אמר רבא אכל נא לוקה שתים מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה שלש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. איכא דאמרי חדא מיהת לקי, איכא דאמרי חדא נמי לא לקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה.1 אמר רבא אכל זג לוקה שתים חרצן לוקה שתים זג וחרצן לוקה שלש, ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. איכא דאמרי חדא מיהת לקי, איכא דאמרי חדא נמי לא לקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה – הכא גרסי׳ הכי אבל בפרק שלשה מינין אסורין בנזיר גרסינן איפכא אמר אביי אכל חרצן וזג לוקה שלש רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות. ובודאי דההיא גירסא דנזיר משבשתא היא ואיפכא צריך למיגרס חדא דהא הכא גרסינן איפכא ותו דגבי נא ומבושל פליגי נמי הכי דרבא סבר לוקין על לאו שבכללות ואביי סבר אין לוקין. ותו דבשלהי פרק המקבל אמרינן אמר רב הונא חבל ריחים לוקה שתים משום ריחים ומשום כי נפש הוא חובל, ורכב לוקה שתים משום רכב ומשום כי נפש הוא חובל, ריחים ורכב לוקה שלש משום ריחים ומשום רכב ומשום כי נפש הוא חובל. ורב יהודה אמר חבל ריחים לוקה אחת ורכב לוקה אחת, ריחים ורכב לוקה שתים כי נפש הוא חובל לדרשא אחרינא הוא דאתא. ואמרינן התם לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קא מיפלגי כו׳ עד לימא אביי דאמר כרב יהודה ורבא דאמר כרב הונא. אלמא רבא הוא דאמר לוקין על לאו שבכללות ואביי אמר אין לוקין – פירוש: לאו שבכללות ייקרא לאו דכי אם צלי אש דכאילו כתיב אל תאכלו כי אם צלי אש הוי דאל תאכלו אכולהו קאי אנא ואמבושל ואכי אם צלי אש. וכן כי נפש הוא חובל הוי לאו שבכללות שכולל כל כלי אוכל נפש וכן מכל אשר יעשה מגפן היין דנזיר שכולל כל היוצא מן הגפן. ואי קשיא מאי שנא כל הני לאוי מלאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו הלא נכללו באותו הלאו כל כלים שבעולם ומה טעם התם לוקה והכא אינו לוקה. תשובה: לאו דלא תבוא אל ביתו אף על פי שכל הכלים נכללו באותו הלאו לא נכללו להרבה לאוין שאם בא וחבל עשרה כלים בבת אחת אינו לוקה אלא אחת אבל לאו דכי נפש כולל לאוין הרבה שאם חבל עשרה כלים של אוכל נפש לוקה עשרה כמו שלמדנו מריחים ורכב ואם לא היה כותב ריחים ורכב והיה כותב לא יחבל כלי אוכל נפש בלבד לא היה לוקה אלא אחד על כולן דומיא דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו ולא היה נקרא לאו שבכללות אבל פרטות דריחים ורכב עושין ללאו דכי נפש לאו שבכללות וכן נמי פרטות דנא ומבושל לכי אם צלי אש ופרטות דמחרצנים ועד זג למכל אשר ייעשה מגפן היין שאם לא היו הפרטות כל מה שהיה אוכל לא היה חייב אלא מלקות אחת. ועד כאן לא פטר אביי אלא בלאו דכי אם צלי אש וכל אשר ייעשה מגפן היין וכי נפש הוא חובל, אבל על הפרטות דהינו נא ומבושל וחרצנים וזג וריחים ורכב לוקה על כל אחד ואחד ואף על גב דלאו אחד כתיב אכולהו כיון דפרטינהו רחמנא כאילו כתב לאו אכל חד וחד דמי כאילו כתב אל תאכלו ממנו נא ואל תאכלו ממנו מבושל ולא יחבל ריחים ולא יחבל רכב ולא יאכל חרצנים ולא יאכל זג. ודמי לאלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח דאף על גב דכתיב לאו חד