×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְתַרְוַיְיהוּ כר׳כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לְהוּ הָא לְמִיהְוֵי כִּי יִתְרָא הָא לְמִיהְוֵי כִּי נָפְיָא.
The Gemara comments: And they both hold in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that one can recite the blessing until the flaw of the moon is filled. The dispute is that this one, i.e., Rav Ya’akov bar Idi, who holds one can recite the blessing until seven days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like the string of a bow. Before that point the moon appeared merely as a bow, and after seven days it appears like a half-circle, like a bow that has a string. That one, i.e., the Sages of Neharde’a, who holds one can recite the blessing until sixteen days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like a sieve, i.e., a full circle.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ותרויהו כר׳ יוחנן סבירא להו, דאמר: עד שתימלא פגימתו – רב יהודה סבר: כיון שנתמתחו שני קצותיו במלואה כדיגמת יתר אשל קשת, כדכתיב: כוננו חצם על יתר – נתמלאת פגימתה קרינא ביה, אע״פ שתוך הלבנה לא נתמלאת אלא נראית באמצעה גופה של רקיע. נהרדעאי אמרי: עד י״ו ותימלא הלבנה כדיגמת נפיא – מלשון נפה, והיא עגולה בכמלואה.
א. ׳של׳ חסר בכת״י 4.
ב. בכת״י 1, במלואה.
{בבלי סנהדרין מב ע״א1} אמר ר׳ יוחנן כל המברך על החודש2 בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא {שמות יב:ב} החדש הזה [לכם]⁠3 וכתיב התם {שמות טו:ב} זה אלי ואנוהו. תנא4 דבי ר׳ ישמעאל אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל [חדש וחדש]⁠5 דיין אמר אביי הילכך6 מעומד:
הדרן עלך היו בודקין אותו
1. מובא גם ברי״ף ברכות שם.
2. החודש: גה: ״ראש החודש״.
3. לכם: גז, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו, גה, וכן חסר באשכול.
4. תנא: גה: ״תניא״.
5. כל חדש וחדש: גה, דפוסים, וכן נראה ב-גז. וכן בכל הנוסחאות ברי״ף ברכות שם. כ״י נ: ״בכל חדש וחדש״, וכן ברא״ש. כ״י סוטרו: ״כל ראש חדש״.
6. מעומד: דפוסים: מברך מעומד.
ותרווייהו כר׳ יוחנן – במלתיה דר׳ יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר׳ יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר׳ יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה.
ואמר ר׳ יוחנן עד מתי מברכין על החדש עד שתמלא פגימתה נפקא מינה דאי לא בריך ביומא קמא [כל] כמה דלא נתמלאת פגימתה מצי לברוכי עילויה דאכתי מינכר חידושי דסיהרא. וכמה רב יהודה אמר עד שבעה ימים נהרדעי אמרי עד ששה עשר ותרווייהו כרבי יוחנן סבירא להו דאמר שתמלא פגימתו ובהא קא מיפלגי מאן דאמר שבעה סבר כי אמר רבי יוחנן עד שתמלא פגימתו למהוי כי יתרא כיתרא של קשת שהיא כחצי עגולה מלאה שאין הרקיע נראה מאמצעיתה לפי שקודם שבעה כקשת בלא יתר ונקרא פגום כדבר שאינו מלא מכל רוח והאויר נכנס לחללו כזה וכיון שמלאו לו שבעה ימים נתמלא חללו ודומה כקשת ביתר כגון זה ומאן דאמר עד שיתסר סבר כי אמר ר״י עד שתמלא פגימתו עד שיעשה כנפה שהיא כעגולה שלימה כגון זה וקי״ל כנהרדעי. ואם תאמר למאן דאמר עד שיתסר והלא בארבעה עשר היא מלאה לא קשיא דכי אמר עד שתמלא פגימתו ועד בכלל קאמר ועד שיתסר ממלא מלא וקמא: אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא וליבריך הטוב והמטיב ואפי׳ משתמלא פגימתו דהא איכא טיבותא לעלמא דכל יומי דסאגי סאגי נהוריה. אמר ליה אטו כי חסר מי מברכינן דיין האמת אלא כיון דאורחיה הוא לאו חידוש הוא דליבריך עילויה:
ואמר רבי יוחנן כל המברך על ראש חדש בזמנו מעלה עליו הכתוב כאלו מקבל פני שכינה ופשוטה היא. אמר אביי הילכך כיון דחשיבא האי ברכה כולי האי בעי ברוכי מעומד ויש אומרים כיון שהדבר שקול כאלו אנו מקבלין בברכה זו פני שכינה צריך לברך מעומד כמקבל פני המלך: מרימר ומר זוטרא זקנים היו וכבדים ולא היו יכולין לעמוד והיו עבדיהן סומכין אותן על כתפיהן ומברכין מעומד: כי בתחבולות כו׳ קרי ביה בתחבולות במי אתה מוצא כח להלחם מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות חבילות של משנה שאם יצטרך לו טעם כאן ילמדנו מתוך משנה אחרת ויש להן על מה שיסמוכו אבל בעלי סברא אינן כן לפי שצריכין להבין את הכל מפלפולן ומסברתן ואין להן על מה שיסמוכו והיינו דאמרי׳ (הוריות י״ד.) שלחו מתם סיני ועוקר הרים סיני עדיף הכל צריכים למארי׳ חיטיא ורב יוסף היינו סיני והאי דקרי אנפשיה רב תבואות בכח שור לפי שהיה שמו יוסף וכתיב ביה ביוסף בכור שורו הדר לו וכיון שהיו בידו משניות וברייתות הרבה היה אומר בכחי אני מרבה תבואות:
רש״י בד״ה ותרווייהו כר׳ יוחנן כו׳ יתירה דהואי כמו יתר כצ״ל:
ותרוייהו [ושניהם] כר׳ יוחנן סבירא להו [סבורים הם], ולא נחלקו אלא בפירוש דבריו, מהו מילוי פגימתה. כי הא [זו עד שבעה]למיהוי כי יתרא [כדי שתהיה כמו יתר של קשת ] שקודם לכן הירח נראה רק כקשת, ולאחר שבעה ימים כבר נראה כחצי עיגול, כקשת שיש לה יתר, וזוהי לדעתם מילוי הפגימה. הא [זו]למיהוי כי נפיא [כדי שתהיה כמו כברה], כלומר, עיגול שלם, והוא נקרא לדעתם מילוי הפגימה.
The Gemara comments: And they both hold in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that one can recite the blessing until the flaw of the moon is filled. The dispute is that this one, i.e., Rav Ya’akov bar Idi, who holds one can recite the blessing until seven days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like the string of a bow. Before that point the moon appeared merely as a bow, and after seven days it appears like a half-circle, like a bow that has a string. That one, i.e., the Sages of Neharde’a, who holds one can recite the blessing until sixteen days have passed, understands Rabbi Yoḥanan to be referring to the day when the moon will be like a sieve, i.e., a full circle.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא וְלִיבָרֵיךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ כִּי חָסַר מִי מְבָרְכִינַן דַּיַּין הָאֱמֶת דִּלְבָרֵיךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב וְלִיבָרְכִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ כֵּיוָן דְּהַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ לָא מְבָרְכִינַן.

§ Rav Aḥa of Difti said to Ravina: And they should bless the blessing of: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, for the benefit that people derive from the light of moon. Ravina said to him: Is that to say that when the moon is shrinking we bless, as we do for other disasters: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, the true Judge, so that we should conversely bless: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, when the moon is growing? Rav Aḥa of Difti said to him: You are correct, and we should say them both: The blessing of the true Judge, when the moon is waning, and the blessing of Who is good and Who does good, when the moon is waxing. Ravina answered him: Since this is its nature, we do not bless the moon. The waxing and waning of the moon is not an unexpected occurrence that requires these blessings.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: וליבריך על הלבנה אכשתתמלא הטוב והמטיב?
ודחינן: אטו כשיחסר בעלה מברך ברוך דיין האמת? אלא כיון דאורחה היא – לית בה ברכה.
א. רש״י פירש דמקשינן ארב יהודה, נהי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים, ליבריך מיהא הטוב והמטיב. ומדברי ר״ח נראה דמקשינן לכולי עלמא.
ב. צ״ל מברך עלה. בכת״י 1: מברכינן עלה. בכת״י 4: מברכין עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליברך הטוב והמטיב – אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם.
אטו כי חסר – מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב.
וניבריך לתרוייהו – דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה.
דהיינו אורחיה – בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה.
כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקביל פני שכינה שהרי זה הערה והתבוננות לחדוש הבריאה ומתוך כך צריך שיברך מעומד והזכירו בכאן על מקצת חכמים שהיו קופצים ומברכין וכן נהגו רבים עכשיו לעשות שלש קפיצות דרך שמחה וחיבת מצוה ועד אימתי מברכין אם לא בירך בלילה ראשונה מברך בשניה וכן עד שתתמלא פגימתה ותעשה כנפה והוא עד ששה עשר יום בחדש אבל מכאן ואילך ישנה היא ואין ראוי לברך עליה בלשון מחדש חדשים ויש שנהגו שלא לברך עד מוצאי שבת הראשון לחדושה והוציאו דבר זה ממה שאמרו בתלמוד המערב אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם ופירשו בה עד שיברכו על הבשמים ואיני יודע טעם בדבר ומ״מ יש מי שמפרש עד שתתבשם כענין עבד בושמא להלולא והוא עיגול האפריון של חתנים העשוי כמין יתר ובא כענין מה שאמרו כאן עד שבעה שתעשה כיתר ואין הלכה כן אלא עד שתעשה כנפה כמו שביארנו ומ״מ במסכת סופרים שנויה בהדיא כדעה ראשון והוא שאמרו שם פרק עשרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם וכליו נאים ותולה עיניו כנגדו ומישר את רגליו ומברך אשר במאמרו וכו׳ וחותם בא״י מקדש ישראל ומחדש חדשים ונאמר עוד שם שהוא אומר שלש פעמים סימן טוב תהי לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך ורוקד שלש רקידות כנגדה ואומר כשם שאני רוקד ואיני יכול ליגע בך כך כל המרקד כנגדי לא יגע בי תפול עליהם אימתה ופחד וכו׳ ושיאמר זה דרך תפלה לא דרך נחש ולחש חלילה אלא דרך תפלה ובקשה ודרך הערה והתבוננות על פלאות השם ויכלתו בחדוש ובהשתנות הטבעים ולהעניש לממרים ולגמול לטובים:
בד״ה וליברך הטוב כו׳ אדרב יהודה פריך כו׳. נ״ב כבודו במקומו מונח כי אין אנו צריכין לזה דלכ״ע מקשה יברך הטוב והמטיב ומה שיש לו ברכה אחרת דהיינו מחדש חדשים מה בכך הלא אותה ברכה קאי על בריאת השם ומעשהו וברכה דהטוב והמטיב קאי על הנאת האדם כמו על היין דמברכין ב״פ הגפן וגם הטוב והמטיב ומכ״ש כה״ג דברכת מחדש חדשים מברך אתחילת חדושה וברכת הטוב והמטיב יברך במילואה לכל הפחות אחר שבעה שאז הוא ואחרים נהנין בשלימותה ועוד דלא גרע ממת אביו דמברך דיין האמת על המיתה ועל בשורת הירושה הטוב והמטיב ודו״ק (עיין במהרש״א). בד״ה כדי שלא יצאו מב״ד כו׳ כצ״ל:
בפירש״י בד״ה וניבריך הטוב כו׳ ארב יהודה פריך נהי כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל על פירושו דכבודו במקומו כו׳ דלכ״ע מקשה ליבריך הטוב כו׳ כמו על היין דמברך בפ״ה וגם הטוב כו׳ עכ״ל עיין שם באורך לכאורה דבריו נכונים הם אבל לישנא דתלמודא לא משמע הכי דהוי ליה למימר ליבריך נמי הטוב והמטיב גם נראה לחלק דלא דמי להטוב ומטיב דגבי יין דאתי על ריבויי יינות מה שאין כן הכא דאורי הירח א׳ הוא גם אינו דמה להטוב ומטיב גבי מיתת אביו משום דשני דברים הם דדין אמת בא על מיתת אביו והטוב והמטיב בא על טובת הירושה משא״כ בברכת מחדש חדשים אתי נמי על טובת האור וק״ל:
א אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך [ושיברכו] ברכת ״הטוב והמטיב״ בשעת קידוש הלבנה, על ההנאה שיש לבני אדם ממאור הירח! אמר ליה [לו]: אטו כי [וכי כאשר] חסר אור הירח מי מברכינן [האם מברכים אנו] כמו על שאר אסונות ״ברוך... דיין האמת״ דלבריך [כדי שיברכו] במילואה ״הטוב והמטיב״? אמר לו: אמנם אין נוהגים כן, אבל היא היא השאלה: וליברכינהו לתרוייהו [ויברכו את שתיהן] ״דיין האמת״ בחסרונה ו״הטוב והמטיב״ במילואה! וענה לו: כיון דהיינו אורחיה, לא מברכינן [כיון שזו דרכו, אין אנו מברכים], שדרך העולם היא שתהא הלבנה פוחתת, ומוספת.
§ Rav Aḥa of Difti said to Ravina: And they should bless the blessing of: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, for the benefit that people derive from the light of moon. Ravina said to him: Is that to say that when the moon is shrinking we bless, as we do for other disasters: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, the true Judge, so that we should conversely bless: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who is good and Who does good, when the moon is growing? Rav Aḥa of Difti said to him: You are correct, and we should say them both: The blessing of the true Judge, when the moon is waning, and the blessing of Who is good and Who does good, when the moon is waxing. Ravina answered him: Since this is its nature, we do not bless the moon. The waxing and waning of the moon is not an unexpected occurrence that requires these blessings.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וא״רוְאָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אכׇּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה כְּתִיב הָכָא {שמות י״ב:ב׳} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה וּכְתִיב הָתָם {שמות ט״ו:ב׳} זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִילְמָלֵא (לֹא) זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ דַּיָּים אָמַר אַבָּיֵי בהִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ מְעוּמָּד.

And Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who blesses the new month in its proper time, it is as if he greets the Face of the Divine Presence. Alluding to this, it is written here concerning the sanctification of the new month: “This month shall be for you the beginning of months” (Exodus 12:2), and it is written there, where the Jewish people encountered the Divine Presence at the splitting of the sea: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The term “this” is employed in both verses. The school of Rabbi Yishmael taught: If the Jewish people merited to greet the Face of their Father in Heaven only one time each and every month, it would suffice for them, since in the blessing of the moon there is an aspect of greeting the Divine Presence. Abaye said: Therefore, we will say the blessing while standing, in honor of the Divine Presence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן: כל המברך על החדש – כאילו מקבל פני שכינה, שנ׳: החדש הזה לכם, וכתיב: זה אלי ואנויהו.
אוכי מברכין אין מברכין אלא מעומד.
א. בגמרא לפנינו אביי אמרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דיין – אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג״ש.
אמר אביי – הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל.
כאילו מקבל פני שכינה כו׳. עיין בזה בפירוש ריב״ם בסוף פרק תפלת השחר וי״ל לפי שישראל בגלותן אינן זוכין לראות פני שכינה ורחוקה מקבלתה אבל חידוש הלבנה הוא סימן לישראל שהם עתידין להתחדש כמותה לפאר ליוצרם בקיבול פני שכינה כמו שיורה על זה נוסח ברכת הלבנה ולזה כשאנו מברכין על החדש בזמנו שהוא סימן שאנו עתידין להתחדש כמותה והרי אנו כאילו מקבלין פני השכינה וק״ל:
ואמר ר׳ אחא בר חנינא אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: כל המברך על החדש בזמנוכאילו מקבל פני שכינה. ורמז לדבר — כתיב הכא [נאמר כאן] בענין קידוש חדשים ״החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה״ (שמות יב, ב), וכתיב התם [ונאמר שם]: ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו, ב), שהוא כתוב המדבר בגילוי השכינה בשעת קריעת ים סוף. תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש פעם אחת דיים, כיון שיש בברכת הלבנה כעין הקבלת פני שכינה. אמר אביי: הלכך נימרינהו [על כן נאמר אותה, את הברכה] מעומד מפני השכינה.
And Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who blesses the new month in its proper time, it is as if he greets the Face of the Divine Presence. Alluding to this, it is written here concerning the sanctification of the new month: “This month shall be for you the beginning of months” (Exodus 12:2), and it is written there, where the Jewish people encountered the Divine Presence at the splitting of the sea: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The term “this” is employed in both verses. The school of Rabbi Yishmael taught: If the Jewish people merited to greet the Face of their Father in Heaven only one time each and every month, it would suffice for them, since in the blessing of the moon there is an aspect of greeting the Divine Presence. Abaye said: Therefore, we will say the blessing while standing, in honor of the Divine Presence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מָרִימָר וּמָר זוּטְרָא מְכַתְּפִי (אַהֲדָדֵי) וּמְבָרְכִי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אָשֵׁי בְּמַעְרְבָא מְבָרְכִי בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים אֲמַר לֵיהּ הַאי נְשֵׁי דִּידַן נָמֵי מְבָרְכִי.

The Gemara relates: Mareimar and Mar Zutra would lean on one another’s shoulders and recite the blessing. Rav Aḥa said to Rav Ashi: In the West, Eretz Yisrael, they recite the following blessing on the moon: Blessed is He Who renews the months. Rav Ashi said to him: Our women also recite that blessing, meaning that this is an abridged version for the unlettered.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להוא ומברכי ברכת החדש: בא״י אמ״ה, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להן שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון בקונם גפועלו אמת שפעולתם אמת ד. ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו, בא״י מחדש חדשים.
א. לפנינו בגמרא ׳אהדדי׳ ואינו בכתה״י. וגירסת ר״ח ׳להו׳ כן הוא בכי״ק.
ב. בכת״י 4: קוניהם.
ג. צ״ל פועלי וכן הוא בכת״י 1 ו4.
ד. בכת״י 1 ו4: וללבנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרואה לבנה בחדושה מברך בא״י אמ״ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצין קוניהם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש להיות עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר את יוצרם על כבוד מלכותו בא״י מחדש חדשים ונשים ועמי הארץ שאין יודעין לברך מברכין בא״י אמ״ה מחדש חדשים ואין מברכין בה הטוב והמטיב אע״פ שמיתוסף לנו אור בתוספת שלה שהרי אין מברכין דיין האמת על חסרונה והטעם שכל שדרכו בכך ואי אפשר להשתנות אין בה ברכת הטוב והמטיב:
גמ׳ מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי כו׳ נמחק אהדדי. ונ״ב ס״א אינו:
נשי דידן נמי מברכין כו׳. ר״ל תפלה קצרה כזו נשי נמי תוכלו לברך בע״פ בלילה. אי נמי דהכי קאמר נשי נמי תוכלו לברך כדקאמרת ברוך מחדש ברכה זו בלא הזכרת השם בטומאת לידתן ונדתן אבל בודאי צריכה ברכה זו הזכרת השם כדמסיק ב״א ה׳ מחדש חדשים וק״ל. ופי׳ נוסח ברכה זו ברוך אשר במאמרו ברא שחקים כו׳. דבי׳ מאמרות נברא העולם ובראשית נמי מאמר הוא כדאמרינן במסכת ר״ה פרק יו״ט וסמך לו וברוח פיו כל צבאם עש״ה בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם ואשמועינן דברוח פיו במאמר בעלמא ברא אותם כדאמרינן בה״א נברא העולם דהוא אות קלילא. ואמר חק וזמן כו׳. חק הוא דבר קבוע לשמש ביום ולירח בלילה וזמן נתן להם דהיינו זמן סיבוב גלגל הלבנה בכ״ט י״ב תשצ״ג וסיבוב גלגל החמה בשס״ה יום ורביע:
מסופר: מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי [היו נשענים זה על כתפי זה ומברכים]. אמר ליה [לו] רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי [במערב, בארץ ישראל, מברכים] על הירח: ״ברוך מחדש חדשים״. אמר ליה [לו]: ברכה זו האי, נשי דידן נמי מברכי [את הברכה הזו, הנשים שלנו גם כן מברכות], כלומר, נוסח זה ידוע לכל, שאף אלה שלא למדו יודעים אותו.
The Gemara relates: Mareimar and Mar Zutra would lean on one another’s shoulders and recite the blessing. Rav Aḥa said to Rav Ashi: In the West, Eretz Yisrael, they recite the following blessing on the moon: Blessed is He Who renews the months. Rav Ashi said to him: Our women also recite that blessing, meaning that this is an abridged version for the unlettered.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא כִּדְרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה גבָּרוּךְ [וְכוּ׳] אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקֵים וּבְרוּחַ פִּיו כׇּל צְבָאָם חוק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעוּלָּתָן אֱמֶת וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים.

