×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר נָשִׁים סוֹמְכוֹת רְשׁוּת.
in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: It is optional for women to place their hands on the head of a sacrificial animal before it is slaughtered. Although only men have this obligation, women may perform that rite if they wish. Similarly, women may perform other mitzvot that they have no obligation to fulfill.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן ודלמא חכמים סבירא להו הנחת תפילין בנשים רשות כדאמרינן נשים סומכות רשות דאי לא תימא הכי רגלים מי איכא מאן דאמר לעלות ברגל מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא אלא ודאי מ״ע שהזמן גרמא הוא ולמה לא מיחו בידה משום דסבירא להו עליית נשים ברגל רשות.
{בבלי עירובין צו ע״ב-צז ע״א} גמ׳ {כפירוש ר״ח} חדשות1 מאי טעמא לא משום דחיישינן דילמא קמיע נינהו אבל ישנות כיון דמקושרות2 נינהו לא טרח איניש כולי האי בקמיע.
תאני3 אבא אבוה דשמואל בר רב יצחק אלו הן4 ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות כל שיש בהן רצועות ואינן מקושרות:
1. חדשות: גכה, כ״י מ, דפוסים, רא״ש: ״בחדשות״ כלשון המשנה.
2. דמקושרות: גכה: ״דמקושרין״. דפוס קושטא: דמקושרים.
3. תאני: בדפוסים הוא המשך למאמר הקודם: ותאני.
4. הן: חסר בדפוסים.
דר׳ יוסי – לקמן.
נשים סומכות רשות – ואע״ג דכתיב (ויקרא א) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וסמיך ליה וסמך ידו בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות.
תכלת של ציצית צריך שיהא צבוע לשם תכלת ומעתה המוצא תכלת בשוק אע״פ שבדקם ויצאו מתורת ספק קלא אילן פסול ולא סוף דבר בלשונות ר״ל לשונות של צמר סרוק וצבוע שהדברים נראין שעל דעת מלבוש נצבעו אלא אף בחוטים וכן לא סוף דבר בחוטים שאף בהם אפשר שטוואם לארגם בשפת הבגד אלא בשמצאם טוואים ושזורים שהדברים מוכיחים שלצורך ציצית נעשו כמו שאמרו בספרי פתיל תכלת טווי ושזור אעפ״כ פסולים ולא עוד אלא אפי׳ מצאן מופסקין למדת הציציות והוא שיהו משולשלים ארבע אצבעות מן הטלית כמו שיתבאר במקומו שהיה לנו לומר אלמלא שלצורך ציצית נעשה לא טרח כולי האי אעפ״כ הכל פסול עד שיתברר שלשמה טואוהו וצבעוהו:
בשזורין ושמעי׳ מהכא דחורי ציצית צריכין להיות שזורין – וכי אדם טורח לעשות כו׳ פי׳ דקס״ד דבין חדשות בין ישנות חינם מקושרו׳ אלא שבישנות נרא׳ רושם הכשר וניכר בו שהם תפילין והחדשו׳ אין רושם הכשר ניכר בהם וכדפריש״י ז״ל ולפי׳ היה אוס׳ דחיישי׳ דילמ׳ קמעו׳ נינהו דהא לא טרח איניש אלא בהכין אלא טעמא דידיה מפני שהחדשות אינם מקושרות ואסור לקושרו בשבת ואם מניחן בלא קשר אין זה כדרך מלבוש בחול וה״ל משוי ורבי מאיר דשרי בחדשות משום דסבר דמות׳ לקשרן בשבת קשר שאינו של קיימא כלומר קשר מרופה וא״ת ולאבוה דשמואל כיון דלא מספקינן להו בקמיע נסי דאינו מניחן יחשיך עליהם כדעבדי גבי צבתין וכסתות וי״ל דכיון שלא נגמרה מלאכתן לא חשו להם כ״כ דהא אפילו במקושרות צריכין הם בדיקה כל זמן שאינו יודע בהם שהם מן המומחה אלא שלענין הצלה לא חששו כ״כ ואמרו להציל על הספק אכל כשאינו מקושרות חששו כנ״ל ומינה כל שחסרות מעברתא או תקנתא ושום דבר המעכב בתפילין שא״א לעשותו בשבת אין מכניסין אותם ולא מחשיך עליהם וכדמוכחא שמעתין דוק.
כר׳ יוסי שאמר: נשים סומכות רשות שאף שמצות הסמיכה על הקרבנות נאמרה לגברים, בכל זאת מותר לנשים הרוצות בכך לסמוך אף הן. וכמו כן יכולות הנשים לקיים שאר מצוות שלא נתחייבו בהן.
in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: It is optional for women to place their hands on the head of a sacrificial animal before it is slaughtered. Although only men have this obligation, women may perform that rite if they wish. Similarly, women may perform other mitzvot that they have no obligation to fulfill.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי אִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הָיְתָה עוֹלָה לָרֶגֶל וְלֹא מִיחוּ בָּהּ מִי אִיכָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר רֶגֶל לָאו מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא אֶלָּא קָסָבַר רְשׁוּת הָכָא נָמֵי רְשׁוּת.

As, if you do not say so, that this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the baraita states that Jonah’s wife would ascend to Jerusalem for the Festival pilgrimage and the Sages did not reprimand her. Is there anyone who says that the mitzva of Festival pilgrimage is not a time-bound positive mitzva and that women are obligated to fulfill it? Rather, he holds that she did not embark on the pilgrimage as an obligation, but that it was optional; here, too, with regard to phylacteries, it is optional. Consequently, no proof can be cited from this baraita as to whether or not Shabbat is a fit time for phylacteries.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כן] שהדבר הוא כשיטת ר׳ יוסי, אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה בענין זה, מי איכא למאן דאמר [האם יש מי שאומר] שרגל לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא? והלוא מצות עליה לרגל ודאי קבוע לה זמן מסוים! אלא קסבר [סבור הוא] שעלתה לרגל לא כחובה אלא כרשות, הכא נמי [כאן גם כן] לענין תפילין רשות. ולכן אין להוכיח מברייתא זו כלל לגבי זמן מצות תפילין עצמה.
As, if you do not say so, that this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the baraita states that Jonah’s wife would ascend to Jerusalem for the Festival pilgrimage and the Sages did not reprimand her. Is there anyone who says that the mitzva of Festival pilgrimage is not a time-bound positive mitzva and that women are obligated to fulfill it? Rather, he holds that she did not embark on the pilgrimage as an obligation, but that it was optional; here, too, with regard to phylacteries, it is optional. Consequently, no proof can be cited from this baraita as to whether or not Shabbat is a fit time for phylacteries.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא הַאי תַּנָּא הִיא דְּתַנְיָא הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין מַכְנִיסָן זוּג זוּג אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּחֲדָשׁוֹת וּמַתִּיר בִּישָׁנוֹת.

