×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּלְדִידַן מִיסְתָּם נָמֵי לָא סָתֵים.
and to us, the residents of Babylonia, not only is it forbidden but it also does not seal a perforation? It cannot be that this fat is forbidden by Torah law if they permit it for consumption. Even though we are stringent with regard to its consumption, we may still maintain that it effectively seals a perforation.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין נ ע״א} תניא1 רבן שמעון בן גמליאל אומר בני2 מעין שניקבו וליחה סותמתן כשרין ולית הילכתא כותיה:
{בבלי חולין נ ע״א} אמר רב שימי בר חייה מקיפין בבני מיעים {כבהלכות גדולות} פיר׳ כגון דאשתכח נקבא בבני מעים ולא ידעינן אי קודם שחיטה אינקיב אי3 בתר4 שחיטה אינקיב נקבינן השתא בההיא מעיא נוֹקבא5 אחרינא ומדמינן האי6 נוקבא להאי נוקבא אי דאמו להדדי7 לאחר שחיטה אינקיב וכשרה ואי-לא דאמו להדדי8 קודם שחיטה אינקיב וטרפה
הנהו בני מעים דאתו לקמיה דרבא9 אקפינהו ולא דאמו10 להדדי11 אתא12 [רב]⁠13 משרשיה בריה משמש14 בהו אקפינהו ואידמו להדדי15 אמר ליה אבוה מנא לך הא16 אמר ליה והא כמה ידי ממשמשי17 בהני18 מקמי דליתו19 לקמיה דמר20 אמר רבא חכים בני21 בטרפות כר׳ יוחנן:
ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרויהו מקיפין בריאה אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל מערוג⁠[ה]⁠22 לערוגה לא והילכתא אפילו מערוגה לערוגה {פי׳ ר״ח}23 מאי מערוגה לערוגה24 מריאה של-בהמה זו לריאה של-בהמה אחרת והני מילי מדקה לדקה ומגסה25 לגסה כגון צאן לצאן ושור לשור אבל [מדקה לגסה ומגסה לדקה לא]⁠26 רבה ורבא27 דאמרי תרויהו מקיפין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באותה חוליה אבל מחוליה לחוליה לא והילכתא אפילו28 מחוליה לחוליה29 ומבר חוליה לבר חוליה אבל לא מחוליה לבר חוליה ולא מבר חוליה לחוליה.
{בבלי חולין נ ע״א-ע״ב} אמר רב זעירי חלוחלת30 שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה וכמה אמר ר׳ אלעא31 אמר ר׳ יוחנן מקום הדבק ברובו שלא במקום הדבק במשהוא ורב נחמן אמר מקום הדבק (ברובו32) אפילו ניטל כולו כשר והוא שנשתייר בו33 [כדי]⁠34 תפיסה וכמה35 אמר אביי כמלוא בטרא36 בתורא {פי׳ ר״ח37} איכא מאן דפריש ארבע38 אצבעות והילכתא כרב נחמן:
1. תניא: דפוסים: תנא.
2. בני: כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א, וכן חסר ברמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (ו:יד).
3. אי, אי: וכן בה״ג. דפוסים: ״אם, אם״.
4. בתר: כבה״ג. כ״י פריס: ״לאחר״. דפוסים: אחר.
5. נוֹקבא: דפוסים: ניקבא, וכן בהמשך שם.
6. האי: כ״י פריס: ״להאי״.
7. דאמו להדדי: כ״י פריס רק: ״דמי״. דפוסים: דמי להאי.
8. דאמו להדדי: דפוסים: דמי. חסר בכ״י פריס.
9. דרבא: כ״י פריס: ״דרבה״.
10. דאמו: גקכב, כ״י פריס: ״אידמו״, כבה״ג.
11. להדדי: חסר ב-גקכב, כ״י פריס, דפוסים, כפי שחסר בה״ג.
12. אתא: חסר ב-גקכב. (בה״ג: ״קם״).
13. רב: גקכב, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
14. משמש: וכן כ״י פריס, דפוס קושטא. גקכב: ״משמיש״. דפוסים: ממשמש.
15. להדדי: חסר ב-גקכב, כ״י פריס, דפוסים, בה״ג.
16. הא: כ״י פריס: ״הכי״.
17. ממשמשי: גקכב, כ״י פריס: ״משמישו״. דפוסים: מישמשו.
18. בהני: גקכב: ״בה״. כ״י פריס: ״בהו״.
19. דליתו: כ״י פריס: ״דליתי״, כבה״ג.
20. לקמיה דמר: כבה״ג (כ״י). גד, כ״י פריס, דפוסים: ״קמי מר״.
21. בני: גד: ״ברי״.
22. מערוגה: כ״י א, רק כאן: מערוגא.
23. בשמו ברשב״א כאן, ד״ה הא דאמרינן אפילו מערוגה. ושם גם בשם רבינו. אלא שם נוסף הדיוק: ״מריאה זו לריאה אחרת אבל לא ממין בהמה זו למין בהמה אחרת״.
24. מאי מערוגה לערוגה: כ״י פריס: ״כלומ׳⁠ ⁠״.
25. ומגסה: גג: ״וגסה״.
26. מדקה לגסה ומגסה לדקה לא: גג, גד, גלא, גקכב, גקכה, דפוסים. כ״י א: ״לא מדקה לגסה ולא מגסה לדקה״, כבה״ג. כ״י פריס רק: ״מדקה לגסה לא״.
27. רבה ורבא: גקכב: ״רבא ורבה״.
28. אפילו: חסר בכ״י פריס.
29. לא והילכתא אפילו...לחוליה: חסר ב-גג (שמא מחמת הדומות).
30. חלוחלת: וכן ב-גג, גמח. גקכה: ״חולחלית״. כ״י פריס, ר״י נרבונא, דפוסים: ״חלחולת״, וכן בערוך (חל יב׳).
31. אלעא: גג: ״אלעזר״.
32. ברובו: חסר ב-גג, גקכב, כ״י פריס, דפוסים. אינו בה״ג.
33. בו: חסר ב-גג.
34. כדי: גג, גד, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״לידי״. חסר ב-גקכב.
35. וכמה: כ״י פריס: ״וכמה כדי תפיסה״.
36. בטרא: וכן גג, כבערוך (בטרא). גד, גלא: ״ביטרא״. דפוסים: בטדא.
37. מובא בערוך (בטרא) ובפי׳ ר״י נרבונא, בשמו, ושם הוא הפירוש השני בשם ״ואמר עוד קבלה בידינו מרבותי״. בראבי״ה (תשובות אלף פט) מובא גם בשם ר׳ האי גאון.
38. ארבע: וכן ב-גג, גד, כבערוך שם בשם ר״ח. גלא: ״שתי״.
ערך המצא
המצאא(חולין נ.) בר הימצא סתים הימצא לא סתים. הי הימצא והי בר הימצא תא שמע דאמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי להו לדידן נמי מסתם לא סתי׳ דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר דאייתרא איכא דאמר וכו׳ אמר רבי אמי מקמצין פי׳ דאייתרא שעל יתר של קיבה מפני שהקיבה עומדת כקשת דרוך ויתר שלו מתוח מל׳ כוננו חצם על יתר ויש חלב על זה ועל זה שעל הקשת דברי הכל אסור אבל שעל היתר בארץ יכראל נוהגין בו היתר ובבבל נוהגין בו איסור וזה החלב דאקשתא קרו ליה הימצא ודאייתרא קרו ליה רבנן בר הימצא וכל החלב שעל יתר הקיבה אמר ליה רבה בר בר חנה לבריה אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני (א״ב בנוסחאות דידן כתוב חמצא):
א. [דאס פעט פאן אונטערלייב.]
ולדידן אפילו מיסתם נמי לא סתים – בתמיה. לדידן בני בבל נהי דלא אכלי ליה להכי מיהא מחזקינן ליה בחלב טהור להיות סותם. שמע מינה ההיא דפליגי ביה בני א״י ובני בבל קרי ליה רב נחמן בר חימצא והיינו דאייתרא חלב שבמקום היתר שהקיבה עשויה כקשת ומבחוץ קרי דאקשתא ומבפנים לעוגל קרי דאייתרא חבל ובדאייתרא פליגי כדמפרש ואזיל.
והני מילי דאייתרא. חלב שבמקום היתר. ולהכי נקט זה הלשון, שהקיבה עשוייה כקשת, ומבחוץ, הסמוך לקיבה, נקרא דאקשתא, ומבפנים לעוגל נקרא דאייתרא, ופירושו חבל, ואותו חלב דאייתרא שהוא טהור צריך לקמץ ממנו, כלומר ליטול ממנו מעט למעלה מההוא דאייתרא, מפני שחלב הקרב שוכב עליו, ואוכלין השאר.
מי שלא היה בעיר בשעת שמת קרובו ולא ידע ובא לו תוך שבעה במקרה ומצא את האבלים אם בא ממקום רחוק יותר מעשרה פרסאות מונה לעצמו שבעה משעה שבא ואם ממקום קרוב מונה עמהם אפי׳ בא בשביעי ויש בדבר זה קצת תנאים וכבר ביארנו את כלם במסכת מועד קטן:
רש״י בד״ה ברובו אפי׳ כו׳ או תחתון ברובו כשרה. נ״ב נ״ל להגיה עד רובו וכן מצאתי להדיא בפי׳ רבינו נסים שהעתיק לשון רש״י:
רש״י:
ולדידן [ולפי שיטתנו שלנו] בבבל הריהו חלב גמור עד שמיסתם נמי לא סתים [לסתום אינו סותם]?! אלא למרות שאנו מחמירים ואיננו אוכלים אותו, אין זה משום שהוא אסור מן התורה, ולכן גם לשיטתנו הוא סותם.
and to us, the residents of Babylonia, not only is it forbidden but it also does not seal a perforation? It cannot be that this fat is forbidden by Torah law if they permit it for consumption. Even though we are stringent with regard to its consumption, we may still maintain that it effectively seals a perforation.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אדְּאַקַּשְׁתָּא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר כִּי פְּלִיגִי דְּאַיִּיתְרָא.

