבני [בנדבכי לבנים] המונחות זו על גבי זו בלא טיט באמצע, שאם פוחת לבנה ומוציא מתוכן אינו הורס בנין של ממש. ואומרים: הכא נמי — באוירא דליבני [כאן גם כן מדובר בנדבכים של לבנים] המהווים את המגדל.
The Gemara asks: Didn’t Rav Naḥman bar Adda say that Shmuel said that that very mishna cited as a proof is referring to a structure built from layers of bricks piled one atop the other without cement or mortar between them, in which case making a hole cannot be considered dismantling a bona fide structure? The Gemara answers: Here too, we are dealing with a cupboard made from layers of bricks.
הכל
(17) וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא בי״ט בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ אֲבָל לֹא בְּשַׁבָּת ה״נ הָכָא נָמֵי בי״ט בְּיוֹם טוֹב .
The Gemara raises another difficulty: Didn’t Rabbi Zeira say: The Sages in the aforementioned mishna, who discussed the breaching of a wall, spoke only with regard to a Festival, but not with regard to Shabbat? Therefore, it cannot be derived from that mishna that it is permitted to breach the cupboard on Shabbat in order to access the food inside. The Gemara answers: Here too, the mishna is referring to a case where the person needed an eiruv for a Festival but not for Shabbat.
The Gemara raises another difficulty: Didn’t Rabbi Zeira say: The Sages in the aforementioned mishna, who discussed the breaching of a wall, spoke only with regard to a Festival, but not with regard to Shabbat? Therefore, it cannot be derived from that mishna that it is permitted to breach the cupboard on Shabbat in order to access the food inside. The Gemara answers: Here too, the mishna is referring to a case where the person needed an eiruv for a Festival but not for Shabbat.
והאמר ר׳ זירא ביו״ט אמרו וכו׳ – והוה מצי לאוקמ׳ כרבי דבהני אוירא דליבני לית ליה איסורא אלא מדרבנן כדאמר בהמביא (ביצה לא, ב) כיון דשרגינהו אקצינהו אלא דניחא ליה לאוקומה כרבנן כרבא דאוקי לעיל סיפא כרבנן ועי״ל דאם כן טעמא דר״א דאסר משום דסבר כרבנן ולא ניחא ליה לאוקמא פלוגתייהו בפלוגתא דרבי ורבנן.
ומקשים עוד: והא [והרי] אמר ר׳ זירא: ביום טוב אמרו אבל לא בשבת! שבשבת לא התירו לפחות את המגדל. ועונים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר רק ביום טוב, כשצריך את העירוב לצורך יום טוב, אבל לא לשבת.
The Gemara raises another difficulty: Didn’t Rabbi Zeira say: The Sages in the aforementioned mishna, who discussed the breaching of a wall, spoke only with regard to a Festival, but not with regard to Shabbat? Therefore, it cannot be derived from that mishna that it is permitted to breach the cupboard on Shabbat in order to access the food inside. The Gemara answers: Here too, the mishna is referring to a case where the person needed an eiruv for a Festival but not for Shabbat.
הכל
(18) אִי הָכִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם בָּעִיר אָבַד עֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאִם בַּשָּׂדֶה אָבַד אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב וְאִי בְּיוֹם טוֹב מָה לִי עִיר מָה לִי שָׂדֶה
The Gemara asks: If it is so that the mishna is referring only to a Festival, there is a difficulty with that which was taught about it in the following Tosefta: Rabbi Eliezer says: If the key was lost in a city, his eiruv is a valid eiruv; and if it was lost in a field, his eiruv is not a valid eiruv, for within a city it is possible to carry the key by way of courtyards that have joined together in an eiruv or the like, but in a field it is impossible to carry it, as the field has the status of a karmelit. And if the mishna is referring to a Festival, what is the difference to me whether the key was lost in a city or a field? On a Festival there is no prohibition against carrying from a private to a public domain, and therefore if the key was lost even in a field, the eiruv should still be valid.
The Gemara asks: If it is so that the mishna is referring only to a Festival, there is a difficulty with that which was taught about it in the following Tosefta: Rabbi Eliezer says: If the key was lost in a city, his eiruv is a valid eiruv; and if it was lost in a field, his eiruv is not a valid eiruv, for within a city it is possible to carry the key by way of courtyards that have joined together in an eiruv or the like, but in a field it is impossible to carry it, as the field has the status of a karmelit. And if the mishna is referring to a Festival, what is the difference to me whether the key was lost in a city or a field? On a Festival there is no prohibition against carrying from a private to a public domain, and therefore if the key was lost even in a field, the eiruv should still be valid.
אם בעיר אבד – המפתח.
עירובו עירוב – דאי משכח ליה מצי מייתי ליה דרך חצירות וגגות וקרפיפות שכולן רשות אחת הן כר״ש.
