×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דאיתותב דַּעְתֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ חֲמוֹר שֶׁעֲסָקָיו רָעִים כְּגוֹן זֶה מַהוּ לָצֵאת בִּפְרוּמְבְּיָא בְּשַׁבָּת א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָא.
he will be placated and will understand that it was not my intention to disrespect him. He said to him: An undisciplined donkey whose conduct is wicked like this one that I am riding, what is the ruling with regard to having it go out with a halter on Shabbat? Typically, in order to secure a donkey, a bit suffices and it does not require a halter. A halter constitutes excessive security. However, the question is whether or not a halter that provides excessive security for a wild donkey like this one is considered a burden with which it is prohibited to go out to the public domain on Shabbat. Rabba bar Rav Huna said to him: Even if the security is considered extraneous, your father said the following in the name of Shmuel: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya, who said that a device that provides excessive security is not considered a burden.
רש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאיתותב דעתיה – להודיעו שלא נתכוונתי.
בפרומביא – מי הוי נטירותא יתירתא לגביה או לא.
הלכה כחנניא – ולא איכפת לן אי הוי נטירותא יתירתא.
אמר שמואל הלכה כחנניא – פר״ח דהלכה כרב דאמר בין לנוי בין לשמר אסור מדמשני אביי ורבא ורבינא דהוו בתראי אליביה ההיא דקשרה בעליה במוסרה ועוד דקיי״ל דהלכתא כרב באיסורי הלכך אומר הרב פור״ת דכל נטירותא יתירתא אסור כגון פרה באפסר ובכל נוי בהמה אסור לצאת ומיהו עגלים יוצאות באפסר כדאמר בסמוך ויוצא סוס ברסן דאורחיה בהכי או באפסר אבל בשניהם ברסן ובאפסר אסור ומותר להשים הרסן או האפסר בראש הסוס בשבת ואין בו איסור טלטול דמוכן הוא לבהמה ואדם המנהיג סוס ברשות הרבים יזהר שלא יוציא ראש החבל מתחת ידו טפח ומה שבין ידו לסוס יגביה מן הקרקע טפח דהכי אמרינן לקמן בפרקין ומותר לכרוך חבל האפסר סביב צואר הבהמה ולצאת דהא עגלי דרב הונא ומולאות של בית רבי יוצאים כרוכין.
(יוצאין) כרוכין [לימשך],⁠א פיר׳ כרוכין ברויח שיכול להניחב (ירו) [ידו]⁠ג בין הכרך לצואר, או יניח מעט (בין) [מן]⁠ד החבל שאם באת לברוח ימהר ויאחזנה. עד הנה מדברי רשצז״ל.
[דף נא:]
יוצאין [ונמשכין]ה בשיר ומזין עליהן וטובלין במקומן, רחז״ל פיר׳: שיר, כעין צמידין כדמתרגמי׳ו שירין.
[דף נב.]
ואקשינן (וכן) [וכי]⁠ז טבעות של בהמות בני קיבולי טומאה נינהו, וה⁠(י)⁠אח מפרש בכלים בפ׳ שנים [עשר]⁠ט טבעת אדם טמאה, טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות /טהורות.
א. ד׳
ב. בד׳, להכניס
ג. ד׳
ד. ד׳
ה. ד׳
ו. בראשית כ״ד כ״ב
ז. ד׳
ח. בד׳, והתנן
ט. כד׳. מ״א
אמר ליה הכי אמר אבוך משמיה דשמואל הלכה כחנניה. תמיהא לי למאי איצטריך ליה להא דשמואל, דהא משמע דלכולי עלמא חמור שעסקיו רעים יוצא בפרומביא, ואפילו גמל אם עסקיו רעים וצריך לכך יוצא אף בחטם. ותדע לך דהא לרב דאסר פרה ברצועה שבין קרניה אקשינן עליה מפרה במוסרה ופרקינן במורדת, ועגלי דרב הונא נמי נפקי באפסריהן ואף על גב דרב הונא תלמידיה דרב דאסר פרה ברצועה דאלמא משום דעגלי סתמן מורדין שרי, וחמור שעסקיו רעים נמי דכוותה. ולוי נמי הכי בעי מיניה חמור שעסקיו רעים מהו לצאת בפרומביא דאלמא אף למאן דאסר בנטירותא יתירתא קא מיבעיא ליה. ויש לומר דרבותא קאמר ליה וקושטא דמילתא קאמר דסבירא ליה דאפילו בעלמא כל נטירותא יתירתא שפיר דמי.
זה שביארנו במשנה בסוס שיוצא בשיר כרוכין או נמשכין לא סוף דבר בסוסים אלא אף עגלי׳ ופרדו׳ יוצאין באפסריהם כרוכים הואיל ושמירתם בכך ושאף אותם שאין צריכין שמירה דרכן בכך בחול לנוי אין זה משאוי:
טבעת האדם העשויה ליתן באצבעו לנוי מקבלת טומאה שהרי תכשיט היא והרי נתרבו במדין אצעדה וצמיד אבל טבעות הבהמה שאין עשוים למשכה בהם וכן טבעות הכלים העשויים ליתן בראש ידות הכלים וכן כל שאר הטבעות כגון העשויים לדלתות וכיוצא בהם כל שהן בפני עצמן טהורות שהרי טומאה מתורת תכשיט אין כאן שאין תכשיט לבהמה ולכלי וטומאה מתורת כלי אין כאן שאין זה כלי ומ״מ כל שהם מחוברים לכלי נטמאו בטומאת הכלי ומ״מ טבעת בהמה העשויה להיות האדם מושך בה את הבהמה כגון שיר שהזכרנו במשנה הרי זה כטבעת אדם ומקבל טומאה כמו שביארנו במשנה וכן מקל שרודין בו את הבהמה אם הוא של מתכת שפשוטיהן מטמאין הואיל ואדם רודה בהן תכשיט אדם הוא ומקבל טומאה:
בתוספת בד״ה אמר שמואל הלכה כחנניא פר״ח דהלכה כרב כו׳ ועוד דקי״ל הלכתא כרב באיסורא. כאן נמי יש לדקדק כיון דמילתא דפשיטא דקי״ל כרב באיסורא א״כ למה הוצרך ר״ח לראיה ראשונה וכאן לא שייך האי תירוצא שכתבתי בסמוך לשיטת הרי״ף ונראה ליישב דמהך דהלכתא כרב באיסורא לחוד ליכא ראייה כ״כ דאפשר דרב לא שמיע ליה הך ברייתא דפליגי חנניא ורבנן מדלא קאמר בהדיא הלכה כת״ק דחנניא ועוד כיון דרבה בר ר״ה אמר ללוי בריה דר״ה בר חייא הכי אמר אבוך משמיה דשמואל הלכה כחנניא אלמא דרבה בר ר״ה גופא ס״ל נמי כשמואל דהא ר״ה תלמידא דרב הוי ואי ס״ד דר״ה סבר כרב לא הו״ל למימר ללוי בפשיטו׳ דהלכה כחנניא. א״כ לפ״ז כיון דרב׳ בר״ה ושמואל סברי דהלכה כחנניא הוי רב לגבייהו חד לגבי תרי וכ״ש דמשמע דר״ה גופא נמי הכי ס״ל מש״ה הוצרך ר״ח לאתויי ראי׳ מהנך אמוראי בתראי וק״ל:
דאיתותב דעתיה [שתתיישב דעתו] ויבין שלא נתכוונתי להעליבו. וכדי לבטא את רצונו אמר ליה [לו] כך: חמור שעסקיו רעים (שאינו ממושמע) כגון זה שאני רוכב עליו, מהו לצאת בפרומביא בשבת? שאף שחמור סתם אינו זקוק לפרומביא ודיו באפסר ולגביו הפרומביא היא שמירה יתירה, אבל חמור פרא כגון זה האם גם בו יש בכך משום שמירה יתירה ויהא אסור לצאת בה בשבת? אמר ליה [לו] רבה בר רב הונא: אף אם היא לגביו כשמירה יתירה, מכל מקום הכי [כך] אמר אבוך משמיה [אביך משמו] של שמואל: הלכה כחנניה, שאין בשמירה יתירה משום משאוי.
he will be placated and will understand that it was not my intention to disrespect him. He said to him: An undisciplined donkey whose conduct is wicked like this one that I am riding, what is the ruling with regard to having it go out with a halter on Shabbat? Typically, in order to secure a donkey, a bit suffices and it does not require a halter. A halter constitutes excessive security. However, the question is whether or not a halter that provides excessive security for a wild donkey like this one is considered a burden with which it is prohibited to go out to the public domain on Shabbat. Rabba bar Rav Huna said to him: Even if the security is considered extraneous, your father said the following in the name of Shmuel: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya, who said that a device that provides excessive security is not considered a burden.
רש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) תָּנָא דְּבֵי מְנַשְּׁיָא אעֵז שֶׁחָקַק לָהּ בֵּין קַרְנֶיהָ יוֹצְאָה בְּאַפְסָר בְּשַׁבָּת בָּעֵי רַב יוֹסֵף תָּחַב לָהּ בִּזְקָנָהּ מַהוּ כֵּיוָן דְּאִי מְנַתַּח לַהּ כָּאֵיב לַהּ לָא אָתְיָא לְנַתּוֹחֵהּ אוֹ דִילְמָא בזִימְנִין דְּרָפֵי וְנָפֵיל וְאָתֵי לְאֵתוּיֵי ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים תֵּיקוּ.

