×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִילָּתוֹ.:
All this is provided that he does not skip from the end of the book to its beginning, since then it would be clear to everyone that he is skipping text.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מסוף הספר לתחילתו – למפרע.
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו – אין לפרש מסוף תרי עשר לתחילתו דאם כן אפילו מתחילתו לסופו נמי לא דהיינו בכדי שיפסיק התורגמן אלא מסוף הספר לצד תחילתו כלל כלל לא.
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו – הפי׳ הנכון דאכולה קאי ואפילו בספר אחד מפני שהוא קורא למפרע ולא כמאן דמפרש דלא קאי אלא על נביאים של שנים עשר שלא ידלג מתוך ספר זה לתחלת ספר זה.
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו שאז ניכר לכל שהוא מדלג.
All this is provided that he does not skip from the end of the book to its beginning, since then it would be clear to everyone that he is skipping text.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְכוּ׳.: וְכׇל כָּךְ לָמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל סֵפֶר תּוֹרָה.:

§ It was taught in the mishna: The High Priest furls the Torah scroll and places it on his bosom and says: More than what I have read before you is written here. The Gemara comments: And why must he say all this? It is so as not to cast aspersions on the Torah scroll, because people might think that the portion he read by heart is not written there.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל כך למה – למה צריך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן.
שלא להוציא לעז על ספר תורה – כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהו סבורים שספר תורה חסר אותה פרשה.
וכל כך למה – למה הוצרך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן.
א במשנה שנינו כי גולל את ספר התורה ואומר: יותר ממה שקראתי כתוב שם. ומעירים: וכל כך למה צריך הוא לומר כן — כדי שלא להוציא לעז על ספר תורה, שלא יחשבו שחסרה שם אותה פרשה שקורא על פה.
§ It was taught in the mishna: The High Priest furls the Torah scroll and places it on his bosom and says: More than what I have read before you is written here. The Gemara comments: And why must he say all this? It is so as not to cast aspersions on the Torah scroll, because people might think that the portion he read by heart is not written there.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּבֶעָשׂוֹר שֶׁל חוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.: אַמַּאי נִגְלוֹל וְנִיקְרֵי אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בלְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִיבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד צִיבּוּר.

§ It was further taught in the mishna: The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he reads by heart. The Gemara asks: Why does he read it by heart? Let him furl the scroll to that portion and read it from the text. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that Rav Sheshet said: It is because one may not furl a Torah scroll in public, out of respect for the community. It is inappropriate to make the community wait until they have reached the next section.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חתן
חתןא(תענית ו׳: ברכות נט:) מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי׳ כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעובות לפי ירידת הגשמים שהגשמים נקראין חתן. ואבעבועות כלה. פי׳ אחר משיצא חתן אבעוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב׳ אבעבועין נקראין חתן וכלה. פי׳ אחר שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה כמו שיצא חתן לקראת כלה חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג׳ פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מאברהם זקן שלשה פסוקים על פה ואחר כך מברר כדרך שעושה כהן גדול בי״ה שנוטל ספר תורה ומברך וקורא בו אחרי מות ואך בעשור וגולל ס״ת וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים ואחר כך מברך כמפו׳ (יומא ע. סוטה מא) וא״ת יגלול ויקרא בספר ואברהם זקן קיימא לן אין גוללין ס״ת בצבור וא״ת יקרא על פה קודם קיי״ל אין מברך אלא אם כן רואה דגרסיני בסוף גמ׳ דפרק בני העיר (מגילה ) א״ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל הלכתא פותא ורואה מברך וקורא:
א. [ברייטיגאם, רעגען טראפפען.]
מפני כבוד ציבור – שיהו מצפין ודוממין לכך.
ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. והא דאמר בגיטין (דף ס:) דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה אומר רבי דמצוה מן המובחר הוא לקרות אותו שבכתב בכתב ושבעל פה בעל פה ומשום כבוד צבור לא הטריחוהו לגלול וריב״א פי׳ ואמר הואיל ואינו מגיד אלא עבודת היום יכול לקרות בעל פה כעין תפלת המוספין שאנו קורין בעל פה ומביא ראיה מן הירושלמי דקאמר התם במכילתין אין גוללין ספר תורה ברבים כו׳ והתניא קורין אחרי מות ואך בעשור כו׳ שנייא היא שהיא סידרו של יום תדע דאמר ריש לקיש בכל אתר אסור לקרות בעל פה וכאן קורין בעל פה אך קשה לרבי על פרשת קרבנות שאנו אומרים בכל יום בעל פה ואינו סידרו של יום ואומר רבי דהיינו טעמא שאינו מוציא רבים ידי חובתן אבל אם היה להוציא רבים ידי חובתן היה אסור כיון שאינו סידרו של יום וא״ת והלא אומר הלל בעל פה ואע״פ שהוא להוציא רבים ידי חובתן כדאמר בלולב הגזול (דף לח:) י״ל שכיון שאינו אלא דברי שבח והודאה בעלמא תו ליכא למיחש למידי ובשם הרב רבי אליעזר ממיץ שמעתי שהיה מביא ראיה לפירוש זה מדאמר בפרק בתרא דתענית (דף כח.) גבי מעמדות בשחרית ובמוסף נכנסין לביהכ״נ וקורין בתורה כדרך שקורין כל השנה כולה ובמנחה יחיד קורא אותה בעל פה א״ר יוסי וכי היאך היחיד יכול לקרות אותה על פה בצבור פי׳ כיון שהוא להוציא את הצבור אלא כולן קורין אותה על פיהן כקורין את שמע משמע שכיון שהוא להוציא את הרבים אסור אבל היחידים שלא להוציא הרבים מותר מתוך כך נהגו נהוג שליח צבור לקרות את שמע בלחש וכן הפסוקים של ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן ועל ידו נהגו כולן וכן מי כמוך באלים ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד באמת ואמונה אבל כי פדה ה׳ את יעקב וגו׳ וכן אומר לעושה אורים גדולים ביוצר אור אומר בקול רם לפי שנתקנו שם לצורך חתימה מעין פתיחה ותפלות של ראש השנה כגון מלכיות וזכרונות ושופרות אומר בקול רם לפי שאינו אלא תפלות ושבח למקום מענינו של יום. מ״ר:
ונגלול וניקרי כו׳. תימה לעיל הוה קשיא ליה אמאי מדלגין בתורה אפילו מאחרי מות לאך בעשור והשתא קשיא ליה איפכא נגלל וניקרי ואומר ה״ר יוסף דהשתא בעי טעמא דאמאי אמרינן לעיל דאין מדלגין ועל המשנה נוח לו לפרש הטעם:
והא דתנן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה – אקשי׳ עלה אמאי ליגלול וליקרי. איכא דקשיא ליה דהא רישא דקתני מדלגין אקשי׳ עלה למה מדלגין ובהא דקתני שאין מדלגין קשיא לן למה אין מדלגין. והר׳ יוסף תירץ דלעיל מתניתא הוא דרמי. והשתא בעי טעמא אמאי דאסקי׳ לעיל כיון שמדלגין למה אין מדלגין אף בזו דהא מסתמ׳ אף בזו בכדי שלא יפסיק התורגמן הוא. דאסיקנא לעיל דמדלגין.
לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד צבור – הקשו בירושלמי והא קתני קורא אחרי מות ואך בעשור ופריק שניא היא מפני שהוא סדרו של יום תדע דאמר ריש לקיש בכל מקום אתה אסור לקרוא על פה וכאן קורא על פה ע״כ. ונראה שכך פירושו דאך בעשור התירו לגלול ולא חשו לטורח צבור כיון שהוא צריך לסדורו של יום. אבל לחזור ולגלול בעשור שבחומש הפקודים אינו מעיקר הקריאה כיון שכבר קרא סדר שבפרשת אמור. ומה שחוזר וקורא בעשור שבחומש הפקודים אינו אלא כמגיד עבודת היום לפיכך התירוהו בעל פה דאי לא הוה קיימא לן דאסור לקרוא על פה דברים שבכתב ומך הירושלמי הזה למדנו תירוץ למה שהקשו היאן היה קורא כהן דברים שבכתב על פה. ועוד פרשת ק״ש ופר׳ את קרבני לחמי וגם פסוקי׳ אחרים שאנו קורין בבית הכנסת על פה כפסוקי דזמרא ופסוקין דבתר השכיבנו ופסוקי דהלילא. והנכון בזה מה שנראה מן הירושלמי שלא אסרו לקרוא על פה אלא דברים שבכתב שהם מחובת קריאה בצבור אבל פסוקי׳ שאדם קורא לשנון בעלמ׳ או דרך שבח ותפלה והודאה אינו בכלל זה ומיהו נראה שאף הקורא תורה שבכתב לחובת קריאתה ולומדה אפילו ביחיד אסור לקרוא על פה ולפי׳ לא היה קורא רב יוסף בתורה שבכתב לפי שהיה סגי נהור ולעולם היה קורא תרגום והיינו דאמרינן כדמתרגם רב יוסף.
גמרא מפני כבוד צבור. (שבת דף קלג) ומגילה [כ״ג ע״א] כד ע״ב וגיטין דף ס ע״א וסוטה דף לט ע״ב:
ב שנינו במשנה כי פרשת ״בעשור״ של חומש הפקודים (״במדבר״) הריהו קורא על פה. ושואלים: אמאי [מדוע] קורא על פה? נגלול [שיגלול] את הספר עד שיגיע לפרשה זו וניקרי [ויקרא]! אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד ציבור, שאין ראוי שהציבור יחכה עד שיסיים הגולל לגלול.
§ It was further taught in the mishna: The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he reads by heart. The Gemara asks: Why does he read it by heart? Let him furl the scroll to that portion and read it from the text. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that Rav Sheshet said: It is because one may not furl a Torah scroll in public, out of respect for the community. It is inappropriate to make the community wait until they have reached the next section.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְנַיְיתֵי אַחֲרִינָא וְנִקְרֵי רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר גמִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִשּׁוּם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה.

