that Shimshai, the king’s scribe who hated the Jews (see Ezra 4:17), was erasing the description of Mordecai’s saving the king, and the angel Gavriel was writing it again. Therefore, it was indeed being written in the present. Rabbi Asi said: Rabbi Sheila, a man of the village of Timarta, taught: If something written down below in this world that is for the benefit of the Jewish people cannot be erased, is it not all the more so the case that something written up above in Heaven cannot be erased?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שמשי – סופר המלך שונא ישראל היה ומימות כורש היה כמו שנאמר בספר עזרא (ד׳) שכתב שטנה על בנין הבית עד שבא כורש וביטלו ואף בימי אחשורוש עשה כן שנאמר (שם) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתב שטנה.
תוס׳ בד״ה ודחי י׳ אלפים כו׳ שמעתי שי׳ אלפים ככר כסף עולין כו׳ עכ״ל ועי׳ בחזקוני ריש פרשת כי תשא ביאור לדבריהם:
שמשי מוחק וגבריאל כו׳. בתרגום מפורש ששמשי ספרא בן המן היה:
ומה כתב שלמטה כו׳. ר״ל מה כתב שלמטה בא גבריאל מלמעלה למטה וכותב שלא יהיה נמחק כתב שלמעלה וגבריאל שם לא כ״ש:
ששמשי סופר המלך שהיה שונא ישראל (ראה עזרא ד, יז)מוחק והמלאך גבריאל כותב. ונמצא שהיה הדבר כתוב אכן בהווה. אמר ר׳ אסי, דרש ר׳ שילא איש כפר תמרתא בעניין זה: ומה כתב שלמטה שנכתב בספר בעולם הזה שהוא לזכותן של ישראל — אינו נמחק, כתב שלמעלה לא כל שכן שאינו נמחק.
that Shimshai, the king’s scribe who hated the Jews (see Ezra 4:17), was erasing the description of Mordecai’s saving the king, and the angel Gavriel was writing it again. Therefore, it was indeed being written in the present. Rabbi Asi said: Rabbi Sheila, a man of the village of Timarta, taught: If something written down below in this world that is for the benefit of the Jewish people cannot be erased, is it not all the more so the case that something written up above in Heaven cannot be erased?
The verse states that Ahasuerus was told with regard to Mordecai: “Nothing has been done for him”(Esther 6:3). Rava said: It is not because they love Mordecai that the king’s servants said this, but rather because they hate Haman.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נעשה עמו דבר לא מפני שאוהבין כו׳. לפי שהמלך א״ל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי וגו׳ הו״ל למימר למלך נמי בהאי לישנא לא נעשה עמו יקר וגדולה או דלא הל״ל רק לא נעשה אבל גם הם לא היו אוהבים את מרדכי ולא היו רוצים לעשות לו גדולה ויקר אלא דבר שאינו תלוי בגדולה ומפני שנאתם את המן רוצים היו מיהת לעשות לו דבר מה:
נאמר שם שאמרו לאחשורוש: ״לא נעשה עמו דבר״(אסתר ו, ג), אמר רבא: לא מפני שהיו אוהבים את מרדכי אמרו כן, אלא מפני ששונאים היו את המן.
The verse states that Ahasuerus was told with regard to Mordecai: “Nothing has been done for him”(Esther 6:3). Rava said: It is not because they love Mordecai that the king’s servants said this, but rather because they hate Haman.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The verse states: “Now Haman had come into the outer court of the king’s house, to speak to the king about hanging Mordecai on the gallows that he had prepared for him”(Esther 6:4). A Sage taught in a baraita: This should be understood to mean: On the gallows that he had prepared for himself.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשר הכין לו כו׳. דלא איצטריך למכתב לו אלא שהכתוב מבשרו לו לעצמו הכין ולא למרדכי:
נאמר: ״על העץ אשר הכין לו״(אסתר ו, ד), תנא [שנה החכם]: כוונת הכתוב לומר שלו לעצמו הכין.
The verse states: “Now Haman had come into the outer court of the king’s house, to speak to the king about hanging Mordecai on the gallows that he had prepared for him”(Esther 6:4). A Sage taught in a baraita: This should be understood to mean: On the gallows that he had prepared for himself.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The verse relates that Ahasuerus ordered Haman to fulfill his idea of the proper way to honor one who the king desires to glorify by parading him around on the king’s horse while wearing the royal garments: “And do so to Mordecai the Jew who sits at the king’s gate, let nothing fail of all that you have spoken” (Esther 6:10). The Gemara explains that when Ahasuerus said to Haman: “And do so to Mordecai,” Haman said to him in an attempt to evade the order: Who is Mordecai? Ahasuerus said to him: “The Jew.” Haman then said to him: There are several men named Mordecai among the Jews. Ahasuerus then said to him: I refer to the one “who sits at the king’s gate.”
נאמר, שאמר המלך: ״ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך״ (אסתר ו, י), ומפרשים, כשאמר לו ״ועשה כן למרדכי״, אמר ליה [לו] המן שרצה להתחמק: מנו [מי הוא] מרדכי? אמר ליה [לו] אחשורוש להמן: ״היהודי״. אמר ליה [לו] המן: טובא [הרבה] מרדכי איכא ביהודאי [יש בין היהודים] אמר ליה [לו] אחשורוש: כוונתי לזה ״היושב בשער המלך״.
The verse relates that Ahasuerus ordered Haman to fulfill his idea of the proper way to honor one who the king desires to glorify by parading him around on the king’s horse while wearing the royal garments: “And do so to Mordecai the Jew who sits at the king’s gate, let nothing fail of all that you have spoken” (Esther 6:10). The Gemara explains that when Ahasuerus said to Haman: “And do so to Mordecai,” Haman said to him in an attempt to evade the order: Who is Mordecai? Ahasuerus said to him: “The Jew.” Haman then said to him: There are several men named Mordecai among the Jews. Ahasuerus then said to him: I refer to the one “who sits at the king’s gate.”
