×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן שֵׁילָא א״ראָמַר רַב אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אהֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ בְּמֵת.:
if you do not permit him to move the corpse in an atypical manner, he will come to extinguish the fire. The Sages permitted performing an act prohibited by rabbinic law so that one will not come to transgress a Torah prohibition. Rabbi Yehuda ben Sheila said that Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Lakish with regard to the issue of rescuing a corpse from a fire.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הינו טעמא דר׳ יהודה בן לקיש: מתוך שאדם בהול על מת, מי לא שרית ליה לטלטולי – אתי לכבויי ולמעבד איסורא דאוריתא.
אמר ר׳ יהודה בר שילא אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: הלכה כר׳ יהודה בן לקיש במת.
{בבלי שבת מד ע״א} פיס׳ ואין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן: תנו רבנן מותר השמן שבנר ושבקערה אסור להסתפק הימנו ורבי שמעון מתיר:
{בבלי שבת מד ע״א}1 מטלטלין נר חדש אבל לא ישן: תנו רבנן מטלטלין נר חדש אבל לא2ישן דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומ׳ כל הנירות מיטלטלין
חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת ור׳ שמעון אומ׳ כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר3 הדלק בשבת כבה מותר לטלטלו.
ואף על גב דקיימא לן דהילכתא4 כרבי שמעון לענין מוקצה בהא לית הילכתא כותיה דגרסינן בפרק5 מי שהחשיך {בבלי שבת קנז ע״א ורי״ף שם} פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כל6 השבת כולה הלכה כרבי שמעון לבר7 ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכתא כותיה לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אף רבי שמעון מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרשה. וקימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל. הילכך נר שהדליקו בה באותה שבת אף על פי שכבה אסור לטלטלו דמוקצה מחמת איסור הוא וכן מותר שמן שבנר ושבקערה שהדליקו בהן8 באותה שבת [אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו9 באותה שבת10]:
אמר ר׳ זירא פמוט שהדליקו עליה11 באותה שבת דברי הכל12 אסור לטלטלה בשבת לא הדליקו עליה באותה שבת דברי הכל מותר לטלטלה בשבת וכן הילכתא13.
1. בדפוסים כאן מקומה של סוף משנה ג:ו: ״מטלטלין נר חדש...מכבה״.
2. גנב מוסיף: ״נר״.
3. הנר: חסר ב-גנב וברא״ש.
4. דהילכתא: חסר בכ״י נ ורא״ש.
5. בפרק: כ״י נ וברא״ש: ״בסוף״.
6. כל: דפוסים: בכל. ראה נוסחאות רי״ף שם.
7. לבר: כ״י נ בעברית: ״חוץ״, ולקמן שם גם בדפוסים: ״לבר״. בר״ח שם: ״בר״.
8. בהן: חסר בכ״י נ.
9. ממנו: גנט, רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כו:יד) בלשון רבים: ״מהן״.
10. אסור…בשבת: חסר ב-גנב. אולי ע״פ הדומות.
11. עליה: כ״י נ: ״בה״.
12. דברי הכל: חסר בכ״י נ.
13. וכן פסק ר״ח.
אי לא שרית ליה וכו׳ – אבל במוטל בחמה1 לא שרי.
1. כן בכ״י וטיקן 138. בדפוס וילנא: ״לחמה״.
{ספר הנר}
(אלא) [אי לא]א שרית ליה אתי לידי כיבוי דאוריתא,⁠ב אלמא מוטב יטלטל ולא אתי לידי כיבוי (דאוירתא) [דאוריתא], אבל במוטל בחמה לא שרי.
מטלטלין נר חדש, פיר׳ שאינו מאוס וחאזי לאישתמושי ביה דלא הדליק ביה מעולם.
אבל לא ישן, פיר׳ דמוקצה מחמת מיאוס.
כל הנרות מיטלטלין, כלומ׳ בין חדשים בין ישנים.
חוץ מן הנר שהדליק/ו (בין מאותה) [בו באותה]ג שבת, משמע ואפי׳ כבה אין מטלטלין אותו.
חוץ מן הנר (הדליק) [הדולק]ד בשבת, פיר׳ בעוד שהוא דלוק אסור שמא יכבה הנר. פיר׳ ואם כבה מותר לטלטלו.
ר׳ שרירא ז״ל: מוקצה מחמת מיאוס, זה נר ישן. שכיון שמגיל בשמן שיבש עליו ועלת עליו עפרורית הוא מיאוס. לדברי ר׳ יהודה אסור לטלטלו, לדברי ר׳ מאיר מותר לטלטלו. והילכ׳ כר׳ יהודה.
(ופטיט) [ופמוט],⁠ה זו היא מנורה שנמצאת עכשיו שאין לה אלא קנה אחד ואין על ראשה אלא כף אחד, אבל סתם הוא שיש לה כמה קנים.
רחז״ל: מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, אע״ג דקימ׳ לןו הילכ׳ז כר׳ שמעון בכוליה שבת, בהא לית הילכ׳ כותיה. חדאח דתנא דידן (קאיי) [קתני]⁠ט דברי ר׳ יהודה סתמא במתני׳. ובריתאי מפרש דברי ר׳ יהודה מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, ר׳ מאיר אומ׳כ כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת. נמצא ר׳ מאיר ור׳ יהודה שניהן אוסרין בנר שהדליקו באותה שבת ור׳ שמעון מתיר, ולית הילכ׳ כותיה דהוא יחיד במקום רבים. ואע״ג דאמ׳ ר׳ יוחנןל אנו אין לנו [אלא] בנר (אלא)⁠מ כר׳ שמעון, אמרו ליהנ לר׳ס יוחנן לא סבירא ליה טעמיה דר׳ שמעון.
ואפי׳ ר׳ שמעון לא שארי לטלטולי בשבת נר שכבה אלא בנר קטן, דכיון דהוא נר קטן ושמנו מעט דעתו עליה מאתמול לכשיכבה יטלטלנו ואינו מוקצה. אבל נר גדול כגון כוס וקערה ועששית שיתכן שידליקו היום כולו, לא אמרי דחשיב עליהע מאיתמל,⁠פ אלא אמרי ודאי [כיון]⁠צ דגדולים הם (ותניא פיר׳) [נתייאשו]⁠ק מ⁠[ל]⁠טלטלםר (וכן)⁠ש ומוקצין הן. ולפי׳ קתני סופה אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם, וכן כיוצא בהן.⁠ת
ואסיקנהא לדברי הכל (פשוט) [פמוט],⁠ב היאג מנורה שאין לה אלא קנה אחד ואין על ראשה אלא כף אחת, הדליקו עליו באותה שבת (דברי רחז״ל באותה שבת)⁠ד דברי הכל אסור, לא הדליקו עליו דברי הכל מותר. עד הנה מדברי רחז״ל.
א. לפנינו
ב. וכן ברי״ף. ולפנינו, אתי לכבויי
ג. ד״ס אות ר׳
ד. לפנינו
ה. לפנינו, פמוט. כיוצא בקטע זה בר״ח וערוך ערך פמוט
ו. קנז.
ז. יתכן דצ״ל כד׳, דהלכתא
ח. בד׳ ליתא
ט. ד׳
י. בד׳, ובברייתא
כ. בד׳ ליתא
ל. מה:
מ. ד׳ ולפנינו
נ. ר״ל דבגמ׳ אמרו דלו לר״י לא ס״ל כן. א״נ יתכן דצ״ל כד׳, וליה, ולשונו נגרר מהגמ׳ שם דדייק מדאר״י אמרו הלכה כר״ש, אמרו וליה לא ס״ל
ס. בד׳ ליתא
ע. יתכן דצ״ל כד׳, עלייהו
פ. בד׳ מוסיף, לכשיכבו יטלטלם
צ. ד׳
ק. ד׳
ר. כד׳
ש. ד׳
ת. בד׳ ממשיך והוא תחלת משפט, ע״ש
א. בד׳ מוסיף, הכי
ב. ד׳
ג. בד׳, שהוא
ד. ד׳
הא דקיימא לן כר׳ יהודה בנר שהדליקו בו באותה שבת דאסור לאחר שכבה אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו דמגו דאתקצאי לבין השמשות אפילו לצורך גופו אתקצאי לכולי יומא, דכיון דמשום מגו אסרינן ליה בכל מאי דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. והיינו דאמר רב מניחין נר על גבי דקל בשבת ואי לצורך גופו מותר ניחוש דילמא אתי לטלטולי לצורך גופו, ונמצא שמשתמש במחובר לקרקע, אלא לאו ש״מ שבכל מאי דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. ומהאי טעמא נמי אפילו בככר או תינוק אסור לטלטלו, דמגו דאתקצאי לבין השמשות בככר או תינוק אתקצאי לכולי יומא בככר או תינוק. ועוד שהרי אמרו לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. וכיון דקיימא לן כר׳ יהודה במוקצה מחמת איסור, הא קיימא לן בפרק קמא דחולין, וכתבה הרב אלפסי ז״ל בפרק [זה] השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא, דוקא בשהיה לו חולה מבעוד יום, אבל אם לא היה לו חולה מבעוד יום אסור משום מגו. אע״פ שלא הזכירו הרב ז״ל. ודין מבשל בשבת שכתב הרב בפרק זה כבר כתבתי ענינו בפרק מרובה. והא דקיימא לן [נר ישן מותר] דוקא לצורך גופו ולצורך מקומו, אבל מחמה לצל אסור כדין דבר שמלאכתו לאיסור. ואם לפי שעה הדליק בו בחול ולא ייחדו לכך אפילו מחמה לצל מותר, כדין מטה שהניח עליה מעות ולא ייחדה לכך שמותר לטלטלה, (אבל) [אם] לא היו עליה כל בין השמשות.
הא דאמרינן: הלכה כר״י בן לקיש במת – למעוטי ממון קאמרי׳,⁠א כלומר, דלענין ממון לא אמרינן מתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית לי׳ אתי לכבויי, אלא אדרבה אמרי׳ אי שרית ליה אתי לכבויי כדאמרי׳ במכלתין לקמן,⁠ב דהתם כיון דמדינא מציל כדבעי אי שרית ליה לגמרי שוכח עיקר שבת הוא, הלכך מציל בהני גווני דשרי ליה כדי שיהא נזכר, הכא דאסור אי לא שרית ליה כלל מתו נשרף בפניו ואתי לכבויי, וכה״ג נמי אמרי׳ בממון לקמן בפ׳ במה אשהג גבי מערימין בדליקה אי לא שרית לי׳ אתי לכבויי, אלמא אין תקנת חכמים שלא יתירו לו לגמרי, שמא ישכח עיקר שבת, ושיתירו לו בטצדקי של הצלות שלא יעבור ויכבה. א״נ י״ל כיון שאדם בהול על מתו יותר מכל דבר ובחמתו אינו יודע לעכב עצמו כלל מלהצילו בכל ענין שיכול להציל.
א. עי׳ תוד״ה מתוך, ואפשר שרבנו נתכוין בזה לדחות ראית הר׳ יונה הובא בר״ן דלא שרי ר״י בן לקיש אלא טלטול מן הצד ולא להביא ולהכי קאמר במת לומר דבעלמא אפילו מן הצד אסור דאי בטלטול להדיא לא היה צריך לומר במת, דפשיטא דבעלמא אסור, וע״ז דייק רבנו לדחות דדייק במת אתי למעוטי הצלת ממון.
ב. לקמן קיז, ב.
ג. סה, ב.
