ואמאי לימא כיון דאי בעי לאמטויי ממטי ליה אע״ג דלא אמטי לי׳ כמאן דאמטייה דמי – פי׳ ולא צריך להוליכו מכיון שעשאה לשם עירוב ואמר בזה תהא שביתתי במקום פלו׳ נימא דהוי כמי שהוליכו דמה לי הואיל זה ומה לי הואיל דר׳ ירמיה וכתב רש״י ז״ל דבדין הוא דמצי׳ למפרך מכל עושי עירובי תחומין דעלמא והא דמותבי׳ מיהא די״ט הסמוך לשבת משום דלא אשכחן מתני׳ דתני בה בהדיא דבעי׳ הולכת עירוב. אבל בתוס׳ פירשו דליכא לאקשויי מעירוב דעלמא שמניחו בע״ש דהתם ליכא הואיל דאנן בעי׳ שיהא יכול להוליכו בבין השמשות שקונה עירוב ובשבת לא מצי ממטי ליה ולא מבעיא כשהעירוב בביתו אלא אפי׳ הוציאו מבעוד יום לרשות הרבים אי אפשר להוליכו בבין השמשו׳ עד מקום העירוב בפחות פחו׳ מד׳ אמות. ואפי׳. אליבא דר׳ שלא התיר ר׳ בבין השמשות שבות כזה וקושיין הכא היינו ממה שמוליכו בראשון שהוא ערב י״ט להחשיך עליו ואלו בי״ט יכול הוא להוליכו להם אפי׳ בי״ט עצמו. אבל ממוליכו בשני לא ק״ל דשבת הוא ואינו יכול להוליכו בראשון בבין השמשות. והא דפרקי׳ גזירה משום י״ט שחל להיות אחר שבת שאינו יכונ להוליכו בראשון שהוא שבת: בדין הוא דיכלי למימר גזירה אטו עירובי שבת דעלמא אלא דניחא לן למימר הא דדמיא למשנתינו שהיא י״ט סמוך לשבת. אי נמי דהא איכא מילי טובא דלא גזרי י״ט אטו שבת ושפיר איכא למגזר י״ט הסמוך לשבת מלפניה אטו י״ט הסמוך לשבת שאחריה ע״כ תורף שטת התוס׳ והוא הנבון יותר ומיהו עדיין הדבר קשה מה ענין לדמות הולכת עירוב לאידך דר׳ ירמיה דאלו בדר׳ ירמי׳ העירוב מונח קרוב במקום השביתה ואי משום דאיכא חלוק רשויות שהוא ברשות הרבים דעירוב ברשות היחיד כדאי יש בהואיל דר׳ ירמי׳ לעשות הכל במקום אחד אבל בזה שהככר בכאן והעירוב קונה בסוף אלפים אמה היאך יהא כח בהואיל לעשות כאלו הככר במקו׳ השביתה לקנות לו שם שביתה: ונראין דברי הראב״ד ז״ל שפי׳ דקושיין הכא מדקתני שצריך להוליכו בשני ואף על פי שכבר הוליכו שם בראשון והוקבע מקומו שם על דעת לקנות שם למחר שלא יהא צריך להוליכו בשני ונימא דכיון דמצי ממטי ליה למחר מבעוד יום דכמאן דאמטייה דמי: והשתא אצטרכי׳ לאותובי מיהא מתני׳ אלא מעירובי תחומין דעלמא ודמיא הואיל להואיל דר׳ ירמיה: פרקינן דאין הכי נמי וגזרת שבת של אחר י״ט אטו י״ט של אחר שבת דלא מצי לאמטוייה שם בשני להחשיך עליו וזה הפי׳ הוא הכון בעיני וגם בעיני הרב מורי ז״ל.

איתיביה נתכוון לשבות ברשות הרבים והניח עירובו בכותל – פי׳ בכותל הסמוכה לרשות הרבים למטה מי׳ טפחים עירובו עירוב ויש שפירשו דאתיא אליבא דר׳ אפי׳ בחור שיש בו ד׳ דהוי כרמלית דבכרמלית לא גזרו בבין השמשות ואליבא דרבנן נמי אתיא כשהניחו בפני הכותל או בחור שאין בו ד׳ ולמ״ד חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמו אתיא אפי׳ בתר שיש בו ד׳: אבל רש״י ז״ל פיר׳ דעל כרחין אתיא כר׳ דמשמע ליה דסתמא קתני למטה מעשרה עירובו עירוב אפי׳ בהניחו בחור שיש בו ד׳ טפחים ותדע דאי בפני הכותל או בחור שאין בו ד׳ טפחים למעלה אמאי אין עירובו עירוב הא מקום פטור הוא ובעי לאוקמא אליבא דהלכתא כסברא דרבא דאמר דחורי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו.

