×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {ירמיהו ל״ז:י״ג-י״ד} וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן וְשָׁם בַּעַל פקידות וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נוֹפֵל וַיֹּאמֶר (לוֹ) יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אֵינֶנִּי נוֹפֵל אֶל הַכַּשְׂדִּים וְגוֹ׳ וכתי׳וּכְתִיב וְיִתְפֹּשׂ יִרְמְיָהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים.
“And when he was in the gate of Benjamin, a captain of the ward was there, whose name was Irijah, the son of Shelemiah, the son of Hananiah; and he laid hold on Jeremiah the prophet, saying: You shall fall to the Chaldeans. Then Jeremiah said: It is false; I shall not fall to the Chaldeans” (Jeremiah 37:13–14). And it is then written: “So Irijah laid hold on Jeremiah, and brought him to the princes” (Jeremiah 37:14). Irijah was the grandson of Hananiah, and Jeremiah was punished by falling into his hands because he had flattered his grandfather.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוטה מב ע״א1} גרסינן בשוטה אמר רב חסדא אמר ר׳ ירמיה2 בר אבה ארבע כתות3 אין מקבלין פני שכינה: כת לצים. כת חניפים. כת שקר⁠[נ]⁠ים. כת מספרי לשון הרע4: כת לצים דכתיב {הושע ז:ה} משך ידו את לוצצים. כת חנפים דכתיב {איוב יג:טז} כי לא לפניו חנף יבוא. כת שקרים דכתי׳ {תהלים קא:ז} דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת מספרי לשון הרע דכתיב {תהלים ה:ה} כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע לא יגור במגורך רע5:
1. וכן בסנהדרין קג ע״א, ומשם ברי״ף סנהדרין פרק חלק (דף כ ע״א).
2. ר׳ ירמיה: ״ר׳ יהודה״ ב-גמה.
3. כתות: ״כיתות״ ב-גמח.
4. לצים... חניפים... שקרנים... מספרי לשון הרע: כך הסדר בכ״י א, גלג, גמח, גמט, ריבב״ן, רא״ש וכן בהמשך הפירוט וכן בכל נוסחאות התלמוד בסוטה שם. כ״י נ:״חנפים... לצים... שקרים⁠(!)... מספרי לשון הרע״, וכן הסדר שם בהמשך הפירוט. ״מספרי לשון הרע״ לפני ״שקרים״ ב-גמג, וכן בלקט אגדות התלמוד כ״י פרמה. וכן גם ש⁠[קרנים] בסוף ב-גמה, אלא ששם סדר הפירוט כמו כ״י א. ב-גמז נפגם הדף במקום פתיחת המאמר, שרד רק הפירוט והוא ככ״י א.
5. לא יגור במגורך רע: בכ״י נ ובדפוסים. חסר בכ״י א, גמז, גמח, גלג, גמט, גנ, גנא, רא״ש. ראה נוסחאות רי״ף סנהדרין שם. דרשה זו, המסיימת את פ״ז בתלמוד סוטה ברוב נוסחאות התלמוד, חסרה בתלמוד כ״י מינכן ובעוד מקורות בראשונים (ראה דק״ס השלם שם עמ׳ רח).
1ויהי הוא בשער בנימין – לאחר כמה ימים היה ירמיה יוצא מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלוק נחלה שנפלה לו ותפסו יראיה ויאמר לו אל הכשדים אתה נופל.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף מ״א:
פרק שמיני בע״ה:
תוס׳ ד״ה מלחמה צ״ל משוח מלחמה כו׳ כצ״ל:
״ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקדת ושמו יראייה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נפל. ויאמר (לו) ירמיהו שקר אינני נפל אל (על) הכשדים״, וכתיב [ונאמר]: ״ויתפש (יראייה ב) ירמיהו ויבאהו אל השרים״ (ירמיה לז, יג-יד), והוא היה בן בנו של חנניה בן עזור, ונענש ירמיהו ונתפס ביד נכד זה כעונש על שהחניף לסבו.
“And when he was in the gate of Benjamin, a captain of the ward was there, whose name was Irijah, the son of Shelemiah, the son of Hananiah; and he laid hold on Jeremiah the prophet, saying: You shall fall to the Chaldeans. Then Jeremiah said: It is false; I shall not fall to the Chaldeans” (Jeremiah 37:13–14). And it is then written: “So Irijah laid hold on Jeremiah, and brought him to the princes” (Jeremiah 37:14). Irijah was the grandson of Hananiah, and Jeremiah was punished by falling into his hands because he had flattered his grandfather.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וא״רוְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנוּפָּה מְאוּסָה כְּנִדָּה שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ט״ו:ל״ד} כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה מַאי גַּלְמוּדָה גְּמוּלָה מִבַּעְלָהּ.

And Rabbi Elazar says: Any congregation in which there is flattery is as repulsive as a menstruating woman, as it is stated: “For a flattering congregation shall be desolate [galmud]” (Job 15:34), and in the cities overseas they call a menstruating woman galmuda. What is the meaning of the word galmuda? It means separated [gemula] from her husband [mibbala].
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גלמודה
גלמודהאגמולה דא מבעלה (סוטה מב.) פירוש מועתקה מלשון ביום הגמל את יצחק:
א. [ענטווטהנד אלליין.]
גמולה – בדולה כמו ויגמל (בראשית כא).
גמ׳ כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כו׳. עדה היא עשרה אנשים כדילפינן מעדת מרגלים ועליהם רמז בזה שהמרגלים באו בדברי חנופה ושקר לפני ישראל וכמו שאיש מרחיק עצמו מנדה כדי שלא יכשל בה כך הרחיקו כלב ויהושע את עצמם מהם ומעצתם כדאמרי׳ לעיל וע״פ הדברים האלה. קאמר נמי ר״א כל עדה כו׳ לסוף גולה כו׳. כמו שמצינו במרגלים שע״י שהיו מחניפים לישראל בדברי שקר גלו לסוף מן הארץ וכמ״ש שנגזר על ידם בכייה לדורות וק״ל:
ואמר ר׳ אלעזר: כל עדה שיש בה חנופה — הריהי מאוסה כנדה, שנאמר: ״כי עדת חנף גלמוד״ (איוב טו, לד), שכן בכרכי הים קורין לנדה ״גלמודה״. ומעירים: מאי [מה פירוש הלשון] ״גלמודה״ — נוטריקון: גמולה (מובדלת, מופרשת) מבעלה.
And Rabbi Elazar says: Any congregation in which there is flattery is as repulsive as a menstruating woman, as it is stated: “For a flattering congregation shall be desolate [galmud]” (Job 15:34), and in the cities overseas they call a menstruating woman galmuda. What is the meaning of the word galmuda? It means separated [gemula] from her husband [mibbala].
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנוּפָּה לְסוֹף גּוֹלָה כְּתִיב הָכָא כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וכתי׳וּכְתִיב הָתָם {ישעיהו מ״ט:כ״א} וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גּוֹלָה וְסוּרָה וְגוֹ׳.

