×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּבַסַּכָּנָה מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ.
And in a time of danger, when it is dangerous to tarry outside town, he covers the phylacteries and proceeds on his way.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה עירובין י:ב} מתני׳ ר׳ שמעון אומר נותנן לחבירו וחבירו לחבירו1 עד שמגיע לחצר החיצונה וכן בנו נותנו2 לחבירו וחבירו לחבירו אפילו3 הן מאה: רבי יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו
אפילו חוץ לתחום אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה4:
1. כ״י מ מוסיף: ״אפילו הן מאה״.
2. נותנו: כ״י מ: ״נותנן״.
3. אפילו: דפוסים: ואפילו.
4. בעליה: דפוסים: הבעלים.
ובסכנה – שאינו יכול להמתין שם ומתיירא מפני הליסטים.
[צה, ב, רי״ף שם]
ובסכנה מכסן והולך לו פרשוה בגמ׳ בסכנת עכו״ם ר״ל שעת השמד ומתירא שאם יתעכב שם ירגישו עכו״ם בסיבת עמידתו וסבורים עליו שהוא רוצה להניחם ומסתכן וכל שכן שאם יוליכם פחות פחות מארבע אמות או אם נותנם לחברו וחברו לחברו כל שכן שהדבר מתפרסם הילכך מכסן בקש או בעפר כדי שישתמרו וחוזר לשם לכשתחשך ומביאם בהעלמה וכן הלכה ואין בזו חלוק בין בזוג אחד בין בזוגות הרבה אלא שכלה הבאתם קודם שקיעת החמה בין בצבתים בין בכריכות שאינן כלות עד שתחשך בכלן אמרו בסכנת שמד שהוא מתירא מבעוד יום שמכסן והולך לו ואף ר׳ שמעון לא חלק בזו לומר נותנם לחברו וכו׳ שהרי אף בזו הדבר מתפרסם אלא שמשנה זו העמידוה בגמרא בחסורי מיחסרא וכך הוא הענין בסכנה מכסן והולך במה דברים אמורים בסכנת עכו״ם ר״ל שעת השמד על הדרך שביארנו שנמצאת היראה מבעוד יום אבל בסכנת לסטים שמתירא שיפגעו בו וישללוהו והרי יראה זו אינה ביום אלא בלילה ואם יכניסם זוג זוג אינם כלים עד שתחשך ואם ימתין עד שתחשך מתירא מן הלסטים מוליכן פחות פחות מארבע אמות ובזו חלק ר׳ שמעון לומר שנותנן לחברו בפחות מארבע אמות וחברו לחברו עד שיגיע לחצר החיצונה של עיר ואע״פ שיש כאן פרסום הרבה מצד רבוי האנשים אעפ״כ מוטב לעשות הדבר בפרסום זה משנתיר על ידי אחד ויבא להביא ביתר מארבע אמות ומ״מ לענין פסק הלכה כשניהם ואיזו שירצה יעשה כך פסקוה גדולי המחברים אלא שיש חולקים לפסוק כתנא קמא:
וכן בנו וכו׳ ופי׳ בגמ׳ שילדתו אמו בשדה נותנו לחברו וחברו לחברו על הדרך האמור ואע״פ שהדבר מפורסם ביותר ושהטלטול מיד ליד קשה לתינוק והיה לנו להתיר בהבאה פחות מארבע אמות ויעמוד ליפש רגע אחד וכן תמיד פחות מארבע לפחות מארבע אעפ״כ לא הקלו בה מגורה שלא יעביר בארבע ולתנא קמא מוליכו בפחות פחות מארבע על הדרך האמור ואף בזו הלכה כשניהם שאף התינוק סרך מצוה יש בו שצריך להרחיצו ולסוכו:
ר׳ יהודה אומר נותן אדם חביתו לחברו ר״ל שאם יש אדם צמא חוץ לתחום וצריכים להביא לו מים דרך רה״ר שהרי מצטרפין שם העברה ברה״ר והוצאה חוץ לתחום מתירין הכל ומתקבצים שם הרבה בני אדם בתחום שבצד העיר והרבה מחוץ לתחום שכנגד הצמא ונותנין זה לזה וכשמגיעין לסוף התחום נותנה זה שמתחום העיר לאותו שמן התחום האחר וכן זה לזה עד שיגיעו לצמא ואמרו לו לא תהלך זו יותר מבעליה וכשם שאתה אוסר על בעל החבית שלא יצא חוץ לתחום כך יש לך לאסור על החבית שלא יוציאוה חוץ לתחום שהבהמה והכלים כרגלי הבעלים ר״ל שהשואל או הלוקח בהמה או כלים ביום טוב אינו יכול להוליכם אלא למקום שהבעלים הראשונים יכולים לילך שם ושאלו בגמ׳ וכי לית ליה לר׳ יהודה דין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים ופרשוה במערן מחבית לחבית והשניה של זה שמביאין וכן תמיד עד שמגעת לו חבית שלו בתוך אלפים ממקומה למקומה אלא שהמים הולכים חוץ לתחום וזה שאמרו לו לא תהלך זו יותר מבעליה פירושו על המים כלומר לא יהלכו מים שבזו יותר מרגלי בעליה ור׳ יהודה היה מיקל במים מצד שהמים אצלו אינן בדין תחומין ר״ל שאינן קונות שביתה אצל הבעלים וכל אדם מותר להוליכן כרגליו והקשו בה שאף ר׳ יהודה לא אמרה אלא במים הבלועים בעיסה וכענין האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה כמו שביארנו במסכת יום טוב אבל כל שהם בעין הן בחבית הן בקדרה לתבשיל הואיל ורוטבה ניכר לא וחזרו ופרשוה במים שלא קנו שביתה כגון שנתמלאו היום ממעיין הנובע או מן הנהר והרי אמרו נהרות המושכים ומעיינות הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם והחבית מ״מ אע״פ שקונה שביתה ולא עירוה מחבית לחבית מ״מ בטלה החבית אצל המים הואיל וטפלה היא להם וכמו שאמרו המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי את החי במטה פטור אף על המטה:
ולענין פסק כל שהוא כן ודאי כך הוא הדין אלא שא״א שחלקו בזו לומר שלא תהא החבית בטל׳ אצל המים וכן חזקו את קושיית׳ שאף ר״י לא אמרה אלא בשייר׳ ואם כמו שכתבנו אף בשאר בנ״א כן אלא שחזרו ופרשוה בשיירא והקלו בה לגבי מים בענין תחומין ומפני שהם אנוסים למים ולא אונס של סכנה שאם כן אין לך דבר שעומד מפני פקוח נפש אלא שהם צריכים לה צורך הרבה ולרבנן אין מקילין בה והלכה כדבריהם ורב אשי פרשה בחבית של הפקר ומים של הפקר שאין קונין שביתה והרי אין כאן איסור הוצאת תחומין ולא איסור רה״ר ואמרו לו האמור במשנתנו הוא ר׳ יוחנן בן נורי שהיה סובר חפצי הפקר קונין שביתה ובזו לענין פסק הואיל ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי כמו שביארנו בפרק שלישי הלכה כר׳ יהודה וכבר למדת בענין הוצאה חוץ לתחום על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר אבל לענין העברה ברה״ר בפחות פחות מארבע כלם התירו ולא נחלקו עליו אלא לענין הוצאה חוץ לתחום אבל לענין העברה ברה״ר בפחות פחות מארבע אמות לא נחלקו ומ״מ אתה צריך לעיין שהרי לא התירו העברה ברה״ר בפחות פחות מארבע או בנתינה לחברו וחברו לחברו אלא למצוה או במקו׳ הדחק ואפשר שאף זו לצורך גדול נאמרה ומ״מ יש פוסקים בה כרבנן ומשום העברה ברה״ר אבל לא משום הוצאת תחומין שהרי אין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי כמו שהתבאר:
זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שבה מתוכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
התפלין צריך להזהר שלא להקל בכבודם בשום צד היה בא מן השדה וחבילתו על ראשו מסלקם מראשו וקושרם בזרועו שלא ינהג בהם מנהג בזיון ומקום הנחתם בשל ראש מקום שמוחו של תינוק רופס ובשל זרוע בקיבורת ונמצא של ראש מונח כנגד המוח ושל זרוע כנגד הלב:
מצות אין צריכות כונה לצאת ואחר שכן אם הוסיף עליהן בזמנן עובר עליהן אף בלא נתכוון בתוספתו למצוה ונמצא שכל שהמצוה בזמנה אינה צריכה כונה לא לצאת ולא לעבור בה בבל תוסיף שלא בזמנה הואיל ומצוה אין כאן אף בבל תוסיף אינו עובר אא״כ הוא מתכוין למצוה וכבר ביארנוה במקומות אחרים:
ובסכנה שמסוכן להמתין מחוץ לעיר — מכסן את התפילין והולך לו.
And in a time of danger, when it is dangerous to tarry outside town, he covers the phylacteries and proceeds on his way.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה.