The Gemara explains: The abomasum is shaped like a bow. The side facing outward is curved like the bow itself, while the side facing inward is flat and straight like the bowstring. With regard to the fat that is on the bow, everyone agrees, even the residents of Eretz Yisrael, that it is forbidden for consumption. This fat, then, is the ḥimtza, which does not seal a perforation according to Rav Naḥman. When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bowstring. The residents of Eretz Yisrael permit it for consumption, while those of Babylonia prohibit it. According to Rav Naḥman, the residents of Babylonia should concede that it is nevertheless an effective seal. This, then, is the bar ḥimtza.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר – כלומר חלב שעל גבי הקיבה יש בו שעשוי כקשת ויש עליו חלב שעשוי כיתר כחיצים פשוט:
כי פליגי דאיתר׳ כלומר דבבל ודארץ ישראל וזהו חימצא דבבל לא סתים כדרב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן דאמרי הימצא לא סתים:
דאקשתא כולי עלמא לא פליגי – דבין לבני בבל ובין לבני מערבא אסור דאפילו רבי עקיבא דאמר לעיל (דף מט:) תותב קרום ונקלף אסור דהאי נמי לתותב דמי שאינו מחובר אלא באמצע הקשת שקורין פישט״א.
כי פליגי דאייתרא – בני בבל סברי לה כר׳ ישמעאל דאמר כל קרום ונקלף חלב טמא הוא והאי נמי קרום ונקלף הוא ובני מערבא כר׳ עקיבא דבעי תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב הוא.
ניקבה הקיבה טריפה. ואפילו נקבה לצד החלב דאקשתא והוא סותם את הנקב טריפה דחלב טמא הוא ואינו סותם. כדאמרינן דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסור. אבל ניקבה לצד אייתרא וחלב דאייתרא סותמו כשירה דא״ר נחמן אינהו מיכל אכלי ליה ואנן מסתם לא סתים לן, בתמיה, אלא ודאי סותם אע״ג דלא אכלינן ליה.
כי פליגי דאייתרא – ההיא דפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים נא.) כי סליק רבה בר בר חנה אכל דאייתרא מיתוקם כי האי לישנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תבד״ה כי פליגי דאייתרא כו׳ מקום שנהגו כי אתא רבה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומסבירים: הקיבה עשויה כמין קשת, שצידה החיצון מעוגל, והפנימי ישר יחסית, כיתר (חוט) של הקשת. דאקשתא [החלב שנמצא על הקשת של הקיבה]כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חולקים שהוא אסור], וגם בני ארץ ישראל, והוא איפוא, אותו ״חימצא״ שאמר רב נחמן בעמוד הקודם שאינו סותם. כי פליגי דאייתרא [כאשר הם חולקים הרי זה בחלב שנמצא על היתר], שהוא הקרוי ״בר חימצא״, שבני ארץ ישראל אוכלים אותו, ובני בבל אינם אוכלים אותו, אבל גם לדעתם הוא סותם את הנקב, כפי שאמר רב נחמן לעיל.
The Gemara explains: The abomasum is shaped like a bow. The side facing outward is curved like the bow itself, while the side facing inward is flat and straight like the bowstring. With regard to the fat that is on the bow, everyone agrees, even the residents of Eretz Yisrael, that it is forbidden for consumption. This fat, then, is the ḥimtza, which does not seal a perforation according to Rav Naḥman. When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bowstring. The residents of Eretz Yisrael permit it for consumption, while those of Babylonia prohibit it. According to Rav Naḥman, the residents of Babylonia should concede that it is nevertheless an effective seal. This, then, is the bar ḥimtza.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיכָּא דְּאָמְרִי דְּאַיִּיתְרָא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי כִּי פְּלִיגִי דְּאַקַּשְׁתָּא.