אכולהו אמרינן דאכל פרטא ופרטא קאי האי לאו ולקי על כל חדא וחדא. ולאו הכתיב אצל עופות טמאים אף על גב דאיכא פרטי טובא כל כ״ד עופות טמאין לא אכולהו אלא חדא דהאי דפרטינהו לאו לאוקומי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דאלה הן אסורין אבל שאר כל העופות מותרין כדאמרינן גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין לפיכך פרט הכתוב בטמאין לומר לך אילו הן אסורין אבל כל השאר טהורין וכל אלה השלשה דומין זה לזה ובכולן אמר רבא דלוקין על לאו שבכללות ואביי אמר אין לוקין ובודאי דאביי דאמר כרב יהודה לגבי כי נפש הוא חובל ורבא דאמר כרב הונא. ומאי דדחי בפרק המקבל אמר לך רבא אנא דאמרי אפילו לרב יהודה עד כאן לא אמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא ולא משמע לריחים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא שמע מינה ללאו הוא דאתא ואביי אמר לך אנא דאמרי אפילו לרב הונא עד כאן לא אמר רב הונא התם אלא דכי נפש הוא חובל יתירא הוא וכיון דיתירא הוא שדייה נמי אריחים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש לאו יתירא הוא מבעי לי לכדתניא בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא ובשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא. דחייות בעלמא נינהו וכך דרך התלמוד לדחות בכל מקום ואינן עיקר דלמאי דדחי לרבא איכא לאקשויי דכי היכי דכי נפש הוא חובל אתא לשאר דברים הם הכי נמי כי אם צלי אש אתא לשאר דברים לחי ולמבושל בחמי טבריה דאין חי בכלל נא ולא חמי טבריה בכלל מבושל דסתם בישול על ידי האור משמע. ולמאי דדחי לאביי נמי איכא לאקשויי דהא אין לוקין על לאו שבכללות קאמר והיכי אמר הכא דלקי על כי נפש הוא חובל. ותו התינח כי אם צלי אש דאתא לדרשא אחרינא והא כל אשר ייעשה מגפן היין לא אתא לדרשא אחרינא ודמי לכי נפש הוא חובל ואמר אביי עליה דאין לוקין על לאו שבכללות משום הכי נראה לי דכי היכי דפליגי אביי ורבא גבי כי אם צלי אש וגבי כל אשר ייעשה מגפן היין הם הכי נמי פליגי גבי כי נפש הוא חובל ואלה אינן אלא דחייות בעלמא ואין להם מעמד שאין לחלק ביניהן כלל. והאי דאמרינן נא ומבושל לוקה שלש וזג וחרצן לוקה שלש וריחים ורכב לוקה שלש נראה לי דלא שלש מלקיות קאמר דארבע מלקיות הוא לוקה שתים אנא ושתים אמבושל ושתים אחרצן ושתים אזג שתים אריחים ושתים ארכב והאי דקאמר לוקה שלש הכין פירושה משום שלשה שמות הוא לוקה משום לאו דנא ולאו דמבושל ולאו דכי אם צלי אש ולעולם בלאו דכי אם צלי אש לוקה שתים חד אנא וחד אמבושל כדאוכחית במהדורא תינינא וללישנא קמא דאביי דאמר חדא מיהת לקי אתי כבריתא דתניא בפרק המקבל חבל זוג של ספרים וצמד פרות לוקה שתים, זה בעצמו וזה בעצמו אינו חייב אלא אחת. וללישנא בתרא דאמרינן חדא נמי לא לקי אתי כבריתא דתניא לעיל יכול אכל כזית חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל ומבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש אלמא סבירא ליה להאי תנא דלא לקי על לאו דכי אם צלי אש כלל. ורבא לא סבירא ליה כי הא מתניתא אלא כי מתניתא דפרק המקבל והיכא דחבל או ריחים או רכב אמר דלקי שתים. ומשום דתניא כאביי וכרבא לא מקשי׳ לא לאביי ולא לרבא מחדא מיניהו.