And Rabbi Elazar says: Any congregation in which there is flattery is ultimately exiled. It is written here: “For a flattering congregation shall be desolate [galmud]” (Job 15:34), and it is written there: “Then you will say in your heart: Who has begotten me these, seeing I have been bereaved of my children, and am solitary [galmuda], an exile, and wandering?” (Isaiah 49:21). The verse states: “An exile,” as an appositive to “galmuda,” indicating that they are the same.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ אלעזר: כל עדה שיש בה חנופה — לסוף גולה, כתיב הכא [נאמר כאן] ״כי עדת חנף גלמוד״, וכתיב התם [ונאמר שם] ״ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה״ (ישעיה מט, כא) ולמד מכאן שעם הגלמוד באה גם הגלות.
And Rabbi Elazar says: Any congregation in which there is flattery is ultimately exiled. It is written here: “For a flattering congregation shall be desolate [galmud]” (Job 15:34), and it is written there: “Then you will say in your heart: Who has begotten me these, seeing I have been bereaved of my children, and am solitary [galmuda], an exile, and wandering?” (Isaiah 49:21). The verse states: “An exile,” as an appositive to “galmuda,” indicating that they are the same.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אַרְבַּע כִּיתּוֹת אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה כַּת לֵיצִים וְכַת חֲנֵיפִים וְכַת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע.

Rabbi Yirmeya bar Abba says: Four classes of people will not greet the Divine Presence: The class of cynics, and the class of flatterers, and the class of liars, and the class of slanderers.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חנף
חנףא(סוטה מב.) כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע וכו׳:
א. [שמייכלער.]
ארבע כתות אין מקבלים פני שכינה כו׳ כת לצים שנאמר משך ידו את לוצצים. ופי׳ הכתוב תחלתו יום מלכינו שהוא ר״ה ויוה״כ או לעתיד ביום הדין שאז הקב״ה מלכו של עולם החלו שרים לבקש רחמים מלפניו יתברך ומלך העולם משך ידו מן הלצים שלא להכניסם כלל במחיצתן אפילו במקום הדין. ואמר כת שקרים שנאמר דובר שקרים לא גו׳. לפי שהמשקר יחשוב שאין מי שיכחישו וע״כ אמר לנגד עיני המשוטטות בכל הארץ. ואומר כת חנפים כי לא לפניו חנף יבא. כי כן דרך החנפים בתחלת ביאתם מחניפים להאמין על דבריהם שלבסוף. ואמר מספרי לה״ר דכתיב כי גו׳ לא יגורך רע כו׳ דהיינו לה״ר שהוא בעצמו רע שאין לו הנאה בדבר כמ״ש אם ישוך הנחש גו׳ ומה יתרון לבעל הלשון. והענין מבואר שאלו הד׳ כתות כולל כל החטאים שע״י הדבור מביאין למדה הגרועה שהוא לה״ר שהנגעים באים עליהם כדאמרי׳ בערכין וכשם שבעוה״ז אמר הכתוב חוץ למחנה מושבו כך בעוה״ב חוץ למחנה שכינה מושבם של בעלי מדות הרעות האלו ובזה ניחא דלא חשיב הכא בכתות הללו גם כת בעלי גאוה דאמרי׳ בהו נמי בפ״ק אתו לא אוכל אין אני והוא יכולין לדור בעולם לפי שאין כת בעלי הגאוה מכלל ארבע כתות שזכר שבאים ע״י דבור רע ומיהו לאיכא דמתני בפ״ק אמספרי לה״ר שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית הו״ל לאתויי נמי הכא ההוא קרא אכת מספרי לה״ר ולא הוה איצטריך ליה לאתויי מקרא דלא יגורך רע ואפשר לחלק דאין המקבלי פני שכינה כו׳ דהכא ואין אני והוא יכולין לדור בעולם שני ענינים הם וק״ל:
סליק פרק אלו נאמרין
אמר ר׳ ירמיה בר אבא: ארבע כיתות (ארבעה סוגים) של אנשים אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים (שקרנים), וכת מספרי לשון הרע.
Rabbi Yirmeya bar Abba says: Four classes of people will not greet the Divine Presence: The class of cynics, and the class of flatterers, and the class of liars, and the class of slanderers.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כַּת לֵיצִים דִּכְתִיב {הושע ז׳:ה׳} מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לוֹצְצִים כַּת חֲנֵיפִים דִּכְתִיב {איוב י״ג:ט״ז} כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא כַּת שַׁקָּרִים דכתי׳דִּכְתִיב {תהלים ק״א:ז׳} דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.

The proof for this statement is as follows: The class of cynics, as it is written: “He draws His hand from cynics” (Hosea 7:5), i.e., God does not want to be in their presence; the class of flatterers, as it is written: “That a flatterer cannot come before Him” (Job 13:16); the class of liars, as it is written: “He who speaks falsehood shall not dwell before My eyes” (Psalms 101:7).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משך ידו – הקב״ה מהיות את לוצצים.
משוח מלחמה וכו׳ מצד שביאר בפרק אלו נאמרין כל הדברים שאמירתם טעונה לשון הקדש דרך כלל וביאר בקצתם עניני דיניהם עד שנשארו מהם לבאר עניני משוח מלחמה ועניני עגלה ערופה בא הנה בזה הפרק לבאר עניני משוח מלחמה בכל דינין הצריכים בענינו והמטפלים עמו ממה שהיו השוטרים מדברים אל העם גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון במה שהכהן והשוטרים אומרים לעם השני באותם שחוזרים על פי דבריהם אלא שיוצאים עד הספר ומשתדלים בספוק מים ומזון לאחיהם ובתקון הדרכים השלישי באותם שאין יוצאין מבתיהן כלל לשום דבר וזהו ענין הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
וראיה לדבר: כת ליצים — דכתיב [שנאמר]: ״משך ידו את לצצים״ (הושע ז, ה), כלומר הקדוש ברוך הוא כביכול מושך ידו ואינו רוצה להיות איתם. כת חניפים — דכתיב [שנאמר]: ״כי לא לפניו חנף יבוא״ (איוב יג, טז). כת שקרים — דכתיב [שנאמר]: ״דבר שקרים לא יכון (יתייצב) לנגד עיני״ (תהלים קא, ז).
The proof for this statement is as follows: The class of cynics, as it is written: “He draws His hand from cynics” (Hosea 7:5), i.e., God does not want to be in their presence; the class of flatterers, as it is written: “That a flatterer cannot come before Him” (Job 13:16); the class of liars, as it is written: “He who speaks falsehood shall not dwell before My eyes” (Psalms 101:7).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע דִּכְתִיב {תהלים ה׳:ה׳} כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע צַדִּיק אַתָּה ה׳ לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רָע.:

The class of slanderers will not greet the Divine Presence, as it is written: “For You are not a god who has pleasure in wickedness, evil shall not sojourn with You” (Psalms 5:5), which means: You, the Lord, are righteous and evil shall not dwell with You in Your dwelling place. “Evil” here is referring to slanderers, as is evident from the continuation of the chapter, which states: “For there is no sincerity in their mouth; their inward part is a yawning gulf, their throat is an open tomb, they make smooth their tongue” (Psalms 5:10).
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא יגורך רע – לא יגור עמך רע וגבי מספרי לשון הרע כתיב דכתיב בההוא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו׳.
מתני׳ משוח מלחמה – נראה האי דלא תנא הכי משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם כיצד כדקתני בפרק אלו נאמרין (לעיל דף לב.) מקרא בכורים כיצד משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מיניה ואלו נאמרין בלשון קודש אבל תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן ויש לומר דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מיליה ופסיק ושדי להו וא״ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה יש לומר דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא נתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה.
תוס׳ בד״ה מלחמה נראה האי כו׳ אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מיליה כו׳ עכ״ל ועוד נראה הכא שבא לפרש מקדים קראי דמשוח מלחמה משום דמקדמי נמי בברייתא קראי דמשוח מקמי דעגלה ערופה וק״ל:
כת מספרי לשון הרע — דכתיב [שנאמר]: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע״ (תהלים ה, ה), ומפרשים: צדיק אתה ה׳ — לא יגור במגורך, יחד איתך, רע, כלומר מי שמספר לשון הרע. שכן נאמר בהמשך הפסוקים: ״כי אין בפיהו נכונה קירבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון״ (תהלים ה, י).
The class of slanderers will not greet the Divine Presence, as it is written: “For You are not a god who has pleasure in wickedness, evil shall not sojourn with You” (Psalms 5:5), which means: You, the Lord, are righteous and evil shall not dwell with You in Your dwelling place. “Evil” here is referring to slanderers, as is evident from the continuation of the chapter, which states: “For there is no sincerity in their mouth; their inward part is a yawning gulf, their throat is an open tomb, they make smooth their tongue” (Psalms 5:10).
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ח – משוח מלחמה
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אבְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ׳:ב׳} וְהָיָה כְּקָרׇבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה {דברים כ׳:ב׳,ח׳,ט׳} וְדִבֶּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