A Sage of the school of Menashiya taught a baraita: A goat in which one carved out a hole between its horns may go out with a bit on Shabbat. Because the bit is inserted through the hole, it will not become detached. Rav Yosef raised a dilemma: What is the ruling in a case where one inserted the bit through the goat’s beard? The Gemara explains the dilemma: Is the halakha that since, if the goat attempts to sever itself from the bit, it would cause it pain because the bit is attached to its beard, and therefore it will not come to sever it and the bit will remain in place? Or perhaps is the halakha that sometimes the knot will loosen and the bit will fall, and the goat’s owner will come to bring the bit and carry it four cubits in the public domain? No resolution was found to this dilemma. Let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סנדל
סנדל(בבא מציעא סז) כיסא בתר שינצי (יבמות קב) וסנדלא בתר שינצי (נדה טו). ויש להן שנצים (שבת נב.) וכיון דאיכא שנצים מפיק ליה עד פומיה פי׳ כיס של שנצות הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו שנץ חוט של משיחה ויש שמכניסין רצועות וכשנותנין בו מעות שונצהו וא״צ לקושרו אלא מותחו לאותו החוט והוא מתקש׳ מאליו מתפתח מאליו ופעמים יש לכים ד׳ בתים וכולן נפתחין ונסגרין יחד וכן פי׳ הגאון (שבת צב.). והא איכא שנצי דאינון לולאו׳ דאגידי עד שוליו בהדי הדדי והיכי אמרת אי אפקיה דרך פיו הכי נמי דמחייב דאי בעי שקיל ואיסור גניבה קודם איסור שבת לא מצי למשדיה לרישיה אלא מכלפי שוליו דאלמא צריך להוציאו כולו ודחינן בדליכא שנצים אי נמי איתליה ומכרכי על פומיה ולא עקירא כלפי שוליו (א״ב פי׳ בליו״ר חריץ שבין הקמטים כמו בסנדלים ישנים ובכיס לסתום פיו):
יוצאה באפסר – אם תחבו בחקיקת קרן אבל בקשירה בעלמא לא דילמא שלפא מרישה מתוך שראשה דק והיא מתנתקת לכאן ולכאן כשמושכין אותה ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים.
תחב לה בזקנה – שקשר שער זקנה כמין נקב ותחב האפסר לתוכו.
מנתחא – מתנתקת וקופצת אנה ואנה לברוח מידו.
כאיב לה – הזקן שנתלש השער ומכאיבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ או דילמא זימנין דרפו ונפיל ואתי לאתויי ד׳ כו׳ יש לדקדק למה ליה למימר האי טעמא דילמא נפיל ואתי לאתויי ד׳ כו׳ נימא מטעמא דלעיל כיון דזימנין דרפו ונפיל מיניה ולא מינטרא ביה והוי משאוי ועז שחקק בקרניה דקאמר נמי מה״ט דקאמר דאי לאו בקרניה דילמא שלפא ליה מרישא כו׳ כפרש״י ולא מינטרא ביה והוי משאוי וי״ל דעז ודאי מינטרא בלאו הכי כמו פרה לקמן וה״ל האפסר לעז נטירותא יתירתא כמו בפרה דאיכא למ״ד דשרי ומש״ה קאמר טעמא דילמא אתי לאתויי ד׳ כו׳ דמהאי טעמא תיאסר לכ״ע ודו״ק:
א באותו ענין של רצועות שונות לקשור בעלי חיים תנא דבי [שנא החכם מבית מדרשו] של מנשיא: עז שחקק לה מקום לאפסר בין קרניה הריהי יוצאה באפסר הקשור בקרניים בשבת כיון שהאפסר נכנס בתוך החקיקה ואינו נשמט. בעי [שאל] רב יוסף: תחב לה לעז רצועה בזקנה מהו? וצדדי השאלה: כיון דאי מנתח לה כאיב [שאם תרצה העז לנתק את האפסר יכאב] לה ולכן לא אתיא לנתוחה [תבוא לנתקו] והאפסר ישאר במקומו, או דילמא [שמא] זימנין דרפי ונפיל [פעמים שירפה הקשר ויפול], ואתי לאתויי [ויבא בעל העז להביאו, לטלטלו] לאפסר ארבע אמות ברשות הרבים. לשאלה זו לא נמצא פתרון ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.
A Sage of the school of Menashiya taught a baraita: A goat in which one carved out a hole between its horns may go out with a bit on Shabbat. Because the bit is inserted through the hole, it will not become detached. Rav Yosef raised a dilemma: What is the ruling in a case where one inserted the bit through the goat’s beard? The Gemara explains the dilemma: Is the halakha that since, if the goat attempts to sever itself from the bit, it would cause it pain because the bit is attached to its beard, and therefore it will not come to sever it and the bit will remain in place? Or perhaps is the halakha that sometimes the knot will loosen and the bit will fall, and the goat’s owner will come to bring the bit and carry it four cubits in the public domain? No resolution was found to this dilemma. Let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תְּנַן הָתָם וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ אָמַר (לֵיהּ) ר׳רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא פְּלִיגִי בַּהּ רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר גבֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר אָסוּר וח״אוְחַד אָמַר לְנוֹי אָסוּר וּלְשַׁמֵּר מוּתָּר.

We learned there in a mishna: And neither may a cow go out with a strap between its horns. Rabbi Yirmeya bar Abba said: Rav and Shmuel disagreed about this: One said: Whether it was placed for beauty, as an ornament, or whether it was placed to secure the cow, it is prohibited for the cow to go out with the strap between its horns. And the other one said: For beauty, it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow, it is permitted.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם – בסוף פרקין ולא פרה ברצועה שבין קרניה.
לנוי – שצובעה וקולעה לנוי בין קרניה כמין קליעה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה.
לשמר – שאוחזה בה.
אסור – דפרה מינטרא בלא אחיזה אלא מוליכה לפניו וקסבר נטירותא יתירתא משוי הוא.
ולשמר מותר – קסבר נטירותא יתירתא לאו משוי הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרא נאקתא חיורתי כו׳. נ״ב בערך ערך נאקא פירש גמלתא נקבה גדולה הראויה למשאוי:
בגמרא וחד אמר לנוי אסור ולשמרה מותר. יש לדקדק דא״כ לפ״ז דפלוגת׳ דר״א ב״ע ורבנן לנוי הוי א״כ מאי טעמא דראב״ע שהתיר לנוי כיון דע״כ בפרה לאו אורחא הוא וכיון דאשכחן לעיל בסמוך דהך מילתא דלשמר הוי פלוגתא דתנאי א״כ אטו משום דמשמע להאי מ״ד מסברא דנפשיה לפסוק כחנניא משוה לראב״ע טועה דהא לא אשכחן מאן דמתיר לנוי כלל ועוד דהו״ל ג׳ מחלוקות בדבר דראב״ע מתיר אפילו לנוי וחכמים דראב״ע סברי דלנוי אסור ולשמרה מותר ות״ק דחנניא סובר דאף לשמרה אסור ומכ״ש למאי דפרישית בשם הרי״ף והרא״ש ז״ל דתנא דברייתא דלובדקים וגמל נמי אסרו אפילו בגמל בחטם ונראה דטעמא דמ״ד לנוי אסור ולשמרה מותר היינו כי היכי דלא לפלוגי חכמים דראב״ע דס״פ אסתמא דמתניתין דפרה דתנן קשרה בעלה במוסרה כשירה דמייתי הש״ס בסמוך כן נ״ל ועיין עוד בסמוך:
ב תנן התם [שנינו במשנה שם]: ולא תצא הפרה ברצועה שבין קרניה. אמר ליה [לו] ר׳ ירמיה בר אבא: פליגי [נחלקו] בה רב ושמואל; חד [אחד מהם] אמר כי רצועה זו בין ששם אותה על הפרה לנוי ובין לשמראסור לפרה לצאת בה. וחד [ואחד מהם] אמר: לנויאסור, ולשמרמותר.
We learned there in a mishna: And neither may a cow go out with a strap between its horns. Rabbi Yirmeya bar Abba said: Rav and Shmuel disagreed about this: One said: Whether it was placed for beauty, as an ornament, or whether it was placed to secure the cow, it is prohibited for the cow to go out with the strap between its horns. And the other one said: For beauty, it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow, it is permitted.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יוֹסֵף תִּסְתַּיֵּים דִּשְׁמוּאֵל הוּא דְּאָמַר לְנוֹי אָסוּר לְשַׁמֵּר מוּתָּר דְּאָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָא.

Rav Yosef said: Conclude that Shmuel is the one who said that if the strap was placed for beauty it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow it is permitted. As Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya: A device that provides excessive security is not considered a burden. Therefore, an animal may go out on Shabbat with straps that provide excessive security.
ר׳ חננאלספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואף על גב דאמר שמואל הילכתא כחנניה, פליג רב עליה ואמר בין לנוי בין לשמר אסור. ושמואל אמר לנוי אסור לשמר מותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף תסתיים [תוגדר, תתברר] ההנחה כי שמואל הוא שאמר כי לנוי אסור ולשמר מותר. שהרי אמר רב הונא בר חייא שכך אמר שמואל: הלכה כחנניה שמותר לבעל חי לצאת ברצועות שהוסיפו לו לשמירה יתירה.
Rav Yosef said: Conclude that Shmuel is the one who said that if the strap was placed for beauty it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow it is permitted. As Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya: A device that provides excessive security is not considered a burden. Therefore, an animal may go out on Shabbat with straps that provide excessive security.
ר׳ חננאלספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַדְּרַבָּה תִּסְתַּיֵּים דִּשְׁמוּאֵל הוּא דְּאָמַר בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר אָסוּר דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַחְלִיפִין לִפְנֵי רַבִּי שֶׁל זוֹ בְּזוֹ מַהוּ אָמַר לְפָנָיו ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי כָּךְ אָמַר אַבָּא ד׳אַרְבַּע בְּהֵמוֹת יוֹצְאוֹת בְּאַפְסָר הַסּוּס הַפֶּרֶד וְהַגָּמָל וְהַחֲמוֹר לָאו לְמַעוֹטֵי גָּמָל בַּחֲטָם סָמִי הָא מִקַּמֵּי הָא.

