(1) 
אהָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְאַחַת פְּסוּלָה אִם הָיָה חוֹלֵץ חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה וְאִם הָיָה מְיַיבֵּם מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה.:
אהָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְאַחַת פְּסוּלָה אִם הָיָה חוֹלֵץ חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה וְאִם הָיָה מְיַיבֵּם מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה.If one of these women was fit to marry into the priesthood and one was unfit, then if he performs ḥalitza, he should perform ḥalitza with the unfit woman rather than with the one who is fit for the priesthood, since doing so with the woman who is fit would needlessly disqualify her from marrying into the priesthood. But if he consummates the levirate marriage, he may consummate the levirate marriage with the one who is fit.
וכן מי שהיה נשוי שתי נשים ומת [ביאתה4 או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה]5: ונייבם לתרוייהו אמר ר׳ חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא {דברים כה:ט} אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו6 בונה שני בתים7 ונחלוץ8 לתרויהו אמר מר זוטרא בר טוביה9 אמר קרא {דברים כה:י} בית חלוץ הנעל [בית]10 אחד הוא חולץ ואינו חולץ לשני11 בתים ונחלוץ12 לחדא וניבם לחדא אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא 13 אמר קרא {דברים כה:ז} ואם לא יחפוץ [האיש]14 הא חפץ ייבם15 כל16 העולה ליבום עולה לחליצה ושאינו17 עולה ליבום אינו עולה לחליצה ועוד כדי שלא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויאמרו אי דמייבם והדר חליץ הכי נמי אלא דילמא18 אתי19 ליבומי אחר חליצה ורחמנא אמר אשר
[היתה אחת כשירה22 ואחת פסולה וכו׳23: אמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם24]:25
1. זקנה, ילדה: ראה תשובות ר״י מיגאש (קל״ט). כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים: ״ילדה, זקנה״. ראה גם במקביל לקמן פרק יב (דף לה ע״א).
2. בתוך: כ״י נ : ״לתוך״.
3. בחדש: חסר בכ״י פרמה .
4. ביאתה: כ״י נ : ״ביאתה של אחת מהן״.
5. וכן מי...פוטרת צרתה: כ״י נ , דפוסים. כ״י בהמ״ל 695 עד: ״ומת וכול׳ ״. כ״י פרמה עד: ״מהן״.
6. ואינו: דפוסים: ואין .
7. שני בתים: כ״י נ ״שתי בתים״, וכצ״ל בכ״י פרמה (שם משובש: ״בשתי בנים״).
8. ונחלוץ: דפוסים: ״וניחלוץ״. וכן גם גט בהמשך.
9. בכ״י נ נוסף: ״אמר רב״.
10. בית: גט , כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. כ״י בהמ״ל 695 : ״לבית״.
11. לשני: וכן גט , דפוסים. כ״י נ : ״שתי״. כ״י פרמה : ״שני״.
12. ונחלוץ: גט , דפוסים: ״וניחלוץ״.
13. אמר קרא...וניחלוץ לחדא: חסר ב-גט , דפוס קושטא . חסר גם בכ״י פרמה .
14. האיש: גט , כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 . כ״י נ ממשיך: ״לקחת את יבמתו״.
15. ייבם: כנראה כך גם ב-גט . כ״י פרמה : ״מייבם״. כ״י נ , דפוסים: מיבם .
16. כל: חסר בדפוסים.
17. ושאינו: וכן גט . כ״י פרמה : ״כל שאינו״. כ״י נ : ״וכל שאינו״
18. דלמא: דפוסים: גזירה דילמא .
19. אתי: דפוסים: אתו .
20. את בית אחיו: חסר בדפוסים.
21. ויאמרו...לא יבנה: כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 , גט , כ״י פרמה .
22. כשירה: גט : ״כשרה״. כ״י פרמה : ״וכשירה״.
23. היתה...ואחת פסולה וכו׳: כ״י נ עד ״פסולה״, וכן גט לפני הגהה. כ״י פרמה עד: ״כשירה וכו׳ ״.
24. להם: כ״י נ , וכן גט , כ״י פרמה : ״להן״. דפוסים: לו , מוסב על הבור.
25. היתה... לו: גט , כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
26. חלוצתו והנושא את: גט , כ״י נ , דפוסים. וכן כ״י פרמה : ״חלוצתו והנושא״. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
27. את: חסר בכ״י פרמה .
ערך לא
לא – א(מגילה ג:) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי׳ כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חבירו נדחה אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה לא תוכל להתעלם. ל״ת שניתק לעשה (יומא פו. חולין קמא.) מפורש על הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו׳ גנב וגזלן לאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזלה אשר גזל לא תשוב לקחתו ושב ולקח לא תכלה פאת שדך לעני ולגר וכו׳ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר זה יש לו דין אחר שבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו (תמורה ג) מפרש והרי מימר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו׳ לא תגנוב קרא יתירא הוא דהא כתיב לא תגזול. (בשאילתא דאלה תולדות נח מפורש) (בבא מציעא ס״א) לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי פ״א שכתוב לא תגזול גזילה היינו גניבה לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו׳ (תמורה ג) כל לא תעשה האמור בתורה יש בו מעשה לוקין עליו אין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר והמברך את חבירו בשם וכו׳ (שבועות ד) שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה אמר ר׳ יוחנן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו׳ לאו שבכללות אין לוקין עליו (פסחים מא) לאו דחרצן וזג לאו דנא ומבושל (מנחות נח) המעלה משאור ודבש על גבי המזבח אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל (יבמות ה.) פי׳ שאינו נוהג בנשים לפיכך קל מה ללאו דמחמר דהא לאו גרידה שנאמר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שמעינן מינה כי מחמר בבהמה קא אסר רחמנא וכבר פירשנו בערך חמר במחלוקת ראשון לא יהיה כלי גבר על אשה מפורש (נזיר כט) שלא יתקן איש כתיקונו אשה המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר על אשה לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכין להן (יבמות מד) לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר (גיטין מה) לא תבשל גדי בחלב אמו (קידושין נז) וכבר פירשנו בערך גד (חולין פט) לא מרובכם מכל העמים אמר הקב״ה חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם וכו׳. לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי (ערכין טו) פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה שם לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אמרו בלשון הרע. לא הלך זרזיר אחר עורב אלא שהוא מינו (בראשית רבה ס״ו ויהי עשו).
ערך ען
ען – ב(מקואות פרק ח) (שבת פט:) רבי ישמעאל אומר פעמים שהם ד׳ עונות כמה הוי עונה אמר רבי יוחנן או יום או לילה וכו׳ (נדה ז:) כל שעברו עליה ג׳ עונות דייה שעתה (משנה פאה ד) המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות (בראשית רבה ל״ד) מן ענתה דיהבת ידך עלה אינשמית פי׳ זמן ועת (יבמות מד) עצה טובה קא משמע לן ד׳ אין טפי לא כי היכי דנימטינהו עונה בחדש פי׳ ר״ח ז״ל אדם הראשון בערב שבת שימש תחילה (בפרק אף על פי) עונה של תלמידי חכמים אימת מערב שבת לערב שבת אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת וגם על זה פירש שבו נברא אדם הראשון וקשיא הא דתנן (כתובות סד:) ואוכלת עמו מערב שבת לערב שבת ומפרש רבי יוסי ברבי חנינא אמר תשמיש (כתובות סד:).
א. [ניכט.]
ב. [צייט.]
מתני׳ היתה אחת כשרה – לכהונה ואחת פסולה כגון שנתגרשה מאיש אחר.
אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה – ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אע״ג דהוא אין צריך להם.
[היתה אחת כשרה]. כלו׳ לכהונה, והשנית פסולה לכהונה שהיא גרושה.
אם היה [חולץ חולץ לפסולה. כלו׳] לאותה גרושה, כדי שלא יפסול השנית לכהונה משום חליצה. [וטעמא דלא יש]פוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.
היתה א׳ מהן כשירה וא׳ פסולה אם הי׳ חולץ חולץ לפסולה ואם הי׳ מיבם מיבם לכשירה ד׳ אחים ס״ד אלא אימא ד׳ מאחים, הרשות בידו ושבקינן לי׳ והתניא וקראו הן ולא שלוחן ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לי שאם הי׳ ילד והיא זקנה היא ילדה והוא זקן אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה תלך אצל שכמותך ואל תכנס קטטה לביתך ל״צ בדאפשר לי׳ א״ה אפילו טובא נמי עצה טובה קמ״ל ד׳ אין טפו לא כי היכי דלימטינהו עונה בחודש שעונת ת״ח מע״ש:
ירושלמי: דילמא תלת עשר אחים הווין מתו תרי עשר בלא בנים אתון בעיין מתיבמה קומי ר׳ א״ל ר׳ זיל ליבם אמר לית בחיילו והם אומרים כל חדא וחדא אנא זוינא ירחא. אמר ומאן זיין ירחא דעבורא א״ר אנא זיינא ירחא דעבורא צלי עליהו ואזלין להון בתר תלת שנין אתיין טעונין תלתין ושתא ינוקי מינוקין אתין וקמין להון קומה דרתא דר׳ סלקין ואמרין לר׳ אית לרע קרא דמניקותא בעין מי שאל בשלומך אודיק על מן כוותי׳ וחמתין א״ל מאי עסקה דין א״ל אנן בעין תיתין לן ההיא ירחא דעיבורא ויהיב להון ההוא ירחא דעיבורא. פי׳ דילמא בלשון מעשה כלומר מעשה שהי׳ ומכאן מוכח דס״ל כחכמים דהא רבי בתר אבא שאול הוה, ולמה מחזר כ״כ על היבום א״ל משום דס״ל כחכמים דאמרו יבמה יבא עלי׳ מ״מ. מי שהיה נשוי וכו׳ ונייבם לתרווייהו ארחב״א א״ק אם לא יבנה את בית אחיו בית א׳ הוא בונה ואינו בונה שני בתים. ונחלוץ לתרווייהו אמר מ״ז ב״ט א״ק בית חלוץ הנעל בית א׳ הוא חלוץ ואין חולץ ב׳ בתים ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא א״ק אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ונייבום לחדא וניחלוץ לחדא א״ק אם לא יחפוץ הא חפץ יבם וכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ועוד שלא יאמרו בית א׳ מקצתו חלוץ ומקצתו בנוי אע״ג דליכא אלא עשה דבית א׳ הוא בונה ולא ב׳ ולאו הבא מכלל עשה עשה, אפ״ה חייבי לאוין חולצין ולא מתיבמין וכ״ש חייבי עשה לא נדרוש אם לא יחפוץ הכא דכיון דפטרה רחמנא מיבום ה״ה דפטרה נמי מחליצה אבל שאר חייבי לאוין לא פטרה רחמנא מיבום ולא איסור הלאו גורם להם ואדרבה אחרי דאתי עשה ודחי ל״ת והיכא דאיכא עשה ול״ת כגון אלמנה לכ״ג לא מצי ליבומי ודין הוא שלא תחלו אלא יבמתו ריבה ודוקא ההוא מרבה יבמתו משום דבת יבמתו הוה אי לאו דאיסור א׳ גורם אבל הצרה דפטר רחמנא מלהתיבם א״נ להזקיקה חליצה מריבוי דיבמתו אלא אמרי׳ אם לא יחפוץ לא הצריך הבורא חליצה אלא למי שהוצרך יבום אבל זו שפטרה מיבום פטרה נמי גם מחליצה:
היתה א׳ כשרה וא׳ פסולה. פי׳ כגון שהיתה גרושה או חלוצה שהיא פסולה לכהן נחלוץ לה ויפטר הכשרה ותהא ראויה לכהן ואל יחלוץ לה ופסלנה. אר״י כאן שנה ר׳ לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם פי׳ אין זה דומה לכופין על מדת סדום ומ״ה איצריך ר״י למילף הא מילתא ממתני׳ דכופין על מדת סדום הוא היכא דקאי ההוא דקא בעי הנאה וקתבע כגון חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר וקבעי ההוא גברא למיגדר התם אבל הכא לא קאי כהן דבעי למסבה. דומיא דמי בורו דלא קאי התם גברא דתבע להו. ואפ״ה שנה ר׳ לא ישפוך אדם וכו׳ דאע״ג דלא אתי השתא אתי למחר וליומא אחרא:
הא דתנן אם [היה]א חולץ חולץ לפסולה, ופריש רב יוסף משום שלא ישפוך אדם מי בורו וכו׳ – איכא למימר, דרב יוסף מוקי לה דוקא בפסולה לעלמא, ולדידיה חזיין ליה. ומיהו אפילו מוקי לה בפסולה לדידיה, כגון מחזיר גרושתו, כדאוקימנא בפ״קב, אפ״ה דייק מינה לא ישפוך אדם מי בורו, משום דקסבר מתני׳ דוקאג קתני אם היה חולץ לפסולה ולא לכשרה. וא״ת והלא חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה, ועל כרחו הוא צריך לשפוך מי בורו. לא היא, דכי אמרינן חליצה פסולה, ה״מ שפסל זיקתוד, כגון שעשה בה מאמר או נתן גט או שחלץ חליצה פסולה כגון של מעוברת או שנאסרה עליו בזיקה, אבל באיסור אחר, חליצה כשרה היא, כדתניא בפ׳ כיצדה, איסור מצוהו ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרה, ואם תדחה התם בששתיהן איסור מצוה או איסור קדושה, זו אינה תורה, חדא דאפילו צרה כיוצא בה לא פטרה חליצה פסולה, כדכתיבנא בפ״ד אחיןז, ועוד דנפטרה צרה סתם, כל שהיא צרה משמע. והכי תני לה בתוספתאח, היתה אחת מהן אסורה על האחין איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר צרתה, אלא או היא או צרתה מתיבמת לשאר אחין, היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה. זו מצאתי בתוספתא, וכך שמעתי דין זה. אבל הרב ר׳ משה בר מימון ז״ל כתבט, שכך הדין בשניה או חייבי לאוין או חייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה חלץ לצרה הותרה האסורה, ואפשר דטעמא דמלתא לדידןי, משום דכיון דקמיה רמיין וזיקת שתיהן זיקה גמורה לחליצה, אע״פ שהיא פסולה פוטרת, ואפילו למ״ד בשתי חלוצות פסולות שאינן פוטרות זו את זו, אבלכ כי רמיא באיסור זיקה קמיה, כי היכי דביאתן פסולה חליצתן גרועה, וכי היכי דתקינו גט לכל אחד ואחד ובכל אחת ואחת, ומאמר אחר מאמר בכולן, כדאתמר בפ׳ ר״גל, ה״נ זיקה פסולה אינה עושה כל הבית אחד, אלא לכל אחד תקנו חליצה בכל אחתמ, כיון דאיסור זיקה הוא, כגון פסול גט ומאמר, או אחיות דזיקהנ, דכל הני בזיקה עצמה הוא דהוי גריעותא, לפיכך אינה פוטרתס, וצריך תלמוד. שוב מצאתי לבעל הלכות ז״לע, מי שהיה נשוי ב׳ נשים א׳ שנייה ליבם ואחת אשה אחרת ומת, כשהוא מייבם מייבם לאשה אחרת, כשהוא חולץ חולץ לשנייה, ע״כ. וזה שלא כדברי הרב ר׳ משה ז״ל.