Haman said to him: Why award him such a great honor? It would certainly be enough for him to receive one village [disekarta] as an estate, or one river for the levy of taxes. Ahasuerus said to him: This too you must give him. “Let nothing fail of all that you have spoken,” i.e., provide him with all that you proposed and spoke about in addition to what I had said.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דסקרתא
דסקרתא – א(עירובין נט.) אמר רב יהודה כגון דסקרתא דריש גלותא פי׳ עיר של ראש גלות. דסקרתא דנתזיר פירוש שהיה סותר ואין באין רבים אלא בשבילו והויא של יחיד (מגילה טז.) אמר ליה ההוא סגיא ליה בחד נהרא או בחדא דסקרתא. (גיטין מ) ההיא דסקרתא דעבד דאיזדבן לגוים:
א״ל סגי ליה בחד דסקרתא כו׳ א״ל הא נמי הב ליה שנאמר אל תפל וגו׳. דהאי קרא יתירא הוא דכבר כתיב לעיל מהר קח וגו׳. כאשר דברת ועשה כן למרדכי וגו׳ וע״כ דרשו שהמן אמר למלך שאין מרדכי ראוי לגדולה זו להלבישו בלבוש מלכות ולהרכיבו על סוס המלך וסגי ליה ליתן כפר א׳ או מכס א׳ וע״ז השיב לו אל תפל דבר מכל אשר דברת בין מה שאמרת בראשונה ובין מה שאמרת באחרונה:
אמר ליה [לו] המן: מדוע להעניק לו כבוד גדול כזה? סגי ליה בחד דיסקרתא, אי נמי בחד נהרא [די לו אם תיתן לו כפר אחד לאחוזה, או גם כן נהר אחד] לגבות ממנו מכס. אמר ליה [לו] אחשורוש: הא נמי הב ליה [זה גם כן תן לו], ״אל תפל דבר מכל אשר דברת״ אתה עצמך, וכמו כן עשה גם מה שאמרתי לך אני.
Haman said to him: Why award him such a great honor? It would certainly be enough for him to receive one village [disekarta] as an estate, or one river for the levy of taxes. Ahasuerus said to him: This too you must give him. “Let nothing fail of all that you have spoken,” i.e., provide him with all that you proposed and spoke about in addition to what I had said.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara describes what occurred as Haman went to follow the king’s orders, as the verse states: “Then Haman took the apparel and the horse”(Esther 6:11). When he went, he found Mordecai as the Sages were sitting before him, and he was demonstrating to them the halakhot of the handful, i.e., the scooping out of a handful of flour from the meal-offering in order to burn it on the altar. Once Mordecai saw him coming toward him with his horse’s reins held in his hands, he became frightened, and he said to the Sages: This evil man has come to kill me. Go away from him so that you should not get burnt from his coals, i.e., that you should not suffer harm as well. At that moment Mordecai wrapped himself in his prayer shawl and stood up to pray. Haman came over to where they were and sat down before them and waited until Mordecai finished his prayer.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבנן – תלמידיו.
הלכות קמיצה – דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן היה הוא יום תנופת העומר.
אזל כו׳ הלכות קמיצה לרבנן כו׳. כל האי עובדא לא ידענא לו רמז בקרא ובקבלה היה בידם כל זה ופרש״י הלכות קמיצה דריש מענינו של יום כו׳ יום תנופת עומר עכ״ל וכ״ה במדרש ילקוט במאי עסקיתו א״ל במצות עומר כו׳ א״ל דשעורין כו׳ ע״ש אבל ממה שאמר בסמוך שא״ל מאן דמנדב מנחה מייתי מלא קומציה דסולתא כו׳ לאו אעומר נתכוונו שהרי לא בא בנדבה גם לא היה העומר סולת שהרי מן שעורים בא ויש לפרש שהפליגו לו בענין דיחיד המנדב מנחה שהוא קרבנו של דלי דלות אעפ״כ בזמן שבית המקדש קיים מתכפר בקומץ ממנו שנקרב וכמ״ש במנחה כתיב ונפש כי תקריב וגו׳ כאילו הקריב נפש וק״ל ולהכי עסקינן ביה גם עכשיו בביטול בהמ״ק כדאמרינן בפ׳ ג׳ פרקים בזמן שאין בהמ״ק מה תהא עליהן א״ל בזמן שקוראין לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום וע״ז אמר מלי קמצא קמחא דידכו שאתם עוסקים בה עתה דחי י׳ אלפי ככרי כספא דידי וע״ז א״ל רשע אתה שאמרת כספא דידי והלא אינו דידך דעבד שקנה כו׳ ועד״ז יש לכוין הא דכתיב טוב מלא כף נחת מבית מלא זבחי ריב דהיינו טוב מלא כף וקומץ של המנחה שבאה בנחת מבית מלא של המן בכסף וזהב וזבחי ריב מסעודות שעשתה לו אסתר להפילו:
״ויקח המן את הלבוש ואת הסוס״(אסתר ו, יא), אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו [הלך ומצא אותו, את מרדכי שיושבים חכמים לפניו והיה מראה להם, מלמד] הלכות קמיצה לרבנן [לחכמים], כיון דחזייה [שראה אותו] מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה [שהוא יוצא למולו וסוסו אחוז בידו], מירתת [פחד] אמר להו [להם] מרדכי לרבנן [לחכמים]: האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די [רשע זה, להרוג את נפשי הוא בא, לכו ממנו כדי] שלא תכוו בגחלתו, שלא תינזקו גם אתם. בההיא שעתא [באותה שעה] נתעטף מרדכי בטליתו וקם ליה לצלותא [ונעמד לו לתפילה], אתא [בא] המן למקום ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה [וישב לפניהם והמתין עד שסיים מרדכי את תפילתו], ובינתיים
The Gemara describes what occurred as Haman went to follow the king’s orders, as the verse states: “Then Haman took the apparel and the horse”(Esther 6:11). When he went, he found Mordecai as the Sages were sitting before him, and he was demonstrating to them the halakhot of the handful, i.e., the scooping out of a handful of flour from the meal-offering in order to burn it on the altar. Once Mordecai saw him coming toward him with his horse’s reins held in his hands, he became frightened, and he said to the Sages: This evil man has come to kill me. Go away from him so that you should not get burnt from his coals, i.e., that you should not suffer harm as well. At that moment Mordecai wrapped himself in his prayer shawl and stood up to pray. Haman came over to where they were and sat down before them and waited until Mordecai finished his prayer.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
In the interim, as he waited, Haman said to the other Sages: With what were you occupied? They said to him: When the Temple is standing, one who pledges a meal-offering would bring a handful of fine flour and achieve atonement with it. He said to them: Your handful of fine flour has come and cast aside my ten thousand pieces of silver, which I had pledged toward the destruction of the Jewish people. When Mordecai finished praying, he said to Haman: Wicked man, when a slave buys property, to whom belongs the slave and to whom belongs the property? As I once bought you as a slave, what silver can be yours?
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחי עשרה אלפי ככרי כספא – שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח.