Rabbi Shimon says that there is an alternative method of transferring the phylacteries: One gives them to another who is less than four cubits from him, and the other passes them to another, until the phylacteries reach the outermost courtyard of the city. Since carrying less than four cubits in a public domain is not prohibited by Torah law, in this case, the Sages permitted carrying in that manner due to the sanctity of the phylacteries.
קישוריםרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נותנן לחבירו וחבירו לחבירו – דכל חד וחד לא ממטי להו ארבע אמות.
לחצר החיצונה – של עיר שהוא מקום המשתמר ראשון.
פיס׳1, ר׳ שמעון אומ׳ נותנן לחבירו ומחבירו2 לחבירו. פיר׳3 דכל חד לא (ממעט) [ממטי]4 ד׳ אמות עד שמגיע לחצר החיצונה. פיר׳5 החיצונה של עיר, מקום המשתמר6. וכן בנו, נותנו לחבירו וכו׳. פיר׳7 וכן בנו שילך עמו שם בשדה.
[צה, ב, רי״ף סי׳ תרעא]
ר׳8 יהודה אומ׳ וכו׳ עד אמרו לו [לא] 9 תהלך זו יתר מרגלי בעליה10. פיר׳11 אין יכולין להרחיק מתחום שביתת רגלי בעלה, הכל לפי מה שעירבו הבעלים.
1. במשניות, ברי״ף כ״י נ״י ובריב״ח משנה בפנ״ע. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף), המשך המשנה הקודמת.
2. לפנינו: ׳וחבירו׳.
3. רש״י ד״ה נותנן לחבירו.
4. כ״ה ברש״י.
5. רש״י ד״ה לחצר החיצונה.
6. כגי׳ הר״ן על הרי״ף (שבת רפכ״ד). ולפנינו ברש״י נוספה תי׳ ׳ראשון׳.
7. כעי״ז פי׳ ריב״ח: ׳וכן בנו שהיה בשדה׳. ורש״י (ד״ה וכן בנו) פי׳ כמסקנת הגמ׳ (לקמן צז, ב): ׳שילדתו אמו שם בשדה בשבת׳.
8. כ״ה בכל המשניות (וגם ברי״ף כ״י נ״י). וברי״ף שלפנינו משנה בפנ״ע.
9. כ״ה במשנה.
10. כ״ה במשניות שבגמ׳ וברש״י. ובמשניות שברי״ף: ׳הבעלים׳.
11. רש״י ד״ה לא תהלך (בשינויים מעטים).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמעון אומר דרך אחרת להעברת התפילין: נותנן לחברו העומד במרחק של פחות מארבע אמות ממנו, וחבירו לחבירו, עד שמגיע לחצר החיצונה של העיר. וכיון שאין איסור מן התורה בטלטול פחות מארבע אמות ברשות הרבים התירו חכמים מפני קדושת התפילין.
Rabbi Shimon says that there is an alternative method of transferring the phylacteries: One gives them to another who is less than four cubits from him, and the other passes them to another, until the phylacteries reach the outermost courtyard of the city. Since carrying less than four cubits in a public domain is not prohibited by Torah law, in this case, the Sages permitted carrying in that manner due to the sanctity of the phylacteries.
קישוריםרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכֵן בְּנוֹ נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילּוּ מֵאָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אנוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ אֲפִילּוּ חוּץ לַתְּחוּם אָמְרוּ לוֹ לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ.:

And similarly, with regard to one’s son who was born in a field and may not be carried on Shabbat, since that is akin to carrying a burden in the public domain: One gives him to another, and the other passes him to another, even if it requires a hundred people. Rabbi Yehuda says: A person may even give a barrel to another, and the other may pass it to another, and in that way even take it beyond the Shabbat limit, provided that no one person carries it more than four cubits. They said to him: This barrel may not go a greater distance than the feet of its owner, i.e., it may not be carried any farther than its owner may walk.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן בנו – שילדתו אמו שם בשדה בשבת.
לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה – אינן יכולין להרחיקה מתחום שביתת בעלים הכל לפי מה שעירבו הבעלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן בנו אם נולד לו בשדה, שאסור לו לקחתו בשבת על ידיו, שהוא כמטלטל משא ברשות הרבים — נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו, אפילו היו שם מאה בני אדם. ר׳ יהודה אומר: אף נותן אדם חבית לחבירו, וחבירו לחבירו, וכך יכול לטלטלה אפילו מחוץ לתחום, בתנאי שלא יעבירה אדם אחד יותר מארבע אמות. אמרו לו: לא תהלך זו החבית יותר מרגלי בעליה, שאין לטלטל את החבית הרחק יותר משמותר לבעליה ללכת.
And similarly, with regard to one’s son who was born in a field and may not be carried on Shabbat, since that is akin to carrying a burden in the public domain: One gives him to another, and the other passes him to another, even if it requires a hundred people. Rabbi Yehuda says: A person may even give a barrel to another, and the other may pass it to another, and in that way even take it beyond the Shabbat limit, provided that no one person carries it more than four cubits. They said to him: This barrel may not go a greater distance than the feet of its owner, i.e., it may not be carried any farther than its owner may walk.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: זוּג אֶחָד אִין טְפֵי לָא לֵימָא תְּנַן סְתָמָא דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר.