There are those who say that with regard to the fat that is on the bowstring, everyone agrees that it is permitted. This, then, is the bar ḥimtza. When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bow. The residents of Eretz Yisrael permit it, but the residents of Babylonia prohibit it. This, then, is the ḥimtza.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי פליגי דאקשתא כמו קשת – טעם אחר כמו גידל בלשון לעז וזהו חימוצא:
איכא דאמרי דאייתרא כולי עלמא [לא פליגי] דשרי – דכר׳ עקיבא סברי להו.
כי פליגי דאקשתא – מאן דאסר סבר תותב הוא ומאן דשרי סבר כיון דמחובר במקצת לאו תותב הוא. ולהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן דכיון דבאקשתא דפליגי ביה אמר רב נחמן דסתים כ״ש דאייתרא דכולהו שרו ואם כן מאן לא סתים ודרב נחמן אלישנא קמא והכי מסתברא כלישנא קמא כדאמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נא.) כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא עול לגביה רב אויא וכסייה מן קמיה משום דבני בבל אסרי לה. ולדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן וכלישנא קמא ולחומרא דכל היכא דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא הוא זיל לחומרא ובדרבנן זיל בתר בתרא.
דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי – ולהאי לישנא מפרש מילתא דרב נחמן בניחותא אינהו מיכל קא אכלי ליה השתא לדידן דלא אכלינן אפי׳ סותם אינו ולא כפירוש הקונטרס דפירש דלהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן.
איכא דאמרי דאייתרא כולא עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאקשתא. מקצת נוסחאות יש שאין בה האי איכא דאמרי כלל, ומקצת ספרים יש דגרסי ליה, ומכל מקום אפילו לספרים דגרסי ליה נקטינן כלישנא קמא, חדא דבדאורייתא הלך אחר המחמיר, ועוד דרב נחמן דאמר חד סתים וחד לא סתים, ופירש ואמר אינהו לא אכלי ליה אנן מסתם נמי לא סתים בתמיהא, ודאי ללישנא קמא אתיא, דאילו ללישנא בתרא חד לא סתים היכי משכחת ליה, ועוד דסוגיין דפסחים (פסחים נא.) כלישנא קמא אזלא, דאמרינן כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא על לגביה רב אויא וכסייה, אלמא אפילו דאייתרא נמי לא אכלי בני בבל, ובדאייתרא הוא דפליגי, אבל באקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר, וכתב רש״י ז״ל ולדידן תרוייהו אסירן דבתר בני בבל גרירינן דאנן בני גולה אנן. אבל רבינו אלפסי ז״ל כתבה להא דרבי יצחק בר נחמני אמר רבי הושעיא דאמר חלב שעל גבי הקיבה כהנים נהגו בו היתר כר׳ ישמעאל דאמר משום אבותיו, וקיימא לן כותייהו, והני מילי דאייתרא אבל דאקשתא אסור. וכן כתב הרמב״ן ז״ל דכיון דאשכחן ליה לר׳ עקיבא ולר׳ ישמעאל משום אבותיו דשרו וכהנים נהגו בה היתר. וכמה רבנן סמכי אכלי ליה לדידן נמי שרי, ואף על גב דבבלאי נהגו בו איסור, אנן לא חיישינן למנהגא אלא היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג שרי. ולענין סתימת חלב, קיימא לן כרב דאמר טהור סותם טמא אינו סותם, דהא רבא סבר למעבד בה עובדא כרב ששת דשרי אפילו בחלב טמא, ואמר ליה רב פפא רב⁠(ו) [ו]⁠איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל, ושתיק ליה רבא ולא אהדר ליה ולא כלום, אלמא קבלה מיניה (וטריפה) דאינו סותם אלא חלב טהור בלבד, וכתב הב״ה ז״ל דלא אמרו חלב טהור סותם אלא בחלב הגדל אם אותו אבר בעצמו כגון שומן הדקין וכיוצא בזה, לפי שהוא מחובר בה ושוכב עליו תמיד, אבל ריאה שניקבה ושומן הלב הסמוך לה סותמה טריפה דאין השומן ההוא מחובר לריאה וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין נותן, שהרי אפילו בחלב טמא אמרו שאינו סותם אף על פי ששוכב עליו תמיד אלא שאינו מהודק בו היטב, כל שכן זה שאינו מעצמו ופעמים שוכב עליו פעמים מתפרד ממנו, [ו]⁠בשעה ששכב עליו גם כן אי אפשר שיהא מהודק במקום הנקב אפילו (ב)[כ]⁠הידוק של חלב טמא. אלא שלא הבנתי עדיין טרפשא דליבא דנראה שהטרפשא אינו מחובר ללב אלא ששוכב עליו תמיד ככובע על הראש, ואפילו הכי איצטרכינן למימר דאינו סותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת: דאייתרא [החלב שעל היתר], הקרוי ״בר חימצא״ — כולי עלמא לא פליגי דשרי [הכל אינם חולקים שהוא מותר], וגם בני בבל. כי פליגי דאקשתא [כאשר הם חלוקים הרי זה בחלב שעל הקשת], שבני ארץ ישראל אוכלים גם אותו, ובני בבל אוסרים אותו באכילה.
There are those who say that with regard to the fat that is on the bowstring, everyone agrees that it is permitted. This, then, is the bar ḥimtza. When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bow. The residents of Eretz Yisrael permit it, but the residents of Babylonia prohibit it. This, then, is the ḥimtza.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּי הָא דְּאָמַר רַב אַוְיָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי מְקַמְּצִין וְכֵן אָמַר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד מְקַמְּצִין אָמַר רַב אַוְיָא הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי קְמַצוּ וְהַבוּ לֵיהּ וַאֲכַל.

The Gemara adds: When it was stated that only the residents of Eretz Yisrael permit the fat on the bowstring for consumption, this means that they would eat it in a manner like that which Rav Avya says that Rabbi Ami says: One takes a handful of the fat that lies above the fat on the bowstring, since this is the fat prohibited by the verse: “And all the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3), and the rest is permitted for consumption. And so says Rabbi Yannai, also a resident of Eretz Yisrael, in the name of a certain elder: One takes a handful. Rav Avya said: I was standing before Rabbi Ami. The people there took a handful of the fat on the bowstring and gave him the remaining fat, and he ate from it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקמצין – כלומר נוטל מעליו קצת וקולפו והשאר מותר:
כי הא – אלישנא קמא קאי.
רבי אמי – מערבאה הוא ואמר מקמצין נוטלין ממנו מעט למעלה מההיא דאייתרא מפני שחלב הקרב שוכב עליו ואוכלין השאר.
קמוץ והבו ליה ואכל. פירש רבינו שלמה ז״ל קמוץ שהיו נוטלין ממנו מעט מלמעלה מההוא דאייתרא, מפני שחלב (הקורקבן) [שעל הקרב] שוכב עליו ואוכלין השאר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: מה שנאמר שבני ארץ ישראל מקילים בחלב שעל היתר, הוא כי הא [כמו זו] שאמר רב אויא, שכך אמר ר׳ אמי מחכמי ארץ ישראל: מקמצין [מסירים מעט] חלב מעל החלב שעל היתר (מפני שאותו חלב הוא חלב שעל הקרב, שהוא אסור), ואת החלב שעל היתר אוכלים. וכן אמר ר׳ ינאי, שהיה מחכמי ארץ ישראל, משום (בשם) זקן אחד: מקמצין. אמר רב אויא: הוה קאימנא קמיה [הייתי עומד לפני] ר׳ אמי, קמצו והבו ליה [הסירו מעט ונתנו לו] מן החלב שעל היתר, ואכל.
The Gemara adds: When it was stated that only the residents of Eretz Yisrael permit the fat on the bowstring for consumption, this means that they would eat it in a manner like that which Rav Avya says that Rabbi Ami says: One takes a handful of the fat that lies above the fat on the bowstring, since this is the fat prohibited by the verse: “And all the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3), and the rest is permitted for consumption. And so says Rabbi Yannai, also a resident of Eretz Yisrael, in the name of a certain elder: One takes a handful. Rav Avya said: I was standing before Rabbi Ami. The people there took a handful of the fat on the bowstring and gave him the remaining fat, and he ate from it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שַׁמָּעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא א״לאֲמַר לֵיהּ קְמוֹץ הַב לִי דְּאֵיכוֹל חַזְיֵיהּ דהוי קָמְחַסֵּם אֲמַר לֵיהּ בבַּבְלָאָה אַתְּ גּוֹם שְׁדִי.