למעל׳ מעשר׳ טפחים אין עירובו עירוב – פי׳ ואתיא אליבא דרבא כשהניחו חוץ לד׳ אמות ממקו׳ שביתתו דאי לא כיון שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות הוי ליה כאלו הוא ועירובו במקום אחד ברשות היחיד וכן פרש״י ז״ל ואף על פי שהעירוב רחוק ממקום שביתתו ד׳ אמות קונה לו שביתה במקומו משום דאמרי׳ הואיל ואי נמי מייתי ליה בפחות מד׳ אמות או שיש מקום שביתתו עד הכותל שום דף וכיוצא בו שמצרף הכל ועושה אותו כמקום אחד וכפי מה שכתבנו לעיל במימרא דרבה.

נתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך למעלה מעשר עירובו עירוב למטה מעשרה אין עירובו עירוב: רש״י ז״ל פירשה בשני פנים בפי׳ הראשון כתב דמיירי כשהניחו בבתים שיש במגדל או בשובך עצמו וקתני שאם הניחו בבית העליון שהיא למעלה מעשרה עירובו עירוב שאף על פי שאינו יכול לשוח מראש המגדל וליטול העירוב ולהגביהו למקום שביתתו דקא ממטי ליה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים וקי״ל דכה״ג מושיט הוא ואפי׳ למעל׳ מעשרה חייב מ״מ הרי יכול לירד מראש המגדל ולאוכלו במקום שהוא מונח שם וה״ל כאלו אכלו במקום שביתתי ממש דכל למעלה מעשרה עד לרקיע כוליה חשוב. אבל אם הניחו בבית שהוא למטה מעשרה דהויא כרמלית אין עירובו עירוב דהא ה״ל הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר דהא לא מצי למשקליה מההוא כרמלית ואיתויי לראש המגדל ששובת שם דא״כ הוה ממטי ליה דרך אויר רשות הרבים לרשו׳ היחיד פי׳ וכה״ג אע״ג דליכא אלא משום שבות כל היכא דלא נח ברשות הרבים מ״מ בשבות כזה שדומה וקרוב למלאכה של תורה לא התירו בבין השמשות אפי׳ אליבא דר׳ ואי נחית ואכיל ליה במקום העירוב למטה: קא נפק ליה ממקום שביתתו שהוא למעלה מעשרה ואנן בעי׳ סעודה הראויה לאכול במקום שביתתו ואמאי הכא נמי נימא דאפי׳ למטה מי׳ עירובו עירוב הואיל ויכול לנטות המגדל עד שיהא ראשו למטה מעשרה ושקיל ליה לעירוב ממקום שהוא מונח למטה מעשרה ומייתי ליה דרך אויר כרמלית ואכיל ליה במקום שביתתו דהא ליכא בנטילה זו אלא משום שבות ולא גזרו על השבות דהא מתנייתא על כרחין ר׳ היא מדקתני ריש׳ למטה מעשרה עירובו עירוב אלא ודאי ש״מ דלא אמרי׳ הואיל כזה וקשיא לר׳ ירמיה ופרקי׳ בהב״ע במגדל: מסומר שא״א לנטותו רבה אמר אפי׳ תימא במגדל שאינו מסומ׳ ובמגדל ארוך יותר מד׳ אמות עסקי׳ דאי מנטיליה עד דהוי ראשו למטה מי׳ טפחים נפקא ליה ראשו ממקום השביתה שהיה עומד בו ד׳ אמות וכי שקיל ליה לעירוב ואכיל ליה בראש המגדל כשהוא למטה מעשרה אשתכח דלא אכיל ליה במקום שקונה שביתה ע״כ תרף הפי׳ הראשון: ובודאי דהא דקאמ׳ מרן ז״ל דבשהניחו למעלה מעשרה לא מצי שקיל ליה מהתם ולהביאו לראש המגדל דה״ל מושיט זה אינו נכון דכה״ג לאו מושיט הוא כדכתיב לעיל ויכול ליה לפרש כל שהניחו למעלה מעשרה לפי׳ עירובו עירוב. מפני שכשם שיכול לירד למט׳ ולאכלו שם כדפרש״י ז״ל ה״ה שיכול ליטלו ולהעלותו למקום שביתתו דליכא בהא אלא משום שבות וכיון שהוא למעלה מעשר׳ שהוא מקום פטור יתיר ר׳ בשבות כזה.