בתוס׳ בד״ה ודחי עשרה אלפי ככרי כספא שמעתי שעשרת אלפי ככרי כסף וכו׳ שיתן לאחשורוש כל פדיונן דוק ותשכח עכ״ל. והדברים תמוהים מאד וכבר צווחו קמאי דקמן ואף אני אענה את חלקי משום דאיתא במדרש כששמע משה ונתנו איש כפר נפשו נתיירא ואמר היאך אפשר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ומסיק התם דאמר לו הקב״ה לא כמו שאתה סבור אלא כזה יתנו ופליגי התם תנאי ואמוראי טובא ר׳ יהודא בר אלעאי אמר מצינו פדיון של אדם ככר כסף וכו׳ ומייתי לה מקרא דנביאים ר׳ יוסי אמר ממוציא שם רע אתה למד מאה סלעים וכו׳ רשב״ל אמר מאונס אתה למד וכו׳ ר׳ יודא בר סימן אמר משור נגח אתה למד דכתיב אם עבד יגח כסף שלשים שקלים יתן וכו׳ עכ״ל המדרש ואף שאלו ואלו דברי אלקים חיים דבאמת אין קצבה לבני חורין מ״מ בעבד מיהא כל אנפי שוין שיש לו קצבה ל׳ שקלים ממש דמי כופר נפשו דמי ניזק דהא ל׳ שקלים דעבד משור נגח תחת כופר הוא. וא״כ המן הרשע שרצה להשמיד כל היהודים רצה לשלם לאחשורוש דמי עבד בעלמא כמאמר אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו וא״כ צא וחשוב דמנין ישראל לעולם הם כפי שיצאו ממצרים וכיון שמחצית השקל עולה למאה ככר כסף ומנה של קדש כפול היה הו״ל מאתים ככר א״כ כשתחשוב שלשים שקלים לכל א׳ דהיינו ששים פעמים מאתים ככר הרי שנים עשר אלף ככר והמן שנתן עשרת אלפים היינו לפי שבימי יחזקאל הוסיפו שתות על המשקל ויחזקאל מקמי הכי הוה א״כ עשרת אלפים ככר דהמן הן שנים עשר אלף דבימי משה וא״כ החשבון מכוון לגמרי וזה שכתבו התוספת שנתן כל דמי פדיונן שהן דמי פדיון עבד ממש רק עיקר דבריהם שהוצרכו להביא ראיה דאין להקפיד על עיקר מנינם אלא כפי החשבון שיצאו ממצרים כדמשמע בכמה דוכתי ובכמה ספרי מפרשים ובזוהר דלעולם עיקר מנינם של ישראל אינו אלא ס׳ ריבוא ודו״ק היטב:
לאחר ימים רבים שכתבתי כל זה איסתייע׳ מילתא שהוצרכתי לעיין בל׳ הרוקח ז״ל בהלכות פורים במידי דנפקא מיניה לדינא מדי עברי דרך עיון לשוטט בדבריו אשכחנא מרגניתא דלית ביה טימא בכמה דרושים מרומזים מתוקים מדבש השייכים לעניני מגילת אסתר במזמור אילת השחר הנדרש על ענין אסתר ושם מצאתי את שאהבה נפשי בענין עשרת אלפים ככר כסף ג״כ ממש על הדרך שכתבתי כאן ולא הטתי ימין ושמאל ונתתי שמחה גדולה בלבי ממש כיום מועד כקריאת המגילה שזכיתי לכוין לדעת הגדול בעל הרוקח ז״ל שזכה לרה״ק ואולי בר מזליה אנא להא מילתא ולדעתי בלי ספק שדברי התוס׳ כאן יצאו מפי קדוש של בעל הרוקח בעצמו שהיה בימי חכמי התוס׳ כנודע:
גמ׳ עבד שקנה נכסים. ע״ל טו ע״א רש״י ד״ה וזה בא:
אמר להו [להם] המן לחכמים במאי עסקיתו [במה אתם עוסקים]? אמרו ליה [לו]: בזמן שבית המקדש היה קיים מאן [מי] שהיה מנדב מנחה, מייתי מלי קומציה דסולתא [היה מביא מלוא קומצו סולת] ומתכפר ליה [לו]. אמר להו [להם]: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי [בא מלוא קומץ קמח שלכם ודחה את עשרת אלפים ככרי כסף שלי], וכשסיים מרדכי את תפילתו אמר ליה [לו] להמן: רשע, עבד שקנה נכסים, העבד למי שייך ונכסים למי שייכים? הלא אני קניתי אותך כעבד, ואיזה כסף הוא שלך?
In the interim, as he waited, Haman said to the other Sages: With what were you occupied? They said to him: When the Temple is standing, one who pledges a meal-offering would bring a handful of fine flour and achieve atonement with it. He said to them: Your handful of fine flour has come and cast aside my ten thousand pieces of silver, which I had pledged toward the destruction of the Jewish people. When Mordecai finished praying, he said to Haman: Wicked man, when a slave buys property, to whom belongs the slave and to whom belongs the property? As I once bought you as a slave, what silver can be yours?
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
Haman said to him: Stand up, put on these garments and ride on this horse, for the king wants you to do so. Mordecai said to him: I cannot do so until I enter the bathhouse [bei vanei] and trim my hair, for it is not proper conduct to use the king’s garments in this state that I am in now.
אמר ליה [לו] המן למרדכי: קום [עמוד] לבוש הני מאני [בגדים אלה] ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא [ורכב על הסוס הזה, שהמלך רוצה אותך]. אמר ליה [לו]: לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי [אין אני יכול לעשות זאת עד שאכנס לבית המרחץ ואספר את שערותי, שאין זו דרך ארץ להשתמש בבגדי המלך כך] כמו שאני עכשיו.
Haman said to him: Stand up, put on these garments and ride on this horse, for the king wants you to do so. Mordecai said to him: I cannot do so until I enter the bathhouse [bei vanei] and trim my hair, for it is not proper conduct to use the king’s garments in this state that I am in now.
In the meantime, Esther sent messengers and closed all the bathhouses and all the shops of the craftsmen, including the bloodletters and barbers. When Haman saw that there was nobody else to do the work, he himself took Mordecai into the bathhouse and washed him, and then he went and brought scissors [zuza] from his house and trimmed his hair. While he was trimming his hair he injured himself and sighed. Mordecai said to him: Why do you sigh? Haman said to him: The man whom the king had once regarded above all his other ministers is now made a bathhouse attendant [balanei] and a barber. Mordecai said to him: Wicked man, were you not once the barber of the village of Kartzum? If so, why do you sigh? You have merely returned to the occupation of your youth. It was taught in a baraita: Haman was the barber of the village of Kartzum for twenty-two years.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זווא
זווא – א(מגילה טז.) איתי זוזא מביתיה וקא שקיל ליה במזייה פי׳ היינו זוג של ספרים:
אסרתינהו לכולהו בי בני כו׳. לפי פרש״י היינו העוסקים ומשמשים במרחצאות מיהו לקמן בסמוך קרי ליה בלן וכן בכמה מקומות אבל בי בני מרחצאות גופייהו משמע וכן אומני דקאמר הכא היינו ספר ובכמה מקומות אומני היינו מקיזי דם ואפשר דבכלל אומני נמי ספר ובי בני נמי דקאמר דממילא אסרה נמי המרחצאות שלא יהיה שם המשמש להדליק אש בתנור ולהחם חמין:
בינתיים שדרה [שלחה] אסתר שליחים ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני [וסגרה את כל בתי המרחץ ואת כל האומנים מקיזי הדם והספרים], וכיון שראה המן שאין מי שיעשה זאת, עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה [הכניסו הוא, המן, למרדכי לבית המרחץ ורחץ אותו והלך והביא מספרים מביתו וקצץ את שערותיו]. בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח [בזמן שגזז את שערותיו נפגע, ונאנח] אמר ליה [לו] מרדכי: אמאי קא מיתנחת [מדוע אתה נאנח]? אמר ליה [לו]: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני [אדם שהיה חשוב למלך יותר מכל שריו, עכשיו יעשו אותו בלן] וספר? אמר ליה [לו]: רשע, ולאו [והאם לא] ספר של כפר קרצום היית בנעוריך ואם כן מדוע אתה נאנח? הלא חזרת לימי נעוריך ולמלאכתך הקודמת. תנא [שנה החכם]: המן, ספר של כפר קרצום היה, עשרים ושתים שנה.