The Gemara relates: The attendant of Rabbi Ḥanina was standing before Rabbi Ḥanina, a resident of Eretz Yisrael. Rabbi Ḥanina said to him: Take off a handful from that fat on the bowstring and give me the rest so that I will eat from it. Rabbi Ḥanina saw that the attendant was hesitating, so he said to him: You are a Babylonian and usually consider all of this fat forbidden. If so, cut off all the fat and throw it away.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קא מהסים – כלומר לא היה עושה ברצון:
גום שרי כלומר חתוך כולו ושרי – שירקא דמעינא דנפיק בדוחקא לחה כמו ריר שרבוצה כך בבני מעיים שגורדין בסכין. ואמרי לה חבריה דר׳ זירא מדר׳ זירא ומנו ר׳ אבא דא״ר אבא בריה דר׳ חייא בר אבא כו׳ כלומר תרי ר׳ אבא הם ר׳ אבא סתם אמר משמיה דר׳ אבא בריה דר׳ חייא [בר אבא]:
מחסם – לשון (דברים כה) לא תחסום. מגמגם.
בבלאה את – שנהגו בו איסור.
גום – חתוך עד עיקרו כולו והשלך. גום כמו גוממו עם השופי לקמן (דף צב:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד מסופר, שמעיה [שמשו] של ר׳ חנינא מחכמי ארץ ישראל, הוה קאי קמיה [היה עומד לפני] ר׳ חנינא, אמר ליה [לו] ר׳ חנינא: קמוץ, הב לי דאיכול [הסר מעט, תן לי שאוכל], חזייה דהוי קמחסם [ראה אותו, את השמש, שהוא מהסס], אמר ליה [לו]: בבלאה את [בבלי אתה], ואתה רגיל לנהוג בזה איסור, וכיון שכך גום שדי [חתוך וזרוק את הכל], וגם את החלב שעל היתר.
The Gemara relates: The attendant of Rabbi Ḥanina was standing before Rabbi Ḥanina, a resident of Eretz Yisrael. Rabbi Ḥanina said to him: Take off a handful from that fat on the bowstring and give me the rest so that I will eat from it. Rabbi Ḥanina saw that the attendant was hesitating, so he said to him: You are a Babylonian and usually consider all of this fat forbidden. If so, cut off all the fat and throw it away.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּנֵי מֵעַיִין שֶׁנִּיקְּבוּ וְלֵיחָה סוֹתַמְתָּן כְּשֵׁרָה מַאי לֵיחָה אָמַר רַב כָּהֲנָא שִׁירְקָא דִּמְעַיָּיא דְּנָפֵיק אַגַּב דּוּחְקָא.

§ The mishna states that if the small intestines are perforated, the animal is a tereifa. With regard to this, it is taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: If the intestines were perforated but mucus seals the perforated intestines, the animal is kosher. The Gemara asks: What is this mucus? Rav Kahana said: It is the mucus of the intestines that comes out under pressure, when one scrapes with a knife.
רי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליחה – מבפנים היא.
שירקא דמעייא – גליד״א ואדוקה בהן מבפנים ומוציאין אותה מהם בדוחק.
סימן רמז
ניקבו הדקין לצד שומן של כנתא הוי סתימה, כי חלב טהור סותם. לבד מחלב העשוי ככובע, דהוא טרפשא דליבא, וחוטי דכרכשא לפי שאינו מהודק אליו יפה. וחלב חיה שעל הכרס נמי לא מיהדק ואינו סותם אם ניקב הכרס.
והדקין שניקבו וליחה סתמתן טריפה. אדזימנין דמיתרמי דהבהמה משלשלת מחולי וליחה מתגררת ויוצאה ונמצאו נקובין.
א. הובא בראבי״ה ר״ע קי.
ולחה סותמתן. לחה מבפנים הוא. שירקא דמעיא. גלד שאדוק בהן מבפנים, ומוציאין אותה מהן בדוחק.
בני מעים שניקבו וליחה סותמן כשירה. ואסיקנא דלית הילכתא כותיה ואין ליחה סותמתן כלל.
הדקין ובני מעין שניקבו במקום שאפשר לתלות ביד הטבח וכיוצא בזו רוב הגאונים הסכימו שתולין כמו שהתבאר בריאה ניקבו ואין ידוע אם לאחר שחיטה וכשרה אם קודם שחיטה נוקבין את המעים עצמו במקום אחר שבו ומקיפין את הנקבים זה לזה אם דומים כשרה ואם לאו טרפה לא נתדמו ומשמש בזה האחרון ונתדמה כשרה שהדבר מוכיח שכבר נתמשמש הראשון על ידי המסופקים בו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ובענין ששנינו במשנתנו, שאם ניקבו דקין (בני מעיים) הרי זו טריפה, תניא [שנויה ברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: בני מעיין שניקבו, וליחה סותמתןכשרה. ושואלים: מאי [מהי] ליחה זו שאמרנו? אמר רב כהנא: שירקא דמעייא דנפיק אגב דוחקא [הליחה שעל דופן המעיים שיוצאת בדוחק], על ידי גירוד בסכין.
§ The mishna states that if the small intestines are perforated, the animal is a tereifa. With regard to this, it is taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: If the intestines were perforated but mucus seals the perforated intestines, the animal is kosher. The Gemara asks: What is this mucus? Rav Kahana said: It is the mucus of the intestines that comes out under pressure, when one scrapes with a knife.
רי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גְּמִירִי חַבְרַיָּא דְּרַבִּי אַבָּא מֵרַבִּי אַבָּא וּמַנּוּ רַבִּי זֵירָא וְאָמְרִי לַהּ חַבְרַיָּא דְּרַבִּי זֵירָא מר׳מֵרַבִּי זֵירָא וּמַנּוּ רַבִּי אַבָּא (אָמַר רַבִּי אַבָּא) בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא הָכִי אָמַר (רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר) רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאֵבֶל.

The Gemara relates: The colleagues of Rabbi Abba learned a tradition from Rabbi Abba. And who are they? The phrase: Colleagues of Rabbi Abba, is referring to Rabbi Zeira. And some say the colleagues of Rabbi Zeira learned it from Rabbi Zeira. And who are they? Rabbi Abba. This is the tradition: Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said that this is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to the halakhot of mourning.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמירי חבריא דרבי אבא מרבי אבא – הא שמעתא לקמן דרבי אבא בריה דרבי חייא ולאו היינו רבי אבא קמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, גמירי חבריא [למדו חביריו] של ר׳ אבא מר׳ אבא, ומנו [ומיהם החברים]? ר׳ זירא, ואמרי לה [ויש אומרים] שלמדו דבר זה חבריא [חביריו] של ר׳ זירא מר׳ זירא, ומנו [ומיהם חבריו]? ר׳ אבא. אמר ר׳ אבא בריה [בנו] של ר׳ חייא בר אבא, הכי [כך] אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפה, והלכה כר׳ שמעון בהלכות אבל.
The Gemara relates: The colleagues of Rabbi Abba learned a tradition from Rabbi Abba. And who are they? The phrase: Colleagues of Rabbi Abba, is referring to Rabbi Zeira. And some say the colleagues of Rabbi Zeira learned it from Rabbi Zeira. And who are they? Rabbi Abba. This is the tradition: Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said that this is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to the halakhot of mourning.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֲלָכָה כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה הָא דַּאֲמַרַן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאֵבֶל מַאי הִיא דִּתְנַן כׇּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב מוֹנֶה עִמָּהֶן.

