×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַבִּי זֵירָא שָׁאנֵי ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ מִתּוֹךְ שֶׁכּוֹלֵל לְשַׁחֲרִית וְעַרְבִית כּוֹלֵל נָמֵי בְּמוּסָפִין.
Rabbi Zeira said: The New Moon is different, for while it must indeed be mentioned according to Beit Shammai, it does not require a separate blessing. Since the New Moon is included in the regular morning and evening prayers without a separate blessing, it is included in the additional prayer as well without a separate blessing.
רש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמר ר׳ זירא – לעולם צריך להזכיר ומיהו לבית שמאי ברכה באנפי נפשה לראש חדש לא בעי ולאו משום דזכרון דראש השנה עולה לו דמשמע דכיון דראש השנה הוא היינו ראש חדש דאי הוה נמי שבת וראש חדש ולאו ראש השנה לא בעי ליה ברכה בפני עצמה אלא חותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים והלכך בראש השנה נמי חותם מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים ואע״ג דבשבת וראש השנה בעי לכל חד ברכה בפני עצמה בראש חדש מודו דמתוך שכולל ברכתו בתוך ברכת היום שחרית וערבית ואפילו בשאר שבתות דההיא ודאי אפילו לבית שמאי פשיטא לן דלא בעי לכל חד ברכה לעצמו דהא אי הוה מיקלע בחול אין לו ברכה שחרית וערבית אלא אומר יעלה ויבא בעבודה והלכך כי מיקלע בשבת אפילו למאן דאמר לקמן דבשבת לא מדכרינן דראש חדש בעבודה אלא בברכת היום מיכלל הוא דכיילינן ולאו בפני עצמה.
כולל נמי במוספין – לבית שמאי ואע״ג דבחול אית ליה ברכה במוספין לעצמו הכא מיכלל הוא דכיילינן הואיל וכולל שחרית וערבית אבל שאר ימים טובים דאית להו ברכה ערבית ושחרית כי מיקלעי בחול בהני פליגי בית שמאי כי מיקלעי בשבת מצרכי להו ברכה בעצמן לכל תפלותיהם.
אמר ר׳ זירא שאני ר״ח מתוך שכולל שחרית וערבית כולל נמי במוספין – פירש דלעולם אין זיכרון אחד עולה לכאן ולכאן והא דלא עבדי לר״ח ברכה באנפי נפשה במוסף ר״ה לאו משום דיכיל ליה בחתימת קדושת היים אלח משום דכי לילה בברכ׳ קדושת שבת שאפילו בכל השנה כלה מפני שר״ח נכלל בתפלת שחרית וערבית בין דחול בין דשבת נכלל נמי במוספין של שבת לחתום בשל שבת ור״ח ביחד וכיון דכן ה״ה בראש השנה: קשיא ומיהו אכתי איכא למימר דלעולם אין זכרון א׳ עולה לכאן ולכאן ואפ״ה כיון דר״ח ור״ה שניהם ענין זכרון לכלול שתיהן בחתימה אחת במוספין: והיינו דאמרי לקמן מאי הוה עלה ומאי קא שיילינן דהא הכא מדלא קתני אחת עשה שאומר זכרון אחד לכאן ולכאן ואע״ג דמדב״ש דייקי׳ לה לאו בהא פליגי ב״ש וב״ה אלא ודאי משום דאיכא לדחויי כדאמרן לא פשטוה מהכא וכן פי׳ בתוס׳.
רש״י בד״ה אמר רבי זירא כו׳ הוא היינו ראש חדש כו׳ כצ״ל:
בד״ה כולל נמי כו׳ בשבת ומצריכי להו כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה א״ר זירא כו׳ אלא חותם מקדש השבת וישראל ור״ח כו׳ עכ״ל לא ה״ל לפרושי דמסיים נמי בחתימה דר״ח דלכולהו תנאי דשמעתין היכא דכולל נמי אינו מזכיר בחתימה ר״ח אלא שפי׳ כן למאי דקבעינן הלכתא בפ״ב דביצה דכולל ומסיים נמי בר״ח כמ״ש רש״י לקמן ודו״ק:
אמר ר׳ זירא: שאני [שונה] ראש חודש שצריך אכן להזכירו לבית שמאי ובכל זאת לא קבעוהו כברכה בפני עצמה, מתוך שכולל להזכרת ראש חודש בין בתפילת שחרית ובין בתפילת ערבית, ולא אומרו כברכה בפני עצמה, כולל נמי [גם כן] במוספין.
Rabbi Zeira said: The New Moon is different, for while it must indeed be mentioned according to Beit Shammai, it does not require a separate blessing. Since the New Moon is included in the regular morning and evening prayers without a separate blessing, it is included in the additional prayer as well without a separate blessing.
רש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמִי אִית לְהוּ לב״שלְבֵית שַׁמַּאי כּוֹלֵל וְהָתַנְיָא ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אמִתְפַּלֵּל שֶׁבַע קַשְׁיָא.:

The Gemara asks: And do Beit Shammai accept the view that one should include the New Moon in the regular prayer? Wasn’t it taught in a baraita that with regard to a New Moon that occurs on Shabbat, Beit Shammai say: One must pray an Amida that includes eight blessings in the additional prayer, including a separate blessing for the New Moon; and Beit Hillel say: One must pray an Amida that includes seven blessings, as Shabbat and the New Moon are mentioned in the same blessing? Therefore, according to Beit Shammai, we do not include the New Moon and other days in the same blessing, and the fact that the New Moon does not have its own blessing on Rosh HaShana is because one mention of remembrance counts for both Rosh HaShana and New Moon. The Gemara comments: Indeed, this is difficult.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אית להו לבית שמאי כולל – בברכת המוספין של ראש חודש דאיקלע בשבת.
מתפלל שמנה – של ראש חדש ושל שבת ובמוספין קאמר.
קשיא – וש״מ כיון דבשאר שבתות קא בעו ב״ש ברכה לראש חדש ובר״ה לא בעו דטעמא משום דזכרון דראש השנה עולה לו וש״מ אפילו מכלליה ואדכורי נמי לא בעינן.
בד״ה ומי אית ליה לב״ש כולל בברכת המוספין של ר״ח כו׳ עכ״ל אע״ג דהך ברייתא דמייתי סתמא קתני לא ניחא ליה לפרושי מתפלל ח׳ לב״ש אלא במוספין אבל בשחרית וערבית ודאי דאפי׳ לב״ש אין ר״ח קובע ברכה לעצמו כיון דאי מקלע בחול אין לו ברכה כלל אלא אומר בעבודה וק״ל:
ומקשים: ומי אית להו [והאם יש להם, היו מקבלים] בית שמאי הלכה זו שכולל ברכת ראש חודש בברכה אחרת? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: ראש חדש שחל להיות בשבת, בית שמאי אומרים: מתפלל שמנה, שמוסיף ברכה מיוחדת לראש החודש. ובית הלל אומרים: מתפלל שבע ברכות, וכולל ראש החודש בשל שבת. ואם כן לדעת בית שמאי אין כוללים ברכה בברכה. ומה שלא הצריכו בראש השנה ברכה בפני עצמה הוא מכיון שזכרון עולה לכאן ולכאן. ומעירים: אכן קשיא [קשה הדבר לשיטתו] ומעירים:
The Gemara asks: And do Beit Shammai accept the view that one should include the New Moon in the regular prayer? Wasn’t it taught in a baraita that with regard to a New Moon that occurs on Shabbat, Beit Shammai say: One must pray an Amida that includes eight blessings in the additional prayer, including a separate blessing for the New Moon; and Beit Hillel say: One must pray an Amida that includes seven blessings, as Shabbat and the New Moon are mentioned in the same blessing? Therefore, according to Beit Shammai, we do not include the New Moon and other days in the same blessing, and the fact that the New Moon does not have its own blessing on Rosh HaShana is because one mention of remembrance counts for both Rosh HaShana and New Moon. The Gemara comments: Indeed, this is difficult.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכוֹלֵל עַצְמוֹ תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא שַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בר״חבְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד בעַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ שֶׁבַע וְאוֹמֵר מֵעֵין הַמְאוֹרָע בָּעֲבוֹדָה ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּהוֹדָאָה וְאִם לֹא אָמַר מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