Chapter 8
MISHNA: With regard to the priest who was anointed for war, at the time that he would speak to the nation, he would speak to them in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated: “And it shall be, when you draw near to the battle, that the priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). This priest identified in the verse is the priest anointed for war, the priest who is inaugurated specifically to serve this function. “And speak to the people”; he addresses them in the sacred tongue, Hebrew.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ משוח מלחמה – כהן שנתרבה לכך שנאמר ונגש הכהן וגו׳ ובגמרא פריך מאי קאמר.
אמר המאירי כל מלחמה שמלכי ישראל או מנהיגיהם נלחמים עם אויביהם הן מלחמת מצוה כגון מלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק ומלחמה עם כל צר הבא עליהם להשחית נחלתם הן מלחמת הרשות כגון מלך שנלחם מרצונו עם שאר העמים אם להרחיב את גבולו אם להרבות בגדולתו ולהוסיף כבוד על שמו בכלם ממנין כהן אחד לדבר אל העם ולדרוש להם ולחזק את לבבם אבל אין אומרין לחזור לשום אדם אלא ממלחמת הרשות אבל למלחמת מצוה אפילו חתן מחדרו וכו׳ ואם כן כל הפרשה נאמרה בשל רשות וזהו שנאמר כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה׳ אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ודרשו בו יכול כל כהן שירצה תלמוד לומר ודברו השוטרים מה שוטר במנוי אף משוח מלחמה במנוי אבל שלא במנוי לא אפי׳ כהן גדול או סגן ולא עוד אלא שכשנתמנה לכך היו מושחין אותו בשמן המשחה ועל זה היו קורין אותו משוח מלחמה ואמר עליו שאותם דברים שהוא מדבר טעונים לשון הקדש שנאמר והיה כקרבכם וכו׳ ושאלו בגמ׳ מאי קאמר כלומר היאך מקרא זה מוכיח כן והשיב שלא אמרה אלא ממלת ודבר כלומר נאמר כאן ודבר ונאמר להלן משה ידבר וכו׳:
בפרש״י בד״ה משוח מלחמה כהן שנתברר לכך כו׳ ובד״ה ויקומו כו׳ היה נביא עודד כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן:

פרק ח

(8) א משנה משוח מלחמה בשעה שהיה מדבר אל העם — בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר: ״והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן״ (דברים כ, ב)זה כהן משוח מלחמה שנמשח במיוחד לצורך זה, ״ודבר אל העם״ (דברים כ, ב)בלשון הקודש.

Chapter 8

(8) MISHNA: With regard to the priest who was anointed for war, at the time that he would speak to the nation, he would speak to them in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated: “And it shall be, when you draw near to the battle, that the priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). This priest identified in the verse is the priest anointed for war, the priest who is inaugurated specifically to serve this function. “And speak to the people”; he addresses them in the sacred tongue, Hebrew.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {דברים כ׳:ג׳} וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ עַל אוֹיְבֵיכֶם וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן וְלָא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב כ״ח:ט״ו} וַיָּקוּמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכׇל מַעֲרוּמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּישׁוּם וַיַּנְעִילוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמוֹרִים לְכׇל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵיחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שׁוֹמְרוֹן וְגוֹ׳ עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם.

The Torah dictates the priest’s address: “And he shall say to them: Hear Israel, you draw near today to battle against your enemies; let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). The priest expounds: “Against your enemies” and not against your brothers. This is not a war of the tribe of Judah against Simon and not Simon against Benjamin, such that if you fall into their hands your brothers will have mercy on you, as it is stated with regard to a war between Judah and Israel: “And the men that have been mentioned by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon donkeys, and brought them to Jericho, the city of palm trees, unto their brethren; then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15). Rather, you are marching to war against your enemies, and if you fall into their hands, they will not have mercy on you.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויקומו האנשים – כתיב גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז בדברי הימים ששבו מבני יהודה הרבה ושם היה נביא עודד שמו והוכיחם לבני ישראל ואמר להם בחמת ה׳ על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם בהם לאין מרפא ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים שמעוני והשיבו את השביה וגו׳.
לכל כושל – כל הכושלים שבהם שאינן יכולין לילך ברגליהם.
ואנו מבארים עניני המשנה כלה ביחד מפני שכלה דברים הנמשכים לענין אחד והוא שאמר משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר שנאמ׳ והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וגו׳ זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקדש ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם על אויביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידן וירחמו עליכם כמה שנאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו׳ אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תראו מפני הגפת התריסין ושיפת הקולגסים ואל תחפזו מפני קול הקרנות ואל תערצו מפני קול הצוחה כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם הן באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחנו של גלית ומה היה בסופו סופו שנפל בחרב הם נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם להלחם עם אויביכם להושיע אתכם זה מחנה הארון ודברו השוטרים אל העם לאמר וגו׳ אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה אחד הלוקח אחד היורש ואחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר נטע כרם וגו׳ אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפי׳ מחמשת המינין אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב אחד הלוקח אחד היורש אחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה וגו׳ אחד המארש את הבתולה אחד המארש את האלמנה ואפי׳ שומרת יבם אפי׳ שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו כל אלו שומעים את דברי כהן מעורכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים אלו שאינן חוזרין הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת והנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק המחזיר את גרושתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין לא היה חוזר ור׳ יהודה אומ׳ אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר ר׳ אלעזר אומר אף הבונה בית בשרון לא היה חוזר אמר הר״ם פי׳ אמרו במשוח מלחמה ודבר אל העם ואמ׳ משה ידבר והאל׳ יעננו בקול כמו ששם בלשון הקדש כאן וכאן בלשון הקדש וצחצוח חרבות בסיף בהיקות הסיף והרמחים והגפת תריסין הכאת המגינים קצתם בקצתם ושיפת הקולגסים הפלגת והם מקלות יכו בהם האבנים ויעופו ויסב עקבי האנשים והסוסים ויפלו ונצחונו התגברותו ותקפו פי׳ אמר השם אשר בנה בית שהיא ראויה לדור בה ואמ׳ אשר לקח אשה וזה לא לקחה על דרך התורה לבנים בשרון אמרו בתלמוד מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע ואין הלכה לא כר׳ אליעזר ולא כר׳ יהודה:
גמ׳ על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה כו׳. דאל״כ על אויביכם למה לי דודאי אין יוצאין למלחמה רק על אויביהם לזה קאמר דנכתב לדייק מיניה ולא על אחיכם שאין אחיכם בכלל אויביכם שאסור לשנאותו דכתיב לא תשנא את אחיך גו׳ ויש לעיין דנקט לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין דלכאורה טפי ה״ל למנקט לא יהודה על אפרים ולא כו׳ כדמייתי מקרא ויקומו האנשים וגו׳ דמיירי במלחמת יהודה ואפרים ונראה דהך משנה דהכא נשנית בזמן התנאים שהיו בבית שני שלא חזרו מבבל רק שבט יהודה ובנימין שהם גלו לבבל ע״י נ״נ וחזרו בבית שני אבל עשרת השבטים כבר גלו ע״י מלך אשור והם לא חזרו בבית שני ונקט הכא גם שמעון לפי שהיה נחלתו בתוך נחלת בני יהודה כמפורש בס׳ יהושע ומסתמא עמהם גלו וחזרו ודו״ק:
וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום גו׳. הוא כפול ויש לפרש שהלבישום מן השלל שהביאו עמהם מארץ יהודה ועוד הוסיפו להם מלבושים משלהם וק״ל:
״ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם״ (דברים כ, ג)ולא על אחיכם, כלומר, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין. וההבדל הוא שאם תפלו בידם של אחיכם ירחמו עליכם, כמה שנאמר שלאחר המלחמה שהיתה בין יהודה וישראל ״ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון״ וגו׳ (דברי הימים ב כח, טו). אלא על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.
The Torah dictates the priest’s address: “And he shall say to them: Hear Israel, you draw near today to battle against your enemies; let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). The priest expounds: “Against your enemies” and not against your brothers. This is not a war of the tribe of Judah against Simon and not Simon against Benjamin, such that if you fall into their hands your brothers will have mercy on you, as it is stated with regard to a war between Judah and Israel: “And the men that have been mentioned by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon donkeys, and brought them to Jericho, the city of palm trees, unto their brethren; then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15). Rather, you are marching to war against your enemies, and if you fall into their hands, they will not have mercy on you.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {דברים כ׳:ג׳} אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ׳ אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם מִפְּנֵי צׇהֳלַת סוּסִים וְצִיחְצוּחַ חֲרָבוֹת אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי הַגָּפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין אַל תַּחְפְּזוּ מִקּוֹל קְרָנוֹת אַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵי קוֹל צְוָוחוֹת.

