×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַחֲרוֹסֶת קָאָמַר מָר אוֹ אַחַרְדָּל קָאָמַר מָר א״לאֲמַר לֵיהּ לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ.
Did the Master say this statement with regard to ḥaroset, or did the Master say it with regard to mustard? He said to him: What is the practical difference whether he was referring to ḥaroset or mustard? Both of these are mentioned together, and the same halakha applies to both.
רש״יריטב״אמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אחרוסת קאמר – מי אית לך דרבנן נמי אחרוסת פליגי.
פיסקא אין מבשלין את הפסח כו׳ – אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור. כתב הרי״ט ז״ל והלכתא כרב חסדא דחמי טבריא לאו תולדת האור נינהו ולענין הגעלה ודאי אפי׳ למאן דסבר חמי האור נינהו אין מגעילין בהן דבהגעלה בעינן כבולעו כך פולטו ומיהו כלי שנאסר על ידי חמי טבריא מגעילין אותו במי טבריא.
מתני׳ מי תשמישו של נחתום – פי׳ שמצנן בהן ידיו ומדיח את הכלים ישפכו מפני שהן מחמיצות וישפכו לאלתר קאמר מפני שהידים העוסקות בעיסה מחמיצות אותם וממהרות להחמיץ הרי״ט ז״ל.
יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דברי ר׳ מאיר ר׳ יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי במים אבל לא במבושל אעפ״י שלא נמוח על כרחין הני תנאי לאו בטעם מצה פליגי דהאיך אפשר דר״מ אמר מבושל אית ביה טעם מצה ור׳ יוסי אומר לית ביה והא איפשר למיקם עלה דמלתא דלטעמיה לקפילא. אלא ודאי בדאית ביה טעם מצה פליגי דר׳ מאיר בישול לא מפיק ליה מתורת לחם כל שאינו נמוח. ור׳ יוסי אית ליה בישול מפיק מתור׳ לחם ואע״ג דאית ביה טעם מצה. וה״ה נמי בפסח. ועולא אמר דבפסח שצלאו ואח״כ בשלו אפילו לר״מ אינו יוצא ואע״ג דבשול לא מפיק ליה מתורת צלי דהא רבי ביה קרא בשל מבושל מ״מ. הלכך למאי דקיימ״ל דיוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אעפ״י שלא נמוח כר׳ יוסי משום דבשול מפיק ליה מתורת לחם. הא שריה אפילו בשאר משקין ומי פירות יוצא דאי משום בשול ליכא ואי משום טעם מצה אפי׳ מבושל נמי אית ביה טעם מצה ולא גרעי מי פירות בשרייה אע״ג דמפיגין הטעם ממים בבשול. והתימא על הרב אלפסי ז״ל שכתב והיכ׳ דאיכא זקן או חולה דלא יכיל למיכל מצה ביבשותא תרו לה במיא עד דמרככא ואכיל לה עד דלא מתמחא דתנן יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דברי ר״מ ר׳ יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אעפ״י שלא נמוח משום דבעינן טעם מצה וליכא מיהא אפי׳ שרוי דוקא בדלא מתמח וכדכתב ז״ל:
אחרוסת קאמר מר או אחרדל קאמר מר [האם על חרוסת אמר אדוני הלכה זו או על החרדל אמר אדוני]? אמר ליה [לו]: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן]? והלוא נאמרו יחד ולשניהם דין אחד!
Did the Master say this statement with regard to ḥaroset, or did the Master say it with regard to mustard? He said to him: What is the practical difference whether he was referring to ḥaroset or mustard? Both of these are mentioned together, and the same halakha applies to both.
רש״יריטב״אמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לִדְרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא מַחֲלוֹקֶת לְתוֹךְ הַחַרְדָּל אֲבָל לְתוֹךְ הַחֲרוֹסֶת דִּבְרֵי הַכֹּל יִשָּׂרֵף מִיָּד.

He said to him: There is a difference with regard to that which was stated by Rav Kahana, as Rav Kahana said: The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis concerns a case in which flour was added to mustard. However, if flour was added to ḥaroset, everyone agrees that it must be burned immediately. Rav Naḥman bar Yitzḥak was asking Rav Huna, son of Rav Yehuda, whether he disagrees with Rav Kahana and maintains that the Rabbis dispute the halakha in the case of ḥaroset as well.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו: יש הבדל על פי דברי רב כהנא, שהרי אמר רב כהנא: מחלוקת שנפל לתוך החרדל, אבל לתוך החרוסת — דברי הכל ישרף מיד. והאם גם בענין זה נאמרה הלכה כדברי חכמים?
He said to him: There is a difference with regard to that which was stated by Rav Kahana, as Rav Kahana said: The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis concerns a case in which flour was added to mustard. However, if flour was added to ḥaroset, everyone agrees that it must be burned immediately. Rav Naḥman bar Yitzḥak was asking Rav Huna, son of Rav Yehuda, whether he disagrees with Rav Kahana and maintains that the Rabbis dispute the halakha in the case of ḥaroset as well.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לִי כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי.

He said to him: I did not hear about this statement; that is to say, I do not hold in accordance with it. I do not distinguish between these two cases, as in my opinion the Rabbis permit one to eat even this ḥaroset.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא סבירא לי – אלא בחרוסת נמי שרו והלכה כמותן.
לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי – אף על גב דתניא כוותיה קסבר מתניתין פליגא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: לא שמיע לי [שמעתי הלכה זו], כלומר לא סבירא [סבור, נראה] לי כמותה, ואיני מחלק בהלכה, ולדעתי אף בחרוסת התירו חכמים, והלכה כמותם אף בזה.
He said to him: I did not hear about this statement; that is to say, I do not hold in accordance with it. I do not distinguish between these two cases, as in my opinion the Rabbis permit one to eat even this ḥaroset.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַב אָשֵׁי כְּוָותֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מִסְתַּבְּרָא מִדְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי מַאי לָאו צַמּוֹתֵי הוּא דְּלָא צָמֵית הָא חַמּוֹעֵי מְחַמְּעָא.

Rav Ashi said: It is reasonable to rule in accordance with the opinion of Rav Kahana, from the fact that Shmuel said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that vinegar will prevent grain from becoming leavened. What, isn’t it correct to infer from here that vinegar added to flour does not shrink the grain and will even leaven it? According to this explanation, food that contains vinegar, e.g., ḥaroset, is likely to be leavened immediately, as claimed by Rav Kahana.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כוותיה דרב כהנא מסתברא – דאמר רבנן אחרוסת לא פליגי וכי אמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר.
אין הלכה כרבי יוסי – דאמר לעיל חומץ צומתן.
מאי לאו – מדלא צמית חטין שהתחילו לינפח כבר אלמא כשאר משקין הוא אחמועי נמי מחמע את הניתן מתחילה לתוכו כדרב כהנא אלמא שמואל כרב כהנא סבירא ליה וכי קאמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר ולא אחרוסת.
מדאמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי – השתא מדמי חומץ לחרוסת וע״כ נראה לר״י דעולא דאמר לעיל בין כך ובין כך אסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב פליג אדרב כהנא דהא רב כהנא דאמר אבל לתוך חרוסת לדברי הכל ישרף ולעולא לא אסר אלא משום לך לך אמרינן.
מאי לאו מדלא מצמת מחמע – קשה לר״י דלעיל קאמר י״א אף נותן את החומץ ואח״כ וכו׳ ופריך ולוקמא כר׳ יוסי דאמר שורן בחומץ וחומץ צומתן משמע דתנא קמא דיש אומרים היינו ת״ק דר׳ יוסי דלית ליה דחומץ צמית ואפילו הכי קאמר נותן הקמח ואח״כ נותן את החומץ אלמא קסבר אע״ג דלא צמית חמועי נמי לא מחמע ואור״י דלעיל איירי לפי המסקנא דהכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מאי לאו כו׳ ואפ״ה קאמר נותן הקמח ואח״כ נותן את החומץ אלמא כו׳ עכ״ל דליכא למימר בנותן הקמח ואח״כ נותן החומץ משום דצמית הוא ולכך לא מחמע אבל היכא דלא צמית חמועי מחמע כסברת המקשה דהכא דהא המקשה דלעיל דפריך ונוקמא כרבי יוסי ע״כ דלא ידע לפלוגי בין דאיתיה בעיניה ובין ע״י תערובות וא״כ ע״כ דליכא למתלי בצמית ולא צמית לת״ק דר׳ יוסי דלמה נאמר דצמית טפי בנותן הקמח ואח״כ החומץ מנותן החומץ ואח״כ הקמח דהא חומץ בעיניה נמי לא צמית לת״ק דר׳ יוסי אלא דאיכא לפלוגי בינייהו בנותן הקמח ואח״כ החומץ לא צמית ולא מיחמע אבל בנותן החומץ ואח״כ הקמח לא צמית הא חימוע מיחמע וא״כ מאי קשיא ליה הכא דאימא חרוסת נמי לא מצמית ולא חימוע מיחמע כמו נותן הקמח ואח״כ החומץ אע״ג דלא צמית חימוע נמי לא מחמע ודו״ק:
בגמרא אמר רב אשי כוותיה דר״כ מסתברא מדאמר שמואל כו׳ מאי לאו כו׳ הא חמוע מחמעא ופרש״י מדלא צמית אלמא כשאר משקין הוא. נרא׳ דכוונתו בזה מדלא כתב אלמא כמים הוא כמ״ש בדיבור שאח״ז ע״כ דכוונתו בזה דאי הוי כמים הוי בעי שיעור חימוץ וא״כ אמאי ישרף מיד אע״כ דלפי סברת מאי לאו היינו דכיון דלא צמית הוי כמי פירות עם מים וכדפרישית בל׳ המשנה ומשו״ה ישרף מיד ומכ״ש לפי שיטת רש״י דלעיל דף ל״ה דאפשר דכרת נמי איכא ע״ש וע״ז מסיק הש״ס ודחה דלא מצמית צמית ולא מחמע ומ״ש רש״י דלא הוי כמים היינו דלא הוי כמים עם מי פירות דישרף מיד משום דחומץ בהך מילתא עדיף משאר פירות אלא דאפ״ה יאכל מיד דמכל מקום ממהרין להחמיץ קצת כן נ״ל. ואין להקשות במאי דמדמה הכא חומץ דחרוסת לחומץ דר׳ יוסי ולעיל מסקינן דר׳ יוסי לא קאמר אלא באיתיה בעיניה והכא מיירי עם מים דאפ״ה א״ש דהא בהא תליא דכיון דס״ל לר״י דחומץ לבד צמית לגמרי ממילא דעם מים נהי דלא צמית לא מחמע כלל אלא כיון דאין הלכה כר״י שפיר שייך האי שקלא וטריא דהכא אי חמועי מחמע או לא כדפרישית. ועוד נראה לי דהא דאמרינן לעיל דר״י לא קאמר אלא בדאיתיה בעיניה דוקא היינו אי לאו האי דרבי יהודה דפרק כירה משא״כ לבתר דמייתי הש״ס לעיל דרבי יהודה סבר דחומץ אפילו עם מים מבשל אם כן ממילא אית לן למימר דכ״ש דר״י ס״ל הכי ודוק היטב:
בתוספות בד״ה מדאמר שמואל כו׳ השתא מדמי חומץ לחרוסת ע״כ נראה לר״י כו׳ עס״ה. נראה דכוונת ר״י בזה דכיון דעולא פליג אדר״כ ור״ה ברי׳ דר״י דאמר לא שמיע לי נמי פליג עליה אם כן משמע לר״י דאין הלכה כר״כ והיינו כדמסיק הש״ס אליבא דשמואל דלא חמועי מחמע וכן נראה מפי׳ ר״י בדיבור הסמוך. אלא דלכאורה דברי התוספת תמוהים בזה דמאי דמדמה הש״ס השתא חומץ לחרוסת ודאי א״ש טובא דמכח כ״ש קאמר דכיון דאפילו בחומץ לבד קאמר שמואל דאינו צמית כ״ש בחומץ עם מים ואם כן לפ״ז שפיר מצינן למימר דעולא לא פליג אדר״כ דהא דאמר לעיל גבי מלילה דאינו אסור אלא משום נזירא סחור סחור היינו בחומץ לבד כגון שנותן הקמח ואח״כ נותן החומץ דאע״ג דמשמע בברייתא דלעיל דשרי אפ״ה מחמיר עולא משום סחור סחור כמ״ש התוס׳ עצמן בסמוך ונראין דבריהם כסותרין לכך נראה דהתוספות כאן נמי לאו לפסק הלכה כתבו כן אלא דלפי סברת מאי לאו היה בהכרע לומר דעולא פליג אדר״כ משא״כ לפי המסקנא לא פליג אלא דבכל זה לא הונח לי דסוף סוף לפי המסקנא פליג מיהא שמואל אדר״כ וצ״ע ונראה דכיון שדברי התוספות בזה מגומגמים ונראין כסותרין משו״ה השמיטו הטור והש״ע דעת ר״י ופסקו בפשיטות כר״כ דקאי רב אשי כוותיה דמסקנא דהכא דיחויא בעלמא הוא כנ״ל ודו״ק:
פיסקא אין מבשלין את הפסח הקשו בתוספות תימא למה שנאו כאן. נראה ליישב דכיון דנקיט לעיל דיני אכילת מצה ומרור וקתני נמי במרור לא שלוקין ולא מבושלין וכדפרישית לעיל דטעמא משום דמפיג טעם מרור משו״ה קתני נמי דיני חרוסת כיון שמטבל המרור בחרוסת דבכה״ג ליכא הפגת טעם וכיון דאיירי בחרוסת קתני נמי דאין נותנין קמח לתוכו או לתוך החרדל דהך מילתא שייך בהאי פרקא וסמיך ליה האי בבא דאין מבשלין את הפסח לאשמעינן נמי אע״ג דאין מבשלין הפסח אף לאחר צלייתו במשקין ובמי פירות אפ״ה סכין ומטבילין דמה״ט מותר לטבל הפסח בחרוסת כמו שפרש״י שדרכן לטבל בו בשר ובלא״ה נ״ל דעיקר דינא דאין מבשלין היינו לאחר צלייתו משו״ה קתני לה הכא דאי בבישול דמעיקרא בפ׳ כיצד צולין הו״ל למיתני כנ״ל ועיין בס׳ מג״ש למ״ז ז״ל:
אמר רב אשי: כוותיה [כשיטתו] של רב כהנא מסתברא [מסתבר], ממה שאמר שמואל: אין הלכה כר׳ יוסי, ואין אנו מקבלים את דעתו (לעיל מ,ב) שהחומץ אינו מניח לקמח להחמיץ. מאי לאו [האם לא] הכוונה צמותי [לצמת, להפריע לחימוץ] הוא שלא צמית [מצמת], הא חמועי מחמעא [הרי להחמיץ, הוא עצמו מחמיץ], ולכן דבר שיש בו חומץ (כחרוסת) — יש לחשוש שהוא מחמיץ מיד.
Rav Ashi said: It is reasonable to rule in accordance with the opinion of Rav Kahana, from the fact that Shmuel said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that vinegar will prevent grain from becoming leavened. What, isn’t it correct to infer from here that vinegar added to flour does not shrink the grain and will even leaven it? According to this explanation, food that contains vinegar, e.g., ḥaroset, is likely to be leavened immediately, as claimed by Rav Kahana.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לָא דִּילְמָא לָא מִצְמָת צָמֵית וְלָא חמוע מְחַמַּע.:

The Gemara rejects this interpretation: No, this is no proof, as perhaps Shmuel meant that, according to the opinion of the Rabbis, vinegar will neither cause the wheat to shrink nor leaven it. Consequently, this statement cannot serve as a proof of the opinion of the Rabbis with regard to ḥaroset.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מיצמת צמית – את שהתחיל להחמיץ ולא מחמע נמי את הניתן לתוכו דלא הוי כמים.
אמר רב כהנא הא מני ר׳ יוסי היא – תימה דרב כהנא דמוקי לה כרבי יוסי לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדי להו דצלאו ואחר כך בישלו לא צריך קרא דמסברא ידעינן דבישול מבטל הצליה כדאמר רבי יוסי גבי מצה ויש לומר דרב כהנא סבר דרבי יוסי יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפייה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא, אין מכאן הוכחה; דילמא [שמא] הוא לא מצמת צמית [מצמת], ואף לא חמועי מחמע [מחמיץ] ואין להוכיח מכאן לעניננו.
The Gemara rejects this interpretation: No, this is no proof, as perhaps Shmuel meant that, according to the opinion of the Rabbis, vinegar will neither cause the wheat to shrink nor leaven it. Consequently, this statement cannot serve as a proof of the opinion of the Rabbis with regard to ḥaroset.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֵין מְבַשְּׁלִין וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {שמות י״ב:ט׳} בְּמַיִם אֵין לִי אֶלָּא בְּמַיִם שְׁאָר מַשְׁקִין מִנַּיִין.

The mishna taught that one may not boil the Paschal lamb in liquid. To explain this issue, the Gemara cites a baraita that interprets the verse: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way in water, but roasted with fire; its head with its legs, and with the innards in it” (Exodus 12:9). The Sages taught: “In water”; I have derived nothing other than the prohibition against boiling the Paschal lamb in water. From where do I know that it is likewise prohibited to boil it in other liquids?
ר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מבשלין הפסח במשקין ולא במי פירות אבל סכין אותו ומטבילין אותו בהם.
תנו רבנן ובשל מבושל במים אין לי אלא במים שאר משקים מנין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעם הבשר אסור שאר משקין שמפיגין טעמו של בשר אינו דין שאסור.
במים – ובשל מבושל במים.
אין מבשלים את הפסח לא במשקין וכו׳ – תימה למה שנאו כאן אי משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות א״כ מיד היה לו לשנות בסמוך אחריה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ת״ר במים אין לי כו׳ וכתב מהרש״א ז״ל דהקשה הרא״ם לא ליכתוב לא במים ולא בשל ותירץ בדוחק וגם תירוצו של מהרש״א נראה דוחק ע״ש. ולענ״ד יש ליישב בפשיטות למאי דמסקינן בשמעתין דלרבנן בשל מבושל איצטריך לצלאו ואח״כ בשלו אם כן לפ״ז שפיר איצטריך למיכתב במים לאשמעינן דאף ע״ג דע״י מים לא פקע טעם צלי מיניה כדאשכחן במצה אליבא דר״מ והאי ריבוי דבשל מבושל הוי מוקמינן לה בדדמי לשאר משקין שמבטלין טעם הצלי קמ״ל דאפילו במים אסור ובכה״ג גופא מצינן נמי למימר אפילו אליבא דר׳ דאע״ג דרבי מפיק האי בשל מבושל לצלי קדר אפילו הכי מודה דמרבינן נמי צלאו ואח״כ בשלו דבשל מבושל מ״מ לגמרי משמע דריבוי גמור הוא והכי משמע מדאמר איכא בינייהו צלי קדר ולא קאמר איכא בינייהו צלאו ואח״כ בשלו אע״כ דלרבי נמי חייב כנ״ל וק״ל:
שנינו במשנה שאין מבשלין את הפסח במשקים. תנו רבנן: להסברת הענין מביאים את הכתוב ״אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו״ (שמות יב, ט), ומדרש הכתוב ״במים״ — אין לי אלא שאסור לבשלו במים, שאסור לבשלו בתוך שאר משקין מנין?
The mishna taught that one may not boil the Paschal lamb in liquid. To explain this issue, the Gemara cites a baraita that interprets the verse: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way in water, but roasted with fire; its head with its legs, and with the innards in it” (Exodus 12:9). The Sages taught: “In water”; I have derived nothing other than the prohibition against boiling the Paschal lamb in water. From where do I know that it is likewise prohibited to boil it in other liquids?
ר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר וּמָה מַיִם שֶׁאֵין מְפִיגִין טַעְמָן אֲסוּרִין שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁמְּפִיגִין טַעְמָן לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן.

