×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תָּנוּ רַבָּנַן: אהָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בִּמְסִילּוֹתָם, וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. וְאֵימַת הָוֵי? אָמַר אַבָּיֵי: כׇּל כ״ח שְׁנִין, וְהָדַר מַחְזוֹר וְנָפְלָה תְּקוּפַת נִיסָן, בְּשַׁבְּתַאי בְּאוּרְתָּא דִּתְלָת נַגְהֵי אַרְבַּע.:
The Sages taught: One who sees the sun in the beginning of its cycle, the moon in its might, the planets in their orbit, or the signs of the zodiac aligned in their order recites: Blessed…Author of creation. The Gemara asks: And when is it that the sun is at the beginning of its cycle? Abaye said: Every twenty-eight years when the cycle is complete and returns to its genesis, and the Nisan, vernal, equinox, when the spring days and nights are of equal length, falls within the constellation of Saturn on the night of the third and eve of the fourth day of the week, as then their arrangement returns to be as it was when the constellations were first placed in the heavens.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ברכות נט ע״ב} תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בטהרתה1 כוכבים במשמרותם2 ומזלות בעתם3 אומר ברוך עושה בראשית4: אמר רב יהודה הרואה5 לבנה בחידושה אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים6 וכו׳ כדכתבנוה לעיל בפרק תפלת השחר:7
רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול אימתי בזמן שרואהו8 לפרקים9: ופרקים עד כמה אמר ראמי10 בר אבה11 אמר רב יצחק12 עד שלשים יום:
על הגשמין ועל בשורות13 טובות14 אומ׳ ברוך הטוב והמטיב15: והני16 מילי היכא17 דאית ליה ארעא לדידיה18 ואית שותאפא19 בהדיה20 אבל ליכא שותאפא21 בהדיה22 מברך23 שהחיינו וקיימ׳ וג׳ כדתניא24 קצבו25 של-דבר על שלו מברך26 שהחיינו על27 שלו ועל28 של-חברו אומ׳ ברוך29 הטוב והמטיב. ואי לית30 ליה ארעא מברך31 מודים אנחנו לך יי׳י אלהינו32 על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים [לשונינו33 רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי הרקיע]⁠34 כו׳ כדכתבנוה במסכת תעניות35 וחתים36 ברוך37 רוב ההודאות אל התושבחות38 אמרו לו מת אביו39 וירשתו40 אי איכא אחי דקא ירתי בהדיה בתחילה41 מברך דיין האמת42 ולבסוף [מברך43] הטוב והמטיב ואי ליכא אחי דקא ירתי44 בהדיה45 בתחלה46 ברוך47 דיין האמת ולבסוף4849 שהחיינו50:
{בבלי ברכות נט ע״ב-ס ע״א} בנה בית חדש וקנה כלים חדשים:⁠51 אמר רב הונא לא שָנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן52 אינו צריך לברך ר׳ יוחנן אומ׳ אחד זה ואחד זה צריך לברך53 מכלל דכי54 קנה וחזר וקנה הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן דברי הכל צריך לברך55. לישאנא אחרינא56 אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה כיוצא בהן אבל קנה כיוצא בהן אין צריך לברך ורבי יוחנן אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך וקימא לן כרבי יוחנן וכלישנא בתרא דאמר בין קנה כיוצא בהן57 בין לא קנה כיוצא בהן [ובין58] שיש לו כיוצא בהן בין59 שאין לו כיוצא בהן צריך לברך וכן הילכתא:⁠60
{בבלי ברכות נט ע״ב61} אמר רב יוסף בר אבה אמר רב אף על פי שאמרו שינוי יין אין צריך לברך62 אבל מברך הטוב והמטיב.
1. לבנה בטהרתה: כ״י נ: ״ולבנה בחדושה״.
2. במשמרותם: כ״י נ: ״בתקנן״. דפוסים: במשמרותיהן.
3. ומזלות בעתם: כ״י נ: ״מזלות כסדרן״.
4. רבינו השמיט דברי אביי שבכל נוסחאות הבבלי כאן, המגדיר את זמן ברכת החמה. שכן בר״ח המאמר מובא בלשון ׳יש אומרים׳. ראה רא״ש.
5. הרואה: חסר ב-גקג.
6. ברוך...שחקים: גקג: ״ברוך ברא במאמרו שחקים וברוח פיו כל צבאם״.
7. אמר רב יהודה... השחר: רק בגקג, דפוסים. לעיל סוף פרק ד, על פי בבלי סנהדרין מב ע״א. תיבות ההקדמה: הרואה לבנה בחידושה אינן שם, והן כלשון שבה״ג (הבאה להדגיש שהיא ברכת הראיה).
8. שרואהו: גקג: ״שהוא רואהו״.
9. רבי יהודה...לפרקים: כ״י נ, רא״ה עד: ״הגדול וכו׳⁠ ⁠״. כ״י קרפנטרץ רק: ״הרואה את הים הגדול״. כ״י פריס 312 רק: ״בזמן שרואהו לפרקים״.
10. ראמי: דפוסים: ר׳ אמי.
11. אבה: כ״י א לפני הגהה: ״חמא״.
12. רב יצחק: כ״י נ: ״ר׳⁠ ⁠״.
13. בשורות: כ״י נ: ״הבשורות״.
14. טובות: גק: ״הטובות״.
15. על הגשמין... והמטיב: כ״י פריס 312 עד: ״גשמין כול׳⁠ ⁠״.
16. והני: גקג, כ״י פריס 312: ״הני״.
17. והני מילי היכא: כ״י קרפנטרץ רק: ״היכא״, אשכול רק: ״והני מילי״.
18. לדידיה: חסר בכ״י קרפנטרץ.
19. ואית שותאפא: גק, גקג, כ״י פריס 312, רא״ה: ״ואיכא שותפא״. דפוס קושטא: ואיכא שותפותא. כ״י נ, דפוסים: ״ואיכא שותפות״. כ״י קרפנטרץ: ״ואית ליה שותפי״. אשכול: ״ואית לי השותפותא״.
20. בהדיה: חסר בכ״י קרפנטרץ. כ״י פריס 312: ״בהדיה מברך הטוב והמטיב״.
21. שותאפא: כ״י נ, דפוסים: ״שותפות״.
22. בהדיה: חסר בכ״י קרפנטרץ.
23. מברך: כ״י פריס 312: ״א׳ ברוך״.
24. כדתניא: חסר ב-גק.
25. קצבו: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ ברכות (י:ז). אשכול, רא״ה: ״קצרו״, וכן בפי׳ גאונים שבאוצה״ג.
26. קצבו...מברך: כ״י קרפנטרץ: ״אומ׳⁠ ⁠״
27. על: גק: ״ועל״.
28. שלו ועל: כ״י נ, כ״י פריס 312, אשכול, רא״ה, דפוסים. וכן בפי׳ ר״ח מהגניזה (באוצה״ג). וכן גם בכ״י קרפנטרץ: ״אומ׳ שהחינו על שלו ועל של חבירו אומ׳ ברוך הטוב והמטיב״, כנוסח כ״י א וגניזה.
29. אומ׳ ברוך: וכן כ״י קרפנטרץ, רא״ה. גק, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים: ״מברך״.
30. לית: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ ברכות (י:ה). כ״י קרפנטרץ, כ״י פריס 312: ״אית״.
31. מברך: כ״י נ: ״אומ׳⁠ ⁠״.
32. יי׳י אלהינו: חסר בכ״י נ.
33. לשונינו: גק, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים: ״ולשונינו״.
34. לשונינו... הרקיע: בכ״י א כאן חסר למען הקיצור. הושלם ע״פ המקביל שם בתעניות פרק א. כ״י קרפנטרץ עד ״שירה וכו׳⁠ ⁠״. כ״י פריס 312 עד: ״גליו כול׳⁠ ⁠״.
35. כדכתבנוה במסכת תעניות: תעניות פרק א, ראה שנויי נוסח שם. ההפנייה חסרה בכ״י קרפנטרץ ובאשכול. ואפשר שהיא תוספת מאוחרת. כ״י נ: ״כדכתבנוה בתענית״.
36. וחתים: וכן גק. גקג, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה: ״וחותם״. אשכול: ״עד״.
37. ברוך: בכ״י א הסימן ב׳ מוארך. ברמב״ם משנ״ת הל׳ ברכות (י:ה) בשם ובלא מלכות. וכן כ״י פריס 312: ״בא״י״.
38. רוב ההודאות אל התושבחות: וכן ברמב״ם שם. כ״י פריס 312, דפוסים: ״רוב ההודאות ואל ההודאות״. גק, כ״י נ: ״רוב ההודאות והאל ההודאות״. כ״י קרפנטרץ: ״רוב ההודאות והאל התשבחות״. גקג רק: ״רוב ההודאות״, אשכול רק: ״אל ההודאות״. ראה בתעניות שם.
39. אביו: גק: ״אביך״.
40. וירשתו: דפוסים: והוא יורשו. חסר בכ״י קרפנטרץ.
41. בתחילה: כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוס קושטא: ״כתחלה״.
42. דיין האמת: גק, רא״ה: ״ברוך דיין האמת״, וכן כ״י קרפנטרץ אחרי הגהה.
43. מברך: גק, גקג, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. רא״ה: ״אומר״.
44. ליכא אחי דקא ירתי: כ״י קרפנטרץ: ״לית ליה אחי״.
45. בהדיה: חסר ב-גקג.
46. גק, גקג, רא״ה מוסיפים: ״מברך״.
47. ברוך: כ״י פריס 312, דפוסים: ״מברך״.
48. הטוב והמטיב...ולבסוף: חסר בכ״י נ, כנראה מחת הדומות.
49. כ״י פריס 312, כ״י קרפנטרץ מוסיפים: ״מברך״.
50. אמרו לו...שהחיינו: כ״י א לפני הגהה חסר כל המאמר. התוספת ״ואי ליכא... שהחיינו״ אינו בה״ג ולא בפירוש ר״ח מהגניזה (אוצה״ג). מובא ברמב״ם משנ״ת הל׳ ברכות (י:ז).
51. בנה...כלים חדשים: כ״י נ, רא״ה רק: ״בנה בית חדש״. גקג, כ״י קרפנטרץ, כ״י פריס 312 רק: ״בנה בית חדש כול׳⁠ ⁠״. דפוסים רק: קנה כלים חדשים.
52. כיוצא בהן, כיוצא בהן: גקג: ״כיוצא, כיוצא בו״.
53. ר׳ יוחנן…לברך: חסר ב-גקג, שמא מחמת הדומות.
54. דכי: רא״ה: ״דאי״.
55. הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן דברי הכל צריך לברך: דפוסים: דברי הכל אינו צריך לברך הואיל וכבר קנה כיוצא בהן. שתי הנוסחאות מוזכרות בין הגירסאות שהובאו בפירוש הגאונים (אוצה״ג). בכ״י נ חסר כל המשפט ״מכלל...לברך״, שמא מחמת הדומות.
56. לישאנא אחרינא: כ״י פריס 312: ״איכ׳ דא׳⁠ ⁠״. כ״י נ: ״לישנא אחרינא אמרי לה״.
57. כיוצא בהן: כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה.
58. ובין: כ״י נ, דפוסים. כ״י פריס 312, רא״ה: ״בין״. חסר בכ״י א.
59. בין: כ״י נ, כ״י פריס 312: ״ובין״.
60. וכן הילכתא: חסר בכ״י פריס 312.
61. מובא גם בה״ג כאן.
62. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ מוסיפים: ״לא אמרן אלא בורא פרי הגפן״.
בתקופתה – מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש.
אימת הוי – אחמה בתקופתה קאי.
כל כ״ח שנים – של תקופת ניסן שבסוף כ״ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחלת ליל ד׳.
באורתא דתלת נגהי ד׳ – שהעריב שמשו של ג׳ בשבת ויתחיל ליל ד׳.
נגהי – ליל כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף ג.) דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי.
שבתאי – שם שעה ראשונה של ליל ד׳ שבאותה שעה נתלו מאורות ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ״ם חנכ״ל תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות כצנ״ש חל״ם מוצאי שבת כוכב. תחלת ליל ב׳ צדק. תחלת ליל ג׳ נוגה. תחלת ליל רביעי שבתאי. תחלת ליל ה׳ חמה. תחלת ליל ששי לבנה. תחלת ליל שבת מאדים. וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל״ם כצנ״ש ותקופה מושכת מחברתה ז׳ שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה ז׳ שעות ומחצה הרי שלשים שעות לארבע תקופות הרי יום ורביע לשנה. לד׳ שנים חמשה ימים למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ד׳ שנים שהוא מחזור קטן וז׳ מחזורים קטנים למחזור גדול וסימניך דב״ז הגא״ו הרי שאינה באה לתחלת ליל ד׳ אלא מכ״ח שנים לכ״ח שנים בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל ד׳.
תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה כוכבים במשמרותם מזלות בעתם אומר ברוך עושה בראשית. פי׳ שרואה אותן בתחלת הוייתן שהן היום במקום שהיו בתחלתן בששת ימי בראשית בשעה שנתלו ברקיע והוא ידוע לחכמי העיבור באיזה זמן חוזרין למקומן הראשון.
הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה כוכבים במשמרותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית וענין חמה בתקופתה הוא שרואה ביום תקופת ניסן של תחלת מחזור של כ״ח שנה והוא הנקרא מחזור גדול שבשעה זו ר״ל בסוף מחזור גדול חמה חוזרת לנקודה ראשונה שבה נתלו המאורות מתחלה והוא בתחלת ליל ד׳ והדבר ידוע שבכל ד׳ תקופות מג׳ לג׳ חדשים וכל תקופה נדחית אחר חברתה ז׳ שעות ומחצה נמצאת דחייתה בכל שנה ל׳ שעות ונמצאת לד׳ שנים שהוא מחזור קטן של שמש ק״כ שעות שהם ה׳ ימים ונקרא מחזור קטן מפני שבכל מד׳ שנים לד׳ שנים באה תקופתו בתחלת הלילה ואם תחשוב שהיא באה תחלה בתחלת מהלך שבתאי שהוא משמש בתחלת רביעי ותדע חשבון כצנ״ש חל״ם ראשי לילות וחל״ם כשנ״ץ לראשי ימים וסדור מהלכן כל״ש צמח״ן יעלה בידך חשבון זה במכוון ומחזור גדול של כ״ח שנים יש בו ז׳ מחזורים קטנים ואם הראשון היתה בנקודתה בתחלת ד׳ תחלת השני בתחלת יום ב׳ ושלישי בתחלת יום ז׳ ורביעי בתחלת יום וה׳ וחמשי בתחלת יום ג׳ וששי בתחלת יום ג׳ ושביעי בתחלת יום ו׳ ושמיני שהוא סוף כ״ח בתחלת יום ד׳ שהיא הנקודה הראשונה וי״מ בתקופתה בבהירותה וענין לבנה בתקופתה כשחוזרת בכל חדש וחדש בנקודתה לתחלת מזל טלה שאינו נוטה עדיין לצפון או לדרום והוא רגע של סוף החדש ויש גורסין לבנה בחדושה והוא בשעה שהיא נראית לכל תחלה אע״פ שכבר נטתה לצפון או לדרום וכוכבים במשמרותם כשהשלימו כל כוכב מה׳ כוכבים הנשארים מהלכן וחזרו כנגד תחלת מזל טלה למי שמכיר את דרכיהן ומזלות בעתם הוא בנקדה שטלה עולה מצד המזרח שהוא המצוייר בשכל בראש העגלה:
המשנה הרביעית על הגשמים וכו׳ זהו ענין המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
מה שאמרו במשנה זו שעל הגשמים הוא אומר הטוב והמטיב דרכים חלוקים יש בה ופסק הדברים כך הוא ירדו גשמים ויש לו לזה קרקע שמקבל תועלת בגשמים אלו ואין לו שותף באותו קרקע אלא שהוא שלו לבדו מברך שהחיינו ואם אין לו קרקע לבדו אלא שיש לו קרקע בשתוף אחרים מברך הטוב והמטיב ואם אין לו קרקע כלל לא ביחוד ולא בשתוף מברך מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה וכו׳ אין אנו מספיקין וכו׳ על הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו בא״י אל ההודאות ואע״פ שהוזכר בגמ׳ רוב ההודאות והקשו בה רוב ההודאות ולא כל ההודאות ותירץ בה אלא אימא אל ההודאות ואמ׳ רב פפא הילכך נימרינהו לתרוייהו לא על רוב ההודאות ואל ההודאות אמרה שמאחר שהוא אומר אל ההודאות רוב ההודאות מה טיבו אלא שהוא חוזר על מה שאמר תחלה מודים אנחנו לך וכו׳ ור׳ יוחנן מסיים בה ואלו פינו וכו׳ ועל אלו אמר נימרינהו לתרוייהו וי״מ רוב ההודאות ואל ההודאות ואע״פ שהסוגיא מוכחת כן שאין לומר נימרינהו לתרוייהו אלא במה שיש בו מחלוקת מ״מ הדברים זרים ויש גורסים נימרינהו לכלהו ומפרשים כפי׳ ראשון וי״מ נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות ואל התשבחות וכן י״מ אל ההודאות ברוב ההודאות ופירושו בחשיבות ההודאות כלומר בהודאות נכבדות ומשובחות ויש לפרש רוב כמו תאר על גזרת לחם חום ופי׳ נימרינהו לתרוייהו כלומר ולא כמו שאתה מבין רוב ההודאות ולא כל ההודאות אלא שהוא תואר כמו רוב ההודאות:
היה לו קרקע ביחוד וקרקע בשתוף יש מי שאומר שאם אין השותפין במקום אחד אין אחד מהם מברך הטוב והמטיב לא היה הוא במקום שהגשמים יורדים אלא שנתבשר מפי השמועה שירדו גשמים במקומו הרי הוא כשאר בשורות טובות ומברך הטוב והמטיב ודברים אלו כלן יראה דוקא בגשמים שמגיע מהם הנאה ותועלת יש מחדשים בסוגיא זו במה שתירצו בה הא דאיכא אחריני בהדיה הא דליכא וכו׳ אינו חוזר על הגשמים אלא על בנה בית חדש וכלים חדשים אבל הגשמים הרי התועלת מגיע לכל העולם שעל כל פנים איכא אחריני בהדיה ואין בהם שהחיינו לעולם ודומיא דמת אביו והוא יורשו דאי איכא אחי מברך הטוב והמטיב אף בשהניח להם שדות מחולקות:
מאימתי מברך על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ר״ל שבשטיפת המים יורדת נופלת על המים ומבעבעתה:
אחר שביארנו שעל טובה הבאה לו בשתוף מברך הטוב והמטיב ועל הבאה בייחוד מברך שהחיינו אמרו לו מת אביו והוא יורשו מברך על מיתתו דיין האמת ועל ירושתו אם יש לו אחים מברך הטוב והמטיב ואם אין לו אחים מברך שהחיינו אמרו לו ילדה אשתו זכר הואיל ואף אשתו נהנית בזה מברך הטוב והמטיב:
היו בסעודה ובא להם שנוי יין הואיל ויש שם בני חבורה או אשתו ובניו מברך הטוב והמטיב ואם אין אדם עמו אינו מברך כלום היה יין הראשון חדש ר״ל תוך מ׳ יום והשני ישן יתבאר בתלמוד המערב שמברך על השני ב״פ הגפן והטוב והמטיב יש מי שאומר כן אף בשנוי פת שצריך לברך הטוב והמטיב וחכמי הצרפתים חולקים בכך הואיל ותקונו בידי אדם:
ברכה זו של שנוי יין אחרוני הרבנים פי׳ בה שאף אם היה השני פחות מהראשון מברך הטוב והמטיב שעל השפעת הטוב הוא מברך ומביאים ראיה ממה שאמרו על ר׳ אכל חביתא וחביתא מברך וכו׳ וודאי אי אפשר לכל החביות להיות זו אחר זו מעולה משלפניה ויש חולקים בדבר וזה שהביאוה ממה שאמרו אכל חביתא וחביתא וכו׳ פירושו אכל חביתא שהיא מעולה מחברתה ועל הרוב כל שאדם בא משולי חבית להתחלתה ודאי מעולה הוא מן האחר וכן נראה לי הביאו לו שכר וכבר ברכו על היין שנפטר השכר בברכתו יש או׳ שאף על זה מברך הטוב והמטיב ואין הדברים נראין שכר ואח״כ יין הואיל ואין ברכת שכר פוטרת את של יין יש אומרים שאין מברך הטוב והמטיב על היין וכן יראה לי:
המשנה החמישית בנה בית חדש או קנה כלים חדשים אומר שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה צריך שתדע שזה שביארנו שהבונה בית אומר שהחיינו לא סוף דבר בבונה בית חדש אלא אף בקונה בית ישן הואיל וחדש הוא לו וכן בקנה כלים לאו דוקא חדשים אלא אפי׳ ישנים הואיל וחדשים הם לו וכן פי׳ בתלמוד המערב ונסח דבריהם לא סוף דבר חדשים אלא אפי׳ הם שחקים חדשים הם לו וכתבו גדולי המפרשים שלא תפש לשון חדשים אלא ללמד שמ״מ היו כלים אלו שלו ומכרן ואח״כ חזר ולקחן אין כאן ברכה ודוגמת מה שאמרו בעורכי מלחמה אשה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו שאין חוזר עליה אבל אם לא היו כלים אלו או בית זה שלו אלא שלקחן הן חדשים הן ישנים מברך ולפי מה שיתבאר בגמ׳ אפי׳ יש לו כיוצא בהן ולא סוף דבר שיש לו כיוצא בהם מתורת ירושה וחזר וקנה שהקנין מ״מ חביב עליו יותר אלא אפילו קנה וחזר וקנה לו כיוצא בהן מברך שהחיינו והנסחא המיושרת בגמ׳ אמר רב הונא לא שאין לו כיוצא בהן ר״ל מתורת ירושה אבל אם יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך ור׳ יוחנן אמר אפי׳ יש לו כיוצא בהן מברך מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך:
גמ׳ ואימת הוי אמר אביי. בערוך ערך תמה לא היה לו הגירסא ואימת הוי אמר אביי. וע״ש דכתב ב׳ פירושים על חמה בתקופת׳:

ברכת החמה בתקופתה, לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם

ציון א.
גמרא. תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן - אומר: ׳ברוך עושה בראשית׳. ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.
הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שנה, שהתקופה בתחלת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבקר - מברך ׳ברוך עושה בראשית׳, וכן כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן כשיחזור כל כוכב וכוכב מחמשת הכוכבים הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח - על כל אחד מאלו מברך ׳עושה בראשית׳.(רמב״ם ברכות י, יח)
הרואה חמה בתקופתה, והוא מעשרים ושמונה לעשרים ושמונה שנה, והתקופה בתחלת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבקר - אומר ׳ברוך עושה בראשית׳, וכן מברך גם כן כשרואה לבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם, דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן כשיחזרו כל כוכב מחמשה הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח.(שו״ע אורח חיים רכט, ב)
לפי פירוש רש״י מדובר על הברכה שמברכים כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תלית המאורות, והוא מבאר שהכוונה לתקופת ניסן, וכן דעת הרמב״ם.
הרא״ש (סי׳ יד) מביא את כל האמור בגמרא אך אינו מפרט שהכוונה לתקופת ניסן, וכמו כן הושמט הפרט הזה בטור ובשלחן ערוך. אפשר שהשמיטו זאת מפני פשיטותו, אך אפשר שרומזים בכך למחלוקת של רבי אליעזר ורבי יהושע במסכת ראש השנה (יא, ב) האם נברא העולם בניסן או בתשרי, וכבר אמרו שם בדף כז, א שנוסח התפילה שאומרים בראש השנה ״זה היום תחילת מעשיך״ וגו׳ מוכיח שנוהגים להלכה כרבי אליעזר שהעולם נברא בתשרי. לפי זה ראוי היה לקבוע את הברכה בתשרי ולא בניסן, ועיין בתוספות (שם כז, א ד״ה כמאן) שמתרצים איך יש ליישב את נוסח התפילה עם הסוגיות מהן משמע שהלכה כרבי יהושע.
בספר הערוך (ערך חמה) מובא פירוש אחר לסוגייתנו, ומובאים הדברים בהגהות מיימוניות (אות ע), שמברך על החמה לאחר שהיו שלושה ימים מעוננים ברציפות שלא נראו בהם החמה, הלבנה והכוכבים. כמובן שלפי פירוש זה אי אפשר לקיים את דברי אביי שמברך כל עשרים ושמונה שנים, ובאמת לפי הערוך לא היתה גרסה כזו בגמרא, כמו שמציין רבי עקיבא איגר בגליון הש״ס.
כאמור מכריעים הרמב״ם והשלחן ערוך כפירוש הראשון ואינם חוששים לפירוש השני. באשר לברכה על הלבנה והכוכבים - אין נוהגים לברכה, כנראה מפני שלא יודעים לכוון את הזמן המדויק, כמו שמבאר בעל ערוך השלחן (סעיף ד).

מברכים ברכות הראיה לפרקים - עד שלושים יום

ציון ב.
גמרא. לפרקים עד כמה? אמר רמי בר אבא אמר רבי יצחק: עד שלשים יום.
על ההרים ועל הגבעות, על הימים ועל המדברות ועל הנהרות, אם ראה אחת מהן משלשים יום לשלשים יום - מברך ׳עושה בראשית׳. הרואה את הים הגדול משלשים יום לשלשים יום או יותר - מברך ׳בא״ה אמ״ה שעשה את הים הגדול׳.(רמב״ם ברכות י, טו)
כל אלו הברכות אינם אלא כשרואה אותם משלשים לשלשים יום, ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה.(שו״ע אורח חיים ריח, ג)
כל ברכות הראיה - אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום - אינו חוזר ומברך.(שם רכד, יג)
לפי המבואר ברא״ש (סי׳ א) נקבע הגדר שמברכים משלושים יום לשלושים יום בכל ברכות הראיה, והוא מביא בהקשר לכך גם את הגמרא לעיל (נח, ב) שהרואה את חבירו לאחר שלושים יום אומר שהחיינו, ואת הירושלמי (הלכה ב), שם שאלו אם בכל פעם שעולה לירושלים צריך לקרוע, והשיבו שאין חיוב אלא משלושים יום לשלושים יום, כשם שלא יעלה על הדעת שהרואה מלך בכל יום יברך.
בטור ובשלחן ערוך מובאים דברי הרא״ש בתור כלל להלכה, ונראה שגם הרמב״ם סובר כך ועל כן מזכיר זאת לא רק בהלכות שעליהן נזכר הגדר הזה בגמרא אלא גם לגבי ברכת ׳עושה בראשית׳ על ההרים, הגבעות, הימים, המדברות והנהרות.
לשון הרא״ש, הטור והשלחן ערוך היא שאין מברכים אלא משלושים יום לשלושים יום, כלומר שבפחות מזה אסור לברך, ולאחר שלושים יום חובה לברך. עוד עיין בבירור הלכה לעיל נד, ב ציון ט-ל שם התבארו השיטות בקשר לברכות שמברכים במקום הנס, שיש שמשוים את ההלכות שגם על הנס מברך משלושים יום לשלושים יום, ויש שסוברים שברכת הנס היא חובה בפעם הראשונה בלבד, ואחר כך רשות, ובכל פעם אפילו בתוך שלושים יום, וכבר התבאר מה הטעם לחילוק בין סוגי הברכות.
לענין קביעת הזמן של שלושים יום, כותב ר״י בר יקר (ח״ב דף נח) שהמקור הוא מברכת הלבנה שמתחדשת פעם בחודש, והמגן אברהם (ריח סק״ד) דן במדידת הזמן, האם הכוונה לשלושים יום חוץ מהימים שרואה, או שהם כוללים אף את הימים האלה, ומסיק שאינם כוללים, שכן ספק ברכות להקל.

ברכות ההודאה על גשמים

ציון ד-ט.
גמרא. ועל הגשמים ׳הטוב והמטיב׳ מברך?! והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים? משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברכין? אמר רב יהודה: ׳מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו׳, ורבי יוחנן מסיים בה הכי: ׳אילו פינו מלא שירה כים... ברוך אתה ה׳ רוב ההודאות׳. רוב ההודאות ולא כל ההודאות?! אמר רבא: אימא ׳האל ההודאות׳. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ׳רוב ההודאות והאל ההודאות׳. ואלא קשיא! לא קשיא, הא דשמע משמע, הא דחזא מחזי. דשמע משמע היינו בשורות טובות, ותנן על בשורות טובות אומר ׳ברוך הטוב והמטיב׳! אלא אידי ואידי דחזי מחזי, ולא קשיא, הא דאתא פורתא, הא דאתא טובא, ואי בעית אימא הא והא דאתא טובא, ולא קשיא, הא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא; אית ליה ארעא - ׳הטוב והמטיב׳ מברך?! והא תניא: בנה בית חדש וקנה כלים חדשים - אומר: ׳ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה׳, שלו ושל אחרים - אומר: ׳הטוב והמטיב׳! לא קשיא, הא דאית ליה שותפות, הא דלית ליה שותפות. והתניא: קצרו של דבר - על שלו הוא אומר ׳ברוך שהחיינו וקיימנו׳, על שלו ועל של חבירו אומר ׳ברוך הטוב והמטיב׳.
ירדו גשמים רבים, אם יש לו שדה - מברך ׳שהחיינו׳, ואם היתה שלו ושל אחרים - מברך ׳הטוב והמטיב׳, ואם אין לו שדה - מברך ׳מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא׳ כו׳, עד ׳הן הם יודו וישבחו ויברכו את שמך מלכנו, ברוך את ה׳ אל רוב ההודאות והתשבחות׳.
מאימתי מברכין על הגשמים? משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים, וילכו האבעבועות זה לקראת זה.
...קצרו של דבר, כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים - מברך ׳הטוב והמטיב׳, וטובה שהיא לו לבדו - מברך ׳שהחיינו׳.(רמב״ם ברכות י, ה-ז)
אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים - מברכים עליהם אף על פי שלא ירדו עדיין כדי רביעה, משירדו כל כך שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה. הגה. ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים - משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך.
ומה מברך? אם אין לו שדה - אומר ׳מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא שירה כים׳ וכו׳ עד ׳הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו׳, וחותם ׳בא״ה אל רוב ההודאות׳, ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר - מברך ׳הטוב והמטיב׳, ואם אין לו שותף בשדהו - מברך ׳שהחיינו׳. הגה. ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך ׳הטוב והמטיב׳.(שו״ע אורח חיים רכא, א-ב)

א. על גשמים שירדו בזמנם או לאחר עצירה.

בסוגייתנו לא התבאר אם הברכה נתקנה על הגשם שיורד בשנים כתיקונן או דוקא על גשם שיורד לאחר עצירת גשמים, וכותבים בעל המכתם והריטב״א שמדובר כאן על גשמים שירדו בזמנים כתיקונם שמברכים עליהם כשיורדים לראשונה. הם מסבירים שכאשר היתה עצירת גשמים וגזרו תענית וירדו גשמים - הרי מבואר במסכת תענית (יט, א ציון כ) שקוראים הלל הגדול. עם זאת לדעת בעל המכתם ניתן לומר שמדובר כאן אף בגשמים שירדו לאחר עצירה ותענית, ואין מניעה לומר שבתחילה מברכים את הברכות שנזכרות בסוגייתנו ואחר כך כשירדו הרבה גשמים אומרים הלל הגדול.
מלשון הרמב״ם משמע שסובר שמברך על הגשמים גם כשירדו בזמנם, ואין ההלכה הזו שייכת להלכות תעניות כי אם להלכות ברכות. אולם השלחן ערוך כותב שמברך על הגשמים לאחר שהיו בצער מחמת עצירתם, משמע שאין מברכים על הגשמים שירדו כתיקונם. כך באמת הוא כותב בבית יוסף כשמביא את דברי הסמ״ק וספר כל בו, שאין מברכים על הגשמים בארצות שתדירות במטר, ומדייק מדבריהם שאין מברכים על הגשמים כשהשנים כתיקונן. אמנם יש מקום לחילוק שבארצות שבהן הגשמים תדירים בכל השנה ממילא אין שום זמן שיש חובה לברך, אבל במקומות שאין כלל גשמים אלא בחורף ובמידה לא מרובה - יש מקום אולי לברך גם כשיורדים בזמנם, כמו בארץ ישראל שיש שמחה גדולה כשיורד הגשם הראשון אף על פי שלא הכריזו על עצירת גשמים, ולכך נוטה המשנה ברורה (בביאור הלכה). מאידך גיסא גם במקומות אחרים יש לברך כשהיתה עצירת גשמים, והרמ״א שכותב שאין נוהגים בברכת הגשמים סובר כנראה שבמקומות הללו אין מברכים אף בכגון זה מפני שאין הצער גדול במידה כזו שראוי לברך כשהגשמים חוזרים ויורדים.
בעל ערוך השלחן (סעיף א) מקשה שאם הברכה נתקנה רק לאחר שהיו בצער - היה מן הראוי להביא את ההלכה בתוך הלכות תענית, כמו שהוזכרה שם ההלכה שאומרים הלל הגדול. הוא מיישב שכנראה מברכים את הברכה גם לאחר עצירת גשמים קלה, בעוד שאת ההלל אומרים רק לאחר עצירה קשה ומרובה.
המשנה ברורה בביאור הלכה דן בשאלה איך אפשר לברך אם לא היו בצער תחילה, הלא מהסוגיה משמע שהגשמים הם בבחינת בשורות טובות, ואיך נחשיבן כך אם לא היו בצער תחילה. על פי זה הוא מנסה לומר בתחילה שאף הרמב״ם מסכים להגדרה של המחבר בשלחן ערוך שמברכים רק לאחר שהיו בצער, אולם בהמשך הוא כותב שבמקומות כמו בארץ ישראל הגשמים הראשונים הם בבחינת בשורה טובה גם כשירדו בזמנם.

ב. משיצא חתן לקראת כלה.

רש״י מפרש שהכוונה למידה כזו של גשמים שכאשר טיפה יורדת הטיפה הקודמת בולטת לקראתה, ובתענית (ו, ב) כותב פירוש נוסף שהשווקים כבר מקלחים מים.
בגמרא חילקו בתחילה ״הא דאתא פורתא, הא דאתא טובא״, ומפרש רש״י שמברכים את ברכת הטוב והמטיב רק כשירדו טובא, וברכת מודים אנחנו לך כשירדו פורתא, ולפי זה יוצא שלפי המסקנה כשחזרו ואמרו ״הא והא דאתא טובא״ - מברכים רק על הכמות המרובה, וכאילו יוצא שנדחו דברי רבי אבהו שמברכים כבר משעה שיצא חתן לקראת כלה.
אכן מלשון הרמב״ם והשלחן ערוך מבואר שנקטו להלכה שמברכים על השיעור הזה, שכותבים שיעלו אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה, והיינו חתן לקראת כלה. לפי דעתם צריך לומר שמפרשים שזוהי המידה הנקראת ״טובא״, ואילו פורתא היא עוד פחות. לפיכך כיון שלמסקנה אמרו ״הא והא דאתא טובא״ - ממילא אתה למד שמברכים רק כשיצא חתן לקראת כלה, וכפירוש הזה משמע מאוצר הגאונים (חלק הפירושים סי׳ רעא).
מאידך גיסא, מפירוש רש״י יוצא שהמידה שיצא חתן לקראת כלה היא הנקראת פורתא, שעל כן הוא כותב בתחילה שמברכים ׳מודים אנחנו לך׳ וכו׳ על המידה הקטנה, וזה הנוסח הנזכר על דברי רבי אבהו שמברכים כשיצא חתן לקראת כלה. נמצא שכאשר העמידו את שתי ההלכות כשירדו הרבה גשמים - הכוונה היא למידה מרובה מזו. לפי זה כותב המשנה ברורה בביאור הלכה בדעת רש״י שבאמת למסקנה אין מברכים על המידה הנזכרת שיצא חתן לקראת כלה, ואפשר שמברכים רק על שיעור של רביעה. אמנם נראה שניתן לומר שאף רש״י מסכים שלמסקנה מברכים כבר משיצא חתן לקראת כלה, שכן אפשר לפרש את תשובת הגמרא ״הא והא דאתא טובא״ לאו בדוקא, אלא הוא הדין בפורתא, ורק רצו לבאר שהחילוק שבהלכות אינו תלוי בכמות הגשמים, ודברי רבי אבהו שמברכים משיצא חתן לקראת כלה נשארו במקומם.

ג. הברכות שמברכים.

לפי המבואר בגמרא יש שלש ברכות אפשריות להודאה על הגשמים: ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב וברכת מודים וכו׳. לפי הרי״ף והרמב״ם יש אכן מקום לכל ברכה, שכאשר אין לו שדה - מברך ברכת מודים, כאשר יש לו שדה לבד - מברך שהחיינו, וכשיש לו שותף בשדה - מברך ברכת הטוב והמטיב.
אחרת היא דעת רש״י והרא״ש (סי׳ טו) אשר סוברים שלעולם אינו מברך שהחיינו, כיון שתמיד יש עוד אחרים שנהנים מהגשם בשדותיהם ואין צורך שיהיו שותפים דוקא בשדה שלו. הרא״ש מוסיף שיש בגמרא אף חילופי גרסאות בהתאם לשיטות השונות, שהרי״ף גורס: ״הני מילי דאית ליה ארעא לדידיה ואיכא שותפין בהדיה״, בעוד שלפי רש״י אין גורסים זאת, וכל מה שנאמר על שותפות בפועל מכוון רק לדין של ברכה על בית חדש. הרא״ש מוכיח כשיטתו מהדין שמברכים הטוב והמטיב על ירושה שיש לו בה שותפים, אף על פי שכבר חילקו את הנכסים מחיים, זאת אומרת שהשותפות אינה צריכה להיות ממשית, אלא די בכך שיש שותפות באותה טובה שבאה לו.
הרא״ה והריטב״א (מסכת תענית) מחדשים שכאשר יש לו קרקע משלו - מברך ברכת שהחיינו על טובתו הפרטית וברכת מודים על טובת הכלל. אבל כאשר יש לו שדה משלו ועוד שדה בשותפות - מברך שהחיינו והטוב והמטיב, ושוב אינו מברך ברכת מודים שנפטרה בברכת הטוב והמטיב.
בעל ספר המאורות כותב שמברך רק שהחיינו, שהיא חביבה יותר על האדם.
המחבר בשלחן ערוך פוסק כרמב״ם שאם יש לו שדה לבד מברך שהחיינו, וכשיש לו שדה בשותפות מברך הטוב והמטיב, והפרי מגדים (מש״ז סק״א) מעיר על הרמ״א שאינו מביא כדרכו את שיטת הרא״ש, ומסביר שלא ראה להביאו מאחר שבלאו הכי כבר כתב שאין נוהגים במקומו לברך את הברכות על הגשמים.
המגן אברהם (סק״א) כותב בשם הש״ך שאשתו ובניו נחשבים כשותפים, ומקשה עליו שאם כן היה על הגמרא להביא את ההסבר הזה לברכת הטוב והמטיב, כיון שמסתמא יש לכל אדם אשה ובנים, ומתוך כך שלא הביאו זאת יש להוכיח שאינם נחשבים כשותפים לענין זה. בעל אליה רבה (סק״ג) מישב את דברי הש״ך ומסביר שכדאים הם רש״י והרא״ש אשר סוברים שתמיד מברך ברכת הטוב והמטיב לפי שכל העולם שותף בהנאה, כל אחד בשדהו, כדי שנסמוך עליהם כשיש לאדם אשה ובנים שיברך הטוב והמטיב.