פמוט ר״ל מנורה של מתכת וכן נר של מתכת אע״פ שאינו מאוס אין חילוק בינו לשל חרס אע״פ שהנר של חרס מאוס שהרי אם לא הדליקו בו באותה שבת הרי אף של חרס מותר אף בישן כמו שביארנו במשנה שאין אוסרין במוקצה מחמת מיאוס ואם הדליקו בו באותה שבת אף בפמוט אסור מחמת מוקצה מחמת איסור ולא ידעתי גדולי הפוסקים מה הוצרכו להביאה ותדע שכל מוקצה מחמת איסור דעלמא כגון פירות המחוברים שנתלשו בשבת ודומיהם אף ר׳ שמעון מודה בו לא חלק אלא בנר זוטא שדעתו עליו ואף בזה אין הלכה כמותו כמו שביארנו וכל שהוא מוקצה בין השמשות מחמת איסור אע״פ שנסתלק האיסור אסור כל השבת ואין חילוק במוקצה מחמת איסור בין שדחאו בידים ללא דחאו וכל שנאסר טלטולו מצד מוקצה מחמת איסור אסור לטלטלו אף לצורך גופו ולצורך מקומו וראיה לדבר ממה שאמרו למטה מניחין נר על גבי דקל בשבת ואם לצורך גופו מותר הרי יש לחוש שמא יטלנו משם וישתמש במחובר ויש אוסרים מטעם זה אף בככר או תינוק אלא שאיפשר שכל שאתה מצריכו ככר זוכר הוא איסור תשמיש של מחובר ונמנע ואין צריך לומר לצורך עצמו שאסור ואף ע״י ככר לדעתנו כמו שכתבנו בסמוך:
בא״ד דסתם לפת וצנונות לאו דצה כו׳ רב הונא ושמואל הוו ידעי לה דמתניתין כו׳ עכ״ל הוצרכו לכל זה לפי׳ זה דמשום גומא אסרי ליה דלפי׳ רש״י דמשום טלטול דמן הצד אסרי ליה ניחא דודאי סתם לפת וצנונות לאו דצה ושלפה הוא ורב הונא ושמואל ודאי דהוו ידעי להך מתניתין דאמוראי הוו בקיאי במתניתין אלא כיון דאיכא תנאי דפליגי בטלטול מן הצד אינהו ס״ל כרבנן דפליגי אר״א בן תדאי ואסרי טלטול מן הצד ומיהו תלמודא קאמר עלייהו תיובתא מסתמא דמתניתין דשרי טלטול מן הצד משום דמשמע ליה דמתניתין אתיא אפי׳ כרבנן דאסרי טלטול מן הצד במכוסה מדקתני מקצתו מגולה וכפירש״י שם דמשום שבת נקט מגולה דלר״א בן תדאי בכולה מכוסה נמי שרי מיהו אינהו מוקי לה כר״א בן תדאי ובמכוסה נמי שרי ולא נקט מגולה אלא משום כלאים ושביעית כמו שהקשו התוספות שם לפי׳ הערוך ע״ש אבל לפר״י דמשום גומא הוי אסרי ליה וליכא תנאי דפליגי בהכי תקשי לרב הונא ושמואל דאסרי ממתניתין דשרי ולזה הוצרכו לדחוק דאע״ג דתלמודא משמע ליה דסתם לפת וצנונות דצה ושלפה הוא אינהו דחקי לאוקמי בדצה ושלפה והדברים ברורים למבין ומהרש״ל האריך בזה בדרך רחוק ודחוק שאינו מכוונת התוס׳ ואין להאריך וק״ל:
בא״ד ועוד קשה לר״י כו׳ ופי׳ בקונטרס לקמן דאסור משום טלטול מן הצד וכן קשה דר״ה דאמר התם כו׳ עס״ה. עיין בס׳ מג״ש למ״ז ז״ל שהאריך מאוד בזה וכתב שם ג״כ שהתוס׳ בפרק במה טומנין מתרצים קושיא זו מיהו בעיקר דברי התוס׳ שכתבו דפי׳ הקונטרס לקמן דאסור משום טלטול מן הצד לא מצאתי מבואר לקמן בפירש״י דאי משום שכתב שם בד״ה סליקוסתא ומסיים ואינו מזיז עפר דמשמע דאי לא רצה מבע״י הוי אסור משום דמזיז עפר והיינו משום מוקצה ולע״ד משום הא לא איריא דהא לעיל (דף ל״ט ע״א) בהא דקאמר רב יוסף שמא יזיז עפר ממקומו מפרש רש״י נמי דהיינו משום גומא ולא משום מוקצה ע״ש בתוספת וא״כ מכ״ש שיש לנו לפרש כן לקמן בההיא דפ׳ במה טומנין שכן נראה שם מלשון רש״י עצמו שלא הזכיר כלל ענין טלטול מן הצד אלא כדמשמע פשטא דסוגיא דהתם דאיירי משום איסור גומא כמו שפירש ר״י כאן. והנראה בזה דלא משמע ליה לר״י לפרש כן בכוונת רש״י שם משום דלפירושו שם בסכיני דביני אורבי דהיינו שנועץ הסכין בין שורות הלבנים וא״כ משמע דבכה״ג לא שייך ביה עשיית גומא אלא דלפ״ז לפירוש ר״י דהכא נמי לא א״ש ע״כ צ״ל דר״י מפ׳ להאי דסכיני דביני אורבי בענין אחר בענין דלא שייך ביה עשיית גומא כנ״ל. אחר זה ראיתי שמהרש״ל בח״ש הרגיש ג״כ בזה דמפירש״י שלפנינו לקמן יש לפרשו כפי׳ ר״י דהכא וכבר עלה בלבי דממ״ש רש״י שם בתיובתא דר׳ קטינא בד״ה הטומן לפת כו׳ וז״ל שם דאי אין מקצת עליו מגולין אין לו במה לאוחזו אא״כ מזיז עפר בידים עכ״ל ומדמפליג בין מזיז בידים דאסור משמע דהאי דשרי במקצת עליו מגולין היינו משום דהו״ל טילטול מן הצד כיון שהעפר ניזז מאיליו כמ״ש רש״י שם ולע״ד משום הא נמי לא איריא דלענין גומא נמי שייך שפיר לפלוגי בהכי דכשמזיז עפר בידים הו״ל כעושה גומא משא״כ בניזז מאיליו לא מיחזי כגומא דהו״ל חופר כלאחר יד וכן משמע להדיא מל׳ רש״י לעיל (דף ל״ט ע״א) במימרא דרב יוסף גופא ע״ש וצ״ע:
אי [אם] לא שרית ליה [תתיר לו] על ידי טלטול מן הצד אתי לכבויי [יבוא לכבות את הדליקה], והתירו חכמים איסור מדברי סופרים כדי שלא יעבור אדם על דברי תורה. אמר ר׳ יהודה בן שילא שכך אמר רב אסי שכך אמר ר׳ יוחנן: הלכה כר׳ יהודה בן לקיש בענין הצלת מת מדליקה.
if you do not permit him to move the corpse in an atypical manner, he will come to extinguish the fire. The Sages permitted performing an act prohibited by rabbinic law so that one will not come to transgress a Torah prohibition. Rabbi Yehuda ben Sheila said that Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Lakish with regard to the issue of rescuing a corpse from a fire.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֵין נֵיאוֹתִין הֵימֶנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.: תָּנוּ רַבָּנַן במוֹתַר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וְשֶׁבַּקְּעָרָה אָסוּר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.:

We learned in the mishna that one may not make use of the oil that drips from the candle on Shabbat because it is not among the oil prepared from Shabbat eve for use on Shabbat. With regard to this same issue, the Sages taught in a baraita: The remaining oil that is in the lamp or in a bowl in which a wick was burning is prohibited for use on Shabbat. However, Rabbi Shimon permits using the remaining oil as, according to his opinion, there is virtually nothing prohibited due to the prohibition of set-aside.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין ניאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן.
תנו רבנן: מותר השמן שבנר ושבקערה – אסור להסתפק ממנו. ור׳ שמעון מתיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבנר ושבקערה אסור ור׳ שמעון מתיר – ואחר השבת מותר אפי׳ לר׳ יהודה וה״נ תניא לקמן גבי נויי סוכה אסור להסתפק מהן עד מוצאי י״ט האחרון אבל בתר הכי שרי וקשה לר״י דמ״ש מנר חנוכה דתניא כבה ליל ראשון מוסיף עליו בליל ב׳ ומדליק בו כבה ליל ח׳ עושה לו מדורה בפני עצמו מפני שהוקצה למצותו ואומר ר״י דנר חנוכה עיקרו לא להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשום חביבותא דנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצה לגמרי למצוה אבל נר שבת להנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ולכך מותר וא״ת ומ״ש נר שכבה דאסור לטלטל לר׳ יהודה מסוכה רעועה דעלמא דמהני בה תנאי כדאמר לקמן בשמעתין ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומוקי לה במסכת ביצה (דף ל:) בסוכה דעלמא ורעועה דאתמול דעתיה עילויה שתפול ונר נמי דעתיה עילויה שיכבה ואמאי אין מועיל תנאי להסתפק ממותר השמן ולר״ש נמי יועיל תנאי להסתפק מן השמן המטפטף בשעה שהנר דולק וי״ל דהתם סוכה דעלמא היתה עשויה מזמן גדול ועתה ביה״ש אינו בודל ממנה ויושב ומצפה מתי תפול אבל נר עיקר הקצאתו הוא ביה״ש ודחייה בידי׳ לצורך שבת וחמיר טפי ולא מהני ביה תנאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה מטלטלין כו׳ לאשתמושי ביה שלא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה דכ״ע טלטול כו׳ והכא חשוב כשוכח מדשרי שמואל כל דבר שדעתו ליטלו בשבת כו׳ כצ״ל. נ״ב והאשר״י נמי כתב דאיירי בשוכח אבל לא מטעם התוס׳ שפי׳ שלא היה דעתו שיונח במקום זה כל השבת אפילו בחמה אלא מאחר דמת בשבת הוה כשוכח ודו״ק (עיין במהרש״א):
א שנינו במשנה שאין ניאותין (נהנים ומשתמשים) הימנו (ממנו) מן השמן הנוטף מן הנר בשבת, לפי שאינו מן המוכן מראש מערב שבת לשימוש בשבת. ובאותו ענין תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מותר השמן שבנר ושבקערה שהדליקו בה פתילה אסור בשימוש בשבת. ואילו ר׳ שמעון מתיר, כיון שלשיטתו אין כמעט איסורי מוקצה.
We learned in the mishna that one may not make use of the oil that drips from the candle on Shabbat because it is not among the oil prepared from Shabbat eve for use on Shabbat. With regard to this same issue, the Sages taught in a baraita: The remaining oil that is in the lamp or in a bowl in which a wick was burning is prohibited for use on Shabbat. However, Rabbi Shimon permits using the remaining oil as, according to his opinion, there is virtually nothing prohibited due to the prohibition of set-aside.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל הַנֵּרוֹת מִטַּלְטְלִין חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת.:

MISHNA: The dispute in this mishna seems to be a local one; however, it is the key to several halakhot in the area of the prohibition of set-aside [muktze]. One may move a new oil lamp on Shabbat but not an old one that was already used. A lamp that was used is covered with soot and unsuitable for use. It is therefore considered set aside from use due to its disgusting nature. Rabbi Shimon says: All oil lamps may be moved on Shabbat except for an oil lamp that is burning on Shabbat, due to the concern that it might be extinguished.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מטלטלין נר חדש, אבל לא ישן1 – אף על גב דקיימא לן דהילכתא כר׳ שמעון בכולה שבת – בהא לית הילכתא כוותיה. דתנא דידן קתני דברי ר׳ יהודה סתמא במתניתין, ובברייתא מפרש דברי ר׳ יהודה:
מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. ר׳ מאיר אומר:2 כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר שהדליקו בה באותה שבת.
נמצא ר׳ מאיר ור׳ יהודה שניהן אוסרין בנר שהדליקו בו באותה שבת, ור׳ שמעון מתיר. ולית הילכתא כוותיה, דהוא יחיד במקום רבים.
ואף על פי דאמר ר׳ יוחנן (בבלי שבת מ״ה:): אנו אין לנו אלא בנר כר׳ שמעון, אמרו (בבלי שבת מ״ה:): וליה – ור׳3 יוחנן לא סבירא ליה טעמא דר׳ שמעון.
1. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בספר הנר בשם ר״ח. בדפוס וילנא הציעו בטעות להעביר מלים אלו אחרי המלים ״סתמא במתניתין״.
2. כן בספר הנר בשם ר״ח וכן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״אומר״.
3. כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם ר״ח: ״ליה לר׳⁠ ⁠״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מטלטלין נר חדש – שאינו מאוס וחזי לאישתמושי להדיא שלא דלק בו נר מעולם.
אבל לא ישן – דמוקצה מחמת מיאוס הוא.
גמ׳ חוץ מן הנר שהדליקו – ואף על גב שכבה אסור דאית ליה לרבי מאיר מוקצה מחמת איסור ולית ליה מוקצה מחמת מיאוס.