The Gemara elaborates: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa; this is the halakha that we stated above, that mucus forms an effective seal in the intestines. The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning; what is this halakha? As we learned in a baraita: If one learns of the death of an immediate relative after other relatives have already begun their period of mourning, the halakha is as follows: During the entire first three days of mourning, if a mourner comes to the house of mourning from a nearby place, he counts his days of mourning with the other mourners and completes his mourning with them.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלשה ימים הראשונים כלומר דג׳ ימים הראשונים זו עיקר של אבלות והיכא דבא ממקום קרוב מונה עמהן דכיון דהיה במקום קרוב היה גם הוא בצער:
כל שלשה ימים הראשונים – של אבלות.
בא ממקום קרוב – אם לא היה אחד מן האבלים בבית והיה במקום קרוב בתוך מהלך יום אחד וראוי הוא לדעת בו ביום אע״פ שלא ידע חל אבלות עליו ובלבד שיבא בתוך שלשה ימים ומונה אבלותו מיום ראשון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרטים: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפההא דאמרן [זה שאמרנו], שבני המעיים שניקבו וליחה סותמתם — כשרה. הלכה כר׳ שמעון באבל, מאי [מה] היא? דתנן [ששנינו בברייתא]: אחד מקרובי המת שלא ידע מפטירת המת, והצטרף רק מאוחר יותר לשאר האבלים, כל שלשה ימים הראשונים של אבלות, אם בא ממקום קרוב — הרי הוא מונה עמהן, וגומר יחד איתם את שבעת ימי האבילות, אף על פי שהחל אותה מאוחר יותר.
The Gemara elaborates: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa; this is the halakha that we stated above, that mucus forms an effective seal in the intestines. The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning; what is this halakha? As we learned in a baraita: If one learns of the death of an immediate relative after other relatives have already begun their period of mourning, the halakha is as follows: During the entire first three days of mourning, if a mourner comes to the house of mourning from a nearby place, he counts his days of mourning with the other mourners and completes his mourning with them.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִמָּקוֹם רָחוֹק מוֹנֶה לְעַצְמוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ אֲפִילּוּ בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב מוֹנֶה לְעַצְמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב מוֹנֶה עִמָּהֶן.

The baraita continues: If he came from a distant place, he counts seven days on his own from the time that he was informed of the death. From this point forward, i.e., after the first three days, even if he comes from a nearby place, he counts seven days on his own. Rabbi Shimon says: Even on the seventh day, if he comes from a nearby place, he counts and completes his mourning with the other mourners.
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו ביום שביעי בא ממקום קרוב מונה עמהם – לכאורה היה נראה דיום שביעי לאו דוקא אלא בלילה של שביעי דאכתי לא פסק אבלות מינייהו דאי ביום השביעי הא מקצת היום ככולו ואין שייך לומר מונה עמהם ומיהו אפילו ביום שביעי ממש איירי דבמועד קטן (דף כב.) מוקי לה כשעדיין המנחמים אצלו דאכתי קאי באבלותיה עד שילכו להם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם בא ממקום רחוקמונה לעצמו שבעה ימים. מכאן ואילך, אם הצטרף אליהם לאחר שלושה ימים הראשונים, אפילו בא ממקום קרובמונה שבעה לעצמו. ר׳ שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי, אם בא ממקום קרובמונה עמהן. ובענין זה אמר ר׳ יוחנן שהלכה כמותו.
The baraita continues: If he came from a distant place, he counts seven days on his own from the time that he was informed of the death. From this point forward, i.e., after the first three days, even if he comes from a nearby place, he counts seven days on his own. Rabbi Shimon says: Even on the seventh day, if he comes from a nearby place, he counts and completes his mourning with the other mourners.
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר מַאן דְּהוּא אִיזְכֵּי וְאֶיסַּק וְאֶגְמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא מִפּוּמֵּיהּ דְּמָרַהּ כִּי סְלֵיק אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״לאֲמַר לֵיהּ אֲמַר מָר הֲלָכָה כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה א״לאֲמַר לֵיהּ הָא אֵין הֲלָכָה אֲמַרִי.

Someone whose name was not given said: May I merit to go up to Eretz Yisrael and learn this halakha from the mouth of its Master. When he went up from Babylonia to Eretz Yisrael, he found Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, and said to him: Is it true that the Master said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa? Rabbi Abba said to him: This is not true. Rather, I said just the opposite, that the halakha is not in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel, and even if mucus seals the perforation of the intestine, the animal is a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי סליק אשכחיה – כלומר אמרן לעיל גמירי חבריה דר׳ אבא מר׳ אבא ומנו ר׳ זירא דהלכה כר׳ שמעון בטרפות ובאבל כי סליק ר׳ זירא אשכחיה:
אמר מאן דהוא – אחד מן התלמידים ולא היו זכורין אלו שסידרו הגמרא מי הוה.
אזכי ואיסק – לארעא דישראל לאתריה דרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא.
ואגמרה – לשמעתא דרבי חייא בר אבא ואגמרה משמיה אי אמר הלכה כר׳ שמעון או לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, אמר מאן דהוא [מי שהוא] שלא הוזכר שמו: איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה [אזכה ואעלה לארץ ישראל ואלמד את ההלכה הזו מפי בעליה]. כי סליק אשכחיה [כאשר עלה מצא את] ר׳ אבא בריה [בנו] של ר׳ חייא בר אבא, שמשמו נאמרה שמועה זו, אמר ליה [לו], האם אמר מר [אדוני] שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפה, שמעיים שניקבו וליחה סותמתם — כשרה? אמר ליה [לו]: הא [הרי] אין הלכה כמותו אמרי [אמרתי].
Someone whose name was not given said: May I merit to go up to Eretz Yisrael and learn this halakha from the mouth of its Master. When he went up from Babylonia to Eretz Yisrael, he found Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, and said to him: Is it true that the Master said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa? Rabbi Abba said to him: This is not true. Rather, I said just the opposite, that the halakha is not in accordance with Rabban Shimon ben Gamliel, and even if mucus seals the perforation of the intestine, the animal is a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאָבֵל מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ פְּלוּגָתָא נִינְהוּ דְּאִיתְּמַר רַב חִסְדָּא אָמַר הֲלָכָה וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה וְרַב נַחְמָן אָמַר אֵין הֲלָכָה.

The anonymous man asked Rabbi Abba again: What about the other ruling reported in your name, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning; is this accurate? Rabbi Abba said to him: There are conflicting opinions with regard to this matter, as it was stated that Rav Ḥisda says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and so says Rabbi Yoḥanan: That is the halakha. But Rav Naḥman says: That is not the halakha.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאל אותו: כר׳ שמעון באבל, מאי [מה הדין]? מה אמרת בזה? אמר ליה [לו]: בענין זה גם כן לא אמרתי הלכה, אלא פלוגתא נינהו [דעות חלוקות הן]. דאיתמר [שנאמר], רב חסדא אמר: הלכה כר׳ שמעון באבל, וכן אמר ר׳ יוחנן שכך הלכה, ורב נחמן אמר: אין הלכה. ומסכמים:
The anonymous man asked Rabbi Abba again: What about the other ruling reported in your name, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning; is this accurate? Rabbi Abba said to him: There are conflicting opinions with regard to this matter, as it was stated that Rav Ḥisda says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and so says Rabbi Yoḥanan: That is the halakha. But Rav Naḥman says: That is not the halakha.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גוְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה דוַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאֵבֶל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.

The Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning, in accordance with the statement of Shmuel, who says: The halakha is in accordance with the statement of the more lenient authority in matters relating to mourning.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין הלכה כרבן שמעון [ב״ג] – הש״ס קא פסיק לה.
אף ריאה שניקבה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאו נוקבין באותה ריאה אף מערוגה לערוגה ר״ל מצד ימין לצד שמאל וכן מאונא לאומא או אף בריאה אחרת ומקיפין ואם דומין כשרה ואם לאו טרפה ודוקא מריאה של בהמה דקה לדקה או מגסה לגסה אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה ויש מי שאומר שאין מקיפין אלא באותה ריאה עצמה אף מערוגה לערוגה אלא שאף בריאה עצמה אין מקיפין מגסה לדקה ומדקה לגסה והם מפרשים מגסה לדקה מאומא לאונא ומדקה לגסה מאונא לאומא:
אף הקנה שנמצא נפסק ברובו ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאו פוסקין במקום אחר שבה ממקום עובי שבטבעות הקנה לפסיקה שבטבעת וממקומות הקלושים שבה בין טבעת לטבעת לפסיקה שבמקום קלוש גם כן ואם דומים כשרה ואם לאו טרפה אבל אין מקיפין בה ממקום עובי שבה לפסיקה שבמקום קלוש וכן בהפך וכתבו הגאונים שבזמן הזה אין בקיאים בהקפה וכל שמצינו ניקב במקום שהנקב פוסל בו ושאין לתלות ביד הטבח אוסרין אותה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל המיקל בטרפה, אלא בני מעיים שניקבו, גם אם ליחה סותמתם — טריפה היא. והלכה כר׳ שמעון באבל, שאפילו בא ביום השביעי מונה עמהם, מדוע? משום שאנו הולכים על פי הכלל שאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
The Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a tereifa, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to mourning, in accordance with the statement of Shmuel, who says: The halakha is in accordance with the statement of the more lenient authority in matters relating to mourning.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא המַקִּיפִים בִּבְנֵי מֵעַיִים.