GEMARA: We learned in the mishna that a person who finds phylacteries in a field may carry them by pairs, indicating that one pair, yes, it may be carried; however, more than one pair, no, they may not be carried. The Gemara asks: Let us say that we learned the unattributed mishna not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, despite the principle that an unattributed mishna usually reflects Rabbi Meir’s opinion.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדרן עלך כל גגות. פ״י המוצא תפילין מכניסן זוג זוג כו׳. זוג אחד אין טפי לא לימא תנן סתם דלא כר׳ מאיר דאי ר׳ מאיר האמר כל מאן דבעי מציל דתנן ולשם הוא מוציא כל כלי תשמישו ולובש כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא תנן סתמא דלא כרבי מאיר – אברייתא דלקמן דקתני בהדיא רבי מאיר אומר מכניסן זוג זוג הוי מצי למפרך דר״מ אדר׳ מאיר אלא דניחא ליה טפי לאקשויי אמתניתין ומכח דקתני עלה בברייתא ר׳ מאיר אומר מכניסן זוג זוג לא היה יכול להוכיח דמתני׳ רבי מאיר כדמוכח בסמוך אההיא דשבת ולאקשויי דר״מ אדרבי מאיר דאדרבה לקמן מוכח דמתניתין דלא כר״מ דמתני׳ קתני במה דברים אמורים בישנות וברייתא קתני רבי מאיר אומר אחד חדשות ואחד ישנות.
לימא תנן סתמא דלא כר׳ מאיר דאי ר׳ מאיר הא אמר לובש כל מה שהוא יכול ללבוש. הא דלא אקשינן מתפילין גופייהו, דלענין דליקה לא יהבו בהו רבנן קצבה דתנן (שבת קטו.) כל כתבי הקדש מצילין מפני הדליקה, מצילין תיק [הספר] עם הספר מצילין תיק התפילין עם התפילין אף על פי שיש בתוכו מעות (שם קטז:). יש לומר משום דהתם לרשות היחיד ולאו דרך מלבוש נמי מציל להו, כדקתני עלה להיכן מצילין למבוי שאינו מפולש, והלכך כל מה שיכול להציל מציל ואפילו דרך משוי, אבל [הכא] לרשות הרבים ודרך מלבוש דוקא, הלכך מקשינן ליה ממלבושים, דדרך מלבושים מיהו מציל לר׳ מאיר כל מה דמצי למיצל דרך לבוש. כך תירץ הראב״ד ז״ל.
ואיכא למידק היכי מצינן למימר דמתניתין דלא כר׳ מאיר דהא קתני בברייתא בהדיא לקמן (עירובין צו:) מכניסין זוג זוג דברי ר׳ מאיר. ורבא נמי דאמר אפילו תימא ר׳ מאיר היכי איפשר, דהא קתני בברייתא א׳ חדש וא׳ ישן, ואילו במתני׳ קתני בד״א בישנות אבל בחדשות אסור, ומסתברא דלא שמיע להו ברייתא, ותדע לך דאי שמיע להו מדאקשינן לימא תנן סתמא דלא כר׳ מאיר דקסבר הצלת תפילין דמיא להצלת בגדים, עדיף מינה הוה ליה לאקשויי וליקשי בה דר׳ מאיר אדר׳ מאיר, דהכא קאמר מזוג א׳ אין טפי לא, ואילו במתני׳ התם אמר מציל כל מה שהוא יכול להציל ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא טפי לא – וא״ת והיאך אפשר לומר דאתיא דלא כרבי מאיר דהא בהדיא תניא בברייתא מכניסן זוג זוג דברי רבי מאיר. י״ל דלא שמיעא להו ההיא ברייתא לא למקשה וגם לרבא נמי מדנקט בלישניה אפילו תימא רבי מאיר דמשמע דלא קים לן ודאי דתהוי ר״מ. ועי״ל דשמיע להו בריית׳ כיון דלקמן חזינן דשקיל וטרי בה תלמודא כולי האי והכא לאו דוקא נקטי האי לישנא אלא כאלו אמרי יש לנו לומר שתהא משנתינו דלא כרבי מאיר דהא למאי דתניא בברייתא דרבי מאיר תני הכי קש׳ מתניתין אהדדי ופריק רבא דאפילו תימא דרישא דמתני׳ רבי מאיר היא וכדתניא בברייתא לא קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר ומיהו רישא דמתני׳ הוא דמתוקמא כרבי מאיר דאלו בסיפא מיפלג פלוג דהא קתני בברייתא אחד חדשות ואחד ישנות.
תוס׳ בד״ה לימא תנן כו׳ דאדרבה לקמן מוכח דמתני׳ דלא כר״מ דמתני׳ קתני בד״א בישנות כו׳ עכ״ל ואף על גב דבהך מלתא דחדשות ע״כ לא אתיא כר״מ מ״מ קמבעיא ליה לימא תנן סתמא דלא כר״מ כו׳ היינו נמי בהך מלתא דזוג אחד אין כו׳ וק״ל:
א גמרא במשנה שנינו שלוקחן זוג זוג, משמע מכאן כי זוג אחד — אין [כן] מותר, טפי [יותר]לא. ושואלים: לימא תנן סתמא [האם לומר ששנינו משנה סתם] שלא כשיטת ר׳ מאיר? למרות הכלל שכרגיל סתם משנה ר׳ מאיר היא.
GEMARA: We learned in the mishna that a person who finds phylacteries in a field may carry them by pairs, indicating that one pair, yes, it may be carried; however, more than one pair, no, they may not be carried. The Gemara asks: Let us say that we learned the unattributed mishna not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, despite the principle that an unattributed mishna usually reflects Rabbi Meir’s opinion.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּאִי כְּרַבִּי מֵאִיר הָאָמַר לוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף דִּתְנַן וּלְשָׁם מוֹצִיא כׇּל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ וְלוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף.

As, if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, didn’t Rabbi Meir say: In order to rescue items from a fire, one is permitted to remove items from his house by wearing them, and he dons all the clothes that he can wear, and wraps himself in all items in which he can wrap himself. As we learned in a mishna: And one removes all the utensils to the courtyard adjacent to the fire, and dons all the garments that he can wear, and wraps himself in all the items in which he can wrap himself in order to rescue his property.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לובש כל מה שיכול ללבוש – לענין הצלת דליקה תנן בכל כתבי הקודש (שבת דף קכ.).
ולשם הוא מוציא – לחצר שסמוכה לדליקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לובש וכו׳ – גבי הצלת דלקה וא״ת מאי קושיא דשאני התם דמפיק ליה לרשות היחיד כגון חצר מעורבת מה שאין כן בזו דמייתי ליה דרך רשות הרבי׳ ועוד אמאי לא רמ׳ מהא דתנן התם בתפילין גופיהו שמצילין תיק וגם התפילין ואפילו שיש בתוכה מעות ואין צריך לומר שמציל כמה תפילין ביחד ואפילו בדרך משוי וי״ל דקושיא קמיית׳ אע״ג דליתה דההיא לרשות היחיד היא משום דלהצלת ממון לא התירו להוציא לרשו׳ הרבים וגם לא התירו לרשות היחיד אלא בדרך מלבוש: מ״מ חזינן דכיון דשרו בדרך מלבוש שרו לגמרי ולא חלקו בין רב למעט הכא נמי כיון דמשום כבוד תפילין ראוי להתי׳ בדרך מלבוש אין להתיר בין רב למעט ומההיא דמצילן תיק של תפילין ליכא למימר כלל דהתם כיון דאיכא דליקה א״א להמתין לו להוציא דרך מלבוש ולא להוצי׳ בזה אחר זה דילמ׳ קדמה ואתיא דליקה ולפיכך הוצרכו להתי׳ דרך משוי וכל שבדרך משוי ודאי ממעטי׳ בהלוכה ועבדי׳ בשעה אחת ולהכי לא רמיא אלא מההיא דכלו שריותא לא הוה אלא בדרך מלבוש וזה ברור.
דאי [שאם] תאמר כר׳ מאיר היא, האמר [הרי אמר] ר׳ מאיר: בשעת השריפה מותר לטלטל מביתו בשבת בדרך לבישה, ולובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף. דתנן הרי שנינו במשנה]: ולשם לחצר הסמוכה למקום השריפה מוציא כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף.
As, if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, didn’t Rabbi Meir say: In order to rescue items from a fire, one is permitted to remove items from his house by wearing them, and he dons all the clothes that he can wear, and wraps himself in all items in which he can wrap himself. As we learned in a mishna: And one removes all the utensils to the courtyard adjacent to the fire, and dons all the garments that he can wear, and wraps himself in all the items in which he can wrap himself in order to rescue his property.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהַהִיא סְתָמָא מִמַּאי דְּרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּקָתָנֵי עֲלַהּ לוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר.

