×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״לאֲמַר לֵיהּ כִּי מִשְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דִידַן מִשְׁתְּבַע וַאֲנַן לָא מַסְּקִינַן נַפְשִׁין אַשּׁוּמְשְׁמָנֵי.
Rav Ashi said to him: When he takes an oath, he takes an oath based on our understanding, which is that of an ordinary person, and we do not entertain the possibility in our mind that he is referring to ants [shumshemanei]. Therefore, if he took an oath in that manner, it is assumed that he referred to people, like those that left Egypt.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אדעתא דידן אישתבע – כדרך שבני אדם נשבעין ואין דרך בני אדם לקרוא לנמלים עולי מצרים.
אדעתא דידן אישתבע. ולא מהימנינן ליה בדבר משונה כזה ואע״ג דבמתניתין מהימנינן ליה דנדר בחרמו של ים ובקרבנות מלכים אין זה משונה כל כך:
אדעתא דידן אשתבע – דאע״ג דלא אמרינן ליה אשתבע על דעתינו אינו נשבע על מה שיש בלבו אלא על דעתינו.
אמר ליה [לו] רב אשי: כי משתבע [כאשר אדם נשבע] — אדעתא דידן משתבע [על דעת שלנו, של סתם בני אדם, הוא נשבע], ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני [ואנו איננו מעלים על דעתנו את הנמלים], ואם הוא נשבע על כך, ודאי כוונתו לאנשים כעולי מצרים ממש.
Rav Ashi said to him: When he takes an oath, he takes an oath based on our understanding, which is that of an ordinary person, and we do not entertain the possibility in our mind that he is referring to ants [shumshemanei]. Therefore, if he took an oath in that manner, it is assumed that he referred to people, like those that left Egypt.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְעַל דַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּמִשְׁתְּבַע וְהָתַנְיָא כְּשֶׁהֵן מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אאוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל תְּנַאי שֶׁבְּלִבְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ אֶלָּא עַל דַּעְתֵּינוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין לְאַפּוֹקֵי מַאי לָאו לְאַפּוֹקֵי דְּאַסֵּיק לְהוּ לְאִיסְקוּנְדְּרֵי וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא זוּזֵי.

The Gemara asks: And does a person not take an oath according to his own understanding? There are times when one takes an oath with a particular stipulation in mind or intends a special meaning to his words. But isn’t it taught in a baraita: When the judges administer an oath to one who claims he paid a debt, they say to him: Know that we do not administer an oath to you based on a stipulation in your heart, i.e., you cannot claim that you are taking the oath based on a condition you have in mind. Rather, your oath is taken based on our understanding and on the understanding of the court. The Gemara clarifies: What does the phrase that they say to him: Based on our understanding, come to exclude? Does it not serve to exclude a case where one gave the debtor tokens [iskundarei] from a game, and in his mind he gives them the title of coins and takes an oath that he returned these coins, which is the truth based on his unspoken thoughts.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאפוקי מאי – אמרי ליה הכי דשלא על דעתך אנו משביעין אותך.
לאו לאפוקי – דיהיב ליה לבעל חובו אסקונדרי פיספסים שמשחקים בהן וקרא אותן זוזי ובכך רוצה לפטור עצמו מן השבועה מכלל דעביד איניש דנשבע לדעתא דנפשיה הכא נמי נימא הכי גבי שומשמני.
לאפוקי דאי יהיב ליה אסקונדרי. דבר שמשחקים בו בטבלאות כמו באסקונדרי אטלליתו (קידושין דף כא.):
ואסיק להו שמא זוזי. אע״פ שמשונה הוא ורחוק הוא מן הדעת אזלינן בתר דעתיה:
כשהן משביעין אותו – למודה מקצת.
אסקונדרי – חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהם.
ואסיק להו שמא זוזי – כנה את שמם מעות.
ומקשה ואדעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע וכו׳. הרי אפילו במילי דשינוייא אסיק דעתיה לעלות שם משונה לדבר. ונשבעין. (בשם) כשהם משביעין בבית דין בתחילת שבועת הדיינין אומרים לו לנשבע. בשלוחי בית דין קאמר אלא על דעתנו שאנו שלוחי בית דין ועל דעת המשלחים אותנו להשביעכם. ותימה אמאי משבעי ליה על ידי שליחות. ונראה לפרש על דעתינו אנחנו בית דין ועל דעת בית דין של מעלה דיהיב ליה כח למשביע.
רש״י לבעל חובו אסקונדרי כו׳ הד״א הכא גבי שומשמני הס״ד נפשיה ומשום כו׳ דפלחי לאלוה הס״ד אלוה מעצמה הס״ד שם מצות הס״ד כצ״ל:
בר״ן דהכי גרסינן ואשתבע כו׳ איננו פה כו׳ הס״ד על ע״ז הס״ד ואחר כך מ״ה חמורה כו׳ כל המצות הס״ד כצ״ל:
שלא על דעתינו אנו משביעין כו׳ דאסיק להו לאסקונדרי כו׳ כל סוגיא זו עד סופה היא בשינוי קצת פ״ג דמסכת שבועות ושם יבואר:
ושואלים: וכי על דעתא דנפשיה [דעת עצמו] לא עביד איניש דמשתבע [אין אדם עשוי להישבע]? וכי אין אדם עשוי להישבע כשיש לו במחשבתו תנאי או הגדרה מיוחדת על השבועה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כשהן, הדיינין, משביעין אותו את המחוייב שבועה שפרע את חובו, אומרים לו: הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך, כלומר, אין אתה יכול לסמוך על תנאי כלשהו שאתה עושה בליבך ולומר שאתה נשבע על פי תנאי זה, אלא על דעתינו ועל דעת בית דין. ונברר: מה שאומרים לו ״על דעתינו״ לאפוקי מאי [להוציא, למעט מה]? לאו לאפוקי דאסיק להו לאיסקונדרי [האם לא להוציא, מקרה שמעלה להם פסיפסים] ונותנם לבעל חובו ואסיק להון שמא זוזי [ומעלה, קורא להם בליבו בשם זוזים, מטבעות] ונשבע שהחזיר מטבעות אלה, ולפי מה שמעלה בדעתו — נשבע באמת.
The Gemara asks: And does a person not take an oath according to his own understanding? There are times when one takes an oath with a particular stipulation in mind or intends a special meaning to his words. But isn’t it taught in a baraita: When the judges administer an oath to one who claims he paid a debt, they say to him: Know that we do not administer an oath to you based on a stipulation in your heart, i.e., you cannot claim that you are taking the oath based on a condition you have in mind. Rather, your oath is taken based on our understanding and on the understanding of the court. The Gemara clarifies: What does the phrase that they say to him: Based on our understanding, come to exclude? Does it not serve to exclude a case where one gave the debtor tokens [iskundarei] from a game, and in his mind he gives them the title of coins and takes an oath that he returned these coins, which is the truth based on his unspoken thoughts.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמִדְּקָאָמַר עַל דַּעְתֵּינוּ מִכְּלָל דַּעֲבִיד אִינָשׁ דְּמִשְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ.

The Gemara clarifies its question: And since the baraita says that the oath taken in court is: According to our understanding, by inference it means that a person commonly takes an oath according to his own understanding and the oath would take effect according to his intent. Therefore, such a practice must be specifically excluded when taking an oath in a court.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומדקאמר [וממה שאמר] שמדגישים בהשבעה ״על דעתינו״, מכלל הדברים אתה למד דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה [שעשוי אדם שישבע על דעת עצמו] ושבועה זו יש בה ממש, ומשום כך כאשר משביעים אותו בבית דין צריך להוציא מכך!
The Gemara clarifies its question: And since the baraita says that the oath taken in court is: According to our understanding, by inference it means that a person commonly takes an oath according to his own understanding and the oath would take effect according to his intent. Therefore, such a practice must be specifically excluded when taking an oath in a court.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָא לְאַפּוֹקֵי מִקַּנְיָא דְרָבָא דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מַסֵּיק בְּחַבְרֵיהּ זוּזֵי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא א״לאֲמַר לֵיהּ לְלֹוֶה זִיל פְּרַע לִי א״לאֲמַר לֵיהּ פְּרַעְתִּיךָ א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא א״כאִם כֵּן זִיל אִישְׁתְּבַע לֵיהּ דִּפְרַעְתֵּיהּ.