You said that this can be derived by means of an a fortiori inference: And just as water, which does not temper the taste of the food boiled in it, is prohibited for boiling the Paschal lamb, with regard to other liquids, which do temper the taste of the food boiled in them, is it not all the more so that it is prohibited to boil the Paschal lamb in them?
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך עסק
עסקא(פסחים מא.) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוון להגביה את התלוש וחתך מן המחובר שפטור תאמר במעילה וכו׳ (סנהדרין נה.) המתעסק בחלבים ובעריו׳ חייב שכן נהנה והמתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה פי׳ חלבים שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק הוא ובלעו עריות לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה (שבת עב) כדאמרן נתכוון להגבים את התלוש וכו׳ (שבא קנז) א״ל מתעסק בעלמא אנא (כריתות יט) א״כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק (כריתות יט) מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה (סוטה מד) מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה רשות נפקא מיניה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה עת לכל חפץ תרגום עידן לכל עיסקא (א״ב פי׳ בל׳ יוני פעל המשתדל לעשות דבר מה). (מועד קטן כב) רצה ממעט בעסקו לא רצה אינו ממעט פי׳ לישא וליתן בסחורתו כל היום אם רצה בשאר המתים הרשות בידו אבל על אביו ועל אמו ממעט בעסקו ואפילו על ידי אחרים (בבא מציעא קד) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו להו רבנן מילתא דניחא לתרוויהו פי׳ ניחא למלוה דאי נאנסה כולה למפרע מיהא פלגא דהיא מלוה על המתעסק בעיסקא ואי מטי ביה רווחא שקיל פלגא דפקדון ברשותא דמריה קאי ולא מתחזי כריבית ושומר שכר הוא עלה דהא שקיל אגר טרחיה וניחא ליה ללוה דאי מתניסא משלם פלגא המלוה שעליו בלבד ואי מטא רווחא שקיל מיהא פלגא (בבא בתרא ע) עד דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא וכו׳ (כתובות סו) תנא עיסקא רבה וקתני עיסקא זוטא (קידושין ל) איכא בינייהו לאגמורי עיסקא:
ערך פג
פגב(יומא לא:) מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (פסחים מא.) מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן (שבת מ) האשה ממלתה קיתון של מים ומניחתו כנגד המדורה ולא בשביל שיתמו אלא כדי שתפוג צינתן (ביצה יד) כל התבלין מפיגין טעמן מלח אינו מפיג טעמו (בבא בתרא י) פחד קשה יין מפיגו (תענית יז: סנהדרין כב: עירובין סד) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין. הסירי את יינך מעליך תרגום הלא תפיגי ית חמריך מיניך וריחו לא נמר תרגומו וריחיה לא פג (מגילה כה) ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא (כריתות ד) בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה (ביצה לד) אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (א״ב לשון מקרא זה עיני נגרה ולא תפוג):
א. [בעשעפטיגען.]
ב. [ערשלאפפען.]
שמפיגין טעמן – שנותנין בו טעם שלהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרת: קל וחומר הדברים, ומה מים שאין מפיגין טעמן של הדברים המתבשלים בהם — אסורין, שאר משקין שלהם טעם משלהם שמפיגין טעמן של הדברים שמבשלים בהם לא כל שכן!
You said that this can be derived by means of an a fortiori inference: And just as water, which does not temper the taste of the food boiled in it, is prohibited for boiling the Paschal lamb, with regard to other liquids, which do temper the taste of the food boiled in them, is it not all the more so that it is prohibited to boil the Paschal lamb in them?
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי אוֹמֵר בְּמַיִם אֵין לִי אֶלָּא מַיִם שְׁאָר מַשְׁקִין מִנַּיִין את״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:ט׳} וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל מ״ממִכׇּל מָקוֹם.

Rabbi Yehuda HaNasi provides a different derivation and says: From the phrase “In water,” I have derived nothing other than the prohibition against boiling the Paschal lamb in water. From where do I learn that it is likewise prohibited to boil it in other liquids? The verse states: “Nor boiled in any way,” which means: In any case, i.e., boiling the Paschal lamb in any type of liquid is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אומר במים אין לי אלא במים שאר משקין כמים מי פירות מנין ת״ל ובשל מבושל במים מכל מקום לר׳ דמפיק ליה מלשון בשול אפילו צלי קדר כיון שהוא עשוי כמין בשול אסור הוא ותנא קמא דממעט מכח הפגת הטעם צלי קדר מותר שאינו מפיג טעמו ותנא קמא דמייתי ליה לשאר משקין בקל וחומר ובשל מבושל מאי עביד ליה מבעי ליה דאפילו אם בשלו אחר שצלאו או צלאו אחר שבשלו חייב וכר׳ יוסי דתאני יוצא ברקיק השרוי אבל לא במבושל ואף על פי שלא נימוח הרי לר׳ יוסי אף על פי כי רקיק זה אפוי הוא כיון שבשלו יצא מתורת אפוי והרי הוא כמבושל כך זה הבשר אף על פי שצלאו כיון שבשלו יצא מתורת צלי והרי הוא כמבושל.
ערך חסס
חססא(פסחים מא.) רב פפי שרא בי ריש גלותא למימת בחסיסי היינו קמחא דאבשונא. וי״מ מיני עדשין (א״ב בנוסחאות שלנו גרסינן שרי ליה לבורדקאי דריש גלותא) (נדרים מט:) רבא אכיל ליה בחסיסי:
א. [איין ארט ארביס.]
ובשל מבושל – רבויא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ר׳ אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מנין ת״ל ובשל מבושל כו׳ כתב הרא״ם וא״ת לא לכתוב במים ולא בשל אלא אל תאכל נא ומבושל דמשמע בין במים בין בשאר משקין כו׳ וי״ל כיון דמבושל כולל גם הצלי כו׳ עכ״ל ע״ש ותירוצו דחוק כיון דעיקר מצותו צלי כדכתיב בקרא דלקמן ואכלו אותו צלי היאך ס״ד למימר דמבושל היינו צלי ובעיקר קושייתו תקשי ליה נמי בשמעתין לת״ק דיליף שאר משקין בק״ו ממים לא לכתוב במים כלל ובלא ק״ו מבושל משמע בין מים בין שאר משקין אלא דע״כ אית לן למימר דמים דכתיב בקרא אורחא הוא דסתם בישול במים הוא אלא משום דלא נימא דדוקא במים נקט קרא קאמר דשאר משקין ק״ו הן והכי נמי איכא למימר לר׳ ובלאו הכי נמי איצטריך ריבויא דבשל מבושל לצלי קדר דלא הוה שמעינן ליה מסתם בישול וק״ל:
רבי אומר לימוד אחר: ״במים״ — אין לי אלא מים, שאר משקין מניין שאסורים לבשל בהם את הפסח — תלמוד לומר ״ובשל מבשל״, מכל מקום כל סוג של בישול אסור.
Rabbi Yehuda HaNasi provides a different derivation and says: From the phrase “In water,” I have derived nothing other than the prohibition against boiling the Paschal lamb in water. From where do I learn that it is likewise prohibited to boil it in other liquids? The verse states: “Nor boiled in any way,” which means: In any case, i.e., boiling the Paschal lamb in any type of liquid is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְלִי קֵדָר.

The Gemara asks: What is the practical difference between these two derivations? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to meat that is roasted in a pot without the addition of any liquid, but is cooked in its own juices. According to Rabbi Yehuda HaNasi, it is prohibited to prepare the Paschal lamb in this manner, as this is considered boiling, whereas the Rabbis maintain that an action is classified as boiling only if one adds liquid to the meat.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צל
צלא(פסחים מא.) איכא בינייהו צלי קדרה פי׳ שצלאו בקדירה בלא מים ובנא שום משקה:
א. [בראטען.]
צלי קדר – שמבשלין אותו בקדירה בלא מים ובלא שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מק״ו הכא שרי לרבי דיליף מרבויא האי נמי בשל מבושל הוא.
איכא בינייהו צלי קדר – פי׳ אי לוקה עליו אי לא אבל לכולי עלמא פסול הוי ועשה נמי אית ביה דצלי מחמת ד״א הוא כדאמרינן בריש כיצד צולין (לקמן עה:) נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו וכן שאר משקין לא איצטריך למילף אלא לענין מלקות אבל פשיטא דלכל הפחות איכא עשה דכי אם צלי אש וא״ת והיכי יליף שאר משקין מק״ו והא אין מזהירין מן הדין ויש לומר דהאי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין.
צלי קדר הוא שנותנין אותו בתוך הקדרה ואין נותנין שם שום משקה בעולם אלא שמתבשל בשומן היוצא ממנו ואף זה אע״פ שלא הופג ממנו טעמו של צלי מ״מ בכלל מבושל הוא ואם אכלו חייב משום מבושל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה א״ב צלי כו׳ אבל פשיטא דלכל הפחות איכא עשה דכי אם צלי אש כו׳ עכ״ל לפי שיטת ר״ת לקמן דכי אם צלי אש לשאר דברים לא אתיא אלא לעשה ולא אתי ללאו אלא לנא ומבושל דבני מילקא נינהו וק״ל:
בתוספות בד״ה איכא בינייהו צלי קדר פי׳ אי לוקה עליו כו׳ וא״ת והיכי יליף כו׳ הא אין מזהירין מן הדין כו׳ עס״ה. ולכאורה סידור ל׳ התוס׳ אינו מדוקדק דהך קושי׳ דאין מזהירין אגופא דברייתא הו״ל לאקשויי כיון דפשיטא להו דלכל הפחות איכא עשה דע״כ לענין מלקות איירי ונראה לי דהאי עשה דכ״א צלי אש לא פסיקא להו כ״כ דלאיסורא ולפסול הפסח אתי דאיכא למימר דאינו אלא כשאר מצות עשה שאינו יוצא י״ח פסח אלא בצלי אבל לעולם דליכא שום איסור כלל משו״ה כתבו לכתחילה מדקאמר א״ב צלי קדר משמע דעיקר פלוגתייהו למלקות אתי דאי לאיסורא ולפסול הפסח מעשה דכ״א צלי אש נפקא מדאמרינן בפרק כיצד צולין יקלוף את מקומו וא״כ ממילא שמעינן מהאי סוגיא דכיצד צולין גופא דכ״א צלי אש עשה גמור הוא אפילו לפסול וממילא דה״ה לענין שאר משקין א״כ מקשה שפיר הא אין מזהירין מן הדין כנ״ל ודו״ק:
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] הלכה למעשה? ומשיבים: איכא בינייהו צלי קדר כלומר, צלי שצולים בתוך קדירה ואין מוסיפים בו מים, אבל הוא מתבשל בתוך הרוטב שלו עצמו. שלדעת רבי אסור הוא משום בישול, ולדעת חכמים כל עוד אין מוסיפים מין משקה, אינו קרוי בישול.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two derivations? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to meat that is roasted in a pot without the addition of any liquid, but is cooked in its own juices. According to Rabbi Yehuda HaNasi, it is prohibited to prepare the Paschal lamb in this manner, as this is considered boiling, whereas the Rabbis maintain that an action is classified as boiling only if one adds liquid to the meat.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַבָּנַן הַאי בָּשֵׁל מְבוּשָּׁל מַאי עָבְדִי לְהוּ מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא בבִּשְּׁלוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ צְלָאוֹ אוֹ שֶׁצְּלָאוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ חַיָּיב.

The Gemara asks: And the Rabbis, with regard to that phrase, “boiled in any way,” what do they do with it? The Gemara answers: It is required for that which was taught in a baraita: If one boiled the Paschal lamb and afterward roasted it, or roasted it and afterward boiled it, he is liable to receive lashes for boiling the Paschal lamb.
עין משפט נר מצוהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן [וחכמים] האי [פסוק זה] ״בשל מבשל״, מאי עבדי להו [מה עושים הם בו], כיצד הם מבינים אותו? ומשיבים: מבעי ליה לכדתניא [צריכים אותו לכמו ששנויה הברייתא]: בשלו ואחר כך צלאו, או שצלאו ואחר כך בשלו — חייב משום בישול הפסח ולוקה.
The Gemara asks: And the Rabbis, with regard to that phrase, “boiled in any way,” what do they do with it? The Gemara answers: It is required for that which was taught in a baraita: If one boiled the Paschal lamb and afterward roasted it, or roasted it and afterward boiled it, he is liable to receive lashes for boiling the Paschal lamb.
עין משפט נר מצוהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בִּשְׁלָמָא בִּשְּׁלוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ צְלָאוֹ חַיָּיב דְּהָא בַּשְּׁלֵיהּ אֶלָּא צְלָאוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ הָא צְלִי אֵשׁ הוּא אַמַּאי.