The Gemara asks: And from where do we know that this unattributed mishna with regard to Shabbat is a reflection of the opinion of Rabbi Meir? As it teaches with regard to that mishna: If there are many garments there, one dons a garment, and takes it out to a safe place, and removes it there, and returns to the fire, and dons another garment, and takes it out and removes it. And he may do so even all day long; this is the statement of Rabbi Meir. Apparently, according to Rabbi Meir, one may don only one garment at a time.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וההיא סתמא ממאי דרבי מאיר היא – פירש דאע״ג דסתם מתני׳ רבי מאיר שאני הכא דאיכא סתמא דפליגא אהאי ותלי׳ לה לההיא בתנא אחרינא דלא לקשו אהדדי. אמר רבא אפילו תימא פי׳ דליכא אסורא במילתא ועוד כי לעתים אדם לובש בחול אפילו יותר מי״ח כלו׳ משום הצלה נמי שרי ליה. הכא דבחול נמי זוג אחד אין טפי לא. פירש דאפילו למ״ד שבת לאו זמן תפילין הוא דבשתי זוגות ליכא משום בל תוסיף דשלא בזמנו לעבור בעי כוונה אפ״ה לא שרו ליה אלא בדרך. שמותר בחול: ובדין הוא דבלאו הכי נמי מצי לשנויי דשאני הכא משום דס״ל דשבת זמן תפילין ואי לבוש טפי מזוג אחד איכא משום בל תוסיף דכל בזמנו לעבר לא בעי כוונה אלא דניחא ליה לתרוצה אפילו למ״ד שבת (לאו) זמן תפילין הוא מאי קעבר כו׳ פי׳ דכל בזמנו לעבור נמי לא בעי כוונה. ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא פי׳ וכל שלא בזמנו לעבר בעי כוונה וליכ׳ משו׳ בל תוסיף ומשום הצלה שרו ליה רבנן דרך מלבוש כלומר ואפילו יותר ממה שדרכו בחול אפילו טפי נמי שרי ליה ואמאי שתי זוגו׳ ותו לא ופרקינן דלעולם שבת לאו זמן תפילין ומיהו לא שרו ליה דרך מלבוש אלא מאי דמצי לבוש: וסבר לה כו׳ וכן בזרוע. וכתבו בתוספות דמדקאמר מקום יש בראש להניח שני תפילין מכלל דשיעור יש בתפילין ולא ידעינן מאי קאמר משום יש בראש להניח שני תפילין דהא יש גדולים ויש קטנים אלא על כרחין דאיכא שיעור ולא נתפרש שיעור זה אבל במדרש נתנו להם שיעור שתי אצבעות וסמך לזה ציץ שהוא רחב שתי אצבעות כדאיתא בפ״ק דסוכה ונחלקו הגדולים ז״ל אם השיעור הזה למעלה או למטה: והנה נראה לרבותי בעלי התוספות ז״ל כי שיעור למטה הוא מדקתני מקום יש בראש להניח שני תפילין אבל טפי משני תפילין ליכא והיינו נמי דקתני שתי זוגות ולפי זה ראוי שלא לפחות מרחב שתי אצבעות ואין להוסיף על רחב ד׳ אצבעו׳ כשיעור המקום וי״א כי השיעור למעלה הוא אבל למטה אין להם שיעו׳ ולפיכך נהגו לעשותם פחות משתי אצבעות והפירש הראשון נראה עיקר. וכתבו בתוספות שנראה שאין השיעור הזה אלא למטה ואם פחות לא נפסלו ואפשר שהמעברתא בכלל כיון שהוא הלכה למשה מסיני ולפי זה כל התפילין יש להם שיעור ירך או קנבורת פי׳ לשון קנבורא דאהיני כלומר מקום קבורת בשר ויש מן הראשונים ז״ל שהיו סבורים שהמקום הזה הוא קבוצת הבשר שיש תחת המנפק הנקרא קובדו בלע״ז ואינו נכון אלא כמו שנהגו לתתם בקצובת הבשר שעל הקובדו ור״ח ז״ל הביא ראיות ברורות על זה כי בכל התלמוד תפילין של יד בזרוע וכדאמרי׳ הכא בשמעתין ואותו שלמטה מן הקובדו הוא ולא זרוע וכדמוכח במסכת אהלות שהוא מונח שם רמ״ח אברים שיש באדם וקתני שנים בקנס שנים במרפק אחד בזרוע ואחד בכתף ולפי הסדר מונה והולך כי הקנ׳ הוא עצם היד והמרפק הוא הקנבוי שעליו וכדאמרי׳. בערכין האומר משקל ידי עליו מכניס ידו עד מרפקו והיינו עד הקובדו וכדקתני בבריית׳ על העצל והעצל הוא הקובדו כדאמרי׳ במסכת סופרים לא ישמיע אדם ס״ת מחיקו ולא יתן אציליו על הספר היינו הקובדו שדרך להשען עליו ואף על פי שיש מקומות שקורין לאציל לא שיליי״ש שובק״ו בלע״ז מ״מ בכאן מוכרח שהוא הקובדו ואין בזה בית מיחוש וכבר האריכו בזה בתוספות ומנהגן של ישראל בכיוצא בזה תורה היא ולא עוד אלא דבעי שתהא שומא כנגד הלב ואין זה אלא על הקובדו וזה ברור.
דרך אגב תוהים: וההיא סתמא [ואותה משנה סתם] בענין שבת ממאי [מנין] יודעים אנו שכשיטת ר׳ מאיר היא? דקתני עלה כן שנינו עליה]: לובש ומוציא, ופושט ולובש ומוציא ופושט, אפילו כל היום כולו, דברי ר׳ מאיר.
The Gemara asks: And from where do we know that this unattributed mishna with regard to Shabbat is a reflection of the opinion of Rabbi Meir? As it teaches with regard to that mishna: If there are many garments there, one dons a garment, and takes it out to a safe place, and removes it there, and returns to the fire, and dons another garment, and takes it out and removes it. And he may do so even all day long; this is the statement of Rabbi Meir. Apparently, according to Rabbi Meir, one may don only one garment at a time.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר הָתָם דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁוֹ כְּחוֹל שַׁוְויֻהּ רַבָּנַן וְהָכָא דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁוֹ כְּחוֹל שַׁוְויֻהּ רַבָּנַן.

In answer to the question, Rava said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, there is a distinction between the cases. There, if he dons the clothes in the manner that he typically wears them, the Sages rendered the legal status of wearing garments on Shabbat like the status of wearing garments during the week and permitted him to remove clothes from his house by wearing them in that manner. And here, too, if he dons phylacteries in the manner that he typically dons them, the Sages rendered the legal status of donning phylacteries on Shabbat like the status of donning phylacteries during the week.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא אפילו תימא ר׳ מאיר כדרך מלבושו בחול התירו לו להוציא בשבת התם דבחול כמה דבעי לביש אצולי נמי כמה דבעי מציל הכא דבחול כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם – דקאי בשאר מלבושין דכמה דבעי לביש בחול.
(7-8) אמר רבא אפילו תימא ר׳ מאיר התם דרך מלבוש בחול שרו ליה רבנן והכא דרך מלבוש בחול שרו ליה רבנן. כלומר: מה התם כדרך שדרכו ללבוש לעתים אפילו יותר משמונה עשר בגדים התירו לו ג״כ לענין הצלה, והכא נמי לגבי תפילין לא התירו לו אלא כדרך מלבוש בחול, כיון דבחול אין דרכו לעולם להניח יותר מזוג אחד משום בל תוסיף, בשבת נמי לענין הצלה לא התירו לו יותר. והוא הדין דהוה מצי לתרוצי דטעמא דר׳ מאיר משום דקאמר שבת (לאו) זמן תפילין ואיכא משום בל תוסיף אלא חדא מגו תלתא נקט. ואי נמי משום רוחא דמילתא קאמ׳ דאפילו סבירא ליה לר׳ מאיר שבת לאו זמן תפילין הוא, לא שרינן ליה אלא כדרך מלבוש בחול, כיון דבחול אין דרכו לעולם להניח יותר מזוג א׳ משום בל תוסיף, בשבת נמי לא. כך תירץ הראב״ד ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדי לתרץ את השאלה אמר רבא: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת ר׳ מאיר, התם [שם] אם לובש את הבגדים כדרך מלבושו — כיום חול שוויה רבנן [עשו אותו חכמים], שהתירו ללבוש בשבת ולהוציא את המלבושים כדרך שלבוש בחול. והכא אף כאן] כשמניחם דרך מלבושו כיום חול שוויה רבנן [עשו אותו חכמים].
In answer to the question, Rava said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, there is a distinction between the cases. There, if he dons the clothes in the manner that he typically wears them, the Sages rendered the legal status of wearing garments on Shabbat like the status of wearing garments during the week and permitted him to remove clothes from his house by wearing them in that manner. And here, too, if he dons phylacteries in the manner that he typically dons them, the Sages rendered the legal status of donning phylacteries on Shabbat like the status of donning phylacteries during the week.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָתָם דִּבְחוֹל כַּמָּה דְּבָעֵי לָבֵישׁ לְעִנְיַן הַצָּלָה נָמֵי שָׁרוּ לֵיה רַבָּנַן הָכָא דִּבְחוֹל נָמֵי זוּג אֶחָד אִין טְפֵי לָא לְעִנְיַן הַצָּלָה נָמֵי זוּג אֶחָד אִין טְפֵי לָא.:

Consequently, there, where during the week he may wear as many clothes as he wishes, with regard to rescue from a fire the Sages likewise permitted him to wear as many clothes as he wishes. However, here, in the case of phylacteries, even during the week, donning one pair, yes, one may do so, but donning more than one pair, no, he may not do so. Therefore, with regard to rescue as well, the Sages said: Donning one pair, yes, one may do so; however, donning more than one pair, no, he may not.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זוג אחד אין – דקסבר שבת זמן תפילין הוא ומשום הכי שרי ובלאו הצלה נמי אם בא להניח תפילין מניח ומשום הצלה לא שרינן ליה טפי.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולכן, התם [שם] שביום חול כמה בגדים דבעי לביש [שרוצה הוא לובש], לענין הצלה נמי שרו ליה רבנן [גם כן התירו לו חכמים] ללבוש כמה בגדים שירצה. הכא [כאן] בתפילין שביום חול נמי [גם כן], זוג אחד — אין [כן] הוא מניח, טפי [יותר] — לא. לענין הצלה נמי [גם כן] זוג אחדאין [כן] התירו לו, טפי [יותר]לא.
Consequently, there, where during the week he may wear as many clothes as he wishes, with regard to rescue from a fire the Sages likewise permitted him to wear as many clothes as he wishes. However, here, in the case of phylacteries, even during the week, donning one pair, yes, one may do so, but donning more than one pair, no, he may not do so. Therefore, with regard to rescue as well, the Sages said: Donning one pair, yes, one may do so; however, donning more than one pair, no, he may not.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁנַיִם שְׁנַיִם.: מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא זוּג אֶחָד אִין טְפֵי לָא.