ולעניין נר שהדליקו עליו באותה שבת, לטלטלו בו ביום אסור. אע״ג דר׳ שמעון שרי, הא סתם לן רבי בהא כר׳ יהודה, דתנן (שבת מד ע״א) מטלטלין נר חדש אבל לא ישןא. ועודב דר׳ יהודה ור׳ מאיר תרווייהו פליגי עליה דר׳ שמעון בנר שהדליקו עליו באותו שבת. דתנו רבנן (שבת מד ע״א) מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו עליו באותה שבת ר׳ שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. וכי אמרינן ר׳ יהודה ור׳ שמעון הלכה כר׳ שמעון במוקצהג, היכא דר׳ יהודה לחודיה פליג עליה אבל היכא דאיכא ר׳ מאיר בהדיה דר׳ יהודה הלכה כרבים. ועוד דר׳ יוחנן פסק בהא כר׳ יהודה, וכו׳ד דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה ואמר רב יוסף היינו דאמר רבה בר בר חנה [א״ר יוחנן] אמרו הלכה כר׳ שמעון וליה לא סבירא ליה (שבת מ״ה:). ואמרינן נמי בשילהי שבתה פליגו בה רב אחא ורבינא, חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר׳ שמעון בר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר׳ שמעון בר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת, והלכה כדברי המיקל דהיינו מחמת איסור.
א. מקור הדברים כפה״נ בפי׳ ר״ח: בהא לית הלכתא כוותיה, חדא דתנא דידן קתני דברי ר׳ יהודה סתמא במתניתין. וכן בראבי״ה סי׳ רד: ולית הלכתא כוותיה דהא כולהו תנאי דברייתא וסתמא דמתניתין פליגי עליה. (ומקורו כנ׳ כאן או בפר״ח). והדברים צ״ב, הרי אין ר״ח ורבינו וראבי״ה פוסקים כהך סתמא אלא כר׳ מאיר דברייתא דרק נר שהדליקו בו באותה שבת. ואולי יש כאן כלל חדש בתוקפה של סתמא דמתניתין.
ב. ג״ז מקורו כנ׳ בפר״ח הנ״ל. וכ״ה בראבי״ה שהעתקנו בהערה דלעיל.
ג. היינו גמ׳ דשילהי שבת דלהלן בכל השבת כולה הלכה כר״ש.
ד. אולי וכדאמרינן.
ה. קנז ע״א. והכל גם ברי״ף כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] י. מטלטלין נר חדש וכו׳. שלא דלק בו נר מעולם וחזי לאישתמושי ביה (מיד) [מידי], שהרי אינו מאוס.
אבל לא ישן. ואע״פ שלא הדליקו בו בשבת, משום דמוקצה הוא מחמת מיאוס. וכל שכן אם הדליקו בו בשבת, דהוי מוקצה נמי מחמת איסור.
ור׳ שמעון. פליג ואמר שאפילו הוא נר של חרס שיש לחוש מחמת מיאוס או [הוא] של נחשת והדליקו בו בשבת או של חרס והדליקו בו בשבת דאיכא תרתי לגריעותא, אפי׳ הכי מותר לטלטלו, דלית ליה לא מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמת איסור.
חוץ מן הנר הדולק בשבת. בעוד שהוא דולק, דגזרינן דילמא אי מטלטל ליה בחצר או בביתו, מחמת מהירותו תשקע הפתילה בשמן [ויכבה], אבל אם כבה מותר לטלטלו. ולית הילכתא כוותיה.
[גמ׳]. מטלטלין נר חדש וכו׳. מפורש הכל בפירוש המשנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במשנה מטלטלין נר חדש כו׳ ר״ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מנר הדולק בשבת. מהך מתני׳ דהכא ומברייתא דמותר השמן דלעיל בסמוך פשיטא לן במכילתין ובכולה תלמודא דלר״ש לית ליה מוקצה לא מוקצה דאכילה ולא מוקצה דטילטול דמותר השמן הוי מוקצה לאכילה והיינו דרמי ליה אביי לרבה לקמן דף מ״ו ודייק מהכא וקאמר אלמא לר״ש לית ליה מוקצה ומקשה ליה לרבה מהא דאוסר ר״ש בבכור דהוא נמי מוקצה לאכילה וממתניתין דהכא שמעינן דלית ליה מוקצה לטילטול והא דפשיטא לן דלר״י אית ליה מוקצה לטילטול היינו מברייתא דבסמוך דאוסר ר״י בנר ישן שהוא מוקצה מחמת מיאוס ואוסר נמי בנר של מתכות שהדליקו בו באותו שבת דהו״ל מוקצה מחמת איסור ובמוקצה לאכילה נראה דהיינו משום דשמעינן לר״י לקמן בסוף מכילתין דאוסר לחתוך נבילה לפני כלבים וקאמר אם לא היתה נבילה מע״ש אסורה לפי שאינה מן המוכן והאי נמי כמוקצה לאכילה דמיא דכל מה שאדם נהנה מיקרי מוקצה לאכילה כדמשמע בפסחים בפרק אלו עוברין דרבה אית ליה דמבשל בעצי מוקצה חייב משום דמוקצה דאורייתא ויליף לה מוהכינו את אשר יביאו והאי קרא במוקצה לאכילה איירי וע״כ כדפרישית ואע״ג דאנן לא קי״ל כרבה בהא אלא מוקצה דרבנן מ״מ משמע בכמה דוכתי בגמרא ובפירש״י במכילתין ובביצה דמוקצ׳ דאכילה אסמכינהו רבנן אהאי קרא דוהכינו. אלא דאכתי איכא למידק דמהא דאוסר ר״י בנר של מתכות בטילטול בברייתא דבסמוך הא מסיק הש״ס בחולין דאיכא למימר דשאני הכא דדחי ליה בידים וא״כ היכא דלא דחי בידים בבין השמשות מנ״ל דר״י אית ליה מוקצה טפי מתנאי אחריני וליכא למימר דמוקצה לאכילה ומוקצה לטילטול חדא מילתא היא ומוקצה לאכילה ודאי שמעינן ליה מדאוסר בנבילה אע״ג דלא דחי בידים דהא ודאי ליתא דהא לקמן בר״פ מפנין מסיק הש״ס דר״ה במוקצה לאכילה ס״ל כר״י ובמוקצה לטילטול ס״ל כר״ש אלמא דמוקצה לטילטול קיל טובא ממוקצה לאכילה ונראה דהיינו מטעמא דפרישית דמוקצה לאכילה אסמכוה אקרא דוהכינו משא״כ במוקצה לטילטול אמרינן לקמן בפרק כל הכלים דאינו אלא משום גזירה דגזרינן טילטול אטו הוצאה. וא״כ לפ״ז הדרא קושיא לדוכתא מנ״ל דר״י גופא אוסר בטילטול היכא דלא דחי ליה בידים וליכא למימר דקים ליה לתלמודא דר״י סובר כן הא ודאי ליתא דהא בסוגיא דחולין התם מהדר הש״ס לאשכוחי הא דנסבין חברייא למימר ר״י היא ומייתי הש״ס האי דר״י דנרות ודחו לה וקאמר דלמא שאני התם דדחו ליה בידים. ומש״ה מסיק רב אשי ר״י דמבשל היא דלפ״ז לא הוי טעמא דר״י משום מוקצה כלל אלא משום קנסא כדמשמע התם ואם כן משמע להדיא דהיכא דלא דחי בידים כההוא דהשוחט בשבת לא שמעינן דאית ליה לר״י מוקצה ובכמה דוכתי משמע בגמ׳ דבכל ענין אפי׳ היכא דלא דחי בידים אית ליה לר״י מוקצה. והנלע״ד בזה דהא דמשמע בחולין דלר״י לית ליה מוקצה היכא דדחי ליה בידים היינו לענין דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי ביה״ש איתקצאי לכולי יומא והיינו דמייתי התם השוחט בשבת דכיון דבהמה בחייה לאכילה עומדת ואפ״ה הוי בעי למימר מעיקר׳ דר״י אוסר משום מוקצה והיינו משום דאיתקצאי בין השמשות והיינו דבעי רב ששת בריה דרב אידי למיפשט לה מר״י דנרות של מתכות דאע״ג דשל מתכות הוא כלי גמור דחזי לאישתמושי לכל מידי ואפ״ה אוסר ר״י וע״כ היינו משום דאיתקצאי בה״ש מחמת איסור שבת וא״כ ה״ה להשוחט בשבת ובהא דחי הש״ס שפיר דילמא שאני התם דדחי ליה בידים משא״כ היכא דלא דחי בידים אה״נ דלית ליה לר״י מיגו דאיתקצאי בה״ש. נמצא דלפ״ז היינו דוקא במידי דהוי חזי מאתמול קודם בה״ש אבל במידי דלא הוי חזי מאתמול להך מילתא ודאי אשכחן לר״י דאוסר מהאי דאמר רב יוסף התם בחולין מעיקרא אהאי דהשוחט דר״י דכלים היא והיינו דמייתי ממתני׳ דכל הכלים הניטלין בשבת ר״י אומר כו׳ מעין מלאכתן אין מעין מלאכה אחרת לא אלמא כל מידי דלא חזיא בה״ש להך מילתא אסורה ונהי דדחי לה אביי התם מילתא דרב יוסף היינו לענין דלא דמי להשוחט בשבת כדמסיק התם דכיון דבהמה בחייה לאכילה עומדת ומעיקרא נמי הוי אוכלא הוי אוכלא דאפרת וא״כ אדרבה משמע להדיא דר״י אית ליה מוקצה היכא דלא הוי חזי מאתמול קודם בה״ש להך מילתא אפילו היכא דלא דחי בידים דהא כלים שנשברו לא דחינהו בידים אפ״ה אוסר ר״י. אם כן לפ״ז שפיר מוקי הש״ס ס״פ במה מדליקין להך ברייתא דשופר מטלטלין וחצוצרות אין מטלטלין כר״י ונראה דהיינו ר״י דכלים שנשברו ועיין לעיל בתוס׳ ס״פ במה מדליקין שהביאו הסוגיא דמנעל שע״ג האימום דאיירי ביה ר״י ולע״ד אין נראה לומר דר״י מהתם שמעינן לה כיון דלא מייתי הש״ס התם בפ״ק דחולין ועוד דנראה דמנעל גופא הוי כדחינהו בידים אע״כ כדפרישית דהאי דחצוצרות וכה״ג טובא מידי דלא חזי מאתמול שמעינן לה מר״י דכלים שנשברו כנ״ל:
ואכתי איכא למידק נמי לאידך גיסא מהא דבעי הש״ס בחולין למידק דר״י אית ליה מוקצה בהשוחט בשבת מהך דנרות מי דמי דהתם מוקצה לאכילה והכא מוקצה לטילטול והיה נראה בעיני לומר דמוקצה לאכילה אתיא בק״ו ממוקצה לטילטול כדמשמע מסוגיא דר״פ מפנין דר״ה אוסר במוקצה לאכילה ומתיר במוקצה לטילטול אלא דלמאי דפרישית לאו מילתא דפסיקא היא כיון דהאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד דמוקצה לטילטול הו״ל משום גזירה דהוצאה כדמשמע בפרק כל הכלים ומוקצה דאכילה לא הוי אלא משום אסמכתא דוהכינו וא״כ איכא למימר דבמוקצה לטילטול כלים יש לאסור טפי משום גזירה דהוצאה דאתי לידי איסור דאורייתא לכן חזרתי לפרש בדרך אחר דלעולם מוקצה דאכילה ומוקצה דטילטול כלים כולה חדא מילתא היא והא בהא תליא בין מטעם האסמכתא דאיכא למימר דאסמכינהו אקרא דוהכינו איכא למימר דאכלים נמי קאי שכל הכלים הצריכין לו לשבת צריכין שיהא מוכנים מבע״י וכן משמע ברפ״ק דביצה דבמה שאסרו לטלטל הביצה אפי׳ בספק י״ט ספק חול למאן דמפרש טעמא דביצה משום מוקצה החמירו בספיקו משום דאיסור מוקצה אסמכוהו אדאורייתא והיינו נמי טעמא דספק מוכן כמ״ש שם בתוס׳ ישנים וכן בעיקר הטעם שהחמירו חכמים באיסור מוקצה נראה מל׳ הרמב״ם ז״ל בפ׳ כ״ד מהלכות שבת שהטעם שאסרו לטלטל כלים המיוחדים לאיסור גזירה שמא ישכח השבת ויבא לעשות בהם מלאכה ובאמת נראה מל׳ הרמב״ם בפ׳ כ״א מהלכות שבת הלכה ל״ה דבמוקצה לאכילה כגון האי דנבילה לפני כלבים וכיוצא בזה למאן דאסר היינו נמי משום גזירה דילמא אתי לידי מלאכה דאורייתא. ובזה נ״ל ליישב הסוגיא דחולין (דף י״ד ע״ב) בהא דנסבין חברייא למימר ר״י היא ומשקלא וטריא דהתם לענין אוכלא דאפרת דבעי למימר דמש״ה לית ביה משום מוקצה ומדמה לה הש״ס לפלוגתא דר״י ורבנן דזיתים וענבים ומשמע מפירש״י ותוס׳ דכי היכא דגזרינן שמא יסחוט ה״נ גזרינן שמא ישחוט ולכאורה הסוגיא תמוה דמה ענין מוקצה דאיירי בה מעיקרא רב יוסף לענין ר״י דכלים להך גזירה דשמא ישחוט ושמא יסחוט אבל למאי דפרישית א״ש דגזירה דמוקצה גופא בין במוקצה לאכילה בין במוקצה לטילטול כלים הוי נמי משום גזירת גופייהו וכבר הארכתי בזה בסוגיא דחולין וכאן אין להאריך יותר:
נמצא דלפ״ז הא דאמרינן לקמן בפרק כל הכלים דטילטול אסור משום דצורך הוצאה היא לאו דוקא הוצאה אלא כל מלאכות כגון כלים שמלאכתן לאיסור כדברי הרמב״ם ז״ל אלא דבשאר מוקצה כגון עצים ואבנים או אפי׳ כלים שמלאכתן להיתר כשאינן לצורך שבת כלל והאי הוא דשייך בהו איסור טילטול משום הוצאה כמ״ש הרמב״ם ז״ל בפירוש שם בס״פ כ״ד מהלכות שבת ע״ש כנ״ל אלא דמלשון התוספת בפ״ק דביצה (דף י״ב ע״א) גבי ליפלגו באבנים לא משמע כן מ״מ בלשון רש״י שם נראה שנתכווין לסברא זו שכתבתי בשיטת הרמב״ם ז״ל וע״ש בחידושינו:
ומעתה לפ״ז יש ליישב כמה סוגיות דאיירי בדיני מוקצה ותלה ליה הש״ס בפלוגתא דר״י ור״ש אע״ג דלא אשכחן בהדיא דפליגי בהו ר״י ור״ש אלא בהנך דמייתי הש״ס בפ״ק דחולין אבל למאי דפרישית א״ש דסוף סוף כיון דאשכחן דר״י דמחמיר במוקצה בהנך דפליגי בהו בהדיא ממילא נמי דמחמיר בכולהו היכא דיש בהו טעם איסור כגון האי דשופר וחצוצרות דס״פ במה מדליקין וכה״ג טובא כיון דשורש אחד לכל דיני מוקצה מטעמא דפרישית וה״ה ר״ש דמיקל בהנך ה״ה בכולהו. והא דאמרינן בר״פ מפנין דר״ה במוקצה לאכילה ס״ל כר״י ובמוקצה לטילטול ס״ל כר״ש נ״ל דלאו בטילטול כלים איירי אלא בטלטול אותו מאכל עצמו שאינו אסור אלא משום דלא חזי למידי כגון האי דבשר תפל ליתן לפני כלבים ובהאי הוא דסבר ר״ה דנהי דאסור משום מוקצה לאכילה לפי שאין עומד לכלבים אפ״ה לא שייך להחמיר לאוסרה בטילטול ולקמן בפירקין אבאר דע״כ צריך לפרש כן כל זה נ״ל נכון וברור בעזה״י: ומה שהוצרכתי להאריך ולהרחיב הדיבור בזה לפי שענין זה הוא מקור ומפתח לכל דיני מוקצות שבכל הסוגיות הבאות לפנינו בכולהו מכילתין ובפ״ק דביצה:
ועוד ראיתי להערה אחרת כיוצא בזה בהא דמשמע מפירש״י והתוס׳ בביצה דף ל״א במשנה דבית מלא פירות דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור אלא במה שאסור בה״ש משום מלאכה דאורייתא משא״כ במידי דלא מיתסר אלא מדרבנן לא אסרינן משום מוקצה ומכמה סוגיות לא משמע כן וכבר הארכתי בזה שם במקומו ועוד אבאר בזה לקמן בשמעתין ובכל הסוגיות דפירקין ודוק היטיב:
מיהו במה שכתבתי לעיל לא שמעינן לר״י דאוסר במוקצה אלא בהנך מתניתין וברייתא דמייתי הש״ס בפ״ק דחולין מ״מ ממימרא דאמוראי אשכחן פלוגתא דר״י ור״ש בכמה דוכתי דלעיל פרק במה מדליקין אמר ר״י אמר רב מסיקין בכלים כו׳ ומייתי תלת בבי ומסיק בהו דברי ר״י ור״ש מתיר אלמא דהכי קים ליה לרב דר״י ור״ש גופייהו פליגי בנולד וא״כ לר״נ דאמר מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ממילא שמעינן דר״י ור״ש גופייהו פליגי נמי במוקצה כה״ג שלא מחמת איסור ודו״ק וע״ש לעיל בחידושינו:
בפרש״י בד״ה אבל לא ישן דמוקצה מחמת מיאוס הוא עכ״ל. ומש״ה אוסר ר״י אע״ג שלא הדליקו בו באותו שבת ומטעם איסור מוקצה מחמת מיאוס לר״י נראה דהיינו דמחמת מיאוסו אינו ראוי לשום תשמיש אחר כי אם להדלקה וכיון דבשבת להדלקה נמי לא חזי נמצא דאין שם תורת כלי עליו בשבת והו״ל כעצים ואבנים בעלמא שאין מטלטלין אותן אפילו לצורך גופן ומקומן מהטעם שכתב הרמב״ם ז״ל בפרק כ״ה מהלכות שבת כיון דהוה ליה כעובדא דחול אתי לידי איסור דאורייתא כנ״ל ודו״ק:
בד״ה חוץ מן הנר שהדליקו כו׳ דאית ליה לר״מ מוקצה מחמת איסור כו׳ עכ״ל. ולפמ״ש לעיל בשיטת רש״י דפרק המביא דף ל״א דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי במוקצה מחמת איסור אלא באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן א״כ צ״ל דר״מ סובר דכל כיבוי אפילו שלא לצורך הפתילה ולעשות פחמין אסור מדאורייתא ומש״ה אוסר בנר שהדליקו כיון דאיתקצאי בה״ש מחמת איסור דאורייתא איתקצאי לכולי יומא כיון דנעשה בסיס לדבר איסור כך היה נ״ל לכאורה אלא שנראה דוחק לאוקמי מילתא דר״מ דלא כהלכתא לפי שיטת רש״י והתוספת וסייעתם שפסקו כר״ש במלאכה שאצ״ל מהא דאמרינן לקמן בסוף מכילתין בכל השבת כולה הלכה כר״ש לבר ממוקצה מחמת איסור כמ״ש הרמב״ן והר״ן ז״ל שם. וא״כ מדמסיק התם מאי ניהו נר שהדליקו בו באותו שבת הוי כתרתי דסתרן אהדדי דכיון דקי״ל מלאכה שאצ״ל פטור א״כ נר שהדליקו בו באותו שבת לא מיקרי מוקצה מחמת איסור כיון שאינו אלא איסורא דרבנן. מיהו יש ליישב דהא דאסרינן בנר שהדליקו בו באותו שבת אע״ג שהוא מוקצה מחמת איסור דרבנן היינו משום דהו״ל תרתי ריעותא מוקצה מחמת איסור מדרבנן והוקצה נמי למצותו כל בה״ש ואדרבה בזה הוי א״ש טובא הא דאמרינן התם בסוף מכילתין ומאי ניהו נר ישן דאתי למעוטי שאר מוקצה מחמת איסור דרבנן דשריין כנ״ל לפי שיטת רש״י דפ׳ המביא ושם יבואר יותר ועיין עוד בסמוך:
ב משנה במשנה זו מצויה מחלוקת השייכת לכאורה רק לבעייה אחת. ואולם היא מפתח לכמה הלכות בדיני מוקצה. שאמרו: מטלטלין נר חדש בשבת אבל לא נר ישן שהשתמשו בו כבר, כי נר שהשתמשו בו הריהו מפוייח ומלוכלך, ואינו ראוי לשימוש ונחשב משום כך כמוקצה מחמת המיאוס שבדבר. ר׳ שמעון אומר: כל הנרות מטלטלין בשבת, חוץ מן הנר הדולק עדיין בשבת מחשש שמא יכבה.
MISHNA: The dispute in this mishna seems to be a local one; however, it is the key to several halakhot in the area of the prohibition of set-aside [muktze]. One may move a new oil lamp on Shabbat but not an old one that was already used. A lamp that was used is covered with soot and unsuitable for use. It is therefore considered set aside from use due to its disgusting nature. Rabbi Shimon says: All oil lamps may be moved on Shabbat except for an oil lamp that is burning on Shabbat, due to the concern that it might be extinguished.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גכׇּל הַנֵּרוֹת מִטַּלְטְלִין חוּץ מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת כָּבְתָה מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ אֲבָל כּוֹס וּקְעָרָה וַעֲשָׁשִׁית לֹא יְזִיזֵם מִמְקוֹמָם ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִסְתַּפֵּק מִן הַנֵּר הַכָּבֶה וּמִן הַשֶּׁמֶן הַמְטַפְטֵף ואפי׳וַאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק.

GEMARA: The Sages taught the dispute in the mishna in greater detail in a Tosefta: One may move a new oil lamp on Shabbat but not an old one; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: All oil lamps may be moved on Shabbat except for an oil lamp that they kindled on that Shabbat. Rabbi Meir does not hold that one must distance himself from objects that are disgusting. However, since the lamp was burning on Shabbat, it may not be moved, as it is an object set aside due to prohibition for the entire Shabbat. Rabbi Shimon says: All lamps may be moved except for an oil lamp that is burning on Shabbat. If the flame was extinguished, one is permitted to move it. However, a cup and a bowl and a lantern that are full of oil with a wick lit in them, one may not move them from their place even after the flame is extinguished. And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: One may supply himself with oil from an extinguished candle and from the oil that drips from the lamp, and even while the lamp is burning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו ר׳ שמעון לא שרי לטלטולי בשבת בנר שכבה אלא בנר קטן, דכיון דהוא נר קטן ושמנו מעט – דעתו עליו מאיתמל1 לכשיכבה יטלטלנו, ואינו מוקצה. אבל נר גדול, כגון כוס קערה ועששית שיתכן שידליקו היום כולו – לא אמרינן דחשיב עלייהו מאיתמל לכשיכבו יטלטלם, אלא אמרינן: ודאי כיון דגדולין הן – נתייאשו מלטלטלם, ומוקצין הן. לפיכך קתני סיפא: אבל כוס וקערה ועששית – לא יזיזם ממקומם, וכן כיוצא בהן.
פעמים שיש קערה ועששית קטנה דומיא דנר קטן, ודינם כדין נר קטן. ופעמים שיש נר גדול דומיא דקערה2 ועששית, ודינו כדינם.⁠3
והא דאמר ר׳ אלעזר: מסתפק4 אדם מנר הכבה ומשמן המטפטף אף על פי שהנר דולק.
1. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בהמשך. בספר הנר בשם ר״ח: ״מאתמול״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כקערה״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כדינה״.
4. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מסתעק״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוץ מן הנר הדולק בשבת – בעוד שהוא דולק אסור שמא יכבה הנר.
עששית – כוס גדול של זכוכית שקורין לנפ״א.
לא יזיזם ממקומן – ואפילו כבה הנר ולקמן מפרש טעמא.