The Gemara asks: Granted, if one boiled the Paschal lamb and afterward roasted it, he is liable, as he boiled it first and is punished for this act. However, if he roasted it and afterward boiled it, and it is a food that has been roasted by fire, why is he liable?
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חייב – מלקות על אכילתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] בשלו ואחר כך צלאו חייב, דהא בשליה [שהרי בישלו] וחייב על בישולו. אלא צלאו ואחר כך בשלו, הא [הרי] צלי אש הוא, אמאי [מדוע] חייב עליו?
The Gemara asks: Granted, if one boiled the Paschal lamb and afterward roasted it, he is liable, as he boiled it first and is punished for this act. However, if he roasted it and afterward boiled it, and it is a food that has been roasted by fire, why is he liable?
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב כָּהֲנָא הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנְיָא יוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וּבִמְבוּשָּׁל שֶׁלֹּא נִימּוֹחַ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גיוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי אֲבָל לֹא בִּמְבוּשָּׁל אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִימּוֹחַ.

Rav Kahana said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that boiling after roasting nullifies the previous act of roasting. As it was taught in a baraita: One can fulfill his obligation to eat matza with a wafer that has been soaked in water or with a boiled wafer that has not yet dissolved; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One can fulfill his obligation with a wafer that has been soaked in a cooked dish but not with a boiled wafer, even if it has not dissolved. Evidently, Rabbi Yosei maintains that food that was initially baked and subsequently boiled is no longer categorized as baked, and the same presumably applies to meat that was roasted and then boiled.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוסי היא – דאמר בישול לאחר אפיה בישול הוא.
יוצאין – ידי חובת מצה ברקיק השרוי בתבשיל לאחר אפייתו ואף על פי שמתמסמס לחם הוא כל זמן שהוא קיים שלא נימוח לגמרי וכן במבושל.
אבל לא במבושל – דלאו לחם קרינא ביה ואע״פ שכבר נאפה בתנור הואיל וחזר ובישלו ביטלו מתורת לחם.
אבל לא במבושל – פ״ה דבישול מבטל ליה מתורת לחם ולפי׳ מיירי בבלילתו רכה דבלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם כדפירש לעיל ור״י מפרש דמיירי בבלילתו עבה ופסולה משום מצה עשירה ומייתי דכי היכי דסבר רבי יוסי דבישול מפיק ליה מתורת אפייה לשוויה מצה עשירה כאילו לא נאפה ה״נ גבי פסח עקר מיניה בישול שם צליה.
עולא אמר אפי׳ תימא ר׳ מאיר וכו׳ – הכא מדמי פסח לבישול מצה והיינו דלא כמסקנא דכיצד מברכין (ברכות דף לח:) דקאמר התם עולא משמיה דר׳ יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל לרבי יוסי דאית ליה הכא גבי מצה דבישול מבטל האפיה ה״נ בישול מבטל מהם שם ירק ודחי ע״כ לא קאמר רבי יוסי אלא דבעינן טעם מצה ועולא לטעמיה דלא בעי לדחויא הכא טעמא דרבי יוסי דבעינן טעם מצה והתם נמי קאמר דלרבי יוסי מברך שהכל.
זקן או חולה שאין יכול לאכול מצה מרוב יבשותה שורין אותה במים עד שתתרכך ובלבד שלא תמוח והוא שאמרו יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אבל לא במבושל כו׳ דבלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם כדפי׳ לעיל כו׳ עכ״ל היכא דליכא עליה תוריתא דנהמא אפילו בבלילתו עבה שפיר נפיק מתורת לחם כמ״ש התוס׳ לעיל והכי מוכח בפ׳ כיצד מברכין גבי חביצא אלא דמשמע להו הכא דקתני מבושל אע״פ שלא נימוח דאית ליה עדיין תוריתא דנהמא וק״ל:
בד״ה א״ר כהנא כו׳ דרבי יוסי יליף מבשל מבושל דבישול מבטל אפיה עכ״ל. וכוונתן בזה דכי היכי דבישול מבטל צליה ה״נ הבישול מבטל אפייה וקיצרו בזה לפי שסמכו עמ״ש אחר זה בד״ה עולא אמר מסוגיא דכיצד מברכין דבשקלא וטריא מעיקרא דהתם משמע דהא בהא תליא אי שלקות במילתייהו קיימי או לא אלא דאפ״ה קשיא להו בסמוך דבמסקנא לא קיימי הכי ומה שיש לדקדק בזה בדבריהם ובמ״ש ג״כ בסמוך בד״ה אבל לא במבושל כבר כתבתי בחידושי ברכות בפ׳ כיצד מברכין ע״ש:
אמר רב כהנא: הא מני [ברייתא זו של מי היא]? שיטת ר׳ יוסי היא שבישול שלאחר צליה מבטל את הצליה. דתניא הרי שנינו בברייתא]: יוצאין ידי חובת מצה ברקיק השרוי במים או ברקיק מבושל שעדיין לא נימוח, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: יוצאין ברקיק השרוי בתבשיל, אבל לא במבושל, אף על פי שלא נימוח. הרי שדעתו: שדבר שנאפה ואחר כך נתבשל איננו קרוי עוד אפוי אלא מבושל.
Rav Kahana said: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that boiling after roasting nullifies the previous act of roasting. As it was taught in a baraita: One can fulfill his obligation to eat matza with a wafer that has been soaked in water or with a boiled wafer that has not yet dissolved; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One can fulfill his obligation with a wafer that has been soaked in a cooked dish but not with a boiled wafer, even if it has not dissolved. Evidently, Rabbi Yosei maintains that food that was initially baked and subsequently boiled is no longer categorized as baked, and the same presumably applies to meat that was roasted and then boiled.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) עוּלָּא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא ר״מרַבִּי מֵאִיר שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל מ״ממִכׇּל מָקוֹם.

Ulla said: Even if you say that the halakha with regard to boiled matza is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, there is no difficulty, as the cases of matza and the Paschal lamb are dissimilar in this regard. Here, with regard to the Paschal lamb, it is different, as the verse states: “Nor boiled in any way,” which indicates that it is prohibited to boil it in any case. No restriction of this kind is stated with regard to matza.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני הכא דרבייה קרא – ובשל מבושל דהוי ליה למכתב ומבושל וגזירת הכתוב הוא בפסח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה עולא אמר כו׳ ועולא לטעמיה דלא בעי לדחויי הכא טעמא דר״י דבעינן טעם מצה כו׳ עכ״ל ק״ק דודאי התם שפיר דחי דשלקות לענין ברכה במלתיה קאי כפרש״י התם משא״כ במצת מצוה דבעינן טעם מצה אבל הכא היאך בעי לדחויי הכי דאימא נמי טעם פסח בעינן בצלי ולא ע״י דבר אחר ונראה שהתוס׳ מפרשים הא דדחי התם דר״י מודה בשלקות היינו משום דשלקות הן בעין ואית בהו טעם ירק משא״כ במצה [א] שהיא נימוח ולית כאן טעם מצה והשתא ה״נ הכא גבי פסח הוא בעין ודו״ק:
עולא אמר: אפילו תימא [תאמר] שההלכה במצה מבושלת היא כר׳ מאיר, אין מקום להשוות, כי שאני הכא [שונה כאן] בפסח, שאמר קרא [המקרא] ״ובשל מבשל״, משמע מכל מקום בכל דרך בישול אסור, מה שאין כן במצה.
Ulla said: Even if you say that the halakha with regard to boiled matza is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, there is no difficulty, as the cases of matza and the Paschal lamb are dissimilar in this regard. Here, with regard to the Paschal lamb, it is different, as the verse states: “Nor boiled in any way,” which indicates that it is prohibited to boil it in any case. No restriction of this kind is stated with regard to matza.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דיָכוֹל צְלָאוֹ כׇּל צוֹרְכּוֹ יְהֵא חַיָּיב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:ט׳} אַל תֹּאכְלוּ1 מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל בַּמָּיִם נָא וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא שֶׁצְּלָאוֹ כׇּל צוֹרְכּוֹ.

The Sages taught: I might have thought that if one roasted the Paschal lamb fully, he should be liable. Therefore, the verse states: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way in water” (Exodus 12:9). This verse teaches that I, God, said to you that the Paschal lamb is prohibited if it is partially roasted or boiled in any way, but not if it is fully roasted. One who roasts the Paschal lamb fully has not violated a prohibition.
1. כן בכ״י ובפסוק. בדפוס וילנא: ״תאכל״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צלאו כל צרכו כגון דשויא חרוכא פטור כי אינו חייב אלא על נא ועל מבושל פי׳ נא אברנים כגון שנצלה מעט אבל בשר חי לגמרי דלא עבר באש כלל אינו חייב.
יכול צלאו כל צרכו – ואח״כ בשלו יהא חייב והאי תנא הוא דאמר לעיל צלאו ואח״כ בישלו חייב לישנא אחרינא יכול צלאו כל צרכו דשויא חרוכא כדמפרש יהא חייב דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש ושרוף וזה עיקר וראשון אינו כלום דההוא תנא כיון דרבי קרא צלאו ואחר כך בישלו מה לי שויה חרוכא מה לי לא שויה.
קרבן הפסח שצלאו כל צרכו ר״ל לגמרי עד שנתחרך כל שהוא ראוי לאכילה על ידי הדחק מ״מ פטור וכן נראה שיוצא בו אכל ממנו חי אינו לוקה אלא שעבר עשה שנא׳ ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש הא שאינו צלי אש לא ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין גורסין כאן כי אם צלי אש שממקרא זה אם אכלו חי לאו הוא כלומר לא תאכלו ממנו אלא בצלי אלא שהוא לאו שבכללות ואם אתה גורס כי אם צלי אש לא תפרשהו בעשה אלא בלאו ומה שאמר יכול יהא חייב פירושו למלקות ומפני שאין לאו זה לאו ללקות עליו שהרי לאו שבכללות הוא שמא [תאמר] והרי החי בכלל נא הוא אינו כן שהנא שהזהירה עליו תורה הוא שהתחיל לצלותו ונצלה מעט אלא שמ״מ אינו ראוי לאכילת אדם אבל חי הגמור אינו בכלל נא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול צלאו כל צרכו יהא חייב – כלומר צלאו כל צרכו יותר מן הראוי לו והיינו דמוקי לה בדשוי׳ חרוכא ולא בשבשלו אחר כך היא וכמו שפירש״י ז״ל דא״כ למה לי שויא חרוכא:
שם יכול צלאו כל צרכו יהא חייב כו׳ יש לדקדק דמהיכא תיסק אדעתין דצלאו כל צרכו יהא חייב אי משום דכתיב צלי אש והאי לאו צלי אש הוא אלא קלי אש כפרש״י א״כ מאי קאמר נא ומבושל אמרתי לך כו׳ דאכתי נימא דיהא אסור משום דכי אם צלי אש דכה״ג אמרי׳ בסמוך גבי אכלו חי דבתר דקאמר נא ומבושל אמרתי לך כו׳ קאמר יכול יהא מותר ת״ל צלי אש ויש ליישב ודו״ק:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: יכול צלאו כל צורכו יהא חייב — תלמוד לומר ״אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים״ (שמות יב, ט). נא ובשל מבושל אמרתי לך שאסור, ולא שצלאו כל צורכו.
The Sages taught: I might have thought that if one roasted the Paschal lamb fully, he should be liable. Therefore, the verse states: “You shall not eat it partially roasted, nor boiled in any way in water” (Exodus 12:9). This verse teaches that I, God, said to you that the Paschal lamb is prohibited if it is partially roasted or boiled in any way, but not if it is fully roasted. One who roasts the Paschal lamb fully has not violated a prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֵיכִי דָּמֵי אָמַר רַב אָשֵׁי הדְּשַׁוְּיֵא חֲרוֹכָא.