Rather, the full version of the blessing is the version of Rav Yehuda. As Rav Yehuda says: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who by His word created the heavens, and by the breath of his mouth all their hosts. He set for them a law and a time, that they should not deviate from their task. And they are joyous and glad to perform the will of their Owner; they are workers of truth whose work is truth. And to the moon He said that it should renew itself as a crown of beauty for those He carried from the womb, as they are destined to be renewed like it, and to praise their Creator for the name of His glorious kingdom. Blessed are You the Lord, Who renews the months.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תפקידם – מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם.
ששים ושמחים – כדכתיב (תהלים יט) ישיש כגבור.
פועלי אמת – הן שאינם משנים את סדרם.
וללבנה אמר – הקב״ה שתתחדש בכל חדש.
עטרת תפארת – היא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים להם עתידים להתחדש בגלותן כמותה ולפאר יוצרם.
פועלי אמת – פי׳ הקונט׳ שאין משנין את סדרן ואית דגרס פועל אמת ואהקב״ה קאי שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש.
לעולם יהא אדם שקוד ללמוד תורה הרבה ואל יהא נשען בבינתו ופלפולו שאין הפלפול כלום לענין הוראה במקום שאין שם ידיעה דרך הערה אמרו בתחבולות תעשה לך מלחמה במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות חבילות של משנה ואין זה נמצא אלא בשקידה גדולה ובעמל ויגיעה דרך צחות אמרו ורוב תבואות בכח שור וכבר בארנו שאין בעל הוראה אלא מי שהוא גמיר וסביר ר״ל יודע הרבה ומפולפל ובעל סברא לבחינת הענינים איזה ראוי לדמותו לזה ואיזה אינו ראוי לדמותו וכל כיוצא בזה:
המשנה השניה וענינה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר היו מכניסין את השני כלומר שאחר שאיימו את כלם דרך כלל על הדרך שבארנו בפרק שקדם ועמדו בדבריהם והכניסו את הראשון וחקרוהו ובדקוהו היו מכניסין את השני וכן כלם זה אחר זה שאפילו הם מאה בודקין את כלם בדרישה וחקירה לידע אם תהא הכחשה ביניהם ואם נמצאת הכחשה ביניהם עדותן בטלה על הצדדין שביארנו ואם נמצאו דבריהם מכוונים מתחילין במשא ומתן ופותחין בזכות כמו שבארנו בפרק שקדם והוא שאומרין אם לא עשית דבר זה אל תתירא וכיוצא בדברים אלו אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות אין שומעין לו ומשתקין אותו כמו שהתבאר וכל שכן אם בא ללמד חובה אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו בדיני נפשות אבל אחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ומושיבין אותו עמהם ופי׳ בגמ׳ שאם יש ממש בדבריו שומעין לו ואינו יורד משם לעולם ר״ל כל זמן שאותו ענין לפניהם שלא גמרוהו שאם לעולם ממש הרי ניתוסף מנין הסנהדרין ואם אין ממש בדבריו אינו יורד משם כל אותו היום שלא תהא עלייתו ירידה לו אפילו אמר הנידון עצמו יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ומצטרף להשלים רוב המזכין ובלבד שיהא ממש בדבריו ואע״פ שבעדים נמנענו מזו מפני שהם נוגעין בדבר והיה לנו לומר כל שכן בהוא עצמו אין חוששין לכך במשא ומתן שהרי אנו מתבוננים בטעמו אם יש בו ממש אם לאו והוא עצמו הכל יודעין שנוגע בדבר הוא ולא יבואו לימשך אחר דבריו אלא בטעם נכון אבל העד שמא לא ירגישו בנגיעת עדותו ויבאו לימשך אחר דבריו מצאו לו זכות פטרוהו בו ביום ואם לא מצאו לו זכות מלינין את דינו ומעבירין אותו עד למחר וחובשין אותו ומיד מזדווגין זוגות או שלשה שלשה או כרצונם שלא נאמר דוקא זוגות אלא שכך מנהג משא ומתן ונושאין ונותנין כל אותו היום וכל הלילה וממעטין במאכל שהרי אין באים לפניהם אלא בזמן ישיבתם שהיא עד חצות היום ולא היו אוכלין עד שנסתלקה ישיבתם ועל זה אמר שממעטין במאכל ושלא היו שותין יין כל אותו היום ונושאין ונותנין כל אחד עם בן זוגו או עם עצמו או עם חבירו ולמחר היו משכימין ובאין לבית דין ואם עמדו על דעתם המזכה אומר מזכה אני במקומי והמחייב אומר מחייב אני במקומי ואם היה להם שנוי בסברתם המלמד חובה יכול לחזור וללמד זכות אבל אותו שלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה בשעת המשא ומתן ואם טעו בדבר ולא ידעו איזה פטור ואיזה חייב שני סופרי הדיינין מזכירין אותם שהיו כותבין דברי המזכין ודברי המחייבין כמו שהתבאר:
ומתחילין לסדר טענותיהם אם מצאו לו זכות ונשתנית סברת המחייבין פטרוהו והוא הדין אם נשתנית סברת המזכין בשעת הגמר דין ונעשו רוב מחייבים בשנים שחייב אלא שהתנא מחזר על הזכות ואם לאו עומדין למנין שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי שמטין לזכות על פי אחד שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין או שמזכים ומחייבים שוה בשוה ואחד אומר איני יודע יוסיפו בדיינין ומוסיפים שנים שנים עד שבעים ואחד או עד שירבו המחייבים בשנים או המזכים באחד הוסיפו עד שבעים ואחד ונמצאו שלשים וששה מזכים ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין או שלשים וחמשה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין ואחד אומר איני יודע ואין כאן עוד תוספת דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין והוא הדין בהפך בשעת גמר דין אלא שהתנא מחזר על הזכות ומגדולי המחברים כתבו שאין מחייבין אותו והוא תמוה:
ושאלו בגמרא אם לא ראו זה את דבריו של זה במשאם ומתנם מהו ופרשו שגדול שבדיינין אומר נזדקן הדין ופירושו קש דינא כלומר כבר נעשינו מתונין בדין זה ולא יצאה לנו תעלומתו לאור ופוטרין אותו ומ״מ אין אומרים לפוטרו מתחלה ר״ל משהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו ביניהם ומה לנו להמתין עד שידינו אלו כנגד אלו שראוי להם לשאת ולתת כדי שלא לצאת בית דין מעורבב שלא בגמר דין ובדיני ממונות מוסיפין ג״כ עד שבעים ואחד כמו שביארנו וכל שנחלקו שלשים וחמשה כנגד שלשים וחמשה ואחד אומר איני יודע מעמידין את הממון בחזקת בעליו בדין גמור ואין מניחין אותו מחמת עומק הדין אלא דנין וגומרין להעמיד ממון בחזקת בעליו ועל זו אמרו שאין אומרין בדיני ממונות נזדקן הדין וי״מ שמועה זו ר״ל נזדקן שאינה עסוקה בשהוסיפו עד שבעים ואחד ועמדו במחלקותם אלא בכל זמן שבאים לגמור את הדין לחובה בדיני נפשות אומרין נזדקן הדין כלומר הרבה טרחנו לזכות ולא מצאנו כדי שיתעוררו ללמד זכות מה שאין כן בדיני ממונות ולדעת בנזדקן הדין חתם דינא כלומר יפה העמדנוה על בוריו ואין צריך עוד דקדוק בדבר הענין בהפך שבדיני נפשות אין אומרין כן שלא יתיאשו מתוך כך לחזר אחר הזכות ובית דין הגדול שנחלקו בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות בין באיזה דין של תורה או של סופרים אין מוסיפין עליהם אלא דנין אלו כנגד אלו על הדרך שבארנו באלו:
זהו באור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
ושלא ישנו את תפקידם. פי׳ שלא ישנו מינוי שלהם מלשון ויפקדהו על ביתו ורש״י פירש מלשון צווי. ואמר ששים ושמחים לעשות כו׳. אף על פי שמיעט הלבנה גם היא ששה ושמחה לעשות רצון קונה להתמעט עצמה ועל זה אמר פועל אמת לפי שבדין מעטה כדאמרינן במסכת חולין וכמו שכתבו התוספות. ואמר שאתה רואה שהוא פועל אמת. בראותך שפעולתן אמת בלי שינוי כמ״ש החוקרים דמהותו יתברך אי אפשר לאדם לידע אבל מציאותו על ידי פעולותיו ניכר. ואמר וללבנה אמר כו׳. גם שנתן להם חוק וזמן שלא ישנו אל תתמה על שינוי הלבנה בכל יום ויום מימי החדש בחסרונה ומלואה כי אין זה שינוי דהיינו אורחיה כדקאמר לעיל אבל כן אמר הש״י ללבנה בתחלת יצירתה שתתחדש בכל חדש והוא סימן לעטרת תפארת כו׳. רצה לומר עטרת היא עטרת מלוכה שתחזיר לבית דוד אחר שחסרה שעל כן אומרים בחידושה דוד מלך ישראל חי וקים כמפורש לעיל בחידושינו פאד״מ ותפארת הוא סימן לתפארת ישראל שתחזיר אחר שנחסרה. והיינו לעמוסי בטן. פ״ה בישעיה העמוסים מני בטן נאמר על ישראל שיתחדשו לעתיד כולד הנולד מני בטן ועל כן יתחדש מלכותן ותפארתן משום כבודו יתברך כדי לפאר ליוצרם ע״ש כבוד מלכותו כמ״ש והיה ה׳ למלך וגו׳ וק״ל:
אלא הנוסח השלם הוא כדברי רב יהודה. שאמר רב יהודה, מברך: ״ברוך... אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם (צבא השמים), חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים גרמי השמים לעשות רצון קונם, והם פועלי אמת שפעולתן אמת, שהרי ממלאים תפקידם ואינם משנים ממנהגם, וללבנה אמר שתתחדש, והיא עטרת תפארת (סימן ורמז תפארה) לעמוסי בטן הם ישראל הקרויים העמוסים על ידי ה׳, שהן עתידין להתחדש כמותה, שלמרות שהם לעתים יורדים, יגיעו לדרגה גבוהה ויגיעו לפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, ברוך אתה ה׳ מחדש חדשים״.
Rather, the full version of the blessing is the version of Rav Yehuda. As Rav Yehuda says: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who by His word created the heavens, and by the breath of his mouth all their hosts. He set for them a law and a time, that they should not deviate from their task. And they are joyous and glad to perform the will of their Owner; they are workers of truth whose work is truth. And to the moon He said that it should renew itself as a crown of beauty for those He carried from the womb, as they are destined to be renewed like it, and to praise their Creator for the name of His glorious kingdom. Blessed are You the Lord, Who renews the months.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {משלי כ״ד:ו׳} כִּי בְתַחְבּוּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה א״ראָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲבִילוֹת שֶׁל מִשְׁנָה קָרֵי רַב יוֹסֵף אַנַּפְשֵׁיהּ {משלי י״ד:ד׳} וְרׇב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר.:

The Gemara presents another statement, citing Rabbi Aḥa, citing Rabbi Asi, citing Rabbi Yoḥanan. The verse states: “For by wise advice you shall make your war” (Proverbs 24:6). Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: In whom do you find the war, i.e., the ability to engage in disputes, of Torah? In one who has in his possession bundles, i.e., vast knowledge, of Mishna. One must first learn the primary sources before engaging in disputes of Torah. Rav Yosef would read concerning himself the verse: “And much produce comes by the strength of the ox” (Proverbs 14:4), i.e., one with great strength can bring a large yield. Rav Yosef was known to be particularly well-versed in tannaitic statements.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במי אתה מוצא מלחמת התורה? במי שבידו חבילות של משנה.
רב יוסף הוה קרי אנפשיה: ורב תבואות בכח שור – כדכתיב [ביוסףא]: בכור שור הדר לו, וכיון ששמו יוסף ובידו הבריתות, היה אומר: אני בכחי מרבה תבואות, כדגרסינןב: הכל צריכין למרי חיטיא גמרא.
א. על פי כת״י 1 ו4.
ב. בבא בתרא קמה,ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלחמתה של תורה – הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך.
ורב תבואות – משום דיוסף איקרי בכור שור כדכתיב (דברים לג) בכור שורו הדר לו ובעל שמועות הוא בעל חטין כדאמר (הוריות דף יד.) הכל צריכין למרי חיטיא ואמרינן בשילהי הוריות (שם) דרב יוסף סיני.
כי בתחבולות תעשה לך מלחמה כו׳ במי אתה מוצא כו׳: שיש בידו חבילות כו׳. לפי שכבר אמר שלמה בתחבולות עשה מלחמה וע״כ דרשו האי קרא דהכא דאינו מלשון תחבולה ממש אלא מלשון חבילה ומצינו תי״ו נוספת בכזה כמו דור תהפוכות וגו׳ ודו״ק:
ועוד בשם אותה מסורת על הכתוב ״כי בתחבלות תעשה לך מלחמה״ (משלי כד, ו) אמר ר׳ אחא בר חנינא אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה ועיקר כוחה במי שיש בידו חבילות של משנה, כלומר, שאי אפשר להגיע לדרגה גבוהה בלימוד התורה בלי ידיעת חומר בסיסי רב. קרי [היה קורא] רב יוסף אנפשיה [על עצמו] ״ורב תבואות בכח שור״ (משלי יד, ד), כלומר, מי שכוחו רב יכול להביא יבול הרבה, שהוא היה מפורסם כאחד מגדולי הבקיאים.
The Gemara presents another statement, citing Rabbi Aḥa, citing Rabbi Asi, citing Rabbi Yoḥanan. The verse states: “For by wise advice you shall make your war” (Proverbs 24:6). Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: In whom do you find the war, i.e., the ability to engage in disputes, of Torah? In one who has in his possession bundles, i.e., vast knowledge, of Mishna. One must first learn the primary sources before engaging in disputes of Torah. Rav Yosef would read concerning himself the verse: “And much produce comes by the strength of the ox” (Proverbs 14:4), i.e., one with great strength can bring a large yield. Rav Yosef was known to be particularly well-versed in tannaitic statements.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת כּוּ׳.: א״ראָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שָׁעוֹת אֲבָל אֶחָד אוֹמֵר קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאֶחָד אוֹמֵר לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה עֵדוּתָן בְּטֵילָה.