In the meantime, Esther sent messengers and closed all the bathhouses and all the shops of the craftsmen, including the bloodletters and barbers. When Haman saw that there was nobody else to do the work, he himself took Mordecai into the bathhouse and washed him, and then he went and brought scissors [zuza] from his house and trimmed his hair. While he was trimming his hair he injured himself and sighed. Mordecai said to him: Why do you sigh? Haman said to him: The man whom the king had once regarded above all his other ministers is now made a bathhouse attendant [balanei] and a barber. Mordecai said to him: Wicked man, were you not once the barber of the village of Kartzum? If so, why do you sigh? You have merely returned to the occupation of your youth. It was taught in a baraita: Haman was the barber of the village of Kartzum for twenty-two years.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
After Haman trimmed his hair, Haman dressed Mordecai in the royal garments. Haman then said to him: Mount the horse and ride. Mordecai said to him: I am unable, as my strength has waned from the days of fasting that I observed. Haman then stooped down before him and Mordecai ascended on him. As he was ascending the horse, Mordecai gave Haman a kick. Haman said to him: Is it not written for you: “Do not rejoice when your enemy falls”(Proverbs 24:17)? Mordecai said to him: This statement applies only to Jews, but with regard to you it is written: “And you shall tread upon their high places”(Deuteronomy 33:29).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל לא כתיב לכו בנפול אויביך אל תשמח כו׳. ובמדרש ילקוט שאז אמר מרדכי ארוממך ה׳ כי דליתני היינו לסלוק ולעלות עליו ולא שמחת אויבי לי שהוא יעשה לי כן כמ״ש ויאמר המן בלבו למי וגו׳ יותר ממני וכמ״ש בסמוך שסברה ברתיה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי:
דכחישי חילאי מתעניתא גחין וסליק כו׳ ואתה על במותימו וגו׳. ורישא דקרא ויכחשו אויביך לך יתפרש כן דהיינו שיכחיש חילך מגזירת אויביך על ידי תענית ואתה על במותימו תדרוך:
בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה [אחרי שנטל את שערותיו, לבש מרדכי את בגדיו], אמר ליה [לו] המן: סק [עלה] ורכב. אמר ליה [לו] מרדכי: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא [אין אני יכול, שכחש כוחי מימי התענית שהתעניתי], גחין וסליק [גחן המן לפניו ועלה] עליו מרדכי. כי סליק [כאשר עלה] בעט ביה [בו] מרדכי בהמן. אמר ליה [לו] המן: האם לא כתיב לכו [נאמר לכם, אצלכם]: ״בנפל אויבך אל תשמח״(משלי כד, יז)? אמר ליה [לו] מרדכי: אכן נאמר, ואולם הני מילי [דברים אלה אמורים] בישראל, אבל בדידכו כתיב [בכם נאמר]: ״ואתה על במותימו תדרך״(דברים לג, כט).
After Haman trimmed his hair, Haman dressed Mordecai in the royal garments. Haman then said to him: Mount the horse and ride. Mordecai said to him: I am unable, as my strength has waned from the days of fasting that I observed. Haman then stooped down before him and Mordecai ascended on him. As he was ascending the horse, Mordecai gave Haman a kick. Haman said to him: Is it not written for you: “Do not rejoice when your enemy falls”(Proverbs 24:17)? Mordecai said to him: This statement applies only to Jews, but with regard to you it is written: “And you shall tread upon their high places”(Deuteronomy 33:29).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The verse states: “And he proclaimed before him: Thus shall it be done to the man whom the king delights to honor”(Esther 6:11). As Haman was taking Mordecai along the street of Haman’s house, Haman’s daughter was standing on the roof and saw the spectacle. She thought to herself that the one who is riding on the horse must be her father, and the one walking before him must be Mordecai. She then took a chamber pot full of feces and cast its contents onto the head of her father, whom she mistakenly took as Mordecai. When Haman raised his eyes in disgust afterward, and looked up at his daughter, she saw that he was her father. In her distress, she fell from the roof to the ground and died.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אציץ
אציץ – א(מגילה טז.) שקילא אציצא דבית הכסא שדיא ליה ארישיה (בבא בתרא קמה.) בגמר׳ דאם אמרה ראו מה הניח לי רב פפא אמר אעילו אציצא דהרסנא פי׳ אציץ ועציץ וגסטרא אחד הן ופירושו בערך ג׳:
״ויקרא לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו״(אסתר ו, יא), כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי [כאשר היה מושך והולך בשביל ליד ביתו] של המן, חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא [ראתה אותו בתו של המן שהיתה עומדת על הגג], סברה [חשבה בלבה] כי האי דרכיב [זה שרוכב] על הסוס — אבוה [אביה] הוא, והאי דמסגי קמיה [וזה שהולך לפניו] — מרדכי הוא, שקלה עציצא [לקחה עביט] מלא מבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה [וזרקה אותו על ראשו של אביה] שחשבה שהוא מרדכי. דלי עיניה וחזת דאבוה [הרים המן את עיניו וראתה שאביה] הוא, נפלה מחמת צער וכעס מאיגרא לארעא [מהגג לארץ] ומתה.
The verse states: “And he proclaimed before him: Thus shall it be done to the man whom the king delights to honor”(Esther 6:11). As Haman was taking Mordecai along the street of Haman’s house, Haman’s daughter was standing on the roof and saw the spectacle. She thought to herself that the one who is riding on the horse must be her father, and the one walking before him must be Mordecai. She then took a chamber pot full of feces and cast its contents onto the head of her father, whom she mistakenly took as Mordecai. When Haman raised his eyes in disgust afterward, and looked up at his daughter, she saw that he was her father. In her distress, she fell from the roof to the ground and died.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And this is as it is written: “And Mordecai returned to the king’s gate”(Esther 6:12). Rav Sheshet said: This means that he returned to his sackcloth and his fasting over the troubles of the Jewish people. Simultaneously, “but Haman hastened to his house, mourning, and having his head covered”(Esther 6:12). “Mourning”; over the death of his daughter. “And having his head covered”; due to what had happened to him, as his head was full of filth.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולתעניתו – יום שלישי לתענית היה שהתחילו להתענות בי״ד בניסן ומה שאמר המקרא ליום אתמול שלישי ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות יום שלישי לשילוח הרצים היה.