Abaye said to him: On the contrary, conclude that Shmuel is the one who said that whether it was placed for beauty, as an ornament, or whether it was placed to secure the cow, it is prohibited. As Rav Yehuda said that Shmuel said: The students exchanged the details in the mishna before Rabbi Yehuda HaNasi and asked: What is the halakha with regard to this animal going out into the public domain with that which is permitted for that animal? And Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before Rabbi Yehuda HaNasi: So said father, Rabbi Yosei: Four animals may go out with a bit: The horse, the mule, and the camel, and the donkey. Does this list not come to exclude a camel going out with a nose ring, as a nose ring provides excessive security beyond that required for a camel? Apparently, according to Shmuel, an animal may not go out on Shabbat with a device that provides excessive security, as it is considered a burden. Rav Yosef said to him: Delete this latter statement of Shmuel due to that first one.
רש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבע בהמות – וקס״ד דהכי קאמר באפסר יוצאו׳ ולא בחטם אלמא נטירותא יתירתא משוי הוא.
אדרבה תסתיים דשמואל הוא דאמר כו׳ – תימה לרשב״א מה ראייה מייתי מדאמר שמואל מחליפין לפני רבי כו׳ דלכאורה משמע דהא דקאמר לעיל לא למעוטי נאקה באפסר דכל זה מדברי שמואל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דאמרינן תסתיים דשמואל דאמר בין לנוי בין לשמור אסור דהא אמר שמואל מחליפין של זו בזו מהו וכו׳, ולא שני ליה למעוטי נאקה באפסר כדשני לעיל כי היכי דלא תקשי דשמואל אדשמואל, משום האי שנויא דלעיל תלמודא הוא דקא משני הכי לדחויי לשמואל דאמ׳ שר׳ ישמעאל ב״ר יוסי השיב לפני רבי על שאלתו ששאל בגמל בחטם כך אמר וכו׳ אלמא דסבר שמואל דר׳ יוסי שאמר ארבע בהמות יוצאות באפסר אפסר דוקא ולא חטם, ואמטול הכי הוה משתעי שמואל שכך השיב ר׳ ישמעאל לר׳ על שאלתו. וקא משני תלמודא דילמא ר׳ יוסי שאמר ארבע בהמות יוצאות באפסר לא אמרה ר׳ יוסי למעוטי גמל בחטם, כמו שעלה על דעת שמואל אליבא דרבי ישמעאל, אלא לא אמרה ר׳ יוסי אלא למעוטי נאקה באפסר, דארבע דוקא ולא אפסר דוקא. אבל שמואל ודאי מדקאמר מחליפין לפני ר׳ וכו׳, אלמא דקסבר שמואל דר׳ יוסי למעוטי גמל בחטם אמרה. ועל כרחיך תסתיים דשמואל סבר משוי הוא, וקשיא דשמואל אדשמואל. והיינו דקאמר מאי הוי עלה, כלומר כיון דקשיא דשמואל אדשמואל (עליהם) [על הי] מינייהו סמכינן. ומסקנא דרבא דבין לנוי בין לשמור אסור, דנטירותא יתירתא משוי הוא, והלכתא כותיה.
אמר ליה אביי אדרבה תסתיים דשמואל דאמר בין לנוי בין לשמר אסור. איכא למידק מאי שנא דסמיך אהא טפי מההיא דרב הונא בר חייא. ויש לומר משום דבכולי תלמודא אמרינן דרב יהודה דסמכא דדייק וגמיר טפי, וכדאמרינן בפרק קמא דחולין (חולין יח:) דאפילו ספיקי דגברי גמיר. ואם תאמר אם כן רב יוסף דגמיר מיניה דרב יהודה כדאיתא התם אמאי שביק דרביה וסמיך אדרב הונא בר חייא. יש לומר משום דקסבר דההיא דרב יהודה נמי לאו למעוטי גמל בחטם אלא למעוטי נאקה באפסר וכדאמרינן לעיל (שבת נא:). ולמסקנא נמי דאסיקנא (דרב ושמואל אמרו) [דשמואל אמר] לנוי אסור לשמר מותר אית לן נמי למימר הכין דההיא דארבע בהמות למעוטי נאקה באפסר. ואם תאמר אם כן אביי אמאי דחייה הא דרב הונא בר חייא ומשוי ליה טועה כיון דאיכא לאוקומה להא ולהא. יש לומר דסבירא ליה לאביי דלמעוטי נאקה באפסר לא איצטריכא דפשיטא דכיון דלא מנטרא ביה משוי הוא וכדאמרינן לעיל בגמרא (שם), ולמשרי נמי סוס וחמור באפסר לא משמע ליה דאיצטריכא דפשיטא ליה.
והר״ז הלוי ז״ל כתב דתרי גווני נטירותא יתירתא הוו, כל נטירותא יתירא שאין בני אדם עושין כן בחול כלל בשבת הוי משוי, וזהו גמל בחטם, ובהא אפילו שמואל מודה כאסהדותיה דמסהיד משמיה דרבי ישמעאל ברבי יוסי, וכל נטירותא יתירתא שמקצת בני אדם מצוין לעשותה בחול בשבת לא הוי משוי, וזהו חתול בסוגר כחנניה, מידי דהוה אלובדקים שיוצא באפסר ויוצא אף בפרומביא ולא אמרינן משוי הוא לדברי הכל, ובפרה ברצועה שבין קרניה איפליגו בה רב ושמואל רב מדמי לגמל בחטם ושמואל מדמי לחתול בסוגר לחנניה ולובדקים בפרומביא לדברי הכל והלכתא בהא כרב דאסר, ואף על פי שדחה הרב אלפסי ז״ל הא דאמרינן הלכה כחנניה לדידן לא מידחיא וכדפרישנא. עד כאן.
והקשו עליו דהא בגמרא מדמו ההיא דחנניה לגמל בחטם דהא מוקמינא לה כתנאי, ולתנא קמא דחנניה גמל בחטם אסור ולחנניה מותר. ועוד דפרה נמי מקצתן מוציאין אותה במוסירה ואפילו לרב, וכדמתריצנא לה לההיא דפרה במוסירה אליבא דרב במוליכה מעיר לעיר ואי נמי במורדת. ומדעתי שאינו קשה עליו כל כך, דשמא בההיא דחנניה ותנא קמא לא גריס הר״ז הלוי ז״ל כתנאי אלא תנו רבנן ומילתא באנפי נפשה היא דקא מייתי תלמודא, ומקצת ספרים נמי הכין כתיב בהו. וההיא נמי דפרה במוסירה לא מוכחא דמצויה מוסירה קצת בפרה, דההיא היינו במוליכה מעיר לעיר אבל בעיר לא שייכא כלל.
אלא נראה דהא קשיא עליה, דאם איתא מאי קאמר רב יוסף תסתיים דשמואל הוא דאמר לשמר מותר דאמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה [דהא בין לרב בין לשמואל קיימא לן כחנניה] ובפרה הוא דפליגי אי דמיא לההיא או לא, ואם תאמר דלרב יוסף לא שאני ליה בין הכין להכין, אם כן תקשי לן נמי לדידיה דשמואל אדשמואל והדרא קושיין לדוכתין.
והרב אלפסי ז״ל ושאר הגאונים ז״ל פסקו הלכה כרב, מדאשכחן אביי ורבא ורבינא דבתראי נינהו דקא מתרצי הא דפרה במוסירה לאוקומה אליבא דרב שמע מינה דכוותיה סבירא להו. אבל הראב״ד ז״ל כתב דיותר ראוי לפסוק כשמואל, מדחזינן לרבה בר רב הונא דקא פשיט לבעיא דלוי בריה דרב הונא בר חייא מדשמואל ולא פשיט לה מדרב אלמא הלכתא כשמואל. ועוד דהא דתני דבי מנשה מסייעא ליה לדשמואל, דתני דבי מנשה עז שחקוק לה בקרניה יוצאה באפסר בשבת, והא ודאי עז באפסר נטירותא יתירתא. ואי משום פירוקי דאביי ורבא ורבינא דפריקו אליבא דרב, האי סוגיא בעלמא היא ואין דוחין מילתא ברירא ושמעתא ברירא מקמי סוגיא. אלו דברי הרב ז״ל. ונראין דבריו, אף על פי שאותה שהביא מדתני דבי מנשה לא מכרעא כחד ואפשר דכולי עלמא מודו בה, דעז שאני משום דמנתח ומורד והוה ליה כעגלי דרב הונא וכפרה מורדת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה אדרבה תסתיים כו׳ תימא לרשב״א מה ראיה מייתי דלכאורה משמע כו׳ דכל זה מדברי שמואל עכ״ל. כבר כתבתי בסמוך דלשיטת רש״י והרי״ף האי לאו למעוטי מדברי רבי הם מיהו לענין תמיהת הרשב״א כאן דא ודא אחת היא אלא מה שכתב הרשב״א דלכאורה משמע היינו משום דאיכא למימר דסתמא דתלמודא הוא דקאמר לעיל לא למעוטי וא״כ שפיר מצינן למימר דאביי דקאמר הכא אדרבה תסתיים סובר בפשיטות כדבעי למימר הש״ס מעיקרא לעיל דלמעוטי גמל בחטם אתי כן נ״ל בכוונת לשון הרשב״א. אלא דבעיקר תמיהתו היה נ״ל ליישב דהא דקאמר אביי אדרבה תסתיים ולא משמע ליה לדחויי דשמואל אתי למעוטי נאקה באפסר היינו משום דאם נאמר דהך עובדא דרבי ותלמידיו ורבי ישמעאל בר״י איירי בנאקה באפסר א״כ ממילא אזלא נמי הך הוכחה דאמר רב יוסף תסתיים מדאמר ר״ה ב״ח אמר שמואל הלכה כחנניא דהא איכא למימר דחנניא ורבנן פליגי בחיה גדולה ואע״ג דלא סגי לה בסוגר אפ״ה מותר לחנניא משום דחנניא סבר דרבי יוסי אתי למעוטי גמל בחטם ולא נאקה באפסר דאפשר דגמל בחטם גרע טפי מנאקה באפסר מטעמא דפרישית כיון דאי אפשר בענין אחר ות״ק סבר דר״י אתי למעוטי נאקה באפסר אע״כ דסבר רב יוסף דנאקה בחטם מילתא דפשיטא היא דאסור וא״כ מקשה עליה אביי שפיר אדרבה תסתיים איפכא דשמואל דאמר מחליפין כו׳ ע״כ למעוטי גמל בחטם אתי ובדרך ממ״נ מקשה עליה כך היה נ״ל לכאורה אלא שכבר כתבתי דהא דמקשה לעיל חיה גדולה מי סגיא לה סוגר לאו משום דפשיטא ליה לדינא מקשה הכי אלא דבלא״ה לישנא דברייתא דקתני סתמא לית לן לאוקמי בהכי במידי דלאו אורחא כלל כדפרישית:
לכך נ״ל ליישב תמיהת הרשב״א בדרך אחר דאביי סובר בפשיטות דע״כ שמואל למעוטי גמל בחטם אתי דאי נאקה באפסר מילתא דפשיטא היא ונהי דקאמר לעיל דאתי למעוטי נאקה באפסר היינו משום דבעי למימר דעיקר מימרא דרבי יוסי לגופא איצטריך לאשמעינן דהסוס והפרד והחמור יוצאין באפסר אלא דנקיט רבי יוסי מנינא דארבע בהמות דמשמע דאתי למעוטי מידי אחרינא שפיר מצינן למימר דאגב אורחא אשמעינן נמי בהאי מנינא למעוטי נאקה באפסר נמצא דכל זה היינו בסוגיא דלעיל משא״כ השתא דבעי רב יוסף למימר תסתיים דשמואל אמר לנוי אסור ולשמרה מותר היינו משום דאמר הלכה כחנניא א״כ אכתי היא גופא קשיא אטו משום דמשמע ליה דשמואל מסברא לפסוק כחנניא משוה ליה לראב״ע טועה דסובר דאפילו לנוי מותר אלא ע״כ כדפרישית לעיל דבעי לאוקמי חכמים דר׳ אלעזר ב״ע כסתם מתני׳ דפרה דמכשיר במוסרה אלמא נטירותא יתירתא לאו משוי הוא. וא״כ לפ״ז תו לא מצינן למימר דרבי יוסי דאמר ד׳ בהמות יוצאות באפסר היינו לגופא ומנינא אתי למעוטי אגב אורחא נאקה באפסר דאכתי אמאי קתני ד׳ בהמות הא איכא נמי פרה דיוצאה באפסר וליתני חמשה אע״כ דלאו לענין דינא דאפסר גופא אתי דודאי כל הבהמות יוצאין באפסר אלא דרבי יוסי אתי לאשמעינן דהך ד׳ בהמות אף ע״ג דצריכין נטירותא אפ״ה אין יוצאים בחטם. וא״כ לפ״ז שפיר קאמר ליה אביי לרב יוסף אדרבה לדבריך תסתיים לאידך גיסא כן נ״ל נכון ודוק היטב:
אלא דאכתי אדרבה לשון תסתיים דאמר אביי לא א״ש דאפילו בלא תמיהת הרשב״א שיש לדחות דהא דקאמר לעיל נאקה בחטם אינו מדברי שמואל אלא סתמא דתלמודא מסיק לה כדפרישית מ״מ מאי קאמר אביי אדרבה תסתיים דשמואל אמר בין לנוי בין לשמרה אסור מהאי דמחליפין א״כ תקשי שמואל אדשמואל דקאמר בהדיא הלכה כחנניא ואף שהרמב״ן בספר המלחמות והרשב״א ז״ל בחידושיו כתבו דמשמע ליה לאביי דליתא מדר״ה בר חייא מקמי הא דאמר ר״י אמר שמואל דרב יהודה הוי בר סמכא טפי מ״מ נראה דוחק לומר כן. ולענ״ד נראה ליישב בפשיטות דאביי סבר דאיתא לדר״ה בר חייא ואיתא נמי לדרבי יהודה דדוקא בחתול בסוגר אמר ר״ה בר חייא משמיה דשמואל דהלכה כחנניא משום דחתול אף ע״ג דלא בעי נטירותא גמורה כנמיי׳ ותולדה וסגיא לו במיתנא בעלמא מ״מ נטירותא פורתא מיהו בעי דלאו בן תרבות הוא כדמשמע להדיא מפרש״י שכתב בד״ה חתול שאינו תאב לברוח כל כך אלמא דדרכו מיהו לברוח משא״כ בפרה שהיא בת תרבות ממש ואין דרכה לברוח כלל אפילו רצועה שהיה כמיתנא לא בעי וכיון דלא בעי׳ נטירותא כלל שפיר מצינן למימר דסבר שמואל בין לנוי ובין לשמר אסור כי היכי דאוסר שמואל בגמל בחטם דאע״ג דגמל בעי נטירא טפי מפרה אפ״ה אסור לצאת בחטם ויתכן יותר לפי מה שכתבתי לעיל במשנתינו דמה שאין הבהמה יוצאה בדבר שהוא לשמירה יתירה אינו אלא מדרבנן וא״כ שפיר איכא למימר דעיקר חשש בזה היינו משום שסתם בהמות הללו השנויין במשנתינו בני תרבות הן ואין דרכן לברוח אלא שעיקר השמירה שצריכה בהם היינו שבשעת מלאכה רגילין למרוד כגון בשעת חרישה או בשעה שרוכבין עליהם שכל בהמות הללו לדברים הללו הן עומדין כדמייתי בירושלמי מקרא וכן תהיה מגפת הסוס הפרד והגמל והחמור וכן משמע נמי להדיא מפי׳ ערוך שהבאתי לעיל דנאקה היינו גמלא נקבה משראויה להטעין עליה משוי ומש״ה איפשר דאסרו חכמים לצאת בהן בשבת משום דמיחזי כאילו רוצה להטעינם משאוי או לרכוב עליהן. א״כ לפ״ז שפיר סבר אביי דלא שייך לומר כן אלא דוקא בבהמה דבת מלאכה משא״כ בחתול דלאו בת מלאכה הוא שפיר מצי סבר שמואל דהלכה כחנניא. ולפ״ז מדוקדק היטב לשון אדרבה תסתיים דקאמר אביי וכוונתו דאדרבה משום דקאמר שמואל הלכה כחנניא ממילא משמע דלא כרב יוסף דאי כרב יוסף ושמואל אמר להדיא לנוי אסור ולשמרה מותר א״כ תרתי למה לי דבחדא מילתא דשמואל הוי שפיר ידעינן אידך אלא ע״כ איפכא איתמר דלשמואל בין לנוי ובין לשמרה אסור והיינו כדפרישית. והשתא לפ״ז שפיר איצטריך שמואל לכולהו מימרא דיליה תרתי לאיסורא בפרה ובמחליפין דבפרה לחוד הו״א משום דלא בעי נטירותא כלל ובהאי דמחליפין לחוד הו״א דאתי למעוטי נאקה באפסר משא״כ השתא דשמעינן מיהו דאוסר שמואל בפרה משום דנטירותא יתירתא משוי היא א״כ ממילא שפיר אית לן למימר מסתמא דטעמא דשמואל בהאי דמחליפין היינו למעוטי גמל בחטם מטעמא דנטירותא יתירתא כנ״ל נכון ליישב הסוגיא לפי סברת אביי. מיהו לסתמא דתלמודא דקאמר לעיל כתנאי היינו לפי המסקנא דהכא דשמואל אמר לנוי אסור ולשמרה מותר אלמא דלא שני ליה בין חתול לפרה דבכולהו פסק כחנניא דנטירותא יתירתא הוי משוי וכדפרישית לעיל והאי כתנאי היינו חנניא ותנא דברייתא דלובדקים וגמל דפליג עליה דחנניא וכמו שכתבתי בשיטת רש״י והרי״ף ז״ל ודוק היטיב:
בגמרא רבינא אמר במורדת. וכתב הרב המגיד והובא בב״י סי׳ ער״ה דמכאן משמע דכל בהמה שעסקיה רעים אע״פ שאין בנות מינה צריכין לאותה שמירה מותרת לצאת בה וכן הוא בש״ע בסי׳ הנזכר. ולכאורה יש לתמוה דהא לעיל גבי חמור שעסקיו רעים הוצרך רבה בר ר״ה לומר לר״ה בר חייא דאבוה אמר משמיה דשמואל דהלכה כחנניא א״כ משמע להדיא דלמאי דקי״ל כרב דאין הלכה כחנניא כמ״ש כל הפוסקים והרמב״ם בכללן ממילא דחמור שעסקיו רעים אסור לצאת בפרומביא כיון שאין כל בני מינו יוצאים בכך וראיתי שמהרש״א י״ל הרגיש קצת בזה ורצה לחלק בין מורדת דהכא לחמור שעסקיו רעים ונראה מדבריו שלא עיין בלשון הב״י והש״ע שכתבו בפשיטות דבהמה שעסקיה רעים מותר כמו במורדת דהכא ולכאורה היה נ״ל ליישב שיטת הרב המגיד והש״ע דאפשר דאה״נ דרבה בר ר״ה סבר דאין לחלק בין מורדת לשאר בהמות בנות מינה שאין דרכן בכך דלא פלוג רבנן ומש״ה פשיטא להו דאין להתיר בחמור שעסקיו רעים אלא לשמואל דאמר הלכה כחנניא אבל לרב דס״ל כת״ק דחנניא ודאי אסור והך מתני׳ דקשרה בעלה במוסרה מוקי לה אליבא דרב כאביי ורבא דהכא מיהו אנן השתא קי״ל כרבינא דמוקי לה במורדת ומש״ה חמור שעסקיו רעים נמי מותר אף למאי דקי״ל דלא כחנניא כנ״ל ליישב שיטת הרב המגיד והש״ע. אלא לענ״ד אכתי אין זה מספיק דאפשר דרבינא גופא נמי מודה דלענין שבת לא פלוג רבנן בין בהמה שעסקיה רעים לשאר בהמות בנות מינה שאין דרכן בכך והיינו כדמשמע מעובדא דרבה בר ר״ה ור״ה בר חייא דדוקא אליבא דחנניא מותר אבל לת״ק דחנניא אסור מה״ט גופא דלא פלוג רבנן באיסור שבת כה״ג דמאן דחזי ולא ידע שעסקיה רעים אתי למימר דמותר בכל בהמות בנות מינה לצאת בכיוצא בה אלא דאפ״ה מוקי לה רבינא שפיר הך מתני׳ דפרה במורדת כיון דמדינא ודאי שריא דלא מיקרי משוי והך גזירה נמי ודאי לא שייך בפרה אדומה:
מיהו לכאורה יש להביא ראיה קצת לשיטת הש״ע מדמקשה הש״ס לקמן בפשיטות בפרתו של ראב״ע וחדא פרה הו״ל הא תליסר אלפי עגלא הוי ליה כו׳ ומאי קושיא דילמא ה״נ דטובא הו״ל אלא שפרה אחת היתה לו שעסקיה רעים ומשום הכי סבר ראב״ע דשרי וחכמים דפליגי עליה סברי דאין לחלק אלא ע״כ דמשמע ליה לתלמודא בפשיטות דבכה״ג מסתמא חכמים נמי מודו דשרי כן נראה לי מ״מ לדינא עדיין צ״ע:
אמר ליה [לו] אביי: אדרבה [להיפך], אמור כי תסתיים [תוגדר, תתברר] ההנחה כי שמואל הוא שאמר כי בין לנוי בין לשמראסור. שכן אמר רב יהודה שכך שמואל: מחליפין היו בני הישיבה לפני רבי של זו בזו, ששינו את סוגי הרתמה השונים לבהמות אחרות, ושאלוהו: מהו הדין בכגון זה, האם מותר לצאת בהם בשבת? ואמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, כך אמר אבא ר׳ יוסי: ארבע בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור. ומעתה, לאו למעוטי [האם לא בא זה כדי למעט] גמל מיציאה בחטם לפי שהוא משא יתר? הרי ששמואל סבור שאין להוסיף על הבהמה משא יתר! ומשיבים: סמי הא מקמי הא [מחוק זו מלפני זו].
Abaye said to him: On the contrary, conclude that Shmuel is the one who said that whether it was placed for beauty, as an ornament, or whether it was placed to secure the cow, it is prohibited. As Rav Yehuda said that Shmuel said: The students exchanged the details in the mishna before Rabbi Yehuda HaNasi and asked: What is the halakha with regard to this animal going out into the public domain with that which is permitted for that animal? And Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before Rabbi Yehuda HaNasi: So said father, Rabbi Yosei: Four animals may go out with a bit: The horse, the mule, and the camel, and the donkey. Does this list not come to exclude a camel going out with a nose ring, as a nose ring provides excessive security beyond that required for a camel? Apparently, according to Shmuel, an animal may not go out on Shabbat with a device that provides excessive security, as it is considered a burden. Rav Yosef said to him: Delete this latter statement of Shmuel due to that first one.
רש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמַאי חֲזֵית דִּמְסַמֵּית הָא מִקַּמֵּי הָא סָמִי הָא מִקַּמֵּי הָא (דְּאַשְׁכְּחַן שְׁמוּאֵל הוּא דְּאָמַר לְנוֹי אָסוּר לְשַׁמֵּר מוּתָּר דְּאִתְּמַר) רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר אָסוּר וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל לְנוֹי אָסוּר לְשַׁמֵּר מוּתָּר.