א. ע״פ כ״י ב. וכ״ה לפנינו במשנה.
ב. לעיל יא ב.
ג. כ״ה בכ״י ב. בכי״א: דהא קתני, ובנדפס הגיה: מתני׳ היא דהא קתני. ועיין בחידושי הרשב״א בליקוטים קונטרס אחרון.
ד. כ״כ תוס׳ לעיל יא ב ד״ה או היא, ולעיל כו ב ד״ה וחליצה פסולה. וכ״כ הרשב״א לעיל כו א בשם י״א. ובליקוטים בקונטרס אחרון, וכ״כ הריטב״א כאן. ועיין בשו״ע אה״ע סי׳ קע ס״ה ברמ״א ובביאור הגר״א שם ס״ק טו.
ה. לעיל כ ב.
ו. בכ״י ב: או איסור קדושה.
ז. לעיל כו ב, כז א. עיי״ש בדברי רבינו.
ח. פ״ו ה״ה.
ט. פ״ז מהלכות יבום הלכה י.
י. בנדפס הגיה: לדידיה. אך מתוכן הדברים דלהלן, נראה שרבינו מסביר את שיטתו ולא את שיטת הרמב״ם ולכן הנכון כמו שהוא בכ״י: לדידן.
כ. בנדפס הגיה: זהו כי רמיא באיסור זיקה קמיה דכי היכי. ונראה שאין צורך וכונת רבינו. שבחייבי עשה ולאוין אין זה פסול בזיקה נמצא דשתיהן זקוקות לחליצה ולכן אחת פוטרת לחברתה אפילו למ״ד דבשוות חוזרת, אבל כשהפסול בזיקה אינה פוטרת.
ל. לקמן נ א, נא א.
מ. עיין בדברי רבינו לקמן נא א ד״ה והא דאמרינן.
נ. בנד׳ הגיה כאן במקום דזיקה: באיסור. עכ״פ כונת רבינו כאשר נופלות שתי אחיות שיש בהם איסור אחות זקוקתו.
ס. בנדפס נוסף כאן במרובעות: אפילו בשוין אבל באיסור אחר פוטרות בשוין. ואינו ברור כה״צ, דהא דעת רבינו כאן דכאשר איכא איסור אחר, חליצתה פוטרת גם כשאינם שוים.
ע. הלכות גדולות הלכות יבמות דף מט ג (ווארשא), מובא ברשב״א לעיל כז א, ובמ״מ פ״ז יבום ה״י. ובב״י סי׳ קע, ובש״ע שם סעיף יח. ועיין בביאור הגר״א שם ס״ק טו וס״ק מה.
היתה אחת כשרה ואחת פסולה כלומר פסולה לעלמא ר״ל לכהונה כגון שהיתה גרושה כשנשאה אחיו אבל שתיהן כשרות לזה ומתוך כך כשהוא בא לחלוץ חולץ לפסולה שלא תפסל הכשרה לכהונה בחליצה זו ואם בא ליבם מיבם לכשרה כלומר לאי זו שירצה אלא משום דמסתמא בכשרה ניחא ליה קאמר הכי ואין אומרין ליבם לפסולה הואיל וכשרה לו דזימנין דהא חביבא ליה והא סניא ליה אבל אם בא לחלוץ חולץ לפסולה ומכאן אמרו לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להן שכגון זו כופין על מדת סדום ואם רוצה לשפכן מעכבין עליו ומכל מקום בפסולה לו כגון שהחזיר אחיו גרושתו משנשאת שאסורה אף ליבם על כרחו הוא מיבם את הכשרה ואף בחליצה אינו חולץ אלא לכשרה שהרי חליצה פסולה אינה פוטרת צרה ומכל מקום יש אומרין שאף בזו בחליצה חולץ לאי זו שירצה ואם תאמר והיאך הוא חולץ לפסולה והא קיימא לן כל למיפטר צרתה חליצה מעולה בעינן הני מילי בפסול זיקה או במי שפסל זיקתו בגט או במאמר שהצרה אסורה אבל בשאר פסולים שהצרה כשרה לא וכבר ביארנו דבר זה בפרק ראשון (יבמות י״א:):
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה האחת עשרה והכונה בה בענין החלק השביעי והוא שאמר המחזיר את גרושתו והנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר׳ עקיבא וחכמים אומרים אין הולד ממזר ומודין בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר. אמר הר״ם דעת ר׳ עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין ואינה הלכה:
אמר המאירי המחזיר גרושתו ר״ל משנשאת או נתארסה שהיא בלאו והנושא את חלוצתו שאף היא בלאו דלא יבנה כלומר כיון שלא בנה שוב לא יבנה והנושא קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר׳ עקיבא ומשום דהא סבר יש ממזר מחייבי לאוין ומחזיר גרושה ונושא חלוצה חייבי לאוין ואחות חלוצה נמי סבירא ליה לר׳ עקיבא דמדאוריתא אסירא מדכתיב בית חלוץ הנעל הכתוב קראה לחלוצה ביתו ר״ל אשתו והויא לה כגרושה ואחותה כאחות גרושתו וחכמים מודים שיוציא אלא שאין הולד ממזר שאין ממזר מחייבי לאוין וכל שכן באחות חלוצה דלרבנן לא אסירא אלא מדברי סופרים ומודים חכמים בנושא את קרובת גרושתו כגון אחותה או אמה שהולד ממזר שקרובת גרושה בחיוב כרת דאחות אשה היא וכדאמרינן (יבמות ח׳:) ואשה אל אחותה גו׳ בחייה בל שבחייה והוא הדין דהוה ליה למימר ומודים בחייבי כריתות אלא איידי דאיירי בגרושה תנא ליה אחות גרושה:
משנה אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר׳ עקיבא ור׳ שמעון התמני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר׳ יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין אמר ר׳ שמעון בן עזאי מצאתי מגלת יוחסים בירושלם כתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים את דברי ר׳ יהושע אמר הר״ם שיעור דברי ר׳ עקיבא כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא מפני שהעקר דעתי כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר ואע״פ שהוא מחייבי לאוין והלכה כר׳ שמעון התימני אבל הבא על הנדה אין הולד ממזר:
אמר המאירי ואי זה הוא ממזר כלומר מתוך שהתחלנו לבאר בקצת דיני ממזרות שלר׳ עקיבא הם ממזרים ולרבנן אין ממזרים נבאר דרך כלל אי זהו ממזר הן לרבנן הן לר׳ עקיבא וביאר לדעת ר׳ עקיבא כל שאר בשר שהוא בלא יבא ר״ל כל קורבא שהיא בלאו והוא הדין לכל איסור לאו אע״פ שאינו מחמת קורבא כמו שיתבאר בגמרא לדעת ר׳ סימאי אליביה דר׳ עקיבא שמעון התימני אומר כל ביאה שבכרת ור׳ יהושע אומר כל ערוה שבמיתת בית דין אבל מחייבי כריתות לא אע״ג דבקדושין מיהא מודי דלא תפסי בחייבי כריתות וכמו שאמרו בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נ״ג.) מי איכא למאן דאמר קדושין תופסין בחייבי כריתות והלכה כשמעון התימני שאין ממזר מחייבי לאוין וכל שכן מחייבי עשה אבל כל שבחייבי כרת ממזר ואין צריך לומר מחייבי מיתות בית דין אלא שהנדה יצאה מן הכלל שאין הולד ממזר שהרי קדושין תופסין בה מה שאין כן בשאר כריתות כמו שביארנו במסכת קדושין:
משנה אשתו שמתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה אמר הר״ם כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה:
אמר המאירי אשתו שמתה מותר באחותה דהא כי כתיב איסור אחות אשה בחייה כתיב וכן בגרשה ומתה ונשאת לאחר ומתה וכל שכן הוא אלא דאשמעינן בכולהו דבחייה מיהא אסירא ומשום הכי פריט להו לכולהו כלומר לא סוף דבר כשהיא תחתיו דאיכא לצרור אלא אף בגירשה ולא סוף דבר בגירשה שיכול להחזירה אלא אף בנשאת וכשם שביאר דבר זה באחות אשה גמורה כך הוא מפרשה באחות אשה בזיקה והוא שאמר יבמתו ר״ל אשת אחיו שמתה מותר באחותה וכן בחלץ לה ומתה ובנשאת לאחר ומתה הא כל שלא מתה אסורה על הדרך שביארנו באחות אשה גמורה וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
היתה אחת מן הנשים כשרה ואחת פסולה לכהונה (כגון שקודם שנישאה לאח המת, היתה נשואה לאחר והתגרשה ממנו), אם היה חולץ — חולץ לפסולה, שאם יחלוץ לכשרה יפסלנה לכהונה, ואם היה מייבם — מייבם לכשרה.
If one of these women was fit to marry into the priesthood and one was unfit, then if he performs ḥalitza, he should perform ḥalitza with the unfit woman rather than with the one who is fit for the priesthood, since doing so with the woman who is fit would needlessly disqualify her from marrying into the priesthood. But if he consummates the levirate marriage, he may consummate the levirate marriage with the one who is fit.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : אַרְבָּעָה אַחִין ס״ד סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא אַרְבָּעָה מֵאַחִין.:
GEMARA: The simple reading of the mishna’s first clause implies that all four brothers died. The Gemara questions this: Can it enter your mind to say that all four brothers died? If they all died, then who remains to consummate the levirate marriage? Rather, emend the mishna and say instead: Four married men of a set of more than four brothers died.
GEMARA: The simple reading of the mishna’s first clause implies that all four brothers died. The Gemara questions this: Can it enter your mind to say that all four brothers died? If they all died, then who remains to consummate the levirate marriage? Rather, emend the mishna and say instead: Four married men of a set of more than four brothers died.
א גמרא שנינו במשנה: ״ארבעה אחין נשואים ארבע נשים ומתו״, ותוהים: ארבעה אחין ומתו, סלקא דעתך [עולה על דעתך]? הרי אם מתו כולם — מי מייבם? אלא אימא [אמור]: ארבעה מאחין, מתוך כמה אחים, שמתו.
GEMARA: The simple reading of the mishna’s first clause implies that all four brothers died. The Gemara questions this: Can it enter your mind to say that all four brothers died? If they all died, then who remains to consummate the levirate marriage? Rather, emend the mishna and say instead: Four married men of a set of more than four brothers died.
הכל
(3) הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.: וְשָׁבְקִי לֵיהּ וְהָתַנְיָא {דברים כ״ה:ח׳} וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ בהֵן וְלֹא שְׁלוּחָן וְדִבְּרוּ אֵלָיו מְלַמֵּד שֶׁמַּשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הוֹגֶנֶת לוֹ.
The mishna continues: If the eldest of them wished to consummate the levirate marriage with all of his yevamot, he has permission to do so. The Gemara asks: Do they actually leave him to do so? Isn’t it taught in a baraita: The verse states: “And the Elders of his city shall call him” (Deuteronomy 25:8), which indicates that they, the Elders, and not their agent, should call him. The verse continues: “And they speak to him”; this phrase teaches that they offer him advice that is appropriate for him.
The mishna continues: If the eldest of them wished to consummate the levirate marriage with all of his yevamot, he has permission to do so. The Gemara asks: Do they actually leave him to do so? Isn’t it taught in a baraita: The verse states: “And the Elders of his city shall call him” (Deuteronomy 25:8), which indicates that they, the Elders, and not their agent, should call him. The verse continues: “And they speak to him”; this phrase teaches that they offer him advice that is appropriate for him.
ושבקי׳ ליה והא תניא ודברו אליו שמשיאין לו עצה ההוגנ׳ לו וכו׳ – פי׳ והא נמי עצה ההוגנת לו שלא יכנסו נשים הרבה דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו וא״ת ומאי קושיא דהכא לא קתני לכוף אותו אלא להשיאו עצה בעלמא הוא וי״ל דכיון דתני מתני׳ לישנא דהרשות בידו מכלל דאפי׳ להשיאו עצה לא צריך כלל.
