והילכתא זמן אומר בראש השנה וביום הכיפורים. בראש השנה דאיכא כוס אומר זמן אכסא דקידושא, ביום הכיפורים דליכא כוס של קידוש, דלא מצי, דאי מקדש לא מצי למישתי דהא קיבל יום הכיפורים עליה, הילכך אומר שליח ציבור זמן אחר כל נדרי קודם תפילת ערבית ובההיא ברכה נפקי כל הקהל. וכן הנהיגו אבותינוא. והכי הילכתא זמן אומרו אפילו בשוק דלא בעי כוס.
ובתשובות מר רב שלום גאון זצ״ל כתוב
ב, בראש השנה בשתי ישיבות אומר בין בתפילה בין בקידושא דיומא מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה. ומניין שנקרא מועדי׳, דכתיב
(ויקרא כג ד) אלה מועדי י״י בראש עניין המועדים, ובתחילה כלל, ואחר כך פרט פסח עצרת ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות ושמיני עצרת, וחזר וכלל
(ויקרא כג מד) וידבר משה את מועדי, הרי בכלל ופרט וכלל נקראו מועדים. ונקראו
ג מקראי קודש דכתיב זכרון תרועה מקרא קודש להקיש מקר׳ קודש שכת׳ כאן למקראי קודש שכתוב באלה מועדי י״י מקראי קודש. ללמדך שקרויין מועדים כשאר מועדים. וגם שנינו במשנה
(ר״ה יח ע״א) על (שני) [ששה]
ד חדשים שלוחין יוצאין על אלול מ[פני] תקנת המועדים
ה, מקיש ראש השנה לסוכות. ומניין שנקרא חג שנאמר בכסה ליום חגינו ומניין שנקרא שמחה שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ואמר מר
(סוכה נה ע״א) חדשכם כת׳ וזהו ראש השנה. וגם בספר עזרא
(נחמיה ח י) מצינו שהיו בוכים בשובם מן הגלות ואמר להם עזרא כי קדוש היום לאדונינו. ואמר אכלו משמנים, כדי שתהא השנה שמינה וטובה עליכם. ושתו ממתקים, כדי שתהא השנה מתוקה. ושלחו מנות לאין נכון לו,
ולמי שלא הניח עירובי תבשילין. ופשוטו של מקרא למי שהיה בדעתו לצום מאתמול ולא תיקן לו מאכל, מיכן שאין מתענין בראש השנה.
זוגרסינן בירושלמי בפר׳ סדר תעניות
(ירושלמי תענית ג׳:ג׳) ר׳ עקיבא אומר מתריעין ולא מתענין שכן בראש השנה מתריעין ולא מתענין. ובפרק שני דערכין
(י ע״ב) נמי אמרינן בהדיא דראש השנה ויום הכיפורים איקרו מועד. ובסוטה בגמ׳ דפרשת המלך
(סוטה מא ע״א) אמרי׳ אי כתב רחמנא במועד הוה אמינא ראש השנה דאיקרי מועד.
וגם הגאון רבינו שמואל בן חפני כמו כן כתב שמנהג בשתי ישיבות כן. ומוסיף לומר שאם חל בשבת ראש השנה אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה זכרון תרועה באהבה מקרא קודש, ואם חל בחול אומר את יום הזכרון הזה (זכרון) [יוםח] תרועהט מקרא קודשי.
[סימן שצו]
ותיקון אמירת כל נדרי בערב יום הכיפורים, יש אומרים
כ משום דאמרינן בנדרים
(כג ע״ב) הרוצה שלא יתקיים נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאדור מכאן ועד ר״ה הבאה לא יהו קיימין. וליתה, דאם כן הוה להו לתקוני לומר בראש השנה וגם להפר להבא
ל, (ואם) [והם] תיקנו ביום הכיפורים ולהפר לשעבר.