ד. כששמע שירדו גשמים.

לפי החילוק הראשון שבגמרא ההבדל בנוסח הברכות תלוי אם שמע או ראה, והגמרא מקשה שכאשר שמע צריך לברך הטוב והמטיב כדרך שמברך על כל הבשורות הטובות ששומע. הריטב״א והרשב״א מסתפקים בשאלה האם גם לפי המסקנה ההלכה היא שעל השמועה מברך תמיד הטוב והמטיב, או שהדין של השמועה כדין הראיה.
הרי״ף והרמב״ם אינם מחלקים בין שמועה לבין ראיה, ומשמע שהברכות שוות בשמיעה כמו בראיה, והרשב״ץ כותב שמתוך הסוגיה יש להסיק שעל השמועה מברכים תמיד הטוב והמטיב גם כשאין לו שדה כלל. הרמ״א בשלחן ערוך מביא שיש אומרים שהשומע מברך הטוב ומהטיב, ולא התבארו דבריו האם כוונתו למי שיש לו שדה בשותפות, או לבד, או אפילו למי שאין לו שדה בכלל, שעל השמיעה מברכים ברכת הטוב והמטיב כמו על כל בשורה טובה, ויש בכל זה דיון בין הפוסקים האחרונים.

ה. נוסח ברכת מודים.

לפי הגרסה בגמרא לפנינו חותמים בנוסח ׳רוב ההודאות והאל ההודאות׳, ובתענית (ז, א) הנוסח הפוך: ׳אל ההודאות ורוב ההודאות׳, ובדברי הראשונים יש שגורסים כך ויש שגורסים כך. אבל בעל המאור (מג, ב בדפי הרי״ף) כותב שלעולם אינו חותם אלא ׳ברוך אל ההודאות׳, וכותב על הנוסחה הכפולה שבגרסה שלפנינו שאין לה טעם, ורבינו יהונתן מוסיף שיש באמירה הכפולה גם כדי לגרוע. לפי דעתם מתפרשים דברי רב פפא ״נימרינהו לתרווייהו״ כלפי הנוסח של רב יהודה שאומר ׳מודים׳ וכו׳ ושל רבי יוחנן שמסיים ׳אילו פינו׳ וכו׳, ולא כלפי החתימה. הרמב״ן במלחמת ה׳ דוחה את פירוש המאור כיון שרבי יוחנן אינו חולק על רב יהודה, ואין מקום לפרש את דברי רב פפא כלפיהם, ומובן מאליו שיאמר את הכל, בעל כרחנו שדבריו מכוונים כלפי נוסח החתימה וכמו שכותב הרי״ף. הרמב״ן מסביר שיש טעם לחתימה בנוסח הכפול, ואין סתירה בין שתי האמירות, וכשאומרים ׳רוב ההודאות׳ - הכוונה אינה לכמות אלא לאיכות, וממילא אינה גורעת אלא מוסיפה, שהיא לשון ריבוי.
המאירי מביא גרסה אחרת לפיה אומרים ׳רוב ההודאות ואל התשבחות׳, או ׳אל ההודאות ברוב ההודאות׳.
הרמב״ם, וכמוהו השלחן ערוך, גורסים ׳אל רוב ההודאות והתשבחות׳, ונראה לפרש על פי שיטה זו שרב פפא התכוון לכך כשאמר ״נימרינהו לתרווייהו״, שכאשר אומר ׳אל רוב׳ - הרי זה ברור שהרוב מתפרש כתואר ולא ככמות.

הברכות שמברכים על הולדת בן או בת

ציון י.
גמרא. והתניא: אמרו ליה ילדה אשתו זכר - אומר ׳ברוך הטוב והמטיב׳! התם נמי דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר.
ילדה אשתו זכר - מברך ׳הטוב והמטיב׳ וגם היא צריכה לברך כן. הגה. ואם מתה אשתו בלדתה - מברך ׳שהחיינו׳, דהא ליכא הטבה לאחריני, וכן אם מת האב קודם שילדתו - היא מברכת ׳שהחיינו׳. וכן נראה לי, ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות.(שו״ע אורח חיים רכג, א)
לכאורה זו הלכה פשוטה שמברכים, כמו שאמרו במשנה שמברכים על כל שמועה טובה ובשורה טובה, וצריך להבין מדוע ראו להוסיף בברייתא באופן מיוחד את הדין שמברך כשנודע לו שאשתו ילדה זכר, ומה החידוש בהלכה זו.
אפשר על כן לומר שזו הסיבה להשמטת הרמב״ם את ההלכה הזו, שכבר כלולה במה שכותב בפרק י, ז שכל דבר שהוא טוב לו ולאחרים - מברך עליו הטוב והמטיב.
קושי נוסף מתעורר לאור מה שכותב הרשב״א בתשובה (ח״א סי׳ רמה) על מה ששאלוהו אם מברכים שהחיינו כשנולד בן, שמסתבר שצריך לברך כמו שמברכים על בתים חדשים, אבל מוסיף שלא ראה שהגדולים נהגו לברך, ולכן מסיק שזו רשות ולא חובה כמו שאמרו שמברכים על פרי חדש בתור רשות ולא חובה. הקושיה הוא כמובן איך הרשב״א עצמו אינו מזכיר שבגמרא מפורש שמברך הטוב והמטיב.
התשובה והקושיה נדונים על ידי הרמ״א בדרכי משה (סק״א) והוא מפרש תחילה את דברי הרשב״א בכגון שאשתו מתה בלידתה, ועל כן מברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב, וכך הוא פוסק גם בשלחן ערוך. הב״ח מעיר שהרמ״א חולק בזה על מה שכותב הבית יוסף שאפילו מתה האשה עדיין נותר החיוב של ברכת הטוב והמטיב כיון שהיתה לה טובה בשעת הלידה, ומוסיף הב״ח שזה דחוק מאד לפרש את תשובת הרשב״א שמדובר בה בכגון שמתה אשתו. לפיכך הוא כותב שהרשב״א דן בשאלה אם יש לברך ברכת שהחיינו בנוסף לברכת הטוב והמטיב, כמו שמצינו בטור שכותב בשם הסמ״ק שהקונה כלים לו ולביתו מברך את שתי הברכות, וגם הרמ״א עצמו בדרכי משה מעלה אפשרות לפרש כך. אכן גם הסבר זה דחוק, כי אף מה שכותב הטור בשם הסמ״ק לא התבאר כל צרכו, כי מדוע ראוי לברך שתי ברכות כשקונה כלים חדשים. אמנם הפרישה (סק״ז) מסביר את טעמו שהשימושים בכלים אינם ביחד לכולם, וכל אחד משתמש בו לבדו, לכן ראוי לברך שתי ברכות, ולטעם זה אין מקום ביחס לבשורה הטובה שנולד לו בן.
לגופה של הלכה כותב הט״ז שנראה כדברי הבית יוסף שמברך הטוב והמטיב גם לאחר שהאשה מתה, אך לא מטעמו אלא מפני הטובה שיש לה גם לאחר מיתתה שהשאירה זכר בעולם. הוא מוכיח שמצינו שיש ברכה על טובה שלאחר מיתה, כמו הברכה שהוסיפו בברכת המזון על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה.
על דברי הגמרא שאמרו לו שילדה אשתו זכר, יש לומר שהוא הדין כשאמרו לו שילדה בת, אבל המשנה ברורה (סק״ב ובשעה״צ סק״ג) כותב שאינו מברך, מפני שהאשה שאינה מצווה על פריה ורביה אינה שמחה בהולדתה. לפי זה יש לפרש שהברייתא באה רק ללמד שמברך הטוב והמטיב מפני שיכול להיות בטוח שאף אשתו שמחה, מה שאין כן כשנולדת בת, שאינו יכול לברך מסתמא הטוב והמטיב. אבל כשהוא שומע ושמח - פשוט שמברך שהחיינו כמו על כל שמועה טובה. כמו כן אם יודע בוודאות שאף אשתו שמחה - מסתבר שמברך הטוב והמטיב.
ציון ל.
עיין בירור הלכה לפסחים קא, ב ציון א-ג.

ברכת הטוב והמטיב על יין נוסף

ציון מ.נ.
גמרא. ואמר רב יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו שינוי יין אין צריך לברך - אבל אומר ׳ברוך הטוב והמטיב׳! התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה.
היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר, כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור, או ישן והביאו חדש - אינן צריכין לברך ברכת היין פעם שניה, אבל מברכין ׳בא״ה אמ״ה הטוב והמטיב׳.(רמב״ם ברכות ד, ט)
הביאו להם יין אחר - אינו מברך בורא פרי הגפן, אבל מברך עליו ׳הטוב והמטיב׳. הגה. אף על גב שאין לו עוד מן הראשון. ולאו דוקא הביאו להם מחדש, אלא הוא הדין אם היה להם מתחלה שני יינות - מברכין על השני ׳הטוב והמטיב׳. הגה. ודווקא שלא היו לפניו יחד כשבירך ׳בורא פרי הגפן׳, אבל היו ביחד אין צריך לברך אלא בורא פרי הגפן, כמו שיתבאר (סעיף ג).
אין לברך ׳הטוב והמטיב׳ אלא אם כן יש אחר עמו, דהכי משמע: הטוב לי והמטיב לחברי, והוא הדין אם אשתו ובניו עמו, אבל אם הוא יחידי - לא.(שו״ע אורח חיים קעה, א, ד)

א. מה בין יין לפת או בשר.

הר״ן במסכת פסחים (דף כ, א בדפי הרי״ף) כותב בשם הראב״ד שמברכים אותה ברכה גם על שינוי פת, אבל אחרים חולקים וסוברים שלא נתקנה ברכה זו אלא על היין מכמה טעמים. התוספות (ד״ה הטוב) מסבירים שאין מברכים הטוב והמטיב על שינוי בבשר ולחם אלא רק על היין משום שהוא משמח. גם הרא״ש (סי׳ טו) מביא את הטעם הזה בשם ר״י הלוי, ומוסיף עליו שלא מצינו שירה אלא על היין. כמו כן הוא כותב שרק ביין שיש לו חשיבות שקובע ברכה לעצמו ראוי שיברכו גם על יין נוסף שהביאו לשלחן, מה שאין כן בשאר מזונות. הסבר נוסף מובא על ידו, שברכת הטוב והמטיב נתקנה מלכתחילה על הרוגי ביתר שנמסרו לקבורה, ואצלם מסופר שהאויבים השתמשו בדמם לתועלת הכרמים, לפיכך יש בברכה שמברכים על שינוי יין כדי להזכיר את המאורע.
הר״ן עצמו (שם) מביא טעם נוסף לחילוק, לפי שרגילות היא להביא כמה מינים של בשר או פת ואין רגילות להביא כמה סוגים של יין. לפי הטעם האחרון יוצא שאין כאן דין מיוחד ליין, אלא הכל תלוי בהרגלי הסעודה.

ב. שינוי יין בסתמא, או יין משובח בדוקא.

רש״י מפרש שמדובר שהביאו יין יותר טוב מן הראשון, וכן כותבים הרשב״ם בפסחים (קא, א ד״ה אחד, מובא בתוספות כאן) והתוספות בפסחים (קא, א ד״ה שינוי יין) בשם בעל הלכות גדולות, ולפי זה יוצא שאין מברכים את הברכה על הבאת יין שאינו משובח יותר. התוספות מביאים ראיה מהירושלמי שם מבואר שהביאו יין ישן, שזה שבח ביינות.
אחרת היא שיטת רבינו תם (בתוספות) והרשב״א שלדעתם מברכים על כל יין שמביאים בנוסף לראשון, ובלבד שלא יהיה גרוע במיוחד, ואף הם מסתמכים על הירושלמי שיש שם סיומת בשם רבי שהיה מברך על כל חבית וחבית ולא הקפיד לבדוק שהיין טוב יותר.
התוספות דנים בישוב הנהגתו של רבי לפי השיטות שמברכים רק על יין משובח יותר, ומסבירים שמברכים מספק על כל יין שמא הוא משובח יותר. דבריהם טעונים הסבר, שכן היכן מצינו שמברכים על הספק, ומסביר בעל תפארת שמואל (על הרא״ש סי׳ טו, ג) שיש לברך הואיל ובכל יין יש איזו מעלה לעומת הקודם.
בדומה לזה כותב המרדכי במסכת פסחים (דף לה, א בדפי הרי״ף) שמברכים על כל יין ובלבד שלא יהיה גרוע ביותר, ובכל זאת מברך על יין לבן אפילו גרוע הרבה מפני שהוא בריא לגוף יותר מן האדום.

ג. ברכת הטוב והמטיב כשמברך לבדו.

התוספות לעיל (מג, א ד״ה הואיל) כותבים על דברי הגמרא שאם בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו מפני שאין בית הבליעה פנוי, שהיינו דוקא כשמדובר על ברכת בורא פרי הגפן ולא על ברכת הטוב והמטיב. לכאורה משמע שטעמם הוא שאי אפשר לברך את הברכה הזו אלא כשמברך עליו ועל חבירו, ואם יברך כל אחד לעצמו - שוב אי אפשר לברך על חבירו. אולם הם עצמם מביאים את דברי רבינו יחיאל, וכן כותב הרא״ש, שמברכים את הברכה בנוסח הזה גם כל אחד לעצמו, כמו שמצינו לעיל (ציון י) שמברכים על הולדת הבן הטוב והמטיב אף על פי שאין אשתו עמו באותו מקום.
אמנם עדיין יש לדון האם מברך כשהוא לבדו לגמרי בסעודה, כשברור שאין מקום לברך הטוב והמטיב. הר״ן בפסחים (שם) כותב שמברך שהחיינו, כדרך שאמרו בסוגייתנו שמברכים ברכה זו על כל טובה שבאה לו לבדו ולא לזולתו. כמוהו כותב הראבי״ה (ברכות סי׳ קמו), אולם התוספות (ד״ה התם) חולקים וסוברים שהיחיד אינו מברך כלל, כי אין מקום לברך שהחיינו אלא על דבר חדש. החידוש היוצא מדבריהם הוא שאין בזה כלל שכל שמברכים הטוב והמטיב כשיש טובה לאחרים - מברכים שהחיינו כשהטובה היא לעצמו, אלא יש שמברכים ברכת הטוב והמטיב ואין לה ברכה כנגדה כשאין הטובה לאחרים.

ד. שיטת ההלכה.

הרמב״ם כותב שמברכים גם על יין חדש, משמע שאין צריכים לתנאי שיהיה היין השני משובח מהראשון, והכסף משנה מדייק בדבריו שכותב שהביאו יין ממין אחר, שבא לומר שאין לברך על שינוי בטעם בלבד.
בלשון הרמב״ם מבואר שהיו מסובין, משמע שישבו כמה ביחד בסעודה, ולא התבאר אם מברך כשהוא לבדו, וגם לא מבואר אם יש ברכה גם על שינוי פת ובשר.
כך יוצא גם מהטור והשלחן ערוך אשר מפרשים שאינו מברך כשהוא יחידי, אבל מדגישים שכל אחד יכול לברך לעצמו.

ברכת שהחיינו על כלים חדשים

ציון ס.
משנה (נד, א). בנה בית חדש וקנה כלים חדשים - אומר: ׳ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה׳.
גמרא. אמר רב הונא: לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן, אבל יש לו כיוצא בהן - אינו צריך לברך, ורבי יוחנן אמר: אפילו יש לו כיוצא בהן - צריך לברך, מכלל דכי קנה וחזר וקנה - דברי הכל אין צריך לברך. ואיכא דאמרי, אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה, אבל קנה וחזר וקנה - אין צריך לברך, ורבי יוחנן אמר: אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך, מכלל דכי יש לו וקנה - דברי הכל צריך לברך.
ע (נט, ב), ציון א (ס, א). ...הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים, בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו - מברך ׳בא״ה אמ״ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה׳.(רמב״ם ברכות י, א)
בנה בית חדש או קנה כלים חדשים, אפילו היו לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה - מברך על כל פעם ׳שהחיינו׳, ולאו דוקא חדשים, דהוא הדין לישנים אם הם חדשים לו, שלא היו אלו שלו מעולם, ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן.
בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על ידי שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן, וכשילבש מברך ׳מלביש ערומים׳.
קנה כלים שמשתמשים בהם הוא ובני ביתו - מברך ׳הטוב והמטיב׳. אם נתנו לו במתנה - מברך ׳הטוב והמטיב׳, שהיא טובה לו ולנותן.
על דבר שאינו חשוב כל כך, כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות - אין לברך עליהם, ואם הוא עני ושמח בהם - יברך. הגה. ויש אומרים דאפילו עני אינו מברך על חלוק ומנעלים וכדומה, וכן נוהגין. וכו׳.(שו״ע אורח חיים רכג, ג - ו)

א. פסיקת ההלכה בסוגייתנו ובמחלוקת האמוראים.

בתוספות במסכת סוכה (מו, א ד״ה העושה) מובאת דעתו של רב שרירא גאון שאין הלכה כסוגייתנו אלא כסוגית הגמרא בעירובין (דף מ, ב ציון ה) שברכת שהחיינו על פרי חדש אינה בגדר חובה אלא רשות בלבד. הוא מסביר שהחובה לברך חלה רק על דבר הבא מזמן לזמן, שכל פעם כשמתחדש זמנו - מברכים, כמו במועדים.
אכן התוספות עצמם דנים לפי שיטה זו איך ומדוע מברכים על פדיון הבן כמבואר במסכת פסחים (קכא, ב), וכותבים שצריך טעם לפרש מדוע יש דברים שמברכים עליהם ויש דברים שאין מברכים.
אולם לדעת הרי״ף (דף מד, א), התוספות, הרמב״ם והרא״ש (סי׳ טז) הלכה כסוגייתנו, ונחלקו בשאלה כמי לפסוק מבין השיטות הנזכרות.
הרי״ף, התוספות, הרמב״ן והרא״ש כותבים שהלכה כרבי יוחנן בלישנא בתרא, שהקונה צריך לברך אפילו אם יש לו כיוצא בהם, ואף אם קנה וחזר וקנה. לעומתם כותב הרשב״א שיותר מסתבר לפסוק כרבי יוחנן בלישנא קמא, שיש ללכת בברכות אלה אחר המיקל, וגם הברייתא שנחלקו בה רבי מאיר ורבי יהודה מותאמת יותר ללישנא קמא כמבואר בגמרא. אמנם הרשב״א עצמו מקבל את דעת הגדולים שפוסקים כאמור כרבי יוחנן בלישנא בתרא, וכן פוסקים הטור והשלחן ערוך, אולם מלשון הרמב״ם יוצא שפוסק דוקא כלישנא קמא, שהרי אינו כותב שיש לברך אף אם חזר וקנה.
כאמור, קובעת הגמרא במסכת עירובין שהברכה על פרי חדש אינה אלא בגדר רשות, ולכאורה יש לומר שהסוגיות חלוקות בשאלה זו, והלכה כסוגייתנו שיש חובה לברך.
בדרך אחרת ניתן לומר שיש לחלק בין הסוגיות ולומר שבאמת אינה דומה השמחה שיש לאדם בפרי המתחדש משנה לשנה, לשמחה שיש לו כשקונה לעצמו כלים חדשים.
למעשה, אין בלשון הרמב״ם והשלחן ערוך שום רמז לאפשרות שהברכה היא רק בגדר רשות, ואף הברכה על פרי חדש מובאת על ידם כחובה רגילה. אבל הרמ״א כותב בסעיף א שיש שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות. הוא כותב כך בתחילת הסימן, כרוצה לומר כן על כל ההלכות הבאות, כולל ההלכה שלפנינו. אולם המגן אברהם (סק״ג) כותב שאין זה נכון אלא רק על מה שאמרו בגמרא במפורש, וכך הוא כותב באמת על ההלכה העוסקת בפרי חדש (סי׳ רכה, ג סק״ו) שהברכה היא רק בגדר דבר הרשות. עם זאת יש שמפרשים בדרך אחרת גם את הסוגיה בעירובין, כמו שמציין המגן אברהם, ומסבירו בעל מחצית השקל שכוונת הגמרא היא רק לומר שאינו חייב לאכול את הפרי, אבל כשרוצה לאכול - חייב לברך.