עוד אשכחן דפליגי רבא ואביי בלאו שבכללות בפרק כל המנחות באות מצה דאמרינן התם תנו רבנן שאר בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין תלמוד לומר כל. עירובו מנין תלמוד לומר כי כל. מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר שאר בל תקטירו אין לי אלא כזית, חצי זית מנין תלמוד לומר כל. עירובו מנין תלמוד לומר כי כל. רבא אמר הכי קאמר אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין תלמוד לומר כל. עירובו מנין תלמוד לומר כי כל. ואמרינן התם איתמר המעלה משאר ומדבש על גבי המזבח פירוש מעורבין זה בזה אמר רבא לוקה משום שאור ולוקה משום דבש, לוקה משום עירובי שאר ולוקה משום עירובי דבש. אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. איכא דאמרי חדא מיהת לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי דהא לא מייחד לאויה כלאו דחסימה – פירוש: אין לאו שבכללות זה דומה לאלה השלשה שלמעלה שזהו לאו שבכללות משום דעיקר לאו דקרא לשאר ודבש קאתא ושאר ודבש פרטי נינהו ולאו קאי אכל חד וחד אבל העירוב שלמדנו מכי כל הוא שקורא לאו שבכללות שכללו הכתוב עם הלאו שלשאר. ורבא דאמר לוקין על לאו שבכללות לקי ארבע משום שאור ומשום דבש ומשום עירובי שאר ומשום עירובי דבש. ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות דהינו לאו של עירוב דלא פרט הכתוב לאו עליו אלא כללו עם לאו דשאר. והילכך על לאו דשאר ועל לאו דדבש לקי דהוו פרט ודמו לאלמנה וגרושה וגו׳ אבל על העירוב לא לקי מפני שלא נתייחד הלאו עליו אלא נכלל עם הלאו דשאר. ואיכא דאמרי חדא מיהת לקי פירוש אף על גב דלאו דעירוב הוא לאו שבכללות לקי עליה חדא שאם הקריב עירוב שאר חייב מלקות אף על פי שאין בו שיעור שאר. אבל הכא דאיכא שיעור שאר ולקי על לאו דשאר, לא לקי תו על לאו דעירוב דהוי לאו שבכללות. ואיכא דאמרי דאפילו חדא לא לקי דלעולם אינו לוקה על לאו של עירוב ואפילו בפני עצמו מפני שלא נתייחד הלאו עליו כלאו דחסימה אלא כללו עם הלאו דשאר. וכיוצא בזה פליגי נמי אביי ורבא בפרק קמא דתמורה דאמרינן התם ואשה לא תתנו אין לי אלא כולן מקצתן מנין תלמוד לומר מהם. ואמרינן איתמר המעלה איברי בעלי מומין על גבי המזבח אמר רבא לוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות – פירוש: המקצת קורא לאו שבכללות משום דעיקר קרא לא אתא אלא על הקטרת כולו ואשה לא תתנו הם וכתב מהם וכלל בלאו זה לאו דמקצתו ורבא סבר לוקין עליו ואביי סבר אין לוקין עליו והכא נמי איכא למימר תרי לישני דדוקא כשהקטיר כולו דאיכא לאו דכולו אמר אביי דלא לקי נמי על לאו של מקצתו אבל חדא לקי כגון שלא הקטיר אלא מקצתו. ויש לומר: דאפילו חדא נמי לא לקי שאף על פי שהקטיר לבד דליכא לאו דכולו לא לקי על לאו של מקצתו משום דלא מייחד קרא לאו עילויה כלאו דחסימה אלא כללו הכתוב עם לאו דכולן. אבל המורה פירש שם והאי אין לוקין דקאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא לקי ואליבא דמאן דאמר חדא מיהת לקי אלאו שבכללות בשלהי פרק שיני דפסחים. ואינו נראה לי שהמורה סובר שהמקצת וכולו שניהן הן לאו שבכלללות משום דתרויהו מחד לאו נפקי. ואינו נראה לי דלאו דכולו לא ייקרא לאו שבכללות משום דלא ייחד עליו הכתוב לאו אלא כללו עם לאו דכולו ופתרון אחד יש לשניהם ללאו דמקצתו וללאו דעירוב שאר כדפרישית וכמו ששם אומר שני הלשונות גם הנה ראוי לומר שני הלשונות. וקשיא לי אמאי לא מני נמי גבי המעלה משאר ומדבש לאו דמקצתו שילקה על לאו דשאר ועל לאו דדבש ועל עירוב שאר ועל עירוב דבש ועל מקצת שאר ועל מקצת דבש. ויש לומר שהזכירו גבי בעלי מומין לאו דמקצתו והוא הדין גבי שאר ודבש ונקט התם עירוב שאר ודבש דלא משתכח האי לאו גבי הקטרת בעלי מומין והתם בתמורה איתוקם אביי בתיובתא דתניא בפירוש דלוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו.