The Gemara responds: No, this warning comes to exclude a case similar to that cane of Rava, in which a person attempts to deceive the court but does not necessarily utilize his own terminology, as there was a certain man who claimed money from another. He came before Rava to adjudicate the case. The creditor said to the borrower: Go repay me your debt. The borrower said to him: I already repaid you. Rava said to him: If so, go take an oath to him that you repaid him.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קן
קןא(שבועות לט) לאפוקי מקציא דרבא. (נדרים כה.) ההוא גברא דאתא לקמיה דרבא וכו׳ עד אייתי קנייא ומליא הנהו זוזי וכו׳ (שבת מז.) הקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור פירוש רב שר שלום קנה של ציידים ולא של סיידין ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהים בדבק כדאמרינן (חולין נא) דבקא אמימר אסר משום ריסוק איברים כשגבוה שלשים אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד׳ או ה׳ ומתקנין אותן כדי שיהא נכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל ובנין של אותן קנים קן הוא מקני המנורה אף על פי שאסור. לפיכך המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת קנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ואמרינן, (שבת עח) דבק כדי ליתן בראש השפשף קנה של ציידין וי״מ של סיידין האומנין שסדין את הבית שיהא לבן משימין קנה זה על גב זה כדי שיהו מגיעין למעלה (כלים פי״ז) קנה של עני שיש בו בית קיבול מים פירוש קנה חלול שותה בו המים בכלי מתכות (כלים פי״א) קני מנורה טהורה (כלים פי״ב) קנה מאזנים של סרוקות טמא (עוקצין פרק א) קנה של שיבולת שלשה טפחים (חולין פא) ג׳ קני הוו חד פריש לריאה וחד פריש לליבת וחד פריש לכבדא:
א. [ראהר מיטטע פון לייכטער.]
לא – שומשמני ואיסקונדרי לאו מילתא היא ובהכי לא מיפטר איניש נפשיה ומשום האי טעמא לא היו אומרים לו הוי יודע כו׳.
אלא לאפוקי מקניא דרבא – דזוזי ממש יהב ובעי למיפטר בהכי ובשאר מילי לא עביד איניש דנשבע אדעתא דנפשיה.
לאפוקי מקניא דרבא. ואין זה דבר מופלג ודאי לדעתיה שפיר קא משתבע שהרי מעות מסר לידו אלא שלא נתנם לו לשם פרעון שישארו בידו:
א״ל פרעתיך – כלומר פרעתיך מקצת דאי כופר בכל למה ליה למנקט ספרא דאורייתא הא לא מחייב אלא שבועת היסת דליתא בנקיטת חפץ אלא ודאי מודה מקצת הוה והש״ס הכא לא חש לפרושי משום דלאו בהנהו דיני עסיק וכבר כתבתי בפרק שבועת הדיינין בסייעתא דשמיא.
ה״ג ואשתבע דיהבית לך זוזך – ולא גרסינן דפרעית לך דהא איהו לאו בתורת פרעון שקליה.
אמר ליה פרעתיך. כפר הכל. אמר ליה זיל אשתבע. שבועת היסת דרב נחמן כדאיתא בשבועות מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת. גם בספר תורה. עם הארץ הוה לפיכך הלקיחו רבא ספר תורה כדאמר בשבועות הדיינין שבועה בספר תורה לתלמיד חכם לכתחלה בתפילין. ואישתכח דקושטא משתבע. לפי דעתו והערמתו של טעות. דלאו קושטא הוה שהרי השביעו על דעת בית דין כדתניא לעיל. שיטה:
ואישתבע דיהבית לך זוזך. תמיהא לי דאכתי היכי מצי לאישתבועי דהא לא לפירעון יהבינהו דהא נקוט הדין קניא דאינקוט ספר תורה קאמר. וי״ל דאיהו לא אישתבע דפרעית אלא דיהבית. הרשב״א ז״ל:
לא לאפוקי מקניא דרבא. דזוזי יהב ליה אבל מילתא דליתה כגון שומשמני לא מסיק איניש אדעתיה כלל. ובבעל הלכות גדולות גריס קניא דשושילתא בי רבא. שלשלת שחקוק בה שם המפורש דכל מאן דמשתבע לשיקרא לא הוי מצי לאמטויי ידיה ברישיה דשושילתא ומאן דמשתבע בקושטא הוה מצי ממטי. וכי משתבע האי גברא לבעל דיניה אמר ליה תא חזי דאישתבע בקושטא. אזל אמטי ידיה ברישא דשושילתא רגז האיך ותבריה לההוא קניא ואישתפוך. פירוש.
ודוחים: לא, הזהרה זו נאמרה כדי לאפוקי מקניא [להוציא מן המעשה של הקנה] של רבא וממעשים דוגמתו, בהם הנשבע אינו קורא לדברים שם לפי דעתו, אלא עושה מעשה שיש בו הטעיית בית הדין. וכך היה מעשה בקנה של רבא, דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי [שאדם אחד שהיה נושה בחבירו כסף] אתא לקמיה [בא לפני] רבא לדין. אמר ליה [לו] המלווה ללוה: זיל [לך] פרע לי את חובך. אמר ליה [לו] הלווה: פרעתיך כבר. אמר ליה [לו] רבא: אם כן, זיל אישתבע ליה דפרעתיה [לך הישבע לו שפרעת לו].
The Gemara responds: No, this warning comes to exclude a case similar to that cane of Rava, in which a person attempts to deceive the court but does not necessarily utilize his own terminology, as there was a certain man who claimed money from another. He came before Rava to adjudicate the case. The creditor said to the borrower: Go repay me your debt. The borrower said to him: I already repaid you. Rava said to him: If so, go take an oath to him that you repaid him.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲזַל וְאַיְיתִי קַנְיָא וְיָהֵיב זוּזֵי בְּגַוֵּיהּ וַהֲוָה מִסְתְּמִיךְ וְאָזֵיל וְאָתֵי עֲלֵיהּ לְבֵי דִּינָא אֲמַר לֵיהּ לְמַלְוֶה נְקוֹט הַאי קַנְיָא בִּידָךְ נְסַב ס״תסֵפֶר תּוֹרָה וְאִישְׁתְּבַע דְּפַרְעֵיהּ כֹּל מָה דַּהֲוָה לֵיהּ בִּידֵיהּ.

The borrower went and brought a hollow cane, and placed the money inside it, and was leaning upon it, and went leaning upon it to the court. He said to the lender: Hold this cane in your hand so that I can take an oath while holding a Torah scroll. The borrower took the Torah scroll and swore that he had repaid the entire sum that had been in his possession.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואשתבע דיהבית לך זוזך – תמיה לי, דאכתי היכי מצי לאשתבועי דהא לאו לפרעון יהבינהו, דהא נקיט הדין קני דאינקוט ספר תורה קאמר. ויש לומר דאיהו לא אשתבע דפרעית אלא דיהבת. (גליון: ואם תאמר לימא להו משה קבילו עלייכו, מאי דאמר לכו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, והשתא לא מצי לערומי ולאסוקי שמא לעבודה זרה בשם המיוחד. ויש לומר שלא רצה להזכירו ברבים, דכתיב [שמות פרק ג׳ פסוק ט״ו] זה שמי לעולם (פסחים נ׳., קידושין ע״א.) לעלם כתיב, אי נמי יש לומר עבודה זרה קרוי לה בשם המיוחד נמי, כדדרשינן בבראשית רבה [פרשה כג בראשית פרק ד׳ פסוק כ״ו] גבי אז הוחל לקרא בשם ה׳, כלומר לקרא עבודה זרה בשם ה׳. ר״מ תלמידו).
אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה [הלך אותו לווה והביא קנה חלול ושם את הכסף בתוכו] והוה מסתמיך ואזיל ואתי עליה לבי דינא [והיה נסמך והולך ובא עליו, עם המקל הזה, לבית הדין]. אמר ליה [לו] למלוה: נקוט האי קניא [אחוז את הקנה הזה] בידך כדי שאוכל להישבע וספר תורה בידי. נטל המלוה את המקל כדבריו ונסב [לקח] הלווה ספר תורה ואישתבע דפרעיה [ונשבע שפרע לו] כל מה דהוה ליה בידיה [שהיה לו בידו].
The borrower went and brought a hollow cane, and placed the money inside it, and was leaning upon it, and went leaning upon it to the court. He said to the lender: Hold this cane in your hand so that I can take an oath while holding a Torah scroll. The borrower took the Torah scroll and swore that he had repaid the entire sum that had been in his possession.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָהוּא מַלְוֶה רְגַז וְתַבְרֵהּ לְהָהוּא קַנְיָא וְאִישְׁתְּפֻךְ הָנְהוּ זוּזֵי לְאַרְעָא וְאִישְׁתְּכַח דְּקוּשְׁטָא אִישְׁתְּבַע.