§ The mishna teaches that if one witness says that the event occurred at two hours, i.e., the second hour of the day from sunrise, and one witness says that the event occurred at three hours, their testimony stands. Rav Shimi bar Ashi says: This was taught only when there was a difference in the hours, but if one witness says that the event occurred before the sunrise, and one says that the event occurred after the sunrise, their testimony is void. Although this may be a smaller discrepancy in terms of time, the difference between before and after sunrise cannot be ascribed to an error.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בג׳ שעות – עדותן קיימת, כול׳. אחד אומר בה׳ ואחד אומר בז׳ – עדותם בטילה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב, ואין אדם טועה בזה.
(7-8) אמר רב שימי בר אשי: לא שנו אלא שעות, אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה – עדותן בטילהא, ולא אמרינן בגילויא הוה קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזאב.
היו מכניסין השיני ובודקין אותו ג. נמצאו דבריהן מכוונין – פותחין בזכות. אמר אחד מן העדים: יש לי ללמד עליו זכות, או אחד מן התלמידין אמר: יש לי ללמד עליו חובה – משתקין אותו.
א. כן הוא גם בכת״י 1 ו4. וכן כתב ר״ח בפסחים יב,ב. ובגמרא לפנינו תירצו כן רק על אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בהנץ החמה, דלא אמרינן דיתכן שהאומר בהנץ החמה עמד במקום גלוי וראה זהרורית וחשב שעכשיו הוא באמצע נץ החמה, אלא הוי הכחשה. אבל אחד אומר אחר הנץ החמה בזה אי אפשר לטעות כיון שהוא רואה את השמש ואי אפשר לומר שטעה בראותו זהרורית בעלמא. ומדברי ר״ח נראה שגם אחר הנץ החמה הוה אמינא שאפשר לטעות בזהרורי בעלמא.
ב. בכת״י 4 נוסף: ותהיה עדותם קימת קא משמע לן דלא. מתני׳. גם בכת״י 1 נוסף: מתני׳.
ג. בכת״י 1 נוסף: אם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו אלא שעות – דמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי.
אבל – הנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת.
פיסקא אחד אומר בשתי שעות כו׳ אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא שאומרים שעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בהנץ החמה אע״פ שאין מכחישין זה את זה אלא במשהו עדותן בטלה. ומתמהינן פשיטא דהא ודאי הנץ החמה סימן מובהק הוא ואין בני אדם טועין בו דהוה ליה כאחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע ומהדרינן מהו דתימא האי דקאמר בהנץ החמה קודם הנץ החמה הוה ובגילויא הוה קאי כלומר במקום מגולה שאין קירות סובבות אותו וזהרורי בעלמא הוא דחזא:
מתני׳ ואח״כ מכניסין את השני אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות אין שומעין לו משום דהוה ליה נוגע בעדותו כדאמרינן בפירקין דלעיל. ואי קשיא לך אי הכי כי אמר איהו יש לי ללמד על עצמי זכות כל שכן דאין שומעין לו ואמאי קתני שומעין לו לא דמי דאלו איהו כיון דשייך במילתא לא סגיא דלא טעין לנפשיה וכי האי גונא לאו עדות היא ולאו דיינא הוא אלא מטען טעין לנפשיה כשאר בעלי דינין והשתא אנן מחייבינן למיטען ליה איהו לא טעין לנפשיה אבל עדים דלא שייכי במילתא כשאר עדים ושאר דייני דמו דאתו למידן ולאיסהודי במילתא דאית להו זכותא בגוה. ואם תאמר א״כ אפי׳ עדים נמי דהא למעבד הצלה לנפשייהו קאתו ולשבקינהו למטען לנפשייהו הני מילי היכא דאתו לכלל הכי אבל כל כמה דלא אתו לכלל הכי לאו בעל דין הוא אלא כשאר אינשי חשיב. ויש אומרים דגבי דידיה היינו טעמא לפי שהכל יודעים שבשביל הצלת עצמו הוא אומר ואין האחרים סומכין על דבריו אלא א״כ יש בהן ממש אבל אחד מן העדים שהעיד עליו חובה בתחלה אם יהא עכשיו מלמד עליו זכות יהו סבורין שבכל לבו הוא ויהו נמשכין אחריו וסומכין על דבריו והוא אינו אומר אלא כדי שלא יבאו עדים ויזימוהו ופירוקא דילן מסתבר טפי. והרב ר׳ משה בר מיימון נ״ע כתב (בפ״י מהל׳ סנהדרין הל׳ ח׳) אפי׳ הוא אמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ועולה מן המנין ודבר תימה הוא: הא דקתני ולא היה יורד משם כל אותו היום אוקי׳ אאין ממש בדבריו אבל אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם:
ב שנינו במשנה שאם עד אחד אומר בשתי שעות היה המעשה ואחד אומר בשלוש — עדותם קיימת. אמר רב שימי בר אשי: לא שנו אלא שהיה הבדל בשעות, אבל אם היה עד אחד אומר שאירע הדבר קודם הנץ החמה (שנראתה השמש) ואחד אומר לאחר הנץ החמה, שבכך אי אפשר לטעות, למרות שאין הבדל זמן גדול — עדותן בטילה.
§ The mishna teaches that if one witness says that the event occurred at two hours, i.e., the second hour of the day from sunrise, and one witness says that the event occurred at three hours, their testimony stands. Rav Shimi bar Ashi says: This was taught only when there was a difference in the hours, but if one witness says that the event occurred before the sunrise, and one says that the event occurred after the sunrise, their testimony is void. Although this may be a smaller discrepancy in terms of time, the difference between before and after sunrise cannot be ascribed to an error.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) פְּשִׁיטָא דאֶלָּא אֶחָד אוֹמֵר קוֹדֶם הָנֵץ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּתוֹךְ הָנֵץ הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הָא בְּגִילּוּיָא קָאֵי וְזַהֲרוּרֵי בְּעָלְמָא הוּא דַּחֲזָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara asks: Isn’t this obvious? There is a clear difference between darkness and light. Rather, Rav Shimi bar Ashi said as follows: If one witness says that the event occurred before the sunrise, and one says that the event occurred during the sunrise, their testimony is void. The Gemara asks: Isn’t this also obvious? The Gemara answers: Lest you say that this one who says: During the sunrise, was standing in an exposed place and saw a mere shine and thought he saw the sunrise, Rav Shimi bar Ashi teaches us the court does not assume this occurred, and deems the testimony incongruent.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: פשיטא [פשוט הדבר]! הרי ודאי יש הבדל בין חושך לאור! אלא יש לפרש כך: אחד אומר קודם הנץ החמה היה, ואחד אומר בתוך הנץ — אף כאן עדותם בטילה. ומקשים: הא נמי פשיטא [דבר זה גם כן פשוט]! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: הא בגילויא קאי וזהרורי בעלמא [זה שאמר בתוך הנץ במקום גלוי עמד וזוהר בלבד] הוא דחזא [שראה], ונדמה לו שרואה את הנץ החמה. על כך קא משמע לן [השמיע לנו] שאין להניח שאנשים טועים בכך.
The Gemara asks: Isn’t this obvious? There is a clear difference between darkness and light. Rather, Rav Shimi bar Ashi said as follows: If one witness says that the event occurred before the sunrise, and one says that the event occurred during the sunrise, their testimony is void. The Gemara asks: Isn’t this also obvious? The Gemara answers: Lest you say that this one who says: During the sunrise, was standing in an exposed place and saw a mere shine and thought he saw the sunrise, Rav Shimi bar Ashi teaches us the court does not assume this occurred, and deems the testimony incongruent.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין כּוּ׳.: אוֹתוֹ הַיּוֹם וְתוּ לָא וְהָתַנְיָא האִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו לֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם לְעוֹלָם וְאִם אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו אֵין יוֹרֵד כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא עֲלִיָּיתוֹ יְרִידָה לוֹ אָמַר אַבָּיֵי תַּרְגּוּמַהּ אַאִם אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.:

§ The mishna teaches: And afterward they bring in the second witness and examine him. Later, the mishna states: But if one of the students said: I can teach a reason to acquit him, they raise him to the seat of the court and seat him among them, and he would not descend from there all day. The Gemara asks: That day and no more? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 9:3): If the statement of that student has substance he would never descend from there, as his statement demonstrates that he is capable of deliberating with the other judges. But if the statement of that student does not have substance, he would not descend from there the entire day, in order that his ascent should not be a descent for him, i.e., to avoid humiliating him. Abaye said: Interpret the mishna to be with regard to a case when the statement of that student does not have substance.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו זכות – מעלין ומושיבין אותו עמהן. ולא היה יורד משם כל היום – אם אין ממש בדבריו, אבל אם יש ממשא בדבריו – לא היה יורד משם לעולם.
באפילו אם הוא עצמו – הנידון, אמר: יש לי ללמד זכות על עצמי – שומעין לו, ובלבד שיהא ממש בדבריוג.
א. ע״כ בכת״י 4.
ב. בכת״י 1: אפילו הנידון עצמו.
ג. יתכן שמדברי המשנה ובלבד שיהא ממש בדבריו למד הרמב״ם שמעלין אותו ונמנה עמהם. שאם לא כן מה פירוש ובלבד שיהא ממש בדבריו, והרי בית דין שומעין אותו לראות אם יש ממש בדבריו, אלא לימנות עמהם וכאחד מהתלמידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ירידה לו – שאם יורידוהו היום לעין כל בושה היא לו.
גמ׳. והתניא אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אין יורד כל היום כולו, כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו אמר אביי תרגומה אאם אין ממש בדבריו.
ומבואר בגמ׳ שאם יש ממש בדבריו הריהו מצטרף להיות דיין בסנהדרין לעולם, ומשמע דחל מינוי להיות דיין בסנהדרין מאליו, דהיינו שאם נצטרף למינוי בסנהדרין בדין תורה דנפשות אזי חל בגברא מינוי לסנהדרין לעולם מאליו. והנה בשלמא לפי הרמב״ן (לב.) דס״ל שאם אמר הנידון יש לי ללמד זכות על עצמי שומעין לו, אין הנידון מצטרף למנין של הוראה בסנהדרין והכוונה היא רק שאין משתקין אותו, י״ל דכדי להיות חלק מההוראה צריך להיות מנוי בסנהדרין, וא״כ אם יש ממש בדברי התלמיד הוא מצטרף לסנהדרין למנין של הוראה, ומשו״ה חל בו מינוי בגברא מאליו להיות מנוי בסנהדרין לעולם. אמנם יש לעיין אליבא דהרמב״ם (פ״י מהל׳ סנהדרין ה״ח) דס״ל שהנידון עולה למנין, ומוכח דלמנין דהוראה לא בעינן גברא המנוי בסנהדרין, א״כ צ״ע למה תלמיד שיש ממש בדבריו אינו ירד משם לעולם – דהיינו שחל בו מינוי לסנהדרין לעולם. וי״ל דהרמב״ם סובר דבגברא הראוי להיות בסנהדרין עצם מעשה ההוראה עם הסנהדרין מהוה מינוי להיות חבר בסנהדרין, ולכן תלמיד שיש ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם.
ג שנינו במשנה שאחר כך, כלומר, לאחר ששאלו את העד הראשון לעצמו, מכניסין את העד השני ובודקים אותו, ואם נמצאו דברי העדים מכוונים מתחילים לשאת ולתת בדבר, ואם אמר אחד מן התלמידים דבר לזכות, לא היו מורידים אותו מן הסנהדרין כל אותו היום. ומקשים: אותו היום ותו לא [ולא עוד], והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם, שהרי הוכיח שגדול כוחו כאחד החכמים, ואם אין ממש בדבריו אין יורד כל היום כולו, כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו, שאם יורידוהו מיד — יתבייש, כאילו הורידוהו בנזיפה, על כן תיקנו שלא ירד מיד, שלא יתביישו התלמידים מלומר דבר לזכות. אמר אביי: תרגומה [תרגם, פרש] את האמור במשנתנו לענין המקרה של אם אין ממש בדבריו.
§ The mishna teaches: And afterward they bring in the second witness and examine him. Later, the mishna states: But if one of the students said: I can teach a reason to acquit him, they raise him to the seat of the court and seat him among them, and he would not descend from there all day. The Gemara asks: That day and no more? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 9:3): If the statement of that student has substance he would never descend from there, as his statement demonstrates that he is capable of deliberating with the other judges. But if the statement of that student does not have substance, he would not descend from there the entire day, in order that his ascent should not be a descent for him, i.e., to avoid humiliating him. Abaye said: Interpret the mishna to be with regard to a case when the statement of that student does not have substance.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מָצְאוּ לוֹ זְכוּת כּוּ׳.: יַיִן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר קְרָא {משלי ל״א:ד׳} וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר הָעוֹסְקִין בְּרָזוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל יִשְׁתַּכְּרוּ.:

The mishna teaches that if the court found it fit to acquit the defendant during the deliberations, as all or a majority of them agree to acquit him, they excuse him. The mishna further teaches that the judges would not drink wine all day. The Gemara asks: What is the reason they did not drink wine? Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that it is because the verse states: “It is not for kings to drink wine, nor for princes [rozenim] to say: Where is strong drink” (Proverbs 31:4). Rabbi Aḥa bar Ḥanina explains: This is a directive to those who deal with the secret of the world [berazo shel olam], i.e., such stringent matters: Do not become drunk.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳: מצאו זכותא – פטרוהו, ואם לאו – מעבירין דינו למחר. ומזדווגין זוגות וממעטין במאכל כול׳.
ולמה אין שותין יין כל היום? שנ׳: ולרוזנים אי שכר – העוסקין ברזי העולם אל ישתכרו.
אם טעו, סופרי הדיינים מזכירין אותן.
אם מצאו לו זכות – פטרוהו, ואם לאו – עומדין על המניין:
י״ב מזכין וי״א מחייבין – זכאי.
י״ב מחייבין וי״א מזכין, ואפילו שנים ועשרים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע – יוסיפו הדיינין.
כמה מוסיפין? שנים שנים עד ע״א.
ל״ו מזכין ול״ה מחייבין – זכאי.
ל״ו מחייבין ול״ה מזכין – דנין אילו כנגד אילו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין.
א. ע״כ בכת״י 1. ושם מצאו לו זכות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

העסקים ברזו של עולם – היינו דיני נפשות אבל לא דיני ממונות והא דאמר (עירובין דף סד.) שתה רביעית יין אל יורה היינו הוראה דאיסור והיתר.
מתני׳ מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין את דינו למחר ובפירקא דלעיל ילפינן לה מקרא אביי דריש צדק ילין בה ורבא דריש אשרו חמוץ. ומזדווגין זוגות זוגות לאחר שהעבירו את הדין מזדווגין זוגות זוגות בבתיהם או במקום אחר. ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה יש אומרים כל אחד ואחד לעצמו ולא נהירא אלא אזוגות זוגות קאי. ולמחרת היו משכימין ובאין לב״ד המזכה אומר אני הוא מזכה עכשיו ומזכה אני במקומי כלומר לא שהייתי אתמול מחייב ועכשיו מזכה אלא מתחלה מזכה הייתי ועדיין אני במקומי ובשיטתי. המחייב אומר אני הוא מחייב ומחייב אני במקומי. ואם תשאל בשלמא המחייב אומר מחייב אני במקומי לומר שלא היה מתחלה מזכה שאלו היה מזכה מתחלה לא היה יכול לחזור ולחייב אלא המזכה אומר מזכה אני במקומי אמאי הא קיי״ל דהמלמד חובה מלמד זכות. תשובתך אפי׳ הכי נפקא מינה כגון שהיו מתחלה שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין והעבירו את דינו למחר ולמחרת נמצאו כמו כן י״ב מחייבין וי״א מזכין שאם אמרו המזכין מזכין אנו במקומנו כבתחלה יוסיפו הדיינין ואם אמר אחד מהם מחייב הייתי מתחלה ועכשיו אני מזכה נמצא אחד מוסיף על המזכין של אמש והיה ראוי שיהיו מזכין י״ב וכיון שלא נמצאו יתר מאחד עשר נתברר שאחד מאלו המחייבין היה אתמול מזכה ועכשיו מחייב שלא כדין וצריך לבדוק אחריו כדי שלא יחייב שלא כדין. שנים עשר מזכין כו׳ זכאי דהטייתך לטובה על פי אחד כדכתיב אחרי רבים להטות. י״ב מחייבין וי״א מזכין כו׳ יוסיפו הדיינין אין הטייה לרעה על פי אחד דכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות כדדרשינן בפרק קמא אפי׳ עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה מעיקרא דמי ואין דנין דיני נפשות לזכות ולא לחובה בפחות מעשרים ושלשה. עד כמה הן מוסיפין שנים שנים ומה טעם שנים לפי שהדין על פי התוספות הוא נחתך לפיכך צריך שיהא בתוספת כשיעור הטייה בין לטובה [בין] לרעה. ואם נחלקו לאחר כן לחצאין אי נמי היכא דאיכא הטייה לרעה על פי אחד מוסיפין עליהן עוד שנים וכן עד שבעים ואחד והא דאמר עד שבעים ואחד לא משכחת לה אלא היכא דהוו מעיקרא שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין והוסיפו עליהן שנים ואותן השנים נחלקו לחצאין ונמצאת הטייה לרעה על פי אחד והוצרכו להוסיף עוד שנים עד שבעים ואחד אבל היכא דאמר חד מינייהו מעיקרא איני יודע והוסיפו שנים שנים לא סליק מנינא ליתר משבעים ואי אפשר לומר לע״ב לפי שאין מוסיפין על ב״ד של ע״א כדמיברר בגמ׳ לקמן. שלשים וששה מזכין כו׳ עד דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין והוא הדין בזמן שראה אחד מן המזכין את דברי המחייבין ואיכא הטייה לרעה על פי שנים דפסקינן ליה לדינא אפומייהו דקא אוקימנא בפירקא דלעיל לההוא דקתני התם והכא בפירקין המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה [בשעת משא ומתן אבל] בשעת גמר דין יכול לחזור וללמד חובה והאי דקתני הכא עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין תנא הוא דבעי לסיומי מילתיה באנפא דזכות והכי תריצנא בפירקא דלעיל. ואם תשאל כיון דסוף סוף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה בשעת גמר דין למאי נפקא לן מינה שלא ילמד חובה בשעת משא ומתן. תשובתך שלא ישמעו שאר המזכין את טעמו ויחזרו בהן ויגמר הדין לחובה אבל בשעת גמר דין ליכא למיחש אלא להאי לחודיה זימנין דאיכא מזכין טובא לבד מהאי ומיגמיר דינא לזכות:
פיסקא עד שיראה אחד מן המחייבים את דברי המזכין ואיבעיא לן לא ראו מאי אמר ר׳ חייא פוטרין אותו שהרי אין מטין לרעה על פי אחד וכי תימא ולטעמיך הא אין מטין לטובה אלא על פי אחד והכא אפי׳ חד נמי ליכא מכדי גברא בחזקת פטור הוא בבציר מתרי לא תחייביה. אמר ליה רב פפא לאביי כיון דסוף סוף פטרינן ליה ליפטריה מעיקרא מכי הוסיפו עד שבעים ולא הויא ליה הטייה על פי שנים לרעה ולמה לי דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבים דברי המזכים הא אפשר דמהדר אחובה ומחייבי ליה אמר ליה כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין שעדיין לא העמידו את הדין על בריו וכל אחד מהם אומר הדין עמי. איכא דאמרי הכי אמר ליה וליפטריה מבי דינא קמא מכי חזו דלא הויא ליה הטייה על פי שנים לרעה ולמה לי מוסיפי׳ אמר ליה ר׳ יוסי קאי כוותך כו׳ קיי״ל כסתם מתני׳:
ולרוזנים אי שכר העוסקים ברזו של עולם כו׳. והיינו ד״נ כמ״ש התוס׳ דנפשו של אדם היא רזו של עולם כי הוא עולם קטן כמ״ש החוקרים וק״ל:
סליק פרק היו בודקין
עוד שנינו במשנה שאם מצאו לו זכות תוך כדי הדיון, שהסכימו כולם או רובם לזכות זו — פטרוהו, ואם רובם אינם מסכימים לזכותו — מעבירים את הדיון ליום המחרת ודנים בדבר שנים שנים והיו ממעטים באכילה ובשתיית יין כל אותו היום. ושואלים: יין מאי טעמא [מה הטעם] לא ישתו? אמר ר׳ אחא בר חנינא, אמר קרא [הכתוב]: ״אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר״ (משלי לא, ד), ומפרש: העוסקין ברזו (ה״רוזנים״) של עולם, בדברים חמורים אלה אל ישתכרו.
The mishna teaches that if the court found it fit to acquit the defendant during the deliberations, as all or a majority of them agree to acquit him, they excuse him. The mishna further teaches that the judges would not drink wine all day. The Gemara asks: What is the reason they did not drink wine? Rabbi Aḥa bar Ḥanina says that it is because the verse states: “It is not for kings to drink wine, nor for princes [rozenim] to say: Where is strong drink” (Proverbs 31:4). Rabbi Aḥa bar Ḥanina explains: This is a directive to those who deal with the secret of the world [berazo shel olam], i.e., such stringent matters: Do not become drunk.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) (מָצְאוּ לוֹ זְכוּת כּוּ׳).: לֹא רָאוּ מַאי.