ב. על אלו כלים מברך.

בירושלמי (ה״ג) אמר רבי חייא בר בא: ״לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו״. כך פוסקים הטור והשלחן ערוך, שלא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרם וחזר וקנאם, ולא התבאר האם הרמב״ם שאינו מביא את הירושלמי חולק וסובר שמברכים רק על כלים חדשים ממש. אמנם יתכן שרק הפוסקים כרבי יוחנן בלישנא בתרא, שאף הקונה וחוזר וקונה מברך - סוברים שהוא הדין שמברך כשקונה כלים שאינם ממש חדשים. אבל הרמב״ם שפוסק כלישנא קמא, ומצמצם את היקף החיוב של הברכה - סובר גם בכגון זה כשאין הכלים חדשים לגמרי שאינו מברך.
גדר נוסף מובא על ידי התוספות שאין מברכים אלא על כלים חשובים, ולא על כאלה שאינם חשובים כמנעלים ואנפילאות, ובענין זה חלוק עליו הרא״ש אשר סובר שהכל לפי מה שהוא אדם, כלומר שאם הוא עני ושמח בכלים פשוטים - מברך אף עליהם. אולם לדעת הרדב״ז (סי׳ שצה) אין מחלוקת בין התוספות לבין הרא״ש, שהתוספות מתכוונים בדבריהם לבני אדם רגילים, אבל בעניים ממש הם מודים שמברכים כיון ששמחתם מרובה אף על כלים שאינם חשובים. מאידך גיסא הוא כותב שיש עשירים גדולים שאין מברכים אפילו על כלים חשובים, לפי שאינם מביאים אותם לידי שמחה מיוחדת.
אחרת היא דעתו של בעל תרומת הדשן (סי׳ לו) אשר סובר שיש מחלוקת בין התוספות לבין הרא״ש, ופוסק כתוספות שאפילו עני לא יברך על כלים שאינם חשובים. פסיקתו מבוססת על התחשבות בדעתו של רב שרירא גאון, שאין מברכים כלל על כלים חדשים אלא רק על דברים הבאים מזמן לזמן, לפיכך מברכים רק על כלים חשובים שנוהגים לקנותם רק מזמן לזמן, ולא על כלים שאינם חשובים שנוהגים לקנותם בכל פעם שירצו.
אפשר להסביר עוד שאף העני אינו מברך על כלים שאינם חשובים, שאף הוא אינו שמח כל כך כשיודע שאינם נחשבים אצל רוב בני האדם.
בשלחן ערוך פוסק המחבר כרא״ש והרמ״א כתוספות, והמגן אברהם (סק״י) מביא את דעת הרדב״ז שאין מחלוקת ביניהם.

ג. אימתי מברך.

הרשב״א כותב שמברך בשעת הקנין עוד לפני שמשתמש, לפי שאז עיקר השמחה. כדבריו משמע מהירושלמי, שם אמרו: ״קנה - אומר שהגיענו לזמן הזה, ...לבש בגדים - אומר ברוך מלביש ערומים״. הרשב״א מסיים שכן היא דעת הראב״ד, וכן כותב הרא״ש. אבל הרא״ה, הריטב״א והמאירי מביאים דעה אחרת לפיה אין מברכים שהחיינו אלא בשעה שמשתמש, ולא התבאר איך הם מיישבים את הירושלמי.
הטור והשלחן ערוך פוסקים כירושלמי, גם בדין שמברך ברכת מלביש ערומים כשלובש את הבגד החדש.

ד. כשקונה כלים לו ולבני ביתו.

הטור מביא בשם הסמ״ק (סי׳ קנא) שאם קנה לו ולביתו - מברך גם הטוב והמטיב. דין זה מתאים לאמור בגמרא לעיל שמברכים הטוב והמטיב על טובה שהיא לו ולחבירו. אולם מדבריו נראה שרוצה לומר שמברך את שתי הברכות, ולא התבארה לגמרי כוונתו, האם כך הדין בכל כלי שקונה לשימוש של כולם, שמברך שתי ברכות כמו שמסביר הפרישה (סק״ז) שבשימוש בכלים כל אחד נהנה בפני עצמו, או שמדובר כשקנה כלים לעצמו לחוד ולבני ביתו לחוד. האפשרות השניה מוסברת על ידי הב״ח שמברך הטוב והמטיב על מה שקנה לבני ביתו, שיש גם לו הנאה ממה שיש להם כלים נאים, ועל מה שקונה לעצמו מברך שהחיינו, כמקובל.
השלחן ערוך כותב רק שכאשר קונה כלים שמשתמשים בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב, דהיינו לפי הדין הידוע שמברכים הטוב והמטיב על דבר שהוא טוב לו ולזולתו. אבל הט״ז (סק״ד) כותב שצריך לברך גם שהחיינו, והמגן אברהם (סק״ז) מביא את הדין שאם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו - מברך על שלו שהחיינו ועל שלהם הטוב והמטיב, כדברי הב״ח.
נראה להוסיף שהסבר הב״ח מתאים רק לשיטה דלעיל שמברכים כבר על עצם הקנין, לכן יש מקום שיברך הטוב והמטיב כשקונה כלים לבני ביתו, מה שאין כן לפי השיטה הסוברת שמברכים רק על השימוש, לפיה אי אפשר לקיים את הדין הזה שמברכים שתים אלא מצד הסברה האחרת שכיון שהשימוש אינו נעשה ביחיד - לכן מברך שתי ברכות.

ה. כשקיבל במתנה.

בירושלמי מובא שכאשר מקבל מתנה - מברך הטוב והמטיב, והתוספות שואלים שלא מצינו שמברכים ברכה זו אלא כשיש טובה גם לזולתו. אבל הרא״ש מסביר שאכן יש במתנה טובה בשותפות למקבל ולנותן כאחד, שאם המקבל עני - שמח הנותן שקיים מצות צדקה, ואם הוא עשיר - הרי הוא נהנה שהסכים לקבל ממנו את המתנה. אמנם הגר״א בהגהות על הרא״ש (אות א) מקשה על ההסבר הזה שאם כן היה צריך גם הנותן לברך, בעוד שבירושלמי משמע שרק המקבל מברך. לדעתו יש לירושלמי שיטה אחרת לגמרי, לפיה החילוק בברכות תלוי בסוג הטובה לעצמו, שאם קיבל מתנה או ירושה - מברך הטוב והמטיב, אבל כשקונה, דהיינו שנותן כסף עבור המקח - מברך רק ברכת שהחיינו.
בעל עינים למשפט מתרץ את הקושיה הראשונה של הגר״א, שהנותן אינו מברך משום שאין הנאתו ממשית דיה כדי לחייבו בברכה, אבל יש בה ערך מסוים כדי להחשיב את המקבל כנהנה בשותפות עם זולתו, שיברך את ברכת הטוב והמטיב.
בדברי הרי״ף והרמב״ם לא נזכר כלל הדין של מקבל מתנה, ויש להבין שסוברים שאין הבדל בדין, ביחוד לפי ההסבר שמציע הגר״א בירושלמי שבודאי הגמרא בבבלי חולקת עליו ואינה מחלקת בין הנאה שבאה על ידי מתנה לבין הנאה שבאה על ידי מקח.
הטור מביא את הירושלמי, והבית יוסף מסבירו כהסבר הרא״ש שמברך הטוב והמטיב מפני שנהנה בשותפות עם הנותן, ולדעתו הרי״ף והרמב״ם לא הזכירו את הדין הזה מפני פשיטותו.
גם בשלחן ערוך כותב המחבר כדעת הרא״ש, והמגן אברהם (סק״ח) מקשה מדוע בקידושין (ז, א) אמרו שרק לאדם חשוב יכולה האשה להתקדש כשהיא נותנת לו את הפרוטה, משמע שאין הנאה לנותן כשהמקבל אדם רגיל. בעל מחצית השקל מתרץ שיש הנאה בכל אדם, אלא שזו אינה שווה פרוטה ולכן אין האשה מתקדשת אלא אם כן נתנה מתנה לאדם חשוב, אבל לגבי דין ברכות - די בהנאה שאינה שווה פרוטה כדי שיברך המקבל את ברכת הטוב והמטיב.
בעל באר היטב (סקט״ו) כותב בשם בעל פרח שושן שאין לברך הטוב והמטיב במתנה משום שהרי״ף והרמב״ם לא הזכירו זאת, ויתכן שסוברים שאין בהנאה של הנותן שאינה מוחשית כדי להחשיב את הנאת המקבל כהנאה בשותפות.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר ״ברוך... עושה בראשית״. ושואלים: ואימת הוי [ומתי היא] השעה שהחמה בתקופתה? אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין [שנים], כאשר הדר [חוזר] המחזור ונפלה [ונופלת] תקופת ניסן, שחל שוויון היום והלילה האביבי בתוך מזל שבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע [בליל יום שלישי אור ליום רביעי], שאז שב מצב הדברים חוזר להיות כמו בעת שנתלו המזלות.
The Sages taught: One who sees the sun in the beginning of its cycle, the moon in its might, the planets in their orbit, or the signs of the zodiac aligned in their order recites: Blessed…Author of creation. The Gemara asks: And when is it that the sun is at the beginning of its cycle? Abaye said: Every twenty-eight years when the cycle is complete and returns to its genesis, and the Nisan, vernal, equinox, when the spring days and nights are of equal length, falls within the constellation of Saturn on the night of the third and eve of the fourth day of the week, as then their arrangement returns to be as it was when the constellations were first placed in the heavens.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָרוֹאֶה הַיָּם וְכוּ׳.: לִפְרָקִים – עַד כַּמָּה? אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַב יִצְחָק: בעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.

We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: One who sees the great sea intermittently recites: Blessed…Who has made the great sea. The Gemara asks: How much is intermittently? Rami bar Abba said that Rav Yitzḥak said: Thirty days.
עין משפט נר מצוהרי״ףרא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול וכו׳. ופרקים עד כמה אמר ר׳ אבא בר רב יצחק עד שלשים יום. על הגשמים ועל בשורות [טובות] אומר ברוך הטוב והמטיב והני מילי היכא דאית ליה ארעא לדידיה ואיכא שותפא בהדיה. פי׳ בכי האי גונא מברך הטוב והמטיב, ולא צריך לברוכי לא שהחיינו ולא ברכת מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו האמורה לפנינו, דהכל בכלל הטוב והמטיב בין טובתו בין טובת שאר כל העולםא. אבל ליכא שותפא בהדיה מברך שהחיינו. פי׳ ומברך נמי ברכת מודיםב דאין ברכתו על טובתו המיוחדת לו פוטרת ברכה שהיא בטובת כל העולם. כדתניא קצרו של דבר על שלו מברך שהחיינו על שלו ושל חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב ואי לית ליה ארעא לדידיה מברך מודים אנחנו לך וכו׳ כדכתבנוה במסכת תענית וחותם ברוך רוב ההודאות וקל התושבחותג. פי׳ רוב ההודאות מרובה בהודאותד.
א. כן משמע בגמ׳ דקשיא לן אמתני׳ דמברך הטוב והמטיב מהא דמברך מודים ומשני דמודים בדלית ליה ארעא והרי דכשמברך הטוב והמטיב אין מברך מודים ולכן בעי׳ לאוקמה למודים בדלית ליה ארעא דליכא הטוב והמטיב. ואסברה לה רבינו דגם טובת שאר העולם נכללת בהטוב והמטיב וממילא ל״צ מודים, ואף דדעת רבינו כהרי״ף (דלא כרש״י והרא״ש) דאין מברך הטוב והמטיב אלא בדאית ליה שותפא בארעא דהא לא פליג רבינו עליה והרי דאין מברך על טובת שאר העולם ל״ק דאמנם לא מהני טובת העולם לברך הטוב והמטיב דבעינן שיהא לו שותף בהטובה שלו גופא אבל כשמברך הרי שנכלל טובת כל העולם בברכתו (ומש״כ בשעה״צ רכא, ב בשם רבינו תמוה).
ב. הנה לרש״י היה גי׳ בגמ׳ אלא הא והא דאית ליה ארעא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות ומחקה דגם בדלית ליה שותפות מברך הטוב והמטיב דכל העולם נהנה מהגשמים אך להרי״ף הא אינו כן דבעי׳ דיהא לו שותף בקרקע זו ונראה דרבינו (דסובר כהרי״ף) גרס כגי׳ זו והרי מפורש לגי׳ זו דבדלית ליה שותפות מברך מודים אע״פ דאית ליה ארעא דצריך לברך על טובת כל העולם. אכן ל׳ הרי״ף משמע דאין מברך מודים כי אם בדלית ליה ארעא וכ״ה בר״ן תענית ב, א ונראה דגרסי כרש״י דמחק מ״ש אלא וכו׳ ולעולם מודים בדלית ארעא כדמשנינן, ואהא דהק׳ בגמ׳ מדתניא דמברך שהחיינו משני דשהחיינו בדלית ליה שותף והטוב והמטיב בדלית ליה שותף ואתי שפיר. שו״ר בריטב״א תענית דמבואר כל האמור בארוכה ע״ש.
ג. לפנינו, רוב ההודאות וקל ההודאות. וע׳ מאירי דהביא שיטה כרבינו וכתב דדבר זר לומר רוב ההודאות וקל ההודאות אבל לרבינו ניחא.
ד. ז״ל רבינו בתענית שם, והשתא כיון דאמר קל ההודאות בהדי רוב ההודאות משמע רוב ההודאות ריבוי ההודאות, וע״ש במלחמות ובר״ן ובריטב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר שהרואה את הים הגדול מברך ״ברוך שעשה את הים הגדול״, וזהו דווקא כשרואהו לפרקים. ושואלים: ״לפרקים״ ששנינו עד כמה הוא? אמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: עד שלשים יום.
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: One who sees the great sea intermittently recites: Blessed…Who has made the great sea. The Gemara asks: How much is intermittently? Rami bar Abba said that Rav Yitzḥak said: Thirty days.
עין משפט נר מצוהרי״ףרא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַב יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְבָבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. גוְהָאִידָּנָא דְּשַׁנְיוּהּ פָּרְסָאֵי – מִבֵּי שַׁבּוּר וּלְעֵיל. רַב יוֹסֵף אָמַר: מֵאִיהִי דְקִירָא וּלְעֵיל. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה דִּגְלַת אַגִּשְׁרָא דְּשָׁבִיסְתְּנָא, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְּרֵאשִׁית״.

And Rami bar Abba said that Rav Yitzḥak said: One who sees the Euphrates River near the bridge of Babylonia recites: Blessed…Author of creation. The Gemara adds: And now that the Persians have rerouted the course of the river, one only recites the blessing from Beit Shavor upriver. Downriver, it no longer flows as it did at creation, so there one does not recite the blessing: Author of creation. Rav Yosef said: One only recites the blessing from Ihi Dekira upriver. And Rami bar Abba said: One who sees the Tigris on the bridge of Shabistana recites: Blessed…Author of creation.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גשר
גשרא(עירובין נג.) גשרים ונפשות שיש כהן בית דירה (ברכות נט:) הרואה פרת אגישרא דבבל הרואה דיגלת אגישרא דשביסתא (כתובות קה) וגההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקו׳ אגשר׳ דשביסני (בבא בתרא עג) וקיימן אתרי גושרי דרורנג (א״ב תרגום שערי הנהרות גשרי נהרתא ובנוסחאות שלנו כתוב גישרי דרוגנג):
ערך דקר
דקרב(ברכות נט:) והאידנא דשנייה פרסאי מהאי דקורא ולעילא (בבא בתרא כד.) אימור מההיא דקירא אתאי. (קידושין עב) והיכא קיימא אמר רבי יוחנן מהאי דקירא ולעילא פי׳ לשון לעז קריאת של נהר (א״ב אולי נקרא שם הנהר דקר אחר שעל ידי דקירה וחפירה נעתק אל מקום אחר):
א. [בריק.]
ב. [איין פלוס.]
אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית – קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע״י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת.
והאידנא דשניוה פרסאי – מלמעלה לגשר אין מברך עליו עושה בראשית אלא מאיהי דקירא ולעיל איהי דקירי שם מחוז שהוא על הפרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: הרואה פרת אגשרא [ליד הגשר] של בבל, אומר: ״ברוך... עושה בראשית״. ומוסיפים: והאידנא דשניוה פרסאימבי שבור ולעיל [ועכשיו ששינוהו הפרסים, את מהלך הנהר — אפשר לברך רק מבית שבור ולמעלה], אבל במורד הנהר שוב אינו זורם כבראשית, ואין לברך עליו ״עושה מעשה בראשית״. ורב יוסף אמר: יש לברך רק מאיהי דקירא ולעיל [ולמעלה]. וכן אמר רמי בר אבא: הרואה דגלת (חדקל) אגשרא [ליד הגשר] של שביסתנא, אומר: ״ברוך... עושה בראשית״. ואגב הזכרת הנהרות מסבירים את שמותיהם.
And Rami bar Abba said that Rav Yitzḥak said: One who sees the Euphrates River near the bridge of Babylonia recites: Blessed…Author of creation. The Gemara adds: And now that the Persians have rerouted the course of the river, one only recites the blessing from Beit Shavor upriver. Downriver, it no longer flows as it did at creation, so there one does not recite the blessing: Author of creation. Rav Yosef said: One only recites the blessing from Ihi Dekira upriver. And Rami bar Abba said: One who sees the Tigris on the bridge of Shabistana recites: Blessed…Author of creation.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי {בראשית ב׳:י״ד} ״חִדֶּקֶל״ – א״ראָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי ״פְּרָת״? – שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין.