Rather, who is the tanna who maintains that Shabbat is a time for phylacteries? It is this tanna who taught the halakha, as it was taught in the Tosefta: One who finds phylacteries brings them in pair by pair, whether the finder is a man or whether she is a woman, and whether the phylacteries are new or whether they are old. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda prohibits bringing in new phylacteries since they might merely be amulets in the form of phylacteries, but he permits bringing in old ones, which are certainly valid phylacteries.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא האי תנא הוא דסבר שבת זמן תפילין הוא דתניא המוציא תפילין כו׳ – עד ר׳ יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות לפי שאין אדם טורח. ודייקינן מדלא פליג באשה שמע מינה דסברי מ״ע שלא הזמן גרמא היא ואפילו בשבת זמנם הוא ודחינן ודלמא הני נמי סבירא להו נשי [במ״ע שהז״ג] רשות כר׳ יוסי דאמר נשים סומכות רשות ודחינן לא יכלת למימר דר׳ מאיר ור׳ יהודא כר׳ יוסי סבירא להו דסבר נשים במצות עשה שהזמן גרמא רשות דתנן אין מעכבין כו׳ שמע מינה דר׳ מאיר ור׳ יהודה לא סבירא להו הא דר׳ יוסי (לא אתבריר) לן מאן האי תנא דסבר שבת זמן תפלין היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוסר בחדשות – לחלל עליהן שבת דילמא קמיע בעלמא נינהו.

המוצא תפילין

{שמעתא דהמוצא תפילין חדשות}
כתב הרי״ף ז״ל: בחדשות מ״ט לא, משום דחיישי׳ דלמא קמיעי נינהו.
ולאו הכין הוא בוכנא דשמעתא. דהא אסיקנא דכ״ע לא טרח איניש לעשות קמיע כמין תפילין. אלא חדשות, כיון שאינן מקושרות וא״א לקושרן בשבת מפני שהוא קשר של קיימא, מניחן והולך לו. אבל בישנות, שהם מקושרות, מכניסן זוג זוג.
פרק המוצא תפילין
[במאור דף לא: ד״ה כתב הרי״ף. לרי״ף סי׳ תרע (עירובין דף צו:)]
[כתוב שם:] אבל ישנות כיון שמקושרים לא טרח איניש כולי האי בקמיע1 וכו׳.
אמר אברהם: באמת הגירסא שלנו (דף צז.) כך היא דכולי עלמא לא טרח איניש, ומפרשינן דרבא גופיא הדר ביה, אבל גירסת הרב אינה כן, אלא דכולי האי לא טרח איניש, אבל בחוטין מופסקין טרחי, מיהו לרבי אלעזר סבירא ליה דאפילו במופסקין לא טרח איניש לכולי עלמא, וטעמא דחדשות משום דאינן מקושרות ואינו יכול לקושרן, ולדידיה אקשינן וליענבינהו מיענב, וכולה סוגיא אזלא כרבי אלעזר, הלכך חוטין שזורין מופסקין כשרים, ודומה שאפילו בלא שום בדיקה כשרים, ואין חוששין לא לקלא אילן ולא לטעימה ולא שלא לשמה, דכיון דשזורין הן כעין חוטי ציצית ומופסקין במדת חוטי ציצית בודאי כשרים הם לציצית דאמרינן מיד אדם מומחה יצאו. כנ״ל2.
1. בבעל המאור הנדפס כתב: אבל ישנות שהם מקושרות מכניסן זוג זוג. ע״ש בתחילת השגתו.
2. עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ ציצית פ״ב ה״ז, ובתובת חכמי לוניל שהובא במ״ע ובכ״מ שם.

המוצא תפילין

{שמעתא דהמוצא תפילין חדשות}
כתוב בספר המאור: כתב הרב אלפסי ז״ל בחדשות מ״ט לא, משום דחיישי׳ דלמא קמיעי נינהו, ולאו הכין הוא בוכנא דשמעתא וכו׳ אלא חדשות, כיון שאינן מקושרות וא״א לקושרן בשבת וכו׳.
אמר הכותב: אבל דעת רבינו ז״ל נוטה ללישנא קמא, דהיא אוקימתא דרבא, דאמר, בטרח ולא טרח פליגי. מר, דהוא ר״מ, סבר, לא טרח. ומר, דהוא ר׳ יהודה, וסתם מתני׳, סבר, טרח וחיישינן דילמא קמיע נינהו. וכשיש בהן רצועות מקושרות, בידוע שאין זה קמיע אלא תפילין. ולא פליגא אוקימתא דרבא אמתני׳ [היה דאבוה דרב ושמואל].⁠1
ולא ראה רבינו ז״ל לסמוך אלישנא אחרינא, דהוא תירוצה דאביי, דאמר, דכ״ע לא טרח וטעמא דחדשות לא, מפני שאסור לקשרן בשבת. משום דלהך לישנא הלכה כר׳ מאיר, דאמר, אחד חדשות ואחד ישנות, דקי״ל עניבה לאו קשירה היא ואפשר דעניב להו כעין קשירה דידהו. אפי׳ תימא עניבה פסולה בתפילין, אפשר דקשר להו בקשר שאינן חייבין עליו, דקי״ל כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו, כגון קטרא דזממא גופיה ואסתרידא גופיה. וכפי דברי רבינו והגאונים, בעי׳ נמי מעשה אומן. ומ״מ, ודאי, אי עביד קשר מרופה לפי מדת ראשו וזרועו, לא עדיף מקטרא דקטרי בזממא וקטרא דקטרי באסתרידא וחומרתא דקטרי בסנדל. הלכך, לגבי הצלה דתפלין מותר לכתחלה, כדתנן (שבת קנ״ז.), מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. ור׳ יהודה לטעמיה, דמחמיר בקשירה, דאפילו בעניבה מחייבו, כ״ש בקשירה, דכל שהוא קשר של קיימא קצת היה מחייב בו. והכי מוכח בפרק אלו קשרים (שבת קי״ג.), דכל קשר שהוא של קיימא כלל מחייב ר׳ יהודה, ואפילו עניבה. ולית הלכתא כותיה.
וכיון דתנן סתמא כר׳ יהודה, בד״א בישנות אבל בחדשות פטור, וקי״ל סתם במתני׳ ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, וכל שכן דר״מ ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה, לא סמכי׳ אתירוצא דמפקא לה למתני׳ ולר׳ יהודה מהלכה, ונקיטינן לישנא דרבא דמוקי להו אליבא דהלכתא.
ועוד, דהא משמע בהדיא דסבר רבא, טרחי, ומוקי להו לסתם מתני׳ הכי ופריך מינה לר׳ אלעזר, ואביי סבר לה כר׳ אלעזר ומוקי להו לכולהו דלא טרח. וקיימא לן, אביי ורבא הלכתא כרבא.
ולפיכך השמיט רבינו שמעתא דר׳ אלעזר ולא כתבה, לא בכאן ולא בהלכות ציצית. ויפה כוון.
1. מסתמא צ״ל, דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק, כגירסתנו
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא מי הוא אותו תנא הסבור ששבת זמן תפילין? האי תנא היא [תנא זה הוא] בעל הלכה זו דתניא הרי שנינו בתוספתא]: המוצא תפילין, מכניסן זוג זוג. אחד האיש ואחד האשה, אחד חדשות ואחד ישנות, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אוסר בחדשות, שייתכן ואינן אלא קמיע העשויה כתפילין, ומתיר בישנות משום שבאלו יודעים אנו ודאי שהן תפילין ראויות וכשרות.
Rather, who is the tanna who maintains that Shabbat is a time for phylacteries? It is this tanna who taught the halakha, as it was taught in the Tosefta: One who finds phylacteries brings them in pair by pair, whether the finder is a man or whether she is a woman, and whether the phylacteries are new or whether they are old. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda prohibits bringing in new phylacteries since they might merely be amulets in the form of phylacteries, but he permits bringing in old ones, which are certainly valid phylacteries.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ע״כעַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בַּחֲדָשׁוֹת וִישָׁנוֹת אֲבָל בְּאִשָּׁה לָא פְּלִיגִי שְׁמַע מִינַּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא הוּא וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים חַיָּיבוֹת.