The Gemara comments: The issue of whether or not one should include the mention of the New Moon in the blessing pertaining to the sanctity of the day of Shabbat is itself the subject of a dispute between the tanna’im, as it was taught in a baraita with regard to a Shabbat that occurs on a New Moon or on one of the intermediate days of a Festival: For the evening, morning, and afternoon prayers, one prays in his usual manner and recites seven blessings, and says a passage pertaining to the event of the day, i.e. May there rise and come [ya’aleh veyavo], during the blessing of Temple service. Rabbi Eliezer disagrees and says that this passage is said during the blessing of thanksgiving. And if he did not recite it, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכולל עצמו – דשחרית וערבית בראש חדש שחל להיות בשבת.
תנאי היא – דאיכא תנא דאפילו כולל לית ליה אלא אומר יעלה ויבא בעבודה כבחול אבל בברכת היום אינו נזכר כלל אפילו לכוללו.
וכולל עצמו תנאי היא – פי׳ מה שכוללין ר״ח בכל השנה כלה בשחרית וערבית ומנחה דשבת תנאי פליגי בה באיזה מקום כוללין אותה דתניא וכו׳ הרי שלדברי ת״ק כולל אותו בעבורא ולרשב״ג ולר׳ ישמעאל אומר אותו באמצע אמצעו׳ שאומ׳ באמצעתה יעלה ויבא או שאומר את יום המנוח הזה את יום ראש חדש הזה אלא שאינו חותם בשל שבת בלבד והילכתא כתנא קמא לגבי שחרית וערבית אבל לית הילכתא כוותיה במוספין אלא כרבי דאמר שחותם אלא בשל שבת ור״ח וכדאית׳ בפר׳ בתרא די״ט: כיון דאמר זמן קביליה עליה ואתסר ליה למשתי פי׳ ודוקא דקביליה עליה כשאמר זמן שהוא דבר של קדושת יום הכפורים ודומיא דעובדא דר׳ דאמר ליה אין בדילנא לפי שהתפלל כבר של שבת כדאי׳ בברכו׳ אבל באמירא בעלמא לא מתסר וכדכתב׳ בפ״ק דשבת וכן נמי אע״ג דאכל כל סעודתו ערב יום הכפורים ואפסיק ביה אדעתא דלא למיכל מכאן ואילך שרי למיכל בתר הכי תדע דהא כי אמר זמן כבר הפסיק מלאכול ואין דעתו לאכול יותר ואפ״ה לא איתס׳ אי לאו דאמר זמן וכן ההיא בפי׳ בירו׳ ובמדרש איכה רבתי דאמר התם ר׳ יהודה בן בתירה אזיל לנציבין בערב צומ׳ רבה אתא ריש כנשת׳ לזמוניה א״ל כבר אכליה ופסקי׳ א״ל אשגח עלי דלא יימרון אינשי ר׳ יהוד׳ לא אשגח עלוי אזל עמיה ואכל מן כל עגול ועגול חד פירא ומכל חבית וחבית שתא חד כסא וכן פר״י ורבי׳ הרמב״ן ז״ל: המברך צריך לטעום פי׳ כדי שלא תהא ברכה לבטלה הילכך אם לא טעם המברך מסתיין דלטעו׳ אחרינא וכדאמרי׳ בסמוך ליתבי לינוקא דילמא אתי למסרך דאלמא כד טעים מיניה ינוקא סגי לן והיינו נמי דאמרי׳ התם אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו ומיהו דוקא כשטועם ממנו קטן שהגיע לחנוך ברכות דאי בתנוק שלא הגיע לחנוך ברכות הרי הברכה יוצאה לבטלה והא דאמרי׳ הכא ניתיביה לינוקא מיירי בתינוק שהגיע לחנוך ברכות ולא הגיע לחנוך תענית ביום הכפורים.
וענין זה אם כולל ברכה בברכה הוא עצמו תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא הרי שנינו בברייתא]: שבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו שבע ברכות, ואומר מעין המאורע שמזכיר את ראש חודש או חול המועד בברכת העבודה (״רצה״) באמירת ״יעלה ויבוא״. ר׳ אליעזר אומר: מוסיף דברים אלה בברכת הודאה (״מודים״), ואם לא אמר — מחזירין אותו. הרי שאינו כולל את המאורע בתוך הברכות עצמן בתפילה.
The Gemara comments: The issue of whether or not one should include the mention of the New Moon in the blessing pertaining to the sanctity of the day of Shabbat is itself the subject of a dispute between the tanna’im, as it was taught in a baraita with regard to a Shabbat that occurs on a New Moon or on one of the intermediate days of a Festival: For the evening, morning, and afternoon prayers, one prays in his usual manner and recites seven blessings, and says a passage pertaining to the event of the day, i.e. May there rise and come [ya’aleh veyavo], during the blessing of Temple service. Rabbi Eliezer disagrees and says that this passage is said during the blessing of thanksgiving. And if he did not recite it, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּבְמוּסָפִין גמַתְחִיל בְּשֶׁל שַׁבָּת וּמְסַיֵּים בְּשֶׁל שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע.

And in the additional prayer, one begins the fourth blessing, the special blessing for the additional service, with Shabbat, and concludes it with Shabbat, and says a passage referring to the sanctity of the day of the New Moon or the Festival in the middle. Therefore, only in the additional prayer is the New Moon included in the blessing for the sanctity of the day.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואמרינן קדושת היום באמצע וכן הלכתא כהני תנאי כ״מ שזקוק לשבע (כגון שבת) ואפילו בערבית שחרית ומנחה מתחיל בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע [ומסיים] בשל שבת והני מילי בר״ח וחול המועד אבל ביום טוב אפילו בערבית ובשחרית ובמנחה מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע.
ירושלמי ר׳ יסא משלח כתוב לון אף על פי ששלחנו לכם סידרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש רב חסדא ורבה דאמרי תרווייהו זכרון אחד עולה לכאן ולכאן.
ומתחיל בשל שבת – ותתן לנו את יום המנוח הזה ומסיים בשל שבת מקדש השבת ותו לא ומיהו במוספים באמצע ברכה הוא נכלל אבל שחרית וערבית אינו נכלל אפילו באמצע והאי תנא לית ליה כולל שחרית וערבית.
ובתפילת המוספין מתחיל את הברכה הרביעית, היא הברכה המיוחדת למוסף — בשל שבת, ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום ראש חודש או המועד באמצע.
And in the additional prayer, one begins the fourth blessing, the special blessing for the additional service, with Shabbat, and concludes it with Shabbat, and says a passage referring to the sanctity of the day of the New Moon or the Festival in the middle. Therefore, only in the additional prayer is the New Moon included in the blessing for the sanctity of the day.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל ור׳וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמְרִים כׇּל מָקוֹם שֶׁזָּקוּק לְשֶׁבַע מַתְחִיל בְּשֶׁל שַׁבָּת וּמְסַיֵּים בְּשֶׁל שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע.

On the other hand, Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, say: Wherever one is obligated to recite seven blessings, including the evening, morning, and afternoon prayers, he begins the fourth blessing with Shabbat and concludes it with Shabbat, and he says a passage referring to the sanctity of the day of the New Moon or the Festival in the middle. In their opinion, the New Moon is included in the blessing of the sanctity of the day in all the prayers of the day.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל מקום שזקוק לשבע – ואפילו שחרית וערבית.
קדושת היום – של ראש חדש עם של שבת כגון את יום המנוח הזה ואת יום ראש חדש הזה ואם מועד הוא את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני הזה: (פסק ובמסכת ביצה קבעינן הלכתא דלא כי הני תנאי דמסיימי בשל שבת לחודיה במוספין אלא אף קדושת היום בעי לאדכורי בחתימה מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש חדש מקדש השבת וישראל וראשי חדשים אבל במאי דקאמר שחרית וערבית מתפלל כדרכו ואומר מעין המאורע בעבודה הלכתא כוותיה וגבי כולל דשחרית וערבית קבעינן אין הלכה כאותו הזוג דאמרי כל מקום שזקוק לשבע כולל בפרק שני דביצה).
כל מקום שהוא זקוק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע. ובפרק שני דביצה (ביצה יז.) אמרינן אין הלכה כאותו הזוג אלא ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו ואומר מעין המאורע בעבודה, ובשל מוסף מתחיל נמי בשל שבת ואומר מעין המאורע באמצע וחותם בשבת וראש חודש או של שבת ויו״ט, וכדאיתא התם בביצה דרבי חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים.
ואילו רבן שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומרים: כל מקום שזקוק לשבע ברכות ואפילו בשחרית או ערבית — מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום של יום טוב או ראש חודש באמצע. שלדעתם יש לכלול דברי ברכה מיוחדים בתוך עצם התפילה.
On the other hand, Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, say: Wherever one is obligated to recite seven blessings, including the evening, morning, and afternoon prayers, he begins the fourth blessing with Shabbat and concludes it with Shabbat, and he says a passage referring to the sanctity of the day of the New Moon or the Festival in the middle. In their opinion, the New Moon is included in the blessing of the sanctity of the day in all the prayers of the day.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי הֲוָה עֲלַהּ א״ראָמַר רַב חִסְדָּא דזִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן וְכֵן אָמַר רַבָּה זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן.:

Returning to the fundamental question of whether the New Moon must be mentioned separately on Rosh HaShana, the Gemara asks: What conclusion was reached about this issue? Rav Ḥisda said: One mention of remembrance counts for both this and that. And so too, Rabba said: One mention of remembrance counts for both this and that.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי הוי עלה – מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה.
מאי הוי עלה רב חסדא אמר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. תמיהה לי מאי קא מיבעיא ליה תו מאי הוי עלה דהא דייקינן לה שפיר מהא דב״ש.
לעיקרה של השאלה — אם מזכירים ראש חודש בראש השנה שואלים: מאי הוה עלה [מה היה עליה] למעשה? מה פסקו בה חכמים: אמר רב חסדא: זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן. וכן אמר רבה: זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן.
Returning to the fundamental question of whether the New Moon must be mentioned separately on Rosh HaShana, the Gemara asks: What conclusion was reached about this issue? Rav Ḥisda said: One mention of remembrance counts for both this and that. And so too, Rabba said: One mention of remembrance counts for both this and that.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר רַבָּה כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב הוּנָא אִיבַּעְיָא לַן מַהוּ לוֹמַר זְמַן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים כֵּיוָן דְּמִזְּמַן לִזְמַן אָתֵי אָמְרִינַן אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּלֹא אִיקְּרוּ רְגָלִים לָא אָמְרִינַן לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