The Gemara proceeds to explain the names of these rivers. What is the source of the name Ḥidekel [Tigris]? Rav Ashi said: Its name is an acronym derived from the fact that its waters are sharp [ḥadin] and light [kalin] and therefore good for drinking. What is the source of the name Perat [Euphrates]? It is so named because its waters are fruitful [parin] and multiply [ravin]; there are many fish in it.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חדין – חריפין מיא וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות שאין מכבידין את הגוף.
שמימיו חדין וקלין כו׳ פירש״י וקלין לשקול במאזנים כו׳. ע״ש ועי״ל וקלין מלשון קול שהוא משמיע קול במרוצתו וכ״ה בב״ר אומרים לחדקל מפני מה קולך הולך כו׳ ע״ש:
פרת שמימיו פרין כו׳. מפורש במסכת בכורות פ״ט:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי [מה] מקור השם ״חדקל״אמר רב אשי: שמו נגזר ממה שמימיו חדין (חריפים) וקלין (קלים) במשקלם, ולכן טובים הם לשתיה. מאי [מה] הוא מקור השם ״פרת״?שמימיו פרין ורבין, שמרובים בהם הדגים.
The Gemara proceeds to explain the names of these rivers. What is the source of the name Ḥidekel [Tigris]? Rav Ashi said: Its name is an acronym derived from the fact that its waters are sharp [ḥadin] and light [kalin] and therefore good for drinking. What is the source of the name Perat [Euphrates]? It is so named because its waters are fruitful [parin] and multiply [ravin]; there are many fish in it.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאָמַר רָבָא: הַאי דַּחֲרִיפֵי בְּנֵי מָחוֹזָא – מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ מַיָּא דְּדִגְלַת. הַאי דְּגִיחוֹרֵי – מִשּׁוּם דִּמְשַׁמְּשִׁי בִּימָמָא. וְהַאי דְּנָיְידִי עֵינַיְיהוּ – מִשּׁוּם דְּדָיְירוּ בְּבַיִת אָפֵל.:

As for the Tigris River, Rava said: The inhabitants of the city Meḥoza are sharp because they drink the water of the Tigris; they are red because they engage in conjugal relations in the daytime; and their eyes move constantly because they live in dark houses.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: והאי דגיחורי משום דמשמשי ביממא – לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום רו״ש בלעז.
דניידי עינייהו – עיניהם נדים ונעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומכיון שהוזכר נהר החדקל מובא כאן מה שאמר רבא: האי דחריפי [זה שחריפים] בני העיר מחוזא — הרי זה משום דשתו מיא דדגלת הם שותים את מי החדקל]. האי דגיחורי [זה שהם אדמונים] — הרי זה משום דמשמשי ביממא הם משמשים מיטתם ביום]. והאי דניידי עינייהו [וזה שעיניהם נדות] תמיד — הרי זה משום דדיירו הם דרים] בבית אפל.
As for the Tigris River, Rava said: The inhabitants of the city Meḥoza are sharp because they drink the water of the Tigris; they are red because they engage in conjugal relations in the daytime; and their eyes move constantly because they live in dark houses.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) עַל הַגְּשָׁמִים כּוּ׳.: וְעַל הַגְּשָׁמִים ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ מְבָרֵךְ? והא״רוְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: דמֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים – מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה.

We learned in our mishna that over rain one recites the blessing: Blessed…Who is good and does good. The Gemara asks: And over rain does one really recite the blessing: Who is good and does good? Didn’t Rabbi Abbahu say, and some say it was taught in a baraita: From when does one recite the blessing on rain? From when the groom went out to meet the bride. In other words, there are puddles of water on the ground. The groom, meaning the raindrops from above, cause the bride, meaning the water below, to splash.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חתן
חתןא(תענית ו׳: ברכות נט:) מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי׳ כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעובות לפי ירידת הגשמים שהגשמים נקראין חתן. ואבעבועות כלה. פי׳ אחר משיצא חתן אבעוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב׳ אבעבועין נקראין חתן וכלה. פי׳ אחר שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה כמו שיצא חתן לקראת כלה חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג׳ פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מאברהם זקן שלשה פסוקים על פה ואחר כך מברר כדרך שעושה כהן גדול בי״ה שנוטל ספר תורה ומברך וקורא בו אחרי מות ואך בעשור וגולל ס״ת וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים ואחר כך מברך כמפו׳ (יומא ע. סוטה מא) וא״ת יגלול ויקרא בספר ואברהם זקן קיימא לן אין גוללין ס״ת בצבור וא״ת יקרא על פה קודם קיי״ל אין מברך אלא אם כן רואה דגרסיני בסוף גמ׳ דפרק בני העיר (מגילה ) א״ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל הלכתא פותא ורואה מברך וקורא:
א. [ברייטיגאם, רעגען טראפפען.]
משיצא חתן לקראת כלה – שהמים קבוצין על הארץ וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה.
סימן רא
[דף נד.] על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שעל הגשמים יש לברך ״ברוך... הטוב והמטיב״. ושואלים: והאם על הגשמים ״הטוב והמטיב״ הוא שמברך? והאמר [והרי אמר] ר׳ אבהו, ואמרי לה [ויש אומרים] כי דבר זה במתניתא תנא [בברייתא הוא שנוי]: מאימתי מברכין על הגשמיםמשיצא חתן לקראת כלה. כלומר, שיש שלוליות מים בחוץ, וטיפות המים הבאות מלמעלה (החתן) מקפיצות כנגדן טיפות מלמטה (הכלה).
We learned in our mishna that over rain one recites the blessing: Blessed…Who is good and does good. The Gemara asks: And over rain does one really recite the blessing: Who is good and does good? Didn’t Rabbi Abbahu say, and some say it was taught in a baraita: From when does one recite the blessing on rain? From when the groom went out to meet the bride. In other words, there are puddles of water on the ground. The groom, meaning the raindrops from above, cause the bride, meaning the water below, to splash.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי מְבָרְכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: ה״מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כׇּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּים בַּהּ, הָכִי: ״אִילּוּ פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכוּ׳ אֵין אנו מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״, עַד ״תִּשְׁתַּחֲוֶה״. ״בא״יבָּרוּךְ אַתָּה ה׳ רוֹב הַהוֹדָאוֹת״.

The Gemara asks: What blessing does one recite? Rav Yehuda said: The formula of the blessing is: We thank You for each and every drop that You have made fall for us. And Rav Yoḥanan concludes the blessing as follows: If our mouths were as full of song as the sea…we could not sufficiently praise You O Lord our God, and he continues with the formula of nishmat that is recited on Shabbat morning, until: Shall bow before You. Blessed are You, O Lord, to Whom abundant thanksgivings are offered.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גדגדגיות
גדגדגיותא(ברכות נט:) ת״ר ג׳ נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן ואלו הן גדגדניות כפניות ופגי תמרה. (עירובין כח.) בפעפועין ובחלגלגות ובגדגדניות והתניא גדגדניות מרובי בנים לא יאכלו חשוכי בנים לא יאכלו ואם הוקשו לזרע אפי׳ מרובי בנים לא יאכלו ומסקנא כי קאמר רב בהנדקוקי מדאי פירוש גדגדניות הן הינדקוקי וחשוכי בנים לא יאכלו שהן ממעטין את הזרע ואם הוקשו לזרע אפילו מרובי בנים לא יאכלו. (ובסוף פאה ירושלמי) גדגדניות הינדקוקי ול׳ ישמעאל הן והן עשב שאוכלין הגמלים ולא יאכל אדם אותם אלא על ידי הדחק י״מ קוליינ״דרו כמו כזרע גד (א״ב: פי׳ הנדקוקי בלשון ישמעאל מין עשב נקרא שלשה עלים של מצרים ומזרעו נעצר השמן המועיל לחולי הגידים ובארץ מצרים מזה הזרע שהוא כמו דוחן עושים לחם):
ערך חל
חלב(שבת יא.) אין מספיקין לכתוב חללה של רשות (בבא מציעא מט.) אי יהבינן ליה כל חללי דעלמא לא מחליף בדיבוריה (שבת נב) במתנית׳ תנא במחוללין פי׳ שלא היו הטבעות דבוקין אלא היו מרווחין שנעשו חלולין נבובין ומים נכנסים בהם ואין שם לוחות חציצה (שבת נז) תיכי חלילאתא פי׳ כעין אזור חלול שקולעת בה שערה (שבת סו) ולציירונהו בחללא דבי צוארא פי׳ ויקשרם באותו בגד שלוקח מבית הצואר כשפותחו ומחלחלו. (ובפרק ג׳ דמעשר שני) בתי הבדים שפתחן לחוץ וחללן לפנים מלשון נבוב לוחות תרגום חליל לוחין (פרק י׳ דכלים) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת פי׳ כסוי שאינו קבוע בפי הכלי בהידוק כן שמו מחילחל כדכתיב ותתחלחל המלכה מאד. (פרק ט׳ באהלות) בד״א בזמן שהיא כלי מחולחלת (פרק ד׳ במקואות) היו צרורות מתחלחלין לתוכו פסולין פי׳ מתרועעין (ובריש טבול יום) קולית של מים המחולחלת. (פרק ג׳ במכשירין) אם פקק את הצינור או חלחל לתוכן פי׳ פירשם בגג ליפול עליהם מים. (ברכות נט) רב אסי אמר עכנא חולחילי מתחלחל ואתי זיקא ומנשב על פומא ודמי כזיקא על פום דנא: (חולין נ) אמר זעירי חלחולא שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה פי׳ היא כרכשא. (סוטה ז) אם יש מכה מחלחל ויורד (חולין קכט) ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחלא פי׳ העור הוא שומר הבשר ומגין עליו והשער על העור וכי יש שומר על גבי שומר ופריקו כל שערה בגומתה בוקעת ויוצאה כבשר וזה פי׳ חלחולי מחלחלא:
ערך טרף
טרףג(שבועות כט: נדרים כה.) אמר שמואל בטרוף פירש רב שרירא גאון פי׳ טרוף משווה וכך אמר ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד אינן דברי הבאי אבל ראיתי נחש טרוף כקורת בית הבד שאין נמצא טרוף כקורת בית הבד. וטרוף זה שפניו משווין דוגמת הכתוב הלא אם שווה פניה כי משווין פני קורת בית הבד כדי שתרחי׳ על מה שתחתיה ואין מניחין פניה עגולות ומשופעות וכן הקשו כל הנחשים מיטרף טריפי כי כריסן כולן משוות ועל גחונן ילכו נמצאו בשווי בטן כקורת בית הבד ואיך יהא זה דברי הבא ופרקו גבו טרוף קאמר ובודאי לא נמצא נחש שגבו טרוף ומשום מרובע אלא גבות גבינים ומשופעים לפי׳ האומר ראיתי נחש שגבו טרוף כקורת בית הבד הרי אלו דברי הבאי שאין נמצא זה ולפי דרכנו למדנו שהמוכר קורת בית הבד לחברו הרי נותן לו גופה טרוטה שמשוין ומרובעין פניה וזהו שאמר אגב אורחה קא משמע לן למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחברו אם גבו טרוף אין ואי לא לא. (מכשירין פרק ב) הטורף את גגו פי׳ הטח את גגו טיט או סיד והשווהו. (בכורות מה) פרסותיו רחבות כמו של אווז אמר רב לא תימא דטריפא ולא סדיקא אלא כיון דטריפא אף על גב דסדיקא פי׳ רחבה ומשוה. (ברכות נט) מתחזיא כדטרופא מיטרף פי׳ כמו שמכה בפטיש של ברזל להרחיבו ולהשוותו:
א. [צאטעען בלומע. קירשין.]
ב. [בעיועגלוכקייטען.]
ג. [געפלעקט. געצייכנעט זיין.]
רוב ההודאות ואל כו׳. עיין טעם לזה בתר״י בדחוקים ועוד נראה לדקדק למאי דפריך רוב ההודאות ולא כל ההודאות ומשני רבא אימא אל ההודאות לכאורה ולפום ריהטא ה״ל לשנויי טפי אלא אימא כל הודאות וע״כ נראה דודאי כבר הזכיר כל הודאות במה שאמר בתחלת הברכה אנחנו מודים לך על כל טפה וטפה כו׳. אלא דהוה משמע על כל הודאה מברך ועל רוב הודאה לא היה מברך מש״ה קאמר דמסיים ברוך אל רוב הודאות ופריך השתא אי מסיים בכך הוה משמע בהיפך דחזר מדבריו וה״ק רוב הודאות הם שאני מברך ולא כל הודאות כמו שאמרתי בתחלה על כל טפה כו׳ ומשני דאומר נמי בחתימה אל הודאות דמשמע רוב ומשמע נמי כל וקאמר הלכך נמרינהו לתרוייהו דאי לא הוה אמר רק רוב הוה ממעטינן כל וחוזר מדבריו הראשונים ואי לא הוה אמר רק אל ההודאות לא הוה משמע דקאי רק אכל הודאות שזכר בתחלת ברכה וע״כ מסיים נמי רוב הודאות שיהיה אל ההודאות כולל את רוב ואת כל וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי [מה], איזו ברכה מברכין? אמר רב יהודה: נוסח הברכה הוא ״מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו״. ור׳ יוחנן מסיים בה, בנוסח ברכה זו הכי [כך]: ״אילו פינו מלא שירה כים... אין אנחנו מספיקין להודות לך ה׳ אלהינו״ והלאה מתפילת ״נשמת״ עד ״תשתחוה. ברוך אתה ה׳ רוב ההודאות״.
The Gemara asks: What blessing does one recite? Rav Yehuda said: The formula of the blessing is: We thank You for each and every drop that You have made fall for us. And Rav Yoḥanan concludes the blessing as follows: If our mouths were as full of song as the sea…we could not sufficiently praise You O Lord our God, and he continues with the formula of nishmat that is recited on Shabbat morning, until: Shall bow before You. Blessed are You, O Lord, to Whom abundant thanksgivings are offered.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ״רוֹב הַהוֹדָאוֹת״ וְלָא כׇּל הַהוֹדָאוֹת? אָמַר רָבָא: אֵימָא – ״הָאֵל הַהוֹדָאוֹת״. א״ראָמַר רַב פָּפָּא: והִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ, ״רוֹב הַהוֹדָאוֹת״ וְ״הָאֵל הַהוֹדָאוֹת״.

The Gemara asks: Does the blessing say: Abundant thanksgivings, and not: All thanksgivings? Certainly all thanksgivings are due to God. Rava said: Emend the formula of the blessing and say: The God of thanksgivings. Rav Pappa said: Therefore, we will recite them both: Abundant thanksgivings, and: The God of thanksgivings.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'רשב״אתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות ואל ההודאות – לפיכך תקנו בישתבח אחר סיום הברכה ברוך אתה ה׳ אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות.
1. תוס׳ ד״ה ״הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות״ מופיע בדפוס וילנא בדף נ״ט.
{שמעתא דברכה על הגשמים}
אמר רב פפא: הילכך, נימרינהו לתרוייהו – שמעתי בפירושה, לומר דרב יהודה אמר רב ודרבי יוחנן. כלו׳, צריך שיאמר: מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא שירה כים וכו׳. ולעולם אינו חותם אלא, ברוך אל ההודאות.
והרי״ף ז״ל כתב: וחותם, ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות. ואין לזה טעם. ונראה מדבריו דעל החתימה קאי רב פפא, דאמר, הילכך נימרינהו לתרוייהו. והפירוש הראשון שכתבנו הוא הנכון.
פרק הרואה
[במאור דף מד. ד״ה והא דאמר רב הונא. לרי״ף סי׳ ריד (ברכות דף נט:)]
כתוב שם: והא דאמר רב הונא לא שאנו אלא שאין לו כיוצא בהם [מכלל דכי קנה וחזר וקנה הוא ועכשיו] אין לו כיוצא בהן דברי הכל צריך לברך.
אמר אברהם: גירסת הרב ז״ל היא גירסת ר״ח ז״ל מגירסת הגאונים ז״ל ולענין הלכה הכל הולך אל מקום אחד1.
1. עיין במאירי ברכות דף ס. ד״ה המשנה החמישית
{שמעתא דברכה על הגשמים}
כתוב בספר המאור: אמר רב פפא, הלכך נימרינהו כו׳, שמעתי בפירושה, לומר דרב יהודה אמר רב ודרבי יוחנן, ולעולם אינו חותם אלא, ברוך אל ההודאות, והרי״ף ז״ל כתב, וחתים, ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות, ואין לזה טעם, והפירוש שכתבנו הוא הנכון.
אמר הכותב: לית ביה מששא. דהא ר׳ יוחנן מוסיף הוא, כדקא אמרינן, ורבי יוחנן מסיים בה. וכיון שכן, לא שייך למימר בהא, הלכך נימרינהו לתרוייהו, דהא כולה כר׳ יוחנן עבדינן. ואי הוה צריך למפסק ביה מידי, הוה ליה למימר דהלכה כרבי יוחנן.
אלא שעיקר הפי׳ כדברי רבינו ז״ל, דר׳ יוחנן מסיים, רוב ההודאות. ומשמע ליה לשון רבוי, כדכתיב, ברוב עם הדרת מלך (משלי י״ד:כ״ח), וברוב גאונך (שמות ט״ו:ז׳), לפי רוב השנים (ויקרא כ״ה:ט״ז), ורוב בניו (אסתר ה׳:י״א). ואקשי׳: והא משמע נמי, רוב ההודאות ולא כולן, כדכתיב, ורצוי לרוב אחיו (אסתר י׳:ג׳). ולפום הכי תריץ רבא: אימא, אל ההודאות. ואתא רב פפא ואמר: הלכך, נימרינהו לתרוייהו, רוב ההודאות ואל ההודאות. דכיון דאמר, אל ההודאות, הרי פי׳ שאין רוב זה אלא לשון סגיאות ורבוי, ומפני שכל טפה וטפה צריכה שבח והודאה צריך להזכיר בחתימה לשון רבוי, מעין פתיחה. זהו פירוש המימרא באמת. וראיתי במקצת נוסחאות, ברוך אל רוב ההודאות. והוא נכון. אבל לשון הספרים כולם שאמרו, ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות.
ושמא עשו רוב זה תואר, כמו רב. וכן, מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיהו מ׳:כ״ו), שהוא תואר על משקל, ועוז פניו ישונא (קהלת ח׳:א׳), מעוז לתום דרך ה׳ (משלי י׳:כ״ט). ורבים כן.
אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו. הגאונים ז״ל פירשו דארוב ההודאות ואל ההודאות קאי, כלומר דנימא רוב ההודאות אל ההודאות כמו שאנו אומרין בחתימת ישתבח. ואיכא מאן דמפרש דאדרב יהודה ואדרבי יוחנן קאי, כלומר מתחיל מודים אנחנו לך כרב יהודה ומסיים בה כרבי יוחנן דאמר ואילו פינו וכו׳. ואינו מחוור בעיני כלל, דאף ר׳ יוחנן הכי הוי אמר דהא ר׳ יוחנן אוסופי מוסיף ומסיים בה הכין, וכדאמרין ורבי יוחנן מסיים בה הכי ואלו פינו וכו׳, ולעולם רב פפא לא אמר הלכך נימרינהו לתרוייהו אלא במה שיש מחלוקת שזה אומר כך וזה אומר אינו כך אלא כך, והוא אומר נאמר כזה וכזה, אבל הכא לא הוי למימר הכין, אלא הלכך נימא כר׳ יוחנן, או רב פפא אמר הלכה כר׳ יוחנן.
הילכך נימרינהו לתרווייהו רוב ההודאות ואל ההודאות – שאם היה אומר רוב משמע רוב ולא כל כדאמרינן [מגילה דף ט״ז.] ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו ואם היה אומר אל ההודאות בלבד היה נראה אל מקצת ההודאות ויש לזולתו מקצת האחרות לפיכך הוצרכו שתיהן רוב ההודאות ואל ההודאות:
אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו – יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר׳ יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור׳ יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר׳ יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי, לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומ״מ תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו׳.
(כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם – והראב״ד ז״ל גריס כוכבים כסדרן ומזלות במסלותם):
ואסיקנא דלא מברך אנהרות עושה בראשית אלא במה שידוע שלא נשתנה מברייתו:
אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו – יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר׳ יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור׳ יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר׳ יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי. לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר. וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומכל מקום תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל. ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובדרך אגב שואלים: נוסח הברכה הוא ״רוב ההודאות״ ולא ״כל ההודאות״? שהרי לקדוש ברוך הוא כל ההודאות! אמר רבא: אימא [אמור] ותקן: ״האל ההודאות״. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו [על כן יאמרו את שתיהן, שתי הנוסחאות], ״רוב ההודאות״ ו״האל ההודאות״.
The Gemara asks: Does the blessing say: Abundant thanksgivings, and not: All thanksgivings? Certainly all thanksgivings are due to God. Rava said: Emend the formula of the blessing and say: The God of thanksgivings. Rav Pappa said: Therefore, we will recite them both: Abundant thanksgivings, and: The God of thanksgivings.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'רשב״אתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאֶלָּא קַשְׁיָא! – ל״קלָא קַשְׁיָא, הָא דִּשְׁמַע מִשְׁמָע, הָא דַּחֲזָא מִחְזֵי.