וישב מרדכי וגו׳ ששב לשקו כו׳. דלא איצטריך לן למימר להיכן שב אי לאו לאשמועינן ששב לשקו כו׳ שהיה לפני שער המלך ואע״ג דאל שער המלך משמע לעיל בתוך שער המלך כדכתיב ויבא עד שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק הכא מוכח דאל שער המלך עד שער המלך משמע:
והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: ״וישב מרדכי אל שער המלך״(אסתר ו, יב), אמר רב ששת: ששב אל שקו ואל תעניתו, להתענות על צרת ישראל, ״והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש״(אסתר ו, יב), ״אבל״ — על בתו שמתה, ״וחפוי ראש״ — על שאירע לו שנמלא ראשו לכלוך.
And this is as it is written: “And Mordecai returned to the king’s gate”(Esther 6:12). Rav Sheshet said: This means that he returned to his sackcloth and his fasting over the troubles of the Jewish people. Simultaneously, “but Haman hastened to his house, mourning, and having his head covered”(Esther 6:12). “Mourning”; over the death of his daughter. “And having his head covered”; due to what had happened to him, as his head was full of filth.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The following verse states: “And Haman recounted to Zeresh his wife and to all his friends everything that had befallen him. Then his wise men and Zeresh his wife said to him: If Mordecai, before whom you have begun to fall, be of the seed of the Jews, then you will not prevail over him, but you shall fall before him” (Esther 6:13). The Gemara comments: At the beginning of the verse it calls them “his friends,” and in the continuation of the verse it calls them “his wise men.” Rabbi Yoḥanan said: Whoever says something wise, even if he is from the nations of the world, is called a wise man.
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שר
שר – א(פרה פ״ג יומא מז) כורכן בשירי לשון פי׳ כגון שנחלקו ונטל ממנו הנותר נקרא שירי לשון ופריק אימא כורכן כזנב לשון כלומר הלשון הזה הוא ארוך והקצר היוצא ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך בו (ראש השנה יז:) לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים (מגילה טז.) לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין תפארתו יכול לכל ת״ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים פי׳ כמו אדם טפל ולא עיקר (זבחים קיא: יומא ס) שירים מעכבי:
ערך אמתה
אמתה – בשל תורה בסוף (מגילה טז) פירוש לכן כתיב ואמת ללמדך שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה פי׳ כמזוזה שהיא אמיתה של תורה כדגרסינן (מנחות לב:) אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ועוד שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני. ורבנן היכי אמרי אמר רבי יצחק אמר ר׳ אלעזר מתוך שיודעין בהקב״ה שהוא אמת לא כזבו בו (יומא סט:) פי׳ ורבנן ירמיה ודניאל היכי עבוד שלא אמרו גבור ונורא לא כזבו ולא רצו לומר בו אלא אמת:
כל האומר דבר חכמה כו׳. היינו שא״ל דבר חכמה שבתורה כדמסיק אם מזרע וגו׳ אם משאר שבטים כו׳ ואי משבט יהודה ובנימין כו׳ ופרש״י אם מזרע וגו׳ היהודים יש זרע ביהודים שם כו׳ ע״ש מפירושו נראה דלאו מלשון יהודים מפיק ליה אי משבט יהודה כו׳ דהא בנימין ואפרים ומנשה נמי אית להו זו המדה אלא דיהודים דהכא היינו כלל ישראל וכדאמרינן לעיל כל הכופר בע״ז נקרא יהודי אלא כיון דכבר ידעו שהיה מרדכי מכלל ישראל כמ״ש כי הגידו לו עם מרדכי ויבקש להשמיד את כל היהודים וזה היה מפורסם בכל המדינות ואוהביו וחכמיו ודאי דידעו כן שהיה יהודי א״כ מאי קא״ל השתא אם מזרע היהודים מרדכי וגו׳ ומעיקרא מאי סברי דהסכימו לעשות עץ כמ״ש ותאמר וגו׳ וכל אוהביו יעשו עץ גו׳ וע״כ אמרו דודאי מעיקרא הוו סברי דמרדכי משבטים אחרים הוה ויכלת ליה אבל השתא ראו בתחלת נפילת המן חשו לכך וא״ל אם מזרע היהודים גו׳ דהיינו מאותן שבטים דלא יכלת להו ומייתי ליה בנימין דאתי מרדכי מיניה דכתיב לפני גו׳ ובנימין עוררה את גבורתך גו׳ דכיון שהקב״ה מעורר את הגבורה להם ודאי דלא יכלת ליה:
נאמר: ״ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו״(אסתר ו, יג), ומעירים: קרי ליה [קורא להם] ״אהביו״, וקרי להו [וקורא להם] בהמשך הפסוק ״חכמיו״. אמר ר׳ יוחנן: כל האומר דבר חכמה אפילו הוא באומות העולם — נקרא חכם. ואיזה דבר חכמה אמרו לו?
The following verse states: “And Haman recounted to Zeresh his wife and to all his friends everything that had befallen him. Then his wise men and Zeresh his wife said to him: If Mordecai, before whom you have begun to fall, be of the seed of the Jews, then you will not prevail over him, but you shall fall before him” (Esther 6:13). The Gemara comments: At the beginning of the verse it calls them “his friends,” and in the continuation of the verse it calls them “his wise men.” Rabbi Yoḥanan said: Whoever says something wise, even if he is from the nations of the world, is called a wise man.
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara explains that their wise remark, which earned them their distinction, is contained in their advice: “If Mordecai be of the seed of the Jews [Yehudim], then you will not prevail over him” (Esther 6:13). The word Yehudim can also refer to people from the tribe of Judah. Haman’s wise men thereby said to him: If he descends from the other tribes, you can still prevail over him, but if he descends from the tribe of either Judah, Benjamin, Ephraim, or Manasseh, you cannot prevail over him. With regard to Judah, the proof of this is as it is written: “Your hand shall be on the neck of your enemies”(Genesis 49:8), indicating that Judah will emerge victorious over his enemies. And the proof that Haman cannot prevail over the others that were mentioned is as it is written with regard to them: “Before Ephraim and Benjamin and Manasseh, stir up Your might”(Psalms 80:3).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם מזרע היהודים – יש זרע ביהודים שאם הוא בא מהם לא תוכל לו.