ובפרק קמא דכריתות אמרינן תנו רבנן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחד ואחד דברי ר׳ ישמעאל וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחד. נימא בהא פליגי דר׳ ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות פירוש אין לאו שבכללות דומה לאותן השלשה דאותן השלשה כל אחד מרבה לאוין הרבה ומשום הכי פליג רבא ואמר דלוקין2 על לאו שבכללות אבל האי אינו מתחלק ללאוין הרבה ואינו מתחלק לאו זה לכל הפרטות כמו אלמנה וגרושה וגו׳ דאלמנה וגרושה הן כל אחת ואחת שם בפני עצמה ולאו קאי אכל חדא וחדא אבל הכא שם חלב אחד הוא והאי דפרטינהו רחמנא לאו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא לומר לך זה החלב אסור של שור וכשב ועז הא חלב חיה שרי ולהכי פרטינהו רחמנא ולעולם חד לאו קאי אכולהו ודמי זה ללאו דעופות טמאין דאף על גב דפרטינהו רחמנא לא פרטינהו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דהני הוא דאסירי אבל שארא שרי ומשום הכי מתמה דנימא סבר ר׳ ישמעאל דלוקין על לאו שבכללות בזה על כל פרט ופרט ואף על גב דהוי לאו שבכללות דלא קאי אכל פרטא ופרטא ולהני תרי נמי לא דמי דהתם בעירוב שאר ומקצת בעלי מומין משום הכי אמר רבא דלוקין על לאו שבכללות משום דשאר הוי פרט לעצמו והעירוב פרט לעצמו וכן המקצת בבעלי מומין ולאו קאי ומתחלק אכל פרטא ופרטא אבל הכא לא קאי לאו אכל פרטא ופרטא דהני פרטי לא אתי אלא למעוטי חלב חייה ולאו לייחודי לאו אכל פרטא ופרטא ולעולם חד לאו כתיב אכולהו ודמי האי לאו ללאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו שנכלל זה הלאו לכל הכלים שבעולם וללאו דעופות טמאין וללאו דלא תאכלו כל נבלה שכולל נבלות בהמה וחיה ועופות דלא מיחייב אלא חד לאו אכולהו. ומהדר: לעולם קסבר ר׳ ישמעאל דאין לוקין על לאו שבכללות כזה אלא חדא ושני3 הכא דמייתרי ליה קראי דליכתוב קרא חלב סתם ומימעטא מה דהא בעינינא דקדשים כתיב כדמסיק התם דילפינן לאו מכרת שור וכשב ועז למה לי שמע מינה לחלק לאו זה על כל אחד ואחד דומיא דאלמנה וגרושה וגו׳ ואין זה לאו שבכללות כלאו דעופות טמאין ולאו דנבלה ולאו דעבוט ורבנן סברי לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן ולהכי איצטריך שור וכשב ועז למעוטי חלב חיה ולאו לייחודי לאו אכל חד וחד ולעולם לאו שבכללות הוא כלאו דנבלה ועבוט ועופות טמאין ואמרינן נמי התם אמר ר׳ אילא האוכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פירוש דשם מעשר אחד הוא והאי דפרטינהו קרא לאו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דדוקא דגן תירוש ויצהר ולא שאר פירות וירקות ודמי ללאו4 דעופות טמאים ונבלה דלא מיחייב אלא חדא אכולהו עופות טמאים ואכולהו נבלות וליכא מאן דפליג הכא. ומהדר: שני5 הכא דמייתרי קראי מיכדי כתיב ואכלת לפני י״י אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך קרא לא תוכל לאוכלם דגנך תירושך ויצהרך למה לי שמע מינה