However, it is still difficult, as apparently the blessing for rain is not: Who is good and does good, as it appears in our mishna. The Gemara responds: This is not difficult. This, which we learned in our mishna, that one recites: Who is good and does good, refers to a case where one heard that rain fell. This, where we learned that one recites: We thank You, etc., refers to a case where one saw the rain fall.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמע משמע – שבשרוהו לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלא עדיין קשיא [קשה], שהלא רואים שנוסח הברכה על הגשמים אינו ״הטוב והמטיב״ כפי המובא במשנתנו! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו במשנה שמברך ״הטוב והמטיב״, הרי זה באופן דשמע משמע [שהוא שמע] את הגשם יורד. הא [זה] ששנינו שמברך ״מודים אנחנו לך...״, הרי זה באופן דחזא מחזי [שראה] אותו יורד.
However, it is still difficult, as apparently the blessing for rain is not: Who is good and does good, as it appears in our mishna. The Gemara responds: This is not difficult. This, which we learned in our mishna, that one recites: Who is good and does good, refers to a case where one heard that rain fell. This, where we learned that one recites: We thank You, etc., refers to a case where one saw the rain fall.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דִּשְׁמַע מִשְׁמָע הַיְינוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, וּתְנַן עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״!

The Gemara asks: One heard that the rain fell; that is a case of good tidings. And we learned in the mishna that upon hearing good tidings one recites: Who is good and does good. Therefore, there is no reason for the mishna to mention rain separately.
רי״ףרא״שבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת:
גמ׳ על הגשמים אומר הטוב והמטיב ה״מ דאית ליה ארעתא לדידיה ואיכא שותפין בהדיה אבל אי ליכא שותפין בהדיה מברך שהחיינו כדתניא כללו של דבר על שלו מברך שהחיינו על שלו ועל של חבירו מברך הטוב והמטיב ואי לית ליה ארעתא אומר מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו׳ עד הן הם יודו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו וחותם ברוך רוב ההודאות האל ההודאות זו היא שיטת רב אלפס ז״ל ולא נהירא מ״ש צריך שיהיה לו שותף בקרקע דהא כיון שיש לו קרקע כל שכיניו משותפין עמו דהא על מיתת אביו והוא יורש מברך הטוב והמטיב משום דאיכא אחריני דירתי בהדיה ולא מפליג אפי׳ חלקו נכסיו על פיו אלא לא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהא בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם הלכך גרסי׳ כגי׳ הספרים אידי ואידי דאית ליה לדידיה ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה והא דלית להו לאחריני בהדיה פי׳ בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה שותפות מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב והיכא דלית ליה ארעא מברך מודים וכו׳:
ועל שמועות הרעות אומר ברוך דיין האמת אמרו לו מת אביו ויורשתו אי אית אחא דקא ירית בהדיה בתחלה מברך ברוך דיין האמת ולבסוף ברוך הטוב והמטיב ואי ליכא אחריני בהדיה בתחלה מברך ברוך דיין האמת ולבסוף שהחיינו:
ת״ר שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך אמר רב יוסף בר אבא אמר רב אע״פ שאמרו שינוי יין א״צ לברך אבל מברך הטוב והמטיב כגון דאיכא בני חבורה דקשתו בהדיה ושאלו לר׳ יצחק הלוי ז״ל למה מברכין על שינוי יין הטוב והמטיב ועל שינוי לחם אין מברכין והשיב משום דיין משמח וסועד אבל פת סועד ואינו משמח ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין כדאמרי׳ לעיל בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לה) ועוד נמי כיון דיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך עליו הטוב והמטיב אי נמי הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה לעיל (ברכות דף מח:) לפי שבצרו כרמיהם שבע שנים והקיפו כרמיהם מהרוגיהם (גיטין נז.) תיקנו לומר על היין שהוא כמו הדם. פירש״י הא דמברכין הטוב והמטיב על היין דוקא כשהשני משובח יותר מן הראשון וכן פירש רשב״ם בערבי פסחים וקצת משמע כן בירושלמי בסוף כיצד מברכין דגרסינן התם אבין בר רב הונא אמר יין חדש ויין ישן צריך לברך שינוי יין א״צ לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כמו שינוי מקום הוא משמע דוקא יין חדש ויין ישן שהישן משובח מן החדש צריך לברך אבל שינוי יין סתם א״צ לברך מיהו קשה מעובדא דמייתי בתר הכי רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח מברך עליה מה היה מברך עליה רבי יצחק רובה בשם רב ברוך הטוב והמטיב מסתמא לא היה בכל פעם יותר טוב מאותו שלפניו ומיהו יש לדחות דבסתמא אם אין ידוע שהוא יותר טוב או גרוע יש לברך אבל אם ידוע שהשני גרוע לא וי״מ דהירושלמי איירי בברכת פרי הגפן דומיא דשינוי מקום והיסח הדעת והכי פי׳ יין חדש ויין ישן צריך לברך בפה״ג אבל שינוי יין ששניהם חדשים או ששניהם ישנים א״צ לברך בפה״ג אבל אם שתה יין חדש תחלה ואח״כ יין ישן צריך לברך בפה״ג על הישן ולא מיפטר בבפה״ג שבירך על החדש דחשוב כמין אחר לגבי חדש לפי דאישתני טפי לעילויא והשתא ניחא הא דמייתי בתר הכי רבי על כל חבית וחבית היה מברך וקמתמה מה היה מברך הא אמרינן דשינוי יין א״צ לברך והשיב לו נהי דא״צ לברך ב״פ הגפן כששניהם חדשים או ששניהם ישנים מ״מ הטוב והמטיב צריך לברך ויש שרוצים לומר כיון דהטוב והמטיב אינו מברך ביחיד אע״ג דקי״ל לעיל פ״ו סי׳ ל״ד דיין בתוך הסעודה כל א׳ מברך לעצמו הטוב והמטיב א׳ מברך לכולן דאם היה כל א׳ מברך לעצמו הוה ליה כל חד וחד יחיד ולא נהירא דמהאי טעמא דאמרינן בבפה״ג דכל חד מברך לעצמו משום דאין בית הבליעה פנוי האי טעמא נמי שייך בברכת הטוב והמטיב ואע״ג דכל אחד ואחד מברך לעצמו כיון דחבירו שותה ונהנה גם הוא מיין זה קרינן ביה הטוב לדידיה והמטיב לאחריני מידי דהוה אאמרו לו אשתך ילדה זכר דמברך הטוב והמטיב משום דאיכא טוב גם לאשתו ומי לא עסקינן דהיה בעלה בעיר אחרת בשעה ששמע:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: דשמע משמע [שהוא שמע] את הגשמים יורדים הלא היינו [זהו] בשורות טובות, ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב שבשורת הגשם בכלל בשורות טובות שאנו יודעים כבר שאומר עליהן ״הטוב והמטיב״, ואם כן אין מקום להזכיר במיוחד את הגשם!
The Gemara asks: One heard that the rain fell; that is a case of good tidings. And we learned in the mishna that upon hearing good tidings one recites: Who is good and does good. Therefore, there is no reason for the mishna to mention rain separately.
רי״ףרא״שבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא: אִידֵּי וְאִידֵּי דַּחֲזָא מִחְזֵי, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דַּאֲתָא פּוּרְתָּא, הָא דַּאֲתָא טוּבָא. ואב״אוְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דַּאֲתָא טוּבָא, וְלָא קַשְׁיָא – זהָא דְּאִית לֵיהּ אַרְעָא, הָא דְּלֵית לֵיהּ אַרְעָא.

Rather, the difficulty can be otherwise resolved: This, Rabbi Abbahu’s statement, and that, the mishna, both refer to a case where one saw the rain fall, and this is not difficult. This, Rabbi Abbahu’s statement that one recites We thank You, etc., refers to a case where a little rain fell, while that, the mishna which says that one recites: Who is good and does good, refers to a case where a lot of rain fell. And if you wish, say instead that this and that refer to cases where a lot of rain fell, and this is not difficult. This, the mishna, refers to a case where one owns land, while that, Rabbi Abbahu’s statement that one recites: We thank You, etc., refers to a case where one does not own land, so the rain does not benefit him directly.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתה פורתא – מודים אנחנו לך.
אתא טובא – הטוב והמטיב.
אית ליה ארעא – הטוב והמטיב שהטיב לו.
אלא אידי ואידי דחזי מיחזי. אפשר לומר דמכל מקום היכי דשמע ולא חזא מברך הטוב והמטיב כפירוקא קמא, וכדתנן (נד.) על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, דהשתא אפשר לתרוצא בתירוצא אחרינא, היינו משום דאלו מתניתין בשמע משמע פשיטא דהטוב והמטיב מברך, וכבר תנינן לה בכלל בשורות טובות, דאלמא מילתא פשיטא היא דבשמע משמע מברך הטוב והמטיב, אבל לפירוקא בתרא דאמרינן הא דאיכא אחרינא (בתריה) [בהדיה] הא דלית להו אחריני (בתריה) [בהדיה] הוא דמחדית דאפילו אבשורות טובות לא מברך הטוב והמטיב אלא בדאיכא שותפא בהדיה.
והא דאמרינן: הא דאית להו לאחריני בהדיה. הרב אלפסי ז״ל פירשה דאית להו לאחריני שותפתא בההיא ארעא בהדיה. ואינו נכון, דעל שתוף הטובה הוא מברך הטוב והמטיב, והלכך כיון שיש שתוף לעולם עמו בטובת הגשמים שהמטר יורד בשדות אחרים אף הוא מברך הטוב והמטיב שהוא וכל העולם שותפין באותה טובה. וכן נראה מאמרו לו מת אביו והוא יורשו דקאמרינן בדאית ליה אחי, והתם ודאי אפילו בדפקיד האב והניח שדות מוחלקות לזה ולזה. והא דאית להו לאחריני בהדיה לא קאי אגשמים, דהתם לעולם אית להו לאחריני בהדיה אלא אמאי דאקשינן והתנן בית חדש וכו׳ קאי, כלומר לא תיקשי לך מירידת גשמים בדאית ליה לדידיה ארעא או בנה בית חדש, דקצבו של דבר כך הוא דכל טובה דאית להו לאחריני בהדי הטוב והמטיב, הא דלית להו אחריני בהדיה שהחיינו.
אלא אידי ואידי דאית ליה לדידיה ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה והא דלית להו לאחריני בהדיה – פי׳ בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב, ודלא כר׳ אלפס שפי׳ ה״מ דאית ליה ארעא לדידי׳ ואיכ׳ שותפא בהדיה אבל ליכא שותפא בהדיה מבר׳ שהחיינו דנראה דלא בעינן שיהי׳ שותפא עמו בטובתו רק שיהי׳ בו טובה לאחרים בשדות שלהם דהא על מת אביו והוא יורשו מברך הטוב והמטיב משום דאיכא אחי דירתי בהדיה ולא פליג אפילו חילק נכסיו על פיו:
אי בעית אידי ואידי דחזא מחזא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא לדידיה הא דלית ליה ארעא לדידיה – אית ליה ארעא הטוב והמטיב לית ליה מודים אנחנו לך. ומיהו כל היכא דשמע משמע מברך הטוב והמטיב דהיינו על בשורות טובות דלא נדי מאוקימתא דמעיקרא אלא משום דהיינו על בשורות טובות אבל ודאי פשיטא מילתא דמברך על הגשמים כדשמע הטוב והמטיב.
בכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרתי להעיר על מה שהקשה רבינו לעיל [דף נ״ט ע״ב על הך דרוב ההודאות ואל ההודאות דלמה נזכיר רוב ההודאות ועוד כיון דרבא דחי לה להך דרוב ההודאות למה נימרינהו. עיין תלמיד רבינו יונה שיישב הדבר בטוב טעם ודעת וז״ל: ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות. נראה למורי שהטעם שהוצרכו שניהם מפני שאם היה אומר רוב הודאות בלבד היינו אומרים מרובן אבל לא מכולן כדאמרינן ורצוי לרוב אחיו ולא כל אחיו לפיכך הוצרך לומר אל ההודאות להורות שהוא על כולן. ואם היה אומר אל ההודאות בלבד היה נראה אל מקצת ההודאות ויש זולתו למקצת האחרות לפיכך הוצרכו שתיהן רוב ההודאות להורות על הרוב ואל ההודאות להורות על המיעוט הנשאר שלא היה מובן מהלשון הראשון. עד כאן לשון תלמיד רבינו יונה ז״ל.
ונתישבו קושיות רבינו דרבא לאו לדחויי לרוב ההודאות אתא אלא דלא סגי בזה לחודיה עד שיאמר גם אל ההודאות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לתרץ בדרך אחרת: אידי ואידי דחזי מחזי [זה וזה מדובר באופן שראה] את הגשם, ולא קשיא [ואין זה קשה], הא [זה] ששנינו שמברך ״מודים אנחנו לך...״, הרי זה באופן דאתא פורתא [שבא, ירד מעט] גשם, הא [זה] ששנינו במשנה שמברך ״הטוב והמטיב״, הרי זה באופן דאתא טובא [שבא, ירד הרבה] גשם. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] כי הא והא דאתא טובא [זה וזה מדובר באופן שבא הרבה] גשם, ולא קשיא [ואין זה קשה], הא [זה] ששנינו שמברך ״הטוב והמטיב״, הרי זה באופן דאית ליה ארעא [שיש לו קרקע], הא [זה] ששנינו שמברך ״מודים אנחנו לך...״, הרי זה באופן דלית ליה ארעא [שאין לו קרקע], ואין זו עבורו במישרין בשורה טובה.
Rather, the difficulty can be otherwise resolved: This, Rabbi Abbahu’s statement, and that, the mishna, both refer to a case where one saw the rain fall, and this is not difficult. This, Rabbi Abbahu’s statement that one recites We thank You, etc., refers to a case where a little rain fell, while that, the mishna which says that one recites: Who is good and does good, refers to a case where a lot of rain fell. And if you wish, say instead that this and that refer to cases where a lot of rain fell, and this is not difficult. This, the mishna, refers to a case where one owns land, while that, Rabbi Abbahu’s statement that one recites: We thank You, etc., refers to a case where one does not own land, so the rain does not benefit him directly.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִית לֵיהּ אַרְעָא ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ מְבָרֵךְ?! וְהָא (תְּנַן): בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״. שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים – אוֹמֵר: ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״?

The Gemara asks: One who owns land recites: Who is good and does good? Didn’t we learn in the mishna: One who built a new house or purchased new vessels recites: Blessed…Who has given us life…and brought us to this time. However, if the land belonged to him and others in partnership, he recites: Who is good and does good? For rain falling onto land that one owns exclusively, he recites: Who has given us life and not: Who is good and does good.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בנה בית חדש – שכולו שלו אומר שהחיינו.
שלו ושל אחרים – הטוב והמטיב.
ה״ג: (והתנן) בנה בית חדש וכו׳ לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות. ול״ג: אלא הא והא דאית ליה ארעא וה״פ תירוצא דשנינן קאי בדוכתיה מודים אנחנו לך בדלית ליה ארעא הטוב והמטיב בדאית ליה ודקא קשיא לך בנה בית חדש אומר שהחיינו לא קשיא ההוא דבנה בית חדש שאין לו שותפות בה ועליה מברך שהחיינו אבל גשמים בדאית ליה ארעא טובא שיש לו שותפות בה היא שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכאשר אית ליה ארעא [יש לו קרקע] ״הטוב והמטיב״ הוא שמברך?! והא תנן [והרי שנינו]: מי שבנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אומר: ״ברוך... שהחיינו והגיענו לזמן הזה״. ואם היה זה שלו ושל אחרים — הריהו אומר: ״הטוב והמטיב״, והרי שעל הגשמים היורדים לאדמתו מברך ״שהחיינו״ ולא ״הטוב והמטיב״?
The Gemara asks: One who owns land recites: Who is good and does good? Didn’t we learn in the mishna: One who built a new house or purchased new vessels recites: Blessed…Who has given us life…and brought us to this time. However, if the land belonged to him and others in partnership, he recites: Who is good and does good? For rain falling onto land that one owns exclusively, he recites: Who has given us life and not: Who is good and does good.
רי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לָא קַשְׁיָא: חהָא דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת, הָא דְּלֵית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת. וְהָתַנְיָא: טקׇצְרוֹ שֶׁל דָּבָר, עַל שֶׁלּוֹ הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ״, עַל שֶׁלּוֹ וְעַל שֶׁל חֲבֵירוֹ – אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״.

The Gemara answers: This is not difficult. This, the mishna where we learned that one recites: Who is good and does good, refers to a case where one owns his land in partnership with another; that, Rabbi Abbahu’s statement that one recites: Who has given us life, refers to a case where one owns the land exclusively and does not have a partnership. And indeed, this halakha was taught in a baraita: The gist of the matter is, for that which is exclusively his, he recites: Blessed…Who has given us life and sustained us; for that which belongs to him and to another in partnership, he recites: Who is good and does good.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על הגשמי׳ ועל בשורו׳ טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב. גרסי׳ בגמ׳ דבני מערבא מה ראו לסמוך בשורות טובות לירידת גשמים ר׳ ברכיה בשם ר׳ לוי על שם מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה וגו׳ ועיקרה בבראשית דר׳ אושעיא והכין אמר התם מה שמועה ב׳ הטוב והמטיב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא – בניחותא.
קצרו של דבר – כלומר כללו של דבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו שמברך ״הטוב והמטיב״, הרי זה באופן דאית ליה [שיש לו] שותפות בקרקע, הא [זה] ששנינו שמברך ״שהחיינו״, הרי זה באופן דלית ליה [שאין לו] שותפות בקרקע. והתניא אכן כן שנינו בברייתא] בדומה: קצרו של דבר, על דבר טוב שלו, שהגיע אליו בלבד, הוא אומר: ״ברוך... שהחיינו וקיימנו״, על דבר טוב שלו ועל של חבירואומר: ״ברוך... הטוב והמטיב״.
The Gemara answers: This is not difficult. This, the mishna where we learned that one recites: Who is good and does good, refers to a case where one owns his land in partnership with another; that, Rabbi Abbahu’s statement that one recites: Who has given us life, refers to a case where one owns the land exclusively and does not have a partnership. And indeed, this halakha was taught in a baraita: The gist of the matter is, for that which is exclusively his, he recites: Blessed…Who has given us life and sustained us; for that which belongs to him and to another in partnership, he recites: Who is good and does good.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכׇל הֵיכָא דְּלֵית לְאַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ לָא מְבָרֵךְ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״? וְהָתַנְיָא: אָמְרוּ לֵיהּ ייָלְדָה אִשְׁתּוֹ זָכָר, אוֹמֵר ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״! הָתָם נָמֵי, דְּאִיכָּא אִשְׁתּוֹ בַּהֲדֵיהּ דְּנִיחָא לַהּ בְּזָכָר.