But why not let another Torah scroll be brought that has previously been furled to that portion and read from it? Rav Huna bar Yehuda said: People might mistakenly think the second scroll was brought due to a flaw that was found in the first one. And Reish Lakish said a different reason: A second scroll should not be brought due to the fact that doing do will cause an unnecessary blessing to be recited; before reading from a new scroll the High Priest would have to repeat the blessings required upon reading from the Torah. Therefore, it is preferable that he read by heart.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונייתי אחרינא – שיהא נגלל לפרשה שלישית.
משום פגמו וכו׳ – שלא יאמרו חסר הוא.
ברכה שאינה צריכה – שיהא צריך לחזור ולברך.
משום ברכה שאינה צריכה. מכאן יש ללמוד דהשוחט הרבה בהמות או עופות ביחד אסור להסיח בין שחיטת עוף לחבירו כדי לחזור ולברך כיון שיכול לצאת בברכה ראשונה:
משום ברכה שאינה צריכה – פי׳ דכל דאפשר שלא להרבות בברכה טפי עדיף וכתב בתוס׳ כי מכאן נראה שיש להזהר שהשוחט הרבה בהמות או הרבה עופות ביחד אסור לו לשוח בין שחיט׳ זו לזו מפני שיצטריך לחזור ולברך כמן ששח בנתים והויא לה ברכה שאינה צריכה. ורבינו ז״ל אומר בשם רבו הרמב״ן ז״ל כי רשאי לשוח ואינו צריך לחזור ולברך דשיחה של רשות לא הויא הפסקה אלא בששח בין ברכה למעשה ולא אחר שכבר התחיל במעשה וראיה לדבר מברכת הנהנין. ואין חילוק בזה בין ברכת הנהנין לברכת המצוות. ולא אמרו אלא בתפילין שאם שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ומעלה היא בתפילין ואפי׳ למאן דאמר שאין מעכבות זו את זו כל היכא שמניחן שניהן שלא לשוח ביניהן ואפילו למאן דמברך על כל אחת מהן בשלא שח בנתים כדעת ר״י ז״ל כיון דרחמנ׳ אמ׳ והיה לך לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים כעין מצוה אחת הם אבל במילי דעלמא אין שיחה מפסקת. ומיהו דינם של רבותי׳ בעלי התוס׳ ז״ל אמת היא לענין שאר דברים וכגון הרוצה לאכול מיני פירות דכל דאפשר לאכלם בתוך הסעודה כדי למעט בברכות הכי אית ליה למיעבד כל היכא דאפשר ליה שלא ישנה סדר אכילתו.
ושואלים: אם כך יש דרך אחרת, ונייתי אחרינא ונקרי [ושיביאו ספר תורה אחר הפתוח באותה פרשה ויקרא בו]! רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון שלא יחשבו שנמצא פגם בספר הראשון ולכן מביאים ספר אחר. וריש לקיש אמר: משום ברכה שאינה צריכה, שכשמתחיל לקרוא מספר תורה אחר צריך לברך עליו ברכת התורה בשנית, ומוטב שיקרא על פה ולא יתחייב בברכה מחדש ויוציא שם שמים לחינם.
But why not let another Torah scroll be brought that has previously been furled to that portion and read from it? Rav Huna bar Yehuda said: People might mistakenly think the second scroll was brought due to a flaw that was found in the first one. And Reish Lakish said a different reason: A second scroll should not be brought due to the fact that doing do will cause an unnecessary blessing to be recited; before reading from a new scroll the High Priest would have to repeat the blessings required upon reading from the Torah. Therefore, it is preferable that he read by heart.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמִי חָיְישִׁינַן לִפְגָמָא וְהָאָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא דרֹאשׁ חוֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְבִיאִין שָׁלֹשׁ תּוֹרוֹת וְקוֹרִין אַחַת בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ (טבת) וְאַחַת שֶׁל חֲנוּכָּה.

The Gemara questions Rav Huna bar Yehuda’s answer: Are we really concerned that people will think the first scroll had a flaw? Didn’t Rabbi Yitzḥak Nappaḥa say: When the New Moon ofTevet, which always occurs during Hanukkah, occurs on Shabbat, one brings and reads from three Torah scrolls. One reads from one scroll the topic of the day, i.e., the weekly portion; and from one scroll the portion of the New Moon; and from one scroll a passage related to Hanukkah. It is apparent from the statement of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa that many Torah scrolls may be used, and there is no concern that people will mistakenly think one or more had a flaw.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ומי חיישינן לפגמא [האם בכגון זה שמוציאים ספר אחר חוששים אנו לפגמו של ראשון]? והאמר [והרי אמר] ר׳ יצחק נפחא [הנפח]: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת ותמיד הוא חל בחנוכה מביאין שלש תורות (שלושה ספרי תורה) וקורין אחת בענינו של יום לפי פרשת השבוע, ובספר תורה אחת קורין בפרשה של ראש חודש, ואחת קורין בענין של חנוכה. הרי שקוראים במספר ספרי תורה לפי הצורך ואין חוששין לפגמו של ספר תורה ראשון!
The Gemara questions Rav Huna bar Yehuda’s answer: Are we really concerned that people will think the first scroll had a flaw? Didn’t Rabbi Yitzḥak Nappaḥa say: When the New Moon ofTevet, which always occurs during Hanukkah, occurs on Shabbat, one brings and reads from three Torah scrolls. One reads from one scroll the topic of the day, i.e., the weekly portion; and from one scroll the portion of the New Moon; and from one scroll a passage related to Hanukkah. It is apparent from the statement of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa that many Torah scrolls may be used, and there is no concern that people will mistakenly think one or more had a flaw.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּלָתָא גַּבְרֵי בִּתְלָתָא סִפְרֵי לֵיכָּא פְּגָמָא חַד גַּבְרָא בִּתְרֵי סִפְרֵי אִיכָּא פְּגָמָא.:

The Gemara explains: When three men read from three scrolls there is no concern that people will think there was a flaw, since people assume that it is befitting for each individual to receive his own scroll. But when one man reads from two scrolls, there is a concern that people will think there is a flaw, and they will not realize that this was done only to avoid forcing the community to wait while the scroll was furled.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא – פי׳ וכיון שכן לקרוא בעל פה עדיף. ומכאן נהגו לחתן בפרשת ואברהם זקן בא לקרותה בעל פה מפני שכבר קרא בפרשת היום והוה ליה חד גברא בתרי סיפרי דאיכא פגמא. ויש מקומות שמוצאין ספר תורה לפרשת ואברהם זקן ואין החתן קורא בפרשת היום והוו להו תרי בתרי ספרי וקשיא על זה היאך יברך החתן לפניו ולאחריו על פרשת ואברהם זקן והמנהג הראשון הוא הטוב והתפוס מימות הגאו׳ ז״ל. ובחגים ובמועדים ובכל מקום שאמרו להוציא שתי תורות במקום שאין שם אלא תורה אחת גוללין וקורין שלא אמרו שאין גוללין ספר תורה בצבור אלא בדבר שאינו סדרו של יום כלו׳ שאינו מעיקר הסדר וכדאיתא בירושלמי שכתבנו לעיל. ונראה שאף בזמן דליכא תורגמן ולא אמרו בכדי שיפסיק התורגמן אלא במקום שיש תורות אבל כשאין שם אלא תורה אחת הא עדיף שלא לחוש לכבוד צבור משנבטל קריאת סדר היום.
ומשיבים: אין הדברים דומים; תלתא גברי בתלתא ספרי [שלושה אנשים קורים בשלושה ספרים] — ליכא פגמא [אין בכך פגם], שסבורים שבשביל כבודו של כל אחד מהם קורים לו בספר מיוחד, אולם חד גברא בתרי ספרי [איש אחד הקורא בשני ספרים] איכא פגמא [יש פגם] בדבר, שיכולים לחשוב שנעשה הדבר משום שיש פגם בספר הראשון.
The Gemara explains: When three men read from three scrolls there is no concern that people will think there was a flaw, since people assume that it is befitting for each individual to receive his own scroll. But when one man reads from two scrolls, there is a concern that people will think there is a flaw, and they will not realize that this was done only to avoid forcing the community to wait while the scroll was furled.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן עַל הַתּוֹרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָאָה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן כְּתִיקְנָהּ וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל שְׁאָר תְּפִלָּה.

