×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כָּל פָּרָשָׁה שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עַל דָּוִד, פָּתַח בָּהּ בְּ״אַשְׁרֵי״ וְסִיֵּים בָּהּ בְּ״אַשְׁרֵי״, פָּתַח בְּ״אַשְׁרֵי״, דִּכְתִיב: {תהלים א׳:א׳} ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ״, וְסִיֵּים בְּ״אַשְׁרֵי״, דִּכְתִיב: {תהלים ב׳:י״ב} ״אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ״.:
Every chapter that was dear to David, he began with “happy is” and concluded with “happy is.” He opened with “happy is,” as it is written: “Happy is the man who has not walked in the counsel of the wicked or stood in the way of sinners or sat in the dwelling place of the scornful” (Psalms 1:1). And he concluded with “happy,” as it is written at the end of the chapter: “Pay homage in purity, lest He be angry, and you perish on the way when His anger is kindled suddenly. Happy are those who take refuge in Him” (Psalms 2:12). We see that these two chapters actually constitute a single chapter.
רש״יתוספותר״י מלונילרשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פתח באשרי וסיים באשרי – אלמא חדא היא דאשרי כל חוסי בו סיומא דלמה רגשו גוים הוא.
כל פרשה שהיתה חביבה על דוד כו׳ – וא״ת מאי כל הפרשיות והא לא אשכחן שום פרשה אחרת שמתחלת באשרי ומסיימת באשרי אלא היא. וי״ל דלאו דוקא פתח באשרי וסיים באשרי. אלא חתימה מעין פתיחה כמו תהלה שפתח בתהלה וסיים בתהלה תהלת ה׳ ידבר פי וכן הרבה פרשיות שמתחילות בהללויה ומסיימות בהללויה.
_
פתח באשרי וסיים באשרי. כתבו בתוספות דלאו דוקא אשרי, אלא במה שפתח סיים כגון שמתחיל בהללויה וסיים בהללויה, וכן בה׳ אדונינו (תהלים ח, י), כי הוא דרך שבח יותר. ומכאן סמכו חכמים ברוב הברכות לעשות חתימתן מעין פתיחתן.
כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי – לאו דוקא נקט אשרי אלא חתימה מעין פתיחה וכן יש מזמורים אחרים שחתימתן מעין פתיחתן יש שמתחילין הללויה ומסיימין הללויה וכן הודו וכן י״י אדונינו וכו׳ ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן:
פתח באשרי כו׳. דמה״ט אית לן למימר דהני שתי פרשיות חדא הן ולא על שאר פרשיות דמסברא נימא כיון דהני ב׳ פרשיות דסמיכי להדדי חדא פותחת באשרי וחדא מסיים באשרי ודאי דחדא הואי מעיקרא ומשום שהיתה חביבה כו׳ דכן מצינו בתהלה ובהללויה כמ״ש התוס׳ אלא דנתחלקה זו אחר שהוסיפו ברכת המינין כמ״ש לעיל ודו״ק:
כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, פתח בה ב״אשרי״ וסיים בה ב״אשרי״. פתח ב״אשרי״, דכתיב [שנאמר] : ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב״ (תהלים א, א), וסיים ב״אשרי״, דכתיב [שנאמר]: ״נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו״ (שם ב, יב, סיום הפרק), הרי ששני הפרקים הינם בעצם פרק אחד.
Every chapter that was dear to David, he began with “happy is” and concluded with “happy is.” He opened with “happy is,” as it is written: “Happy is the man who has not walked in the counsel of the wicked or stood in the way of sinners or sat in the dwelling place of the scornful” (Psalms 1:1). And he concluded with “happy,” as it is written at the end of the chapter: “Pay homage in purity, lest He be angry, and you perish on the way when His anger is kindled suddenly. Happy are those who take refuge in Him” (Psalms 2:12). We see that these two chapters actually constitute a single chapter.
רש״יתוספותר״י מלונילרשב״אתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַנְהוּ בִּרְיוֹנֵי דַּהֲווֹ בְּשִׁבְבוּתֵיהּ דר״מדְּרִבִּי מֵאִיר, וַהֲווֹ קָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ טוּבָא. הֲוָה קָא בָעֵי ר׳רִבִּי מֵאִיר רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלִימוּתוּ. אֲמַרָה לי׳לֵיהּ בְּרוּרְיָא דְּבִיתְהוּ: מַאי דַּעְתָּךְ? מִשּׁוּם דִּכְתִיב {תהלים ק״ד:ל״ה} ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים״, מִי כְתִיב חוֹטְאִים? חֲטָאִים כְּתִיב!

With regard to the statement of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, that David did not say Halleluya until he saw the downfall of the wicked, the Gemara relates: There were these hooligans in Rabbi Meir’s neighborhood who caused him a great deal of anguish. Rabbi Meir prayed for God to have mercy on them, that they should die. Rabbi Meir’s wife, Berurya, said to him: What is your thinking? On what basis do you pray for the death of these hooligans? Do you base yourself on the verse, as it is written: “Let sins cease from the land” (Psalms 104:35), which you interpret to mean that the world would be better if the wicked were destroyed? But is it written, let sinners cease?” Let sins cease, is written. One should pray for an end to their transgressions, not for the demise of the transgressors themselves.
רש״יר״י מלונילתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בריוני – פריצים.
חטאים כתיב – קרי ביה חטאים שיכלה יצר הרע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חטאים כתיב – ואע״ג דהיינו נמי חוטאים בוי״ו דהא לא קרינן חטאים בחט״ף פתח מ״מ מדשני קרא בדיבוריה ולא כתב חוטאים בוא״ו יש לדורשו לשון עונות:
בריוני – לסטים ישראל על שהיו עומדין במדבר ללסטם את הבריות קרי להו בריוני לשון ברא תרגום של חוץ:
הוה [קא בעי ר׳ מאיר] רחמי דלימתו – אע״ג דאמרי׳ גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו בצדוקין, שמא היו מצערין אותו יותר מדאי או שמא היו רשעים יותר מדאי:
רש״י בד״ה חטאים כתיב קרי ביה חוטאים כו׳ נ״ב נ״ל טעות אלא קרי ביה חטאים וכן מצאתי בס״א וכן נ״ל פירושו חטאים היינו כמו חוטאים אלא קרי חטאים בדרך מפעיל ודו״ק נ״ל:
חטאים כתיב. [דחוטאים ה״ל שם התואר אבל חטאים משמע גם שם התואר כמו ובדרך חטאים לא עמד וגו׳ ע״כ יורה חטאים בדרך וגו׳] ומשמע נמי שם דבר של חטאים רבים ואמרה ליה ברוריה מי כתיב חוטאים דלא משמע אלא שם התואר [דאז שפיר עבדת דלא בקשת רחמים אלא שימותו ולא יחטאו עוד כמ״ש בסנהדרין דמיתת רשעים הנאה להם והנאה לעולם אבל כיון דכתיב חטאים] דמשמע נמי שם דבר של חטא טפי ה״ל לבקש רחמים עליהם שיחיו וחטאים שלהם יתמו ויש לעיין בזה דודאי באדם המבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה ניחא דאע״ג דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים הרי אמרו (מכות י) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והרוצה לטהר מסייעין לו (יומא לט:) וזה המבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה ה״ז בכלל הרוצה לטהר כו׳ אבל לבקש רחמים על חברו להחזירו בתשובה קשה מה יועיל בקשתו הא אמרי׳ (לקמן לג) הכל בידי שמים כו׳ ושאנו מתפללים והחזירנו בתשובה שלימה כו׳ ל״ק כ״כ כיון שהוא כולל את עצמו ויש לישב וק״ל:
א בקשר לדרשה כי לא אמר דוד ״הללויה״ עד שראה במפלתם של רשעים, מסופר: הנהו בריוני דהוו בשבבותיה [אותם בריונים שהיו בשכנותו] של ר׳ מאיר והוו קא מצערו ליה טובא [והיו מצערים אותו הרבה]. הוה קא בעי [היה מבקש] ר׳ מאיר רחמי עלויהו [רחמים עליהם] כי היכי דלימותו [שימותו]. אמרה ליה [לו] לר׳ מאיר ברוריא דביתהו [אשתו]: מאי [מה] דעתך, על מה סומך אתה בתפילה זו שימותו הבריונים — משום דכתיב [שנאמר] : ״יתמו חטאים מן הארץ״ (תהלים קד, לה), וסבור אתה כי טוב לעולם בכליון הרשעים, ואולם מי כתיב [האם נאמר] ״יתמו חוטאים ״? והלא ״יתמו חטאים ״כתיב [נאמר], ויש להתפלל לכליונה של הרישעות ולא של הרשע.
With regard to the statement of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, that David did not say Halleluya until he saw the downfall of the wicked, the Gemara relates: There were these hooligans in Rabbi Meir’s neighborhood who caused him a great deal of anguish. Rabbi Meir prayed for God to have mercy on them, that they should die. Rabbi Meir’s wife, Berurya, said to him: What is your thinking? On what basis do you pray for the death of these hooligans? Do you base yourself on the verse, as it is written: “Let sins cease from the land” (Psalms 104:35), which you interpret to mean that the world would be better if the wicked were destroyed? But is it written, let sinners cease?” Let sins cease, is written. One should pray for an end to their transgressions, not for the demise of the transgressors themselves.
רש״יר״י מלונילתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְעוֹד, שַׁפֵּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא: ״וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם״, כֵּיוָן דְּיִתַּמּוּ חַטָּאִים, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. אֵלָּא בְּעֵי רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ דְּלִהְדְּרוּ בִּתְשׁוּבָה, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם.