ב שנינו במשנה שאם רצה האח הגדול לייבם את כולן הרשות בידו. ושואלים: ושבקי ליה [וכי מניחים אנו לו] לייבם ארבע נשים? והתניא [והרי שנינו בברייתא] נאמר בענין ייבום: ״וקראו לו זקני עירו״ (דברים כה, ח), ופירשו כוונתו: הן ולא שלוחן, שאין עושים זאת על ידי שליח, אלא בית דין עצמו. ״ודברו אליו״ (שם) ולא נתפרש בכתוב מה מדברים עמו — מלמד הכתוב שמשיאין (נותנים) לו עצה הוגנת לו.
The mishna continues: If the eldest of them wished to consummate the levirate marriage with all of his yevamot, he has permission to do so. The Gemara asks: Do they actually leave him to do so? Isn’t it taught in a baraita: The verse states: “And the Elders of his city shall call him” (Deuteronomy 25:8), which indicates that they, the Elders, and not their agent, should call him. The verse continues: “And they speak to him”; this phrase teaches that they offer him advice that is appropriate for him.
הכל
(4) שֶׁאִם הָיָה הוּא יֶלֶד וְהִיא זְקֵנָה הוּא זָקֵן וְהִיא יַלְדָּה אוֹמְרִין לוֹ מָה לְךָ אֵצֶל יַלְדָּה מָה לְךָ אֵצֶל זְקֵנָה כְּלָךְ אֵצֶל שֶׁכְּמוֹתְךָ וְאַל תָּשִׂים קְטָטָה בְּבֵיתֶךָ.
The baraita explains: Appropriate advice means that if he was a young man and she an elderly woman or if he was an elderly man and she a young woman, they say to him: What do you want with a young woman when you are elderly? Or: What do you want with an elderly woman when you are young? Go after your own kind, i.e., a woman of a similar age, and do not place discord in your household that could be caused by marrying a woman of a significantly different age. From the baraita it is apparent that if consummating the levirate marriage will ultimately lead to contention between the couple, it is preferable to perform ḥalitza. Similarly, in the case of the mishna, marrying four women will likely lead to contention since it is difficult to support so many people, and poverty will lead to strife. Therefore, the yavam should not be allowed to consummate levirate marriages with all of them.
The baraita explains: Appropriate advice means that if he was a young man and she an elderly woman or if he was an elderly man and she a young woman, they say to him: What do you want with a young woman when you are elderly? Or: What do you want with an elderly woman when you are young? Go after your own kind, i.e., a woman of a similar age, and do not place discord in your household that could be caused by marrying a woman of a significantly different age. From the baraita it is apparent that if consummating the levirate marriage will ultimately lead to contention between the couple, it is preferable to perform ḥalitza. Similarly, in the case of the mishna, marrying four women will likely lead to contention since it is difficult to support so many people, and poverty will lead to strife. Therefore, the yavam should not be allowed to consummate levirate marriages with all of them.
ואל תכניס קטטה לתוך ביתך. והכא נמי כש[י]רצה ליבם ארבעה נשים, בודאי יהיה לו קטטה גדולה בתוך [ביתו], לפי שלא יהיה מזון וכסות כדי לפרנסם, ויתקוטטו כולן עמו.
ומשני בדיאפשר ליה. כלומ׳ שעשיר גדול הוא ויכול לזונן בכבוד גדול.
שאם היה הוא ילד (צעיר) והיא זקנה, או הוא זקן והיא ילדה, אומרין לו: מה לך אצל ילדה ואתה זקן, מה לך אצל זקנה ואתה צעיר? כלך (לך לך) אצל שכמותך, ואל תשים קטטה בביתך. שכיון שבני הזוג שונים מאד בגילם יגיעו לבסוף לידי קטטה. משמע שאף שמצד הדין הוא רשאי לייבם, מכל מקום אמרה תורה שלא לעשות כן כדי לא ליצור מראש מצב בעייתי. ואף כאן תמוה, מדוע מתיר בית דין לאדם שיקח ארבע נשים יחד, ויהיה לו קושי לספק את צרכי כולן?
The baraita explains: Appropriate advice means that if he was a young man and she an elderly woman or if he was an elderly man and she a young woman, they say to him: What do you want with a young woman when you are elderly? Or: What do you want with an elderly woman when you are young? Go after your own kind, i.e., a woman of a similar age, and do not place discord in your household that could be caused by marrying a woman of a significantly different age. From the baraita it is apparent that if consummating the levirate marriage will ultimately lead to contention between the couple, it is preferable to perform ḥalitza. Similarly, in the case of the mishna, marrying four women will likely lead to contention since it is difficult to support so many people, and poverty will lead to strife. Therefore, the yavam should not be allowed to consummate levirate marriages with all of them.
הכל
(5) לָא צְרִיכָא דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ א״ה אִי הָכִי אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי געֵצָה טוֹבָה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן ד׳ אַרְבַּע אִין טְפֵי לָא כִּי הֵיכִי דְּנִמְטְיֵיהּ עוֹנָה בְּחֹדֶשׁ.:
The Gemara qualifies the mishna’s case: No, it is necessary to teach that he has permission to consummate the levirate marriage with all of his yevamot in the case where it is possible for him to provide for all four women. The Gemara asks: If so, then the same should be true even if there are many more women as well; why does the mishna specifically discuss a case of four women? The Gemara explains: The mishna teaches us good advice; in a case of up to four women, yes, if he can provide for them then it is acceptable to marry all of them. But if there are any more than that, no, he should not, in order that he will be able to meet the conjugal rights of each woman at least once in each month. A Torah scholar is expected to provide conjugal relations once a week. If he marries no more than four women, then that will ensure that each of his wives will receive their conjugal rights at least once a month.
The Gemara qualifies the mishna’s case: No, it is necessary to teach that he has permission to consummate the levirate marriage with all of his yevamot in the case where it is possible for him to provide for all four women. The Gemara asks: If so, then the same should be true even if there are many more women as well; why does the mishna specifically discuss a case of four women? The Gemara explains: The mishna teaches us good advice; in a case of up to four women, yes, if he can provide for them then it is acceptable to marry all of them. But if there are any more than that, no, he should not, in order that he will be able to meet the conjugal rights of each woman at least once in each month. A Torah scholar is expected to provide conjugal relations once a week. If he marries no more than four women, then that will ensure that each of his wives will receive their conjugal rights at least once a month.
דאפשר ליה – שעשיר הוא ויכול לזונן.
עונה בחדש – עונה של ת״ח מערב שבת לערב שבת וזהו אשר פריו יתן בעתו בכתובות (דף סב:) דמטי לכל חדא עונה בחדש.
עונה (עונה) בחדש. לפי שעונה של תלמידי חכמ׳ מערב שבת לערב שבת, וזהו אשר פריו יתן בעתו בבבא קמא.
ולימטי לכל חדא וחדא עונה בחדש. (עם) [ד]על ביאה לא יתקוטטו עמו כיון שמתיחד עם כל חדא וחדא פעם אחת בחדש.
לא צריכא אפשר ליה – פי׳ שהוא עשיר ויכול לזונם וקי״ל נושא אדם כמה נשים והוא דיכול למיקם בסיפוקייהו ופרכי׳ דאי בדאפשר ליה מיירי מתני׳ מאי אירייא ד׳ אפי׳ טובא נמי פי׳ שאין לשום בזה שום מנין כי הכל לפי מה שאפשר לו ומהדרין דאה״נ ותנא עצה טובא קמ״ל דהיכי דנמטיי׳ לכל חדא וחדא עונה בחדש פרש״י ז״ל דעונת דתלמיד חכם מערב שבת לע״ש וא״ת והא מתני׳ בכל אדם הוא שסיים והיכי סגי לכל חדא וחדא עונה לחדש וי״ל דה״נ כיון דאשה הקנו לו מן השמים וליבום רמיא קמיה בעונ׳ כל דהוא סגי ליה ואפי׳ בפחות בזה אלא דאנן מנסבי ליה עצה דלית ליה לגרועי פחות מעונה לחדש לכל חדא אבל בנושא נשים דעלמא חייב לעשות עונה עם כל א׳ כפי מה שהוא דינו כמה שאמרו בפי׳ אף על פי (דף ס״א ע״ב) ואו׳ רבי ז״ל בשם רבותיו ז״ל דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה א׳ אין לו רשות לישא אחרת על אשתו דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסב׳ ליה דלא לינסוב אחריתי וה״ל כחמר שאינו רשאי לעשות גמל. ובתוס׳ כתבו כי ר׳ גרשון החרי׳ על הנושא אשה על אשתו וחייבים לכופה על החר׳ שלו אבל ביבמה לא החרים כדכתב לעיל משיאין לו עצה וקרוב בעיני שלא התיר הרמב״ם ז״ל לישא נשים הרבה בזמן הזה אלא לפי מנהג ארץ הישמעאלי׳ שנוהגים בכך.
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא כשאפשר ליה [לו] מבחינה כלכלית לפרנס ארבע נשים. ושואלים: אי הכי [אם כך] אפילו טובא נמי [יותר גם כן], שאם ביקשו חכמים לנקוט מספר מרובה, מדוע נקטו ארבע ולא מספר גדול יותר, ומשיבים: עצה טובה קא משמע לן [השמיע לנו] בדרך אגב במשנה זו: ארבע — אין [כן], טפי [יותר] מזו — לא, כי היכי דנמטייה [כדי שתגיע] לכל אשה לפחות פעם אחת עונה של תשמיש בתוך כל חדש. שאם הוא נוהג כתלמיד חכם ומשמש מיטתו פעם בשבוע, הרי הוא יכול לחלק תשמישו בין הנשים, שלפחות פעם אחת בחודש יהיה מצוי אצל כל אחת מהן. ואם נושא יותר מארבע נשים — לא יוכל לספק את כולן מבחינה זו.
The Gemara qualifies the mishna’s case: No, it is necessary to teach that he has permission to consummate the levirate marriage with all of his yevamot in the case where it is possible for him to provide for all four women. The Gemara asks: If so, then the same should be true even if there are many more women as well; why does the mishna specifically discuss a case of four women? The Gemara explains: The mishna teaches us good advice; in a case of up to four women, yes, if he can provide for them then it is acceptable to marry all of them. But if there are any more than that, no, he should not, in order that he will be able to meet the conjugal rights of each woman at least once in each month. A Torah scholar is expected to provide conjugal relations once a week. If he marries no more than four women, then that will ensure that each of his wives will receive their conjugal rights at least once a month.
הכל
(6) מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי וְכוּ׳.: וּנְיַיבֵּם לְתַרְוַיְיהוּ א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קְרָא {דברים כ״ה:ט׳} אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו דבַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה וְאֵין בּוֹנֵה שְׁנֵי בָתִּים.
§ The mishna states: In the case of one who was married to two women and died childless, the intercourse or ḥalitza of either one of them with the yavam releases her rival wife from the levirate bond. The Gemara questions why the mishna considers only the possibility that he would do so with only one of the women: But let him instead consummate levirate marriages with both of them. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The verse states that a yavam who performs ḥalitza is referred to as: “The man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The fact that the word “house” appears in the singular indicates that even had he instead chosen to consummate a levirate marriage, only one house may he build, by consummating a levirate marriage with one of his brother’s wives, but he may not build two houses.
§ The mishna states: In the case of one who was married to two women and died childless, the intercourse or ḥalitza of either one of them with the yavam releases her rival wife from the levirate bond. The Gemara questions why the mishna considers only the possibility that he would do so with only one of the women: But let him instead consummate levirate marriages with both of them. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The verse states that a yavam who performs ḥalitza is referred to as: “The man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The fact that the word “house” appears in the singular indicates that even had he instead chosen to consummate a levirate marriage, only one house may he build, by consummating a levirate marriage with one of his brother’s wives, but he may not build two houses.
ה״ג בנוסחי, וניבם לתרווייהו והדר ונחלוץ לתרווייהו והדר ונחלוץ לחדא וניבם לחדא והדר וניבם לחדא ונחלוץ לחדא. וכולהו משום דתמיהא לן מילתא, האיך אחת מפקעת זיקה מצרתה בין ביבום בין בחליצה. והצרפתיםא מוחקין ונחלוץ לחדא [ונייבם לחדא]ב, משום דמקרא דאינו חולץ שני בתים, מיניה שמעינן דבחליצה אחת מותרותג שתיהן לשוק. ועוד דלר״ל דאמר צרה בכרת תקשי, דהכא מוקי לה קרא אלאו דומיא דחלוצה עצמה. ואיני רואה דבריהם למחוק הספרים, אלא הכי קאמרי׳, מדקס״ד שאין ב׳ נשים פוטרות זו את זו מזיקה, כשם שאין פוטרות זו את זו בגט אחד, מש״ה קס״ד דכי אמר רחמנא ואינו חולץ שני בתים, גזירת הכתוב שלא יחלוץ לשתים, אלא ע״כ ייבם אחת מהן, דבחדא הוא דתלא רחמנא בדידיה שמא לא תמצא חן בעיניו, בשתים יקח איזו שירצה, הלכך יחלוץ וייבם, וממעט לה מכיון שלא בנה, דאפילו לר״ל מיעוטא הוא שלא יבנה בכולן, מיהו לא מוקמיה ליה לאפוקה לצרה מדינה, דלדידיה לגופיה איצטריך, שאין מצות יבום עליהד, והדר ה״ל אשת אח שלא במקום מצוה, אבל לחלוצה מקום מצוה הוא ודאי, ופרח איסור אשת אח מינה לגמרי מסבראה, הילכך ליכא אלא לא יבנה. אי נמי יש לומר, דהשתא מפרש ואזיל הוא, אבל כיון דמסיק כל העולה ליבום וכו׳, תו לא צריכינן להך דרישא, דכיון דאין שתיהן מתיבמות, אחת פוטרת את חברתה אפילו מחליצה, בין ביבום בין בחליצה דידה, והדר מיתר קרא דכיון שלא בנה ללאו לחלוצה, וצרה לר״ל כדקיימא קיימאו. ובהלכותז דגרסי, ונחלוץ וניבם כל העולה ליבום, אפשר הוא לפי מה שפרשתי. מיהו מאי דגרסי, ועוד שלא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ, נראה טעות, דאנן לדאורייתא קאמרינן. ושמא כך פירושה של גירסא זו, וכ״ת נהי דמדאורייתא אינה עולה לחליצה מדרבנן תעלה, שמאח יאמרו ראינו יבמה יוצאה בולא כלום, אדרבא אי נימא ייבם ויחלוץ, יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ואתי ליבומי אחר חליצה. ואין גירסא זו נכונה, אלא שהיא במיעוט נוסחאות ובהלכותט.