Having discussed the Rosh HaShana prayers, the Gemara addresses related issues. Rabba said: When I was in the house of study of Rav Huna, we raised the following dilemma: What is the halakha with regard to saying the blessing for time, i.e., Who has given us life [sheheḥeyanu], on Rosh HaShana and Yom Kippur? The two sides of the dilemma are as follows: Do we say that since these Festivals come at fixed times of the year, we recite the blessing: Who has given us life, just as we would for any other joyous event that occurs at fixed intervals? Or do we say, perhaps, that since these Festivals are not called pilgrim Festivals [regalim], we do not recite: Who has given us life, as the joy that they bring is insufficient? Rav Huna did not have an answer at hand.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה איבעיא להו מהו להזכיר זמן בראש השנה וביום הכפורים ואמר [ליה] רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים בלבד. ומותבינן מהא תן חלק לשבעה גם לשמונה ר׳ אליעזר אומר שבעה אלו ז׳ ימי בראשית שמונה אלו ח׳ ימי מילה ר׳ יהושע אומר שבעה אלו ז׳ ימי הפסח שמנה אלו ח׳ ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות גם עצרת וראש השנה ויום הכיפורים מאי לאו הני כולהו עיקר לקדש אותן בזמן. (אתה) [ואתי] וגם לרבות גם עצרת מפני שהוא יום אחד וראש השנה ויום הכיפורים שאין בהן לא ז׳ ולא ח׳ שתתן להן חלק בזמן הנה יש בהן זמן.
אומרין זמן בראש השנה וביום הכפורים ולמדת לפי דרכך שזמן אומרו אפי׳ בשוק שאם אתה אומר להטעין לו כוס ביום הכפורים מיהא היאך הוא מברך אם שישתה אחריו הרי משאמר זמן קבלו עליו ונאסר לשתות ואם שיניחנו המברך צריך שיטעום ואם שיתן לתינוק אתי למסרך אלא ודאי אומרו אפי׳ בשוק אלא שכל שאפשר בכוס ראוי לסדרו עם שאר הברכות על הכוס:
א אגב הדיון בתפילות ראש השנה מביאים עוד בעיות הקשורות בכך. ואמר רבה: כי הוינא בי [כאשר הייתי בבית מדרשו] של רב הונא, איבעיא לן [נשאלה לנו] שאלה זו: מהו לומר זמן (ברכת ״שהחיינו״), בראש השנה וביום הכפורים? וצדדי השאלה: כיון שמזמן לזמן אתי [בא החג] — אמרינן [אומרים אנו] ״שהחיינו״, כעל כל דבר שמחה הבא מזמן לזמן, או דילמא [שמא] כיון שלא איקרו [נקראו] חגים אלה רגלים — לא אמרינן [אין אנו אומרים] ״שהחיינו״, שאין השמחה בהם חשובה דיה. לא הוה בידיה [היתה בידו] תשובה.
Having discussed the Rosh HaShana prayers, the Gemara addresses related issues. Rabba said: When I was in the house of study of Rav Huna, we raised the following dilemma: What is the halakha with regard to saying the blessing for time, i.e., Who has given us life [sheheḥeyanu], on Rosh HaShana and Yom Kippur? The two sides of the dilemma are as follows: Do we say that since these Festivals come at fixed times of the year, we recite the blessing: Who has given us life, just as we would for any other joyous event that occurs at fixed intervals? Or do we say, perhaps, that since these Festivals are not called pilgrim Festivals [regalim], we do not recite: Who has given us life, as the joy that they bring is insufficient? Rav Huna did not have an answer at hand.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כִּי אֲתַאי בֵּי רַב יְהוּדָה אֲמַר אֲנָא האַקָּרָא חַדְתָּא נָמֵי אָמֵינָא זְמַן א״לאָמְרִי לֵיהּ רְשׁוּת לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי חוֹבָה מַאי א״לאָמַר לִי רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ אֵין אוֹמֵר זְמַן אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים.

When I came to the house of study of Rav Yehuda, he said: I recite the blessing for time even on a new gourd, and I certainly recite the blessing on Rosh HaShana and Yom Kippur. I said to him: I have no dilemma about the fact that one has the option of reciting the blessing for time; the dilemma I have is about whether there is an obligation to recite the blessing. What is the halakha in this regard? Rav Yehuda said to me that it was Rav and Shmuel who both said: One recites the blessing for time only on the three pilgrim Festivals.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחי רב ושמואל לא לעולם זמן אין בהן אלא מהו החלק שתתן להן הזכרה בברכת המזון כמו פסח וסוכות.
ערך רשות
רשותאוהרשו׳ נתונה כבר פי בערך סעד (עירובין מ:) אנא אקרא חדתי אמינא זמן אמר ליה רשות לא קא מבעיא לי כי קא מבעיא לי חובה פי׳ זה שאתה מברך שהחיינו על קישות ודילוע רשות הוא ואינו חובה אני שאלתי על החובה (א״ב לשון מקרא כרשיון כרשיון כרש):
א. [ערלויבנים.]
אקרא חדתא – כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן.
כי אתאי בי [כאשר באתי לבית מדרשו] של רב יהודה אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא [אני על דלעת חדשה גם כן אומר] זמן, ברכת ״שהחיינו״, ובודאי מברך אני ״שהחיינו״ גם על ראש השנה ויום הכיפורים. אמרי ליה [אמרתי לו]: לענין רשות לומר ״שהחיינו״ לא קא מבעיא לי [אינו מסופק בעיני], כי קא מיבעיא לי [כאשר נסתפק לי] האם לגבי חובה מאי [מהו]? האם חובה היא לומר ״שהחיינו״ או לא? אמר לי: רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אין אומר זמן אלא בשלש רגלים.
When I came to the house of study of Rav Yehuda, he said: I recite the blessing for time even on a new gourd, and I certainly recite the blessing on Rosh HaShana and Yom Kippur. I said to him: I have no dilemma about the fact that one has the option of reciting the blessing for time; the dilemma I have is about whether there is an obligation to recite the blessing. What is the halakha in this regard? Rav Yehuda said to me that it was Rav and Shmuel who both said: One recites the blessing for time only on the three pilgrim Festivals.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵיתִיבִי {קהלת י״א:ב׳} תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שִׁבְעָה אֵלּוּ ז׳שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית שְׁמוֹנָה אֵלּוּ ח׳שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שִׁבְעָה אֵלּוּ שִׁבְעָה יְמֵי פֶסַח שְׁמוֹנָה אֵלּוּ שְׁמוֹנָה יְמֵי הַחַג וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר וְגַם לְרַבּוֹת עֲצֶרֶת ור״הוְרֹאשׁ הַשָּׁנָה ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

The Gemara raises an objection based upon the following baraita: The verse states: “Give a portion to seven, and also to eight” (Ecclesiastes 11:2). Rabbi Eliezer says: “Seven,” these are the seven days of Creation; “eight,” these are the eight days until circumcision. Rabbi Yehoshua says: “Seven,” these are the seven days of Passover; “eight,” these are the eight days of the festival of Sukkot. And when it says: “And also,” like every other instance of the word “also” in the Torah, this comes to include; what it includes is Shavuot, and Rosh HaShana, and Yom Kippur.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלו שבעת ימי בראשית – השבת נבחר מתוכה.
שמונה ימי מילה – השמיני נבחר מתוכה.
אלו ז׳ ימי הפסח – שאתה צריך לתת חלק לכולם ולקמן מפרש מאי חלק.
תן חלק לשבעה כו׳ אלו ז׳ ימי פסח כו׳ לא לברכה כו׳ פרש״י דמברכין כל יומא מקדש ישראל והזמנים עכ״ל היינו בתפלת מוסף אבל רש״י בספר קהלת הביא דברי רבותינו דהכא ולקח לו דרך אחרת דהיינו תן חלק לז׳ ימי פסח קרבנות צבור כו׳ ואפשר משום סיפא דקרא כי לא תדע מה יהיה רעה וגו׳ לא יתפרש לו אלא כפירושו שם לענין קרבן ונראה ליישב דברכת מקדש ישראל והזמנים שבתפלת מוסף היא במקום קרבנות מוספים שנזכרו בתפלת מוסף והיינו כי לא תדע מה יהיה רעה וגו׳ ויחרב הבית שאז הברכה תבא במקום קרבן ויש לדקדק בהנהו פסוקים ומאי וגם דהל״ל תן חלק לז׳ ולח׳ גם הפסוק שלפניו שלח לחמך על פני המים גו׳ מה חבור ושייכות יש לו לזה המקרא ויש לכוון בזה לפי שמתנות עניים הוא על היותר בחג כמפורש בקרא וז״ש שלח לחמך שהוא מתנות עניים על פני המים דהיינו בחג שהעולם נידון בו על המים שע״כ נסכו מים בחג כו׳ כדאמרינן פ״ק דר״ה והוא זמן זריעה כמפורש פרק המקבל ואז ברוב הימים בתקופת תמוז שהימים מרובין על הלילות תמצאנו שתהיה הברכה בזמן הקצירה וע״ז אמר תן חלק לז׳ ימי החג שתשמח אז אתך עניים כמפורש וגם בריבוי שתהיה משמח אז העניים בחג דבתורה גופה לא הוזכר בו שמחה מפורש רק ברמז אך שמח ואמר כי לא תדע גו׳ כמ״ש הדבר מתרבה במוצאי החג מפני גזל מתנות עניים:
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא במדרש הכתוב ״תן חלק לשבעה וגם לשמונה״ (קהלת יא, ב) ר׳ אליעזר אומר: ״שבעה״ — אלו שבעה ימי בראשית, ״שמונה״ — אלו שמונה ימי מילה. ור׳ יהושע אומר: ״שבעה״ — אלו שבעה ימי פסח, ״שמונה״ — אלו שמונה ימי החג. וכשהוא אומר ״וגם״ הרי זה בא (כשאר לשון ׳גם׳ במקרא) לרבות, ומה הוא מרבה — עצרת (חג השבועות) וראש השנה ויום הכפורים.
The Gemara raises an objection based upon the following baraita: The verse states: “Give a portion to seven, and also to eight” (Ecclesiastes 11:2). Rabbi Eliezer says: “Seven,” these are the seven days of Creation; “eight,” these are the eight days until circumcision. Rabbi Yehoshua says: “Seven,” these are the seven days of Passover; “eight,” these are the eight days of the festival of Sukkot. And when it says: “And also,” like every other instance of the word “also” in the Torah, this comes to include; what it includes is Shavuot, and Rosh HaShana, and Yom Kippur.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי לָאו לִזְמַן לֹא לִבְרָכָה.

What, is this exposition not coming to teach us that on these days one is obligated to recite the blessing for time? The Gemara responds: No, it is referring to the blessing recited over the special sanctity of the day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לברכה – דמברכים כל יומא מקדש ישראל והזמנים.
מאי לאו [האם לא] נתכוון בדרשה זו ללמד שגם ימים אלה חייבים לברך בהם ברכת זמן? ודוחים לא. הכוונה היתה לברכה שיש לומר ברכה מיוחדת בימי חג אלה.
What, is this exposition not coming to teach us that on these days one is obligated to recite the blessing for time? The Gemara responds: No, it is referring to the blessing recited over the special sanctity of the day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ לִזְמַן זְמַן כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא הָא לָא קַשְׁיָא דְּאִי לָא מְבָרֵךְ הָאִידָּנָא מְבָרֵךְ לִמְחַר וּלְיוֹם אוּחְרָא.