We learned in the mishna that Rabban Gamliel says: He brings the phylacteries in two pairs by two pairs. The Gemara asks: What does he hold? What is the rationale for this halakha? If he holds that Shabbat is a time for phylacteries, and one is permitted or even obligated to don phylacteries on Shabbat, then the ruling should be: Donning one pair, yes, this is permitted; donning more, no, it is prohibited. It should be prohibited to wear more than one pair as there is room to don only one set of phylacteries on one’s head.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבן גמליאל ב׳ ב׳ כו׳ – אוקימנא דרבן גמליאל סבר שבת לאו זמן תפילין הוא ומשום בזיון כתבי קודש שרו ליה רבנן וכי שרו ליה רבנן לא שרו ליה אלא דרך מלבוש במקום תפילין וסבר לה כר׳ שמואל בר רב יצחק דאמר כו׳ וגם בזרועו נמי יש בו מקום להניח [שני] תפילין. פי׳ קיבורת הזרוע שכנגד בית השחי והיא בצעת אדרע וי״א טהר או כף. פי׳ צבתים מעוכין אלו על אלו מלשון וגם שול תשולו לה מן הצבתים ולישנא דרבנן שנים מדובקין זה על זה נקראין צבותין מלשון צבת בצבת עשויה והן אחד כל בתי זו הני צבותין מתקיימה לימא תנן סתמא ורבן גמליאל בהא דר׳ שמואל בר רב יצחק פליגי ודחינן לא דכולי עלמא אית להו דר׳ שמואל בר רב יצחק ובשבת זמן תפילין פליגי דתנא קמא סבר שבת זמן תפילין הוא ולא שרי אלא זוג אחת בלבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קסבר – דקא שרי שנים שנים אבל טפי לא.
אי קסבר שבת זמן תפילין הוא – משום הכי שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא.
אי קסבר שבת זמן תפילין – פירש בקונטרס משום הכי שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא וקשה דאם מכח זה בא לדקדק דזוג אין טפי לא אם כן בסמוך דקאמר לעולם לאו זמן תפילין הוא ה״נ דמצי למימר לעולם זמן תפילין הוא אלא י״ל דאי זמן תפילין הוא איכא בל תוסיף אע״ג דלא מיכוון כדמסיק רבא בפרק ראוהו בית דין (ר״ה דף כח:) ולהכי זוג אחד אין טפי לא.
מאי קסבר אי קסבר שבת זמן תפילין הוה זוג אחד אין טפי לא. כלומר: משום דבזמנו לעבור לא בעינן כונה ואיכא משום בל תוסיף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שרבן גמליאל אומר: שנים שנים. ותוהים: מאי קסבר [מה הוא סבור], ומה טעמו בהלכה זו? אי קסבר [אם הוא סבור] כי שבת זמן הנחת תפילין הוא, ומותר (או חובה) להניח תפילין בשבת, אם כן זוג אחד — אין [כן], טפי [יותר]לא, שאין להניח יותר מזוג אחד, והמוסיף עליהן — עובר משום ״בל תוסיף״.
We learned in the mishna that Rabban Gamliel says: He brings the phylacteries in two pairs by two pairs. The Gemara asks: What does he hold? What is the rationale for this halakha? If he holds that Shabbat is a time for phylacteries, and one is permitted or even obligated to don phylacteries on Shabbat, then the ruling should be: Donning one pair, yes, this is permitted; donning more, no, it is prohibited. It should be prohibited to wear more than one pair as there is room to don only one set of phylacteries on one’s head.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא וּמִשּׁוּם הַצָּלָה דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן אֲפִילּוּ טְפֵי נָמֵי.

And if he holds that Shabbat is not a time for phylacteries, and it was only due to the fact that rescue was permitted only in the manner that one typically wears clothing that the Sages permitted him to don phylacteries, he should likewise be permitted to don even more than two pairs. He should be permitted to don as many pairs of phylacteries as possible, not only two.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאו זמן תפילין הוא – ושרו ליה רבנן דרך מלבוש משום דתכשיט הוא לגביה ולא משאוי ואע״ג דלאו אורחיה הכא משום הצלה שרי.
אי קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא. שלא בזמנו לעבור בעי כונה משום בל תוסיף ודרך מלבוש שרו ליה רבנן, אפילו טובא נמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי קסבר [ואם הוא סבור] שבת לאו [לא] זמן הנחת תפילין הוא, ומשום הצלה דרך מלבוש שרו ליה רבנן [התירו לו חכמים], אם כן, אפילו טפי [יותר] מכרגיל נמי [גם כן] ילבש, שיניח כל הזוגות שיכול ללבוש, ולאו דוקא שנים!
And if he holds that Shabbat is not a time for phylacteries, and it was only due to the fact that rescue was permitted only in the manner that one typically wears clothing that the Sages permitted him to don phylacteries, he should likewise be permitted to don even more than two pairs. He should be permitted to don as many pairs of phylacteries as possible, not only two.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לְעוֹלָם קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא וְכִי שְׁרוֹ רַבָּנַן לְעִנְיַן הַצָּלָה דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ בִּמְקוֹם תְּפִילִּין.

The Gemara answers: Actually, he holds that Shabbat is not a time for phylacteries, and when the Sages permitted one to don phylacteries for the purpose of rescue, it was only by donning them in the manner that one typically wears clothing, i.e., in the appropriate place for phylacteries. He may not don them anywhere else on his body, as in that case he is considered to be carrying, not wearing them.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במקום תפילין – הראוי להניח בו תפילין שאין כל הראש כשר להניח תפילין אלא קדקד לבד וחריץ יש שם שהתפילין יושבים בו ואינן בולטין כל כך כדלקמן ובשבת נמי באתרא דלא חזו ליה לאו תכשיט הוא שבולטין יותר מדאי והוי כמשאוי.
וכי שרו רבנן לענין הצלה דרך מלבוש במקום תפילין – פירש בקונטרס דשלא במקום תפילין הן בולטין יותר מדאי ונראה משאוי ולכך אסור ואין זו סברא אלא נראה דהטעם משום דלא מיקרי מלבוש אלא במקום שרגיל להניחו בחול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לעולם קסבר [תפרש שסבור הוא] שבת לאו [לא] זמן הנחת תפילין הוא, וכי שרו [וכאשר התירו] חכמים לענין הצלה — הרי זה דרך מלבוש במקום תפילין, אבל אין לקשור תפילין במקום שאינו מקום הנחתם, שאין זו דרך לבישתן אלא משא בלבד.
The Gemara answers: Actually, he holds that Shabbat is not a time for phylacteries, and when the Sages permitted one to don phylacteries for the purpose of rescue, it was only by donning them in the manner that one typically wears clothing, i.e., in the appropriate place for phylacteries. He may not don them anywhere else on his body, as in that case he is considered to be carrying, not wearing them.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִי הָכִי זוּג אֶחָד נָמֵי אֵין טְפֵי לָא אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין.

The Gemara raises a difficulty: If so, then one pair, yes, it should be permitted, but more, no, it should not be permitted, as the second pair is necessarily positioned out of place. Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: There is room on one’s head to place two phylacteries. One can place two phylacteries on his head and don them both in the proper manner.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופרקינן: מקום יש בראש שראוי להניח שתי תפילין. דמקום תפילין חשיב דרך מלבוש כיון שדרכו להניחו שם בחול, שלא במקום תפילין לא חשיב דרך מלבוש אלא משוי. וכן בשל יד דמקום יש בזרוע להניח שתי תפילין. ויש לעיין דמדקאמר מקום יש בראש להניח שתי תפילין משמע דתפילין שעור ידוע יש להם, שאם לא כן מאי קאמר דיש מקום בראש ראוי להניח שתי תפילין דיש גדולים ויש קטנים, אלא על כרחין יש להם שיעור, וכיון שכן אי⁠(ן) זה שיעור. ובתוספות אמרו דבמדרש נתנו להם שיעור שתי אצבעות, וסמך לדבר ציץ רחבו שתי אצבעות כדאיתא פרקא קמא דסוכה (סוכה ה.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אמר רב כו׳ כצ״ל:
ומקשים: אי הכי [אם כן] זוג אחד נמי [גם כן]אין [כן] מותר, טפי [יותר]לא, שהרי זוג שני מניח כבר שלא במקומו! אמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין. ומשום כך, הנותן שני בתי תפילין בראשו — הריהו מניחם כדרך לבישתם.
The Gemara raises a difficulty: If so, then one pair, yes, it should be permitted, but more, no, it should not be permitted, as the second pair is necessarily positioned out of place. Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: There is room on one’s head to place two phylacteries. One can place two phylacteries on his head and don them both in the proper manner.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָנִיחָא דְּרֹאשׁ דְּיָד מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara asks: It works out well with regard to donning two phylacteries of the head, as there is room; however, with regard to the phylacteries of the arm, what is there to say? How can one wear two phylacteries on his arm simultaneously?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דיד – אין כל הזרוע כשר לתפילין אלא קיבורת כדלקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: הניחא [נניח] בשל ראש שיש בו מקום לשני בתים, ואולם תפילין של יד מאי איכא למימר [מה יש לומר] ולהסביר כיצד מניח שני בתים?
The Gemara asks: It works out well with regard to donning two phylacteries of the head, as there is room; however, with regard to the phylacteries of the arm, what is there to say? How can one wear two phylacteries on his arm simultaneously?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּדְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא פְּעָמִים שֶׁאָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה וַחֲבִילָתוֹ עַל רֹאשׁוֹ וּמְסַלְּקָן מֵרֹאשׁוֹ וְקוֹשְׁרָן בִּזְרוֹעוֹ.