מן הנר הכבה – דכיון דכבה והולך לא מחייב תו משום מכבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה חוץ מן הנר הדולק כו׳ אסור שמא יכבה הנר עכ״ל לא קאי הכי לקמן אלא דמסיק טעמא דאסור משום דהוה הנר והשמן והפתילה בסיס לדבר האיסור ע״ש:
בד״ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך כו׳ עכ״ל הכי משמע מדקאמר עלה ואפי׳ בשעה שהנר דולק ע״כ דהאי כבה לא כבה ממש לגמרי אלא שמתחיל להיות כבה והולך ובהא פליג אאבוה וק״ל:
בגמרא ר״א בר״ש אומר מסתפק מן הנר הכבה כו׳ לכאורה לא שייך הך מילתא דר״א בר״ש אהך פלוגתא דתנאי בהאי ברייתא דלא איירי אלא לענין טילטול הנר ולעיל בברייתא דמותר השמן הו״ל לפלוגי אלא דאיכא למימר דהכא לא מיבעיא קאמר דכיון דאפילו לכתחלה שרי לאסתפוקי מן הנר הכבה ומן השמן המטפטף דלית ליה מוקצה כלל א״כ כ״ש דמותר לטלטל הנר אפי׳ בשעה שהוא דולק וק״ל ועיין בסמוך:
בפרש״י בד״ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך לא מחייב תו משום מכבה ולכאורה יש לתמוה על סברא זו כיון דרש״י מפרש לשון הכבה שעדיין לא כבה לגמרי דבהא ר״ש נמי מודה דמותר דהו״ל מותר השמן אע״כ דהאי הכבה היינו שכבה והולך וא״כ אמאי לא מחייב משום מכבה. והנראה בזה דר״א בר״ש בהא נמי כאבוה ס״ל דכל כיבוי שאין צריך לגופו של פתילה ולעשות פחמין לא הוי אלא איסורא דרבנן. א״כ לפ״ז הא דתניא בביצה (דף כ״ב ע״א) המסתפק משמן שבנר חייב משום מכבה לאו חייב ממש קאמר אלא כמ״ש התוספת שם כיון דמכחיש אורו נראה ככיבוי א״כ לפ״ז סובר ר״א בר״ש דכיון שכבה והולך תו לא מיחזי כמכבה מש״ה מותר אפילו לכתחלה להסתפק מן השמן כיון דלית ליה מיגו דאיתקצאי בה״ש בין במוקצה מחמת איסור ובין במוקצה למצותו ואפשר דהיינו נמי מה״ט גופא כיון דאין איסורו ומצותו אלא מדרבנן. כנ״ל נכון לפי שיטת רש״י וממילא דלפ״ז יש סיוע וחיזוק לשיטת רש״י דפרק המביא לחלק בין מוקצה מחמת איסור דאורייתא למוקצה מחמת איסור דרבנן. ודוק היטב ועי׳ עוד בסמוך:
ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא אותה מחלוקת שבמשנה ביתר פירוט: מטלטלין בשבת נר חדש, אבל לא ישן, אלו דברי ר׳ יהודה. ואילו ר׳ מאיר אומר: כל הנרות מטלטלין אותם בשבת, חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת, שאף שאינו סבור שפורשים ממוקצה מחמת מיאוס, אך כיון שהיה הנר דולק בשבת הריהו נאסר כמוקצה מחמת איסור לכל השבת. ר׳ שמעון אומר: כל הנרות מותרים בטלטול, חוץ מן הנר הדולק עדיין בשבת. כבתה הנר — מותר לטלטלה. אבל כוס וקערה ועששית המלאים שמן ופתילה דולקת בהם לא יזיזם ממקומם. ור׳ אליעזר בר׳ שמעון אומר: מסתפק (משתמש) מן הנר הכבה, ומן השמן המטפטף מן הנר, ואפילו בשעה שהנר דולק.
GEMARA: The Sages taught the dispute in the mishna in greater detail in a Tosefta: One may move a new oil lamp on Shabbat but not an old one; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: All oil lamps may be moved on Shabbat except for an oil lamp that they kindled on that Shabbat. Rabbi Meir does not hold that one must distance himself from objects that are disgusting. However, since the lamp was burning on Shabbat, it may not be moved, as it is an object set aside due to prohibition for the entire Shabbat. Rabbi Shimon says: All lamps may be moved except for an oil lamp that is burning on Shabbat. If the flame was extinguished, one is permitted to move it. However, a cup and a bowl and a lantern that are full of oil with a wick lit in them, one may not move them from their place even after the flame is extinguished. And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: One may supply himself with oil from an extinguished candle and from the oil that drips from the lamp, and even while the lamp is burning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ בַּחֲדָא דְּלֵית לֵיהּ מוּקְצֶה וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא דְּאִילּוּ אֲבוּהּ סָבַר כָּבָה אִין לֹא כָּבָה לָא וְאִיהוּ סָבַר אע״גאַף עַל גַּב דְּלֹא כָּבָה.

Abaye said: Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of his father in one matter and disagrees with him in one matter. He holds in accordance with the opinion of his father in one matter, as he is not of the opinion that moving set-aside objects is prohibited. And he disagrees with him in one matter; as his father holds that if the flame was extinguished, yes, he may move it, if it was not extinguished, no, he may not move it. And Rabbi Eliezer holds: Even though the flame was not extinguished, it is permitted to carry the lamp and to use the oil that drips from it. In his opinion, doing so in no way extinguishes the flame and it is in no way comparable to extinguishing the flame.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבה אין לא כבה לא – דלא שמעינן ליה לרבי שמעון דשרי במתני׳ אלא מותר שמן שבנר ושבקערה דמשמע לאחר שכבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאילו אבוה סבר כבה אין לא כבה לא ואיהו סבר אף על גב דכבה – פירוש: ר׳ שמעון לא שרי אלא לאחר שכבה אבל כל זמן שדולק מסיח דעתו ממנה ולא אסיק אדעתיה שיטפטף שאף על פי שנתן כלי תחתיו יש לומר דסבר אם תרד טיפה אחת תטנף המפה או יימאס המאכל אם תפול לתוך הקערה אבל אינו מעלה על דעתו שיטפטף1 כל כך עד שיעשה בו צורכו. וכמו שמסיח דעתו מכוס וקערה ועששית כך מסיח דעתו נמי מן הנר בשעה שדולק.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״שיפטף״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כבה אין לא כבה כו׳ דקשרי במתניתין אלא מותר שמן כו׳ כצ״ל לענין טלטול ודאי דשמעינן נמי ממתניתין דכל הנרות מטלטלין כו׳ דהיינו לאחר שכבה ובברייתא נמי בהדיא קתני כבתה מותר לטלטל אבל לענין מסתפק דפליגי הכא לא שמעינן אלא מהך ברייתא דלעיל מותר שמן כו׳ משמע לאחר שכבה ודו״ק:
אמר אביי: ר׳ אליעזר בר׳ שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא [סבור הוא כאביו ר׳ שמעון בדבר אחד וחלוק עליו בדבר אחד]. סבר לה כאבוה בחדא [סבור הוא כאביו בדבר אחד]דלית ליה [שאין לו, אינו מקבל] את איסור מוקצה. ופליג עליה בחדא [וחלוק עליו בדבר אחד], שאילו אבוה סבר [אביו סבור] שרק אם כבה הנר — אין [כן] מותר לטלטלו, אבל אם לא כבהלא הותר לטלטלו, ואיהו סבר [והוא סבור] כי אף על גב [אף על פי] שלא כבה הנר מותר לטלטלו ולהשתמש בשמן הנוטף ממנו, ואין בכך לדעתו משום סיוע לכיבוי או מלאכה הדומה לכיבוי.
Abaye said: Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of his father in one matter and disagrees with him in one matter. He holds in accordance with the opinion of his father in one matter, as he is not of the opinion that moving set-aside objects is prohibited. And he disagrees with him in one matter; as his father holds that if the flame was extinguished, yes, he may move it, if it was not extinguished, no, he may not move it. And Rabbi Eliezer holds: Even though the flame was not extinguished, it is permitted to carry the lamp and to use the oil that drips from it. In his opinion, doing so in no way extinguishes the flame and it is in no way comparable to extinguishing the flame.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲבָל כּוֹס וּקְעָרָה וַעֲשָׁשִׁית לֹא יְזִיזֵם מִמְקוֹמָם מַאי שְׁנָא הָנֵי אָמַר עוּלָּא סֵיפָא אֲתָאן לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה.

Following Rabbi Shimon’s statement, it was taught in the Tosefta: However, a cup, and a bowl, and a lantern, one may not move them from their place. The Gemara asks: What is different about these, that even Rabbi Shimon prohibits moving them? Ulla said: In the latter clause of this Tosefta, we came back to explain the opinion of Rabbi Yehuda, who prohibits moving items that are set-aside.
רי״ףספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמרא אמר עולא סיפא אתאן לר״י. נראה דעולא הוי סבר דר״י לית ליה מוקצה מחמת איסור כלל אלא מוקצה מחמת מיאוס לחוד כדס״ד דתלמודא בסמוך במימרא דר׳ זירא דלא אסיק אדעתיה הך ברייתא דאוסר ר״י בנר של מתכת שהדליקו וא״כ שפיר משמע ליה לעולא דלר״י אסור בכוס וקערה ועששית כיון דנפישי מיהו למר זוטרא דמתקיף ליה מאי אבל היינו משום דהוי ידע להך ברייתא דבסמוך דאית ליה לר״י נמי מוקצה מחמת איסור אלא אדרבה שמחמיר יותר במוקצה מחמת מיאוס אע״ג שלא הדליקו בו באותו שבת אם כן מקשה שפיר מאי אבל כוס כו׳ דאפי׳ בנר אוסר כן נ״ל ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה שבנר ושבקערה אסור כו׳ וא״ת ומ״ש נר שכבה כו׳ מסוכה רעועה דעלמא דמהני בה תנאי כו׳ עס״ה. ולכאורה לא ידענא מאי קשיא להו דלמא אין הכי נמי דמהני בו תנאי. ובאמת שהרמב״ן והרשב״א והר״ן ז״ל כתבו דמהני בו תנאי והביאו ראיה מהירושלמי ונהי דהתוספת משמע להו לדינא דלא מהני תנאי והיינו מאותו הטעם שכתבו בתירוצם לחלק בין נר שכבה לסוכה רעוע׳ משא״כ מעיקרא דלא הוי משמע להו לחלק א״כ במאי פסיקא להו דלא מהני תנאי ונראה דוחק לומר משום דקתני סתמא משמע להו הכי דלכאורה משמע דבלא״ה אשכחן כמה משניות וברייתות דקתני בהו דיני מוקצה סתמא אע״ג דמהני בהו תנאי אף לשיטת התוס׳ כגון היכא דלא דחי בידים ולכאורה היה נ״ל דמשמע להו דאי ס״ד דבנר שכבה הוי מהני תנאי למאי דלא משמע להו לחלק בין נר לסוכה רעוע׳ א״כ מסתמא נמי אין סברא לאסור בנר שכבה משום דהו״ל כאילו התנה דמסתמא אין דעתו לאבד מותר השמן לאחר שיכבה וכ״ש בשמן המטפטף לר״ש דמשמע לעיל אפילו כשהניח כלי תחת הנר מבע״י לקבל השמן קתני לעיל במתניתין דאין ניאותין ממנו אפילו לר״ש כמ״ש התוספת לעיל וא״כ אמאי לא נימא דהוי כאילו התנה וע״ז מתרצים התוס׳ דהא דאסור בכל ענין ולא מהני תנאי היינו משום דדחי בידים כך היה נ״ל אלא דמלשון הפוסקים לא משמע כן ועדיין צ״ע ויבואר בק״א:
שנינו בתוספתא זו לאחר דברי ר׳ שמעון: אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם. ושואלים: מאי שנא הני [מה שונים אלה] שבהם אוסר אף ר׳ שמעון? אמר עולא: סיפא אתאן [בסוף, במשפט זה, באנו] שוב לפרש את שיטת ר׳ יהודה האוסר במוקצה.
Following Rabbi Shimon’s statement, it was taught in the Tosefta: However, a cup, and a bowl, and a lantern, one may not move them from their place. The Gemara asks: What is different about these, that even Rabbi Shimon prohibits moving them? Ulla said: In the latter clause of this Tosefta, we came back to explain the opinion of Rabbi Yehuda, who prohibits moving items that are set-aside.
רי״ףספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְקִיף לַהּ מָר זוּטְרָא אִי הָכִי מַאי אֲבָל אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי קָשָׁרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנֵר זוטא דְּדַעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ אֲבָל הָנֵי דִּנְפִישִׁי לָא.