That creditor then became angry upon hearing the borrower taking a false oath and broke that cane, and all of those coins placed inside fell to the ground. And it turned out that he had taken the oath in truth, since he had returned all the money at the time of the oath by giving him the cane with the money inside. However, this was a deceitful tactic, as he intended that the creditor return the cane and the money in it to him after he had taken the oath. In order to prevent this kind of deception, the one taking the oath is warned that he must take the oath according to the understanding of the court.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כששמע ההוא [אותו] מלוה שהוא נשבע לשקר רגז ותברה לההוא קניא [ושבר אותו קנה] ואישתפך הנהו זוזי לארעא [ונשפכו אותם המטבעות לארץ] ואישתכח דקושטא אישתבע [ונמצא שאמת נשבע], שהרי החזיר לו את כל הכסף שהיה בקנה באותה שעה שנשבע. אבל היתה בכך הערמה, שהרי התכוון שהמלווה יחזיר לו את הקנה והכסף שבו לאחר השבועה. וכדי להימנע מהערמה כגון זו מזהירים את הנשבע שהוא נשבע על דעת בית דין.
That creditor then became angry upon hearing the borrower taking a false oath and broke that cane, and all of those coins placed inside fell to the ground. And it turned out that he had taken the oath in truth, since he had returned all the money at the time of the oath by giving him the cane with the money inside. However, this was a deceitful tactic, as he intended that the creditor return the cane and the money in it to him after he had taken the oath. In order to prevent this kind of deception, the one taking the oath is warned that he must take the oath according to the understanding of the court.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאַכַּתִּי לָא עֲבִיד דְּמִישְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ וְהָתַנְיָא וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב אָמַר לָהֶם הֱווּ יוֹדְעִים שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם אֶלָּא עַל דַּעְתִּי וְעַל דַּעַת הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ט:י״ג} וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳.

The Gemara asks: And still, does a person not commonly take an oath according to his own understanding? But isn’t it taught in a baraita: And so we found with regard to Moses our teacher. When he administered an oath to the Jewish people in the plains of Moab, that they accept the Torah upon themselves, he said to them: Know that I do not administer an oath upon you according to your understanding and the stipulations in your hearts but according to my understanding and the understanding of the Omnipresent, as it is stated: “Neither with you only do I make this covenant” (Deuteronomy 29:13).
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זמית
זמיתא(ברכות לז: שם מ נדרים כה.) על המליח ועל הזמית ועל הכמהין ועל הפטריות אומר שהכל נהיה בדברו. פי׳ זמית מרק שכן בל׳ יון קורין למרק זומין ויש מפרשים סליימא:
א. [יוך בריאה.]
והא תניא וכן מצינו כו׳ שנאמר ולא אתכם לבדכם – הכי פירושו איני משביע אתכם על דעתכם לבדכם.
ותירץ לו כי משתבע אדעתא דידן קא משתבע כלו׳ אע״פ שלא פירש בשבועתו על דעתנו וכל שנשבע שראה גמל פורח באויר שהיא בכלל שבועת שוא על הדרך שביארנו במשנתנו ואם אמר לא נתכונתי אלא על עוף אחד גדול מראיתו משונה ומתוך גדלו העליתי את שמו גמל בתוך לבי ועל סמך אותו כשם נשבעתי כך אין זה כלום אע״פ שלא פירש בשבועתו על דעתינו ולא על דעת ב״ד ולא על דעת שום אדם בעולם שאין בידו מחדש שמות בדברים שדעתנו בטלה בהם אצל כל אדם וכן אם תבעו חבירו במאה דינרין והוא טוען שנתן לו מאה דינרין ונשבע לו בב״ד שכבר נתן לו מאה דינרין ונודע ששקר נשבע אלא שבתוך לבו קורא לאסקונדרי והם חתכות דקות של עץ דינרין ונתן לו מהן מאה ועל סמך זה נשבע שמאה דינרין נתן לו אין זה כלום:
אחר שכן אתה צריך לשאול מה הוצרכו בית דין לומר לנשבע כשמשביעין אותו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך עד שתהא נסמך בדברים שבלב אלא על דעתנו ועל דעת בית דין והרי סמך שעל דברים שבלב אינן כלום טעם הדבר מפני שאפשר לו בקצת תחבולות שעל ידן נעשית שבועתו אמת בלא סמך דברים שבלב אלא על סמך דברי פיו ממש אלא שאמרן בתחבולה נעלמת מבית דין ועל זה אמרו בהרבה מקומות משום קניא דרבא והוא שהוזכר כאן באחד שהזמין את חבירו לדין לפני רבא ותבעו מנה וטענו שפרעו וחייבו רבא שבועה שפרעו והביא בידו קנה חלול שהיו בתוכו מעות כשעור החוב ובא לו כנשען עליה וכשרצה לישבע אמר למלוה נקוט האי קניא בידך ואנקוט סיפרא ואשתבע ואע״פ ששבועת הסת היתה ואינה צריכה נקיטת חפץ מחמיר היה על עצמו כדי שמתוך לקיחת הספר יהא לו מקום ליתן את הקנה לחבירו בלא היכר תחבולה ונטל החפץ ונשבע שכבר פרע לו מעות בכדי שיעור הלואתו ונשען לו בשבועתו על משענת קנה שבידו ושמא תאמר והרי מכל מקום לא היה דעתו לפרוע ועוד אפילו היה דעתו לפירעון וכי פרעון שלא בידיעת המלוה כלום הוא תירצו בה שאף הוא לא נשבע שפרע אלא שנתתי בידו המעות כשיעור הלואתו והבית דין לא היה מרגיש בכך ואירע הדבר שכשראה המלוה כך כעס בעצמו על כפירתו והשליך את הקנה בכעס עד שנעשה הקנה רצוץ ונשפכו המעות בקרקע חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל ונמצא שאף דברי פיו אמת היו ועל דברים אלו וכיוצא בהם בית דין משביעין את הנשבע על דעתם:
וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל בערבות מואב על הדרך האמור בפרשת אתם נצבים שאמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם וכדכתיב ולא אתכם לבדכם כי את אשר ישנו פה וכו׳ ופירשו בתלמוד המערב מה דורות הבאין אין בלבם תנאי ונמצאת קבלת שבועתם על דעתנו אף אתם לא יהא בלבכם תנאי וכן פן יש בכם וכו׳ והתברך בלבבו וכו׳ כלומר שלא יועיל לו כלום שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שאלמלא כן אף כשהוא משביעם לקיים מצות אלהים הם נשבעים כן ודעתם לע״ז שאף היא נקראת אלהים בלא סמך דברים שבלב להעלות שמה כן וכדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ואפי׳ היה מזכיר שם המיוחד הרי אמרו כל השמות האמורים במיכה חול אע״פ שיש בהם שם מיוחד ואם יאמר תורה על סמך שאין לשאר האומות תורה אלא נימוס היה דעתם על אחת משתי התורות ונמצאת תורה שבעל פה נפקעת ואם יאמר תורות היה דעתם על תורת חטאת ותורת אשם לבד ואם אמר להם כל התורה היה דעתם על בטול עבודה זרה וממה שאמרו שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כלה ואם שיאמר תורה ועבודה זרה היו אומרים פרושי קא מפרש ואם יאמר על המצות היה דעתם על שתי מצות מהם אותם שירצו ואם שיזכיר תרי״ג מצות היה בדבר טורח:
כבר הוזכרה בסוף שלישי של שבועות סבה אחרת להזקיק הנשבע לישבע על דעת אחרים והוא שלא להיות לשבועתו הפרה כמו שאמרו שם כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתיהו וכבר ביארנו שם:
ולא אתכם לבדכם. כלומר לא על דעתכם לבדכם אלא גם על דעת המקום ועל דעתי:
לא אתכם לבדכם – לא כשאתם במחשבת לבבכם שאם בא לומר שאפי׳ עם דורות הבאים היה כורת ברית הא כתיב בתר הכי את אשר ישנו פה כו׳ ואת אשר איננו פה וכו׳.
ומקשה ואכתי לא עביד איניש דמשתבע וכו׳. וכן מצינו. סיפא דההיא ברייתא דלעיל היא כשהשביע משה את ישראל שיקיימו התורה דכתיב ואת האלה הזאת ואין אלה אלא שבועה כדאיתא שילהי שבועת העדות שנאמר ולא אתכם לבדכם כי לא על דעתכם לבדכם. מאי אמר להו. למה הוצרך לומר להם כך. אלא אמר להו דילמא עבדיתו מילי דתערימו ואמריתון על דעתינו. לאו לאפוקי דאי אסיקו שמא לעבודה זרה אלוה ואין לך שינוי גדול מזה. לא עבודה זרה גופא איקרי אלהא ואין זה שינוי שמצינו שכך נקראת. אבל במילי דשינוייא לא. שיטה.
ועדיין שואלים: ואכתי כי עדיין] לא עביד דמישתבע אדעתא דנפשיה [עשוי אדם שיישבע על דעת עצמו]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב שיקבלו על עצמם את התורה, אמר להם: הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם, לפי תנאים שאתם עושים בליבכם, אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר: ״ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת״ (דברים כט, יג).
The Gemara asks: And still, does a person not commonly take an oath according to his own understanding? But isn’t it taught in a baraita: And so we found with regard to Moses our teacher. When he administered an oath to the Jewish people in the plains of Moab, that they accept the Torah upon themselves, he said to them: Know that I do not administer an oath upon you according to your understanding and the stipulations in your hearts but according to my understanding and the understanding of the Omnipresent, as it is stated: “Neither with you only do I make this covenant” (Deuteronomy 29:13).
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי אֲמַר לְהוּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל לָאו הָכִי קָאָמַר לְהוּ דִּלְמָא עָבֵידְתּוּן מִילֵּי וְאָמְרִיתוּן עַל דַּעְתֵּינוּ מִשּׁוּם הָכִי אֲמַר לְהוּ עַל דַּעְתִּי לְאַפּוֹקֵי מַאי לָאו לְאַפּוֹקֵי דְּאַסִּיקוּ שְׁמָא לַעֲבוֹדָה זָרָה1 אֱלוֹהַּ מִכְּלָל דַּעֲבִיד אִינִישׁ דְּמִשְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ.