The Gemara asks: What are the circumstances of this case that render it necessary for a verse to teach that roasting the Paschal lamb fully is not a violation of a prohibition? Rav Ashi said: This is referring to a situation where one burned it. The verse indicates that even one who entirely burns the Paschal lamb does not violate this prohibition.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חרוכא – שרוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר כאן] אמר רב אשי: דשויא חרוכא [שעשה אותו חרוך], כלומר, אפילו צלאו יותר מן הצורך אינו עובר עליו.
The Gemara asks: What are the circumstances of this case that render it necessary for a verse to teach that roasting the Paschal lamb fully is not a violation of a prohibition? Rav Ashi said: This is referring to a situation where one burned it. The verse indicates that even one who entirely burns the Paschal lamb does not violate this prohibition.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תָּנוּ רַבָּנַן ויָכוֹל אָכַל כְּזַיִת חַי יְהֵא חַיָּיב תַּלְמוּד לוֹמַר אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל נָא וּבָשֵׁל אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא חַי.

The Sages taught: I might have thought that one who ate an olive-bulk portion of the Paschal sacrifice raw should be liable for violating a prohibition. Therefore, the verse states: “You shall not eat it partially roasted [na], nor boiled in any way in water.” This verse teaches that I, God, said to you that it is prohibited to eat the Paschal lamb partially roasted or boiled, but there is no prohibition against eating it raw.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חי – לגמרי שלא נצלה כלל.
נא – צלי ואינו צלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: יכול אכל כזית מקרבן הפסח כשהוא חי יהא חייב — תלמוד לומר ״אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל״, נא ובשל אמרתי לך בו איסור ולא חי.
The Sages taught: I might have thought that one who ate an olive-bulk portion of the Paschal sacrifice raw should be liable for violating a prohibition. Therefore, the verse states: “You shall not eat it partially roasted [na], nor boiled in any way in water.” This verse teaches that I, God, said to you that it is prohibited to eat the Paschal lamb partially roasted or boiled, but there is no prohibition against eating it raw.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) יָכוֹל יְהֵא מוּתָּר תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ב:ט׳} כִּי אִם צְלִי אֵשׁ הֵיכִי דָּמֵי נָא אָמַר רַב כִּדְאָמְרִי פָּרְסָאֵי אֲבַרְנִים.

I might have thought that it is permitted to eat it raw ab initio. Therefore, the verse states: “But roasted with fire” (Exodus 12:9). This teaches that the mitzva is to roast the Paschal lamb with fire, ab initio. The Gemara asks: What are the circumstances of cooking that are defined as na, partially roasted? Rav said: As the Persians say: Avarnim, half roasted.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אברנים
אברניםאכדאמרי פרסאי אברנים (פסחים מא.) פירוש אברנים היינו נא כגון שנצלה מעט:
ערך גלסק
גלסקב(ברכות ס) כמה מיני גלוסקאות הביא לפני (פרק י׳ בדמאי) קח לי גלוסקין אחת. (שבת ל) המכב׳ את הנר (כתובות קיא:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ (עירובין לז:) בגמ׳ ר׳ יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו או גלוסקא אחת. (פסחים ו) גזירה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עילוה. (פסחים מא) ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות (ובפרק קמא דידים) המים שהנחתום מטביל בהן את הגלוסקין פסולין. (בראשית רבה פ״ט) חטאו משקה מלך מצרים והאופה ולשר האופה נמצא צרור בגלוסקין שלו פי׳ ככרות לחם: ס״א קלוסקין (א״ב פי׳ קלקס בלשון יוני עוגה ופת עגול קטן עיין ערך קלסק):
ערך זמן
זמןגשל צבעים (פסחים מא) הכא תרגומו מיא דחיזרא פי׳ מים של סובין (א״ב פי׳ בלשון יוני מרק והיה מוכן אצל היונים מרק לבן ומרק שחור לטבול בהם בשר ודגים ולבשל מיני מאכלים ואולי של צבעים פירושו של גוונים גם בלשון יוני נקרא השאור זומי והיו הצבעים נותנים שאור וסובין במי הצבע וזה הוא לפי דעתי פי׳ הגמרא מיא דחוורא):
ערך לא
לאד(מגילה ג:) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי׳ כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חבירו נדחה אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה לא תוכל להתעלם. ל״ת שניתק לעשה (יומא פו. חולין קמא.) מפורש על הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו׳ גנב וגזלן לאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזלה אשר גזל לא תשוב לקחתו ושב ולקח לא תכלה פאת שדך לעני ולגר וכו׳ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר זה יש לו דין אחר שבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו (תמורה ג) מפרש והרי מימר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו׳ לא תגנוב קרא יתירא הוא דהא כתיב לא תגזול. (בשאילתא דאלה תולדות נח מפורש) (בבא מציעא ס״א) לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי פ״א שכתוב לא תגזול גזילה היינו גניבה לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו׳ (תמורה ג) כל לא תעשה האמור בתורה יש בו מעשה לוקין עליו אין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר והמברך את חבירו בשם וכו׳ (שבועות ד) שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה אמר ר׳ יוחנן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו׳ לאו שבכללות אין לוקין עליו (פסחים מא) לאו דחרצן וזג לאו דנא ומבושל (מנחות נח) המעלה משאור ודבש על גבי המזבח אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל (יבמות ה.) פי׳ שאינו נוהג בנשים לפיכך קל מה ללאו דמחמר דהא לאו גרידה שנאמר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שמעינן מינה כי מחמר בבהמה קא אסר רחמנא וכבר פירשנו בערך חמר במחלוקת ראשון לא יהיה כלי גבר על אשה מפורש (נזיר כט) שלא יתקן איש כתיקונו אשה המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר על אשה לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכין להן (יבמות מד) לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר (גיטין מה) לא תבשל גדי בחלב אמו (קידושין נז) וכבר פירשנו בערך גד (חולין פט) לא מרובכם מכל העמים אמר הקב״ה חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם וכו׳. לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי (ערכין טו) פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה שם לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אמרו בלשון הרע. לא הלך זרזיר אחר עורב אלא שהוא מינו (בראשית רבה ס״ו ויהי עשו):
א. [האלב גבראטן.]
ב. [רונדער קיכין.]
ג. [בריאה.]
ד. [ניכט.]
יכול יהא מותר – לאכול ממנו חי לכתחלה דאפילו איסורא נמי ליכא תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש ולא זה שאינו צלי והויא לאו שבכללות והאי תנא סבר אין לוקין על לאו שבכללות.
כדאמרי פרסאי אברנים – אותה צליה שבלשון פרסי קרויה אברנים בלשון הקודש קרי נא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול יהא מותר ת״ל כי אם צלי אש – פירש״י ז״ל ואתי׳ דאמר אין לוקין על לאו שבכללות דבכולי תלמודא משמע דליכא מאן דאמר לוקין אלא דהכא בהא פליגי דאביי סבר לאו שבכללות הוא והכא אפי׳ בשהתרו עליו משום צלי אש לא לקי. ורבא אית ליה לאו לא שבכללות הוא וכל שהתרו בו משום צלי אש לקי והכא בשלא התרו ורב חסדא דאמר המבשל בחמי טברי׳ בפסח חייב דקא עבד משום צלי אש דילמא חייב מלקות כרבא אי נמי דאכל חי לכ״ע פטור דכי אם צלי אש לשאר מילי דלא מפרשו בקרא כמו נא ומבושל לאו שבכללות הוי לכ״ע בין התרו בין לא התרו. ורב חסדא דמחייב שאני התם דאע״ג דבשול גמור לא הוי בחמי טבריא ואי אתרו ביה משום מבושל לא לקי. מ״מ נפק ליה מתורת חי ולכלל מבושל לא בא וכיון דכתיב כי אם צלי אש הו״ל כאלו הותרה על מבושל משום צלי אש ולקי עליה וקסבר דרבא כדבעי׳ למכתב וברייתא לא קשיא כלל לחד מנייהו ורב חסדא כרבא (ח״י):
יכול יהא מותר לאוכלו חי אף מלכתחילה — תלמוד לומר ״כי אם צלי אש״ (שמות יב, ט), שמצות עשה מלכתחילה לאוכלו צלי אש. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] נא? אמר רב: זוהי דרגת צלי כדאמרי פרסאי [כמו שאומרים הפרסים]: אברנים [צלוי למחצה].
I might have thought that it is permitted to eat it raw ab initio. Therefore, the verse states: “But roasted with fire” (Exodus 12:9). This teaches that the mitzva is to roast the Paschal lamb with fire, ab initio. The Gemara asks: What are the circumstances of cooking that are defined as na, partially roasted? Rav said: As the Persians say: Avarnim, half roasted.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב חִסְדָּא זהַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא בְּשַׁבָּת פָּטוּר פֶּסַח שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא חַיָּיב.

Rav Ḥisda said: One who cooks food in the hot springs of Tiberias on Shabbat is exempt. One violates the Shabbat prohibition of cooking only if he uses a fire. In the case of a Paschal lamb that was cooked, i.e., boiled, in the hot springs of Tiberias, one is liable for boiling the offering.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב חסדא המבשל בשבת בחמי טבריה פטור דלאו תולדות אור הן פסח שבשלו בחמי טבריא פטור אמר רבא ועובר משום דבעינן צלי אש וליכא.
חמי טבריא – מעינות רותחין.
פסח שבישל בחמי טבריא חייב – על אכילתו וקא סלקא דעתך משום דלא תאכל מבושל.
פסח שבשלו בחמי טבריא אין זה מבושל כדי ללקות עליו מתורת לאו של מבושל ומ״מ אסור הוא ועובר עליו אם בלאו שבכללות אם בלאו הבא מכלל עשה מתורת שאינו צלי אש והמבשל בשבת בחמי טבריא או בחמה פטור אבל אסור מפני שאין בישול מחייב אלא בתולדת האור:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא, אם בישל בשבת — הרי הוא פטור. שבישול שלא על האש, אינו נקרא בישול גמור לענין שבת. ופסח שבשלו בחמי טבריא — חייב עליו משום בישול.
Rav Ḥisda said: One who cooks food in the hot springs of Tiberias on Shabbat is exempt. One violates the Shabbat prohibition of cooking only if he uses a fire. In the case of a Paschal lamb that was cooked, i.e., boiled, in the hot springs of Tiberias, one is liable for boiling the offering.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַאי שְׁנָא בְּשַׁבָּת דְּלָא דְּתוֹלְדוֹת אֵשׁ בָּעֵינַן וְלֵיכָּא פֶּסַח נָמֵי לָאו תּוֹלְדוֹת אֵשׁ הוּא.