Moreover, go to the end of the verse, where it says: “And the wicked will be no more.” If, as you suggest, transgressions shall cease refers to the demise of the evildoers, how is it possible that the wicked will be no more, i.e., that they will no longer be evil? Rather, pray for God to have mercy on them, that they should repent, as if they repent, then the wicked will be no more, as they will have repented.
רש״יר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שפיל – השפיל עצמך לסוף המקרא כל דבר שהוא בסוף קרוי שפילו של דבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בעי רחמי. עיין תענית כג ב ובזוה״ק פ׳ וירא במדרש הנעלם בפ׳ המכסה אני מאברהם:
ועוד, שפיל לסיפיה דקרא [רד, המשך לסופו של הפסוק] שנאמר שם ״ורשעים עוד אינם״, כיון ש״יתמו חטאים״ מכאן והלאה כיצד אפשר יהא ש״רשעים עוד אינם״, כלומר, שאינם עוד רשעים? אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו [בקש רחמים עליהם שיחזרו] בתשובה, וממילא יתקיים ״ורשעים עוד אינם״.
Moreover, go to the end of the verse, where it says: “And the wicked will be no more.” If, as you suggest, transgressions shall cease refers to the demise of the evildoers, how is it possible that the wicked will be no more, i.e., that they will no longer be evil? Rather, pray for God to have mercy on them, that they should repent, as if they repent, then the wicked will be no more, as they will have repented.
רש״יר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בְּעָא רַחֲמֵי עִלָּוַיְהוּ, וַהֲדַרוּ בִּתְשׁוּבָה.:

Rabbi Meir saw that Berurya was correct and he prayed for God to have mercy on them, and they repented.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראה ר׳ מאיר צדקת דברי ברוריה ובעא רחמי עלויהו, והדרו [ביקש רחמים עליהם, וחזרו] בתשובה.
Rabbi Meir saw that Berurya was correct and he prayed for God to have mercy on them, and they repented.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לַהּ הַהוּא מִינָא1 לִבְרוּרְיָא: כְּתִיב: {ישעיהו נ״ד:א׳} ״רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה״. מִשּׁוּם דְּלֹא יָלְדָה, רָנִּי!

The Gemara relates an additional example of Berurya’s incisive insight: A certain heretic said to Berurya: It is written: “Sing, barren woman who has not given birth, open forth in song and cry, you did not travail, for more are the children of the desolate than the children of the married wife, said the Lord” (Isaiah 54:1). Because she has not given birth, she should sing and rejoice?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
ר׳ נסים גאוןר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לה ההוא מינא לברוריא. ברוריא היא בתו של ר׳ חנינא בן תרדיון והיא היתה אשתו של ר׳ מאיר ואית׳ בפירקא קמא דמסכת ע״ז (דף יח) ברוריא דביתהו דר׳ מאי׳ ברתי׳ דר׳ חנניה בן תרדיון הואי וכבר למדה הרבה חכמות לפני החכמים כדאמרינן בפסחים בפ׳ תמיד (דף סב:) אמר ליה ומה ברוריא דביתהו דר׳ מאיר ברתי׳ דר׳ חנניה בן תרדיון דהות גמרא תלת מאה (משמעי) [שמעתתא] ביומא מתלת מאה רבותא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דלא ילדה רני כו׳. הא דלא קאמר רני עקרה משום דעקרה רני דלישנא דעקרה עבר משמע וניחא ליה משום דהיתה עקרה מעיקרא בגלות והשתא אינה עקרה בגאולה רני וכן לא ילדה ודאי עבר משמע אלא דמיתורא דכפל עקרה ולא ילדה משמע ליה עקרה דכבר ולא ילדה גם השתא דכה״ג דריש (יבמות סד:) שרי עקרה אין לה ולד מיתורא דאין לה בית ולד וק״ל:
על פירוש חריף אחר של ברוריה מספרים: אמר לה ההוא מינא [אותו מין] לברוריא: כתיב [נאמר] ״רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה׳⁠ ⁠״ (ישעיה נד, א), וכי משום שהיא לא ילדהרני? האם עליה לשמוח?
The Gemara relates an additional example of Berurya’s incisive insight: A certain heretic said to Berurya: It is written: “Sing, barren woman who has not given birth, open forth in song and cry, you did not travail, for more are the children of the desolate than the children of the married wife, said the Lord” (Isaiah 54:1). Because she has not given birth, she should sing and rejoice?
ר׳ נסים גאוןר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַרָה לֵיהּ: שָׁטְיָא! שַׁפֵּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִיב: ״כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה׳⁠ ⁠״,

Berurya responded to this heretic’s mockery and said: Fool! Go to the end of the verse, where it is written: “For the children of the desolate shall be more numerous than the children of the married wife, said the Lord.”
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על דברי הלגלוג הללו אמרה ליה [לו] ברוריה: שטיא, שפיל לסיפיה דקרא [שוטה, רד לסופו של הכתוב], דכתיב [שנאמר] בו: ״כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה׳⁠ ⁠״.
Berurya responded to this heretic’s mockery and said: Fool! Go to the end of the verse, where it is written: “For the children of the desolate shall be more numerous than the children of the married wife, said the Lord.”
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵלָּא מַאי ״עֲקָרָה לֹא יָלָדָה״? רָנִּי כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁדּוֹמָה לְאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלְדָה בָּנִים לַגֵּיהִנָּם כְּוָתַיְיכוּ.:

Rather, what is the meaning of: “Sing, barren woman who has not given birth”? It means: Sing congregation of Israel, which is like a barren woman who did not give birth to children who are destined for Gehenna like you.
הערוך על סדר הש״סר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רן
רןא(ברכות י.) רני עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו (ברכות כט.) הני כ״ד דתעניתא כנגד מי א״ר חלבו כנגד כ״ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קודש הקדשים (ירושלמי) כ״ד תעניות כנגד כ״ד פעמים שכתוב בפ׳ שלמה רנה תפלה תחנה (שבת ל מועד קטן ט). אמר כ״ד רננות ולא נענה (ברכות ת) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנא׳ לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פי׳ במקום קיבוץ עם שמשיחין ומרננין שם תהא תפלה:
א. [זינגען.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אלא מאי לא ילדה עקרה רני כ״י כו׳ כצ״ל:
אלא מאי [מה] הוא פירושו של הביטוי ״רני עקרה לא ילדה״רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים המיועדים לגיהנם כותייכו [כמותכם].
Rather, what is the meaning of: “Sing, barren woman who has not given birth”? It means: Sing congregation of Israel, which is like a barren woman who did not give birth to children who are destined for Gehenna like you.
הערוך על סדר הש״סר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא1 לר׳לְרִבִּי אַבָּהוּ: כְּתִיב: {תהלים ג׳:א׳} ״מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ״, וּכְתִיב: {תהלים נ״ז:א׳} ״לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בִּמְעָרָה״. הֵי מַעֲשֶׂה הֲוָה בְּרֵישָׁא? מִכְּדִי, מַעֲשֶׂה שָׁאוּל הֲוָה בְּרֵישָׁא, לִכְתּוּב בְּרֵישָׁא!

In explaining passages from Psalms, the Gemara relates another instance of a response to the question of a heretic: A certain heretic said to Rabbi Abbahu, it is written: “A Psalm of David, when he fled from his son, Absalom” (Psalms 3:1), and similarly it is said: “To the chief musician, al tashḥet, a mikhtam of David when fleeing from Saul into the cave” (Psalms 57:1). Which event was first? Since the event with Saul was first, it would have been appropriate to write it first.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
ר״י מלונילתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשה דשאול הוה ברישא – אע״פ שהרב׳ יש בתורה מוקדם ומאוחר בהני תרתי עובדא דהוה בחד ענינא קא בעי, ורשב״ם פירש [דבעי] לפי הפשט דסמך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שלפי פשוטו היה בתחלת מלכותו דכתיב דה״א [י״ד ח׳] וישמעו פלשתים כי משחו את דוד ויעלו פלשתים לבקש את דוד שהיו רוצים להעבירו ממלכותו אבל בימי שאול לא היה מלך:
ב בביאור מקראות בתהלים, מסופר על תשובה שניתנה למין אחר. אמר ליה [לו] ההוא מינא [אותו מין] לר׳ אבהו, הרי כתיב [נאמר] : ״מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו״ (תהלים ג, א), וכתיב [ונאמר] כמו כן: ״למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה״ (תהלים נז, א). הי [איזה] מעשה הוה ברישא [היה בראשונה]? מכדי [הרי] מעשה שאול הוה ברישא [היה בראשונה], והיה ראוי לכתוב ברישא [שיכתוב אותו בתחילה].
In explaining passages from Psalms, the Gemara relates another instance of a response to the question of a heretic: A certain heretic said to Rabbi Abbahu, it is written: “A Psalm of David, when he fled from his son, Absalom” (Psalms 3:1), and similarly it is said: “To the chief musician, al tashḥet, a mikhtam of David when fleeing from Saul into the cave” (Psalms 57:1). Which event was first? Since the event with Saul was first, it would have been appropriate to write it first.
ר״י מלונילתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לֵיהּ: אַתּוּן דְּלָא דָּרְשִׁיתוּן סְמוּכִין, קַשְׁיָא לְכוּ. אֲנַן דְּדָרְשִׁינַן סְמוּכִים, לָא קַשְׁיָא לַן,

Rabbi Abbahu said to him: For you, who do not employ the homiletic method of juxtaposition of verses, it is difficult. But for us, who employ the homiletic method of juxtaposition of verses, it is not difficult, as the Sages commonly homiletically infer laws and moral lessons from the juxtaposition of two verses.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ר׳ אבהו: אתון דלא דרשיתון [אתם שאינכם דורשים] סמוכיןקשיא לכו [קשה לכם], ואולם אנן דדרשינן [אנחנו שאנו דורשים] סמוכיןלא קשיא לן [אינו קשה לנו], שדרך חכמי ישראל ללמוד מתוך עצם סמיכותם וצירופם של מקראות כמה הלכות ולקחים מוסרים.
Rabbi Abbahu said to him: For you, who do not employ the homiletic method of juxtaposition of verses, it is difficult. But for us, who employ the homiletic method of juxtaposition of verses, it is not difficult, as the Sages commonly homiletically infer laws and moral lessons from the juxtaposition of two verses.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דא״רדַּאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: סְמוּכִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים קי״א:ח׳} ״סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם, עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר״.