א. תוס׳ ד״ה ונייבם לחדא.
ב. ע״פ כ״י ב.
ג. בכ״י א: מותרת. בנדפס: מתרת.
ד. בכ״י א: יבמין עליו. בכי״ב: יבום עליו.
ה. משמע מדברי רבינו דהא דהותר איסור א״א בחלוצה היינו מסברא וא״צ ללא יבנה שינתק מכרת ללאו ודלא כהתוס׳ ד״ה ונייבם, והיינו דדעת רבינו כנראה כמש״כ הרשב״א לעיל מא א דאיסור אשת אח הותר בשעת נפילה, וכמש״כ כאן שהותר מסברא. ולכן נחלק על התוס׳ ומיישב הגירסא. וכן משמע לעיל יא א שכ״ה דעת רבינו, עיי״ש בהערה 163, שלכן מונה רבינו בהשגותיו לסה״מ את הלאו דלא יבנה כלאו בפני עצמו.
ו. וכ״כ הריטב״א, ועיין במאירי. ועיין לעיל י א תוד״ה איהו.
ז. הרי״ף יד ב (וילנא), עיי״ש בחידושי אנשי שם ובהגהות הב״ח, מה שהגיהו בדברי הרי״ף, ומרבינו משמע שאין להגיה כלום, וכ״ה הגירסא באו״ז ח״א סי׳ תרמה.
ח. בכ״י ב: שלא.
ט. עיין בתוד״ה ועוד, ובריטב״א.
ג שנינו במשנה: מי שהיה נשוי שתי נשים ומת — אין מייבמים את שתי נשיו, אלא מייבם לאחת וחולץ לשניה. ושואלים לגוף ההלכה: ונייבם לתרוייהו [ושייבם את שתיהן]! אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: אמר קרא [הכתוב]: ״אשר לא יבנה את בית אחיו״ (שם ט), ומדיוק הלשון נלמד: בית אחד הוא בונה, ואין הוא בונה שני בתים. שאשתו של אדם קרויה ״ביתו״, והרי יש לו לבנות בית אחד בלבד.
§ The mishna states: In the case of one who was married to two women and died childless, the intercourse or ḥalitza of either one of them with the yavam releases her rival wife from the levirate bond. The Gemara questions why the mishna considers only the possibility that he would do so with only one of the women: But let him instead consummate levirate marriages with both of them. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The verse states that a yavam who performs ḥalitza is referred to as: “The man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The fact that the word “house” appears in the singular indicates that even had he instead chosen to consummate a levirate marriage, only one house may he build, by consummating a levirate marriage with one of his brother’s wives, but he may not build two houses.
הכל
(7) וְנַחְלוֹץ לְתַרְוַיְיהוּ אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר קְרָא {דברים כ״ה:י׳} בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל בַּיִת אֶחָד הוּא חוֹלֵץ וְאֵין חוֹלֵץ שְׁנֵי בָתִּים.
The Gemara suggests: But let him perform ḥalitza with both of them; why does the mishna state that he does so with only one woman? Mar Zutra bar Toviya said: The verse states that following the ḥalitza the man is called: “The house of him who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:10). The fact that the word “house” appears in the singular indicates that he performs ḥalitza with only one house, i.e., only one of his brother’s wives, and he does not perform ḥalitza with two houses.
The Gemara suggests: But let him perform ḥalitza with both of them; why does the mishna state that he does so with only one woman? Mar Zutra bar Toviya said: The verse states that following the ḥalitza the man is called: “The house of him who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:10). The fact that the word “house” appears in the singular indicates that he performs ḥalitza with only one house, i.e., only one of his brother’s wives, and he does not perform ḥalitza with two houses.
נייבם לתרוייהו וניחלוץ לתרוייהו וכו׳ – וגרסי׳ מקצת ספרים ויחלוץ לחדא ולייבם לחדא אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ובתו׳ מקשים על גי׳ זו דכיון דאמר דבית א׳ הוא חולץ ממילא משמע לן בחליצה א׳ תפטר כולה ביתא והיכי הדר ומייבם ועוד דכיון דפרקי׳ כיון שלא בנה שוב לא יבנה מכלל דליכא בצרה אלא משום לא יבנה ותקשי לר״ל דאמר צרה בכר׳ קיימא ור״ה ז״ל כתב משום הני פרכי לא מחקינן גרסא דאע״ג דאמרת בית אחת הוא חולץ ואינו חולץ ב׳ בתים לא משמע עד שיפטרו ב׳ בתים בחליצת בית א׳ כיון שאין שתי נשים יוצאות בגט של א׳ מהם אלא דאמר רחמ׳ שלא יעשה בשתיהם מעשה חליצ׳ ול״ל דלא תיפוק חדא מיניה בכדי וא״ת היא הנותנת דלחלוץ לחדא ולייבם לחדא ומהדרי רח׳ אמר׳ דכיון שלא בנה בית זה בתחל׳ קודם שום חליצה אין לו לבנותו הילכך א״א ליבם לצרה ותפטר ע״כ בחליצת חברת׳ ומיהו איפטורי הוא דמפטרי לשוק אבל לגבי אמה אכתי אימא לך דבאיסורה קיימא בכרת כסברא דר״ל וא״ת בלא ה״ט אי אתה אומר שייבם לא׳ מהם ויחלוץ לחברתה היאך אני קורא בחברתה אם לא יחפוץ האיש לקחת וחליצה דמשמע דבדידי׳ תלה רחמנא י״ל דבאשה אחת תלה רחמנ׳ בדיד׳ או בשתים שייבם לאיזו שירצו מהם. וא״ת אמאי פרכי׳ כל הני פרכי משום דלא ניחא לן דתיפוק צרה בכדי כיון שעלתה ליבום והא ע״כ כשהם שלש או יותר כלהו נפקי בכדי חוץ מן השתים וכיון שא״א לייבם שתים ולא לחלוץ שתים יש לומר דאה״נ אין דנין משא״א ובשתים דאפשר לעשות מעשה בשתיהן לא תיפוק מינייהו בכדי.
ושואלים: למדנו שאין מייבמים שתי נשים מבית אחד, אבל מדוע לא נחלוץ לתרוייהו [לשתיהן]?! אמר מר זוטרא בר טוביה: אמר קרא [הכתוב], שאחרי החליצה אומרים: ״בית חלוץ הנעל״ (שם), ונדייק מכאן: בית אחד הוא חולץ, ואין חולץ שני בתים.
The Gemara suggests: But let him perform ḥalitza with both of them; why does the mishna state that he does so with only one woman? Mar Zutra bar Toviya said: The verse states that following the ḥalitza the man is called: “The house of him who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:10). The fact that the word “house” appears in the singular indicates that he performs ḥalitza with only one house, i.e., only one of his brother’s wives, and he does not perform ḥalitza with two houses.
הכל
(8) וּנְיַיבֵּם לַחֲדָא וְנַחְלוֹץ לַחֲדָא אָמַר קְרָא {דברים כ״ה:ז׳} אִם לֹא יַחְפּוֹץ הָא חָפֵץ יְיַבֵּם כׇּל הָעוֹלֶה לְיִבּוּם עוֹלֶה לַחֲלִיצָה כֹּל שֶׁאֵין עוֹלֶה לְיִיבּוּם אֵין עוֹלֶה לַחֲלִיצָה.
The Gemara suggests: But let him consummate the levirate marriage with one and perform ḥalitza with the other. The Gemara explains that the verse states: “If the man does not wish to take his yevama” (Deuteronomy 25:7), which implies that with regard to anyone who performs ḥalitza, were he to wish to, he could consummate the levirate marriage. This teaches the principle that only one who is eligible for levirate marriage is eligible for ḥalitza, but one who is ineligible for levirate marriage is ineligible for ḥalitza. And since, in the case of the mishna, if the yavam consummated the levirate marriage with one of his brother’s wives he may not do so with the second, consequently he may not perform ḥalitza with her either.
The Gemara suggests: But let him consummate the levirate marriage with one and perform ḥalitza with the other. The Gemara explains that the verse states: “If the man does not wish to take his yevama” (Deuteronomy 25:7), which implies that with regard to anyone who performs ḥalitza, were he to wish to, he could consummate the levirate marriage. This teaches the principle that only one who is eligible for levirate marriage is eligible for ḥalitza, but one who is ineligible for levirate marriage is ineligible for ḥalitza. And since, in the case of the mishna, if the yavam consummated the levirate marriage with one of his brother’s wives he may not do so with the second, consequently he may not perform ḥalitza with her either.
ונייבם לחדא – ברישא והדר נחלוץ לחדא.
כל שאינו עולה – לבית דין לייבום שאינה זקוקה להתייבם דרחמנא פטרה דכתיב את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים אינו עולה לחליצה.
ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אמר קרא אם לא יחפוץ כו׳ – אית ספרים דגרסי מקמי הכי ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ונראה דל״ג דלא צריך קרא להכי דכיון דחליץ לחדא א״א לייבם שניה כיון דאין עולה לחליצה כדאמר לעיל דאינו חולץ שני בתים ועוד דאינו חולץ לשני בתים משמע דהשניה מותרת לשוק בולא כלום וקרא דלא יבנה אייתר לכדדרשינן פ״ק (לעיל דף י: ושם) לנתק החלוצה מכרת ללאו.
כל שאינו עולה כו׳ – וא״ת והרי חרש וחרשת דאינן עולים לחליצה ועולים לייבום כדאמר בפרק חרש (לקמן דף קיב:) ויש לומר דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו הוא דכאיב להו.
ונייבם לחדא ונחלוץ לאידך, אמ׳ קרא אם לא יחפוץ האיש וכו׳ וכל העולה לייבום. כלומר שאם רוצה ליבמה יכול הוא לייבם, התם הוא שהצריכה התורה לחלוץ לה, והכא שאינה עולה לייבום, שאינה זקוקה לייבום, דרחמנא פטריה דכת׳ את בית אחיו בית אחד הוא בונה שני בתים, הילכך אינה עולה לחליצה.
ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא. כך הגרסא במקצת הספרים ופריק אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה, ורבותינו בעלי התוס׳ ז״ל (בד״ה ונייבם) מחקו לגירסא זו דמשום דמבית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים נפקא לן דבחליצה דחדא מיפטרא כולה ביתא לשוק. ועוד דאם כן צרה לא קיימא אלא בלאו דומיא דלחוצה עצמה ותיקשי לך לריש לקיש (יבמות י:) דמחייב על צרה כרת. והרמב״ן נר״ו תירץ ליישב גרסת הספרים דקס״ד דכי אמר רחמנא בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים לאו למיפטר כולה ביתא בחליצה דחדא קאמר משום דקשיא ליה היאך חליצה של זו פוטרת את חברתה, מה שאין כן בגט שאין אשה יוצאה לשוק בגט צרתה, אלא לומר דכשאינו אלא בית אחד תלוי ברצונו אם לייבם או לחלוץ שמא לא תמצא חן בעיניו, אבל כשיש שם שני בתים על כרחו ייבם אחד מהן איזו שירצה הלכך יחלוץ חדא וייבם חדא, ומיעטיה מכוין שלא בנה שוב לא יבנה ולאו למימר דלר״ל ליכא בצרת חלוצה אלא משום לא יבנה אלא דודאי אפי׳ לריש לקיש מיעוטא הוא שלא יבנה אחר שלא בנה וכיון שכן מוקמינן לה אדינא כאלו לא הותרה לייבום והויא לה אשת אח שלא במקום מצוה. אבל חלוצה מקום מצוה היא ודאי ופרח מינה איסור אשת אח לגמרי מסברא כיון שעלתה עמו לחלוץ או לייבם. ואי נמי יש לומר דהשתא מפרש ואזיל הוא אבל כיון דמסיק כל העולה לייבום כו׳ תו לא צריכין להך דרשא דכיון שאין שתיהן מתייבמות אחת פוטרת את חברתה אפי׳ מחליצה בין בייבום בין בחליצה דידה, והדר מייתר קרא דכיון שלא בנה שוב לא יבנה ללאו דחלוצה וצרה לר״ל כדקיימא קיימא. וכן נראה ממה שכתב בהלכות רבינו הריא״ף ז״ל דגרסי ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא אמר קרא אם לא יחפוץ וגו׳ כל העולה לייבום וכו׳. ומיהו נראה שר״ח ז״ל גורס כגרסתן של רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אמר קרא אם לא יחפוץ וכו׳. ומקצת ספרים יש דגרסי ועוד שלא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ וכן הוא בהלכות רבינו הריא״ף ז״ל ובפר״ח ז״ל. ואי קשיא לך דאנן לדאורייתא קאמרינן והא דרבנן היא. יש לומר דהכי קאמר וכי תימא נמי דמדאורייתא אינה עולה לחליצה מדרבנן מיהא תעלה לייבום כדי שלא יאמרו דיבמה יוצאה בלא כלום. ופריק אדרבה אם ייבם ויחלוץ יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ. ולישנא קמא הוא דהוה ליה לאקשויי כדאקשינן לעיל ויאמרו ויתרץ גזירה דילמא חליץ והדר מייבם וקאי עלה בלא יבנה כדאמרינן לעיל. ומשום דאקשינן לה לעיל ופרקינן לה סמכינן עלה הכא ואתי לייבומי (בת חליצה) [אחר חליצה].1
1. כן ברמב״ן.