Mar Zutra strongly objects to Ulla’s explanation: If so, what is the meaning of the word however in the phrase: However, a cup and a bowl, etc.? Rabbi Yehuda prohibited moving an oil lamp as well. In what way could the legal status of a bowl be any different? Rather, Mar Zutra said: Actually, this must be explained differently. That phrase was stated by Rabbi Shimon. And when Rabbi Shimon permitted moving a lamp, that was in the case of a small lamp, which he has in mind, i.e., he is certain that the flame will be extinguished on Shabbat and that he will have the opportunity to use the remaining oil that day. However, these, the bowl and the lantern, which have much oil, no, he does not expect them to be extinguished and he sets them aside from use for the entire Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי אבל – מדקאמר אבל מכלל דבנר מותר.
בזוטא – דדעתי׳ עליה מבע״י סבר שיכלה השמן מהר ואשתמש בנר לכשיכבה.
אבל הני – לא אסיק אדעתיה שיכבו כל היום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי שרי רבי שמעון בנר זוטרא דדעתיה עלויה אבל הני דנפישי לא. ואם תאמר נר נמי שמן שבו מיהא ליתסר, דהא לענין שמן הרי הוא כגדול שאין דעתו עליו, שדרכו דולק והולך עד שיכלה שמן שבו. יש לומר כיון דיהיב דעתיה על הנר עצמו ומצפה אימתי תכבה נרו אף על המותר שבשמן נותן דעתו, אבל בגדולים לגמרי מסלק דעתו מהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה עליה] מר זוטרא: אי הכי, מאי [אם כך, מה] פירוש הביטוי ״אבל כוס וקערה ״וכו׳, שהרי אסר ר׳ יהודה גם בנר ומה שינוי יכול להיות ביחס לדין הקערה? אלא אמר מר זוטרא: לעולם יש לפרש אחרת ולומר כי דברים אלה מדברי ר׳ שמעון הם. ואולם כי קשרי [כאשר התיר] ר׳ שמעון בנר היה זה בנר זוטא, דדעתיה עלויה [בנר קטן שדעתו עליו] והוא בטוח שיכבה הנר בשבת, ובדעתו להשתמש בשמנו באותו יום, אבל הני דנפישי [אלה, הקערה והעששית, שמרובים] בשמן — לא חשב שיכבו, והקצה אותן מדעתו לכל השבת.
Mar Zutra strongly objects to Ulla’s explanation: If so, what is the meaning of the word however in the phrase: However, a cup and a bowl, etc.? Rabbi Yehuda prohibited moving an oil lamp as well. In what way could the legal status of a bowl be any different? Rather, Mar Zutra said: Actually, this must be explained differently. That phrase was stated by Rabbi Shimon. And when Rabbi Shimon permitted moving a lamp, that was in the case of a small lamp, which he has in mind, i.e., he is certain that the flame will be extinguished on Shabbat and that he will have the opportunity to use the remaining oil that day. However, these, the bowl and the lantern, which have much oil, no, he does not expect them to be extinguished and he sets them aside from use for the entire Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָתַנְיָא מוֹתַר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וְשֶׁבַּקְּעָרָה אָסוּר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר הָתָם קְעָרָה דּוּמְיָא דְנֵר הָכָא קְעָרָה דּוּמְיָא דְכוֹס.

The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita: Using the remaining oil that is in an oil lamp or in a bowl is prohibited on Shabbat, and Rabbi Shimon permits using it. Apparently, Rabbi Shimon does not distinguish between a candle and a bowl. The Gemara answers: There, where Rabbi Shimon permitted a bowl, was specifically in a case where it is similar to a lamp, i.e., a small bowl in which the flame will quickly extinguish. Here, where Rabbi Shimon prohibited using the oil remaining in a bowl, it is referring to a bowl that is similar to a cup, which is large.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ שמעון מתיר – וקערה נפישא קשיא קערה אקערה.
דומיא דנר – קתני לה דזוטרא.
והא דאמר ר׳ יוחנן (שבת מה ע״ב) אנו אין לנו אלא בנר כר׳ שמעון אבל מנורה בין שניטלת וכו׳, הכי קאמרא, אנו אין לנו דשרי ר׳ שמעון אלא בנר שהוא קטן דדעתיה עליה מערב שבת דלכשתכבה יטלטלנו, אבל מנורה שהיא גדולה ויש בה שמן הרבה לא שרי ר׳ שמעון דלאו דעתיה עילויה דשמא ידלוק כל השבת, כמו שהוא אוסר בכוס [ו]⁠קערה שהן גדולים ועששית, ודעתיה דר׳ שמעון פירש וליה לא סבירא ליהב, אלא בנר אסורג כר׳ יהודה.
א. ותימה שהרי בגמרא מפורש שהטעם או משום שאדם קובע לה מקום או משום חשש עשיית כלי. ועמד ע״ז החת״ס בחידושיו לשבת כאן ובתשו׳ או״ח סי׳ פו. עי״ש שהאריך.
ב. וכ״ה בפי׳ ר״ח.
ג. בכת״י אסר. וכצ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם קערה דומיא דנר – ואע״ג דלשמן שבה (כגחלים)⁠1 א דמי׳ דאפשר שלא תכבה עד שיכלה השמן שבו,⁠ב דכיון דיהיב דעתיה אימתי תכבה משום נר עצמו לשמן נמי יהיב דעתיה, אבל ברברבי לגמרי מקצה להו מדעתיה.
א. לנכון תיקן מרן הגרא״ז שצ״ל: כגדולין, ובכ״י קשה לקריאה. ועיקר הקושיא דאף דנר זוטא מ״מ אין הנר עשוי לכבות בעוד שיש בה שמן, ועי׳ רשב״א וריטב״א, ועי׳ רש״ש שתמה כן מדעתו.
ב. לנכון תיקן מרן הגרא״ז שצ״ל: כגדולין, ובכ״י קשה לקריאה. ועיקר הקושיא דאף דנר זוטא מ״מ אין הנר עשוי לכבות בעוד שיש בה שמן, ועי׳ רשב״א וריטב״א, ועי׳ רש״ש שתמה כן מדעתו.
1. הגהת הגרא״ז: כגדולים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מותר השמן שבנר ושבקערהאסור, ור׳ שמעון מתיר, והרי שלא חילק ר׳ שמעון בדין זה בין נר לקערה! ומשיבים: התם [שם] שהתיר ר׳ שמעון בקערה הרי זה דווקא דומיא [בדומה] לנר, כלומר, קערה קטנה ששמנה כלה מהר, ואולם הכא [כאן] מדובר בקערה דומיא [בדומה] לכוס שהיא גדולה.
The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita: Using the remaining oil that is in an oil lamp or in a bowl is prohibited on Shabbat, and Rabbi Shimon permits using it. Apparently, Rabbi Shimon does not distinguish between a candle and a bowl. The Gemara answers: There, where Rabbi Shimon permitted a bowl, was specifically in a case where it is similar to a lamp, i.e., a small bowl in which the flame will quickly extinguish. Here, where Rabbi Shimon prohibited using the oil remaining in a bowl, it is referring to a bowl that is similar to a cup, which is large.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא פָּמוֹט שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת לְדִבְרֵי הַמַּתִּיר אָסוּר לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר מוּתָּר לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס אִית לֵיהּ מוּקְצֶה מֵחֲמַת אִיסּוּר לֵית לֵיהּ וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל הַנֵּרוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת מִטַּלְטְלִין חוּץ מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא פָּמוֹט שֶׁהִדְלִיקוּ עָלָיו בְּשַׁבָּת ד״הדִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר לֹא הִדְלִיקוּ עָלָיו ד״הדִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.:

Rabbi Zeira said: A metal candlestick [pamot] that was kindled on Shabbat, according to Rabbi Shimon, who permits moving a lamp, it is prohibited because it is large. Whereas, according to Rabbi Yehuda, who prohibits moving a lamp, a metal candlestick is permitted because it does not become disgusting (Rabbeinu Ḥananel). The Gemara asks: Is that to say that Rabbi Yehuda is of the opinion that an object that is set-aside [muktze] due to repugnance may not be moved, and he is not of the opinion that an object that is set-aside due to prohibition may not be moved, and therefore permits moving the candlestick? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: All metal candlesticks may be moved on Shabbat with the exception of a candlestick that was kindled on Shabbat itself? Apparently, he prohibits moving the metal candlestick, not because it is disgusting but because it is set-aside due to prohibition. Rather, if it was stated, it was stated as follows, Rabbi Zeira said: A metal candlestick that was kindled on Shabbat, everyone agrees that it is prohibited. One that was not kindled on Shabbat, everyone agrees that it is permitted because it is neither set aside due to prohibition nor set aside due to repugnance.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פמוט הי מנארה וקאל מרב יהודה גאון נוחו עד׳ ען אלאסלאף אן אלמנורה הי אלתי להא עדה רווס יתרך עליהא עדה סרג עלי סנה מנורת המשכן ופמוט הו עמוד פי ראסה מכאן סראג ואחד
פמוט הוא מנורה. ואמר מרב יהודה גאון נוחו עדן בשם הראשונים שמנורה היא זו שיש לה כמה ראשים, שמניחים עליהם מספר נרות כדוגמת מנורת המשכן ופמוט הוא עמוד שבראשו מקום לנר אחד.
אמר ר׳ זירא: פמוט שהדליקו עליו: לדברי המתיר בנר – אסר בפמוט – כלומר: לר׳ שמעון דמתיר בנר קטן, בפמוט שהוא גדול – אוסר. ולדברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה שאוסרין בנר של חרש מפני שהוא מטונף1 והוא צאוי כולו, ולפיכך הקצהו מאיתמל, בפמוט שהוא של מתכת ואינו מטונף – מתיר.
ירושלמי (ירושלמי שבת ג׳:ז׳): נר – מאוס. פמוט – אינו מאוס.
תני: נר המונח על הדלת – פותח ונועל בשבת, ובלבד שלא יתכוין לכבות.
רב ושמואל פתרין לה בשוכח, ומקילין2 למאן דעבד: כן {יכרת}⁠3 י״י לאיש אשר יעשנה וג׳.
ואקשי׳: ולר׳ יהודה, מוקצה מחמת מיאוס אית ליה, מוקצה מחמת איסור – שהדליקו בה באותה שבת, לא? והתניא: ר׳ יהודה אומר: כל הנירות של מתכת מיטלטלין, חוץ מן הנר שהדליקו בה באותה שבת.
ואסיקנ׳ הכי: לדברי הכל, פמוט – שהוא מנורה4 שאין לה אלא קנה אחד ואין על ראשה אלא כף אחת, הדליקו עליו באותה שבת – דברי הכל אסור.5 לא הדליקו עליו – דברי הכל מותר.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מטוף״.
2. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בירושלמי כ״י ליידן. בדפוס וילנא תוקן ל: ״ומקללין״ להתאים לירושלמי בדפוסים.
3. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״יכרת״.
4. כן בספר הנר בשם ר״ח, וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מנורא״.
5. כן בספר הנר בשם ר״ח, וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אחד״.