ונראה לי
מ דמשום הכי תקינו לשעבר וגם ערב יום הכיפורים, משום דאמ׳ בנדרים
(כב ע״א) כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן
נבשעת איסור הבמות, ואם נדר מה תקנתו ילך אצל חכם ויתיר לו נדרו ולא יקיימנו, והשב מרשעו יום הכיפורים מכפר לו, ובשאר עבירות אדם שב מרשעו שהרי יודע עבירות שבידו, אבל בעבירת נדר אין הכל בקיאין שהיא עבירה ואין שב שילך אצל חכם להתיר לו, והתקינו לש״ץ לומר, והרי הוא כאילו לכל אחד ואחד מתחרט לפני חכם, שהרי כולם יושבין שם ואין מוחין, והוא שלוחם, עד כולהון איתחרטנא בהון הוא שליח המתחרטים, וגם
ס שליח החכמ׳[ים] להתיר הנדרים כשאומר כולהון יהון שרן ונידרנא לא נידרי ושבועת׳ לא שבוע׳. וכולל ש״ץ את עצמו בכלל
ע.
ומה שתיקנו לומר קודם התפילה, כדי שתהא התשובה קודם יום הכיפורים שאז הוא מכפר. ועוד שאין מתירין נדרים בשבת ויום טוב. ומה שתיקנו לומר ג׳ פעמים, דאי איכא שלא היה בראשונה היה בשנייה ואי לא הוי בשנייה הוי בשלישיתפ. ולפיכך תיקנו להאריך בו שלוחי ציבור.
ואחר שאמרו ג׳ פעמים יאמרו כל הקהל בקול רם ונסלח לכל עדת וגו׳. כלומר עשינו את שלנו ושבנו אליך ואתה תעשה כמה שהבטחתנו לסלוח עונותינו ביום הזה. וכן נוהגין בכל קהילות ארץ כנעןצ לומר באחרונהק. וכשר הדבר.
א. וכן הביא רבינו להלן סוף מס׳ יומא מסרע״ג עי״ש.
ב. הו״ד ללא ראיותיו בערוך ע׳ ראש. ומכאן בראבי״ה סי׳ תקלז.
ג. צ״ל ונקרא מקרא קדש וכו׳ להקיש מקרא קדש וכו׳. וקאי על ר״ה שנקרא מקרא קדש וכו׳ בפסוק כד שם. וכ״ה בראבי״ה.
ד. כך במשנה וכך העתיק הרא״ש (פ״ד סי׳ יד) וכ״ה בס׳ מעשה רוקח לבעל הרוקח סי׳ קלב.
ה. במשנה על אלול מפני ר״ה על תשרי מפני תקנת המועדות. ור״א אפטוביצר כת׳ שצ״ל בספרנו: על אלול מפני ר״ה ועל תשרי מפני תקנת המועדות מקיש יוה״כ לסוכות. והכונה שהמשנה קוראה לשניהם מועדות, ואם יו״כ הוקש לסוכות כ״ש ר״ה. עכ״ד. אבל גם בזה לא העלנו ארוכה דלמה ליה לגאון להביא על אלול מפני ר״ה אם לא ילפינן מיניה לעניננו. ויש לציין את הנוסח שבס׳ מעשה רוקח הנ״ל: על ו׳ חדשים השלוחים יוצאין כו׳ מפני תקנת המועדות. (אלול לא נזכר).
ז. מכאן ואילך כנ׳ אינו לרש״ש.
ח. וכך בראבי״ה.
ט. כאן לא הזכיר באהבה כדהזכיר בשבת. בראבי״ה נזכר באהבה בין בחול בין בשבת [ובכ״י אחד של ראבי״ה נזכר רק בחול. וזה בודאי ט״ס] ואילו ברא״ש ובטור ל״נ בין בחול בין בשבת. ועי׳ טור סי׳ תרמב וד״מ שם בשם מנהגים ובלבוש שם.
י. ובפירוש המחזור הנ״ל המיוחס לרבינו כתוב: ואין אומרים מועדים לשמחה חגים וכו׳ שאין קרוי חג אלא חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבהם מביאים שלמי חגיגה ובהם כתיב ושמחת בחגך, אבל ר״ה ויוהכ״פ אין בהם כתוב שמחה ואינם קרוים חגים הילכך אין אומרים בהם ומועדים לשמחה וחגים וכו׳.