The Gemara comments: So too, it is reasonable to explain, as if it would enter your mind to say that it is referring to the blessing for time, is there a blessing for time that is recited all seven days of the Festival? It is recited only on the first day. The Gemara refutes this argument: This is not difficult, as it means that if he does not recite the blessing for time now, he recites the blessing tomorrow or the following day, as all seven days are part of the pilgrim Festival.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי נמי מסתברא דראש השנה ויום הכיפורים אין בהן זמן משום דליכא זמן אלא בכוס. אי אמרת דאיקלע ליה כוס. תינח ראש השנה אלא יום הכיפורים היכי ליעביד [אי] מייתי כוס ומברך עליה ומדכר זמן ושתי ליה מכי אמר זמן קבליה ליום הכיפורים עליה ואתסר בשתיה.
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לזמן (לענין ברכת ״שהחיינו״) — וכי ברכת זמן כל שבעה ימי חג הפסח מי איכא [האם ישנם]? שהרי אין מברכים ״שהחיינו״ אלא ביום הראשון של החג בלבד! ודוחים: הא לא קשיא [זו אינה קושיה] שהכוונה היא דאי לא מברך האידנא [שאם לא מברך עכשיו] ביום הראשון של החג מברך למחר וליום אוחרא [אחר בתוך החג] שכל ימי החג דינם כרגלים, ויכול לברך בכל אחד מהם ברכת ״שהחיינו״ על הרגל.
The Gemara comments: So too, it is reasonable to explain, as if it would enter your mind to say that it is referring to the blessing for time, is there a blessing for time that is recited all seven days of the Festival? It is recited only on the first day. The Gemara refutes this argument: This is not difficult, as it means that if he does not recite the blessing for time now, he recites the blessing tomorrow or the following day, as all seven days are part of the pilgrim Festival.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מ״ממִכׇּל מָקוֹם בָּעִינַן כּוֹס לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לר״נלְרַב נַחְמָן דְּאָמַר ר״נרַב נַחְמָן זְמַן אוֹמְרוֹ אֲפִילּוּ בַּשּׁוּק הָא לָא קַשְׁיָא דְּאִיקְּלַע לֵיהּ כּוֹס.

The Gemara asks: In any case, we require that this blessing be recited over a cup of wine, and most people do not have cups of wine for the intermediate days of a Festival. Let us say that this supports Rav Naḥman, as Rav Naḥman said: The blessing for time may be recited even in the market, without a cup of wine. The Gemara responds: This is not difficult, as the case is that he happened to have a cup; but without a cup of wine, the blessing may not be recited.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכל מקום כוס בעינן – לעיל מהדר לאוקומי הכי נמי מסתברא דאי ס״ד זמן זמן כל ז׳ מי איכא ודקאמר דאי לא אמר האידנא אומר למחר וליומא אחרינא האי נמי ליתא דהא כוס יין בעי לומר הברכה עליו וסתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס אבל בשאר יומא לכולי עלמא לית להו.
הא לא קשיא דמיקלעי ליה כוס – ולעולם אזמן קאי ולרב נחמן לא תסייעיה.
ושואלים: והלא מכל מקום אפילו לשיטה שחובה היא לברך — בעינן [צריכים אנו] כוס, לברך ״שהחיינו״ על כוס יין והיכן ימצא כל אדם כוס בימי חול המועד? ואם כן, לימא [האם נאמר] שדבר זה מסייע ליה [לו] לרב נחמן שאמר רב נחמן כרגיל זמן אומרו אפילו בשוק בלא כוס. ומעירים: הא לא קשיא, דאיקלע ליה [זו אינה קושיה, שכן כאן מדובר שנזדמנה לו] כוס, ואכן אין לברך ״שהחיינו״ בלא כוס.
The Gemara asks: In any case, we require that this blessing be recited over a cup of wine, and most people do not have cups of wine for the intermediate days of a Festival. Let us say that this supports Rav Naḥman, as Rav Naḥman said: The blessing for time may be recited even in the market, without a cup of wine. The Gemara responds: This is not difficult, as the case is that he happened to have a cup; but without a cup of wine, the blessing may not be recited.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָתִינַח עֲצֶרֶת ור״הוְרֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַכִּפּוּרִים הֵיכִי עָבֵיד אִי מְבָרֵךְ עֲלֵיהּ וְשָׁתֵי לֵיהּ כֵּיוָן דְּאָמַר זְמַן קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ וַאֲסִר לֵיהּ.

The Gemara asks: Granted, one can recite the blessing over a cup of wine on Shavuot and Rosh HaShana; but what does one do on Yom Kippur? If you say that he should recite the blessing over a cup of wine before the actual commencement of Yom Kippur and drink it, there is a difficulty: Since he recited the blessing for time, he accepted the sanctity of the day upon himself, and therefore caused the wine to be prohibited to himself by the laws of Yom Kippur.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תינח עצרת וראש השנה – איכא למימר דזמן אכוס קאמר ליה אלא יום הכפורים אי בזמן מוקמת ליה על כרחיך סייעתא לרב נחמן היא דעל הכוס היכי ליעביד אי מברך עליה ושתי ליה וכו׳.
(13-14) כיון דאמר זמן קביל עלויה ואתסר ליה למישתי. ודוקא בדאמר זמן, אבל הפסיק ליה מלאכול אדעתא דלא למיכל שרי, תדע דהא כיון שהוא אומר זמן כבר אפסיק מלאכול ואין בדעתו לאכול, ואפילו הכי דוקא בדאמר זמן הוא דאמרינן דאתסר, הא משום דגמר מלאכול סעודה המפסיק בה לא. ועוד דבהדיא אמרינן במדרש איכה רבתי (פ״ג, פי׳ ו׳) ר׳ יהודה בן בתירא אזל לנציבין בערב צומה רבה, אתא ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלית ופסקית, אמר ליה אשגח עלוי דלא לימרן אנשי ר׳ יהודה לא אשגח עלויה אזל עמיה ואכל מן כל עיגול חד פת ומן כל תבשיל חד פירא ושתא מן כל חבית חד כסא.
ומקשים: התינח [זה נוח] לגבי עצרת וראש השנה, שיכול לברך ״שהחיינו״ על הכוס, ואולם יום הכפורים היכי עביד [כיצד עושה]? אי מברך עליה ושתי ליה [אם מברך על הכוס ושותה אותה] ואולם כיון שאמר הוא כבר זמן, ברכת ״שהחיינו״, קבליה עליה [קיבל עליו] קדושת היום, ואסר ליה [לו] לשתות, כדין יום הכיפורים, שהרי
The Gemara asks: Granted, one can recite the blessing over a cup of wine on Shavuot and Rosh HaShana; but what does one do on Yom Kippur? If you say that he should recite the blessing over a cup of wine before the actual commencement of Yom Kippur and drink it, there is a difficulty: Since he recited the blessing for time, he accepted the sanctity of the day upon himself, and therefore caused the wine to be prohibited to himself by the laws of Yom Kippur.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דְּהָאֲמַר לֵיהּ רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לְרַב מִי בָּדְלַתְּ וא״לוַאֲמַר לֵיהּ אִין בָּדֵילְנָא.

As didn’t Rav Yirmeya bar Abba say the following to Rav, upon observing him recite kiddush before the actual commencement of Shabbat: Have you therefore accepted the obligation to abstain from labor from this point on? And he said to him: Yes, I have accepted the obligation to abstain from labor. This indicates that once one recites kiddush and accepts upon himself the sanctity of the day, all the laws of the day apply to him. Accordingly, if one recited the blessing for time for Yom Kippur, he may no longer eat or drink.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דא״ל רב ירמיה לרב כיון דאת מצלי של שבת מבעו״י (אבדלת) [אי בדלת] וקבלת לשבת עלך וא״ל בדילנא. ליבריך אכסא ולישבקיה המברך צריך שיטעום ליתביה לינוקא ולישתייה דלאו בר חייובא הוא לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דשרי בכי האי גוונא.
מי בדלת – פעם אחת נתקשרו שמים בעבים והתפלל רב של שבת מבעוד יום ואמר ליה רב ירמיה לרב מי בדלת מן המלאכה משקבלת עליך שבת ואמר ליה אין בדילנא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 13]

אמר ליה [לו] רב ירמיה בר אבא לרב כאשר ראהו שהוא מקדש לפני כניסת השבת: מי בדלת [האם גם בדלת] מעשיית מלאכה להימנע מלעשות מלאכה משעה זו? ואמר ליה: אין, בדילנא [ואמר לו: כן, בדלתי מעשיית מלאכה] משמע שמשעת הקידוש, שבו הוא מקבל עליו את קדושת היום, חלים עליו כל דיני היום, וכיון שבירך על יום הכיפורים שוב אסור לו לאכול בו.
As didn’t Rav Yirmeya bar Abba say the following to Rav, upon observing him recite kiddush before the actual commencement of Shabbat: Have you therefore accepted the obligation to abstain from labor from this point on? And he said to him: Yes, I have accepted the obligation to abstain from labor. This indicates that once one recites kiddush and accepts upon himself the sanctity of the day, all the laws of the day apply to him. Accordingly, if one recited the blessing for time for Yom Kippur, he may no longer eat or drink.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לִבְרוֹךְ עֲלֵיהּ וְלַנְּחֵיהּ הַמְבָרֵךְ צָרִיךְ שֶׁיִּטְעוֹם לִיתְּבֵיהּ לְיָנוֹקָא לֵית הִלְכְתָא כְּרַב אַחָא דִּילְמָא אָתֵי לְמִסְרַךְ.