Analysis of this Tosefta indicates that Rabbi Meir and Rabbi Yehuda disagree only with regard to the issue of new phylacteries and old ones; however, with regard to a woman bringing in the phylacteries, they do not disagree that it is permitted. Learn from it that this tanna maintains that donning phylacteries is a positive mitzva not bound by time, and since women are obligated in every positive mitzva not bound by time, a woman may don these phylacteries and walk into the town.
רי״ףתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל באשה לא פליגי – וא״ת דילמא משום דהוי מלבוש לאיש כדאמר בפרק במה אשה (שבת דף סא.) דתפילין דרך מלבוש עביד וי״ל דהיינו דוקא לאיש משום דרגיל ללובשן בחול אבל לאשה לא כדאמרי׳ התם וחלופיהן באיש דמידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה לא חזי לאיש.
עד כאן לא פליגי אלא בישנות וחדשות אבל באשה לא פליגי. אלמא בין ר׳ מאיר בין ר׳ יהודה תרווייהו סבירא להו דשלא הזמן גרמא הוא דשבת זמן תפילין, ומתני׳ ר׳ מאיר ור׳ יהודה, ומיהו דוקא (קשיא) [רישא] דמתני׳, אבל סיפא דמתני׳ ר׳ יהודה ולא ר׳ מאיר, דהא קתני במתני׳ ישנות ולא חדשות.
אבל באשה לא פליגי. וא״ת דילמא משום דדרך מלבוש. (אבל אשה שאין רגילה ללובשן) [וי״ל דלאיש] הוי ליה דרך מלבוש [דרגיל ללובשן בחול] אבל אשה שאין רגילה ללובשן [לא הוי] להם דרך מלבוש, דנשים [עם] בפני עצמן הן כדאמ׳ התם בפרק במה אשה יוצאה (שבת סב.) גבי תכשיטין וחלופיהם באיש, דמידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה לא חזי לאיש. ומיהו אפי׳ למאן דאמ׳ מצות עשה שהזמן גרמא היא אי סבירא לן דנשים סומכות רשות הוי נמי דרך מלבוש, דאף הן מניחות לעתים כמיכל בת שאול, הלכך אפי׳ אשה מצילתו. והיינו דאמרינן ודילמא סבר לה כמאן דאמ׳ נשים סומכות רשות. ולענין פסק הלכה: קיימא לן כר׳ עקיבא דאמ׳ שבת לאו זמן תפילין דכתיב והיו לך לאות יצאו שבתות שהן גופן [אות].
ור׳ עקיבא ור׳ יוסי ור׳ שמעון הקטן לענין שבת כולהו סבירא להו שבת לאו זמן תפילין ורשב״ג נמי כוותייהו קאי. ור׳ נתן (עירובין צו.) נמי הא אמר דאפשר [ד]⁠סבירא ליה כר׳ עקיבא דשבת לאו זמן תפילין, אע״ג דלילה זמן תפילין. ואע״ג דר׳ מאיר ור׳ יהודה פליגי עלייהו, תלמידיהם נינהו לגבי ר׳ עקיבא ור׳ יוסי. ועוד דהלכה כר׳ עקיבא מחברו וכ״ש מתלמידו.
וכתב הראב״ד ז״ל: דאע״ג דקיימא לן דשבת לאו זמן תפילין כר״ג, לענין הצלה קיימא לן דזוג א׳ טפי לא, הואיל וסתם לן תנא הכי, דדילמא הוי טעמא משום דלא שרי [אלא] כדרך מלבושו בחול כיון דבחול [אחד] טפי לא, בשבת נמי אחד אין טפי לא. ואשה נמי (ב)⁠כלל [לא] דהא לאו דרך מלבוש בחול הוא, ומתני׳ נמי דיק׳ דאם איתא ליתני א׳ האיש וא׳ האשה כדקתני [ברייתא]. ואע״ג דסתים לן תנא כר׳ מאיר ור׳ יהודה לענין זוג זוג, לענין אשה לא סתים לן תנא כוותיהו. והרב אלפסי ז״ל [נראה] שכן דעתו שהביא משנתנו כצורתה לבד ולא הזכיר מכל מה שנאמר עליה בגמרא כלום.
ודברי רש״י ז״ל נכונים הם בעיני, דאם איתא דטעמא דמתני׳ כדרך מלבושו בחול [כך] דרך מלבושו [בשבת] אפי׳ למאן דאמ׳ שבת לאו זמן תפילין הוא, היאך לא נאמר אותו הטעם בגמרא, לימא אי בעית אימא [דכ״ע] שבת לאו זמן תפילין, מר סבר כדרך מלבושו בחול שרו ליה רבנן (ואפי׳) זוג אחד [אין] טפי לא, ומר סבר כדרך מקום [הנחת] תפילין שרו ליה רבנן ואפי׳ (הכי) [תרי] נמי, אלא ודאי משמע דלא אמ׳ הכי ולא אשכח פיתרא מחוורתא למתני׳ אלא דבשבת זמן תפילין ולאו זמן תפילין פליגי ומתני׳ ר׳ מאיר ור׳ יהודה, ש״מ דסתמא דמתני׳ ג״כ משום דשבת זמן תפילין ומתני׳ כולה ר׳ יהודה ור׳ יהודה ש״מ דטעמא דמתני׳ ע״כ אפי׳ לר׳ מאיר. ועוד דמה שאמ׳ הרב ז״ל דנשים אין מצילות דאינו דרך מלבוש, הא תמיהא לי⁠(ה) טובא, דכיון דקיימא לן נשים סומכות, דרך מלבוש בחול דהוה להן לנוי, ותדע לך מדאתי למדחי הא ר׳ יהודה הא ר׳ מאיר דאמרי א׳ האיש וא׳ האשה, ואמרינן ודילמא סבר לה כמאן דאמ׳ נשים סומכות רשות, דאלמא אעפ״י שהזמן גרמא להכניס בשבת דרך מלבוש קרינן ליה אף לאשה הואיל ומנחת רשות. ולולי שאמ׳ הרב ז״ל וגם מהלכות הרב אלפסי שנראה כדבריו, הייתי אומר דהלכה כר״ג דמכניס אפי׳ שנים שנים דפלוגתא דת״ק [ור״ג] בפלוגתא דשבת זמן תפילין או לאו זמן תפילין תליא, ת״ק כר׳ מאיר ור׳ יהודה ור״ג כר׳ עקיבא ור׳ יוסי הגלילי. וכיון דקיימא לן כר׳ עקיבא (ו)⁠הלכתא נמי כר״ג דאפי׳ שנים שנים.
אלא דקשיא לי קצת דא״כ תיקשי לן דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן, דאילו ר׳ יוחנן [אמר] הלכה כסתם משנה (שבת מו.), ואיהו אמר בפרק הקומץ רבה (מנחות לו:) המניח תפילין בלילה עובר בלאו, וכיון דלילה לאו זמן תפילין לדידיה אלמא כר׳ יוסי סבירא ליה דדריש מימים ימימה למעוטי שבתות וימים טובים. וא״ת דאמוראי נינהו אליבא דר׳ יוחנן כדמשני בעלמא כר׳ יוחנן, מ״מ הוה להו לאקשויי ולפרוק הדין כדמותיב ומפרק הכין בעלמא. ויש לומר משום דטעמא דמתני׳ לא מתפרש (ד)⁠גביה בהדיא, ואנן ספוקי מספקא לן טעמא הכא, משום הכי לא מקשי מינה התם לר׳ יוחנן דהא טעמא לא מידכר דליקשי מיניה, כנ״ל. ואשה נמי מכנסת, הואיל שסומכות רשות אף לאשה דרך מלבוש הוא לה.
ולענין לילה: קיימא לן כר׳ עקיבא דלילה זמן תפילין דבחוקת הפסח הכתוב מדבר, ובמנחות איפסיקא הלכתא הכין, דתניא התם בפרק הקומץ רבה (מנחות לו.) עד מתי מניחין בראשו עד שתשקע החמה, ר׳ עקיבא אומ׳ עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה, ומודים חכמים לר׳ יעקב שאם חלצן ליכנס לבית הכסא ושקעה החמה שוב אין מניחן, אמר רב נחמן הלכה כר׳ (עקיבא) [יעקב]. אע״ג דאיכא דאמרי אין הלכה אתמר, הא אקשו עליה מדרב חסדא ורב הונא דמצלו בהו באורתא, ואמרינן ההיא פליגא. וכיון שכן לכשתמצא לומ׳ אין הלכה אתמר, אנן כרב חסדא ורב הונא קיימא לן (דרב) לגבי רב נחמן, ואמרינן נמי התם (לו:) אמר רב הוה קאימנא קמיה דרב אשי וחשך ולא סליק תפילי ואמר ליה לשומר קא בעי מר, ואמ׳ ליה אין, ולדעתיה דלאו לשומרם קא בעי אלא קא סבר הלכה ואין מורין כן, וקיימא לן כרב אשי דבתרא הוא. והא דאמרינן בפ״ק דברכות (ברכות ט:) לתפילין כאחרים, היינו משום רואה את חברו בתוך ד׳ אמות, לא קשיא דלכולי עלמא מזמן שינה ואילך אסור להניחן גזירה שמא ישן בהם ויפיח בהם, וכיון שהוא חולצן בזמן שכיבה אשמעי׳ אביי עד שיכיר את חברו ברחוק ד׳ אמות הוי זמן שינה. וכן פסק הרב אלפסי ז״ל בהנחתן כאביי ובסלוקן כרב אשי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אבל באשה לא פליגי וא״ת דלמא משום דהוי מלבוש לאיש כדאמר בפרק במה אשה דתפילין דרך מלבוש עביד כו׳ עכ״ל הכי אמרינן התם אמתני׳ דאם יצא בתפילין בשבת אינו חייב חטאת דאפילו למ״ד שבת לאו זמן תפילין אינו חייב חטאת מ״ט דרך מלבוש עביד מיהו משמעתין דלעיל נמי מוכח דדרך מלבוש עביד למאי דמוקמינן דר״ג סבר שבת לאו זמן תפילין גם קושייתם ותירוצם גמרא ערוכה היא שם (ד׳ ס״ב) אהא דאמר עולא וחילופיהן באיש וקסבר עולא נשים עם בפני עצמן ואיתיביה אביי המוצא תפילין כו׳ ואי אמרת נשים עם בפני עצמן הן והא מ״ע כו׳ קסבר ר״מ כו׳ ע״ש ודו״ק:
וכשנדקדק בתוספתא זו נמצא כי עד כאן לא שמענו שפליגי [נחלקו] ר׳ מאיר ור׳ יהודה אלא בחדשות וישנות, אבל באשה — לא פליגי [נחלקו] שמותר לה להביא את התפילין. שמע מינה [למד מכאן] שהתנא שניסח כך את המחלוקת סבור כי תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות. לפיכך יכולה אשה להניח תפילין אלו ולהכנס עמם לעיר.
Analysis of this Tosefta indicates that Rabbi Meir and Rabbi Yehuda disagree only with regard to the issue of new phylacteries and old ones; however, with regard to a woman bringing in the phylacteries, they do not disagree that it is permitted. Learn from it that this tanna maintains that donning phylacteries is a positive mitzva not bound by time, and since women are obligated in every positive mitzva not bound by time, a woman may don these phylacteries and walk into the town.
רי״ףתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְדִילְמָא סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר נָשִׁים סוֹמְכוֹת רְשׁוּת לָא ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלָא רַבִּי מֵאִיר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי וְלָא רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי.