What did Moses say to Israel? Isn’t this what he said to them: Perhaps you will perform negative actions, i.e., transgressions, and say: The oath was taken according to our understanding. Due to that reason, he said to them: You take the oath according to my understanding. The Gemara clarifies: What did his warning come to exclude? Does it not serve to exclude the possibility that they give the title God, to an object of idol worship and say that this was their intention when they took an oath to worship God? The fact that Moses needed to preclude this claim indicates by inference that a person commonly takes an oath according to his own understanding.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאפוקי מאי – קאמר להו הכי לאו לאפוקי דאי אסיקו לה שמא לעבודת כוכבים אלוה ופלחו לה ובעו למיפטר נפשייהו דאמרי דפלחי לאלוה.
לא – לאו לאפוקי משום האי קאמר הכי דאינהו לא מצו לאסוקי לעבודת כוכבים שמא אלוה ולמפטר נפשייהו דהא עבודת כוכבים איקרי אלוה מעצמה.
דאי אסיקו שמא לעבודת כוכבים. והוא דבר משונה ומופלג:
דאי אסיקו שמא לעבודת כוכבים אלוה – כלומר ואע״פ שאינו במשמע הלשון הא דעתם על עבודת כוכבים.
מאי [מה] אמר להו [להם] משה לישראל? לאו הכי קאמר להו [האם לא כך אמר להם]: דלמא עבידתון מילי [שמא אתם עושים דברים לא טובים, עבירות] ואמריתון [ואומרים]: על דעתינו היה דבר זה בזמן השבועה — משום הכי [כך] אמר להו [להם]: על דעתי אתם נשבעים. ונברר, לאפוקי מאי [להוציא, למעט את מה] הזהירם? לאו לאפוקי דאסיקו שמא [האם לא להוציא אפשרות שמעלים שם, שקוראים] לעבודה זרה אלוה, ואומרים שבליבם נשבעו על דעת כן, לעבוד אותה. מכלל הדברים אתה למד דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה [שעשוי אדם שישבע על דעת עצמו]!
What did Moses say to Israel? Isn’t this what he said to them: Perhaps you will perform negative actions, i.e., transgressions, and say: The oath was taken according to our understanding. Due to that reason, he said to them: You take the oath according to my understanding. The Gemara clarifies: What did his warning come to exclude? Does it not serve to exclude the possibility that they give the title God, to an object of idol worship and say that this was their intention when they took an oath to worship God? The fact that Moses needed to preclude this claim indicates by inference that a person commonly takes an oath according to his own understanding.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָא עֲבוֹדָה זָרָה1 אִיקְּרִי אֱלוֹהַּ דִּכְתִיב {שמות י״ב:י״ב} וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וְגוֹ׳.

The Gemara responds: No, idol worship is also called: God, in the Bible, as it is written: “And against all the gods of Egypt I will execute judgments” (Exodus 12:12). Therefore, this would not have been a special stipulation in their minds but a misguided intention within the oath itself. Moses suspected this and therefore issued the warning.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(9-10) ומהדרינן לא עבודה זרה איקרי אלוה דכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ולפיכך אם לא שהשביעם על דעתו היו יוצאים ידי שבועה אם נתכוונו לה בשם אלוה אבל שומשמני לא מיקרו עולי מצרים בשום מקום. וכי תימא לימא להו משה קבילו עליכו מאי דאמר לכו יו״ד ה״א וא״ו ה״א והשתא לא מצי לאערומי ולאסוקי שמא לעבודה זרה בשם המיוחד. איכא למימר שלא רצה להזכירו ברבים דכתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב. אי נמי דעובדי עבודה זרה קרו לה בשם המיוחד נמי כדדרשינן בבראשית רבה גבי אז הוחל לקרוא בשם ה׳ כלומר לקרוא עבודה זרה בשם ה׳. הרנב״י ז״ל.
ודוחים: לא, עבודה זרה איקרי [נקראת] אף בדברי הכתוב אלוה, דכתיב [שנאמר]: ״ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים״ (שמות יב, יב), ולכן חשש להם משה שמא הם מתכוונים לדבר זה. אבל אין בכך ענין של תנאי מיוחד שהם חושבים עליו בליבם, אלא של כוונה לא נכונה בשבועה עצמה.
The Gemara responds: No, idol worship is also called: God, in the Bible, as it is written: “And against all the gods of Egypt I will execute judgments” (Exodus 12:12). Therefore, this would not have been a special stipulation in their minds but a misguided intention within the oath itself. Moses suspected this and therefore issued the warning.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן מִצְוֹת מַשְׁמַע מִצְוֹת הַמֶּלֶךְ.