The priest continues: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). “Let not your heart faint” due to the neighing of horses and the sharpening of the enemy’s swords. “Fear not” due to the knocking of shields [terisin] and the noise of their boots [calgassin]. “Nor be alarmed” by the sound of trumpets. “Do not be terrified” due to the sound of shouts.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גף
גףא(סוטה מב.) אל תיראו מפני הגפת תריסין פי׳ מלשון טרם יתנגפו רגליכם כלומר מכים התריסים זה בזה להשמיע קול. (שבת קמ. ובפרק אחרון דמכשירין) אם טמא חלב האשה שלא לרצון שדם מגפתה טמא יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור וזה כמו דם ניקוף מלשון יתנגפו:
ערך צהל
צהלב(סוטה מב.) אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים פי׳ צעקת הסוסים נקרא צהל כדכתיב מקול מצהלות אביריו ואביריו הן הסוסים היפים כדכתיב שעטת פרסית אביריו ומדהרות דהרות אביריו ובלשון ישמעאל צהל אלכיל:
ערך קלגס
קלגסג(סוטה מב.) אל תירא מפני הגפת תריסין ושיפעת הקלגסין כמו המון החיילות (א״ב פי׳ בל״י קול תרועה):
ערך שפע
שפעד(משנה דמאי ב׳) אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה פי׳ מן ושפעת מים תכסך. (סוטה מב.) ושפעת הקלגסין (נדה סג) ושופעת שפע (שבת קלח: עירובין קב:) שיפועי אהלים כאהלים דמו (אהלות פרק ז) כל שיפועי אהלים כאהלים אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע פי׳ כל שהוא יורד יוסיף רוחב ומלמעלה יצר עד כאצבע. (שבת ה) כדאמר רב בכותל משופע. (נגעים פ״י) איזו היא קרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר ואיזו היא גבחת מן הקדקד השופע לפניו אשדות הפסגה תרגום ירושלמי שיפוע בית רמתא:
א. [צוזאממען שטאסען אנשלאנגן.]
ב. [שרייען, קלינגען.]
ג. [געשרייא.]
ד. [איבער פליסען אבהענגונג אבשיסיג.]
צהלת סוסים – צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא.
קלגסין – חיילות.
הגפת תריסין – מגיפין וסוגרין ומדבקין התריסין זה סמוך לזה כדי שינקשו זה על זה והקול נשמע כקול המון לאיים על שכנגדם.
אל ירך לבבכם מפני צהלת כו׳. לשונות הכפולים דריש וזה שמסיים כי ה׳ אלהיכם גו׳ שבידו להצילכם מכל אלה ומפורש בירושלמי שיש להקב״ה כנגדם עביו עברו ברד וגחלי אש וירעם משמים ועליון יתן קולו גו׳ ע״ש:
ועוד אומר להם הכהן ״אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם״ (דברים כ, ג), ומפרשים: ״אל ירך לבבכם״ — מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות של האויב, ״אל תיראו״ — מפני הגפת תריסין (הקשת מגינים) ושפעת (רעש) הקלגסין (הנעליים), ״אל תחפזו״ — מקול קרנות (חצוצרות), ״ואל תערצו״ — מפני קול צווחות,
The priest continues: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). “Let not your heart faint” due to the neighing of horses and the sharpening of the enemy’s swords. “Fear not” due to the knocking of shields [terisin] and the noise of their boots [calgassin]. “Nor be alarmed” by the sound of trumpets. “Do not be terrified” due to the sound of shouts.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) {דברים כ׳:ד׳} כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם הֵם בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גׇּלְיָת מָה הָיָה סוֹפוֹ לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ מָה הָיָה סוֹפוֹ לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ׳ זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן.:

The priest explains why the soldiers need not be terrified. “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you” (Deuteronomy 20:4). Remember that they come to war championed by flesh and blood, and you are coming championed by the Omnipresent. The Philistines came championed by Goliath. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see I Samuel, chapter 17). The Ammonites came championed by Shobach. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see II Samuel, chapter 10). But as for you, you are not so, reliant upon the strength of mortals: “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you”; this verse is referring to the camp of the Ark of the Covenant that accompanies them out to war.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שובך – שר צבא הדרעזר.
פלשתים באו בנצחונו של גלית כו׳ של שובך כו׳. נקט אלו שנים שמצינו בהם שעמדו בראש מערכות המלחמה כמפורש בגלית ויצא איש הבינים ממחנה פלשתים ובשובך כתיב ושובך שר צבא הדרעזר לפניהם לפיכך הם באו בנצחונם ואתם בנצחונו של מקום כי ה׳ אלהיכם ההולך גו׳ זה מחנה ארון דהיינו השכינה כמפורש לקמן וק״ל:
״כי ה׳ אלהיכם ההלך עמכם״ (דברים כ, ד). זכרו כי הם באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום (הקדוש ברוך הוא). פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו — לסוף נפל בחרב ונפלו הם עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו — לסוף נפל בחרב והם נפלו עמו. ואתם אי (אין) אתם כן, ״כי ה׳ אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם״ (דברים כ, ד)זה מחנה הארון שהיה הולך איתם למלחמה.
The priest explains why the soldiers need not be terrified. “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you” (Deuteronomy 20:4). Remember that they come to war championed by flesh and blood, and you are coming championed by the Omnipresent. The Philistines came championed by Goliath. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see I Samuel, chapter 17). The Ammonites came championed by Shobach. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see II Samuel, chapter 10). But as for you, you are not so, reliant upon the strength of mortals: “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you”; this verse is referring to the camp of the Ark of the Covenant that accompanies them out to war.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גמ׳גְּמָרָא: מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבֶּר וּלְהַלָּן אוֹמֵר {שמות י״ט:י״ט} מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