כ. ר״ת בס׳ הישר חלק החידושים סי׳ ק והו״ד בראשונים לנדרים שם וברא״ש סוף יומא
ונדרים כג ע״ב וטור סי׳ תריט.
ל. ועי׳ בס׳ הישר שם (ובשא״ר שהביאו שי׳ ר״ת) שרבינו מאיר אבי ר״ת הגיה הנוסח לומר בלשון דלהבא. וטעמא דתקינו ביוכ״פ ׳משום דיום כפורים בטל מכל מלאכה ואיכא כנופיא טובא וסמוך הוא לראש השנה. ופעמים שיום הכפורים נקרא ראש השנה כדכת׳ בראש השנה בעשור לחדש אי זו היא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל׳.
מ. הובא בראבי״ה סי׳ תקכח אות יא וכתב ע״ז וכן נראה לי עיקר. [במרדכי יומא ר׳ תשכו כתוב ״ואית מרבוותא שהנהיגו לומר מיוכ״פ זה עד יוכ״פ הבעל״ט בכולהו איחרטנא בהון ופי׳ ראב״ן לפי שאין הכל בקיאין׳ וכו׳ (ככתוב בספרנו). ונראה שחסר שם לפני ׳ופי׳ ראב״ן׳, שהרי ראב״ן אינו בא לפרש נוסח ר״ת אלא נוסח דלשעבר. ונזדקרה טעות זו לפני הב״ח סי׳ תריט שהבין מסדור הדברים שבמרדכי ששיטת רבינו כר״ת דקאי אלהבא ולאו מטעמיה. ובספרנו מפורש לא כך. גם מש״כ במגן האלף לסרע״ג דקע״א ע״א ע״ש רבינו שאין בלשון כל נדרי התרה כל עיקר וכו׳, כ״ז אינה שיטת רבינו וכנ׳ ט״ס שם תיבת ׳ראב״ן׳.
נ. וכן פירש רבינו להלן במס׳ נדרים ד״ה והבא לישאל. ועי׳ ב״י יו״ד סי׳ רג ס״ג.
ס. כך בכת״י. בד״פ עם.
ע. וראבי״ה שם כתב כאשר הש״ץ מתיר להם גם הם מתירין לו הציבור. ומש״ה גם הציבור אומרים. ובא״ח סדר יוהכ״פ כתב טוב שיתירו לו שלשה קודם.
פ. משמע שמשום התרת נדרים לא בעינן ג׳ פעמים. ודלא כר״ת בס׳ הישר שם [ז״ל: לפי טעותם הרגילו את עצמם ג׳ פעמים כעין היתר נדרים] ורא״ש סוף יומא וטושו״ע יו״ד סי׳ רכח ס״ג.
צ. ארצות הסלבים הכוללות את בוהמיה והונגריה וכו׳. אבני שהם בהע׳ לסי׳ ח והביא שם כמה דוגמאות לדבר.
ק. וכ״כ בפירוש המחזור המיוחס לרבינו: ומה שאומרים עוד כל [פעם] ככתוב בתורת משה עבדך [ונסלח לכל וגו׳] אין נ״ל כי פסוק זה לא נאמר על התרת נדרים ועוד מה שייך סליחה בהתרת נדרים לפיכך נראה לי כמו שראיתי בארץ כנען שאומר החזן ג׳ פעמים כל נדרי ואינו אומר ככתוב בתורת משה עבדך על כל פעם אלא אחרי גומרו ג׳ פעמים כל נדרי אומר בכל רם ונסלח לכל עדת בני ישראל כלומר הנה היום בא שהכת׳ בו הבטחתנו ונסלח וגו׳. [פי׳ המחזור כת״י המבורג, והמוסגר לקוח מסידור ר״ש מגרמייזא עמ׳ רלו]. ולאפוקי מסדר רע״ג סי׳ קכ ומנוסח רב סעדיה שהובא בטור סי׳ תריט, שבסוף נוסח כל נדרי כתבו: יש כאן מחילה וסליחה וכפרה ככתוב בתורתך ונסלח וגו׳. משמע שהפסוק הוא המשך כל נדרי. עי׳ מט״א תריט באלף למטה אות יח.