לייחודי לאו אכל חד וחד ולא הוי לאו שבכללות ודמי ללאו דאלמנה גרושה וגו׳. אמר ר׳ יצחק האוכל לחם וקלי וכרמל לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פירוש והאי נמי לאו שבכללות הוא דכל שם חדש אחד הוא ולא פרטינהו ללאוי יתירי אלא למעוטי שאם אכל שחת שאינו לוקה. ומהדר: דהכא מייתרי קראי כדמסיק התם ולא אתו אלא לייחודי לאוי אכל חד וחד ולא הוי לאו שבכללות ובריש פירקין אמרינן דהאי דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקדש פנימה לא תאכל באש תשרף האי לא תאכל קרא יתירא הוא דליכתוב באש תשרף ולא ליכתוב לא תאכל ומה תלמוד לומר לא תאכל אם אינו עינין לגופו דנפקא ליה מדר׳ אליעזר דאמר ר׳ אליעזר לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו תנהו עינין לכל איסורין שבתורה ואמרינן התם אמר ליה רב פפא לאביי אימא לייחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא דאי מדר׳ אלעזר אין לוקין על לאו שבכללות. וקשיא לי טובא מאי שנא לאו זה מלאו דלא תאכלו כל נבלה שכולל כל הנבלות נבלת בהמה ונבלת חיה ונבלת עופות ולקינן עליה אליבא דכולי עלמא וכן נמי כל חלב וכל דם לא תאכלו שכולל חלב שור וכשב ועז וכל דם כולל בהמה וחיה ועוף ולוקין עליו והכא נמי כל שבקודש פסול לא יאכל שכולל כל פסולי הקדשים בלא יאכל אמאי אמרינן דאין לוקין עליו עד דאיצטריך לא תאכל גבי חטאת לייחודי ליה לאו לגופיה.
ונראה לי לתרץ בודאי לאו דחלב אף על פי שכולל חלב שור וכשב ועז כולן שם חלב הן ואין זה לאו המתחלק להרבה עינינים אלא לחלב לבדו וכן לאו דדם אף על פי שכולל דם בהמה וחיה ועוף כולן שם דם הן ולאו אחד מיוחד לדם וכן לאו דנבלה אף על פי שכולל נבלת בהמה וחיה ועוף כולן שם נבלה הן ולאו מיוחד אחד לנבלה והילכך לוקין עליו אבל פסולי המוקדשין הן הרבה שמות חלוקין זה מזה הלן והטמא והיוצא ושנשפך דמו ושיצא דמו חוץ לקלעים וחוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן שכל פסול ופסול יש לו מקרא לעצמו והן הרבה שמות ועכשיו כשכולל ואומר כל שבקודש פסול לא יאכל נמצא שהלאו זה מתחלק לכמה שמות והילכך אין לוקין עליו מפני שמקצתו עונה6 לשם זה ומקצתו לשם זה ואינו מיוחד לשם אחד ומשום הכי אין לוקין עליו וכיוצא בזה אמרינן בפרק ארבע מיתות בהל׳ אבל המגפף כו׳ תניא מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר לא תאכלו על הדם דבר אחר לא תאכלו על הדם לא תאכל הבשר ועדין הדם במזרק ר׳ דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין תלמוד לומר לא תאכלו על הדם רבי עקיבה אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום תלמוד לומר לא תאכלו על הדם ואמר ר׳ יוסי בר׳ חנינה אזהרה לבן סורר ומורה מנין תלמוד לומר לא תאכלו על הדם ואמר ר׳ אבין בר׳ חייה ואיתימא רבין בר כהנא על כולן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות אלמא זה הלאו דלא תאכלו על הדם מפני שהוא מתחלק להרבה שמות אין לוקין עליו משום