״אם מזרע היהודים מרדכי״(אסתר ו, יג), אמרו ליה [לו]: אי [אם] משאר שבטים קאתי [הוא בא], יכלת ליה [תוכל לו עדיין], ואי [ואם] משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה הוא בא — לא יכלת ליה [תוכל לו] עוד. וראיה לדבר: יהודה, דכתיב [שכן נאמר] בו: ״ידך בערף איביך״(בראשית מט, ח), שהוא מנצח והולך את אינך דכתיב בהו [האחרים שמנינו שנאמר בהם]: ״לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך״(תהלים פ, ג).
The Gemara explains that their wise remark, which earned them their distinction, is contained in their advice: “If Mordecai be of the seed of the Jews [Yehudim], then you will not prevail over him” (Esther 6:13). The word Yehudim can also refer to people from the tribe of Judah. Haman’s wise men thereby said to him: If he descends from the other tribes, you can still prevail over him, but if he descends from the tribe of either Judah, Benjamin, Ephraim, or Manasseh, you cannot prevail over him. With regard to Judah, the proof of this is as it is written: “Your hand shall be on the neck of your enemies”(Genesis 49:8), indicating that Judah will emerge victorious over his enemies. And the proof that Haman cannot prevail over the others that were mentioned is as it is written with regard to them: “Before Ephraim and Benjamin and Manasseh, stir up Your might”(Psalms 80:3).
The wise men continued: “But you shall fall [nafol tippol] before him”(Esther 6:13). Rabbi Yehuda bar Ilai interpreted a verse homiletically: Why are these two fallings,nafol and tippol, mentioned here? The wise men said to Haman: This Jewish nation is compared in the Bible to the dust of the earth and it is also compared to the stars in heaven. This teaches you that when they descend, they descend to the dust, and when they rise, they rise to the stars. Accordingly, when Mordecai is on the rise, you will be utterly incapable of prevailing over him.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אומה זו משולה לעפר כו׳ שיורדין עד עפר כו׳. שהכל מושלין בהן כמ״ש עבדים משלו בנו וגו׳ כמו העפר שנדרסת לכל וכשהן עולין עולים עד לכוכבים כמו שא״א לאדם לעלות למקום הכוכבים כך א״א לכל אומה ולשון לשלוט בהן וכך היה במעשה המן שהיה עבד מרדכי ועמד להיות מושל עליו ושוב כשזכה מרדכי עלה עד למעלה להיות משנה למלך:
נאמר: ״כי נפול תפול לפניו״(אסתר ו, יג), דרש ר׳ יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו, ״נפול״ ו״תפול״ למה? אמרו לו להמן חכמיו: אומה זו, ישראל, משולה בכתובים לעפר ומשולה לכוכבים, ללמד: כשהן יורדין — יורדין עד עפר, וכשהן עולין — עולין עד לכוכבים, ולכן כשמרדכי בעליה לא תוכל לו עוד.
The wise men continued: “But you shall fall [nafol tippol] before him”(Esther 6:13). Rabbi Yehuda bar Ilai interpreted a verse homiletically: Why are these two fallings,nafol and tippol, mentioned here? The wise men said to Haman: This Jewish nation is compared in the Bible to the dust of the earth and it is also compared to the stars in heaven. This teaches you that when they descend, they descend to the dust, and when they rise, they rise to the stars. Accordingly, when Mordecai is on the rise, you will be utterly incapable of prevailing over him.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The next verse states: “The king’s chamberlains came, and they hastened [vayavhilu] to bring Haman” (Esther 6:14). This teaches that they brought him in disarray [behala], not even giving him a chance to wash himself from the filth.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלמד שהביאוהו בבהלה כו׳. דלפי פשוטו הוא מלשון מהר כמו ויבהל את תמרוקיה ומשום דשינה לשון ויבהילו במקום וימהרו דכתיב בצווי ויאמר המלך מהרו את המן גו׳ וע״כ דרשוהו מל׳ בהלה ופחד כמו את הבהלה גו׳ על שלא רחץ כו׳ כפרש״י א״נ שנבהל עתה כי הרגיש עכשיו קצת כי אסתר זימנה אותו לרעתו על מחשבתו הרעה על מרדכי דודה:
נאמר עוד: ״וסריסי המלך הגיעו ויבהלו להביא את המן״(אסתר ו, יד) — מלמד שהביאוהו בבהלה ולא הספיק לרחוץ עצמו מטינופו.
The next verse states: “The king’s chamberlains came, and they hastened [vayavhilu] to bring Haman” (Esther 6:14). This teaches that they brought him in disarray [behala], not even giving him a chance to wash himself from the filth.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
During the banquet Esther said to Ahasuerus: “For we are sold, I and my people, to be destroyed, to be slain, and to be annihilated. But if we had been sold merely for bondmen and bondwomen, I would have held my tongue, since the affliction [tzar] would not have been worth [eino shoveh] the damage to the king”(Esther 7:4). The Gemara explains that she said to him: This adversary [tzar] is not concerned [eino shoveh] about the damage that he is constantly causing to the king. First he was jealous of Vashti and killed her, as it has been explained that Memucan, who suggesting killing Vashti, was Haman; now he is jealous of me and desires to kill me.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי אין הצר שוה בנזק המלך גו׳ איקני בדידי כו׳. משום דהמן אמר ולמלך אין שוה להניחם אם כן היאך אמרה אסתר בלי טעם היפך זה דאין הצר שוה גו׳ וע״כ אמרו דא״ל אסתר דבר שנתחדש עתה כשידע שהיא יהודית דהיינו דכבר קטל את ושתי דהוא ממוכן הוא המן כדאמרינן לעיל השתא בעי נמי למקטלי ואין לך נזק גדול מזה דבר התלוי בגופו של מלך דאשתו כגופו:
כיון דא״ל מבית שאול קאתי כו׳ מפורש לעיל:
במשתה אמרה אסתר לאחשורוש: ״כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך״(אסתר ז, ד). אמרה לו: צר (אויב) זה, אינו שוה (חושב ודואג) בנזק של המלך שהוא גורם לו תמיד. ראשית איקני [קינא] בה בושתי וקטלה [והרג אותה] וכפי שכבר הוסבר שממוכן זה המן, השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי [עכשיו הוא מקנא בי ורוצה להרוג אותי].
During the banquet Esther said to Ahasuerus: “For we are sold, I and my people, to be destroyed, to be slain, and to be annihilated. But if we had been sold merely for bondmen and bondwomen, I would have held my tongue, since the affliction [tzar] would not have been worth [eino shoveh] the damage to the king”(Esther 7:4). The Gemara explains that she said to him: This adversary [tzar] is not concerned [eino shoveh] about the damage that he is constantly causing to the king. First he was jealous of Vashti and killed her, as it has been explained that Memucan, who suggesting killing Vashti, was Haman; now he is jealous of me and desires to kill me.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The verse states: “Then said the king Ahasuerus and said to Esther the queen”(Esther 7:5). The Gemara asks: Why do I need it to say “said” and again “said”? Rabbi Abbahu said: At first he spoke to her through the translator, who would interpret on his behalf, because he thought that she was a common woman of lowly ancestry. Once she told him that she came from the house of Saul, immediately it says: “And said to Esther the queen.” Ahasuerus himself spoke to her, as if she had royal lineage, she was a woman befitting his status.