§ Rav Shimi bar Ḥiyya says: One may compare perforations in the intestines. If one is unsure whether a perforation occurred before or after slaughter, one may make an additional perforation and compare the two. If their appearance is similar, one may conclude that the perforation occurred after slaughter, and the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקיפין בבני מעיין – כלומר בני מעיים שניקבו ומספקא לן אי מקודם שחיטה או לאחר שחיטה נוקבין בצידו ורואין אי מדמו הנקבין ודאי לאחר שחיטה אי לאו מדמו ודאי קודם שחיטה. מקיפין בריאה כלומר הריאה שניקבה ומספקא לן אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה נוקבין בצידה ורואין אם דומין באותה ערוגה אם באומא נוקבין באומא ואם באונא נוקבין באונא. ומדקה לדקה כלומר אם נקב באונא ינקב באונא אחרת אבל לא מאומא לאונא ולא מאונא לאומא:
מקיפין בבני מעיים – אם נמצאו נקובים ואין אנו יודעין אם קודם שחיטה ואם לאחר שחיטה נוקבין נקב אחר בצידו ורואין אם מראיהן שוין כשרה דבידוע שלאחר שחיטה היה.
אמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעים. כתב הרב בעל העיטור ז״ל דנראה דהוא הדין דמקיפין בלב וכבד והקורקבן דאינהו נמי בני מעים איקרו, כדאמרינן לקמן (חולין נו:) בנחמרו בני מעיה לא שנו אלא לב וכבד וקורקבן. אבל רבינו ז״ל אומר דאין דרך האמוראין להזכיר לב וכבד וקורקבן וריאה בכלל מעים, אבל במשנה או בברייתא מזכירין הכל בלשון בני מעיים. ותדע שהרי הוצרך רבי יוחנן ור׳ אליעזר למימר מקיפין בריאה, אלמא ריאה אינה בכלל בני מעים, ולא היו בכלל דברי רב שימי בר חייא, ועוד דאמר בענין נפולה דלקמן (חולין נא:) נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, אמר ליה מר זוטרא הכי אמרינן משמיה דרב צריכה בדיקה כנגד כל החלל, אלמא בכלל [דברי] אמימר דאמר כנגד בני מעים לא היה אלא כרס ודקין, ואתא מר זוטרא ואוסיף לב וקורקבן וכבד וריאה שאף הם בכלל החלל, וכן נמי לענין דרוסה כי האי גוונא, וכן דעת רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל לקמן (חולין נד.) גבי דרוסה. והילכך הכי דאיתמר מקיפין כגון בני מעים, דהיינו כרס ודקין, וכגון ריאה דאמר רבי יוחנן ורבי אליעזר דמקיפין בה נמי התם הוא דסמכינן אהקפה, אבל בשאר טרפיות כגון בלב וכבד וקורקבן, לא סמכינן אהקפה כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אמר רב שימי בר חייא: מקיפים [מקרבים ומשווים] בבני מעיים, אם בא לפנינו נקב במעיים ואין ידוע אם קודם שחיטה נעשה והיא טריפה, או לאחריה — עושים בהם נקב נוסף ומשווים, ואם מראה הנקבים דומה — כשרה, שוודאי לאחר שחיטה נעשה.
§ Rav Shimi bar Ḥiyya says: One may compare perforations in the intestines. If one is unsure whether a perforation occurred before or after slaughter, one may make an additional perforation and compare the two. If their appearance is similar, one may conclude that the perforation occurred after slaughter, and the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָנְהוּ בְּנֵי מֵעַיִים דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אַקְּפִינְהוּ וְלָא אִידְּמוֹ אֲתָא רַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּרֵיהּ ומְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ וְאִידְּמוֹ אֲמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא אֲמַר לֵיהּ כַּמָּה יְדֵי ממשמשו בְּהָנֵי מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי לְקַמֵּיהּ דְּמָר אֲמַר לֵיהּ חַכִּים בְּרִי בִּטְרֵפוֹת כְּרַבִּי יוֹחָנָן.

The Gemara relates: There were certain perforated intestines that came before Rava. Rava made other perforations and compared them, but they were not similar. Rav Mesharshiyya, his son, came and rubbed the new perforations, and they were similar. Rav Mesharshiyya therefore deemed the animal kosher. Rava said to him: From where did you know to do this? Rav Mesharshiyya said to him: I reasoned: How many hands rubbed these earlier perforations before they came before the Master? Therefore, I thought that if I handled the new ones, perhaps they would look similar. Rava said to him: My son is as wise in matters of tereifot as Rabbi Yoḥanan.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממשמש בהו – ממשמש בהן בנקבים האחרים ונהפכו למראה אחד.
ואדמו – ואכשרה.
מנא לך הא – שידעת לעשות חכמה זו.
א״ל – מעצמי הבינותי דאמינא כמה ידי ממשמשות בנקבין קמאי מקמי דליתי קמיה דמר.
כר׳ יוחנן – בכל מילי. לישנא אחרינא רבי יוחנן חכים בטרפות דאמרינן לקמן שדר ליה שמואל תריסר גמלי ספיקי דטריפתא בפרק גיד הנשה (לקמן דף צה:).
ואם נמצא בדקין נקב לאחר שחיטה, נוקבין הדקין במקום אחר ומקרבין נקב אצל נקב אם דומין הנקבין זה לזה ודאי לאחר שחיטה נוקבו וכשירה. ואם משמשו ידים בנקב הראשון [י]⁠משמשו גם באחרון ואם ידמו כשירה ואם לאו טריפה דקודם שחיטה ניקב.
אוהדורא דכנתא הם מעיים השמינים המסובבין סביב סביב על הכנתא, אנטרייל בלעז, אם נקבו לצד חוץ טריפה. ואם ניקבו לצד השומן השומן סותמו וכשירהב. וגם אם ניקבו זה לזה כל אחד הוי סתימה לחבירו וכשירה.
אם מחזיקין דם בבני מעיים תמצא בסי׳ מ״ט (תשובות ראב״ן מ״ט).
א. מח ע״ב.
ב. וכ״ה הטור סי׳ מו וכתב בב״י שם שדבר פשוט הוא שחלב טהור סותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, הנהו [אותם] בני מעיים שניקבו דאתו לקמיה [שהובאו לפני] רבא שיפסוק בעניינם, עשה נקב אחר, אקפינהו ולא אידמו [קירב והשווה אותם את הנקבים ולא היו דומים]. אתא [בא] רב משרשיא בריה [בנו], היה ממשמש בהו [בהם] בנקבים החדשים, ואידמו [ונעשו הנקבים דומים לראשונים], והכשיר. אמר ליה [לו] אביו: מנא לך הא [מנין לך דבר זה]? אמר ליה [לו], זו היתה הסברה שלי: כמה ידי ממשמשו בהני מקמי דליתי לקמיה דמר [כמה ידיים היו ממשמשות באלה הראשונים לאחר שחיטה קודם שהגיעו לפני אדוני], ואם נמשמש באלו ייתכן שיהיו דומים זה לזה. אמר ליה [לו]: חכים ברי [חכם בני] בהלכות טרפות כמו ר׳ יוחנן!
The Gemara relates: There were certain perforated intestines that came before Rava. Rava made other perforations and compared them, but they were not similar. Rav Mesharshiyya, his son, came and rubbed the new perforations, and they were similar. Rav Mesharshiyya therefore deemed the animal kosher. Rava said to him: From where did you know to do this? Rav Mesharshiyya said to him: I reasoned: How many hands rubbed these earlier perforations before they came before the Master? Therefore, I thought that if I handled the new ones, perhaps they would look similar. Rava said to him: My son is as wise in matters of tereifot as Rabbi Yoḥanan.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ זמַקִּיפִים בָּרֵיאָה אָמַר רָבָא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאוֹתָהּ עֲרוּגָה אֲבָל מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה לָא וְהִלְכְתָא חאֲפִילּוּ מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה מִדַּקָּה לְדַקָּה וּמִגַּסָּה לְגַסָּה אֲבָל לֹא מִגַּסָּה לְדַקָּה וְלֹא מִדַּקָּה לְגַסָּה.