GEMARA: The Gemara clarifies an ambiguous point in the mishna: What is it saying when the mishna derives from the verse that the priest must address the people in Hebrew? The Gemara answers: This is what the mishna is saying: The ruling is derived from a verbal analogy, as it is stated here: “And speak” (Deuteronomy 20:2), and there, concerning the giving of the Torah, it is stated: “Moses spoke and God answered him by a voice” (Exodus 19:19). Just as there, the voice spoke in the sacred tongue, so too here, the priest speaks in the sacred tongue.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מאי קאמר – היכי יליף לשון הקודש מהכא.
הכי קאמר שנאמר ודבר – ירושלמי למה בגין דכתי׳ ודבר הרי ק״ש דכתי׳ בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון אלא בגין דכתיב בה אמירה הרי פרשת ודוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון אמר רבי חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה נגישה שנא׳ להלן בלשון קודש אף כאן בלשון קודש עד כדון כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן ברם מאי אמר ר׳ חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן נגישה ונגש משה אל הערפל מה לשם לשון הקודש אף כאן לשון הקודש מסתברא דלא ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחרי כן ונגש הכהן ודבר אל העם בתר דמתקן להון הוא משמע לון.
בד״ה הכי קאמר כו׳ הרי ק״ש דכתיב בה כו׳ כצ״ל:
ב גמרא על האמור במשנה שואלים: מאי קאמר [מה אמר], כלומר, כיצד הוא לומד ממה שנאמר ״ודבר אל העם״ שהיה אומר בלשון הקודש? ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: הדבר נלמד בגזירה שווה, שנאמר כאן: ״ודבר״, ולהלן אומר: ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״ (שמות יט, יט), מה להלן דברי ה׳ ומשה היו בלשון הקודש — אף כאן בלשון הקודש.
GEMARA: The Gemara clarifies an ambiguous point in the mishna: What is it saying when the mishna derives from the verse that the priest must address the people in Hebrew? The Gemara answers: This is what the mishna is saying: The ruling is derived from a verbal analogy, as it is stated here: “And speak” (Deuteronomy 20:2), and there, concerning the giving of the Torah, it is stated: “Moses spoke and God answered him by a voice” (Exodus 19:19). Just as there, the voice spoke in the sacred tongue, so too here, the priest speaks in the sacred tongue.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תָּנוּ רַבָּנַן וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם יָכוֹל כׇּל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים כ׳:ה׳} וְדִבְּרוּ הַשּׁוֹטְרִים מָה שׁוֹטְרִים בִּמְמוּנֶּה אַף כֹּהֵן בִּמְמוּנֶּה וְאֵימָא כֹּהֵן גָּדוֹל דֻּומְיָא דְּשׁוֹטֵר מָה שׁוֹטֵר שֶׁיֵּשׁ מְמוּנֶּה עַל גַּבָּיו אַף כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ מְמוּנֶּה עַל גַּבָּיו.