The Gemara attempts to refute this. But perhaps that tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: It is optional for women to place their hands on the head of a sacrificial animal before it is slaughtered. Here too, perhaps it is optional for women to don phylacteries. The Gemara answers: This cannot enter your mind, as neither Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, nor does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as the Gemara proceeds to prove.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשים סומכות רשות – דאין כאן בל תוסיף ומשום איסורא נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו.
לא ס״ד לא ר״מ ס״ל כר׳ יוסי כו׳ – משמע דר״מ ור׳ יהודה תרוייהו אית להו דנשים חייבות בתפילין דלאו זמן גרמא הוא ותימה דבפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) תנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן התפילין ופריך עלה בגמרא פשיטא ומשני דאיצטריך משום דאיתקש תפילין למזוזה והשתא הא איצטריך לאפוקי מדר״מ ור׳ יהודה וי״ל דלמאן דחשיב תפילין זמן גרמא הוי פשיטא דנשים פטורות ומשום הכי איצטריך לשנויי טעמא דאיתקש הקשה ה״ר יום טוב מווין היכי דייק בסמוך דר״מ לא סבר לה כר׳ יוסי מכח ההיא סתמא דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע ומתוך כך אנן צריכין לומר דההיא דפרק מי שמתו דלא כר״מ אדרבה נימא דההוא סתמא כר״מ דקסבר נשים פטורות והא דקתני הכא ר״מ אחד האיש ואחד האשה משום דסבר לה כר׳ יוסי דאמר נשים סומכות רשות וסתם מתני׳ דאין מעכבין דלא כר״מ ותירץ לו ר״י דמה נפשך סתמא דברכות דלא כר״מ דקא סבר ההוא מתני׳ דנשים סומכות לאו רשות דקתני התם נשים ועבדים וקטנים פטורים מק״ש ותפילין וחייבין בתפלה ובבהמ״ז ובמזוזה והנהו קטנים על כרחין בלא הגיעו לחינוך איירי דבהגיעו לחינוך בתפילין נמי חייבין כדאמר בסוף לולב הגזול (סוכה דף מב.) קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב ליקח לו תפילין אלא בלא הגיעו לחינוך איירי ולא קאי וחייבין אקטנים אלא אנשים ועבדים ולא נקט קטנים אלא לענין פטור והא נמי אינו שום חידוש דפטירי בלא הגיע לחינוך ולא תני להו אלא לאשמועינן דנשים ועבדים כקטנים לענין תפילין דאי בעי לאנוחי לא שבקינן להו משום בזיון תפילין היכא דלא הגיעו לחינוך ועוד י״ל דניחא ליה טפי למימר דההיא דברכות דלא כר״מ משום דלא מיתרצא מילתיה דר״מ דאמר זוג אין טפי לא אא״כ סבר שבת זמן תפילין הוא כדאסיקנא לעיל אם לא נאמר דלית ליה דרב שמואל בר רב יצחק דאמר מקום יש בראש להניח בו ב׳ תפילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה לא ס״ד כו׳ דממ״נ סתמא דברכות דלא כר״מ דקסבר ההוא מתניתין דנשים סומכות לאו רשות כו׳ עכ״ל ק״ק להאי תירוצא הך סתמא דברכות דנשים פטורות מן התפילין כמאן אתיא דכר״מ ור״י לא אתיא דאינהו סברי דתפילין מ״ע שלא הזמן גרמא ונשים חייבות וכר׳ יוסי נמי לא אתיא דאיהו סבר רשות והך מתניתין דברכות סבר דלאו רשות ודו״ק:
בא״ד משום דלא מתרצא מילתי׳ דר״מ זוג אין טפי לא אא״כ סבר שבת (לאו) זמן תפילין כו׳ עכ״ל ק״ק דאם כן הוא בפשיטות טפי ה״ל לאוכוחי דר״מ ור״י ס״ל דשבת זמן תפילין מדתני זוג א׳ אין טפי לא אלא ע״כ דא״ל למימר אע״ג דשבת לאו זמן תפילין הוא אפ״ה זוג א׳ אין טפי לא משום דדרך מלבוש וכחול שוויוהו רבנן ובחול אינו לובש רק זוג א׳ כדאמרינן [לעיל] וכן פי׳ הר״ן וכצ״ל ע״כ בפ׳ במה אשה לאביי דהוה ס״ד דהך ברייתא דאחד אשה ואחד איש סברה דתפילין מ״ע שהזמן גרמא היא אע״ג דקתני בה זוג א אין טפי לא והא דלא אוקמי פלוגתא דתנאי במתניתין בהכי משום דסתמא דמתניתין כר״מ היא ור״מ ס״ל דשבת זמן תפילין הוא מדקתני אחד האיש ואחד האשה ודו״ק:
ומנסים לדחות: ודילמא סבר לה [ושמא סבור הוא אותו תנא] כר׳ יוסי, שאמר: נשים סומכות רשות ואף כאן נשים מניחות תפילין רשות? ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] כי לא ר׳ מאיר סבר לה [הוא] כר׳ יוסי, ולא ר׳ יהודה סבר לה [הוא] כר׳ יוסי כפי שנוכיח;
The Gemara attempts to refute this. But perhaps that tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: It is optional for women to place their hands on the head of a sacrificial animal before it is slaughtered. Here too, perhaps it is optional for women to don phylacteries. The Gemara answers: This cannot enter your mind, as neither Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, nor does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as the Gemara proceeds to prove.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לָא רַבִּי מֵאִיר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי דִּתְנַן אאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ הָא נָשִׁים מְעַכְּבִין וּסְתָם מתני׳מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר.