§ It was taught in the mishna: And the High Priest recites eight blessings after the reading. The Sages taught in a baraita that these are the eight blessings:
The blessing concerning the Torah is recited in the usual way one recites a blessing in the synagogue: Who gives the Torah;
The three blessings: concerning the Temple service, concerning thanksgiving, and concerning pardon of iniquity, are all recited according to their established forms in the prayers;
The blessing concerning the Temple in and of itself;
The blessing concerning the priests in and of themselves;
The blessing concerning the Jewish people in and of itself;
The blessing concerning the rest of the prayer.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירושלמי ומברך עליה ח׳ ברכות על התורה. ברוך אתה י״י הבוחר בתורה. ועל העבודה ברוך אתה י״י שאותך [לבדך] ביראה נעבוד. על ההודאה ברוך אתה י״י הטוב לך להודות. על מחילת העון. ברוך אתה י״י מוחל עונות עמו ישראל. על המקדש ברוך אתה י״י הבוחר במקדש.
ערך מחל
מחלא(יומא ע. סוטה מא.) ועל מחילת העון:
ערך ספג
ספגב(שבת קמג.) ספוג אם יש לו עור בית אחוזה (משנה אבות פרק ה) שהוא סופג את הכל (כלים פרק ט) ספוג שבלע משקין (פרה פרק ו) זולף עד שהוא מגיע לספוג (מקואות פרק ו) הספוג והדלי שיש בהן שלשה ליגין (שבת קלד:) מוך יבש וספוג יבש (בבא קמא קטו) ארס של נחש דומה לספוג פי׳ ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב״ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו וכמו כן עשה מפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם ח״ו יראו בני אדם מיד משתטה ובערך פורמא מפורש ויש ספוג מצמר (שבת קכח) בנות עשירין בספוגין של צמר (עבודה זרה יח) הביאו ספוג של צמר ושראום במים. ומטפחות הספוג אין בהם משום כלאים (בסוף כלאים) פי׳ מפה שמנגבין בה. (יומא ע) ירד וטבל עלה ונסתפג. (שבת קמג.) ובלבד שלא יספג בראש זבין. כדי טבילה וסיפוג (זבחים סד) ספגו במלח וזרקו על גבי אישים. (שבת קמה.) לסופגם במלח לא הוכשר:
א. [פערגעבען.]
ב. [שוואמע.]
כתיקנה – כמו שאנו אומרין אותן בתפלה.
שמנה ברכות. כולן מפורשות בירושלמי:
ומברך עליה שמנה ברכות – איבעיא לי הני שמנה ברכות בשם המפורש ככתבו מברך להו או בכינוי. אי אמרת בכינוי מאי שנא מברכת כהנים דתנן בסוכה במקדש מזכירין את השם ככתבו ובמדינה בכינויו ואי אמרת ככתבו אם כן היכי אמרן לעיל בפ׳ טרף בקלפי תנו רבנן עשרה פעמים מזכיר כהן גדול את השם ביום הכיפורים שלש בוידוי ראשון ושלשה בוידוי שיני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות והאיכא נמי הני שמנה ובשלמא דברכת כהנים יש לומר שאר כהנים היו נושאין כפיהם ביום הכיפורים שאינה חובה בכהן גדול אלא שמנה ברכות הן חובה בכהן גדול שהיה קורא.
ומברך עליה שמנה ברכות – אין ברכות אלו מפורשו׳ בתלמוד שלנו אבל בירושלמי פירשוה שאומ׳ רצה ומודים וסלח לנו אבינו כתקנם ומברך על המקדש ברכה בפני עצמה ויהא ענינה שיעמד בית המקדש ושכינה בתוכו וחותם שוכן בציון ומברך על ישראל בפני עצמה ויהא ענינה שיברך הב״ה את ישראל ויושיעם ולא יסור מלך מהם וחותם ברוך הבוחר בישראל וחוזר ומברך על הכהנים ברכה בפני עצמה ויהיה ענינה שירצה הקב״ה מעשיהם ועבודתם ויברכם וחותם בא״י מברך הכהנים. ובגמרא דילן לא שאלו אלא על שאר התפלה מאי מברך מפני שהענינים האחרים מאיליהן מתברכין כיצד ראוי לברך בהם דהא קתני שיברך על המקדש ועל הכהנים ועל ישראל ברכה הראויה לכל אחד ואחד.
ומברך עליה ח׳ ברכות כו׳. מבואר כי התורה נאמרה בתמניא אפי והיינו בשינוי ח׳ נקודותיה ובח׳ לשונות נקראת התורה במזמור תמניא אפי ועיין בזה בפ׳ הקומץ:
ג שנינו במשנה, כי לאחר הקריאה היה הכהן הגדול מברך עליה שמונה ברכות. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: שמונה ברכות אלו הם: על התורה — מברך כדרך שמברכים כרגיל בבית הכנסת, ״נותן התורה״, על העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון — כתיקנה כמו שמתוקנות ברכות אלה בסדר התפילה. ועל המקדש ברכה בפני עצמו, ועל הכהנים בפני עצמן, ועל ישראל בפני עצמן ועל שאר התפלה.
§ It was taught in the mishna: And the High Priest recites eight blessings after the reading. The Sages taught in a baraita that these are the eight blessings:
The blessing concerning the Torah is recited in the usual way one recites a blessing in the synagogue: Who gives the Torah;
The three blessings: concerning the Temple service, concerning thanksgiving, and concerning pardon of iniquity, are all recited according to their established forms in the prayers;
The blessing concerning the Temple in and of itself;
The blessing concerning the priests in and of themselves;
The blessing concerning the Jewish people in and of itself;
The blessing concerning the rest of the prayer.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן וּשְׁאָר הַתְּפִלָּה רִנָּה תְּחִינָּה בַּקָּשָׁה מִלְּפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁצְּרִיכִין לְהִוָּשַׁע וְחוֹתֵם בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה ואח״כוְאַחַר כָּךְ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מֵבִיא סֵפֶר תּוֹרָה מִבֵּיתוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַרְאוֹת חָזוּתוֹ לְרַבִּים.:

The Sages taught in another baraita: And the blessing concerning the rest of the prayer reads: Song, supplication, petition before You for Your people Israel, who need to be saved. And he adds an additional supplication and concludes the blessing with: The One Who hears prayer. And after the High Priest concludes his reading, each and every person present brings a Torah scroll from his house, although in fact each person had already brought one on Yom Kippur eve, and reads from it for himself in order to show its beautiful appearance to the community. This is considered beautification of the mitzva.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברוך אתה י״י שומע תפלה.
תנו רבנן שאר התפלה – השנויה במשנה כך היא רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכים להושע.
להראות חזותו לרבים – להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר (שמות טו) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום הכפורים הביאום שם.
רנה תחנה ובקשה כו׳. רנה שהוא שיר ושבח קודם תחנה ובקשה כמפורש פרק אין עומדין ומפרש בקשתן שצריכין להוושע ע״ד שאמרו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין וצריך להוושע ע״י אחר כן ישראל צריכין להוושע מהקב״ה וק״ל:
להראות חזותו לרבים כו׳. עיין פרש״י ועוד יש לומר לפי שאין כל העם רואים הס״ת שביד כ״ג שקורא בה ויחשבו שקורא (בה) בע״פ ע״כ כ״א מביא ס״ת עמו להראות חזותו של ס״ת לרבים שגם כ״ג קורא בכתב אך מה שפירש דמערב יוה״כ הביאוהו שם ע״ש לא ידענא למה דגם אם יש עירוב והוצאה ליוה״כ מ״מ הא אמרי׳ במס׳ עירובין ירושלים דלתותיה נעולות היו:
תנו רבנן [שנו חכמים]: ושאר התפלה שאמרה המשנה, כך אומר הוא: ״רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין להושע״ ומוסיף דבר תחינה וחותם ברכה זו ב״שומע תפלה״. ואחר כך, לאחר שגמר הכהן את קריאתו כל אחד ואחד מהקהל מביא ספר תורה מביתו (אשר הובא עוד מערב יום הכיפורים, וקורא בו שנית כדי להראות חזותו (מראהו של הספר) לרבים, ומצוה יש בדבר שהוא מתנאה במצוות בוראו.
The Sages taught in another baraita: And the blessing concerning the rest of the prayer reads: Song, supplication, petition before You for Your people Israel, who need to be saved. And he adds an additional supplication and concludes the blessing with: The One Who hears prayer. And after the High Priest concludes his reading, each and every person present brings a Torah scroll from his house, although in fact each person had already brought one on Yom Kippur eve, and reads from it for himself in order to show its beautiful appearance to the community. This is considered beautification of the mitzva.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כּוּ׳ לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי.: פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת.