ומיהו עדיין לפי׳ זה הא דפרקי׳ במגדל ארוך עסקי׳ דכי ממטי ליה למטה מעשרה מפיק ליה חוץ לד׳ אמו׳ מה בכך דהא בתר דממטי ליה לראש המגדל למטה מעשר׳ ושקיל ליה לעירוב ומנח לי׳ התם הככר ומגב׳ למגדל ומהדר ליה לדוכתי׳ ואכיל ליה לעירוב בראש המגדל במקום שקנה שביתה דכיון דלא נעקר המגדל ממקומו אגוד כלי שמיה אגוד ואין בהגבהה זו משום מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ועוד קשה על פי׳ זה דכיון דבסיפא דמתנייתא לא קתני אלא שנתכוון לשבות בראש המגדל שהניח את עירובו במגדל מכלל שלא נשתנה בסיפא אלא מקום השבית׳ אבל מקום הנחת העירוב בכותל הוא עומד דומי׳ דרישא: ולפיכך הנכון יותר כפי׳ השני בפרש״י ז״ל דסיפא ה״ק שנתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך והניחו עירובו. בכותל שהוא כנגד המגדל או השובך ואם הניחו בכותל למעלה מעשרה ואפילו בטפח עשירי שאינו מקום פטור עירובו עירוב דהא מצי שקיל ליה מן הכותל ולהביאו אצלו ואע״ג דה״ל מכניס מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבי׳ אין זה מושיט חדא שהוא מביא מרשות אחרת לרשותו עד דה״ל דרך רחב רשות הרבים והוה לו כעין שתי גזוזטראות שתי דיוטות ברשות הרבים שהמוציאו מזו לזו פטור כדאי׳ בפ׳ הזורק וכשהוא למטה מעשרה טפחי׳ אין עירובו עירוב ואפי׳ לר׳ דמיירי כשהניחו בטפח תשיעי בבית אחד מן המגדל שמשתמשי׳ בו רבים דה״ל רשות הרבי׳ וכי ממטי ליה לראש השובך ה״ל מרשו׳ הרבי׳ לרשות היחיד: ופרכי׳ דאסור דאם איתא דלר׳ ירמיה הכי נמי נימא דאי בעי ממטי לי׳ לראש השובך עד למטה מעשר׳ כנגד מקו׳ העירוב וה״ל ראש המגדל כרמלית וה״ל מביא מרשוי הרבים לכרמלית דליכא אלא משום שבות ואכיל ליה במקום שביתת דבמגדל ארוך יותר מד׳ אמות עסקי׳ דכי ממטי ליה למטה מעשרה לא מצי ממטי ליה בסמוך לכותל כי אין בין הכותל והמגדל ריוח ד׳ אמו׳ ויש לו להטותו אל הצד האחד ויהיה ממקום העירוב שבכותל עד ראש השובך יות׳ מד׳ אמות דאי מייתי ליה להתם ה״ל מעביר ד׳ אמות ברשות הרבים וא״ת יביאנו פחות מד׳ אמות דליכא אלא משום שבות י״ל דבשבות כזה לא התיר ר׳: ובכאן יצטרך רש״י ז״ל לחזור בו ממה שפי׳ למעלה דשרי לר׳ להביא בין השמשות פחות פחות מד׳ אמות ברשות הרבי׳: ועדיין קשה לפי׳ זה דכיון דקתני התם למטה מעשרה טפחים לא משמע דמיירי בטפח תשיעי דווקא מדלא פריש לה תלמודא כדפי׳ לעיל גבי מתני׳ אבל י״ל דמיירי שהוא דף שהוא רחב ד׳ טפחים ואין בו אורך ג׳ טפחים יוצא מן הכותל דה״ל כאלו מונח בפני הכותל דהוה ליה רשות הרבים אי נמי שהניחו בחור שבכותל וכמ״ד דחורי רשות הרבים כרשו׳ הרבים דמו וכן פרשה הראב״ד ז״ל גרסת הספרים ואי דאיכא כותא ומותנא לתייה במותנא ופרקי׳ דליכא מותנא