דבענן לאו מיוחד לשם אחד דומיא דלאו דחסימה ותנן התם אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל הרי זה בלא תעשה הנודר בשמו ומקיים בשמו עובר בלא תעשה ואמרינן בגמרא כי אתא רב דימי אמר ר׳ אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו ומקיים בשמו מאי שנא נודר בשמו ומקיים בשמו דלא לקי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה הני נמי לאו שבכללות הן כו׳ עד אלא כי אתא רבין אמר ר׳ אלעזר על כולן אינו לוקה חוץ מהנודר בשמו ומקיים בשמו מאי שנא אהנך דלא לקי דהוה ליה לאו שבכללות הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו כר׳ יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו פירוש לאו שבכללות נינהו דכולהו נפקי מלא תעבדם. וקשיא לי אף על פי דהאי לא תעבדם כולל כל אלה העובדות מאי שנא לאו זה מלאו דנבלה וחלב ודם שכל אחד כולל הרבה עינינים כדכתבית לעיל ומפני שכולן הן שם אחד לוקין עליו והכא נמי אף על פי שכולל עבודות הרבה כולן שם אחד הן עובד עבודה זרה ואמאי אמרינן דלא לקי עליהו. ונראה לי לומר שמפני זה קורא אותו לאו שבכללות מפני שזה לא תעבדם בא7 להזהיר על עבודות פנים דהינו זיבוח וניסוך וקיטור שהן בסקילה כדאמרן לעיל בההיא הילכתא אמר ר׳ אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר אביי מאי טעמא דר׳ אמי אמר קרא לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת אלמא אזהרת עבודות פנים נפקא מהכא ואזהרת שאינן של פנים שאין בהן סקילה כי אם לאו בלחוד נפקא נמי מהכא ומשום הכי ייקרא לאו שבכללות שלא נתייחד לבד לעבודות שאין בהן סקילה אלא גם לעבודות פנים שהן בסקילה והוה ליה לאו שמתחלק להרבה שמות ומשום הכי מייתי התם ראיה מלאו דלא תאכלו על הדם שכמו שאותו הלאו מתחלק להרבה שמות ואין לוקין עליו גם זה לאו דלא תעבדם לא מייחד להני עבודות בלחוד אלא כולל גם עבודות פנים להזהיר עליהן והילכך לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו נמצא עכשיו דלאו שבכללות המוזכר בהרבה מקומות אין פתרונם שוה ואין דינם שוה וזהו פתרונם לאו דלא תאכלו כל נבלה ולאו דלא תאכל כל דם ולאו דעופות טמאין ולאו דכל חלב לא תאכלו ולאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו כל אלה נקראין לאו שבכללות דלאו דנבלה כולל נבלת בהמה וחיה ועוף אבל מיהו כולן שם אחד הן וכך לאו דדם כולל דם בהמה חיה ועוף וכולן הם שם אחד והילכך ליכא מאן דפליג בהא למימר שילקה על כל אחד ואחד ומשום הכי מתמה בכריתות בפלוגתא דר׳ ישמעאל ורבנן נימא קסבר ר׳ ישמעאל8 לאו שבכללות לוקין עליו פירוש על כל אחד ואחד. ומהדר: דקראי יתירי קדריש דהני פרטי דשור וכשב ועז לא איצטריך למעוטי חיה אלא לחלק לאו לכל אחד ואחד ודמי האי לאו ללאו דאלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח דקאי לא יקח אכל פרטא ופרטא וכאילו כתיב לאו אכל פרטא ופרטא באנפי נפשיה דמי והכא נמי כאילו כתיב לאו אחלב שור ואחלב