The Gemara asks: What is different with regard to Shabbat, that one is not punished for cooking in this manner? The reason is that a fire, or a fire derivative, is required for an act to be defined as cooking on Shabbat, but there is no fire here, as the hot springs are not generated by fire. If so, with regard to the Paschal lamb as well, it is not a fire derivative, and it should not be considered boiling with regard to this prohibition either.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלאו תולדות אש היא – הלכך לאו בישול הוא דליהוי חייב משום אב מלאכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי שנא [במה שונה] לענין שבת שלא, שבחמי טבריא אינו קרוי בישול, כי אש או תולדות אש (דבר המוחם מן האש) בעינן [צריכים אנו] וליכא [ואין כאן], שחמי טבריא אין חומם בא מכוח האש. ואם כן פסח נמי [גם כן], לאו [לא] תולדות אש הוא, ואין לקרוא לבישול זה בישול גמור!
The Gemara asks: What is different with regard to Shabbat, that one is not punished for cooking in this manner? The reason is that a fire, or a fire derivative, is required for an act to be defined as cooking on Shabbat, but there is no fire here, as the hot springs are not generated by fire. If so, with regard to the Paschal lamb as well, it is not a fire derivative, and it should not be considered boiling with regard to this prohibition either.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רָבָא חמַאי חַיָּיב דְּקָתָנֵי דְּקָא עָבַר מִשּׁוּם צָלִי אֵשׁ.

Rava said: What is the meaning of the word liable that Rav Ḥisda taught? It means that in doing so one violated the positive mitzva, due to that which is written: “Roasted with fire.” In other words, one who boils the Paschal lamb in the hot springs of Tiberias did not in fact violate the prohibition of boiling the Paschal lamb, but he has also not fulfilled the positive mitzva to roast the offering.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום צלי אש – לאו דלא תאכל כי אם צלי אש איכא ולא לאו דבישול וסבר לוקין על לאו שבכללות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: מאי [מהו] ״חייב״ דקתני [ששנינו] פה הכוונה דקא עבר משום ״צלי אש״ כלומר, שלא קיים את מצות העשה שבתורה שיהא הפסח צלי אש אף שלא עבר על בישול.
Rava said: What is the meaning of the word liable that Rav Ḥisda taught? It means that in doing so one violated the positive mitzva, due to that which is written: “Roasted with fire.” In other words, one who boils the Paschal lamb in the hot springs of Tiberias did not in fact violate the prohibition of boiling the Paschal lamb, but he has also not fulfilled the positive mitzva to roast the offering.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַב חִסְדָּא בְּהֶדְיָא א״ראָמַר רַב חִסְדָּא הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא בְּשַׁבָּת פָּטוּר וּפֶסַח שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא חַיָּיב שֶׁעָבַר מִשּׁוּם צְלִי אֵשׁ.

Rav Ḥiyya, son of Rav Natan, teaches this interpretation of Rav Ḥisda’s statement explicitly, i.e., that Rav Ḥisda himself said: One who cooks in the hot springs of Tiberias on Shabbat is exempt, and with regard to a Paschal lamb that was cooked in the hot springs of Tiberias, one is liable to receive punishment for this act. In doing so, he violated a positive mitzva, due to that which is written: “Roasted with fire.”
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהדיא – דחייב רב חסדא משום צלי אש ולאו משום בישול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואכן רב חייא בריה [בנו] של רב נתן מתני לה להא [היה שונה את ההלכה הזו] של רב חסדא בהדיא [במישרין], אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא בשבת — פטור, ופסח שבשלו בחמי טבריא — חייב, שעבר משום ״צלי אש״.
Rav Ḥiyya, son of Rav Natan, teaches this interpretation of Rav Ḥisda’s statement explicitly, i.e., that Rav Ḥisda himself said: One who cooks in the hot springs of Tiberias on Shabbat is exempt, and with regard to a Paschal lamb that was cooked in the hot springs of Tiberias, one is liable to receive punishment for this act. In doing so, he violated a positive mitzva, due to that which is written: “Roasted with fire.”
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמַר רָבָא אֲכָלוֹ נָא