The Gemara asks: And what did you see that led you to delete this latter statement due that first one? Delete that first statement due to this latter one. The Gemara explains: The first statement is supported as we find that Shmuel is the one who said: For beauty, it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow, it is permitted, as it was stated that Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Whether the strap was placed for beauty, or whether it was placed to secure the cow, it is prohibited. And Rav Ḥiyya bar Avin said that Shmuel said: For beauty, it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow, it is permitted.
רש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי חזית – דמסמית הא דשמואל מקמיה ההיא סמי ההיא מקמי הא.
דאיתמר – בהדיא דשמואל הוא דשרי וההוא דמחליפין כדאוקימנא דלא למעוטינהו מחטם אלא למעוטי נאקה מאפסר דלא מינטרא ביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על כך תוהים: ומאי חזית דמסמית הא מקמי הא [ומה ראית שמוחק אתה הלכה זו מפני זו]? סמי הא מקמי הא [מחוק זו מפני זו]! ומסבירים: לשיטה אחת יש חיזוק, דאשכחן כן מצאנו] כי שמואל הוא שאמר כי לנוי אסור ולשמר מותר. דאתמר [שנאמר]: שכן אמר רב חייא בר אשי אמר רב: בין לנוי בין לשמראסור. ורב חייא בר אבין אמר שמואל: לנויאסור ולשמרמותר.
The Gemara asks: And what did you see that led you to delete this latter statement due that first one? Delete that first statement due to this latter one. The Gemara explains: The first statement is supported as we find that Shmuel is the one who said: For beauty, it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow, it is permitted, as it was stated that Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Whether the strap was placed for beauty, or whether it was placed to secure the cow, it is prohibited. And Rav Ḥiyya bar Avin said that Shmuel said: For beauty, it is prohibited; however, if it was placed to secure the cow, it is permitted.
רש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מֵיתִיבִי קְשָׁרָהּ בְּעָלֶיהָ בְּמוֹסֵרָה כְּשֵׁרָה וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ מַשּׂאוֹי הוּא {במדבר י״ט:ב׳} אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל אָמַר רַחֲמָנָא.