וכותא ופירשה רש״י ז״ל בפי׳ הראשון דה״ק למטה מעבר׳ למה אין עירובו עירוב שאם יש ארובה במגדל בפנים שעוברת ממקום ועד ראש השובך ויש חבל בידו יקשור החבל בעירוב ויביאנו אצלו דרך תוכו של מגדל דהא מכרמלית לרשו׳ היחיד הוא. ובפי׳ השני פי׳ שאם יש חלון במגדל כנגד מקו׳ שהעירוב שם ויש חבל בידו יקשור החבל בעירוב מבעוד יום ויכול להביאו אצלו דאע״ג דקא מייתי מרשות הרבים שהעירוב שם בטפח התשיעי לראש המגדל שהוא רשות היחיד אין זו מלאכה של תורה כיון שאגדו של חבל תמיד הוא בידו וכדתנן לקמן במכלתין גבי היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו אפי׳ בארץ עצמו גוללו אצלו דכיון דליכא אלא משום שבות שרי׳ לזה מפני בזיון כתבי הקדש דעלמא כל שאגודו בידו אינו אלא משום שבות: ולפי׳ הזה האחרון בכדי נקט כותא שהרי אין צריך שיהא חלון במגדל כנגד מקום העירוב דוק ותשכח: ויש גורסין ואי דאיכא לוכתא ומותנא: ויש שפירשו כי הלכתא היא מזלג קטן נתון בראש החבל כדי לאחוז בו. ואחרים פירשו שהוא הגלגל ההולך ומתגלגל מעצמו ונקר׳ לוכתא מלשון הליכה: ומפני שהעמיד במגדל ארוך קא מקש׳ הכי דכיון שהוא ארוך כ״כ היאך הניחו שם אלא שקשרו בחבל ההו׳ ושלשלו למט׳ וכיון שכן הרי הוא יכול להביאו אצלו ע״י החבל ההו׳ ושלשל כיון שאגדו בידו ומפני כן לא הקשינן כן למעל׳ גבי כתבו באילן למעלה מעשרה טפחים: ופרקי׳ דליכא מותנ׳ כלומ׳ וקודם שעלה לראש השובך נתנו לעירוב בידו למט׳ מעשר׳ הכין פי׳ הראב״ד ז״ל וק״ל אליבא דרבא כיון שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות למה אין עירובו עירוב שהרי יש לו חוץ לראש המגדל ד׳ אמות ורשות היחיד כשם שעולה עד לרקיע הכי נמי נחית לתתא וה״ל היא ועירובו ברשות היחיד שהרי לפי הפי׳ השני שפרש״י ז״ל אין בין המגדל והכותל ד׳ אמות אבל לפי׳ רש״י ז״ל הראשון שפי׳ שם קשיא: וי״ל שלא אמר רבא שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות אלא בששבת ברשות הרבים או בכרמלית שאין כל הרשות שלו אבל בששבת ברשות היחיד גמור׳ שהו׳ מקום מסויים שוב אין נותנין רשו׳ היחיד אחר של ד׳ אמות ואפי׳ נתכוון לשבות בטפח הסמוך לרשות הרבים. ואלא דנתכוון לשבות למעלה ברכות הרבים הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא פי׳ ולמה יהא עירובו עירוב. וא״ת ולישני ליה כגון ששבת תוך ד׳ אמות סמוך לשפת הבור והנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות כדרבא. וי״ל דכיון דאוקמנא דיש דמהני׳ בנותן את עירובו חוץ לד׳ אמות ממקום שביתתו משמע לן דסיפא בהכי מיירי נמי דניחא לן טפי לפרושי מתני׳ ואפילו בלאו מימרא דרבא ומיהו ההיא דרבא הלכה היא דליכא אמורא דפליג עליה וכלה שמעתין רהטא כוותיה.