§ It was taught in the mishna: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned, and vice versa. This is not because one is not permitted to see both but because there is a distance between them and they are performed simultaneously. The Gemara comments: It is obvious that this is not due to a prohibition; what possible reason could there be to prohibit this? The Gemara answers: This was taught explicitly lest you say that it is prohibited in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: One does not pass over the opportunity to perform mitzvot, even if it is in order to perform a different mitzva.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומר יותר ממה שקריתי כאן כתוב כאן ולמה כל זה כדי שלא יאמרו זה הס״ת חסר הוא כו׳ ואסיקנא לריש לקיש אינו פותח בס״ת אחר לקרות בו עד שיברך ואף על פי שבירך בס״ת האחר שקרא בו וכי תלתא גברי בתלתא סיפרי לא הוה פגמא לספרים חד גברא בתרי סיפרי פגמא.
הרואה כ״ג כשהוא קורא כו׳ – שמע מינה דמצוה היא לישב בכנסת בשעה שקורין בס״ת שנאמר ברוב עם הדרת מלך.
אין מעבירין על המצות – ומהו דתימא האי נמי אעבורי הוא שמניח זו והולך לראות זו.
ולא מפני שאינו רשאי פשיטא. ואע״ג דאמר בברכות (דף ח.) ועוזבי ה׳ יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא ובין פסוקא לפסוקא מיבעי לן התם מ״מ יכול לילך בשעה שגולל מאחרי מות לאך בעשור אע״פ שאין התורגמן מפסיק או בשעה שגוללה ומניחה בחיקו:
אמר המאירי אם בבגדי בוץ קרא כלומר שלא פשט בגדי לבן לקריאתו שיצטרך קידוש לפשיטתו אלא שקרא בבגדי לבן כשגמר קריאתו מקדש ידיו ורגליו וטובל טבילה שלישית ומסתפג ר״ל שמתעטף כדי לשאוב מים שעליו ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ויוצא לעשות אילו ואיל העם הא אלו היה קורא באצטלית לבנה היה מקדש קודם הקריאה [לפשיטת בגדי לבן ואחר הקריאה] לכבוד לבישת בגדי זהב:
וצריך שתדע שחמשה עשר בהמות היו קריבות בו ביום והם תמיד של שחר ותמיד של ערב שבכל יום ופר ואיל של אהרן והוא שנאמר באחרי מות בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ושעיר ואיל של ישראל כדכתי׳ ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה ושני שעירים אלו אותו של עזאזל אינו ממנין חמשה עשר בהמות אלו שאין אנו מונין אלא אותם שהיו קריבות והרי שש בהמות ובפרשת המוספין בסדר פנחס הוזכרו עשר בהמות פר ואיל ושבעה כבשים כולם עולות ושעיר אחד לחטאת ומ״מ אינן אלא תשע שהאיל הנזכר כאן הוא האיל הנזכר בפרשת אחרי מות באמרו ומאת עדת וכו׳ ואיל אחד לעולה ונמצא שנשארו בחשבונך חמשה עשר בהמות קריבות שלש מהם חטאות והם פרו של אהרן ושעיר של ישראל שעלה עליו הגורל לד׳ ושניהם פנימיים ר״ל שמתן דמם לפנים ונשרפים והשלישי שעיר חטאת של מוספין והוא קרב במזבח החיצון ונאכל לערב ושתים עשרה בהמות הנשארות והם אילו של אהרן ואיל העם והוא שהוזכר באחרי מות ונכפל בפרשת המוספין ופר של מוספין ושבעה כבשים של מוסף ושני תמידין כלם עולות ונמצא שלשה עשר בהמות קריבות במזבח החיצון ואם היה שבת היו מוסיפין שני כבשים למוסף והם עולות גם כן:
לא מפני שאינו רשאי פשיט׳ – כלומר פשיטא דרשאי להניח קריאת התורה וללכת לראות שריפת הפרים דאף על גב דאמרינן ועוזבי ה׳ יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא הרי רשאי לצאת בכאן בין פרשת אחרי מות לפרשת בעשור שאפילו בין גברא לגברא מותר וכ״ש בין פרשה לפרשה ואע״ג דתרווייהו בחד גברא.
ד נאמר במשנה כי הרואה את הכהן הגדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והוסיפו במשנה: לא מפני שאינו רשאי, אלא מפני המרחק בין המקומות בו נעשו שני הדברים הללו. ומעירים: פשיטא [הרי הדבר פשוט], ומדוע יעלה על הדעת שיהא איסור כלשהו בדבר? ומשיבים: מהו דתימא [מהו שתאמר] שיש כאן איסור כשיטת ריש לקיש. שאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות, כלומר: אם נזדמנה לו לאדם מצוה, אינו רשאי להבטל ממנה אפילו לשם מצוה אחרת.
§ It was taught in the mishna: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned, and vice versa. This is not because one is not permitted to see both but because there is a distance between them and they are performed simultaneously. The Gemara comments: It is obvious that this is not due to a prohibition; what possible reason could there be to prohibit this? The Gemara answers: This was taught explicitly lest you say that it is prohibited in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: One does not pass over the opportunity to perform mitzvot, even if it is in order to perform a different mitzva.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמַאי מִצְוָה {משלי י״ד:כ״ח} בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara clarifies why this principle might have applied here. And what mitzva is there in hearing the reading of the High Priest? It is a fulfillment of the principle expressed in the verse: “The king’s glory is in the multitude of people” (Proverbs 14:28). Having a large assembly involved in a mitzva gives honor to God. Therefore, the mishna teaches us that the problem with seeing both events was only a practical one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי מצוה – יש בראייתן יש כאן מצוה משום ברוב עם הדרת מלך.
קמ״ל – דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה.
ומאי [ומה] מצוה יש כאן בשמיעת הקריאה מפי הכהן הגדול — מפני הטעם של ״ברב עם הדרת מלך״ (משלי יד, כח) שכבוד שמים הוא שיהא קהל מרובה, ולכן היה מקום לחשוש לאיסור אם ילך משם. על כן קא משמע לן [השמיע לנו], שהסיבה היא המרחק שביניהם ולא משום טעם אחר.
The Gemara clarifies why this principle might have applied here. And what mitzva is there in hearing the reading of the High Priest? It is a fulfillment of the principle expressed in the verse: “The king’s glory is in the multitude of people” (Proverbs 14:28). Having a large assembly involved in a mitzva gives honor to God. Therefore, the mishna teaches us that the problem with seeing both events was only a practical one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: אִם בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו הפָּשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפַּג וְהֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

MISHNA: If the High Priest read the Torah in sacred white fine linen garments, he then sanctified his hands and feet as he did each time before removing the priestly vestments. He then removed the linen garments, descended to the ritual bath, and immersed. Afterward he ascended and dried himself with a towel, and they brought him the golden garments of the High Priesthood, and he dressed in them and sanctified his hands and feet.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יצא ועשה את אילו ואת איל העם כו׳.
יצא ועשה אילו ואיל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי רבי אליעזר כו׳. אין זה הסדר דהא ה״ל לאחר אילו ואיל העם ואימורי חטאת שהיו עם אילו ואיל העם להוצאת כף ומחתה דבתריה כתיבי אלא משום דגמירי חמש טבילות וי׳ קדושין ובע״א לא משכחת להו כדמפרש בגמרא וכיון שאנו עושין אילו ואיל העם קודם אין לנו לאחר הוצאת כף ומחתה יותר אלא מיד יש לו לעשות ומתני׳ רבי אליעזר כדאמר בגמרא ולא כר׳ עקיבא מיתוקמא כמו שאפרש וכן המשנה נמי דקתני בסמוך נכנס להוציא את הכף ואת המחתה וקדש ידיו ורגליו ונכנס להקטיר הקטורת לאו בתר הכי מיד עושה הקטורת אלא [אחר] תמיד של בין הערבים שעל כרחנו לא היה עושה אותו אלא עד אחר הוצאת כף ומחתה אין לנו לאחרה כל כך כדפי׳ וגם רש״י פירש בגמרא ואח״כ אילו ואיל העם בטבילה [שלישית ואח״כ תמיד של בין הערבים בטבילה] חמישית ולא איירי בהוצאת כף ומחתה דפשיטא לן דבתר אילו ואיל העם היא כדתניא לקמן שכל הפרשה נאמרה על הסדר כו׳. מ״ר:
המשנה השניה והכוונה בה לבאר החלק השני והשלישי והרביעי בהשלמת סדרי העבודות והוא שאמר אם בבגדי בוץ קרא קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי ר׳ אליעזר ר׳ עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין פר העולה והשעיר הנעשה בחוץ היו קרבים עם התמיד של בין הערבים אמר הר״ם ר׳ אליעזר סובר כי הקרבת יום צום כפור היה על סדר הכתובים והוא שיקרב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הספר ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יום הכפרים בחמש ויקרא ופר העולה ושמנה כבשים בחמש הפקודים ור׳ עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהם קרבן מוסף והשם אמר במוספין מלבד עולת הבקר וכו׳ וסמך אותו לתמיד של שחר ור׳ אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה ואח״כ עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ ואח״כ אילו ואיל העם ואח״כ אימורי חטאת ואח״כ תמיד של בין הערבים והלכה כר׳ עקיבא קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקדש ידיו ורגליו נכנס והוציא את הכף ואת המחתה קדש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו נכנס והקטיר את הקטורת של בין הערבים והטיב את הנרות קדש ידיו ורגליו ופשט הביאו לו בגדי עצמו ולבש ומלוין אותו עד ביתו ויום טוב היה עושה לאוהביו כשיצא בשלום:
ה משנה אם בבגדי בוץ לבנים של קודש היה הכהן הגדול קורא, הרי לאחר מכן קדש ידיו ורגליו כדרך שעושה בפשיטת בגדי קודש. פשט את בגדי הבוץ, ירד למקוה וטבל, עלה ונסתפג במגבת, והביאו לו בגדי זהב של כהונה גדולה ולבש, וקדש ידיו ורגליו,
MISHNA: If the High Priest read the Torah in sacred white fine linen garments, he then sanctified his hands and feet as he did each time before removing the priestly vestments. He then removed the linen garments, descended to the ritual bath, and immersed. Afterward he ascended and dried himself with a towel, and they brought him the golden garments of the High Priesthood, and he dressed in them and sanctified his hands and feet.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים בְּנֵי שָׁנָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ הָיוּ קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