Regarding the juxtaposition of verses, Rabbi Yoḥanan said: From where in the Bible is it derived that one may draw homiletical inferences from the juxtaposition of verses? As it is said: “The works of His hands in truth and justice, all His commandments are sure. Adjoined forever and ever, made in truth and uprightness” (Psalms 111:7–8). Conclude from here that it is appropriate to draw inferences from the juxtaposition of God’s commandments. Accordingly, David’s fleeing from Absalom is situated where it is in order to juxtapose it to the next chapter, which mentions the war of Gog and Magog; the second chapter of Psalms opens: “Why are the nations in an uproar?”
רש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סמוכים לעד לעולם – בדברי תורה כתיב [אחרי] נאמנים כל פקודיו סמוכים סמיכת כל פקודיו עשוים באמת וישר ולצורך ולא דבר רק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה סמוכים כו׳ כתיב אחריו נאמנים כו׳ כצ״ל:
סמוכים מן התורה מנין. דלעיל מיניה כתיב נאמנים כל פקודיו ואמר אל תהרהר אחריהם מכח סמיכות הפרשיות כמין הזה כי אם תדקדק היטב אחריהם לעולם הם עשויים ומסודרים באמת וביושר:
ועל אלה אמר ר׳ יוחנן: סמוכין מן התורה מנין, כלומר, היכן נרמז לנו במקרא עצמו שיש מקום לדרוש סמיכות הפסוקים — שנאמר: ״מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר״ (תהלים קיא, ז–ח), ומכאן שראוי ללמוד אף מסמיכות פקודי ה׳. ולדרשה זו הטעם להקדמת פרשת בריחת דוד מאבשלום, הוא בסמיכותה לפרק המספר על מלחמת גוג ומגוג (תהלים פרק ב׳ ״למה רגשו גוים״).
Regarding the juxtaposition of verses, Rabbi Yoḥanan said: From where in the Bible is it derived that one may draw homiletical inferences from the juxtaposition of verses? As it is said: “The works of His hands in truth and justice, all His commandments are sure. Adjoined forever and ever, made in truth and uprightness” (Psalms 111:7–8). Conclude from here that it is appropriate to draw inferences from the juxtaposition of God’s commandments. Accordingly, David’s fleeing from Absalom is situated where it is in order to juxtapose it to the next chapter, which mentions the war of Gog and Magog; the second chapter of Psalms opens: “Why are the nations in an uproar?”
רש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת אַבְשָׁלוֹם לְפָרָשַׁת גּוֹג וּמָגוֹג? שֶׁאִם יֹאמַר לָךְ אָדָם ״כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁמּוֹרֵד בְּרַבּוֹ?״ אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ ״כְּלוּם יֵשׁ בֶּן שֶׁמּוֹרֵד בְּאָבִיו?״ אֵלָּא הֲוָה. הָכָא נַמֵי הֲוָה.:

Why was the chapter of Absalom juxtaposed with the chapter of Gog and Magog? They are juxtaposed so that if a person should say to you, expressing doubt with regard to the prophecy of the war of Gog and Magog “against the Lord and against His anointed”: Is there a slave who rebels against his master? Is there someone capable of rebelling against God? You too say to him: Is there a son who rebels against his father and severs the relationship with the one who brought him into the world and raised him? Yet, nevertheless, there was such a son, Absalom, and so too there can be a situation where people will seek to rebel against God.
ר׳ נסים גאוןרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג. פרש׳ גוג ומגוג הוא המזמור הראשון שכתוב בו יתיצבו מלכי ארץ קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג והתם בפרק לפני אידיהן של גוים (ע״ז דף ג) גרסי׳ לעתיד באים אומות העולם ומתגיירין ומניחין תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן ומזוזה בפתחיהן כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להם על מי אתם באים על ה׳ ועל משיחו שנא׳ (תהלים ב) למה רגשו גוים [וגו׳] יתיצבו מלכי ארץ מיד כל אחד ואחד מנתק מוסרותיו והולך לו שנא׳ ננתקה את מוסרותימו וגו׳ וכולא ברייתא:
כלום יש עבד שמורד ברבו – ויבא להכחיש את דברי הנביא.
אמור לו כלום יש בן כו׳ – והא חזינן הכא דהוה.
הכא נמי הוה – סופיה להיות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג כו׳. וא״ת היא גופה תקשה דה״ל להקדים מעשה שאול ברישא לפ׳ גוג ומגוג דמעשה שאול הוה ברישא בעוה״ז ומעשה דגוג יהיה לעתיד וי״ל דודאי מעשה דגוג שהוא נוגע לכלל ישראל ולגאולתן ראוי להקדים לכל התפלות דס׳ תהלים ולכך הקדים בפ׳ ראשונה דאשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשה היא וק״ל:
למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוגשאם יאמר לך אדם מתוך פקפוק בנבואה בענין מלחמת גוג ומגוג (״על ה׳ ועל משיחו״): כלום יש עבד שמורד ברבו?! כלומר, וכי יש אדם המסוגל למרוד בה׳? אף אתה אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו ומנתק כל רגשות הטובה על הוייתו ועל גידולו? אלא למרות זאת הוה [היה] בן כזה — אבשלום, הכא נמי הוה [כאן גם כן היה, יכול להיות] שיווצר מצב שיבקשו בני אדם למרוד בה׳.
Why was the chapter of Absalom juxtaposed with the chapter of Gog and Magog? They are juxtaposed so that if a person should say to you, expressing doubt with regard to the prophecy of the war of Gog and Magog “against the Lord and against His anointed”: Is there a slave who rebels against his master? Is there someone capable of rebelling against God? You too say to him: Is there a son who rebels against his father and severs the relationship with the one who brought him into the world and raised him? Yet, nevertheless, there was such a son, Absalom, and so too there can be a situation where people will seek to rebel against God.
ר׳ נסים גאוןרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר ר׳רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַאי דִּכְתִיב: {משלי ל״א:כ״ו} ״פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ״? כְּנֶגֶד מִי אָמַר שְׁלֹמֹה מִקְרָא זֶה? לֹא אֲמָרוֹ אֵלָּא כְּנֶגֶד דָּוִד אָבִיו שֶׁדָּר בַּחֲמִשָּׁה עוֹלָמִים וְאָמַר שִׁירָה.