Neither Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as we learned in a mishna: One need not prevent children from sounding the shofar on Rosh HaShana. Although there is an element of prohibition in sounding the shofar when there is no obligation to do so, since the children will one day be obligated to sound the shofar, one need not prevent them from doing so and learning. It may be inferred from here that one must prevent women from sounding the shofar. And an unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, indicating that according to Rabbi Meir, a woman does not even have the option of performing a time-bound positive mitzva.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מעכבין – אין ב״ד מוזהרין למונען מלתקוע ביום טוב של ר״ה דבעו לחנוכינהו במצות.
הא נשים מעכבין – אע״ג דלא חלול י״ט הוא כדתנא דבי שמואל (ר״ה דף כט:) יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה מיהו נראות כמוסיפות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ר׳ מאיר סבר לה [הוא] כר׳ יוסי, דתנן הרי שנינו במשנה]: אין מעכבין את התינוקות מלתקוע בשופר בראש השנה, ואף שיש מקצת איסור בתקיעה שאינה של מצוה, מכל מקום כיון שסופם להיות מחוייבים במצות תקיעה — אין מעכבים אותם לתקוע וללמוד. הא [הרי] מכאן נדייק כי נשים — מעכבין אותן מלתקוע. וסתם מתניתין [משנתנו] כשיטת ר׳ מאיר, משמע שר׳ מאיר סבור שאין אשה יכולה לקבל על עצמה כרשות קיום מצוה שהזמן גרמא.
Neither Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as we learned in a mishna: One need not prevent children from sounding the shofar on Rosh HaShana. Although there is an element of prohibition in sounding the shofar when there is no obligation to do so, since the children will one day be obligated to sound the shofar, one need not prevent them from doing so and learning. It may be inferred from here that one must prevent women from sounding the shofar. And an unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, indicating that according to Rabbi Meir, a woman does not even have the option of performing a time-bound positive mitzva.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא {ויקרא א׳:ב׳} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְסָמַךְ בבְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת רַבִּי יוֹסֵי ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים נָשִׁים סוֹמְכוֹת רְשׁוּת.