The Gemara challenges this principle: And in every case where others are not with him, one does not recite: Who is good and does good? Wasn’t it taught in a baraita: If they told him that his wife gave birth to a male, he recites: Who is good and does good? The Gemara responds: There too, his wife is with him, as she is also happy that a male child was born.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לו ילדה אשתך בן זכר אומר ברוך הטוב והמטיב.
וכל היכא דאית ליה ארעא לדידיה הטוב והמטיב מברך וכו׳ והתנן וכו׳ – אלמא אהנאתיה דנפשיה שהחיינו מברך וה״נ דכותה היא.
ה״נ הא דלית ליה שותפא בהדיה כלל כדתניא קצרו של דבר על שלו וכו׳ – הילכך גבי גשמים לעולם חשיב כדאית ליה שותפא שהכל שותפין באותה הנאה שהרי המטר יורד אף בשדות אחרים ומש״ה מברך הטוב והמטיב וכן נמי גבי מת אביו וירשו דאוקי בדאית ליה אחי דירתי בהדיה אפי׳ כשהניח אביו שדות מוחלקות עסקינן ואפ״ה קאמר הטוב והמטיב כיון דבעיקר אותה טובה יש לו בה שותפין הילכך לעולם לא משכחת לה בגשמים שיברך שהחייט וכן עיקר. אישתכח השתא גבי גשמים אית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב חזא מחזא ולית ליה ארעא לדידיה ואלו פינו מלא וכו׳ שמע משמע בין אית ליה ארעא בין לית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב דהא מתמהינן ואמרינן שמע משמע היינו בשורות טובות ולא משוי הפרישא בין אית ליה ארעא ללית ליה דמ״מ כל גבי גשמים לכל אחד יש בהם תועלת ואיפשר דכל דלית ליה ארעא לדידיה לא מברך הטוב והמטיב דכיון דלית ליה ארעא מאי טוב ומטיב איכא גביה הילכך לעולם באית ליה מברך הטוב והמטיב דלית ליה ואלו פינו כו׳ ואפי׳ בדשמע מברך ואלו פינו וכן נראה מן הרב אלפסי ז״ל דלא חילק בין חזא מחזא לשמע משמע וכן הרמב״ם ז״ל. ונראה דדוקא דאתא טובא כדאמר אידי ואידי דאתא טובא. ומודים אנחנו לך פשיטא דליתה אלא בדאתא טובא כדאמרינן כדי שיצא חתן לקראת כלה וכן כתב הרמב״ם ז״ל. וא״ת והא אמרינן בתענית דהלל הגדול צריך למימר והיכי סגי בהנך ברכות יש לומר התם כשהתענו עליהם הכא בשלא התענו ומדאמרינן דעל שלו אומר שהחיינו משמע דליכא הטוב והמטיב ומש״ה אקשינן ממת אביו וירשו דמברך הטוב והמטיב. ואסיקנא דלעולם ליכא הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחריני חלק באותה טובה בהדיה וכי מברכינן אשינוי יין הטוב והמטיב דוקא דאיכא אחר דשתי בהדיה וה״ה לאשתו ובניו הא לאו הכי לא מברך מידי ולא שייך שהחיינו גבי יין כלל.
ושינוי יין פירש״י ז״ל יין אחר טוב מן הראשון – ור״ת ז״ל סובר אפי׳ גרוע דעל רבוי הטובה הוא מברך הטוב והמטיב. ובירושלמי פ׳ כיצד מברכין נמי אמרינן רבי על כל חבית שהיה פותח היה אומר הטוב והמטיב. ואף על פי שעדיין אינו יודע אם טוב הוא אם לאו [וכן כשבא] לו רבוי יין בסעודה על דעת לשתות אף על פי שאינו שותה עכשו לאלתר. וכתב הראב״ד ז״ל בפ׳ כיצד דה״ה לפת יפה מן הראשונה ועל כל משקה טוב מן הראשון מברך הטוב והמטיב וכן דעתו בבירך על היין ובאו לו משקין אחרים. אבל בתוספות כתבו בפירוש דבפת ליכא הטוב והמטיב.
אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו – יש מפרשים דאמאי דמסיים בה ר׳ יוחנן קאי כלומר דנימא דרב יהודה ור׳ יוחנן. ולא נהיר דכיון דלא פליג ר׳ יוחנן אלא סיומי מסיים ליכא למימר הכי. לכך נראה דאחתימה קאי כלומר דנימא רוב ההודאות ואל ההודאות. ורוב ההודאות ריבוי ההודאות קאמר. וכעין זה אנו עושין שאומרים מהולל ברוב התשבחות ואל ההודאות. ומכל מקום תמיה היא שנזכיר רוב ההודאות כלל. ועוד כיון דרבא דחי לה ליכא למימר הילכך נימרינהו וכו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד על הכלל הזה מקשים: וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה [מקום שאין לאחרים אתו] הוא לא מברך ״הטוב והמטיב״? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אמרו לו שילדה אשתו בן זכר, אומר ״ברוך... הטוב והמטיב״! ומשיבים: התם נמי, דאיכא [שם גם כן, שיש, כשנמצאת] אשתו בהדיה [אתו] דניחא [שנוח] לה בזכר.
The Gemara challenges this principle: And in every case where others are not with him, one does not recite: Who is good and does good? Wasn’t it taught in a baraita: If they told him that his wife gave birth to a male, he recites: Who is good and does good? The Gemara responds: There too, his wife is with him, as she is also happy that a male child was born.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״שתָּא שְׁמַע: כמֵת אָבִיו וְהוּא יוֹרְשׁוֹ, בַּתְּחִלָּה אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״, וּלְבַסּוֹף הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. הָתָם נָמֵי דְּאִיכָּא אֲחֵי דְּקָא יָרְתִי בַּהֲדֵיהּ.

The Gemara challenges further: Come and hear a contradiction from what was taught in a baraita: One whose father died and he is his heir, initially recites: Blessed…the true Judge, upon hearing of his father’s death, and ultimately, upon receiving his inheritance, he recites: Blessed…Who is good and does good. Despite the fact that the son alone benefits, he nevertheless recites: Who is good and does good. The Gemara responds: There, too, it refers to a case where he has brothers who inherit along with him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולבסוף הוא אומר הטוב והמטיב – על בשורות הירושה שנשארה לו ירושה מאביו שכן בשרוהו מת אביו ויורשו כלומר הניח נכסים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מקשים: תא שמע [בוא ושמע] דברים סותרים לכך במה ששנינו בברייתא: מי שמת אביו והוא היה יורשו, בתחלה, כששומע שמת, הריהו אומר: ״ברוך... דיין האמת״, ולבסוף, על הירושה הוא אומר: ״ברוך... הטוב והמטיב״. ואם כן אף על הנאתו שלו מברך ״הטוב והמטיב״! ומשיבים: התם נמי [שם גם גם כן] מדובר באופן דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה [שיש אחים היורשים יחד אתו].
The Gemara challenges further: Come and hear a contradiction from what was taught in a baraita: One whose father died and he is his heir, initially recites: Blessed…the true Judge, upon hearing of his father’s death, and ultimately, upon receiving his inheritance, he recites: Blessed…Who is good and does good. Despite the fact that the son alone benefits, he nevertheless recites: Who is good and does good. The Gemara responds: There, too, it refers to a case where he has brothers who inherit along with him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ת״שתָּא שְׁמַע: שִׁינּוּי יַיִן א״צאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, לשִׁינּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵף בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מאע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ שִׁינּוּי יַיִן א״צאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, אֲבָל אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״! הָתָם נָמֵי, נדְּאִיכָּא בְּנֵי חֲבוּרָה דְּשָׁתוּ בַּהֲדֵיהּ.:

The Gemara cites an additional challenge: Come and hear a contradiction based on what was taught in a baraita: In the case of a change in the type of wine during a meal, one need not recite the blessing: Who creates fruit of the vine, a second time. However, in the case of a change in place, one must recite a second blessing over the wine. And Rabbi Yosef bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Although the Sages said that in the case of a change in the type of wine one need not recite a second blessing over the wine, he does recite: Blessed…Who is good and does good. The Gemara responds: There, too, it refers to a case where he is not alone, but where members of the group are drinking with him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שינוי יין – שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בורא פרי הגפן.
שינוי מקום – יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין.
שינוי יין אין צריך לברך ברכת היין, אם הביאו יין אחר בתוך הסעודה, אבל מברך בר׳ הטוב והמטיב.
הטוב והמטיב – אבל אשינוי לחם ואשינוי בשר אין מברכין הטוב והמטיב דדווקא איין דאית ביה תרתי דסעיד ומשמח מברכין הטוב והמטיב אבל בשר ולחם לא ופרשב״ם בערבי פסחים (דף קא. ושם) דדוקא כשהאחרון משובח מברכים הטוב והמטיב אבל בכיוצא בו לא אך בירושלמי דכיצד מברכין א״ר אבא בר רב הונא צריך לברך על יין חדש וישן שינוי יין א״צ לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כשינוי מקום משמע דוקא כשהאחרון ישן דעדיף טפי ור״ת פי׳ דאפי׳ אין האחרון חשיב רק שלא ישתנה לגריעותא יותר מדאי ומסיים בה רבי על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב ומשמע דלא קפיד אם האחרון משובח אם לאו אע״ג דישן אידכר בסוף מ״מ נימא דרבי פליג עליה ולפרשב״ם יעמידנה להך דרבי במסופק אם האחרון טוב ומספק היה מברך על כל אחד שמא משובח הוא אך ר״ת מפרש דעובדא דרבי בא לחלק כדפי׳ וי״מ דההוא דחדש וישן מיירי בברכת בורא פרי הגפן דומיא דשינוי מקום דבתר הכי אבל לא מצינו כן בגמרא שלנו.
התם דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה – וה״ה אם אשתו ובניו עמו אבל יחיד לא ואפילו שהחיינו אין מברך יחיד על שינוי יין דלא אשכחן יחיד שמברך שהחיינו רק אחדתא וכן כל פרי חדש כשאכלו מברך שהחיינו כדאמרינן בסוף בכל מערבין (עירובין מ:).
שינוי יין אין צריך לברך. אבל מברך הוא הטוב והמטיב, ואסיקנא דוקא בדאיכא בני חבורא דשתו בהדיה, והוא הדין אשתו ובניו. והא דמברך על שינוי יין בין דבתרא עדיף מקמא בין דקמא עדיף מבתרא, דאינו מברך אלא ארבוי היין, כרבי דהוה מברך אכל חביתא וחביתא. אבל רבנו שלמה ז״ל כתב: שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון. והראשון נראה עיקר.
אע״פ שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב – שאלו לר׳ יצחק הלוי למה מברכין על שינוי יין הטוב והמטיב ועל שינוי לחם ובשר אין מברכין והשיב משום דיין משמח ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין כדאמרי׳ לעיל בפ׳ כיצד [דף ל״ה.] וגם כיון דחשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך הטוב והמטיב. א״נ הטוב והמטיב על הרוגי ביתר תקנוה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה ולפי שבצרו כרמיהם ז׳ שנים [מדם הרוגי ישראל] והקיפו כרמיהם מהרוגיהן תקנו לומר על היין [שהוא] כמו הדם:
פרש״י שאינו מברך הטוב והמטיב אלא א״כ השני משובח מן הראשון, וכ״פ רשב״ם בפ׳ ערבי פסחים, וקצת משמע בירושלמי דסוף כיצד מברכין אבא בר רב הונא אמר יין חדש ויין ישן צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך היסח דעת הוי כמו שינוי מקום, משמע דוקא יין חדש ויין ישן שהישן משובח מן החדש צריך לברך אבל שינוי יין סתם אין צריך [לברך], מיהו קשה מעובדא דמייתי בתר הכי רבי על כל חבית וחבית שהי׳ פותח היה מברך, ר׳ יצחק רובא בשם רב אמר ברוך הטוב והמטיב ומסתמא לא היה בכל פעם יותר טוב מאותן שלפניו, ומיהו יש לדחות דמסתמא אם אינו יודע אם הוא יותר טוב או גרוע יש לו לברך אבל אם הוא יודע שהשני גרוע לא, וי״מ דהירושלמי איירי בברכת בורא פרי הגפן דומיא דשינוי מקום והיסח דעת וה״פ יין חדש ויין ישן צריך לברך בפ״ה אבל שינוי יין ששניהם חדשים או שניהם ישנים אין צריך לברך בפ״ה אבל שינוי יין אם שתה יין חדש תחלה ואח״כ ישן צריך לברך בפ״ה ולא מיפטר בבורא פרי הגפן שבירך על החדש דחשיב כמין אחר לגבי חדש לפי דאישתנא טפי לעילויא והשתא ניחא דמייתי בתר הכי [רבי] על כל חבית וחבית היה מברך וקמתמה מאי היה מברך הא אמרי׳ בשינוי יין אין צריך לברך והשיב לו נהי דאין צריך לברך בפה״ג כששניהם חדשים או ישנים מ״מ הטוב והמטיב צריך לברך:
התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדי – ויש שרוצין לומר כיון דהטוב והמטיב אינו מברך ביחיד אע״ג דקיי״ל דיין בתוך הסעודה כל אחד מברך לעצמו מ״מ הטוב ומטיב אחד מברך לכלם דאם הי׳ כל אחד מברך לעצמו הוי ליה כל אחד ואחד יחיד ולא נהירא דמהאי טעמא דאמרינן דבפ״הג כל אחד מברך לעצמו משום דאין בית הבליעה פנוי האי טעמא נמי שייך בברכת הטוב והמטיב ואע״ג דכל אחד מברך לעצמו כיון דחברו שותה ונהנה גם הוא מיין זה קרינא ביה הטוב לדידיה והמטיב [לאחריני] מידי דהוה אאמרו לו אשתך ילדה זכר מברך הטוב והמטיב משום דאיכא טובה גם לאשתו ומי לא עסקינן שהיה בעלה בעיר אחרת בשעה ששמע:
שינוי מקום צריך לברך – פירש בירושלמי פ׳ כיצד אפי׳ התחיל לאכול בצד מזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לברך לכתחלה.
אי בעית [אימא] אידי ואידי דחזא מחזא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא לדידיה הא דלית ליה ארעא לדידיה – אית ליה ארעא הטוב והמטיב. לית ליה מודים אנחנו לך. ומיהו כל היכא דשמע משמע מברך הטוב והמטיב דהיינו על בשורות טובות דלא נדי מאוקימתא דמעיקרא אלא משום דהיינו על בשורות טובות אבל ודאי פשיטא מילתא דמברך על הגשמים כדשמע הטוב והמטיב:
וכל היכא דאית ליה ארעא לדידיה הטוב והמטיב מברך וכו׳ והתנן וכו׳ – אלמא אהנאתיה דנפשיה שהחיינו מברך והכא נמי דכותה היא:
בד״ה הטוב כו׳ דרבי בא לחלוק כדפי׳ כו׳ עכ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד מקשים: תא שמע [בוא ושמע] דברים סותרים לכך במה ששנינו בברייתא: שינוי סוג היין בתוך הסעודה אינו צריך לברך שנית על היין ״בורא פרי הגפן״, אבל שינוי מקום צריך לברך שוב על היין, ואמר ר׳ יוסף בר אבא אמר ר׳ יוחנן ואף על פי שאמרו ששינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר: ״ברוך... הטוב והמטיב״! ומשיבים: התם נמי [שם גם כן] מדובר באופן שאינו לבד, אלא דאיכא [שיש] בני חבורה דשתו בהדיה [השותים אתו].
The Gemara cites an additional challenge: Come and hear a contradiction based on what was taught in a baraita: In the case of a change in the type of wine during a meal, one need not recite the blessing: Who creates fruit of the vine, a second time. However, in the case of a change in place, one must recite a second blessing over the wine. And Rabbi Yosef bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Although the Sages said that in the case of a change in the type of wine one need not recite a second blessing over the wine, he does recite: Blessed…Who is good and does good. The Gemara responds: There, too, it refers to a case where he is not alone, but where members of the group are drinking with him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) סבָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים וְכוּ׳.: א״ראָמַר רַב: הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – א״צאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עאֲפִילּוּ יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