Rabbi Yoḥanan said explanations of other verses in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “She opens her mouth with wisdom, and the teaching of loving-kindness is on her tongue” (Proverbs 31:26)? The Sages explain that this chapter discusses the wisdom of Torah and those who engage in its study, so with reference to whom did Solomon say this verse? He said this verse about none other than his father, David, who was the clearest example of one who opens his mouth in wisdom, and who resided in five worlds or stages of life and his soul said a song of praise corresponding to each of them. Five times David said: “Bless the Lord, O my soul,” each corresponding to a different stage of life.
רש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר שירה – כנגד כולם אמר שירה לכששרתה רוח הקודש עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיה פתחה בחכמה כו׳. שכל אותה הפרשה מאשת תיל מי ימצא וגו׳ איירי בתורה אבל האי קרא דמסיים ביה ותורת חסד על לשונה ע״כ כינוי לשונה אינו מתפרש על התורה רק אמלתא אחריתא ולזה אמר מאי דכתיב פיה פתחה וגו׳ במאי איירי וקאמר דאמרו שלמה כנגד דוד שאמר שירה ברוה״ק ששרתה עליו. על ר״ה אומר פיה פתחה וגו׳ וכפירש״י או דקאי פיה פתחה וגו׳ על הנפש שאמרה השירה והיינו ותורת חסד על לשונה של ר״ה או הנפש שאמרה השירה שדר בה׳ עולמות בחסדו ית׳ ב״ה והם ה׳ זמנים משתנים שגם נפשו של אדם משתנה בקצת לפי הזמנים והיינו ותורת חסד וגו׳ שמספר חסדי ה׳ משתנים בה׳ זמנים שזכר האחד דר במעי אמו וכו׳ וכל קרבי וגו׳ ע׳ פירש״י ועוד י״ל קרבי של דוד ממש כדאמרי׳ פרק המפלת (נדה ל.) דבמעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח כו׳ ואם כן שירה שאומר מקרבים מתוך טבורו שהוא פתוח במקום פיו. הב׳ יצא לאויר וכו׳ ואמר שירה וכו׳ באותה שעה גופה שיצא לאויר העולם אי אפשר לומר שנסתכל וכו׳ ואמר שירה דאין לקטן כל כך דעת אבל דוד אמרו בגדולתו על אותה שעה שיצא לאויר עולם על שנסתכל אז שנכנס תחת כוכבים ומזלות דמזל יום ושעה גורם כמו שהאריך התלמוד סוף פרק כ״ד דשבת (קנו) מאן דאתייליד בחד בשבת כו׳ ע״ש מ״מ גם הם מברכים ה׳ כמ״ש ברכו ה׳ כל צבאיו וגו׳ שהם צבא השמים וממשלתו יתברך עליהם לשנות מזלותיהם ועל זאת ברכי נפשי את ה׳. השלישי ינק משדי אמו וכו׳ שנאמר ואל תשכחי כל גמוליו כו׳ האי קרא מקמיה דהאי קרא דמייתי ברכו ה׳ כל צבאיו וגו׳ כתיב אלא דתלמודא מסדר אותן כפי סדר הזמנים דיוצא לאויר הוא קודם היניקה וכן לקמן ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלהי גדלת וגו׳ הוא מקמי דהאי קרא דמייתי לעיל מיניה יתמו חטאים מן וגו׳ אלא דלפי סדר הזמן ראה במפלתן של רשעים הוא קודם יום המיתה ודריש מכל גמוליו שבכל ימי גמוליו ויניקתו החסד אלוה שעשה בבן אדם דדים במקום בינה דהיינו כנגד הלב שבו הבינה ואפשר דנקט האי לישנא בינה ברמז ע״פ מ״ש במס׳ נדה (מה:) ויבן ה׳ אלהים את הצלע שנתן הקב״ה בינה באשה יותר מבאיש. הד׳ ראה במפלתן של רשעים ואמר כו׳ גם הוא מחסד אלוה כדאמרי׳ (סנהד׳ עא) מיתה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. הה׳ נסתכל ביום המיתה ואמר שירה כו׳ לכאורה דתקשי הכא כדפריך לעיל ואמר שירה קינה מבעי ליה על המיתה וי״ל דסמך אסיפא דקרא תשלח רוחך יבראון דהיינו בתחה״מ ועל זה אמר שירה על יום המיתה שבחסד אלוה שיהיה לצדיקים תקוה במותם שישובו ויחיו לקבל שכר מצות שעשו בעוה״ז ודו״ק:
בגמרא אמר ר״י משום רשב״י מה דכתיב פיה פתחה בחכמה כו׳ לא אמרו שלמה אלא כנגד דוד אביו כו׳. אגדה זו אומרת דורשני דמלבד שאין רמז לדרש זה כלל בפסוק זה דפיה פתחה בחכמה ואף לא בכל אותה פרשה דאיירי באשת חיל ממש והנמשל הוא כנגד התורה אלא דיותר יש לתמוה דלפי זה שאמרו שלמה כנגד דוד אביו א״כ הול״ל פיו פתח בחכמה ותורת חסד על לשונו ולמה קאמר הכל בלשון נקבה ואפשר ליישב כדאשכחן בגמרא כל היכא שמזכיר רוח הקודש מזכיר בל׳ נקיבה וכדפרש״י נמי הכא שרתה עליו רוח הקודש מ״מ זה דוחק גדול כיון שרוח הקודש גופא לא נזכר כלל בזה הפסוק. ובעיקר הדרשה יש לתמוה יותר דענין ה׳ עולמות הללו מה טיבן דנהי דארבעה מהם שייך שפיר לכנותן בלשון עולמות שכל א׳ מהן הוא עולם חדש לפי השתנות כל ימי האדם מיום הווצרו בבטן עד יום המיתה ועד בכלל דהיינו זמן העיבור והלידה והיניקה ויום המיתה מ״מ ודאי מלבד זה יש שינוי זמנים בערך שנות האדם כמו שמנו חכמים במס׳ אבות וכדאשכחן נמי בדוכתי טובא ומה נשתנו אלו מאלו לקרותן בלשון עולמות מיוחדים וביותר יש לתמוה מה שאמר ראה במפלתן של רשעים וקרא ג״כ בלשון עולם מיוחד ומה טעם יש בדבר כיון שזה ענין אין לו יחוס כלל בערך שנות האדם כמו באינך. והנלע״ד ליישב הכל בהערה אחת לפי מה שמצאנו בס׳ הזוהר ובספרי המקובלים שחמשה מיני נשמות מצינו באדם והן נפש רוח נשמה חיה יחידה וכמו שיסד הקליר במוסף דר״ה והענין מבואר יותר במקובלים ששלשה מהם שהם נפש רוח נשמה ישנן בכל מיני בני אדם דהיינו נפש הוא נפש התנועה הנתונה בו משעת העיבור שבאותו זמן מתחיל הולד להתנועע ונפש זו היא מספירת המלכות שביו״ד ספירות וחלק נשמת הרוח באה לכל אדם משעת הלידה והיא מס׳ התפארת שבי׳ ספירות וחלק נשמת הנשמה ממש באה לו משעת היניקה והיא מס׳ הבינה הנקראת אמא עלאה והיא אם הבנים כדכתיב כי אם לבינה תקרא על שם שכל השבעה מדות התחתונות יונקות ממדה זו כמו שהבן יונק חלב משדי אמו. ודבר זה מבואר בתכלית בספרי המקובלים כנודע סוף דבר שג׳ חלקי נשמות שהם נפש רוח נשמה הם בהכרח בכל אדם בזמן עיבור ולידה ויניקה אלא שאם זכה הצדיק זוכה לנשמה יתירה העליונה הנקראת חי׳ והיא ממדת חכמה ודבר זה אי אפשר להמצא כי אם כשמגיע האדם לכלל גדלות היינו שהוא בן י״ג שנים ויום אחד שאז נתחייב במצות ונכנס בו היצ״ט ומאז ע״י מעשיו זוכה מעט מעט ע״י התגדלות לנשמת חיה הנזכרת. אמנם כן החלק הה׳ שהיא נשמת יחידה אין שום אדם זוכה בו בחייו אפילו צדיקים גמורים זולת משה רבינו בלבד ולא זולתו. אבל הצדיקים גמורים ודאי זוכי׳ לנשמת יחידה לאחר מיתתן. ונמצא כל זה הענין בספרי הקבלה ובספר הזוהר. נמצינו למידין שאגדה זאת מפורשת היטב כפתור ופרח שלזה הענין נתכוון רשב״י בעצמו שהוא בעל אגדה זו דהני החמשה ברכי נפשי שאמר דוד ע״ה הם כנגד ה׳ חלקי מיני נשמות הנזכרים והמה מסודרים לפנינו כסדר נכון שג׳ ראשונות הם בזמן עיבור ולידה ויניקה כמבואר ובזה יבא ג״כ היטב מה שנזכר באגדה זו שאמר שירה על מה שעשה לה דדים במקום בינה והיינו כמו שזכרנו זאת הנשמה הג׳ שנקראת נשמה שבאה בזמן היניקה היא באה ממדת בינה ממש אמנם לחלק הד׳ שהיא חלק הנשמה הנקראת חיה והיא באה ממדת חכמה וכבר זכרנו שאין זוכה בה אלא אדם צדיק אשר בארץ שזוכה בה ע״י מעשיו הטובים בשעה שנכנס בו היצ״ט ולפ״ז שפיר קאמר שראה דוד במפלתן של רשעים ומייתי עלה קרא דיתמו חטאים כו׳ והיינו ממש כמו שזכרנו שענין מפלתן של רשעים היינו ודאי מפלת היצה״ר כמבואר להדיא באגדה הקודמת מי כתיב יתמו חוטאים יתמו חטאים כתיב ובודאי כשהאדם זוכה לנשמת חי׳ ע״י מעשיו ומגביר היצ״ט על יצה״ר אין לך מפלה של רשעים גדולה מזו כמ״ש דוד ולבי חלל בקרבי ודרשו רבותינו כנגד יצה״ר והיינו נמי סיפא דקרא ורשעים עוד אינם. אמנם על חלק נשמת יחידה שכבר זכרנו שהיא באה לאחר מיתה היינו דקאמר כיון שנסתכל ביום המיתה אמר שירה כן נ״ל:
ג פירוש על מזמורי תהלים אחרים אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי. וכפתיחה לדבר אמר: מאי דכתיב [מהו שנאמר], מה משמעות הפסוק ״פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה״ (משלי לא, כו) האמור בין שבחיה של ״אשת חיל״. מאחר שהפרק נדרש על חכמת התורה והעוסקים בה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שהיה הביטוי השלם של מי שפתח פיו בחכמה, שדר בחמשה עולמים — חמישה שלבים של חיים, ואמר שירה, שירת נפשו נגד כל אחד מהם. שחמש הפעמים שאומר דוד ״ברכי נפשי את ה׳⁠ ⁠״ מפורשות כאן, כל אחת ביחסה ל״עולם״ אחר.
Rabbi Yoḥanan said explanations of other verses in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “She opens her mouth with wisdom, and the teaching of loving-kindness is on her tongue” (Proverbs 31:26)? The Sages explain that this chapter discusses the wisdom of Torah and those who engage in its study, so with reference to whom did Solomon say this verse? He said this verse about none other than his father, David, who was the clearest example of one who opens his mouth in wisdom, and who resided in five worlds or stages of life and his soul said a song of praise corresponding to each of them. Five times David said: “Bless the Lord, O my soul,” each corresponding to a different stage of life.
רש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ג:א׳} ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ״;

He resided in his mother’s womb, his first world, and said a song of praise of the pregnancy, as it is stated: “Of David. Bless the Lord, O my soul and all that is within me bless His holy name” (Psalms 103:1), in which he thanks God for creating all that is within his mother, i.e., her womb.
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל קרבי – על שם קרבי אמו שדר בתוכן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דר במעי אמו, ואמר שירה של שבח על תקופת ההריון, שנאמר: ״לדוד ברכי נפשי את ה׳ וכל קרבי את שם קדשו״ (תהלים קג, א), שהוא מודה לה׳ על שיצר את קרבי אמו.
He resided in his mother’s womb, his first world, and said a song of praise of the pregnancy, as it is stated: “Of David. Bless the Lord, O my soul and all that is within me bless His holy name” (Psalms 103:1), in which he thanks God for creating all that is within his mother, i.e., her womb.
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם וְנִסְתַּכַּל בַּכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ג:כ׳} ״בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו, גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ! בָּרְכוּ ה׳ כָּל צְבָאָיו״ וְגוֹ׳.

He emerged into the atmosphere of the world, his second world, looked upon the stars and constellations and said a song of praise of God for the entirety of creation, as it is stated: “Bless the Lord, His angels, mighty in strength, that fulfill His word, listening to the voice of His word. Bless the Lord, all His hosts, His servants, that do His will. Bless the Lord, all His works, in all places of His kingship, bless my soul, Lord” (Psalms 103:20–23). David saw the grandeur of all creation and recognized that they are mere servants, carrying out the will of their Creator (Ma’ayan HaBerakhot).
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות, ואמר שירה, שאחר השבח על בריאתו, ראוי לשבח את ה׳ על ברואיו הכוללים הגדולים, שנאמר: ״ברכו ה׳ מלאכיו גברי כח עושי דברו לשמע בקול דברו. ברכו ה׳ כל צבאיו משרתיו עושי רצונו. ברכו ה׳ כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה׳⁠ ⁠״ (תהלים קג, כ–כב), שהוא רואה את גודלם ומכיר שאינם אלא משרתיו עושי רצונו של הבורא (מעין הברכות).
He emerged into the atmosphere of the world, his second world, looked upon the stars and constellations and said a song of praise of God for the entirety of creation, as it is stated: “Bless the Lord, His angels, mighty in strength, that fulfill His word, listening to the voice of His word. Bless the Lord, all His hosts, His servants, that do His will. Bless the Lord, all His works, in all places of His kingship, bless my soul, Lord” (Psalms 103:20–23). David saw the grandeur of all creation and recognized that they are mere servants, carrying out the will of their Creator (Ma’ayan HaBerakhot).
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) יָנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ וְנִסְתַּכַּל בְּדַדֶּיהָ וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ג:ב׳} ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו!״

He nursed from his mother’s breast, his third world, and he looked upon her bosom and said a song of praise, as it is stated: “Bless the Lord, O my soul, and do not forget all His benefits [gemulav]” (Psalms 103:2). The etymological association is between gemulav and gemulei meḥalav, which means weaned from milk (Isaiah 28:9).
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר: ״ברכי נפשי את ה׳ ואל תשכחי כל גמוליו״ (שם, ב), וקשר הדברים הוא מן המלה ״גמוליו״ המתקשרת עם ״גמולי מחלב״ (ישעיהו כח, ט).
He nursed from his mother’s breast, his third world, and he looked upon her bosom and said a song of praise, as it is stated: “Bless the Lord, O my soul, and do not forget all His benefits [gemulav]” (Psalms 103:2). The etymological association is between gemulav and gemulei meḥalav, which means weaned from milk (Isaiah 28:9).
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי ״כָּל גְּמוּלָיו״? אֲמַר ר׳רִבִּי אַבָּהוּ: שֶׁעָשָׂה לָהּ דַּדַּיִם בִּמְקוֹם בִּינָה.