§ The mishna teaches: If the court found it fit to acquit him during the deliberations, as all or a majority of them agree to acquit him, they release him. It was further taught in the mishna that when the court cannot arrive at a verdict they add judges in pairs of two and deliberate until there is a clear verdict. If they added the maximum number of judges and still cannot reach a clear verdict, they discuss the matter until one of those who deems him liable sees the validity of the statements of those who acquit, and changes his position. The Gemara asks: If the judges do not change their position, as they do not see the validity of the position of those who acquit him, what is done?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא ראו, מאי?
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ראו – האחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן מהו.
ד מצאו לו זכות כו׳, במשנה שנינו שכאשר אין בית הדין מגיע להסכמה ונמצא שקול מוסיפים דיינים עד לשבעים ואחד והם דנים בדבר עד שיראה אחד המחייבים דבר המזכים. ושואלים: אם לא ראו ועדיין נשאר בית הדין שקול בדעות המחייבים והמזכים, מאי [מה] יהא דינו?
§ The mishna teaches: If the court found it fit to acquit him during the deliberations, as all or a majority of them agree to acquit him, they release him. It was further taught in the mishna that when the court cannot arrive at a verdict they add judges in pairs of two and deliberate until there is a clear verdict. If they added the maximum number of judges and still cannot reach a clear verdict, they discuss the matter until one of those who deems him liable sees the validity of the statements of those who acquit, and changes his position. The Gemara asks: If the judges do not change their position, as they do not see the validity of the position of those who acquit him, what is done?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי אַחָא פּוֹטְרִין אוֹתוֹ וְכֵן א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ופּוֹטְרִין אוֹתוֹ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְלִיפְטְרֵיהּ מֵעִיקָּרָא א״לאָמַר לֵיהּ הָכִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מב״דמִבֵּית דִּין מְעוּרְבָּבִין.

Rabbi Aḥa says: They release him, as he was not found liable. And likewise Rabbi Yoḥanan says: They release him. Rav Pappa said to Abaye: But if they ultimately release him if the court is deadlocked, why do they attempt to convince each other at all when they should release him from the outset? Abaye said to him: This is what Rabbi Yoḥanan said: The reason is so that they not leave the court confounded, without reaching some definite conclusion, as this would tarnish the reputation of the court.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר חייא: פוטרין – שאין הורגין על פי אחד, כדקיימא לן: לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה, הטייתך לטובה על פי עדא אחד, לרעה על פי שנים.
ומפני מה אין פוטרין אותו מעיקרא אלא מוסיפיןב?
כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין – כלומר: שלא יאמרו מחוייב יצאג, מחזרין אולי יזדמן להיות הרוב מזכין, ואם לא נזדמן – פוטרין אותו.
א. יש כאן מילה מחוקה בכתי״א.
ב. לפנינו בגמרא, וליפטריה מעיקרא. ופירש רש״י משהוסיפו עד שבעים ואחד למה דנים אלו כנגד אלו. ורק ללישנא בתרא גרסינן ולמה יוסיפו ולפטריה, אבל ללישנא קמא לא הקשו למה מוסיפין. אבל ר״ח פירש גם ללישנא קמא למה יוסיפו.
ג. וכן פירש הר״ן. אבל רש״י פירש שגנאי הוא לבית דין שיצאו במחלוקת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וניפטריה מעיקרא – משהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו מי אית לן לאהדורי בתר חובה.
כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבים – גנאי לב״ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין.
אמר ר׳ אחא: פוטרין אותו, שהרי לא נתחייב לגמרי. וכן אמר ר׳ יוחנן: פוטרין אותו. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אם לא הגיע בית הדין המורחב לכלל הסכמה, מדוע ממתינים עוד, וליפטריה מעיקרא [ושיפטרו אותו מתחילה], כשרואים שההרכב הגדול ביותר אינו יכול להכריע! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: הטעם הוא כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין ומבולבלים, שגנאי לבית דין שלא הגיע להחלטה. ולכן משתדלים שיגיעו למסקנה מסויימת.
Rabbi Aḥa says: They release him, as he was not found liable. And likewise Rabbi Yoḥanan says: They release him. Rav Pappa said to Abaye: But if they ultimately release him if the court is deadlocked, why do they attempt to convince each other at all when they should release him from the outset? Abaye said to him: This is what Rabbi Yoḥanan said: The reason is so that they not leave the court confounded, without reaching some definite conclusion, as this would tarnish the reputation of the court.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִיכָּא דְּאָמְרִי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וּלְמָה לִי יוֹסִיפוּ לִיפְטְרֵיהּ מִבֵּי דִּינָא קַמָּא אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי קָאֵי כְּוָותָךְ דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל ב״דבֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד כָּךְ אֵין מוֹסִיפִין עַל ב״דבֵּית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

Some say that this is what Rav Pappa said to Abaye: But why do I need them to add judges at all when they should release him from the first court? Once the first court did not find him liable, they should release him. Why add judges? Abaye said to him: Rabbi Yosei holds in accordance with your opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Just as the court does not add judges to a court of seventy-one, so too, the court does not add judges to a court of twenty-three. If the court of twenty-three cannot arrive at a verdict, they release him.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא: א״ר יוסי: כשם שאין מוסיפין על בית דין של ע״א – כך אין מוסיפין על בית דין של כ״ג, ומבי דינא קמא פוטרין אותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליפטריה מבי דינא קמא – למה מוסיפין משנחלקו הראשונים ידונו אלו כנגד אלו אם ראה א׳ מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרוהו.
גמ׳. דתניא, רבי יוסי אומר כשם שאין מוסיפין על בית דין של שבעים ואחד, כך אין מוסיפין על בית דין של עשרים ושלשה.
יש להסתפק מה הדין אליבא דר׳ יוסי באופן שיש י״א מזכין וי״א מחייבין וא׳ אומר איני יודע האם מוסיפין דיינים לב״ד או לא, דדילמא ר׳ יוסי סובר דרק כשיש י״ב מחייבין וי״א מזכין דיש כ״ג דעות אזי אין מוסיפין לסנהדרי קטנה אבל כשיש כ״ב דעות מוסיפין או״ד דס״ל דאין מוסיפין לב״ד של כ״ג בכלל. והנה שיטת הרמב״ם (פ״ח מהל׳ סנהדרין ה״ב) היא דהאומר איני יודע עדיין הוי חלק מב״ד, ובשלמא לשיטתו ניחא שיטת ר׳ יוסי דס״ל שאין מוסיפין על ב״ד של כ״ג אף אם יש י״א מחייבין וי״א מזכין וא׳ אומר איני יודע דיש כאן ב״ד של כ״ג ואין מוסיפין עליו. אמנם יש לעיין לפי שיטת הראב״ד דהאומר איני יודע אינו חלק מהב״ד, דלכאורה יש כאן רק כ״ב דיינים וא״כ למה אין מוספין ב׳ דיינים שיהיו כ״ד (עד ע״א), או״ד י״ל דלר׳ יוסי לעולם אין מוסיפין לב״ד יותר מכ״ג דיינים. ועיין בחידושי הר״ן (מב. ד״ה מתניתין י״ב מחייבין וי״א מזכין מוסיפין) שכתב וז״ל וטעמא דמילתא דכל ב״ד שיש לו בתחלתו מנין ידוע בג׳ בדיני ממונות וכ״ג בדיני נפשות והוצרכנו להוסיף עליו מחמת שווי החולקים או שאמר אחד איני יודע לעולם יוסיף שנים שנים והרי הוא חסר עד שנגיע לע״א שהוא ב״ד שלם או שיטה א׳ לזכות או לחובה בדיני ממונות או בנפשות ע״פ א׳ לזכות וע״פ שנים לחובה. וכשיגיעו הב״ד לע״א ואמר אחד איני יודע א״א להוסיף בהם שכבר הוא הב״ד שלם אלא שנוציא מן המנין זה שאמר איני יודע ויכנס אחד וכן לעולם. ור׳ יוסי הוה ס״ל דב״ד של כ״ג הוה שלם כב״ד של ע״א וכי היכי דהתם אי אמר א׳ איני יודע מחליפין אותו באחר ה״נ בב״ד של כ״ג. וכן הסכים ה״ר ר׳ דוד ז״ל וכן נכון עכ״ל. ומבואר מדברי הר״ן דלר׳ יוסי אין מוסיפין על ב״ד של כ״ג דהוי ב״ד שלם, אבל אם אמר א׳ איני יודע מחליפין אותו באחר, וי״ל דס״ל כשיטת הראב״ד דהאומר איני יודע אינו מן המנין וליכא ב״ד שלם של כ״ג ולכן מחליפין אותו באחר.
והר״ן (שם) כתב וז״ל אבל הרמב״ם ז״ל כתב בפ״ח מה׳ סנהדרין דבב״ד של ע״א אם אמר א׳ איני יודע והיה ל״ה מזכין ול״ה מחייבין הרי הדבר ספק ומעמידן הממון בחזקת בעליו ולא כתב שנחליף זה שאמר איני יודע באחר ואינו מחוור עכ״ל. ונראה דהרמב״ם אזיל לשיטתו דס״ל דדין שאמר איני יודע הוי חלק מן המנין, וא״כ יש כאן ב״ד של ע״א ואין מוסיפין על ב״ד של ע״א, ולכן א״א להחליפו באחר. משא״כ הר״ן ורבנו דוד ס״ל כהראב״ד דאיני יודע אינו מן המנין, ובל״ה מחייבין ול״ה מזכין וא׳ אומר איני יודע, תו לא הוי ב״ד של ע״א, ולכן ס״ל דמחליפין את הדיין שאמר איני יודע באחר.
איכא דאמרי [יש שאומרים] כי כך אמר ליה רב פפא לאביי: ולמה לי יוסיפו דיינים כלל, ליפטריה מבי דינא קמא [יפטרו אותו מבית הדין הראשון], שאם לא יכלו להחליט להרשיעו — יצא זכאי, ומדוע מרחיבים את בית הדין? אמר ליה [לו]: ר׳ יוסי קאי כוותך [עומד כמוך בשיטתך], שכיוונת לדעתו, דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: כשם שאין מוסיפין על בית דין של שבעים ואחד, כך אין מוסיפין על בית דין של עשרים ושלשה. ואם לא נגמר הדין הרי זה כמחלוקת בבית דין הגדול ואין מוסיפים.
Some say that this is what Rav Pappa said to Abaye: But why do I need them to add judges at all when they should release him from the first court? Once the first court did not find him liable, they should release him. Why add judges? Abaye said to him: Rabbi Yosei holds in accordance with your opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Just as the court does not add judges to a court of seventy-one, so too, the court does not add judges to a court of twenty-three. If the court of twenty-three cannot arrive at a verdict, they release him.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אוֹמֵר בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת נִזְדַּקֵּן הַדִּין וְאֵין אוֹמֵר בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת נִזְדַּקֵּן הַדִּין.