ולייבם חדא ולחלוץ לחדא אמר קרא אם לא יחפוץ האיש הא אם חפץ מייבם כל העולים לייבום עולת לחליצה וכל שאינה עולה לחליצה – וא״ת ומעיקר׳ היכי לא ידעי הא טעמ׳ שהוא פשוט בכל התלמוד וי״ל דקס״ד דהא כבר עלתה לייבום בשעת נפילה שאלו רצה לכנסה היה רשאי וכיון שכן עולה לחליצה קרינן ביה והשת׳ מפרקי ודבעי שתהא עולה לייבו׳ בשעת חליצה ממש.
תוס׳ בד״ה ונייבם לחדא ונחלוץ כו׳ ועוד דאינו חולץ לב׳ בתים משמע כו׳ עכ״ל ולכאורה קשה לדבריהם דא״כ הא דאינו מייבם לב׳ בתים נמי משמע דהשניה מותרת לשוק כו׳ ומאי קפריך ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא ויש ליישב דגבי אינו בונה ב׳ בתים שפיר משתמע מההוא דרשא דמותרת לשוק דכיון דאינו בונה ב׳ בתים אי אפשר לחלוץ לשניה כיון דאין עולה ליבום אינו עולה לחליצה אבל לפי הגירסא דממעט שלא נחלוץ לחדא ולייבם לחדא מדרשא אחרינא מדכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה א״כ מההוא דרשא דאינו חולץ לב׳ בתים לא משתמע השניה דמותרת לשוק ובספרים הישנים האי ועוד דאינו חולץ לב׳ בתים אינו וק״ל:
ושואלים: ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא [וייבם לאחת ויחלוץ לאחת], ואז גם בייבום וגם בחליצה יהיה רק בית אחד! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״ואם לא יחפץ״ (שם ז), משמע: הא [הרי] אם חפץ — ייבם, כלומר, האפשרות בידו לייבם. ומכאן אנחנו למדים כלל: כל העולה ליבום — עולה לחליצה, וכל שאין עולה לייבום — אין עולה לחליצה. וכיון שאינו יכול לייבם את השניה גם אינו חולץ לה.
The Gemara suggests: But let him consummate the levirate marriage with one and perform ḥalitza with the other. The Gemara explains that the verse states: “If the man does not wish to take his yevama” (Deuteronomy 25:7), which implies that with regard to anyone who performs ḥalitza, were he to wish to, he could consummate the levirate marriage. This teaches the principle that only one who is eligible for levirate marriage is eligible for ḥalitza, but one who is ineligible for levirate marriage is ineligible for ḥalitza. And since, in the case of the mishna, if the yavam consummated the levirate marriage with one of his brother’s wives he may not do so with the second, consequently he may not perform ḥalitza with her either.
הכל
(9) וְעוֹד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בַּיִת מִקְצָתוֹ בָּנוּי וּמִקְצָתוֹ חָלוּץ וְיֹאמְרוּ אִי דִּמְיַיבֵּם וַהֲדַר חָלֵיץ הָכִי נָמֵי אֶלָּא [דִּלְמָא] חָלֵיץ וַהֲדַר מְיַיבֵּם וְקָם לֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה.
And furthermore, an additional reason that one may not do so is so that people should not say that the brother’s house was partially built through levirate marriage and partially released through ḥalitza. The Gemara asks: And even if they will say that, what of it? The Gemara explains: If he first consummated the levirate marriage with one wife and subsequently performed ḥalitza with the other, indeed, there is no reason not to do this. However, perhaps he might first perform ḥalitza with one wife and subsequently consummate levirate marriage with the other, and by doing so he is liable for a violation of the prohibition of: “He does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The verse indicates that one who performs ḥalitza has not built his brother’s house and is therefore subsequently prohibited from attempting to do so by consummating a levirate marriage with either the ḥalutza or any of her rival wives.
And furthermore, an additional reason that one may not do so is so that people should not say that the brother’s house was partially built through levirate marriage and partially released through ḥalitza. The Gemara asks: And even if they will say that, what of it? The Gemara explains: If he first consummated the levirate marriage with one wife and subsequently performed ḥalitza with the other, indeed, there is no reason not to do this. However, perhaps he might first perform ḥalitza with one wife and subsequently consummate levirate marriage with the other, and by doing so he is liable for a violation of the prohibition of: “He does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The verse indicates that one who performs ḥalitza has not built his brother’s house and is therefore subsequently prohibited from attempting to do so by consummating a levirate marriage with either the ḥalutza or any of her rival wives.
ועוד – לא גרסינן ועוד גזרה שמא יאמרו בית מקצתו כו׳ דאי מדאורייתא מייבם לחדא וחליץ לחדא משום גזרה לא יניח.
ועוד. אם תאמר לחלוץ לחדא תחלה, וליכא אלא בית אחד בנוי, הא נמי אי (לא) איפשר, דיאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ, וקם ליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה.
ועוד. כלומ׳ ואפי׳ תימא דמהאי קרא לא ממעטינן מיניה מן התורה דלא לחלוץ אלא חיבי כריתות כדאיתא פרק כיצד1, והא אינה מתיבמת משום לא יבנה וחייבי לאוין. ומשום הכי לא חלצה משום גזירה. ויאמרו. קושיא היא.
1. לעיל כ, א.
גרסינן מקצת ספרים בעוד שלא יאמר בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ – ויש מוחקי׳ אותה דאנן בדינא דאורייתא קיימי׳. והיכי שייך ביה האי גזירה דרבנן ולא קושי׳ היא דאנן אמרי׳ דבאורייתא פטו׳ מן החליצ׳ ואפשר נמי קפידא ואיסו׳ דאורייתא הוא שלא לחלוץ ולבזות כי אם לצורך ועוד טעם א׳ מדבריה׳ שהוא אסור לחלוץ ולבזות כדי שלא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ויש נסחא דמחקי ועוד לחודי׳ ועולה יפה עם הפי׳ שכתבנו דה״ק אינה עולה לחליצ׳ מדאוריי׳ ואיסור נמי שלא יאמרו וכו׳.
ויאמרו דילמא מייבם והדר חליץ – ונסחי דלא גרסי׳ האי קושיא ותיריצא סמכי׳ אמאי דאתפריש כבר בפ״ד אחי׳.
ועוד טעם: שלא יאמרו: בית — מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ. ושואלים: ויאמרו! ומה בכך? ומשיבים: אי [אם] היה נשמר תמיד הסדר שמייבם תחילה והדר חליץ [ואחר כך חולץ] — הכי נמי [כך גם כן] לא היה חשש בדבר. אלא יש לחשוש דלמא חליץ והדר מייבם [שמא קודם יחלוץ ואחר כך ייבם] ואם עושה כן קם ליה [עומד הוא] באיסור ״לא יבנה״, שכיון שחלץ לאחת, שוב ״לא יבנה את בית אחיו״ (שם ט).
And furthermore, an additional reason that one may not do so is so that people should not say that the brother’s house was partially built through levirate marriage and partially released through ḥalitza. The Gemara asks: And even if they will say that, what of it? The Gemara explains: If he first consummated the levirate marriage with one wife and subsequently performed ḥalitza with the other, indeed, there is no reason not to do this. However, perhaps he might first perform ḥalitza with one wife and subsequently consummate levirate marriage with the other, and by doing so he is liable for a violation of the prohibition of: “He does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The verse indicates that one who performs ḥalitza has not built his brother’s house and is therefore subsequently prohibited from attempting to do so by consummating a levirate marriage with either the ḥalutza or any of her rival wives.
הכל
(10) וְאֵימָא כִּי אִיכָּא חֲדָא תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם כִּי אִיכָּא תַּרְתֵּי לֹא תִּתְקַיֵּים מִצְוַת יִבּוּם.
The Gemara asks. But since the Torah’s description of levirate marriage mentions only a case in which the deceased brother had only one wife, say: When there is only one wife, the mitzva of levirate marriage exists, but when there are two wives, the mitzva of levirate marriage does not exist.
The Gemara asks. But since the Torah’s description of levirate marriage mentions only a case in which the deceased brother had only one wife, say: When there is only one wife, the mitzva of levirate marriage exists, but when there are two wives, the mitzva of levirate marriage does not exist.
כי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום – וא״ת איך אפשר לומר כן הלא אמרינן בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים אם כן הרי מצינו יבום אף בשני בתים שמייבם האחת וי״ל דנימא הכא בית אחד הוא בונה פירוש כי ליכא אלא בית א׳ אז הוא בונה אבל אינו בונה כלל בשיש שני בתים:
א) [ועוד י״ל] כגון שגירש הערוה ולמ״ד נשואין הראשונים מפילין דאסורה לשמעון ומותרת ללוי:
ואימא כי איתא חדא תתקיים מצות ייבם כי איכא תרתי לא תתקיי׳ מצות ייבום – פי׳ דהכי עדיף ומסתבר טפי דלא תיסק חדא מיניהו ליבום מטעמא דתפוק כלהו לייבום וליסקו כלהו בהדי בר מחדא וא״ת והא כיון דאמר רחמנא בית א׳ הוא בונה ואינו בונה ב׳ בתי׳ ואמר דבית חליץ דבית א׳ הוא ולא ב׳ בתים מכלל דב׳ בתים חדא מינייהו מתייבמת או חולצת מיה׳ וי״ל דאנא אמינא דהיא גופא אמר קרא שאין ראוי לבנות ולחלץ אחת ולייב׳ א׳ והיא הנותנ׳ דכי איתא ב׳ בתים דלא ליסקו ליבום ולא לחליצה אלא יבמתו יבמתו ריבה פי׳ ריבה לנו דכי איכא ב׳ יבמות תתייבם חדא מינייהו דליכא למדרשיה למיעוטא דיבמתו חדא תתייבם ושתים לא תתייבם א׳ מהם דאם כן לישתוק קרא מיני׳ וא״ת והא יבימתו מבעי לי׳ לרבות חייבי לאוין ועשה להעלותם לחליצה אף על פי שאין עולים ב׳ לייבום כדפי׳ בפ׳ כיצד י״ל דהשתא ס״ל דחליצתן דרבנן הוא וליתא האי דרשא כלל והנכון דתרוייהו יבימתו מייתרי דמסתיי׳ דליכתוב אם לא יחפוץ ועלתה השערה.
ושואלים עוד: מאחר שדייקנו מהכתוב שמצות ייבום היא רק באשה אחת ואימא [ואמור כך]: כי איכא חדא [כאשר יש רק אלמנה אחת] — תתקיים מצות יבום, ואולם כי איכא תרתי [כאשר יש שתים] לא תתקיים ולא תחול מצות יבום כלל, אפילו באחת מהן, ותתבטל במקרה זה!
The Gemara asks. But since the Torah’s description of levirate marriage mentions only a case in which the deceased brother had only one wife, say: When there is only one wife, the mitzva of levirate marriage exists, but when there are two wives, the mitzva of levirate marriage does not exist.
הכל
(11) א״כ אִם כֵּן צָרַת עֶרְוָה דְּאָסַר רַחֲמָנָא לְמָה לִי הַשְׁתָּא ב׳ תַּרְתֵּי בְּעָלְמָא אָמְרַתְּ לָאו בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם נִינְהוּ צָרַת עֶרְוָה מִיבַּעְיָא.
The Gemara suggests a proof: If that were so, why do I need the halakha concerning a rival wife of a forbidden relation, which is forbidden by the Merciful One in the Torah? Now that even in the case of two women in general, where neither woman is a forbidden relation, you say that they are not eligible for ḥalitza and levirate marriage, is it necessary to say a rival wife of a forbidden relation is also forbidden? The fact that the Torah does prohibit a rival wife of a forbidden relation indicates that the mitzva of levirate marriage does exist in a general case of two wives in which neither are a forbidden relation.
The Gemara suggests a proof: If that were so, why do I need the halakha concerning a rival wife of a forbidden relation, which is forbidden by the Merciful One in the Torah? Now that even in the case of two women in general, where neither woman is a forbidden relation, you say that they are not eligible for ḥalitza and levirate marriage, is it necessary to say a rival wife of a forbidden relation is also forbidden? The fact that the Torah does prohibit a rival wife of a forbidden relation indicates that the mitzva of levirate marriage does exist in a general case of two wives in which neither are a forbidden relation.
ומשיבים: אם כן דין צרת ערוה דאסר רחמנא [שאסרה התורה] למה לי? השתא תרתי בעלמא אמרת [עכשיו, הרי שתי נשים סתם שאין אחת מהן ערוה אומר אתה] כי לאו [לא] בני חליצה ויבום נינהו [הן] — צרת ערוה מיבעיא [נצרכה] לומר?