כשב ואחלב עז ורבנן סברי דאינן יתורי ולא אתו אלא למעוטי חלב חיה ולאו שבכללות הוא כמו לאו דנבלה ודם וכיוצא בהן שאין לוקין עליו אלא אחת וחדא מיהת לקי אליבא דכולי עלמא דלא דמי ללאו שבכללות דבענן למימר השתא דלא לקי אפילו חדא ויש לאו שבכללות דלא לקי אפילו חדא אליבא דכולי עלמא וזהו לאו דכל שבקדש9 פסול לא יאכל ולאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם ומפני שכולל הרבה שמות ונתחלק להרבה שמות אין לוקין עליו דבענן לאו מיוחד כלאו דחסימה ולא דמו הני לאוי ללאו דחלב ודם ונבלה וכיוצא בהן דהנהו אף על פי שכל אחד כולל דברים הרבה שם אחד הן שם חלב לכולן שם דם לכולן שם נבלה לכולן שם עבוט לכולן שם עוף טמא לכולן ומיוחד לאויה כלאו דחסימה אבל הני לאוי שנכללו להרבה שמות לא מייחד לאויה כלאו דחסימה הילכך אין לוקין עליו כלל ולאו דכי כל שאר לא תקטירו ולאו דאשה לא תתנו מהם דדרשי׳ מכי כל עירוב שאר דמהם מקצת האבר פליגי אביי ורבא דאביי קרי לאו דעירוב ולאו דמקצת לאו שבכללות דעיקר לאו לא אתא אלא לשאור ולהקטרת כל האבר אלא שנכלל העירוב והמקצת עמהם ולא נתייחד הלאו עליהן והילכך אין לוקין אלא על הקטרת השאר ועל הקטרת כל האבר ולא על העירוב והמקצת ורבא סבר לוקין עליו דכיון דכתיב כי כל וכתיב נמי מהם האי לאו קאי בין אשאר בין אעירוב בין אהקטרת כולו בין אהקטרת מקצתו ואין זה לאו שבכללות וכלאו דאלמנה וגרושה וגו׳ דמו דקאי אכל פרטא ופרטא ולאו דכי אם צלי אש ולאו דמכל אשר יעשה מגפן היין ולאו דכי נפש הוא חובל אי לאו דפרטי דכתיבי גביהו הוו דמו ללאו דנבלה ודם וחלב ולא הוה לקי אלא חדא אבל השתא דכתיבי פרטי בהדיהו כי היכי דמתחלק הלאו על הפרטות לחייב על כל פרט ופרט הם הכי מתחלק הלאו של כללות על כל אחד כגון כלי אוכל נפש ועלין ולולבין בנזיר וחי ומבושל בחמי טבריה בפסח ובהא פליגי אביי ורבא דרבא סבר הפרטים מוכיחים על הלאו של כלל שמתחלק על כל פרט ופרט לחייב עליו מלקות ואפרטי נמי לקי משום לאו דידיה ומשום לאו דכללא ואביי סבר כיון דמתחלק לאו דכללות להרבה לאוין הוה ליה כלאו דכללות המתחלק להרבה שמות ואין לוקין עליו כלל ולישנא אחרינא אמר דלקי אשאר פרטי כיון דאיתקש לפרטי דכתיבי אבל מיהו אפרטי דכתיבי לא קאי ורבא סבר כי היכי דקאי אפרטי אחריני קאי נמי אפרטי דכתיבי.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דחמימה״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דולקין״.
3. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״ושאני״.
4. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״לאו״.
5. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״שאני״.
6. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״עולה״.
7. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״באומי״.
8. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״ישמעל״.
9. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״שבמקדש״.