We still must understand, however, what is meant by all His benefits? What in particular is praiseworthy in what God provided, beyond merely providing for the infant? Rabbi Abbahu said: In contrast with most other animals, God placed her breasts near her heart, the place that is the source of understanding.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם עדיין יש מקום לבאר מאי [מה פירוש] ״כל גמוליו״, מה הוא השבח המיוחד שגמל ה׳ בכך, מלבד המזון לתינוק. אמר ר׳ אבהו! שעשה לה לאשה דדים במקום בינה, כלומר, ליד הלב מקור הבינה, ולא כרוב בעלי חיים.
We still must understand, however, what is meant by all His benefits? What in particular is praiseworthy in what God provided, beyond merely providing for the infant? Rabbi Abbahu said: In contrast with most other animals, God placed her breasts near her heart, the place that is the source of understanding.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) טַעֲמָא מַאי? אֲמַר (רִבִּי) [רַב] יְהוּדָה: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכַּל בִּמְקוֹם עֶרְוָה. רַב מַתָּנָא אָמַר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינַק מִמְּקוֹם הַטִּנּוֹפֶת.

What is the reason that God did this? Rav Yehuda said: So that the nursing child would not look upon the place of his mother’s nakedness. Rav Mattana said: So that the child would not nurse from a place of uncleanliness.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וטעמא מאי [ומה טעם] עשה כן ה׳? אמר ר׳ יהודה: כדי שלא יסתכל הילד היונק במקום ערוה. רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת (הערוה).
What is the reason that God did this? Rav Yehuda said: So that the nursing child would not look upon the place of his mother’s nakedness. Rav Mattana said: So that the child would not nurse from a place of uncleanliness.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רָאָה בְּמַפָּלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ד:ל״ה} ״יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ הַלְלוּיָהּ!״

He witnessed in both vision and reality the downfall of the wicked and he said a song of praise, as it is stated: “Let sinners cease from the earth, and let the wicked be no more. Bless the Lord, O my soul, Halleluya (Psalms 104:35).
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שירה נוספת אמר דוד כאשר ראה בחזון ובמציאות במפלתן של רשעים, ואמר שירה, שנאמר: ״יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה״ (תהלים קד, לה).
He witnessed in both vision and reality the downfall of the wicked and he said a song of praise, as it is stated: “Let sinners cease from the earth, and let the wicked be no more. Bless the Lord, O my soul, Halleluya (Psalms 104:35).
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) נִסְתַּכַּל בְּיוֹם הַמִּיתָה וְאָמַר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ק״ד:א׳} ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳, ה׳ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ.״

The fifth world was when David looked upon the day of death and said a song of praise, as it is stated: “Bless the Lord, O my soul. Lord my God, You are very great; You are clothed in glory and majesty” (Psalms 104:1); for even death is a time of transcendence for the righteous.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד עולם חמישי — נסתכל ביום המיתה, ואמר שירה, שנאמר: ״ברכי נפשי את ה׳, ה׳ אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת״ (שם, א), שאף המוות הינו לצדיק עת של התעלות.
The fifth world was when David looked upon the day of death and said a song of praise, as it is stated: “Bless the Lord, O my soul. Lord my God, You are very great; You are clothed in glory and majesty” (Psalms 104:1); for even death is a time of transcendence for the righteous.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מַאי מַשְׁמַע דְּעַל יוֹם הַמִּיתָה נֶאֱמַר? אֲמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: מִסֵּיפָא דְּעִנְיָינָא, דִּכְתִיב: {תהלים ק״ד:כ״ט} ״תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן, תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן״ וְגוֹ׳.

The connection between this final praise and the day of death is unclear. The Gemara asks: From where is it inferred that this verse was stated with regard to the day of death? Rabba bar Rav Sheila says: We can derive this from the verses at the end of the matter, where it is written: “You hide Your face, they vanish; You gather Your breath, they perish and return to the dust” (Psalms 104:29).
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי משמע – דעל יום המיתה נאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקשר בין השבח האחרון לבין יום המיתה אינו ברור, ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות], כיצד אפשר להבין שעל יום המיתה נאמר? ומשיבים: אמר רבה בר רב שילא, אפשר ללמוד זאת מסיפא דעניינא [מסוף הענין, סוף הפרק], שבפסוקיו האחרונים כתיב [נאמר] ״תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון״ (שם, כט).
The connection between this final praise and the day of death is unclear. The Gemara asks: From where is it inferred that this verse was stated with regard to the day of death? Rabba bar Rav Sheila says: We can derive this from the verses at the end of the matter, where it is written: “You hide Your face, they vanish; You gather Your breath, they perish and return to the dust” (Psalms 104:29).
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) רַב שֵׁימֵי בַּר עוּקְבָּא, וְאָמְרִי לַהּ מָר עוּקְבָּא, הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דר׳דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי, וַהֲוָה מְסַדֵּר אַגַּדְתָּא קַמֵּיהּ דר׳דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲמַר לֵיהּ: מַאי דִּכְתִיב: {תהלים ק״ג:א׳} ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ״? אֲמַר לֵיהּ: בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, צָר צוּרָה עַל גַּבֵּי הַכּוֹתֶל, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטִּיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם. והקב״הוְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, צָר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה וּמַטִּיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם. וְהַיְינוּ דַּאֲמַרָה חַנָּה: {שמואל א ב׳:ב׳} ״אֵין קָדוֹשׁ כַּה׳, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.״.

Other interpretations of this verse exist. The Gemara relates how Rav Shimi bar Ukva, and some say Mar Ukva, would regularly study before Rabbi Shimon ben Pazi, who was well versed in aggada and would arrange the aggada before Rabbi Yehoshua ben Levi.
Once, Rabbi Shimon ben Pazi said to him: What is the meaning of that which is written: “Bless the Lord, my soul, and all that is within me bless His Holy name”?
Rav Shimi bar Ukva said to Rabbi Shimon ben Pazi: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood, as this verse praises the formation of man in his mother’s womb. The attribute of flesh and blood is such that he shapes a form on the wall for all to see, yet he cannot instill it with a spirit and soul, bowels and intestines. While the Holy One, Blessed be He, is not so, as God shapes one form within another form, a child in its mother’s womb, and instills it with spirit and soul, bowels and intestines. And this is the explanation of what Hannah said with regard to the birth of Samuel: “There is none holy like the Lord, for there is none like You, and there is no Rock like our God” (I Samuel 2:2).
רש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא וראה וכו׳ – הוא סבר דהכי בעי מאי שנא קרבים דנקט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלמיד חכם שהיו איזו מבני אדם מצערים לו אין ראוי לו לקללם אלא יתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ומ״מ יש דברים שהוא רשאי עליהם לקלל ולהחרים ולנדות כמו שיתבאר במקומו בע״ה:
מטכסיסי כל בעל מדה להכיר לזולתו כל מעלה שיש לו יתר עליו ולא יקנא בו ולא ישתרר עליו באותו דבר שהוא גדול בו עליו אלא יכיר כל אחד לחברו מה שראוי אם הוא ת״ח ושכנגדו עשיר יכיר החכם במעלת עשרו וכבודו של זה ויכיר זה מעלת חכמתו של זה וכן בכל שאר המעלות ויכיר בעל המועט לבעל היתר להקדים בכבודו ולעולם ת״ח המעוטר בשלמות מעלת המדות מעלה את הכף השניה אלא אם היה בה מלך או מנהיג שאין שום מעלה נערכת אצל מעלת מלכות אא״כ מעלת נבואה שאף היא חולקת עם המלכות בהנהגה ובשררה ואין בזה שקול כבר מצינו שאליהו הלך אצל אחאב וכבר מצינו שכנגדו שיורם הלך אצל אלישע ומ״מ אם אירע דבר לאחד מהם או שחלה הולך האחר ומבקרו וכן עשה ישעיהו לחזקיהו:
מצות עשה של פריה ורביה אין לאדם להפקיעה על שם שהוא חושד את עצמו או בת זוגו שלא להעלות זרע הגון אם ע״פ השמועה אם ע״פ השכל אם ע״פ הנסיון שאין לאדם אצל סתרי השם כלום וכמו שאמרו בהדי כבשי דרחמנא למה לך ומ״מ ישתדל בזווגו במה שראוי להשתדל בבת זוג עד שיראה כמתכוין בזווגו להולדת בנים הגונים כמו שהזהירו בבדיקת אחיה ובבת תלמיד חכם ובדומה לזה:
להטיל בו רוח ונשמה כו׳. גם שאמרו פרק ד׳ מיתות (סה) רבא ברא גברא ור״ח ור״א מיברו להו עגלא תלתא ואכלי ליה והיינו בשמותיו של הקב״ה כפירש״י שם מ״מ נשמה לא היו יכולין להטיל ביה כדאמרינן התם שלא היה לגברא זה כח הדבור שהוא כח הנשמה שבאדם כדכתיב לנפש חיה ומתרגם לרוח ממללא וז״ש ברכי נפשי שהיא הנשמה שבה מובדל מנפש בהמה וגם כל קרבי ברכו שם קדשו שבראם מה שאין ב״ו הצר צורה יכול ליוצרם וק״ל:
ד באותו פסוק עצמו קשורים עוד פירושים אחדים. מסופר כי רב שימי בר עוקבא ואמרי ליה [ויש שאומרים] שהיה זה מר עוקבא, הוה שכיח קמיה [היה מצוי, ללמוד לפני] ר׳ שמעון בן פזי שהיה בקי באגדה, שכן הוה [היה] מסדר אגדתא קמיה [דברי אגדה לפני] ר׳ יהושע בן לוי. פעם אמר ליה [לו] לר׳ שמעון בן פזי: מאי דכתיב [מהו שנאמר], מה משמעות הכתוב ״ברכי נפשי את ה׳ וכל קרבי את שם קדשו״? אמר ליה [לו]: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. שפסוק זה הוא שבח על יצירת האדם ברחם אמו. שכן בשר ודם צר צורה (מצייר) על גבי הכותל בגלוי, ואף על פי כן אינו יכול להטיל בה בצורה זו רוח ונשמה קרבים ובני מעים. ואילו הקדוש ברוך הוא אינו כן, שהוא צר צורה בתוך צורה (את הולד ברחם האם) ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים. והיינו [וזוהי] גם הדרשה במה שאמרה חנה על לידת שמואל: ״אין קדוש כה׳ כי אין בלתך ואין צור כאלהינו״ (שמואל א ב, ב),
Other interpretations of this verse exist. The Gemara relates how Rav Shimi bar Ukva, and some say Mar Ukva, would regularly study before Rabbi Shimon ben Pazi, who was well versed in aggada and would arrange the aggada before Rabbi Yehoshua ben Levi.
Once, Rabbi Shimon ben Pazi said to him: What is the meaning of that which is written: “Bless the Lord, my soul, and all that is within me bless His Holy name”?
Rav Shimi bar Ukva said to Rabbi Shimon ben Pazi: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood, as this verse praises the formation of man in his mother’s womb. The attribute of flesh and blood is such that he shapes a form on the wall for all to see, yet he cannot instill it with a spirit and soul, bowels and intestines. While the Holy One, Blessed be He, is not so, as God shapes one form within another form, a child in its mother’s womb, and instills it with spirit and soul, bowels and intestines. And this is the explanation of what Hannah said with regard to the birth of Samuel: “There is none holy like the Lord, for there is none like You, and there is no Rock like our God” (I Samuel 2:2).
רש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מַאי ״אֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ״? אֵין צַיָּיר כֵּאלֹהֵינוּ.