אמר ר׳ זירא פמוט שהדליקו עליו באותה שבת לדברי המתיר אוסר לדברי האוסר מתיר פמוט מין מנורה ויש לה קנה אחד ובמנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כח) כשאמרו על דרך קושיא ואימא נמי באה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פמוט
פמוטא(שבת מד.) אמר רבי זירא פמוט שהדליקו עליו באותה שבת לדברי הכל אסור לטלטלה (שבת קכא:) פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת (מנחות כח) ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים ההוא פמוט אקרי פי׳ מנורה סתם יש לה קנים כמו אותה של משה ושאין לה אלא עמוד אחד ובראשה נר אחד נקראת פמוט:
ערך חגר
חגרב(זבין ט׳ ג) ישבו על הנסר ועל הספסל ועל הגשיש של מטה ועל הכלונס בזמן שהן מחגירין פי׳ כשהספסל אוס הנסר או הגשש או הכלונס יושבת מד׳ פיאות על גבי קרקע ואינן מטרפין ולא מתנענעין הן כהוגן ואינן מחגירין וכשהן מתנדנדין שמן מחגירין כאדם חיגר שאינו יכול להניח שתי רגליו כאחד. (חולין יח.) כדי שתחגור בה את הצפורן פי׳ חגירה מלשון פסח שהוא חגר והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת וצריכה בדיקה אטופרא ואבשרא של אצבע ותלת רוחתא דסכינא שהן חידודה וצדדיה. כבד פה וכבד לשון תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל ערל שפתים תרגום חגר ממלל (א״ב תרגום עור או פסח עויר או חגיר):
ערך סלת
סלתג(שבת מד) האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן פי׳ אלו עצי דקלים שהן עומדים שיכי שיכי כעין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמין קמח דק לפיכך המנפצ׳ חייב משום טוחן ואי קפיד אמשחתא כגון שהוא צריך עץ שעבה פחות מטפח והוא ממעטו כדי להתכוון לצרכו חייב גם משום מחתך. פ״א דסלית סילתי שמבקע עצים ואי קפיד אמשחתא שיהו כל החתיכות במד׳ א׳ בפירו׳ ראשון השווהו לסלת חטים ובפירו׳ שני השיוהו להאי דגרסינן (בבא קמא קיג:) רבינא זבין דיקלא לסלותי. ס״א לצלוחי פי׳ זבן דקל הוא ועכו״ם ביחד לקצצו חתיכות ולחלקן א״ל לשמעיה אייתי לי מעיקר של דקל מאצל השרשים ששם עביו דעכו״ם מניינא ידע ובמניינא קא מיפייס. גואזא סילתא ושרגא כבר פי׳ בערך גז ואפכינן סילתין כבר פי׳ בערך גת (ביצה יט:) השתא סלותי מסלתינן בחולו של מועד פי׳ מחתכינן חתיכות העצים ור״ח זצ״ל פי׳ כלומר עושה אדם מלאכה כגון סלין וכיוצא בה ואני אומר שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד אבל לבקע עצים לצורך אכילה שרי פי׳ בתשובות ואפכינן סילתי חתיכות עצים ובארץ משך קורין להו סילתא:
א. [לייכטער.]
ב. [וואנקין. הינקען.]
ג. [זעגען. שפאלטען.]
פמוט – מנורה של מתכת ואינה מאוסה.
לדברי המתיר – ר׳ מאיר המתיר בנר ישן.
אוסר – בהאי דמוקצה מחמת איסור כדקתני לעיל חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת.
לדברי האוסר – רבי יהודה האוסר בנר ישן של חרס התם הוא דמאיס אבל הכא שרי ולית ליה מוקצה מחמת איסור.
נר של מתכת – לא מאיס כגון של נחשת דלא בלע.
לדברי המתיר אסור – פי׳ בקונטרס לדברי ר׳ מאיר וא״ת מאי קמ״ל הא בהדיא קאסר ר׳ מאיר נר שהדליקו בה באותו שבת וי״ל דה״א ה״מ בנר של חרס דאית ביה תרתי מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור קמ״ל דאפי׳ בשל מתכת דלא מאיס ולית ביה אלא מוקצה מחמת איסור אסר ר׳ מאיר ואין נראה לר״ת דלפי זה הא דמסיק דברי הכל אסור לא הוי אלא ר׳ מאיר ור׳ יהודה דקאי עלייהו ולא ר״ש ומפרש וכן פר״ח לדברי המתיר היינו ר׳ שמעון אסר כאן בפמוט דהא פמוט גדול הוא ככוס וקערה ועששית כמו פמוטות של בית ר׳ דשילהי כל כתבי (לקמן קכא:) לדברי האוסר היינו ר׳ מאיר ור׳ יהודה דאסרי בנר חרס שהדליקו בו באותו שבת וה״מ בנר של חרס דאיכא תרתי מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור אבל בנר מתכת שרו ומסיק דאפי׳ בשל מתכת אסר ר׳ מאיר וה״נ אמרי׳ בפ״ק דחולין (דף טו.) ע״כ לא שרי רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס אבל בשוחט לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פמוט. מנורה של מתכת שאינה מאוסה, דכשאדם משפשף אותה בחול או בשק, היא נראית כחדשה. ועוד שאפי׳ בלא שפשוף אינה נמאסת כשאר נרות של חרס.
דברי הכל אסור. דהא מוקצה מחמת איסור.
לא הדליקו בו. ליכא משום איסור ולא משום מיאוס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פמוט שהדליקו עליו בשבת לדברי המתיר אסור לדברי האוסר מותר – פרש״י ז״ל המתיר ר״מ דלית לי׳ מוקצה מחמת מיאוס ובהא מודה לפי שהוא מוקצה מחמת איסור. ולפי פי׳ זה אין ר״ש מודה בפמוט לאיסור, דאיהו לית ליה מוקצה אפי׳ מחמת איסור, ולפיכך אין הפי׳ נכון, דקאמרי׳ בלישנא בתרא דברי הכל, לא יצא ר״ש מן הכלל. ור״ח ז״ל כתבא לדברי המתיר היינו ר״ש אוסר ובפמוט של מתכת שהוא גדול, וכן מצאתי בתוס׳ הצרפתיםב בשם ר״ת ז״ל דפמוט דמי לכוס וקערה ועששית, ולפיכך אמרו לדברי המתיר שהוא ר״ש שהוא מתיר בכל איסור דמוקצה מחמת איסור כגון זה אית ליה. לדברי האוסר שהוא ר״מ ור״י מתיר, שר״י לית ליה אלא מוקצה מחמת מיאוס, ר״מ לית ליה אלא מוקצה מחמת איסור ומחמת מיאוס כגון נר שהדליקו בו בשבת. ואקשי׳ למימרא דר׳ יהודה וכו׳ אלא אי איתמר הכי איתמר פמוט שהדליקו עליו באותה שבת דברי הכל אסור, דר״י ור״מ נמי אית להו מוקצה מחמת איסור לחודי׳ ואפי׳ אינו מוקצה מחמת מיאוס כלל, ור״ש נמי בכגון זה מודה דדמי לכוס וקערה שעושי׳ כדפרישי׳. ואין צורך לפרש כן, אלא ר״מ ור״ש מתירין הן ותרוייהו בכלל המתיר, ור״י הוא האוסר.
א. רבנו חננאל בסוגיין.
ב. בתוד״ה לדברי.
אמר ר׳ זירא פמוט שהדליקו עליו לדברי המתיר אסור לטלטלו. פירש רש״י ז״ל: פמוט מנורה קטנה ולדברי המתיר דהיינו רבי מאיר אסור לטלטלו, אבל לרבי שמעון ודאי מותר דאפילו בנר של חרס שהדליק בו באותה שבת התיר. ואינו מחוור, מדאמרינן בלישנא בתרא פמוט שהדליקו עליו דברי הכל אסור, ומדאמרינן לדברי הכל משמע דאף רבי שמעון בכלל. אלא נראה כדברי ר״ח ז״ל שפירש פמוט מנורה גדולה ולדברי המתיר היינו בין רבי מאיר בין רבי שמעון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד ופי׳ בקונטרם לקמן דאסור משום טלטול מן הצד כו׳ כצ״ל. ונ״ב ברש״י שלפנינו לא מצאתי אלא מפני שמזיז עפר ויכול להיות כפי׳ ר״י ע״ש:
בא״ד ואיידי דאיירי לעיל מיניה בגומא נקטי ומותיב כו׳ כצ״ל. ונ״ב הכי פריך בשלמא לפי׳ הקונטרם דפי׳ דהא סליקוסתא דרב הונא משום טלטול מן הצד הוא היינו דשייך בסוגיא דלעיל מיניה אמתניתין דקופה מטה על צדה כו׳ ואמרינן עלה הכל מודים שאם נתקלקל הגומא שאסור להחזירה והיינו משום טלטול מן הצד אבל השתא דאיירי משום שמזיז עפר וחופר גומא לא שייך כלל לסוגיא דלעיל דאיירי בטומן בגיזת צמר על כן משני אפ״ה שייך להא דלעיל דאיירי בעשיית גומא נקטה נמי הכא ר״ל דהכא נמי אסור משום חופר גומא וק״ל. ונכתב עוד בצידו כך הקישור בשלמא לפי׳ הקונ׳ איכא למימר דהכי מקשה מאחר שטמן הלפת וצנונות בתוך העפר א״כ אפי׳ מקצת עליו מגולים מ״מ א״א שלא יהא טלטול מן הצד לעפר שעל ראשן ואפ״ה שרי וה״ה לסליקוסתא אפי׳ לא דצה ושלפה דהרי אין בו איסור אלא משום טלטול מן הצד שמזיז עפר מן הצד לפירש״י וגבי טומן לפת אפי׳ דצה ושלפה אינו מועיל למה שלא יזיז עפר שעליו וכן פירשו התוס׳ בפ׳ חלון דהטומן לפת בכה״ג איירי אבל לפי׳ התוס׳ דמשום חופר גומא הוא ואינה אלא בלא דצה ושלפה אם כן מאי פריך מהאי ברייתא דהטומן לפת כו׳ דלמא איירי שלא בדצה ושלפה דחופר גומא אינו שייך אלא למטה בקרקע על כן משני דמשום הכי פריך דסבירא ליה לסתמא דתלמודא דסתם מתני׳ איירי אפילו בלא דצה ושלפה כו׳ ומסקי התוס׳ ותדע דלפ״ה קשה וכי רב הונא ושמואל לא הוי ידעי מתניתין דזרעים אבל לפירוש התוס׳ שפיר ידעי אלא דדחקי לאוקמי בדצה ושלפה ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה שבנר ושבקערה כו׳ ומדליקים כו׳ כבה כו׳ כצ״ל:
בא״ד להנאתו בא כו׳. נ״ב פי׳ ולאחר שכלה הנאתו יושב ומצפה כו׳ וק״ל:
בד״ה לדברי המתיר כו׳ בפ״ק דחולין כו׳ נ״ב פי׳ אע״ג דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס מוקצה מחמת איסור אפילו לחוד אית ליה וק״ל:
תוספות בד״ה לדברי המתיר כו׳ לדברי האוסר היינו ר״מ ור״י דאסרי בנר כו׳ דאיכא תרתי כו׳ ומסיק אפי׳ בשל מתכת אסר ר״מ וה״נ כו׳ עכ״ל ר״ל למאי דמסיק ד״ה אסור ולא ניחא ליה למימר אכתי לדברי האוסר מתיר היינו ר״מ משום דפסיקא ליה דרבי מאיר נמי לא בעי תרתי בההיא דחולין דלא שרי בשוחט משום דהוה מוקצה לאיסור וק״ק כיון דלא מייתי הכא בשמעתין הא דר״מ וסמך המתרץ עצמו אההיא דחולין אימא דהמקשה נמי הוה ידע הא דר״מ מההיא דחולין אלא דלדברי האוסר מתיר בעי לומר דהיינו ר׳ יהודה דבעי תרתי וק״ל:
אמר ר׳ זירא: פמוט של מתכת שהדליקו בו בשבת, לדברי ר׳ שמעון המתיר בנר — אסור, לפי שהוא גדול. ואילו לדברי ר׳ יהודה האוסר בנר — מותר בפמוט, כי הפמוט אינו מאוס (ר״ח). ומקשים: למימרא [האם נאמר] כי ר׳ יהודה דין מוקצה מחמת מיאוס אית ליה [יש לו, הוא מקבל], ואילו מוקצה מחמת איסור לית ליה [אין לו, אינו מקבל] ומתיר בפמוט? והתניא [והרי שנינו בברייתא] שר׳ יהודה אומר: כל הנרות של מתכת מטלטלין בשבת, חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת עצמה. הרי שהוא אוסר את הנר של מתכת לא מחמת מיאוס, כי אם מאחר שהוקצה מחמת איסור! אלא, אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר, כך נאמר], אמר ר׳ זירא: פמוט שהדליקו עליו בשבת — לדברי הכל אסור. לא הדליקו עליו — לדברי הכל מותר, כיון שאין בו אף משום מוקצה מחמת מיאוס.