ואם בשדה אין עירובו עירוב – דאי נמי משכח ליה לא מצי לאיתויי ליה וג׳ מחלוקות בדבר לת״ק בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב דמצי סתר ליה ולר׳ אליעזר דמתני׳ בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב דמיסתר לא מצי סתר ולית ליה דר״מ ואיתויי נמי לא מצי אי הוה משכח ליה דלית ליה דר״ש דגגות וקרפיפות רשות אחת הן ור׳ אליעזר דברייתא סבר לה כרבי שמעון אי נמי ר׳ אליעזר דמתניתין לא איירי אלא בשדה והוא ניהו רבי אליעזר דברייתא.
ור׳ אליעזר אומר אם בעיר נאבד עירובו עירוב. דמצי לאיתויי דרך גגות וקרפיפות כר׳ שמעון (עירובין לה.) דאמר רשות אחת הן ובשאין המגדל עומד בבית, דלא אמר ר׳ שמעון אלא בכלים ששבתו בתוכן, אבל לא בכלים ששבתו בתוך הבית.
ואם בשדה אבד אין עירובו עירוב. בדלא מצי סתר ליה ואפילו ביו״ט דכרבנן דר״מ ס״ל, ואיתויי לא מצי, דס״ל דאפילו ר״ש דהמוצא תפילין (עירובין צה:) לא שרי ליתנו לחבירו אלא בתפילין דוקא משום בזיון תפילין, אבל בעלמא ואפי׳ במקום מצוה כעירוב לא. ואיתוייה נמי פחות פחות פחות מד״א לא, דאפילו רבי נמי לא שרי בשבות כזה, הואיל ויכול ליגע במלאכה דאורייתא וכדכתבינן לעיל (עירובין ל״ג: ד״ה אלא).
ושלש מחלוקות בדבר וכמו שפירש רש״י ז״ל, דתנא קמא דמתניתין ותנא קמא דברייתא סבירא להו דביו״ט עירובו עירוב דמצי סתר ליה כר״מ, ור׳ אליעזר דמתניתין סבירא ליה אם אין ידוע שהמפתח במקומו לעולם אסור דמסתר לא מצי סתר וכרבנן דר״מ, ואפילו נמצא המפתח בעיר לא, דלא כר״ש דגגות וחצרות. ובשדה דלא, ככולי עלמא למאי דס״ל דר״ש לא שרי אלא בתפילין דוקא, ור׳ אליעזר דברייתא ס״ל כוותיה, אלא דבנמצא בעיר מודה דשרי כר״ש דגגות וחצרות.
ומקשים: אי הכי [אם כך] שמדובר בה ביום טוב, היינו דקתני עלה [וכי זהו ששנינו עליה בתוספתא], ר׳ אליעזר אומר: אם בעיר אבד המפתח — עירובו עירוב, ואם בשדה אבד — אין עירובו עירוב, שכן בעיר אפשר לטלטלו דרך החצירות שיש שיתוף ביניהן וכיוצא באלה, ובשדה אי אפשר לטלטלו שדינו ככרמלית. ואי [ואם] ביום טוב היה הדבר — מה לי עיר מה לי שדה? שהרי ביום טוב אין כל איסור לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים, ואף אם אבד המפתח בשדה — גם כן יהא מותר!
The Gemara asks: If it is so that the mishna is referring only to a Festival, there is a difficulty with that which was taught about it in the following Tosefta: Rabbi Eliezer says: If the key was lost in a city, his eiruv is a valid eiruv; and if it was lost in a field, his eiruv is not a valid eiruv, for within a city it is possible to carry the key by way of courtyards that have joined together in an eiruv or the like, but in a field it is impossible to carry it, as the field has the status of a karmelit. And if the mishna is referring to a Festival, what is the difference to me whether the key was lost in a city or a field? On a Festival there is no prohibition against carrying from a private to a public domain, and therefore if the key was lost even in a field, the eiruv should still be valid.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ערובין לד: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין לד:, עין משפט נר מצוה ערובין לד:, ר׳ חננאל ערובין לד:, הערוך על סדר הש"ס ערובין לד:, רש"י ערובין לד:, תוספות ערובין לד:, בעל המאור ערובין לד: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר ערובין לד: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין לד:, רשב"א ערובין לד: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין לד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין לד:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין לד:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין לד:, גליון הש"ס לרע"א ערובין לד:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין לד:, אסופת מאמרים ערובין לד:
Eiruvin 34b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 34b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 34b, R. Chananel Eiruvin 34b, Collected from HeArukh Eiruvin 34b, Rashi Eiruvin 34b, Tosafot Eiruvin 34b, Baal HaMaor Eiruvin 34b, Sefer HaNer Eiruvin 34b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 34b, Rashba Eiruvin 34b, Meiri Eiruvin 34b, Ritva Eiruvin 34b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 34b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 34b, Gilyon HaShas Eiruvin 34b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 34b, Collected Articles Eiruvin 34b