What is the meaning of there is no rock [tzur] like our God? There is no artist [tzayyar] like our God.
ר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין צייר כו׳. בכמה מקראות בתורה נאמר לשון צור אהקב״ה כגון הצור תמים וגו׳ צור ילדך תשי וגו׳ שפירושו מלשון חוזק ותוקף אבל בהאי קרא ואין צור כאלהינו דמשמע שיש צור אחר אלא שאין כאלהינו אין נראה לפרש מלשון חוזק ותוקף אלא דצור הוא מלשון צורה דודאי יש ב״ו שיכול לצייר על הכותל אבל אין זה כאלהינו שהוא צר צורה בתוך צורה וקאמר נמי מאי אין בלתך דלפי משמעו אין קדוש כה׳ כי אין בלתך בקדושה הוא יתורא דקרא דאין קדוש כה׳ נמי הכי משמע ולכך דרשו אין בלתך כו׳ והוא טעם לאין קדוש כה׳ המורה ג״כ על הקיום לעולם כמ״ש פ׳ חלק (צב) קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם אף כו׳ ע״ש וק״ל:
מאי [מה פירוש] ״אין צור כאלהינו״אין צייר כאלהינו. ומוסיפים עוד לדרוש את המשכו של פסוק זה.
What is the meaning of there is no rock [tzur] like our God? There is no artist [tzayyar] like our God.
ר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) מַאי ״כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ״? אֲמַר ר׳רַב יְהוּדָה בַּר מְנַסְיָא: אַל תִּקְרֵי ״כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ״ אֵלָּא אֵין לְבַלּוֹתְךָ, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַעֲשֵׂה יָדָיו מְבַלִּין אוֹתוֹ, והקב״הוְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַלֶּה מַעֲשָׂיו.

The Gemara continues to interpret the rest of that verse homiletically: What is the meaning of “there is none like You”? Rabbi Yehuda ben Menasya said: Do not read the verse to mean “there is none like You [biltekha]”; rather, read it to mean “none can outlast You [levalotkha],” as the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood: The attribute of flesh and blood is such that his creations outlast him, but the Holy One, Blessed be He, outlasts His actions.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי [מה, משמעות] הכתוב ״כי אין בלתך״? אמר ר׳ יהודה בן מנסיא: אל תקרי [תקרא, אל תבין] ״כי אין בלתך״, אלא ״אין לבלותך״, ״שהמלה ״בלתך״ נדרשת כאילו היתה כתובה ״בלותך״ — לבלות אותך. כי שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודםמעשה ידיו מבלין אותו, שהם מאריכים ימים אחריו, ואילו הקדוש ברוך הוא מבלה את מעשיו.
The Gemara continues to interpret the rest of that verse homiletically: What is the meaning of “there is none like You”? Rabbi Yehuda ben Menasya said: Do not read the verse to mean “there is none like You [biltekha]”; rather, read it to mean “none can outlast You [levalotkha],” as the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood: The attribute of flesh and blood is such that his creations outlast him, but the Holy One, Blessed be He, outlasts His actions.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) א״לאֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הָכִי קָא אָמֵינָא לָךְ, הָנֵי חֲמִשָּׁה ״בָּרְכִי נַפְשִׁי״, כְּנֶגֶד מִי אֲמַרַן דָּוִד? לָא אֲמַרַן אֵלָּא כְּנֶגֶד הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶגֶד נְשָׁמָה:

This did not satisfy Rav Shimi bar Ukva, who said to Rabbi Shimon ben Pazi: I meant to say to you as follows: Corresponding to whom did David say these five instance of “Bless the Lord, O my soul”? He answered him: He said them about none other than the Holy One, Blessed be He, and corresponding to the soul, as the verse refers to the relationship between man’s soul and God. The five instances of “Bless the Lord, O my soul” correspond to the five parallels between the soul in man’s body and God’s power in His world.
רש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חמשה ברכי נפשי – לעיל חשיב להו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הני ה׳ ברכי נפשי וכו׳. כבר ידוע בספרי המחקר כי האדם נקרא עולם קטן בכל עניניו והיינו גופו של אדם וקאמר הכא דהנשמה שבגוף והיא רוחנית כנגד הקב״ה בדמיון הא׳ דמה הקב״ה מלא כל העולם כמ״ש מכה״כ אף הנשמה מלאה כל הגוף שהוא כנגד עולם וז״ש ברכו ה׳ מלאכיו וגו׳ ברכו ה׳ כל צבאיו וגו׳ ברכו ה׳ כל מעשיו וגו׳ שהם כלל ג׳ עולמות ומסיים בכל מקומות ממשלתו דהיינו בכלל כל שלשה עולמות ברכי נפשי את ה׳ דהיינו שהיא מלאה ומשלה נמי בכל הגוף שהוא עולם קטן. השני מה הקב״ה רואה כו׳ וז״ש ברכי נפשי את ה׳ וכל קרבי וגו׳ דהיינו שהנשמה היא בקרב אדם רואה ואינה נראית דהקרביים הם בסתר כדלעיל שהם צורה בתוך צורה כו׳. הג׳ מה הקב״ה זן כו׳ ז״ש ברכי נפשי את ה׳ ואל תשכחי וגו׳ ומסיים ביה המשביע בטוב עדיך וגו׳. הד׳ מה הקב״ה טהור אף נשמה טהורה דהיינו בתחלת נתינתה באדם כמ״ש אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא כו׳ וז״ש יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם בנשמתן הטהורה שנתנה בהם כי טמאוה אבל נפשי שאני מחזירה לו טהורה תברך את ה׳. הה׳ מה הקב״ה יושב בחדרי חדרים כו׳ ז״ש הוד והדר לבשת וגו׳ עוטה אור כשלמה נוטה שמים וגו׳ שהן חדרי חדריו ברכי נפשי שהיא הנשמה שהיא יושבת כן באדם בחדרי חדרים ודו״ק:
דברים אלה לא סיפקו את רב שימי בר עוקבא, ולכך אמר ליה [לו]: אנא הכי קא אמינא [אני כך אני אומר] לך, כלומר, זו היתה כוונתי בשאלה: הני [אותם] חמשה ״ברכי נפשי״ כנגד מי אמרן דוד? ענה לו: לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא, וכנגד הנשמה, שכן ״ברכי נפשי את ה׳⁠ ⁠״ הוא קביעת היחס בין נשמת האדם לבין ה׳, וחמישה ״ברכי נפשי״ הינם חמשה צדדים של דמיון בין נשמת האדם בגופו לבין כוח ה׳ בעולמו.
This did not satisfy Rav Shimi bar Ukva, who said to Rabbi Shimon ben Pazi: I meant to say to you as follows: Corresponding to whom did David say these five instance of “Bless the Lord, O my soul”? He answered him: He said them about none other than the Holy One, Blessed be He, and corresponding to the soul, as the verse refers to the relationship between man’s soul and God. The five instances of “Bless the Lord, O my soul” correspond to the five parallels between the soul in man’s body and God’s power in His world.
רש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) מַה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא כָּל הָעוֹלָם, אַף נְשָׁמָה מְלֵאָה אֶת כָּל הַגּוּף; מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, אַף נְשָׁמָה רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית; מַה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אַף נְשָׁמָה זָנָה אֶת כָּל הַגּוּף; מַה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, אַף נְשָׁמָה טְהוֹרָה; מַה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, אַף נְשָׁמָה יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרֵי חֲדָרִים. יָבֹא מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, וִישַׁבֵּחַ לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ.:

Just as the Holy One, Blessed be He, fills the entire world, so too the soul fills the entire body.
Just as the Holy One, Blessed be He, sees but is not seen, so too does the soul see, but is not seen.
Just as the Holy One, Blessed be He, sustains the entire world, so too the soul sustains the entire body.
Just as the Holy One, Blessed be He, is pure, so too is the soul pure.
Just as the Holy One, Blessed be He, resides in a chamber within a chamber, in His inner sanctum, so too the soul resides in a chamber within a chamber, in the innermost recesses of the body.
Therefore, that which has these five characteristics, the soul, should come and praise He Who has these five characteristics.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולםאף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראהאף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלואף נשמה זנה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא טהוראף נשמה טהורה. מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדריםאף נשמה יושבת בחדרי חדרים (בסתר). ולכן יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו (הנפש) וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.
Just as the Holy One, Blessed be He, fills the entire world, so too the soul fills the entire body.
Just as the Holy One, Blessed be He, sees but is not seen, so too does the soul see, but is not seen.
Just as the Holy One, Blessed be He, sustains the entire world, so too the soul sustains the entire body.
Just as the Holy One, Blessed be He, is pure, so too is the soul pure.
Just as the Holy One, Blessed be He, resides in a chamber within a chamber, in His inner sanctum, so too the soul resides in a chamber within a chamber, in the innermost recesses of the body.
Therefore, that which has these five characteristics, the soul, should come and praise He Who has these five characteristics.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) אֲמַר רַב הַמְנוֹנָא: מַאי דִּכְתִיב: {קהלת ח׳:א׳} ״מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר״? מִי כְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים? בֵּין חִזְקִיָּהוּ לִישַׁעְיָהוּ: חִזְקִיָּהוּ אֲמַר: לֵיתֵי יְשַׁעְיָהוּ גַּבַּאי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחַן בְּאֵלִיָּהוּ דַּאֲזַל לְגַבֵּי אַחְאָב. (שֶׁנֶּאֱמַר: {מלכים א י״ח:ב׳} ״וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב״.) יְשַׁעְיָהוּ אֲמַר: לֵיתֵי חִזְקִיָּהוּ גַּבַּאי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחַן בִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב דַּאֲזַל לְגַבֵּי אֱלִישָׁע.

With regard to redemption and prayer, the Gemara tells the story of Hezekiah’s illness, his prayer to God, and subsequent recuperation. Rav Hamnuna said: What is the meaning of that which is written praising the Holy One, Blessed be He: “Who is like the wise man, and who knows the interpretation [pesher] of the matter” (Ecclesiastes 8:1)? This verse means: Who is like the Holy One, Blessed be He, Who knows how to effect compromise [peshara] between two righteous individuals, between Hezekiah, the king of Judea, and Isaiah the prophet. They disagreed over which of them should visit the other. Hezekiah said: Let Isaiah come to me, as that is what we find with regard to Elijah the prophet, who went to Ahab, the king of Israel, as it is stated: “And Elijah went to appear to Ahab” (I Kings 18:2). This proves that it is the prophet who must seek out the king. And Isaiah said: Let Hezekiah come to me, as that is what we find with regard to Yehoram ben Ahab, king of Israel, who went to Elisha the prophet, as it is stated: “So the king of Israel, Jehosaphat and the king of Edom went down to him” (II Kings 3:12).
רש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר – משום דאיירי בסופה בסמיכת גאולה לתפלה נקט ליה.
דאשכחן דאזל אליהו לגבי אחאב – דכתיב וילך אליהו להראות אל אחאב.
יהורם אזל לגבי אלישע – כשהלכו על מואב הוא ויהושפט (במלכים ב ג) דמתוך שלא היו הולכים זה אצל זה לא היה מוכיחו על שלא נשא אשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם שנאמר וילך אליהו להראות אל אחאב כו׳ זה נמחק ונ״ב נ״ל טעות:
ומי יודע פשר וגו׳. יש קצת רמז לזה בהאי קרא דמסיים בזה חכמת אדם תאיר פניו היינו ישעיה שהיה חכם ונביא ועוז פניו ישנא הוא חזקיהו המלך דעוז היינו מלכות דכתיב ויתן עוז למלכו ופניו ישנא בחליו שעי״ז בא ישעיה אליו וקאמר דחזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי כו׳ וישעיהו אמר כו׳ יש לזה רמז בקרא בספר מלכים דקודם שחלה חזקיהו במעשה דסנחריב כתיב וישלח את אליקים וגו׳ אל ישעיה וגו׳ ויאמר להם ישעיה כה תאמרון אל אדוניכם. וכתיב וישלח ישעיה בן אמוץ אל חזקיהו וגו׳ דמשמע מזה שלא הלכו זה אצל זה אלא שכל אחד מהם הודיע לחבירו ע״י שלוחים ושוב אח״כ שחלה חזקיהו למות כתיב ויבא אליו ישעיה וגו׳ דהיינו לבקר דאי להודיעו שימות כמ״ש לו כה אמר ה׳ צו לביתך כי מת וגו׳ היה יכול להודיעו כן ע״י שליח כמו שעשה בתחלה:
שם אמר רב המנונא מאי דכתיב מי כהחכם כו׳ מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעה״ז ולא תחי׳ לעה״ב אמר ליה מאי כולי האי כו׳. ולכאורה לשון מאי כולי האי אינו מדוקדק ובדרוש העליתי דהכי פירושו דאהא דקאמר ליה ישעיה מת אתה בעה״ז ולא תחי׳ לעה״ב אהדר ליה חזקי׳ שפיר מאי כולי האי פי׳ למה הוצרכת לכפול בלשון דבמאי דקאמרת מת אתה לחוד הוי ידענא שפיר דאעה״ב קאמר דאי לענין עה״ז אין צורך דהא עד חזקי׳ לא הוי מאן דחליש ואיתפח כדאי׳ בפ׳ הפועלים אע״כ דאעה״ב קאי ואהא אהדר ליה ישעיה שפיר משום דלא עסקת בפרי׳ ורביה א״כ לפ״ז שייך לומר כי מת אתה אהא מלתא גופא שלא היה לו בנים וכל שאין לו בנים נחשב כמת ומש״ה הוצרך לומר ולא תחי׳ לעה״ב ודוק:
ה בקשר לענין גאולה ותפילה מסופר על מחלת חזקיהו, ועל תפילתו לה׳ ורפואתו. וכך אמר רב המנונא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] מה משמעות הכתוב המדבר בשבח הקדוש ברוך הוא ״מי כהחכם ומי יודע פשר דבר״ (קהלת ח, א)מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה (״פשר דבר״ במשמעות — פשרה) בין שני צדיקים, בין חזקיהו מלך יהודה לישעיהו הנביא. שהיתה מחלוקת ביניהם מי מהם צריך ללכת לחבירו. חזקיהו אמר: ליתי [יבוא] ישעיהו גבאי [אלי], דהכי אשכחן כן כך מצאנו] באליהו הנביא דאזל לגבי [שהלך אצל] אחאב מלך ישראל, שנאמר: ״וילך אליהו להראות אל אחאב״ וגו׳ (מלכים א יח, ב), הרי שהנביא צריך ללכת אל המלך. וישעיהו אמר: ליתי [יבוא] חזקיהו גבאי [אלי] דהכי אשכחן כן כך מצאנו] ביהורם בן אחאב מלך ישראל דאזל לגבי [שהלך אצל] אלישע הנביא, כפי שנאמר: ״וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט מלך אדום״ (מלכים ב ג, יב).
With regard to redemption and prayer, the Gemara tells the story of Hezekiah’s illness, his prayer to God, and subsequent recuperation. Rav Hamnuna said: What is the meaning of that which is written praising the Holy One, Blessed be He: “Who is like the wise man, and who knows the interpretation [pesher] of the matter” (Ecclesiastes 8:1)? This verse means: Who is like the Holy One, Blessed be He, Who knows how to effect compromise [peshara] between two righteous individuals, between Hezekiah, the king of Judea, and Isaiah the prophet. They disagreed over which of them should visit the other. Hezekiah said: Let Isaiah come to me, as that is what we find with regard to Elijah the prophet, who went to Ahab, the king of Israel, as it is stated: “And Elijah went to appear to Ahab” (I Kings 18:2). This proves that it is the prophet who must seek out the king. And Isaiah said: Let Hezekiah come to me, as that is what we find with regard to Yehoram ben Ahab, king of Israel, who went to Elisha the prophet, as it is stated: “So the king of Israel, Jehosaphat and the king of Edom went down to him” (II Kings 3:12).
רש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) מֶה עָשָׂה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: {מלכים ב כ׳:א׳} ״בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת, וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה׳ (צְבָאוֹת) צַו לְבֵיתְךָ, כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה״ וְגוֹ׳. מַאי ״כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה״? ״מֵת אַתָּה״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְלֹא תִחְיֶה״ לָעוֹלָם הַבָּא.

What did the Holy One, Blessed be He, do to effect compromise between Hezekiah and Isaiah? He brought the suffering of illness upon Hezekiah and told Isaiah: Go and visit the sick. Isaiah did as God instructed, as it is stated: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came and said to him: Thus says the Lord of Hosts: Set your house in order, for you will die and you will not live” (Isaiah 38:1). This seems redundant; what is the meaning of you will die and you will not live? This repetition means: You will die in this world, and you will not live, you will have no share, in the World-to-Come.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה עשה הקדוש ברוך הוא לפשר בין שניהם — הביא יסורין של מחלה על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה. ואכן כך עשה ישעיהו, וכפי שנאמר: ״בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה׳ צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה״ וגו׳ (ישעיהו לח, א), ומבררים את דברי הנביא: מאי [מה] ״כי מת אתה ולא תחיה״ — משמעות הכפילות היא: ״מת אתה״ — בעולם הזה, ו״לא תחיה״לעולם הבא, שלא יהא חלקו בעולם הבא.
What did the Holy One, Blessed be He, do to effect compromise between Hezekiah and Isaiah? He brought the suffering of illness upon Hezekiah and told Isaiah: Go and visit the sick. Isaiah did as God instructed, as it is stated: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came and said to him: Thus says the Lord of Hosts: Set your house in order, for you will die and you will not live” (Isaiah 38:1). This seems redundant; what is the meaning of you will die and you will not live? This repetition means: You will die in this world, and you will not live, you will have no share, in the World-to-Come.
ר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) אֲמַר לֵיהּ: מַאי כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא עָסְקַתְּ בְּפִרְיָה וְרִבְיָה. א״לאֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דַּחֲזַאי לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנָפְקִי מִינַּאי בְּנִין דְּלָא מְעַלּוּ.