Nor does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it was taught in the Sifra, the halakhic midrash on Leviticus. The verse states: “Speak to the sons of Israel…and he shall place his hands on the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:2–4). By inference, the sons of Israel place their hands, but the daughters of Israel do not place their hands. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: It is optional for women to place their hands on the head of a sacrificial animal before it is slaughtered.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן לא ר׳ יהודה סבר לה [הוא] כר׳ יוסי שכן שנינו במדרש ההלכה תורת כהנים (ספרא) על הפסוק ״דבר אל בני ישראל... וסמך ידו על ראש העולה״ (ויקרא א, ב וד) למדו מכאן שבני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומרים: נשים סומכות רשות.
Nor does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it was taught in the Sifra, the halakhic midrash on Leviticus. The verse states: “Speak to the sons of Israel…and he shall place his hands on the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:2–4). By inference, the sons of Israel place their hands, but the daughters of Israel do not place their hands. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: It is optional for women to place their hands on the head of a sacrificial animal before it is slaughtered.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּסְתָם סִיפְרָא מַנִּי ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

And who is the author of an unattributed Sifra? It is Rabbi Yehuda. This teaching proves that Rabbi Yehuda maintains that women do not have the option of placing their hands on a sacrifice. Neither Rabbi Meir nor Rabbi Yehuda accepts Rabbi Yosei’s opinion that it is optional for women to perform time-bound positive mitzvot; therefore, the tanna who cited their opinions that a woman may bring in phylacteries on Shabbat maintains that the mitzva of phylacteries is not time-bound and is in effect even on Shabbat, which is why even women are obligated.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סתם סיפרא – תורת כהנים.
וסתם סיפרא ר׳ יהודה – בפ׳ בתרא דר״ה (ראש השנה לג.) אית דגרסי בה דברי ר׳ יהודה והכא מוכח דלא גרסי׳ ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וסתם סיפרא מני [כשיטת מי היא] כשיטת ר׳ יהודה היא. ולמדנו מכאן שר׳ יהודה סבור שאין נשים סומכות רשות. וכיון שאין ר׳ מאיר ור׳ יהודה מקבלים את שיטת ר׳ יוסי שנשים יכולות לקיים מצוות שאין חובתם אלא כרשות בלבד, יש להבין שהתנא המוסר בשמם שאשה מביאה תפילין סבור כי מצות תפילין נוהגת תמיד, ולכן גם הנשים חייבות בה.
And who is the author of an unattributed Sifra? It is Rabbi Yehuda. This teaching proves that Rabbi Yehuda maintains that women do not have the option of placing their hands on a sacrifice. Neither Rabbi Meir nor Rabbi Yehuda accepts Rabbi Yosei’s opinion that it is optional for women to perform time-bound positive mitzvot; therefore, the tanna who cited their opinions that a woman may bring in phylacteries on Shabbat maintains that the mitzva of phylacteries is not time-bound and is in effect even on Shabbat, which is why even women are obligated.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גהַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק לְשׁוֹנוֹת פְּסוּלוֹת חוּטִין כְּשֵׁרִין.

Rabbi Elazar said: With regard to one who one finds fabric dyed sky blue in the marketplace, if he found strips of combed and dyed wool they are unfit for use as ritual fringes. The sky blue threads used in ritual fringes must be spun and dyed for the purpose of the mitzva, and these strips might have been dyed for a different purpose. However, if one found sky blue threads, they are fit for use in ritual fringes, as it can be assumed they were prepared for that purpose.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר המוצא תכלת בשוק [לשונות] (לשתות) פסולה דאמרינן אדעתא דגלימא צבעינהו אבל אם מצא חוטין תכלת שזורין פי׳ כפולין ומפוסקין בקרנתא כשרין לציצית דכולי האי לא טרח איניש לעשותן למלאכה כגון עשיית שפתא דגלימא וכיוצא בה. ואף על גב דאמר רבא וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפלין [דתנן] במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות פטור דחיישינן שמא קמיע נינהו. הא אסקה רבא טריח ולא טריח תנאי היא דתניא המוצא תפלין מכניסן זוג זוג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשונות – צמר סרוק וצבוע.
פסולות – שמא לא צבע לשם ציצית ואנן עשייה לשמן בעינן.
המוצא תכלת בשוק וכו׳ חוטין כשרין – כדמסיק בשזורין ומופסקין דכולי האי לא טרח וא״ת ואע״ג דלציצית נעשה אמאי כשירה הא אמר בפ׳ התכלת (מנחות דף מב:) דאין תכלת ניקחת אלא מן המומחה שיודע שטעימה פסולה אבל ממי שאינו מומחה לא דאיכא למיחש לטעימה וי״ל דכשמצאן שזורין ומופסקין שאנו יודעים שלצורך ציצית נפסקו יש לתלות דמן המומחה נפלו דכשאינו מומחה אינו רגיל להתעסק בדבר שיודע שלא יקנו ממנו ואפי׳ לעצמו אינו רגיל לעשות כיון שיודע בעצמו שאינו בקי בהלכות צביעה.
אמר ר׳ אלעזר המוצא תכלת בשוק לשונות פסולה – פירוש: ר׳ אלעזר כשמואל סבירא ליה דאמר בענן טוייה לשמה דאי כרב דאמר לא בענן טוייה לשמה כל שכן דלא בעינן צביעה לשמה ואף על גב דתני׳ כר׳ אלעזר גם פלוגתא דרב ושמואל כתנאי אתיא. ועיין מה שכתבתי בפרק התכלת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה המוצא תכלת כו׳ שיודע שטעימה פסולה. נ״ב פי׳ צבע נסיון שמנסין בו הצבע מקודם והוי כלא לשמה:
א אמר ר׳ אלעזר: המוצא תכלת בשוק, אם מצא את התכלת בצורת לשונות שהן רצועות של צמר סרוק וצבוע — פסולות לציצית, כי דרוש שתהא עשיית פתיל התכלת לשם מצות ציצית, ושמא נצבעו הלשונות לשם נתינתן בבגד אחר. אבל אם מצא חוטין — כשרין, שמן הסתם לצורך ציצית נעשו.
Rabbi Elazar said: With regard to one who one finds fabric dyed sky blue in the marketplace, if he found strips of combed and dyed wool they are unfit for use as ritual fringes. The sky blue threads used in ritual fringes must be spun and dyed for the purpose of the mitzva, and these strips might have been dyed for a different purpose. However, if one found sky blue threads, they are fit for use in ritual fringes, as it can be assumed they were prepared for that purpose.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי שְׁנָא לְשׁוֹנוֹת דְּאָמַר אַדַּעְתָּא דִגְלִימָא צַבְעִינְהוּ חוּטִין נָמֵי נֵימָא אַדַּעְתָּא דִגְלִימָא טְוִינְהוּ דבִּשְׁזוּרִים.