The mishna addresses those offerings whose sacrifice has still not been mentioned. The verses in Leviticus, chapter 16, detail the special offerings of the atonement service of Yom Kippur. Of those offerings, the ram of the High Priest and the ram of the people have still not been addressed. In addition to this, the additional offerings of Yom Kippur detailed in Numbers, chapter 29, have not yet been discussed. These include seven one-year-old lambs and a bull to be brought as a burnt-offering and a goat to be brought as a sin-offering. The mishna continues: He emerged and offered his ram and the ram of the people and the seven unblemished year-old lambs mandated to be offered that day. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: Those offerings were not sacrificed at this point; rather, they were sacrificed with the daily morning offering; and the bull of the Yom Kippur burnt-offering; and the goat whose services are performed outside of the Sanctuary, i.e., in the Temple courtyard, were sacrificed with the daily afternoon offering.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ שבעת כבשים – של מוסף הן בחומש הפקודים (במדבר כט).
ופר העולה – נמי דמוסף עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית.
וראשונה להקרבה היתה של תמיד של שחר והאחרונה תמיד הערב ואחר תמיד של שחר היו קרבים פרו של אהרן ושעיר שהגורל לשם שהם עבודה המיוחסת לפנים ועכשיו באו לבאר במשנה זו בעבודת אילו ואיל העם וקרבנות המוספין כלם והקטר אימורין של פר ושעיר הפנימיים על איזה סדר הם נעשים ונחלקו בה ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא שלדעת ר׳ אליעזר טובל ומקדש אחר מתן דמי פר ושעיר ועושה אילו ואיל העם שהן עולות ואחריהן עושה שבעת הכבשים של מוספין ולא הוזכר בדבריו זמן פר העולה של מוסף והקטר אימורין של פר ושעיר הפנימיים ולא שעיר חטאת של מוספין ופי׳ בגמ׳ לדבריו שאילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר היה עושה בטבילה זו וממתין בשבעת הכבשים ופר העולה ושעיר המוספין עד תמיד של בין הערבים מפני שרוצה להקדימן בסדר שנכתבו ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר נכתבו בפרשת אחרי מות ושבעת הכבשים ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ נכתבו בפרשת פנחס עם פרשת המוספין:
ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה שהם מחובת היום, אלו דברי ר׳ אליעזר. ר׳ עקיבא אומר: קרבנות אלה לא בשלב זה היו קרבים אלא עם קרבן תמיד של שחר היו קרבין. ואילו פר העולה השייך ליום הכיפורים והשעיר הנעשה בחוץ שיש במוספי כל חג קרבן חטאת אחד — אלה היו קרבין עם קרבן תמיד של בין הערבים.
The mishna addresses those offerings whose sacrifice has still not been mentioned. The verses in Leviticus, chapter 16, detail the special offerings of the atonement service of Yom Kippur. Of those offerings, the ram of the High Priest and the ram of the people have still not been addressed. In addition to this, the additional offerings of Yom Kippur detailed in Numbers, chapter 29, have not yet been discussed. These include seven one-year-old lambs and a bull to be brought as a burnt-offering and a goat to be brought as a sin-offering. The mishna continues: He emerged and offered his ram and the ram of the people and the seven unblemished year-old lambs mandated to be offered that day. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: Those offerings were not sacrificed at this point; rather, they were sacrificed with the daily morning offering; and the bull of the Yom Kippur burnt-offering; and the goat whose services are performed outside of the Sanctuary, i.e., in the Temple courtyard, were sacrificed with the daily afternoon offering.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפָּג.

After sacrificing these offerings, he sanctified his hands and feet and removed the golden garments, and he descended into the ritual bath and immersed and ascended and dried himself.
קישוריםעין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזהו שאמר אח״כ קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג ולבש בגדי לבן ונכנס לפנים להוציא כף ומחתה שהניח שם עד שיתאכלו כל הסימנין ואח״כ קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג ולבש בגדי זהב וקדש ידיו ורגליו והתעסק בעבודת תמיד הערב ולהקטיר קטורת של בין הערבים ולהטיב את הנרות ר״ל להדליקן והיא עבודה אחרונה על הדרך שהתבאר ומקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב ולובש בגדי עצמו ומשנתינו לדעת חכמים שסוברים בקידושין אלו שאחד מהם על הפשיטה ואחד על הלבישה ונמצא שבטבילה ראשונה לא היתה אלא קדוש אחד לפי שבגדי חול הוא פושט והוא נעשה עכשיו לכבוד הבגדים שהוא פושט כמו שהתבאר בפרקים הקודמים ואמר שאחר שלבש בגדי עצמו ויצא היו כל הצבור מלוים אותו עד ביתו והיה עושה יום טוב לכל אוהביו על שיצא בשלום ולא אירע בו שום פסול ולא שום מקרה רע ויש שואלים היאך הכין לו מבערב על הספק ומפרשים שמיני פרפראות היו שאדם מוצא מהן בכל שעה וי״מ שלמחרתו היה עושה יום טוב או שמא בוטח בקונו ומכין על הספק:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
לאחר הקרבת קרבנות אלה קדש ידיו ורגליו ופשט את בגדי הזהב, וירד למקוה וטבל ועלה ונסתפג,
After sacrificing these offerings, he sanctified his hands and feet and removed the golden garments, and he descended into the ritual bath and immersed and ascended and dried himself.
קישוריםעין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו זנִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט וְיָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג.

They brought him the white garments again, and he dressed in them and sanctified his hands and feet. Afterward he entered the Holy of Holies to take out the incense spoon and the coal pan, which he had brought there earlier. He again sanctified his hands and feet and removed the white garments and descended to the ritual bath and immersed and ascended and dried himself with a towel.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והביאו לו שנית בגדי לבן ולבש, וקדש ידיו ורגליו. ולאחר מכן נכנס לקודש הקדשים להוציא משם את הכף ואת המחתה של הקטורת שהכניס קודם לכן. ושוב קדש ידיו ורגליו ופשט את בגדי לבן וירד למקוה וטבל ועלה ונסתפג
They brought him the white garments again, and he dressed in them and sanctified his hands and feet. Afterward he entered the Holy of Holies to take out the incense spoon and the coal pan, which he had brought there earlier. He again sanctified his hands and feet and removed the white garments and descended to the ritual bath and immersed and ascended and dried himself with a towel.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו חוְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם וּלְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט (וְיָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג).

They brought him the golden garments, and he dressed in them and sanctified his hands and feet and entered the Sanctuary to burn the afternoon incense and to remove the ashes from the lamps, which signified the end of the day’s service. And he sanctified his hands and feet and removed the golden garments, and he descended to the ritual bath and immersed and ascended and dried himself.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהטיב את הנרות – תימה הוא דלא קתני תמיד של בין הערבים ושמא יש לומר משום דכבר תנא ליה ברישא במילתיה דר״ע.
2ולהטיב את הנרות – הא דלא תנא להדליק את הנרות שהיתה בין הערבים אבל הטבה בצפרא הואי נ״ל דדילמא בימי שמעון הצדיק נשנית משנה זו וכן מתניתין דתמיד (דף לג.) דתנן מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו זה היה כמו כן בימי שמעון הצדיק מצאן שכבו פי׳ משמת שמעון הצדיק מדשנו כו׳ ואם כן בימי שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב והיה צריך להטיב אותם ברישא ואחר כך היה עושה הדלקה ולהכי נקט ולהטיב את הנרות ולא קתני להדליק משום דהטבה היתה קודם כדפרישית.
1. תוס׳ ד״ה ״נכנס״ מופיע בדפוס וילנא בדף ע״א.
2. תוס׳ ד״ה ״ולהטיב״ מופיע בדפוס וילנא בדף ע״א.
והביאו לו בגדי זהב, ולבש וקדש ידיו ורגליו ונכנס להיכל להקטיר קטורת של בין הערבים, ולהטיב את הנרות שזה סוף עבודת היום, וקדש ידיו ורגליו ופשט את בגדי הזהב וירד למקוה וטבל ועלה ונסתפג,
They brought him the golden garments, and he dressed in them and sanctified his hands and feet and entered the Sanctuary to burn the afternoon incense and to remove the ashes from the lamps, which signified the end of the day’s service. And he sanctified his hands and feet and removed the golden garments, and he descended to the ritual bath and immersed and ascended and dried himself.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי עַצְמוֹ וְלָבַשׁ טוּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַקּוֹדֶשׁ.:

They then brought him his own clothing and he dressed, since the service was complete and Yom Kippur was over; and the people escort him to his house in deference to him. And the High Priest would make a feast for his loved ones and his friends when he emerged in peace from the Sanctuary.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והביאו לו בגדי עצמו ולבש, שהרי נגמרה העבודה ותם יום הכיפורים. ומלוין אותו כל העם עד ביתו משום כבודו. ויום טוב היה עושה הכהן הגדול לאוהביו וידידיו בשעה שיצא בשלום מן הקודש.
They then brought him his own clothing and he dressed, since the service was complete and Yom Kippur was over; and the people escort him to his house in deference to him. And the High Priest would make a feast for his loved ones and his friends when he emerged in peace from the Sanctuary.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָאָמַר עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

GEMARA: It was taught in the mishna: Rabbi Akiva said the seven lambs were sacrificed with the daily morning offering; and the bull of the Yom Kippur burnt-offering; and the goat whose services are performed outside of the Sanctuary, i.e., in the Temple courtyard, with the daily afternoon offering. It is unclear whether the middle clause concerning the bull should be read as a continuation of the first clause, or as relating to the latter clause. The Gemara seeks to clarify this ambiguity. A dilemma was raised before the Sages: What is Rabbi Akiva saying? Does he mean to say the seven lambs were sacrificed with the daily morning offering, whereas the bull of the Yom Kippur burnt-offering and the goat whose services are performed outside were sacrificed with the daily afternoon offering?
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו ר׳ עקיבא היכי קאמר שבעת כבשים תמימים עם תמיד השחר היו קריבין ופר העולה כו׳ ושחיטת פרו והקטרת והזאת דם הפר לפני הכפרת ושחיטת השעיר והזיית דמו בפנים והזיית מדם הפר לפני הפרכת. והזיית מדם השעיר לפני הפרכת. עירוב דם הפר בדם השעיר והזייה בקרנות מזבח הזהב והזייה על טהרו. וידוי על שעיר המשתלח. ושילוח השעיר. והוצאת הכף והמחתה. והוצאת פר ושעיר לשריפה. וקריאה בתורה. והקרבת אילו ואיל העם. וחלבי פרו. וחלבי השעיר הנעשה בפנים.
גמ׳ היכי קאמר – רבי עקיבא.
ה״ג ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים. ול״ג היו קריבין דבגמ׳ מיבעיא לן ופר העולה אי קאי אדלעיל:
ו גמרא איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: היכי קאמר [כיצד אמר] ר׳ עקיבא לגבי חלוקת הקרבנות, האם הכוונה שאילו ואיל העם עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים היו קרבין,
GEMARA: It was taught in the mishna: Rabbi Akiva said the seven lambs were sacrificed with the daily morning offering; and the bull of the Yom Kippur burnt-offering; and the goat whose services are performed outside of the Sanctuary, i.e., in the Temple courtyard, with the daily afternoon offering. It is unclear whether the middle clause concerning the bull should be read as a continuation of the first clause, or as relating to the latter clause. The Gemara seeks to clarify this ambiguity. A dilemma was raised before the Sages: What is Rabbi Akiva saying? Does he mean to say the seven lambs were sacrificed with the daily morning offering, whereas the bull of the Yom Kippur burnt-offering and the goat whose services are performed outside were sacrificed with the daily afternoon offering?
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין וּפַר הָעוֹלָה בַּהֲדַיְיהוּ וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