Similarly, Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: One may compare perforations in the lung to determine whether they occurred after slaughter. Rava said: We said this only when the two perforations are on the same side of the lungs. But one may not compare perforations from one side to the other side. The Gemara rules: And the halakha is: One may compare even from one side to the other side, and even from a small animal to another small animal, or from a large animal to another large animal, but not from a large animal to a small animal, and not from a small animal to a large animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ערג
ערגא(שבת פד:) מניין לערוגה שהיא ששה על ששה פי׳ בערך בדד. (חולין נ.) לא אמרו אלא באותה ערוגה פי׳ אומה דריאה:
א. [בייט.]
מקיפין בריאה – היכא דליכא למיתלי בטבחא.
ערוגה – דופן הריאה ימיני או שמאלי.
מדקה לדקה – אפילו בהמה אחרת דוגמתה. לישנא אחרינא מגסה לגסה מאומה לאומה ומדקה לדקה מאונא לאונא וזאת נראית לי שאין מקילין כל כך.
מדקה לדקה ומגסה לגסה – פירש רבינו חננאל מסתמא מבהמה דקה לבהמה דקה להקל דאי באונא ואומא הוה ליה למימר קטנה וגדולה כדאמר רבי יהודה גבי כרס.
מקיפין בריאה. היכא דליכא למיתלי בטבחא. ואע״ג דפסקינן לעיל דאין מקיפין בבועי שהן על גבי הריאה, ולא סמכינן בבדיקתן אע״פ שהן מתדמין, יש לומר שמא מחמת מוגלא שבתוכן עור החיה כמו עור המתה הוא, מה שאין כן בעור ריאה בריאה לעור ריאה מתה.
באותה ערוגה. דופן הריאה, ימיני לימיני או שמאלי לשמאלי, אבל מדופן ריאה ימיני לדופן ריאה שמאלי, לא.
ודקה לדקה. אונא לאונא, ואומא לאומא, באותה בהמה עצמה. והגאון הזה פירש בענין אחר ומיקל הוא, והראשון נראה, שהרי אפילו בקנה ששיעורו ברוב, מחמרי׳ ביה מחוליא לבר חוליא, וגם לא פירש בו מדקה לדקה, כל שכן בריאה ששיעורה בנקב משהו יש להחמיר דלא סמכינן בבדיקת בהמה אחרת, ולהכי לא פירש בו מדקה לדקה. והכי נמי פסקינן לעיל בקנה, היכא שתפס בסימנין ושחט ומצאן עקורין ולא ידעינן אם נעקרו קודם שחיטה או לאחר שחיטה, דלא סמכינן בבדיקת בהמה אחרת, דלא קיימא לן כר׳ יוחנן דאמר יביא בהמה אחרת ויקיף.
הא דאמרינן: אפילו מערוגה לערוגה אבל לא מדקה לגסה ולא מגסה לדקה. פירש רש״י ז״ל ערוגה אומא או אונא של צד ימין או של צד שמאל, כלומר שאפילו נקובת אומא או אונא שבערוגות ימין מקיפין אותה בערוגת צד ימין אומא לאומא ואונא לאונא, אבל לא מדקה לגסה, כלומר לא מאומא שהיא גסה לאונא שהיא דקה וכן להפך. והלשון אינו מתחוור בזה, דהוה ליה למימר אבל לא מקטנה לגדולה, וכענין ששנינו במשנתינו בגדולה טפח ובקטנה ברובה אבל גסה ודקה בהמה דקה ובהמה גסה משמע, וכן פירש רבינו אלפסי ז״ל מערוגה לערוגה, כלומר מריאה זו לריאה אחרת אבל לא ממין בהמה זו למין בהמה אחרת, וכן פירש ר״ח ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין דומה, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מקיפים [מקרבים ומשווים] נקבים בריאה, שעושים נקב חדש לראות אם הנקב שנמצא דומה לו, ואירע לאחר שחיטה. אמר רבא: לא אמרן [אמרנו] שניתן לסמוך על השוואה זו אלא כשעושים נקב באותה ערוגה (שורת אונות) שבריאה, מימין או משמאל, אבל מערוגה לערוגהלא. ומסכמים: והלכתא [והלכה]: משווים אפילו מערוגה לערוגה, וכן משווים אפילו מבהמה דקה לבהמה דקה אחרת, ומבהמה גסה לבהמה גסה אחרת, אבל לא מגסה לדקה, ולא מדקה לגסה.
Similarly, Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: One may compare perforations in the lung to determine whether they occurred after slaughter. Rava said: We said this only when the two perforations are on the same side of the lungs. But one may not compare perforations from one side to the other side. The Gemara rules: And the halakha is: One may compare even from one side to the other side, and even from a small animal to another small animal, or from a large animal to another large animal, but not from a large animal to a small animal, and not from a small animal to a large animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ טמַקִּיפִין בַּקָּנֶה אָמַר רַב פָּפָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאוֹתָהּ חוּלְיָא אֲבָל מֵחוּלְיָא לְחוּלְיָא לָא וְהִלְכְתָא יאֲפִילּוּ מֵחוּלְיָא לְחוּלְיָא וּמִבַּר חוּלְיָא לְבַר חוּלְיָא אֲבָל לָא מֵחוּלְיָא לְבַר חוּלְיָא וְלָא מִבַּר חוּלְיָא לְחוּלְיָא.