The Sages taught: In cases of monetary law one says: The judgment has grown aged, i.e., this matter is very difficult and requires scrutiny, but in cases of capital law one does not say: The judgment has grown aged.
ר׳ חננאלרי״ףרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ר: אאומרים בדיני ממונות נזדקן הדין, ואין אומרים בדיני נפשות נזדקן הדין.
א. הובא בערוך ערך זקן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. תנו רבנן אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין.
עיין ברמב״ם (פ״ח מהל׳ סנהדרין ה״ב) וז״ל בית דין של שלשה שנחלקו שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב הרי זה זכאי, שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי הרי זה חייב, אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע, או שאמרו שנים זכאי או חייב והשלישי אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שנים, נמצאו חמשה נושאים ונותנים בדבר אמרו שלשה מהם זכאי ושנים אומרים חייב הרי זה זכאי, אמרו שלשה חייב ושנים זכאי הרי זה חייב, אמרו שנים מהם זכאי ושנים מהם חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין שנים וכו׳, וכן אם נסתפק הדבר מוסיפין והולכין עד שבעים ואחד, הגיעו לשבעים ואחד ואמרו שלשים וחמשה חייב ושלשים וחמשה זכאי ואחד אומר איני יודע נושאים ונותנים עמו עד שיחזור לדברי הצד האחד ונמצאו שלשים וששה מזכים או מחייבין, ואם לא חזר לא הוא ולא אחד מהן הרי הדבר ספק ומעמידין את הממון בחזקת בעליו עכ״ל. ובפ״ט מהל׳ סנהדרין (ה״ב – ה״ג) כתב וז״ל סנהדרי קטנה שנחלקו בדיני נפשות שנים עשר אומרים זכאי ואחד עשר אומרים חייב הרי זה זכאי, שנים עשר אומרים חייב ואחד עשר אומרים זכאי או שאמרו אחד עשר זכאי ואחד עשר חייב ואחד אומר איני יודע אפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין והאחד אומר איני יודע יוסיפו שנים, זה שאמר איני יודע הרי הוא כמי שאינו שהרי אינו חוזר ומלמד חובה ונמצאו אחר התוספת עשרים וארבעה חוץ מזה המסתפק, אמרו שנים עשר זכאי ושנים עשר חייב הרי זה זכאי, אחד עשר אומרים זכאי ושלשה עשר אומרים חייב אף על פי שהאחד מן הראשונים אומר איני יודע הרי זה חייב שהרי המחייבין רבו בשנים, אמרו שנים עשר זכאי ושנים עשר חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין שנים אחרים, וכן מוסיפין והולכין עד שירבו המזכין אחד ויהא זכאי או ירבו המחייבין שנים או יותר ויהא חייב, היו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע או שהיו המחייבין יותר אחד בלבד מוסיפין והולכין עד שבעים ואחד, הגיעו לשבעים ואחד שלשים וששה אומרים זכאי ושלשים וחמשה אומרים חייב הרי זה זכאי, שלשים וששה אומרים חייב ושלשים וחמשה אומרים זכאי דנים אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מהן דברי חבירו ומזכין אותו או מחייבין אותו, ואם לא ראה גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין ופוטרין אותו, שלשים וחמשה אומרים חייב ושלשים וחמשה אומרים זכאי ואחד אומר איני יודע פוטרין אותו, ארבעה ושלשים אומרים זכאי וששה ושלשים אומרים חייב ואחד אומר איני יודע חייב שהרי רבו המחייבין שנים. בית דין הגדול שבא להם מחלוקת בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות בין בדיני תורה, אין מוסיפין עליהן אלא דנין אלו כנגד אלו והולכין אחר הרוב שלהן, ואם בדין אחד מן הנהרגין נחלקו דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב עכ״ל. והנה בדיני ממונות פסק הרמב״ם שאם הוסיפו בדיינים והגיעו לע״א ויש ל״ה מחייבין ול״ה מזכין וא׳ אומר איני יודע הדבר נשאר בספק ומעמידין את הממון בחזקת בעליו. ובדיני נפשות פסק דאם הוסיפו לב״ד של כ״ג עד שהגיעו לע״א דיינים ויש ל״ו מחייבין ול״ה מזכין דנין אלו כנגד אלו ואם לא ראה א׳ מהן לשנות את דעתו אזי נזדקן הדין ופוטרין אותו. ויש לעיין במש״כ (בפ״ט מהל׳ סנה׳ ה״ג) דאם נחלקו בית דין הגדול בדין אחד מן הנהרגין ״דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב״, דלכאורה הלכה זו מיותרת דמ״ש ממש״כ בהל׳ ב׳, דכבר נתבאר בהל׳ ב׳ שאין מוסיפין יותר מע״א דיינין בדיני נפשות, וכשא״א לחייבו או לזכותו אזי נזדקן הדין ופטור, ומה החידוש בהל׳ ג׳. ועוד צ״ב בשינוי הלשון שברמב״ם, דבהל׳ ב׳ כתב ״גדול שבדיינים אומר נדזקן הדין ופוטרין אותו״, ואילו בהל׳ ג׳ כתב ״דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב״.
ונראה דבדיני ממונות כשמוסיפין על ב״ד של ג׳ עד ע״א דיינים ונשאר הדבר בספק (וכגון דיש ל״ה מחייבין ול״ה מזכין וא׳ אומר איני יודע), אזי ב״ד מסלקין את עצמן מן הדין, דאינם יכולים להכריע ולבא לידי פסק דין ונשאר הדבר בספק ולכן מעמידין את הממון על חזקתו, דהמוציא מחבירו עליו הראייה. ונראה דכמו״כ בדיני נפשות כשמוסיפין דיינים לב״ד של כ״ג והגיעו עד ע״א דיינים אם אינם יכולין להגיע לידי הכרעה להורות הוראה ברורה מה דין התורה, אזי גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין ופוטרין אותו, כלומר דחל פסק דין שהנידון פטור מאחר שנזדקן הדין אבל אין כאן חלות שם הוראת דין התורה ובירור שהוא זכאי אלא דנעשה זכאי מאליו מחמת שנזדקן הדין. וי״ל דזוהי הלכה מסוימת מדיני הצלה ד״ושפטו העדה והצילו העדה״ שאם הב״ד דנפשות אינם יכולים להגיע לידי הכרעה באותו היום אזי חל פסק דין שהנידון נפטר מאליו, אבל ליכא חלות שם הוראת דין התורה שפטור. אולם נראה דבב״ד הגדול של ע״א חל חיוב על ב״ד הגדול לפסוק הוראה ברורה מהו דין התורה ואינם יכולים לסלק את עצמן מן הדין או לפסוק פסק דין בלי לברר מהו הוראת דין התורה, דיסוד תפקידם של ב״ד הגדול הוא להורות דיני התורה, וכדכתיב בקרא (דברים י״ז:ח-ט) ״כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו׳ וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה׳ אליקיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט״, וכמש״כ הרמב״ם (פ״א מהל׳ ממרים ה״א) וז״ל בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה עכ״ל. ולפי״ז נראה דדין נזדקן הדין לא חל בב״ד הגדול, ואם הגיע לב״ד הגדול דין תורה של אחד מהנהרגין אם אין ב״ד הגדול מגיעים לידי הכרעה, אזי נשאר הדין אצלם אפילו לכמה שנים עד שיש רוב לחייבו או לפוטרו, וי״ל דזוהי כוונת הרמב״ם במש״כ בהל׳ ג׳ ״ואם בדין אחד מן הנהרגין נחלקו דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב״, כלומר שב״ד הגדול דנים בדבר עד שיש רוב לפוטרו או לחייבו, שב״ד הגדול צריכים לפסוק הוראה ברורה מהו דין התורה בנידון שלפניהם. משא״כ בב״ד של כ״ג בדיני נפשות חל פסק דין לזכותו אף כשאין הוראה ברורה ובירור דזהו דין התורה וכגון באופן שפתחו כולם לחיוב דמזכין אותו (פ״ט הל׳ סנה׳ ה״א), וי״ל דה״ה דין נזדקן הדין דחל פסק דין שפטור אבל אין הפסק חל בתורת בירור מהו הוראת דין התורה, אלא דכשאין ב״ד של נפשות יכולים להגיע לידי הכרעה באותו היום חל דין שנזדקן הדין לפטור את הנידון. אמנם נראה דבנזדקן הדין חל חלות שם פסק דין דב״ד שהנידון פטור, ואם אח״כ אמר א׳ יש לי טעם לחייבו אין מחזירין אותו ואין דנין על שאלה זו בב״ד אחר דכבר חל פסק דין דב״ד לפוטרו, ואע״פ דליכא חלות שם הוראת דין התורה דפטור. משא״כ בד״מ י״ל שאם אין הב״ד מגיעים לידי הכרעה נשאר הדבר בספק וב״ד אחר יכולים לדון בו.
ולפי״ז נראה דמש״כ הרמב״ם (בהל׳ ג׳) שאין מוסיפין על ב״ד הגדול של ע״א, ר״ל דסד״א דמכיון שב״ד הגדול צריכים לפסוק ולהורות מהו דין התורה נימא דכשיש לפניהם דין תורה של נפשות ואינם יכולים להגיע לידי הרכעה דמוסיפין דיינים כדי שיהיה רוב ויוכלו להכריע ולברר מהו דין התורה בנידון שלפניהם, ולא דמי לד״נ וב״ד של כ״ג שאין מוסיפין יותר מע״א, דהתם הב״ד צריך לפסוק את הדין על הנידון, ומאחר שאם יש ע״א ואינם יכולים להגיע לידי הכרעה חל פסק דין מדין נזדקן הדין, א״כ אין צורך להוסיף עוד דיינים. והרמב״ם מחדש דאעפ״כ אין מוסיפין יותר מע״א דיינים, ואם אין ב״ד הגדול יכולים להגיע לידי הכרעה נשאר אצלם הדין עד שיש רוב ומבררין את ההלכה ודין התורה, דב״ד הגדול צריך להורות בבירור מהו הוראת דין התורה, וכדכתיב ״ודרשת והגידו לך״, וכמש״נ.
תנו רבנן [שנו חכמים], אומר הדיין בשעה שעוסק בדיני ממונות: ״נזדקן הדין״, כלומר, דין זה הוא קשה וצריך עיון, ואין אומר בשעת עיסוק בדיני נפשות ״נזדקן הדין״.
The Sages taught: In cases of monetary law one says: The judgment has grown aged, i.e., this matter is very difficult and requires scrutiny, but in cases of capital law one does not say: The judgment has grown aged.
ר׳ חננאלרי״ףרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאי נִזְדַּקֵּן הַדִּין אִילֵּימָא קַשׁ דִּינָא אִיפְּכָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אֵיפוֹךְ רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ וּמַאי נִזְדַּקֵּן הַדִּין חֲכַם דִּינָא.