Or perhaps this is what he is saying: The seven lambs were sacrificed with the daily morning offering and the bull of the Yom Kippur burnt-offering together with them, whereas the goat whose services are performed outside, i.e., in the Temple courtyard, was sacrificed with the daily afternoon offering.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופר העולה ושבעת כבשים תמימים ושעיר של חטאת ותמיד של בין הערבים.
ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים – תימה לי מאי מספקא ליה (אם מספקא ליה) אם איתא דשעיר הנעשה בחוץ לחודיה קרב עם תמיד של בין הערבים אם כן לא ליתני במתניתין היו קרבים עם תמיד של בין הערבים בלשון רבים אלא ליתני היה קרב וי״ל משום דשייר אימורי חטאת דילמא אמורי חטאת נמי קרב עם תמיד של בין הערבים ולהכי קתני היו.
תוס׳ בד״ה ושעיר הנעשה כו׳ תימה לי מאי מספקא ליה אם איתא דשעיר כו׳ כצ״ל מתוס׳ ישנים:
או דילמא [שמא] הכי קאמר [כך אמר] וכך יש להבין: עם תמיד של שחר היו קרבין, ופר העולה בהדייהו [עמם] ושעיר הנעשה בחוץ — עם תמיד של בין הערבים.
Or perhaps this is what he is saying: The seven lambs were sacrificed with the daily morning offering and the bull of the Yom Kippur burnt-offering together with them, whereas the goat whose services are performed outside, i.e., in the Temple courtyard, was sacrificed with the daily afternoon offering.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְתוּ פַּר הָעוֹלָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּשַׁיְּירֵיהּ אֵימַת עָבֵיד לֵיהּ.

And furthermore, another dilemma: With regard to the bull of the Yom Kippur burnt-offering, according to Rabbi Eliezer’s opinion: Since he omitted mention of it, it must be clarified when the High Priest performs its sacrifice. Is it sacrificed at this point in the day, or at another time?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותו [ועוד] הוקשה להם: הלא פר העולה לר׳ אליעזר דשייריה [ששייר אותו] ולא פירש, אימת עביד ליה [מתי הוא עושה אותו]? שלא נתבאר אם לשיטתו עושהו עם השאר או באופן אחר.
And furthermore, another dilemma: With regard to the bull of the Yom Kippur burnt-offering, according to Rabbi Eliezer’s opinion: Since he omitted mention of it, it must be clarified when the High Priest performs its sacrifice. Is it sacrificed at this point in the day, or at another time?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְתוּ בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא אֵימוּרֵי חַטָּאת אֵימַת עָבֵיד לְהוּ.

And furthermore, another dilemma: According to both Rabbi Eliezer’s opinion and according to Rabbi Akiva’s opinion, since neither of them mentioned the portions of the sin-offering to be consumed on the altar, it must be clarified when the High Priest performs their service and places them on the altar.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותו פר העולה לרבי אליעזר דשייריה – ולא איירי ביה אימת עביד ליה והוא הדין נמי דאיכא לאקשויי אשעיר אלא ריש מילתא נקט.
אימורי חטאת – דתנא באידך פירקין נתנם במגס עד שיקטירם.
ותו [ועוד] קשה: בין לדעת ר׳ אליעזר, בין לדעת ר׳ עקיבא, אימורי חטאת הקרבת החלבים של החטאות הפנימיות אימת עביד להו [מתי עושה הוא אותם]? שכן שניהם לא פירשו את זמן עשייתם.
And furthermore, another dilemma: According to both Rabbi Eliezer’s opinion and according to Rabbi Akiva’s opinion, since neither of them mentioned the portions of the sin-offering to be consumed on the altar, it must be clarified when the High Priest performs their service and places them on the altar.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רָבָא לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מְתַקַּנְתָּא אֶלָּא אוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתָנָא בִּדְבֵי שְׁמוּאֵל אוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא כִּדְתוֹסֶפְתָּא.

Rava said: You will only find it properly explained either according to the opinion of Rabbi Eliezer as taught by the school of Shmuel, or according to the opinion of Rabbi Akiva as taught in the Tosefta.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רבא לא תמצא בסדר הזה אחרי עבודת היום שדברי הכל שוין בה. אלא אי ר׳ אליעזר דבי שמואל דתנן דבי שמואל ר׳ אליעזר אומר יצא [ועשה] אילו ואיל העם ואימורי חטאות.
לא משכחת לה – לסדר עבודת היום מתקנתא במשנתינו אלא משכחת לה מתקנתא לרבי אליעזר דתנא דבי שמואל דאיירי בכולהו או לרבי עקיבא דתוספתא שפירש שם את דבריו יפה בדרבי עקיבא לא גרסינן יצא ועשה.
ור״ע חלק לומר ששבעת הכבשים היו קרבים עם תמיד של שחר ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים ונסתפקו בגמ׳ בפר העולה שהוזכר אמצעי בדבריו אם נקשר עם תמיד של שחר כלומר ששבעת הכבשים היו קרבים עם תמיד של שחר ופר העולה עמהם אבל שעיר הנעשה בחוץ נעשה עם תמיד הערב או אם הוא נקרב עם תמיד הערב כלומר ששבעה כבשים היו קרבים עם תמיד של שחר אבל פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ נעשין עם תמיד הערב וכן לא הוזכר בדבריו זמן בהקטרת אימורי פר ושעיר איזהו זמנם ופי׳ בגמ׳ לדבריו שפר העולה ושבעת הכבשים קרבים עם תמיד של שחר בטבילה ראשונה ממה שנאמר במוספין מלבד עולת הבקר שסמך המוספין לתמיד של שחר ואח״כ עושה בטבילה שנייה עבודת היום ר״ל מתנות דמי פר ושעיר ואחריהן בטבילה שלישית שעיר החטאת של מוספין ולא היה אפשר להקריבו בתוך טבילה של תמיד השחר עם שאר המוספין שהרי נאמר בו מלבד חטאת הכפורים אלמא שעיר פנים קודמו וכן אי אפשר לאחרו אחר עבודת היום שמאחר שכתב מלבד חטאת הכפורים אלמא דכתביה סמוך ליה אלא עושהו בטבילה שלישית וכן עושה בטבילה זו אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואחריהן בטבילה רביעית הוצאת כף ומחתה ואחריהן בטבילה חמשית תמיד של בין הערבים והלכה כר״ע ונמצא סדר עבודה שבשחרית פושט בגדי חול וטובל טבילה ראשונה במקום חול ולובש בגדי זהב ומקדש קדוש ראשון ועובד עבודת התמיד על סדרה וכולל עמה פר העולה ושבעת הכבשים ומקדש קדוש שני [וטובל] טבילה שניה בבית הפרוה ולובש בגדי לבן ומקדש קדוש שלישי ומתודה ומגריל ונכנס לפני לפנים לקטרת ולמתן דם הפר והשעיר ומשלח וקורא ומקדש קדוש רביעי וטובל טבילה שלישית ולובש בגדי זהב ומקדש קדוש חמשי ועושה שעיר החטאת של מוספין ואילו ואיל העם ומקטיר אימורי פר ושעיר ומקדש קדוש ששי וטובל טבילה רביעית ולובש בגדי לבן ומקדש קדוש שביעי ומוציא כף ומחתה ומקדש קדוש שמיני וטובל טבילה חמישית ומקדש קדוש תשיעי ועושה תמיד של בין הערבים ופושט ומקדש קדוש עשירי ולובש בגדי עצמו והולך לו:
אמר רבא: לא משכחת לה מתקנתא [תמצא לה שיטה מתוקנת] להעמיד ולהסביר את הדברים, אלא או לר׳ אליעזר לפי שיטת התנא בדבי [החכם מבית מדרשו] של שמואל, או לר׳ עקיבא כפי שמבואר בתוספתא.
Rava said: You will only find it properly explained either according to the opinion of Rabbi Eliezer as taught by the school of Shmuel, or according to the opinion of Rabbi Akiva as taught in the Tosefta.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) דְּתָנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָצָא וְעָשָׂה אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וְאֵימוּרֵי חַטָּאת אֲבָל פַּר הָעוֹלָה וְשִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