We learned in the mishna: One who built a new house or purchased new vessels recites: Blessed…Who has given us life, sustained us and brought us to this time. With regard to this blessing, Rav Huna said: They only taught that one recites: Who has given us life, upon purchasing a new vessel when he does not already have something similar, i.e., something he inherited. However, if he already has something similar he need not recite a blessing, as it is not new to him. Rabbi Yoḥanan said: Even if one already has something similar that he inherited, he must recite a blessing because he never before purchased a vessel of that kind.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'רשב״ארא״הרא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״י אמר אפילו יש לו כיוצא בהן – מירושה הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו צריך לברך.
ורבי יוחנן אמר אפי׳ קנה כיוצא בהם – והלכתא כר׳ יוחנן אליבא דלישנא בתרא אפילו קנה והדר קנה שהיו לו כלים חדשים כיוצא באלו צריך לברך דקי״ל כרבי יוחנן לגבי דרב מכ״ש דלגבי רב הלכתא כוותיה ואומר ר״י דוקא בבגדים חשובים דומיא דבית חדש נקט כלים חדשים אבל שאינם חשובין כ״כ כמו מנעלים ואנפליאות וחלוק וכיוצא בהן אין צריך לברך בירושלמי א״ר חייא בר אבא לא סוף דברים חדשים אלא אפי׳ שחקים כאילו חדשים הן ר׳ יעקב בשם רבי חייא בר אבא אמר קנה אומר שהחיינו ניתן לו אומר הטוב והמטיב לבש בגדים אומר מלביש ערומים וצ״ע בגמרא שלנו דלא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחרינא בהדיה.
{שמעתא דברכה על קניית כלים חדשים}
והא דאמר רב הונא, לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן וכו׳ – מצאתי בהלכות הרי״ף ז״ל: מכלל דכי קנה וחזר וקנה, הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן, דברי הכל צריך לברך. וזה בחילוף ממה שאנו רגילין לפרש.
ולא כך היא הגירסא בספרים שלנו. אלא, מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך. ובלישנא בתרא, מכלל דכי יש לו כיוצא בהן, דברי הכל צריך לברך. וכך היא הגירסא בדקדוק, וטעמה ופירושה נכון וברור.
{שמעתא דברכה על קניית כלים חדשים}
ועוד, והא דא״ר הונא, לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן וכו׳, מצאתי בהלכות הרב אלפסי ז״ל, מכלל דכי קנה וחזר וקנה, הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן, דברי הכל צריך לברך, וזה בחילוף ממה שאנו רגילין לפרש, ולא כך היא הגירסא בספרים שלנו.
אמר הכותב: אבל ספרי ספרד יותר נאמנין מספרינו, ואף בפי׳ רבינו חננאל מצאתי הגרסא כדברי רבי׳ ז״ל.
ותרי לישני פליגי בהא. דלישנא קמא אמר, לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן. מכלל דכל שאין לו צריך לברך אף על פי שקנה וחזר וקנה, מדלא אמר: שאין לו ולא קנה, אבל יש לו או שקנה אין צריך לברך. וללישנא בתרא עדיף לן לא קנה לברוכי עליה, אף על פי שיש לו. וגם זה מדוקדק ונכון.
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים. ירושלמי (ה״ג): לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים חדשים הן לו. וכתב הראב״ד ז״ל דחדשים דנקט למעוטי מכרן וחזר וקנה אותן, כמו שאמרו (סוטה מב.) באשה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו שאינו חוזר עליה מעורכי המלחמה. וברכה זו מברך אותה משעת קניה אף על פי שעדיין לא נשתמש בהן, שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן או בבניינן, כדרך שהוא מברך על הגשמים משעת ירידתן אע״פ שאין הנאתן ניכרת מיד. וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם: קנה אומר שהחיינו, ניתן לו במתנה אומר ברוך הטוב והמטיב, לבש אומר ברוך מלביש ערומים. ואע״פ שיש בירושלמי זה קצת שאין נראה כן מן הגמרא, שאין חלוק בגמרין בין קונה לבין שנתן לו במתנה, אלא בין היכא דאית ליה שותפא לדלית ליה שותפא. וכן דעת הראב״ד ז״ל.
אמרו ליה מת אביו וירשתו אי איכא אחי דירתי בהדיה בתחלה מברך ברוך דיין האמת ולבסוף אומר הטוב והמטיב. פי׳ ובין דאיתנהו להנהו אחי בהדיה בחד דוכתא בין דאיתנהו בדוכתא אחרינא מברך הטוב והמטיבא. ואי ליכא אחי דירתי בהדיה בתחלה מברך ברוך דיין האמת ולבסוף שהחיינו.
[רי״ף מד, א] מתני׳. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו. פי׳ איכא מאן [דאמר] דלא מברך עלייהו אלא כי מתהני דהיינו כשידור בבית וכשילבש הכלים ולאו משעה דזבין להו, והר״א ז״ל אמר דמשעת המקח מברך עליהו על ההנאה העתידה, תדע דברכת הגשמים לאו לאלתר מיתהני מיניהו ואפילו הכי מברכינן עלייהו משעת ירידתם על סוף הנאתןב.
ירושלמי לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים חדשים הם לו, ולאפוקי דאם היה לו ומכרן וחזר וקנאן דאינו מברך עליהן. ודעת חכמי התוספות ז״לג דאין צריך לברך אלא על כלים חשובים לאפוקי מנעל וסנדל וחלוק דלא.
מברך על הטובה מעיןד הרעה. שמא תבוא לו לרעה. ועל הרעה מעין הטובה. כלומר שחייב לברך על הטובה שהיא טובה עכשיו אף על פי שהיא מעין הרעה שמא תבוא לו לרעה שתבוא לידי הפסד כגון דאשכח מציאה ויש לחוש שמא יטלנה המלך מכל מקום השתא טובה היא, וכן חייב לברך על הרעה שהיא רעה לו עכשיו מברך עליה כעין שמברכין על הרעה אף על פי שסופה טובה כגון שנכנסו מים שוטפין בתוך שדהו והשחיתו הזרע או הניר אף על פי שסופה טובה שתהא שדהו שמנהה.
והצועק על מה שעבר הרי זו תפלת שוא. פי׳ דמאי דהוה הוה. כיצד הרי שהיתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא תהא אלו בתוך ביתי הרי זה תפלת שוא.
הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת [בכניסתו]. פי׳ יהי רצון שתכניסני לכרך זה לשלום. ואחת ביציאתו. פי׳ יהי רצון שתוציאני מכרך זה לשלום. בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו ונותן לשעבר הודאה וצועק על העתיד לבא. פי׳ ובהכי הויין להו ארבע דכשיכנס מתפלל יהי רצון שאכנס לשלום וזו היא לעתיד, כשנכנס מודה על שנכנס לשלום וזו היא לשעבר, וכן ביציאתו. פי׳ ואינן פותחות בברוך ולא מסיימות דתפלה בעלמא כעין בקשת רחמים הן.
[גמ׳] גרסינן בפרק המפקיד (בבלי ב״מ מב.) תנו רבנן ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוךו השולח ברכה בכרי זה מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנא׳ יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך.
פיסקא. בנה בית חדש. אמר רב הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן. פי׳ לא במקח ולא בירושה. אבל יש לו כיוצא בהן אינו צריך לברך. פי׳ אע״ג דלא קנאן אלא שבאו לו בירושה דהא מכל מקום אין אלו חידוש אצלו הואיל ויש לו. ור׳ יוחנן אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך. פי׳ בין אין לו בין יש לו דאע״ג דיש לו בירושה הואיל ולא קנה אותן צריך לברך עכשיו על שמחת המקח דארעא קמיתא היא לו לענין מקח. וכתב רבינו ז״לז מכלל דאי קנה וחזר וקנה הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן דברי הכל צריך לברך. כלומר מדאיפליגו אינהו ביש לו בירושה ולא קנה אלא אלו מכלל דאם אין לו עכשיו אע״ג דכבר קנה כיוצא באלו שהוא קונה עכשיו צריך לברך על אלו הואיל ואין לו. לישנא אחרינא אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה כיוצא בהן. פי׳ בכי האי גונא צריך לברך אע״ג דיש לו בירושה דמכל מקום חידוש הוא לו לענין קנייה. אבל קנה כיוצא בהן. פי׳ ויש לו. אינו צריך לברך ור׳ יוחנן אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך. פי׳ דאע״ג דקנה כיוצא בהן וגם יש לו צריך לברך על כל קנייה וקנייה. וכתב רבינו ז״ל וקיימא לן כר׳ יוחנן וכלישנא בתרא דאמר בין קנה כיוצא בהן בין לא קנה (ב)⁠כיוצא בהן בין אין לו כיוצא בהן בין שיש לו כיוצא בהן צריך לברך וכן הלכתא.
א. המאירי הביא שיטה המצריכה שיהיו האחים שם, והריטב״א בתענית כתב כדברי רבינו ושלא כדעת רבים המצריכים שיהיה שותפו עמו.
ב. וכ״כ הרשב״א והרא״ש ושיטמ״ק ודייקי לה מירושלמי, והסבירו דמברך על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן מחמת שעתיד ליהנות בהם ע״ש, וכ״פ בשו״ע סי׳ רכג.
ג. נט, ב ד״ה וריו״ח.
ד. לפנינו מעין על הרעה, ופי׳ רבינו דלקמן עולה כגירסתו, ולגי׳ דקמן צריך לפרש כמ״ש בשטמ״ק ואיכא נוסחי וכו׳ ע״ש, וצ״ע בד׳ רש״י דפי׳ במתני׳ ע״ד רבינו וגריס על.
ה. לשון הר״מ בפירושו למשנה, וטעם דין זה שדברים המצוין הן [אלו] שאין במציאותן ספק ולכן מברך על מה שהוא עכשיו ולא יביט לסוף לפי שאותו הסוף אפשרי ודיו לאפשרי היותו אפשרי.
ו. ברש״י תענית ח, ב כתב דמברך בשם ומלכות. וצע״ק במה שרבינו לא כתב לזה כמו לקמן גבי מקיז דם ויוצא ממרחץ שכ׳ רבינו דמברך בשם ומלכות ע״ש.
ז. לפנינו ברי״ף אי׳ מכלל דאי קנה וחזר וקנה לכו״ע אי״צ לברך והוא ל׳ הגמ׳. ובדק״ס הובא מגמ׳ כת״י כלשון שכ׳ רבינו בשם הרי״ף.
מתני׳ בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו:
גמ׳ אמר רב הונא ל״ש אלא שאין לו כיוצא בהם אבל יש לו כיוצא בהם אינו צריך לברך ור׳ יוחנן אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך מכלל דקנה והדר קנה ד״ה א״צ לברך ולישנא אחרינא אמרי לה אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה כיוצא בהם אבל קנה כיוצא בהם א״צ לברך ור׳ יוחנן אמר אפי׳ קנה כיוצא בהם צריך לברך מכלל דיש לו וקנה דברי הכל צריך לברך והלכתא כר׳ יוחנן כלישנא בתרא דאפי׳ קנה וחזר וקנה ויש לו כלים חדשים כאלו צריך לברך דקי״ל כר׳ יוחנן לגבי דרב הונא דאפי׳ לגבי דרב רבו הלכה כר׳ יוחנן אע״ג דפריך לרבי יוחנן ללישנא בתרא הא משני ליה שפיר נראה לר״י דדוקא בכלים חשובים דכלים חדשים משמע דומיא דבית חדש אבל דבר קטן שאינו חשוב כל כך כמו מנעלים ואנפלאות וחלוק של פשתן וכיוצא בזה א״צ לברך שהחיינו ויראה לי הכל לפי מה שהוא אדם דיש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בכלים חשובים כדאיתא בנדרים בפרק הנודר מן המבושל (נדרים דף מט:) דר׳ יהודה שלא היתה לו אלא גלימא רעועה וכד נפקא דביתהו לשוקא מיכסיא ביה וכדנפיק ר׳ יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטר מעיל לפי שהיה חשוב עליו כמעיל לעשיר:
ירושלמי אמר ר׳ חייא ברבי אבא לא סוף דבר חדשים אלא אפי׳ הן שחקים והן חדשים לו ר׳ יעקב בר זבידא משום ר׳ חייא בר אבא אמר קנה אומר שהחיינו ניתנו לו במתנה אומר הטוב והמטיב לבש אומר ברוך מלביש ערומים וצ״ע דבגמ׳ דידן לא מצינו הטוב והמטיב אלא היכא דאיכא אחרינא בהדיה ולי נראה דה״נ איכא אחרינא בהדיה המטיב לנותן אם המקבל עני שזכהו השם וחננו ממון לעשות צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שמקבל מתנתו וגם משמע בירושלמי דבשעת קנייה יש לו לברך אע״פ שעדיין לא נשתמש בהם שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתו כדרך שמברכים על הגשמים בשעת ירידתן אע״פ שאין הנאתן ניכרת מיד:
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו – פירוש לאו דוקא חדשים דה״ה לקונה שחקים דחדשים הם לו ונקט חדשים לאפוקי מכרה וקנאה וכדאמרינן נמי גבי עורכי המלחמה כי יקח איש אשה חדשה למעוטי גרשה והחזירה והכי איתא בהדיא בירושלמי. וברכה זו יש אומרים שאינו מברך אותה עד שישתמש בדבר עד שידור בבית וילבוש הכלים.
הכי גרסינן אמר רב הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך מפני שהנאתו מועטת – ור׳ יוחנן אמר אפילו יש לו צריך לברך. דאף על פי שיש לו בירושה מ״מ הנאתו גדולה על אלו שהוא קונה. מכלל דכי קנה וחזר וקנה כיון שיש לו כלי אחר שקנה הוא עצמו אינו צריך לברך דאפי׳ ר׳ יוחנן לא אמרה אלא מפני הקניה. לישנא אחרינא אמרי לה לא שאנו אלא שלא קנה וחזר וקנה כיוצא בזה אבל קנה וחזר וקנה כיוצא בזה והוא עדיין בידו אין צריך לברך ור׳ יוחנן אמר אפי׳ קנה וחזר וקנה צריך לברך דעל כל כלי שקונה מחדש הנאתו מתרבית. מכלל דכי יש לו כיוצא בו שלא קנאה דברי הכל ואפי׳ רב הונא מודה דמברך. וקיי״ל כלישנא בתרא וכר׳ יוחנן דאפי׳ קנה וחזר וקנה צריך לברך וכן פסקו התוספות והראב״ד ז״ל. בדר׳ מאיר גרסינן ויש לו כיוצא בהן אין צריך ובדר׳ יהודה בין כך ובין כך צריך: אלא ר׳ יוחנן דאמר כמאן. דהאר׳ יהודה דוקא יש לו קאמר ולא בקנה וחזר וקנה.
הכי גרסינן הא דלית ליה שותפא בהדיה כלל כדתניא קצרו של דבר על שלו וכו׳ – הילכך גבי גשמים לעולם חשיב כדאית ליה שותפא שהכל שותפין באותה הנאה שהרי המטר יורד אף בשדות אחרים ומשום הכי מברך הטוב והמטיב. וכן נמי גבי מת אביו וירשו דאוקי בדאית ליה אחי דירתי בהדיה אפילו כשהניח אביו שדות מוחלקות עסקינן ואפילו הכי קאמר הטוב והמטיב כיון דבעיקר אותה טובה יש לו בה שותפין. הילכך לעולם לא משכחת לה בגשמים שיברך שהחיינו וכן עיקר. אישתכח השתא גבי גשמים אית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב. חזא מחזא ולית ליה ארעא לדידיה ואילו פינו מלא וכו׳. שמע משמע בין אית ליה ארעא בין לית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב דהא מתמהינן ואמרינן שמע משמע היינו בשורות טובות ולא משוי הפרישא בין אית ליה ארעא ללית ליה דמכל מקום כל גבי גשמים לכל אחד יש בהם תועלת. ואיפשר דכל דלית ליה ארעא לדידיה לא מברך הטוב והמטיב דכיון דלית ליה ארעא מאי טוב ומטיב איכא גביה. הילכך לעולם באית ליה מברך הטוב והמטיב. דלית ליה ואילו פינו וכו׳ ואפילו בדשמע מברך ואילו פינו. וכן נראה מן הרב אלפסי ז״ל דלא חילק בין חזא מחזא לשמע משמע וכן הרמב״ם ז״ל. ונראה דדוקא דאתא טובא כדאמר אידי ואידי דאתא טובא ומודים אנחנו לך פשיטא דליתה אלא בדאתא טובא כדאמרינן כדי שיצא חתן לקראת כלה וכן כתב הרמב״ם ז״ל. וא״ת והא אמרינן בתענית דהלל הגדול צריך למימר והיכי סגי בהנך ברכות. יש לומר התם כשהתענו עליהם הכא בשלא התענו. ומדאמרינן דעל שלו אומר שהחיינו משמע דליכא הטוב והמטיב ומשום הכי אקשינן ממת אביו וירשו דמברך הטוב והמטיב. ואסיקנא דלעולם ליכא הטוב והמטיב אלא בדאיכא לאחריני חלק באותה טובה בהדיה. וכי מברכינן אשינוי יין הטוב והמטיב דוקא דאיכא אחר דשתי בהדיה והוא הדין לאשתו ובניו. הא לאו הכי לא מברך מידי ולא שייך שהחיינו גבי יין כלל:
ושינוי יין – פירש רש״י ז״ל יין אחר טוב מן הראשון. ור״ת ז״ל סובר אפילו גרוע דעל רבוי הטובה הוא מברך הטוב והמטיב. ובירושלמי פרק כיצד מברכין נמי אמרינן רבי על כל חבית שהיה פותח היה אומר הטוב והמטיב ואף על פי שעדיין אינו יודע אם טוב הוא אם לאו. [וכן כשבא] לו רבוי יין בסעודה על דעת לשתות אף על פי שאינו שותה עכשו לאלתר. וכתב הראב״ד ז״ל בפרק כיצד דהוא הדין לפת יפה מן הראשונה ועל כל משקה טוב מן הראשון מברך הטוב והמטיב. וכן דעתו בבירך על היין ובאו לו משקין אחרים. אבל בתוספות כתבו בפירוש דבפת ליכא הטוב והמטיב:
שינוי מקום צריך לברך – פירש בירושלמי פרק כיצד אפילו התחיל לאכול בצד מזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לברך לכתחלה:
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו – פירוש לאו דוקא חדשים דהוא הדין לקונה שחקים דחדשים הם לו. ונקט חדשים לאפוקי מכרה וקנאה וכדאמרינן נמי גבי עורכי המלחמה כי יקח איש אשה חדשה למעוטי גרשה והחזירה. והכי איתא בהדיא בירושלמי. וברכה זו יש אומרים שאינו מברך אותה עד שישתמש בדבר עד שידור בבית וילבוש הכלים:
הכי גרסינן אמר רב הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך – מפני שהנאתו מועטת:
ור׳ יוחנן אמר אפילו יש לו צריך לברך. דאף על פי שיש לו בירושה מכל מקום הנאתו גדולה על אלו שהוא קונה:
בד״ה ורבי יוחנן כו׳ חדשים הן לו כו׳ נתן לו אומר הטוב וכו׳ וצ״ע כו׳ כצ״ל ועיין ברא״ש ליישב בזה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנה שמי שבנה בית חדש או קנה כלים חדשים מברך ״ברוך... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. ובנושא זה של ברכת ״שהחיינו״ על כלים חדשים אמר רב הונא: לא שנו שמברך ״שהחיינו״ על קניית כלי חדש אלא כשאין לו מכבר כלים אחרים כיוצא בהן שנפלו לו בירושה וכדומה, אבל אם יש לו כבר כיוצא בהןאינו צריך לברך, שאין זה נחשב אצלו כדבר חדש לגמרי. ור׳ יוחנן אמר: אפילו יש לו כבר כיוצא בהן שנפלו לו בירושה, צריך לברך, כיון שלענין קניה חדשים הם לגביו
We learned in the mishna: One who built a new house or purchased new vessels recites: Blessed…Who has given us life, sustained us and brought us to this time. With regard to this blessing, Rav Huna said: They only taught that one recites: Who has given us life, upon purchasing a new vessel when he does not already have something similar, i.e., something he inherited. However, if he already has something similar he need not recite a blessing, as it is not new to him. Rabbi Yoḥanan said: Even if one already has something similar that he inherited, he must recite a blessing because he never before purchased a vessel of that kind.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'רשב״ארא״הרא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ברכות נט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ברכות נט:, ר׳ נסים גאון ברכות נט:, רי"ף ברכות נט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ברכות נט:, רש"י ברכות נט:, ראב"ן ברכות נט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ברכות נט:, בעל המאור ברכות נט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם ברכות נט: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), רמב"ן מלחמות ה' ברכות נט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א ברכות נט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה ברכות נט: – מהדורת תלמיד חכם החפץ בעילום שמו, ברשותו האדיבה. להארות והערות ניתן לכתוב לדוא"ל D0504128915@gmail.com (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ברכות נט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רא"ש ברכות נט:, תוספות רא"ש ברכות נט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), ריטב"א ברכות נט:, מיוחס לשיטה מקובצת ברכות נט:, מהרש"א חידושי הלכות ברכות נט:, מהרש"א חידושי אגדות ברכות נט:, גליון הש"ס לרע"א ברכות נט:, בירור הלכה ברכות נט:, פירוש הרב שטיינזלץ ברכות נט:, אסופת מאמרים ברכות נט:

Berakhot 59b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Berakhot 59b, R. Nissim Gaon Berakhot 59b, Rif by Bavli Berakhot 59b, Collected from HeArukh Berakhot 59b, Rashi Berakhot 59b, Raavan Berakhot 59b, Tosafot Berakhot 59b, Baal HaMaor Berakhot 59b, Raavad Katuv Sham Berakhot 59b, Ramban Milchamot HaShem Berakhot 59b, Rashba Berakhot 59b, Raah Berakhot 59b, Meiri Berakhot 59b, Piskei Rosh by Bavli Berakhot 59b, Tosefot Rosh Berakhot 59b, Ritva Berakhot 59b, Attributed to Shitah Mekubetzet Berakhot 59b, Maharsha Chidushei Halakhot Berakhot 59b, Maharsha Chidushei Aggadot Berakhot 59b, Gilyon HaShas Berakhot 59b, Beirur Halakhah Berakhot 59b, Steinsaltz Commentary Berakhot 59b, Collected Articles Berakhot 59b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144