נאמר: ״ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה״(אסתר ז, ב), ושואלים: ״ויאמר״ ״ויאמר״ פעמיים למה לי? אמר ר׳ אבהו: בתחלה דיבר איתה על ידי תורגמן, כיון שנחשבה בעיניו לאשה פשוטה מן ההדיוטות, כיון שאמרה ליה [לו] שמבית שאול קאתינא [אני באה], מיד: ״ויאמר לאסתר המלכה״ בעצמו, שאם היא מזרע מלוכה, הריהי אשה הראויה למעמדו.
The verse states: “Then said the king Ahasuerus and said to Esther the queen”(Esther 7:5). The Gemara asks: Why do I need it to say “said” and again “said”? Rabbi Abbahu said: At first he spoke to her through the translator, who would interpret on his behalf, because he thought that she was a common woman of lowly ancestry. Once she told him that she came from the house of Saul, immediately it says: “And said to Esther the queen.” Ahasuerus himself spoke to her, as if she had royal lineage, she was a woman befitting his status.
The next verse states: “And Esther said: An adversary and enemy is this wicked Haman”(Esther 7:6). Rabbi Elazar said: This teaches that she was in fact pointing toward Ahasuerus, indicating that in fact he was an adversary and enemy, and an angel came and pushed her hand toward Haman.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלמד שהיתה מחווה כנגד אחשורוש – מרבוי אתה לומד איש צר ואויב המן הרע הזה.
איש צר ואויב המן הרע גו׳ שהיתה מחוה כלפי אחשורוש כו׳. עיין פרש״י אבל ממה שאמרו שהיתה מחוה כו׳ נראה דעיקר דרשה אמלת הזה קסמיך דהזה משמע שהיתה מחוה בידה עליו ולא איצטריך ליה דודאי עליו נתכונה אלא דאשמעינן שהיתה מחוה בידה כלפי אחשורוש שהוא איש צר ואויב ובא מלאך כו׳:
בהמשך נאמר: ״ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה״(אסתר ז, ו), אמר ר׳ אלעזר: מלמד שהיתה מחווה (מראה) כלפי אחשורוש שהוא איש צר ואויב ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן.
The next verse states: “And Esther said: An adversary and enemy is this wicked Haman”(Esther 7:6). Rabbi Elazar said: This teaches that she was in fact pointing toward Ahasuerus, indicating that in fact he was an adversary and enemy, and an angel came and pushed her hand toward Haman.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The verse states: “And the king arose from the banquet of wine in his wrath and went into the palace garden” (Esther 7:7), and the next verse states: “Then the king returned out of the palace garden to the place of the wine drinking” (Esther 7:8). The Gemara comments: The verses here compare his returning to his arising: Just as his arising was in wrath, so too, his returning was in wrath. And why did he return in wrath? For when he went out he found ministering angels who appeared to him as people and they were uprooting trees from the garden, and he said to them: What are you doing? They said to him: Haman commanded us to do this.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והמלך קם גו׳ והמלך שב גו׳ מקיש שיבה כו׳ דלא איצטריך למימר אלא והמלך שב אל בית משתה גו׳ דודאי מגינת הביתן שב שהוזכר לעיל שהיה שם אלא לאשמועינן שהיה שב בחמתו על דבר התולה בגינת הביתן דקא עקרי אילני כו׳:
נאמר: ״והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן״(אסתר ז, ז), ומיד לאחר מכן נאמר: ״והמלך שב מגנת הביתן״(אסתר ז, ח), ומעירים: מקיש (משווה) הכתוב שיבה לקימה, מה קימה — היתה בחימה, אף שיבה היתה בחימה. ומדוע שב בחימה — דאזל ואשכח [שהלך ומצא] את מלאכי השרת דאידמו ליה כגברי, וקא עקרי לאילני דבוסתני [שנידמו לו כאנשים והם עוקרים את אילנות הגן], ואמר להו [להם]: מאי עובדייכו [מה מעשיכם]? אמרו ליה [לו]: דפקדינן [שפקד עלינו] המן לעשות זאת,
The verse states: “And the king arose from the banquet of wine in his wrath and went into the palace garden” (Esther 7:7), and the next verse states: “Then the king returned out of the palace garden to the place of the wine drinking” (Esther 7:8). The Gemara comments: The verses here compare his returning to his arising: Just as his arising was in wrath, so too, his returning was in wrath. And why did he return in wrath? For when he went out he found ministering angels who appeared to him as people and they were uprooting trees from the garden, and he said to them: What are you doing? They said to him: Haman commanded us to do this.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And when he entered his house he saw that “Haman was falling upon the bed”(Esther 7:8). The Gemara asks: Why does it say “was falling” [nofel] in the present tense, implying that he was currently falling? It should have said “fell” [nafal] in the past tense. Rabbi Elazar said: This teaches that an angel came and pushed him down on it, and every time he would try to stand up, the angel would push him down again. Ahasuerus said: Woe unto me in the house and woe unto me outside, as the verse continues: “Then the king said: Will he even force the queen before me in the house?”(Esther 7:8).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נופל – לשון עושה והולך נופל ורוצה לזקוף והמלאך מפילו.
ואמר וי מביתא וי מברא ויאמר המלך גו׳. ממה שאמר הגם גו׳ עמי בבית משמע שהיה לו עליו כבר עוד אחרת בחוץ והיינו הך דעקר אילני כו׳ ודריש ויאמר כמו וי אמר המלך הגם גו׳ וכה״ג דרשו פ׳ בן סורר בי״ג ווי״ן דגבי נח:
וכיון שאתא לביתיה [שנכנס לביתו] ראה ״והמן נפל על המטה״(אסתר ז, ח). ושואלים: מדוע אמר ״נפל״ שפירושו נופל עכשיו — ״נפל״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אמר ר׳ אלעזר: מלמד שבא מלאך והפילו עליה, והיה נופל והולך בכל פעם למרות שרצה לקום. אמר אחשורוש: ויי מביתא ויי מברא [אוי לי מן הבית ואוי לי מבחוץ]. ״ויאמר המלך: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית״(אסתר ז, ח)
And when he entered his house he saw that “Haman was falling upon the bed”(Esther 7:8). The Gemara asks: Why does it say “was falling” [nofel] in the present tense, implying that he was currently falling? It should have said “fell” [nafal] in the past tense. Rabbi Elazar said: This teaches that an angel came and pushed him down on it, and every time he would try to stand up, the angel would push him down again. Ahasuerus said: Woe unto me in the house and woe unto me outside, as the verse continues: “Then the king said: Will he even force the queen before me in the house?”(Esther 7:8).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
“And Harbonah, one of the chamberlains, said before the king, Behold also, the gallows fifty cubits high, which Haman has made for Mordecai, who spoke good for the king, stands in the house of Haman” (Esther 7:9). Rabbi Elazar said: Harbonah was also wicked and involved in that plot, as he too wanted Mordecai executed. Once he saw that his plot had not succeeded, he immediately fled and joined Mordecai’s side. And this is the meaning of that which is written: “It hurls itself at him, and does not spare; he would fain flee out of its hand”(Job 27:22), indicating that when God sends calamity upon a wicked person, his friends immediately flee from him.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וישלך עליו – הקב״ה משליך פורענות על הרשע בלי חמלה.