The Gemara asks: What is the meaning of: The judgment has grown aged? If we say that the intention is: The judgment has aged, i.e., taken an extended amount of time but requires additional deliberations, if so, he should say the reverse, as it is more critical to extend deliberations in cases of capital law than in cases of monetary law. Rav Huna bar Manoaḥ said in the name of Rav Aḥa, son of Rav Ika: Reverse the statement, and say that in cases of monetary law one does not say: The judgment has grown aged, but in cases of capital law one does say it. Rav Ashi said: Actually, do not reverse it. And what is the meaning of: The judgment has grown aged? It means that the judgment has grown wise, like an elder who has acquired wisdom. In other words, the deliberations have been exhausted, and it is time to vote on a verdict.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי נזדקן הדין? קש דינא – פירוש: כחש כמו זקן גדול, נשאננו ונתננו בזה הדין כמה ימים עד שנעשה זקן דיי, כיון שלא נתברר לנו זכות – נחתכהוא. אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות, אלא כל מה שמאחרין בדיני נפשות – הרי זה משובח.
בפירוש חכם דינא – נזדקן, כלומר: נשאננו בו ונתננו בו עד שנתברר כאור, כדכתיב: בישישים חכמה.
ואסיקנא: מאי נזדקן הדין – חכם דינא.
א. מרהיטת דברי ר״ח משמע נחתכהו לחובה, אלא שהוא תמוה דא״כ מאי מקשינן בגמרא איפכא מיבעיא ליה. וביד רמ״ה ורבנו יונה וחידושי הר״ן פירשו להיפך, כיון שאין בנו כוח לבררו נחתכהו לזכות, ובזה למסקנה אמרינן כן בדיני נפשות ולא בממונות.
ב. מיקום הפירוש צריך להיות אחרי ואסיקנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זקן
זקןא(ברכות יא.) לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהא כנגד המשחיתים פי׳ המשחיתים המגלחים ומשחיתים זקנם כנגדם זה מגדל זקנו כלומר זה חילוף מעשיהן ונמצא זה חולק עליהן כך זה הטה וזה זקף (סנהדרין מב.) אומר בדירי ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין אילימא קש דינא כלומר כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בדין כמה ימים עד שנעשה זקן דין כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל זמן שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח מאי נזדקן הדין חכם דינא כלומר נשאנו ונתננו בו עד שנתברר לאור כדכתיב בישישים חכמה (יבמות קד) ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה פי׳ לתכריכים שהיה מנהגם לקבור בסנדלים (מנחות מא) ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מן הציצית מאי טעמא אשר תכסה בה והאי לא משום לאיכסויי עבידא בההיא שעתא ודאי רמינן לה משום לועג לרש חרף עושהו (סנהדרין סט) עד שיקיף זקן התחתון התחתון ולא העליון אלא שדיברו חכמים בלשון נקיה (נדה נב. יבמות פ) פי׳ זקן התחתון אותו מקום (נדה ס) לילד ולזקן שהיו מהלכין פי׳ זקן הוא השמש ילד הוא הדם ניטלה אצבע מן העק דמעה ממהרה לבא פי׳ אצבע הוא השמש דמע הוא הדם:
א. [גרייז בארד.]
קש דינא – זקן דין זה ועמוק וקשה וצריך להמתין בו.
איפכא מבעי ליה – בדיני נפשות צריך לעיין יותר.
חכם דינא – יפה העמדתנו על בורייו ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו ואין אומרים כן בדיני נפשות שאף משגמרוהו אם ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין את הדין.
קש דינא – פירוש ואין יכול לעמוד עליו.
תנו רבנן אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין כו׳ לשון דין לישנא דחיובא משמע כדכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. ודייקינן מאו נזדקן הדין אי לימא קש דינא שאם נשאו ונתנו בו כמה ימים ולא נתגלה להם טעם הדבר לא לזכות ולא לחובה אומרים נזדקן הדין כלומר דין זה נעשה זקן ושוב אין אנו יכולים לישא וליתן בו נפטרנו מעתה דכל ספיקא לפיטורא שדינן ליה ואין אומרים בדיני נפשות נזדקן הדין אלא נושאים ונותנים עוד בדבר אולי ימצאו לו טעם ברור בין לזכות בין לחובה איפכא מיבעי ליה דבדיני נפשות כל היכא די״ל דיכלי׳ למפטריה שפיר דמי אבל בדיני ממונות נושאין ונותנין בדבר עד שיעמידוהו על בוריו הן לזכות הן לחובה. אמר רב הונא כו׳ איפוך אומרים בדיני נפשות נזדקן הדין ואין אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין. רב אשי אמר לא תיפוך ומאי נזדקן הדין חכם דינא כלומר נתברר כמא דקרינן לחכם זקן שאם ראו טעם לחובה בדיני ממונות אומרים חכם הדין ושוב אין אנו יכולין להפך בזכותו ואין אומרים כן בדיני נפשות שהרי אפי׳ לאחר גמר דין חייבי׳ לחזר אחר זכותו וקיי״ל כרב אשי וראינו בה פירושים אחרים ולפי שאינן כדאי לא כתבנום:
ושואלים: מאי [מה פירוש] ״נזדקן הדין״? אילימא [אם תאמר] שהכוונה היא ״קש דינא״ [נזדקן והאריך זמנו של דין זה] ועדיין לא עמדנו עליו ויש עוד לעיין בו, ואולם אם כן איפכא מיבעיא ליה [ההיפך צריך היה לו] לומר, שבדיני נפשות יאמרו כן, ויוסיפו לברר, ולא בדיני ממונות! אמר רב הונא בר מנוח משמיה [משמו] של רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: איפוך [הפוך] את הגרסה, ואמור שבדיני ממונות — אין אומרים, בדיני נפשות — אומרים. רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך [אל תהפוך], ומאי [ומה פירוש] ״נזדקן הדין״חכם דינא [החכים, כזקן שקנה חכמה, הדין] והגיע הדין לסוף בירורו ומיצויו ושוב אין לדון בכך אלא רק להצביע.
The Gemara asks: What is the meaning of: The judgment has grown aged? If we say that the intention is: The judgment has aged, i.e., taken an extended amount of time but requires additional deliberations, if so, he should say the reverse, as it is more critical to extend deliberations in cases of capital law than in cases of monetary law. Rav Huna bar Manoaḥ said in the name of Rav Aḥa, son of Rav Ika: Reverse the statement, and say that in cases of monetary law one does not say: The judgment has grown aged, but in cases of capital law one does say it. Rav Ashi said: Actually, do not reverse it. And what is the meaning of: The judgment has grown aged? It means that the judgment has grown wise, like an elder who has acquired wisdom. In other words, the deliberations have been exhausted, and it is time to vote on a verdict.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מֵיתִיבִי זגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּינִין אוֹמֵר נִזְדַּקֵּן הַדִּין אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חֲכַם דִּינָא הַיְינוּ דְּאָמַר גָּדוֹל אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ קַשׁ דִּינָא לָא סַגִּיא דְּלָא אָמַר גָּדוֹל כַּסּוֹפֵי הוּא דְּקָא מְיכַסֵּיף נַפְשֵׁיהּ.

The Gemara raises an objection to the first explanation from a baraita: In a situation where they did not reach a decision, the greatest among the judges says: The judgment has grown aged. The Gemara explains the objection: Granted, if you say this means: The judgment has grown wise, this would be why the baraita states that the greatest judge says this statement, as arriving at a verdict is an honor for the court, and consequently the greatest of the court should be the one to announce it. But if you say this means: The judgment has aged, is it not enough that the greatest among the judges in particular not say so? Must he humiliate himself by stating that they cannot reach a verdict?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הגדול שבדיינין אומר נזדקן הדין, אע״ג דמשבח נפשיה כל מילי עליה רמי.
הדרן עלך היו בודקין אותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על ההסבר הראשון ממה ששנינו: גדול שבדיינין אמר במקרה שלא הגיע להכרעה ״נזדקן הדין״. ומעתה אי אמרת בשלמא חכם דינא [נניח אם אומר אתה שכוונתו הוא שהחכים הדין] והגענו למיצויו, היינו [זהו] אם כן מה דאמר [שאומר] הגדול שיש בכך משום כבוד לבית הדין, אלא אי אמרת קש דינא [אם אומר אתה שכוונתו הוא שהזדקן הדין] ואיננו יודעים עדיין, וכי לא סגיא [אינו די] שלא אמר [יאמר] זאת דווקא הגדול? וכי כסופי [לבייש] הוא דקא מיכסיף נפשיה [מבייש את עצמו]?
The Gemara raises an objection to the first explanation from a baraita: In a situation where they did not reach a decision, the greatest among the judges says: The judgment has grown aged. The Gemara explains the objection: Granted, if you say this means: The judgment has grown wise, this would be why the baraita states that the greatest judge says this statement, as arriving at a verdict is an honor for the court, and consequently the greatest of the court should be the one to announce it. But if you say this means: The judgment has aged, is it not enough that the greatest among the judges in particular not say so? Must he humiliate himself by stating that they cannot reach a verdict?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִין אֵינוֹ דּוֹמֶה מִתְבַּיֵּישׁ מֵעַצְמוֹ לְמִתְבַּיֵּישׁ מֵאֲחֵרִים.

The Gemara answers: Yes, the greatest of the judges must also announce that the court cannot reach a verdict. Being shamed by oneself is not comparable to being shamed by others. Therefore, it is preferable that the greatest of the judges state this conclusion, rather than having one of the more junior judges state it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינו דומה כו׳ – טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו ואל יאמר אחד מחביריו קש דינא ויתבייש מאחרים.
ומשיבים: אין [כן הוא], וכך יפה לו שאמנם יש בדבר בושה, אך אינו דומה מתבייש מעצמו (שמבייש עצמו) למתבייש מאחרים, ומוטב שהוא יגיד ולא אחר.
The Gemara answers: Yes, the greatest of the judges must also announce that the court cannot reach a verdict. Being shamed by oneself is not comparable to being shamed by others. Therefore, it is preferable that the greatest of the judges state this conclusion, rather than having one of the more junior judges state it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִיכָּא דְּאָמְרִי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קַשׁ דִּינָא הַיְינוּ דְּאֵינוֹ דּוֹמֶה מִתְבַּיֵּישׁ מֵעַצְמוֹ לְמִתְבַּיֵּישׁ מֵאֲחֵרִים אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חֲכַם דִּינָא גָּדוֹל אַשְׁבּוֹחֵי מַשְׁבַּח נַפְשֵׁיהּ וְהָכְתִיב {משלי כ״ז:ב׳} יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ.

Some say they raised an objection to the second explanation: Granted, if you say this means: The judgment has aged, this would be the reason that the greatest one states it, because being shamed by oneself is not comparable to being shamed by others. But if you say this means: The judgment has grown wise, should the greatest judge praise himself? But isn’t it written: “Let another man praise you, and not your own mouth, a stranger and not your own lips” (Proverbs 27:2)?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש אומרים] שהקשו בדרך שונה: אי אמרת בשלמא קש דינא [נניח אם אמרת שכוונתו היא נזדקן הדין], היינו [זהו] הטעם שהדיין הגדול מכריז, לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, אלא אי אמרת חכם דינא [אם אומר אתה שהכוונה היא החכים הדין] וכי גדול אשבוחי משבח נפשיה [משבח את עצמו]? והכתיב [והרי נאמר]: ״יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך״ (משלי כז, ב)!
Some say they raised an objection to the second explanation: Granted, if you say this means: The judgment has aged, this would be the reason that the greatest one states it, because being shamed by oneself is not comparable to being shamed by others. But if you say this means: The judgment has grown wise, should the greatest judge praise himself? But isn’t it written: “Let another man praise you, and not your own mouth, a stranger and not your own lips” (Proverbs 27:2)?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) שָׁאנֵי מִילְּתָא דְּבֵי דִינָא דְּאַגָּדוֹל רַמְיָא כְּדִתְנַן גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן גָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּינִין אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּיב.:

The Gemara answers: A matter of the court is different, as its administration is incumbent upon the greatest judge. As we learned in a mishna (29a): When they finished deliberating the matter, they would bring in the litigants. The greatest of the judges would say: So-and-so, you are exempt from paying; or: So-and-so, you are liable to pay.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגדול רמיא – ואפי׳ דברים של שבח הוא אומרן.
ומשיבים: שאני מילתא דבי דינא [שונה דבר בית הדין] שעל הגדול רמיא [הוא מוטל], שהגדול בדיינים הוא המשמש להם דובר לכל ענין וענין. כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן, גדול שבדיינין אומר: ״איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב״.
The Gemara answers: A matter of the court is different, as its administration is incumbent upon the greatest judge. As we learned in a mishna (29a): When they finished deliberating the matter, they would bring in the litigants. The greatest of the judges would say: So-and-so, you are exempt from paying; or: So-and-so, you are liable to pay.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין מב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין מב., ר׳ חננאל סנהדרין מב. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין מב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין מב., רש"י סנהדרין מב., תוספות סנהדרין מב., רמ"ה סנהדרין מב., בית הבחירה למאירי סנהדרין מב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין מב., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין מב., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין מב., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין מב. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין מב., אסופת מאמרים סנהדרין מב.

Sanhedrin 42a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 42a, R. Chananel Sanhedrin 42a, Rif by Bavli Sanhedrin 42a, Collected from HeArukh Sanhedrin 42a, Rashi Sanhedrin 42a, Tosafot Sanhedrin 42a, Ramah Sanhedrin 42a, Meiri Sanhedrin 42a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 42a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 42a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 42a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 42a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 42a, Collected Articles Sanhedrin 42a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144