The Gemara answers that even when one dons two phylacteries on his arm, he is regarded as donning them in the typical manner, in accordance with the opinion of Rav Huna. As Rav Huna said: Sometimes a person comes from the field with his bundle on his head, and in order not to crush the phylacteries, he removes them from his head and binds them on his arm. This indicates that there is room for additional phylacteries on his arm.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים שאף כשמניח שני בתים על ידיו הרי זו כדרך לבישתן, כפי שאמר רב הונא, שאמר רב הונא: פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על ראשו, וכדי שלא תמעך את התפילין, הרי הוא מסלקן מראשו וקושרן בזרועו. משמע שיש בזרוע מקום גם עבור בית תפילין נוסף!
The Gemara answers that even when one dons two phylacteries on his arm, he is regarded as donning them in the typical manner, in accordance with the opinion of Rav Huna. As Rav Huna said: Sometimes a person comes from the field with his bundle on his head, and in order not to crush the phylacteries, he removes them from his head and binds them on his arm. This indicates that there is room for additional phylacteries on his arm.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֵימַר דְּאָמַר רַב הוּנָא שֶׁלֹּא יִנְהַג בָּהֶן דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן רָאוּי מִי אָמַר.

The Gemara rejects this: Say that Rav Huna said that one may remove the phylacteries from his head and tie them on his arm so that he will not come to treat them in a degrading manner by placing a bundle on top of them. However, did he say that the spot on his arm is fit for two phylacteries? Can proof be cited from here that one may don additional phylacteries on his arm ab initio?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנהג בזיון – להניח חבילה עליהן שרי ליה למנטרינהו התם.
ראוי מי אמר – דגבי שבת לימא דתכשיט הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אימר [אמור] שאמר רב הונא שרשאי להסיר את התפילין מראשו ולקושרן לפי שעה על זרועו, רק כדי שלא ינהג בהן דרך בזיון, שלא יהיו מונחים תחת החבילה. ואולם שהמקום ראוי לתפילין מי [האם] אמר, וכי אפשר להוכיח מכאן שראוי לכתחילה להניח ביד עוד בית?
The Gemara rejects this: Say that Rav Huna said that one may remove the phylacteries from his head and tie them on his arm so that he will not come to treat them in a degrading manner by placing a bundle on top of them. However, did he say that the spot on his arm is fit for two phylacteries? Can proof be cited from here that one may don additional phylacteries on his arm ab initio?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין הָכָא נָמֵי מָקוֹם יֵשׁ בַּיָּד שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְפִילִּין.

Rather, it is in accordance with that which Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: There is room on one’s head to place two phylacteries. Here, too, there is room on the arm to place two phylacteries.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקום יש בראש שראוי להניח בו ב׳ תפילין – מסופק היה ר״י איזה שיעור יש ברוחב תפילין דיש עושין גדולים מחבריהם ויש שעושין אותם קטנים ביותר ומדקאמר מקום יש בראש להניח ב׳ תפילין משמע דשיעור רחבו שיתמלא מקום השנים ואור״י דמצא במדרש דשיעורן כב׳ אצבעות וסמך לדבר דציץ רוחבו ב׳ אצבעות כדאמר בפ׳ קמא דסוכה (סוכה ה.) ואמרי׳ בפ״ק דערכין (דף ג:) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין ודומה דציץ היה במקום הראוי להניח תפילין אע״ג דגבי ציץ כתיב (שמות כח) מצחו ומתרגמינן בין עינוהי גבי תפילין נמי כתיב (דברים יא) בין עיניכם ודרשינן בגובה שבראש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה מקום יש כו׳ דציץ רחבו ב׳ אצבעות כצ״ל. ונ״ב פי׳ והציץ היה מונח במקום תפילין לא על המצח א״כ שמעינן לב״ה דשיעור תפילין אינו אצבע דאי הוה אצבע א״כ ע״כ יש בראש להניח ג׳ תפילין דציץ רחב ב׳ אצבעות ולמעלה ממנו היה הכהן גדול מניח תפילין ומאחר שבהכרח יותר מאצבע א״כ מסתברא לומר ב׳ אצבעות כמו רוחב הציץ באשר״י דהלכות קטנות:
בא״ד ומתרגמינן בין עינוהי. נ״ב פי׳ א״כ משמע דהציץ היה מונח במצח בין העינים וק״ל:
אלא יש לומר כי כשם שאמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי בתי תפילין. הכא נמי [כאן גם כן] מקום יש ביד שראוי להניח בו שתי בתי תפילין.
Rather, it is in accordance with that which Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: There is room on one’s head to place two phylacteries. Here, too, there is room on the arm to place two phylacteries.
רי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה {דברים ו׳:ח׳} עַל יָדְךָ זוֹ בקִיבּוֹרֶת בֵּין עֵינֶיךָ זוֹ קׇדְקֹד הֵיכָא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי גמְקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס.

The Gemara comments: The school of Menashe taught the following. The verse states: “And you shall bind them for a sign on your arm, and they shall be as frontlets between your eyes” (Deuteronomy 6:8). “On your arm,” this is the biceps muscle of the arm; “between your eyes,” this is the crown of the head. The Gemara asks: Where exactly on the crown of the head? The school of Rabbi Yannai say: Phylacteries are placed on the spot where a baby’s head is soft after birth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קיבורת – אבר אמצעי שבזרוע ובלעז רבדי״ן.
רופף – רך ובלעז פונטינ״א.
ידך זו קיבורת – הוא קבוצת בשר שבזרוע שבין המרפק שקורין קודא בלע״ז ובין הכתף וקיבורת כמו קיבורת דאהיני ולא כמו שמפרש קיבורית הוא קביצת בשר שבין פיסת היד למרפק סמוך למרפק דבכל מקום משמע דתפילין הן בזרוע ובמסכת אהלות (פ״א משנה ח) משמע דזרוע הוא בין המרפק ולכתף דקאמר שלשים בפיסת יד כו׳ שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע וארבע בכתף ובהקומץ רבה (מנחות דף לז:) נמי אמרי׳ דבעינן שתהא שימה כנגד הלב.
ידך זו קבור. פירוש: הבשר המכונס בזרוע בין המרפק שקורין קובדו ובין הכתף. וקיבורא מלשון קבורא דאהיני (ב״ב ה.) שהוא לשון קיצוץ. והקבור על כרחנו הוה בזרוע שהוא למעלה מן העצל הנעלז קודא, שהרי בכל מקום אמרו התפילין בזרוע כדאית׳ הכא קושרן בזרועו במקום תפילין ואמרינן (מנחות מג:) תפילין בראשיהם ובזרוען וציצית בבגדיהם. וזרוע הוא למעלה מן הקודא כדמוכח במסכת אהלות דתנן בפרק קמא (משנה אהלות א׳:ח׳) רמ״ח איברים שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, שנים במרפק, אחד בזרוע ואחד בכתף, שהזרוע למעלה מן המרפק. והמרפק הוא הקודא כדמוכח בערכין פרק האומר משקלי עלי (ערכין יט.) דתנן התם משקל ידי עלי ממלא חבית מים ומכניס ידו עד מרפיקו, ובגמרא (שם ע״ב) תני בברייתא עד העציל, ועציל היינו קודא כדאמרינן במסכת סופרים (פ״ג, ה״א) לא ישמיט אדם ספר תורה מחיקו וכו׳ ולא יתנו על גבי ארכובתו ויתן אציליו עליו ויהא קורא, והיינו קודא שדרך לישען עליה. ואף על פי שבקצת מקומות קורא אציל לאישליט קודא והאישליט נקראין עציל, מכל מקום מכאן מוכיח שהתפילין למעלה מן המרפק והוא הבדרון מקום שהוא כנגד הלב (מנחות לז:) כמו שנהגו העולם ליתן אותם. עוד הביא ראיות רבות על זה ר״ת ז״ל (בספר הישר חלק השו״ת סי׳ נט) והוא העיקר, ולא כדברי מי שפירש דקבורת הוא באותו אבר שהוא בין היד למרפק שקורין קודא, שיש שם גובה של בשר סמוך לקודא שהוא מקום הנחת התפילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ידך זו קיבורת כו׳ דקאמר שלשים בפיסת יד שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע ד׳ בכתף כו׳ כצ״ל:
מעירים: תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מנשה מה שנאמר ״וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפות בין עיניך״ (דברים ו, ח) ״על ידך״ — זו קיבורת מקום השריר שביד, ״בין עיניך״ — זו קדקד. ושאלו: היכא [היכן] הוא המקום המדויק בקדקד? אמרי דבי [אמרו מבית מדרשו] של ר׳ ינאי: מדובר במקום שמוחו של תינוק רופס (רך) בימיו הראשונים, הוא המקום שיש להניח עליו תפילין.
The Gemara comments: The school of Menashe taught the following. The verse states: “And you shall bind them for a sign on your arm, and they shall be as frontlets between your eyes” (Deuteronomy 6:8). “On your arm,” this is the biceps muscle of the arm; “between your eyes,” this is the crown of the head. The Gemara asks: Where exactly on the crown of the head? The school of Rabbi Yannai say: Phylacteries are placed on the spot where a baby’s head is soft after birth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) לֵימָא בִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קָמִיפַּלְגִי דת״קדְּתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אִית לֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק.