The Gemara suggests a proof: If that were so, why do I need the halakha concerning a rival wife of a forbidden relation, which is forbidden by the Merciful One in the Torah? Now that even in the case of two women in general, where neither woman is a forbidden relation, you say that they are not eligible for ḥalitza and levirate marriage, is it necessary to say a rival wife of a forbidden relation is also forbidden? The fact that the Torah does prohibit a rival wife of a forbidden relation indicates that the mitzva of levirate marriage does exist in a general case of two wives in which neither are a forbidden relation.
הכל
(12) אַלְּמָה לָא אִצְטְרִיךְ סד״א סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא עֶרְוָה אַבָּרַאי קָיְימָא וְתִתְיַיבֵּם צָרָתַהּ קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲסִירָא.
The Gemara objects: Why not? Even if one assumes that there is no mitzva of levirate marriage when the deceased brother had two wives, it is still necessary to teach the halakha concerning a rival wife of a forbidden relation because it could enter your mind to say that since there is no possibility of consummating the levirate marriage with her, the forbidden relation stands outside the calculation such that her presence is disregarded, and her rival wife should enter into levirate marriage as though she were the only wife. Therefore, the verse needs to teach us that the rival wife is forbidden.
The Gemara objects: Why not? Even if one assumes that there is no mitzva of levirate marriage when the deceased brother had two wives, it is still necessary to teach the halakha concerning a rival wife of a forbidden relation because it could enter your mind to say that since there is no possibility of consummating the levirate marriage with her, the forbidden relation stands outside the calculation such that her presence is disregarded, and her rival wife should enter into levirate marriage as though she were the only wife. Therefore, the verse needs to teach us that the rival wife is forbidden.
אלמה לא – בתמיה. כלומר ואי שתי בתים בעלמא פטורה מי לא איצטריך למיסר צרת ערוה והא איצטריך סד״א ערוה אבראי קיימא ולא רמיא קמיה והויא לה צרת בית אחד ותתייבם קמ״ל.
אלמה לא איצטריך סד״א ערוה אבראי קיימא – הקשה הר״ר יו״ט בר׳ יצחק אכתי צרת צרה היכי משכחת לה שהרי צרת ערוה אינה יכולה לינשא לאחיו השני דאסורה לו מדאורייתא דגבי דידיה ערוה לאו אבראי קיימא וי״ל דמשכחת לה כגון שהערוה היא מחייבי עשה או ל״ת ועשה לכל האחין דלאו בת יבום היא וצרתה שריא.
ודוחים: אלמה [מדוע] לא? אצטריך [נצרך] הדבר להיאמר דווקא במקרה זה, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי הערוה אבראי קיימא [בחוץ עומדת], שכיון שהיא ערוה עליו ואינו רשאי לשאתה, הרי היא כאילו איננה מצווה כלל, והיא מחוץ לגדר הייבום, ואם כן אין לפניו שתי נשים מבית אחד, אלא רק אשה אחת (הצרה) הראויה לייבום, ותתייבם צרתה — על כן קא משמע לן דאסירא [השמיע לנו הכתוב שהיא אסורה].
The Gemara objects: Why not? Even if one assumes that there is no mitzva of levirate marriage when the deceased brother had two wives, it is still necessary to teach the halakha concerning a rival wife of a forbidden relation because it could enter your mind to say that since there is no possibility of consummating the levirate marriage with her, the forbidden relation stands outside the calculation such that her presence is disregarded, and her rival wife should enter into levirate marriage as though she were the only wife. Therefore, the verse needs to teach us that the rival wife is forbidden.
הכל
(13) אֶלָּא יְבִמְתּוֹ יְבִמְתּוֹ רִיבָּה.:
Rather, the repeated use of the phrase “his yevama,” “his yevama” in the verses concerning levirate marriage amplifies the mitzva of levirate marriage so that it applies even when the deceased brother had more than one wife.
Rather, the repeated use of the phrase “his yevama,” “his yevama” in the verses concerning levirate marriage amplifies the mitzva of levirate marriage so that it applies even when the deceased brother had more than one wife.
יבמתו יבמתו ריבה. קשיא לי דהא אפיקתיה לעיל בפרק כיצד (יבמות כ.) לאלמנה מן הנשואין לכהן גדול שעולה לחליצה אף על פי שאינה עולה לייבום, ונראה ליה דיבמתו תרוייהו אייתרו להו, דהוי מצי למיכתב יבמה יבא עליה והיה אם לא יחפוץ האיש לקחתה ועלתה השערה כנ״ל.
אלא, יש לדחות את הביאור הזה, ולומר: כי ״יבמתו״ ״יבמתו״ שנאמר כמה פעמים בענין — ריבה והוסיף, שגם אם נפלו כמה יבמות לפניו — חלה מצות ייבום.
Rather, the repeated use of the phrase “his yevama,” “his yevama” in the verses concerning levirate marriage amplifies the mitzva of levirate marriage so that it applies even when the deceased brother had more than one wife.
הכל
(14) הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה.: אָמַר רַב יוֹסֵף כָּאן שָׁנָה רַבִּי לֹא יִשְׁפּוֹךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִים לָהֶם.:
§ The mishna states: If one of these wives of the deceased brother was fit for the priesthood and one was unfit, ḥalitza should not be performed with the fit woman since doing so would needlessly disqualify her from the priesthood. Rav Yosef said that here, through this mishna, Rabbi Yehuda HaNasi taught the principle that one should not perform an action that will needlessly disadvantage others, and so a person should not spill out water collected in his pit that he does not need when others are in need of it.
§ The mishna states: If one of these wives of the deceased brother was fit for the priesthood and one was unfit, ḥalitza should not be performed with the fit woman since doing so would needlessly disqualify her from the priesthood. Rav Yosef said that here, through this mishna, Rabbi Yehuda HaNasi taught the principle that one should not perform an action that will needlessly disadvantage others, and so a person should not spill out water collected in his pit that he does not need when others are in need of it.
אמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. פירוש רב יוסף מוקי לה למתניתין בכשרה כשרה לעלמא ופסולה [פסולה] לעלמא אבל שתיהן כשרות לו כדאמרינן בפרק קמא דמכילתין (יבמות יא:) והיינו דיליף מינה רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו. אבל למאן דבעי לאוקמה התם בכשרה כשרה לו ופסולה פוסלה לו לא מצינן למילף מינה מידי דדלמא הכי קאמר כשהוא מייבם על כרחו מייבם הכשרה ולא הפסולה, אבל כשהוא חולץ יכול הוא לחלוץ אפילו הפסולה. ומאן דמוקי בפסולה ליה (דחינן ליה התם (יבמות יב.) ואוקימנן כדרב יוסף כו׳).1 ועוד דתיקשי לן היכי מיפטרה כשרה בחליצה הפסולה והא קיימא לן דחליצה מעולה בעינן למיפטר צרתה. ויש מפרשים (רמב״ן) אפילו בפסולה לה ואפילו הכי דייק מינה לא ישפוך אדם מי בורו. משום דמשמע ליה דמתניתין דוקא כלומר אם הוא חולץ על כרחו חולץ את הפסולה ולא את הכשרה כדי שלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. ואי קשיא לך הא דקיימא לן דאין חליצה פסולה פוטרת את המעולה הני מילי בפסול זיקה אי נמי בשפסל זיקתו בגט או במאמר, אבל בשאר פסולין לא וכן דעת הרב בעל ההלכות ז״ל וכבר הארכתי בה יותר בר״פ ד׳ אחין (יבמות כז:) בס״ד.
1. כ״ה בשולי גליון בכת״י בכתב אחר.
כאן שנה. במשנה זו למדנו שלא יפסיד לאחרים במה שיכול לעשות בהיתר, הואיל ואין לו תועלת. מי בורו. שאינו צריך להם.
אמר רב יוסף כאן שנה ר׳ לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים לו – ואיכא למידק האיך אפשר לחלוץ לפסולה והא אסקי׳ לה בפ״ד אחים דכל היכא דאיכא חליצ׳ מעולה לא מיפטרא צרה בחליצה פסולה ויש לומר דקימא לן הההו׳ לישנ׳ דאמרי׳ בפ״ק דכשר׳ כשר׳ לעלמא ופסולה פסולה לעלמא אבל לדידיה שתיהן כשרות וא״ת ולההוא לישנא אחריתי דאמרי התם דכשרה כשרה לו ופסול׳ פסול׳ לו כגון מחזיר גרושתו מא״ל והיכי לא פרכי׳ עליה דחליצה גרועה לא פטרה צרה וי״ל דכיון דהא מילתא סברא דאמוראי היא כדאית׳ התם בפ״ד אחי׳ לא בעי׳ למפרך מיניה להדיא ומיהו אפשר דהאי טעמא נקיט התם מההיא לישנא ולא עוד אלא דלישנ׳ דמתני׳ אתי שפיר טפי דכשרו׳ שתיהן לו דאי לא פשיטא דלכשר׳ הוא דמייבם ובתו׳ כתבו שלא אמר דחליצה פסולה לא פטרה צרה אלא כשהפסולה דידה היינו משום זיקה דרבנן ולאלומי פסול׳ זיקת דרבנן אי נמי כשהפסולה על עצמו בגט או מאמר אבל אשאר פסולין לא אמרו וכן אמרו בתוספתא היתה א׳ מהם איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או שבא עליה נפטרה צרתה וכן כתב בה״ג ולזה הסכים מה׳ הר״ם.
ד שנינו במשנה: היתה אחת מן היבמות כשרה לכהונה ואחת פסולה — חולץ לפסולה, או מייבם לכשירה. אמר רב יוסף: כאן שנה רבי, כלומר, כאן לימדנו רבי בדרך אגב, ענין נוסף: לא ישפוך אדם מי בורו שאינו נזקק להם, ובאותה עת אחרים צריכים להם. שאף כאן, כיון שאם יחלוץ לכשירה יפסול אותה לכהונה, ומאחר שרצונו לפטור את היבמה, מוטב שיחלוץ לפסולה שלא תיפסל על ידי כך יותר, וישאיר את הכשרה במצב שתוכל להינשא גם לכהן.
§ The mishna states: If one of these wives of the deceased brother was fit for the priesthood and one was unfit, ḥalitza should not be performed with the fit woman since doing so would needlessly disqualify her from the priesthood. Rav Yosef said that here, through this mishna, Rabbi Yehuda HaNasi taught the principle that one should not perform an action that will needlessly disadvantage others, and so a person should not spill out water collected in his pit that he does not need when others are in need of it.
הכל
(15) מתני׳ מַתְנִיתִין : הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ יוֹצִיא וְהַוָּלָד מַמְזֵר דִּבְרֵי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא .
MISHNA: With regard to one who remarries his divorcée after she had been married to another man from whom she was then widowed or divorced, or one who marries the woman with whom he performed ḥalitza [ḥalutza], or one who marries a relative of his ḥalutza, since all such marriages are forbidden he must divorce her, and the offspring born from such unions is a mamzer; this is the statement of Rabbi Akiva. He holds that even the offspring from relations forbidden by a prohibition punishable by lashes is a mamzer.
MISHNA: With regard to one who remarries his divorcée after she had been married to another man from whom she was then widowed or divorced, or one who marries the woman with whom he performed ḥalitza [ḥalutza], or one who marries a relative of his ḥalutza, since all such marriages are forbidden he must divorce her, and the offspring born from such unions is a mamzer; this is the statement of Rabbi Akiva. He holds that even the offspring from relations forbidden by a prohibition punishable by lashes is a mamzer.
מתני׳ המחזיר גרושתו – משנישאת.
והנושא את חלוצתו – דקיימא עליו בלאו דשוב לא יבנה.
והנושא את קרובת חלוצתו – לקמן בעי לן בגמרא הא קרובת חלוצתו לאו דאורייתא היא.
יוציא והולד ממזר – דסבר ר״ע יש ממזר מחייבי לאוין.
מתני׳ יג. המחזיר גרושתו. [שנשאת לא]חר אחר שגרשה, וכת׳ לא יוכל [בעלה] אשר שלחה לשוב [לקחתה אחרי א]שר הוטמאה.
והנושא [את חלוצתו. דקיימא לן] כיון שלא בנה שוב ל[א יבנה]. … ….. ….. …. …. …. לאו [הבא] מכלל עשה עשה.
מתניתין המחזיר גרושתו והנושא את חלוצתו והנושא את קרובות חליצתו יוציא והולד ממזר. פי׳ המורה המחזיר גרושתו משנשאת קאי בלא יוכל והנושא את חליצתו קאי בלא יבנה. והנושא את קרובת חליצתו מקשה בגמ׳ דאינה אלא מדרבנן, ומודיה חכמים בנושא וכו׳ פי׳ מפני שהוא מח״כ ומקשה אר״ע. קרובת חליצתו הולד ממזר והאר״ל כאן שנה רבי אחות גרושה מד״ת אחות חליצה מד״ס כדאמרי׳ לעיל בפירקין ואסיק א״ר חייא ב״ר אבא אר״י ה״ט דר״ע א״ק בית חלוץ הנעל כיון שחלץ לה הכתוב קורא ביתו עשה החליצה כאלו היא אשתו להאסר בקרובותיה ודוקא אחר חליצה קראו הכ׳ ביתו אבל בעודה ש״י לא דהא אמרי׳ בפירקין דלמיל דר״ע ל״ל זיקה אפי׳ בחד אחא.
גרושתו. משנשאת. וחלוצתו. תכף שחלצה, חייבי לאוין היא, וקסבר ר׳ עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין. קרובת חלוצתו. מפרש בגמרא. קרובת גרושתו. חייבי כריתות היא.
ה משנה המחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, ונתאלמנה או נתגרשה, ועבר בכך על לא תעשה, והנושא את חלוצתו, שלאחר שחלץ לאשה חזר ונשאה, והנושא קרובת חלוצתו — יוציא (יגרש) את האשה הזו, והולד, אם נולד להם — ממזר, אלו דברי ר׳ עקיבא, שלדעתו כל הנולד מנישואין שעובר בהם על מצות לא תעשה, ממזר הוא.