The Gemara raises an objection from a baraita: If its owner tied a red heifer with its reins that are attached to the bit, it remains fit for use in the purification ritual. And if it should enter your mind to say that a bit is considered a burden, why does a red heifer remain fit for use? The Torah explicitly stated: “Speak to the children of Israel, that they bring you a red heifer without defect, in which there is no blemish, and upon which never came a yoke” (Numbers 19:2). A red heifer is disqualified by a burden.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותבינן לרב: קשרה לפרה אדומה בעלה במוסירה כשירה. קשיא לרב דאמר לשמר בשבת אסור, שנמצאת מוסירה בפרה משוי,⁠1 והמשאוי פוסל בפרה, אמאי קתני כשירה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מסוי״.
קשרה בעליה – לפרה אדומה.
במוסרה – אפסר.
קשרה בעליה במוסרה – הוה מצי לשנויי הא מני חנניא היא והא דמשמע בריש הכונס (ב״ק נה:) דמוסרה שמירה פחותה היא היינו דוקא בשור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לגופו של דבר מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: פרה אדומה שקשרה בעליה במוסרה (אפסר) — כשרה. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמשאוי הוא, מדוע אם כן תוכשר הפרה? והלא מפורש ״דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול״ אמר רחמנא (במדבר יט, ב) [אמרה התורה], ובודאי אם כן שנפסלת הפרה במשא!
The Gemara raises an objection from a baraita: If its owner tied a red heifer with its reins that are attached to the bit, it remains fit for use in the purification ritual. And if it should enter your mind to say that a bit is considered a burden, why does a red heifer remain fit for use? The Torah explicitly stated: “Speak to the children of Israel, that they bring you a red heifer without defect, in which there is no blemish, and upon which never came a yoke” (Numbers 19:2). A red heifer is disqualified by a burden.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר אַבָּיֵי בְּמוֹלִיכָהּ מֵעִיר לָעִיר רָבָא אָמַר שָׁאנֵי פָּרָה דְּדָמֶיהָ יְקָרִין רָבִינָא אָמַר דבמורד׳בְּמוֹרֶדֶת.:

Abaye said: There, the baraita is referring to the case of a red heifer whose owner is leading it from city to city. When the animal is removed from its habitat, it requires additional security. In that case, tying the heifer with its reins is conventional rather than excessive security. Therefore, the bit is not considered a burden. Rava said: A red heifer, whose monetary value is high, is different and therefore secured more carefully than other cows. Ravina said: The baraita is referring to a red heifer that is rebellious and headstrong. Therefore, it requires added security.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופירק אביי ורבא ורבינא דהוא בתרא: לעולם לשמר כמשאוי, והכא בפרה מורדת, ומשום הכי לא הויה מוסירה משאוי עליה. אבל כולי עלמא1 משאוי הוא כרב. ומדמשני רבינא לאוקמה כרב, שמע מינה הילכתא כוותיה דרב.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״על״.
פ״ה שאני פרה דדמיה יקרין. במס׳ ע״ז בפרק אין מעמידין בהמה (דף כ״ד) דברו עלה פי דאלך למא קאל ר״א אומר ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה הסב מאגא אל תירוץ קאלו עלי טריק אל סואל מנא ידעינן וג׳ אל גואב אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר אי הכי אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות פוסלות בה:
במוליכה מעיר לעיר – וסתם פרה פונה למקום מרבץ שלה וצריך לאוחזה כשמוליכה לעיר אחרת ולאו נטירותא יתירתא הוא אלא אורחא היא.
שאני פרה – אדומה.
דדמיה יקרים – ובעי נטירותא יתירתא משנולדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני פרה דדמיה יקרין. כלומר: ודרכן של בעלים לשמרה שמירה מעולה כזו אף בחול, וכיון דבחול דרכה בכך אף בשבת אינו משוי. ומינה שמעינן לסוס ופרד בזמן הזה, דכיון דדרכן לצאת בחול בפרומביא, אפילו בשבת אינו משוי ואפילו לרב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם רבינא אמר במורדת כו׳ וחמור שעסקיו רעים צריך לומר דמינטר טפי באפסר מפרה המורדת דאל״כ לא הל״ל דהלכה כחנניה דלמ״ד נמי דנטירותא יתירתא אסור שרי הכא במורדת וק״ל:
אמר אביי: המדובר הוא במוליכה מעיר לעיר, שמאחר ומוליכה שלא במקומה הקבוע ודאי שצריכה היא שמירה יתירה, ובאופן כזה המוסרה היא הדרך הרגילה לקשרה ולכן אינה נחשבת למשא. רבא אמר: שאני [שונה] פרה אדומה שדמיה יקרין (יקרים), ולכך שומרים אותה ביותר. רבינא אמר: המדובר הוא במורדת, פרה משתוללת וצריכה שמירה יותר מהרגיל.
Abaye said: There, the baraita is referring to the case of a red heifer whose owner is leading it from city to city. When the animal is removed from its habitat, it requires additional security. In that case, tying the heifer with its reins is conventional rather than excessive security. Therefore, the bit is not considered a burden. Rava said: A red heifer, whose monetary value is high, is different and therefore secured more carefully than other cows. Ravina said: The baraita is referring to a red heifer that is rebellious and headstrong. Therefore, it requires added security.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַסּוּס בְּשֵׁיר וְכוּ׳.: מַאי יוֹצְאִין וּמַאי נִמְשָׁכִין אָמַר רַב הוּנָא האוֹ יוֹצְאִין כְּרוּכִין אוֹ נִמְשָׁכִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר יוֹצְאִין נִמְשָׁכִין וְאֵין יוֹצְאִין כְּרוּכִין.

We learned in the mishna: A horse may go out with a chain around its neck, and so too, all animals that typically have chains around their necks when they go out to the public domain may go out with chains on Shabbat and may be pulled by the chains. The Gemara asks: What is the meaning of: May go out, and what is the meaning of: May be pulled?Rav Huna said: These animals may go out either with the chain wrapped around their necks as an ornament, or they may be pulled by the chain. And Shmuel said: These animals may go out pulled by the chain; however, they may not go out with the chain wrapped around their necks as an ornament.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יוצאין כרוכין – שהיו1 אפסריהן כרוכין על צואריהן. ואסיקנא דיוצאין כרוכין וכל שכן נמשכין.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שהו״.
יוצאין כרוכין – הרצועה סביב צוארן ואע״פ שאינו אוחזה לאו משוי הוא דלנוי נמי אורחייהו הוא.
נמשכין – שמושכה ברצועה הקבועה בטבעת השיר.
יוצאין נמשכים – דנטירותא אורחא הוא.
ואין יוצאין כרוכים – דלנוי לאו אורחא הוא.
או יוצאין כרוכין – פי׳ בקונט׳ דמכוין לנוי וכן פירש במתניתין וקשה לרשב״א ולהרב פור״ת דלעיל משמע דלנוי לכ״ע אסור ותירץ הרב פור״ת דבהא פליגי דרב הונא סבר דנטירותא נמי איכא בכרוכין שאם רוצה הבהמה לברוח יתפסנה בכריכת האפסר ולא הוי משוי ושמואל סבר כרוכין לא הוי נטירותא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או [יוצאין] כרוכין. הרצועה הקבועה בטבעת השיר תהיה כרוכה סביבות צוארה לשום נוי לבדו.
או יוצאין נמשכין. כדי שימשוך אותה ברצועה לנטירותא.
ושמואל. פליג ואמר דאי הויא לנוי אסור, דהיינו כרוכין בענין שלא יוכל לשום ידו בין הרצועה והצואר, שאם היה יכול למשכה משם מותר ואפי׳ לשמואל, דנטירותא נמי עביד.
יוצאין כרוכין או יוצאין נמשכין – פירוש: הרצועה שקושר בטבעת השיר פעמים שכורכה על צוארו וכשהוא רוצה פושטה מעל צוארו ומושכו בה.
ושמואל אמר יוצאין נמשכין ואין יוצאין כרוכין – פירוש: דקסבר כרוכין לאו נטירותא הויא ומתניתין לא תני אלא חד בשיר והכי קתני וכל בעלי השיר יוצאין נמשכין בשיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה או יוצאים כרוכין פי׳ בקונטרס דמכוין לנוי כו׳ וקשה לרשב״א ולרב פורת דלעיל משמע דלנוי לכ״ע אסור כו׳ עס״ה. וכבר כתבתי לעיל דרש״י נזהר מזה במה שכתב במשנתינו בד״ה וכל בעלי השיר וכאן ד״ה יוצאין כרוכין שכתב דלנוי נמי אורחא הוא אלמא דכוונתו דהא דאסרינן לנוי היינו באותן בהמות שאין דרכן לצאת באותן מינים לנוי כגון בפרה ברצועה שבין קרניה וכיוצא בה מה שא״כ בבעלי השיר דהכא שדרכן לצאת בכך תמיד שפיר קסבר רב הונא דמותר. ומכ״ש דא״ש לפי מה שכתבתי במשנתינו דיש לדקדק במה שהחמירו בלנוי טפי מלשמרה ולכאורה איפכא מסתברא כדאשכחן באדם דמה שהוא משום תכשיט שרי טפי ונראה לי דטעם האיסור בלנוי היינו משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא שבשעה שרוצה למוכרן דרך המוכר ליפותן ולתלות בהן דברים שהן לנוי. א״כ לפ״ז שפיר קסבר רב הונא דלא שייך להחמיר מהאי טעמא אלא באותן בהמות שאין דרכן לצאת בהן לנוי תמיד מה שא״כ בהנך דדרכן תמיד בכך שרי:
ובזה נתיישב ג״כ דלכאורה פליגי רב הונא ושמואל בסברות הפוכות דהא ר״ה תלמידיה דרב הוי וא״כ לענין לשמר בנטירותא יתירתא מחמיר טפי משמואל ובלנוי מיקל ר״ה טפי משמואל אבל למאי דפרישית א״ש כיון דהאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד ועוד אדרבה איכא למימר דהך פלוגתא דר״ה ושמואל תליא בפלוגתא דרב ושמואל דלעיל דרב סבר דפרתו של ראב״ע לשמר הוי ואפ״ה אסרו חכמים משא״כ לשמואל ע״כ פרתו של ראב״ע לנוי הוי והא דהתיר רבי אלעזר בן עזריה היינו משום דסבר כיון דאורחייהו בהכי בחול שרי ורבנן סברי דאפילו הכי אסור בלנוי משום הכי מפרש הכא במתניתין דנמשכין דוקא כן נ״ל ודו״ק:
ג שנינו במשנה שהסוס יוצא בשיר, וכן כל שאר בעלי החיים יוצאים ונמשכים בשיר. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״יוצאין״? ומאי [ומה פירוש] ״נמשכין״? אמר רב הונא: או יוצאין כרוכין, שהוא מניח את הרצועה כרוכה על צוארה של הבהמה ואינו מושכה בה אלא היא עשוייה לנוי, או נמשכין באמצעות רצועה המחוברת לשיר. ושמואל אמר: בעלי חיים אלה יוצאין כשהם נמשכין ברצועה, ואין הם יוצאין כשהם רק כרוכין.
We learned in the mishna: A horse may go out with a chain around its neck, and so too, all animals that typically have chains around their necks when they go out to the public domain may go out with chains on Shabbat and may be pulled by the chains. The Gemara asks: What is the meaning of: May go out, and what is the meaning of: May be pulled?Rav Huna said: These animals may go out either with the chain wrapped around their necks as an ornament, or they may be pulled by the chain. And Shmuel said: These animals may go out pulled by the chain; however, they may not go out with the chain wrapped around their necks as an ornament.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּמַתְנִיתָא תָּנָא יוֹצְאִין כְּרוּכִין לִימָּשֵׁךְ אָמַר רַב יוֹסֵף חֲזֵינָא לְהוּ לְעִיגְלֵי דְּבֵי רַב הוּנָא יוֹצְאִין בְּאַפְסְרֵיהֶן כְּרוּכִין בְּשַׁבָּת.