The Gemara asks: Let us say that the tanna’im of the mishna disagree about the principle of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak, such that the first tanna is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak that there is room on one’s head for two phylacteries, while Rabban Gamliel is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak, and therefore one is permitted to bring in two pairs of phylacteries at a time.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: לימא [האם לומר] בדרב שמואל בר רב יצחק קמיפלגי [נחלקו] התנאים במשנה, שתנא קמא לית ליה [אין לו, אינו מקבל] את שיטת רב שמואל בר רב יצחק, שיש מקום בראש לשני זוגות תפילין, ורבן גמליאל אית ליה [יש לו, מקבל] שיטת רב שמואל בר רב יצחק, ולכן מתיר לקחת שני זוגות?
The Gemara asks: Let us say that the tanna’im of the mishna disagree about the principle of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak, such that the first tanna is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak that there is room on one’s head for two phylacteries, while Rabban Gamliel is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak, and therefore one is permitted to bring in two pairs of phylacteries at a time.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק וְהָכָא בְּשַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין קָמִיפַּלְגִי דת״קדְּתַנָּא קַמָּא סָבַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא.

The Gemara rejects this: No, everyone is of the opinion of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak, and here they disagree with regard to whether or not Shabbat is a time for phylacteries. The first tanna holds that Shabbat is a time for phylacteries. Although one may don one pair of phylacteries, he may not add to the mitzva by donning an extra pair. If he does so, it is tantamount to carrying a prohibited burden.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא קמא סבר שבת זמן תפילין הוא – ומשום הצלה לא מישרו ביה טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו וכל שכן דכיון דזמן תפילין הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה כמשאוי.
והכא בשבת זמן תפילין קמיפלגי – עיין מה שכתבתי בפרשת ויקרא בפסוק בני ישראל וסמך בקוטרס1 שיני.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן גם בשאר מקומות. בדפוסים: ״בקונטרס״.
והכא בשבת זמן תפילין קא מפלגי מר סבר זמן תפילין. כלומר: ות״ק סבר שבת זמן תפילין והלכך שנים לא דקא עובר משום בל תוסיף, דבזמנו לעבור לא בעי כונה. ר״ג סבר שבת לאו זמן תפילין ושלא בזמנו [בעי כונה] לעבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכא בשבת זמן כו׳ – פיר׳ ת״ק סבר שבת זמן תפילין וכל בזמנו לא בעי כונה לעבור הילכך אי לביש שתי זוגות עובר משום בל תוסיף ואידך דהיינו ר״ג סבר שב׳ לאו זמן תפילין ושלא בזמנו בעי כוונה לעבור ואי בעית אימא דכ״ע שבת זמן תפילין והכא כו׳ פירש דר״ג סבר דבעי׳ כוונה לצאת ואם לא נתכוון לצאת לא יצא אינו עוב׳ על בל תוסיף שאין בל תוסיף אלא כשיוציא באחר והוא מוסיף זוג שני אבל זה שמתכוון להציל ולא יצא בא׳ מהם אין כאן בל תוסיף ואידך דהיינו ת״ק סבר דלצאת לא בעי כוונה וכיון שכן אף על פי שנתכוון זה להציל בעלמא יצא בזוג אחד ועובר על בל תוסיף בזוג שני: וא״ת כו׳ ת״ק סבר לא בעי כוונה ואי בעית אימ׳ כו׳ אנא דכ״ע שבת לאו זמן תפילין הוא וס״ל שלא בזמנו ולעבור שלא בזמנו פליגי איבעי כונה אי לא ר״ג סובר בעי כוונה ור׳ יהודה סבר לא בעי כוונה ואף בלא כוונה עובר על בל תוסיף ופרכי׳ לרבי מאיר חד נמי לא פירש דהא שלא בזמנו חד נמי בל תוסיף איכא שהוא מוסיף על זמן תפילין שאמרה תורה ואמאי שרי להכניס ולהוציא זוג אחד דאם איתא דשלא בזמנו לא בעי כוונה לר׳ מאיר.
בפרש״י בד״ה ת״ק סבר שבת כו׳ דלאו תכשיט נינהו וכ״ש דכיון דזמן תפילין הואי ואיכא בל תוסיף כו׳ עכ״ל להאי טעמא אחרינא דאיכא בל תוסיף משוי להו עליה כמשאוי וכמ״ש התוס׳ מצינו למימר דת״ק נמי סבר דתכשיט נינהו ולא פליגי אלא בזמן תפילין אלא דלהאי טעמא קמא דלא שרי רבנן טפי מן המצות ובל תוסיף ליכא דאיירי דלא מכוין הוצרך למימר טעמא דלאו תכשיט נינהו לת״ק ומיהו לפי טעמא קמא ק״ק דלא הל״ל לר״ג דסבר לאו זמן תפילין הוא אלא דשרי משום דתכשיט נינהו ובל תוסיף ליכא דאיירי דלא מכוין וכבר דחו התוס׳ לעיל מתוך סוגיין דלעיל פי׳ קמא ודו״ק:
ודוחים: לא, דכולי עלמא אית להו [הכול יש להם, מקבלים] את שיטת רב שמואל בר רב יצחק, והכא [וכאן] המחלוקת היא בשאלה אם שבת זמן תפילין הוא; שתנא קמא סבר [סבור]: שבת זמן תפילין הוא, ויום השבת יום ראוי להנחת תפילין. ולכן אף שהותר בהנחת זוג אחד, אסור להוסיף על המצוה ולהניח זוג אחר. ואם הניח, אינו אלא כמשאוי ואסור.
The Gemara rejects this: No, everyone is of the opinion of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak, and here they disagree with regard to whether or not Shabbat is a time for phylacteries. The first tanna holds that Shabbat is a time for phylacteries. Although one may don one pair of phylacteries, he may not add to the mitzva by donning an extra pair. If he does so, it is tantamount to carrying a prohibited burden.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא.