The Gemara asks: And why did Moses have to state the oath with this warning? Let him administer an oath to them with the words: That you will fulfill the mitzvot, which also includes the prohibition against idol worship. The Gemara answers: The word mitzvot, meaning commandments, could also indicate the commandments of the king, and this might be their intention if they were to take an oath in this manner.
פירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משמע חדא. תורה או תורה שבכתב או תורה שבעל פה:
משמע מצות המלך. כדכתיב (אסתר ג) מדוע אתה עובר את מצות המלך:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 9]

ושואלים: מדוע נזקק משה לתנאי ״על דעתי״? ולשבע יתהון [ושישביע אותם]: דמקיימיתון [שאתם מקיימים] מצות וממילא נכלל בתוכן גם איסור עבודה זרה! ודוחים: ״מצוות״ משמע אפשר לפרש גם מצות המלך, ולהן הם מתכוונים ונשבעים.
The Gemara asks: And why did Moses have to state the oath with this warning? Let him administer an oath to them with the words: That you will fulfill the mitzvot, which also includes the prohibition against idol worship. The Gemara answers: The word mitzvot, meaning commandments, could also indicate the commandments of the king, and this might be their intention if they were to take an oath in this manner.
פירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן כֹּל מִצְוֹת מַשְׁמַע מִצְוַת צִיצִית דְּאָמַר מָר בשְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כׇּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

The Gemara asks: And let him administer an oath to them with the words: That you will fulfill all the mitzvot. The Gemara answers: This too does not suffice, because this phrase could indicate specifically the mitzva of ritual fringes, as the Master said: The mitzva of ritual fringes is equivalent to all the mitzvot in the Torah. Consequently, if they would accept upon themselves: All the mitzvot, they may have intended to refer only to the mitzva of ritual fringes.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות. כדכתיב (במדבר טו) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ וציצית ושמונה חוטין וחמשה קשרים עולים תרי״ג:
ושואלים: ולשבע יתהון [ושישביע אותם]: דמקיימיתון [שאתם מקיימים] כל מצות! ומשיבים: אפילו זה אינו מספיק, כי אפשר שמשמע הדבר עבורם מצות ציצית, שהרי אמר מר [החכם]: שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה וכשקיבלו עליהם ״כל מצוות״ — למצות ציצית התכוונו.
The Gemara asks: And let him administer an oath to them with the words: That you will fulfill all the mitzvot. The Gemara answers: This too does not suffice, because this phrase could indicate specifically the mitzva of ritual fringes, as the Master said: The mitzva of ritual fringes is equivalent to all the mitzvot in the Torah. Consequently, if they would accept upon themselves: All the mitzvot, they may have intended to refer only to the mitzva of ritual fringes.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן תּוֹרָה מַשְׁמַע תּוֹרָה אַחַת וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן תּוֹרוֹת מַשְׁמַע תּוֹרַת מִנְחָה תּוֹרַת חַטָּאת תּוֹרַת אָשָׁם וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן [תּוֹרוֹת] וּמִצְוֹת [תּוֹרוֹת] מַשְׁמַע תּוֹרַת הַמִּנְחָה מִצְוֹת מַשְׁמַע מִצְוֹת הַמֶּלֶךְ.

The Gemara asks: And let him administer an oath to them: That you fulfill the Torah. The Gemara answers: That phrase indicates only one Torah, the Written Torah and not the Oral Torah. The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the Torahs, in the plural, to include both the Written Torah and Oral Torah. The Gemara answers: This too does not necessarily include the entire Torah, since it is possible that it indicates the Torah of the meal-offering, the Torah of the sin-offering, and the Torah of the guilt-offering. The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the Torahs and mitzvot. The Gemara answers: This also does not include the entire Torah, because the word Torahs could indicate the Torah of the meal-offering, and mitzvot could indicate the commandments of the king.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם כן אמאי משבע יתהון הכי על דעת המקום ועל דעתי לישבע יתהון דמקיימיתו תורה.
הוה משמע תורה אחת – שבכתב בלבד.
משמע מצות המלך – שבפרשה שום תשים עליך מלך (דברים יז) שיש שם מצות.
ושואלים עוד: ולשבע יתהון [ושישביע אותם]: דמקיימיתון [שאתם מקיימים] תורה! ודוחים: משמע תורה אחת, שבכתב, ולא תורה שבעל פה. ושואלים: ולשבע יתהון [ושישביע אותם]: דמקיימיתון [שאתם מקיימים] תורות! ואומרים: גם זה איננו כולל הכל, כי אפשר שמשמע תורת מנחה, תורת חטאת, תורת אשם. ושואלים: אם כן ולשבע יתהון [שישביע אותם]: דמקיימיתון [שאתם מקיימים] [תורות] ומצות! ודוחים: גם זה איננו כולל את כל התורה כולה, כי [תורות] משמע תורת המנחה וכו׳, מצות משמע מצות המלך.
The Gemara asks: And let him administer an oath to them: That you fulfill the Torah. The Gemara answers: That phrase indicates only one Torah, the Written Torah and not the Oral Torah. The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the Torahs, in the plural, to include both the Written Torah and Oral Torah. The Gemara answers: This too does not necessarily include the entire Torah, since it is possible that it indicates the Torah of the meal-offering, the Torah of the sin-offering, and the Torah of the guilt-offering. The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the Torahs and mitzvot. The Gemara answers: This also does not include the entire Torah, because the word Torahs could indicate the Torah of the meal-offering, and mitzvot could indicate the commandments of the king.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְלַישְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן תּוֹרָה כּוּלָּהּ תּוֹרָה כּוּלָּהּ מַשְׁמַע עֲבוֹדָה זָרָה1 דְּתַנְיָא גחֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה2 שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּאִילּוּ מוֹדֶה בַּתּוֹרָה כּוּלָּהּ.

The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the entire Torah. The Gemara answers: Fulfilling the entire Torah could indicate specifically the denial of idol worship, which is also deemed fulfilling the entire Torah, as it is taught in a baraita: Idol worship is so severe a sin that anyone who denies it is considered as though he concedes to the truth of the entire Torah. The opposite is true for someone who worships idols. Therefore, the Jewish people could have claimed that fulfilling the entire Torah denotes nothing more than not practicing idol worship.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כו׳. דכתיב בעבודת כוכבים וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות:
חמורה עבודת כוכבים – דכתיב בקרבן עבודת כוכבים וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות.
ושואלים: ולישבע יתהון [ושישביע אותם]: דמקיימיתון [שאתם מקיימים] תורה כולה! ומשיבים: תורה כולה משמע עבודה זרה, כלומר, כפירה בעבודה זרה נקראת קיום תורה כולה. דתניא כן שנינו בברייתא]: חמורה עבודה זרה, שכל הכופר בה — כאילו מודה בתורה כולה, וכן להיפך. ולכן יכולים הם לומר ש״תורה כולה״ היא ההתרחקות מעבודה זרה ולא יותר מכן.
The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the entire Torah. The Gemara answers: Fulfilling the entire Torah could indicate specifically the denial of idol worship, which is also deemed fulfilling the entire Torah, as it is taught in a baraita: Idol worship is so severe a sin that anyone who denies it is considered as though he concedes to the truth of the entire Torah. The opposite is true for someone who worships idols. Therefore, the Jewish people could have claimed that fulfilling the entire Torah denotes nothing more than not practicing idol worship.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְלַישְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּימִיתוּן עֲבוֹדָה זָרָה1 וְתוֹרָה כּוּלָּהּ אִי נָמֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת אֶלָּא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִילְּתָא דְּלָא טְרִיחָא נְקַט.:

The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the mitzva to distance oneself from idol worship and also fulfill the entire Torah. Or, alternatively, let Moses administer an oath that the Jewish people will fulfill six hundred thirteen mitzvot, so there will be no doubt as to their intention. Rather, Moses our teacher used an expression that was not troublesome for the Jews. Although he could have found another manner in which they could take an oath, and it would leave no doubt as to the correct intentions, he did not want to trouble them by employing a more complex method. Therefore, he administered the oath and stated that it was according to his understanding and the understanding of the Omnipresent.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מיוחס לרש״יהלכות נדרים לרמב״ןפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולישבע להו הכי דמקיימיתו עבודת כובבים ותורה כולה אי נמי דמקיימיתו תרי״ג מצות – ולא מצי למיטעי מידי.
אלא משה רבינו מילתא דלאו טירחא נקט – כשאמר על דעת המקום ועל דעתי ששם נכלל הכל.
א״ל רבינא לרב אשי ודילמא האי גברא קינא דשומשמני חזא ואסיק להון שמא עולי מצרים ושפיר קא משתבע ואמאי קרית ליה הבאי א״ל כי משתבע אדעתא דידן קא משתבע ואנן לא מסקינן אדעתין שומשמני ועל דעתא דנפשיה לא עביד דמשתבע וכן מצינו במשה שהשביע את ישראל בערבות מואב אמר להם הוו יודעין שלא על מה שבלבבכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת אמר להון משה דעבידתון מילי וקאמר להון על דעתי לאפוקי דאי אסיקו ליה שמא לעבודת כוכבים אלוה מכלל דאיתא דמשתבע נפשיה לא עבודת כוכבים איקרי אלוה ומקשינן ולימא עבודת כוכבים ותורה כולה אי נמי שש מאות ושלש עשרה מצות אלא מילתא דלא טריחא נקט נסחא אחרינא בשבועות וליטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום למה לי אלא כי היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו.
אלא מילתא דלא טריחא נקט. על דעת המקום ועל דעתו:
אלא מילתא דלא טריחא נקט – ובפ׳ שבועות שתים בתרא (שבועות כט.) מסקינן א״כ לימא להו על דעתי על דעת המקום ל״ל כי היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו ופירשתי שם בס״ד.
ואקשינן ולימא עבודה זרה ותורה כולה (ושש) אי נמי שש מאות ושלש עשרה מצות. כלומר למה ליה למימר להו קבלו מאי דאמר אלוה והוצרך להשביעם על דעתו כדי שלא יתכוונו לשם אלהים אחרים. לימא להו בהדיא שיקבלו שלא לעבור עבודה זרה ולקיים את התורה כולה ותרי״ג מצות שהרי דברים מפורשים יש כאן ואי אפשר להתכוון לאלהים אחרים. אלא מילתא דלא טריחא נקט כלומר ניחא ליה.
למה הוצרך להשביע על דעת המקום אי משום שלא יחשבו על עבודה זרה לישבע יתהון דמקיימיתו מצות. משמע מצות המלך מלך הדיוט דאיקרי מלך כדכתיב אתה עובר מצות המלך. כל מצות דכיון דאמר כל לא משמע מצות המלך שאינן מרובות כל כך ולא שייך בהו כל. שיטה.
שנאמר לא אתכם. לא במה שבדעתכם כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה׳ אלהינו דהיינו על דעת המקום. ועל דעתו נפקא מדכתיב אשר אנכי כורת עמך היום. מצות המלך. שבפרשת שופטים בשעה ששאלו להם מלך שיש שם שלושים ושש שהן שלושים ושש מעלות שהמלכות ניתנה בהן. פירוש.
נוסחא אחרינא בשבועות: ולטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום למה לי. אלא כי היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו. פירש רש״י ז״ל דכיון דנשבעין על דעת המקום ועל דעתו של משה הויא להו שבועה דרבים ולא הויא הפרה לשבועתייהו. (ובפרק השולח נמי אמרינן וכמה רבים רב נחמן אמר שלשה ולא היא דאין רבים בכל מקום פחות משלשה כדדרשינן ימים שנים רבים שלשה) ולא היא דאין רבים בכל מקום פחות משלשה כדדרשינן ימים שנים רבים שלשה. ובפרק השולח נמי אמרינן וכמה רבים רב נחמן אמר שלשה ולא מיקרי דעת רבים אלא בשלשה שאם נשבע על דעת פלוני ופלוני ופלוני דעת רבים היא ואין לו הפרה אי נמי דאמר סתם שנשבע על דעת רבים. אלא טעמא דלא הויא הפרה לשבועתייהו כי אשבעינהו על דעת המקום מפני שהמקום נסכם עמהם כשהן נשבעין על דעתו לדבר מצוה כגון בקבלת התורה או לשום מצוה אחרת ושוב אינו נסכם בהיתירם כשהם באים להתיר מה שנעשה לדבר מצוה ואפילו בפתח וחרטה אין בידם להתיר. אבל אם לדבר הרשות נשבעין על דעת המקום יש הפרה שדעת המקום נסכמת עמהם בהסכמתם הן לשבועתם הן להיתירן הואיל וליכא במלתא מידי דמצוה. הרנב״י ז״ל.
וז״ל הריטב״א ז״ל: פירש רש״י ז״ל דכיון שאמר להם על דעתי ועל דעת המקום אתם נשבעים הוי נדר שהודר (ברבים) על דעת רבים ואין לה הפרה. וקשה לפירושו דאינו נקרא על דעת הרבים אלא אם כן הם שלשה דקיימא לן בפרק השולח רבים שלשה אבל שניים אם נשבע על דעתן אין זה על דעת רבים ויש לו הפרה והטעם בזה משום דשלשה דומין עליו כבית דין ומעתה אין הנדר תלוי לא בפתחו ולא בחרטתו אבל הנודר על דעת שנים אינו מוציא דעתו מן הכלל ודעת עצמו הוא נעשה עיקר לנדרו ודעת השנים טפילה לו וכיון שהעיקר בטל בטל הכל. אי נמי שנים (לא) כי מדרי ליה אדעתא דתנאיה מדרי ליה אבל כי הוו תלתא לא סגיא דליכא חד דמדר ליה בלא תנאה כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין כיון דמצרכת לה תלתא אי איפשר דלא הוה בהו חד דגמיר. מכל מקום שמע מינה תלתא בעינן ועל דעתי ועל דעת המקום אינן אלא שניים. תירץ רבינו הרמב״ן ז״ל על דעת המקום ודעת ישראל עמו ומשה הרי שלשה. אי נמי יש לומר דכיון דאמר על דעת המקום לחודיה אין לו להתיר לעולם שלעולם לא יהא דעתו של הקדוש ברוך הוא נסכמת להתיר לעבור על התורה. ומה שאמר משה על דעתי לא היה צריך כיון דאמר על דעת המקום ולא בא לומר (להוי) אלא כדעתו כן דעת המקום. ומיהו כי אמרינן דעל דעת המקום לחודיה אין לו הפרה דוקא כשהשבועה היא לדבר מצוה אבל לדבר הרשות יש לו היתר שאף הקדוש ברוך הוא נסכם בהיתר. וא״ת (לימא) לתירוץ הרמב״ן למה ליה למימר על דעתי ועל דעת המקום תסגי להו בדידהו דהא רבים הוו. יש לומר כי אמרינן על דעת רבים אין לו הפרה הני מילי היכא דהנהו רבים אינם מכלל הנודרים אבל אם הם מכלל הנודרים לא אלא צריך שיהו אותן מן המדירים או אחרים דנדרי אדעתייהו. וא״ת הסכמות שמסכימין הקהל ואומרים על דעת המקום ועל דעת הקהל היאך יש להם היתר. וי״ל כבר אמרנו דאפילו על דעת המקום בדבר הרשות יש לו היתר שהוא נסכם בהיתר כמו שנסכם באיסור. ואי משום דעת רבים הרי אין שם רבים חוץ מן הנודרים. וא״ת היאך מתירין בלא חרטה. יש לומר כיון שאומר על דעת הקהל דעתם הוא שיתירו כשירצו בלא חרטה. עד כאן.
בהר״ן ד״ה אלא. דנדר שוא לא אשכחן. עי׳ בר״ן לעיל דף יד ע״ב ד״ה ואלא דאמר:
ושואלים: ולישבע יתהון [שישביע אותם]: דמקיימיתון [שאתם מקיימים] התרחקות מעבודה זרה וכל התורה כולה, אי נמי [או גם כן]: שישביעם שהם מקיימים שש מאות ושלש עשרה מצות ואז אין עוד ספק בדבר! אלא, משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט [דבר שאין בו טירחה תפס], שהיה יכול למצוא דרך אחרת להשביע אותם באופן שלא יהא כל ספק בדבר, אבל לא רצה לטרוח ולחפש דרך מסובכת ומורכבת, ולכן אמר להם שהוא משביעם על דעתו ועל דעת המקום.
The Gemara asks: And let him administer an oath: That you fulfill the mitzva to distance oneself from idol worship and also fulfill the entire Torah. Or, alternatively, let Moses administer an oath that the Jewish people will fulfill six hundred thirteen mitzvot, so there will be no doubt as to their intention. Rather, Moses our teacher used an expression that was not troublesome for the Jews. Although he could have found another manner in which they could take an oath, and it would leave no doubt as to the correct intentions, he did not want to trouble them by employing a more complex method. Therefore, he administered the oath and stated that it was according to his understanding and the understanding of the Omnipresent.
מיוחס לרש״יהלכות נדרים לרמב״ןפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד.: וְלָא וְהָא הָהוּא חִוְיָא דַּהֲוָה בִּשְׁנֵי שַׁבּוּר מַלְכָּא רְמוֹ לֵיהּ תְּלֵיסַר אוּרָוָותָא דְתִיבְנָא וּבְלַע יָתְהוֹן אָמַר שְׁמוּאֵל בְּטָרוּף כּוּלְּהוּ נַחֲשֵׁי מִיטְרָף טְרִפִי אַגַּבּוֹ טָרוּף קָאָמְרִינַן.