Rabbi Zeira said: A metal candlestick [pamot] that was kindled on Shabbat, according to Rabbi Shimon, who permits moving a lamp, it is prohibited because it is large. Whereas, according to Rabbi Yehuda, who prohibits moving a lamp, a metal candlestick is permitted because it does not become disgusting (Rabbeinu Ḥananel). The Gemara asks: Is that to say that Rabbi Yehuda is of the opinion that an object that is set-aside [muktze] due to repugnance may not be moved, and he is not of the opinion that an object that is set-aside due to prohibition may not be moved, and therefore permits moving the candlestick? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: All metal candlesticks may be moved on Shabbat with the exception of a candlestick that was kindled on Shabbat itself? Apparently, he prohibits moving the metal candlestick, not because it is disgusting but because it is set-aside due to prohibition. Rather, if it was stated, it was stated as follows, Rabbi Zeira said: A metal candlestick that was kindled on Shabbat, everyone agrees that it is prohibited. One that was not kindled on Shabbat, everyone agrees that it is permitted because it is neither set aside due to prohibition nor set aside due to repugnance.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב יְהוּדָה א״ראָמַר רַב מִטָּה שֶׁיִּחֲדָהּ לְמָעוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָהּ מיתיבי׳ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן

Rav Yehuda said that Rav said: A bed which one designated to place money upon it may not be moved on Shabbat because it is set-aside. It is prohibited even though it no longer has money upon it. Rav Naḥman bar Yitzḥak raised an objection to Rav Yehuda from our mishna: One may move a new oil lamp on Shabbat but not an old one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמר רב: מיטה שיחדה למעות, והניח עליה מעות והיו עליה המעות כל בין השמשות, אף על פי שניטלו המעות עכשיו ואינם במיטה – אסור לטלטלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיחדה למעות – מיתסרא בהזמנה בעלמא ואע״פ שלא הניח עליה מעולם.
מטלטלין נר חדש – והא רבי יהודה קאמר לה דאית ליה מוקצה אלמא לא מיתסר בהזמנה מדקאמר אבל לא ישן ולא קתני אבל לא המיוחד לכך.
מטה שיחדה למעות אסור לטלטלה – נראה דאפי׳ לצורך גופה או לצורך מקומה אסור דכיון שיחדה למעות שוב אין עושין ממנה שום תשמיש והויא כחצוצרות דאסור לטלטלה לרבי יהודה אפילו לצורך גופה ומקומה ולרבי שמעון לא אסור שום מוקצה לצורך גופו ומקומו אלא מוקצה מחמת חסרון כיס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מטה שייחדה למעות כו׳ נראה דאפילו לצורך גופו כו׳ והויא כחצוצרות כו׳ עס״ה. ולכאורה דבריהם תמוהים במ״ש נראה דאסור כיון דבלא״ה לא קאי כלל הך פיסקא דמטה שייחדה למעות דהדר ביה תלמודא. וע״ק במ״ש דהוי כחצוצרות דנראה שבאו ליתן טעם לאסור מטה שייחדה אפילו לצורך גופו משום דדמי לחצוצרות דפשיטא להו דאפילו לצורך גופו אסור כמו שכתבו לעיל בס״פ במה מדליקין גבי חצוצרות וכתבו שם הטעם משום דלא חזי כלל למלאכת היתר והביאו שם ראיה ממטה דהכא א״כ לפ״ז מאי מקשה ר״נ ב״י מנר דקאמר ומה נר דלהכי עבידא דהא ודאי לא דמי דנר חזי לתשמיש אחרינא ומטה למאי דס״ד השתא לא חזי למידי אחרינא וכמ״ש התוס׳ להדיא בד״ה לא הניח דמטה ונר לא דמי לחצוצרות לפי המסקנא. והנלע״ד בזה דכל מה שכתבו התוס׳ בזה הדיבור אין כוונתם לדינא וליתן טעם למטה שייחדה לחוד אלא דעיקר כוונתם שרוצין לפרש דהאי אסור לטלטל שבסוגיא זו בין למאי דס״ד מעיקרא ובין לפי המסקנא היינו אפילו לצורך גופו ומקומו ומה שהוצרכו לפרש כן היינו משום דבלא״ה הו״א דכל מידי שיש תורת כלי עליו לא שייך לאסור לצורך גופו ומקומו אפילו לר״י ולא מיתסר אלא מחמה לצל כדמשמע לכאורה בפרק כל הכלים דף קכ״ג וקכ״ד במימרא דרבה ואביי ורבא ע״ש לכך הוצרכו לפרש כאן שאין הדבר כן והביאו ראיה מחצוצרות דס״פ במה מדליקין דמוקמינן לה התם כר״י וע״כ בלצורך גופו ומקומו איירי דאי מחמה לצל אפי׳ שופר נמי ליתסר והתוס׳ לשיטתייהו שכתבו שם דשופר נמי מלאכתו לאיסור ומש״ה אסור מחמה לצל ומותר לצורך גופו ומקומו כיון דתורת כלי עליו וחזי למידי אחרינא משא״כ חצוצרות דלא חזו למידי אחרינא אע״ג דתורת כלי עליהם אפ״ה בשבת לא חזו למידי ומש״ה אינם בכלל כל הכלים דאיירי בהו לקמן בפרק כל הכלים אם כן לפ״ז מסברא משמע להו נמי לאסור במטה אפי לצורך גופו אפי׳ למאי דס״ד מעיקרא והיינו משום כיון דייחדה למעות תו לא חזי בשבת למידי אחרינא דבטיל לה מתורת כלי ביחוד לחוד וממילא דכ״ש לפי המסקנא בייחדה והניח עליה וכ״ש כשהיה עליה מעות בה״ש דכיון דהמטה בטל׳ לגבי המעות והמעות פשיטא דאסור לטלטל כיון דלא חזי בשבת למידי והו״ל כצרורות ואבנים בעלמא דמסקינן לקמן בפירקין דאע״ג דחזי לכסויי מנא אפ״ה כיון דליכא תורת כלי עליהם אסור א״כ ה״ה למעות וכיון שהמטה טפילה למעות לר״י בטל׳ תורת כלי ממנה וממילא אסור אפילו לצורך. כנ״ל נכון ומוכרח בכוונת התוס׳:
אלא דעדיין לא נתיישב דעתי בזה דאכתי לא הוי להו לפרש כן במימרא דהכא במטה ולהביא ראיה מחצוצרות כיון דבחצוצרות גופא לכאורה משמע מסתימת לשון כל הפוסקים דלא קי״ל בהא כר״י לאסור לטלטלו לצורך גופו ומקומו וכדמשמע נמי בסוף מכילתין דבכולה שבת הלכה כר״ש לבר ממוקצה מחמת איסור ומה ניהו נר שהדליקו באותו שבת דמשמע דוקא בכה״ג דדחי בידים הוא דלא קי״ל כר״ש וכמ״ש שם בתוספת וכן במטה שיחדה והניח עליה מעות נמי משמע משיטת רוב הפוסקים דלמאי דקי״ל כר״ש ממילא דאין הלכה כרב בהא דאמר לשמעתיה כר״י וכדמשמע מלשון התוספת בסמוך ד״ה ומה נר ולקמן בד״ה ה״נ מסתברא (ועיין מה שאכתוב בד״ה הא אין עליה מעות) א״כ לפ״ז לא שייך הך מילתא שכתבו התוספת כאן אליבא דהלכתא כי אם במטה שיש עליה מעות או שהיה עליה בה״ש דבהא ודאי קי״ל כרב משום דדמי לנר שהדליקו בו באותו שבת דהאי נמי כדחי בידים דמי וכדמשמע מלשון הרי״ף והרא״ש ז״ל א״כ לפ״ז טפי הו״ל להתוספת לפרש כן בברייתא דלעיל בסמוך בנר שהדליקו בו בשבת דאפילו לצורך גופו ומקומו אסור וליכא למימר דהתם מילתא דפשיטא היא דפלוגתא דר״מ ור״י ור״ש בנר שהדליקו היינו לצורך גופו ומקומו דאי מחמה לצל אפילו ר״ש מודה דאסור דהו״ל מלאכתו לאיסור וכמו שהוכיחו התוספת לעיל בס״פ במה מדליקין דמחמה לצל מודה ר״ש דדבר שמלאכתו לאיסור ע״ש אלא דלע״ד דנר לא מיקרי מלאכתו לאיסור ולא מיקרי דבר שמלאכתו לאיסור אלא כשעושה מעשה המלאכה בגוף הכלי וזה לא שייך בנר דמינח נייח כדמשמע לעיל בספ״ק. והנלע״ד בזה דאפילו התם בנר מילתא דפשיטא היא כיון שהוא מוקצה מחמת איסור דאורייתא לר״י דאמר מלאכה שאצ״ל חייב ועוד דדחי נמי בידים ממש סמוך לשבת א״כ ממילא משמע דאין סברא לחלק בין חמה לצל ובין צורך גופו ומקומו משא״כ הכא במטה דאין הטעם אלא משום דנעשה בסיס למעות והמעות גופא לא איתקצאי בה״ש אלא מחמת איסור טילטול דרבנן וא״כ הו״א דיש להתיר המיטה כשנסתלק׳ ממנה המעות כיון שיש תורת כלי על המטה ועוד דלא דחי המיטה בידים ממש לכך הוצרך התוספות לפרש דאפ״ה ע״כ אסור אפילו לצורך גופו ומקומו כדמשמע מימרא דרב דהא לדידיה דמי לחצוצרות וא״כ ממילא משמע דאף למאי דלא קי״ל כרב דס״ל כר״י מ״מ במאי דשמעינן דאוסר בהניח עליה בין השמשות אפילו לצורך גופו ומקומו שפיר קי״ל כוותיה כיון דבמוקצה מחמת איסור אמרינן מיגו דאיתקצאי קי״ל להדיא בסוף מכילתין כר׳ יהודא ולקושטא דמילתא לא משמע להו להתוספות לחלק בין מוקצה מחמת איסור דאורייתא או מחמת איסור דרבנן וכמו שאבאר בביצה בפרק המביא (דף ל״א ע״ב) אי״ה כנ״ל ועדיין צ״ע ודוק היטב:
תוס׳ ד״ה דכ״ע כו׳ אפילו מניח חשיב כשוכח כי ההיא דמנער. עי׳ לקמן דף נא ע״א תוס׳ ד״ה או שטמן:
בא״ד דהכא עיקר. עי׳ לעיל דף לט ע״א תוס׳ ד״ה מפני שמזיז:
בא״ד הוו ידעי לה דמתני׳ היא. עי׳ מנחות דף ט ע״א תוס׳ ד״ה חסר הלוג ומו״ק דף ה ע״א תוס׳ ד״ה לאתויי:
תוס׳ ד״ה שיחדה כו׳ והויא כחצוצרות. לעיל דף לו ע״א:
ד אמר רב יהודה אמר רב: מטה שיחדה להניח עליה מעותאסור לטלטלה בשבת משום מוקצה, אף שאין עליה כעת מעות. מיתיביה [הקשה לו] רב נחמן בר יצחק ממה ששנינו במשנתנו: מטלטלין בשבת נר חדש אבל לא ישן!
Rav Yehuda said that Rav said: A bed which one designated to place money upon it may not be moved on Shabbat because it is set-aside. It is prohibited even though it no longer has money upon it. Rav Naḥman bar Yitzḥak raised an objection to Rav Yehuda from our mishna: One may move a new oil lamp on Shabbat but not an old one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת מד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת מד., עין משפט נר מצוה שבת מד., רב שרירא גאון ערבית שבת מד. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת מד. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת מד., ר׳ נסים גאון שבת מד., רי"ף שבת מד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת מד., רש"י שבת מד., ראב"ן שבת מד. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת מד., ספר הנר שבת מד. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת מד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת מד. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת מד., רמב"ן שבת מד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת מד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת מד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת מד., מהרש"א חידושי הלכות שבת מד., פני יהושע שבת מד., גליון הש"ס לרע"א שבת מד., פירוש הרב שטיינזלץ שבת מד., אסופת מאמרים שבת מד.

Shabbat 44a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 44a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 44a, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 44a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 44a, R. Chananel Shabbat 44a, R. Nissim Gaon Shabbat 44a, Rif by Bavli Shabbat 44a, Collected from HeArukh Shabbat 44a, Rashi Shabbat 44a, Raavan Shabbat 44a, Tosafot Shabbat 44a, Sefer HaNer Shabbat 44a, Ri MiLunel Shabbat 44a, HaHashlamah Shabbat 44a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 44a, Ramban Shabbat 44a, Rashba Shabbat 44a, Meiri Shabbat 44a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 44a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 44a, Penei Yehoshua Shabbat 44a, Gilyon HaShas Shabbat 44a, Steinsaltz Commentary Shabbat 44a, Collected Articles Shabbat 44a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144