Similarly, Abaye and Rava both say: One may compare severed or perforated areas in the windpipe. Rav Pappa said: We said this only when the two areas are in the same segment of the windpipe. But one may not compare from one segment to another segment. The Gemara rules: And the halakha is: One may even compare from one segment to another segment, and from one subsegment, i.e., a thin segment between the main segments, to another subsegment, but not from a segment to a subsegment, and not from a subsegment to a segment.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל לא מחוליא לבר חוליא אם ניקב בטבעת גדולה – אין נוקבין בטבעת קטנה:
מקיפין בקנה – אם נמצאת פסוקה לאחר זמן או קדורה כאיסר.
באותה חוליא – לענין קדורה כאיסר נקט לה. חוליא שלש טבעות דטבעת אחת אין עוגל כאיסר וקודרין עוד אחרת באותה חוליא עצמה ומקיפין.
בר חוליא – הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועות הבשר מחברת ראשי הטבעות ואף התנוך הולך ודק מעוביו מאמצעיתו ולצדדין לכאן ולכאן על פני כל הקנה.
מחוליא לבר חוליא – ממקום עוביה של זו למקום קלישותה של זו.
חוליא. נקרא אותו מקום שהוא תנוך. ובר חוליא הוא הבשר שבין תנוך לתנוך, שהוא מחברן.
הא דאמר: מקיפין בקנה. נראה שהיא במקום שאי אפשר שנגע בו סכין בשעת שחיטה שאפילו מותחין את הקנה לא מתרמי כנגד חתך העור, אי נמי שיש היכר בדבר שלא נעשה בסכין אלא בחתך עץ או קנה, שאם לא כן הא תלינן בסכין דדילמא בב׳ וג׳ מקומות (אשחי׳) [ונשחט] דכשרה בלא הקפה כלל, אי נמי בנקדרה הקנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין דומה אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מקיפין [מקרבים, עושים נקב ומשווים] לנקב שבקנה. אמר רב פפא: לא אמרן [אמרנו] אלא כשעושים נקב באותה חוליא שבקנה, אבל מחוליא לחוליאלא. ומסכמים, והלכתא [והלכה]: אפילו מחוליא לחוליא משווים, ומבר [ומבן] חוליא (כעין חוליה דקה שבין החוליות) לבר [לבן] חוליא אחרת משווים, אבל לא מחוליא לבר [לבן] חוליא, ולא מבר [מבן] חוליא לחוליא.
Similarly, Abaye and Rava both say: One may compare severed or perforated areas in the windpipe. Rav Pappa said: We said this only when the two areas are in the same segment of the windpipe. But one may not compare from one segment to another segment. The Gemara rules: And the halakha is: One may even compare from one segment to another segment, and from one subsegment, i.e., a thin segment between the main segments, to another subsegment, but not from a segment to a subsegment, and not from a subsegment to a segment.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר זְעֵירִי חַלְחוֹלֶת שֶׁנִּיקְּבָה כְּשֵׁרָה הוֹאִיל וִירֵיכַיִם מַעֲמִידוֹת אוֹתָהּ וְכַמָּה אָמַר רַבִּי אִילְעַי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְקוֹם הַדֶּבֶק בְּרוּבּוֹ כשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַדֶּבֶק בְּמַשֶּׁהוּ.

§ Ze’eiri says: If the rectum was perforated, the animal is kosher, since the hips hold it up and seal the perforation. And to how much of the rectum does this apply? Rabbi Ilai says that Rabbi Yoḥanan says: If the rectum was perforated in the place where it is attached to the hips, even if it was perforated in its majority, the animal is kosher. If the perforation was not in the place where it is attached to the hips, the animal is a tereifa if it was perforated in any amount.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלחולת שניקבה – כרכשתא מקום הדבק בין ירכים שלא במקום הדבק במשהו שאין שום דבר לסתום אבל מקום הדבק ירכים סותמין אותו:
חלחולת – היא כרכשא טבחיי״א.
מעמידות – סותמות אותה שהרי אדוקה בהן.
מקום הדבק – שהיא דבוקה בירכים.
ברובו – אפילו נקדר וניטל דופנה עליון או תחתון ברובו כשרה שאין דרך הריעי היוצא דרך הנקב לחזור לאחוריו וליפול לתוך חלל הגוף מפני שמקום דחוק הוא השדרה מלמעלה ועצמות האליה שקורין הנקא״ש ומכאן ולמטה הן מחוברין בחסחוס.
וחלחולת, היא הטבחיא בלעז, שניקב שלא במקום הדבק שהוא בין הירכיים, בנקב משהו, ואם ניקבה במקום דיבוקה שם בין הירכיים כשירה,
חלוחלת שניקבה. היא כרכשא, ובלעז טבחיא. מעמידות. סותמות אותה, שהרי אדוקה בהן. מקום הדבק. שהיא דבוקה בירכים. ברובו. אבל כולו טרפה.
אמר זעירי חלחולת שניקבה כשירה. אוקימנא משמיה דרב נחמן דבמקום הדבק. שהוא מקום שהירכים מעמידין אותה, אפילו ניטל כולו ולא נשתייר ממנו אלא כמלא בטדא בשור גדול דהיינו ד׳ אצבעות כשירה, אבל שלא במקום הדבק אפילו בכל שהו טריפה דפרשו נוקב ושותת דרך אותו נקב לחללי הגוף הלכך טריפה. ותימה הוא היכי נקט זעירי לשון ניקבה דאפילו ניטל כוו קאמר דכשירה, והא לא משמע דפליגי זעירי ורב נחמן כלל, ומיהו אשכחן שקורין פעמים לפלוש גדול נקב כאותה שאמרו בסוכה (סוכה לו.) ניקב נקב מפולש בכל שהוא שאינו מפולש בכאיסר, ולעיל נמי (מה.) אמר נקבים שיש בהן חסרון, אבל לנטילה לגמרי לא אשכחן דקרי ליה נקב אלא חסרון או נטילה, וצ״ע.
חלוחלת שניקבה אם ניקבה במה שנכנס ממנה בחלל הגוף טרפה במשהו כשאר הדקין ניקבה במה שהוא דבק ממנה ביריכים אפי׳ ניטל כלו כשר שהיריכים מעמידין אותה ובלבד שישתייר ממנה מלא ארבע אצבעות בשור ולפי שיעור זה בשאר בהמות ולפי גדלן וקטנן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אגב הדיון בבני מעיים שניקבו מביאים מה שאמר זעירי: חלחולת (המעי הגס, המסתיים בפי הטבעת) שניקבהכשרה הבהמה, הואיל ויריכים מעמידות אותה וסותמות את הנקב. וכמה, מהו המקום בחלחולת שדנים בו דין זה? אמר ר׳ אילעי אמר ר׳ יוחנן: אם היה הנקב במקום הדבק, במקום בו החלחולת דבוקה לירכיים, אפילו אם ניקב ברובו — כשרה, אם ניקבה שלא במקום הדבק אפילו במשהו הריהי טריפה.
§ Ze’eiri says: If the rectum was perforated, the animal is kosher, since the hips hold it up and seal the perforation. And to how much of the rectum does this apply? Rabbi Ilai says that Rabbi Yoḥanan says: If the rectum was perforated in the place where it is attached to the hips, even if it was perforated in its majority, the animal is kosher. If the perforation was not in the place where it is attached to the hips, the animal is a tereifa if it was perforated in any amount.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר לָאו מִי אָמֵינָא לְכוּ לָא תִּתְלוֹ בֵּיהּ

The Sages said this halakha before Rava in the name of Rav Naḥman. Rava said to them: Have I not told you not to hang on Rav Naḥman
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרוה רבנן קמיה [אמרו אותה חכמים לפני] רבא משמיה [משמו] של רב נחמן, אמר להם: לאו מי אמינא לכו לא תתלו ביה [האם לא אמרתי לכם אל תתלו בו] ברב נחמן
The Sages said this halakha before Rava in the name of Rav Naḥman. Rava said to them: Have I not told you not to hang on Rav Naḥman
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין נ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין נ. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין נ. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין נ., הערוך על סדר הש"ס חולין נ., רש"י חולין נ., ראב"ן חולין נ. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין נ., ר"י מלוניל חולין נ. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א חולין נ. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין נ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין נ., מהרש"א חידושי הלכות חולין נ., פירוש הרב שטיינזלץ חולין נ.

Chulin 50a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 50a, Rif by Bavli Chulin 50a, Attributed to R. Gershom Chulin 50a, Collected from HeArukh Chulin 50a, Rashi Chulin 50a, Raavan Chulin 50a, Tosafot Chulin 50a, Ri MiLunel Chulin 50a, Rashba Chulin 50a, Meiri Chulin 50a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 50a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 50a, Steinsaltz Commentary Chulin 50a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144