אף חרבונה רשע היה באותה עצה כו׳. חרבונה היה אחד מז׳ סריסי המלך המשרתים לו כדכתיב לעיל וה״ל למכתב נמי הכא א׳ מסריסי המלך אלא למדרש א׳ מן הסריסים שהיו באותה עצה גם מה לו להזכיר שהיה גבוה חמשים אמה דבראייה בעלמא ודאי לא היה יודע גובהו אלא שהיה באותה עצה כשאמרו אוהביו יעשו לו עץ גבוה גו׳ ואמר מיד ברח והיינו דכתיב ויפל עליו גו׳ מידו ברוח יברח ופרש״י שם בן עצתו שהיה מסייעו בתחלתו יברח מעזר ידו בשעת כשלונו כמו שעשה חרבונה להמן עכ״ל:
״ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה״(אסתר ז, ט), אמר ר׳ אלעזר: אף חרבונה הרשע באותה עצה היה, שרצה גם הוא שיהרגו את מרדכי, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו, מיד ברח והצטרף למחנה מרדכי, והיינו דכתיב [והוא שנאמר]: ״וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח״(איוב כז, כב), כלומר, כשה׳ משליך פורענות על הרשע מיד בורחים ממנו חבריו.
“And Harbonah, one of the chamberlains, said before the king, Behold also, the gallows fifty cubits high, which Haman has made for Mordecai, who spoke good for the king, stands in the house of Haman” (Esther 7:9). Rabbi Elazar said: Harbonah was also wicked and involved in that plot, as he too wanted Mordecai executed. Once he saw that his plot had not succeeded, he immediately fled and joined Mordecai’s side. And this is the meaning of that which is written: “It hurls itself at him, and does not spare; he would fain flee out of its hand”(Job 27:22), indicating that when God sends calamity upon a wicked person, his friends immediately flee from him.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The verse states: “Then the king’s wrath was assuaged [shakhakha]”(Esther 7:10). The Gemara asks: Why are there two assuagings here? The term shakhakha is used rather than shaka and indicates doubled wrath. There was one assuaging of the wrath of the King of the universe, and one of the wrath of Ahasuerus. And some say: Ahasuerus’s wrath burned within him for two reasons; one due to Haman’s involvement with Esther, and one due to his involvement with Vashti, and now they were both assuaged.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחת של אסתר – שהיה כעוס אחשורוש על מה שעשה המן לאסתר.
וחמת המלך שככה ב׳ שככות הללו כו׳. דבכל המקרא לא מצינו לו אלא בכ״ף א׳ וישכו המים כשוך חמת המלך גו׳ ואמר א׳ חמת מלכו של עולם על שהשתחוו לצלם כדאמרינן לעיל ואחד של אחשורוש שגזר להשמיד היהודים וא״ד א׳ של אסתר כפרש״י ואחת של ושתי דאע״ג דכבר כתיב כשוך חמת המלך מ״מ לא לגמרי שכך כדכתיב זכר את ושתי גו׳ ועד היום שנתלה המן שהיה גורם הריגתה דהוא המן הוא ממוכן לא שכך חמתו לגמרי:
נאמר: ״וחמת המלך שככה״, ושואלים: שתי שכיכות הללו (״שככה״ ולא ״שכה״) למה? אחת — של מלכו־של־עולם, ואחת — של אחשורוש, ואמרי לה [ויש אומרים] שחמתו בערה בו בשל שתי סיבות: אחת של אסתר ואחת של ושתי ועכשיו שככו שתיהן. ולגבי המשך הכתובים מקדימים מדרש אחר.
The verse states: “Then the king’s wrath was assuaged [shakhakha]”(Esther 7:10). The Gemara asks: Why are there two assuagings here? The term shakhakha is used rather than shaka and indicates doubled wrath. There was one assuaging of the wrath of the King of the universe, and one of the wrath of Ahasuerus. And some say: Ahasuerus’s wrath burned within him for two reasons; one due to Haman’s involvement with Esther, and one due to his involvement with Vashti, and now they were both assuaged.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Before continuing its midrashic interpretation of the rest of the book of Esther, the Gemara expounds a verse concerning Joseph that relates to the Megilla: “To all of them he gave each man changes of clothing, but to Benjamin he gave three hundred pieces of silver, and five changes of clothing” (Genesis 45:22). The Gemara asks: Is it possible that in the very thing from which that righteous man Joseph had suffered, as his father’s show of favoritism toward him aroused the enmity of his brothers,
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר שנצטער בו אותו צדיק – לעבד נמכר יוסף על ידי קנאת אחיו.
אפשר דבר שנצטער כו׳. ואיכא למידק דהא לא דמיא דודאי גבי יעקב כיון דכולן בניו היו אם נותן לאחד מבניו יותר יתקנאו בו אבל הכא כיון דבנימין היה גם אחיו מן האם ולא כן שאר אחיו למה יתקנאו בו כשהוא נותן לו יותר וי״ל כיון דיוסף בא עתה להוציא השנאה במכירתו כמו שא״ל כשם שאין בלבי שנאה כו׳ לא היה לו להרבות במתן לבנימין כ״כ חמש חליפות דשמא לא יתלו ריבוי המתנה לבנימין במה שהוא אחיו מן האם אבל יתקנאו בבנימין ויאמרו כי יוסף אוהב אותו יותר בשביל שלא היה במכירתו:
נאמר ביוסף: ״לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלוש מאות כסף וחמש חלפת שמלות״(בראשית מה, כב) ויש לשאול: אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, יוסף, שדבר זה עצמו שאביו הבדיל אותו לטובה משאר הבנים, גרם שישנאו אותו אחיו של יוסף —
Before continuing its midrashic interpretation of the rest of the book of Esther, the Gemara expounds a verse concerning Joseph that relates to the Megilla: “To all of them he gave each man changes of clothing, but to Benjamin he gave three hundred pieces of silver, and five changes of clothing” (Genesis 45:22). The Gemara asks: Is it possible that in the very thing from which that righteous man Joseph had suffered, as his father’s show of favoritism toward him aroused the enmity of his brothers,
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.