§ It was taught in the mishna that if one prohibits an item with a konam vow: If I did not see a snake as large as the beam of an olive press, it is a vow of exaggeration. The Gemara asks: And is there not a snake like this? But a certain snake that lived in the days of King Shapur was so big that they threw thirteen bundles of straw and it swallowed them, so it was certainly bigger than the beam of an olive press. Shmuel said: It is speaking here of a snake that is notched, and the one who took the vow intended to say that the snake had notches in its back like the beam of an olive press. The Gemara asks: But all snakes have notches like this. The Gemara answers: We are saying that it is notched on its back, which is exceedingly rare.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טרף
טרףא(שבועות כט: נדרים כה.) אמר שמואל בטרוף פירש רב שרירא גאון פי׳ טרוף משווה וכך אמר ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד אינן דברי הבאי אבל ראיתי נחש טרוף כקורת בית הבד שאין נמצא טרוף כקורת בית הבד. וטרוף זה שפניו משווין דוגמת הכתוב הלא אם שווה פניה כי משווין פני קורת בית הבד כדי שתרחי׳ על מה שתחתיה ואין מניחין פניה עגולות ומשופעות וכן הקשו כל הנחשים מיטרף טריפי כי כריסן כולן משוות ועל גחונן ילכו נמצאו בשווי בטן כקורת בית הבד ואיך יהא זה דברי הבא ופרקו גבו טרוף קאמר ובודאי לא נמצא נחש שגבו טרוף ומשום מרובע אלא גבות גבינים ומשופעים לפי׳ האומר ראיתי נחש שגבו טרוף כקורת בית הבד הרי אלו דברי הבאי שאין נמצא זה ולפי דרכנו למדנו שהמוכר קורת בית הבד לחברו הרי נותן לו גופה טרוטה שמשוין ומרובעין פניה וזהו שאמר אגב אורחה קא משמע לן למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחברו אם גבו טרוף אין ואי לא לא. (מכשירין פרק ב) הטורף את גגו פי׳ הטח את גגו טיט או סיד והשווהו. (בכורות מה) פרסותיו רחבות כמו של אווז אמר רב לא תימא דטריפא ולא סדיקא אלא כיון דטריפא אף על גב דסדיקא פי׳ רחבה ומשוה. (ברכות נט) מתחזיא כדטרופא מיטרף פי׳ כמו שמכה בפטיש של ברזל להרחיבו ולהשוותו:
ערך אדר
אדרבדתבן ואדר דעליה תבן בחלומות דמגילת איכה. ובשבועות כט. בסוף פרק שלישי ובגמרא בפ״ד דנדרים כ״ה אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזק תליסר אודרייתא תבנא פי׳ אודרייתא עורות פי׳ זה המעשה בילמדנו בפרשת ויסע משה מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא מ׳ פרסה על ת׳ פרסה ועברו קרונין שלו ראשון ובלעה וכן שנייה וכן שלישית אמרו לו חכמיו הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלע וינפח כריסו ויבקע וכן עשו ועו׳ מפורש בערך תחלץ (א״ב: בנסחאות דידן גרסינן אורוותא ופירש״י אצטבלאות מלאות תבן מלשון ארוות). יביא אדורה לבית דין (בפ״א דבבא קמא יא.) פי׳ יביא הנבלה לבית דין לשומה לניזק בתשלומין שמע מינה שכל מה שפחת׳ הנבלה בין מיתה לתשלומין על המזיק יש מפרשין עיקר הנבלה עורה על כן קראה אדורה וביש מביאין פרק ח׳ (באהלות נד) ועדר בהמה טהורה וטמאה ויש ששונין ארורה בשני רישין ועל כן קראה ארורה שמתה בלא ברכה. (א״ב: בנסחאות דידן גרסינן עדודה לפירש״י מן יאכל עד כלומר שלולה מחיים בלא שחיטה ואית דגרסי עדורה לדעת תוספות. כמו אחת מהנה לא נעדרה ולדעת בעל הערוך מין עור ולפי פירוש זה גרסת אדורה תצדק כי בלשון יוני קוראים לעור דורה ואות אלף נוספת):
ערך ששמן
ששמןג(שבת סו:) וכי חזי לשושמנא גמלא דדרי מידי לישקליה (יבמות מו.) מייתינן שושמנא גמלא פי׳ נמלה גדולה. (יבמות קיח: כתובות עה) דשושמנא גברא כורסיא בי חרתא רמו לה פי׳ מי שבעלה כשיעור נמלה כמו משל מושבה בין הנשים החשובות ממנה חרתא שרות כמו חורים וסגנים (נדרים כה) ודלמא הדין גברא שושמנא חזא לך אל נמלה עצל תרגום אתרמי לשושמנא עטלא (א״ב בנוסח׳ כתוב שומשמנא ע״ש):
א. [געפלעקט. געצייכנעט זיין.]
ב. [פעל, לעדר.]
ג. [אמייזע מארישקע.]
אורוותא – איצטבלאות מלאות תבן.
ובלע יתהון – אלמא דהוה גדול מקורת בית הבד.
בטרוף קאמר – נחש מנומר לא משתכח כקורת בית הבד.
והא כולהו מיטרף טריפי – הוו מנומרין.
בגבו טרוף קאמרינן – ולא הוי גדול כי האי גוונא.
בטרוף – פי׳ שהוא מנומר שהיו כמו קורות בית הבד ול״נ דמה ענין מנומר לקורות בית הבד לכ״נ לפרש בטרוף פלט״ר בלע״ז ופריך כולהו נמי טרופין פירוש בבטן ולכך ניחא גבי קורות בית הבד.
ולא הוה והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא כו׳ – ולישנא דנדרי הבאי קא קשיא ליה, וכמו שכתבתי (בשנתינו) [במשנתינו]⁠1.
1. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
אורוותא דתבנא. כמו אורות סוסים (מלכים א ה):
בטרוף. רחב ואינו עגול:
כולהו נחשי מיטרף טרפי. כולהו נחשים טרופים נינהו בבטנם אינם עגולים:
תליסר אורוותא דתיבנא – שיעור תליסר אורוות תבן.
בטרוף – עשוי בקעים בקעים.
גבו טרוף – שאין עשוי בקעים בגבו אלא בצוארו בלבד.
ולא הוה והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא וכו׳. ולישנא דנדרי הבאי קא קשיא ליה וכמו שכתבתי במשנתינו. הרשב״א ז״ל.
ארוותא. כמו אורוות סוסים. ומדאמר כולי האי ודאי חזיא כקורת בית הבד. ובשבועות שנה לנו המורה אית דגרסי ארדיתא חבילות של תבן. בטרוף. לא תימא גדול כקורת בית הבד אלא אימא מנומר כקורות בית הבד שאמר שבועה אם לא ראיתי נחש מנומר כקורות בית הבד שהיא פגומה בעיגול כל סביביה כי האי. כולהו נחשים מטרף טריפי וכולן הן מנומרין ומשתכח דקושטא אישתבע. בשגבו טרוף קאמרינן שאמר אם לא ראיתי נחש טרופה על גביו דשבועות שוא היא שאין לך נחש בעולם מנומר על גבו אלא על גחונו. דקורות בית הבד טרוף ולא היינו עקל בית הבר דעקל בית הבד היינו אותו שלועזין רדוט״ה שנותנים סביב לזיתים שבגת כדי שלא יתפזרו. אלא קורת קורה שבה מגביהין ומורידין את האילן. פירוש.
ארוותא דתיבנא כמו אורוות סוסים. ויש מפרשים (עדות) עורות גדולות מלאות תבן. בטרוף מרובע וכן פירש בעל הערוך. ובירושלמי מוכח כן דהתם על משנה זו אמר שמואל במרובע והכא אמר טרוף למדנו שהכל אחד. וקא סלקא דעתך דעל הבטן קאמר על כן הקשה כי כלם הם כן. והשיב כי לא היה דעתו לומר אלא על גבו כי זה אינו נמצא בנחש שהוא מרובע מלמעלה אלא עגול. והיינו נדרי הבאי שגזם בעבור שראהו גדול ושמן מאד והיה נראה לו מתוך השומן כאלו הוא מרובע ולאו דוקא ממש נראה לו ולהפליג על הענין אמר כן. והקשה אם כן מאי הוה ליה למימר כקורת בית הבד לימא אם לא ראיתי נחש שגבו טרוף. ותירץ מילתא אגב אורחיה קא משמע לן דאם מכר קורות בית הבד ולא הוי מרובע הוי מקח טעות והדר. הרי״ץ ז״ל:
נטרף. פירוש פלט בלע״ז שטוח ואינו עגול ומצינו בו חבר הטורף את גבו. כולהו נמי מיטרף טריפי. כלומר כולם אינם עגול בבטנם. ומשני שאינו עגול בגבו שדרך נחשים להיות עגולים בגבם. אי טרוף אין. שאינה עגולה אז היא משובחת. ובשבועות פירש רש״י טרוף מנומר. וקשיא דמאי קאמר נפקה מינה לקורות בית הבד ומאי מעליותא הוא אם טרוף. שיטה:
א שנינו במשנה שהנודר ״אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד״ הרי זה נדר הבאי. ושואלים: וכי לא קיים נחש כזה? והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא [והרי נחש אחד שהיה בשנותיו, בזמנו של המלך שבור] שהיה גדול כל כך שרמו ליה תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון [זרקו לו שלוש עשרה חבילות של תבן ובלע אותן] ובודאי היה גדול מקורת בית הבד! אמר שמואל: מדובר כאן בטרוף, שנתכוון לומר שלנחש היו סדקים בגבו כמו קורת בית הבד. ומקשים: והרי כולהו נחשי מיטרף טרפי [כל הנחשים כולם יש בהם סדקים] כאלה! ומשיבים: אגבו טרוף קאמרינן [טרוף על גבו אנו אומרים] וזה אינו מצוי כלל.
§ It was taught in the mishna that if one prohibits an item with a konam vow: If I did not see a snake as large as the beam of an olive press, it is a vow of exaggeration. The Gemara asks: And is there not a snake like this? But a certain snake that lived in the days of King Shapur was so big that they threw thirteen bundles of straw and it swallowed them, so it was certainly bigger than the beam of an olive press. Shmuel said: It is speaking here of a snake that is notched, and the one who took the vow intended to say that the snake had notches in its back like the beam of an olive press. The Gemara asks: But all snakes have notches like this. The Gemara answers: We are saying that it is notched on its back, which is exceedingly rare.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְלִתְנֵי טָרוּף מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד גַּבּוֹ טָרוּף לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר לוֹמַר לָךְ הַמּוֹכֵר קוֹרַת בֵּית הַבַּד לַחֲבֵירוֹ אִי גַּבּוֹ טָרוּף אִין וְאִי לָא לָא.:

The Gemara asks: And let the tanna teach explicitly that the snake was notched; why did he say: Like the beam of an olive press? The Gemara answers: He teaches us a matter in passing, which is that the back of the beam of an olive press must be notched. The Gemara asks: What is the difference whether there are notches in the beam of an olive press? The Gemara answers: For purposes of buying and selling, to tell you that one who sells the beam of an olive press to another, if its back is notched then yes, the sale is valid, and if its back is not notched and there are no slits, then it is not a valid sale, as a beam without notches is not called a beam of an olive press.
מיוחס לרש״יר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליתני – אם לא ראיתי נחש גבו טרוף כקורת בית הבד.
מילתא אגב אורחא קמ״ל – דכי אמר בית הבד אגבו טרוף קאמר דומיא דקורת בית הבד דהוי טרוף חדקים חדקים.
נפקא מינה – למוכר קורת בית הבד לחבירו.
אי גבה טרוף אין – ודאי הוי קורת בית הבד.
למקח וממכר – שהמוכר קורת בית הבד לחברו סתם צריך שיהא טרוף ובירושלמי נראה דפירש טרוף מרובע דאמרינן התם אין מרובע בבריות ופריך אם כן למה ליה למתני כקורת בית הבד ומשני לית אורחא דתנא מתפיס אלא מילתא רבה דתנינא גמל הפורח באויר וליתני עכבר.
שם ד״ה רמו תליסר אורוותא. אודריתא. כך גי׳ הר״ש שביעית פ״ה מ״ז ועי׳ פירושו בערוך והר״ש הביאו בשמו:
ושואלים: ולתני [ושישנה] בפירוש ״טרוף״, ומדוע אמר ״כקורת בית הבד״? ומשיבים: מילתא אגב אורחיה קא משמע לן [דבר בדרך אגב השמיע לנו] בכך, והוא שקורת בית הבד גבו טרוף, שצריכים להיות בקורה הזו סדקים סדקים. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה], לשם מה חשוב להודיענו זאת אם יש כך בקורת בית הבד? ומשיבים: למקח וממכר, לומר לך: המוכר קורת בית הבד לחבירו, אי [אם] גבו טרוף — אין [כן] מכר הוא, ואי [ואם] לא, אם אין גבו טרוף, שאינה עשויה סדקים — לא נקרא הדבר קורת בית הבד, אלא קורה סתם, ובטל המיקח.
The Gemara asks: And let the tanna teach explicitly that the snake was notched; why did he say: Like the beam of an olive press? The Gemara answers: He teaches us a matter in passing, which is that the back of the beam of an olive press must be notched. The Gemara asks: What is the difference whether there are notches in the beam of an olive press? The Gemara answers: For purposes of buying and selling, to tell you that one who sells the beam of an olive press to another, if its back is notched then yes, the sale is valid, and if its back is not notched and there are no slits, then it is not a valid sale, as a beam without notches is not called a beam of an olive press.
מיוחס לרש״יר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים כה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים כה. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדרים כה., מיוחס לרש"י נדרים כה., תוספות נדרים כה., הלכות נדרים לרמב"ן נדרים כה., רשב"א נדרים כה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים כה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים כה., ר"ן נדרים כה. – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים כה., מהרש"א חידושי הלכות נדרים כה., מהרש"א חידושי אגדות נדרים כה., גליון הש"ס לרע"א נדרים כה., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים כה., אסופת מאמרים נדרים כה.

Nedarim 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 25a, Collected from HeArukh Nedarim 25a, Attributed to Rashi Nedarim 25a, Tosafot Nedarim 25a, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 25a, Rashba Nedarim 25a, Meiri Nedarim 25a, Peirush HaRosh Nedarim 25a, Ran Nedarim 25a, Shitah Mekubetzet Nedarim 25a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 25a, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 25a, Gilyon HaShas Nedarim 25a, Steinsaltz Commentary Nedarim 25a, Collected Articles Nedarim 25a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144