MISHNA: With regard to one who remarries his divorcée after she had been married to another man from whom she was then widowed or divorced, or one who marries the woman with whom he performed ḥalitza [ḥalutza], or one who marries a relative of his ḥalutza, since all such marriages are forbidden he must divorce her, and the offspring born from such unions is a mamzer; this is the statement of Rabbi Akiva. He holds that even the offspring from relations forbidden by a prohibition punishable by lashes is a mamzer.
הכל
(16) וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.:
The Rabbis say: The offspring in those cases is not a mamzer, but they concede with regard to one who marries a relative of his divorcée, a union forbidden by a prohibition entailing karet, that the offspring is a mamzer. They hold that only the offspring from relations forbidden by a prohibition entailing karet is a mamzer.
The Rabbis say: The offspring in those cases is not a mamzer, but they concede with regard to one who marries a relative of his divorcée, a union forbidden by a prohibition entailing karet, that the offspring is a mamzer. They hold that only the offspring from relations forbidden by a prohibition entailing karet is a mamzer.
וחכמים אומרים: אין הולד ממזר. ואולם מודים חכמים בנושא קרובת גרושתו, כגון אחות גרושתו בחיי אשתו, או אמה או בתה, אפילו לאחר מותה — שהולד ממזר.
The Rabbis say: The offspring in those cases is not a mamzer, but they concede with regard to one who marries a relative of his divorcée, a union forbidden by a prohibition entailing karet, that the offspring is a mamzer. They hold that only the offspring from relations forbidden by a prohibition entailing karet is a mamzer.
הכל
(17) גמ׳ גְּמָרָא : וְסָבַר ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא הַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ הַוָּלָד מַמְזֵר וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּאן שָׁנָה רַבִּי אֲחוֹת גְּרוּשָׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֲחוֹת חֲלוּצָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים תְּנִי קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ.
GEMARA: The Gemara asks: But does Rabbi Akiva actually hold that with regard to one who marries a relative of his ḥalutza, the offspring is a mamzer? Didn’t Reish Lakish say that through the mishna here, Rabbi Yehuda HaNasi taught that a sister of one’s divorcée is forbidden by Torah law whereas a sister of one’s ḥalutza is forbidden by rabbinic law? If a relative of one’s ḥalutza is forbidden by rabbinic law, how can the offspring of that union be a mamzer? The Gemara concedes: Emend the mishna and teach instead: A relative of his divorcée.
GEMARA: The Gemara asks: But does Rabbi Akiva actually hold that with regard to one who marries a relative of his ḥalutza, the offspring is a mamzer? Didn’t Reish Lakish say that through the mishna here, Rabbi Yehuda HaNasi taught that a sister of one’s divorcée is forbidden by Torah law whereas a sister of one’s ḥalutza is forbidden by rabbinic law? If a relative of one’s ḥalutza is forbidden by rabbinic law, how can the offspring of that union be a mamzer? The Gemara concedes: Emend the mishna and teach instead: A relative of his divorcée.
כאן. במתני׳ דלעיל. היינו טעמ׳. ולעולם קרובת חלוצתו. ביתו. כאילו היתה אשתו. ולית ליה סתמא דריש פרקין1 דתני החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת, דפטורה היא לגמרי.
1. לעיל מא, א.
והא אר״ל כאן שנה ר׳ אחות חליצה מדברי סופרים – וא״ת ומאן לימא לן דההיא ר״ע היא דפרכי׳ הכי בהדיא י״ל משום דהויא סתמא ואמר דסתמ׳ כלהו סתמי אליבא דר״ע.
ו גמרא שואלים: והאם סבר ר׳ עקיבא כי הנושא קרובת חלוצתו הולד ממזר? והאמר [והרי אמר] ריש לקיש, כאן שנה רבי: אחות גרושה אסורה על בעלה מדברי תורה, אחות חלוצה — מדברי סופרים, ואין ממזר מדברי סופרים! ומתרצים: תני [שנה] קרובת גרושתו, ולא חלוצתו.
GEMARA: The Gemara asks: But does Rabbi Akiva actually hold that with regard to one who marries a relative of his ḥalutza, the offspring is a mamzer? Didn’t Reish Lakish say that through the mishna here, Rabbi Yehuda HaNasi taught that a sister of one’s divorcée is forbidden by Torah law whereas a sister of one’s ḥalutza is forbidden by rabbinic law? If a relative of one’s ḥalutza is forbidden by rabbinic law, how can the offspring of that union be a mamzer? The Gemara concedes: Emend the mishna and teach instead: A relative of his divorcée.
הכל
(18) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי סֵיפָא וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אַיְירִי בָּהּ הַיְינוּ דְּקָתָנֵי וּמוֹדִים אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא אַיְירִי בַּהּ מַאי וּמוֹדִים.
The Gemara notes: So, too, it is reasonable that this is the correct version of the mishna, as the latter clause teaches: But they concede in the case of one who marries a relative of his divorcée that the offspring is a mamzer. Granted, if you say that Rabbi Akiva was talking about that case, this is consistent with that which the mishna teaches: They concede, which implies that they agree to a case already mentioned. However, if you say that he was not talking about that case, what could the phrase: They concede, possibly be referring to?
The Gemara notes: So, too, it is reasonable that this is the correct version of the mishna, as the latter clause teaches: But they concede in the case of one who marries a relative of his divorcée that the offspring is a mamzer. Granted, if you say that Rabbi Akiva was talking about that case, this is consistent with that which the mishna teaches: They concede, which implies that they agree to a case already mentioned. However, if you say that he was not talking about that case, what could the phrase: They concede, possibly be referring to?
אלא אי אמרת לא איירי בה מאי ומודים – ואע״ג דבפרק האשה שנפלו (דף ע״ח) קאמר ומודים אף על גב דלא איירי בה שאני הכא כיון דלא אשמעינן שום חדוש לא הו״ל למתני ומודים הואיל ולא איירי בה אבל התם אשמעינן חדוש:
הא דאמרי׳ אי אמרת בשלמא איירי בה וכו׳ – ה״פא אא״ב איירי בה ר״ע היינו דקתני מודים, שלא תאמר רבנן אכולהו פליגי, אלא אי אמרת לא איירי בה, פשיטא אם חלקו בחייבי לאוין יחלוקו בחייבי כריתות. ואי קשיא, וליטעמיך ר״ע אמאי איירי בחייבי כריתות כלל. איכא למימר, רבי עקיבא הכי קאמר, המחזיר גרושתו והנושא את חלוצתו כנושא קרובת גרושתו, כלומר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמוב.
א. בכ״י: הכי פרכינן. ונראה שיותר מדוייק: הכי פירושו, דהוא הסבר לתירוץ ולא לקושיא.
ב. וכ״כ הריטב״א. ועיין בתוס׳ ישנים.
אי אמרת בשלמא איירי בה היינו דקתני מודים בנושא קרובת גרושתו. כלומר אי איירי בה ר׳ עקיבא היינו דקתני מודים חכמים כדי שלא תאמר דרבנן אכולהו פליגי ולית להו הולד ממזר אלא מחייבי מיתות ב״ד כר׳ יהושע, אלא אי אמרת לא איירי בה פשיטא אם חלקו בחייבי לאוין יחלקו בחייבי כריתות. ואי קשיא לך ור׳ עקיבא אמאי איירי בחייבי כריתות כלל השתא מחייבין לאוין ממזר חייבי כריתות אצטריכא למימר. איכא למימר דר״ע הכי קאמר המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו כנושא קרובת גרושתו לומר חייבי לאוין כחייבי כריתות, ודחינן דילמא לא איירי בה ואפילו הכי אצטריך למתני מודים חכמים דלא תימא דכר׳ יהושע ס״ל דאמר אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב״ד, קא משמע לן דאפילו מחייבי כריתות.
מאי קאמ׳. הואיל וליכא אלא [ארבעה] מאן [מייבם]. מאחין. שהיו יותר מארבעה. ושבקינן ליה. בתמיהא, הרי מכניס קטטה בתוך ביתו, דבמה יפרנסם. בדאיפשר. שהוא עשיר ואיפשר בסיפוקייהו. עונה. של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת, וזהו אשר פריו יתן בעתו בבבא קמא1, דמטי לכל חדא וחדא עונה בחדש. ש״מ מיהא שאעפ״י שהוא עשיר גדול אין לו לישא כי אם ד׳ נשים. והביא זה הר״ם פרק י״ד2.
1. פב. א.
2. מהל׳ אישות ה״ד.
אי אמרת בשלמ׳ איירי בה היינו דקתני וכו׳ – וא״ת אי איירי בה תיקשי לן למה נצרכ׳ כיון דמחייבי לאוין גרידייהו ממזר כ״ש הוא שהוא ידוע לכל שהוא חייבי כריתו׳ וי״ל דלרבנן קאמר כשם שהוא ממזר שזו לדבריהם כך הוא ממזר מדידיה מאידך שהם חייבי לאוין.
וכ״ת קאי סתים לן כשמעון התמני – פי׳ והא עדיפא טפי לר״ש ממאי דקתני באידך הלכה כדבריו דהק״ל הלכה מפי משנה. וא״ת מאי עדיפותא מהאי סתמ׳ כיון שהוא סתם ואח״כ מחלוקת וי״ל דהא כתיבנא דזמנין דהלכה כסתם כשהוא יחיד אצל יחיד.
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר מטעם אחר, דקתני סיפא [ששנה בסופה] של המשנה: ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר. אי אמרת בשלמא איירי [נניח אם אתה אומר שעסק] בה ר׳ עקיבא בבעיה זו קודם לכן — היינו דקתני [זהו ששנה] ״ומודים״, לומר שאף שחלקו עליו בדברים אחרים, בכך הודו לו. אלא אי אמרת שלא איירי [עסק] בה, אם כן מאי [מה] מובן הלשון ״ומודים״ כאשר הוא עצמו לא הזכיר נושא זה?
The Gemara notes: So, too, it is reasonable that this is the correct version of the mishna, as the latter clause teaches: But they concede in the case of one who marries a relative of his divorcée that the offspring is a mamzer. Granted, if you say that Rabbi Akiva was talking about that case, this is consistent with that which the mishna teaches: They concede, which implies that they agree to a case already mentioned. However, if you say that he was not talking about that case, what could the phrase: They concede, possibly be referring to?
הכל
(19) וְדִלְמָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּיֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת הָא קָתָנֵי לַהּ לְקַמַּן אֵיזֶהוּ מַמְזֵר כׇּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּלֹא יָבֹא דִּבְרֵי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.
The Gemara objects: But perhaps this phrase teaches us that the Rabbis concede that the offspring from forbidden relations for which one is liable to receive karet is a mamzer. The Gemara rejects this option: This is already taught later on in a mishna (49a): Which offspring of forbidden relations has the status of a mamzer? It is the offspring of a union with any next of kin that is subject to a Torah prohibition that one should not engage in sexual relations with them; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon HaTimni says: It is the offspring of a union with any forbidden relative for which one is liable to receive karet at the hand of Heaven. And the halakha is in accordance with his statement. Since the mishna explicitly rules in accordance with Rabbi Shimon HaTimni, it would be unnecessary for the mishna here to teach that fact.
The Gemara objects: But perhaps this phrase teaches us that the Rabbis concede that the offspring from forbidden relations for which one is liable to receive karet is a mamzer. The Gemara rejects this option: This is already taught later on in a mishna (49a): Which offspring of forbidden relations has the status of a mamzer? It is the offspring of a union with any next of kin that is subject to a Torah prohibition that one should not engage in sexual relations with them; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon HaTimni says: It is the offspring of a union with any forbidden relative for which one is liable to receive karet at the hand of Heaven. And the halakha is in accordance with his statement. Since the mishna explicitly rules in accordance with Rabbi Shimon HaTimni, it would be unnecessary for the mishna here to teach that fact.
ודלמא הא קמ״ל דיש ממזר מחייבי כריתות – וה״ק אע״ג דפליגי רבנן בחייבי לאוין מודים הם בחייבי כריתות שהולד ממזר.
ודוחים: מכאן אין ראיה מכרעת, ודלמא הא קא משמע לן [ושמא דבר זה השמיע לנו] שהם מודים שיש ממזר מחייבי כריתות, שלא רק בנולד מאיסור שיש בו מיתת בית דין, אלא אף העובר בעריות על איסור כרת — הוולד ממזר. ומקשים: הא קתני לה לקמן [הרי שנה אותה ההלכה להלן] במשנה במפורש: איזהו ממזר — כל שאר בשר שהוא אסור ב״לא יבא״, שאסור באשה משום קירבת משפחה ביניהם ואפילו יש בכך איסור לא תעשה בלבד — הרי הנולד ממנה הוא ממזר, אלו דברי ר׳ עקיבא, ר׳ שמעון התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים. והלכה כדבריו. ואם כן הרי נאמרה הלכה זו במפורש, ומדוע היה צורך להזכירה גם כאן?
The Gemara objects: But perhaps this phrase teaches us that the Rabbis concede that the offspring from forbidden relations for which one is liable to receive karet is a mamzer. The Gemara rejects this option: This is already taught later on in a mishna (49a): Which offspring of forbidden relations has the status of a mamzer? It is the offspring of a union with any next of kin that is subject to a Torah prohibition that one should not engage in sexual relations with them; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon HaTimni says: It is the offspring of a union with any forbidden relative for which one is liable to receive karet at the hand of Heaven. And the halakha is in accordance with his statement. Since the mishna explicitly rules in accordance with Rabbi Shimon HaTimni, it would be unnecessary for the mishna here to teach that fact.