And Rabban Gamliel holds that Shabbat is not a time for phylacteries. Consequently, one may don more than one pair, as the day itself is not at all suitable for donning phylacteries. When he dons the second pair, he is not adding to the mitzva. With regard to rescuing them, the phylacteries have the legal status of an ornament that he is permitted to don, provided that he dons no more than two pairs.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבן גמליאל סבר שבת לאו זמן תפילין הוא ומשום כתבי הקודש שרו ליה רבנן דרך מלבוש כדרך שראוי לו ללבוש וכיון שיש לו מקום ללבוש בו ב׳ תפילין התירו לו שנים איכא דאמרי כולי עלמא שבת זמן תפילין הוא ובלצאת בעי כוונה פליגי תנא קמא סבר לצאת לא בעי כוונה ורבן גמליאל סבר לצאת נמי בעי כוונה איכא דאמרי כולי עלמא [לצאת] לא בעי כוונה ובלעבור משום בל תוסיף פליגי תנא קמא סבר לעבור משום בל תוסף לא בעי כוונה ורבן גמליאל סבר אינו עובר עד שיתכוון לעבור ואיבעית אימא אי סבירא לן דשבת לאו זמן תפילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״ג סבר לאו זמן תפילין הוא – והיינו טעמא דשרו ליה רבנן להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כל כמה דהוי תכשיט שרי ומשום בל תוסיף ליכא הכא דאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש בעלמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבן גמליאל סבר [סבור]: שבת לאו [לא] זמן תפילין הוא, ויכול ללבוש יותר מזוג אחד, שהרי אין היום ראוי כלל להנחת תפילין, ואין בכך משום תוספת על המצוה בתורה ולענין הצלה החשיבוהו כתכשיט וביותר משני זוגות שוב אינו נחשב כתכשיט.
And Rabban Gamliel holds that Shabbat is not a time for phylacteries. Consequently, one may don more than one pair, as the day itself is not at all suitable for donning phylacteries. When he dons the second pair, he is not adding to the mitzva. With regard to rescuing them, the phylacteries have the legal status of an ornament that he is permitted to don, provided that he dons no more than two pairs.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְאִיבָּעֵית אֵימָא דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא וְהָכָא בְּמִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּונָה קָמִיפַּלְגִי ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר לָצֵאת בָּעֵי כַּוָּונָה.

And if you wish, say instead that the dispute should be understood as follows. Everyone agrees that Shabbat is a time for phylacteries, and here they disagree with regard to whether or not fulfillment of mitzvot requires intent. The first tanna holds: To fulfill a mitzva one needs intent. Therefore, if one dons phylacteries without intent to fulfill the mitzva, no mitzva is performed, and he is merely carrying a burden. However, if he has intent to fulfill the mitzva, he may don no more than one pair. If he does so, he violates the prohibition against adding to mitzvot.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעית אימא דכ״ע שבת זמן תפילין הוא – ודכולי עלמא אינה תכשיט ובמצות צריכות כוונה קא מיפלגי.
ת״ק סבר מצות צריכות כוונה – שהעושה מצוה צריך שיכוין בה הלכך זוג אחד אין טפי לא דאי מכוין למצוה איכא בל תוסיף בחד ואי לא מכוין למצוה תרוייהו משאוי נינהו ואין כאן מצוה.
ואי בעית אימא לכולי עלמא שבת זמן תפילין והכא בלצאת בעי כונה קא מפלגי מר סבר. היינו ר״ג לצאת בעי כונה והלכך זה שאין בעי כונה לצאת אלא להציל, אינו עובר משום בל תוסיף, שאין בל תוסיף אלא בשיוצא באחד והוא מוסיף זוג שני, אבל זה שאין יוצא באחד מהם אין כאן בל תוסיף. ומר סבר דהיינו ת״ק סבר לצאת לא בעי כונה, הלכך זה יוצא בהם אעפ״י שאינו מתכוין, ואם יש כאן תוספת עובר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שאפשר להסביר את טעמי המחלוקת כך: דכולי עלמא [לדעת הכל] שבת זמן תפילין הוא, והכא [וכאן] בשאלה אם מצות צריכות כוונה קמיפלגי [נחלקו]. כיצד: תנא קמא סבר כי לצאת ידי חובת המצוה בעי [צריך] כוונה ואם אינו מתכוון אין כאן מצווה כלל ואינו אלא מטלטל משא סתם. ואם מתכוון לצאת ידי חובה, הרי משום ״בל תוסיף״ אסור לו להניח יותר מזוג אחד, ואם הניח אינו אלא כמשא.
And if you wish, say instead that the dispute should be understood as follows. Everyone agrees that Shabbat is a time for phylacteries, and here they disagree with regard to whether or not fulfillment of mitzvot requires intent. The first tanna holds: To fulfill a mitzva one needs intent. Therefore, if one dons phylacteries without intent to fulfill the mitzva, no mitzva is performed, and he is merely carrying a burden. However, if he has intent to fulfill the mitzva, he may don no more than one pair. If he does so, he violates the prohibition against adding to mitzvot.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר לָא בָּעֵי כַּוָּונָה

And Rabban Gamliel holds: In order to fulfill a mitzva, one does not need intent. Therefore, if one dons two pairs of phylacteries he fulfills his obligation with one of them, but does not violate the prohibition against adding to mitzvot with the other. In order to do so, he would require specific intent to fulfill a second mitzva with the additional pair.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבן גמליאל סבר מצות אין צריכות כוונה – הלכך מצוה איכא בל תוסיף ליכא דאין עובר על בל תוסיף אא״כ נתכוון למצוה וזה לא נתכוון ובכל חד אמרי האי למצוה ולבי מגמגם לומר דכיון דלאו תכשיט נינהו נהי דבל תוסיף ליכא איסור שבת מיהא לא פקע והא ליכא למימר דלכולי עלמא תכשיט הם דאם כן לתנא קמא אמאי אסור לא ליכוין ולא ליתסר וליכא למימר נמי דלתנא קמא לא הוו תכשיט ולרבן גמליאל הוו תכשיט דאם כן לוקי פלוגתייהו בהכי ועוד היינו פלוגתא דלעיל דזמן ולאו זמן ונראה לי דהכי גרסינן תנא קמא סבר מצות אין צריכות כוונה ולכולי עלמא תכשיט הן הלכך כיון דלענין מיפק ידי חובתיה נפיק בלא כונה לענין בל תוסיף נמי אף על גב דלא מכוין להו למצוה איכא בל תוסיף כיון דזמן תפילין הוא ור״ג סבר צריכות כוונה לצאת ידי חובתו הלכך. בבל תוסיף נמי לא עבר עד דמיכוין למצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ור״ג סבר וכו׳ ול״ל נמי דלת״ק כו׳ דא״כ לוקי פליגתייהו כו׳ עכ״ל ור״ל דלא פליגי אלא אי הוה תכשיט אי לאו ולכ״ע מצות צריכות כוונה לת״ק אסור דאי מכוין איכא בל תוסיף ואי לא מכוין תרוויהו משאוי נינהו כיון דלאו תכשיט נינהו ולר״ג שרי דלא ליכוין ולא ליתסר משום בל תוסיף ומשום משאוי נמי אינו אסור דתכשיט נינהו אך קשיא לן בפרש״י שכתב ועוד היינו פלוגתא דלעיל דזמן ולאו זמן כו׳ עכ״ל ור״ל כפירושו דלעיל דפליגי נמי אי הוה תכשיט אי לאו וקשה דמ״מ ע״כ לאו היינו כדלעיל דהכא לכולי עלמא ע שבת זמן תפילין הוא ועוד דתקשי ליה לעיל הכי לפי׳ קמא דלעיל דלוקי פלוגתייהו בהכי אי הוה תכשיט אי לא ולא פליגי כלל בזמן ולאו זמן ולטעמא בתרא דלעיל משום בל תוסיף הוא הא לא פליגי כלל בתכשיט כמ״ש לעיל וצ״ע:
ורבן גמליאל סבר: לא בעי [צריך] כוונה כדי לצאת ידי חובה, ואם מניח שני זוגות תפילין — יצא ידי חובתו באחד מהם, אבל אינו עובר משום ״בל תוסיף״, כי לשם כך יש צורך שיתכוון במפורש לקיים מצוה נוספת על ידי תוספת השני.
And Rabban Gamliel holds: In order to fulfill a mitzva, one does not need intent. Therefore, if one dons two pairs of phylacteries he fulfills his obligation with one of them, but does not violate the prohibition against adding to mitzvot with the other. In order to do so, he would require specific intent to fulfill a second mitzva with the additional pair.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין צה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין צה:, עין משפט נר מצוה ערובין צה:, ר׳ חננאל ערובין צה:, רי"ף ערובין צה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י ערובין צה:, תוספות ערובין צה:, ספר הנר ערובין צה: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין צה:, רשב"א ערובין צה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין צה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין צה:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין צה:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין צה:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין צה:, אסופת מאמרים ערובין צה:

Eiruvin 95b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 95b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 95b, R. Chananel Eiruvin 95b, Rif by Bavli Eiruvin 95b, Rashi Eiruvin 95b, Tosafot Eiruvin 95b, Sefer HaNer Eiruvin 95b, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 95b, Rashba Eiruvin 95b, Meiri Eiruvin 95b, Ritva Eiruvin 95b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 95b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 95b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 95b, Collected Articles Eiruvin 95b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144