The school of Shmuel taught that Rabbi Eliezer says: He came out and offered his ram and the ram of the people and the portions of the sin-offering to be consumed on the altar. But the bull of the Yom Kippur burnt-offering and the seven lambs and the goat whose services are performed outside were sacrificed with the daily afternoon offering.
ר׳ חננאלתוספותתוספות ישניםבעל המאוררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופר העולה ושבעת כבשים תמימים ושעיר הנעשה בחוץ (ותמיד) [עם] של בין הערבים. אי ר׳ עקיבא דתוספתא.
דתנא דבי שמואל – ה״ג רבי אליעזר אומר יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת אבל פר העולה וז׳ כבשים תמימים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים ויש ספרים שאין בהם אבל פר העולה אלא כתוב בהן יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת ופר העולה וז׳ כבשים ושעיר וכו׳ ולא נהירא אותה גרסא דאם כן תנא דבי שמואל נמי לאו מתקנתא היא דאיכא למיבעי עלה כמו אמתניתין.
יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת. ה״ג אבל פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים דאילו ואיל העם ואימורי חטאת אלו קריבין בתחילה שהן כתובים בת״כ אבל פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ היו אחר הוצאת כף ומחתה עם תמיד של בין הערבים שהן כתובים בחומש הפקודים כדמפרש בסמוך טעמא דרבי אליעזר עביד ברישא דת״כ והדר דחומש הפקודים ול״ג ויצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת עם פר העולה ול״ג נמי ופר העולה ושבעת כבשים תמימים ושעיר כו׳ שאם כן לא משכחת ברייתא מתוקנת ומפורשת יותר מן המשנה מיהו בפר״ח גרס ופר העולה וכו׳ ור״ל דמיפרשא דברי רבי אליעזר ורבי עקיבא כו׳ משום דקיימי כולהו אסיפא דתמיד של בין הערבים אפילו אילו ואיל העם [ומתניתין ה״ק] ושבעה כבשים בני שנה ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ נמי היו גם הם עם תמיד של בין הערבים דמתניתין לאו רבי עקיבא היא דקחשיב איהו שעיר הנעשה בחוץ לבד עם תמיד של בין הערבים אבל אין נראה לומר כן שנאמר שאילו ואיל העם שהוא לפני הוצאת כף ומחתה יחשוב עם תמיד של בין הערבים ולפירושו נמי היינו יכולים להעמיד המשנה כר״ע והא דקאמר שעיר הנעשה בחוץ עם של תמיד בין הערבים היינו לאפוקי1 תמיד של שחר אבל קודם אילו ואיל העם היה אבל לא יתכן כלל שיקרב זה עם תמיד של בין הערבים כיון שלפני אילו ואיל העם ולפני הוצאת כף ומחתה היה ומפסיק בבגדי לבן בינתיים אלא ודאי מתני׳ כרבי אליעזר היא וא״ת כיון דמתני׳ רבי אליעזר היא2 כדמפרש ופר העולה3 עם שבעת הכבשים היה קרב למה לא הזכירו במשנה4 עם שבעה כבשים וי״ל דלא חש למינקט סידרא דקרא אבל קשיא אמאי לא קתני ופר העולה מקמי מילתא דרבי עקיבא5 דקאי אכולהו אפר העולה וז׳ כבשים כדאמר נמי בברייתא בגמרא דעם תמיד של שחר היו קריבין ואי הוה אמרי׳ דמתני׳ נמי כולה כר״ע אתיא שפיר אבל לא ניחא כדפרי׳ לעיל. בסדר אתה כוננת כתוב קדושת בגדי זהב לבש ויקדש עוד ידיו ורגליו ויצא ועשה שעיר המוסף והכליל אילו עם מוספי יום ורבינו יעקב הגיה והכליל אילו ואיל העם עם חלבי יום דהכליל אילו עם מוספי יום לא אתי לא כרבי אליעזר ולא כר״ע דרבי אליעזר קתני בברייתא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת אבל פר העולה ושבעה כבשים עם תמיד של בין הערבים והוצאת כף ומחתה היתה אחר אילו ואיל העם ואימורי חטאת לר״א כדפרישית לעיל דברישא דת״כ ואח״כ של חומש הפקודים וא״כ לא היה אילו עם מוספי יום אלא הוצאת כף ומחתה מפסקת בינתיים ולר״ע נמי לא אתיא דהא סבירא ליה דמוספין היו עם תמיד של שחר ואילו ואיל העם היו זמן גדול אח״כ שהיה מפסיק כל עבודת היום ושעיר החיצון בינתיים ולכך הגיה והכליל אילים עם חלבי יום פי׳ אילו ואיל העם ואימורי חטאת דפרים הנשרפים דפרק שני שעירי היה מקריב יחד לפני הוצאת כף ומחתה כרבי אליעזר כדפרישית לעיל. מ״ר. מיהו כר״ע משמע שסובר הפייט שכתב קידש ועשה שעיר המוסף והכליל אילים עם חלבי יום משמע שהיה שעיר המוסף קרב תחלה והיינו דלא כרבי אליעזר אבל הכליל אילים עם חלבי יום ודאי גרס וכר״ע ודאי סובר הפייט שמקדים שעיר לאיל ואיל החיצון העם וא״ת הלא לא הזכיר הפייט הקטרת אימורי המוספין היכן הוו ואומר רבינו תם שסובר שהיו עם תמיד של שחר ממש כר״ע וכבר הזכיר זה שכתב חניכיו יגישו את תמיד השחר קרצו וקיבל דמו במזרק חילק פירוש שהקטיר קטורת הטיב נרות הקריב ראש ונתחים ופי׳ ר״ת שעשה פר העולה ושבעה כבשים עם תמיד של שחר ושעיר המוסף עשה אחר עבודת היום קודם אילו ואיל העם וזהו חילק שחילק המוספין של חומש הפקודים שאין קריבין יחד והשתא ניחא אבל יש שהיו מפרשין דשפיר גרסינן והכליל אילו עם מוספי יום ולפי השנוי במשנה לקח שיטתו ששונה ויצא ועשה אילו ואיל העם ושבעה כבשים תמימים דברי רבי אליעזר והיינו הכליל אילו עם הז׳ כבשים ואיל העם שהם מוספי יום ואין נראה דודאי מתניתין לא מיפרשינן כמשמעה דא״כ פליג אדרבי אליעזר דברייתא ועוד שאין טעם זה מפורש במתניתין אלא טעמא דרבי אליעזר ור׳ עקיבא דגמרא וא״כ על כרחין היינו נמי רבי אליעזר דגמרא מדלא מפרש בה טעמא אחרינא:
1. צ״ל של אחר התמיד אבל כו׳.
2. צ״ל כדפי׳.
3. צ״ל קודם.
4. צ״ל קודם.
5. אלא משמע דר״ע אכולהו קאי אפר כו׳ כצ״ל.