It was taught in a baraita: They may go out with the chains loosely wrapped around their necks, so that if the need arises, the animals will be able to be pulled by their chains. Rav Yosef said: I saw the calves of the house of Rav Huna go out into the public domain on Shabbat with their bits and with the reins wrapped around their necks.
רש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כרוכין לימשך – כרוכים בריוח שיכול להכניס ידו בין הכרך לצואר או יניח מעט מן החבל שאם באת לברוח ימהר ויאחזנה.
במתניתא תנא כרוכין לימשך – רב הונא מתרץ כרוכים לימשך שיש חלל בין אפסר לצואר שהוא נוח לימשך כשירצה ושמואל סבר לימשך דוקא שיש חבל תלוי באפסר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במתניתא תנא יוצאין כרוכין לימשך – פירוש: האי עדיף מכרוכין שזה לא היה צריך לפשוט הרצועה מצוארו מפני שהיא כרוכה בריוח1 אלא מכניס ידו בין הרצועה לצואר ומושכו.
חזינא להו לעיגלי דבי רב הונא יוצאין באפסריהן כרוכין בשבת – פירוש: אף על גב דאמרן ארבע בהמות יוצאות באפסר דמשמע דהני ארבע צריכות אפסר אבל שאר לא. ופרה נמי אמרן דרצועה שבין קרניה הויא נטירותא יתירתא. עיגלי מפני שהן קטנים ועדיין לא משכו בעול הן צריכין לאפסר לשומרן.
1. כן תוקן בדפוסים (ובכתב מאוחר בגיליון כ״י ששון 557). בטקסט בכ״י ששון 557: ״ברויח״.
במתניתא תנא יוצאין כרוכין לימשך. ושמואל מתרץ לה לטעמיה כרוכין ובלבד שישאר קצתו לימשך בו, ורב הונא מתרץ לה לטעמיה כרוכין רפויין לימשך בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובמתניתא תנא [בברייתא שנינו]: יוצאין כרוכין לימשך (להימשך), שכורכים אותם בלא חוזק, אלא רק באופן שאפשר יהיה להחזיקם ולמושכם. אמר רב יוסף: חזינא להן לעיגלי דבי [ראיתי אותם, את העגלים של בית] רב הונא שהיה בעל אחוזה שהם יוצאין באפסריהן כשהם כרוכין עליהם בשבת.
It was taught in a baraita: They may go out with the chains loosely wrapped around their necks, so that if the need arises, the animals will be able to be pulled by their chains. Rav Yosef said: I saw the calves of the house of Rav Huna go out into the public domain on Shabbat with their bits and with the reins wrapped around their necks.
רש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר ר׳רַבִּי חֲנִינָא מוּלָאוֹת שֶׁל בֵּית רַבִּי יוֹצְאוֹת בְּאַפְסְרֵיהֶן בְּשַׁבָּת אִיבַּעְיָא לְהוּ כְּרוּכִין אוֹ נִמְשָׁכִין.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Ḥanina said: The mules of the house of Rabbi Yehuda HaNasi go out into the public domain with their bits on Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: Does this mean that the mules went out with their bits and reins wrapped around their necks; or, does it mean that they were pulled by the reins?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מולאות – פירוש: פרדות, של בית רבי הוו יוצאות באפסריהן כרוכין בשבת.
ערך מליאות
מליאותא(שבת נב.) מולאות של בית ר׳ יוצאין באפסריהן פי׳ הן כודנתא והן יימים והן בלעז כמשמען (בפסיקא דשובה) ויאסרהו בנחשתים עשה לו כמין מולא של נחשת ועשה בו נקבים ונתנו לתוכה והסיק תחתיו אש (א״ב פי׳ בלשון רומי פרד ובפי׳ איתמר בירושלמי דברכות (פרק אלו דברים) אין בעיתון מיזבן מולין תהין זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור):
א. [מויל עזעל.]
מולאות – פרדות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ חנינא: מולאות [פרדות] של בית רבי יוצאות היו באפסריהן בשבת. איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] שאלה זו: האם הכוונה שהיו הפרדות יוצאות באפסרים כרוכין בלבד או שהיו נמשכין בהם?
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Ḥanina said: The mules of the house of Rabbi Yehuda HaNasi go out into the public domain with their bits on Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: Does this mean that the mules went out with their bits and reins wrapped around their necks; or, does it mean that they were pulled by the reins?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״שתָּא שְׁמַע כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה א״ראֲמַר רַבִּי חֲנִינָא מוּלָאוֹת שֶׁל בֵּית רַבִּי יוֹצְאוֹת בְּאַפְסְרֵיהֶן כְּרוּכִים בְּשַׁבָּת.

Come and hear a resolution to this dilemma from the following incident: When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Ḥanina said: The mules [molaot] of the house of Rabbi Yehuda HaNasi went out on Shabbat with their bits with the reins wrapped around their necks.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדי לפתור זאת תא שמע [בוא ושמע] שסיפרו שכי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ חנינא: מולאות של בית רבי היו יוצאות באפסריהן כשהם רק כרוכים עליהם בשבת.
Come and hear a resolution to this dilemma from the following incident: When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Ḥanina said: The mules [molaot] of the house of Rabbi Yehuda HaNasi went out on Shabbat with their bits with the reins wrapped around their necks.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב אַסִּי הָא דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה לָא צְרִיכָא מִדְּרַב דִּימִי נָפְקָא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַב דִּימִי נִמְשָׁכִין קָאָמַר מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל נָפְקָא.

The Sages said before Rav Asi: That statement of Rav Shmuel bar Yehuda is not necessary. It may be derived from the statement of Rav Dimi. As, if it would enter your mind to say that Rav Dimi said that the mules of the house of Rabbi Yehuda HaNasi went out on Shabbat pulled by their bits, it is difficult. There is nothing novel in that statement, as it may be derived from the statement that Rav Yehuda said that Shmuel said.
רש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי ס״ד דרב דימי נמשכין לחוד קאמר – אבל כרוכין לא ולא אתא לאשמעינן אלא דמולאות משתמרות באפסר ולא הוי משוי להו.
מדרב יהודה אמר שמואל נפקא – דקס״ד דקיבלה רבי מיניה דרבי ישמעאל ברבי יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם דאי ס״ד דרב דימי נמשכין קאמר מדרב יהודה אמר שמואל כו׳ וליכא לאקשויי דרב דימי אתא לאשמעינן דמעשה רב וקי״ל הכי וכה״ג כתבו התוס׳ לעיל בפרק במה טומנין גבי אבא שלחא הוה די״ל דהתם ניחא כיון דאיכא פלוגתא בהכי באומן איצטריך למעשה רב אבל הכא בנמשכין ליכא מאן דפליג ולא הוה איצטריך למעשה רב וק״ל:
אמרוה רבנן קמיה [חכמים לפני] רב אסי: הא [הלכה זו] שמסר רב שמואל בר יהודה לא צריכא [אינה צריכה], כי הלכה זו מדברי רב דימי נפקא [היא יוצאת]. דאי סלקא דעתך [שאם יעלה על דעתך] לומר שרב דימי רצה לספר שהפרדים של בית רבי היו נמשכין בלבד, הרי לא היה בכך כל חידוש, כי מדברי רב יהודה שאמר בשם שמואל נפקא [יוצא הדבר].
The Sages said before Rav Asi: That statement of Rav Shmuel bar Yehuda is not necessary. It may be derived from the statement of Rav Dimi. As, if it would enter your mind to say that Rav Dimi said that the mules of the house of Rabbi Yehuda HaNasi went out on Shabbat pulled by their bits, it is difficult. There is nothing novel in that statement, as it may be derived from the statement that Rav Yehuda said that Shmuel said.
רש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַחְלִיפִין הָיוּ לִפְנֵי רַבִּי שֶׁל זוֹ בָּזוֹ מַהוּ אָמַר לְפָנָיו ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי כָּךְ אָמַר אַבָּא אַרְבַּע בְּהֵמוֹת יוֹצֵאת בָּאַפְסָר הַסּוּס וְהַפֶּרֶד וְהַגָּמָל וְהַחֲמוֹר.