Hezekiah said to him: What is all of this? For what transgression am I being punished?
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all.
ר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל משום דלא עסקת בפ״ו כו׳. הכי מוכחי קראי דלא נשא אשה עד אחר שחלה למות דהא מנשה בנו הגדול שמלך תחתיו לא היה לו רק י״ב שנים כשמלך וא״כ נולד בתוך ט״ו שנים שהוסיף לו הקב״ה אחר שחלה ויש לדקדק מאי השיב לו דאכתי תקשי מאי כולי האי וכי משום דלא עסק במצות פ״ו לא תחיה לעוה״ב וי״ל ע״פ מ״ש פרק י״נ (קטז) דוד נאמר בו שכיבה לפי שהניח בן כמותו יואב שלא הניח בן כמותו נאמר בו מיתה וז״ש לו ולא תחיה לעוה״ב כיון שלא תניח בן כלל שיהיה כמותך וע״ז השיב לו שפיר משום דנפקי מנאי בנין דלא מעלי וגם אם אנסיב אתתא כיון דלא הוה לי בנין כמותי לא אצא מכלל ולא תחיה לעוה״ב דנאמר בו מיתה:
שם דנפקי מינאי. עי׳ טורי אבן ר״ה יז ב ד״ה ל״ק:
אמר ליה [לו] חזקיהו: מאי כולי האי [מה כל זה]? במה חטאתי שאענש כך? אמר ליה [לו]: משום שלא עסקת בפריה ורביה, שלא נשא חזקיהו אשה עד אז. התנצל חזקיהו ואמר ליה [לו] לישעיהו: משום דחזאי לי [שראיתי] ברוח הקדש דנפקו מינאי בנין דלא מעלו [שיצאו ממני בנים שאינם מעולים, בנים רעים], ואכן, בנו היה מנשה שהרבה לחטוא, וחשב שמוטב שלא יהיו לו בנים כלל.
Hezekiah said to him: What is all of this? For what transgression am I being punished?
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all.
ר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(29) א״לאֲמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי כְּבָשֵׁי דְּרַחֲמָנָא לְמַה לָךְ? מַאי דְּמִפַּקְּדַתְּ אִיבְּעִי לָךְ לְמֶעֱבַד, וּמַה דְּנִיחָא קַמֵּיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִעְבֵיד.

Isaiah said to him: Why do you involve yourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded, the mitzva of procreation, you are required to perform, and that which is acceptable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, let Him perform, as He has so decided.
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבשי דרחמנא – סתרים דהקב״ה כמו רישא בכבשא (חולין דף צג:) בהטמנת האפר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ישעיהו: בהדי כבשי דרחמנא [בסתריו של הקדוש ברוך הוא] למה לך להתעסק? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד [מה שצווית במצוות פריה ורביה היית צריך לעשות], ומאי דניחא קמיה קודשא בריך הוא [ומה שנוח בעיני הקדוש ברוך הוא]לעביד [יעשה].
Isaiah said to him: Why do you involve yourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded, the mitzva of procreation, you are required to perform, and that which is acceptable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, let Him perform, as He has so decided.
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(30) אֲמַר לֵיהּ: הָשָׁתָא הַב לִי בְּרַתָּךְ, אֶפְשָׁר דְּגָרְמָא זְכוּתָא דִּידִי וְדִידָךְ וְנָפְקִי מִנַּאי בְּנִין דִּמְעַלּוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵירָה. א״לאֲמַר לֵיהּ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאֲתָךְ וְצֵא!

Hezekiah said to Isaiah: Now give me your daughter as my wife; perhaps my merit and your merit will cause virtuous children to emerge from me.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing.
רש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נגזרה גזרה – שתמות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר נגזרה כו׳. פירש״י שתמות עכ״ל פי׳ לפירושו שתמות מחולי זה וא״א לך לישא אשה לזכות לבנים אבל אין לפרש דכבר נגזרה עליך גזירה שיהיו לך בנין דלא מעלי ואין אני רוצה לתת לך בתי דהא קאמר דגרמה זכותא דידי ודידך כו׳ גם ממאי דמייתי עלה הא דאפילו חרב חדה מונחת כו׳ משמע דאגזרת מיתה קאי כפירש״י ודו״ק:
כיון שכך החליט ואמר ליה [לו], לישעיהו: השתא הב [עתה תן] לי ברתך [את בתך] לאשה, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך, ונפקי מנאי בנין דמעלו [אולי שתגרום זכותי וזכותך, ויצאו ממני בנים מעולים]. אמר ליה [לו] ישעיהו: כבר נגזרה עליך גזירה, ואין גזר דינך יכול להשתנות עוד. אמר ליה [לו] חזקיהו: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא!
Hezekiah said to Isaiah: Now give me your daughter as my wife; perhaps my merit and your merit will cause virtuous children to emerge from me.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing.
רש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(31) כָּךְ מְקוּבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: אפי׳אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.

Hezekiah continued: I have received a tradition from the house of my father’s father, from King David, the founding father of the dynasty of kings of Judea: Even if a sharp sword rests upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy. One may still hold out hope that his prayers will be answered, as was David himself when he saw the Angel of Destruction, but nonetheless prayed for mercy and his prayers were answered.
רש״יר״י מלונילתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקובלני מבית אבי אבא – דוד שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל (ב כד) ולא מנע עצמו מן הרחמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה וכו׳ – דכתיב בדה״י א׳ [כ״א ט״ז] וישא דוד את עיניו וירא את מלאך י״י עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם וכתיב ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם ובקשו רחמים:
אל ימנע כו׳ וק״ק דהיאך יליף ליה מהאי קרא הא לוא בו׳ א׳ כתיב ואמרי׳ פרק כשם (סוטה כז) דמשמע הכי ומשמע הכי והתם לגבי דאיוב עובד מאהבה הוה יליף ליה מקרא אחרינא דכתיב עד אגוע לא אסיר תומתי ממני אבל הכא לא שייך לאתויי מהאי קרא ודו״ק:
שכל עוד דיבר הנביא בשליחות ה׳ חייב חזקיהו לשמוע לכל דבריו, אך אינו חייב לקבל את דעתו הפרטית של הנביא שאין לו עוד פתח לרחמים ולרפואה, כי כך מקובלני מבית אבי אבא (הוא דוד המלך, אבי שושלת מלכי יהודה) שאפילו כאשר חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, ויכול הוא לקוות כי ייענה, כדרך שאירע לדוד עצמו כשראה את המלאך המשחית, ובכל זאת בקש רחמים ונענה. לענין זה שאין להתיאש מרחמי ה׳ מביאים סיוע מדברי חכמים.
Hezekiah continued: I have received a tradition from the house of my father’s father, from King David, the founding father of the dynasty of kings of Judea: Even if a sharp sword rests upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy. One may still hold out hope that his prayers will be answered, as was David himself when he saw the Angel of Destruction, but nonetheless prayed for mercy and his prayers were answered.
רש״יר״י מלונילתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(32) אִתְּמַר נַמֵי: רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי (אֶלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר] דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: {איוב י״ג:ט״ו} ״הֵן יִקְטְלֵנִי, לוֹ אֲיַחֵל״.:

With regard to the fact that one should not despair of God’s mercy, the Gemara cites that it was also said that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Eliezer both said: Even if a sharp sword is resting upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy, as it is stated in the words of Job: “Though He slay me, I will trust in Him” (Job 13:15). Even though God is about to take his life, he still prays for God’s mercy.
ר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אפילו חרב חדה. עי׳ תוס׳ נדה טז ב ד״ה הכל:
שכן אתמר נמי [נאמר גם כן], ר׳ יוחנן ור׳ אליעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. וראיה לדבר ממה שנאמר בדברי איוב: ״הן יקטלני לו איחל״ וגו׳ (איוב יג, טו). כלומר, אף כשהוא עומד להרגני, עדיין מייחל אני לרחמיו.
With regard to the fact that one should not despair of God’s mercy, the Gemara cites that it was also said that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Eliezer both said: Even if a sharp sword is resting upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy, as it is stated in the words of Job: “Though He slay me, I will trust in Him” (Job 13:15). Even though God is about to take his life, he still prays for God’s mercy.
ר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ברכות י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ נסים גאון ברכות י., הערוך על סדר הש"ס ברכות י., רש"י ברכות י., תוספות ברכות י., ר"י מלוניל ברכות י., רשב"א ברכות י. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ברכות י. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש ברכות י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה ברכות י., מהרש"א חידושי אגדות ברכות י., פני יהושע ברכות י., גליון הש"ס לרע"א ברכות י., פירוש הרב שטיינזלץ ברכות י., אסופת מאמרים ברכות י.

Berakhot 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Nissim Gaon Berakhot 10a, Collected from HeArukh Berakhot 10a, Rashi Berakhot 10a, Tosafot Berakhot 10a, Ri MiLunel Berakhot 10a, Rashba Berakhot 10a, Meiri Berakhot 10a, Tosefot Rosh Berakhot 10a, Maharshal Chokhmat Shelomo Berakhot 10a, Maharsha Chidushei Aggadot Berakhot 10a, Penei Yehoshua Berakhot 10a, Gilyon HaShas Berakhot 10a, Steinsaltz Commentary Berakhot 10a, Collected Articles Berakhot 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144