Rava said: One who ate the Paschal lamb partially roasted,
תוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא אכל נא לוקה שתים מבושל לוקה שתים נא ומבושל לוקה שלש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. איכא דאמרי חדא מיהת לקי, איכא דאמרי חדא נמי לא לקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה.1 אמר רבא אכל זג לוקה שתים חרצן לוקה שתים זג וחרצן לוקה שלש, ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. איכא דאמרי חדא מיהת לקי, איכא דאמרי חדא נמי לא לקי דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה – הכא גרסי׳ הכי אבל בפרק שלשה מינין אסורין בנזיר גרסינן איפכא אמר אביי אכל חרצן וזג לוקה שלש רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות. ובודאי דההיא גירסא דנזיר משבשתא היא ואיפכא צריך למיגרס חדא דהא הכא גרסינן איפכא ותו דגבי נא ומבושל פליגי נמי הכי דרבא סבר לוקין על לאו שבכללות ואביי סבר אין לוקין. ותו דבשלהי פרק המקבל אמרינן אמר רב הונא חבל ריחים לוקה שתים משום ריחים ומשום כי נפש הוא חובל, ורכב לוקה שתים משום רכב ומשום כי נפש הוא חובל, ריחים ורכב לוקה שלש משום ריחים ומשום רכב ומשום כי נפש הוא חובל. ורב יהודה אמר חבל ריחים לוקה אחת ורכב לוקה אחת, ריחים ורכב לוקה שתים כי נפש הוא חובל לדרשא אחרינא הוא דאתא. ואמרינן התם לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קא מיפלגי כו׳ עד לימא אביי דאמר כרב יהודה ורבא דאמר כרב הונא. אלמא רבא הוא דאמר לוקין על לאו שבכללות ואביי אמר אין לוקין – פירוש: לאו שבכללות ייקרא לאו דכי אם צלי אש דכאילו כתיב אל תאכלו כי אם צלי אש הוי דאל תאכלו אכולהו קאי אנא ואמבושל ואכי אם צלי אש. וכן כי נפש הוא חובל הוי לאו שבכללות שכולל כל כלי אוכל נפש וכן מכל אשר יעשה מגפן היין דנזיר שכולל כל היוצא מן הגפן. ואי קשיא מאי שנא כל הני לאוי מלאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו הלא נכללו באותו הלאו כל כלים שבעולם ומה טעם התם לוקה והכא אינו לוקה. תשובה: לאו דלא תבוא אל ביתו אף על פי שכל הכלים נכללו באותו הלאו לא נכללו להרבה לאוין שאם בא וחבל עשרה כלים בבת אחת אינו לוקה אלא אחת אבל לאו דכי נפש כולל לאוין הרבה שאם חבל עשרה כלים של אוכל נפש לוקה עשרה כמו שלמדנו מריחים ורכב ואם לא היה כותב ריחים ורכב והיה כותב לא יחבל כלי אוכל נפש בלבד לא היה לוקה אלא אחד על כולן דומיא דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו ולא היה נקרא לאו שבכללות אבל פרטות דריחים ורכב עושין ללאו דכי נפש לאו שבכללות וכן נמי פרטות דנא ומבושל לכי אם צלי אש ופרטות דמחרצנים ועד זג למכל אשר ייעשה מגפן היין שאם לא היו הפרטות כל מה שהיה אוכל לא היה חייב אלא מלקות אחת. ועד כאן לא פטר אביי אלא בלאו דכי אם צלי אש וכל אשר ייעשה מגפן היין וכי נפש הוא חובל, אבל על הפרטות דהינו נא ומבושל וחרצנים וזג וריחים ורכב לוקה על כל אחד ואחד ואף על גב דלאו אחד כתיב אכולהו כיון דפרטינהו רחמנא כאילו כתב לאו אכל חד וחד דמי כאילו כתב אל תאכלו ממנו נא ואל תאכלו ממנו מבושל ולא יחבל ריחים ולא יחבל רכב ולא יאכל חרצנים ולא יאכל זג. ודמי לאלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח דאף על גב דכתיב לאו חד אכולהו אמרינן דאכל פרטא ופרטא קאי האי לאו ולקי על כל חדא וחדא. ולאו הכתיב אצל עופות טמאים אף על גב דאיכא פרטי טובא כל כ״ד עופות טמאין לא אכולהו אלא חדא דהאי דפרטינהו לאו לאוקומי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דאלה הן אסורין אבל שאר כל העופות מותרין כדאמרינן גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין לפיכך פרט הכתוב בטמאין לומר לך אילו הן אסורין אבל כל השאר טהורין וכל אלה השלשה דומין זה לזה ובכולן אמר רבא דלוקין על לאו שבכללות ואביי אמר אין לוקין ובודאי דאביי דאמר כרב יהודה לגבי כי נפש הוא חובל ורבא דאמר כרב הונא. ומאי דדחי בפרק המקבל אמר לך רבא אנא דאמרי אפילו לרב יהודה עד כאן לא אמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא ולא משמע לריחים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא שמע מינה ללאו הוא דאתא ואביי אמר לך אנא דאמרי אפילו לרב הונא עד כאן לא אמר רב הונא התם אלא דכי נפש הוא חובל יתירא הוא וכיון דיתירא הוא שדייה נמי אריחים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש לאו יתירא הוא מבעי לי לכדתניא בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא ובשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא. דחייות בעלמא נינהו וכך דרך התלמוד לדחות בכל מקום ואינן עיקר דלמאי דדחי לרבא איכא לאקשויי דכי היכי דכי נפש הוא חובל אתא לשאר דברים הם הכי נמי כי אם צלי אש אתא לשאר דברים לחי ולמבושל בחמי טבריה דאין חי בכלל נא ולא חמי טבריה בכלל מבושל דסתם בישול על ידי האור משמע. ולמאי דדחי לאביי נמי איכא לאקשויי דהא אין לוקין על לאו שבכללות קאמר והיכי אמר הכא דלקי על כי נפש הוא חובל. ותו התינח כי אם צלי אש דאתא לדרשא אחרינא והא כל אשר ייעשה מגפן היין לא אתא לדרשא אחרינא ודמי לכי נפש הוא חובל ואמר אביי עליה דאין לוקין על לאו שבכללות משום הכי נראה לי דכי היכי דפליגי אביי ורבא גבי כי אם צלי אש וגבי כל אשר ייעשה מגפן היין הם הכי נמי פליגי גבי כי נפש הוא חובל ואלה אינן אלא דחייות בעלמא ואין להם מעמד שאין לחלק ביניהן כלל. והאי דאמרינן נא ומבושל לוקה שלש וזג וחרצן לוקה שלש וריחים ורכב לוקה שלש נראה לי דלא שלש מלקיות קאמר דארבע מלקיות הוא לוקה שתים אנא ושתים אמבושל ושתים אחרצן ושתים אזג שתים אריחים ושתים ארכב והאי דקאמר לוקה שלש הכין פירושה משום שלשה שמות הוא לוקה משום לאו דנא ולאו דמבושל ולאו דכי אם צלי אש ולעולם בלאו דכי אם צלי אש לוקה שתים חד אנא וחד אמבושל כדאוכחית במהדורא תינינא וללישנא קמא דאביי דאמר חדא מיהת לקי אתי כבריתא דתניא בפרק המקבל חבל זוג של ספרים וצמד פרות לוקה שתים, זה בעצמו וזה בעצמו אינו חייב אלא אחת. וללישנא בתרא דאמרינן חדא נמי לא לקי אתי כבריתא דתניא לעיל יכול אכל כזית חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל ומבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש אלמא סבירא ליה להאי תנא דלא לקי על לאו דכי אם צלי אש כלל. ורבא לא סבירא ליה כי הא מתניתא אלא כי מתניתא דפרק המקבל והיכא דחבל או ריחים או רכב אמר דלקי שתים. ומשום דתניא כאביי וכרבא לא מקשי׳ לא לאביי ולא לרבא מחדא מיניהו.
עוד אשכחן דפליגי רבא ואביי בלאו שבכללות בפרק כל המנחות באות מצה דאמרינן התם תנו רבנן שאר בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין תלמוד לומר כל. עירובו מנין תלמוד לומר כי כל. מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר שאר בל תקטירו אין לי אלא כזית, חצי זית מנין תלמוד לומר כל. עירובו מנין תלמוד לומר כי כל. רבא אמר הכי קאמר אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין תלמוד לומר כל. עירובו מנין תלמוד לומר כי כל. ואמרינן התם איתמר המעלה משאר ומדבש על גבי המזבח פירוש מעורבין זה בזה אמר רבא לוקה משום שאור ולוקה משום דבש, לוקה משום עירובי שאר ולוקה משום עירובי דבש. אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. איכא דאמרי חדא מיהת לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי דהא לא מייחד לאויה כלאו דחסימה – פירוש: אין לאו שבכללות זה דומה לאלה השלשה שלמעלה שזהו לאו שבכללות משום דעיקר לאו דקרא לשאר ודבש קאתא ושאר ודבש פרטי נינהו ולאו קאי אכל חד וחד אבל העירוב שלמדנו מכי כל הוא שקורא לאו שבכללות שכללו הכתוב עם הלאו שלשאר. ורבא דאמר לוקין על לאו שבכללות לקי ארבע משום שאור ומשום דבש ומשום עירובי שאר ומשום עירובי דבש. ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות דהינו לאו של עירוב דלא פרט הכתוב לאו עליו אלא כללו עם לאו דשאר. והילכך על לאו דשאר ועל לאו דדבש לקי דהוו פרט ודמו לאלמנה וגרושה וגו׳ אבל על העירוב לא לקי מפני שלא נתייחד הלאו עליו אלא נכלל עם הלאו דשאר. ואיכא דאמרי חדא מיהת לקי פירוש אף על גב דלאו דעירוב הוא לאו שבכללות לקי עליה חדא שאם הקריב עירוב שאר חייב מלקות אף על פי שאין בו שיעור שאר. אבל הכא דאיכא שיעור שאר ולקי על לאו דשאר, לא לקי תו על לאו דעירוב דהוי לאו שבכללות. ואיכא דאמרי דאפילו חדא לא לקי דלעולם אינו לוקה על לאו של עירוב ואפילו בפני עצמו מפני שלא נתייחד הלאו עליו כלאו דחסימה אלא כללו עם הלאו דשאר. וכיוצא בזה פליגי נמי אביי ורבא בפרק קמא דתמורה דאמרינן התם ואשה לא תתנו אין לי אלא כולן מקצתן מנין תלמוד לומר מהם. ואמרינן איתמר המעלה איברי בעלי מומין על גבי המזבח אמר רבא לוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות – פירוש: המקצת קורא לאו שבכללות משום דעיקר קרא לא אתא אלא על הקטרת כולו ואשה לא תתנו הם וכתב מהם וכלל בלאו זה לאו דמקצתו ורבא סבר לוקין עליו ואביי סבר אין לוקין עליו והכא נמי איכא למימר תרי לישני דדוקא כשהקטיר כולו דאיכא לאו דכולו אמר אביי דלא לקי נמי על לאו של מקצתו אבל חדא לקי כגון שלא הקטיר אלא מקצתו. ויש לומר: דאפילו חדא נמי לא לקי שאף על פי שהקטיר לבד דליכא לאו דכולו לא לקי על לאו של מקצתו משום דלא מייחד קרא לאו עילויה כלאו דחסימה אלא כללו הכתוב עם לאו דכולן. אבל המורה פירש שם והאי אין לוקין דקאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא לקי ואליבא דמאן דאמר חדא מיהת לקי אלאו שבכללות בשלהי פרק שיני דפסחים. ואינו נראה לי שהמורה סובר שהמקצת וכולו שניהן הן לאו שבכלללות משום דתרויהו מחד לאו נפקי. ואינו נראה לי דלאו דכולו לא ייקרא לאו שבכללות משום דלא ייחד עליו הכתוב לאו אלא כללו עם לאו דכולו ופתרון אחד יש לשניהם ללאו דמקצתו וללאו דעירוב שאר כדפרישית וכמו ששם אומר שני הלשונות גם הנה ראוי לומר שני הלשונות. וקשיא לי אמאי לא מני נמי גבי המעלה משאר ומדבש לאו דמקצתו שילקה על לאו דשאר ועל לאו דדבש ועל עירוב שאר ועל עירוב דבש ועל מקצת שאר ועל מקצת דבש. ויש לומר שהזכירו גבי בעלי מומין לאו דמקצתו והוא הדין גבי שאר ודבש ונקט התם עירוב שאר ודבש דלא משתכח האי לאו גבי הקטרת בעלי מומין והתם בתמורה איתוקם אביי בתיובתא דתניא בפירוש דלוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו.