And if you say that he should recite the blessing over a cup of wine and leave it and drink it only after the conclusion of Yom Kippur, this too is difficult, as the principle is that one who recites a blessing over a cup of wine must taste from it. If you say that he should give it to a child, who is not obligated to fast, this too is not feasible because the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Aḥa, who made a similar suggestion with regard to a different matter, due to a concern that perhaps the child will come to be drawn after it. The child might come to drink wine on Yom Kippur even in future years after he comes of age, and we do not institute a practice that might turn into a stumbling block.
ר׳ חננאלרש״יראב״ןתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דחיישינן דלמא אתי ינוקא למיסרך וישתה כוס ברכה כי האי גוונא ביום הכיפורים והוא גדול. כיוצא בו גרסינן בשבת פ׳ ר״א אומר תולין כו׳ (דף קלט.) ליתן לינוקא דישראל אתי למיסרך כו׳ ואסיקנא הלכתא אומר זמן בראש השנה וביום הכיפורים וזמן אומר אפילו בשוק ולא צריך כוס.
ליתביה לינוקא – לשתותו לאחר שיברך עליו דהאי שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך דהוא הדין כי שתי אחרינא דטעמא משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר שתהא ברכת היין דבורא פרי הגפן שלא לצורך ומכי טעם ליה אחרינא שפיר דמי וכדתניא נמי בגמרא דפרק ראוהו בית דין (ר״ה כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם שהרי הן יכולין לעשות אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ואף על פי שהוא לא טעם אלא בניו שפיר דמי ואף על פי שבירך עליה ברכת המוציא.
דרב אחא בר יעקב לא איתפרש.
דאתי למיסרך – התינוק לאחר המנהג זה ולשתות ביום הכפורים אחר שיגדיל.
[סימן שצז]
ואם תאמר, כיון דיום הכיפורים ליכא שם טעימת כוס משום דלא מצי דיומא דתעניתא הוא, והמברך צריך שיטעום ולא מצי, דכיון דמברך זמן הרי קיבל יום הכיפורים ואסור בשתייה, ולמטעמא לינוקא לא מצי דאתי למיסרך כשיגדיל, אם כן אנן כד מיקלע לן מילה בט׳ באב או ביום הכיפורים, היכי מברכינן, הא לא מצי המברך למישתי וגם להשקות לתינוק אינו יכול כדפרישית. ונ״ל דמשום הכי הרגילו הראשונים לתת מיין כוס הברכה בפי תינוק הנימול כל ימות השנה, משום ימי התענית, וכיון דרגילי למעבד כל השנה אתי נמי ימי תענית למיעבד ואי לא עבדי כולה שתא לא עבדי ימי תענית, ובתינוק כי האי ליכא למימר אתי למיסרךא. וגם משום רפואה משימין בפי התינוק, בשהיו רגילין לומר על הכוס אסותא מן שמיא תיהוי לרביא הדין. וגם לאמו משקין ממנו שהרי עליה מבקשין רפואה ורחמים. שהיו רגילין לומר על הכוס אסותא מן שמיא תיהוי לאימיה דרביא הדין וכו׳. וא״ת ביום הכיפורים נמי ליבריך אכסא וליטעמיה לקטן כי האי דלא ליתי למיסרך, זימנין דליכא קטן כי האי, אבל במילה איתיה.
ואם תאמר מה היא חשובה טעימה זו להתיר את הכוס, איברא חשובה היא, דהא טעימת הכוס ליתה אלא משום גנאי של כוס שלא יאמרו שלא לצורך היא ברכה זו, וכי חזו דמטעימ׳ ליה לתינוק ליכא גנאיג.
א. וכתב ע״ז ראבי״ה בסי׳ תתצא: ורבינו אב״ן זקיני כתב נמי דבתינוק קטן כזה לא חיישינן למיסרך. ולא בירר דבריו מאין. ומכל מקום נראה לי שיפה כיוון.
ב. עי׳ על המנהג בראבי״ה סי׳ רפט וסי׳ שפג וסי׳ תתצא.
ג. הובא במג״א סי׳ תרכא סק״ג ונתבאר בשו״ע הגר״ז סי׳ קצ ס״ד ז״ל: ויש אומרים [=רבינו] שכל דבר הטעון כוס חוץ מקידוש לא הצריכו לטעום ממנו אלא משום שלא יהא גנאי לברכת היין שיאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו ונראית כברכה לבטלה אבל באמת הוא לצורך שכך תקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין שהוא עיקר שירה המיוחדת ליין לפיכך רשאי לברך ברכת היין ולהטעים לקטן אע״פ שלא הגיע לחינוך ברכות ואפילו אינו יודע לדבר שכיון שהטעימה אינה אלא משום גנאי דיה בתינוק קטן כזה.
ובבית מאיר יו״ד סי׳ רסה ס״ד ביאר באופן אחר: דודאי משום ברכה לבטלה מעיקרא ליתא, דברכה לבטלה לא הוי אלא לבטלה ממש, לא כן ברכה זו דניתקן בקידוש או הזמן או ברכת המילה שתהא על הכוס, שוב הברכה ג״ז שבח לבורא ב״ה שברא היין לקדש עליו, וזה צורכו כמו צורך השתיה ואפשר יותר, ואין בה טעימא אלא דלא ליהוי גנאי לכוס.
ב׳ליקוטים מספרי דבי רש״י׳ שנדפסו בספר רש״י ירושלים תשט״ז נמצא כתוב בעמ׳ שס: אירע מעשה במגינצא בי״ה שחל להיות בשבת, ויהודי אחד קידש לפני סעודתו המפסקת גם יהודי אחד קידש בלילה לאחר תפילת ערבית והניח הכוס כמו הוא ולא שתה. ושניהם לא ציוה אל אמונם. אותו שקידש לפני סעודתו כיון שקידש קבל עליו שבת וי״ה לא היה לא לאכול אחרי כן כי נאסר באכילה מפני י״ה. ואותו שקדש אחר התפילה טעה שבירך ברכה לבטלה כי המברך צריך שיטעום כדאמרי׳ במסכת ערובין בשלהי בכל מערבין (מ ע״ב) איבעיא להו מה לומר זמן בר״ה ובי״ה וכו׳ עד תינח ר״ה דאיכא כוס י״ה היכי עביד אי מברך ושתי לה כיון דאמר זמן וקבלה עליה איתסר ליה דהא א״ל רב ירמיה בר אבא לרב מי בדלת וא״ל אין בדילנא לבריך עליה ולנחיה המברך צריך שיטעום ליתביה לינוקא אתי למיסרך. נלמוד מכאן אין מקדשיו כלל בערב י״ה דכיוון [דאין] יכול לשתות אין מקדש שהיין גורם לקדושה שתאמר וכיון דליכא יין שאין יכול לשתות אינו מקדש. וכן הלכה. ראב״ן.
והנה עמש״כ ׳אותו שקדש לפני סעודתו כיון שקידש וכו׳ לא היה לו לאכול׳, יש לשאול למה תפסו על אכילתו [היינו סעודתו המפסקת] הרי גם הכוס אסור לשתות כמבואר בגמ׳ שלהלן. ועמש״כ ׳ואותו שקדש אחר התפילה טעה שבירך ברכה לבטלה׳ אם כונתו לבטלה ממש, יש להעיר שהרי זה שלא כדבריו במס׳ עירובין עמ׳ תיד, וכפי שפירשו בשו״ע הגר״ז עי״ש בהערה צו, שהברכה אינה לבטלה אלא ׳נראית כברכה לבטלה׳, או כפי שפירשו בבית מאיר שהבאנו לעיל.
לית הלכתא כרב אחא בר יעקב – ירש רש״י ולא איתפרש ור״ח פי׳ דבפרק תולין (שבת דף קלט.) גבי כשות׳ פריך וליתיב לינוקא דישראל ומשני דילמא אתי למיסרך וקים לן דרב אחא בר יעקב הקשה אותה קושיא.
דלמא אתי למיסרך – אומר רבינו שמואל דוקא גבי זמן שהוא קבוע חיישינן דלמא אתי למיסרך אבל אם אירע ברית מילה בט׳ באב או ביו״כ דלא הוי אלא אקראי בעלמא לא חיישינן דלמא אתי למיסרך ומעשה היה בחופה בעשרה בטבת נתנו הכוס לתינוק לשתות: [ומעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שחל עשרה באב בא׳ בשבת והוא היה אב״ד וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שי״ט שלהן היה כדכתיב שש אנכי כו׳ והאי דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא. תוס׳ שאנ״ץ].
המברך צריך שיטעום – פירוש: ואין לומר אל יברך בורא פרי הגפן ואל יטעום דאם כן כוס מאי מהני.
לית הלכתא כרב אחא בר יעקב – פירוש: בשבת בפרק ר׳ אליעזר אומר תולין אמרינן כשותא בכרמא עורבא כול׳ עד רב משרשיה הוה יהיב פרוטה לתינוק גוי וזרע וליתיב לתינוק ישראל דילמא אתי למיסרך וליתיב לגדול גוי דילמא אתי לאיחלופי בישראל. רב אחא בר יעקב יהיב פרוטה לתינוק ישראל וזרע להו.
דילמא אתי למיסרך – פירוש: ואף על גב דבלאו דידן נמי אכיל במאי דיהבינן ליה אנן אתי למיסרך ואמר משום מצוה שרי למשתי ולכי גדיל עביד שהחיינו על הכוס ושתי ליה והמוהל ביום הכיפורים מה יעשה נראה לי שעושה המילה בלא כוס. עיין בפרק חרש במהדורא תליתאה.
ליתביה לינוקא. פירוש: וכדאמרינן אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות (ראש השנה כט:), ודוקא כשהגיעו לחינוך הא קודם שהגיעו לחינוך אסור, דאין אדם מברך לבטלה, וכיון שהוא מברך ואין שותה ממנו אלא תינוק שלא הגיע לחינוך כמי שלא שתה ממנו אדם דמי. ואם תאמר אם הגיע לחינוך היכי יהבינן ליה. יש לומר בשהגיע לחינוך מצות ולא הגיע לחינוך תענית.
אתי למיסרך. כלומר: לכשיגדל יברך זמן על הכוס וישתה והוא לא ידע דאשתקד שנתנו לו משום דקטן היה. והא דחיישינן הכא לדילמא אתי למסרך, היינו דוקא כשאנו משקין אותו מחמתנו ולא לצרכו, הא לצרכו ליכא למיחש לסרוכי, דהא קטן מאכילין אותו בידים ביוה״כ. וכבר כתבנו זה בארוכה בס״ד במסכת יבמות בפרק חרש (יבמות קיד.) בשמעתא דקטן אוכל נבלות אין מצווין להפרישו. וכתבו בתוספות (ד״ה דילמא) דכי חיישינן דלאו למימר זמן אכסא משום דילמא אתי למיסרך, היינו דוקא בזמן ביוה״כ דמתרמי בכל שתא ושתא, אבל היכא דמתרמי מילה בתשעה באב או ביום הכפורים דכיון דמילתא דלא שכיחא היא לא חיישינן ומברכינן אכסא ומטעמיה ליה לינוקא. ואינו מחוור בעיני דבכשותא בכרמא (שבת קלט.) נמי חששו להכי כדאמרינן התם רב הושעיא יהיב פרוטה לתינוק עכו״ם וזרע ליה כשותא בכרמא, ואמרינן וליהביה לתינוק מישראל, ופרקינן דילמא אתי למיסרך. והגאונים ז״ל אמרו דאין מברכין אכסא אלא מייתינן אסא ומברכינן עליה ושפיר דמי.
הא דאמרינן הכא: לית הלכתא כרב אחא. כתב רש״י ז״ל דלא אתפרש היכא. ור״ח ז״ל פירש: דההוא דקא מקשה התם בפרק תולין (שבת שם) גבי כשותא ליתן לתינוק ישראל היינו דרב אחא, והכין קים להו.
לית הלכתא כרב אחא בר יעקב – פי׳ דשרי דבכ״הג ולא חייש לסרכא: וכתב רש״י ז״ל דלא אתפרש היכן אמרה רב אחא בר יעקב ור״ת ז״ל שכך קבלו הראשונים דאמרי׳ במסכת שבת גבי רב עמרם דזרע כשות בכרמא ע״י עובדי כוכבים ומזלות ופרכי׳ וליתביה לפירות ישראל דמאן דפריך הכא הוה רב אחא בר יעקב דילמא אתי למסרך פי׳ כי כשיגדל יברך זמן על הכוס ושתה ממנו ולא ידע דאשתקר לא נתנו לו לשתות אלא מפני שהיה קטן: וכתב ר״י ז״ל שלא חששו לזה אלא בדבר שאין באין לתקן על ידו לצרכינו אבל בדבר שאנו עושין לצרכו לא חיישי׳ להכי דאי לא היאך מאכילין את התינוקי׳ ביו׳ הכפורי׳: עוד כתב הוא ז״ל שלא חששו דילמא אתי למסרך אלא בדבר שהוא קבוע לכל שנה אבל אירע ברית מילה ביום הכפורים יהבינן מן כסא דברכתא לינוקא ולא חיישי׳ דילמא אתי למסרך: ונ״ל שלא אמר רביני ז״ל אלא לצורך דבר של מצוה כגון הא דברית מילה אבל בדבר הרשות בדבר שאינן קבוע חיישי׳ דילמא אתי למסרך וכדמוכח מההיא דכשותא בכרמא דלא קביע כלל וחייש׳ דילמא אתי למסרך: והגאוני׳ ז״ל כתבו דמילה שהיא ביה״כ או באח׳ מן הצומח מברכי׳ לה על אסא משמע דלית להו סברא דר״י ז״ל: ואם החיה אינה מתענה והמילה שם בבית מברכין אכס׳ ומטעמי׳ לה: שהו׳ מפסיק מבעוד יום פי׳ ואת׳ כמ״ד התם דט׳ באב בין השמשות שלו אסור: ומיהו אין צריך להפסיק מבעוד יום טפי כמו בי״ה וכדכתיב׳ במסכת תענית בס״ד.
בד״ה ליתביה כו׳ דגנאי הוא לכוס של כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בסוף ד״ה דילמא אתי כו׳. נ״ב מעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שתל עשרה באב באחד בשבת והוא היה אב בית דין וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שיום טוב שלהם היה כדכתיב שש אנכי וכו׳ והאי דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא תוס׳ שנ״ז:
רש״י דרב אחא ב״י לא איתפרש. ועי׳ ברכות כה ע״ב ברש״י ד״ה מאן שמעת ליה וש״נ:
ואם תאמר: לברוך עליה ולנחיה [שיברך על הכוס ויניחנה] וישתה אותה למוצאי החג, הלא כלל הוא שהמברך צריך שיטעום! ואם נאמר ליתביה לינוקא [שיתן אותו לתינוק] שאינו מחוייב בצום, אולם בענין זה לית הלכתא [אין הלכה] כרב אחא שהציע הצעה כעין זו לענין אחר, וטעמו של דבר: דילמא אתי למסרך [שמא יבוא להימשך] שישתה התינוק יין בכל יום הכיפורים אפילו לאחר שיגדיל, שאין קובעים תקנה העלולה להביא למכשול.
And if you say that he should recite the blessing over a cup of wine and leave it and drink it only after the conclusion of Yom Kippur, this too is difficult, as the principle is that one who recites a blessing over a cup of wine must taste from it. If you say that he should give it to a child, who is not obligated to fast, this too is not feasible because the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Aḥa, who made a similar suggestion with regard to a different matter, due to a concern that perhaps the child will come to be drawn after it. The child might come to drink wine on Yom Kippur even in future years after he comes of age, and we do not institute a practice that might turn into a stumbling block.
ר׳ חננאלרש״יראב״ןתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי הָוֵי עֲלַהּ שַׁדְּרוּהּ רַבָּנַן לְרַב יֵימַר סָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְּרֵישׁ שַׁתָּא אֲמַרוּ לֵיהּ זִיל חֲזִי הֵיכִי עָבֵיד עוֹבָדָא תָּא אֵימָא לַן כִּי חַזְיֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ דלויה לִרְטִיבָה רָפְסָא לֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ אַיְיתוֹ לֵיהּ כָּסָא דְחַמְרָא קַדֵּישׁ וַאֲמַר זְמַן.