The Gemara asks: What is different about strips that renders them unfit? It is because Rabbi Elazar said: One dyed the strips with the intent to use them for a cloak. If so, with regard to threads as well, let us say: One spun them with the intent to use them for a cloak. In that case, they too would be deemed unfit. The Gemara answers: Here, it is referring to threads that are twisted, which are not typically used for weaving.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דגלימא טוואתיה – לארוג מהן טלית ולא לעשות מהן ציצית.
שזרנהו – טוואם.
בשזורים – שאין דרך לארגם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: מאי שנא [במה שונה] לשונות שאסרנום, שאמר: משום שחוששים ואומרים שמא אדעתא [על דעת] לעשות מהן גלימא צבעינהו [צבע אותן], ואם כן חוטין נמי, נימא: אדעתא דגלימא טוינהו [גם כן, נאמר: על דעת לעשות מהם גלימא טוה אותם] ומשיבים: מדובר כאן בחוטים שזורים, שאין דרך להשתמש בהם לאריגה.
The Gemara asks: What is different about strips that renders them unfit? It is because Rabbi Elazar said: One dyed the strips with the intent to use them for a cloak. If so, with regard to threads as well, let us say: One spun them with the intent to use them for a cloak. In that case, they too would be deemed unfit. The Gemara answers: Here, it is referring to threads that are twisted, which are not typically used for weaving.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שְׁזוּרִים נָמֵי נֵימָא אַדַּעְתָּא דְשִׂיפְתָּא דִגְלִימָא עַיְיפִינְהוּ בְּמוּפְסָקִין דְּכוּלֵּי הַאי וַדַּאי לָא טָרְחִי אִינָשֵׁי.

The Gemara asks: With regard to twisted threads as well, let us say that one twisted them with the intent of attaching them to the hem of a cloak as ornamentation. The Gemara answers: It is referring to twisted threads that were cut into short strings suitable for use as ritual fringes, as people certainly do not exert themselves and fashion fringes of a cloak to resemble ritual fringes.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דשיפתא דגלימא – שכן דרך להסך שזורים בשפתו שהוא גדיל ונקרא בלעז צימוש״י והחוטים נקראים אורי״ל.
במופסקין דכולי האי לא טרח – לחזור ולקשרם ולהסך אותן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: שזורים נמי, נימא: אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו [גם כן, נאמר: על דעת להניחם בשפת הגלימה שזרם] שיהיו כקישוט לה! ומשיבים: במופסקין, שהיו חוטים שזורים אלה מופסקים וחתוכים חוטים חוטים קצרים כציצית. דכולי האי [שכל כך] ודאי לא טרחי אינשי [טורחים אנשים] בגדילי גלימה לעשותם כעין ציצית.
The Gemara asks: With regard to twisted threads as well, let us say that one twisted them with the intent of attaching them to the hem of a cloak as ornamentation. The Gemara answers: It is referring to twisted threads that were cut into short strings suitable for use as ritual fringes, as people certainly do not exert themselves and fashion fringes of a cloak to resemble ritual fringes.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רָבָא וְכִי אָדָם טוֹרֵחַ לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ כְּמִין תְּפִילִּין דִּתְנַן בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּישָׁנוֹת אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת פָּטוּר.

Rava said: The assertion that people do not exert themselves is problematic, as by the same token, does a person exert himself to fashion an amulet in the form of phylacteries? Nevertheless, the Sages were concerned that an object that appears to be phylacteries might actually be a different object. As we learned in a mishna: In what case is this statement that one is permitted to carry phylacteries inside on Shabbat said? It is with regard to old phylacteries. However, with regard to new ones, he is exempt from the obligation to bring them in, as it is possible that they are not phylacteries but amulets in the form of phylacteries. Similarly, there should be concern lest people fashion items similar to objects used for a mitzva, even if exertion is involved.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין – ואפ״ה חיישינן לה במתני׳ דקתני חדשות פטור דילמא קמיע נינהו ולא מחללין שבתא עלייהו.
וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין – השתא לא מסיק אדעתיה טעמא דמקושרות ואין מקושרין דבסמוך וס״ד דתרוייהו אין מקושרות אלא שבישנות ניכר רושם הקשר שבהם ובחדשות אינו ניכר וחיישינן בחדשות שמא קמיע היה אבל בישנות אין לחוש לקמיע דאם היה קמיע לא היה עושה קשר דכולי האי ודאי לא הוה עביד ביה כעין תפילין ואם תאמר כיון דאין מקושרות היאך מכניסן דבשבת אסור לקשור וי״ל דס״ד דבלא קשירה נמי הוי דרך מלבוש אי נמי עונבן אפי׳ לר׳ יהודה דס״ד דמסתמא דעתו להתיר העניבה ולעשות קשירה גמורה ולא הוי של קיימא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה וכי אדם כו׳ וס״ד דתרוייהו אין מקושרות אלא שבישנות ניכר כו׳ וא״ת כיון דאין מקושרות היאך מכניסן כו׳ עכ״ל דבתרוייהו מקושרות ליכא לאוקמא דבישנות נמי למה לא ניחוש לקמיע כמו בחדשות דהא ודאי קמיעות עבידי להתיישן כמו תפילין אלא ע״כ דבקמיע אין עושין קשר דכולי האי לא עביד בהו כעין תפילין וישנות היינו שהקשר ניכר וליכא למיחש לקמיע ובחדשות שאינו ניכר יש לחוש לקמיע ואהא קשיא להו לכולי עלמא לרבי מאיר בין בחדשות בין בישנות ולר״י בישנות כיון דאינן מקושרות היאך מכניסן ותירצו דס״ד דבלאו קשירה לר״מ נמי הוי דרך מלבוש ולר״י אף בלא עניבה ואפשר שיהיו מהודקין בלא קשירה ובלא עניבה לר״י על ידי כריכות הרצועות א״נ עונבו אפילו לר״י כו׳ ודו״ק:
אמר רבא: אין לסמוך על נימוק זה שאין אנשים טורחים בכך, וראיה לדבר: וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין? ובכל זאת חוששים אנו בדבר הדומה לתפילין שמא לא תפילין הן, דתנן כן שנינו במשנה]: במה דברים אמורים שמביא תפילין, בישנות. אבל בחדשות — פטור, שיש לחשוש שמא עשה אדם קמיע כצורת תפילין. וכן צריך לחשוש גם לדברים אחרים, שאף שיש טורח גדול בעשייתם עושים אנשים כמותם.
Rava said: The assertion that people do not exert themselves is problematic, as by the same token, does a person exert himself to fashion an amulet in the form of phylacteries? Nevertheless, the Sages were concerned that an object that appears to be phylacteries might actually be a different object. As we learned in a mishna: In what case is this statement that one is permitted to carry phylacteries inside on Shabbat said? It is with regard to old phylacteries. However, with regard to new ones, he is exempt from the obligation to bring them in, as it is possible that they are not phylacteries but amulets in the form of phylacteries. Similarly, there should be concern lest people fashion items similar to objects used for a mitzva, even if exertion is involved.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא לְאַהֲבָה בְּרֵיהּ פּוֹק תְּנִי לְהוּ הַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק לְשׁוֹנוֹת פְּסוּלִין חוּטִין מוּפְסָקִין כְּשֵׁירִין לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ.