הכל
(20) וְדִלְמָא קָסָתֵים לַן תַּנָּא כר״ש כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי א״כ אִם כֵּן לִיתְנֵי שְׁאָר חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ לְמָה לִי אֶלָּא ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ אַיְירִי בַּהּ.
The Gemara persists: But perhaps the tanna taught us as unattributed a mishna that is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon HaTimni to indicate that this is indeed the accepted halakha. The Gemara rejects this: If so, then let him teach other cases of forbidden relations for which one is liable to receive karet; why do I need the mishna to specifically consider the case of a relative of one’s divorcée? Rather, conclude from this that Rabbi Akiva indeed was talking about that case.
The Gemara persists: But perhaps the tanna taught us as unattributed a mishna that is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon HaTimni to indicate that this is indeed the accepted halakha. The Gemara rejects this: If so, then let him teach other cases of forbidden relations for which one is liable to receive karet; why do I need the mishna to specifically consider the case of a relative of one’s divorcée? Rather, conclude from this that Rabbi Akiva indeed was talking about that case.
ודילמא קסתים לן תנא כשמעון התימני – תימה דסתם ואח״כ מחלוקת היא דכהאי גוונא פריך בפרק יש נוחלין (ב״ב דף קכב:) וכי תאמר סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקא סתם ואח״כ מחלוקת היא וי״ל דנהי דאין חשיב סתם מ״מ חשיב כרבים לגבי יחיד כדפרישית לעיל ובפ׳ יש נוחלין סמיך אקושיא אחריתי דקאמר ועוד מאי אלא.
אם כן לשמעינן שאר חייבי כריתות – אכתי ה״מ למיפרך תנינא דסתם לן תנא כוותיה בקדושין בפרק האומר (קידושין סו:) כל מקום שאין קדושין כו׳ ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות.
בד״ה א״כ לשמעינן שאר חייבי כריתות אכתי ה״מ למפרך תנינא דסתם לן כו׳ עכ״ל צ״ע מפרש״י משמע דהא דקאמר לעולם לא איירי בה ואיידי דתנא מחזיר גרושתו כו׳ לא הדר ביה מתירוצא דסתים לן תנא כשמעון התימני אלא דלא קתני כל חייבי כריתות משום איידי וא״כ אמאי הדר ביה במסקנא מהא דקאמר איירי ביה דהא ע״כ איירי ביה דאי משום דקסתם לן תנא כשמעון התימני הא סתם לן כוותיה בקדושין כמ״ש התוס׳ ודו״ק:
ודוחים: ודלמא קסתים לן [ושמא במשנה זו סתם לנו] התנא כדעת ר׳ שמעון התימני, להודיענו שזו הלכה פסוקה. ומשיבים: אם לשם כך שנה הלכה זו, אם כן ליתני [שישנה] שאר חייבי כריתות, וקרובת גרושתו למה לי להזכיר במיוחד? אלא שמע מינה [למד מכאן] כי איירי [עסק, דן] בה ר׳ עקיבא קודם.
The Gemara persists: But perhaps the tanna taught us as unattributed a mishna that is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon HaTimni to indicate that this is indeed the accepted halakha. The Gemara rejects this: If so, then let him teach other cases of forbidden relations for which one is liable to receive karet; why do I need the mishna to specifically consider the case of a relative of one’s divorcée? Rather, conclude from this that Rabbi Akiva indeed was talking about that case.
הכל
(21) [וְדִלְמָא] לְעוֹלָם לָא אַיְירִי בַּהּ וְאַיְּידֵי דִּתְנָא מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְנוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ וּקְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ תָּנֵי נָמֵי קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ.
The Gemara persists: But perhaps he was not actually talking about that case, but since Rabbi Akiva taught the cases of one who remarries his divorcée, or one who marries his ḥalutza or a relative of his ḥalutza, the mishna also taught in the name of the Rabbis the case of one who marries a relative of his divorcée because it is a similar case. The Gemara concedes that this would be an acceptable reading of the mishna.
The Gemara persists: But perhaps he was not actually talking about that case, but since Rabbi Akiva taught the cases of one who remarries his divorcée, or one who marries his ḥalutza or a relative of his ḥalutza, the mishna also taught in the name of the Rabbis the case of one who marries a relative of his divorcée because it is a similar case. The Gemara concedes that this would be an acceptable reading of the mishna.
ודלמא לעולם לא איירי בה – ודקאמרת לאשמועינן שאר חייבי כריתות.
איידי דתנא רישא מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו וקרובת חלוצתו – ופליגי רבנן עליה תנא נמי ומודים בקרובת גרושתו אבל קרובת חלוצתו ה״נ דלר״ע הוי ממזר.
רש״י בד״ה ודלמא לעולם כו׳ בקרובת גרושתו הס״ד ואח״כ נרה אלא קרובת חלוצתו כו׳:
מתוס׳ מ״ג בד״ה שאני בין כו׳ משום דאין לו בנים נקט דאפשר כו׳ כצ״ל:
ודוחים: ודלמא [ושמא] לעולם לא איירי [עסק] בה, אלא ואיידי דתנא [ומתוך ששנה] ר׳ עקיבא מחזיר גרושתו, ונושא חלוצתו, וקרובת חלוצתו — תני נמי [שנה גם כן] בידי חכמים קרובת גרושתו שהיא דומה להן.
The Gemara persists: But perhaps he was not actually talking about that case, but since Rabbi Akiva taught the cases of one who remarries his divorcée, or one who marries his ḥalutza or a relative of his ḥalutza, the mishna also taught in the name of the Rabbis the case of one who marries a relative of his divorcée because it is a similar case. The Gemara concedes that this would be an acceptable reading of the mishna.
הכל
(22) אֶלָּא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא הָוֵי מַמְזֵר אָמַר ר׳ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַיְינוּ טַעְמָא דר״ע דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר קְרָא בֵּית חֲלוּץ הַנַּעַל הַכָּתוּב קְרָאוֹ בֵּיתוֹ.
Rather, the mishna should not be emended, and with regard to the Gemara’s original question as to how Rabbi Akiva could claim that the offspring from one’s union with a relative of his ḥalutza is a mamzer if that union is forbidden only by rabbinic law, one must conclude that a relative of one’s ḥalutza is forbidden by Torah law according to Rabbi Akiva and therefore the offspring is a mamzer. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said that this is Rabbi Akiva’s reasoning: As the verse states: “The house of he who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:10). The verse called his relationship with the ḥalutza his house, indicating that the ḥalutza is considered as though she had been married to the yavam, and therefore her relative is forbidden to him by Torah law.
Rather, the mishna should not be emended, and with regard to the Gemara’s original question as to how Rabbi Akiva could claim that the offspring from one’s union with a relative of his ḥalutza is a mamzer if that union is forbidden only by rabbinic law, one must conclude that a relative of one’s ḥalutza is forbidden by Torah law according to Rabbi Akiva and therefore the offspring is a mamzer. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said that this is Rabbi Akiva’s reasoning: As the verse states: “The house of he who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:10). The verse called his relationship with the ḥalutza his house, indicating that the ḥalutza is considered as though she had been married to the yavam, and therefore her relative is forbidden to him by Torah law.
הכתוב קראו ביתו – ולית ליה סתמא דמתני׳ בריש פרקין (יבמות מא.) דקתני החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת דלר״ע פטורה לגמרי.
בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו – וא״כ לא סבר כמו ההיא דלעיל (דף מ״א) דמגיה המשנה דאימא אבל המגרש ושפיר גרסינן במתני׳ וכן וניתני בכלהו באחות חלוצה ובאחות גרושתו (פסולה) דהרי זו פטורה:
הכתוב קראו ביתו – וא״כ לרבי עקיבא אם בא עליה כהן חייב מן התורה וגם נפקא לן מואשה לרבות חלוצה והא דקאמרינן באלו הן הלוקין וקחשיב גרושה וחלוצה לכהן הדיוט היינו כר״ע דלרבנן לא לקי אחלוצה דקרא דהא דכתיב ואשה לא הוי אלא אסמכתא בעלמא אי נמי שפיר אתיא אליבא דרבנן ואגב גרושה נקט חלוצה א״נ בחלוצה נפרש דלוקין ר״ל מדרבנן מכת מרדות:
הכתוב קראו ביתא – ולפי׳ ר״ע דן אותה כאחות אשתו ממש לחייב עליה כרת ולאשמועי׳ הא הוצרך לומ׳ שהולד ממנה ממזר וסתמא דלעיל לא איתני׳ אליבא דר״ע וכי היכא דאיכא טובא סתמי דלא הוו כר״ע ולא נאמרו הכללות אלא מן הסתם ועל הרוב ומ״מ ליה הלכתא כר״ע אלא כרבנן דאמרי׳ דמגרושתו בלחוד הוי ממזר ובסתם מתני׳ דלעיל דבכי הא סתמא ואח״כ מחלוקת הלכה כסתם שהרי שנאה לסתמא בלשון חכמי׳ והכי סוגיין בכולי תלמודא דאחו׳ חליצה מדברי סופרי׳.
הכל מודים במחזיר גרושתו שהולד פגום – פי׳ לכהונה מאן מודים שמעון התמני וכו׳ וק״ל ולימא נמי ר׳ יהושע דסבר דאין ממזר מחייב׳ לאוין וכריתות י״ל דהא לא אפשר דבהדיא שמעי׳ לה דמכשר אפילו לכהונה בפ״ק דמכילתי׳ דאמר מעידני על משפחות שהיו בירושלים מבני צרות דב״ה והיו כהנים גדולים וכן במסכת נידה בפ׳ תנוקת (ד׳ ט׳) ששאלו בני אלכסנדרי׳ לר׳ יהושע בת משולחת שהחזירה מהו לכהונה מי אמרי׳ ק״ו וכו׳ ואמר להם שהיא כשרה דהיא תועבה ואין בניה תועבה.
גמ׳. קרובת חלוצתו לר״ע הוי ממזר כו׳ הכתוב קראו בית. עיין בירושלמי (פ״ג הל״א) דחליצה מהוה קנין, ואולי זהו יסוד גזיה״כ ביתו, הכתוב קראו ביתו אליבא דר״ע. אך הגר״ח זצ״ל נמנע מביאור זה בדין דר״ע, וסבר דגזיה״כ בעלמא היא.
ויל״ע האם קרובת חלוצתו אליבא דר״ע ממחייבי לאוין הן או ממחייבי כריתות. ואליבא דהירושלמי פשיטא דממחייבי כריתות הן שהרי סוברת דחליצה קונה והויא חלוצתו אשתו ונאסרו קרובותיה באיסור כרת דעריות, אך שלא כירושלמי צ״ע. ומסתבר דאם גזיה״כ בעלמא היא כגר״ח זצ״ל דהוי איסור דחל ממחייבי לאוין, ואסורין על החולץ מלאו ד״אשר לא יבנה״ כמו דהחלוצה עצמה נאסרה על החולץ מאותו לאו.
אלא אנו חוזרים מהסברה הראשונה ומסבירים כך: קרובת חלוצתו לדעת ר׳ עקיבא אסורה מדברי תורה, ולכן הוולד הוי [הינו] ממזר. אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: היינו טעמא [זהו הטעם] של ר׳ עקיבא: שאמר קרא [הכתוב] ״בית חלוץ הנעל״ (שם כה, י), הכתוב קראו על כל פנים ״ביתו״. כלומר, החלוצה נחשבת כאשתו (כגרושתו) וכיון שהחלוצה נחשבת כגרושתו, לכן דין קרובת חלוצה כדין קרובת גרושה.
Rather, the mishna should not be emended, and with regard to the Gemara’s original question as to how Rabbi Akiva could claim that the offspring from one’s union with a relative of his ḥalutza is a mamzer if that union is forbidden only by rabbinic law, one must conclude that a relative of one’s ḥalutza is forbidden by Torah law according to Rabbi Akiva and therefore the offspring is a mamzer. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said that this is Rabbi Akiva’s reasoning: As the verse states: “The house of he who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:10). The verse called his relationship with the ḥalutza his house, indicating that the ḥalutza is considered as though she had been married to the yavam, and therefore her relative is forbidden to him by Torah law.
הכל
(23) אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן ב״ר הַכֹּל מוֹדִים בְּמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ
Rav Yosef said that Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi said: All agree in the case of one who remarries his divorcée
Rav Yosef said that Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi said: All agree in the case of one who remarries his divorcée
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות מד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות מד., עין משפט נר מצוה יבמות מד., רי"ף יבמות מד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות מד., רש"י יבמות מד., תוספות יבמות מד., תוספות ישנים יבמות מד., ר"י מלוניל יבמות מד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד יבמות מד., רמב"ן יבמות מד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות מד. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מד. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מד., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מד., מהרש"א חידושי הלכות יבמות מד., רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות מד. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מד., אסופת מאמרים יבמות מד.
Yevamot 44a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 44a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 44a, Rif by Bavli Yevamot 44a, Collected from HeArukh Yevamot 44a, Rashi Yevamot 44a, Tosafot Yevamot 44a, Tosefot Yeshanim Yevamot 44a, Ri MiLunel Yevamot 44a, Piskei Rid Yevamot 44a, Ramban Yevamot 44a, Rashba Yevamot 44a, Meiri Yevamot 44a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 44a, Ritva Yevamot 44a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 44a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 44a, Reshimot Shiurim Yevamot 44a, Steinsaltz Commentary Yevamot 44a, Collected Articles Yevamot 44a