The Gemara asks: What conclusion was reached about this matter? Must one recite the blessing: Who has given us life, on Rosh HaShana and Yom Kippur? The Sages sent Rav Yeimar the Elder before Rav Ḥisda on the eve of Rosh HaShana. They said to him: Go, see how he acts in this regard and then come and tell us. When Rav Ḥisda saw Rav Yeimar, he said to him in the words of a folk saying: One who picks up a moist log, which is not fit for firewood, must want to do something on the spot. In other words, you certainly have come to me with some purpose in mind, and not just for a visit. They brought him a cup of wine, and he recited kiddush and the blessing for time.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי הוי עלה – צריך לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים או לא.
כד חזייה – רב חסדא לרב ייבא.
אמר ליה דלויה לרטיבא רפסא ליה בדוכתיה – המגביה עץ לח שאינו ראוי להיסק בידוע שצריך למקומו הואיל ואליו אינו צריך שעל חנם לא הגביהו כלומר על חנם לא באת לכאן.
שבעת ימי הפסח וכן של חג ודומיהם כל שלא אמר זמן ביום ראשון יראה מסוגיא זו שאמרו במחרתו וכן בכל יום ויום אם לא אמרו עדיין והוא שאמרו דאי לא אמר האידנא אמר ליה למחר וליומא אחרי:
זה שכתבנו שמשאמר זמן קבלו עליו שהדברים מוכיחים שכל שקבל עליו קדושת היום הן יום טוב הן שבת שנאסר במלאכה ובדברים האסורים ליום כתבו מובהקים שבמפרשים דוקא בקבלה כזו שכבר ברך או קדש או התפלל אבל קבלו בדעתו אינו כלום אף ביום הכפורים וכמו שאמרו בהגדה [באיכה רבתי בפסוק ויגרס בחצץ שיני] על ר׳ יהודה בן בתירא דאזל בנציבין בערובא דצומא רבה ואמר כבר אכלית ופסקית וכו׳ כמו שכתבנוהו במסכת ברכות ואף באלו ראיתי לקצת גדולי הדור שכתבו דוקא מתחלת שקיעת החמה שהיא שעה שאינה ראויה לתפלת המנחה וראויה לתפלת ערבית אבל קודם לשקיעת החמה לא אלא יחיד שהתפלל חוזר בין במזיד בין בשוגג וצבור במזיד לא עשו כלום בשוגג אין חוזרין משום טורח צבור ומ״מ במלאכה מותרים וכתבו שהתוספת המחוייב הוא כלו כשלשה מילין אחר תחלת השקיעה וכל שהוא מרבה בתוספת ונתפש בקדושה מתחלת שקיעת החמה ואילך ומ״מ אנו כתבנוה בברכות מפלג המנחה ר״ל מי״א פחות רביע ולמעלה וכן כתבנו שם שהדלקת נר שבת אינה קרויה קבלה ואין טענה מהם להקדים להם נר חנוכה:
מה שאמרו כאן המברך צריך שיטעום לא שיטעום דוקא אלא דיו שיטעום אחד מן החבורה ואפי׳ קטן שהרי אמרו אחריה לותביה לינוקא וכו׳:
ומה שאמרו בקטן שאם יתן לו אתי למסרך יש למדין ממנה שכל שבא שמיני לקטן ביום הכפורים שאין מברכין ברכת מילה על הכוס אחר שאין האם יכולה לשתות שהרי אינו יכול ליתן אף לקטן דאתי למיסרך והבל הוא שלא נאמר אלא בזו שהוא נעשה בכל שנה ושנה וכל אחד נותן לקטן שבביתו אבל זה שאינו אלא על צד רחוק לא ואפי׳ בתינוק שיש לו דעת לזכור שהדברים בודאי נראין כן להשקות לקטן שיודע ענין שתיה ואין לסמוך על מציצת התינוק שהמוהל טובל את פיו באצבעו ועל דרך זה אמרו במסכת שבת (קל״ט.) שלא לזרוע כשות בכרמו על ידי תינוק דאתי למיסרך שאף זה נעשה תמיד וחולה מיהא מברכין על סמך שתייתו ואין בו טעם אתי למיסרך אלא שמתוך שאין חולה מצוי לשם לא הזכירה ויש שואלים היאך לא חששו להאכיל את התינוק מטעם אתי למיסרך ואין זה כלום שלא נאמר אלא במה שהתינוק עושה על ידינו לצרכנו ולא לצרכו ואין טענה מכאן שלא להאכיל את התינוק ביום הכפורים וכן לא ממה שאמרו להזהיר גדולים על הקטנים כמו שאמרוה ביבמות בדקא ספי ליה בידים שלא אמרוה אלא באסורין והרי אמרו (יומא ע״ז:) מדיחה אשה ידה ונותנת פת לתינוק וכן גזרו על שמאי להאכילן בשתי ידיו ואע״פ שאין שם סכנה ומה שאמרו (יומא ע״ח:) רחיצה וסיכה דרביתיהו הוא לא גזור פירושו אע״פ שהיה ראוי לגזור בהם שהרי אפשר לתינוק בלא הם מה שאין כן באכילה ושתיה אע״פ שאין סכנה במניעתם וכן אמרו בתוספתא פ״ד דיומא בהדיא שביום הכפורים תינוקות מותרים בכלם וכן אמרו ר׳ עקיבא היה מבטל תלמוד תורה להאכיל לקטנים:
אם כן, בסופו של דבר, מאי הוה עלה [מה היה עליה על הלכה זו למעשה]? האם צריך לומר ברכת ״שהחיינו״ בראש השנה ויום הכיפורים? שדרוה רבנן [שלחו חכמים] את רב יימר סבא קמיה [לפני] רב חסדא במעלי יומא דריש שתא [ערב יום ראש השנה] אמרו ליה: זיל חזי היכי עביד עובדא, תא אימא לן [אמרו לו: לך ראה איך עושה הוא מעשה לענין ברכת ״שהחיינו״, ואחר בוא אמור לנו]. כי חזייה [כאשר ראהו] רב חסדא אמר ליה [לו] כפתגם העם: דלויה לרטיבא רפסא ליה בדוכתיה [כשהרימו את הקורה הרטובה, עושים זאת משום שרוצים לעשות משהו במקומה] כלומר, בוודאי באת אלי לצורך מסויים ולא לביקור. ולמעשה, אייתו ליה כסא דחמרא, קדיש [הביאו לו כוס יין, קידש] ואמר זמן.
The Gemara asks: What conclusion was reached about this matter? Must one recite the blessing: Who has given us life, on Rosh HaShana and Yom Kippur? The Sages sent Rav Yeimar the Elder before Rav Ḥisda on the eve of Rosh HaShana. They said to him: Go, see how he acts in this regard and then come and tell us. When Rav Ḥisda saw Rav Yeimar, he said to him in the words of a folk saying: One who picks up a moist log, which is not fit for firewood, must want to do something on the spot. In other words, you certainly have come to me with some purpose in mind, and not just for a visit. They brought him a cup of wine, and he recited kiddush and the blessing for time.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ווְהִלְכְתָא אוֹמֵר זְמַן בר״הבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וביוה״כ וְהִלְכְתָא זְמַן אוֹמְרוֹ אֲפִילּוּ בַּשּׁוּק.:

The Gemara concludes: The halakha is that one recites the blessing for time on Rosh HaShana and on Yom Kippur, and the halakha is that one may recite the blessing for time even in the market, as it does not require a cup of wine.
עין משפט נר מצוהראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והילכתא זמן אומר בראש השנה וביום הכיפורים. בראש השנה דאיכא כוס אומר זמן אכסא דקידושא, ביום הכיפורים דליכא כוס של קידוש, דלא מצי, דאי מקדש לא מצי למישתי דהא קיבל יום הכיפורים עליה, הילכך אומר שליח ציבור זמן אחר כל נדרי קודם תפילת ערבית ובההיא ברכה נפקי כל הקהל. וכן הנהיגו אבותינוא. והכי הילכתא זמן אומרו אפילו בשוק דלא בעי כוס.
ובתשובות מר רב שלום גאון זצ״ל כתובב, בראש השנה בשתי ישיבות אומר בין בתפילה בין בקידושא דיומא מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה. ומניין שנקרא מועדי׳, דכתיב (ויקרא כג ד) אלה מועדי י״י בראש עניין המועדים, ובתחילה כלל, ואחר כך פרט פסח עצרת ראש השנה ויום הכיפורים וסוכות ושמיני עצרת, וחזר וכלל (ויקרא כג מד) וידבר משה את מועדי, הרי בכלל ופרט וכלל נקראו מועדים. ונקראוג מקראי קודש דכתיב זכרון תרועה מקרא קודש להקיש מקר׳ קודש שכת׳ כאן למקראי קודש שכתוב באלה מועדי י״י מקראי קודש. ללמדך שקרויין מועדים כשאר מועדים. וגם שנינו במשנה (ר״ה יח ע״א) על (שני) [ששה]⁠ד חדשים שלוחין יוצאין על אלול מ⁠[פני] תקנת המועדיםה, מקיש ראש השנה לסוכות. ומניין שנקרא חג שנאמר בכסה ליום חגינו ומניין שנקרא שמחה שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ואמר מר (סוכה נה ע״א) חדשכם כת׳ וזהו ראש השנה. וגם בספר עזרא (נחמיה ח י) מצינו שהיו בוכים בשובם מן הגלות ואמר להם עזרא כי קדוש היום לאדונינו. ואמר אכלו משמנים, כדי שתהא השנה שמינה וטובה עליכם. ושתו ממתקים, כדי שתהא השנה מתוקה. ושלחו מנות לאין נכון לו, ולמי שלא הניח עירובי תבשילין. ופשוטו של מקרא למי שהיה בדעתו לצום מאתמול ולא תיקן לו מאכל, מיכן שאין מתענין בראש השנה.
זוגרסינן בירושלמי בפר׳ סדר תעניות (ירושלמי תענית ג׳:ג׳) ר׳ עקיבא אומר מתריעין ולא מתענין שכן בראש השנה מתריעין ולא מתענין. ובפרק שני דערכין (י ע״ב) נמי אמרינן בהדיא דראש השנה ויום הכיפורים איקרו מועד. ובסוטה בגמ׳ דפרשת המלך (סוטה מא ע״א) אמרי׳ אי כתב רחמנא במועד הוה אמינא ראש השנה דאיקרי מועד.
וגם הגאון רבינו שמואל בן חפני כמו כן כתב שמנהג בשתי ישיבות כן. ומוסיף לומר שאם חל בשבת ראש השנה אומרים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה זכרון תרועה באהבה מקרא קודש, ואם חל בחול אומר את יום הזכרון הזה (זכרון) [יוםח] תרועהט מקרא קודשי.
[סימן שצו]
ותיקון אמירת כל נדרי בערב יום הכיפורים, יש אומריםכ משום דאמרינן בנדרים (כג ע״ב) הרוצה שלא יתקיים נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאדור מכאן ועד ר״ה הבאה לא יהו קיימין. וליתה, דאם כן הוה להו לתקוני לומר בראש השנה וגם להפר להבאל, (ואם) [והם] תיקנו ביום הכיפורים ולהפר לשעבר.
ונראה לימ דמשום הכי תקינו לשעבר וגם ערב יום הכיפורים, משום דאמ׳ בנדרים (כב ע״א) כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן נבשעת איסור הבמות, ואם נדר מה תקנתו ילך אצל חכם ויתיר לו נדרו ולא יקיימנו, והשב מרשעו יום הכיפורים מכפר לו, ובשאר עבירות אדם שב מרשעו שהרי יודע עבירות שבידו, אבל בעבירת נדר אין הכל בקיאין שהיא עבירה ואין שב שילך אצל חכם להתיר לו, והתקינו לש״ץ לומר, והרי הוא כאילו לכל אחד ואחד מתחרט לפני חכם, שהרי כולם יושבין שם ואין מוחין, והוא שלוחם, עד כולהון איתחרטנא בהון הוא שליח המתחרטים, וגםס שליח החכמ׳[ים] להתיר הנדרים כשאומר כולהון יהון שרן ונידרנא לא נידרי ושבועת׳ לא שבוע׳. וכולל ש״ץ את עצמו בכללע.
ומה שתיקנו לומר קודם התפילה, כדי שתהא התשובה קודם יום הכיפורים שאז הוא מכפר. ועוד שאין מתירין נדרים בשבת ויום טוב. ומה שתיקנו לומר ג׳ פעמים, דאי איכא שלא היה בראשונה היה בשנייה ואי לא הוי בשנייה הוי בשלישיתפ. ולפיכך תיקנו להאריך בו שלוחי ציבור.
ואחר שאמרו ג׳ פעמים יאמרו כל הקהל בקול רם ונסלח לכל עדת וגו׳. כלומר עשינו את שלנו ושבנו אליך ואתה תעשה כמה שהבטחתנו לסלוח עונותינו ביום הזה. וכן נוהגין בכל קהילות ארץ כנעןצ לומר באחרונהק. וכשר הדבר.
א. וכן הביא רבינו להלן סוף מס׳ יומא מסרע״ג עי״ש.
ב. הו״ד ללא ראיותיו בערוך ע׳ ראש. ומכאן בראבי״ה סי׳ תקלז.
ג. צ״ל ונקרא מקרא קדש וכו׳ להקיש מקרא קדש וכו׳. וקאי על ר״ה שנקרא מקרא קדש וכו׳ בפסוק כד שם. וכ״ה בראבי״ה.
ד. כך במשנה וכך העתיק הרא״ש (פ״ד סי׳ יד) וכ״ה בס׳ מעשה רוקח לבעל הרוקח סי׳ קלב.
ה. במשנה על אלול מפני ר״ה על תשרי מפני תקנת המועדות. ור״א אפטוביצר כת׳ שצ״ל בספרנו: על אלול מפני ר״ה ועל תשרי מפני תקנת המועדות מקיש יוה״כ לסוכות. והכונה שהמשנה קוראה לשניהם מועדות, ואם יו״כ הוקש לסוכות כ״ש ר״ה. עכ״ד. אבל גם בזה לא העלנו ארוכה דלמה ליה לגאון להביא על אלול מפני ר״ה אם לא ילפינן מיניה לעניננו. ויש לציין את הנוסח שבס׳ מעשה רוקח הנ״ל: על ו׳ חדשים השלוחים יוצאין כו׳ מפני תקנת המועדות. (אלול לא נזכר).
ז. מכאן ואילך כנ׳ אינו לרש״ש.
ח. וכך בראבי״ה.
ט. כאן לא הזכיר באהבה כדהזכיר בשבת. בראבי״ה נזכר באהבה בין בחול בין בשבת [ובכ״י אחד של ראבי״ה נזכר רק בחול. וזה בודאי ט״ס] ואילו ברא״ש ובטור ל״נ בין בחול בין בשבת. ועי׳ טור סי׳ תרמב וד״מ שם בשם מנהגים ובלבוש שם.
י. ובפירוש המחזור הנ״ל המיוחס לרבינו כתוב: ואין אומרים מועדים לשמחה חגים וכו׳ שאין קרוי חג אלא חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבהם מביאים שלמי חגיגה ובהם כתיב ושמחת בחגך, אבל ר״ה ויוהכ״פ אין בהם כתוב שמחה ואינם קרוים חגים הילכך אין אומרים בהם ומועדים לשמחה וחגים וכו׳.
כ. ר״ת בס׳ הישר חלק החידושים סי׳ ק והו״ד בראשונים לנדרים שם וברא״ש סוף יומא ונדרים כג ע״ב וטור סי׳ תריט.
ל. ועי׳ בס׳ הישר שם (ובשא״ר שהביאו שי׳ ר״ת) שרבינו מאיר אבי ר״ת הגיה הנוסח לומר בלשון דלהבא. וטעמא דתקינו ביוכ״פ ׳משום דיום כפורים בטל מכל מלאכה ואיכא כנופיא טובא וסמוך הוא לראש השנה. ופעמים שיום הכפורים נקרא ראש השנה כדכת׳ בראש השנה בעשור לחדש אי זו היא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל׳.
מ. הובא בראבי״ה סי׳ תקכח אות יא וכתב ע״ז וכן נראה לי עיקר. [במרדכי יומא ר׳ תשכו כתוב ״ואית מרבוותא שהנהיגו לומר מיוכ״פ זה עד יוכ״פ הבעל״ט בכולהו איחרטנא בהון ופי׳ ראב״ן לפי שאין הכל בקיאין׳ וכו׳ (ככתוב בספרנו). ונראה שחסר שם לפני ׳ופי׳ ראב״ן׳, שהרי ראב״ן אינו בא לפרש נוסח ר״ת אלא נוסח דלשעבר. ונזדקרה טעות זו לפני הב״ח סי׳ תריט שהבין מסדור הדברים שבמרדכי ששיטת רבינו כר״ת דקאי אלהבא ולאו מטעמיה. ובספרנו מפורש לא כך. גם מש״כ במגן האלף לסרע״ג דקע״א ע״א ע״ש רבינו שאין בלשון כל נדרי התרה כל עיקר וכו׳, כ״ז אינה שיטת רבינו וכנ׳ ט״ס שם תיבת ׳ראב״ן׳.
נ. וכן פירש רבינו להלן במס׳ נדרים ד״ה והבא לישאל. ועי׳ ב״י יו״ד סי׳ רג ס״ג.
ס. כך בכת״י. בד״פ עם.
ע. וראבי״ה שם כתב כאשר הש״ץ מתיר להם גם הם מתירין לו הציבור. ומש״ה גם הציבור אומרים. ובא״ח סדר יוהכ״פ כתב טוב שיתירו לו שלשה קודם.
פ. משמע שמשום התרת נדרים לא בעינן ג׳ פעמים. ודלא כר״ת בס׳ הישר שם [ז״ל: לפי טעותם הרגילו את עצמם ג׳ פעמים כעין היתר נדרים] ורא״ש סוף יומא וטושו״ע יו״ד סי׳ רכח ס״ג.
צ. ארצות הסלבים הכוללות את בוהמיה והונגריה וכו׳. אבני שהם בהע׳ לסי׳ ח והביא שם כמה דוגמאות לדבר.
ק. וכ״כ בפירוש המחזור המיוחס לרבינו: ומה שאומרים עוד כל [פעם] ככתוב בתורת משה עבדך [ונסלח לכל וגו׳] אין נ״ל כי פסוק זה לא נאמר על התרת נדרים ועוד מה שייך סליחה בהתרת נדרים לפיכך נראה לי כמו שראיתי בארץ כנען שאומר החזן ג׳ פעמים כל נדרי ואינו אומר ככתוב בתורת משה עבדך על כל פעם אלא אחרי גומרו ג׳ פעמים כל נדרי אומר בכל רם ונסלח לכל עדת בני ישראל כלומר הנה היום בא שהכת׳ בו הבטחתנו ונסלח וגו׳. [פי׳ המחזור כת״י המבורג, והמוסגר לקוח מסידור ר״ש מגרמייזא עמ׳ רלו]. ולאפוקי מסדר רע״ג סי׳ קכ ומנוסח רב סעדיה שהובא בטור סי׳ תריט, שבסוף נוסח כל נדרי כתבו: יש כאן מחילה וסליחה וכפרה ככתוב בתורתך ונסלח וגו׳. משמע שהפסוק הוא המשך כל נדרי. עי׳ מט״א תריט באלף למטה אות יח.
ומסכמים: והלכתא [והלכה למעשה]: אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים, והלכתא [והלכה היא]: שזמן אומרו אפילו בשוק ואינו זקוק לכוס.
The Gemara concludes: The halakha is that one recites the blessing for time on Rosh HaShana and on Yom Kippur, and the halakha is that one may recite the blessing for time even in the market, as it does not require a cup of wine.
עין משפט נר מצוהראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְאָמַר רַבָּה כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב הוּנָא אִיבַּעְיָא לַן זבַּר בֵּי רַב דְּיָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא מַהוּ לְאַשְׁלוֹמֵי לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