As Rav Yehuda said that Shmuel said: The students switched the details in the mishna before Rabbi Yehuda HaNasi, and asked: What is the halakha with regard to this animal going out into the public domain with that which is permitted for that animal? And Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before Rabbi Yehuda HaNasi: So said father, four animals may go out with a bit: The horse, and the mule, and the camel, and the donkey. Apparently, according to Rabbi Yehuda HaNasi, a mule may go out on Shabbat pulled by its bit.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאמר רב יהודה שכך אמר שמואל: מחליפין היו לפני רבי רצועות המיוחדות של זו, בעל חיים אחד, ונתנו בזו, בבעל חיים אחר שדרכו באחרת, מהו הדין בכגון זה, האם יכולים לצאת בהם בשבת? אמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, כך אמר אבא: ארבע בהמות יוצאות באפסר, הסוס והפרד והגמל והחמור.
As Rav Yehuda said that Shmuel said: The students switched the details in the mishna before Rabbi Yehuda HaNasi, and asked: What is the halakha with regard to this animal going out into the public domain with that which is permitted for that animal? And Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before Rabbi Yehuda HaNasi: So said father, four animals may go out with a bit: The horse, and the mule, and the camel, and the donkey. Apparently, according to Rabbi Yehuda HaNasi, a mule may go out on Shabbat pulled by its bit.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לְהוּ רַב אַסִּי אִיצְטְרִיךְ לְהוּ דְּאִי מִדְּרַב יְהוּדָה נָפְקָא הֲוָה אָמֵינָא אָמַר לְפָנָיו וְלָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּרַב דִּימִי.

Rav Asi said to them: This statement of Rav Shmuel bar Yehuda is necessary, as if it were derived from the statement of Rav Yehuda, who related that which Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before Rabbi Yehuda HaNasi, I would have said that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said that before him, and Rabbi Yehuda HaNasi did not accept it from him. Therefore, that statement of Rav Dimi teaches us that Rabbi Yehuda HaNasi indeed accepted it from Rabbi Yishmael and his mules went out with their bits on Shabbat.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] רב אסי לחכמים ששאלוהו: איצטריך להו [יש צורך להם] לשמוע גם את דברי רב שמואל בר יהודה. דאי [שאם] מדברי ר׳ יהודה שסיפר על מה שאמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לפני רבי נפקא [יוצא, נלמד] הדבר, הוה אמינא [הייתי אומר] שאמנם אמר לפניו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, ואולם רבי לא קיבלה מיניה [ממנו] הלכה זו. על כן קא משמע לן [השמיע לנו] מה שאמר רב דימי שהפרדות בבית רבי אכן היו יוצאות באפסר.
Rav Asi said to them: This statement of Rav Shmuel bar Yehuda is necessary, as if it were derived from the statement of Rav Yehuda, who related that which Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said before Rabbi Yehuda HaNasi, I would have said that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said that before him, and Rabbi Yehuda HaNasi did not accept it from him. Therefore, that statement of Rav Dimi teaches us that Rabbi Yehuda HaNasi indeed accepted it from Rabbi Yishmael and his mules went out with their bits on Shabbat.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִי דְּרַב דִּימִי הֲוָה אָמֵינָא ה״מהָנֵי מִילֵּי נִמְשָׁכִין אֲבָל כְּרוּכִין לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר (רַב) יְהוּדָה.:

And if it had been derived only from the statement of Rav Dimi, I would have said that this applies only when the mule is pulled by its bit; however, if the reins are merely wrapped around the animal’s neck, no, the animal may not go out with it. Therefore, that statement of Rav Shmuel bar Rav Yehuda teaches us that the mules of the house of Rabbi Yehuda HaNasi went out on Shabbat with their reins wrapped around their necks.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי [ואם] מדברי רב דימי בלבד הוה אמינא [הייתי אומר] כי הני מילי [דברים אלו] שמותר לפרדים לצאת באפסר הרי זה רק באופן שהם נמשכין באפסר, אבל כאשר הם רק כרוכין באפסר — לא, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] הלכה זו של רב שמואל בר רב יהודה.
And if it had been derived only from the statement of Rav Dimi, I would have said that this applies only when the mule is pulled by its bit; however, if the reins are merely wrapped around the animal’s neck, no, the animal may not go out with it. Therefore, that statement of Rav Shmuel bar Rav Yehuda teaches us that the mules of the house of Rabbi Yehuda HaNasi went out on Shabbat with their reins wrapped around their necks.
ספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלָן בִּמְקוֹמָן.: לְמֵימְרָא דִּבְנֵי קַבּוֹלֵי טוּמְאָה נִינְהוּ וְהָתְנַן וטַבַּעַת אָדָם טְמֵאָה זוְטַבַּעַת בְּהֵמָה וְכֵלִים חוּשְׁאָר כׇּל הטבעו׳הַטַּבָּעוֹת

It was further taught in our mishna: If these chains contracted ritual impurity, one may sprinkle water of purification on them and immerse them in their place on the animal. The Gemara asks: Is that to say that these chains are fit to contract ritual impurity? Didn’t we learn in a mishna: A ring worn by a person is ritually impure. However, the ring of an animal, and rings of utensils, and all other rings not worn by people
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלין במקומן – פירוש שיר – כעין צמידין. כדמתרגמינן (אונקלוס בראשית כ״ד:ל׳): שירין.
ואקשינן: וכי טבעות של בהמה בני קבולי טומאה נינהו. והתנן בכלים פרק י״ב (משנה כלים י״ב:א׳): טבעת אדם טמאה,⁠1 טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות.
1. כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״טומאה״.
טבעת אדם – שנותן באצבע לנוי.
טמאה – דתכשיט הוא וממדין ילפינן דמנה בהן תכשיטין אצעדה וצמיד וגו׳ ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם (במדבר לא).
טבעת בהמה – כגון שיר.
טבעת כלים – כעין שעושין בראש ידות הכלים.
ושאר כל הטבעות – כגון העשויות לדלת.
ומזין עליהם במקומן – אצטריך לאשמעינן במקומן דלא חיישינן שמא תפול הזאה על הבהמה ויפסלו דתנן במסכת פרה (סי״ב מ״ג) נתכוון להזות על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב [לא] ישנה.
וטובלי׳ במקומן – הקשה הר״ר אליעזר אמאי לא מקשה הכא טבילה מאן דכר שמיה כדפריך בריש במה אשה (שבת נז.) אמאי דתנן ולא תטבול עד שתרפם ותירץ ר״ת דהכא לא פריך משום דמתני׳ מיירי בדין כלים שמחלק בין כלי לכלי ואיזה מותר לצאת בו ואיזה אסור ואגב אורחיה אשמעינן שאר דיני כלים ומזין עליהם וטובלן במקומן דכן דרך התנא כי ההוא (לקמן דף סו.) דקיטע יוצא בקב שלו ואם יש בו בית קבול כתותין טמא אבל בריש במה אשה דמיירי בדיני כלים ואשמעינן דין טבילת אשה פריך שפיר טבילה מאן דכר שמיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה חמרא לובא כו׳ ביחזקאל פוט ולובים היו בעזרתך וגו׳ כצ״ל. ונ״ב ביחזקאל לא מצאתיו כי אם בנחום האלקושי וכך כתיב כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך:
גמ׳ א״ר ירמיה כו׳ וכלים ושאר כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מזין עליהם כו׳ אם יש באזוב לא ישנה כצ״ל. ונ״ב פרש״י דנפסלו במלאכה של הזאה דבהמה דלא הוי שם הזאה עליה והוי ליה כמים שנעשה בהם מלאכה פ״ק דיומא דף י״ד:
תוס׳ ד״ה בבאין וכו׳ וכופת שאור שיחדו לישיבה דאמר טהור. חולין קכט ע״א ועי׳ ב״ב יט ע״ב תוס׳ ד״ה תיפוק ליה:
ד שנינו במשנה שטבעות הבהמה אם נטמאו מזין עליהן כשהם על הבהמה וכן טובלן במקומן, על הבהמה, שמטביל את הבהמה והטבעות עליה. ותוהים: למימרא [האם נאמר] שבני קבולי [קבלת] טומאה, כלומר, ראויות לקבל טומאה נינהו [הן]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: טבעת אדםטמאה. וטבעת בהמה וכן טבעת של כלים ושאר כל הטבעות שאינן לצורך בני אדם, אף אם נגעה בהן טומאה —
It was further taught in our mishna: If these chains contracted ritual impurity, one may sprinkle water of purification on them and immerse them in their place on the animal. The Gemara asks: Is that to say that these chains are fit to contract ritual impurity? Didn’t we learn in a mishna: A ring worn by a person is ritually impure. However, the ring of an animal, and rings of utensils, and all other rings not worn by people
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת נב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת נב., ר׳ חננאל שבת נב., ר׳ נסים גאון שבת נב., הערוך על סדר הש"ס שבת נב., רש"י שבת נב., תוספות שבת נב., ספר הנר שבת נב. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת נב. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת נב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת נב., רשב"א שבת נב. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת נב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת נב., מהרש"א חידושי הלכות שבת נב., פני יהושע שבת נב., גליון הש"ס לרע"א שבת נב., פירוש הרב שטיינזלץ שבת נב.

Shabbat 52a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 52a, R. Chananel Shabbat 52a, R. Nissim Gaon Shabbat 52a, Collected from HeArukh Shabbat 52a, Rashi Shabbat 52a, Tosafot Shabbat 52a, Sefer HaNer Shabbat 52a, Ri MiLunel Shabbat 52a, HaHashlamah Shabbat 52a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 52a, Rashba Shabbat 52a, Meiri Shabbat 52a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 52a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 52a, Penei Yehoshua Shabbat 52a, Gilyon HaShas Shabbat 52a, Steinsaltz Commentary Shabbat 52a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144