ובפרק קמא דכריתות אמרינן תנו רבנן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחד ואחד דברי ר׳ ישמעאל וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחד. נימא בהא פליגי דר׳ ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות פירוש אין לאו שבכללות דומה לאותן השלשה דאותן השלשה כל אחד מרבה לאוין הרבה ומשום הכי פליג רבא ואמר דלוקין2 על לאו שבכללות אבל האי אינו מתחלק ללאוין הרבה ואינו מתחלק לאו זה לכל הפרטות כמו אלמנה וגרושה וגו׳ דאלמנה וגרושה הן כל אחת ואחת שם בפני עצמה ולאו קאי אכל חדא וחדא אבל הכא שם חלב אחד הוא והאי דפרטינהו רחמנא לאו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא לומר לך זה החלב אסור של שור וכשב ועז הא חלב חיה שרי ולהכי פרטינהו רחמנא ולעולם חד לאו קאי אכולהו ודמי זה ללאו דעופות טמאין דאף על גב דפרטינהו רחמנא לא פרטינהו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דהני הוא דאסירי אבל שארא שרי ומשום הכי מתמה דנימא סבר ר׳ ישמעאל דלוקין על לאו שבכללות בזה על כל פרט ופרט ואף על גב דהוי לאו שבכללות דלא קאי אכל פרטא ופרטא ולהני תרי נמי לא דמי דהתם בעירוב שאר ומקצת בעלי מומין משום הכי אמר רבא דלוקין על לאו שבכללות משום דשאר הוי פרט לעצמו והעירוב פרט לעצמו וכן המקצת בבעלי מומין ולאו קאי ומתחלק אכל פרטא ופרטא אבל הכא לא קאי לאו אכל פרטא ופרטא דהני פרטי לא אתי אלא למעוטי חלב חייה ולאו לייחודי לאו אכל פרטא ופרטא ולעולם חד לאו כתיב אכולהו ודמי האי לאו ללאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו שנכלל זה הלאו לכל הכלים שבעולם וללאו דעופות טמאין וללאו דלא תאכלו כל נבלה שכולל נבלות בהמה וחיה ועופות דלא מיחייב אלא חד לאו אכולהו. ומהדר: לעולם קסבר ר׳ ישמעאל דאין לוקין על לאו שבכללות כזה אלא חדא ושני3 הכא דמייתרי ליה קראי דליכתוב קרא חלב סתם ומימעטא מה דהא בעינינא דקדשים כתיב כדמסיק התם דילפינן לאו מכרת שור וכשב ועז למה לי שמע מינה לחלק לאו זה על כל אחד ואחד דומיא דאלמנה וגרושה וגו׳ ואין זה לאו שבכללות כלאו דעופות טמאין ולאו דנבלה ולאו דעבוט ורבנן סברי לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן ולהכי איצטריך שור וכשב ועז למעוטי חלב חיה ולאו לייחודי לאו אכל חד וחד ולעולם לאו שבכללות הוא כלאו דנבלה ועבוט ועופות טמאין ואמרינן נמי התם אמר ר׳ אילא האוכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פירוש דשם מעשר אחד הוא והאי דפרטינהו קרא לאו לייחודי לאו אכל חד וחד אלא למימרא דדוקא דגן תירוש ויצהר ולא שאר פירות וירקות ודמי ללאו4 דעופות טמאים ונבלה דלא מיחייב אלא חדא אכולהו עופות טמאים ואכולהו נבלות וליכא מאן דפליג הכא. ומהדר: שני5 הכא דמייתרי קראי מיכדי כתיב ואכלת לפני י״י אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך קרא לא תוכל לאוכלם דגנך תירושך ויצהרך למה לי שמע מינה לייחודי לאו אכל חד וחד ולא הוי לאו שבכללות ודמי ללאו דאלמנה גרושה וגו׳. אמר ר׳ יצחק האוכל לחם וקלי וכרמל לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות פירוש והאי נמי לאו שבכללות הוא דכל שם חדש אחד הוא ולא פרטינהו ללאוי יתירי אלא למעוטי שאם אכל שחת שאינו לוקה. ומהדר: דהכא מייתרי קראי כדמסיק התם ולא אתו אלא לייחודי לאוי אכל חד וחד ולא הוי לאו שבכללות ובריש פירקין אמרינן דהאי דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקדש פנימה לא תאכל באש תשרף האי לא תאכל קרא יתירא הוא דליכתוב באש תשרף ולא ליכתוב לא תאכל ומה תלמוד לומר לא תאכל אם אינו עינין לגופו דנפקא ליה מדר׳ אליעזר דאמר ר׳ אליעזר לא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו תנהו עינין לכל איסורין שבתורה ואמרינן התם אמר ליה רב פפא לאביי אימא לייחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא דאי מדר׳ אלעזר אין לוקין על לאו שבכללות. וקשיא לי טובא מאי שנא לאו זה מלאו דלא תאכלו כל נבלה שכולל כל הנבלות נבלת בהמה ונבלת חיה ונבלת עופות ולקינן עליה אליבא דכולי עלמא וכן נמי כל חלב וכל דם לא תאכלו שכולל חלב שור וכשב ועז וכל דם כולל בהמה וחיה ועוף ולוקין עליו והכא נמי כל שבקודש פסול לא יאכל שכולל כל פסולי הקדשים בלא יאכל אמאי אמרינן דאין לוקין עליו עד דאיצטריך לא תאכל גבי חטאת לייחודי ליה לאו לגופיה.
ונראה לי לתרץ בודאי לאו דחלב אף על פי שכולל חלב שור וכשב ועז כולן שם חלב הן ואין זה לאו המתחלק להרבה עינינים אלא לחלב לבדו וכן לאו דדם אף על פי שכולל דם בהמה וחיה ועוף כולן שם דם הן ולאו אחד מיוחד לדם וכן לאו דנבלה אף על פי שכולל נבלת בהמה וחיה ועוף כולן שם נבלה הן ולאו מיוחד אחד לנבלה והילכך לוקין עליו אבל פסולי המוקדשין הן הרבה שמות חלוקין זה מזה הלן והטמא והיוצא ושנשפך דמו ושיצא דמו חוץ לקלעים וחוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן שכל פסול ופסול יש לו מקרא לעצמו והן הרבה שמות ועכשיו כשכולל ואומר כל שבקודש פסול לא יאכל נמצא שהלאו זה מתחלק לכמה שמות והילכך אין לוקין עליו מפני שמקצתו עונה6 לשם זה ומקצתו לשם זה ואינו מיוחד לשם אחד ומשום הכי אין לוקין עליו וכיוצא בזה אמרינן בפרק ארבע מיתות בהל׳ אבל המגפף כו׳ תניא מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר לא תאכלו על הדם דבר אחר לא תאכלו על הדם לא תאכל הבשר ועדין הדם במזרק ר׳ דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין תלמוד לומר לא תאכלו על הדם רבי עקיבה אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום תלמוד לומר לא תאכלו על הדם ואמר ר׳ יוסי בר׳ חנינה אזהרה לבן סורר ומורה מנין תלמוד לומר לא תאכלו על הדם ואמר ר׳ אבין בר׳ חייה ואיתימא רבין בר כהנא על כולן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות אלמא זה הלאו דלא תאכלו על הדם מפני שהוא מתחלק להרבה שמות אין לוקין עליו משום דבענן לאו מיוחד לשם אחד דומיא דלאו דחסימה ותנן התם אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרביץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל הרי זה בלא תעשה הנודר בשמו ומקיים בשמו עובר בלא תעשה ואמרינן בגמרא כי אתא רב דימי אמר ר׳ אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו ומקיים בשמו מאי שנא נודר בשמו ומקיים בשמו דלא לקי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה הני נמי לאו שבכללות הן כו׳ עד אלא כי אתא רבין אמר ר׳ אלעזר על כולן אינו לוקה חוץ מהנודר בשמו ומקיים בשמו מאי שנא אהנך דלא לקי דהוה ליה לאו שבכללות הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו כר׳ יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו פירוש לאו שבכללות נינהו דכולהו נפקי מלא תעבדם. וקשיא לי אף על פי דהאי לא תעבדם כולל כל אלה העובדות מאי שנא לאו זה מלאו דנבלה וחלב ודם שכל אחד כולל הרבה עינינים כדכתבית לעיל ומפני שכולן הן שם אחד לוקין עליו והכא נמי אף על פי שכולל עבודות הרבה כולן שם אחד הן עובד עבודה זרה ואמאי אמרינן דלא לקי עליהו. ונראה לי לומר שמפני זה קורא אותו לאו שבכללות מפני שזה לא תעבדם בא7 להזהיר על עבודות פנים דהינו זיבוח וניסוך וקיטור שהן בסקילה כדאמרן לעיל בההיא הילכתא אמר ר׳ אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר אביי מאי טעמא דר׳ אמי אמר קרא לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת אלמא אזהרת עבודות פנים נפקא מהכא ואזהרת שאינן של פנים שאין בהן סקילה כי אם לאו בלחוד נפקא נמי מהכא ומשום הכי ייקרא לאו שבכללות שלא נתייחד לבד לעבודות שאין בהן סקילה אלא גם לעבודות פנים שהן בסקילה והוה ליה לאו שמתחלק להרבה שמות ומשום הכי מייתי התם ראיה מלאו דלא תאכלו על הדם שכמו שאותו הלאו מתחלק להרבה שמות ואין לוקין עליו גם זה לאו דלא תעבדם לא מייחד להני עבודות בלחוד אלא כולל גם עבודות פנים להזהיר עליהן והילכך לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו נמצא עכשיו דלאו שבכללות המוזכר בהרבה מקומות אין פתרונם שוה ואין דינם שוה וזהו פתרונם לאו דלא תאכלו כל נבלה ולאו דלא תאכל כל דם ולאו דעופות טמאין ולאו דכל חלב לא תאכלו ולאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו כל אלה נקראין לאו שבכללות דלאו דנבלה כולל נבלת בהמה וחיה ועוף אבל מיהו כולן שם אחד הן וכך לאו דדם כולל דם בהמה חיה ועוף וכולן הם שם אחד והילכך ליכא מאן דפליג בהא למימר שילקה על כל אחד ואחד ומשום הכי מתמה בכריתות בפלוגתא דר׳ ישמעאל ורבנן נימא קסבר ר׳ ישמעאל8 לאו שבכללות לוקין עליו פירוש על כל אחד ואחד. ומהדר: דקראי יתירי קדריש דהני פרטי דשור וכשב ועז לא איצטריך למעוטי חיה אלא לחלק לאו לכל אחד ואחד ודמי האי לאו ללאו דאלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח דקאי לא יקח אכל פרטא ופרטא וכאילו כתיב לאו אכל פרטא ופרטא באנפי נפשיה דמי והכא נמי כאילו כתיב לאו אחלב שור ואחלב כשב ואחלב עז ורבנן סברי דאינן יתורי ולא אתו אלא למעוטי חלב חיה ולאו שבכללות הוא כמו לאו דנבלה ודם וכיוצא בהן שאין לוקין עליו אלא אחת וחדא מיהת לקי אליבא דכולי עלמא דלא דמי ללאו שבכללות דבענן למימר השתא דלא לקי אפילו חדא ויש לאו שבכללות דלא לקי אפילו חדא אליבא דכולי עלמא וזהו לאו דכל שבקדש9 פסול לא יאכל ולאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם ומפני שכולל הרבה שמות ונתחלק להרבה שמות אין לוקין עליו דבענן לאו מיוחד כלאו דחסימה ולא דמו הני לאוי ללאו דחלב ודם ונבלה וכיוצא בהן דהנהו אף על פי שכל אחד כולל דברים הרבה שם אחד הן שם חלב לכולן שם דם לכולן שם נבלה לכולן שם עבוט לכולן שם עוף טמא לכולן ומיוחד לאויה כלאו דחסימה אבל הני לאוי שנכללו להרבה שמות לא מייחד לאויה כלאו דחסימה הילכך אין לוקין עליו כלל ולאו דכי כל שאר לא תקטירו ולאו דאשה לא תתנו מהם דדרשי׳ מכי כל עירוב שאר דמהם מקצת האבר פליגי אביי ורבא דאביי קרי לאו דעירוב ולאו דמקצת לאו שבכללות דעיקר לאו לא אתא אלא לשאור ולהקטרת כל האבר אלא שנכלל העירוב והמקצת עמהם ולא נתייחד הלאו עליהן והילכך אין לוקין אלא על הקטרת השאר ועל הקטרת כל האבר ולא על העירוב והמקצת ורבא סבר לוקין עליו דכיון דכתיב כי כל וכתיב נמי מהם האי לאו קאי בין אשאר בין אעירוב בין אהקטרת כולו בין אהקטרת מקצתו ואין זה לאו שבכללות וכלאו דאלמנה וגרושה וגו׳ דמו דקאי אכל פרטא ופרטא ולאו דכי אם צלי אש ולאו דמכל אשר יעשה מגפן היין ולאו דכי נפש הוא חובל אי לאו דפרטי דכתיבי גביהו הוו דמו ללאו דנבלה ודם וחלב ולא הוה לקי אלא חדא אבל השתא דכתיבי פרטי בהדיהו כי היכי דמתחלק הלאו על הפרטות לחייב על כל פרט ופרט הם הכי מתחלק הלאו של כללות על כל אחד כגון כלי אוכל נפש ועלין ולולבין בנזיר וחי ומבושל בחמי טבריה בפסח ובהא פליגי אביי ורבא דרבא סבר הפרטים מוכיחים על הלאו של כלל שמתחלק על כל פרט ופרט לחייב עליו מלקות ואפרטי נמי לקי משום לאו דידיה ומשום לאו דכללא ואביי סבר כיון דמתחלק לאו דכללות להרבה לאוין הוה ליה כלאו דכללות המתחלק להרבה שמות ואין לוקין עליו כלל ולישנא אחרינא אמר דלקי אשאר פרטי כיון דאיתקש לפרטי דכתיבי אבל מיהו אפרטי דכתיבי לא קאי ורבא סבר כי היכי דקאי אפרטי אחריני קאי נמי אפרטי דכתיבי.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דחמימה״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״דולקין״.
3. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״ושאני״.
4. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״לאו״.
5. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״שאני״.
6. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״עולה״.
7. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״באומי״.
8. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״ישמעל״.
9. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״שבמקדש״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד אמר רבא: אכלו נא
Rava said: One who ate the Paschal lamb partially roasted,
תוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים מא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים מא., ר׳ חננאל פסחים מא., הערוך על סדר הש"ס פסחים מא., רש"י פסחים מא., תוספות פסחים מא., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים מא., בית הבחירה למאירי פסחים מא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים מא., מהר"ם חלאווה פסחים מא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות פסחים מא., פני יהושע פסחים מא., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים מא., אסופת מאמרים פסחים מא.

Pesachim 41a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 41a, R. Chananel Pesachim 41a, Collected from HeArukh Pesachim 41a, Rashi Pesachim 41a, Tosafot Pesachim 41a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 41a, Meiri Pesachim 41a, Ritva Pesachim 41a, R. Moshe Chalava Pesachim 41a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 41a, Penei Yehoshua Pesachim 41a, Steinsaltz Commentary Pesachim 41a, Collected Articles Pesachim 41a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144