Having discussed a question that was raised during Rabba’s student years, the Gemara now records another such question. And Rabba also said: When we were in the house of study of Rav Huna, we raised the following dilemma: A student in his master’s house who is fasting on Shabbat eve, what is the halakha with regard to whether he has to complete the fast until the end of the day? Do we perhaps say that he must stop fasting before Shabbat, so as not to enter Shabbat weary from his fast? Rav Huna did not have an answer at hand. I subsequently came before Rav Yehuda, and he too did not have an answer at hand.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לא הוה בידיה אתאי לקמיה כו׳ כצ״ל:
ב ועוד בענין שאלות אלו, כיון שהוזכרה שאלה שהועלתה בימי לימודו של רבה. הביאו עוד מה שאמר רבה: כי הוינן בי [כאשר היינו בבית מדרשו] של רב הונא איבעיא לן [נשאלה לנו שאלה זו]: בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא [תלמיד בבית הרב היושב בתענית בערב שבת], מהו לאשלומי [שישלים] תעניתו עד סופה בערב שבת. ושמא נאמר שצריך להפסיק לפני השבת, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא עייף מתעניתו. לא הוה בידיה [היתה בידו] תשובה. אתאי לקמיה [באתי לפני] רב יהודה אחר כך ולא הוה בידיה [היתה אף בידו] תשובה,
Having discussed a question that was raised during Rabba’s student years, the Gemara now records another such question. And Rabba also said: When we were in the house of study of Rav Huna, we raised the following dilemma: A student in his master’s house who is fasting on Shabbat eve, what is the halakha with regard to whether he has to complete the fast until the end of the day? Do we perhaps say that he must stop fasting before Shabbat, so as not to enter Shabbat weary from his fast? Rav Huna did not have an answer at hand. I subsequently came before Rav Yehuda, and he too did not have an answer at hand.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רָבָא נֶחְזְיֵיהּ אֲנַן דְּתַנְיָא חט׳תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת

Rava said: Let us look ourselves for an answer from the sources. As it was taught in a baraita in the case of the Ninth of Av that occurs on Shabbat,
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא: נחזייה אנן [נראה אנו בעצמנו] פתרון מתוך המקורות, דתניא הרי שנינו בברייתא]: תשעה באב שחל להיות בשבת
Rava said: Let us look ourselves for an answer from the sources. As it was taught in a baraita in the case of the Ninth of Av that occurs on Shabbat,
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין מ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין מ:, ר׳ חננאל ערובין מ:, הערוך על סדר הש"ס ערובין מ:, רש"י ערובין מ:, ראב"ן ערובין מ: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ערובין מ:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין מ:, רשב"א ערובין מ: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין מ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין מ:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין מ:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין מ:, מהרש"א חידושי אגדות ערובין מ:, גליון הש"ס לרע"א ערובין מ:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין מ:, אסופת מאמרים ערובין מ:

Eiruvin 40b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 40b, R. Chananel Eiruvin 40b, Collected from HeArukh Eiruvin 40b, Rashi Eiruvin 40b, Raavan Eiruvin 40b, Tosafot Eiruvin 40b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 40b, Rashba Eiruvin 40b, Meiri Eiruvin 40b, Ritva Eiruvin 40b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 40b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 40b, Maharsha Chidushei Aggadot Eiruvin 40b, Gilyon HaShas Eiruvin 40b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 40b, Collected Articles Eiruvin 40b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144