Rabbi Zeira said to his son Ahava: Go out and teach this baraita to the Sages. With regard to one who finds fabric dyed sky blue in the marketplace, if he finds strips, they are unfit for use in ritual fringes; however, if he finds threads cut into short strings, they are fit for use in ritual fringes because a person does not exert himself. Apparently, that is the reason for the halakha.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פוק תני להו – להנך רבנן דבי מדרשא דקשי להו בדר׳ אלעזר צא ושנה להם שיש בידי ברייתא דמסייע ליה ומפרשת טעמא בהדיא לפי שאין אדם טורח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ זירא לאהבה בריה [בנו]: פוק תני להו [צא שנה להם] לחכמים שמצויים בבית המדרש, שכך לשונה של ברייתא: המוצא תכלת בשוק, אם מצא לשונות — פסולין, חוטים מופסקים — כשרים. לפי שאין אדם טורח עד כדי כך, ונמצא כי אמנם זה הוא טעמה של ההלכה.
Rabbi Zeira said to his son Ahava: Go out and teach this baraita to the Sages. With regard to one who finds fabric dyed sky blue in the marketplace, if he finds strips, they are unfit for use in ritual fringes; however, if he finds threads cut into short strings, they are fit for use in ritual fringes because a person does not exert himself. Apparently, that is the reason for the halakha.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רָבָא וּמִשּׁוּם דְּתָנֵי לַהּ אַהֲבָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא כֵּיפֵי תְּלָא לַהּ וְהָתְנַן בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּישָׁנוֹת אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת פָּטוּר.

Rava said: And because Ahava, son of Rabbi Zeira, taught this halakha, has he hung ornamental rings on that line of reasoning, i.e., does that constitute an absolute proof? The difficulty posed by Rava from the mishna is not resolved by the baraita, as we learned: In what case is this statement that one is permitted to carry phylacteries inside said? It is with regard to old phylacteries. However, with regard to new ones, he is exempt. Apparently, there is concern lest one exert himself to fashion an object similar to one used in a mitzva.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיפי – מרגליות ל״א נזמים וכן עיקר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: ומשום דתני לה [ששנה אותה] להלכה זו אהבה בריה [בנו] של ר׳ זירא כיפי תלא [נזמים תלה] לה?! שהרי הקושי שהקשה רבא לא נתיישב בעצם לשון הברייתא. והתנן [והרי שנינו במשנה]: במה דברים אמורים — בישנות, אבל בחדשות — פטור! והיא הוכחה ברורה שיש לחשוש שמא טרח ועשה אדם דבר בדומה למכשירי מצוה.
Rava said: And because Ahava, son of Rabbi Zeira, taught this halakha, has he hung ornamental rings on that line of reasoning, i.e., does that constitute an absolute proof? The difficulty posed by Rava from the mishna is not resolved by the baraita, as we learned: In what case is this statement that one is permitted to carry phylacteries inside said? It is with regard to old phylacteries. However, with regard to new ones, he is exempt. Apparently, there is concern lest one exert himself to fashion an object similar to one used in a mitzva.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא אָמַר רָבָא טָרַח וְלָא טָרַח תַּנָּאֵי הִיא.

Rather, Rava said: The sources are not contradictory, as the question of whether one exerts himself or does not exert himself is the subject of a dispute between tanna’im. Some hold that one exerts himself as indicated by the mishna with regard to phylacteries, whereas others hold that one does not exert himself as stated with regard to sky blue dye.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבא: את הסתירה בין המקורות יש ליישב באופן זה: טרח ולא טרח עד כדי כך — תנאי [מחלוקת תנאים] היא, יש סבורים שאדם טורח, כמשנה לענין תפילין. ואחרים סבורים שאינו טורח, כמו בענין תכלת.
Rather, Rava said: The sources are not contradictory, as the question of whether one exerts himself or does not exert himself is the subject of a dispute between tanna’im. Some hold that one exerts himself as indicated by the mishna with regard to phylacteries, whereas others hold that one does not exert himself as stated with regard to sky blue dye.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דְּתַנְיָא הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין מַכְנִיסָן זוּג זוּג אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה

As it was taught in the Tosefta: One who finds phylacteries in a field brings them in to the town pair by pair, whether the finder is a man or a woman,
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא הרי שנינו בתוספתא]: המוצא תפילין — מכניסן זוג זוג, אחד האיש ואחד האשה.
As it was taught in the Tosefta: One who finds phylacteries in a field brings them in to the town pair by pair, whether the finder is a man or a woman,
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין צו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין צו:, ר׳ חננאל ערובין צו:, רי"ף ערובין צו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י ערובין צו:, תוספות ערובין צו:, בעל המאור ערובין צו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם ערובין צו: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין צו:, רמב"ן מלחמות ה' ערובין צו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א ערובין צו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין צו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין צו:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין צו:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין צו:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין צו:

Eiruvin 96b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 96b, R. Chananel Eiruvin 96b, Rif by Bavli Eiruvin 96b, Rashi Eiruvin 96b, Tosafot Eiruvin 96b, Baal HaMaor Eiruvin 96b, Raavad Katuv Sham Eiruvin 96b, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 96b, Ramban Milchamot HaShem Eiruvin 96b, Rashba Eiruvin 96b, Meiri Eiruvin 96b, Ritva Eiruvin 96b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 96b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 96b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 96b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144