The Sages taught: “The priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). One might have thought that any priest who would want to address the people may assume this role. To counter this idea, the verse states: “And the officers shall speak” (Deuteronomy 20:5). Just as the officers described are those who have been appointed to discharge their responsibilities, so too, the priest described is one who has been appointed for this role. The Gemara asks: But if so, why not say that the High Priest should deliver this address, as he is also appointed? The Gemara replies: The appointed priest must be similar to an appointed officer. Just as an officer is one who has someone else, i.e., a judge, with greater authority appointed above him, so too, the priest described must be one who has someone else, i.e., the High Priest, appointed above him.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דומיא דשוטר – תירוצא היא השופט ממונה על השוטר ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף.
ועכשו מתחיל במה שהוא אומר להם ופרשו בגמ׳ ששתי פעמים היה אומר כן אחת כשהיו יוצאין מארצם ועליה נאמר בגמ׳ אחת בשופר כלומר כשהיו תוקעים בשופר לצאת מארצם ומ״מ יש גורסין אחת בספר ושמא היה קורא להם כל הפרשה וענין אותה דרשא היתה כל ענין הפרשה כאחד ר״ל שיתחזק לבם ולא יפחדו ושלא ילכו למלחמה אלא הראויים לילך ולשון דבריו בזו שמעו דברי מערכות המלחמה וחזרו ר״ל הראוי לחזור ולי נראה לקרות בספר בשב״א תחת הסמ״ך כלומר שלא היו דנין לאלו לחזור אלא משהלכו עמהם עד הספר שהרי מוטל היה עליהם להשתדל בספוק מים ומזון ולתקן את הדרכים וזהו שאמרו בבריתא פעמים יוצא ומדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה ואע״פ שבענין זה נאמר ודברו השוטרים אל העם מי האיש וכו׳ כהן היה אומר ושוטרים משמיעים ואף זו שמא דוקא בפעם שניה אבל בראשונה הכל נאמר על ידי משוח מלחמה ופעם שניה כשעורכין המערכות הוא דורש להם שלא ירך לבבם וכן שאם בא שם מי שראוי לחזור שיחזור:
ומתחיל ואומר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם לא על אחיכם אתם הולכים שאם תפלו בידם יהו מרחמים עליכם כמו שנאמר במלחמת פקח בן רמליהו ואחז שנפלו בני יהודה ביד ישראל ורחמו עליהם על ידי נבואת עודד הנביא כמו שכתוב בדברי הימים אלא על אויביכם אתם הולכים אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם וארבעה לשונות אלו כנגד ארבעה דברים שהאומות עושין מגיפין תריסיהם זה עם זה ומריעין בשופרות וצווחין בקולם ורומסין ברגלי סוסיהם כדי שיהו דוהרים כדי להרבות בקולות לאיים את שכנגדם ואע״פ שבמשנה הוזכרו אלו ועוד שנים והם צחצוח חרבות ושפעת עקלגסין ר״ל ריבוי חיילות ויש מפרשים מינין שבכלי זיין שהיו קורים להם כך מ״מ שני אלו עיקר מלחמה הם ואינם לאיים אבל ארבע לשונות אלו באו על ארבעת הדברים שהם עושים לאיים ומבטיחם שלא ייראו מדברים אלו כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם כלומר הם באים בנצוח בשר ודם ונופלין בחרב כמו שאירע לגלית אבל אתם שכינה עמכם וארון שהלוחות בתוכו ושהשם וכל כנוייו גנוזים שם הולך במחניכם עד כאן משוח מלחמה אומר וכהן אחר משמיע לכל העם אחריו בקול רם:
ואח״כ נאמר במקרא ודברו השוטרים אל העם מי האיש אשר בנה וכו׳ אשר נטע וכו׳ אשר ארש וכו׳ ופרשו בגמ׳ שלא דברי עצמן היו אלא משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע והשוטרים הם תחת השופטים ר״ל שהם ממונים לנגוש ולכוף כל מי שיצוה השופט בכך ומתחיל משוח מלחמה ואומר מי האיש אשר בנה בית חדש וכו׳ ואמר שכל בית במשמע אפילו בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות ר״ל של יין או של שמן הואיל ומ״מ ראוי לדירה כל דהו הא בנין בית שער ואכסדרא ומרפסת אינו חוזר עליהן וכן התבאר בתלמוד המערב שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו חוזר עליו ואף בתלמוד שלנו הוזכרו במסכת סכה ובכמה מקומות וכן לא סוף דבר שחוזר בבנין אלא אף אם לקח או ירש או ניתן לו במתנה אבל גזל אינו חוזר ושמא תאמר לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה תירצוה בגמ׳ אפילו חזר בתשובה ונתן דמיו ברשות שמ״מ הואיל ובגזילה בא לידו מתחלה אינו חוזר עליה:
ואח״כ אומר מי האיש אשר נטע כרם וכו׳ ולא סוף דבר כרם אלא אפילו נטע אילנות כל שנטע מהם חמשה שכיוצא בו בכרם נקרא כרם ר״ל שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושיהו אילני מאכל ואפילו היה כל אחד מין חלוק בפני עצמו ובבריתא הוסיפו אפילו בחמשה מקומות וכן אפילו לא נטע אלא שהבריך או הרכיב ופרשוה בגמ׳ דוקא הברכה או הרכבה המחייבת בערלה על הדרך שיתבאר הן שנטע הן שלקח הן שירש הן שניתן לו במתנה הא נטע אילני סרק אפילו כמה או נטע אילני מאכל אלא שלא נטע מהם אלא ארבעה אפילו היו כלן מין אחד או שגזל אינו חוזר וכן כרם של שני שותפין אינו חוזר עליו כמו שהתבאר בגמ׳ דכל חד וחד לאו כרמו קרינא ביה ובתלמוד המערב פרשו שכל שנטע בחוצה לארץ אינו חוזר:
ואח״כ אומר מי האיש אשר ארש אשה וכו׳ הן שאירס בתולה הן אלמנה אפילו היתה לו זקוקה או אפילו שמע שמת אחיו ונזקקה לו אשתו חוזר ויתבאר בגמ׳ שאפילו היו חמשה אחים ונזדקקה יבמה לפניהם אע״פ שמצוה בגדול כלם חוזרין וכן התבאר בתלמוד המערב שאם קדש אשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חדש והגיע זמן במלחמה חוזר אבל אירס את גרושתו או שאירס מי שיש עבירה בנשואיה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר אינו חוזר ושמא תאמר אף בזו לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה אין זה כלום שכל חייבי לאוין אינו לוקה בקדושיו עד שיבעול שכלם לשון ביאה נאמר עליהם לא יבא ממזר וכו׳ ואע״פ שכהן גדול באלמנה נאמר בה לא יקח אעפ״כ אינו לוקה מצד הקדושין עד שיבעול ואע״פ שכשבעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל מ״מ כל שלא בעל אינו לוקה אף משום קיחה מה טעם לא יקח משום לא יחלל ואע״פ שיש חולקין בזו מיהא באלמנה לכהן גדול זו עיקר כמו שביארנו באחרון של קדושין ובתלמוד המערב אמרו שהנושא את האילונית הואיל ואין מצוה לשהותה אינו חוזר:
עד כאן משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע וכל שחוזרים במצותם חובה עליהם להשתדל בספוק מים ומזון לאחיהם ובתקון הדרכים ומתוך כך הולכין עד הספר ופירש אחר כן אותם שאינם חוזרים וכבר ביארנום ור׳ יהודה חולק לומר שאם בנה בית על מכונו ר״ל שלא חדש בו דבר אלא שלאחר שנפל חוזר ובונהו בלא שום חדוש לא היה חוזר ואין הלכה כדבריו אלא שלדעתו כל שהוסיף בו אפילו דימוס אחד ר״ל שורה אחת חוזר וכן ר׳ אליעזר אומר שאף הבונה בית לבנים בשרון והוא שם מקום לא היה חוזר ופרשו בגמרא מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע כלומר שאין הלבנים מתחברים בסיד או בטיט וצריכים לחדשם תמיד ואין זה בית דירה ושבוע פירושו שבוע ממש ויש מפרשים שמטה ומפרשים שהלבנים שלהם היו גרועים ואין מתקיימין והוא שאמרו בתלמוד המערב שכהן גדול היה מתפלל עליהם ביום הכפורים שלא יעשו בתיהם קבריהם ולא יראה כן ואף לפירושנו אין הלכה כרבי אליעזר שמ״מ בית דירה הוא:
משנה אלו שאינן זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והנושא את ארוסתו והכונס את יבמתו שנ׳ נקי יהיה לביתו זה ביתו יהיה זה כרמו ושמח את אשתו אשר לקח להביא את יבמתו ואינן מספקים מים ומזון ואינן מתקנים את הדרכים ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו׳ ר׳ עקיבא אומ׳ הירא ורך הלבב כשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה ר׳ יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהרי מתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלת לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן ר׳ יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין זה הוא הירא ורך הלבב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם וגו׳ בראש העם ובעקיבו של עם מעמידים זקיפים לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו שתחלת ניסה נפילה שנ׳ נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה וגו׳ ולהלן הוא אומ׳ וינוסו ישראל לפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע בד״א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצא אפי׳ חתן מחדרו וכלה מחפתה אמ׳ ר׳ יהודה בד״א במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפי׳ חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר הר״ם פי׳ אמרו שאין זזין שיחייב לפי שאם לא יחייב התורה אותם היציאה מבתיהם כמו אלו עורכי המלחמה עוד יחזרו כמו מה שקדם זכרם אבל לא יתחייבו לצאת כלל בשום פנים שנה תמימה פי׳ ר׳ יוסי הגלילי סבר מתירא מן העבירות בין שהם עבירות דאוריתא או דרבנן ור׳ יוסי סבר עבירות דאוריתא לבד ולזה אמ׳ אלמנה לכהן גדול והלכה כר׳ עקיבא פי׳ אין מחלוקת ביניהם שמלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק חובה ואין מחלקת ביניהם שהריגת שאר האומות משאר הארצות רשות ואמנם היה מחלקת בהריגת ההורגים להם ולהשפילם עד שלא יהרגו את ישראל ולא ילחמו את ארצם ת״ק יקרא זה רשות ור׳ יהודה יקרא זאת ההריגה מצוה הנה על דעת ר׳ יהודה מי שהוא מתעסק בזאת ההריגה או בסבתה פטור מן המצוה לפי שהעקר אצלנו העוסק במצוה פטור מן המצוה ועל דעת ת״ק אינו עוסק במצוה ואין הלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי ואלו שאין זזין ממקומן כלומר שאין יוצאין למלחמה כלל ושאם יצאו שיעברו בלאו ושאין מטריחים אותם לספוק מים ומזון ולתקון דרכים כלל ולא לשמירת החומה ולא נותן לפסי העיר שנא׳ לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר לא יצא בצבא לצרכי הגדוד ולא יעבור עליו לצרכי העיר וכן היא שנויה בתלמוד המערב ומתוך כך הוא אומר עליהם שאין זזין ממקומם שהרי האחרים היו הולכין עד הספר כמו שביארנו ואינן חוזרין לבתיהן:
בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והתחיל לאכול את פריו אירס אשה ולקחה וכל אותה שנה אינו זז ממקומו לענין שעבודים אלו כלל שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ולמדו מפי השמועה בין לבית בין לכרם בין לאשה ואין ספק שכל שאתה קורא בנין בית ונטיעת כרם ואירוס אשה למעלה באותם שחוזרין ומספקים אתה קורא אותם כאן בית וכרם ואשה ואם כן מחזיר גרושתו אינו בכלל זה והתבאר בתלמוד המערב שאם בנה בית והשכירו אם הקדימו לו שכר הרי זה בדין חנכו ואם לאו הרי זה כמי שלא חנכו ואם בנה בית ולא דר בו אלא שנתן בו חפציו ונעל עליהן אם היה צריך ליבטל על שמירתם הרי זה כמי שחנכו ואם לאו הרי זה כמי שלא חנכו וכן שבנה או נטע בחוצה לארץ אינו בכלל זה שאינו זז ממקומו על הדרך שביארנו למעלה שאינו בכלל החוזרים אם יצאו עד כאן מה שהכהן אומר ושוטר משמיע:
ואחר כך נאמר בתורה ויספו השוטרים לדבר אל העם מי האיש הירא וכו׳ ובא בקבלה שאף זו על ידי שנים אלא ששניהם על ידי שוטרים ר״ל שוטר מדבר ושוטר אחר משמיע בקול רם מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב העם כלבבו ופירש ר׳ עקיבא הדברים כמשמען שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה רוצה לומר אספות הפרשים שמתדבקים זה בזה שלא יפזרום האויבים וכן שאינו יכול לראות חרב שלופה ושאר עניני מערכת המלחמה רוצה לומר שכששומע קול הקרנות והגפת התריסין או הוא רותת או מימיו שותתין על ברכיו וכיוצא באלו שיחזור ור׳ יוסי הגלילי מוסיף על זו הירא מעבירה שבידו ואמר שדרך מוסר נתנה תורה רשות לחזור בבית וכרם ואשה כדי שאם יירא מעבירות שבידו יתבייש לומר שעל ידי עבירה הוא חוזר יהא תולה חזרתו באלו ופרשו בגמרא שלדעת ר׳ יוסי הגלילי אף בעבירות של סופרים כן ובא ר׳ יוסי לחלוק דוקא בעבירות של תורה כגון אלמנה לכהן גדול וכו׳ ושאר חייבי לאוין הא בעבירות של סופרים לא וגדולי המחברים פסקו כר׳ עקיבא ואין שום עבירה בכלל חזרה ומ״מ יראה לפסוק כר׳ יוסי לחזור בכל עבירות של תורה אם אינו שב בנתים ויראה לי מדברי ר׳ יוסי דוקא בעבירות של תורה ושהן ידועות לכל ואינו שב מהם כגון אלו שהזכיר הא כל שאינן ידועות לכל הכל תלוי בלבו ומחשבתו אם ישוב אינו חוזר ועליו נאמר ויראת מאלהיך:
ואחר שאמר כל הדרשות שהוזכרו וחזר הרוצה לחזור מתקנין את המערכות ופוקדין שרי צבאות בראשי העם כדכתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם:
ואח״כ ממנין בני אדם לעמוד מאחורי המערכות והוא שקרא עקיבו של עם ר״ל סופו וכשילין של ברזל בידיהן ואם ראו על אחד מהן שיהא נותן לב לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת ניסה וכו׳ ר״ל תחלת נפילה ניסה ונמצא גורם לכל המחנה שיפול על ידו וכן מעמידין זקפים לפניהם ר״ל גבורי חיל המעמידים את החיל בזקיפה ובלא פחד לרוב אבירות לבם ושלמות הנהגתם וכל אחד נשען על קונו ואם חס ושלום מבהיל עצמו ומסבב אימה ויראה בלבו עובר בלא תעשה שנאמר אל תיראו וכו׳ ומתוך כך ישים נפשו בכפו ולא יזכור ביתו ואשתו ובניו וממונו אלא ימחה זכרם מלבו מכל וכל לא יחשוב בשום דבר אלא למלחמה:
ואמר אח״כ שדברים אלו כלם הן על אלו שרשאין לילך ושבידם לחזור הן על אלו שאין זזין ממקומם ואין רשאין לילך דוקא במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה כלם יוצאין אפי׳ חתן מחדרו וכו׳ ורבי יהודה אומר במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין ופרשו בגמ׳ שמלחמת שבעה עממין ועמלק לדברי הכל חובה מלחמת האויבים שאינה מצד יראתם אלא כדי להרחיב המלך את גבולו ולפרסם את שמו לדברי הכל רשות לא נחלקו אלא שנלחמים עם אויביהם מחמת שיראים מהם שיבאו עליהם או שנודע להם שמכינים עצמם לכך שלדעת חכמים הרי זו מצוה והעוסק בה פטור מן המצוה ואין צריך לומר אם כבר באו ולדעת ר׳ יהודה כל שלא באו רשות הוא והעוסק בה אינו פטור מן המצוה והלכה כרבנן:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו ופסקנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כל שממנין כהן גדול ממנין לו כהן אחר ונקרא סגן או ממונה עומד לימינו תמיד וזהו כבודו ועיקר סיבת מנויו שאם אירע פסול בכהן גדול יהא הוא נכנס ומשמש תחתיו:
כהן משוח מלחמה צריך שיחזק את העם בדבריו על הדרך שביארנו וכדי לזרזם בתשובה מעבירות שבידם ושלא יתיאשו מן התשובה הוא דורש להם שיחזרו בתשובה ושתתקבל כל תשובתם אפילו הפליגו במרי שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה ושהמצות שבהם יעזרום על כך ויגינו עליהם שלא לימסר ביד האויבים והוא שאמרו שמע ישראל אתם קרבים היום רמז רמז בו אף על פי שלא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם:
תנו רבנן [שנו חכמים]: ״ונגש הכהן ודבר אל העם״ (דברים כ, ב). יכול כל כהן שירצה עושה זאת — תלמוד לומר באותה פרשה: ״ודברו השטרים״ (דברים כ, ה), מה שוטרים — בממונה, שהשוטר אינו סתם אדם, אלא מי שנתמנה לצורך שמירת הסדר וכפיית הדינים, אף כהן — דווקא בממונה לצורך זה. ושואלים: ואימא [ואמור] שיעשה זאת דווקא כהן גדול? ומשיבים: דומיא [בדומה] לשוטר, מה שוטר הוא מי שיש ממונה על גביו שהוא השופט — אף בכהן זה מדובר שיש ממונה על גביו, שהכהן גדול הוא הממונה על משוח המלחמה.
The Sages taught: “The priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). One might have thought that any priest who would want to address the people may assume this role. To counter this idea, the verse states: “And the officers shall speak” (Deuteronomy 20:5). Just as the officers described are those who have been appointed to discharge their responsibilities, so too, the priest described is one who has been appointed for this role. The Gemara asks: But if so, why not say that the High Priest should deliver this address, as he is also appointed? The Gemara replies: The appointed priest must be similar to an appointed officer. Just as an officer is one who has someone else, i.e., a judge, with greater authority appointed above him, so too, the priest described must be one who has someone else, i.e., the High Priest, appointed above him.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כֹּהֵן גָּדוֹל נָמֵי הָאִיכָּא מֶלֶךְ עַל גַּבָּיו בַּעֲבוֹדָתוֹ קָאָמַר וְאֵימָא סְגָן סְגָן לָאו מְמוּנֶּה הוּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים לָמָּה סְגָן מְמוּנֶּה שֶׁאִם אֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו.:

The Gemara rejects this answer: The High Priest also meets this qualification, as there is the king above him, and therefore, the High Priest should deliver the address. The Gemara clarifies: The caveat that one must have someone appointed above him is saying someone above him in his function. That there is a king is irrelevant to the station of the High Priest, who ranks highest in the priesthood. The Gemara suggests: Then say it may be the deputy High Priest, who is second to the High Priest; he should deliver the address. The Gemara answers: The deputy is not an appointed office, as this position has no particular function other than being a ready substitute for the High Priest. As it is taught in a baraita: Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, says: To what end is the deputy appointed? It is merely for the possibility that if some disqualification befalls the High Priest, the deputy steps in and serves in his stead. However, the deputy has no specific role of his own.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא סגן – מדבר דברים הללו דהא ממונה הוא ויש ממונה על גביו.
למה סגן ממונה – לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן.
שאם אירע כו׳ – אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול אין לסגן גדולה של כלום.
סגן לאו ממונה הוא – ואם תאמר הא אמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין יט.) כשהוא מנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו ותניא כשהוא עומד בשורה לנחם את האחרים סגן ומשוח מלחמה עומד בימינו ואמר רב פפא ש״מ מהא מתניתין תלת שמע מינה היינו סגן היינו ממונה יש לומר ודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו הכהנים כדתנן (יומא דף כח.) אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מינוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים.
ושואלים: כהן גדול נמי [גם כן], האיכא [הרי יש] מלך על גביו, ומדוע לא ידבר הוא אל העם! ומשיבים: שיש עליו ממונה בעבודתו קאמר [אמר], שאף שהמלך גבוה מהכהן הגדול בשררה, אבל בתפקידו בכהונה הוא הגדול. ושואלים: ואימא [ואמור] שיהיה המדבר אל העם סגן הכהנים, שהוא השני בגדולה לכהן גדול! ומשיבים: סגן לאו [לא] ממונה הוא, שאין לו בעצם מינוי מסויים של שררה אלא הוא רק ממלא מקום. דתניא כן שנינו בברייתא], אמר ר׳ חנינא סגן הכהנים: למה סגן ממונה — שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס הסגן ומשמש תחתיו, אבל כשלעצמו אין לו מינוי מיוחד.
The Gemara rejects this answer: The High Priest also meets this qualification, as there is the king above him, and therefore, the High Priest should deliver the address. The Gemara clarifies: The caveat that one must have someone appointed above him is saying someone above him in his function. That there is a king is irrelevant to the station of the High Priest, who ranks highest in the priesthood. The Gemara suggests: Then say it may be the deputy High Priest, who is second to the High Priest; he should deliver the address. The Gemara answers: The deputy is not an appointed office, as this position has no particular function other than being a ready substitute for the High Priest. As it is taught in a baraita: Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, says: To what end is the deputy appointed? It is merely for the possibility that if some disqualification befalls the High Priest, the deputy steps in and serves in his stead. However, the deputy has no specific role of his own.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.: מַאי שְׁנָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ לֹא קִיַּימְתֶּם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית אִי אַתֶּם נִמְסָרִין בְּיָדָם.:

§ The Torah says about the priest anointed for war: “And he shall say to them: Hear Israel” (Deuteronomy 20:3). The Gemara asks: What is different in this setting that necessitates the usage of the phrase: “Hear Israel”? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: Even if you have not fulfilled any mitzva except reciting Shema of the morning and the evening, you will not be delivered into the hands of your enemies. As an allusion to this promise, the priest’s address borrows the phrase “Hear Israel,” a phrase most familiar from the beginning of the recitation of Shema.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא שמע ישראל – למה מתחיל בלשון זה.
מ״ש שמע ישראל כו׳ אפילו לא קיימתם כו׳. פרש״י למה התחיל בלשון זה עכ״ל והרא״ם כתב דאל״כ שמע ישראל ל״ל דכבר כתיב כו׳ ע״ש ולשון מאי שנא דקאמר לא משמע כן דהול״ל שמע ישראל ל״ל ונראה לפרש משום דלפניו ולאחריו נקט בלשון רבים דכתיב ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים גו׳ ומ״ש שמע דכתיב בלשון יחיד ולא כתיב שמעו ג״כ בלשון רבים למדרש אפילו לא קיימתם אלא ק״ש כו׳ דזו היא קבלת מלכות שמים ועול מצות להשרות השכינה להלך עמכם להלחם גו׳ ולזה אמרו לקמן שבא גלית שחרית וערבית כדי לבטלן מק״ש וק״ל:
ג נאמר במשוח מלחמה ״ואמר אלהם שמע ישראל״ (דברים כ, ג). ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] בלשון ״שמע ישראל״? אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי, אומר הוא להם דווקא ״שמע ישראל״ כיון שאמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית — אי (אין) אתם נמסרין בידם של אויביכם, וזהו שרומז בלשון ״שמע ישראל״.
§ The Torah says about the priest anointed for war: “And he shall say to them: Hear Israel” (Deuteronomy 20:3). The Gemara asks: What is different in this setting that necessitates the usage of the phrase: “Hear Israel”? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: Even if you have not fulfilled any mitzva except reciting Shema of the morning and the evening, you will not be delivered into the hands of your enemies. As an allusion to this promise, the priest’s address borrows the phrase “Hear Israel,” a phrase most familiar from the beginning of the recitation of Shema.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן בפַּעֲמַיִים מְדַבֵּר עִמָּם אַחַת בַּסְּפָר וְאַחַת בַּמִּלְחָמָה בַּסְּפָר מַה הוּא אוֹמֵר

With respect to the mishna’s comments about the verse: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3), the Sages taught (Tosefta 7:18): The priest speaks with them twice, one time when they are gathered for war at the border, and one time when they are on the battlefield itself. When they are at the border, what does he say?
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ספר
ספרא(יבמות מח:) ובעיר הסמוכה לספר אין משהין אותו כל עיקר שמא ישמע דבר וילך ויגיד לחבירו גוי. (סוטה מב.) אחת בספר ואחת במלחמה. (עירובין מה) (בבא קמא פב) בבל כעיר הסמוכה לספר דמיא. (בילמדנו שלח לך) עמלק יושב מה ראה עמלק לישב בארץ הנגב על הספר על דרך כניסתן של ארץ ישראל פי׳ ספר ארץ העמים הסמוכה לארץ ישראל ועיר הסמוכה לים נקראת ספר כמו כדמתרגמינן זבולון לחוף ימים ישכון על ספר ימא:
א. [האפען. גרעניץ.]
פעמיים מדבר עמהם אחת בספר – כשיצאו מארצם.
על מה ששנינו במשנה בין הדברים הנאמרים על ידי הכהן ליוצאים למלחמה: ״אל ירך לבבכם אל תיראו״ כו׳, תנו רבנן [שנו חכמים]: פעמיים מדבר הכהן עמם, פעם אחת כשהם נאספים למלחמה בספר (ליד הגבול), ופעם אחת במלחמה בשדה המערכה. בספר מה הוא אומר —
With respect to the mishna’s comments about the verse: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3), the Sages taught (Tosefta 7:18): The priest speaks with them twice, one time when they are gathered for war at the border, and one time when they are on the battlefield itself. When they are at the border, what does he say?
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה מב., עין משפט נר מצוה סוטה מב., רי"ף סוטה מב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוטה מב., רש"י סוטה מב., תוספות סוטה מב., בית הבחירה למאירי סוטה מב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה מב., מהרש"א חידושי הלכות סוטה מב., מהרש"א חידושי אגדות סוטה מב., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מב., אסופת מאמרים סוטה מב.

Sotah 42a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 42a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 42a, Rif by Bavli Sotah 42a, Collected from HeArukh Sotah 42a, Rashi Sotah 42a, Tosafot Sotah 42a, Meiri Sotah 42a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 42a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 42a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 42a, Steinsaltz Commentary Sotah 42a, Collected Articles Sotah 42a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144