בא לו כהן גדול

{שמעתא דסדר של קרבנות היום ביוה״כ}
תני דבי שמואל: רבי אליעזר אומר: יצא ועשה את אילו, ואיל העם, ואימורי חטאת, ופר העולה, ושבעה כבשים תמימים, ושעיר הנעשה בחוץ, עם תמיד של בין הערבים – פירוש: ולאו דוקא עם תמיד של בין הערבים, אלא כל דבתר עבודת היום קרי ליה עם התמיד של בין הערבים⁠[, לפי שהיה עשוי בבגדי זהב עם אילו ואיל העם הנעשין אחר עבודת היום. והאי דקרי ליה עם תמיד של בין הערבים],⁠1 לפי שהיה סמוך לו, שלא היה מפסיק ביניהם אלא הוצאת כף ומחתה בלבד. אבל לאחר הוצאת כף ומחתה, דכ״ע לא עביד אלא תמיד של בין הערבים בלבד.
רבי עקיבא דתוספתא, דתניא: רבי עקיבא אומר: פר העולה ושבעה כבשים תמימים עם תמיד של השחר היו קרבין, שנאמר (במדבר כ״ח:כ״ג), מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד. ואח״כ עבודת היום, ואח״כ שעיר הנעשה בחוץ − פירוש: בבגדי זהב − שנאמר (במדבר כ״ט:י״א), [ושעיר חטאת אחד]⁠2 מלבד חטאת הכפורים, ואח״כ אילו ואיל העם, ואח״כ אימורי חטאת, ואח״כ תמיד של בין הערבים. פירוש: והוצאת כף ומחתה היתה מפסקת בין אימורי חטאת לתמיד של בין הערבים.
ומאי טעמיה דר׳ אליעזר. עביד כדכתיב. עביד ברישא דתורת כהנים והדר עביד דחומש הפקודים. ור׳ עקיבא כדקתני טעמא, מלבד עולת הבקר. אלמא, מוספין עם תמיד של שחר עביד להו. ור׳ אליעזר האי, מלבד חטאת הכפורים, מאי עביד ליה. ההוא מיבעי ליה, על מה שזה מכפר זה מכפר.
ולפי שהגירסא הזאת משובשת ברוב הספרים שלנו הוצרכתי לכתבה.
והאי דלא שיילינן לרבי אליעזר, האי מלבד עולת הבקר מאי עביד ליה, משום דבעניינא דפסח כתיב ולא בעניינא דיוה״כ. ואף על גב דגמר מיניה רבי עקיבא, לא חש ליה רבי אליעזר. ואלים ליה סדורא דקראי כדכתיבי ברישא בתורת כהנים והדר בחומש הפקודים.
1. הוסף מכתי״ו
2. צ״ל: שעיר עזים אחד חטאת
מתני׳ יצא ועשה אילו ואיל העם וז׳ כבשים תמימים דברי ר״א. ר״ע אומר עם תמיד של שחר היו קרבי׳ ופר העול׳ ושעיר הנעש׳ בחוץ עם תמיד של בין הערבים היו קרבין. ראיתי לרש״י ז״ל שסדר תמיד של בין הערבים אחר הוצאת כף ומחתה והאי דקתני לה הכא לומר דשעיר הנעשה בחוץ אע״פ שהוא מן המוספין הקרבין עם תמיד של שחר הוא לא היה קרב אלא עם תמיד של בין הערבים ובזמנו של תמיד שהוא לעולם משלים העבודות כלם וכן ראיתי בקרובות הפייטנין הקדמונים ולכל רבני ספרד כדעת הזו.
ואני תמיה על סדר משנתנו ששנו לאחר הוצאת כף ומחתה. קדש ופשט ירד וטבל הביאו לו בגדי זהב וקדש נכנס להקטיר את הקטרת. למה לא שנה יצא ומקריב תמיד של בין הערבים נכנס להקטיר את הקטרת. מאי שנא תמיד דשייריה ועוד קדש ונכנס משמע מיד ומשמע דלהך עבודה טבל וקדש וכן הברייתא השנויה בגמ׳ בדרבי עקיבא פר העולה וז׳ כבשים עם תמיד של שחר ואח״כ עבודת היום ואח״כ שעיר הנעשה בחוץ ואח״כ אילו ואיל העם ואח״כ אימורי חטאת ואח״כ תמיד של בין הערבים זו הברייתא כפי משמעה כסדרן מנא להו.
ומ״ש רש״י ז״ל דתמיד של בין הערבים בטבילה חמישית ולא איירי הכא בהוצאת כף ומחתה דפשיטא לן דבתר אילו ואיל העם הוא כדתניא לקמן שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו׳ אינו מחוור שהרי הברייתא מתקנת ומסדרת סדר היום והוצאת כף ומחתה אעפ״י שלא נאמר על הסדר אפשר דלאחר התמיד וקודם קטורת הוא ולא פשיטא לן כלל דבתר אילו ואיל העם מיד הוי.
ובדקתי ומצאתי בירושלמי א״ר יוחנן הכל מודים בהוצאת כף ומחתה שהיא לאחר תמיד של בין הערבים וכ״כ הרמב״ם ז״ל וכן בדין שאינה עבודה ומאחרין אותה לאחר הכל ובלבד שנקיים בה חמש טבילות ותנא דבי שמואל נמי דקתני אח״כ פר העולה וז׳ כבשים תמימי׳ ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים לאו אח״כ דמפסיק להו בכף ומחתה אלא למימר דמאחרין לכולהו מוספי עם תמיד של בין הערבים בטבילה שלישית ולא הוו בטבילה ראשונה של תמיד של שחר ובדר׳ עקיבא נמי קתני אח״כ בחדא טבילה.
ולפ״ז מתני׳ ה״ק ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים מקריב עכשיו בטבילה זו ואח״כ טובל ומוציא כף ומחתה כולה כדמסדר ואזיל ואח״כ קטורת ונסכים והדלקה כשאר הימים שהיא הקרבה בין האיברים לנסכים והאי דלא קתני מתניתין חביתין ונסכין דסדר תמיד ודאי כשאר כל הימים הוא קרב וכן הא דקתני בברייתא מתקנתא דתוספתא ואח״כ אימורי חטאת בין אימורי פר ושעיר הנשרפין בין אימורי שעיר הנעשה בחוץ קאמר כולן חטאות הן ואינו בדין שיקדים אימורי שעיר הנעשה בחוץ לאימורי שעיר הנעשה בפנים כדנסיב לה קרא מלבד חטאת הכפורים.
אבל בפ׳ אמר להם הממונה תניא וחמש עבודות הם תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב כף ומחתה בבגדי לבן תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. מכאן נראה לראשונים מחתה ואח״כ תמיד. אבל י״ל ההוא לאו סדר עבודות קא מני אלא בשינוי בגדים בלחוד איירי ומהוצאת כף ומחתה למקצת עבודת תמיד של בה״ע משנה מבגדי לבן לבגדי זהב דהיינו קטורת חביתין ונסכין ונרות דמסדר התמיד של בין הערבים נינהו כדקתני תמיד של שחר ובכללו קטורת חביתין ונסכין ונרות וכדתנן זהו סדר התמיד ולא קתני מוספין ולא שעיר הנעשה בחוץ כלל.
וליכא למימר דירושלמי פליג אגמרא דילן בהוצאת כף ומחתה דההיא דבפ׳ אמר להם הממונה ברייתא היא ומיתנא נמי בסיפרא ואמוראי ודאי דירושלמי לא פליגי אתנאי ואינהו בקיאי במתניתא ובסיפרא טפי מינן וכיון דא״ר יוחנן הכל מודים ובגמ׳ לא הקשו לה נמי מהך ברייתא ש״מ ל״פ עליה כלל.
ומצאתי עוד בתוספתא כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום חוץ מהוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. א״ר יהודה אימתי וכו׳. ואפשר דמשום הכי לא קפיד ההוא תנא לפרושא דאי נמי מפסיק לה בין אילו ואיל העם לכוליה תמיד שפיר דמי אלא דקתני מתניתין דמאחרינן לה לכתחלה לאחר העבודות משום דליתא אלא שיירי עבודה וכל דמקיים בה חמש טבילות ועשרה קידושין קיים מצוה.
ולא כדברי רש״י ז״ל שפירש בפרקין דלעיל דברים הנעשין בבגדי זהב בחוץ כגון אילו ואיל העם שהקדים להם והוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול. ולא היא דאפי׳ לת״ק דאמר בין בבגדי זהב בין בבגדי לבן כולן מעכבין הני מילי בעבודות אבל הוצאת כף ומחתה אין בה משום מוקדם ומאוחר אלא שהקדים איל העם לאילו או שהקדיש ואיחר שעיר הנעשה בחוץ עם אילו ואיל העם. הקב״ה יראינו בבנין ביתו וסדר עבודתו במהרה בימינו אמן.
דתנא דבי [ששנה החכם בבית מדרשו] של שמואל: ר׳ אליעזר אומר: יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת, אבל פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ — נעשים עם תמיד של בין הערבים, והרי עבודת היום נעשית לפי ר׳ אליעזר בשלימותה.
The school of Shmuel taught that Rabbi Eliezer says: He came out and offered his ram and the ram of the people and the portions of the sin-offering to be consumed on the altar. But the bull of the Yom Kippur burnt-offering and the seven lambs and the goat whose services are performed outside were sacrificed with the daily afternoon offering.
ר׳ חננאלתוספותתוספות ישניםבעל המאוררמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) רַבִּי עֲקִיבָא דְּתוֹסֶפְתָּא מַאי הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יפַּר הָעוֹלָה וְשִׁבְעַת כְּבָשִׁים עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ח:כ״ג} מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד וְאַחַר כָּךְ עֲבוֹדַת הַיּוֹם

What is Rabbi Akiva’s opinion as taught in the Tosefta? As it was taught that Rabbi Akiva says: The bull of the Yom Kippur burnt-offering and the seven lambs were sacrificed with the daily morning offering, as it is stated with regard to the additional offerings of other Festivals: “Besides the morning burnt-offering which is the daily burnt-offering you shall sacrifice these” (Numbers 28:23), indicating that the additional offerings of the day should be sacrificed together with the daily offering. And afterward the service of the day, which is unique to Yom Kippur, is performed.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עם תמיד של שחר – בלבישה ראשונה שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשית בסמוך להן וילמוד יום הכפורים מהם.
ואח״כ עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ – ואף על פי שהוא מן המוסף לא יכול להקדימו לעבודת היום לפי שנאמר בו ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים למדנו ששעיר חטאת הפנימי קדמו.
ר׳ עקיבא שבתוספתא מאי היא [מה היא]? ומביאים את התוספתא, דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ עקיבא אומר: פר העולה ושבעת כבשים — עם תמיד של שחר היו קרבין, שנאמר: ״מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד״ (במדבר כח, כג), שכך עושים תמיד את מוספי החג, ואחר כך עושים את עבודת היום המיוחדת ליום הכיפורים.
What is Rabbi Akiva’s opinion as taught in the Tosefta? As it was taught that Rabbi Akiva says: The bull of the Yom Kippur burnt-offering and the seven lambs were sacrificed with the daily morning offering, as it is stated with regard to the additional offerings of other Festivals: “Besides the morning burnt-offering which is the daily burnt-offering you shall sacrifice these” (Numbers 28:23), indicating that the additional offerings of the day should be sacrificed together with the daily offering. And afterward the service of the day, which is unique to Yom Kippur, is performed.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ע. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא ע., עין משפט נר מצוה יומא ע., ר׳ חננאל יומא ע., הערוך על סדר הש"ס יומא ע., רש"י יומא ע., תוספות יומא ע., תוספות ישנים יומא ע., בעל המאור יומא ע. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., תוספות רי"ד יומא ע., רמב"ן יומא ע., בית הבחירה למאירי יומא ע. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ע., מהרש"א חידושי הלכות יומא ע., מהרש"א חידושי אגדות יומא ע., גליון הש"ס לרע"א יומא ע., פירוש הרב שטיינזלץ יומא ע., אסופת מאמרים יומא ע.

Yoma 70a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 70a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 70a, R. Chananel Yoma 70a, Collected from HeArukh Yoma 70a, Rashi Yoma 70a, Tosafot Yoma 70a, Tosefot Yeshanim Yoma 70a, Baal HaMaor Yoma 70a, Tosefot Rid Yoma 70a, Ramban Yoma 70a, Meiri Yoma 70a, Ritva Yoma 70a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 70a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 70a, Gilyon HaShas Yoma 70a, Steinsaltz Commentary Yoma 70a, Collected Articles Yoma 70a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144